אז עכשיו אנחנו נעשה כל מיני דילוגים,
השלמות, אז היום יהיה נפש הפרשה,
ובעזרת השם,
שמעתי לכם, אני חוזר למילואים עד שבועות, ואחרי שבועות,
נחזור לשגרה עד הפעם הבאה.
טוב,
פרשת בהר, שאנחנו בעזרת השם נקרא השבת, פרשה קצרה,
בדרך כלל היא מחוברת בפרשת בחוקותיי,
ויש בה הרבה מאוד דברים טובים ומיוחדים. היום אני רוצה שנלמד ביחד
תורה נפלאה של מי השילוח,
ובעקבותיה עוד איזה חלק מדברים של אדמו״ר הצמח צדק, הכל במגמה אחת,
ללכת עם הזמן, לחיות עם הזמן.
כשציוותנו אדמו״ר הזקן,
הזמן הוא זמן פרשת השבוע,
אנחנו צריכים לחיות עם הזמן, זה נפש הפרשה.
מה כתוב?
התורה אומרת לנו ככה, וכפיתם קירום ימכר לעמיתיך או קנו מיד עמיתיך,
אל תונו איש את אחיו.
במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתיך, במספר שני תיבות ימכור לך.
לפי רוב השנים תרבה מקנתו, ולפי מאות השנים
תמעיט מקנתו, כי מספר תבואות הוא מוכר לך, ולא תנו איש את עמיתו,
ויראת מאלוהיך, כי אני אדוני אלוהיכם.
טוב,
אלה הפסוקים.
קודם כל, אני מבקש לומר שהמילה החוזרת על עצמה גם כאן, וגם בפרשת משפטים,
היא המילה אחיך.
זה מאוד מעניין, כי לא היה חייב לכתוב את המילה אחיך.
אפשר היה להגיד,
כי תמכרו ממכר איש לרעהו, או כי תמכרו לאיש, למישהו.
אחיך, תזכור
שגם כשמדובר בכסף, וגם כשמדובר בממון, וגם כשמדובר... זה אח שלך,
כן?
או רעיך.
על כל פנים,
מה שכתוב כאן בפסוקים זה שאם אדם בעיקר מוכר שדה,
מוכר כל איזשהו
ממכר, אל תעשה הונאה, אל תסתיר את המומים,
אל תגבה כסף שלא מגיע לך, אל ת... כן,
גם פה, אם יש עוד כך וכך שנים מדי עובר,
אז צריך לגבות רק את הכסף שהשדה מתאימה לו, שיכולה לעשות.
בסדר. הבעיה כאן, בפסוקים,
זה שיש פה כפילות. כי בהתחלה התחלנו,
וכי תמכרו במכר לעמיתיך או קונאים על ידיך, אל תנו איש את אחיו,
והתורה מסיימת, ולא תנו איש את עמיתו.
אז זה קצת נראה כפילות.
בגלל הכפילות הזאת,
אומרים לנו חכמים שזה שני דברים, אחד בממון,
ואחד באירוע אחר לגמרי, הונאת דברים. זה הספרה ורשי מביא
את הפירוש הזה בעקבותיו, לא תמונש את עמיתו, זו הונאת דברים.
יכול, זו הונאת ממון,
כן?
כשהוא אומר אל תנוש את אחיו, הרי הונאת ממון אמורה, כבר אמרנו את זה בפסוק הראשון.
מה אני מקיים ולא תמונש את עמיתו, הרי הונאת דברים. מה זה הונאת דברים? הונאה לשון צר.
כאילו המילה הונאה היא מילה כפולה.
הונאה זה כמו לעשות,
כן, מחלק הונאה, באלף או בהאי,
אתה מרמה מישהו והוא לא יודע, אתה עושה עליו, עובד עליו והוא לא יודע, אתה בוחר לו איזה מוצר והמוצר הזה פגום והוא לא ידע, פתאום הוא מגיע ואתה מגלה את זה בבית, זו הונאה.
והונאת דברים זה כמו, כן, כמו, כן, זה כמו עינוי, כמו לצייר מישהו, כן, כמו אנו, אנה.
אני לא חושב שהן מתחלפות,
לא, אני לא חושב שהן מתחלפות, אלא זה מילה,
פשוט מילה,
כן,
עונה.
אה, בעברית מודרנית,
כאילו, כן, אני חושב שכן, אבל ההונאה כאן,
כתוב לא תונו,
אז ההונאה כאן, באלף, כן,
הונאת דברים זה לצער מישהו,
כן?
כמו שהוא יגיד אוי, או יגיד אנה תפסיק, אולי זה המשמעות. כיצד?
כן, כן.
כיצד? אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו, זכור מעשיך הראשונים.
מה אתה יודע פה, אני זוכר איך היית, מה אתה יודע פה?
אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מה היו מעשי אבותיך
היו חולאים באים עליו, איסורים באים עליו, היה כובר את בניו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב
הלא ירעתך כסלתך תקוותך ותום דרכך זכור נמי ונקי ועבד ואיפה ישרים נקרדו זה מה שאומרים הרעים לאיוב
אם באו לך כאלה צרות כנראה אתה לא בסדר אתה חושב שאתה צדיק מאוד מסובבים לו את הזה וככה
לא יעשה את זה
ראה חמרים מבקשים תבואה, מבקשים יין, לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא לא מכר חיטה מימיו, יעבוד עליהם סתם.
רבי יהודה אומר, אף לא יתלה עיניו על המקח ולא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה לקח. סתם, נכנסים לחנות, תגיד, כמה זה עולה? אומרים למוכר.
מוכר נמצא בחנות, העיניים שלו תלויות, שיגיע קונה וכל זה. נכנסים, סתם, חבר'ה,
נגיד, כמה זה עולה, וכמה... נו, תעשה הנחה, מעבירים את הזמן, ובכלל לא, הם לא רוצים לך לקנות.
או יש לזה גם דברים אפילו יותר. הוא רוצה לקנות, אבל באינטרנט,
נגיד נעליים.
הוא לא אומר, אבל אני רוצה לנדוד את המידע. נכנס לחנות,
תביא לי נעליים, כן, אני רוצה, מידע כזה, נו, בעצם לא בא לי, יוצא מהחנות, בטלפון, מזמין בשוז אונליין את אותם נעליים.
אבל ביותר זאת. מותר דבר כזה לעשות?
סור.
סור.
