טוב רבותיי שלום צהריים טובים אנחנו לומדים טניה קדישה ובפעם הקודמת
התחלנו לדבר על פרק כו על ניצחון במאבק נכון כמו נותן כאן משל של האבקות
ובעצם גם פרק כו גם פרק כז עוסקים הוא מקדיש את האדמור הזקן שורות רבות
להתמודדות עם העצבות.
סוגים שונים של עצבות.
למה?
למה זה כזה חשוב? מיד ניכנס לפירוט.
זה חשוב קודם כל בגלל שהעצבות היא ללא ספק, הוא אמר את זה בפרק א', היא תולדת הנפש הבהמית.
זה ללא ספק.
עצבות זה בעצם נפש בהמית
מתוסכלת שהיא לא מצליחה.
ציפיות מוגזמות של האדם מעצמו.
אז הוא כאילו מתאכזב.
איך יכול להיות שאני לא מצליח?
אז הוא נכנס לעצבות.
אז אם אדם היה נמצא במודעות נכונה, מדויקת, שהוא מכיר היטב את מצבו,
מודה לקדוש ברוך הוא על הדברים שהוא מצליח, כשהוא נכשל הוא לא,
וואו, איך זה קרה לי,
קרה לי, אני מועד,
כל אחד מאיתנו מועד לכישלון,
בוא תתפוס את עצמך בידיים, תטפל בזה,
כי אני חלק מהעצבות, זה מין אכזב, אדם מאוכזב מעצמו,
ציפיתי שאני, ופתאום
תהיה ריאלי לציבה.
בציפיות שלך, ותתקן, פשוט תתקן, אל תגדיל את הרעי, אלא תדייק אותו ותתקן אותו.
אז,
אז זה העניין, בסדר?
אז יש פה,
זה העניין, עכשיו הוא יגיד בהמשך שהבעיה הנוספת בעצבות
זה שהיא מכניסה את האדם למצב תודעתי-נפשי כזה שהוא חשוף לכל פגיעה.
כלומר,
זה מחליש את האנרגיה,
אנרגיית החיים, אנרגיית החיות, אנרגיית השמחה.
ואז אם אדם עצוב, אז הוא מחפש כל מיני סיפוקים רגשיים,
כמו אכילה רגשית. אדם עצוב, אז הוא פותח את המקרר,
בוא נאכל איזה משהו. ויש גם דברים יותר גרועים מזה.
אז לכן האירוע שיהודי צריך להיות במצב תמידי של שמחה.
השמחה זה המצב התמידי.
מעבר לשמחה יש צהלה, עגילה, רינה, עדיצה וחטבה.
בסדר? אפשר לעלות גם למעלה, אבל
כשאתה יורד, אתה יורד לשמחה.
ניקי בולה בשמחה.
זה הכרעה פנימית, וזה גם עבודה נפשית, וזה גם...
אבל צריך לדעת שזה אירוע.
זה אירוע. אדם שהוא לא בשמחה הוא בקבוצת סיכון.
קבוצת סיכון.
אלא מה? שהחיים לא תמיד מאירים פנים.
הרב וולבה יש ביטוי ימי אהבה וימי שנאה.
ביטוי כזה, שמימים של אהבה, ויש ימים של אהולך.
ויש בכלל, עכשיו,
עכשיו אנחנו בזמן קשה, באופן כללי,
יש מלחמה, יש מתח באוויר, יש חרדה,
יכולה להיות חרדה וכן הלאה, יש גם התמודדויות אמיתיות, קשיים אמיתיים
של צער ואבל והרוגים ופצועים, בסדר?
כל זה הופך את האירוע של שמחה לאירוע יותר מורכב,
ואנחנו נדבר עליו.
אז הוא מדבר כאן בפרק הזה ובפרק הבא,
שלושה סוגים של עצבות.
עצבות אחת ממילא דעלמא ועצבות שנייה ממילא דשמיא,
שהעצבות במילא דשמיא גם אותה הוא מחלק לעצבות שבאה לאדם בשעה שהוא עוסק במילא דשמיא ועצבות שבאה לאדם בשעה שהוא עוסק בצורכי עצמו.
בסדר?
אז הוא פשוט, אני חושב שבגלל שהאדמו״ר הזקן מזהה שיש כאן אירוע מאוד מאוד חשוב ומרכזי אז הוא מחליט להשקיע בזה ולבער את כל הטיפול דווקא בעצבות, מעניין.
אתם יודעים שבחסידות היה התלבטות מה שורש המידות הרעות,
האם זה גאווה או עצבות, בסוף הגיעו לגאווה והעצבות היא תולדה של הגאווה.
היא העצבות של האדם זה בעצם נפש באמת מתוסכלת,
שחשבה שהכל יסתדר לזה וזה לא מסתדר.
ברוך אתה אדוני אלוהים שהכל ידע לך.
אז בואו נעשה רגע מי לדה-עלמא.
אדם עצוב, עצוב אגב זה גם דואג,
דואג מי לדה-עלמא.
מה יהיה עם הילדים, מה יהיה עם האבודה,
מה יהיה עם הפרנסה,
מה יהיה עם הפנסיה,
כל מיני מה יהיה עם כאלה,
כן,
שמדאיגים את האדם. ואני אומר, יש סיבות שאפשר לדאוג בגללן.
הוא נותן פה שני כללים שיכולים מאוד מאוד לעזור,
ואני ארחיב אותם טיפה. כלל אחד
זה לדעת שחלק מהדברים שמדאיגים אותנו,
הם בעצמם בסוף יתבררו לטובה.
דיברנו על זה בשבוע שעבר, על ההבדל בין טוב לבין טובה.
טוב זה עכשיו,
כעת, כרגע אני רואה שזה טוב.
טובה זה כמו סוג של השקעה, אתה כרגע משקיע.
זה יבוא לידי ביטוי בהמשך.
אז הרבה דברים שהם,
לדוגמה, המלחמה הזו שאנחנו כרגע נמצאים בתוכה,
היא ודאי דבר רע ולא טוב.
אבל היא בוודאי לטובה ולא לרעה.
היא לטובה בגלל שאנחנו התעוררנו, בסדר?
ואם היינו מתעוררים מאוחר, הייתה יכול להיות שזה כבר היה הופך את זה להרבה יותר מורכב.
