טוב, חברים,
תהריים טובים, אנחנו ברוך השם זוכים להתחיל היום ספר שמואל.
שמואל וקורא שמו,
ספר משמעותי, יקר, מרכזי בנביאים, כל הספרים חשובים.
בעזרת השם, לעיל גומר עלינו.
טוב,
בואו נקרא את פאת הפסוקים ואז ניכנס לדימים. ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים מהר אפרים ושמואל קנה בן ירוחם.
בן אליהו בן תוך הוא בן צוף אפרתי, הוא לא שתי נשים.
שם האחת חנה ושם השנית פנינה.
ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים. ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח.
לאדוני צבאות בשילו ושם שני בן עלי ופניו ופמחס כהנים לאדוני.
ויהי היום ויזבח אל קנה ונתן לפנינה אשתו לכל בניה ובנותיה מנות. ולחנה ייתן מנה אחת אפיים כי את חנה אהב
באדוני סגה רחמה.
וכי העשתה צרתה גם כעס בעבור הרימה.
כי סגר אדוני בעד רחמה.
וכן יעשה שנה בשנה מידי עלותיו בבית אדוני כן תכיסנה ותבכה ולא תאכל.
ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה יראה לבבך
הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים.
בתקום חנה אחרי אוכלה בשלו ואחרי שעתו ואלי הכהן ישוב על הכיסא על מזוזת היכל אדוני.
ואי מרת נפש ותתפלל על אדוני ובכות תבכה.
ותדור נדר ותאמר אדוני צבאות
אם רעות יראה בעוני אמתיך וזכרתני ולא תשכח את אמתיך ונתת לאמתך זרע אנשים ונתתיב לאדוני כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו.
והיה כי הרבתה להתפלל לפני אדוני ואלי שומר את פיה וחנה היא מדברת על ליבה
רק שפתיה נאות
וקולה לא ישמע ויחשביה אלי לשיכורה.
ויאמר אלי עלי אל מתי תשתכרי נשיא ראית ינך מעלייך
וטען חנה ותאמר לא אדוני אישה קשת רוח אנוכי ביום שלך לא שתיתי ואשפוך את נפשי לפני אדוני.
אל תיתן את עמתך לפני בת בליעל, כי מרוב שיחי וכעשי דיברתי עדנה.
ויעל עלי ויאמר לכי לשלום ואלוהי ישראל ייתן את שאלתך אשר שאלת מאמו.
ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך אישה לדרכה ותאכל ופניה לא יהיו לה עוד.
וישקיעו בבוקר וישתחוו לפני אדוני וישובו ויבואו אל ביתם הרמתה.
וידע כנא את חנה אשתו ויזכריה אדוני ויהי לתקופות הימים ותער חנה ותל את בן ותקרא את שמו שמואל כי מה אדוני של תיבה לעמוד כאן.
כן, אז
בעצם ספר שמואל הוא מתחיל בנקודה מאוד מאוד נמוכה של משבר.
מהו המשבר? אני אזכיר לכם שבסוף ספר שופטים פגשנו את פילגש בגבעה,
ואיך שלא נסובב את זה,
מתי קרה בדיוק פלגש בגבעה, זה ברור שבני בנימין,
נחלת בנימין, שבט בנימין נמצא במשבר,
וזה גם ברור שכתוצאה מן המשבר הזה,
הולך האמון ומתפרק.
הולך האמון ומתפרק,
וכבר בסוף ספר שופטים אנחנו ראינו שכשצריך להסביר איפה זה שילה,
נכון?
כתוב, ויאמרו, הנה חג אדוני בשילה מימים ימימה,
המילים מאיימים הן מילות מפתח כאן.
אשר מצפונה לבית אל, מזרחה, שמש למסילה, עולה מבית אל, שכמה ומנגב ללבונה.
אם אני אומר לכם ללכת לכותל, אני צריך להסביר לכם איפה זה הכותל, כולם יודעים איפה זה הכותל.
אם אני צריך להסביר בנ״צ עם חמש ספרות אחרי הנקודה איפה זה שילה,
זה אומר שהמקום הזה לא כל כך מגיעים אליו.
יש איזו התפרקות.
יש איזו התפרקות.
התפרקות שבטית,
בני בנימין,
מלחמת אחים,
התפרקות של המרכז בשילה ששירת את עם ישראל הרבה מאוד שנים, יש איזו התפרקות כזאת.
וההתפרקות הזאת היא בעצם מה שמעבירה אותנו מספר שופטים לספר שמואל,
כי מתי קורית התפרקות? התפרקות קורית כאשר
המדרגה הבאה כבר אמורה להופיע והיא עדיין לא מופיעה.
המדרגה הקודמת לא מספקת,
כבר היא קטנה עלינו,
אל המדרגה הבאה עדיין לא הגענו.
אז באמצע יש איזה תוהו כזה.
בתוך התוהו הזה, בתוך הנקודה הזאת, העין הזאת,
מתחיל ספר שמואל.
וספר שמואל מתחיל מאיש אחד מן הרמתיים, צופים ושמואל כנאה.
האיש הזה גר בהר אפרים,
שילה נמצאת בנחלת אפרים,
בסדר?
בתנ״ך.
היום שילה זה במועצה אזורית בנימין,
אבל בתנ״ך הגבול בין
נחלת
אפרים לבין נחלת בנימין הוא הרבה הרבה יותר דרומי,
כן? כבר בית אל נמצאת בנחלת אפרים למעשה,
אז האיש הזה, אלקנה, שהוא איש אפרתי, מאפרים, הוא לוי אבל,
הוא עולה מעירו, מימים ימימה, ידוע המדרש חזל,
שאלקנה מנסה לשקם את ההריסות, מה שנקרא, אז הוא מנסה לעודד אותם ולהעלות אותם.
כל שנה הוא עולה ממקום אחר, כל שנה הוא עולה מעיר אחרת, ולנד ברחובה של עיר,
ואומרים לו, לאן אתה הולך? אז הוא אומר להם, חבוד, יש כאן מקום
בכיסא הכבוד.
