ואני מזכיר לכם שהדימוי המרכזי של האדמו״ר הזקן
לספר שלנו זה בעצם מאבק בין שתי נפשות, כשהמטרה היא לא להכריע,
לא לגרש את הנפש הבאמית, אלא
להשתלט עליה, לעדן אותה, לכוון אותה, אולי המילה היא לכוון,
זאת המילה,
לכוון אותה
לדרך שלה, כי הנפש הבאמית, בפנימיותה היא רוצה להיות טובה, בפנימיות.
בחיצוניות היא מתנהגת איך שהיא מתנהגת, דיברנו על כך שהרבה דברים רוח שטות עושה,
הרבה דברים,
בפעם הקודמת דיברנו על רוח שטות, הרבה דברים הנפש בהמית לא מטופלת מגיעה לגאווה,
עלולה להגיע להתפארות,
לעצבות, לעצלות, לעוד כל מיני דברים, ולכן,
אבל בפנימיות הנפש הבהמית
היא רוצה להיכנע לנפש האלוקית, היא מעוניינת,
היא מעוניינת שיכוונו אותה, בסדר?
זה כמו מין ילד כזה שהוא מפריע בכיתה,
אבל באמת הוא רוצה להיות תלמידו.
הוא באמת רוצה שהמורה יאפס אותו ויתפוס אותו ויגיד לו זה, וייתן לו ככה,
ייתן לו משימות ויגדיל אותו וזה.
הוא מפריע כי הוא לא מצליח להתגבר, הוא מפריע כי הוא חייב לתפוח תשומת לב, אבל הוא היה רוצה.
אז זה האירוע.
אז אנחנו בעצם בציר של מאבק.
ואם זה הדימוי,
אז באמת כדאי,
אז כדאי רגע טיפה לעיין במשל הזה,
איך נראה, איך נראים אנשים שהולכים ביניהם איזה, הולכים מכות, כן?
אז יש כל מיני ממוניות לחימה, נכון?
יש כאלה שמשתמשות בכוח של היריב
כדי
טקוונדו, כל מיני קללות, לא מכיר את טקוונדו,
קחים את הכוח ליריב, משתמשים איתו,
יש כאלה שהן תנועות כאלה, עגולות, כל מיני דברים כאלו.
אבל זה ברור
שלא יכול להיות
ניצחון בקרב
אם אתה רדום.
ואם אתה כזה תעבן, אם אתה ככה, זה לא ילך.
כדי לנצח בקרב
ובהתמודדות צריך להיות מרוכז, צריך להיות חד,
צריך להיות מכוון,
צריך להיות מחודד, אז אתה יכול לנצח. אם אתה כזה רדום וכל זה, הרמה שלך ברדת, ינצחו אותך.
ולכן בפרק הזה, פרק כ״ו, ואנחנו מדברים על פרק כ״ו,
הדמור הזקן נותן פה איזה
משל,
וגם נוגע בנקודה מאוד מאוד ספציפית שצריך לדבר עליה,
משהו שאם אנחנו נהיה חשופים אליו,
הסיכוי שלנו לנצח הוא חלש מאוד, ולזה קוראים עצב.
כדי להבין מה עצב עושה,
אני רוצה לתת דוגמה ממקום אחר, דוגמה יותר פשוטה, כי היא לא דוגמה נפשית,
דווקא היא דוגמה גופנית.
הדוגמה היא עייפות.
עייפות.
מה קורה לאדם כשהוא עייף?
עייף, הכוונה, עבר את הגבול.
הוא לא מקשיב.
הוא לא שומע,
הוא קצר רוח,
הוא יכול לעשות טעויות.
חלק מהטעויות שהוא יכול לעשות יכולים לעלות לו בחיים.
אם נגיד הוא נוהג על ההגה, והוא עייף, והוא לא עוצר, לנוח,
למרות שהוא יודע שזו סכנת נפשות, לכולם זה ברור, הוא יכול לסכן את עצמו, הוא יכול לסכן את אחרים,
בום, נרדם על ההגה, מתעורר שמול מרוח על איזה עץ.
יכול להיות דבר כזה.
מי קרא לו פה שהוא לא נרדם על ההגה, בחיים ירים את היד?
אף אחד לא מרים את היד, כל אחד מה קרה לכם, חמור מאוד.
יעקב, כי אין לך רישה? זהו.
רק אני אגיד לכם, השיטה הכי טובה,
אני אחזור על זה, כי זה הצעות מצילות חיים. איך אדם יודע כשהוא עייף בנהיגה, דיברנו על זה, נכון? אתה לא מסתכל על המראה ואתה לא יודע לשחזר את הדרך שהגעת.
הדבר הכי טוב, הכי מועיל, כשעייפים בדרך זה לעצור, לנוח.
עשר דקות שאתה יושב,
מוריד את הכיסא,
תעשה בעיניים, עשר דקות, רבע שעה, ייתנו לך אחרי זה עוד שעה וחצי נהיגה ברוגע.
צום עיניים, זה שינה, אפילו שינים חזק, נכנסים כזה.
העיניים נחות, הגוף נח, אתה יכול אחרי זה לנהוג בשמחה.
ולא להרביץ, ולא זה, כי כל הדברים האלה פחות מועילים.
שנייה,
הערה, כן.
אז עייפות זה מובן, נכון? זה לא צריך, זה, אדם צריך לישון כמו שצריך, 6 שעות, 7 שעות, 8 שעות, כל אחד כמה שהוא צריך.
הרמב״ם אומר 8, אפשר אולי להתחלק,
אולי זה שמונה שעות זמניות, אז זה פחות משמונה.
אולי אפשר לחלק את זה לחלק בלילה,
וביום איזה מנוחה.
אפשר לעשות הרבה מאוד דברים.
אבל עייפות זה מסוג הדברים שלא ניתן
להתגבר עליהם, אי אפשר להתאמן על זה.
אדם, אפילו אם הוא לוחם, צריך לישון.
אחרת הוא לא מתפקד, טוב?
דומה מאוד לאפיון של העייפות
זו העצבות.
דומה מאוד לאפיון של זה, זה העצבות.
