טוב אנחנו עומדים תנא קדישא והיום הגענו לפרק ל״ב
לב התניא
ויש כאלה בחב״ד יש מנהג כאלה שמתחילים ללמוד את התנא מפרק ל״ב
זה קודם חשיבותו
הפרק הזה עוסק באהבת ישראל
אני רוצה אבל הוא עומד בפני עצמו אפשר ללמוד אותו בפני עצמו בתור עצה טובה לאהבת ישראל לקיום מצוות אהבתי הערכה כמוך
אבל אני רוצה דווקא לנסות לשים אותו בהקשר, בסדר?
של הלימוד שלנו, ואז להבין את היבט ההיצע. בעצם הפרק הזה
הוא סוג של,
רואים באנגלית by product,
תוצר נלווה של התהליך שהבינוני עובר. אתם זוכרים שדיברנו על כך
שאנחנו בעצם בסדרת פרקים שעוסקים באיזה אופן הבינוני יכול קצת ככה למתק את הגסות שלו,
נקרא לזה כך.
את העובדה שהוא לא, הלב שלו לא פתוח,
הוא לא מתעורר בתפילה,
וכל ה... וכל העוויות הזאת.
אז דיברנו על כל מיני אפשרויות.
דיברנו על לא להיות עצוב,
אבל כן לב נשבר.
דיברנו על
בפרק הקודם,
דיברנו על
כאילו לייצר איזה לב נשבר, לב נשבר חיובי,
על התבוננות ברחוק הנפש מאלוקיה,
דיברנו על לנצל סיטואציות
שבהן יש איזשהו מרכיב של בושה או של שפלות,
כאילו,
בסדר, אז זה קצת ככה לפתוח את הביטחון העצמי המוגזם,
נכון?
בפעם הקודמת דיברנו על המשל הזה עם העץ, נכון?
לתקן את הסטרא אחרא בסטרא אחרא.
להשתמש בעצבות
על מנת
נכון ראינו מיני ובי אבא לישגי בן ארגה
פגע בו כיוצא בו
כן אז להשתמש בלב הנשבר בתור שזה לא עצבות
להשתמש בלב הנשבר כדי כאילו להגיד בכמה אני רחוק כמה אני לא מספיק והדבר הזה הוא עושה כל הדברים האלו בעצם
גורמים לבינוני שאומר כי אמרנו שבינוני בעצם יש לו כמו סור מרע ועשה טוב אז סור מרע הוא לא עושה עבירות בסדר גמור בינוני אסור לעשות עבירות הוא מבין את זה
אבל הבעיה של הבינוני זה לא רק שהוא לא עושה עבירות זה ניגש למצוות
הוא רואה את החבר, את הצדיק מתפלל והצדיק זורם בתפילה ולא זה, והוא רק חכה מתי התפילה נגמרת,
נכון?
מה החלק שהבן אני הכי רואה בתפילה?
תחנון.
למה?
תחנון. מדלגים.
מדלגים, על תחנון. עזרא, לא שמעת שמדלגים על תחנון?
מי מדלג?
נראה לך כל מיני מניינים שמדלגים כל יום.
מה קרה? יורציית של תנא קמא.
יורציית של תנא קמא.
אז הם מדלגים.
זה די עם האדם, אין להם את זה. זה אין תחנות, כן, יש כל מיני...
אז מה יעשה הבינוני כדי שהמפגש שלו עם הקודש יהיה טיפה יותר משמעותי? אז ראינו כאן כל מיני עצות
שכולם עוסקות באיזשהו צמצום של האני,
צמצום של הגסות והעביות של האדם וכל זה, בסדר?
זה האירוע.
דיברנו גם על התפילה, להתאמץ בתפילה. אה, הרי דיברנו על כך שכל אדם יהיה בעיניו, הוא ילמד מכל אדם, כל אדם יהיה בעיניו ויהיה שפל בפני כל אדם,
נכון? אתה אף פעם לא יודע מי
אולי מתאמץ יותר ממך. בקיצור,
כל האירועים האלה מביאים לאיזושהי הצטמצמות חיובית
בנוכחות של הבינוני באופן שהוא פחות נוכח,
פחות בא לידי ביטוי בצורה בוטה, כן? הוא קצת...
ובעצם כאילו זה
כמו שיש איזה מין מסך שמבדיל בין הנפש של הבינוני האלוקית לבין הקודש,
לבין הרצון שלו לעשות דברים טובים, ועכשיו המסך הזה קצת מצטמצם,
אנחנו משייפים אותו,
גרדים אותו עד שהוא ככה מתנקה.
כתוצאה מהדבר הזה יכול לקרות משהו מאוד מאוד מעניין,
וזה ברור שהדמו״ר הזקן מגדיר את זה כאן כתוצאה.
וזה שהבינוני הוא נהיה לו יותר קל לקיים מצוות
ואהבת לרעך כמוך.
בואו נקרא כאן כמה משפטים בפרק ל״ב ואז ננדוד
רגע לדברים של הנכד של האדמור הזקן,
הצמח צדק, ונבין דרכם את הפרק הזה הרבה יותר טוב.
והנה על ידי קיום הדברים הנ״ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו.
רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה מצד הגוף.
הרי זו דרך ישרה וקלה לבוא לידי קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל,
למי גדול ועד קטן.
כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלוקים חיים,
ושגם שכולן מתאימות באב אחד לכולנה,
ולכן יקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בהשם אחד,
רק כשהגופים מחולקים,
זה הביטוי הידוע,
שעם ישראל זה נשמה אחת בגופות מחולקים.
אז הכל תלוי. אם אתה חי את חיי הנשמה אתה תרגיש שאתה אחד.
אם אתה חי את חיי הגוף אתה תרגיש שאתה מחולק.
אז תלוי. אז ככל שאתה מצמצם את הגוף הכוונה,
כשאנחנו אומרים כאן הגוף הכוונה, אגו.
המילה אני מגיע לי, אני, אני, שמצמצם את זה קצת, זה לא מגיע לי.
אז הוא יכול יותר להרגיש את מה?
את הנשמה. תחשבו מה קורה ביחידה צבאית קרבית, כן?
האגו מצטמצם לחלוטין.
א' כולם לובשים אותם בגדים, כולם מדהים, כולם משותפים במשימה משותפת.
כולם עוזרים אחד לשני.
חוויית הקרבה והמסירות וההתמסות אחד כלפי השני היא מאוד מאוד עוצמתית ומאוד מאוד גדולה. בסדר?
וזה שאמר, ולכן העושים גופם עיקר ונפשם תפלה,
אי אפשר להיות אהבה ואחווה אמיתית ביניהם,
אלא התלויה בדבר לבדה.
כן?
זה הבאה תלויה בדבר.
וזה שאמר היליל הזקן על קיום מצווה זו,
כי זהו כל התורה כולה ואידך פירוש ההוזיל גמור. עכשיו, אני רוצה רגע לעצור כאן
ולהתעכב רגע על הממראה של היליל הזקן, בסדר?
יש ספר לרבי הצמח צדק שנקרא דרך מצוותיך.
הספר הזה זה באור של המצוות, לא כל המצוות,
בדרך פנימיות התורה, דרך קבלה וחסידות.
בהתחלה הוא מביא אותיות של קבלה, רבנו הריב, ואז הוא מסביר את זה בדרך החסידות.
ויש שם ביורים נפלאים ביותר, ממש.
ויש לו שם על מצוות ואהבת לרעך כמוך.
והוא שואל שתי שאלות
על הממרה הזאת של הלל. כתוב בתורה
ואהבת לרעך כמוך, נכון? האמת שהפסוק המלא הוא
לא תשנא את אחיך בלבביך,
איך הולך הפסוק?
מה?
ואשר אמר לא תשנא את אחיך בלבביך, הוכיח תוכח את עמיתך ולא תשא עליו חט,
ואז ההמשך ואהבת לרעך כמוך.
יפה, אהבת לרעך כמוך זה פסוק.
רבי עקיבא אומר,
זה כלל גדול בתורה.
נכון, זה כלל גדול בתורה, אהבת רעך כמוך.
אגב, לא כותב ואהבת את רעך כמוך, ואהבת לרעך כמוך. מה הכוונה?
סתם ברמת הפשט. מה ההבדל בין ואהבת את רעך כמוך?
מה ההבדל בין ואהבת את רעך כמוך לבין להבת לרעך כמוך?
או, זה פשט, אתה מתחיל עכשיו לרבות, זה כבר דרשת חכמים. רעך אל תלויין. לא, מה פתאום, רעך זה לשון יחיד.
אלה שאוהבים את הכלל, תמיד כלל ישראל, ותמיד היהודי שמולם, הוא לא חלק מכלל ישראל.
כולם עניין, אבל אתה איזה מצווה לשנוא אותו.
לא יודעים? בעברית.
ואהבת את רעך כמוך, זה אומר שכמו שאני אוהב את עצמי, אני אוהב את הרע שלי.
זה בלתי אפשרי.
אדם אוהב את עצמו, דבר ראשון יותר מכולם.
הוא יכול להרחיב את האהבה שלו לעוד, בסדר?
התורה לא מצווה את זה.
התורה מצווה ואהבת לרעך כמוך. לרעך הכוונה,
אהבה זה בעצם פעולה,
והתורה מצווה לעשות לרע פעולות שהיית עושה לעצמך.
בסדר? את אותן פעולות. אתה לא חייב לאהוב אותו כמוך, מה לעשות?
תגידו לי כאן, יש פה אנשים ודאי צדיקים וכל זה. כשאתם לוקחים תמונה כלשהי, עם הרבה אנשים,
את מי אתם מחפשים ראשון?
את עצמך.
אפילו שרבי יוסף חיים, אתה כבר אמרת כמה דברים בחיים, אתה כבר לא לחוץ,
וכן חתנת, יש לך ידים ונכדים.
אני לא מכיר בן אדם שמסתכל בתמונה ומחפש מישהו אחר. קודם כל, אם אני פה, הכל פה, נכון?
עכשיו אפשר להתפנות, חפש עוד אנשים, קודם כל,
איפה אני?
זה בסדר, ככה זה מובנה, אדם קרוב אצל עצמו. אז להגיד שאני אוהב את רעי כאן,
רפתל לרעך כמוך,
כמו שאני רוצה שידברו אליי בכבוד, אני אדבר אל הרע שלי בכבוד.
כשאני עושה לו איזה משהו, אני אעשה את זה כמו, כאילו, לרעך, כן? לא את רע, אלא לרעך.
אתה עושה למישהו,
זה לא ציווי על הרגש כמו שזה ציווי על הפעולה,
בסדר?