עולה לזה,
לאן ברחובה של עיר, ואז שואלים אותו לאן אתה הולך, אז הוא אומר למשכן השם שבשילה,
אולי תעלו איתנו, מיד עיניהם משגרות דמעות ואומרים נעלה עמכם. שיטת אלקנה הידועה,
המפורסמת, שהוא כל שנה ממקום אחר, לאט לאט הוא מנסה להחזיר את האמון בתוך עם ישראל.
אבל הספר הזה מספר לנו, הפרק הזה מספר לנו סיפור חשוב מאוד.
זה לא קורה בלי שיש איזה מנהיג בקצה.
אתה יכול לעשות תנועות המוניים וכל זה.
אם אין מנהיג
שמוביל את זה
ולוקח את זה, זה לא יקרה. צריך מנהיג,
משה רבנו,
מנהיג ספציפי, או יהושע בן נון בכניסה לארץ,
או אסתר, מרדכי, עזרא, נחמיה.
התנועות רוכשות,
דברים כאלה,
אבל בסוף צריך שזה יתכנס למנהיג,
גם בעת החדשה.
התנועה הציונית קורית, היא קורית, היא קורית כבר 500 שנה, לפני 500 שנה, מעליית הבית יוספת תלמידיו,
עליית הגאון וילנה בית תלמידיו,
קצת לפניהם רבי מלאכה מביטל,
מבשרי ציון,
אבל אם אין איזה מנהיג,
הרצל, אחרי זה אחריו ויצמן ובן גוריון,
שיודעים לקחת את כל הדברים האלה ולארגן אותם בצורה מסודרת וכולי, אז
התנועות לא מצליחות להתלכד לכלל מסה מכריעה שתשפיע עליהן.
התפקיד של הדמות כאן היא מאוד משמעותית.
לכן התורה מקדישה הרבה פסוקים כדי לתאר את משה רבנו, את ילדותו,
בתור תינוק, ואיך הוא היה בתור ילד, ואיך הוא היה... מקדישים,
תכיר את המנהיג.
ולכן יש הרבה מאוד ידיעות על דוד המלך מתהילים,
איך הוא היה נראה,
איך הוא חשב,
מה הוא אמר. יש משמעות גדולה מאוד למנהיג,
וזה הסיפור פה.
לכן, הפרק הזה מוקדש ללידתו של שמואל, למשבר.
בואו,
בשופטים, לא פה.
קראתי פסוק, מה?
קראתי.
בפרק כא', פסוק יט'.
פרק כא', פסוק יט'.
בבקשה.
טוב.
עכשיו, מה היתרון בפרק הזה? היתרון בפרק הזה
זה שאנחנו יכולים ללמוד על המצב של עם ישראל לא רק מלמעלה, אלא כאילו המצלמה נכנסת זום אין,
אנחנו כרגע נראה את הסיטואציה,
גם פה וגם בהמשך, כאילו אנחנו נוכל לראות את זה באונליין כזה.
טוב,
אז הנה, מגיעים לזבוח לאדוני צבאות בשילה,
ושם שני בני עלי, חופים ופנחס, כהנים לאדוני.
טוב,
אלקנה זובח ונותן לזה, ולכנה אין ילדים,
וצרתה מכעיסה אותה. טוב, יש פה משבר.
לכנה אין ילדים.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה ודברו.
ואפילו היום, כשיש נמצאים רפואיים וכל זה, זה קושי גדול.
בוודאי אז, שהסיבה לא הייתה ידועה, למה יש ילדים, איך, מה, אין, כאילו לא,
יש כאן משבר.
והמשבר הזה, בפרק הזה, מקבל שלוש הצעות לפתרון,
ובסוף באה הצעה רביעית אחרת לגמרי.
שונה לחלוטין.
מכל מה שחשבנו.
שלוש ההצעות לפתרון
זו ההצעה של אלקנה, ההצעה של פנינה וההצעה של עלי.
ההצעה שבסופו של דבר, או מה שבסופו של דבר
נוכח זה מה שכנסת.
מה ההצעה של פנינה?
כתוב,
וכי הסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה,
כי סגר אדוני בעד רחמה.
פנינה,
הגמרא אומרת במסכת בר בתרא, פנינה ושטן לשם שמיים נתכוונו. זו קצת חברות הלא הכי טובה, אבל...
כלומר, פנינה אומרת לכנה, תראי,
את משחקת לפי הכללים, את מתפללת, אומרת תהילים, עושה הפרשת חלב וכל זה, בריאי את הכלים!
כאילו, תצעקי, ואז פנינה גורמת לחנה, לצייר אותה באופן כזה, המדרש מתאר שפנינה הייתה שואלת את חנה,
הלבשת את הילדים שלך היום סוודר? קר בחוץ?
מה שמת להם לארוחת בוקר? כל מיני דברים שזה כאילו ממש הונאת דברים.
היא עשתה את זה כדי שחנה תשבור את הכלים. היא אומרת לה, תקשיבי, ככה,
בדרך הרגילה זה לא ילך.
בדרך הרגילה זה לא ילך.
צריכה לשבור את הכלים, בעבור הרימה,
כן?
אזל מציינים, אם כבר דיברנו, שזו דרך מאוד מאוד מסוכנת.
כי כדי לעשות דרך כזאת,
צריך שבתוך ליבה פנימה, פנינה תזכה ביחד עם חנה.
ומספיק שיש קצת איזה...
מה?
קצת איזה... זה שזה כבר דרך...
דרך לא...
היא נהנשה. מה? היא נהנשה, כן. עד שהעבירה את הילדים שלה, וגם עשרה.
מספיק שזה לא מאה אחוז לשם שמיים שאתה מתעסק בו באש.
אבל זו ההצעה של פנינה.
עכשיו יש משמעות בחז״ל שחנה השתעשעה ברעיון הזה, נכון? עכשיו קראנו בפרשת נשוא את פרשת סוטה.
זו גמרא אומרת שחנה אמרה אני אלך ואסתר ואלקנה יקנא לי, ואז
שתה מים, מכיוון שאני טהורה, אני חייב להיפקד, כמו שכתוב בתורה. אנחנו נדבר על המדרש הזה בהמשך באחד הפרקים הבאים, למה היא דווקא העלתה את האפשרות אותי של סוטה.
