טוב רבותיי שלום צהריים טובים אנחנו בשיעור הקדוש
נפש הפרשה שעניינו עבודת הנפש בעקבות הפרשה בעקבות דברים של אדמו״ר זקן
שציווה אותנו ללכת עם הזמן
ברוך אתה אדוני היום של הכונן נאור, אמן
וזה כיף לראות אותך תודה על מה שאתה שולח לי
שמח
היום אנחנו רוצים ללמוד גם שבוע שעבר וגם היום
אנחנו לומדים איזה,
נלמד איזה מחלוקת בין רשי לבין הרמב״ן,
ואת המשמעות הפנימית שלה בחסידות
ובעבודת הנפש
של כל אחד ואחד מאיתנו.
בעיניי, אירוע מיוחד מאוד.
תראו,
איתנו בפרשה, יש פרשה של הרבה מאוד בגדים וכולי.
מתוארים הבגדים של אהרן הכהן,
שמשה רבנו צריך להכין לו ולהלביש אותו, וכתוב,
ועשית מעיל האפוד כליל תכלת,
מעיל עשוי כולו מתכלת,
והיה פירושו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה הורג כפי תכרה יהיה לו לא יקרע.
ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב
ופעמוני זהב בתוכם. איך אתם מבינים את הפסוק הזה?
פשט, איך אתם מבינים?
תיאור של העפקות.
של הפסוק הזה של הרימונים.
איך זה הולך?
איך אתם מבינים?
מאוד פשוט,
נכון? בסוף, בקצה המעיל,
לפי הפשט,
עושים צורה של רימונים.
מבד, מתכלת,
נכון?
עשית על שולב רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני, הרימונים האלה עשויים מתכלת, ארגמן זה כמו סגול,
ותולעת שני זה אדום,
על שולב סביב, ופעמוני זהב בתוכם סביב. בתוך הרימונים שמים, מה?
פעמוני זהב. אז מה אתה רואה? אנחנו מבחוץ רואים רימונים עשויים מבד,
אבל בעצם בפנים יש בתוכם פעמון מזהב, בסדר? יפה.
פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון על שולי המעיל סביב. איך אתם מבינים את הפסוק הזה?
איך?
מה זאת אומרת 1-1-1?
לא הבנתי.
יש לך, יש פה שני דברים בסך הכול. יש פה רימונים ופעמונים. אתה אמרת שלושה.
בסדר?
שלושה, לא? לא, יש פעמון
עשוי מזהב ורימון עשוי מבד. עכשיו איך אתה מבין את הפסוק הזה?
פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון על שולי המעיל סביב. איך אתם מבינים?
אחד. אחד אחד.
זה שונה ממה שאמרנו מקודם. מקודם מה אמרנו?
שבתוך הרימון מתכלת יש
פעמון זהב, נכון?
עכשיו מה אתם אומרים לי? יש לך דף?
אלי?
תעשה טובה, תביא לי אלי דף, זה לא יעלה על הדעת שהוא מגיע לכאן מאין לו דף.
עכשיו אני אקבל את התשובות הנכונות.
כן?
אז כאילו כאן אתם אומרים לא, יש
פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, כאילו,
נכון? הפסוקים סותרים זה את זה, אתם מבינים? יש כאן קושי בפסוקים. פסוק אחד משמע שיש לך הריגה בצורת רימון ובתוך הפעמון, ואז
ואילו פסוק שני משמע יש פעמון זהב
ורימון. טוב, נראה איך נסדר את זה.
על כל פנים,
הקישוטים האלו היו על אהרון לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני אדוני ובצאתו ולא ימות.
עכשיו, זה פסוק
דרמטי רבותיי.
זה אומר שהפעמונים האלה א' צריכים לצלצל, בלינג לונג,
וב'
הם לא רק שהם צריכים לצלצל אלא צריך לדאוג שהם ישמיעו קול,
בסדר?
וג'
יש פה ולא ימות.
כלומר, מה קורה אם הארון נכנס או הכהן הגדול נכנס
ואין לו פעמונים?
האם זה, לא, אין לו פעמונים, זה לא הורים ותומים,
זה לא החושן,
זה לא הציד,
זה פעמון רע רימוני וזה. לא,
לא ימות, זה קריטי, זה לעיכובה לגמרי, בסדר?
עכשיו,
אני אגיד לכם, אני אקדים טיפה את המאוחר.
אתם יודעים שהרבי אומר תמיד לתת צדקה
לפני התפילה,
בכל הזדמנות לתת צדקה.
אבל הייתי פעם, אני צריך למצוא את זה, באמת,
חבל שאני לא...
הייתי פעם איזו שיחה של הרבי שאומר שזה לא מספיק לתת צדקה,
צריך שזה יהיה עם רעש.
אז הוא אומר, הקול של המטבעות
כשהם מקשקשים בתיבת קופת צדקה, או הקול של המטבע שנופל,
זה רעש שממתק את הדינים. עכשיו, למה אני אומר את זה? כי היום הרבה מאוד אנשים נותנים צדקה בכל מיני ביטים ושמיטים וכל הדברים האלה, ואין רעש.
אז אשתי עכשיו מצאה משהו שהיא נהנית,
מצאה את האפליקציה של צדקה,
שאתה נותן צדקה ויש לך רעש.
אני כל היום אני שומע בטאם,
כל מיני אבסוטים כאלה.
הוא עושה כאילו את הרעש של המטבע שנופל.
אבל נראה לי שצריך את הרעש את עצמו. כל פנים, אנחנו רואים שהרעש,
הרעש הוא עניין.
עכשיו,
בדרך כלל,
אני רק שם פה, מניח את זה כאן, בדרך כלל רעש הוא תוצאה של משהו לא טוב,
של התנגדות.
כשבאים לשרוף משהו,
אז עץ מתנגד, אז שומעים הרבה רעש,
וקש פחות מתנגד, אז פחות רעש, ושמן לא מתנגד בכלל, שמן הוא רוחני גם ככה,
אז אתה לא שומע רעש כשאתה מדליק פתילה עם שמן, זה שקט, נכון?
בדרך כלל, נכון, יש פסוק, אשר יחדיו נמתיק סוד,
בבית אלוהים נהלך ברגש.
כן, הקדוש ברוך הוא מתגלה בכל דממה דקה.
כל דממה דקה, נכון? אליהו הנביא
שומע את הקדוש ברוך הוא כל דממה דקה. וכאן פתאום אנחנו מתעסקים ברעש,
והרעש הזה הוא חייב להישמע.
לכאורה אירוע חד פעמי.
אירוע חד פעמי.
אבל אחר כך במשכן, שקט.
יש...
עזוב עכשיו את זה, אני שואל אותך, בסדר, מה יותר, קודם כל, זה אירוע חד פעמים, מה יותר מאפיין אצלך חרדת קודש?
מה, מה, מה, שקט או מהומה?
שקט, הדממת
קודש בהיכל, כאשר נכנס, אז כולם היו, נכון?
שקט, זה מאפיין את ה...
קודש קודשים, אחרי שפותה סודרת יש לזה תכתובה.
כן.
טוב,
כאן יש מחלוקת רשי והרמב״ן, בסדר?
