בעזרת השם גם היום וגם בשבוע הבא אנחנו נלמד שיעורים למגילת אסתר בסדר אנחנו באמצע אני יודע שאנחנו באמצע הפילגש בגבעה אנחנו עוד נסיים את זה
אבל דבר בעיתונותו יש לנו בעצם שני שיעורים כי בעוד שלושה שבועות זה כבר פורים פרזים
אז אנחנו לא נלמד את כל מגילת אסתר היו שנים שעשינו סדרה ארוכה על כל המגילה זה ארבעה שיעורים חמישה שיעורים
אני רוצה לטפל בשני נושאים
בשיעורים שלנו
בשיעור הבא אני כבר אגיד מה נעשה בשיעור הבא אנחנו נלמד איזשהו מדרש
בוא נאמר ככה בשיעור הבא אנחנו ננסה להלביש
את לוחות הזמנים על המגילה ולהבין את המשמעויות שלהם כשמבינים את השנים
שהמגילה נעה בהם עולות כל מיני משמעויות ובעיקר
לנסות ללמוד איזה מדרש שהוא מאוד מאוד תמוה לכאורה אין לו שום
שום היתכנות במגילה עצמה ולשאול את עצמנו מדוע חז״ל
דרשו את המדרש הזה יהיה בשבוע הבא.
פרומו לשבוע הבא. היום
אני רוצה שננסה ללמוד את המחלוקת
בין אסתר לבין מרדכי.
אם תרצו לקרוא לשיעור הזה בכותרת אפשר לקרוא לו בתלבש אסתר מלכות.
כן חז״ל אומרים מלכות
ספירה דלית לה מגרמי כלום היא אדם בטה לגמרי לשליחות.
אז זו התוצאה זוהי המסקנה של מחלוקת גדולה מאוד
בין אסתר לבין מרדכי.
בקשר לפתרון הבעיה. אז אם אני לומד את המגילה בצורה פשוטה, זה נראה שאסתר לא ממהרת ללכת לאחשוורוש, לא מבינה את גודל השעה, נקרא לזה ככה, בסדר?
היא לא מבינה את גודל המשימה,
היא מתחילה להגיד, אני לא הקראתי,
איך אני אקרק,
הוא מחכה, הוא אומר לך, מה קורה?
מה נסגר?
ומה את מלכה? מי יודע, לעת כזאת תגעת למלכות, מה הסיפור? והוא דוחק אותה עד שהיא מבינה, משתכנעת, אני אלך
אני אלך, נכון? זה ה...
ככה לכאורה,
אפשר להבין.
כאשר עבדתי, עבדתי, תעצומו, תתפללו,
תעשו איזה עזרה, והיא הולכת על המשימה.
אז לכאורה אין כאן באמת מחלוקת.
כלומר,
זה ברור שמרדכי צודק, והסתר טעתה,
מחלשה,
היה לה קשה, היא פחדה.
זה לגיטימי לפחד, נכון?
פחד הוא דבר לגיטימי.
ובסוף מרדכי מצליח להגיד לה, תקשיבי, את כנראה לא מבינה מה הסיפור, את לא מבינה למה הגעת למלכות, בואי תביני שיש כאן, זה לא צחוק, זה לא תעלול,
זה לא בדיחה, זה דבר רציני מאוד, יש פה סכנה ממשית של השנותת עם ישראל, תלכי על זה,
והיא, אוקיי, היא שומעת ומקבלת והולכת על זה.
נכון?
מיכאל, אתה מסכים?
מה אתה, איך אתה, אי אפשר להסכים עם זה.
ברוך אתה, אדוני היושב-ראש,
מה שקצת מקשה על הפירוש הזה, זה העובדה שהמגילה נקראת מגילת אסתר.
לפי זה צריך לקרוא לה מגילת מרדכי.
הוא הסיפור.
בגללו יהיה לך.
הוא המסובב.
אנחנו ננסה להבין היום בדיוק הפוך,
שלמעשה מי שצודקת זו אסתר,
לפחות בהשקפה הראשונה,
ורק אחרי שנשתכנע כולנו כאיש אחד חברים,
שאסתר צודקת,
צודקת צודקת, שכל אחד מאיתנו היה מקבל את אותה החלטה בדיוק, כמו אסתר,
רק אז נוכל להבין
מה מרדכי רוצה ממנה.
מה?
זה חד משמעית,
חד משמעית. הבת שלי חזרה פעם,
דייט עם מי שברוך השם התחתנה איתו,
התחתנה איתו בסוף, חזרה כזאת מרוצה, אמרתי לה, מה קרה? היא אומרת לי, היום הוא הבין שאני תמיד צודק.
זה שלב הכרחי.
שלב הכרחי בהתפתחות.
בסדר.
אז בואו ננסה להבין את האירוע הזה מההתחלה.
יש, אני רוצה להגיד לכם עוד משהו לגבי המגילה.
יש במגילה מנגנון
של מנגנון פרשני שהוא רטרואקטיבי.
כלומר, אתה מבין משהו, רק אחרי שהגעת עליו אתה הולך אחורה.
אתם מבינים?
זה קורה בהרבה מקומות במגילה, אנחנו היום נראה
שני מקומות כאלו.
אבל זה אפילו מגיע לידי ביטוי בהלכה.
אני פרוז, גר בפתח תקווה,
אוקיי?
איך אני יודע אם אני חייב בט״ו או לא?
תלוי איפה אני אקום ביום שני בבוקר.
אם ביום שני בבוקר קמתי בירושלים,
אגלה המילתא למפרע שאני חייב בקריאת מגילה עוד
מהלילה, עוד מליל ט״ו.
ההלכה הולכת אחורה. איפה שאתה בבוקר זה מלמד איפה היית צריך להיות בלילה.
בסדר, זה הולך כזה למפרע.
זה מבנה כזה מאוד מעניין, מבנה של מין נהפוך הוא כזה,
והוא בא לידי ביטוי גם בצורה הפרשנית.
ובואו נתקדם
ונבין איך הדבר הזה קורה. תראו,
יש בחיים, לכל אחד מאיתנו,
יש בחיים קטעים לא מובנים.
אתם מסכימים?
כל מיני קטעים לא מובנים.