סוטה זה כנראה היה קשור לאווירה הכללית שהייתה סביב המשכן בשילה,
שהייתה אווירה פרוצה,
בגלל בני עלי, בגלל שעיכבו שם את האנשים.
טוב, אז זו אפשרות אחת.
מה האפשרות השנייה?
האפשרות השנייה היא של אלקנה.
מה אלקנה אומר לנו? תראי,
אין לך ילדים,
אבל אנוכי טוב לך מאסר הבנים.
כלומר,
אמנם
הרצון ללדת ילדים הוא רצון קיומי אצל האישה, ודאי, גם אצל האיש,
אבל לא כולם זכו לילדים.
האם החיים נעצרים אצל אדם שאין לו ילדים?
לא נעצרים.
יש דרכים נוספות להשאיר חותם נצחי בעולם,
יש דרכים נוספות לעשות פעולות מבורכות בעולם, גדולי ישראל שלהם הילדים, לרב צבידו לא היה ילדים, לחזוני שלו היה ילדים,
לרבי מלובביץ' לא היה ילדים,
לעוד גדולי ישראל לא היה ילדים, להבדיל, הנרייטה סולד
לא היה ילדים, והקימה את מה?
גם את הדסה, גם את, איך?
מכון סאלד,
עליית הנוער,
מה עוד? ויצו, נכון היא הקימה? מה עוד?
לא היא?
מה היא הקימה? מה הרעיון שלה? שאין לה ילדים והיא חשבה על זה?
טיפת חלב, זה רעיון שלה.
במקום שכשאתה בא לשקול את הילד שלך, הוא יתערבב עם כל החולים של השכונה,
הקימו טיפת חלב מיוחדת לבוא, לשקול את הילד, לנדוד אותו, לתת לו את החיסונים שהוא צריך,
טיפת חלב, זה רעיון שלה. היא נדלה על הילדים, והנה היא חשבה על הרבה מאוד ילדים.
אז יש אפשרות.
אז אלקנה אומר לך נא, תראי,
אלקנה אומר לך נא, אמנם אין לך ילדים, אבל תראי כמה דברים אנחנו עשינו,
כמה דברים אנחנו פעלנו, ואת המפעל הגדול שלנו, ואנחנו מעלים את עם ישראל לרגל וכל זה.
אי אפשר לקחות את כל החיים בהולד,
בעמדה שאני, זהו, עשר שנים ניסינו ואין, זהו, צריך להמשיך הלאה.
זאת לא האישה היחידה בתנ״ך
שעשתה את המעבר הזה, האישה המופלאה הבאה זו האישה השונמית.
נכון, הרי כשאלישע באה אל האישה השמונמית ואומר לה,
יש לך דבר אל המלך או אל שר הצבא?
אתה אומר,
בתוך ימי אנכי יושבת.
ויאמר גיחזי, אבל בן אין לה ואישה זקן.
אז למה היא לא אומרת את זה לאלישע?
כי האישה הזאת היא כבר אחרי.
די, היא גמרה, היא הייתה, ציפתה, היא התאכזבה, היא בכתה,
שלום סיום היא תפסה, לכן היא אישה גדולה.
אז טוב, אין לי ילדים, אני אעשה דברים אחרים.
אז היא אישה גדולה בקרב הבמה,
והנה, היא זוכה גם לארח את אלישע.
אז עכשיו היא לא רוצה לפתוח את החלון הזה עוד פעם, ועוד פעם להתחיל לצפות ולהתאכזב. היא אומרת, אני בתוך אבא אנוכי יושבת, אני יש לי, אני שלמה עם המקום שלי. בסדר, ברוך השם.
אז היא נשארה מבטיח לילד,
וכשהילד הזה מת, אז מה היא אומרת לו?
הלא, אמרתי, אל תשלה אותי.
למה אשלה אותי?
אני כבר הייתי...
יש את האפשרות.
עקדת יצחק אומר שזה היה התוכן של הנזיפה של יעקב ברחל.
כשרחל אומרת ליעקב, הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי,
אז יעקב אומר לה,
התחת אלוהים אני כי ונאמר איך פרי בטן, אבל הגל' יצחק אומר,
יעקב אומר לרחל, אני לא מבין.
זהו?
זו ההגדרה שלך?
אם יש לך ילדים, את שווה, ואם אין לך ילדים, את כלום?
אני התחתנתי איתך.
אני התחתנתי איתך, איתך עם רחל, עם אישה, עם אשתי, כאילו, קודם כל, יש לנו את הזוגיות שלנו, ויש לנו את ה... אני מעריך אותך, וגם אם אין לך ילדים, למה את
מתנה או תולה את כל הערך שלך בילדים?
זה חשוב מאוד, ילדים, אבל גם אם לא, אני איתך.
ככה בעל העקדה מלמד
זכות על יעקב אבינו, שזו הייתה הנזיפה שלו ב...
מה, מה?
כן, כך עונים את המעוקות,
אז כאילו, עכשיו זה דווקא יותר טוב, כי למרות שיעקב אבינו אמר לרחל דברים נכונים, הוא לא סתם צעק עליה, אה, תרדי לי מהחיים,
זה לא מתאים.
הוא אמר לדבר דבר אמת, אמר לה, תקשיבי,
גם,
בכל אופן, זה לא היה הזמן להגיד את הדברים האלה,
כשהיא ככה מעוקה.
טוב,
בסדר גמור.
אז גם אלקנה אומר לה, זהו, מספיק.
כן.
מה העצה, אז זו העצה של אלקנה, תכף נראה, תכף אנחנו נחזור אליה.
מה העצה של
אלי?
תני לי את השם שלך,
אני אתפלל בשבילך.
עלי הוא הכהן הגדול, השופט,
והוא, אנחנו פשוט מבינים את זה מזה שכשהיא התפללה בעצמה,
הוא לא הבין מה היא עושה.
הוא לא הבין מה היא עושה.
הוא לא למד שיקורה.