זה מהדברים, המוכר הוא, עיניו תלויות עליך.
אז עושים את זה, אני יודע.
מה?
אין חובה לקנות, אבל אם אתה נכנס לחנות,
אין בעיה.
רבי עזרא, אם אתה נכנס לחנות,
ואומרים למוכר, תקשיב, אני לא מתכוון לקנות פה,
אבל אני באתי לנדוד כדי לקנות באינטרנט, מה המוכר יגיד לך?
לא, תגיד, אני פה, תלך מפה בבקשה.
מה?
מרפק.
אז זה לא, אמר מה, הזמן של המוכר הוא לא זמן?
התשומת שלו, אתה רוצה, תביא,
או שתגיד לו את זה מראש, או שתמצא פתרון אחר.
המוכר עיניו תלויות, אתה נכנס,
בטוח שאתה רוצה לקנות משהו.
גם אם אתה נכנס,
גם אם אתה נכנס, אתה לא רוצה לקנות.
הרבה פעמים אדם נכנס והוא לא רוצה לקנות והוא יוצא עם סלון.
כן, כאילו, גם יכול להיות.
כן, אז בסדר, אבל אם אתה מראש נכנס, אבל אני רוצה לקנות, אני בא, אני נכנס להעביר את הזמן.
זה עונה הדברים.
זה עונה הדברים.
בסדר?
ואם תאמר, אה, סליחה,
לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא לא רוצה לי כך.
ואם תאמר עצה טובה אני מוסר לו, הרי הדבר מסור ללב.
נאמר בו ויראת מאלוהיך, כל דבר שהוא מסור ללב,
נאמר בו ויראת. גם לתת איזה עצה שאיננה עגונה למישהו,
גם כעסות לו נאה דברים,
אתה נותן לו עצה ובסוף היא מתבררת כעצה שאיננה עגונה גם כן.
ורשי בוחר להביא את הפירוש הזה בתורה.
כאן הזהירה לו נהד דברים, שלא יכנישו את חברו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו.
עצה שאינה הוגנת לו. יכול להיות שהיא עצה הוגנת במקום אחר, אבל לאדם הזה היא לא עצה הוגנת.
אני רוצה להגיד לכם משהו חשוב לישראלים, כן?
יש צמד מילים שכדאי ללמוד להשתמש בהם במקראים.
לא יודע.
לא יודע.
אז הם מבינים בהכול. הכול הוא יודע, הכול הוא מבין, הכול הוא שמע, הכול הוא קרא, הכול הוא ממליץ,
ב-100% תלך על זה, ואחרי זה מסקנה הוא הולך.
הוא מתרסק. לא יודע, אחי, לא יודע.
אולי תשאל אותו, תברר את זה, תפתח גוגל, תעשה משהו. לא יודע, לא כל דבר אתה צריך להיות מבין.
אז אתה נותן למישהו איזה עצה.
יש מלא מלא מקרים כאלה, במיוחד תחומים כלכליים.
כשמישהו דיבר עם מישהו, סיפר לו בחצי אוזן שזה מניה וכדאי להשקיע,
הלך, שם את הכסף ונעלם הכסף.
לא יודע, אחי, אני לא יודע, אני לא מבין בכל דבר.
בטח בעניינים רפואיים, עוד יותר.
למה?
כן.
כן.
אז חלילה, חלילה, זה לא הכוונה לגוי, אלא תורה.
מערכות היחסים בתוך עם ישראל זה כמו מערכות יחסים בתוך משפחה.
לגוי,
אתה לא מחויב להשיב לו אבדה ואתה לא מחויב עוד כל מיני דברים,
אסור לגזול, חלילה, גזל הגוי אסור,
גם הפקעת הלוואה טוב,
ולהשיב לו אבדה, אם אתה רוצה לקדש שם שמים אז זה אפשרי.
בכלל, אדם לא צריך להימשך אחר הדברים הללו. התורה מדברת על רעייך, כי אנחנו כאן עסוקים בתוך עם ישראל, בסדר?
אז רש״י מביא את זה, ואם תאמר מי יודע אם התכוונתי לרעה, וכך נאמר ויראה אתם אלוהיך, היודע המחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב
שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בליבו נאמר בו ויראה אתם אלוהיך. טוב, יפה מאוד. אז זה פירוש אחד כל כך נפלא, כי רבותינו שמו לב לכפילות שיש כאן, והבדילו בין הונאת ממון לבין הונאת דברים,
ויש המון המון מקומות שבהם ניתן חלילה חלילה לעבור על הונאת דברים,
לבייש מישהו, להזכיר לו את העבר שלו,
כמו שאמרנו, לייצר איתו ציפיית שווא,
תקוות שווא, לבלבל אותו, ולפעמים כאלה, בלי שאף אחד יודע, יפה.
אבל כאן, מי השילוח,
יש לו פה תורה נפלאה.
זו הרחבה, בעצם הרחבה של הונאת דברים.
אבל היא הרחבה מאוד מאוד מעניינת מבחינת המבנה הנפשי שלה,
ואחרי זה אנחנו גם נראה שגם הצמח צדק מדבר על זה אותו דבר. תראו מה הוא אומר כאן. יש כאן פרק תהילים, תכף נחזור אליו,
תדלגו. לא תונש את עמיתו,
ויראת מאלוהיך.
זה הפסוק,
נאמר,
אף בנפשות גדולות יקרה ערך,
כאשר יראו באדם שעושה דבר לא כרצון השם יתברך,
וירצה לקטרג עליו ולהענישו.
אולי מישהו עושה עבירות, מתנהג לא יפה, והוא ירצה להגיד,
לדבר עליו, למה הוא עושה את זה, וזה לא בסדר, ושייענש.
על זה מזהיר הקדוש ברוך הוא לא תראו.
זה שאמר דוד המלך עליו השלום,
תשב באחיך תדבר, תשב, פסיק,
באחיך תדבר, ובבן אימך תיתן דופי.
בואו, תלכו רגע לפרק תהילים, תראו
שיש כאן בפרק הזה משהו מעניין.
הפרק הזה מתעסק ברשע.
טוב, והרשע אמר אלוהים, מה לך לספר חוקיי,
ותישא בריתיה לפיך.
ואתה שנאת המוסר, ותשלך דבריי אחריך.
כן, אתה לא רוצה בכלל להיות אדם ישר. אם ראית גנב ותירץ עמו, ואם מנאפים חלקיך, אתה גונב, אתה עניינים של אריות.