אני אגיד את המחלוקת רגע בעל פה, ואחרי זה נקרא בפנים.
רש״י אומר כמו שאמר אייל
איך המעיל היה בנוי?
היה רימון
עשוי מתכלת
ואז היה לידו פעמון ואז היה לידו רימון עשוי מתכלת ואז היה לידו פעמון ואז פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימון בסדר?
כלומר הרימונים היו עשויים מתכלת והיה בתוכה משהו?
כן או לא?
לא.
סתם. ולידם היה פעמון זה דעת רש״י.
הרמב״ן שמיד נראה אותו מה פתאום מה פתאום?
היה רימון עשוי מתכלת ופעמון בתוכו.
ואז כשכתוב פעמון זהב ורימון, הכוונה פעמון זהב
בתוך רימון, פעמון זהב בתוך רימון. ככה, בסדר? כאילו הם מתווכחים איך קוראים את הפסוק פעמון זהב ורימון. האם זה פעמון זהב ואחריו רימון, או פעמון זהב בתוך רימון.
אז יש כאן מחלוקת איך היה נראה המעיל של הכהן הגדול. מחלוקת לעיכובה, כן?
לפי רשי, אם הייתי מסתכל על מי של הכהן הגדול, מה הייתי רואה? הייתי רואה רק רימוני תכלת עשויים מבעד,
אבל כשהכהן היה זהב, הייתי שומע,
בתוך הרימונים האלה יש פעמוני זהב.
ואילו לפי הרמב״ן,
כשהייתי מסתכל על מי של הכהן הגדול, מה הייתי רואה? הייתי רואה
רימוני תכלת עשויים מבעד, ולידם פעמון מזהב, הייתי רואה את הפעמון.
הפוך, הפוך. הפוך!
די!
רשי, רשי, די רשי.
לא, מה פתאום?
למה אתה אומר הפוך? תגיד ישר. בוא נראה, בוא נקרא בפנים.
רש״י אומר, רימוני,
לא, לא, לא, כמו שאני אמרתי, תסתכל.
רש״י אומר, רימונים, עגולים וחדולים היו כמין רימונים העשויים כביצת תרנגולת,
ופעמוני זהב זגים עם ענבלים בתוכם, בסדר?
זה פעמון, זה זג עם ענבל בתוכו,
בתוכם סביב ביניהם.
רש״י מפרש את המילה בתוכם ביניהם, בין רימון לרימון, פעמון.
זה רש״י.
אני אומר שזה רשי, בסדר? זהו. עכשיו אני, אם חראתה.
בין שני רימונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המין, זה רשי. ואילו הרמב״ן,
הרמב״ן חולק.
אומר הרמב״ן, לא ידעתי גם כן למה עשה הרב הפעמונים לעצמם פעמון בין שני רימונים.
כי אם כן, לא היו רימונים משמשים לכלום. סתם יש, לפי רשי, אומר הרמב״ן, סתם יש לך רימונים.
מבעד, ללא זה.
ואם לנוי, אה לא, זה בשביל יופי.
למה היו עושים כרימונים חלולים?
יעשם כמין תפוחה זר.
אם אתה רוצה לשים את הרימונים, סתם, שיהיה יפה, אומר הרמב״ן.
תזכרו כאן את ההגדרה, אנחנו פה מתעסקים בתשתיות הנפשיות העמוקות ביותר. אתם כבר, אני מקווה שאתם כבר מבינים לאן זה הולך. מי זה רימון ומי זה תפוח?
מי זה תפוח?
כתפוח בעצי היער, כן?
דודי בין הבנים, זה האצה.
דיק, היום אתם רדומים של השמחות, תגידו לי.
זה הצדיק.
ומי זה הרימון?
מי מלא כמצוות כרימון?
רשעים שבך, ריקנים שבך.
מלאים מצוות כרימון.
יש פה דרמה.
יש פה דרמה, רבותיי.
הקוראין הגדול, למה הוא נכנס? תכף נראה את זה. אבל הרמב״ן אומר לרש״י, רגע, אם אתה רוצה רק רימונים ליופי,
אם זה רק ליופי, אז עזוב אותך רימונים, שים תפוחים.
מה שיפה זה תפוחים.
מי הכי יפים?
אתם יודעים מי הכי יפים?
הצדיקים הכי יפים.
אין דבר יותר יפה מצדיקים, חד משמעית, לא ככה סאגי.
כל אחד בבית, אדם רציני, יש לו איזו תמונה של כמה צדיש יש לנו קיר בבית עם תמונה של שבעה צדיקים.
קיר שבעת הצדיקים.
אם אני נכנס, נהיה שמונה.
ודאי.
הצדיקים הכי יפים, לא?
איזה מעור פנים, איזה חוכמה, איזה תבונה, זה היה תפוחים.
הרימון, הבעל תשובה, הוא קצת מעוך.
יש לו פה, יש לו שם.
אז אומר הרמב״ן,
למה אם לנוי למה היו עשויים כרימונים חלולים יעשיהם כמין תפוחי זהב
ועוד שהיה צריך כתוב לפרש במת להפעמונים ואם יעשה בהם טבעות לתלות בהם
אבל הם בתוכם ממש אומר הרמב״ן
פעמוני רימוני תכלת ובתוכם
פעמוני זהב
כי הרימונים חלולים ועשויים כמין רימונים קטנים שלא פתחו פיהם כן כמו מי שמכיר עץ רימון אז יש רימון שהוא
כשהרימון כשהפרח נסגר זה מין כמו גביע כזה עם
עם הכתר כזה מלמעלה ודי סגור,
והפעמונים טמונים בהם ונראים מתוכם נקודה.
ולא פירא שכתוב מניינם.
כמה רימונים לעשות כאלה, לפי הרמב״ן? לא כתוב.
אבל רבותינו אמרו שהם שבעים ושתיים זגים.
היו שבעים ושתיים.
רימונים כאלה שבעים ושתיים זה כמובן שם,
אחד משמותיו של השם יתברך, שם ע' ב',
כן, מילוי יודין,
זה שם ע' ב',
ובהם 72 מנבלים, בתולה 36 בצד אחד,
ב-36 בצד אחד גלידה בזבחים,
ומכאן תלמוד שלא מן חלוק עוד עונק, אלא יש לו כנפיים.
ובעל הטורים מביא כאן רמז, זהב ורימון, פעמון, זהב ורימון, בגימטריה 72.
טוב, אז למדנו את הדבר הזה. יפה. מחלוקת מדרשלי בין הרמב״ן,
איך היו בנויים הפעמונים? האם זה רימון,
פעמון, רימון ופעמון והרימון הוא ריק,
או שזה רימון ובתוכו פעמון ויש 72 כאלה.
אבל למה הרימונים האלה משמשים? למה?
למה יש לאהרון הכהן את הדבר הזה על המעיל למטה?
אני מבין כל דבר שיש לאהרון, הוא כי אני מבין את הציץ,
הוא צריך כמו תפילים, לזכור את השם יתברך.
אני מבין את החושן, גם כן, אני מבין את זה.
אני מבין את ה... כל הדברים אני מבין. מה זה הדבר הזה, הפעמונים האלו, לעשות רעש?