העצבות גורמת איזה כאילו עייפות וחוסר מוטיבציה ואיזה מין דיכאון כזה ונפיון כזה
והעצבות בעצם בהרבה מאוד מובנים דומה למחלה הידועה שנקראת איידס
אף אחד לא מת מאיידס
מתים מנזלת
רבי יצחק המקום שלך פה של המכובדים פה
המנכ״ל
חניית המנכ״ל
אף אחד,
אדם שחולה באיידס,
בתסמונת הכשל החיסוני, ככה זה נקרא,
אז הוא לא מת מאיידס, רק כשיש לו נזלת, הגוף לא יודע להדוף את זה. אדם שהוא עצוב, הוא לא מת מעצבות.
הוא לא עובר עבירה
שנקראת עצבות,
אלא העצבות היא סביבת עבודה שתגרום לו לעבור את כל העבירות שבעולם, להתייאש מעצמו, ליפול לכל מיני דברים נמוכים,
ליפול להתמכרויות,
לכל מיני הנעות,
זולות כאלה ואחרות, לבקש איזה סיפוק מיידי,
בין אם זה אכילה לא בריאה, בין אם זה דברים אחרים שם עוד יותר לא בריאים, בין אם זה ממש נפילה לטומאה
באינטרנט, לכן זה הדרך, לעצבות כזאת.
אז לכן,
חלק גדול מההתמודדות של הבינוני,
זאת הגדרה מאוד חשובה, אסור להיות עצוב.
שמעתם?
זהו.
עצבות
זה אזור סכנה.
שמחה זה ה-safe zone.
אסור להיות עצוב.
האמת, הרמב״ם כותב את זה בהלכות דעות. הרמב״ם אומר, לא יהיה עצב ואונן,
לא יהיה הולל ומתלוצץ, אלא מה המידה האמצעית?
שמח.
הרמב״ם לא כותב ויהיה רגוע.
הרמב״ם לא כותב ויהיה זה. הוא כותב ויהיה שמח. זה המידה האמצעית.
השמחה זו הטמפרטורה הקבועה שאדם אמור להיות בה.
ואם אדם נופל לעצבות,
רבי נחמן אומר, כמעט כל דבר כשר כדי לצאת מהעצבות, כולל מילי דשתותא, כולל הרבה מאוד דברים, בסדר?
העיקר שתצא מהעצבות, תחזיק עיפרון כאן, תעשה ככה ותחייך, וזה משחרר אנדרופינים ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה.
אבל זה קודם כל הגדרה, המקום של העצבות,
יש כל מיני דברים שהם, אנחנו מיד נראה כמה דברים,
עצות רלוונטיות בהקשר למה שנאמר כאן בפרק הזה, אולי כבר עכשיו אני אקדים לזה, אחד הדברים שהם הכי הכי מועילים
לטפל בעצבות,
וזה גם מאוד זמין,
וזה קצת מזכיר את האומנות לחימה שאמרנו שאתה תשתמש בכוח של היריב לטובתך,
זה פעילות גופנית.
עצימה.
לא דוקים.
בסדר? לא מדובר על זה.
כי...
מה?
כן.
כי פעילות גופנית
משחררת בגוף חומרים
שאם יצטרך לקחת אותם בצורה עצמאית,
זה כאילו צריך מרשם בשביל דבר כזה.
אתה לא מקבל את זה.
אז פעילות גופנית משחררת במוח, סירוטונין, אדרללין,
עוד דופמין, עוד כל מיני מין כאלה,
כל מיני הורמונים כאלה שהם מאוד מאוד מעצימים את הזה, וזה פשוט, עכשיו זה זמין,
זה אירוע זמין, אתה לא צריך עכשיו לעבור איזה תהליך, איזה סיפור, אתה זמין, אתה עשית פעילות גופנית, אתה מרגיש מיד טוב, בסדר? אז דוגמה, זה אחד הדברים שמאוד מאוד מועילים, מאוד זמינים.
בואו נתחיל, נקרא קצת כמה...
מה?
מי אומר?
בואו נראה מה הוא אומר.
ברם, כגון פרק כ׳, ברם, כגון דצח להודו אל כלל גדול, כי כמו שניצחון לנצח דבר גשמי,
כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה,
להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל וייפול,
גם אם הוא גיבור יותר מחברו, אני אגיד כמו גוליית,
ככה ממש בניצחון היצר,
אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות.
כמו שאמרתי, אם אדם הוא עצוב, הוא לא ינצח,
היצר ייקח אותך, הוא לא...
אבל מאיפה נובעת העצלות והכבדות הזאת?
הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן.
זה העניין.
עכשיו, אני מזכיר לכם מה שדיברנו, שעצב
הוא הבן החוקי
של הגאווה.
לגאווה יש לה שני ילדים, תאומים,
רעים.
אחד כעס ואחד עצבות.
האמא זה הגאווה, הילדים זה כעס ועצבות.
הגאווה, אדם אומר, זאת אומרת, אני מלא כל העולם כבודי, אני הכי חשוב, אני הכי...
ואז כשהוא מגלה שהעולם לא רוקד לפי החליל שלו,
אז הוא כועס.
אה, איך זה יכול להיות?
איך תפסת לי את החנייה? זה שלי החנייה. איך אתה מעז לחתוך אותי?
צופר לו איך אתה מעז... זה הכל גסות של אדם שחושב שמלוא כל העולם כבודו. רק אני בכביש.
איך הוא מעז בכלל האפס הזה לחתוך אותי? מי הוא? אני אראה לו מה זה.
בסדר? יש את האלה שנוסעים ומשפריצים עם האורות שלהם כזה. זו, זו, ככה מרים לך, מסנוורים לך, מה קרה לו?
אז זה כעס.
כשלא מתרגשים מהכעס,
אז אדם נהיה עצוב. מה, אף אחד לא שם לב אליי,
אף אחד לא מתייחס אליי, אף אחד לא זה, כאילו.
אבל זה הכל,
הכל, אני קורא גם לצעירים, אני קורא לכולם,
הכל זה בעצם תורדה של גאווה. אדם חושב שהנפש הבהימית שלו מאוד מאוד מנופחת, מאוד מוגזמת, ואז הוא מתוסקף.
אז עצבו אותי. עכשיו, ברגע שאדם הוא עצוב,
אז הוא מחפש איזה ניחומים.
זה היה צער רע אלוף בלהציע ניחומים.
אלוף.
בוא אליי.
אני אנחם אותך.
אני אשכיח ממך את הצרות.