היא לטובה כי היא תיוצר כאן מציאות אחרת,
היא לטובה כי בתוך עם ישראל מתגלים כוחות שכבר חשבנו שהם אינם,
של ערבות ואחווה וכו'. היא לטובה כי יקרו עוד דברים שאנחנו כרגע לא יודעים בתוך עם ישראל. זה יוליד כוחות, כן? כמו
אומרים בחסידות, אחרי שרפה מתעשרים.
זה ידוע שיער אחרי שרפה,
אחרי שהוא עובר את השלב של הטראומה,
הוא מקבל איזו צמיחה אדירה ממי שכאן טייל בכרמל האחרונה. אז כל האזורים של תת-השרפה הגדולה בכרמל הם היום אזורים מפותחים מאוד מבחינת צמחייה.
כי מכת החום נותנת איזה...
אז גם פה, אז זה ודאי טוב ולא רע, אבל זה לטובה.
כשרואים את הטובה, אז זה כבר נהיה טוב. החוכמה היא כבר עכשיו,
שזה רע לדעת ש...
שנייה, מה אתה דואג?
מה אתה דואג? חכה.
מאיפה האדם ידע? תסתכל רגע על עצמך, כתוב מבשרי יחזי אלוק. תסתכל לאדם על עצמו וראה כמה דברים שקרו לו שהוא היה בטוח שהם רעים,
התבררו במשך זמן שהם היו לו טובים ואפילו טובים מאוד.
לפעמים זה היה...
שפיטרו בן אדם ממקום עבודה אחד, אחר כך הוא מצא מקום הרבה יותר מוצלח.
לפעמים זה היה, כי הוא בכלל הגיע ללמוד במכון מאיר.
גם אפילו כל מיני עניינים רפואיים שגרמו לאדם לתפוס את עצמו בידיים ולהתחיל להתנהג אחרת, לעשות מילות גופנית וכל מיני, כאילו,
בטווח ארוך הרבה מהדברים שאנחנו תופסים אותם כדברים שליליים מתבררים כדברים חיוביים שבאו להזיז אותנו ולהניע אותנו, וזה טיפה מרגיע את הדאגה,
קצת מרגיע את הדאגה.
בסדר, גם דאגה שקשורה נגיד לילדים.
תסתכל על המבוגרים ותראה שגם ילד שהיה ילד,
שהבעיה הזאת,
כשהוא מגיע לתואר ילדות מבוגר, הוא מסתדר,
הוא מסתדר, הוא מצא, זה, זה, נכון,
בגלל עולם המבוגרים יש הרבה יותר אפשרויות.
אז לא צריך להשקיע את כל הדאגה,
את העצבות ואת זה, ודווקא בגיל הנעורים.
אז זה מה שהוא אומר כאן, תסתכלו בעמוד ד, ל, ג,
והנה עצה ירוצה לתאר ליבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילא דעלמא ואפילו בנה חיה ומזונה מודעת זאת לכל מאמר חזל.
כשם שמברך על הטובה כך מברך על הרע ופרשו בגמרא לכיבוי לבשמחה.
כמו שמחת הטובה נגלית ונראית.
איך? איך אפשר לקבל? כי גם זו לטובה. יש לך טוב זמין
ויש לך טובה שהיא
תנבוט בעוד שנה.
תברך גם על זה.
כי גם זו לטובה כשנה נגלית ונראית עיני בשר כי אם
מאלמדית קסיא, שלמעלה מאלמדית גל. דיברנו בשבוע שעבר על יעקב שקיבל את לאה, נכון?
שהוא וא ומשם הוויה ברוך הוא ואלמדית קסיא, יו דה.
זה שכתוב, אשרי הגבר אשר תיאסרנו יא.
אשרי הגבר שבאים לו איסורים מאלמדית קסיא, יו דה,
כי במשך הזמן הוא מגלה שהאיסורים האלו בעצם נועדו להגדיל אותו, ולהצמיח אותו,
ולהפריח אותו,
בלעדיהם הוא לא היה רוכש כל מיני תכונות
שהן חשובות לו להמשך,
להמשך החיים.
כי היא טובה.
מה?
אתה בורך עליה זה טובה גרוש.
לא הבנתי.
מההתחלה זה יהיה טובה, ובסוף יהיה טוב. אז זה הכוונה.
זה הכוונה.
אתה, אתה, כתוב, אתה צריך לברך על הרע כשאתה שובר לך על הטובה. כלומר, אתה צריך לראות ברעה,
כרגע אתה לא רואה, אבל אתה אומר, אני יודע שזה עתיד, תקשיבו,
וזה בדיוק פרסת השבוע.
עם ישראל מצטווה, דבר נורא עכשיו בחבורה,
עם ישראל מצטווה
להתנהג במצרים כשהם עדיין עבדים גמורים, גם מבחינה משפטית וגם מבחינה נפשית ורוחנית. הם מצווים להתנהג כבני חורים במשך שש שעות.
חצות לילה,
אתם עדיין עבדים.
לא,
לקחת את המקל ביד, את הנעליים ברגליים, את החגורה על המותניים,
לאכול בחיפזון, אתם בני חורים.
אנחנו עדיין, אתם תהיו.
אז הרעה היא בדיוק כדבר כזה, היא טוב פוטנציאלי.
תברך עליו כבר עכשיו, כבר כעת.
לא, הוא שואל, אבל למה יש ברכה אחרת?
אני מתחילה כטוב.
התורה אמיתית, לא כמו שהיה בשביל ינואר. אה, הבנתי מה שאתה אומר, עכשיו אני מבין.
למה לא מברכים על הרעה?
הייתה את הברכה הטובה.
כן.
מה מברכים על הרעה?
דעיין האמת. מה פשר ברכת דעיין האמת?
על פטור של עברית.
כלומר,
הסיבה שהקדוש ברוך הוא מביא לי את הטובה בעטיפה של רעה היא לא מקרית.
הקדוש ברוך הוא דן בדבר והגיע למסקנה שבלי שאני אקבל את זה במעטפה הזאת זה לא יעבוד.
על זה אני מברך את העיניים.
בסדר?
אם הייתי מקבל את הטובה as is,
הייתה עוברת מעליי, לא הייתי קולט אותה, היא לא הייתה חודרת אליי, לא הייתה מצליחה לחדור את ה...