שאדם אומרים, וואלה, לא,
בטח זה קשור אליי,
לא מבין איך זה בא אליי.
האמת שמחלק מהדברים הלא מובנים ניתן להתעלם, בסדר.
בסדר? לא מובן.
איך אמר הזמר המפורסם?
יש דברים נסתרים.
לא נבין לא נדע.
לא נבין לא נדע. נכון.
יש שיר כזה, כן.
לא, תמיד יודעים את הכול. בסדר?
לא קרה כלום.
אבל יש פעמים שהדבר הלא מובן הוא נוגע עצם חיים שלך.
דבר קיומי.
יש דברים שהם אובייקטיביים.
פתאום אדם יש לו,
הוא נהיה חולה לו עלינו או משהו כזה. הוא לא מבין מה עשיתי לו בסדר.
בסדר, אני לא מבין.
אבל יש דברים שהם אינני מוסריים,
כל מיני דברים כאלה, שאתה אומר, אני לא מבין, מה, איך זה קשור אליי? מה רוצים ממני?
זה מקום מאוד מאוד קשה להיות בו.
כשאדם יש לו קושייה קיומית, והוא לא מבין, הוא לא מבין,
זה לא מסתדר, זה לא,
הפאזל לא הולך לשום מקום.
הקושי,
התמיהה, הסבל, חוסר הפשר
שהאדם חווה במצב הזה,
במיוחד אם זה מצב שנמשך לאורך זמן,
בדיוק באותה עוצמה,
בדיוק באותה, באותה, באותו כוח,
החוויה של הפשר, כשהדברים מתבררים.
תארו לצפון שפתאום מגיע איזה רגע כזה, שאתה
פתאום מבין.
אה!
עכשיו הבנתי.
זה קצת דומה, היום קצת עם הבית זה קשה, אבל נגיד אדם הולך לאיבוד,
מברבר ובניווט, הולך לאיבוד, הוא לא יודע למושג, פתאום יש את הרגע הזה שהוא מבין איפה הוא נמצא.
שנייה אחת, אה!
רגע, זה צפון, זה דרום, פה, ההר, לשם אני צריך להגיע.
יש לזה תחושה מאוד מאוד חזקה של, אה,
סוף סוף אני מבין איפה אני נמצא, נכון?
בניווט, בטעות בניווט, או לפעמים בניווט עירוני כזה, שאתה לא יודע רגע איזה חוב,
פתאום בבת אחת, אה, הבנתי.
יותר מזה, חוויה הרבה יותר חזקה, הרבה יותר עוצמתית, שקשה מאוד ללכת נגדה, היא חוויה מאוד, זה, זה בניווט נפשי,
במבוך נפשי, שאדם לא יודע מה קורה איתו, ופתאום ברגע אחד זה מתבהר.
בואו ניתן דוגמה.
אומר לנו רבי יוסף חיים, שקרוי על שמו של יוסף הצדיק
ובאמת יש הרבה מאוד הקבלות בין יוסף
לבין מרדכי וגם יוסף לבין אסתר יוסף הצדיק הוא דמות כזאת
הוא לא מבין, הוא לא מבין מה קורה איתו, הוא בסך הכל הלך לשאול בשלום אחיו
אוקיי הם טיפה לא אוהבים אותו ולא זה אבל איך מפה הוא מגיע להיות בבור בלי בגדים
בלי כותונת ואחר כך הוא ימכר לישמעאלים ואחר כך למדיינים ואחר כך לפוטיפר ואחר כך לבית האסורים וזה 12 שנה והוא
עזבו שקשה, עזבו שבית האסורים, עזבו, אבל הוא לא מבין.
אם אדם נמצא בבית הכלא, אבל הוא מבין למה הוא נמצא. שרנסקי היה תשע שנים בבית הכלא, אבל הוא הבין למה הוא שם. זה לא קרה לו out of the blue.
הוא רצה לעלות לארץ ישראל, הסובייטים לא הסכימו, אז היה לו קשה מאוד.
אבל לא היה רגע אחד שלא היה ברור לו מה המשימה.
יוסף פשוט לא מבין.
מה קורה איתי? כאילו, אני זרוק לשום דבר.
הוא אומר את זה במפורש, נכון, כי גונבתי מארץ העברית, גם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותי בבור. הוא אומר, אני לא יודע מה רוצים ממני.
תמיהה, קושייה קיומית.
ביום הזה,
שהיה לפי רבותינו במסכת ראש השנה, היה בראש השנה.
כתוב בגמרא, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים,
כשהדלת פתאום נפתחה.
יוסף היה בבור.
בור זה בור, זה מתחת לאדמה.
מה?
ו...
בבור.
נכנס האור, הוציאו אותו.
ויגלח ויגלח ויחלף סמנותיו כמה שמונה שיוסף לא יסתפר 12 שנה.
לא מסתפרים בכלא.
הוא היה כולו מגודל שיער, מספרים אותו.
וימהר, נכון כתוב שם פסוק כזה מהר, וימהר, וירצוהו מן הבור,
ויגלח ויחלף סמנותיו,
ויבוא לפני פרעה. ויעמוד לפני פרעה, נגיד אני כזה. ויבוא לפני פרעה.
ברגע הזה הוא מבין הכל.
ברגע הזה הוא מבין הכל. ברגע שפרעה מספר לו את החלום והוא פותר לו את החלום וגם נותן לו את הפתרון המעשי ופרעה ממנה אותו להיות משנה למלך מצרים, הוא מבין את הכל.
הוא מבין הכל.
הוא מבין
שהוא הולך להציל את האנושות מרעב.
מצרים זה הסם הבר של האנושות.
הוא מבין שהוא הולך להציל גם את האחים שלו מרעב.
הוא מבין שבשלב מסוים האחים שלו יגיעו אליו.
והוא נזכר בחלומות שלו.
כתוב במפורש, ונזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם.
התמונה בשנייה אחת מתבארת, זה כמו אדם שנמצא בתוך מבוך חשוך
ופתאום נדלק לו האור.
הוא בבת אחת מבין איפה האמצע, איפה ההתחלה, איפה הסוף,
מאיפה הוא יצא, לאן הוא הולך.