תיקח איזה חומר אולי,
תשכח מהצרות,
תיקח איזה מאכל מתוק ומוגזם,
תשמין גם,
תיקח איזה תאווה אחרת, אני אנחם אותך. בוא תתנחם בחיק
הנעימות החומרנית שהיא תמיד זמינה והיא תמיד במקום.
זו הסכנה.
ולכן, כמו שאמרנו, אסור להיות עצוב.
אז משמה נובעת העצבות גם.
כי אם איך מנצחים? בזריזות הנמשכת, משמחה ופתיחת הלב וטהרתו, מכל נדנוד, דאגה ועצב בעולם.
בשם רב רפואי לוין זצל היה תמיד אומר
שבמילה דאגה
יש את כל האותיות מהא' עד ה' חוץ מהמילה ב', מהאות ב'.
האות ב' זה ביטחון.
אדם יש לו ביטחון בעצם מתברך.
אין לו דאגה, הוא לא דואג, מה אתה דואג?
קדוש ברוך הוא.
אדם מתחיל לדאוג. עכשיו אנחנו היום,
אנחנו היום,
בגלל שיש לנו, יודעים הרבה מאוד דברים, אנחנו מאוד מאוד דואגים,
מאוד דואגים, וואי, שמעת מה קרה באקוודור,
מה יהיה?
דואג מה שקרה באקוודור.
לא משנה, גם
יש גם סיבות אמיתיות, אובייקטיביות לדאגה, לא אומר, יש גם דברים נכונים.
האדם מודאג, מה עם הילדים,
כן?
הילדה חזרה בכיתה א' עם ציון 6 במתמטיקה, אימא אומרת, מה יהיה, מה יהיה, איך היא תתקבל לאוניברסיטה,
איך היא תקבל במחשבים,
איך הם דואגים מעכשיו קדימה.
אז לא לדאוג.
או אתה יכול לדאוג לדברים שאתה יכול לשנות אותם. אם יש משהו שהוא תחת כפות ידיך ליצור את השינוי, אז סבבה, אז תדאג ותעשה. אבל סתם דאגה מה מועילה.
אני דואג.
הילד בצבא, אני דואג. מה העזור שאתה דואג?
תפלל, תגיד, תעשה משהו.
ועצבות.
גם עצבות היא אירוע שמסוכן.
מסוכן לנפש.
כן.
אני לא שומע רק בקול, סליחה.
אבל בדרך כלל צריך להבדיל בין עצבות לבין תחושת קושי
הנובעת ממאמץ. אדם אומר, אוקיי, אני עכשיו
צריך ללמוד דף יומי, או נגיד, אני חוזר רגע לדוגמה של הפעילות הגופנית.
מה אתה חושב שמי שעושה פעילות גופנית, מי שרץ,
אז כל הזמן, הולכים לרוץ, אתה שם את הנעליים, אתה אומר, מה, אני צריך לרוץ עכשיו ככה, עזוב אותי.
אני מכיר את זה מהאופניים, בסדר?
עכשיו אופניים, להוריד אותם לאוטו, לשים אותם, לעצור, להתלבש ביד, להתחיל לרקע,
אולי נוותר היום.
תמיד זה קשה.
התקף יא, אתה אומר לעצמך, אין שיקול דעת, אתה עושה פעילות גופנית, זה מתחיל, אחרי עשר דקות,
מתחיל להתחמם. בסוף אתה מרגיש שאתה אומר נורא שמח.
תנדוד את זה בסוף, לא בהתחלה.
בהתחלה יש קשיים, גם לדף יומי, אוי, זה דף קשה היום, וכל זה, אולי אני אלך ללמד,
נקרא קומיקס,
על איזה רב צדיק.
זאת אומרת, אני לא מוותר, אני אלך על זה עד הסוף.
סיימת את הדף, יש לך סיפוק ושמחה.
הודיה ושמחה.
עצבות זה שאדם, גם אחרי זה, זה נראה לו חסר משמעות, חסר ערב, וכן על זה הדרך.
מה גורם לאנשים להיות עצובים? זאת השאלה.
כל הפסיכולוגיה המודרנית, בזה היא עוסקת. מה גורם לאנשים להיות עצובים?
אז יש תשובה פסיכיאטרית שאומרת, באמת, לא יודע מה גורם לאנשים להיות עצובים, זה גם לא מעניין אותי.
אני אתן להם כדור והם יהיו שמחים.
נכון?
פרוזק,
איך כל מיני, לא ורן, לא אלוואר, כל מיני, יש כל מיני, מה?
ציפה אלקס, כן, כל הדברים האלה. יש היום הרבה, מה?
ציפה אלקס, כן.
אז כל אחד עם הזה שלו, בסדר?
אז כאילו, זו תשובה אחת. מה זה אם אכפת לך מה גורם לך? גורם גורם, זהו, נגמר הסיפור,
עכשיו אתה ניתן לך כדורים ואתה תהיה שמח ומנושה. לא, לא רוצים כדורים. לפעמים כדורים זה פתרון, אני לא אומר, אני לא רופא, כמובן.
לפעמים זה עוזר, אם אדם צריך איזושהי השקטה מסוימת,
אבל גם הפסיכיאטרים עצמם אומרים, אוקיי, זו תחנה,
אנחנו רוצים שתלך, תעבור איזה טיפול,
שתוכל לעמוד על הרגליים שלך ללא האזרח כימי. טוב, זו אפשרות אחת.
אבל צריך לשאול מה גורם לאנשים להיות עצוב,
והתשובה שנותן ספר התניא זה שהעצבות היא תוצאה של תסכול,
והתסכול הוא תוצאת הגאווה, נפש בהמית מורחבת, מוגזמת,
צובר את עצמת תסכולים ונהיית עצובה.
בסדר? בעצבות שמה את האדם במקום שיהיה לו קשה מאוד לנצח את
הנפש הבהמי. ולכן,
עבדו את השם בשמחה.
באו לפניו ברננה.
יש הרבה מאוד מצוות בתורתנו הקדושה שתכליתם שמחה. לדוגמה, יום טוב.
אז כתוב, אין שמחה אלא בבשר ובייל.
לדוגמה, זוגיות. מצווה על הבעל
לשמח את אשתו, שנאמר, ושימח את אשתו אשר לקח.
לדוגמה, במועדים, ושמחת בחגיך.
התורה מצווה אותנו על השמחה.
אם התורה מצווה על השמחה, זה רואה ששמחה זה לא תוצאה שנגרמת.
זה יפן.