איך,
יש לי לזה המון המון דוגמאות לדבר הזה, אבל בעיקר דוגמאות שקשורות
אני אתן את זה בצורה הכי קליטה, כדי שלא חלילה מישהו לא יודע, אבל כן,
זוג שפתאום חוו איזשהו משבר קשה מאוד,
לא ביניהם אלא עם אחד הילדים.
אחד הילדים נכנס לאיזה לופ,
עניינים של התמכרויות וכל הדברים האלו.
זה ודאי רע.
אבל אומרים, בלי הדבר הזה,
אנחנו מסתכלים על הזוגיות שלנו לפני האירוע הזה ואחרי האירוע הזה
וזה כאילו זוגיות אחרת לגמרי, זה כאילו אנשים נפרדים,
בסדר? אנחנו, כתוצאה מהמשבר הזה שהכריח אותנו.
כל דבר ראשון שזה הכריח אותנו זה לקחת ליווי.
הם היו צריכים ייעוץ הורי, איך מטפלים בילד אבל הייעוץ ההורי כבר גם עזר להם
ופתאום הם הבינו שלפני כן הם חיו ביחד. הם היו אנשים נעימים אבל הם היו לא
מספיק מחוברים וקצת פרוחקים וכל זה, והדבר הזה מאוד מאוד קירב אותם, בסדר?
אז אפשר היה לפני כן להגיד להם, ואולי הם בעצמם אמרו,
חשוב להשקיע בזוגיות,
תלכו לסדנאות וכל מיני דברים כאלה, כן, כן, חשוב, חשוב, והחיים רציניים.
וכשבא להם הדבר הזה, זה אגרוף כזה בפנים שהכריח אותה,
זה נארז, הטובה הזאת נארזה להם בצורה כזאת,
אז אחרת, זה נכון גם כעת, בזמן שאנחנו נמצאים בו,
כבר סיפרתי לכם ציטוט של אחד מהאימהות של החטופים, שאמרה שזה שהם עדיין לא פה, זה בגלל שעוד לא גמרנו את המסע של האחדות.
אנחנו עדיין לא מספיק מאוחדים. כשאנחנו נהיה
אחדות אמיתית ועמוקה, זה יקרה.
יגיעו אליהם מטכ״ל, יגיעו אליהם, יחלצו אותם מהמה מי שצריך.
והיו לה גם הוכחות להראות לי, וכל מיני פליירים, אז הגוף הזה לא יכול לחתום, לא מסכים לחתום עם הגוף הזה חטוך. עדיין, עדיין, בתוך ה...
אז כולם דיברו על אחדות,
וכולם אמרו שאחדות זה חשוב וכולם זה אבל כן והמשכנו לריב
ורק כשהקדוש ברוך הוא ארז לנו את זה באיזה מלחמה אז פתאום אנחנו
הטוב הזה יוצא הטוב הזה היה צריך לצאת גם יכול היה לצאת גם לפני כן עובדה שזה לא קרה
אז אתה מברך דיין האמת אתה בעצם מברך דיין האמת על האריזה למה הייתי צריך
לקבל את הטובה באופן שהיא עטופה ברעה כי לא הייתי מספיק פתוח אלא טוב כפי שהוא לעצמו אגב הרב קוק אומר את זה
בעין היה.
הפסקה הכי ארוכה בעין היה,
היא נמצאת בעין היה שבת חלק א',
על הגמרא, עתידה אישה שתלד בכל יום,
שנאמר,
בם עיוור ופיסח, הרע ויוללת יחדיו.
פסוק בירמיהו ל״א.
יהיה מצב שאישה יולדת כל יום.
לנו נולד נכד השבוע,
בשבוע שעבר היה ברית השבוע, אז תלכי,
כל יום נכד.
טינק טינק, איזה פופקורן כזה, כל יום קופץ לך הנכד,
מה אז אנחנו מחייכים, זה לא, מה הבעיה, למה?
למה, למה ילד או נכד פעם בשנתיים זה כן?
לפעמים גם כשאתה פוגש חברים בצבא, יש לך כמה ילדים, יש לך שישה ילדים,
מה אתה, אנחנו אומרים שישה זה קצת, זה כאילו, אנחנו רצינו עוד,
שישה ילדים, מה אתם, כאילו, איך אתם מתייחסים לכולם, כאילו,
נכון, זה נראה גם, גם להם זה נראה כזה משהו,
כמו שלנו.
אז הרב קוק אומר את הדבר הבא,
הסיבה
שאנחנו עדיין לא שם,
זה בגלל שאצלנו אהבת החיים
היא לא מספיק גדולה.
וכדי שתהיה לנו אהבת חיים,
אנחנו זקוקים לרצועת מלקות של המוות והאיסורים.
בסדר? כלומר, כדי שהורים יהיו קשורים לילד שלהם שנולד, אז הם חייבים
תשעה ירחי לידה והקושי של ההיריון וקושי הלידה, ורק אז הם קשורים לילד.
אבל אם יהיה ילד כל יום,
אז טוב, איפה מוישי?
שכחנו אותו בתחנה. טוב, לא נורא, מחר יהיה ילד אחר.
כאילו זה,
בסדר?
לעתיד לבוא, אהבת החיים שלנו כל כך תגדל,
לא נצטרך את המלכות של המוות. היום בגלל שבסוף החיים מחכה המוות,
אז כולם נורא נורא לחוצים, ננצל את החיים וכל זה, ואנחנו מאוד מאוד, כי יש שם איזה...
מי אמר שצריך את זה? חיים הם טובים גם בפני עצמם.
אז אומר הרב קוק, לעתיד לבוא,
כל כך תתגבר בנו אהבת החיים,
כל כך תתגבר בנו זה שלא נצטרך את האיסורים וזה ואפשר יהיה ללדת כל יום והיחס יהיה כמו שאנחנו מתייחסים היום לילדים שלנו שיש לנו
בסדר כמו אפילו יותר מזה כמו אדם שנולד לו בן יחיד לעת זקנותו.
אז אתה רואה שהרעה
משמשת את הטובה שאלתי כמה פעמים את החבר'ה פה את התלמידים בחבורה
הקוראים בספר בראשית אנשים חיו 800 שנה 900 שנה איך היו נראים החיים שלך היום היית חי 900 שנה?