חזק מאוד.
ולכן יוסף הולך על זה לכל אורך הדרך.
זאת חוויה קיומית בלתי רגילה
של התבהרות,
של עכשיו אני מבין.
נכון שאנחנו לא מבינים משהו,
אז אתה לא מבין, פתאום אתה מבין, אתה אומר אהה, עכשיו אני מבין.
אז יוסף,
הוא אמר, אהה, 12 שנה, עכשיו אני מבין.
וואלה, כל הערה שלך פנינה.
סוכר, נעשה בסוף ספר הפנינים.
אתה יושב ככה על הכיסא ובעמדה של המציל, וכל...
טוב,
הלאה, קצת יצרנו די חובה, משנכנס לסדר מרבים בשמחה.
אז...
כן, בדיוק, פתאום הכל...
זו חוויה מאוד מאוד חזקה שקשה מאוד ללכת נגדה.
ברגע שאתה היית כל כך הרבה זמן בשאלה, בתמיהה,
ופתאום בא מישהו ומגלה לך, המציאות מגלה לך, או מישהו מגלה לך את הסיבה,
אז אתה אומר, אה,
עכשיו אני מבין.
תחשבו את הסבל, את הקושי, את התמיהה, את ה...
את ה...
את ה... זה של 12 שנים ואת ההתבהרות, זה אותו משקל.
רבותיי, אותו דבר בדיוק.
קורא לאסתר.
אותו דבר.
המגילה עושה כל מה שהיא יכולה כדי שנבין שאסתר נחטפה
לבית אחשוורוש.
המגילה יכולה לכתוב את זה בצורה מפורשת מפני שאחשוורוש לא יאשר את הפרסום של האירוע הזה. אז היא כותבת את זה באופן שאנשים אינטליגנטים כמוכם וכמוני יבינו את זה מעצמם.
ובהיכווץ בתאולות שנית.
ייכווץ, איזה בניין זה?
התפעל.
נכון?
היה צריך להגיד התקבץ בעצם.
אבל התף נופלת, נכי פיתה וזהו,
וזה קורה לבד, כולם באות.
ואילו על אסתר מה כתוב?
מה כתוב?
ותלקח. ותלקח. זה כתוב פעמיים, לא רק פעם אחת אלא פעמיים. ותלקח אסתר בהתחלה ואחרי זה, ותלקח אסתר אל בית המלך בחודש העשירי הוא חודש טבת וכו' וכו'. ותלקח זה אונס.
עכשיו, הגמרא במסכת
סנהדרין בפרק שמיני מדברת על זה בצורה מפורשת. הגמרא אומרת, אסתר קרקע עולם הייתה.
כלומר, הגמרא בעצם דנה את אסתר כאנוסה.
חובה, אונס מתמשך של חמש שנים.
והיא אומרת, היא הייתה קרקע עולם.
בזוהר כתוב דבר נפלא.
רבי משה, אתה תבין את זה הכי טוב מכולם.
הזוהר אומר שאסתר מעולם לא הייתה עם אחשוורוש.
שדה.
ככה הזוהר אומר.
חמי תמיד היה אומר את הזוהר הזה.
הוא אומר לי, אתה יודע, שמעת בזוהר, זה שדה, זה לא אסתר.
מה הכוונה?
מה הכוונה?
מה הכוונה?
אני חושב שהכוונה היא, כולם מכירים את זה,
מדווחות איזה נשים שעברו אונס שהם הצליחו להתנתק מהגוף.
היה ניתוק, כאילו הם הסתכלו על האירוע הזה מבחוץ,
כדי להגן, זה סוג של איזה מנגנוני הגנה נפשיים,
הדחקה, שמי שעובר דבר כזה הוא פשוט מתנתק מהגוף, גם לא עלינו כל מיני דברים נוראים של
ילדות שהתעלו בהורים או משהו כזה,
אז כאילו היא מתארת שהיא כל הזה, היא כאילו הסתכלה על זה מבחוץ, התנתקה מהגוף שלה, נכון? זה התיאור הנפשי.
זה לדעתי מה שהזוהר מתכוון להגיד, שהאסתר, שהייתה עם אחשוורוש, היא, הגוף היה, אבל הנפש לא הייתה שם.
היא הצליחה להתנתק אחרת היא לא הייתה מחזיקה מעמד.
היא נלקחה,
היא נחטפה.
עכשיו, מה הסיכוי שדבר כזה יקרה?
מיליון בנות רוצות להיות מלכה.
מיליון.
לא צריך להתאמץ, זה כוכב נולד הכי גדול בהיסטוריה.
שלוש שנים האירוע הזה לוקח.
משנת שלוש למולכו, ארבע למולכו, עד שנת שבע למולכו.
באות בלי סוף. מי לא רוצה להיות המלכה? מי לא רוצה להיות קייט?
מי לא רוצה להיות דיאנה? מי לא רוצה להיות... מי לא רוצה לזכות בתואר ולעשות כל היום ללאג ג'ל ולא לעשות שום דבר?
באות מיליונים.
היחידה שלא רוצה,
או כמוה ודאי עוד נערות יהודיות רבות. זו אסתר, היא נערה יהודייה, הדבר האחרון שהיא נערה, יהודייה, יתומה,
הדבר האחרון שהיא רוצה זה לחיות עם איזה גוי טמא והרל, והגמרא גם אומרת במסכת ברכות, ובעוד כמה מקומות,
שהפרסיים היו במיוחד מצוינים
בסרבול הבשרי שלהם ובתאוותם למין ולמאכל. כמו שבעצם מתואר המשתה על זה 180 יום.
זה ההפך כל עניין יהודי ורוחני.
אז אסתר ודאי לא רוצה להיות שם.
ומשום מה, למרבה הפלא, למרות שהיא לא רוצה, ולמרות שגם מרדכי
נתן לה עצה טובה
איך להימלט מהאירוע הזה, כי היא נחטפת.
אז מרדכי אמר לה, הכל בסדר, תירגעי, הכל בסדר, אנחנו...
את חוזרת הביתה תוך יום, יומיים,
את לא רוצה, אז לא יתעקשו איתך.
ליתר ביטחון, ליתר ביטחון,
כשיבקשו ממך פרטים, אל תתני.