כלומר, זה היה מחזה נדיר, היה מחזה לא מקובל,
שאישה תבוא ותתפלל בעצמה, שתיקח...
הוא אמר לה, כאילו,
תתני לי את השם, השם והשם האמא, אני אתפלל בשבילך.
עלי מציע לכנע להיות המתווך שלה
מול השם יתברך,
מה שהיה מאוד מקובל, היו באים אל הכהן, נותנים לו,
והם התפללו.
טוב,
כן, אני אחזור על זה, מיד אני אחזור על זה.
כן,
אבל גם אצל רבקה, זה בתוך התהליך.
פה אלקנה אומר לה, זהו, כן?
כאילו, ניסינו, ניסינו.
עכשיו, אני חוזר רגע להצעה של אלקנה.
האם חנה קיבלה את ההצעה של אלקנה?
מה?
לא הבנתי.
את ההצעה של אלקנה.
כשקנה אמר לך, אז תוותרי.
מה? יפה. יפה.
שלילי תכף נראה מה היא עשתה.
אלקנה.
אני רוצה להגיד שהיא קיבלה את ההצעה של אלקנה.
כלומר, אלקנה שכנעה אותה, בעלה שכנעה אותה, שזהו.
איך אני יודע?
כי הרי כתוב,
ולחנה ייתן מנה אחת אפיים,
כי את חנה אהב, וה' סגר רחמה.
ואז,
אה...
איך כתוב?
אה, סליחה.
אה...
כן, סליחה.
וכן יעשה שנה בשנה,
מידי העלותה בבית אדוני כן תכעיס אינה ותבכה ולא תאכל ולא תאכל.
טוב, תאכל, כן.
אז אנחנו מבינים שחנה,
כל עוד היא מצפה לילד, היא מסרבת לאכול. אלקנה נותן לה מנה אחת אפיים, לפייס אותה,
והיא אומרת, אני לא רוצה לאכול, אני רוצה ילדים.
היא לא אוכלת.
אבל
ויאמר לה אלקנה אישה, חנה,
למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירה לבביך לאוכל לטובך מעשרה בנים,
כתוב, ותקום חנה אחרי אוכלה ושילה.
זה יכלה,
אחרי שתה.
זה אומר שבשלב מסוים אלקנה הצליח לפייס אותה והיא קיבלה את הדין, קיבלה את הגזרה, לא יהיה לי ילדים.
לא יהיה לי ילדים, אז היא יושבת לאכול ולשתות,
ואוקיי, בסדר, אז יהיה לי דברים אחרים.
יהיה לי דברים אחרים.
הזכרו אותי, אני אהיה נצחית בגלל דברים אחרים, כמו שתתתי לכם דוגמאות על הרבה מאוד גדולי ישראל שלא היה להם ילדים, וברוך השם, היו, שירו אחריהם,
חותם גדול מאוד.
ברגע הזה שהיא כאילו ויתרה,
פתאום מתעורר אצלה איזה כוח,
היא אומרת, מה?
כלומר, כל עוד היא אמרה, אוקיי, בעלי יתפלל עליי, או עלי יתפלל עליי, פתאום היא מבינה שאלקנה כבר לא, די, חלאס, אני כבר, זה, היא כמעט השתכנעה,
פתאום מהמקום הזה שאלקנה אומר לה, תקשיבי, אני חושב שאנחנו צריכים כבר לקבל את הגזירה,
היא מקבלת איזה כוח, ואחרי שהיא אוכלת ושותה, כלומר היא כבר הייתה כבר לגמרי עם אלקנה,
היא פתאום קמה ומסרבת
והולכת להתפלל.
התפילה שלה היא מאוד חשובה. בואו נראה.
מה יקרה?
מה יקרה עכשיו שלא קרה עד עכשיו?
מה יתחדש?
הכל טמון בתפילה.
ותקום חנה אחרי אוכלה בשילו באחרי שעתו ואלי הכהן יושב על הכיסא
על מזוזת היכל אדוני. כלומר, אלי הכהן יושב באופן שבעצם אתה לא יכול להיכנס
בלי לעבור דרכו. אתה צריך להגיד לו מה אתה רוצה והוא ייכנס ויתפלל עבורך. היא עוברת אותו.
כאילו לא ראה, עוברת אותו.
ויהי מרת נפש ותתפלל על אדוני ובכות תבכה ותדור נדר ותאמר אדוני צבאות
ומאות יראה בעוני אמתיך וזכרתני ולא תשכח את אמתיך
ונתת לעמתך זרע אנשים ונתתים לאדוני כל ימי חיים ומורה לא יעלה על ראשו".
עכשיו,
תכף אני אגיד לכם מה התפללה אבל אנחנו יש כאן המון מדרשי חז״ל אנחנו כאן משתדלים ללמוד פשוטו של מקרא
אבל תשימו לב שכמעט תמיד לא כמעט תמיד מדרשי חז״ל
הם נעוצים בקושי בולט ובוהק, או בסימן בולט בפשוטו של מקרא.
אחד הדברים שבולטים כאן בפסוק הזה זה הכפילות.
מה כתוב?
ויהי מרת נפש, ותתפלל על אדוני ובכו תבכה,
ותדור נדר,
אדוני צבאות,
רעות תראה,
עוני ואמה, זכרתני ולא תשכח,
זרע אנשים.
כן?
הכל כפול.
אחרי זה גם שאול שמואל,
שאילתיהו, אבל תקרא לו שמואל.
הכל כפול.
זה בולט בפסוקים, עזרא, אי אפשר להתעלם מזה.
הפסוק כתוב בלשון כפולה.
אז לא רואים את זה ברוח קודשן.
והם אומרים, אוקיי, מה הסיפור פה?
יש פה איזה סיפור.
הסיפור הוא שחנה הבינה שיש כאן סיפורים מקבילים.
יש כאן סיפורים מקבילים.
וכל עוד היא עסוקה רק בסיפור שלה,
אז לחנה לא מגיע ילדים.
לא משנה כרגע מה הסיבות, לא יודע כרגע זה.