אדם יכול בצורה אקטיבית
להוליד שמחה.
הזכרנו פעילות גופנית,
הזכרנו פעילות של נתינה, אדם שהוא נותן למישהו,
כמו רבי עקיבא, נכון, שהוא
היה עם אשתו עם רחל, במתבן, ופתאום הגיע זה עני וביקש מהם קש.
אז הם נתנו לו קש, איזה שמחה היה.
יכולים לתת קש.
בואו נגיד דבר תורה מעידן עמדי,
שיהיה לו לרפואה שלמה יחד עם כל פצועי צה״ל, בסדר?
עידן בן טובה.
עידן עמדי יש לו שיר,
יש לו שיר שנקרא,
אני לא זוכר את השם, הפזמון זה, זה שיר על אברום הגדול.
עידן עמדי פגש את הרב לאו,
האבא,
רבה של תל אביב,
הרב הראשי לשעבר, הרב של תל אביב,
והרב לאו סיפר לעידן עמדי על אברום הגדול.
מי זה אברום הגדול?
אברום הגדול היה במחנה,
נדמה לי ברגן בלזן, איפה שהיה הרב,
סליחה בבוכנבאלד,
איפה שהיה הרב לאו ואח של הרב לאו,
אחיו הגדול נפתלי לוי,
ושם במחנה הזה,
על השער,
כולם מכירים את אושוויץ, נכון? ארבכת מפריה, עבודה משחררת.
שם הכותרת הייתה, בגרמנית כמובן,
כל אדם לגורלו.
אל תנסה לעזור לאף אחד,
אל תנסה לסייע לאף אחד, תדאג לעצמך. זה כאילו היה הראש הגרמני שהוא ניסה.
אז נפתלי לוי סיפר על אברום הגדול שבצעדות המוות שהגרמנים
הובילו את השורדים האחרונים שעוד נשארו מהמחנות, לקחו אותם לכיוון גרמניה,
וכל מי ש...
זה היה כמובן צעדות של מאות קילומטרים בחורף, בשלג וכל מי שטש כוחו ונעמד לרגע, קיבל כדור בראש.
אז אברום הגדול
היה אדם חזק,
והוא לא נתן לאנשים ליפול.
הוא ראה מישהו נופל, הוא לקח, הרים אותו, עודד אותו, חיזק אותו, אל תיפול, דחף אותו וכל זה.
לכולם היה כאילו הסיפור על אברום הגדול.
אז עידן עמדי כתב איזה שיר,
והשורה בשיר הרלוונטית זה,
איך זה הולך, ואברום הגדול,
הוא נפש מיוחדת, הוא זה, וכל אדם לגורלו מצליח לתקן.
וכולם,
וכולם מספרים על אברום הגדול, כולם מספרים על זה,
וכל אדם לגורלו מצליח לתקן.
הוא לא רק עסוק בעצמו, אני שורד את הצעדה, מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, ועוזר. והוא שם איזה שיר.
שיר כזה, שיר שמשמימו אותו ביום ראשון. אתם מכירים את השיר הזה? מישהו מכיר?
בסוף השיעור תעשו אברום הגדול עידן עמדי, תשמעו את השיר, זה יהיה לזכותו.
אז זה, כן, איך הגעתי לזה? מה?
אז זהו, תסתובב. עמדים, עמדים, נכון. יש עמדים, דאוקים, סנדורים, זכאובים, כולם כורדים.
בסדר, אחרי זה נסגור לך את הפינה. עזרא, בסדר, הכל טוב.
אחרי זה נסגור לך את הפינה, לא כל דבר...
אתה מכיר משה חבושה. בסדר.
כל פנים, זה העניין של העצבות.
נתינה.
טוב, אז אני קורא את השורות האלה עוד פעם, בסדר?
כי זה שורות חשובות מאוד.
אברהם, כגון דצח להודו יקר גדול, כי כמו שניצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה, להפיל זה את זה,
הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות,
ינוצח בקהל.
בקלות מפילים אותך, אתה חביבי, אתה עצוב, פו עושים לך.
ויפול, גם אם הוא גיבו יותר מחברו, ככה ממש, בניצחון היצר,
אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות,
הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן,
כי אם בזריזות
הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם. אז איך משיגים זריזות ושמחה?
על ידי הגוף,
פעילות גופנית,
על ידי נגינה,
על ידי מוזיקה,
על ידי מאכלים טובים, על ידי שיחה עם חברים,
על ידי התבוננות, הרבה מאוד דברים. אבל
צריך לדעת, אל תשאיר את השמחה שהיא תקרה לך. אם אתה,
יש פסוק כזה בתהילים, נכון?
שמח נפש עבדיך,
כאילו אדם,
תפאדל לקדוש ברוך הוא שיש שמח אותך. תדאג להיות אקטיבי בדבר הזה, כן?
אקטיבי. לפעמים אדם קם סתם בבוקר והוא סתם שמח.
נותן לכם כל מיני עצות לשמחה, בסדר?
לדוגמה, אחת העצות לשמחה שמציעה בספרים זה לראות את הזריכה.
היום זה קל.
הזריכה היום הייתה 6.40,
41 אפילו כבר,
ובבוקר אתה רואה את הזריכה, אתה רואה את ההתחדשות של העולם,
יש כזה משפט מופיע בגמרא,
תפילה קצרה ריבונו של עולם כשם שזיכתני לראות
זריחה במזרח, כן אזכה לראות
שקיעה במערב.
תעזוב לי, אתה רואה את ההתחדשות של היום.
או לטפל באחרים, נגיד
טיפול בבעלי חיים.
יש ילדים שבגלל שהם מביאים להם כלב,
מדהים!
הם מטפלים בכלב, הם מחרים עליו, עושה להם טוב, הם מטפלים במישהו. מצוין.
אני בתור ילד, היה לי
שני כלבים, לא אחד, כל פעם היה לי שניים.
עד שאחד נדרס, אחד מאה זה.
אבל הילדים שלי לא מסכים.
זקנים, הם סובלים ממני בדבר הזה. אני לא מסכים, כי יש...
אנחנו גרים בבית קומות, אנשים קומות נכנסים לבית, באים, הרבה זה,
ולא כולם אוהבים כלבים, יש כאלה שזה מפחיד אותם.
בייטר.
