מאיפה מגיעה המוטיבציה להילחם? פרשת שלח | הרב חגי לונדין

הרב לונדין שלום
ברוך ה’ שזיכה אותי לחזור בתשובה גם בגיל ממש לא צעיר – כשהיו לי כבר ילדים מתבגרים ובוגרים. התחלתי את דרכי בהקשבה לשיעורים במכון מאיר – הקשבתי גם לשיעוריך והם מאוד קירבו אותי לחיים על פי תורתנו ובעיקר לאהבת ישראל. ילדי מכבדים את דרכי אבל עדיין לא אמצו את דרך התורה כדרך חיים ומתפללת עליהם בכל יום. עם זאת הם ילדים ערכיים מאוד.
מדוע אני כותבת אליך? הקשבתי לתחילת השיעור שלך, מודה שהתקשיתי להמשיך ולהקשיב. המסרים שלך אודות אלו שלא הולכים בדרך התורה והמוטיבציה שלהם להילחם היתה כל כך מטעה ומפלגת – מתגייסים כי השירות נותן להם הזדמנויות בהמשך, הדגשת את האופורטוניזם כמניע לשירות. מתוך הכרות עם ילדי, חבריהם ועוד רבים (למעשה, אני חיה בחברה חילונית) הדברים רחוקים מהאמת.
אני מבינה שהמוטיבציה של מי שאוחז גם בתורה כשהוא יוצא להילחם היא עמוקה יותר וקשורה גם למימדים הרוחניים של מהותנו כעם, אבל גם חיילים ‘חילוניים’ (אם יש בכלל מקום להשתמש בתואר זה – אבל נח להשתמש בו)מונעים מתוך שורש נשמתם שמכוונת אותם לבחור לחיות פה לא רק בגלל זכרונות של רגליהם משתכשכות בכנרת, אלא כי הם חשים חיבור עמוק לעם ולארץ ולא היו מחליפים אותה בשום מקום נח, בטוח או יפה יותר בעולם.
ילדי שירתו שרות משמעותי ביותר וממשיכים לשרת במילואים והשירות של הבן שלי בגולני במשך 6 שנים – גם כמ”פ לא סללה לא שום דרך לאזרחות, וב 6 שנים אלו הוא יכול היה לבנות לו אפשרויות הרבה יותר טובות בחיים האזרחיים, שלא לומר עשרות ימי מילואים בשנה וחודשים ארוכים של מילואים במלחמה הנוכחית (בעוד כמה ימים יוצא שוב למילואים)
בזמן שאנחנו מייחלים למנהיגים שמאפשרים שיח ומקדמים אהבת ישראל המסרים שלך מפלגים. אם הילדים שלי או מי מאלו שאני מכירה היה מקשיב לדבריך – הדברים היו ‘תורמים’ לכל הסנגוריה שהם חשים כלפי הדת שלנו – גם בגלל רבים שאינם מייצגים אותה נאמנה.
חבל שבמכון מאיר נאמרים דברים גם לא מדוייקים על חלק נכבד בעם וגם בעת כזו בה נדרשת זהירות יתר שלא להעמיק את הפילוג בעם.
הדברים יצאו מלב כואב ומקווה שגם יכנסו ללב
בכבוד רב
רינה דגן