לא רק שיש לו כזה תכשיט, אלא
המדרש אומר
ש... הבאתי כאן שני מדרשים,
רבי שמעון בשם רבי נתן אמר שתי דברים אין להם כפרה.
אין להם כפרה, אי אפשר לכפר עליהם, הכהן הגדול כל התפקיד שרוצה לכפר, הוא לא יכול לכפר.
ונתנה להם התורה כפרה, באלו הן לשון הרע והורג נפש בשגגה.
לשון הרע אין לו כפרה, ונתנה לו התורה כפרה, במה יתכפר לו? בזגי המעיל.
שמעתם?
אהרון הכהן, כשהוא משמיע את הרעש הזה של המעיל, או הכהן הגדול,
הוא מכפר על לשון הרע.
כאילו, זה כמו רעש מכפר על רעש, משהו כזה.
והדע עוד הכתיב פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימון והיה על אהרון לשרת ונשמע קולו
אמר יבוא הקול ויכפר על הקול כן כאילו קול מכפר על קול טוב
פסיקתא דרב כהנא אומר
עוד דבר נפלא
הוא אומר בפרשת שמיני אנחנו נקרא שבני אהרון נדב ואביהו מתו
אחת הדעות שהם מתו כי הם נכנסו מחוסרי בגדים למשכן
כהן ששירת מחוסר בגדים חייב מיטה
כהן גדול יש לו שמונה בגדים, כהן לדוטו יש לו ארבעה בגדים, אם הוא נכנס בלי אחד הבגדים, בעייתי.
אוקיי, איזה בגדים
הם לא לבשו?
נדב ואביהו. מה חסר להם? מכנסיים? אבנת?
מצנפת? עם מה הם לא הלכו?
אומר המדרש, פסיקתא.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, בשביל ארבעה דברים מתו בענף של אהרון, ובכולם כתיב בהם מיתה.
נכנסו שטוי יין,
כתוב מיתה על שחר הטשט,
נכנסו בלא אורחות ידיים ורגליים,
ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים. וכתיב בהם מיתה. דכתיב, היו על הארון ועל הבנה בבואל משרת.
ומה היו חסרים? אמר רבי לוי. מעיל היו חסרים.
וכתיב במתה, דכתיב, והיה על הארון לשרת ונשמע קולו בבוא אל הקודש והובצאתו ולא ימות.
כלומר, מה שהיה חסר להם זה ת'מעיל, אבל מה היה חסר להם במעיל? את מה?
את הפעמונים.
היה נראה להם, מה את הפעמונים האלה? מה זה כל
לרעשים המיותרים. אנחנו אנשי שקט, אנשי כבוד, אנשי הדממה.
למה הם הלכו בלי פעמונים?
נדב ואביהו. מה היה שם?
בואו ננסה להבין ביחד את המשמעות של הכהן הגדול שנכנס לעבודה.
לא ביום הכיפורים הוא לובש בגדי לבן. מעניין למה.
וזו עוד שאלה. אם הפעמונים הם כאלה חשובים,
אז למה ביום כיפור לא?
וגם ביום כיפור שיהיה לו הבגדים הלבנים. למטה את הפעמונים האלו?
לא, זה כל השנה.
צריך לנסות להבין מה הכוונה של הפעמונים האלה.
ונשמע קולו בבואה אל הקודש.
והיה על אהרון לשרת ונשמע קולו בבואה אל הקודש, זה אומר שזה אירוע מאוד מאוד קריטי.
צריך לנסות להבין מהם הפעמונים והרימונים, וגם את המחלוקת בין רשי לבין הרמב״ן לפי החסידות.
בואו נראה.
וכאן הגור הראי אומר שהפעמונים הם ממש לעיכובה.
תראו מה אומר הדגל מחנה אפרים, הנכד של הבעל שם טוב.
אומר ככה
ועשית מעיל אפוד כליל תכלת פעמון זהב ורימון.
בזה בדרך רמז.
והנה הרמב״ם חילק איכות הדיבור לחמישה עניינים.
מכירים, יש חמישה סוגי דיבורים לפי הרמב״ם. דיבור אסור,
דיבור מותר,
דיבור מצווה,
דיבור חוכמה ועוד כאלה.
והנה הצדיק השלם יכול להעלות כל הדיבורים לעשותם בסוד הקדושה בתורה ובתפילה,
והוא שירימז הפסוק ועשית מעיל לאפוד, אפוד בגימטרי הפה,
מעיל לשון מעילה ובגידה.
היינו אפילו בבגידות הפה, היינו דיבורים שלו לצורך, אפילו אותם תעשי כליל,
שהוא כלל תכלת.
והיינו במקום הקדושה בעירה, כידוע תכלת מבחינת עירה, יכול לעשותם כפיתח הרע
וילבש שריון כצדקה והוא רומז על תורה ותפילה. וזהו כפיתח הרע כפה המדבר דברי קודש. הצדיק, הוא יכול, יש לו עבודה מאוד מיוחדת,
זה נקרא העלאת ניצוצות.
הצדיק יכול לבוא ולדבר כל מיני דיבורים,
ולמרות שזה דיבורים נמוכים,
הוא מעלה אותם אל הקדושה. כמו שנגיד,
הרבי שמע את ההיניון הצרפתי, נכון?
איך הולך ההיניון הצרפתי?
דן דן דן, נכון?
הרבי אמר, ההימנון הזה, כן, חופש, חירות,
שוויון ואחווה.
חירות, שוויון ואחווה, חירות ממהלך המוות.
שוויון, כל ישראל ערבים, אחווה בן עם ישראל,
עשה את זה על העלאת מצוצות, שרים את זה בהתוודעויות, בסדר? זה עבודה לצדיקים.
עבודה לצדיקים.
אבל, אוקיי, זה התפקיד של המעיל, של האפוד.
אבל למעיל יש פעמונים. ועשית על שולי המעיל,
היינו פסולת הבגידה והמעילה, החלקים הכי נמוכים,
שהם דברים האסורים לעשותם.
יש דברים שהם היתר, אבל הם סתם, הם שטויות.
הצדיק יודע להעלות אותם. מה עם דברי איסור?
פעמון הוא על דרך, ותחל רוח ה' לפעמו,
ורימון היינו תפילה, שהוא רמז על פושעי ישראל,
שהם מלאים מצוות כרימון וכל תפילה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפילה
ולא תעלה לרצון כי אם אם פושעי ישראל
והוא שאמר להעלות אותם דברי בגידות
על ידי תורה ותפילה שיהיה בה מפושעי ישראל ואז נשמע קולו בבואה אל הקודש,
היינו שאז תפילתו נשמט כשיהיה בצירוף פושעי ישראל.
אדון כהן גדול, כשאתה נכנס לבית המקדש אתה לוקח איתך את הרשעים?
אתה לוקח איתך את הרחוקים?
אתה לוקח איתך את אלה שאולי לא אכפת להם ממך, אתה לוקח אותם איתך או לא?
את שולי המעיל, את הפעמון, אתה מתפלל עליהם?
האם אתה, בעצם הוא אומר ככה, האם אתה עושה פעימה על הרימון,
פעימה זה לשון תפילה, ותח אל רוח השם לפעמו, על מה אני אתפלל? על הרימון, על החבר'ה שהם רימונים,
שהם רחוקים.