ציווי על הפעולה.
הרי ואתה הערכה כמוך נאמר על כל עם ישראל, גם על האדם שלו,
לא ראיתי אותו, אני חולק עליו, אני לא מסכים איתו. בכל אופן, כשאתה מדבר איתו, תדבר בכבוד,
כשאתה חולק עליו, תחלוק עליו בכבוד, כשאתה מגיש לו עזרה, תגיש לו אותה בצורה,
כמו שהיית רוצה שיעשו לך.
טוב.
אבל בכל אופן,
יש כאן אהבה.
אהבה זה פעולה חיובית,
נכון?
אהבה זה פעולה חיובית.
זה משהו של קרבה.
בא הלל,
וסליחה שאני אומר,
הורס את הכול.
מה הוא אומר?
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
זה כל התורה והיא תחזיר גמור.
מחילה,
הרסת הכול.
יש הבדל בין ואהבת לרעך כמוך, שזה פעולה אקטיבית חיובית, לבין
מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך.
מה שאתה שונא אל תעשה.
לא בסדר, זה אני יכול להבין. זה מדרגה, אולי גם גויים יכולים להבין את זה.
אבל למה,
נכון,
הלל אומר את זה בארמית,
דשניא עלך לחברך לא תעביד.
אפשר להגיד את זה גם כן בארמית.
דר אהוב דרחים עליך לחברך תעביד.
למה להפוך את זה מלשון חיוב ללשון שלילה?
נכון שאלה טובה?
וחוץ מזה, לא רק שהוא עשה את הדבר הזה, הלל,
והפך את זה מלשון חיוב ללשון שלילה,
אלא הוא גם אמר, זה כל התורה ואידך זיל גמור. זה כל התורה?
אין עוד דברים בתורה? שבת, כשרות, זה הכל. אידך זיל גמור, השאר זה הכל פירושים.
איך אפשר להגיד דבר כזה?
רבי עקיבא אמר, זה כלל גדול בתורה.
כלל גדול הכוונה, הכל חשוב, יש כללים גדולים, יש כללים גדולים, כלל גדול הכוונה, כלל שממנו אחרי זה אתה מגיע להרבה תוצאות. נפתר לך כמוך, אתה תקיים מצוות ה' ואתה בדעה,
מצוות עזרה, מצוות לא תתעלה, מצוות לא תעיד עדות שקר בחברה, כל המצוות של בן אדם לחברו, הרבה מאוד מצוות, אם אתה אוהב את החבר,
אז אתה תהיה מחויב אליהם, אז לכן זה כלל גדול, בסדר גמור.
אגב, יש כלל גדול גם במקומות אחרים, גם באיפה,
איפה יש פרק כלל גדול? בש״ס?
באיזה מסכת?
שבת. שבת. באיזה עוד מסכת?
שביעית.
יש גם, כן, בשבת ובשביעית, אולי גם בשבועות, אני לא זוכר.
כלל גדול אמרו בשבת.
נכון? יש פרק, פרק שביעי, מסכת שבת, פרק על גדול.
בעוד מקומות יש כללים גדולים.
אז זה בסדר גמור, אבל להגיד,
זה כל התורה והיא תחזיל גמור, לא מובן.
אלה שתי השאלות ששואל הגמור עצמך צדק בספרו דרך מצוותיך.
והוא עונה תשובה מדהימה בעיניי.
דרך מצוותיך.
בסדר?
הוא עונה תשובה מדהימה.
הוא אומר ככה.
התורה,
יש לה מטרה.
מה מטרת התורה?
מטרת התורה שתשרה שכינה בישראל.
כשמשה רבנו מוריד את התורה,
מטרה שתשרה שכינה בישראל, דרך עשיית
רצון הבורא יתברך,
תשרה שכינה בישראל.
זו המטרה של התורה.
התורה, המטרה שלי לא שיעשו אותה.
אולי צריך לעשות אותה, אבל
היא ניתנה לעם ישראל כחלק מהמשך מעמד הר סיני,
מהציווי או מהייעוד,
ואתם תהיו לי מלאכת כהנים וגוי קדוש.
בסדר נור.
כשעם ישראל באהבה,
כשעם ישראל באחווה,
גם כן שורה שכינה, בסדר?
כלומר אם זה העיקר השראת שכינה אז יש להשראת שכינה כל מיני פירושים אחד הפירושים להשראת שכינה זה התורה אחד הפירושים להשראת שכינה זה
עם ישראל כלל ישראל האחווה אנחנו נקרא השבת תשימו לב לדבר הזה השבת נקרא שמשה רבנו יורד מהר סיני ושם על פניו את מה?
את המסווה
מתי הוא מסיר את המסווה?
שהוא מדבר עם מי?
עם מי?
עם השם או עם העם?
עם שניהם עם שניהם
אם נדבר עם הקדוש ברוך הוא אז הוא מוריד את המסה וגם אם נדבר עם העם הוא מוריד את המסה
מה זה אומר?
שהשראת שכינה יש לה שני צירים ציר אחד מהקדוש ברוך הוא למשה רבנו
וציר שני מהעם למשה כשהעם מקשיב למשה הוא גם כן בהשראת שכינה
עם ישראל זה השראת שכינה
ישראל נוטריקון
יש 60 ריבו אותיות לתורה כל עם ישראל כל אחד מכל יהודים מעם ישראל הוא אות בספר תורה
אגב כמה אותיות יש בספר תורה באמת?