אה יוחאי?
אהה, בנחל, האיזי, מה אתה אומר אחי הכל, בן כמה אתה בן תשעים? ילד, קח את הזמן,
לא צריך להתחתן, לא צריך זה, אפילו,
בזבוז הזמן היה נהיה התעשייה,
גם היום הוא לא עסק קטן, אבל...
אז מורידים לך, כדי שתרגיש
שזה קצת דחוף,
קצת לחוץ, צריך להזדרז.
אני מאוד אוהב לתרגם את חיי האדם לימים.
אם יחיה האדם 100 שנה,
וזה מספר יפה לכולי עלמא,
הוא חי 36,000 יום, זה המספר.
36,000 זה לא הרבה.
תורידו מזה את ימי הילדות,
אתה נשאר עם איזה 28,000 ימים איכותיים, מלאים.
28,000, תתרגמו את זה לכסף,
זה לא מיליון שקל, 28,000 שקל.
יציאה אחת לעיר אני גומר את זה.
אה?
במיוחד בתל אביב.
אתה קונה אופניים חשמליים ב-15, עוד קצת איזה,
עוד קצת ציוד, עוד קצת... זהו, היה לה אחרי כסף.
אז כל יום הוא יקר.
אנחנו צריכים את זה.
הגמרא אומרת,
בתורתו של רבי מאיר היה כתוב במקום טוב מאוד, טוב מוות.
המוות עוזר לנו לסגור את החיים.
אני לא סתם חז״ל אומרים,
טוב לכת לבית האבל מלכת לבית המשתה. לך לבית קברות,
תסתובב על המצבות.
כתוב שאדם שהוא חוזר, לא אותה דרך.
תראה מה כתוב על המצבות.
מה כתוב שם?
היה נוהג תמיד בפרארי, מחליף את הכל שנתיים.
היה עליו השלום, אוכל תמיד את הסטייק, well done.
כתוב,
איש טוב, איש משפחה, נלחם במלחמת ששת הימים, היה חלוץ, היה סבא למופת, אבא למופת. כתוב את התכונות שאדם
לאורם צריך לחיות, זה מה שכותבים כשאדם מת
אחרי 120. ככה צריך לחיות, לא צריך ללמוד בשביל זה, בסדר?
אז אני רוצה שהמוות הוא ידידו הטוב של האדם,
כדי להגדיר את החיים,
כדי להגיד איך צריך לחיות.
אבל זה קצת בושה.
מה, החיים לא מספיק יקרים את זה על עצמם כדי שאני אצטרך את המוות בשביל זה,
נכון? בשביל לזכור.
אבל ככה אנחנו עובדים.
אז זה פשר דיין האמת, זה באמת ברכות שונות, כי אנחנו לא יכולים להתעלם, להגיד, אני מברך אותו דבר, זה מדהים.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמלחמה היא טובה, אבל לא טוב.
בטווח המיידי מלחמה זה דבר רע.
בטווח הארוך
יצמחו ממנה דברים טובים, חלק כבר עכשיו אפשר לראות,
חלק אנחנו אפילו לא יודעים מה יצמח ממנה, אף אחד לא יודע.
וזה ברור שיצמחו ממנה דברים טובים. אולי אפילו
סדר עולמי, אולי אפילו בעקבות המלחמה הזאת,
פקיסטן תפיל אטום על איראן
ותפתור לנו את הבעיה.
אה, כולם מרוצים, כולם מבסוטים.
חותמים על האפשרות. זה היה כמו סאב.
אטומים פיפילו עליהם? לא, לא. לא.
בסדר?
אז יכול להיות שבכלל יפתרו שחמאס זה בעיה קטנה, ופתאום הבעיה הגדולה שלנו בכלל תיפתר על ידי...
ועמדו זרים ורעו את צונכם, כזה, ועמדו זרים והרגו את האיווחים.
בסדר?
חוטים ושמוטי, כל החבר'ה האלה. יכול להיות שהאמריקאים יטפלו בהם.
יכול להיות שיקרו הרבה, אני לא יודע, גם טובה פנימית, רוחנית, גילוי משיח, חבר'ה, בעזרת השם, בגללו את המשיח. כתוב מלחמות, מביאות צפה לרגלי משיח. בעזרת השם, מחכים, מצפים.
שיבוא וינהיג אותנו, קח אותנו לדבר הבא,
יהי רצון.
אני לא משיחיסט. מה?
אני אגיד לך לא משיחיסט.
אני חושב שלהיות משיחיסט זה חובה, לא, זה אחד מהי״וד ג׳׳ עיקרים של הרמב״ם. אני מאמין באמונה שלמה, ויהי את המשיח.
כל יום שיבוא.
משיח זה דמות ריאלית לגמרי, משיח זה דמות, י׳ שבת השבת.
משיח זה דמות ריאלית לגמרי, מנהיג בעם ישראל, מצויד בכל הכישרונות המנהיגותיים, מלא בענווה,
מלא ברוח הקודש, מלא בצניעות,
שכולם נלך אחריו בהערצה ובאהבה, והוא ייקח אותנו למדריקות הרבה, וגם אומות העולם יבואו ונשק לו את היד כדי לשמוע מה הוא אומר, הוא ידבר 70 שפות.
הוא ידבר עם ביידן באמריקאית מהדרום, הוא ידבר עם זה בערבית, עם הפרסים בפרסים, הוא ידבר עם כל אחד,
וכולם יגידו, זה מה שייך, זה מה שעושה, אנחנו אומרים.
כן.
לא יכול להיות שיש,
כן רצינו שבו,
כשאדם ראש הממשלה מדבר,
העונש של אביורך הוא לצורך תיקון. זה לא.
אין עונש,
כאילו אומרים שגם הקדוש ברוך הוא מחויב למה שהוא כתב בתורה שלו. כתוב בתורה לא תיקום ולא תיטור.
גם הקדוש ברוך אסור לא לנקוב בלמיד תור. אין בתורה עונש
שהוא עונש לשם עונש אלא
כל עונש הוא לתיקון.
ומה הראייה?
מה הראייה?
בעל מדית גולים? לא לא לא, פה בעולם הזה.
אני אתן לך את הראייה הכי חזקה, בסדר?