אם אתה עושה את זה, אומר הקדוש ברוך הוא, תפאדל, תיכנס, אני רוצה אותך.
אם אתה לא עושה את זה, אל תבוא.
אל תבוא, אם אתה רק בבשיל הצדיקים, אין לך מה לבוא לכאן, אומר הקדוש ברוך הוא, אם אתה לא.
ומה החבר'ה האלה עושים?
אתם יודעים, מגיעים לפעמים שלושה חבר'ה לבית כנסת, נמצאים בו פעם ראשונה, עושים רעש, מדברים מאחורה בתפילה, אוכלים, זה עושים, זה עושים בלאגה, נכון?
עושים רעש.
לכן גם הפעמונים משמיעים רעש.
הצדיקים הם שקטים, פעמונים מרעישים.
הרעש,
אפשר להבין שגם הרעש אולי מפריע לכהן להתרכז, לא?
כל הערבים, אני רוצה שקט.
טוב מאוד.
תזכור אותם.
אל תשכח אותם.
תתפלל עליהם.
זו הסיבה שבגלל הנכנס אל הקודש.
כך אומר הדגל מחנה אפרים, ותראו, התפארת שלמה הולך עוד קצת.
תפארת שלמה מרדה עומסק אומר ככה.
כולכם מכירים את הגמרא, תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע, פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים,
והקדוש ברוך הוא ראה, ואמר ישמעאל מי יברכני.
אמרתי להי רצון שיכבשו רחמך את כעסך מעלינו ויגאלו רחמך על מידותיך ונענה לי בראשו
וכמה שפרלתי ברכת ידות קלה בעיניך כן הקדוש ברוך הוא מבקש מישמעאל מרבי ישמעאל שיברך אותו
מעניין
ולמדנו מכאן שגם הקטן יכול לברך את הגדול
הנראה לפרש על פי הידוע מחטאו של נדב ואביהו בקרבתם לפני ה' בימותו
פירוש הדבר שהיו נכנסים בבחינת היותר גבוה
שהיה כל מגמתם עבור כבודו יתברך שמו
ולא היו משגיחים כלל לטובת כלל ישראל.
הם באו לרבות הקדוש ברוך הוא, דבקות וזה.
מה אם עם ישראל מאחורה? לא היה אכפת להם.
מכיוון שלא היה אכפת להם, אז אם מה הם נכנסו?
עם מעיל בלי?
בלי פעמון.
מה, אני צריך את כל אלה שמרעישים לי מאחור? אני לא צריך אותם.
לא, אני צריך אותם.
לא אכפת לי בעיניים.
ולזה הכהן הגדול ביום הכיפורים, כשהיה נכנס לפני ולפנים,
היה מתפלל תפילה קצרה בצאתו מבית קודשי הקודשים עבור צורכי בני ישראל ועל הפרנסה
ולזה נדב ואביהו נכנסו למדרגה יותר גבוהה לא השגיחו לטובת כלל ישראל
ולא היו בבחינת מין האנושי ולכן וימותו
שלא היה להם עוד חיות בעולם הזה.
לכן רבי ישמעאל בן אלישע מברך את השם מתברך בטובת כלל ישראל יהי רצון לפניך שיגולו רחמך על מעשיך
הוא מברך אותו הקב' ברוך הוא אל תשכח אותנו נכון אנחנו קורצי חומר
אנחנו עושים עליך תאים כל היום, אנחנו לא מפסיקים ליפול, אנחנו עושים פדיחות, אבל אנחנו הילדים שלך,
אז אל תשכח אותנו.
אומר הקדוש ברוך הוא אומר, ודאי,
וגם שהכהן הגדול לא ישכח,
שגם הוא
ילך
ויתפלל על הרימונים האלו.
ועל זה נענה לו בראשו, למה? כי השם יתברך,
חפץ חסד הוא
להיטיב עם ברואיו.
ושפיר מסיים את הגמרא, אל תהי ברכת ידות קלה בעיניך, כי הברכות האלה הן צורכי אדיוט.
אומרים,
ככה אומרים בחסידות שהעולם הזה של החבר שלך זה העולם אבא שלך.
בסדר?
הרבה פעמים אנשים דואגים לעולם אבא של החבר שלהם ולעולם הזה שלהם.
משכורת וכסף זה שזה, אבל אתה, מה קורה איתך? אתה לא מספיק חזק ברוחניות?
תתקדם וכל זה, נכון? תעשה הפוך.
תדאג לעולם הזה של החבר שלך ולעולם אבא שלך,
של עצמך. אז זה הצדיקים.
ברכת ידיעות, ברכה לצרכים של אוהדות, והקדוש ברוך הוא אומר, חשוב לי.
חשוב לי את צורכי הידיעות של עם ישראל.
אחרי זה צריך להיות הכהן הגדול במסירות נפש עבור כלל ישראל, כמו שכתוב באהרון, ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו,
שהעם מקבל עליו במסירות נפש עבור כלל ישראל.
ומסיים הפסוק שם, ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות,
ולא יאונה לצדיק רע כלל מחמת המסירות נפש על הזה.
תגידו, זה נראה לכם דבר אחראי?
לקחת נגיד משפחה, זוג צעיר,
ולהגיד להם לכו תהיו שלוחים באיזה מקום שאין שם בית ספר יהודי, אין שם מקווה, אין שם כלום.
לא, זה חוסר אחריות, הוא יאונה להם רע.
לא,
לא.
לכו, תתעסקו עם הרימונים, תהיו פעמון בתוך רימון,
ולא יאונה לכם כל רע.
הרבי אומר, הילדים שלכם עליי, אני לוקח אותם עליי,
החינוך שלהם עליי.
כלל הדבר, הקדוש ברוך הוא רוצה בטובת בני ישראל והוא תפארתו.
וזה שהיינו בברכת המזון, הרחמנו ישתבח לדור דורים ויתפר, באנו לנצח נצחים.
הרחמנו יפרנסנו בכבוד ובכבוד, כי זהו הידעו בתפארת להשם יתברך,
שבני ישראל יש להם פרנסה בכבוד ועוסקים בתורה מתוך הרחבה. הקדוש ברוך הוא שמח כשהבנים שלו מבסוטים.
מבסוטים.
והילדים שלו מבסוטים כשיש להם פרנסה ברווח, ענייני העולם הזה.
כשהכהן הגדול נכנס עם הפעמונים,
הוא נזכר שהוא לא צריך להתפלל רק על כל מיני ימים רוחניים גבוהים, אלא הוא צריך להתפלל על פרנסה,
ועל בריאות, ועל רפואה, וכל מיני דברים של העולם הזה.
גם עליהם הוא צריך להתפלל.
בסדר?
אדמו״ר הזקן מספרים שהוא אמר שחסידים לא ייכנסו אליו לשאול אותו בענייני העולם הזה.
הוא אומר, מה, אני נביא?
שמואל הנביא, אפשר היה לבוא לשאול אותו, על איפה האתונות? אני לא נביא, אל תשאלו אותי, תשאלו אותי רק בעבודת השם.
ועל זה אומרים שהחסידים שמעו
ולא קיבלו את דעתו.