60 ריבו? 600 אלף?
פחות כמה יש?
אתם יודעים כמה אותיות בספר תורה?
כבודו,
אתם יודעים?
איך איך?
בספר תורה יש דשתתא אותיות.
דשתתא זה 304,805 אותיות.
איך אני יודע?
ספרתי, לא ספרתי.
תסתכלו בסוף פרשת זאת הברכה, יש שם מספר פרשיותיה כך, מספר תיבותיה כך,
המילה, העוד שמופיע הכי הרבה בעשה היא האות מליבה, והאות שמופיע הכי פחות זה האות ט.
אתה יודע,
מספר האותיות, מספר האותיות דשתתא.
גם בכל פרשה יש, נכון?
אז איך הגענו לשש מאות אלף?
ישראל, יש שישים ריבועותיות לתורה.
יש חשבון שזה יוצא.
נדמה לי שהחשבון אומר שכל פעם שכתוב מ', נ', צ', ופ' וכ',
ונצפח,
אתה סופר את זה פעמיים.
כי מ' זה הרי אותיות כפולות.
ואז אם סופרים את האותיות האלה פעמיים,
הם מגיעים לשש מאות אלף.
נדמה לי, יש איזה...
שש מאות אלף.
יש כאלה אומרים זה עם המילוי, אבל זה יוצא יותר.
אבל אה...
מה?
לא, לא.
תסתכלו, יש בתחום מין,
כ' נדמה לי, מאמר...
נו, מה אמרנו?
דשתתה, ככה אמרנו, לא?
תסתכלו בתחום מין,
יש איזה מאמר שדוקטור חשבון זאת השם שלו כרגע,
שהוא כתב ממש מאמר הזה, וזה יוצא,
נדמה לי שהוא על בסיס העיקרון הזה, ואולי הוא מוסיף גם את המנצפח,
וגם את כל האותיות הזעירה והגדולות והקטנות,
הוא בונה איזה משוואה וזה יוצא.
כל פנים,
חוזר לעניין שלנו,
הכל יהודי רואות בספר תורה, שעת שכינה. עכשיו תראו מה אומר הצמח צדק, נפלא.
הוא אומר ככה,
הילל בכלל לא בא לתרגם את הפסוק ואהבת לרעך כמוך.
הוא בכלל לא בא לתרגם, מי יכול לתרגם את זה? ודאי לא לתרגם את זה ללשון שלילית.
מה, שנוא עליך, אל תעשה לחברך, זה ודאי לא התרגום.
אלא הוא בא להסביר לך מה עומד בפניך בדרך לקיום מצוות וארצה להערכה כמוך.
מה עומד?
אז הוא אומר שהמרצה מרצה דה ככה.
נעים מאוד,
אייל ורד, כן.
יש לי כמה וכמה וכמה חסרונות בחיים.
חלק אתם יודעים, חלק אף אחד לא יודע, רק אני יודע.
אבל גם לכם יש את אותו דבר, אני לא מרגיש שונה, נכון?
כל אחד יש לו כמה חסרונות, חלק יודעים, חלק לא יודעים.
חלק לא יודעים.
בוא נדבר פה על דברים,
כל אחד יש לו את הגאווה,
איזה כ... בסדר.
בכל אופן, זה לא מפריע לנו לאהוב את עצמנו, נכון? אדם לא קם בבוקר ואומר, טוב,
מה קורה איתי, אני לא אוהב את עצמי. הכל בסדר, אני אוהב את עצמי,
חבק את עצמי, הכל טוב.
מה עם החסרונות?
החסרונות קיימים.
שם אותם פה באיזה מדף, מצב. גם גרובה נתקן.
שלא את כולם ביחד.
אחד, אחד, אחד, אחד אחרי השני, אבל זה לא מפריע לי
למשך החיים. אני
ממשיך לאהוב את עצמי.
זה בסדר גמור.
כשזה מגיע לזולת,
זה אומר,
איי, איי, איי, שמת לב לנקודה הזאת שלו.
איך הוא מתנהג ככה? איך הוא בצורה הזאת? איך הוא...
אז הלל אומר, תגיד,
אבל אצל עצמך יש לך המון אורך רוח לחסרונות של עצמך,
ואתה לא נותן לזה להפריע לך מלראות את התמונה,
אתה שם אותם בצד,
מתעלם, פעמים שאתה מתעלם, ואתה ממשיך להגיד, בסדר, מה אתה רוצה, אני בסך הכול אדם טוב, יש לי חסרונות,
אני אתקן אותם תשהוא, יאללה, בוא נתקדם.
אז למה אצל החבר שלך אתה לא עושה אותו דבר? למה אצלו נקודת החיסרון תופסת את כל התמונה, את כל המרחב? כמו עכשיו היה,
אני ברוך השם זכיתי לא לקבל את הדבר הזה, לך תדע, עכשיו אני מדבר על זה, לך תשלחו את זה.
היה עכשיו הודעות sms flash,
שמעתם על זה?
הרי אחד הדברים הכי ביזיוניים פה זה שכל אחד יכול להיכנס לך לטלפון ולשלוח לך הודעות.
מה זה הדבר הזה?
נכון? וגם אתה לא... כל אחד יש לו את הזה שלך בטלפון. למה?
למה לא אסרו את זה בחוק?
כי אם יאסרו את זה בחוק אז גם פוליטיקאים יוכלו לשלוח הודעות.