ואז מה יקרה?
אתם יודעים, יש לך תור, מלא אנשים רוצים להגיע לאיזה מקום,
ואוקיי,
אתה מסרב להיות תמתין כרגע בצעד?
מה עם הנערה שם? לא, היא לא רוצה להגיד מאיפה היא. טוב, אין לנו כל כך... תחי הביתה, גברת. יש לנו כאן ככה מספיק שאנחנו רוצים להתעסק איתה.
וגם זה לא עוזר.
גם זה לא עובד.
גם זה.
והיא נבחרת להיות מלכה.
היא לא מבינה למה.
מה רע היא עשתה בחיים של אבי נערה יתומה.
כתוב אלמנה, יתום, גר, לא תענו.
מה רע היא עשתה למישהו שהיא נבחרה לחיים אומללים כאלו?
תצאו מהראש מלכת אסתר וזה מבחינת אסתר זה טרגדיה חמורה מאוד היא נבחרה לחיות חיים עם אחשוורוש אחשוורוש אנחנו יודעים מיהו
מה הפרופיל הנפשי שלו
וכן על זה הדרך והיא צריכה להיות איתו
אני אגיד משהו שלמדנו כאן בעבר
וזה שיעור נפלא בפני עצמו בספר נחמיה
אומר המלבים
שכתוב שם שהמלך יושב והשגל יושבת על ימינו אומר המלבים זו אסתר
וזה כינוי מאוד מאוד בוטה ומאוד מאוד חריף
בספר נחמיה. למה קוראים לאסתר באופן הזה? כדי שתדע את המחיר שהיא שילמה.
האישה הזאת,
המחיר שהיא שילמה, תכף נבין על מה. אבל זה, צריך להבין, אסתר היא בבית כלא.
אמנם עשוי מזהב, אמנם עשוי מזהב, אבל לנערה יהודייה זה אסון.
והיא לא מבינה למה.
היא לא מבינה למה.
מי מחזיק אותה בחיים?
מרדכי.
כתוב ובכל יום ויום מרדכי מתהלך בשער המלך
לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה.
הפרשנים כאן אומרים, וגם שפת אמת מדבר על זה,
שבכל יום ויום זה לא רק עד הזמן שאסתר נבחרה,
אלא גם אחרי שהיא נבחרה.
בכל יום הוא בא לעודד אותה, לחזק אותה, להגיד לה, יהיה בסדר, אנחנו באמת לא מבינים מה אפשר להבין, אבל זה עדיין ברירה, זה המצב, אני... תתעודדי, תחזיקי מעמד, והיא בוכה עלינו, אני לא רוצה להיות עם הדבר הזה.
ממש תתחפש פה אצל הטמא וההראל הזה, מה אני אמורה לעשות פה?
וזה חמש שנים, כי אסתר נבחרת בשנת שבע למולכו,
והמגילה קורית בשנת
שתים עשרה למולכו.
האירועי המגילה, ההשמדה וכן על זה הדרך.
היא לא מבינה.
קושייה קיומית.
וביום אחד הכל מתבהר לה.
ביום אחד.
ביום שמוברחות אליה
איגרות ההשמדה של המן,
שנכתבו ונשלחו top secret לזה,
ומצליחה לקבל אחת מהן דרך מרדכי,
היא מבינה.
היא מבינה מי.
לא אמרו לה את זה מראש.
אבל כמו שאמרנו, חלק גדול מהמגילה הולך רטרואקטיבית.
עכשיו היא מבינה שהיא סוכנת מוסד סמויה.
חמש שנים לקח לבנות לה את הכיסוי.
שלחו אותה בכלל לארגנטינה.
קראו לה קמאן אמיל טאבס.
מי זה?
איך אתה יודע? קמאן אמיל טאבס אמרתי לך רגע.
הוא מתערבב שם עם קהילת הגולים הסורים
ונהיה חבר שלהם, איש עסקים. הוא נמצא שם שנה, שנה וחצי, ורק אחר כך הוא מגיע לדמשק בתור כמאל אמין טאבס, וכששואלים אותו מאיפה אתה? אני מארגנטינה, לך תתקשר, תברר אליי, אין בעיה, מבררים, הכל בסדר.
כשהוא נמצא בסוריה נעשית מהפכה שלטונית, וכל החברים שלו מארגנטינה וזה תופסים את השלטון, והוא נהיה מקורב לשלטון, והוא מביא מודיעין
של זהב ופז שבעקבותיו
מגיע הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, לא יסולא בפל.
נתפס אחר כך, נתלה.
אין רחוב בארץ שאין בו רחוב, עיר שאין בה רחוב אלי כהן. אין עיר שאין בה גר שם אלי כהן.
בתי כנסת יש
לוחות זיכרון משמעותיים, נדמה לי שהוא נתלה באייר,
בטווי אייר, משהו כזה, כן.
גיבור ישראל.
מי לא מכיר את השם הזה?
אלי כהן אמרו לו את זה מההתחלה.
בוא תהיה סוכן מוסד בזה.
רחל אסתר.
נגלה את זה עכשיו.
חמש שנים היא לא הבינה,
פתאום היא מבינה, עכשיו אני מבינה, למה
שמו אותי כאן?
אני הולכת להציל את עם ישראל.
זה ברור לה, היא מבינה את זה בעצמה, זה קיומי אצלה.
לא רק ש...
כאילו הייתי אומר שכל עם ישראל בוחר, אבל אסתר,
היא לא שמחה,
אבל היא מאושרת.
היא מקבלת אישור, סוף סוף היא מבינה את מהלך חייה.
וזה לא יום ולא יומיים, זה חמש שנים ארוכות,
כואבות, קשות.
כל הכאב, כל התסכול, כל הדמעות, כל הבכי,
היא כל האכזבה פתאום מקבלות מענה מקבלות פשר זה חזק גלו
היא קוראת את האיגרות האלו
והיא רואה שיש לה זמן
האיגרות נכתבות בי״ג ניסן
מגיעות לאסתר מתי שהן מגיעות
אבל ההוצאה לפועל תהיה בי״ג אדר ויש לה כמעט שנה זמן
היא כבר מתכננת אוקיי יש לי שנה זמן איך אני עושה את זה יש לי שנה זמן זה לא מעט זמן זה גם לא אין סוף זמן צריך לתכנן פה תוכנית מסודרת איך אני
משנה את הגזירה, אני אעשה ככה, בחודש הראשון
אני אעשה משטרה לחשבי ראש. קודם כל אני אפסיק להיות קרקע עולם, אני אתחיל להיות נחמדה,
למפתה.