אבל יש פה עוד סיפור,
ואם היא תצליח להתרומם לסיפור הגדול,
אז מהמקום הזה היא כן תקבל ילדים.
בסדר? ולכן זה כפול.
כלומר, היא בעצם אומרת, אני מתפללת עליי,
אבל היא מבינה שאני לא הנושא כאן, אלא יש פה נושא יותר עמוק,
יותר גבוה, יותר משמעותי וכולי, ואני רוצה להיתלות בו.
ואז מהמקום הזה כן מגיע לי. כלומר, לאדם, בתור אדם פרטי, לא מגיע לי.
אבל בתור אדם כללי, כן?
אתה, אתה אדם כללי, אתה, יש לך איזו משימה כללית, אז כן ניתן לך.
כן?
אברהם לא מוליד,
אברהם כן מוליד,
אברהם שהוא אב לארם,
לא קהלי מקומי, לא מגיע לו ליד.
אברהם,
אב המון גויים,
אברהם שצריך להקים אומה שתביא ברכה לאנושות כולה, הוא כן מוליד.
זה חשבון אחר.
זה אירוע מכונן, רבותיי.
מי שרוצה כאילו לזכות לאיזה התחדשות ולאיזה צינור חדש של השפעה,
אומר, אוקיי, אני מצד אדם פרטי לא, אבל אני חושב שזה תפקיד כללי.
מסוים, כן? יש גם, זה גם ידוע שסייעתא דשמיא, זה דברים ידועים, נכון?
שאני אתן לכם איזה טיפ קטן, מה הדרך הכי טובה ללמוד תורה?
הכי טובה, הכי יעילה, הכי מהירה, עם הכי הרבה ברכה, הכי זה, מה?
ללמד.
זה הדרך הכי טובה. כשאדם מלמד,
אז עכשיו זכות הרבים,
צריך ללמד אחרים.
אז הכל זוכר, זה מלמד, תנו לו,
מהר, שיבין מהר, ויתקתק את זה, והכול יהיה זה, ויסתדר וזה,
ויכין, ויצליח, והכול.
אם אדם לומד לעצמו, טוב, כל אחד לפי ה...
כל אחד לפי המדרגה שלו והמעלה שלו, אם אדם מלמד אחרים,
הוא מקבל סייעת הנשמיה העצומה של זכות הציבור.
מי?
הרי כל המלמדת בין חברות תורה כאילו ילדו, נכון? מה אתה אומר?
כל מיני די השכלתי, זו הדרך הכי טובה. הרבי אומר, אתה יודע א', ללמד א'.
לא, אתה תהיה מלמד. אנחנו אומרים את זה, נכון?
ככה הרי הרמב״ם, הלכות תלמוד תורה, עכשיו למדו את זה בשבועות,
לא ללמוד אלא ללמד.
חייב אדם ללמד את בנו תורה.
וכשם שחייב ללמד את בנו, כך חייב ללמד את עצמו.
ראשון הרמב״ם. תגיד, צריך ללמוד. לא, המצווה אין ללמד.
אז זו הדרך הכי טובה.
ללמד. אז ללמד את מי? הוא חייב ללמד את כל העולם. הוא יכול ללמד חברותא, ללמד שתיים. כן, מה רציתי להגיד?
כן.
לא.
שאלת טוב מאוד.
היא לא נכנסת למקום שאסור לה להיכנס, היא נכנסת למקום שאף אחד לא נכנס כי לא נתנו.
מותר עליה להיכנס.
יש לנו עזרת נשים בבית המקדש.
לא,
הוא ישב בכניסה.
מדוע הוא ישב בכניסה? כי כל מי שהיה מגיע, הוא אומר, אלי, יש לי צרה כזו וכזו.
זה השם שלי, שם של האמא, תתפלל. ואלי רושם, אני מתפלל עליך, אני מתפלל עליך, אני מתפלל עליך.
הוא הרבה, הוא הזה.
חנה עוברת אותו, ואומרת, אני רוצה להתפלל לבד.
הוא לא ראה דבר כזה.
הוא לא ראה דבר כזה, בסדר?
אנחנו מיד נראה איך הכל קשור לשם
הנהגה חדשה של הקדוש ברוך הוא שמתחדש כאן, שזה שם אדוני צבאות.
אני אנסה להבין מהו.
אבל קודם כל בואו נבין מה קורה כאן.
אז אמרנו, הפסוקים הם כפולים.
וכאן בא לידי ביטוי הסוד הגדול.
מה כתוב?
והיא מרת נפש מתוסכלת,
היא עצובה, היא ממורמרת, היא שנות התסכול של
העקרות?
מה היא עושה עם המרירות הזאת, תהיין בה?
ותתפלל על אדוני ובכות תבכה.
מה?
מה זה?
זה עברית פה?
מה צריך להיות כתוב?
אל!
אל השם!
היא לא מתפללת, אל תתפלל על!
כלומר, היא אומרת,
אני מבינה שכמו שאני עקרה,
כביכול,
כלפי שמיא, גם אתה עקר, הקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא רוצה להוליד
כבר 300 שנה, עוד מעט 400, רוצה להוליד מלוכה בעם ישראל.
כלומר, להוליד מלכותא דארא, כן, מלכותא דראקיה, שתקים את בית המקדש, וזה לא קורה.
עם ישראל עקר, לא יולד, לא יולד את המלכות. עוד שופט, עוד שופט, עוד מלחמה, עוד עלייה, עוד ירידה, אבל זה לא קורה.
אז היא מבינה שהעקרות שלה היא סיפור קטן של סיפור הרבה יותר גדול. ומהו הסיפור הגדול? העובדה שעם ישראל לא מצליח להוליד את הקומה הבאה.
אז היא באה ואומרת, הבנתי.
ואם אני אסכים לתת את הילד שלי לקומה הבאה,
תיתן לי ילד,
אני אוותר עליו.
כל הציפיות שלי, כל הכיסופים, כל הגעגועים,
אני אתן לך.
יהיה לי ילד כללי.
תן לי ילד?
כל גודל אמר לה, כן.
זאת אומרת, אני מתפללת עליך עכשיו, לא עליי.