זה הפוליטיקאים האחרים על החוק. אז זה לא רק פוליטיקאים שולחים לך, גם אני קיבלתי הודעות, מאיפה קיבלתי?
ירושלים בכלל, שלחו לי הפצצות שאני אבוא להצביע.
בעמק חפר, בעפולה קיבלתי,
הטלפון שלך מסתובב בכל מיני מקומות ואתה מקבל הודעות.
טוב,
אז עכשיו הייתה הודעה חדשה, מה? זה לא אס.אם.אס שאתה מקבל,
המסך נהיה שחור,
כל המסך נהיה שחור, יש לך הודעה,
וכדי לסגור אתה צריך ללחוץ על כפתור להגיד סגור.
זה נקרא הודעה, נכנס לך לטלפון, משתלט עליו.
אז זה...
המסך בצבע שחור.
ככה,
יש איזו נקודה שחורה אצל החבר, היא נקודה שחורה!
היא לא כל האישיות שלה, יש לו מלא דברים טובים.
אתה לקח אותה, הופך אותה להודעת פלאש, בום, משתלט לך על כל המסך.
הוא כזה, הוא כזה, הוא כזה, הוא כזה.
יא נשמה, אבל בדיוק אותו דבר על עצמך, ידעת לגדר את זה,
לשים את זה בזה, ולהגיד, בסדר, אז אני לא בסדר במאה אחוז, שזה אני לא אוהב את עצמי? אני אוהב את עצמי.
הבנתם את ההסבר? אומר, הילל הזקן, אומר, מה ששנוא עליך,
אל תעשה לך ורק. כמו ששנוא עליך,
כשאנשים מסתכלים עליך ורואים רק את החסרונות,
ולעצמך אתה לא עובד ככה, לעצמך אתה יודע להגיד, למרות שאתה יכול למלא דף עם 100 חסרונות,
אבל בסדר, בכל אופן קמתי בבוקר והסתכלתי במראה והייתי מרוצה,
אותו דבר תעשה לחברך, ואז אם תהיה אהבת ישראל,
שורה שכינה בישראל, וזה כל התורה.
כל האירוע של התורה זה השראת שכינה בישראל. כל השאלה זה פירושים.
כל המצוות, והכול פירושים כיצד תשרה שכינה בישראל, דרך השבת, דרך סוכה, דרך פה, דרך שם, שורה שכינה בישראל,
ודרך אחדות ישראל, שורה שכינה בישראל.
ככה הוא מסביר, זה הסבר נפלא.
זה לא תרגום של ואהבת לערכה כמוך,
זה לשים את הנקודה מה מפריע ל-ואהבת לערכה כמוך.
למה, מה מפריע? כי אני מסתכל על הזולן, אני אומר, כן, ראית איך הוא זה?
ראית את ה...
את אותה נקודה בדיוק קיימת אצלך, אותו דבר.
בסדר?
רגע לפני, אתה בעצמך חתכת,
אלה שחותכים ונכנסים ומשתלבים,
ולעצמך אמרת, אני ממש ממהר, הם בטח מבינים אותי, ואני חייב,
גם מה כבר, לא הפרעתי לאף אחד, נכנסתי וזה,
ובצומת הבא מישהו עשה לך, איזה פרק, ראית מה זה?
אנשים חותכים פה, זה אנשים, מה,
שנייה לפני עשית את זה בצומת בעצמך,
בעצמך זה בסדר.
אחר,
מה ששנוא עליך,
ואתה לא עושה אותו לעצמך, אל תעשה לחברך.
אם לא נעשה את זה לחברנו,
רבי נחמן הפך את זה, או הדגיש את זה עוד יותר ואמר,
לא רק שלא תחפש נקודות רעות,
תחפש נקודות טובות אצל החבר.
תחפש לעצמו,
נכון, בתורה הידועה ברשפ״ב,
נקודה טובה, למצוא נקודה טובה וכו' וכו'.
זה לא להכיל.
זה יותר מלהכיל, זה למצוא נקודה טובה בזולת.
בסדר?
עכשיו הטרנד זה להיכנס בחרדים.
אהה, מתגייסים וכל זה.
צריכים להתגייס, אין ספק.
אבל מי שלא יודע לדבר את זה באהבה,
ובכבוד,
ובהערכה,
אז אני מזכיר לך, אביאל, שאני מעביר את השיעור. אחרי זה אתה תעביר את השיעור ותגיד את העמדה שלך.
מי שלא יודע לדבר את זה בהערכה ובכבוד,
בהערכה, לא רק ללימוד תורה, להערכה לאנשים האלה הספציפיים, ובכבוד,
ובמקום הזה אפשר גם לדבר בצורה תקיפה, לא זה, אבל
לא יקדם שום דבר.
זה עם ישראל. רק יביא מחלוקת, רק יביא זה, ולא חושב שיצא מזה חייל אחד.
ולך אין חסרונות, לציבור שלך אין חסרונות. לכל אחד יש חסרונות.
מי שלא יודע להסתכל על הדברים הטובים,
הרבים, שנמצאים בכל חברה,
חרדים,
כל אחד, חברה של חסד, של מציאות נפש לתורה, של ילדים ברוך השם רבים שמביאים ומגדילים את עם ישראל,
וכל הדברים הטובים, ולהגיד, אוקיי, לכל הדבר הטוב הזה אנחנו צריכים לבנות עוד קומה.