ויש כאלה היום כלבים פומרניים,
פומרנצ'ים, כלבי הנדסה כאלה, שתכנתו אותם באיזו מעבדה.
עכברים כאלה קטנים, שאתה...
הוא לא יכול לקפוץ מהכיסא הזה, כי הוא ישבור את הרגליים.
אם יש להם גם איזה אוכל שעולה יותר באוכל של בני אדם.
חמש עשרה אלף שקל. כן, חמש עשרה אלף שקל כזה, כאלה, כבר לקנה אופניים.
חדשות, חשמליות.
כן,
אז זה טוב.
אז זה טוב. בואו נמשיך.
אז רגע.
אה, סליחה, נתנו לייצר את השמחה.
אז אמרנו פעילות גופנית, אמרנו לטפל, אמרנו לחוות את הטבע. הטבע הוא עוצמתי, יש לו איזה ברכה, יש לו איזה שמחה.
טיול, קראת ספרים, נגינה, מוזיקה, חברים.
שמחה, שמחה, שמחה, אשמוח.
מה זה?
נכון, ככה דוד.
אני חושב שאולי היה לברוח רעה,
הנה ראיתי בן אישה בית אלחמיא,
גיבור חיל ואיש מלחמה ונבון תואר,
ונבון דבר וטוב תואר ויודע נגן והשם עימו.
כל התכונות, שש תכונות של דוד המלך,
והוא מנגן, והיה כנגן המנגן, כתוב אצל אישה ותהיה לברוח ה'
אז לנגן, אז הרבה מאוד דברים, גם התבוננות.
הוא אגיד שאדם יש לו איזה משבר, הוא אומר, אוקיי, יש לי משבר.
אבל,
אבל אני,
נגיד, עכשיו אנחנו במלחמה,
מלחמה היא ודאי אירוע, בכל אופן, אנחנו במלחמה,
אנחנו בארץ ישראל,
אנחנו במדינת ישראל, אנחנו לא בגלות,
אנחנו מכים באויבים,
אנחנו גם ננצח אותם, אנחנו נחזיר את החטופים, כאילו, יש
תפילה, יש אחדות עכשיו בעם ישראל. אתמול הייתי ב...
הייתה תפילה גדולה בכותל חשובה מאוד, אני הייתי בתפילה בתל אביב,
במוזיאון תל אביב.
מה אני אגיד לכם, היה אירוע,
לא יודע מה קורה בשמיים בעקבות האירוע הזה, כמה...
עמדנו שם ביחד,
כולם ביחד, התפללנו, הרב שמואל הגיע, הרב שמואל אליהו הגיע מהכותל לשם,
עשה מעמד כזה נפלא של הריני מוכל וסולח לכל מי שהכעיס, וכאילו, כולם אכלו אחד לשני,
ניקו את כל הלב.
שרנו ביחד, אידן רייכל שר שם שירים, ואהרן רזל,
שרנו ביחד, מה מתברר? שאפשר להתפלל בלב תל אביב, בחוץ,
אפילו שאין מחיצה.
אפשר.
הקב' ברוך הוא הראה לנו דרך שלישית.
לפחות היה או שנתפלל עם מחיצה או שלא תהיה תפילה בכלל.
מלחמה.
פתאום עומדים אלפי אנשים ביחד, מתפללים,
הכל בסדר.
לא בית כנסת ולא תפילה רשמית וכולי, זה דבר שחלילה יוון שאני
מסכים להתפעל. אבל אפשר, אפשר ליצור כל מיני דברים.
כי רוצים לראות ביחד, מוצאים את הפתרונות.
אז גם זה, גם זה.
ומה שכתוב, טוב, עכשיו אומר אדמור הזקן, יש פה שאלה מאוד מאוד מעניינת. רגע, עצב הוא רק גרוע?
זהו, אין לו שום דבר טוב.
אולי עצב יש בו איזה משהו טוב קצת.
ומה שכתוב בכל עצב יהיה מותר,
פירוש שיש איזה יתרון ומעלה מזה,
יש מקור,
שעצב הוא, יש בו צד חיובי, צד.
הנה אדרבה, מלשון זה משמע שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה.
אני חייב להגיד לכם שאדמור הזנקיין צריך להתמודד עם תפיסות
רוחניות שהיו קיימות בזמנו ואולי גם קיימות עד היום,
שככל שאדם הוא יותר רוחני ככה הוא פחות מחייך.
הוא היה כוזר רציני,
הוא היה כבד ראש, הוא אמר, טוב, פה מכון מאיר אנחנו פטורים מלדבר על כמה זה חשוב לחייך שהרב דיגון פה כל היום מחייך לנו,
לדעת השם יהיה לו
חזור מהר, יהיה בריא.
אז כן, אבל יש איזו תפיסה כזאת של רוחניות
הולכת עם איזו כבדות,
עם איזו רצידות כזאת, ולא עם...
לא יודעים, מאור פנים, חיוך, תראו את התמומות של הרבי, כמעט תמיד מחייך.
וכל גדולות זה לא יסוד לכם מאור פנים, חיוך כזה, קרבת לבב.
אז עצב מצד עצמו הוא לא פוזיציה, הוא לא אירוע שאתה צריך לשאוף אליו, אלא מה?
רק שיגיע ויבוא ממנו איזה יתרון, והיינו,
השמחה האמיתית
בהשם אלוהיו,
הבא אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עוונותיו במר נפשו ולב נשבר.
שעל ידי זה נשברת רוח הטומאה וסיטרא אחרא ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמיים,
כמו שכתוב בזוהר על הפסוק רוח נשבריו לנשבר.
ואזי יקוים בו רשע דקרא תשמיעני ששון ושמחה תגל לעצמו דיכית וכולי.
השיבה לי ששון אישך ורוח נדיבה זה הכל תהילים נא וזהו טעם הפשוט לתיקון
הארי זל לומר מזמור זה תהילים נא אחר תיקון חצות קודם הלימוד כדי ללמוד בשמחה אמיתית בהשם הבא אחר העצב
שיש לשמחה זו יתרון כי יתרון האור הבא מן החושך דווקא כמו שכתוב בזוהר על הפסוק וראיתי שיש יתרון לחוכמה מן הסכלות
כי יתרון האור מן החושך אין שם ודי לחכימה
מקרא מלא דיבר הכתוב תחת אשר לא עבדת את השם אלוהיך בשמחה
ונודע לכל פירוש הארי זל על הפסוק הזה פירוש הארי ידוע לכם שכל הקללות
שמופיעות בפרשת כי תבוא, מגיעות, בגלל שאדם, עבד את השם ומתברך, לא בשמחה.