ותידור נדר ותאמר, אדוני צבאות.
אמרנו, הכל כפול.
אני אעלה את הילד הזה, אבל תפקידו יהיה למעלה.
היא כאילו מתפללת כמו אחד למעלה ושווה למטה.
היא מתפללת למטה ולמעלה כל הזמן, למטה ולמעלה,
וזכרתנו וכו'.
ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו, זה כמובן אחד הפסוקים שמצביעים על כך ששמואל גם הוא היה נזיר.
זאת אומרת, יצא לנו ללמוד את כל, בדיוק, פרשת שבוע.
מורה לא יעלה על ראשו, אז הוא היה נזיר. כלומר, היא אומרת, אני אקדיש אותו, זה קשה,
אמא,
כל כך הרבה שנים רצתה ילד, לגדל אותו. בגיל שלוש כבר היא מעלה אותו למשכן, זהו, נגמר.
לא, תפגוש אותו מדי שנה, מעיל קטון תעשה לו אימו וכולי, אבל...
זאת אומרת, אני מוכנה.
אני מוכנה.
מהמקום הזה היא מקבלת שפע חדש שלא היה מגיע לה,
ונולד לה ילד.
מה הבעיה להיות נזיר, אגב?
גם אתה נזיר.
נו, מי ישמע...
נו, בסדר.
זהו.
יש לך שלופים כמויים.
קודם כל, מה קורה, אלכסנדרוני?
הגעתם?
איפה אתם?
בוא יפה, אין זה טוב, שוחר.
אנחנו קראנו לשכונה שכונת הזיתים.
אין שם זיתים, יש שם...
אז...
מה זאת אומרת? אני מבין את השאלה.
כן, כן.
לא, אתה צודק. במסכת נזיר, אם הוא מגיע לגיל 13, יכול... עד גיל 13. ככה מספרים על הרב הנזיר, שבגיל 13 אבא שלו קרא לו, אמר לו, לא על הרב הנזיר, על הרב שר אישור.
כן, שבגיל 13 הוא שאל אותו אם הוא רוצה וזה, ואז הוא... מה?
כן, אבל בסדר, עד גיל 13. אנחנו יודעים ששמואל נמשיך.
זה אירוע,
אירוע עצום.
והיה כי הרבתה להתפלל לפני אדוני ועלי שומרת פיה.
וחנאי מדברת על יברק שפתי העונות. כלומר, יש כאן איזה משהו ישיר.
מה עושה חנא? היא לוקחת,
אני רוצה רגע להפוך את מה שעשתה חנא למשוואה.
היא לוקחת אחריות בעצמה,
בסדר? היא לא עושה, מבקשת מאיזה מישהו שיעשה את זה עבורה.
היא מבינה שלקיחת האחריות האישית שלה על החיים שלה, היא חייבת להיות תלויה בדבר גדול ממנה,
בהיעדר המלוכה, והיא מתחייבת, היא נודרת נדר.
בגדול, זה בדיוק הופעת המלכות.
מה זה מלכות, אם לא לקחת אחריות על המציאות, על החיים?
מה זה מלכות הדהרה, מלכות בית דוד, שכל כולה מכוונת לממש את הרעיונות האלוהים פה במציאות. הרי אנחנו לא רוצים להעמיד מלך כדי שרק יסלול לנו כבישים ויעשה לנו כל מיני פארקים. נכון? זה, תשים מנכ״ל טוב.
מה צריך מלך?
מלך צריך, כדי שהאידיאלים האלוקיים של האומה הישראלית,
בית המקדש, להיות לב לאומות, ימומשו במציאות. זה הכישרון המיוחד של מלך.
אז כאילו, הוא פועל למטה כדי לממש דברים מלמד ולמטה. זה בדיוק מה שעושה חנה, זה יחד עם נדר. את כל הצער והתסקוי היא לוקחת ומתרגמת את זה לפעולה, לטובת הקדוש ברוך הוא, מתפללת על השם.
עכשיו, עלי לא ראה דבר כזה.
כמו שאמרנו, היא גם עברה אותו.
אז כתוב,
הוא אומר אלי, על מתי תשתקרין?
סירה את ינך מעלייך,
מתן חנה בתאמר לו, אדוני, שקשו עוד רב אנכי וכולי,
ואשפוך את נפשי לפני אדוני, התפלל לה בעצמה.
עכשיו, חז״ל אומרים עוד דבר מאוד יפה,
שאלי אמר לה את שיכורה.
איך הוא ידע?
זו תופעה לא ברורה, אז הוא שאל, ובהורים ותומים
נצנצו לו האותיות,
ש, כ, ר,
ה.
אמר לה את שיכורה.
אז מה היא אמרה לו?
לא קראת נכון.
או כשרה, או לדעתי כשרה.
לא קראת נכון את האותיות, לא צירפת נכון.
כדי לצרף את האותיות נכון, צריך להיות קשור לכל כלל ישראל, וכאן כבר יש איזה בעיה בגלל חופים ופנחס הבנים שלו, שאלי לא מוחה בהם.
הצירוף הנכון הוא לא שהיא קוראה אלא כשרה.
כמו ששרה לקחה אחריות,
כמו ששרה אמרה לאברהם חמסי עליך,
כמו ששרה הייתה שרה,
כאילו אישה מאוד מאוד חזקה וגדולה וכל זה, ואברהם טפל לשרה בנביאות,
ככה מופיעה פה עוד אישה כזאת כמו חנה, עצמאית,
כן? שמתפללת בעצמה,
שאחרי שהיא כבר קיבלה את דברי בעל המרד. מה? אתה הפסקת להתפלל עליי? אני אתפלל על עצמי.
מהמקום הזה היא מאוד מאוד מזכירה את דמותה
של שרה עימנו, מה... כן, כן, יפה.
איך איך?
איך איך?
אה, שכרה, יפה, נכון, יפה מאוד.
טוב,
עכשיו,
אל תיתן את עמתך לפני בת בליעל,
זה כמובן זורק אותנו לפרק ב',
ובני, אלי בני בליעל, אל תחשוד בי מה שהבנים שלך.
