תראו אנחנו לומדים פה טניה קדישא שבוע שעבר היה שיעור חשוב מאוד לדעתי
אם אני אורשה לי כי התחלנו עסקנו בפרק ל.ב.
פרק ל.ב בספר הטניה ויש מנהגים אצל חסידים שמתחילים בכלל ללמוד טניה מפרק ל.ב כי אמרנו שפרק ל.ב הוא סוג של איזה רווח תוספת מרובה על העיקר באהבת ישראל
כשהבינוני עובד על עצמו והוא מבטש טיפה את הגוף,
קצת פחות תפיסת מקום ותפיסת נוכחות,
אז אפשר להרוויח מזה רווח גדול באהבת ישראל, בסדר?
ובשבוע שעבר טיפה הארכנו בצד החיובי של האירוע של אהבת ישראל. אתם זוכרים, דיברנו על הלל הזקן,
על הפירוש הנפלא של צמח צדק
למימרה של הלל הזקן,
מה ששנואה לך אל תעשה לחברך.
שאלנו מה פתאום, למה לתרגם את ואהבת, הרי כמוך, למסת ענוע לך, ואז הסברנו, בעקבות צמח צדק,
שבעצם זה מדבר על השוני ביחס
בין איך שאנחנו מתייחסים לעצמנו לאיך שאנחנו מתייחסים אל הזולת.
כשאנחנו מתייחסים לעצמנו למרות שאנחנו יודעים היטב שיש לנו כמה וכמה חסרונות כאלה ואחרים,
אנחנו לא נופלים מהרגליים.
קמים בבוקר והכול בסדר, מכינים כוס קפה, ממשיכים את החיים קדימה.
מהם הדברים שלא בסדר?
יום יום בואו נתקן אותם, בסדר, אנחנו עובדים עליהם.
לעומת זאת, אצל הזולת, אנחנו רואים, לא, איך אתה יכול להמשיך,
איך זה יכול להיות,
כאילו מסתכלים, למה ככה?
מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
כמו שאתה על עצמך לא אוהב
שככה דוחקים אותך, אז גם אל תעשה את זה לחבר.
ואז, אם יש אהבת ישראל, הרי הלל אומר, זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא זיל גמור.
זה כל התורה? כן.
כי אם מטרת התורה היא השראה שכינה בישראל,
אז ככה מסביר עצמך צדק, תסתכלו שם בספר דרך מצוותיך
אם מטרת התורה היא השראת שכינה בישראל
אז מה שמפריע להשראת שכינה זה מחלוקת בתוך עם ישראל.
שאלת רבים איך,
כן,
אני אתן לכם כרגע את הפירוש, אני כרגע,
דיברת על זה עם חגי לפני כן, אני כרגע מונח פה ביחס לכל אירועי שמחת תורה,
כן?
אז מצד אחד בחירה חופשית.
הקדוש ברוך הוא אומר,
מה אתם רוצים ממנו? נתתי לכם בחירה חופשית, נתתי לכם אחריות,
קחו אותה.
יש כאן ארגון רע,
עכשיו אנחנו גם יודעים עד כמה הוא רע.
לפני כן אולי לא מספיק הארכנו, עכשיו אנחנו גם רואים בעיניים
איזה רוע, וב-17 שנה התעשייה היחידה שהוא הצליח לעשות זה רק תעשיית מוות וטרור.
אבל אתם ידעתם מזה, הוא לא הסתיר את כוונותיו,
הוא הסריט את זה, הוא אמר את זה. בחירה חופשית, למה לא, במקום לגדוע אותו, הבאתם לו כסף.
אז מה אתם רוצים ממני, אומר הקדוש ברוך הוא? בחירה חופשית.
מצד שני,
אנחנו מקשיבים על הקדוש ברוך הוא, בסדר, היינו לא בסדר, אבל
בשמחת תורה, איפה היית?
איפה היית?
למה לא עזרת לנו? למה לא...
ועל זה אני שומע איזה קול מהדהד ואומר, הקדוש ברוך הוא אומר, אני לעיתים מאוד רוצה לעזור לכם.
מאוד מאוד.
בתוך כל השטויות שעשיתם, בתוך מיעוט הכוחות ורידוד הכוחות וביטול חטיבה שלמה, חטיבה מרכזית,
בכל התואר, אני רציתי לעזור לכם.
להציל את עצמכם, אתכם מעצמכם.
וכדי לעזור, כדי שתשרה שכינה בישראל, צריך מה?
אחדות.
לא הייתם באחדות, אז אני לא יכול לעזור לכם.
אז תסתדרו לבד.
חצי שנייה השאירו אותנו לבד,
ועכשיו אנחנו בעלי, כולנו בעלי תשובה.
כולנו.
כולנו, בסדר.
אולי?
אולי?
יפה. המילה אולי היא חשובה כאן.
סובייקטיבי לגמרי, עזרא.
אפשר לפרש את זה אחרת, כל אחד כזה, אולי, אבל
חשוב להגיד את האולי הזה.
אז זה אהבת ישראל.
באמת בחסידות עסקו הרבה מאוד באהבת ישראל.
אהבת ישראל כפשוטה.