ואז אני אעשה לו משטרה.
בחודש השני אני אשרוד לו איזה רקמה מיוחדת. בחודש השלישי, אני אתחיל לטפטף לו אותה, שאומר,
המן הזה לא בא לי טוב בעין.
הוא נראה לי מתכנן עליך מה שאתה רוצה. שים לב, אני אתחיל להכניס לו את הרעיון הזה,
וכמו שמיכאל אמר, האישה תמיד צודקת,
שהאמן הוא זה, זה בחודש הראשון. אחרי זה עוד חודש, אני אעשה עוד איזה משהו.
ואז אני אתפור, ואז אני גם אארגן איזה שוחד,
ואז אני אצא איתו לטיול, רק אני ואחד השני ראשון, ושם אני אגיד לו, תקשיב, הוא מפחיד אותי האמן הזה, לא יודע, אתה לא יכול להעיף אותו,
או אני אגנוב את הטבעת, אני אעשה כל מיני דברים.
עשה כל מיני דברים. היא בונה תוכנית
לשנה
שבנויה מתככנות,
פוליטיקה, דיפלומטיה,
שוחד אולי, כל מה שצריך כדי שדברים יקרו,
והיא כבר רואה בעיני רוחה איך בתוך השנה הזאת הגזירה מתבטלת.
או כי המן מודח מתפקידו,
או כי היא מצליחה,
אתם יודעים לסיפור על הרבי אריאץ,
הרבי אריאץ היה
אמיץ לבב, הייתה פעם גזירה
בסם פטרבורג על היהודים, גזירה חמורה מאוד,
והרבי אריאץ'ב שלח את בנו,
הרבי אריאץ',
הוא היה בנו היחיד נדמה לי,
אמרו לו, איך תטפל בגזירה? ליהודים בכלל היה אסור להיות בסן פטרבורג.
מה?
לא, הרבי הרשב, בנו היחיד היה הרבי הרעייץ.
כן, הרעייץ היה לו ארבע בנות, לא שתיים.
שתיים נהרגו בטרבלינק.
אז הוא שאל אותו,
אוקיי, אני הולך, שליחות עד מה? הוא אומר לו, עד מסירות נפש.
אל תחזור בלי לבטל את הגזירה.
הוא כותב ביומן.
איך הוא הצליח להשיג איזה אישור לסנט פטרבורג,
בכלל להיות שם, ואז הוא הצליח להשיג איזה אישור מאיזה יהודי עשיר
שהיה לו אישור כניסה
למיניסטריון הפנים,
הוא הצליח להשיג את האישור הזה, נכנס,
הוא אמר, אבא שלי אמר לי מסירות נפש, אני...
אני אלך,
מסירות נפש, אני אלך ישר למשרד של השר.
כשהוא מגיע למשרד של השר הפנים, הוא רואה אותו יוצא.
ביבי נתבלבלו נכנס למשרד שלו, חיפש במסמכים,
מצא את הגזירה,
לקח חותמת, חתם עליה מבוטל, העביר את זה למסמכים לביטול ויצא.
פסירות נפש.
אז אסתר מתכננת משהו מהסוג הזה, לבטל את המסמך, לחתום חותמת, לקחת את הטבעה.
יש אלף ואחת דרכים שיכולות להיות.
אבל זה לא רק שהיא מתכננת בחוץ.
לפנים מתחוללת אצלה מה?
התבהרות.
היא סוף סוף מבינה.
חמש שנים היא לא הבינה.
סוף סוף היא מבינה.
וואו.
ואז אומר לה מרדכי, מה?
מה אומר לה?
תיכנסי מיד.
היא לא מבינה אותו, אז תגיד,
הכל בסדר איתך?
מה נסגר?
תקשיב, אתה לא מבין, אני מכוון את מטרה, אני מכוון את משימה, אתה כנראה לא הבנת. אני פה חמש שנים חיכיתי לרגע הזה, שעכשיו אני מבינה,
ואתה רוצה בעצם לשרוף אותי, אני הסיכוי היחיד של עם ישראל,
אני הצ'אנס היחיד,
אני ה... אין לזה, ואתה בעצם רוצה לשרוף אותי.
אני אכנס אשר לא כדת,
המלך יהרג אותי, או איזה מאבטח יירה בי,
היא גם אומרת לו, ואני לא הקראתי לבוא אל המלך, זה שלושים יום הכוונה. תקשיב, אני לא... בוא תראה שתהיה לה מתחמקת. המלך קורא לי עוד יום-יומיים,
אתה תראה שאני מתחילה את התוכנית שלי, אני אשלח לך דברים שכבר עשיתי לביצוע.
תראה שזה קורה, תן לי את הזמן.
היא לא מוכנה ללכת בגלל שהיא חושבת שמרדכי לא מבין את האירוע.
הוא לא מבין את הכאב שהיא כאבה,
והוא לא מבין את הנהרה הפנימית שקורית אצלה כעת, שהיא מבינה שיש לה תפקיד ויש לה שליחות,
והיא רוצה למלא אותו.
זה מה שהיא רוצה לעשות.
ומרדכי אמר, לא, תיכנסי עכשיו.
מה אתה לחוץ?
קצת סבלנות, יש לנו עשרה חודשים לטפל בעניין.
אז מי צודק?
סתר צודקת.
מי צודק?
אז למה בכל אופן מרדכי יתעקש
שהיא
תיכנס מיד?
טוב אז כדי לענות על זה אנחנו צריכים לענות על שאלה אחרת
בסדר?
גם היא על אותו עיקרון של נהפוך
שווה רטרואקטיבי
המלך ממנה את המן
המן הוא עמלקי הגגגי וכולם משתחווים לו ומרדכי אלוהיכא ולא ישתחווה לא קורע ולא ישתחווה
למה מרדכי לא קורע ולא משתחווה?