טוב.
פיך שלחת ברעה, ולשונך תצמיד מרמה. אז הוא גם מדבר לשון הרע וכו'.
טוב, עד כאן באמת זה מובן למה הוא רשע.
אבל פתאום כתוב,
תשב באחיך, תדבר בבין אמך, תיתן דופי.
כן, תשב, פסיק, באחיך תדבר,
בבין אמך תיתן דופי.
אלה עשית והחרשתי, דמית היות, אהיה כמוך, הוככך וערכה לעיניך.
שני הפסוקים האחרונים הם מוזרים,
כי בפסוקים הראשונים, בתהילים, אז ברור שמדובר באדם רשע.
הפסוקים השניים מדובר באדם שאומר אני בסך הכל עושה מה שגם הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה כן אלה עשית והחרשת דימית היות אהיה כמוך אומר האדם אני בסך הכל עשיתי מה שהקדוש ברוך הוא רוצה
אז זה מדובר ברור שמדובר פה על במרכאות רשע מסוג אחר זה לא רשע שעושה מעשים רעים
זה מישהו שהוא נראה בעיניו כצדיק אבל הוא עושה משהו לא טוב הוא עושה משהו שהוא חושב שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יעשה ולעמיתו של דבר זה בדיוק הפוך תראו איך לומד את זה המה שילוח
אומר מהשילוח כך
וזה שאמר דוד המלך עליו השלום
תשב
באחיך תדבר
בבין אמך תיתן דופי
אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך הוכיחך וארכה לעיניך
תשב באחיך תדבר בבין אמרנו היינו מאחר שהאדם מחויב לאהוב את חברו
איוב
חייב לאהוב את החבר
כמצווה עלינו ואהבת לרעך כמוך
ואדם צריך לבקש רחמים בעד חברו
כן, ועד, זה חלק ממצוות אהבת השם,
שאתה גם מתפלל לחבר שלך.
יש לו איזה צער, חבר, חברה,
יש לו איזה צער, איזה מצוקה, אז אתה מתפלל עליו. לא תמיד אני יכול לעזור, אבל להתפלל אני יכול.
כל יהודי צריך שיהיה לו בסידור,
קודם כל צריך שיהיה לו סידור,
ולא טלפון.
ובתוך הסידור הזה צאתה לקטן, פתק,
עם שמות של אנשים שלהם הוא מתפלל.
בני משפחה,
חברים, שמעת איזה מישהו בצרה, אתה כותב.
יש לי כזה פתק, אני מאוד אוהב את הפתק הזה, כי אתה רואה את ה... ברוך השם, גם את הבשורות הטובות.
ההוא התחתן, היא ילדה, הוא ברוך השם נרפא.
בסדר? ואז מוחקים
שמות חדשים.
אז אומר מהשילוח,
אדם צריך לבקש רחמים בעד חברו,
והוא, במקום לבקש רחמים,
רוצה לקטרד עליו.
על זה יאמר השם יתברך, אלה עשית והחרשתי.
היינו,
אם, כאילו, אומר הקדוש ברוך הוא, למה לא תסתכל עליי?
תראה איך, אני מחריש.
מה הכוונה?
היינו, באם השם יתברך ירצה לברר,
אף מעשה הצדיקים לא יזכו בעיניו,
כי נגד השם יתברך מי יוצדק,
ומי יאמר זכיתי ליבי,
ואף על פי כן השם יתברך שותק ואינו מגלה קלון שום אדם אף כי יחטא.
עשה אדם איזה מעשה לא טוב.
מה הבעיה שהקדוש ברוך הוא לגלות את זה?
לא בעיה.
אבל הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא מגלה את הפדיחות שלך.
אני נותן לך זמן לתקן,
אני שותק, אני מחריש, הכל בסדר, אני נותן לך זמן לתקן.
לא, לא.
אז למה אתה עושה הפוך?
הוא מתייחס לזה, חכה.
המאה השילוח ידע שאתה תשאל את השאלה הזאתי והוא יתייחס לזה.
מה זה הוכח? אתה הוכח את המטר. אבל כרגע, בסדר. בוא, תסתכל עליי, אומר הקדוש ברוך הוא, אני מפרסם.
גם כשאתה אומר וידוי,
בבין אדם לחברו אז נצטרך לפרסם, אבל בבין אדם למקום אסור לפרסם. קודם כל, אל תפרסם, תגיד בשקט עכשיו, רק אני ואתה יודעים.
דיסקרטיות,
אמינות.
היינו, ואם השם יתברך ירצה לברר אף מעשה הצדיקים, אף מעשה צדיקים לא יזכו בעיניו. כי נגד השם יתברך מי יוצדק
ומי יאמר זכיתי ליבי.
ואף על פי כן השם יתברך שותק
ואינו מגלה קלון שום אדם אף כי יחטא.
דימית
היות תהיה כמוך. זו הייתה טעות.
שמי שמקטרג, מה הוא אומר?
הוא אומר, שמע, אני עושה מה שהקדוש ברוך הוא ביקש ממני.
כי האדם המקטרג על מעשה של חברו,
יתראה בעינו כי הוא מזוכח כרצון השם יתברך.
כן, הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו ננזוף ברשעים.
וגם רצון השם יתברך כך הוא לקטרג על האדם החוטא, ולכן נקטרג עליו.
ועל זה נאמר לו מהשם יתברך,
הוכיחך ואירך לעיניך.
ראינו שהשם יתברך,
יראה לעיני האדם המלמד חוב על חברו באומרו, כי גם זה רצון השם הוא לזה.
כן, כי האדם שאומר, אני מוכיח את חברי כי ככה הקדוש ברוך הוא מבקש ממני,
אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, נראה לך?
ויוכח לו השם יתברך.
כי רצונו הקדוש אינו רק להסתיר כל חטאי ישראל,
כמו שכתוב ותשליך במצולות ים כל חטאותה.
אתם ראיתם פעם אבא שהוא מבסוט שמפרסמים את החטאים של הילדים שלו?
לא.
אז גם הקדוש ברוך הוא אבא שלנו, הוא אומר, אני לא כל כך מעניין שתפרסם את החטאים האלה.
ממש תסתיר אותם.
אל תוכיח ואל תזה, אל תעשה פרסום.
מדהים.
עכשיו אנחנו עובדים בדיוק הפוך.