לא רק, אני אספר לכם סיפור על הבעל שם טוב.
פעם ישבו תלמידי הבעל שם טוב,
ישבו ביניהם,
התוועדו והתחילו לדבר על אהבת ישראל. אחד אמר,
חביבים ישראל שלמרות שהם עניים ואין להם כסף,
בכל אופן,
תורמים לצדקה.
אחד אמר, חביבים ישראל, שלמרות שהם טרודים ועייפים, בכל אופן, הם מגיעים הביתה, מתפללים ערבית.
אחד אמר, חביבים ישראל, שלמרות שהם הגויים מציקים, בכל אופן, עושים את החגים ולומדים תורה. כאילו...
אז נכנס הבעל שם טוב לחדר ואמר להם, מה אתם עושים?
אתם משחקים בללמד זכות,
כן?
אתם אומרים על ישראל, אבל אני ישראל אומר שישראל הם באמת טובים,
שישראל הם באמת...
בסדר, אל תשחקו בזה.
יש אפילו גרסה יותר חריפה של הסיפור הזה, שהוא אמר להם,
אתם כמו אישה
שנישואים שניים של בעלה,
שמשבחת את הילדים שלו מנישואים קודמים,
למרות שהיא באמת שונאת אותה, כאילו רוצה שיעוף מהבית,
אבל היא יודעת שזה מה שיגרום לבעלה לאהוב אותה.
אה, זה מה שצריך להגיד? זה אני אגיד.
אומרים את זה כי צריך,
אבל אני ישראל אומר שישראל הם באמת טובים, באמת אהובים, באמת חביבים, לכן על זה הדרך.
אז,
אז זה העניין.
לכן אהבת ישראל היא יסוד מוסד בין חסידים, והיא מבוא להרבה מאוד דברים, מבוא להשראת שכינה, מבוא לקדושה,
ולכן בצבא, במילואים, יש קדושה יתרה בגלל הערבות והאהבה והאחווה,
לכן על זה הדרך.
זה החלק הראשון של פרק ל״ב.
החלק השני של פרק ל״ב עוסק במצווה מאוד מאוד חשובה,
שרבים מאוד מאוד אוהבים אותה, והיא מצוות תוכה.
המצווה הזאת מופיעה היכן?
כן, בדיוק, אבל הפסוק הזה, איפה הוא נמצא?
באיזה פרשה?
לא זוכרים.
פרשת קדושים.
מה המכנה המשותף בין פרשת קדושים לפרשת ויקהל?
יודעים?
היום אתם לא מחודדים. לא קמתם היום על הצד המחודד שלכם.
לא יודעים?
איך?
מה המכנה המשותף בין פרשת ויקהל לפרשת קדושים?
תגיד, שניהם בתורה.
אומר לכם רי שתי הפרשות האלו נאמרו בהקהל
אצלנו בהקהל משה את כל עדת בני ישראל וכאן וידבר אדוני למשה ידבר אל כל עדת בני ישראל כמו שכתוב כל נאמר בהקהל
כאן
אומרת התורה ככה
לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך לא תלך אכיל בעמך
לא תעמוד על דמיך אני אדוני לא תשנא את אחיך בלבביך
הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא.
זה פסוק אחד.
פסוק שני, לא תקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך אני אדוני.
אנחנו עוד עכשיו דיברנו על ואהבת לרעך כמוך.
עכשיו בפרק, בהמשך הפרק,
אדמו״ר הזקן יבוא לדבר על לא תשנא את אחיך ואת הוכיח את עמיתך. בוא רגע ננתח את הפסוק הזה ואז ניכנס לפרק.
בסדר?
לא תשנא את אחיך בלבביך,
זה הדבר הגרוע ביותר.
מדוע?
כי אתה שונא, אבל זה בלב.
אתה לא נותן לאח שלך הזדמנות לבקש סליחה, לתקן.
יש לך איזה טרוניה, ואתה צובר, צובר, צובר, הלב צובר את הכאבים האלו, ואחר כך
יש לך טרוניה, אתה יכול לעשות אחד משני דברים.
או להוכיח את עמיתיך,
להגיד לו את זה,
או למחול ולוותר בלב שלם, בלי לשחרר את זה לגמרי.
או זה, או זה.
אם אתה לא מסוגל לא את זה ולא את זה, העבירה עליך.
אסור להיות במצב שבו אתה שונא מישהו בלב.
או שתגיד לו, ותיתן הזדמנות לדבר, והרבה פעמים דיבור,
היכרות,
מפוגגת מתחים.
אני חושב שזה אולי הדבר המרכזי שצריך לעשות היום, להיפגש עם אנשים שלא חושבים כמוך.
תראה שהאנשים שלא חושבים כמוך הם אנשים טובים, וגם אתה אדם טוב, וגם הוא אדם טוב,
ויש בניכם אחד עם שותף,
וגם על הדברים שאתם לא מסכימים אם אתם מסוגלים לדבר ולהגיע אולי כן להסכמות וגם אם אתם לא מצליחים להגיע להסכמות טוב אז זה לא נסכים ובכל אופן נתקדם קדימה
ברגע שישנה הערכה וישנו מפגש אמיתי דברים נראים אחרת
נכון?