מה הסיבה?
מה?
ידוע. מה ידוע?
למה הוא לא קורע ולא משתחווה?
חתם לו, דוגמא. ידוע, חתם לו.
מה?
דוגמא, עבודה זרה, מה הדבר הזה?
אשאלתכם שאלה אחרת. אם עוד אחד היה מגיע לפני בית דין, כל בית דין שלא יהיה, שיבחר איזשהו רוצה,
והיה שואל, האם מותר לי לא להשתחוות לאמן, מה היו פוסקים לו?
סור לך.
אתה לא רוצה להשתחוות לו?
תלך.
מישהו יכול ללכת להיות פה?
תפוס את הרגליים, תתפטר מהתפקיד,
תוותר עליו,
ותלך ל... אתה לא חייב לעמוד לאמן בדרך.
מה אתה לא משתחווה, מסכן את עצמך,
מסכן את משפחתך,
ובסוף אנחנו מבינים שגם סיכנת את כל עם ישראל. מי התיר לך את הדבר הזה? יש בגמרא ביקורת על מרדכי.
מה?
רק אקטע.
אומרים, סואל מומטז.
שאלה קשה.
מה אתה עונה עליה, עזרא?
אני כבר לא יודע. לא יודע, לא יודע, זה אחלה תשובה, באמת.
אם אנחנו לא יודעים, אנחנו נוכל להתקדם.
והתשובה היא,
התשובה היא
שזה ברור
שלמרדכי היה אסור לעשות את זה. היה ברור.
חד משמעי.
סכנה הטפשות.
אלא אם כן
מרדכי מעריך
שהמעשה שלו
יחשוף את הכוונות האמיתיות של אמן. בואו רגע ננסה במשחק הכאילו.
נגיד שמרדכי לא משתחווה לאמן, ואמן הוא רוצח המונים ואין לו שום בעיה,
אז מה התגובה,
מה שנקרא,
תגובה עמלקית הולמת?
זה להרוג את מרדכי,
להרוג את כל משפחתו,
את כל החמולה שלו, וגם את כל הרחוב שלו.
זה כאילו תגובה נאצית.
מקסימום.
איך אתה מגיע מזה שאיש אחד לא משתחווה לך למחשבה שאני אהרוג את כל העם שלו מיליונים בכל הממלכה?
מה זה אומר, אם כך?
שמרדכי הוא לא הסיבה אלא התירוץ.
אמן מתכנן להשמיט את היהודים זה חלק מהעמלקיות שלו, זה...
איך אתם עונים על שאלה שאין לה סיבה?
תשובה של משהו שאין סיבה, מה אומרים למה?
ככה.
שואלים את אמן, למה אתה רוצה להשמיט היהודים, מה הוא יענה?
ככה, איך אנחנו יודעים? מה כתוב במגילה?
ומה ראו על
ככה?
ומה הגיע עליהם?
נכון. ומה ראו על ככה?
כלומר,
הם היו צריכים להבין שהאמן הוא בא להשמיט היהודים, לא בגלל סיבה כזאת או בגלל סיבה אחרת, אלא
ואם כך,
ככל שנחשוף את הכוונות שלו יותר מוקדם,
כך נוכל להתגונן מפניהם יותר מודעם. זה מה שמרדכי עושה.
מרדכי אומר, ברור לי
שהתגובה של המן היא לא תהיה כלפיי, היא תהיה כלפי כולם.
ואם זה ככה, זה לא קשור אליי.
כל, זה לא יהיה התירוץ הזה, יהיה תירוץ אחר, זה לא...
רבותיי, הסיטואציה הכי הכי
דומה
למה שאנחנו קוראים כאן במגילה זה השמדתם של יהודי הונגריה.
כאן בקהל מיוצאי הונגריה?
ככה.
יהודי הונגריה מושמדים בחודשים אייר, סיוון, תמוז,
תשד, 1944. בשלב הזה גרמניה הנאצית כבר קורסת מבחינה צבאית. במזרח הם כבר מפסידים, במערב עוד רגע הפלישה לנורמנדים, נכון? ביוני 44 זה קורה, כולם מבינים שבעלות הברית פולשיות, הולכים רגע לפלוש עוד שנייה,
ותפתח חזית שנייה. הגרמנים מפסידים, זה ברור להם שהם מפסידים.
ברור להם.
אייכמן נשלח,
כיוון שהוא הוכיח את יכולותיו באנשלוס באוסטריה,
הוא נשלח להונגריה לרכז את השמדת היהודים.
יש תכתובת בין אייכמן, שהוא באס.אס, לוורמאכט הגרמני, על הרכבות.
הוורמאכט אומר, אנחנו צריכים את הרכבות כדי לפרנות את הכוחות הנסוגים מאות אלפי קילומטרים מרוסיה, תן לנו את הרכבות.
ואייכמן אומר להם, מה פתאום?
אנחנו לא נספיק להשמיט את היהודים לפני שאנחנו נספיד במלחמה.
יש לנו מטרת על, להשמיט, להספיק, להזדרז, אנחנו מפסידים במלחמה, אם לא נזדרז לא נספיק,
לא נספיק.
יש לנו מסירות נפש להשמדת היהודים.
כל הסרטים שאתם רואים על בירקנאו,
אתם רואים רכבת נכנסת לבירקנאו, אנחנו רואים שער כזה, ורכבת נכנסת,
עוצרת, הדלתות נפתחות, יורדים, כלבים, ראוס, שנל וכל הדברים האלה.
רק לטובת הדיוק ההיסטורי,
היהודים שהושמדו באושוויץ,
בבירקנאו,
הם הובלו ברכבות מכל אירופה,
והרמפה הייתה כשני קילומטר מחוץ למחנה,
שם הייתה הרמפה, ושם הם ירדו והלכו ברגל למחנות ההשמדה.
לקראת השמדתם של יהודי הונגריה,
הבינו שזה מאט את הקצב וצריך פה להזדרז, ואז סללו מסילה מיוחדת לתוך המחנה,
כדי שהרכבות שמגיעות תוכלנה לעצור בכי קרוב לתאי הגזים,
כיוון שהייתי שם, זה 300 מטר הליכה מהרמפה לתאי הגזים,
לקדם את העניינים מהר כדי שנספיק.