יש לזה עשרות ראיות, מאות ראיות, איך אתה רואה הכי חזקה?
אחת הכי חמור של עם ישראל במדבר, מה הוא?
מרגל. לא, מה פתאום? עגל זה טעות.
אין להם טעות בזה, 3,000 הרוגים. עגל זה, אתה רואה שזה? חטא המרגלים.
חטא חמור ביותר.
מה העונש?
זה עונש?
אני שואל.
קיבלו עוד 40 שנה עם השם יתברך, עם המן, עם הבאר.
אומרת התורה, יום לשנה, יום לשנה.
אתם צריכים על כל יום, שנה כדי לתקן.
המטרה היא שתתקנו.
מה התיקון?
זה לא בעולמות העליונים, אני מאוד אוהב עולמות פרקטיים, אני אדם פרקטי,
משתדל.
התיקון הוא שניתן לכם,
אתם נכשלתם, אתם הגעתם למבחן, ניכנס לארץ ישראל ולא הצלחתם.
ניתן לכם 40 שנה כדי לחנך את מי?
את הילדים שלכם, שהם יצליחו.
זה התיקון, תקבלו 40 שנה,
יום לכל שנה,
תחנכו את הילדים שלכם כדי שבדור הבא הם ייכנסו.
אם הילדים ייכנסו,
מה זה אומר עליי?
עשיתי את העבודה שלי, אני חייב להגיד לכם,
זו תחושה הרבה יותר חזקה
בצד מסוים להכניס נכד לברית מאשר להכניס בן לברית.
כשאתה מכניס בן לברית, אתה מרגיש את ה...
אתה כאילו יושב עליך המחויבות,
אתה מרגיש איזה כאילו, וגם יש איזה עומס כזה, הלידה והברית והכל בשמונה ימים.
כשאתה מכניס נכד אתה אומר, אוקיי, זה כבר לא בידיים שלי, זה כבר,
זה שלהם,
וזה קורה, וואו.
יש צד מסוים שזו שמחה יותר גדולה אפילו.
יש צד מסוים. כשאתה רואה את הילד שלך עושה משהו שאתה מאמין בו והוא עושה את זה מהבחירה שלו,
אז אתה אומר, אוקיי,
אז זה,
כאילו, כשנולד לי בן, אז לא הייתה לו ברירה, אני חסר לו ברית, אבל הלכד הוא כבר לא שלי, כבר שלהם.
הייתי ברית שעשה את הלכד את הדרסה של ראשונתן אבא שם עליו,
סף ששמעת את הדרסה שלכם.
כן.
אז לכן,
אז חטא מרגלים זה דוגמא, ולכן באמת התורה אומרת אחר כך, שם בחטא המרגלים, שאופן ירושת הארץ
היה באופן
שהדור שלא נכנס לארץ הוא בעצם היורש.
אז מכיר את זה? הגמרא ביש נוחלים.
בדרך כלל החיים מרשים את המתים, וכאן המתים ירשו את החיים.
בסדר? כאילו חילקו את זה, העלו את זה דור אחד למעלה, ואז חילקו את זה מחדש.
אז אתה ממש רואה דוגמא בחטא המרגלים, שהוא החטא החמור ביותר, איך העונש הוא כולו תיקון.
כולו תיקון הוא בא רק לתקן ולכן עזרתך בכל האנשים גם אם אדם מת נגיד אפילו גזר דין מוות שיש בתורה
שהוא מאוד מאוד נדיר ועד שהוא יוצא אל הפועל ועוד אלף ואחד דברים
אז האמירה היא כרגע החיבור שלך בין הגוף שלך לבין זה הוא חיבור בלתי אפשרי כי עשית מעשה כזה גרוע שחייב לנתק ביניהם
אבל הניתוק הזה עצמו
הרוגי בית דין המתוודים מיתתניק הפרתן
או דוגמה נוספת רוצח בשגגה שגולל לעיר מקלט מה זה נקמה?
זה עונש,
זה תיקון.
כל כך הגיע חוסר תשומת הלב שלך למדרגות כאלה גבוהות, שזה לא רק ששכחת להביא את השקית של החלב מהמכולת,
או שכחת את זה שלך באיזה מקום, שכחת,
לא שמת לב, הרגת בן אדם.
שכחת לבדוק שהגרזן מחובר כמו שצריך ומישהו נהרג,
או שכחת איזה ילד באוטו.
עד כדי כך הדעת שלך מפוזרת שלא שמת לב שיש לך ילד שלך באוטו.
אז תיגלה לעיר מקלט, ועיר מקלט
זו עיר שהכל קורה בה לאט לאט.
ויש שם לבים.
תתחיל, שים לב.
עונש אחרי עונש בתורה זה תיקון ולא נקמה.
ואגב, זה גם נכון מאוד להורים.
אין שום היתר הלכתי להורים לתת עונש לילד
שהוא לא קשור למעשה שהוא עשה, כי אחרת זה נקמה.
וגם הורים מצווים על האיסור, לא תיקום ולא תיטור כלפי הילדים שלהם.
אתה לא נותן עונש, אתה נותן תיקון.
שהילד מבין את ההיגיון. אוקיי,
שברתי משהו,
אני צריך לשלם אותו על דמי כיס שלי.
אני איחרתי לבוא הביתה מהשעה שאמרתי זה
יכול להיות שמחר אני אצטרך לחזור חצי שעה יותר מוקדם
אבל מה הקשר בין איחרתי לבוא הביתה לבין זה שאתה לא תצא לטיול שנתי עם ה...
מה זה קשור אחד לשני? אה זה הכי כואב לך אז שם מפעילים את הלחס?
זה נקי ונתירה זה אסור.
אין בתורה אנשים, יש רק תיקונים, לדעתי.
כן.
כאילו תיאורטית אם היינו מדינה יהודית בגרסתה המלאה
אז היה צריך לצמצם עד למינימום את העונש שנקרא בית כלא.
בית כלא אתה שם רק אדם שהוא מסוכן לבריות.
רוצחים,
גזלנים, אנסים, לא יודע, אנשים כאלה שהם מסוכנים, נכון? שים בבית כלא.
אבל אדם שעשה תאונת דרכים, נגיד,
הוא לא מסוכן,
הוא נרדם על ההגה ופגע במישהו, בסדר?