יפה
אבל אז בעצם זה שני חלקים של אותו תהליך לא תשנא את אחיך מלבביך איך
אם אתה מוותר לו אז
הפרשה כאן לא מדברת על צדיקים שמוותרים זה אם אתה מוותר כל הכבוד אבל אם אתה לא מוותר אז איך תגיע למצב
שלא תשנא את החיכם במריך,
על ידי מה?
הוכיח תוכיח את עמיתיך. יפה. עד כאן. לא נשא עליו חטא. רגע, שנייה.
עד כאן,
לכאורה הפסוק מושלם.
הפסוק הזה יש לו המשך.
לא תישא עליו חטא.
אז הפירוש הקלאסי,
לא תישא עליו חטא, הכוונה, במידה ולא תוכיח אותו ותטמון את השנאה בלב,
אז מה?
אז החטא יעבור עליך.
בסדר?
מה שפעם הילדים, הכל עובר עליך, נכון? הילדים היו אומרים.
אז לכאורה זה הפשוט, אבל רש״י כאן במקום מפרש אחרת.
רש״י כאן מפרש אחרת.
פירוש דרמטי, חשמל בהיכל.
מה הפירוש?
אומר לנו רבי יצחק, איך להוכיח?
הוכיח תוכיח את עמיתיך,
מוסיפ רש״י בעקבות הגמרא יכול אפילו פניו משתנות.
אם אני אוכיח אותו,
אני אגרום לו בושה,
תלמוד לומר לא תישא עליו חטא.
אם אתה מוכיח אותו באופן שפניו משתנות,
הוא מתבייש,
אז זה חטא.
וממילא אם אתה לא מסוגל להוכיח אותו באופן אחר,
אתה פטור מן המצווה.
אתה לא צריך להוכיח אותו,
וכדאי מאוד גם שתשחרר את זה.
עכשיו,
איך זה יכול להיות?
איך ניתן להוכיח מישהו בלי שהוא יתבייש?
אז לדעתי זה טמון במילה הוכיח תוכיח.
המילה הוכיח תוכיח קצת כמו המילה הוכחה.
תוכחה,
זה כמו הוכחה.
אם אני בא למישהו ואומר לו, תקשיב,
שומע,
הכיפה שלך הפוכה,
זה מבאש אותו?
לא, כאילו.
אפילו אם אני בא ואומר,
חוץ מכבודכם,
הרוחסן שלך, תסגור אותו.
לפעמים זה קורה.
קח תוציאו. אבל זה לא, זה לא,
אין פה איזה,
או כמו שאני אגיד למישהו, תקשיב, אחד ועוד אחד זה שתיים ולא שלוש.
זה לא, זה לא בא לפגוע בו.
הוא לא.
אם ההוכחה נעשית באופן כזה,
תוכחה נעשית באופן כזה,
שזה הסבר של התנהגות לא ראויה,
זה לא שיפוטי, זה לא אומר עליך שאתה אדם רע, זה לא אומר עליך שאתה אדם זה, זה נעשה בצורה,
בדרך כלל זה גם נעשה בצד,
באחד על אחד.
כדאי להניח שם גם איזשהו סימן, סימן שאלה.
אולי גם להוכיח ברמז, באופן שהאדם לא יתבייש.
הרבה פעמים זה באחד על אחד, האדם לא מתבייש.
אז מצוין.
אבל אם אתה מוכיח אותו ברבים,
או אפילו מוכיח אותו באחד על אחד, אבל אומר לו, בוא, אפשר להגיד לך כמה מילים?
תקשיב, אתה התנהגת בצורה מזעזעת,
אתה התנהגת בצורה שפלה,
אתה לא בן אדם בכלל, אתה, אפילו זה אחד על אחד, אתה מחלק לו ציונים.
במקום לדבר על ההתנהגות שלו.
תקשיב, עשית דבר כזה וכזה, לי נראה פחות מתאים.
אנשים אחרים אולי עלולים להיפגע,
אולי אתה לא התכוונת, אבל תשים לב.
אני רק מפנה את תשומת ליבך.
נכון? אף אחד מאיתנו לא נעלב שהרמזור אומר לנו תעצור או תעבור.
הרמזור, הוא עוזר לנו.
מישהו בא ואומר, תקשיב, נראה לי
הסיטואציה הזאת
שהיית צריך להתנהג אחרת, תשים לב לפעם הבאה, וכן על זה הדרך.
זו תוכחה טובה.
לפעמים תוכחה היא בכלל על ידי סיפור.
אתה מספר סיפור באורך אגבי, ומי שמבין, המבין יבין.
לפעמים תוכחה היא על ידי איזה משפט קטן,
לפעמים תוכחה היא על ידי איזה פתק שאתה משאיר, הודעה אחרי.
היום אנשים נוהגים להוכיח את עמיתיך איך על ידי תמונה בוואטסאפ
ופרסומה במרב הקבוצות האפשריות.
מי השאיר את
הפח פתוח בחדר אשפה
עם תמונה?
ושם כולם יודעים שהפח הזה שייך למשפחה הזה בקבוצה.
אני אתן לכם דוגמה לתוכחה.
כזאת, יכולה להיות תוכחה כזאת.