אם אתה מחפש בני בליעל, אז זה קרוב אליך, זה הבנים שלך.
עכשיו, בני בליעל, אנחנו מפרשים את זה, סוג של קללה, אבל בני בליעל, בליעל,
לא, בלי עלייה.
לא שאין לו עלייה, לא רק שאין לו עלייה, אלא
למה אדם הולך למשכן?
מה המטרה?
אני יכול להמשיך בבית, אני אגיד לך משכן, לחבוט חוויה רוחנית, לחבוט עלייה.
אם כשאני מגיע למשכן, במקום לחמות עלייה אני חווה ירידה,
אוי ואבוי.
אם אדם מגיע לבית הכנסת, ושם הוא פוגש מריבות וסכסוכים ופוליטיקות, אז הוא אומר, אז למה אני בא? אני אשאר בבית.
בסדר, כבר יש לך איזה ציפייה.
אז בני עלי, במקום לגרום לכך שכשאנשים מגיעים למשכן הם יחזרו אחרת מאיך שהם באו,
אז זה בני בליעל, אנשים חוזרים יותר גרועים מאיך שנכנסו.
אה, גם במשכן זה מסחרה, הבנו את העניין, הכל ככה.
אז היא אומרת, זה לא אני.
אני לא בת בליעד, טוב?
עכשיו, כל הדבר הזה,
כל הדבר הזה מתמצה
במה שחזרנו, אומרים שמיום שנברא העולם לא היה אדם שקראו אל הקדוש ברוך הוא אדוני צבאות
חוץ מחנה, עד שהגיעה חנה. מה זה
שם השם צבאות? שמותיו של הקדוש ברוך הוא זה הדרכים בהם הוא מתגלה, ההנהגות שלו.
יכול להתגלות כאיש מלחמה,
יכול להתגלות כזקן מלא רחמים וכולי וכולי.
מה זה שם אביה צבאות?
קודם כל, שם י' כו' כ' זה שם של רחמים, נכון?
שם של רחמים וגם שם פעיל.
אלוהים זה שם
שהוא נסתר.
הוא קובע חוקי טבע, הוא מסתתר מאחוריהם.
חוקי הטבע, הקדוש ברוך הוא עשה, אלוהים עשה, אבל הוא מסתתר מאחורי הטבע, וזה מאוד מאוד קבוע וכמעט, נאמר, דטרמיניסטי, בסדר? כלומר, חוקי הטבע הם לא משתנים.
מדי פעם יגיע השם הוויה ויעשה ניסים, ויראה שבעצם הטבע הוא גם כן,
איך אומר הרמב״ן, מהניסים הגלויים,
אתה לומד על הניסים הנסתרים.
אבל שם הווי, לעומת זאת, זה השם אלוהים,
שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא פעיל בהיסטוריה,
כשהדברים מתחילים לזוז, לנוע, כשהוא מסדר את הדברים, מהווה אותם.
אני אומר לכם פסוקים, נכון?
וידבר אלוהים אל משה, ויאמר אליו,
אני אדוני,
ואירע אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב ואל שדי,
ושמי אדוני לא נודעתי להם. כלומר, תדע לך,
אני אלוהי ההיסטוריה.
האבות פגשו אותי בצורה מצומצמת.
אל שדי שאמר לעולמו די.
אני כרגע כלפיך אלוהים, כאילו הכל נסתר, אבל מעכשיו אני הולך להתערב ביציאת מצרים, יהיה עשר מכות, יהיה עשרת הדיברות,
תהיה כניסה לארץ ישראל, אני הולך להתערב בהיסטוריה, כולם יראו את זה.
לך תגיד לבני ישראל, י' כבד כשלחה נהיה לכם. הוויה, מהווה את הכול.
אז קודם כל השם של רחבים זה מה שאנחנו הולכים לקראת תקופה מאוד מאוד פעילה, היסטורית,
שהקדוש ברוך הוא יהיה מעורב בה, עד שנזכה
לבית המקדש ולגילוי שכינה קבוע על עם ישראל. אבל מה זה צבאות?
מה זה צבאות? טוב, עכשיו הגעתי עם מילואים.
מה זה צבא? צבא, צבא שמיים וכו'.
צבא זה ביטוי, בלשון הקודש,
להמון המון פרטים שמאורגנים סביב מטרה אחת.
זה צבא.
זה צבא.
כן?
כמו לצבוא על, להתכנס לאיזושהי נקודה מסוימת.
אז
השם צבאות
זה שם של השם יתברך,
שמאפשר לעוד כוחות לפעול חוץ ממנו, יש עוד צבא,
והוא מתגלה דרכם.
הוא לא הכוכב היחיד על הבמה, הוא עושה את הכול, כמו לדוגמה שהיה ביציאת מצרים,
לא.
יהיה פה עוד צבא שלם של עוזרים.
כל הצבא הזה,
נכון, איך כתוב בפסוק המוציא במספר צבעם,
מרוב אונים ואמיץ כוח, איש בעל נעדר.
הקדוש ברוך הוא מוציא את כל צבא השמיים, נכון?
וכל זה, כל אחד עושה את הזה שלו.
כולם מכוונים למטרה אחת, מלאים זים, מפיקים נוגה וכולי וכולי, כל זה.
אבל יש כאן ריבוי גדול מאוד, נכון? הקדוש ברוך הוא רוצה לברוא את השייך, יש ירח, יש כוכבים, יש פה, יש שם, מערכת השמש, ספילה חלב, גלקסיות, מיליארד גללים וכולי וכולי.
כולם מספרים סיפור אחד בהרמוניה נפלאה.
זה אומר,
זה אומר שמתחילה כאן תקופה חדשה שבה ההנהגה האלוקית לא תהיה הנהגה ניסית
שפועלת לבדה,
גם לא תהיה הנהגה חד פעמית כמו אצל השופטים,
אלא היא תעבור דרכנו,
בדיוק כמו אצל חנה.
כלומר, חנה לקחה אחריות,
חנה התפללה,
חנה נדרה נדר, וזה עבר דרכה.
ככה מעכשיו זה יהיה בעם ישראל.