מה עוזר שהוא עכשיו יהיה בכלא שנה וחצי?
מה זה תורם?
למי זה תורם משהו?
שים אותו שנה וחצי מתנדב בבית לוינשטיין במחלקת...
משותקים שיחליף טיטולים לאלה שפגועים, זה יעזור, לא, ולכולם.
אדם שהריץ מניות
הוא לא אדם מסוכן לבריות.
אדם הריץ מניות, התחלת לכלא לשנתיים. מה זה עוזר? למי זה תורם?
מה הרווחנו? חוץ מלדפוק אותו ולמנוע לו את זה.
שים אותו עכשיו מתנדב באיזו עמותה שכאילו תנהל את זה וכל זה, שמתעסקת בעניים, אנשים שיהיה להם כסף וכל זה, ושיראה את ה...
אתה מבין? כאילו היינו מגדילים מאוד את
עבודות השירות, מה שנקרא, הן עבודות שירות זה עד חצי שנה.
מגדילים מאוד את עבודות השירות ושוללים או מקטינים מאוד את העונש שלנו,
שהוא סוג של נקמה, אני אקח לך את החירות כדי...
אז מה הרעיון של המדינה? אני לא אומר, אבל כשאדם יודע שאם הוא יעשה מעשה כזה יקחו לו את החירות,
זה עצמו מונע ממנו לעשות את המעשה הזה.
זה הרתעה. אני שומע, אני שומע, זה שיקול.
אבל בכל אופן...
מה?
זה רוע.
רוע, נו?
איך מתייחסים?
כמו עמלק, כמו דברים כאלה.
בסדר. קודם כל זה...
יש, כן, אבל גם שם זה לא מוחלט. מתחת השמיים, אין לו מקום, מעל השמיים יש לו מקום לעמלק.
וכן, זה הדרך. הרבה פעמים הרוע הוא ב...
אני אתן דוגמה, בסדר?
כדי שזה יהיה מובן.
באמת זאת שאלה טובה, צריך להעמיק בדבר הזה.
כל דבר
במציאות שלנו מתפתח ומתעצם רק כי מופעלת כלפיו התנגדות בסדר אם אדם רוצה לאמן את הגוף שלו מה הוא צריך לעשות
להפעיל התנגדות על השרירים אסטרונאוטים שחוזרים מהחלל אחרי שהיות ארוכות
חצי שנה וכאלה
הם יורדים מהחללית במיטה
הם לא יכולים לעמוד השרירים שלהם רפואיים לגמרי כי הם נמצאים במקום שאין בו שום התנגדות
ובמשך הרבה מאוד זמן הם גם גובהים יותר
הם נהיים יותר גבוהים כי הגוף טיפה זה
והם ממש לאט לאט פיזוטרפה צריכים להחזיר לעצמם את ה...
אז הטוב כשהוא כמו שהוא לעצמו הוא די חלש
כשהטוב צריך להפעיל כוח כי מפעילים כלפיו התנגדות הוא מתגבר
הוא מתגבר
ולפעמים צריך להוליד כזה טוב
שמה שיוליד אותו
זה רק רוע גדול שנמצא מולו ולכן אני חושב בעיניים שלי שמכיוון שפגשנו לפני
שלושה חודשים רוע מוחלט
בצורה המזעזעת ביותר, אז
הטוב שעתיד להיוולט מזה הוא גדול מאוד.
איך בדיוק זה יראה, אני לא יודע, אבל כבר עכשיו
אני שותף לכל מיני
התארגנויות כאלה ואחרות,
שהם מבחינתי סוג של איזה חלום שהתגשם ברמת השיח והדיבור והכנות והרצון להגיע למכנה משותף והאכפתיות והמעורבות.
יושבים שם אנשים שבחיים לא היו יושבים
איתי לפני כן.
לא, כי לא, לא, לא.
לא עניין אותם.
אולי גם לא אותי.
בסדר?
הנה זה כבר קורה.
טוב.
אז זה לגבי האיסורים ממי לדה-עלמא.
איסורים מכוסים וטובה עתידה להגיע. בואו נקרא את זה עוד.
ולכן אמרו חזר כי השמחים באיסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
כי השמחה היא מאהבתו קרבת השם יותר מכל חיי העולם הזה.
כי דכתיב כי טוב חסדך מחיים וקרבת השם וביתר שאת ומעלה לאין קץ בעלמדית קאסיה כי שם חוויון הוא זו ויושב בסתר עליון.
לדוגמה,
מה היחס שלכם לעצמכם כשקרתה לכם טעות?
טעיתם, טעות עצמנת, מה, איך טעיתי, איך, קצת.
אבל באמת, אומר הדבר הזקן,
כשקורית לך טעות,
אז זה הכי מעניין, כי,
אז מי עשה את הטעות הזאת?
הטעות מאיפה, באיזה עולם היא מגיעה?
מאלמדית קאסיה.
נכון?
לא מעל מדית גליה, אז שם ודאי הקדוש ברוך הוא נמצא.
כשאני עושה דברים, אז אני תכננתי אותם. כשלא עשיתי, תכננתי משהו אחד, יוצא לי משהו אחר.
וואלה.
נכון?
יש סיפור נפלא שמת עידן תמיד נספר, יש ברובע המוסלמי, ברובע היהודי המתחדש,
בית שנקרא בית הצלם.
בית הצלם.
למה נקרא בית הצלם, אתם יודעים?
אחד ה... אולי מת עידן בעצמו, אני לא רוצה לספר את זה, אבל אחד מה...
הוא חיפש צלם.
והוא התקשר, והיה לו טעות במספר,
כנעה לו מישהו בכל מבטא ערבי.
הגעתי לצלם מלואה, איזה צלם של בית דקנא מעמד,
סורא.
הוא שומע ערבי, הוא אמר לו, תגיד, אבל אולי יש לך בית למכור בזה?
הוא אמר לו, כן, יש לי, זה הבית.
בית הצלם. התקשרתי בטעות, ואני אומר, הקדוש ברוך הוא בטוח כאן.
הדברים המבורכים
שיוצאים לבני אדם מטעויות, אגב, גם הרבה גילויים מדעיים קרו כתוצאה מטעות.
נכון?