אתה רואה איזה מישהו השאיר את הפח.
כזה, אתה לוקח את הפח שלו, שוטף,
נקה, שם אותו הפוך ליד הבית שלו.
זהו, בלי...
זה תוכחה, נכון?
תנקה אחריך, אבל בדרך נעימה,
בדרך טובה.
זה העניין.
ולכן המילה כאן היא תוכחה, ולכן היא תישאה עליו חטא. עכשיו בואו נראה איך אדמור הזקן אומר את זה כאן,
בפרק ל״ב.
אז אנחנו את החלק הראשון למדנו,
והגענו בסוף העמוד הראשון בעמוד מא לשורות הבאות
ומה שכתוב בגמרא שמי שרואה בחברו שחטא מצווה לשנותו
וגם לומר לרבו שישנאהו יש דבר כזה בגמרא היינו בחברו בתורה ובמצוות
וכבר כי אין בו מצוות תוכח תוכח את עמיתיך אם שאיתך בתורה ובמצוות אגב
זה אומר שהיום
כמעט לא קיימת מצוות תוכחה לפחות בענייני בן אדם למקום
לאנשים שלא שונקים, כי הם לא שם, הם לא...
בסדר, אז...
כן,
כן.
עכשיו השאלה,
מתי אפשר באמת להוכיח מי יכול להוכיח את זה?
בעצם אני יכול להוכיח מישהו על מפיל דעתי, נכון? כן.
אני לא יודע איך הוא יקבל את זה, אני יכול לרשום שאני אעבור עליו ואני אדגיד לו, ואני בא ולך טוב,
וככה זה חזרנו.
בסופו של דעתי ככה וככה אפשר להפוך מגן,
מתי אפשר באמת להוכיח מישהו? אתה יודע לך שבדרך כלל,
מה שהגמרא, זו שאלה טובה,
מה שהגמרא אומרת שאין בדור הזה מי שיודע להוכיח, רבי עקיבא אומר,
אין בדור הזה מי שיודע להוכיח, הכוונה מי שיודע להוכיח את כל הדור.
מי יודע לבוא ולהגיד, הבעיות שלנו זה בגלל דבר מסוים, אין לנו מישהו כזה.
אבל באחד על אחד בטח אפשר להוכיח.
אפשר להוכיח, בוודאי.
אם אתה מגיע בלב טוב, בלב אוהב,
לוקח אדם הצידה, אומר לו, אחי, תקשיב,
הדבר הזה שעשית, נראה לי לא מתאים.
תשים לב פעם הבאה.
הרבה פעמים הוא יגיד לך תודה.
אם אתה מגיע בלב טוב, אתה לא מגיע לבייש טוב, אתה גם לא שיפוטי כלפיו.
אתה רק אומר לו, בטח לא שמת לב.
כאילו,
נותן לך דוגמה, נותן לך כמה דוגמאות לתוכחות טובות, בסדר?
שאני קיבלתי לאורך החיים, או שאנשים אחרים קיבלו.
היה פעם,
אמר לי פעם איזה חבר, תקשיב,
אתה לא צריך להתבייש להגיד לא.
נותן לי תוכחה, למה? הוא ביקש ממני משהו, אני נורא רציתי איזה, אז אמרתי לו, אני אבדוק, רגע, עוד מעט, אולי, כאילו, גררתי את זה, בסוף לא יכולתי.
הוא אומר לי, תקשיב,
אתה לא צריך איזה,
תגיד לא, בהתחלה זה בסדר גמור, זו תשובה לגיטימית.
אם היית אומר לי לא, אז גם היית נותן לי מספיק דבר להתארגן.
תוכחה טובה, נכון? עזר לי, נתן לי איזה...
אני בתחושה שאני נורא נורא התאמצתי, אז הוא אומר לי, לא,
המאמץ שלך בעצם
לא הועיל לי, כי אני כמובן קיוויתי שאתה תוכל להגיע, בסוף לא הגעת, ולא היה לי כבר זמן להתארגן על משהו אחר.
אם אתה לא יכול, תגיד לו, אל תתבייש להגיד לו, תוכחה טובה.
לכן, על זה הדרך, דברים כאלו. אתה אומר למישהו, תקשיב.
אמר לי פעם איזה מישהו בשיעור, שמה לי,
יש לי לפעמים בחורף,
השיעור מתקצר בחורף בקהילה,
במקום 45 דקות או חצי שעה, אז אני פחות מאפשר שאלת שאלות.
כי גם ככה זה חצי שעה, אני אומר.
אז מישהו בא לשאול שאלה,
אמרתי לו, תקשיב, זה שיעור קצר, אני לא יכול לענות עכשיו.
שתי דקות אחריו מישהו שאל שאלה, ונתתי לו לשאול ועניתי לו.
עכשיו, אני יודע למה, כי הוא שאל שאלה קצרה של הבנה, ויכולתי לענות מיד, והשני שאל שאלה ארוכה,
שהוא כאילו חלק על,
או היה לו פירוש אחר למה שאפשר להגיד בפרק,
היה לי ברור שזה ארוך ולכן...
אז אני לעצמי הבנתי למה לאחד,
נתתי לשאול ועניתי ולשני אמרתי לו אחרי השיעור.