אבל מה הוא בכל אופן מסביר פה?
אז זה הסבר חשוב ביותר, רבותיי.
לפעמים אדם מסתכל ואומר, אבל מה?
אני רחוק.
מסתכל על מצבו בצורה נכוחה.
מה יהיה איתי?
מה יהיה?
עד מתי?
ומתגנבת לו, הוא קורא לזה כאן עצב, ואני חושב שרבי נחמן יותר מדייק שזה לב נשבר. אתם מכירים את השיר הידוע?
אבל לב נשבר ועצבות אינו עניין אחד.
יש לב נשבר ויש עצבות. עצבות זה ייאוש,
זה חושה,
זה מפיל.
לב נשבר זה מודעות
לפער
שמולידה איזשהו צער. אגב, לב נשבר יכול להגיע לא רק ממצב נמוך, אלא גם ממצב גבוה.
כלומר, לפעמים גם אם משבחים אדם מאוד מאוד,
יש לו בפנים לב נשבר, כי הוא אומר, וואו, איך מדברים עליי, ואני הרי יודע בדיוק מה אני, אז כל עוד לא דיברו לפחות, אז בסדר, אז הסתדרתי עם עצמי, אבל עכשיו שעוד משבחים אותי,
אני עוד צריך לתחזק את הדמות הזאת, אוי אוי, זה כאילו,
בסדר, אם הוא איש אמת, אז ליבו נשבר בקרבו.
יש איזה ספר של תלמיד חכם שהוציאו לפני כמה שנים,
ומי שהוציא היה תורם, תורם, שהיה תלמיד שלו.
והתורם התעקש
לכתוב הקדמה לספר.
הוא שם את הכסף.
מה כתוב בהקדמה?
כמה הוא למד מהרב,
וכמה הרב מדהים,
וכמה הרבים מידות, וכמה הרב מלא ענבה, וכמה, בקיצור, עמוד שלם, ככה שבחים על הרבים.
טוב, אז הרב,
גם הרב כותב הקדומה,
אז הרב אומר, קראתי בכל לב את הדברים שכתב עליי התלמיד הנאמן, ההוא וכל זה, ואני מקבל על עצמי לעשות את כל המאמצים להיות ראוי לכל מה שהוא כתב.
זה יפה, זו תגובה יפה, אני לא דוחה את זה,
לא, אבל אני אומר, תדעו לכם, אני לא כזה, אני מקבל על עצמי, אם ככה חושבים עליי, אז אני צריך להתאמץ כדי להגיע לשם.
בסדר גמור. אז איזה?
נכון, נכון, נכון, אנחנו אוהבים דברים קשים.
אז כשאדם, הוא אומר, אוקיי, למרות, נגיד, תשובה.
אומר אדם לעצמו, אני אתן לכם אולי דוגמה שמביאים אותה בספרים.
הדבר הזה כן בעצמו מביא את זה, בסדר?
נגיד ילד,
מי שיש לו ילדים קטנים,
ברוך השם כבר נכדים.
ילד קטן, שמת אותו לאכול,
ואז הוא כולו לכלך את עצמו, את הסביבה, כל הפנים שלו, זה, וגם הטיטול שלו מלא, והוא כולו לוכלך מכף רגל ועד ראש, נכון?
אבל אימא זה אימא.
אימא אוהבת את הילדים.
אז אחרי שהוא הלך ולכלך את כל העולם וכל זה, אימא לוקחת אותו למקלחת,
רוחצת אותו,
הוא יוצא משם, מה שנקרא, תינוק של במבה.
סורק, רחוץ וכל זה, נקי למיטה.
כמה גדולה האהבה של אימא,
כמה היא גדולה האהבה של אימא לילד שאומרת, לא משנה מה אני איתך.
אז דווקא כשאדם חושב על כל, נגיד, חושבים על כל העבירות, הכל הזה,
כמה הקב' אוהב אותנו,
וכמה הקב' רוצה שנחזור בתשובה, וכמה אם אדם חוזר בתשובה, אז הקב' מוחה לו על כל עוונותיו, באמת, דברים שדיברנו אותם בחודש אלול.
אז דווקא מהלב נשבר הזה שהיה לפני כן אתה מתמדד בשמחה שאני לא לבד, הקדוש ברוך הוא אוהב אותי.
בסדר? האירוע הזה של האור הניכר מתוך החושך, אנחנו לא צריכים
לדבר על זה עכשיו במלחמה, אנחנו כולנו רואים את זה, נכון?
אין האחדות ניכרת אלא מתוך הפילוג שקדם לה.
אין הערבות והאחווה שנמצאת בתוכנו ניכרת אלא מתוך המלחמה שנכפתה עלינו. כלומר, החושך שם לך פתאום את האור ואתה אומר, וואו,
איזה ערבות ואיזה אחווה.
אז בסדר. אז אם כך, יש נקודה מסוימת של צער שהיא ראויה.
למה היא ראויה? כי היא
מגבירה את השמחה האמיתית.
אני יהודי,
אני בן של השם יתברך,
הקב' הוא לא עזב אותי,
נותן לי אפשרות לחזור בתשובה,
נותן לי את הצדיקים.
בסדר, זה ה... טוב.
אוקיי, אבל אנחנו יודעים שיש בעולם עוד כל מיני סוגים של עצב.
עצב, לדוגמה, מענייני פרנסה.
עכשיו,
יש הרבה אנשים שהפרנסה שלהם אוהדת.
עצמאים, בין אם הם מגויסים,
בין אם הם לא מגויסים, אבל יש פה במדינה ענף,
אולי כדי להגיד עליו כמה מילים,
שכל הזמן חוטף כף, הוא לא מספיק להתאושש, בוו, חוטף כף, עוד להתאושש, עוד.
וזה מדריכי טיולים
של חוץ לארץ.
קורונה מחקה את זה, תחשבו, זה הרבה אנשים,
מדינת ישראל, וארץ ישראל היא אתר תיירותי עולמי מאוד,
מאוד מבוקש, זה הולילנד, זה ארץ הקודש, הם מגיעים פה
מיליוני תיירים בשנה.
זה אירוע, יש פה פרנסה בדבר הזה. הגיעה הקורונה, עד שתושבי הקורונה,
מלחמה.