נכון, הרי זה כל יסוד הלכויות לשון הרע, זה אל תפרסם את הרע.
אפשר לטפל, מה?
כן.
אז היום,
זה כבר אי אפשר, פעם יכולנו להאשים את העיתונות, הכל זה העיתונות, זה הם.
היום כל אחד מסתובב עם
תותח ביד,
מצלמה כזאת,
כל אחד מצלמה,
וכל היום אתה, אנשים מצלמים ומפיצים.
מי עשה את הדבר הזה? מצלמה, נכון?
מביישים את כולם.
מישהו עשה משהו לא טוב.
מישהו, לא יודע מה, השאיר איזה שקית זה ולא במקום.
או חנה את האוטו שלו בצורה שמפריעה לתנועה.
זה לא בסדר.
אפשר לעשות לו פתק על החלון.
פתק מכובד, לא להרים לו את הווישרים ולפנשל לו את הגלגלים.
פתק, אחי, לא באתי מחנות כאן, פעם באה, בבקשה,
זה מפריע.
עכשיו, מה עושים היום?
מצלמים, וישר מצלמים.
מעלים את זה לכל העולם,
וכל זה, בבקשה. תראו, תראו את הזה, איך הוא...
מפרסם, בואו נפרסם אותו.
הוא בעולם שכל האנשים היום מזדרזים ישר
לפרסם כל כישלון.
אנחנו בני עדם, אנחנו נכשלים.
כן.
אם מישהו מתעלל במישהו אחר, אם מישהו פוגע במישהו אחר, צריך לפרסם את זה.
זה סכן. אבל אם מישהו נכשל בעצמו, עשה משהו לא בסדר.
אז לא מגיעה לו את ההזדמנות לתקן?
ההזדמנות לתקן, את ההזדמנות...
רק תגיד לו, תאיר את עיניו, או משהו כזה, ותן לו הזדמנות לתקן.
לא מגיע לו, מגיע לו.
סיפור בלבד רוב הסיבנתי פרחים על אחרים ואיסוף.
זה מה?
איסוף עצום. אה, כן, אם אביעד פסק, אז נגמר הסיפור.
אז אומר כאן עמי השילוח, רצונו הקדוש
של הקדוש ברוך הוא, אינו רק להסתיר כל חטאי ישראל,
כמו שכתוב, ותשליך מנצולות ים כל חטא אותם, ראינו שיסתיר אותם בהסתר גדול,
שלא יתגלו ולא יתראו עוד.
ואיך יאמר האדם שהשם יתברך חפץ בלימוד חוב על האדם ולהפיח איתו, להפיח זה להפיץ, לפרסם.
אם,
או, אז שאלת מקודם,
מה אם מצוות תוכיח תוכיח?
אם אמנם יציבה השם יתברך להוכיח איש את עמיתו ולהרחיקו מכל רק כפי היכולת,
זה אינו רק במקום שיודע שיוכל להסיע אותו מזה בטוב.
וחוץ מזה, גם מצוות תוכיח תוכיח, איפה כתוב שמזה תוכיח תוכיח זה לפרסם?
תוכיח תוכיח זה באחד על אחד, אתה לוקח אותו הצידה, אומר, תקשיב אחי, לא עושים ככה, שמת לב, פגעת בו, התנהגת בזה, באחד על אחד.
מי אמר שמותר לך לפרסם את זה ברבים
ולבייש אותו,
ושכולם יראו את זה, ואחרי זה הוא לא יוכל להחזיר את זה? מאיפה, מאיפה הגיע הדבר הזה?
מה פתאום, אין לי איזה שום היתר בעולם.
תעשייה אותו מזה בטוב.
או על ידי תפילה
שעורר רכמים אליו שיוחזר ללמודיו. אתם מכירים את הסיפור,
סיפור מפורסם על הרב שטיינמן.
שפעם באו אליו איזה תלמוד תורה,
ונדון איתו על איזה תלמיד שהם רוצים להעיף.
אז הרב שטיינמן שאל אותם, הקשיב, הקשיב, הקשיב,
ואז הוא שאל אותם איך קוראים לאמא של הילד הזה?
הוא לא יודעים.
אתם לא יודעים איך קוראים לאמא שלו? אתם לא מתפללים עליו?
אתם מתפללים בשם האמא.
אתם לא מתפללים עליו ואתם רוצים להעיף אותו? סליחה, תיכון ללכה. קודם כל תתפללו עליו, מה אתם עכשיו באים להעיף?
אז גם להתפלל עליו?
גם יכול להיות.
תשומו.
אך באם לא יוכל להסיר אותו,
הוא לא יכול להסיר אותו.
מה צריך לעשות? תפרסם.
אומר מהשילוח צריך ללמד זכות עליו ולא לקטרל עליו.
זה לא תונו איש את אמיתו.
לא תונו איש את אמיתו,
כלומר אל תפרסם ויראת מאלוהיך, מה הכוונה?
תסתכל על איך הקדוש ברוך הוא מתנהג, הקדוש ברוך הוא מפרסם את החטאים שלנו?
יש משפט של,
מי אומר את זה? רבי יהודה הלוי או רבי אברהם אבן עזרא?
לא זוכר.
אבל באחד הסליחות של הספרדים, באחד הפיוטים בימים נוראים, ביום כיפור,
יש כזה משפט.
חטאיי
לו יריחון בהמשך עיניי,
אזי ברחו ורחקו מגבולי.
אם החטאים היה להם ריח.
אוי ואבוי, מה היה פה? צריך הרבה דאודורן, כן? כל אחד מסתובב פה עם...
אבל הקדוש ברוך הוא אומר, עשית פדיחות, לא נורא, אני מאפשר לך, אני מסתיר,
תתקן,
נותן לנו זמן.
מה?
לדקדוק.
חידוש של דמי טוען, תוכיחו, ארץ, כשמפרסם, איך מהמילה הוא יוצא לטונו, כאילו, אה, מה, פשר המילה לא טונו, כאילו, בזה שלו.
לא, אני חושב שהוא נותן אותו פירוש.
החידוש שלו זה וירדת מאלוהיך,
החידוש בפירוש שלו זה לא לא טונו, לא טונו זה מפרש כמו כולם, לא תצערו.
איך אתה מצייר מישהו?
אתה מקטרג עליו וזה.
אבל למה? למה לא באמת?
הוא אומר, וירד את המלואיך, תגיד, אתה לא מתבייש?