אומר הקדוש ברוך הוא, אני רוצה להשפיע עליכם שפע, וזה תלוי בכם, במעשים שלכם, בכלים שאתם תכינו.
איך אמרו לספרדים לפני התפילה? אדוני צבאות עמנו, וסכם לנו ליעקב סלע.
נכון?
שם צבאות לא מעלינו,
לא לפנינו,
עמנו,
איתנו.
נכנס ב...
אתה נראה את זה אחרי זה, את דוד המלך, נכון?
וזה מסביר דבר נפלא ביותר.
רבותיי, אני מקווה שכבר
יצא לנו להיפרד היטב מהניסים כבר בספר שופטים, אבל
אין ניסים בספר שמואל.
אין.
יש אותות
מדי פעם,
יש עזרה אלוקית גדולה, אבל היא תמיד תהיה סביב
ההנהגה שמכילה כלים.
ניסים גלויים,
סגנון ספר יהושע,
סגנון המדבר,
או הסגנון של נישא אלישע, אין.
בספר שמואל, ואין גם בספר מלכים, עד שמגיע אליהו ואלישע, שזה כבר מתחיל החורבאת.
זה האירוע פה.
זה הסיפור.
אלי מברך אותה, ואומר לה, וכו'.
וזה,
מברך אותה.
בואו נסיים את הפרק.
ויעל האיש אלקנה בכל ביתו לזבוח לאדוני את זה בחיים ואת נדרו,
וחנה לו עלתה, כי אמרה לאישה,
עד יגמל הנער ויביא אותי, ונראה את פני אדוני וישב שם אדולם.
ויאמר לאלקנה אישה עשייה טוב בעינייך שביע את גומלך אותך יקם אדוני דברו ותשב האישה ותנק את בנה את גומלה אותו אלקנה חושש אולי היא לא תקיים את הנדר וכולי קשה ילד סוף סוף ילד ראשון
ותעלהו עמה כאשר גמלת ובפרים שלושה יפה אחת קמח ונבי גין ותביאו בית אדוני שילה והנער נער תכף נבין מה הכוונה לזה
וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי, ויותר בי אדוני כן נפשך אדוני, אני האישה הניצבת עמך בזה,
להתפלל אל אדוני, המילה ניצבת כמו ניצבים תמיד קשורה בלשון עזות.
היה לי עזות להתפלל.
אל הנער הזה התפללתי, וייתן אדוני לי את שאלתי אשר שאלתי מאמו,
וגם אנוכי שאילתי הוא לאדוני כל הימים אשר היה, הוא שאול אדוני וישטחו שם אדוני. אני רוצה להגיד פה שתי הערות על סיום הפרק, בשבוע הבא נראה כבר את פרק ב'.
שתי הערות. הערה ראשונה זה מדרש חז״ל נוסף,
שאומרים שכשהיא באה להקריב את הקורבן אז בני אלי היו עסוקים בעניינים שלהם
והיה צריך להמתין.
אז שמואל אומר לאימא שלו, נער, ילד, אימא, למה ממתינים?
אומרת לו, הכוהנים עסוקים, אני יודע.
אמר לה, שחיטה כשרה בזר, לא צריך לחכות לכוהנים, אפשר לשחוט את זה.
ובדיוק אלי אברשה אמר,
איזה ילד חכם, כל הכבוד, הוא צודק, אבל מה?
הוא חצוף.
מורה הלכה בפני רבו.
אני אקדל אותו ואני אברך אותך שיהיה לך ילד אחר.
היא אומרת לו, לנער הזה התפללתי.
זה בדיוק העניין.
כלומר, להעביר את האחריות לכוהנים שהם יעשו.
שמואל הוא זה שידרוש לקיחת אחריות עד הקצה שאתה יכול. אם אפשר לשחוט
ישראל, שישראל נשחט.
בסדר? כאילו, למה אתה צריך רק לחכות שמישהו אחר יעשה את הדברים ברוכה? זו מלכות.
שהיא לוקחת אחריות, זה דבר אחד.
ודבר שני,
כן, אמרתי את זה.
כן, למה דווקא את זה?
אמרתי את זה, אולי כבודו לא הקשיב, אמרתי.
ודבר שני, זה הסיפור של השם שלו.
לכאורה, איך היה צריך לקרוא לו?
שאול.
כי הוא שאול להשם, השאילתי הוא. איך היא קוראת לו?
שמואל. מה זה בין שאול לשמואל?
שאול על שם החוויה, על שם ההתחייבות, נאמר ככה.
חייבתי להשאיל אותו.
שמואל זה על שם השליחות.
שליחות.
התפקיד של הנער הזה זה לשים את שם האל בכל מקום שהוא יגיע.
חנה קוראת לילד הזה לא על שם ההתחייבות שלה, כי זה כבר עבר,
זה כבר מאחורינו.
היא קוראת לו על שם השליחות,
אתה תהיה שמואל,
אתה תהיה זרע האנשים, אתה תמשך שני האנשים,
גם את שאול וגם את דוד וכולי.
כלומר, זה חלק מהמלכות,
שהמלכות לא עוסקת עכשיו בנוסטלגיה,
וזה עוסקת, מה המשימה הבאה? אל תצטרך להתקדם. אז היא קוראת לו שמואל ולא שאול.
למרות שהשם היותר מתאים הוא שאול.
זה הסיפור.
אנחנו נראה בשבוע הבא, רק נעשה כאן איזה הקדמה קצרה,
שכל שירת חנה,
תפילת חנה, שירת חנה,
לא עוסקת בכלל באישה הקרה.
בסוף, סעד ככה זה, אלא היא עוסקת בניצחון במלחמה.
יש פה מאבק, כלומר,
חנה אומרת, הסיפור שלי הוא הסיפור הקטן שקדם לסיפור הגדול. איך לוקחים מציאות תקועה ומולידים ממנה איכות חדשה.
אצלי זה היה עם הילד שמואל,
אבל הילד הזה הוא זה שיוליד את האיכות החדשה של עם ישראל, שהיא האיכות של המלכות,
שכולנו מצפים לה חזק וברור.
קלנו, ברוך השם.