הבן אדם זה הפרנסה שלו, בזה הוא עובד, לאן הוא ילך עכשיו, מה יעשה?
התחילה שלו מסתתפות מההתחלה.
בתיירות פנים, ברוך השם. מה תיירות פנים?
פנים.
מה יעשו בתיירות בצפון?
אבל
אז יש כל מיני אנשים, יש להם דאגות פרנסה כאלה ואחרות.
יש כאלה, תמיד יש להם פרנסה.
אתה מכיר את הבדיחה, היה אחד ששם אותו בתחנה מרכזית תל אביב, שייצג כל היום משיח.
הדבר, מי שאומר, תגיד, כמה אתה מקבל לשעה?
הוא אומר לו, עשרה שקלים.
הוא אומר, תראה,
סכום נמוך לשעה, אבל עבודה מובטחת לכל החיים.
מבטא את הייאוש מביאת משיח, חלילה, כן.
מה אתה אומר?
אבל,
אמרת משהו.
נכון. אז הנה, בוא נראה מה הוא אומר.
הנה עצה היעוצה לתאר ליבו מכל עצב ונדנוד דאגה.
ממילא דה-עלמא
ואפילו באנה חיה ומזוני.
הילדים, מה עם הילדים?
פרנסה, רפואה, בריאות.
מודע אצות לכל מאמר חז״ל, כשם שמברך על הטובה וכו', פרשו בגמרא לקימול ושמחה.
כמו שמחת הטובה הנגלית והנראית, כי גם זו לטובה.
רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר, כי היא מאלמא דאית קסיא שלמעלה מאלמא דאית גליה, שהוא שם ו־ה משם הוויה ברוך הוא,
ואלמא דאית קסיא הוא יהודי.
וזה שכתוב אשר הגבר אשר תייסרנו יא.
זה עיקרון חשוב מאוד מאוד מאוד,
שגם עליו צריך טיפה להרחיב.
אין רע יורד מן השמיים.
זה העיקרון.
אין רע יורד מן השמיים זה אומר שאם בא לי דבר טוב,
אז זה ודאי מהשמיים,
ואם בא לי דבר רע,
חלילה,
אז הרע הזה הוא בעצם טוב מכוסה.
או אם תרצו לקרוא לזה טוב לטווח ארוך.
זה לא עכשיו טוב,
זה יהיה טוב.
וזה הסוד של הצדיק הזה נחום איש גמזו, שהיה רבו של מי?
רבי עקיבא.
נחום איש גמזו,
הגמרא נוספת ברכות
לרבי עקיבא, אתה ששימשת את נחום איש גמזו 22 שנה.
נחום איש גמזו, הוא לא היה אומר גם זה טוב, אלא גם זו לטובה.
לטובה זה לא טוב ולטובה זה לא טובה.
טוב זה עכשיו.
עכשיו זה קורה, עכשיו זה טוב ולא רע. לטובה זה אומר שבעתיד,
הלאה,
הדבר הזה יתברר לטובה.
כלומר, ל-זה לשון עתיד, בסוף זה יהיה
יצטרף לטובה. אני אתן לזה כמה דוגמאות כדי שנבין את זה,
אבל
זה הכל נופל על הכלל שאין רע,
אין רע יורד מן השמיים.
השמיים יורד רק טוב.
ומה שנראה לך עכשיו רע יכול בהמשך להתברר לך כטובה,
כברכה,
כי הוא מדבר פה על י״ק וו״ק, כן, י״ע זה העולם,
אלמדית קאסיה,
ו״ע זה העולם הגילו. בואו ניתן לזה כמה דוגמאות, בסדר?
אתן לכם דוגמה כלכלית שפעם קצת חקרתי אותה,
לטובה, כן?
בשנת 1987 נדמה לי,
או 88 זה היה,
התקבלה החלטה, נדמה לי, זה על חודו של קול,
בממשלה לסגור את פרויקט הלוי.
ישראל עשתה מטוס קרב, ייצרה מטוס קרב, לביא היה מטוס טוב מסוגו בעולם אז
ואמריקאים עוד לחצו שנסגור את הפרויקט הזה
על חודו של קול
זה נסגר.
5,000 מהנדסים
פוטרו בתעשייה האווירית.
בזמן נתון זה היה נראה רע.
לא, את הברירה כי האמריקאים לחצו ואתה צריך אותם וזה.
התברר מהר מאוד
בתוך פרק זמן של שלוש שנים זה קרה.
בשנת 90' התחילה
מה שקוראים היום ההייטק.
התחיל.
פה בארץ היו 5,000 מהנדסים רעבים שחיפשו מה לעשות.
במקביל התחילה העלייה הרוסית,
עלייה מרוסיה, לא העלייה הרוסית, עליית היהודים מרוסיה,
שהביאה לכאן המון המון
אנשים בעלי השכלה טכנולוגית.
ככה יוצא שכשהתחילה מהפכת הטכנולוגיה,
ישראל הייתה בעמדת פתיחה הכי מעולה, עם המון כוח עבודה,
שמחפש מה לעשות, עם 5,000 מהנדסים שמחפשים מה לעשות,
חברת הסטארט-אפ הראשונה בישראל נפתחה על ידי הפרויקטור הראשי של הלוי.
הוא אחרי זה פתח את החברת הסטארט-אפ הראשונה. עכשיו, מה זה יצר?
זה יצר את העובדה שישראל עזבה את התחום של מטוסי קרב, שהוא תחום רווי.
ארצות הברית מפתחת מטוסים, יש את הרפאל הצרפתי,
יש את ההרייר הבריטי, יש, מיגים, סוחוים, תחום רווי, וגם אתה קונה מטוס מאמריקה, מה שתקרא, מוכן,
תלביש עליו את המערכות שלך
ועברה לתחום שהרבה פחות עוסקים בו שזה כל תחום הטילאות
החץ אחד, חץ שתיים, חץ שלוש, שרביט קסמים, כיפת ברזל וכל הדברים האלו
אותם מהנדסים בסוף חזרו למערכת אבל אמרו אוקיי מטוס זה חסון בוא נלך למקום הזה פתאום התברר שבכלל העולם שייך לטילים
ולא לזה.
אחר כך אמרו, אוקיי, מטוסי קו אנחנו לא יכולים, בואו נלך למה? לכתמ״מים, כתב״מים, כל הדברים האלו. גם בזה ישראל היא חלוצה.