אדם עשה... אגב, הרבה שידוכים, הרבה שידוכים, הרבה גילויים מדעיים קרו כתוצאה מהדבר הזה.
טעות, הוא לא התכוון...
אפילו את התכלת גילו,
איך צורמים כסוג של טעות, נכון? הוא השאיר את זה, ופתאום הגיע השמש, הראו שזה נהפך לתכלת.
אז כשיש טעות זה הקדוש ברוך הוא מעורב.
אז אם קרתה לך טעות, במקום להדוף אותה, להגיד איך זה יכול להיות, להקים וענת חקירה, אוקיי,
מה הקדוש ברוך הוא רצה שאני אעשה כאן? למה הגעתי למקום הזה?
לפעמים אתה מרים טלפון למישהו, וזה לא אתה, פתאום,
וואי, תקשור, טוב, אז מה נשמע, מה שלא אוכל?
אל תהיה על איזה משהו.
אחת, טוב, אז זה, טוב, זה, בסדר, פתרנו, אבל יש גם עצמות אחרת, שהיא לכאורה יותר אמיתית, וזה עצמות ממילי דשמיא.
שאדם מתבונן על עצמו ועל מצבו הרוחני, ואומר לעצמו,
מה יהיה?
עד מתי אני אראה כמו שאני נראה?
עד מתי התפילה שלי תיראה כמו שהיא נראית?
והלימוד תורה שלי, בקיצור,
הוא נותן לעצמו איזה חשבון נפש כזה נוקב, וכן על זה הדרך. טוב או לא טוב?
אומר אדמור הזקן, אך העצבות, ממילא דשמיא,
צריך להשית עצות בנפשו להיפטר ממנה.
שמעתם?
להיפטר, בלי כל החשבונות האלה. זהו, זה לא מקדם. למה? כי זה לא מקדם.
אם העצבות עוד תביא את האדם אחר כך ליתר שאת ויתר... סבבה, אבל המציאות מוכיחה שהעצבות הזאת מובילה את האדם לייאוש,
והוא לא מסוגל וכבר הוא לא שווה שום דבר,
ואז הוא כבר
מוותר לעצמו לגמרי. לכן צריך להתפטר ממנו לגמרי.
אין צורך לומר,
בשעת העבודה שצריך לעבוד השם בשמחה ובטוב לבב.
הרי מה עושה היה צער רע? אומר לבן אדם,
נגיד אדם עומד בתפילה,
בא אליו היה צער רע, ימח שמו, אומר לו,
תגיד, אתה לא מתבייש להתפלל?
אין לך בושה?
אתה לפני דקה
צעקת על הילד שלך, כולך מלא מידות רעות, אתה עכשיו בא לפני השם יתברך.
מה?
הנוכח שלך קרא צוהר, צודק, צודק.
באמת, אני לא ראוי.
כן?
שימו לב שאגב, העץ הערה מגיע במיוחד בתפילות.
שם יש לו זמן להציק לנו.
בסדר?
רבי נחמן יש לו תורה נפלאה. יש גמרא שאומרת, אמר רבי בנימין,
כל ימי הצטערתי שתהיה תפילתי סמוכה למיתתי.
מיתתי בטית, מיתה, ב.
אז הפשט של הגמרא הזאת, גמרא מסכת ברכות,
שהוא השתדל שהוא, איך שהוא קם בבוקר,
הוא מיד התפלל שחרית, ולא לקום, ואז לאכול, ואז לישון, ואז לשתות, ואז להתפלל שחרית בצהריים. אלא איך שהוא קם,
להתפלל.
רבי נחמן אומר, מיטה זה ביטוי לנפילה. כאילו, אדם בקריסה.
הוא אומר, הרבה אנשים שנופלים,
הם אומרים, טוב, עכשיו בטח הדבר האחרון שאני יכול לעשות זה לבוא לקדוש ברוך הוא. הרגע אכזבתי אותו, הרגע עברתי על רצונו.
רבי בנימין אומר, כל ימיי
הצטערתי והתאמצתי שאם אני נופל,
דבר ראשון שאני עושה, למי אני רץ?
לקדוש ברוך הוא להתפלל אליו.
אז העצבות ממילא דשמיא היא לא,
מוכח שהיא לא מקדמת אהדה.
אז קודם כל בזמן עבודת השם בתפילה וכל זה, מה צריך להגיד ליצירה? אני אגיד, תקשיב,
אני, ככה אני אומר ליצירה שלי, יש לי אחד כזה, הוא הולך איתי הרבה שנים, אנחנו כבר מכירים.
הוא אומר, תקשיב, אתה צודק מאה אחוז, אני דפוק, חבל לך על הזמן. כאילו, כל מה שאתה אומר מילה, אבל עכשיו אני מתפלל, סתם, כאילו, מה אכפת לך? תן לי להתפלל, אני, מותר גם לדפוק להתפלל.
עכשיו אני פה, לאו, ימות העולם, אחר כך אני דפוק, לפני כן אני דפוק, אבל עכשיו אני מתפלל, עזוב אותי.
אני כאילו מודה לדבריו, אבל לא נלחם איתו. אבל גם לדפוק מותר להתפלל, מה אתה רוצה?
עכשיו אני משא מתברך.
הרגע הזה אני איתו, יאללה, סבבה.
אז אני רואה אותו מתבאס והוא מחפש מישהו אחר.
שיאמין לו.
אז דבר ראשון, אין צריך לומר בשבילת עבודה,
שצריך לעבוד השם בשבילך ובטוב לבב,
אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים, ואדמו הזקן מדבר לאנשים שהם בעלי עסקים, שהם אנשים טרודים וכל זה.
ואז הוא בעל עסקים הזה, אומר, נו, איך נראית התפילה שלי, שחית, נלחה, ערבית, אני לא קובע עיתים לתורה.
גם מי שהוא בעל עסקים בדרך ארץ, אם נופל לו עצב ודאגה,
מילא דשמיא בשעת עסקיו, וידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאוות, חלילה,
כנודע שאם לא כן, מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת השם או יראתו באמצע עסקיו.
איך בדיוק היצר הרע מגיע לך?
אתה עד כדי כך צדיק ומקובל שבזמן שאתה עוסק בעסקים אתה כאילו חושב על השם יתברך. זה לא מהקדושה, זה מגיע מעשית רעך.