המשיכו להיכנס אליו ולשאול אותו בענייני העולם הזה,
איזה פרנסה לעשות, איזה עבודה לעשות, איזה פרה לקנות.
הוא ענה להם.
הוא ענה להם.
תסתכלו באגרות קודש של הרבי, חלק גדול מהשאלות עוסקות בענייני העולם הזה.
מעט מאוד השאלות עוסקות באיך לומדים נכון טניה ומה זה.
חינוך הילדים, פרנסה, רפואה, כלכלה, כזה. הרבי עולה לכולם.
לא, הוא לא כל כך מבין איפה זה יושב על המחלוקת של הרב... אתה לא מבין כי עוד לא הסברנו.
רק אני אומר, כרגע אנחנו רק מסבירים מה זה הפעמון ורימון, למה צריך את זה? אחרי זה ננסה להגיד, קודם כל בוא נבין.
אז אנחנו מבינים כרגע שהכהן הגדול, ברגעי שיא,
שהוא נכנס לעבוד בבית המקדש עם הבגדים היפים וכל זה,
כל הזמן מלווה אותו הרעש של מי?
של הפשוטים,
של הרשועים,
של הרימונים,
כל הזמן הוא צריך לפעום עליהם, כל הזמן. תכף ננסה להבין איך זה עובד, בסדר?
עוד מקור אחד בעניין הזה,
ספר אור מאיר, יש פסוק,
שלחייך פרדס רימונים.
מצינו שהצדיקים נקראים שופר.
אה, שופר,
שופר זה כלי נקי,
כלי ככה, אתה מוציא מנו צליל,
צדיק הוא נקרא שופר.
שופר קשה לו לקבל טומאה גם,
כי הוא עשוי מעצם.
ונראה לתת טעם לשבח.
למה נקרא הצדיק שופר?
על שם הכתוב, שם האחת שפרה ושם השנית פועה.
שם האחת שפרה על שם שמשפרת את הוולד.
והיינו שהצדיק הוא המשפר ומייפה את מי שאין בו דעה.
אתה יודע מי זה צדיק?
מי שהופך אותך ליותר יפה. לא רק שהוא יפה,
אלא כשאתה בא אליו הוא הופך אותך ליותר יפה. השיין העיד.
הוא לא אומר לך כמה אתה דפוק,
וכמה אתה לא בסדר, וכמה אתה עושה חטאים,
וכמה זה, הוא אומר לך כמה אתה טוב, וכמה אתה רצוי לפני הקדוש ברוך הוא, וכמה אתה, שזה החסידות, זה הבעל שם טוב, ולא מצחיקים ברדיצ'וב,
וכל הצדיקים, שהיית מגיע אליהם, והיו מנטפים לך את הנשמה, ומעירים אותך, ואומרים לך, בסדר?
יש סיפור נפלא על הרב מרדכי אליהו זצל,
שפעם, כך כתוב בספר,
פעם הגיע אדם שהיה מאוד מאוד מכוער
אל הרב שם בתפילת ותיקין,
והוא כאילו, הוא היה קצת שבור,
זה שהוא באמת היה מאוד מאוד מכוער.
ואיך שהרב ראה אותו, הוא אמר לו,
יש לך חלק גדול לעולם הבא.
אז הוא אומר לו, למה? הוא אומר לו, כי אתה מכוער ואתה מאוד מאוד מתבייש בעולם הזה,
אז תדע לך שזה,
והאיש הזה התחיל לרקוד משמחה.
הרב אמר שיש לי כאילו,
הרב ראה את המצוקה שלו וליטף אותו ואמר לו, תקשיב, יש לך זכות,
מה שאתה מתבייש כאן בעולם הזה, אתה תקבל לעולם הבא.
אז זה מה שהוא אומר, למה הצדיק נקרא צדיק? כי הוא משפר,
אתה הולך אליו, הוא מעודד אותך,
הוא מחייך אליך, מאיר לך פנים.
והרי הוא כאולל ויונק, המלוכלך ומתועב מהוונות שדש בעקביו,
ולא ידע לכת יושר כיוון שנבער מדעת קונו.
בא הצדיק ומשפר ומייפה אותו מכל לכלוך וצועה.
מישהו פעם אמר לי, אתה יודע למה הם נקראים גדולי ישראל?
אמרתי לו, כי הם גדולים בתורה? אמר לי, לא.
אני אגיד אולי את השם שלו,
הרב דורון רזילו, הוא נפטר בפורים לפני שנה, נראה לי הוא נפטר,
לא ידעתי את זה,
אז שגם יהיה לי ונשמתו.
הוא אמר לי את זה, שמעתי את זה ממנו.
שמענו את זה ממנו, עשינו השתלמות איתו, כל הצוות של מכון מאיר לפני איזה 15 שנה.
הוא אמר, לא, לא בגלל זה.
גדולי ישראל, בגלל שהם הופכים אותך לגדול.
אתה מגיע אליהם קטן, והם הופכים אותך לגדול.
אומרים לך, אתה מסוגל,
אתה יכול, מה קרה לך, אתה לך על זה, קדימה, לכתחילה. זה גדולי ישראל.
הוא לא הופך אותך לקטן או לתלותי, הוא הופך אותך לגדול.
הרב זקס אמר על הרבי, הוא לא השאיר חרב אלפי חסידים, הוא השאיר חרב אלפי מנהיגים, הוא יצר מנהיגים.
הגדיל את האנשים. לא, אתה מסוגל, בטח.
זה הצדיקים, נכון?
מורה טוב או מנהל טוב, זה מנהל שהוא לא צריך להיות בבית הספר כדי שילמדו.
אומר כאן הרב,
ושופר עומד לבינה, עולם התשובה, גם כן מטעם שהיא היום רוחצת על רצועת בניה. ומי שרוצה לגשת אל העבודה פנימה, להזהיר ולצוות את בני ישראל,
לקרב ליבות בני האדם אל הבורא ברוך הוא,
מחויב לקנות בעצמו בחינה זאת.
למצוא לכל אחד ואחד מישראל צד זכות וטובה.
ואני מזכיר לכם שזה לא חוכמה למצוא צד זכות וטובה להוא שיושב לידך בבית כנסת או שגדל לידך ואתה...
צד זכות וחומה זה למישהו מעצבן אותך.
זה האתגר.
ואזי ייתכן לא לקרב ליבות בני האדם לתורה ולעבודה.
ואז יכול, יש לכנות אותו בשם שופר,
על שם שמשפר את הבלד כמדובר.
ואפשר לרמז בכתוב שלחייך פרדס רימונים ראשי תיבות שופר או שפר
להורות את האמור
שמי שרוצה לשפר לגבות בני אדם לתרפם ולטובה בעבודה חובת גברא לקנות בעצמו את המידה המעולה
לראות רק זכות
וטובות לישראל וזהו שלחייך פרדס רימונים.
מה זה שלחייך?
מה זה שדה שלחין
לעומת שדה בעל?
בעל מושקה מאיפה?
מהגשם.
שלחין?
אדמה יבשה וצריך להביא אליה מים, מצד עצמה היא יבשה.
אז שלחייך,
מי זה שלחייך?
זה היבשים שבך,
פרדס רימונים.
מלאים דברים טובים!