אבל אחרי שהוא ניגש אליי מישהו אמר לי תקשיב הרב זה היה נראה לו טוב אחד אומר לשאול אתה יודע והשני אתה כאילו נראה לו כאילו תודה רבה אתה צודק.
אז הלכתי לאותו יחד לאותו יחד אמרתי לו תקשיב לא לא לא זה כאילו הבנתי שאתה רוצה שאלה ארוכה אז עכשיו אני אשמח לשמוע אותך.
בסדר זה מתוך רגע תשים לב לכל אחד מאיתנו יש כתמים עיוורים.
איך?
לכל אחד מאיתנו יש כתמים עיוורים שאנחנו לא רואים
וכשבא מישהו ומטיל עליך איזה אלומת אור,
על מקום שאתה לא רואה, אז הוא עוזר לך.
אבל זה צריך להיות בלי שיפוטיות,
בלי ניסיון כאילו להציע אותי, להוציא אותך, לא בסדר. לעבור אחד על אחד, להגיד נשפט וגם ללכת.
לא, נו, מה אתה מגיב? מה תגובותך? לא, אחי, אני מניח לך את זה, עשה את זה מה שאתה רוצה.
אני לא מתערב לך בוודאי.
תודה רבה.
תודה רבה. תופיע לך את זה בקבילת קיינון, נכון לגבי כל נושא של מחלוקת.
יש, אם אני אבוא להגיד למנהיג שקורא להשתמט מצד,
אני אשאה לדבר איתו בדרכי נוער.
אז אתה פטור מלדבר איתו.
אתה פטור מלדבר איתו, מפני שאם תדבר איתו זה לא יקדם את המצב,
זה יחריף את המצב.
אם תבוא ותגיד לו, הוא היה משתמט,
יעלה, התורה, אז זה לא יקדם אותנו.
אז מי יעצור אותו? מי שמסוגל לדבר איתו בדרכי נוער.
מי שמסוגל להגיד,
מאוד מעריך את ה... באמת, לא במניפולציה, את הדבר הזה וזה, ואת הלימוד תורה, ואת המסירות, אבל יש פה גם סוגיות נוספות, בוא נדבר עליהן.
ואפשר, ויש.
אני לא אומר לך מסברה, אני אומר לך מידיעה.
יש עם מי לדבר.
יש, אבל זה בתנאי
שאתה מגיע ממקום של הערכה וכבוד.
אפילו ברמה הפרקטית זה נכון, אף אחד לא יתגייס כאן מתוך כפייה ומתוך זלזול.
יתגייסו מתוך תהליך חינוכי, חינוכי, וגם עוד, כלכלי, שיקרה.
מה?
מה?
בפרציה שבה אנחנו נהיים על סנגורים,
תמיד, משתמשים בסיפור הזה, אבל לא כולם נהיים.
אנחנו לא סנגורים של אף אחד. לא, לא, אבל במשפט הזה כבר אתה כבר סנגורים של מישהו. לא סנגורים של אף אחד.
לא כולנו גם. אותי מעניין דבר אחד, איך לקדם את הסוגיה הזאת.
איך לקדם אותה, לא איך להשיג אותה לאחור.
אפשר להתווכח אידיאולוגית עד מוחרתיים, ובדרך כלל זה גורם לאנשים להתכווץ. איך לקדם את זה?
זהו.
לא מגייס,
הוא כבר אומר שאתה מסכים ואתה משנה.
אמרתי את דבריי, בסדר.
אבל זו הדינמיקה של תוכחה. בואו נראה.
אז אוקיי.
אבל מי שאינו חברו
ואינו מקורב אצלו,
הנה על זה אמר הלל הזקן,
הבא מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום,
אוהב את הבריאות ומקרבן לתורה, זה כידוע לכם,
הסיסמה של מכון מאיר,
וכידוע לכם גם כן, הרב צבי יהודה היה אומר, אוהב את הבריות, נקודה.
נקודה.
הוא מקרבן לתורה.
לא אוהב את הבריות על מנת לקרבם לתורה. כלומר, זה לא קשר שיש בו איזה מרכיב אינסטרומנטלי.
אני חבר שלך ובלבד שאני מקרב אותך, עושה לך קיירו.
אוהב את הבריות.
למה אני אוהב אותך?
כי אתה בריאה, כי אתה יציר כפיו של השם יתברך, ואם אתה פה,
אז הקדוש ברוך הוא חושב שאתה צריך להיות פה,
זה מספיק טוב לי.
הוא יגיד כאן בהמשך, בעצמו,
המילה ברייה
זה התיאור הכי הכי
ראשוני למשהו של הקדוש ברוך הוא.
בריאה יכולה להיות גם נמלה,
גם יתוש,
גם...
אבל לא כתוב אוהב את החכמים,
אוהב את הגיבורים, אוהב את הצנחנים, אוהב את הקרבים, אוהב את הבריאות.
הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא.
הוא בריאה, הקדוש ברוך הוא ברא אותו, בריאה זה נברא.
זה מספיק בשבילך.
הקדוש ברוך הוא חשב שהוא צריך להיות פה בעולם הזה, הוא חשב.