אנחנו רואים היום במלחמה איזה,
אתה יכול להרים כלי לאוויר ל-48 שעות.
הוא לא עייף ולא יגע, והטייס לא נרדם והכל זה, והוא שם.
והוא שקט, ולא שומעים אותו, וכשמצא איזה אחד ממנהר הוא חוטף טיל בראש.
זיקים, כן?
לכן על זה הדרך.
אז פתאום התברר שלטווח הארוך זה היה, מה זה לטובה? ואז בסוף מה התברר?
שבמקום שאנחנו, בוא נגיד ככה, אם היינו מייצרים מטוס לביא,
חלק מהעניין היה גם למכור אותו לעוד מדינות. למי תמכור אותו בדיוק?
ארצות הברית תיתן לך למכור לאיזה מישהו? כל אחד שאתה מוכר,
זה על חשבונה.
זה נמכר לסינים. מה אמרת?
זה נמכר לסינים. הסינים המציאו מטוס שהוא בעצם ההעתקה של הלביא. המנוע שלה.
אבל המנוע האמריקאי, פרטנר דויטני ועוד.
לא מזמן ישראל חתמה על הסכם מיליארד וחצי דולר, נדמה לי, של מכירת מערכת חץ לגרמניה.
לאמריקאים אין מה להציע,
אין להם את היכולת הזאת.
רק לנו.
אז זה נקרא לטובה.
בזמן נתון
זה נראה לך דבר, טווח ארוך.
כלומר, דבר שמגיע לאדם והוא נראה לא טוב,
זה בעצם טוב לטווח ארוך.
אז אדם מתבולל, אה, עכשיו, אתה אומר, אתה מגיד, איך אני יודע?
תסתכל רגע על ההיסטוריה האישית שלך.
לא רק על אחרים, על ההיסטוריה האישית שלך.
ותראה כמה דברים חשבת בזמן נתון שהם היו דברים רעים,
והתברר לך במשך לא הרבה זמן,
שנה, שנתיים, שלוש, הם היו אחד הדברים הכי טובים שקרו לך.
אדם מסוים פיטרו אותו ממקום העבודה, ובסוף התברר, וואלה, זה כבר לא היה טוב לי, ואני מעצמי לא הייתי עוזב, ועשו לי טובה והעיפו אותי,
הגעתי למקום אחר הרבה יותר טוב, הכל בסדר,
בדיוק.
כל בעיטה זה למעלה.
אני ה' ואיתה אחי שבע. אז בואו נקרא את המילים האלה עוד פעם.
והנה עצה הייעוצה לטהר ליבו מכל עצב ונדנוד, דאגה, ממילא דעלמא, ואפילו בנא חי ומזוני, מודעת זאת לכל מאמר חזל.
כשם שמברך על הטובה, ככה מברך על הרע.
מה חזל מתכוונים במברה הזאת? להיות מזוכיסט? להגיד, טוב, ברוך השם שהגיע הרעה. לא, תברך על הרעה, כי בתוך הרעה נמצאת ברכה,
ברכה, רק אתה עוד לא רואה אותה, זה הכול, אתה תכף תראה אותה, תחכה עוד קצת, אתה תראה, היא תגיע.
לטובתי נשברה רגל פרתי, נכון?
זה לטובתי.
ואללה, הפסדת את האוטובוס.
הפסדתי את האוטובוס, מה...
אה, חביבי, תחכה רגע, נשאר.
תראה, באוטובוס הבא אתה פוגש איזה חבר שבזמן הוא פגשת, מדבר איתו,
שיחה קרובה, ברוך השם, איך הייתי פוגש אותך אם לא הייתי...
אם לא הייתי...
אז אומר האדמור הזקן,
ונראה כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית עיני בשר כי מעלמא דאית קסיא שמעלמא שלמעלה מעלמא דאית גליה זה יותר כמו יעקב
רבותיי כשיעקב
קם בבוקר והנה היא לאה מה הוא עשה מה מבחינתו קרה לו משהו
משהו רע
בסוף ימיו נשאל את יעקב נו מה אתה אומר?
נו מה קרה לכם?
לוי יהודה יששכר
זבולון מרכז המשפחה עמד מהאישה הזאת
זה לב עם ישראל, איזה ברכה הקדוש ברוך הוא הביא לי, אני בעצמי לא רציתי
אם הייתי שומע רק בקולי, היה לי רק שני ילדים, יוסף ובנימין, ואישה מתה.
עכשיו, ברוך השם, איזה משפחה, איזה זה, בסדר?
לכן אמרו חזל, כי השמיכים באיסורים,
נקרא פה עד לנקודתיים,
עליהם הכתוב אומר, ואהבוא קצת השם בגבורתו, כי השמחה היא מאהבתו, קרבת השם יותר מכל חיי העולם הזה,
כי דכתיב כי טוב חסדך מחיים וקרבת השם היא ביתר שאת ומעלה להנקץ באלמא דאית קסיא
כי שם חביון עוזו
ויושב בסתר עליון.
ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבוא שיציאת חמה מן הרתיקה שהיא מכוסה בו בעולם הזה ולעתיד יתגלה מכיסויה.
דהיינו שאז יתגלה אלמא דאית קסיא ויזרח ויעיר בגילוי רע ועצום
וכל החוסים בו בעולם הזה משתופפים בצילות צל החוכמה,
שהוא בחינת צל ולא רע וטובה ונראית ודי לחכימה. אנחנו בדי לחכימה הזה נרחיב בשבוע הבא בעזרת השם, בסדר?
יש פה כמה דברים שעוד צריך להבין. מה הכוונה של העתיד לבוא, יאיר
יהיה לא רק,
אלמא דאית קאסיה יאיר באלמא דאית גליה.
אם יווד קיי, יווד ה זה אלמא דאית קאסיה, וווי זה אלמא דאית גליה, אז בעצם שם השם מייצג פער.
נכון? יש יווד ה,
אבל זה לא בא לידי ביטוי במציאות.
במציאות זה וָה. במציאות זה מצומצם.
מה אומרים בעלינו משבח? ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. לעתיד לבוא יהיה יו־ה יוֹד הָה.
לא יהיה יוֹד הָה וָה אלא יהיה הכל יהיה. ונדבר על המשמעות הזאת בעזרת השם.
בשבוע הבא שבת שלום ומבורך.