הוא מחפש איפה לתפוס אותך. הוא אומר, אני אתפוס אותך כשהוא בזמן העסקים,
שם אני אחליש אותו ואז אני אפיל אותו בתאוות וכן.
עזוב, זה לא מגיע מהצד של הקדושה.
מהצד של הקדושה, אני אתן לכם פה אינדיקציה הכי טובה.
מהצד, הרבי, י' שבט עכשיו זה
תחילת האדמוירות של הרבי,
הרבי היה מדבר על זה המון.
איך אתה יודע אם משהו מצד הקדושה או מצד הזיטראח?
לפעמים זה,
איך אתה יודע?
הרבי היה לו אינדיקציה מאוד פשוטה, הוא אמר את זה בהרבה מאוד פעמים.
מה יוצא מהמעשה הזה?
אם מהמעשה הזה יוצאת
תוספת
ביראת שמיים, בקיום מצוות, בתפילה וזה, אז זה מהמעשה של הקדושה.
אם יוצא מזה גירעון,
בידוע, בדוק ומנוסה, סטרה אחת, שבה מחופש. אה, סטרה אחת, אתם תגיד לי שהוא בא תמיד על אופנוע כזה,
עם מעיל מאור ועם קעקועים, לא, הוא הרבה פעמים מגיע עם זקן,
עם פאות,
מתנדנד,
מדבר יידיש אולי, או לא יודע מה זה,
ועושה לך כל מיני פלפולים, וזה יצר הרע קלאסי,
שמנסה להחליש אותך,
בסדר? אז זה תלוי בתוצאה.
אם כתוצאה מהמחשבה הזאת, הוא אומר, וואלה, אני עכשיו... מצוין, זה יצר הטוב.
אבל אם זה בא להחליש,
זה בא למנוע,
זה היה אחת הטענות של הרבי כלפי ההתנגדות לטומת החסידות.
אומר הרבי, אוקיי, מתנגדים לזה, אבל רואים בחוש,
רואים בחוש, זה לא זה,
שבכל מקום שיש תנועת חסידות יש יותר קביעות איתים לתורה,
יותר מצוות, יותר דקדוק בתפילה,
יותר הבן אדם לחברה, רואים את זה, אז מה אתה מתווכח?
אז זה ויכוחים תיאורטיים, אתה רואה שבפועל זה רק מוסיף ולא גורע,
נכון?
אז זו האינדיקציה, האם המחשבה הזאת או הלך הרוח הזה מביא אותך לתוספת או למגרעת?
אם זה מביא לתוספת, מצוין, אם זה מביא למגרעת, לא טוב. והרבה פעמים המחשבות עצבות האלו
מביאות את האדם לכלל ייעוד, תסכול, אני כבר לא ראוי,
ולכן בידוע שמעשית רעך כי מהקדושה יוצא רק ברכה,
לא יוצא מן הגירעון.
בואו נסיים את הפרק.
והנה בן שנפלה לו העצבות בשעת עבודה בתלמוד תורה,
או בתפילה, או בן שנפלה לו שלא בשעת עבודה,
זאת ישים אל ליבו.
כי אין הזמן גרמה כעת לעצבות אמיתית,
אפילו לדאגת עוונות חמורים.
יש איגרת של הרבי נפלאה על הדבר הזה.
זו איגרת ארוכה, אבל בקיצור איזה יהודי אחד שהוא היה בן של חסידים של הרבי וכל זה,
שולח לרבי שהוא והוא גם לומד חסידות מלמד חסידות קצת באיזה ישיבה וכל זה והוא שולח לרבי שהוא רוצה לעבור לעסוק בכל מיני קריאה בכף היד וכל מיני כאלה כי הוא מרגיש
הוא מרגיש שהוא לא ממצה את עצמו וכל מיני מחשבות כאלה שזה והרבי נכנס בו ואומר כאילו אני קורא ולא מאמין כי הוא זכה ללמוד חסידות זכה להיות מזה
למד אצל הרבי הרעיה אז במקום זה בוחר אתה צריך בכל מיני כישופים ואז הרבי נותן לו הוראות.
זאת אומרת תפסיק לחשוב אם יבוא אליך היצר הרע אם יפגע בכלל בנוול זה הוא לא אומר לו זה אומר לו תגיד לו שאין לך זמן
כי אתה עסוק ואתה בעל מלאכה ואין כרגע אין לך זמן לדבר איתו.
כי הוא אומר לא יכול להיות שזה
רק לזהות
כן אין מה לעשות את זה אפילו דרך אגב חברים רק כזאת צריך קביעות איטים בשעת הכושך ויישוב הדעת להתבונן בגודל השם בגדולת השם אשר חטא לו
כדי שעל ידי זה יהיה ליבו נשבר באמת, במרירות אמיתית, כמבואר, במקום אחר, ושם נתבהר גם כן, כי מיד אחרי שנשבר ליבו,
יסיר העצב מליבו לגמרי, ויאמין לאמונה שלמה, כי השם העביר לך את הטוב ורב לסלוח לו.
זוהי השמחה האמיתית בהשם הבאה אחר העצב. הוא מבדיל בין לב נשבר לבין עצב.
לב נשבר זה הרגשת הפער,
תחושת המחויבות,
תחושת הרצון להשתנות, ומיד אחרי הלב נשבר, האדם אומר, אוקיי, אז אני רוצה עכשיו להוסיף איזה משהו.
עצב,
מוריד אותך ומדכא אותך, ואתה כזה נשכב על הלב נשבר, זה בסדר גמור.
וגם זה, עיתים ידועות, לא יותר מדי.
בברסטה הם אומרים, על כל כף של,
יש שם התעוררות והתחזקות.
התעוררות זה לתת בראש,
התחזקו זה לחזק את הטוב.
על כל כף התעוררות,
חבית התחזקות.
זה היחס, זה המינון.
הרבה התחזקות, איש לראו יעזורו, בעזרת השם.
נמשיך לעסוק בזה גם בשבוע הבא. שבוע הבא, שבוע הבא המכון יוצא לעבודה חקלאית וכל זה, אז לא יהיה שיעור.
חמישי.
מה?
חמישי, לא יהיה שיעור.
כן, כן.
חמישי הבא, המכון לא פה.