לעזור להם לבנות את הקומה הזאת בעצמם, בסדר?
לייצר אפשרויות וכו'.
אז, בדבר הזה תשרה שכינה.
אבל אם זה מגיע מתוך, עוד שנייה,
אם זה מגיע מתוך,
אז זה מחלוקת, זה שנאה, ולא תצא מזה ברכה.
זה לא צריך להיות רק בליטופים, שלא יהיו בן, זה לא רק צריך לסמוך על ה-good willing,
בסדר? אבל עמדת הנפש כאן היא עמדה מאוד מאוד חשובה, מאוד מאוד חשובה.
מאיזה מקום אתה מגיע?
כן, מה רצית לשאול? לא, שנייה, לפניך הוא הרים את היד.
עדן.
זה משנה את התחביר של המדבר.
אחת כמוך, זאת אומרת, איפה שזה אומר לך?
אם אתה משנה את התחביר, אז זה ממש מבין שאתה אומר.
כן.
כן.
כן, נכון. אם אתה אומר ואהבת,
אחת כמוך, אז כאילו, כמו שאתה אוהב את עצמך.
כמו שאתה עושה את הדבר הזה לעצמך.
ולא כל היום מסתכל על הדברים הלא-טובים שיש בך, אלא אתה אומר, דברים לא טובים, ממשיכים קדימה, יאללה, לא נתקע.
ככה תעשה גם מהחלטה שלך.
ככה שורה שכינה בישראל.
לענייננו, ככל שפחות מדגישים את האני ואת הגוף, הגוף, הכוונה, גוף, צורכי הגוף,
האגו, הנוכחות,
ככל שהבינוני יותר יודע לצמצם אותם, ככה פחות מחיצות
עומדות בינך לבין הזולות. הגמרא מסכת סלמודרין אומרת,
כדהביה רחמיתן עזיזה אפוטיה דספסירא אבא שחיוויאן.
ונכון, כשהייתה אהבתנו עזה,
היינו יכולים לישון על עובי של ספסל, היינו מצטרדים.
ועכשיו,
כשאנחנו לא אוהבים,
אז מלוא גרמידה, גם אולם מלא גדול צפוף לנו.
נכון?
אתה נכנס,
דיברנו על זה, אני חושב, באחד השיעורי טניה,
על הדוגמה, זו דוגמה שקצת היום נראה לי לא קיימת, בגלל שאסור היום לנסוע בטרמפים לחיילים,
כשהייתי בסדירה, היינו נוסעים בטרמפים.
אז אתה חושב על זה, זה באמת מוזר,
הייתי צריך לחזור הביתה לטרמפים.
כאילו הצבא בונה על טוב ליבם של האזרחים שיקחו את החיילים שלו הביתה.
טוב, אז היינו יוצאים מלבנון,
עומדים בקירית שמונה, דווקא אני זוכר שבאמת היו פחות עוצרים מקירית שמונה, זה מראה עצבן אותי אז.
חכה, חכה, חכה, קיץ חם, אתה אומר, לא רוצה לך נגיד איזה GMC כזה, ככה,
כזה נכנס, עם חולות קהיים, קר,
תענוג, ככה קצת זה, גם טרמפ כזה ארוך טווח לתל אביב, אני יודע, אבסוט,
שם את הכיסא, מפדר את המשק,
נוסעים.
בעצם אתה בא, עומד עוד חייל,
עוצר טרמפ.
מה אתה אומר לעצמך בלב?
שלא יעצור.
יאללה.
עכשיו, לא נעים, אבל לפני דקה היית, אז אתה אומר, בטח הוא בכלל לא צריך תל אביב, בטח הוא צריך,
הוא בא.
נכון.
טוב, נגיד שהנהג הוא צדיק והוא לא שומע לזה שלך,
ואז הוא עוצר, אז אתה אומר, כאילו, יישב בכיסא לידי.
יישב איזה...
הנוכחות מפריעה.
מצמצם את האגו!
תרים את עצמך, תזיז את התיק,
תן לאנשים לשבת לידך.
כן!
אז כשאדם מצמצם את האגו שלו,
הוא יכול יותר להרגיש באהבת ישראל, כולל אנשים שכרגע זקוקים לעזרה שאתה בעצמך קיבלת אותה לפני דקה.
אז בואו נראה, זה בדיוק מה שהוא אומר כאן.
נקרא את זה עוד פעם מההתחלה, זה פרק ממש מתוק מדבש וחשוב ביותר,
הפרק הזה פרק לא ארוך אגב והנה על ידי קיום הדברים הנזכרים לאל
להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו
רק שמחתו
תהיה שמחת הנפש ולבדה
הרי זו דרך ישרה וקלה לבוא לידי קיום מצוות ואמת להרעך כמוך לכל נפש מישראל
למי גדול ועד קטן, כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן ואלוקים חיים ושגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנו ולכן יקראו כל ישראל אחי ממש
מצד שורש נפשם בהשם אחד רק שהגופים מחולקים
ולכן העושים גופם יקר ונפשם תפלה
אה אפשר להיות אהבה ואחווה אמיתית ביניהם אלא אהבה תלויה בדבר לבדה. אהבה תלויה בדבר, יש איזה דבר, אנחנו עוברים, לא יודע, שמיטת כדורגל, כולם אוהדים של הקופזה הזאתי,
אז הם ביחד בזה, וצעיפים וכל זה. יכול להיות שכשהם יצאו במגרש, והוא יחסום לו את החניה, הם ילכו מכות.