זה מסירות נפש, זה טירוף הדעת, זה ככה, אין סיבה.
מרדכי אומר לאסתר, תראי,
את מציעה פה דיפלומטיה,
את מציעה שוחד, את מציעה פוליטיקה, את מציעה כל מיני דברים.
אבל אני יוצא מנקודת הנחה שהציבור הקדוש כאן
שיחק עם הנכדים, עם הנכדים, קלפים, מלחמה.
נכון?
שיחקתם קלפים, מלחמה?
שמונה לב אדום ושבע טלטן שחור, מי מנצח?
שמונה לב אדום.
מלך ונסיך, מי מנצח?
מלך.
מלך. אבל אס וקינג...
אס לוקח קינג. אס לוקח קינג.
איך אס?
אס לוקח קינג, הכוונה, מסירות נפש
היא לוקחת.
לאמן יש מסירות נפש.
הוא לא מחפש סיבה להרוג את היהודים.
זו המטרה.
הוא גם מוכן להשקיע בזה כסף.
כאילו מרדכי אומר לאסתר,
יש לך עשרת אלפים כיכר כסף לתת? כי אמ״ן מוכן לשים את זה.
הוא מוכן להשקיע עשרת אלפים כיכר כסף,
שזה מיליארד וחצי שקל בערכים של ימינו,
כדי להשמיד את היהודים.
הוא, לא משנה מה יהיה, הוא יעשה את זה.
הוא, הראש שלו אומר, אם יהודי אחד עיצבן אותי, אני אשמיד את כל היהודים בכל מדינות המלך.
בדרך חזרה מהמשתה הראשון, זה נקודת הטופ של אמ״ן,
הכי הכי גבוהה,
הוא משנה למלך,
כולם משתחווים לו.
הטבעת אצלו, הוא מליין בקנה מידה עולמי,
ובנוסף לזה אסתר גם הזמינה אותו למשטר בוטיקי, ניתים הוא, היא ואחשוורוש. זה נקודת השיא שלו, אין נקודה יותר מזאת.
הוא עובר בדרך, חזר הביתה, הוא רואה את מרדכי לא משתחווה.
הוא חוזר ואומר לאשתו ולכל אהבה, ויספר להם המען, את
רוב אושרו, נכון איך כתוב שם, אההה, רגע, רגע, כתוב.
ויספר להם המען את כבוד אושרו ורוב בניו,
ואת כל אשר גדולו המלך, ואת אשר נישאו על השרים ועבדי המלך, הוא מפרט לפניהם.
ויאמר אמן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשת כי אמותי, וגם למחר אני קראו להם המלך.
וכל זה איננו שווה לי. כל השלושה פסוקים האלה לא שווים לי כלום.
יש לי יהודי אחד.
זה עצמי.
זה לא אינטרס.
אומר מרדכי לאסתר,
את רוצה לנצח מסירות נפש בפוליטיקה?
זה לא ילך.
את רוצה לנצח מסירות נפש בשוחד,
בכל מיני זה, זה לא ילך.
מסירות נפש תיקח.
כדי לנצח מסירות נפש, מה צריך?
מסירות נפש.
זה רק אש.
יש שלב שאתה יכול לכבות
אש עם מים.
יש שלב שכשאתה שם מים על האש,
זה מגביר את האש.
האש כל כך חזקה,
שהיא בולעת המים, מעדה אותם.
בסדר?
אז רק אש יכולה לכבות אש בהקשר הזה.
נכון?
בוקים רימון, ואז הוא שואב את החמצן,
והאש נכבד, נכון?
זה מה שהוא אומר לה.
והיא מקבלת את זה.
כלומר, אין כאן ויכוח בין מי שלא רוצה להציל את עם ישראל,
לבין מי שכן רוצה. שניהם רוצים להציל.
אבל אסתר אומרת להמן, המצפן הפנימי שלי סוף סוף מסביר לי
לאן אני צריכה ללכת.
אתה עכשיו רוצה להרוס את הכל, מה נסגר איתך? והוא אומר לה, את לא מבינה, זה אירוע אחר.
בן בנו של קראו בעלינו.
נכון, אשר קרחה בדרך.
אז הוא מספר לה את כל אשר קראו.
עמלק שתקף אותנו
בפעם הראשונה,
אשר ככה בדרך. תראו, יש שלוש סיבות למלחמה בין עמים. סיבה אחת, טריטוריאלית.
סיבה שנייה, אידיאולוגית.
סיבה שלישית, רכוש.
אתה רוצה את הרכוש.
סיבה רביעית, נקמה.
עם ישראל שיצא למצרים, לא היה לו טריטוריה.
היינו עדיין במדבר.
לא הייתה לנו ארץ.
עוד הגענו לארץ, נכון? סליחה, לא הייתה לנו טריטוריה. היינו במדבר הזה.
לא היה לנו, עדיין, לא קיבלנו תורה עדיין, זה לפעמים מתן תורה בכלל. אין לך למה להתנגד, הם לא, בלי תורה.
לא היה לנו עוד רכוש, קצת מביזת מצרים, אבל זה לא איזה משהו שזה, ולא עשינו כלום לאף אחד, כאילו, אנחנו 210 שנים בכלל אינו עבדים.
ועמלק בא להילחם איתנו.
למה אתה בא? ככה.
יש לך סיבה? אין לי סיבה. למה? ככה.
אבל אם לא, ככה.
אני שונא אתכם בעצם, במהות.
קשה לתפוס את זה, לכן התורה מצווה עלינו זכור.
הציווי זכור
הוא בעצם בא להגיד, כל אדם נורמלי אומר, תשמע, אם הוא שונא אותי בטח יש איזושהי סיבה,
עשיתי לו משהו, לא, לא, לא עשתה לו כלום, זה לא משנה מה תעשה או לא תעשה,
הוא יהרוג אותך.
אתם יודעים, אחד המקומות המכוננים בעיניי
בגטו ורשה זה מקום שנקרא כנסיית המומרים,
הייתם שם פעם?
בתוך הגטו הייתה כנסייה, למה?