הסתכלת איך הקב'ה מתנהג?
הקב'ה מפרסם? הלך הוא מפרסם?
אם כל מה שהיינו עושים היה נדלקת לנו איזה נורה אדומה, לא היינו יכולים להסתובב ברחוב.
לא היינו יכולים להסתובב ברחוב. עם כל איזה מחשבה לא טובה, איזה דברים, איזה הרהורי עבירה, לא משנה, אפילו בעבירות עצמן היינו,
היינו נדלקת לנו איזה נורה, לא היינו יכולים להסתובב.
נכון? רבותיי, הדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא עושה
בפרשת בראשית, זה מלביש את אדם וחווה.
כלומר, הם עשו חטא, הם מתביישים והוא מכסה את הבושה שלהם.
בואו תתכסו ותתחילו לתקן.
הוא לא אומר להם, אה, עכשיו אתם ערומים, אתם מרגישים שאתם ערומים, נכון? אה, אתם חוטאים?
מעולה, תשארו ערומים, שכולם יראו.
הוא לא עושה את זה.
הוא מכסה אותם.
על כל פשעים,
תכסה אהבה, נכון?
אשרי נשואי פשע וכסוי חטאה, אשרי אדם לא יחשוב אדוני לא עוון ואין ברוחו רמיה. הקדוש ברוך הוא לא חושב על העוונו שלך כל הזמן.
למה אתה לא מתנהג אותו דבר לחבר שלך?
איך אתה לא ירא מה הקדוש ברוך הוא? אתה הרי בא בשם השם, מצווה, הקדוש ברוך הוא ציווה אותי להוכיח,
אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו לא מתנהג כך.
הוא בעצמו.
כן, אתמול ראיתי איזה כותרת,
לצערי אולי וזה, לא משנה כרגע הפרטים, אבל
אני משתמש בכותרת. באיזה כותרת
בוחרים להשתמש.
היה איזה ראיון של איזה פלוני ומישהו,
איזה פוליטיקאי ואיזה כתב, שאל אותו שאלה,
כאילו זה, אז כתוב,
זה הביך את,
הביך אותו,
כאילו זה נהיה איזו מטרה להביך מישהו.
הוא באיזה ראיון, ואני ברבים מצליח לשאול אותו שאלה, ואז זאת לא, ככה. מאיפה ההתרון הזה?
מניי זה הגיע?
נסור.
נסור. אז,
ויראת מאלוהיך.
תתנהג אל החבר שלך, או אל אשתך,
או אל הרע,
כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג איתך.
זה הכל.
והקדוש ברוך הוא
מאפשר לנו את האפשרות,
אנחנו כאילו דופקים את עצמנו, אבל הקדוש ברוך הוא מאפשר לנו את האפשרות
להסתיר את הכישלונות שלנו, לא כי אנחנו לא רוצים לתקן אותן, כי אדם צריך איזשהו מרחב. אם אין לי כל דבר ידעו, אז אני לא יכול לזוז.
אוקיי, עשיתי משהו, יש לי חידוש עצום, לא?
אז אני מסיים פה את תנאי השילוח.
אומנם כי ציווה שם מטבח להוכיח איש את אמיתו, ולהרחיקו מכל רק כפי היכולת, וזה אינו רק במקום שיודע שיוכל להסיע אותו מזה בטוב,
ועל תתפילה
שיעורר החיים עליו שיחזור למוטב.
ואם לא יוכל להסיר אותו,
צריך ללמד זכות עליו ולא לקטרג.
כי אין אדם יכול לדון את חברו לכף חוב,
כי פן יצר חברו גדול מיצרו.
או פן הדבר הזה מותר לו.
כי יש הרבה דברים שלאדם אחד אסור, לאדם אחד מותר.
אולי זה מותר, מה שהוא עושה.
אספר לכם סיפור, כשהייתי בטירונות,
אז תראי לי, טירונות, וזה, התחלנו את זה.
היה איזה חייל מסוים שהיה מאוד מאוד בעייתי.
ממש, אנחנו היינו יוצאים למסע,
עוד פעם, זו טירונות שריון, לא איזה טירונות סיירת משהו.
אחרי קילומטר וחצי יוצא מהטור מסע, זורק את הנשק, זורק את האפוד, נשכב על הרצפה, לא רוצה וכל זה. הוא גם היה קצת כבד, והמפקדים אמרו,
אוקיי, זו ההזדמנות שלנו לחנך את החיילים למחלקה אחת, ולא המסע רק איתו. בקיצור,
רוב המסעות שלנו היו מסעות על ענקה בגללו.
ומטבע הדברים התפתחה עוינות.
כאילו,
כאילו, מה הסיפור שלך? או שתעבוד, או ש...
נכון?
ויצא לי פעם אחת לשמור איתו דבוגות,
שמירה ארבע שעות, יש לך זמן, אז אחרי,
אחרי שמקלפים את הבצל, פתאום מגיעים לאיזה שעתיים.
בקיצור, התברר שהוא בכלל הגיע למקום,
אף אחד מהסביבה שלו בכלל לא יתגייס לקרבי.
וכשהוא יתגייס לקרבי, אז אמרו לו, אתה בכלל פרייר, מה אתה עושה?
בקיצור, הוא בכלל, בשביל להיכנס בבקוום, הוא כבר נתן 120 אחוז.
להגיע לקרבי 150 אחוז.
זה באמת קשה לו.
זה באמת קשה.
אבל פתאום, אתה רואה את זה מזווית אחרת לגמרי.
בכלל, עצם זה שהוא בכלל התגייס לצבא, זה...
באמת נגמר הטירונות, הוא עבר. הוא עזב, עבר למקום של לא קרבי וכל זה,
פתאום, כל המבט שלך,
בשנייה אחת, בשמירה של שעתיים,
משתנה מן הקצה אל הקצה, כי פתאום אתה מבין מאיפה האדם הזה הגיע, מה הרקע שלו, מה הזה שלו, מה הציפייה, מה נקודת ההתחלה, איפה הוא.
אתה מבין שכאילו, תשמע, הוא שם אותך בכיס הקטן.
זה שהוא בכלל לבש מדים ונכנס בבקוום והגיע לזה, הוא כבר עבר אותך מזה, כי כל נקודת הפתיחה.
אז
הדבר הזה,
עכשיו,
כהמשך לדבר הזה,
יש פה תורה נפלאה של הצמח צדק, אני אגיד, אני אגיד אותה בעל פה קצת,
ואז נקרא,
זה חלק, נקרא כמה משפטים.