בסדר? תלויה זו שהוא אוהב.
אהבה תלויה בדבר.
אבל זה שאמר הלל הזקן על קיום מצווה זו, זהו כל התורה כולה, ואידך
פירוש העוזי לגמור, והנה הוא מסביר, לדעתי אדמור הזקן
כבר אמר את זה, רק עצמך צדק מאוד מאוד הרחיב,
כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף
מעלה מעלה, אם הנפש
היא עולה על הגוף,
כן, החסרונות הם מצד הגוף.
אני אתן לכם עוד איזה טיפ כזה קטן,
עצה, יכולה לעזור
לאהבת השם, לאהבת עם ישראל, לאהבת השם.
אתם יודעים, אדמור הזקן היה אומר
שהאינדיקציה אם אדם יתקדם בעבודת השם או לא,
יש שתי אינדיקציות. אינדיקציה אחת,
האם התפילה שלך התקדמה? האם אתה מתפלל יותר טוב?
זה שלמדת עוד מלא דפים זה לא אומר כלום, נכון? אבל האם התפילה שלך נראית אחרת?
ואינדיקציה שנייה, האם חלה אצלך התקדמות באהבת ישראל?
אם אתה יותר,
מפני שעשו חקירה.
מה יותר גדול?
אהבת השם או אהבת ישראל?
מה אתם אומרים?
אהבת ישראל.
אז הדבר הזה כאן אומר לא, אהבת השם.
אבל הפסגה של אהבת השם
זה לאהוב מה שהאהוב אוהב.
ומכיוון שהאהוב אוהב את ישראל,
אז היא אהבת ישראל.
הבנתם?
אני אוהב את הקדוש ברוך הוא.
אוקיי, אני אוהב את הקדוש ברוך הוא. אתה יודע, הקדוש ברוך הוא, תתנו אחי, את מי הוא הכי אוהב? את מי? את העם ישראל. העם ישראל. פסגת האהבות זה לאהוב מה שהאהוב אוהב.
אז, אה, התחלתי להגיד לכם, עצה, טיפ.
אני מנסה להסתכל על כל אחד שהולך,
כל אדם שאתה פוגש, אני מנסה לנסות להתבונן
על השתיים שלוש דורות שמעליו, הרי הוא הולך,
מעליו, רוחנית, כן, הולך אבא שלו, מעליו,
סבא שלו, מעליו סבא רבא שלו.
מה היה קורה אם היינו רואים את זה באמת?
אם היינו, אם היה מוצאים אותי אפליקציה AI,
מדינה מלאכותית,
היית רואה ובן אדם הולך ומעליו היית רואה הולוגרמה של אבא שלו,
והוא היה הולך עם זה כל הזמן מעל הראש.
מה היינו רואים?
מה היינו רואים?
אתה מבין, היינו רואים איזה מסירות נפש נמצאת שם, או איזה סבא שחצה את הזה באיזה אוניית מעפילים, נלחם פה, עלה שם, בנה את המדינה, הקים מפעל.
היינו רואים את זה מעל הבן אדם, תקשיב, הוא פה, זה אבא, לא לדבר איתכם ללכת
500 שנה למעלה, בוא, ללכת שלושה דורות.
אבא, סבא, אולי סבא-רבא.
וואו,
עתום היית רואה
איזה אנשים.
כן, תחשבו שכלל ישראל,
הרב צוקרמן תמיד היה עושה, זה נצח ישראל,
זה הציר,
והדורות זה השכבות רוחב, אבל זה עובר ככה גם.
אז להתבונן בדבר הזה.
כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות את הנפש על הגוף.
מעלה מעלה עד יקרה בשורשה דקול עלמין, וגם להמשיך אור אין סוף ברכו בכנסת ישראל,
כמו שנכתוב לקמאן, ודהיינו למכור נשמות את קול ישראל למהבה אחד באחד דווקא.
את הזוהר הזה שמדבר על אחד באחד, אתם מכירים את הזוהר,
אשכנזים אומרים אותו בכניסת שבת, כגבנא דה ינון מתייחדין, נכון? ואז יש שמה
קודשא בריחו אחד לאלא לא יטיב
על קורסאיה דה יקרא עד דמהווי
רזה דה אחד.
הקדוש ברוך הוא לא יושב על הקורסה שלו בשמיים,
קורסת הכבוד שלו, עד שנעשה סוד האחד.
מהו סוד האחד?
כגבנא דילאי,
כמו אצלו,
למהווי אחד באחד.
כמו שאצלו, צריך להיות גם בארץ,
להיות אחד ואחד. מה זה ואחד ואחד? והאו קימנא,
והרי העמדנו,
רזה דהשם,
אחד ושמו אחד.
הוא אמר, למה אומרים את זה בגיסת שבת? כי השבת זה יום של אחדות.
כל מות השבוע, כל אחד בשקו וטן איתו, ההוא בעבודה, ההוא בפרנסה, ההוא עם הרכב, ההוא פה,
כל אחד יוצא בשעה שונה.
שבת יום הקהל,
שבת יום הקהילה,
שבת יום של אחדות, שמחים ביחד,
עם מישהו על איזה שמחה, שמחים איתו, עם מישהו יש לו איזה אבל, מנחמים אותו,
נכנסים לבית הכנסת, מדברים איתו, יום של אחדות.