ולך יש להגיד, לא, מיותר, קח אותו מפה.
אוהב את הבריות. אגב, אוהב את הבריות זה לא רק בני אדם,
גם בעלי חיים.
גם הם בריותיו של הקדוש ברוך הוא.
גם הם, בסדר?
אז הוא אומר,
והנה על זה אמר ידל הזקן,
הווה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום,
אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר,
שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם בריות בעלמא,
כאילו אין להם שום דעת של תורה.
צריך למושכן בחבלי אבותות אהבה וכולי האי,
ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת השם.
אני רוצה לגלות לכם את הסוד הכי גדול בחינוך ילדים.
מי רוצה לדעת איך מחנכים ילדים
לתורה ומצוות? אני לוקח על זה בחוץ
אלף דולר מכל צד.
עכשיו אני נותן לכם את זה בחינם,
on the house.
בסדר?
להלן שיטתי בחינוך ילדים.
אין דבר כזה חינוך ילדים.
יש רק חינוך מבוגרים.
אין דבר כזה.
יש עולם ערכי של ההורים.
אם ההורים, האבא והאימא, הם עצמם
אנשי חסד, אנשי תפילה, אנשי תורה, אנשי זה,
העולם הם הם עצמם, לא בגלל ילדים, לא כי מישהו רואה, לא דוגמה אישית וגם לא אישיות לדוגמה,
שזו מילה קצת מכובסת לזה. לא זה ולא זה.
אלא אתה מצד עצמך, מצד היותך מי שאתה,
בסדר?
העולם הרגיש לך.
זה עובר לילדים בצורה אוטומטית.
מה שמוליך את זה, צריך כל דבר צריך מוליך, נכון?
המוליכות זה חום ואהבה.
אם הורים אוהבים את הילדים שלהם,
משפיעים עליהם חום ואהבה,
הערכים האמיתיים שההורים מאמינים, לא הערכים שהם אומרים לילדים, זה הילדים הולכים להגיד, הוא אומר את זה לי אבל הוא לא כזה בעצמו,
נכון?
נו, תתפלל, נו, למה אתה אומר? נו, נו.
אנחנו אומרים שאם יהודי מתפלל,
אז הבן שלו עומד לידו, הוא רואה את אבא מתפלל. כשהוא גדל, הוא גם מתפלל.
אבל אם יהודי עומד ליד הבן שלו, הוא אומר לו, נו, נו, נו, אז כשהוא גדל, הוא עומד ליד הבן שלו, הוא אומר לו, נו, נו, אבל אף אחד לא מתפלל בעצם.
הצנרת שדרכה עוברים הערכים מדור לדור, זה חום ואהבה.
לא צריך יותר מזה.
כל אחד מכם יעביר רגע איזה בריף קצר במוח,
ותראו שהדברים הכי חשובים שלמדתם מההורים שלכם,
הם דברים שמעולם ההורים שלכם לא דיברו איתכם עליהם.
מעולם.
עשיתי פעם סבב אצלנו בקהילה,
סבב כזה גבאים, גבאים חדשים,
ושאלתי כל אחד מכם, למה בעצם באת להיות גבאי?
מה התשובה?
אבא שלי היה גבאי.
כן.
אמרתי לו, ואבא שלך דיבר איתך? תקשיב, בני, כשתהיה גדול, תהיה גבאי. הוא לא דיבר איתי. פשוט ראיתי שהוא כל היום רץ, מתרוצץ, פותח, סוגר, מביא, מכניס, רגע, אני צריך זה... ראיתי.
לא צריך לדבר על זה.
אם ההורים מלחיצים את הילדים ויש ביניהם קשרים לא מתוקנים, אז הילד אומר, אוקיי, אני לא רוצה לא אותו ולא את תורתו.
אבל אם קורה דבר הטבעי ביותר, שהוא אהבה בין הורים לילדים,
הערכים עוברים ממילא.
הרבה הורים עושים הפוך.
הלכון והאהבה, הם אומרים, ברור שאני אוהב את הילד שלי, מה הוא לא יודע?
לא צריך לדבר על זה, לא צריך להדגיש את זה. ואילו על הערכים הם לא פסיקים לחפור.
נהפוך הוא תעשה לזה, לא צריך לדבר על ערכים בכלל.
אם זה אתה, זה עובר, זה עובר, זה עובר.
חום ואהבה זה מה שגורם לזה לעבור.
זה המוליך.
מה אתה אומר, די, אתה מסכים עם השיטה שלי?
שיטה מהפכנית.
כל פנים, אצלי זה עבד.
בוא נגיד שככל שאתה מדבר פחות, עדיף.
לא תדבר יותר על הערכים,
אבל להיות כזה. to be, not to do. to be.
תהיה שמה מה שאתה,
זה עובר.
עובר.
הבנות שלי, אני חושב שהן
למדו הכי הרבה על תפילה מזה שהם ראו את אימא שלהם, ויותר מזה, את הסבתות שלהם לא מפסיקות להתפלל.
הסבתות מתפללות, אני אדליק נר, אני אתפלל, אני אגיד תהילי.