אמרנו,
במאה שילוח,
מה יש להגיד על הצמח צדק? אני קשור אליו קשר נפשי עמוק.
שמה?
שניים.
שניים?
הצמח צדק אחד קודם ואחד השניים.
הצמח צדק הזה זה האדמו״ר השלישי לחב״ד,
נכדו של אדמו״ר הזקן,
בנה של ביתו,
הרבנית דבורה לאה, שמסרה את נפשה על חייה של אבא שלה.
היה קטרוג על אדמור הזקן, והיא עשתה בית דין,
קראה לסלושה חסידים ואמרה, אני מוסר את החיים שלי בשביל אבא שלי.
זה היה בראש השנה, ונפטרה, אני מקווה שאני אדאג בפרטים, נפטרה שלושה ימים אחר כך.
והוא היה בן שלוש.
והוא גדל אצל אדמור הזקן, אדמור הזקן גידל אותו כילד.
והוא גם התחתן עם הבת
של גמור האמצעי,
כאילו הבת של דוד שלו.
והרבי האחרון, הרבי מנחם מנדל, הוא בן אחרי בן אחרי בן אחרי בן מהצמח צדק.
ולכן זה גם אותו שם. הצמח צדק, השם שלו היה מנחם מנדל, ולאשתו קרוכה ימושקה, וגם לרבי מנחם מנדל ואשתו קרוכה ימושקה.
עכשיו, מה שמיוחד,
הרבה דברים מיוחדים, הצמח צדק קודש חודשים.
הוא היה גאון עצום בנגלה,
שוט צמח צדק הוא שוט
יסודי מאוד.
צמח צדק בעצם השקיט את המחלוקת בין החסידים
לבין המתנגדים כי אף אחד לא יכול לדבר מול צמח צדק כי הוא היה כזה גאון בנגלה.
הוא גם היה עסוק המון המון בעבודה ציבורית לבטל גזרות על יהודי רוסיה ותחום המושב. בין השאר הוא נעצר כמה פעמים בפטרבורג הרבירה
כשהוא היה עסוק בביטול הגזרות.
הוא גם העריך ימים, הוא היה אדמו״ר הרבה מאוד שנים.
והוא כתב ספר צמח צדק, דרשות וחסידות,
והוא הוציא לאור את הכתבים של אדמו״ר הזקן, תורה אור וליקוטי תורה.
בעיקר ליקוטי תורה זה עם הרחבות שלו, ויש לו ספר נפלא מאוד של ביאור
בדרך חסידות על המצוות. הוא מביא מצוות, מביא את ביאור הארי על המצוות, רבנו הארי, ואז הוא מבאר אותם בדרך
חסידות.
זה הרי בעצם החסידות, בסדר?
יופי.
עכשיו,
הוא שואל שאלה מאוד יפה.
כתוב, מהשילוח אומר,
תתנהג אל הזולת,
כמו שהקדוש ברוך הוא מתנהג אליך, נכון?
כמו שהקדוש ברוך הוא מסתיר את העבירות, ולא מעוניין שיספרו את העבירות על בניו ויגלו את קלונם, גם אתה אל תעשה את זה לרבים.
עצם החסד לכל אחד צהל.
יותר כאילו,
יותר מפתיע כביכול.
הוא אומר כך,
כתוב בתורה ואהבת הלכה כמוך.
טוב, מצוין.
בא הלל, ומה הוא אומר? מתרגם את זה, מה הוא אומר?
מסע נולך אל תעשה לך עבירך.
אומר עצם החסד מחילה, אבל זה לא תרגום בכלל.
זה לא, ואהבת לרעך כמוך,
זה לא מה ששונא לך, תעשה לחברך, זה לא, אי אפשר להגיד שזה,
ואילן עוד אומר, מאי, דסניא הלך, לחברך לא תעביד,
זו כל התורה, והיא תחזיר גמור.
כן, קצת, גם שינית ואהבת לרעך כמוך,
ותרגמת את זה למשהו הרבה יותר מצומצם,
וגם אתה אומר שכל התורה תלויה בזה, קצת מוגזם.
זה כאילו השאלה שממנה הוא יוצא.
ואז הוא מבאר באור נפלא, הנה הוא לפנינו.
קודם כל הוא מבאר,
ואז הוא אומר, ואף פי שנתבהר היטב טוב טעם למצווה זו, עדיין יש בזה עוד טעם נפלא.
בעוצם הטובה
שהאדם עושה לו ולכל העולם בקיום מצוות עשה זו, ולהיפור חלילה,
כשמבטל על מצוות עשה זו ועובר על לא תעשה של תורה, לא תשנא.
ראינו על פי מאמר הלל הנסגר לאל, שאינו מובן גם כן,
למה ביער מצוות עשה זו של ואהבת לרעה כמוך בעניין השלילה של מה ששנאו עליך לא תעשה לחברך?
ולא אמר לו, האין שבא, אני אגלה מפשט הכתוב, כאילו, בא גוי להילל. אז הילל אומר לו,
אהה, תרחים לרעך כבתך.
יכול להגיד לו את זה גם, נכון?
כדי תרגם מונקלוס, הוא תרחמי לרחברך כבתך.
והעניין,
כי דבריו אלו הוא פירוש מצוות ואהבת לרעך כמוך בעניין עמוק.
הוא אומר,
אני רוצה להסביר לך איך
אתה יכול להגיע למצוות ואת הלכה כמוך.
הוא לא בא לתרגם את הפסוק, אלא הוא בא לתת דרך,
מהי הדרך.
דהיינו,
כמו שאין אדם רואה חוב לעצמו,
אין הפירוש אינו יודע, סליחה,
אינו יודע כלל חובותיו.
אדרבה,
הוא יוכל לראות ולהבין היטב עמקות פחיתותו יותר מראיית זולתו עליו,
שהרי זולתו אינו רואה אלא לעיניים והוא יראה ללבב,
אלא הכוונה שאין החוב תופס מקום אצלו כלל להתפעל מזה,
וכאילו אינו רואה אותו כלל,
כי מפני האהבה הגדולה שהוא אוהב מאוד את עצמו,
על כל פשעיו שיודע בדעתו תכסה אהבה.
הגדרה נפשית בלתי רגילה.