מי מגלה את הדברים הטובים שהם מלאים? מי?
שלחייך, פרדס רימונים, ראשי תל אבות שופר. השופר, הצדיק, מספר את השבח שלהם.
וואי, חשבתי שהם יבשים, שהם שלחייך. פרדס רימונים, מה אתה מדבר?
תראה מה קורה כאן.
הוא פירש רש״י ארץ יבשה קרויה בית השלכין וצריך להשקוטה תמיד כינוי לפחותי הערך ההולכים בחושך ואנהוג עליהם ולא תאמו עדיין מאורות התורה הם המכונים בשם ארץ יבשה
הצריכים להשקוטה תמיד בימיו של תורה להאיר להם דרך אשר אשכון אור
ולכן זה בעצם העבודה של הצדיקים אני מדלג בשתי שורות אחרונות
כל זה צריך איש הנלבב המכונה בשם שופר למצוא רק דברי זכות
רק דברי זכות. הקדוש ברוך הוא שונא את המקטריגים על בניו.
עכשיו זה קל מאוד לקרוא את זה, רק דברי זכות.
למצוא דברים טובים, נקודות טובות. זה גם מה שמניע יותר יעיל, בסדר?
מה עכשיו, מה נראה לכם? מה יותר יעיל? עכשיו עוסקים הרבה מאוד בסוגיית גיוס חרדים לצבא.
אז מה יותר יועיל לעניין?
מה יותר יקדם אותו?
שאנחנו נחרב ונגיד, חלילה, וזה, אתם לא עוזבים את זה,
שזה גם לא נכון וזה גם לא מקדם.
או להגיד, אנחנו גם מאוד מעריכים, באמת, לא בתור חלק מניפולציה.
גם לימוד תורה זה ערך עליון, הוא בוודאי מגן על עם ישראל, הוא שומר על עם ישראל.
וגם הציבור החרדי תורם המון חסדים ובכל הארגונים וכל זה.
ומהמקום הזה אנחנו, וגם צריך להקים מסגרות מתאימות. מהמקום הזה אנחנו רוצים ביחד, בשותפות, ליצור שינוי.
יותר מגייס,
אני חושב.
בטח ידעו מליצור פרזיטים.
ולאפילו, כן. לכן,
אפילו הרקענים שבישראל אל יתנו עיניהם להרקים להיטיב ולזכות,
כאילו נתנו ריח טוב מכל מיני בשמים, ואז נאות לו לכנותו בשם שופר, לשפר מעשיהם הנלווים אליו באמת.
אז רק הבנו את האירוע הזה, למה הכהן צריך להיכנס עם פעמון ורימון,
ואיך זה עובד. עכשיו בואו ננסה רגע להבין את מחלוקת רשי והרמב״ן,
וגם ננסה להבין, אז למה ביום כיפור לא?
אז אני מנסה לתאר לכם את זה, לדעתי, מה עביר למחלוקת, אני חושב שגם,
לא יודע אם זה מה ש...
עכשיו רבי הולך בכיוון הזה, אולי אני טיפה מוסיף פה איזה משהו.
יש שתי דרכים.
שתי דרכים.
הדרך של רשי זה לעטוף.
באהבה.
יש פעמון,
רימון ופעמון.
הרימון הוא ריק.
הרימון באמת ריק.
אבל הפעמונים עוטפים אותו.
זה כמו במסע בצבא,
שיש איזה חייל אחד שהוא קשה לו ללכת,
אז באים שני חיילים,
תופסים אותו אחד מקדימה, אחד מאחורה, וסחובים אותו, בסדר? אז התכלית היא,
תעטוף, טוב, תחבק, כאילו,
אל תיתן לו להיפרד, בסדר?
כאילו הייתי אומר, אם הייתי מנסה לעשות אפליקציה הכי הכי מיידית, זה אל תהיו קהילות לבד.
הקהילה צריכה להיות פעמון, רימון, פעמון, רימון, ביחד, תהיו ביחד.
כמו שקורה בצבא, למה כולם נורא מתלהבים מהצבא, מהמילואים וכל זה? מה קורה בצבא?
בצבא הם פשוט נמצאים ביחד.
סוף סוף נמצאים ביחד, באזרחות יותר ויותר אנחנו קבוצות נפרדות, יישובים דתיים, יישובים חילוניים, מוסדות חינוך כאלה, כל אחד חי עם הקבוצה שלו, ואז מה המקום שלך קבוצה שלי,
אני מסתכל על הקבוצה השנייה, הוא אומר הם לא מבינים, הם לא יודעים וכל זה.
אבל אתה נפגש עם בן אדם, חי איתו ביחד, אחרי יומיים אתה רואה שאתם אחים, אוהבים, וזה, לא מסכימים על הכל, אבל יש המון המון אהבה והמון המון הערכה, וגם מגלים,
שמסכימים בחלק מהדברים וגם מגלים שאולי אפשר ללמוד אחד מן השני, המון המון דברים קורים.
אז רשי אומר, אוקיי, צריך לטפל בדבר הזה.
פעמון
ורימון.
פעמון, הכל עטוף, הכל ביחד.
כן, ל״ו ול״ו, ל״ו צדיקים, כן?
שם ע״ב, בסך הכל שבעים ושתיים פעמונים,
שם ע״ב זה שם עתידני.
שם עתידני, כן? זה כאילו,
שם י״ו במילוי ע״ב,
זה מילוי יהודים, זה כאילו איך זה ייראה לעתיד לבוא.
אז רשי אומר, הצדיקים, התפקיד שלהם זה...
אני אתן לכם דוגמה הכי קלאסית שבעולם, בסדר? שתבינו מה זה פרמון ורימון. מגיע כאן לארץ הקודש רבנו ישראל בבא סאלי,
רבנו ישראל אבוחצירא בבא סאלי.
בבא סאלי היה ידוע עוד לפני שהוא הגיע לארץ, ביותר גדול עולם.
הוא היה דיין בתפללת במרוקו, וכשהוא הגיע לארץ, לאן הוא הגיע?
לאן?
לא, תורג'י, לא.
הוא הגיע לירושלים!
וכאן הרב אליהו הכיר אותו.
כי כשהוא הגיע לירושלים אמרו ארי עלה מן המערב והרב אליהו הלך לליל שבת לשמוע את הדרשה שלו.
כולם באו לנשק לו את היד מליל שבת הרב אבא סליל בר לביאו אתה נשאר פה.
אתה נשאר פה ונשאר איתו ודיבר איתו ומאז נפשו נקשרה בנפשו.
והציעו לבבא סליל להיות ראשון לציון כי בדיוק נפטר הרב עוזיאל.
הוא תהיה ראשון לציון.
הוא גר כאן, הגיע כאן לנויו של עולם, לירושלים, הוא היה כאן בשכונת באקה או משהו כזה, הכירו אותו בכל העולם.
מה הוא אמר?
מה הוא אמר?
לא הסכים.
אני צריך ללכת איפה שנמצאים רוב אחי עולי מרוקו.
שם אני צריך ללכת.
בנויו של עולם יכל לשבת בירושלים.
לא, לא, לא, לא.
אתם יודעים שבירושלים באמת
כלילת מעלות, אבל אין בה הרבה מרוקאים.