אז במקום הסבתא, יש לי מבחן, תתפלל, תדליקי נר, דחוף, בהול, סבתא, נר, איזה צדיק זה, כן, מצוין.
ככה, והם בעצמם עושים את זה גם.
היה לנו איזה, לפני איזה חודש וחצי היה לנו איזה משפט,
הבת שלי נסעה עם הרכב ונכנס באיזה נהג משאית,
בקטנה כזו,
לא הייתה תאונה על זה, אבל הוא כאילו
מוצמד אליה ועשה נזק לרכב.
הוא הכחיש, גם נהג משאית ערבי,
עצבן אותי כאילו שזאת,
אני הולך עם משפט.
עכשיו, זה לא אני, זה הבת שלי, היא צריכה ללכת למשפט.
הגיע שם,
לכאורה הכל היה ממש לטובתנו וזה, ובשנייה האחרונה השופט התהפך וכאילו פסק ודחה את התביעה.
והיו בהלם.
איך זה קרה?
כי באמת, זה לא שאני סתם ניסיתי, זה באמת, גם היה לנו תמונות וזה.
חוזרים הביתה, אז הבת הגדולה אומרת,
אני לא מבינה, אתם הלכתם למשפט ולא,
שום נר, שום תהילים, שום איזה, מה ציפיתם שיקרה?
נתן לנו תוכחה, כאילו מה,
זה היה נכון, שכחנו להתפלל, שכחנו להגיד את זה. אז היא אומרת, ברור מה לא התפללנו.
היה שווה התוכחה, להסיט במשפט כדי לקבל את התוכחה הזאת.
זה מה שהוא אומר כאן.
מה?
אז תתעדדו, חכה לג'ופץ.
בסדר.
הנה על זה אמר הילד הזקן, נווה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב תפגועות ומקרבן לתורה, לומר שאף הרחוקים מתורת השם ועבודתו,
ולכן נקראים בשם בריות בעלמא,
צריכים למושכן בעבותות אהבה, כולי היי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת השם,
נקודה. והן, לא, לא הפסיד שכר מצוות אהבת רעים,
וגם המקורמים אליו והוכיחם ולא שמו עוונותיהם,
שמצווה לשנותם, מצווה לאהבם גם כן.
אתה שונא את המעשים הרעים ואוהב את הבן אדם.
אגב, אחת הדרכים
לאהוב בן אדם ולמושכו בעבודות של אהבה, זה קודם כל לדאוג לעולם הזה שלו.
לעולם הזה שלו.
ואחר כך לעולם הבא, לתת לו אוכל, לתת לו קורת גג, כמו אברהם אבינו. קודם כל,
הוא לא אמר לעורכים שייחסו, קודם כל תברכו את הקדוש ברוך הוא, אחרי זה תקבלו ארוחה.
קודם כל תן לנו לאכול, שמחה וטוב לבב,
אחרי זה אמר להם תברכו.
אז אתה דואג למישהו לעולם הזה שלו,
איך אכפת לך ממנו בעולם הזה,
שיהיה לו טוב, שהוא יהיה זה. במקום הזה הוא נמשך, נמשך.
עבודות של אהבה.
אתם מכירים את הסיפור הנפלא על, איך קוראים לו?
הרב, נו,
בהרן.
הרב בהרן סיפר פעם, הרב בהרן הקים את אולפנת בהרן, בהתחלה בכפר פינס, ואז הוא העביר אותה לגדרה.
מה השם הפרטי שלו אני לא זוכר.
אליהו, אברהם, אברהם,
זה בכפר אליהו, אכן,
הוא סיפר
מה גרם לו לרצות להיות מחנך בישראל.
מה גרם?
סיפור נפלא.
אז הוא אומר שהוא בתור ילד למד כאן בתלמוד תורה עץ חיים,
פה במחוב יפו,
ירושלים.
המשגיח בתלמודי עץ חיים היה רבי אריה לוין, זכר צדיק לברכה.
היה לו לשכה,
כן, הלשכה שלו הייתה חדר כזה מתחת לגיר המדרגות, היה לו שם איזה חדרון.
ויהי היום, וחילקו בתלמוד תורה פודינג.
ירושלים,
שלפני מלחמת השחרור, העוני, והיה הצנע, והיה ממש רעב.
וכנראה זה תורם, תרם להם פודינג, זה היה פו-פו פודינג.
עמדו כל הילדים עם הצלחת,
מקבלים פודינג, והוא מספר, הוא אכל, זה היה לו כל כך טעים, טעם גן עדן,
שהוא החליט, מה שנקרא,
עמד בתור עוד פעם,
עם הצלחת, ניקה אותה היטב,
ניגב,
עמד בתור עם הצלחת ואמר, בשלט, לא תשים לב, עוד אחד.
איך שהוא הגיע, אם הסתכלתם אותו, אתה כבר היית פה.
מה, כבר קיבלת? התחיל צעקה עליו.
הוא התעצבן וזה, זרק את הצלחת,
הפך את הסיר שם, משהו כזה, כאילו הוא עשה את זה.
אה, הגיע הרב טיקולצ'ינסקי, המנהל, לא יודע, איפה שצריך להיות, ואה, הוא בא לקח את זה.