אדם קם בבוקר,
אומרים לו, תגיד, אתה יכול לעשות רשימה של 20 חסרונות שיש לך? אין לי בעיה, תביא את זה, תגיד לי מלא.
אוקיי, מה?
כאילו, סבבה, נו, אז מה?
אני אוהב את עצמי,
אני אהיה בסוט על עצמי, הכל בסדר, אני לא נותן לחסרונות שלי לשבור אותי.
אני לא זה. זה, יש לי חסרונות,
אני בדרך לתקן אותם, אבל קדימה, יאללה, התחלנו את היום, נכון?
כל אדם הוא ככה, כל אדם יש לו חסרונות,
והוא יודע יפה מאוד להתעלם מהם, שים אותם באיזה מקום בארון,
ולהגיד, אני בעזרת השם גם מתקן אותם, זה לא שאני מתעלם מהם, אבל זה לא גורם לי להפסיק לאהוב את עצמי, זה נקרא אור מקיף.
זה נמצא במקיף שלי.
בעזרת השם, אני גם יום אחד אתקן את זה,
אבל לא, זה לא מפריע לי לקום בבוקר ולעוף על עצמי.
נכון? להיות מבסוט.
ואוקיי, אז ככה אתה מתנהג על עצמך.
ממשיך.
אדמו״ר הצמח צדק.
כי מפני האהבה הגדולה שרואה מאוד את עצמו, על כל פשטיו שיודע בדעתו תכסה אהבה מבחינת פקיף,
שלא ימושך מן הידיעה לידי התפעלות במידות.
ולכן אין תופסים מקום כלל להתפעל מזה.
וזה,
בדיוק, בדיוק, אבל פה זה אפילו יותר, כי אומר, אוקיי, הקדוש ברוך הוא,
אבל גם אתה בעצמך ככה מתנהג לעצמך.
הקדוש ברוך הוא. אתה בעצמך ככה מתנהג לעצמך.
אז למה לעצמך תעלוף ההסתרות, וסך הכל הכל בסדר, ואני זה...
וכשזה מגיע לזולת,
אה, תגיד, תגיד, למה אתה... אתה שם לו את האצבע על החיסרון,
מאיר לו את החיסרון,
ממסגר לו את זה,
מצלב את זה ושולח לכל העולם.
למה מה שאתה עושה על עצמך, מאי דסניאה לך לחברך לא תעביד, אם אנחנו נלמד קצת להתעלם מהחסרונות של חברנו,
כן?
חברנו, שנדע להתעלם מגנות חברנו,
כמו שאנחנו אלופים בלהתעלם מהגנות שלנו, אז הכל יהיה בסדר, אז כבר תהיה אהבה.
אז הוא אומר,
וזהו שאינו רואה חוב לעצמו שנשקע ונתבטל באהבה הרבה המכסה על כל הפשעים מבחינת מקיף.
ולעומת זאת, כאשר יראה זולתו על החוב שלו ויבין אותו, ירגז מאוד.
אף על פי שיודע בעצמו שהם מתו.
בעיינו לפי שעיקר רוגזו אינו עלה על עצם הפחיתות שחברו מדמה שקר,
שהרי יודע שהם מתו.
כלומר, אם בא אליי חבר ומצביע על החסרונות, אני מתעצבן עליו. אתה מתעצבן? הוא אומר אמת.
הרי אתה יודע שהוא אומר אמת.
נכון, אני יודע.
אבל למה הוא מצביע על זה? למה הוא לא מצליח להתעלם? למה הוא לא מצליח לעגל?
זה מה שמרגיז אותנו. כשבא מישהו ואומר לנו את החסרון שלנו, הוא לא שיקר.
הוא באמת אמר חסרונות שקיימים בנו,
אבל אנחנו מתנהלים באופן שאנחנו מעלים.
פתאום מגיע החבר ושם את אלומת האור על החסרון שלי. אז אני מתרגז עליו.
אוקיי, אז למה אתה עושה את זה לחבר שלך בעצמך?
ואף פי שהוא יודע בעצמו של האמת הוא בעין הוא לפי שעיקר אוגזו, אינו עולה על עצם הפחיתות
שחברו מדמי שקר. הוא לא אומר לחבר שלו, שמע, אתה ממציא דברים.
שהרי יודע שהאמת הוא,
רק על ידי, רק על שידיעת חברו את פחיתותו,
הוא בבחינת יש והתפעלות.
מה שאין כן, כשהוא יודע, האהבה מכסה.
ואירגז על חברו, על ההתגלות
שגילה חברו החוב שלו מתוך הסתר וכיסוי האהבה שהייתה מכסה עליו,
ולא היה נראה כלל, ואתה אצל חברו נראה לאש ודבר מה.
אצלי, כשאני הכרתי, כשאני הייתי מודע לחיסרון שלי,
הייתי מודע אליו, אבל הוא לא תופס מקום, כי הצלחתי את זה.
ואילו החבר שם את זה וזה תופס אצלו מקום. אז אני כועס עליו.
ובצדק, כי הוא אומר, הוא מצדיק את זה. וזה, מה דסני לך?
גילוי זה, כמו שזה שנוי עלינו, הגילוי הזה שמגלים עלינו,
לחברך לא תעביד, שלא תראה חובותיו ופשעיו,
הן במילדי עלמא, בדברים שבין אדם לחברו,
הן במילי דשמיא ליש ודבר מה.
יש לו חסרונות, אז בוא,
בסדר, תקן אותם. אל תהפוך את זה למרכז העניינים, אל תהפוך את זה ליש. יש לו חסרונות, אני גם מכיר אותם, גם הוא מכיר אותם.
בוא נתקדם.
אלא יהיה האהבה שלך לא גדולה כל כך
עד שתכסה על כל הפשעים ולא תניח אותה מן הידיעה
לבוא להתפעלות במידות.
כמו שיהיה לאדם רצון ותשוקה נפלאה לחברו מצד המשכה רבה ועצומה
שמעצבאות הנפש שיש לו אליו, כל אשר יעשה לו רעות, היפוך אהבתו לא תופסים אצלו במקום כלל.
ובטלים כנגד אהבה רבה, מים רבים יוכלו לכבות אהבה.
כן, היה לנו פעם חברים לפני הרבה שנים שנולד להם תינוק,
והוא היה, זו תופעה ידועה שיש תינוקות שיש להם פזילה.
אז אמרו להם, טוב, זה מאוד בולט, עין אחת לפה, עין אחת לשם,
אבל אי אפשר לנתח בגיל,
זה צריך לחכות לגיל שנה.