זה באמת נקודת חיסרון, נכון?
בעיה.
ירושלמים פה,
יש, אני זוכר, בית כנסת בפה, בגבעת שאול, איזה קרוון היה, ועוד כמה, לא הרבה, הרב עמר, הרב של ירושלים היה, אבל, כן, הרב משש גלון לפנה.
לאן הוא הלך?
בבא סאלי, בדק כל מיני מקומות, בדק יבנה, בדק אשדוד, הגיע לנתיבות.
עכשיו היום, ברוך השם, נתיבות זה עיר ועין בישראל,
עיר גדולה, הגיע כבר עד כפר מימון, שפע ברכה בנתיבות.
אז מה זה נתיבות היה? זה היה ארבעה ארתובוסים בירושלים.
עיר פיתוח בלא מובן המילה, אבל נתיבות זה ליד שדרות, ליד אופקים, ליד זה. הוא שם לא קבע את מושבו. זה נקרא פעמון, זהב ורימון. עם מי?
עם כל הפשוטים, עם ישראל, המתוקים.
שם הוא איתם.
זה דרמה. עכשיו, מה שמדהים זה שכל הבנים שלו הולכים בדרך הזאת.
בן אחד, רבי דוד, בנהריה.
היום גם כן, נהריה, עיר יפה. מה זה היה נהריה אז, כשרבי דוד הגיע לשם, זה היה קטיושות והיה זה, ועיר...
בן אחר בבאר שבע.
בן אחר באשדוד,
ושני בנים באשדוד.
כל אחד,
איפה שיש מרוקאי,
איפה שיש ציבור גדול שזה,
צדיק יגיע לשם.
מדהים, לא?
יפה. ככה צריך.
מה אומר רשי?
אז מה יגיד רשי?
רשי אומר לדעתי דבר נפלא.
לא רשי, סליחה, מה שעכשיו אמרנו זה רשי.
נו, למה לא התעוררנו?
הרמב״ן, מה יגיד הרמב״ן?
הרמב״ן אומר לרשי, תקשיב, אתה...
זה עדיין לא מספיק.
ככה אומר הרמב״ן.
לכן הוא כאילו קצת בביקורת על רש״י אומר לו, אתה יודע מה, אז תשים שם תפוחים, לא רימונים.
יש את הצדיק,
הוא מושלם, הוא בסדר.
הוא כמובן לא עם עצמו, הוא הולך לגורים האלה, הוא מחבק אותם וכל זה. אומר הרמב״ן, אז למה רימון?
אז תשים תפוח.
הביטוי לצדיק זה תפוח, זה לא רימון.
מה אומר הרמב״ן?
אומר הרמב״ן, זה רימון ובתוכו הפעמון.
כלומר, כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים,
הוא נכנס והוא אומר, לא רק אצלהם יש חיסרון, גם אני חסר,
גם אני רימון, גם בי יש פגמים.
ומהמקום הזה אני גם כן בעל תשובה ואני יכול לכפר עליהם.
עכשיו, איך אני יודע שזה ככה?
מי הכהן הגדול הראשון?
אהרון הכהן. יש לאהרון הכהן איזה פגם שאתם מכירים אולי?
פגם כזה ענק.
נכון, המדרש אומר שאהרון אומר למשה רבנו,
כשמשה רבנו אומר לו, קרא ועשה את עולדתך ואת עולדת העם,
מכפר באדם ובעד העם, ואהרון הולך והאש שלו יורדת.
אז הוא אומר לו, משה, אני יודע שזה בגללי.
לא יורדת שכינה לישראל, בגלל חטא העגל.
רבותיי, אהרון הוא בעל תשובה.
אהרון הוא בעל תשובה לגמרי.
הוא היה מעורב בחטא העגל בצורה כזו או אחרת. מתו לו בנים.
הוא בעל תשובה. הוא לא צריך שיספרו לו על חטאים.
הוא בעצמו היה אחד מזה. עכשיו, למה אהרון חטא בחטא העגל?
יש לזה אלף ואחד הסברים מדהימים.
והוא רצה להציל את עם ישראל, אבל את הידיים שלו הוא הכניס לתוך הבוץ.
אתם מסכימים איתי? הוא לא נשאר סטרילי.
אני לא מתערב בדבר הזה. הוא הכניס את אדם לתוך הבוץ, והוא גם נהנש על הדבר הזה, והוא גם שילם מחיר.
אבל המדרש אומר, מדרש נפלא,
שאומר אהרון נבחר להיות כהן גדול לא למרות חטא העגל, אלא
בגלל חטא העגל.
כי אומר הקדוש ברוך הוא, את מי אני רוצה? אני רוצה שכשמישהו מגיע ומספר לך חטאים,
אתה לא תגיד לו, אוי ואיך עשיתי לדבר כזה, איך אפשר?
אתה תבין אותו.
אתה תהיה אמפתי כלפיו.
ומהמקום הזה אתה גם תיתן לו תיקון.
כשמספרים לאהרון חטאים הוא לא נבהל.
הוא מכיר את הלב הנשבר,
הוא מכיר את המצוקה. אני אספר לכם סיפור נפלא, ואז נראה פה את הדברים של הרבי.
אני מקצר, סיפור ארוך,
אבל זה סיפור חובה. היה פעם איזה יהודי אחד שהגיע,
הגיע, מה שנקרא, לקשקש לשבת, לבית שלו, היה ברור אם הוא חילל שבת או לא חילל שבת.
בא לבעל שם טוב בלב שבור,
הבעל שם טוב אמר לו תקשיב,
הכפרה שלך תקנה נרות לשבת לבית הכנסת, תשים אותם שם.
הוא היה מבסוט, קרה נרות וזה, שם.
בפעם הראשונה שהוא שם את הנרות באה הרוח וכיבתה אותם.
שבוע אחר כך
שם את הנרות, בא כלב, אכל אותם.
הנרות היו עשויים אז משומן.
אז כלב אכל אותם.
אז הוא אומר, הכפרה שלי לא רצויה, הלך לבעל שם טוב, הבעל שם טוב אמר לו תקשיב,
הכל בסדר, הרב של העיירה שלך מקפיד עליך.
למה יש לך כאותי כפרה קלה הבאתי לך?
זה הבעיה.
תגיד לרב שלך שיבוא אליי. אני רוצה להגיד לו משהו.
אז הוא בא לרב ואומר, ובינתיים אתה הלך תקנה עוד פעם נרות ותדליק את בית הכנסת.
אז הוא בא, אומר הרב, הבעל שם טוב כאן בעיירה ליד, רוצה שתבוא אליו. הבעל שם טוב, אני אגיע.
מתי הוא רוצה שתבוא אליו ביום שישי?
הוא יצא יום שישי והתחילו לו כל מיני תקלות, העגלה נשברה, הסוסים וזה.
נכנס כולו שבור,
אז הבעל שבתא אומר לו, כבודו,
שמעולם לא חטא,
שמעולם לא היה לו שום ניסיון,
אז אתה מקפיד על היהודי הזה,
כי אתה לא יודע איך זה נראה, לב נשבר.
עכשיו, כשהרגשת איך זה לב נשבר,
אני חושב שתוכל להבין למה נתתי ליהודי הזה כפרה באור ולא בסיגופים.