אז לפני יום של האחדות זה יום של השראת שכינה, אתה אומר את הזוהר הזה.
עכשיו, בשבת, הקדוש ברוך הוא חושב על הכורסה שלו, כי נעשה אחד באחד. כמו שהוא אחד בשמיים, ככה ישראל אחד בארץ.
בתפילת שבת של מנחה.
מנחה של שבת זה רבא דרעבין, רצון הרצונות, כי כל יום בזמן המנחה זה זמן דין.
נכון?
למה זה זמן דין?
כי אתה גומר את היום, אתה רוצה לקבל את היום הבא.
זה כמו תחנת מעבר.
כמו צ'ק פוינט. אתה רוצה את היום הבא? בוא נראה מה עשית ביום הזה.
לכן זה זמן של דינים.
בשבת זה הפוך, זה מתהפך, זה נקרא מצח הרצון. בשבת זה זמן, נכון?
רבא דרעבין.
איך כתוב, אומר רבנו הארי, בני חלה דרסיפין,
קריבו לי חזוכי לי דלית דינים דתקיפין. למרות שבדרך כלל במלחה יש דינים,
אין דינים.
אז לכן, בזוהר אומר רבי שמעון,
שסעודה שלישית היא הסעודה החשובה ביותר בשבת,
ומעולם רבי שמעון לא ביטל אותה, כך כתוב בזוהר.
למה? כי ארוחת ערב וארוחת
צהריים אתה אוכל כל יום.
סעודה שלישית במיוחד בחורף,
אין מצב שאתה אוכל את זה באזרחות,
מה שנקרא, ביום חול.
אז אתה אוכל את זה, זה רק לכבוד שבת.
סעודה שלישית, ליטול ידיים, לברך על היין.
ותפילת מנחה של שבת,
גם כן תפילה, קוראים בתורה?
מה אומרים בתשובת מנחה? אתה אחד,
שמך אחד,
ומי כעמך,
אחרי שבת שלמה, וכולנו היינו ביחד כל השבת,
וראינו אחד את השני, והארנו פנים,
אתה אחד, ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. לכן אומרים, כגוונה בתחילת שבת, ואתה אחד בסוף שבת. כי שבת זה יום של אחדות, יום של שכינה,
יום של ביחד.
מזה תבינו כמה זה חמור לריב בשבת בבית הכנסת.
ביום של אחדות אתה רב, שם ירחם, מה זה הדבר הזה?
נכון?
טוב.
ארוכה הם רבים, אבל אחרי זה משלימים, מהר.
כבר למטה באפיר איטיף, על כוסית ערק, הם כבר נהיו חברים חזרה, אתה אומר.
הם לא רבים, הם לא רבים, הם לא רבים.
אז אומר האדמו״ר הזקן, לכן,
להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בכנסת ישראל, כמו שכתוב, לקמן דיינו מקור נשמות כל ישראל, למהבה אחד באחד, דווקא.
ולא כשיש פירוד חלילה בנשמות,
בנשמות בקודשא בריך הוא לא שריה באתר פגים שמעתם איפה שיש מחלוקת אין השם יתברך
זהו איפה שיש שנאה אין הקדוש ברוך הוא נגמר הסיפור ומי שרוצה להבין אני אומר את הפרשנות שלי עכשיו בסדר
אפשר לחלוק על ה... זה פרשנות סובייקטיבית לגמרי שלי כשאני שואל את עצמי לא אתכם את עצמי מה קרה בשמחת תורה
איך קרה שחטפנו כזאת מכה
ואיך לא ראו ואיך לא שמו לב הרי עם אותם כוחות שהיו שם לא צריך להביא כוחות אחרים עם אותם כוחות שהיו שם
אם כל הכוחות האלה היו בעמדות והיו מרימים מסוקים ומטוסים לאוויר,
התוצאות היו אחרות לגמרי. זה כאילו היה הסתר פנים, הקדוש ברוך הוא הסתיר פניו מאיתנו לחצי דקה, זה הכול.
ולמה הוא הסתיר את פניו מאיתנו?
מה הסיבה?
כי שנה שלמה רבנו.
וזה הגיע בשיא, בשיא, בשיא, בסוף ליום כיפור, למקום הכי, שמה של אהבה, שמה היה,
שמה.
וזה לא משנה כרגע מי זה, זה לא משנה בכלל מי התחיל.
אז מהמקום הזה? שנייה.
ברגע קטן עזבתייך, שנייה אחת.
אין שכינה באתר פגום.
צריך אחריות על האחדות והאהבה בעם ישראל.
והמקום הזה תתקן. אם אתה מגיע לדבר בכעס ובשנאה,
it's not yours.
פטור מהמצווה, לא שלך.
הוכח, תוכיח את עמיתך. יכול אפילו פניו משתנות, אתה מוכיח אותו והוא מתבייש,
לא תישא עליו חטא. אם אתה מוכיח אותו ופניו משתנות, החטא שלך.
פרק ל״ב.
בשבוע הבא נראה בעזרת השם את המשך הפרק הזה, מה לגבי מי שרואה בכלל בראש החטא, שכתוב שמצווה לשנוא טוב וכולי,
בדיוק נמצא תוכחה, בדיוק סיימנו בזה,
וזה נתחיל בשבוע הבא, שבת, שלום ומבורך.