בגיל שנה,
התלבטו אם בכלל צריך לנתח.
הם כל כך אוהבים את הילד, הוא כזה מתוק, שהם כבר קצת הפסיקו לראות את זה.
בסוף החברים אמרו להם, תקשיבו, אתם לא בעניינים, בסדר? הילד מסתכל לעין אחת, אז תסדרו את זה, אוקיי? אבל הם אמרו, אנחנו כבר,
על כל פשעים תכסה אהבה, אפילו על דברים שהם מאוד מאוד בולטים.
אז אם האהבה היא קיימת,
אתה לא תהיה עכשיו עסוק בלהדגיש את החסרונות.
אז כמו שאמרת מקודם, זה קומה נוספת על מי השילוח. מי השילוח אמר, וירדת מאלוהיך. גם הקדוש ברוך הוא מסתיר.
והצומח צדק אומר, אני אגיד לך סוד, לא רק חסוד שאנחנו מסתיר, גם אתה מסתיר.
על עצמך, אלופים אנחנו בלהסתיר על עצמנו.
אפילו לא להסתיר, אנחנו מודעים, אבל שמים את זה באיזה
מקום בארון, ובסדר, יום אחד נטפל בזה. זה כמו שלכל בית,
לכל בית יש איזו חצר אחורית, נכון?
יש לך בעיה, יום יעבור בפנסיה, אני אסדר את זה.
בינתיים, זה המקום שאתה זורק עליו את כל הבלאגן.
אבל מתישהו נסדר את זה.
הבית שלך מסודר, כן, מסודר, מה עם החצר? בסדר, חצר אחורית, שמה לא, אל תסתכל שם.
בסדר? אז יש לנו גם בנפש חצר אחורית, מה אתה לוקח את החצר האחורית, שם אותה מקדימה?
מסיים הצמח צדק ואומר,
ולכן זהו כל התורה כולה, שעל ידי התקללות נשמות ישראל,
אלו באלו, על ידי העבר, היו לאחדים ממש,
כאילו היא קומה אחת לבד, על ידי זה גורם למעלה
עניין נפלא,
שהוא יסוד ותכלית כל התורה כולה,
בעניין ייחוד קודש-הבריך הוא שכינתי.
כשאתם מצליחים להתעלם מהחסרונות של החבר, אז נוצרת אחדות ואז שורה שכינה בישראל, וזה כל התורה כולה.
כל התורה כולה זה איך משרים שכינה בישראל.
כמו שכתוב, טיפה דילגתי, לא הביט אבן ביעקב ולא רעמל בישראל, מפני שהשם אלוהיו עמו,
ואין האדם רואה על דרך משל חובת עצמו,
כן,
ודאי לחכימה, ואין פירוש לא הביט ולא רעה שנעלמים.
לא יביט אבן ביעקב ולא ראה עמל בישראל. מה, הקדוש ברוך הוא לא רואה?
הוא רואה, הוא יודע.
אבל הוא לא מביט.
הוא לא עושה מזה עניין.
הכל גלוי וידוע, ואפילו שיחה קלה, אלא כמו שכתוב, וירא אבן ולא יתבונן.
להתבונן זה להסתכל, להעיין, מה,
בואו נראה איזה רע זה, בואו נעשה מזה עניין.
לא.
אין נמשך מן הידיעה שלו שיודע אותם בדעתו יתברך,
שאין לגבול לתכלית לידי התפעלות.
כי אהבה תכסה, כמו שכתוב, ויעשה חילוה בעדו,
וכו' וכו'.
נסיים פה, מה שאין כן, אם יש פירוד חדילה בישראל,
כל אשר במום לא יקרא ויגרום גם למעלה מבחינת פירוד,
ואז יהיה רואה את החור, ובפרט עליו הוא המפריד, רחמנא ליצלן. כלומר, אדם שמסתכל ככה, הוא גורם את ההפרדה!
רחמנא ליצלן מזה, ברחנו אבינו כולנו כאחד,
ואז כולך יפה ראיתי מומן בך.
ראיתי פעם הסבר,
שזה הסיבה,
קודם כל אני אגיד לכם שני דברים.
אחד הכוהנים אצלנו בקהילה אמר לי שמאז שהתחילה המלחמה,
עוד לפני כן,
אז הוא מכוון בברכת כוהנים,
אשר קידשנו מצטו לברך את עמו ישראל באהבה. פשט הברכה, לברך את עמו ישראל באהבה,
שאנחנו הכוהנים אוהבים את עם ישראל.
הוא אומר, אני גם מכוון לברך את עמו ישראל באהבה, שיהיה לעם ישראל אהבה אחד כלפי השני.
והסיבה שהכהן, הכהן שהוא מברך, הוא שם את הטלית על הזה, למה לא שים את הטלית? למה לא לברך ככה? תראה את מי אתה מברך, לא רוצה לראות, מה?
כי לא הביט אבן ביעקב, הוא אמר, אם אני אראה, אני אזכר שההוא עצבן אותי או זה, וההוא עצבן את ההוא,
וההוא בכלל נראה לי לא טוב, וההוא, הפאות שלו לא עד הסוף,
והוא, לא מסתכל על אף אחד, ככה. ואתם יודעים שבברכת כהנים,
כל פעם כשאתה מדבר אל עם ישראל,
אז הכהן עושה ככה, נכון? יברכך שככה,
שהם עומדים ככה, כל פעם שזה כאפה סופית,
וגם במילה שלום,
אז את כולם, ממטרה, מני ממטרה, כן?
כולם, שלום, וגם ההוא, ככה זה גם ההוא שהוא בצד, שהוא מדבר, שהוא בטלפון, שהוא באיזה עלון, שהוא בקושי נכנס לבית הכנסת,
הכהן הגדול עושה,
הוא מכסה את כולם, לא רק מי שכאן נמצא במרכז.
ככה זה ברכת כהנים.
כל פשעים תכסה אבא, ולכן מנהג הספרדים ועוד כמה שמברכים ברכת כהנים,
כולם נכנסים מתחת לטלית של האבא או של הסבא, גם החמודים, גם הצדיקים, גם היותר צדיקים, הפחות צדיקים, כולם שם מתחת לטלית,
וכולם מקבלים את הברכה כאחד,
שנזכה לזה בעזרת השם, אמן ואמן, שבת שלום ולא רע.