כבר יש לו מספיק סיגופים מצד עצמו.
אז אתה צריך להיות חלק מהדבר הזה.
שאומר הרמב״ן זה לא פעמון ורימון,
אם זה רימון לניון אז תשים תפוח,
זה בתוך הכהן הגדול בעצמו, הוא בעצמו מסתכל, אני לא צריך שאחרים ילמדו אותי, אני מסתכל על הפגמים שלי,
על החסרונות שלי, ומהמקום הזה אני יודע להתפלל על כולם,
מהמקום הזה,
וזה אהרון הכהן, בכבודו הוא בעצמו.
תראו מה אומר כאן הרבי,
שיחה נפלאה, עוד פעם, אני לא יודע מה שאני אומר, יכול להיות שזה ליד, לא משנה, בוא נאמן.
הביאור בזה, הכהן הגדול היה נכנס לעבודה בשליחות כל ישראל.
ואם כן, בבוא הכהן לבית המקדש, הוא מביא איתו את כל בני ישראל.
והנה עבודת הבעל תשובה הוא שהוא בורח מהרע ובריחה ומהרעש.
בעל תשובה עושה בלגן, עושה רעש.
ולכן נאמר, ונשמע קולו ולא ימות.
כי כל חיות הכהן הגדול תלוי בזה שמביא איתו את כל בני ישראל לבית המקדש.
אך זהו כל השנה. ביום הכיפורים,
זה עכשיו עונה על השאלה השנייה, למה ביום כיפורים לא צריך? ביום כיפורים באמת כולם צדיקים. אה, איך כולם צדיקים?
ביום כיפורים, כשכל בני ישראל הם במדרגה צדיקים,
אז לא היה הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ברעש של הפעמונים אלא בבגדי לבן.
ועל פי זה יובנו שיטות רשי והרמב״ם.
כשבני ישראל הם במדרגה עליונה, נמשלו לתפוח.
וכשבני ישראל הם במדרגה פחותה, נמשלו לרימון.
כרדשת חזה על הפסוק, כפלח רמון רקתך, אפילו רקנים מלאים לצעוד כרימון.
לכן נפרש רשי שעניין הרימונים על בני ישראל, שהם בשולי המעיל.
והרימונים היו שם כדי להראות שגם הרקנים נכנסים
אל הקודש ביחד עם הכהן הגדול.
אך זהו דווקא לפי פשוטו של מקרא. אך לפירוש הרמב״ן,
שיש בו דברים נעימים להודכן, רואים את הפנימיות של בני ישראל,
שבה העיניים שייכים לחטא ועמך כולם צדיקים.
כן?
אז לכן הרמב״ן אומר תפוחים. אבל למה זה בפנים? זה כנראה כבר באירושאלי, לא של הרבי.
והנה ישנה מעלה ברעש, אז העבודה היא למעלה ממדידה והגבלה,
שהבלי גבול של הנשמה מתבטא בזה שיוצא מהקנים בהגבלות שלו. יש מעלה ברעש, שהפעמונים מעשים,
ולפי הרמב״ן ישנה עוד מעלה,
שהכהן הגדול אומר, אני לא רק עוטף את הרקנים,
את הבעל תשובה, אני בעצמי בעל תשובה.
כתוב שלעתיד לבוא כולם יהיו בעל תשובה, מישהו יכול להגיד היום שהוא לא בעל תשובה, כולנו בעל תשובה, כולנו מתמודדים עם כל זה,
אז אחד בעל תשובה יותר, אחד בעל תשובה פחות, אבל הדרך של הכהן הגדול להיכנס לפי הרמב״ן, לפי רשי הדרך היא אהבה, תעטוף, תתערבב, בבא סאלי,
לפי הרמב״ן תיכנס פנימה ותרגיש בעצמך את החסרונות ומהמקום הזה תוכל להתפלל,
הפעמון נמצא בתוך הרימון,
ועם זה הכהן הגדול מגיע וגם משמיע רעש ועבודת הרעש היא בלא מדידה ובלא הגבלה ולכן רבותיי הגמרא ובזה נסיים הגמרא אומרת ככה למה לא נמשכה מלכותו של שאול
למה שאול הוא לא היה המלך הנצחי מה התשובה אתם יודעים איך היה לו גפה יפה זה כבר התוצאה
ג'וש אבל הגמרא אומרת תשובה אמייזינג
מה התשובה
אתם לא יודעים
משום שלא היה בדופי
כי הוא היה צדיק ולא היה לו חטאים.
גבוה משכמו ומעלה מכל העם מאוד.
אז מכיוון שהוא היה צדיק ולא היה לו חטאים, אז הוא התקשה להבין אנשים שלא מחזיקים מעמד.
אז הוא כעס על יונתן וכעס על העם שאכל מאדם וכו',
וכשהוא בעצמו נפל, הוא לא יודע איך לקום.
זה כמו, אתם מכירים שיש ילדים שהם יושבים וישר עומדים בלי לזחול?
יש כאלה שמדלגים, זה לא טוב.
אז הרופא אומר לך, תקשיב, תזחיל אותו בבית, תעשה לו, שים לו רגל,
ילפיס עלה כזה, ושיתחיל לזחול.
כי אם ילד לא יודע לזחול,
אז הוא עכשיו יושב ועומד, כשהוא ייפול, הוא לא יודע לקום.
דוד המלך,
דוד מלכה משיחה, הוא בעל תשובה.
אף אחד לא צריך לספר לו על לב נשבר,
אף אחד לא צריך לספר לו על קשיים,
אף אחד לא צריך לספר לו על בדידות,
הוא כתב את תהילים, הוא יודע איך זה נראה,
הוא בעל התשובה הכי גדול. זה מלך המשיח.
גם דוד וגם אהרן הכהן, כולם.
וגם משה רבנו, הוא גם סוג של בעל תשובה בהקשר הזה, כי הוא חטא בחטא ממריבה, ומתפלל לקדוש ברוך הוא, ומתחנן, ומבקש, ורוצה וכולי.
זה הסיפור
של הכהן הגדול. אתה רוצה להיכנס אל הקודש?
אתה לא נכנס מכוח עצמך.
אתה השליח של כולם.
תביא אותם איתך, ברעש, בכל רעש גדול תביא אותם איתך,
במחלוקת בין רעש לבין הרמב״ן, מה הדרך הנכונה? אם הדרך הנכונה היא רק לחבק?
וכולי, או שהדרך הנכונה היא לא מספיק לחבק, צריך להיכנס פנימה לראות שאני והם בעצם אותו דבר בהקשר הזה. רק אולי אני קצת נמצא באיזה פוזיציה אחרת, אני יכול,
טיפה למדתי יותר, אולי משהו כזה, אבל כולנו ביחד
בעלי תשובה וכולנו ביחד מתקדמים ביחד, שנזכה לזה, רבותיי.
פעמון ורימון, אמן ואמן. אה, פששש, נתן לי כוח ללמוד את זה.
רבותיי, בשעה חמש ורבע, שיעור בכוח סוחחמנו,
אגדה חדשה טריה מהתנור, משהו לווריד,
הזרקה מקומית אבל משהו רציני