שלח אותו הביתה, אמר לו, מחר אתה לא נכנס לפני שאתה מדבר עם המשגיח, עם רב אריה לוין.
כל הלילה הוא פחד, זה מה יהיה.
הגיע,
ר' ברי לוין משיב אותו, הוא אומר לו, מה קרה? הוא סיפר לו.
הוא אומר לו, טוב, חכה פה,
ארבעי הולך, חוזר, צלחת מלאה פודינג.
הוא אומר לו, כך.
הוא אומר לו, מה?
הוא אומר לו, פודינג, הבאתי לך.
הוא אומר לו, למה? אני הבנתי מהסיפור, סיפרת לי כמה אתה אוהב פודינג, הנה, הבאתי לך, קח, תאכל.
הוא אומר, אז אמרתי לעצמי, אני רוצה להיות מחנך.
סיפור נפלא.
מביא אותו שמחה רז.
מי שצדיק היה שתיים.
צדיק יסוד עולם זה נקרא.
הוא דאג לו לעולם הזה וחיבר אותו לעולם הבא, לערך, לאידיאל.
זה נקרא אוהב את הבריות.
הוא קרבן לתורה.
בסדר?
והטריק השני, איך אני יכול לאהוב בן אדם מצד אחד ולשנוא אותו מצד של אחד. לאהוב בן אדם ולשנוא את המעשים הלא טובים שלו. אני לא אוהב אותך, אבל את המעשים אני שונא.
הייתה פעם סופרת ילדים שקראו להם נרים ולאן שטקליסט,
והיא כתבה את ה...
זה לא אני, זה הילד הרע שבתוכי.
יאללה כאלה סיפורי ילדים. זה לא אני,
זה אלה דרע שבתוכם, זה לא אני.
אז תהיה לדרע אני שונא ואת האני האמיתי אני אוהב.
וגם,
איפה זה היה? וגם המקוראים אליו והוכיחם ולא שבו מעוונותיהם, שמצד לשנותם, מצווה לאהבם גם כן ושתהיה לנאמת, שנאה מצד הרע שבהם,
ואהבה מצד בחינת הטוב,
הגנוז שבהם,
שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכם,
המכיה נפשם האלוקית.
אחרת למה הוא פה? אם האדם אין לו זה ניצוץ שמקיים אותו.
אלוקי אז אולי היה מתקיים פה אם הוא כאן זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא בחר שהוא יהיה כאן אותו אחד שמעצבן אותך מאוד מאוד הוא נמצא כאן בכוח אלוקי
חתיכת אירוע
וגם לעורר החיים בליבו עליה כי מבחינת גלות בתוך הרע מסית רעך הגובר עליה ברשעים והרחמנות שאדם מרחם על מישהו לא רחמנות מעשי רחמנות
יכול להיות שאתה אומר אני כמו רחים זה אוהב אהבה אמפתיה הייתי אומר האמפתיה הזדהות הרצון
שהיא יותר טוב, היא עצמה מבטלת השנאה
ומעוררת האהבה כנודע ממה שכתוב, ממה שנאמר ליעקב אשר פדה את אברהם.
ולא אמר דובי דמי לך עליו שלום תכלית שנאה שנאתים אלא על המינים והאפיקורסים כל מיני כאלה רודפים מויסרים של עם ישראל שעל זה אבל על כל אחד מזה הוא אומר כאן הרחמנות
מבטלת את השנאה הרחמנות מבטלת את השנאה האמון האהבה הרחמנות
הקרבה, מבטל את השנאה.
יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות.
קורה.
קורה, שאדם אומר, אני מסתכל על הזולת בעין טובה,
לא בזה, וזה מוריד, מוריד את ה...
הייתי לפני כמה זמן באיזה כינוס,
כינוס של, זה היה עוד לפני המלחמה,
כינוס שניסה לעשות שלום בין כל החלקים של העם.
אחד המשתתפים שם,
כל אחד יצא לסביר למה הוא הגיע.
אז הוא אומר, אני הייתי האחראי,
דיגיטל
של ההפגנות בקפלן.
והוא אומר, ואני באתי לפה כי אני רוצה לחזור בתשובה.
למה? הוא אומר, תראו, הפגנה, יש בכל מיני צדדים. אני דאגתי להעלות לרשת רק את התמונות
המסכסכות של המחלוקות.
השתמשתי במקום, הודשתי כדי,
זה נראה לי לא נכון.
איפה הוא בא לדתיים?
בהקשר הזה.
לא נכון. לא נכון. הוא בא לאותו כינוס של דתיים, חילונים וכל זה.
הוא אומר, אני הבנתי שזה דרך לא נכונה.
רחמים, אמפתיה, כאילו,
אהבה ממיסה את ה... איך כותב את זה?
הרחמנות מבטלת השנאה
ומעוררת את האהבה.
כנודע.
אז אם יש לך מישהו שאתה לא מסתדר לי, אתה אומר, מה תעשה?
תפעיל כלפיו אמפתיה.
אהבה.
זה עצמאי מוסס את השנאה.
פרק חשוב מאוד ומרכזי, והקדשנו לו שני שיעורים. בעזרת השם בשבוע הבא נמשיך. חזק וברור.
חבת שלום.