כשהגרמנים נתנו את ההוראה
שכל היהודים,
ערי השדה מסביב ומוורשה עצמה התכנסו באותו ריבוע קטן של הגטו
ניגשו מספר יהודים מתבוללים, נוצרים שהתנצרו.
ניגשו שם למפקד הגסטאפו, לשטור פנדמלי,
אמרו לו, אתה פה זה טעות, קיבלנו הוראה להיכנס לגטו, אנחנו נוצרים, אנחנו התנצרנו.
הוא לא ידע מה הם מדברים איתו.
הוא אמר, אתם, מה זה קשור? אתם יהודים.
אתם התנצרתם? אין בעיה, אני אעשה לכם כנסייה בגטו.
אז הוא הרחיב טיפה את הגטו וצירף לשם כנסייה, כדי שגם יהיה להם כנסיית המומרים, אבל אתם יהודים.
זה לא משנה מה תעשו, תתנצרו עוד מחרתיים,
נשמיד אתכם.
אומר מרדכי לאסתר, זה לא ילך בלי מסירות נפש.
ותראו לאן אסתר לקחה את זה.
אסתר אומרת כך, ובכן, אבוא אל המלך אשר לא כדת,
וכאשר אבדתי, אבדתי.
אם צריך מסירות נפש,
אסתר
הולכת עם זה עד הסוף.
מה התוכנית של אסתר?
התוכנית של אסתר היא כזאת,
היא מתכננת לעשות שתי משתאות, במשתאות האלו היא מתכננת
לפלרטט עם המן,
ככה הגמרא אומרת,
לגרום לאחשוורוש לחשוד
שהיא
מתכננת עליו משהו עם המן,
ואז אחשוורוש יהרוג אותו ואותה.
הוא יהרוג,
חמות הטבער בו, עם היין, עם כל זה, הוא יראה את כל העניינים האלה, והוא יהרוג אותו ואותה.
הנחת העבודה היא שברגע שהמן ימות,
הגזירה כבר לא תתבצע.
כמו גרמניה ענתית בלי היטלר.
את הקודקוד כדי שזה יקרה, אבל מה יקרה עם אסתר?
תנסו רגע לחשוב עליה.
זה שאחשוורוש יעלים את הגופה שלה זה ברור, כן, הוא יהרוג אותה ויעלים את הגופה שלה או לא, זה כמו כמתה בדיקטטורים.
אז היא לא יהיה לה קבורה, ילדים אין לה, קבורה לא יהיה לה.
מה יחשבו עליה עם ישראל?
מה יגידו עליה עם ישראל?
איזה בושות.
עד שהייתה לנו מלכה יהודייה שהגיעה לתפקיד רם דרג, היא, מה?
בוגדת, בגדה.
אסתר תימחק גם מהספרים של עם ישראל. אף אחד לא ידע, זה כמו אצל הנוצרים יש האפיפיור הנעלם.
שמעתם עליו?
האפיפיור שהתגייר.
ואז הם פשוט מחקו אותו מספרי ההיסטוריה.
יש להם שתי פדיחות,
אחד אפיפיור נעלם ואחד אפיפיור שהיה אישה.
ובאמצע הדרשה הוא ילד.
אז מאז יש להם איזה בדיקה כזאת.
אז היו בוחקים אותו, כלומר אסתר מבינה,
קצת כמו שלמדנו על שמשון,
שהיא הולכת להימחק לגמרי. יהרגו אותה,
עם ישראל לא יזכור אותה,
ישכיחו אותה מההיסטוריה, כי זה בושות, כי זה גם מסכן את הקיר מהיהודי שלך בגלות,
ובוודאי אחשוורוש האגדה, מחיקה טוטאלית,
היא מוסרת את הנפש לגמרי.
ועל זה אומרת המגילה,
ותלבש אסתר מלכות.
ספירת המלכות זה הרגע שהאדם מוותר לחלוטין על כל עניין אישי,
כולל העניין האישי שהיא הבינה את השליחות שלה, גם על זה היא מוותרת.
היא אומרת, אני לא מבינה כלום,
אני הולכת עם מרדכי, מה שהוא אמר לי,
בסירות נפש.
ברגע הזה,
לובשת את הרוח הקודש.
כשאדם מוחק את עצמו לגמרי, אסתר מחקה את עצמה לגמרי, היא יודעת, לא יהיה ממני כלום, לא יישאר, לא קבר, לא זכר, לא שארית, לא מגילה ולא נעליים.
יהרגו אותי לגמרי, זהו.
וגם היהודים לא יזכרו אותי.
אולי גם מרדכי לא יוכל לספר את הסיפור שלי, כי אסור יהיה לגמרי, כמו מין סוכן מוסד שנשלח לארץ היעד ואומרים לו,
לא בטוח שנוכל להחזיר אותך, תדע לך.
אתה תציל את עם ישראל אבל לא נוכל להחזיר אותך חזרה והדמות שלך תישאר אנונימית כל הזמן ואנחנו לא... אתה מוכן?
אסתר הייתה מוכנה.
הרגע הזה של המחיקה,
של ההתבטלות, זה מה שאומרת המגילה
בתלבש אסתר מלכות.
למה הדברים בסוף קרו אחרת ואסתר ברגע האחרון שינתה את התוכנית שלה, זה קשור לשיעור אחר, אני אגיד לכם את זה ברמז, המהר״ל אומר את זה,
שאסתר רגע לפני המשתה השני שהיא בעצם מבינה שזהו, זה הרגע האחרון שלה בחיים,
פתאום הוא רואה תמונה מוזרה ביותר.
אמן מרכיב את מרדכי על הסוס.
לא קשור לכלום.
אז היא אומרת, עולה, אוקיי, אולי משהו כאן זה, בוא ננסה להפיל את כל התיק על אמן, ואז היא מצליחה.
אבל התוכנית שלו המרכזית הייתה,
כאשר עבדתי, עבדתי, הלכה, סירות נפש גמורה,
ועל זה נאמר,
ותלבש אסתר מלאכות.
בשבוע הבא ננסה לכנס את לוחות הזמנים ולהבין מה רצו חז״ל להגיד לנו באחד מהמדרשים הנפלאים ביותר שלהם חיזקו וימצו
