רבותיי, בהשגחה פרטית הכי גדולה בעולם אנחנו לומדים טניה קדישה, והערב זה ההילולה של גמור הזקן,
כד לטבת הערב,
אז חשבתי להתחיל, אנחנו בפרק כד לכה אנחנו היום,
אבל חשבתי להתחיל רגע את הלימוד שלנו קצת באיזשהו סיפור על גמור הזקן,
כדי להבין,
גם יעזור לנו להבין את ספר התנא וגם ככה לקראת ההילולה,
לעולם יהיה בעל השמוע עומד לפנינו.
הסיפור הוא כזה, אדמו״ר הזקן נולד להורים שלו,
הרב רבי ברוך והרבמית רבקה.
הם היו חסוכי ילדים והם היו תלמידים,
חסידים של הבעל שם טוב.
והם הלכו לבעל שם טוב שהתפלל עליהם שיפקדו,
הוא התפלל ואמר, אתם תיפקדו,
ואז הוא נתן להם הוראות מאוד מאוד מוזרות
בקשר לילד הזה שהוא הולך להיוולד להם.
הוא אמר, ייוולד לכם בן,
הוא תיאר שהוא הולך להיות נפלא מאוד, מופלא מאוד בכישרונותיו,
אז הוא הורה להם לא להשוויץ עם הילד, כן? שישמור אותו מהימי נבישה.
והוא אמר להם,
תביאו אותו אליי לחלקה,
לחלקה,
אבל אל תספרו לו שאתם לוקחים אותו לבעל שם. תגידו לו, הולכים לסבא, לזיידה.
והוא אמר להם אתם גם, וגם אל תגלו לו כלום על הקשר שלכם איתי.
משהו כזה.
וכך היה.
בי״ח באלול,
נולד, בי״ח באלול הבעל שם טוב אסף את החבורה הקדושה,
הרים לחיים ואמר, ירדה נשמה חדשה לעולם.
וגם היה מולדת של אדמור הזכה,
של הבעל שם טוב בעצמו. הבעל שם טוב נולד בשנת תנח,
ואדמור הזקן נולד בשנת תקה.
מי שמכיר את ההוצאות ספרים של חב״ד, זה נקרא קהת.
קהת זה קרני הוד תורה, והשתיבות קרני הוד תורה, אבל גם השנה שבה נולד אדמור הזקן, תקה.
וכך הם עשו.
באמת לקחו אותו לחלקה לבעל שם טוב. כלומר, אדמור הזקן ראה את הבעל שם טוב בתור ילד בן שלוש,
אבל הוא לא ידע שזה הבעל שם טוב, וגם לא סיפרו לו שהוא היה אצל הבעל שם טוב.
בגיל בערך חמש עשרה הוא כותב
שהוא התלבט לאן ללכת. כלומר עד גיל חמש עשרה הוא כבר נודע בכישרונו המופלא בתורת הנגלה.
כתבו עליו בפנקס הקהילה שניאור זלמן בן רבי ברוך תנא ופליג.
מלא וגדוש וכל זה המלמד אמר לזה אין לי מה ללמד יותר הוא צריך ללכת למקומות למרכזי התורה ואז הוא מספר שהוא התלבט
לאן ללכת האם ללכת לווילנה או למזריץ'.
והוא אמר ככה בווילנה לגאון או
אלא מה להגיד?
בווילנה לומדים איך ללמוד, ובמזריץ' לומדים איך להתפלל.
ללמוד אני יודע קצת, להתפלל אני לא יודע בכלל, הלכנו למזריץ'.
אני רוצה רגע להסביר את הסיפור הזה ולומר ככה,
הבעל שם טוב זיהה ברוח קודשו,
שהאדמו״ר הזקן בתוך תנועת החסידות יחדש דרך.
אבל כדי לחדש משהו אתה צריך איזשהו מרחב, ושלא כבר ישימו אותך מראש
על המסלול שכבר בנו לך. ולכן הוא ציווה להורים של האדמו״ר הזקן,
אל תגדלו כלום על החסידות, שיבחר.
אז הוא בחר פעמיים, הוא גם בחר
ללכת
למגיד מזרצ' ולא לגאון מווילנה,
וגם בחר, אחרי שהוא הגיע למגיד,
מספרים שהוא, אחרי שהוא היה עצמו כמה שנים, הוא אמר לו,
יש לי קרשים, יש לי לבנים, יש לי רעפים,
אין לי מה לחבר, אין לי איך לחבר אותם.
והמגיד אמר לו,
זה אני לא יכול להגיד לך איך זה, אתה תצטרך לעשות לבד.
כלומר,
הוא עמד על יסודות תורת החסידות שהוא קיבל מהבעל שם טובה מהרב המאגיד, אבל הוא אמר, אבל זה לא בנוי עדיין בצורה של שיטה מסודרת,
קוהרנטית,
אחידה,
זה מין וורטים כאלה מבריקים, שאתה אומר, וואו,
איזה מדהים זה, אבל אוקיי, איך אני מוריד את זה עם כלים מעשיים ליום-יום,
לאיך אני עובד עם הדבר הזה, זה עדיין לא היה.
ואת זה אמר לו הרב המאגיד, אתה צריך לעשות לבד.
וזה מה שהוא עשה.
כלומר, הסיפור של ספר התנא שאנחנו זוכים ללמוד,
הוא בעצם הפעם הראשונה שנכתב ספר שלם, מסודר,
בצורה של ספר, מתחילה ועד סוף, על נושא מסוים.
עד אז הכל היה בנוי על הברקות, בעיקר על תורות,
על פרשות השבוע. תפתחו כמעט כל ספר חסידות, שפת אמת,
קדושת לוי, תולדות יעקב, זה הכל ספרים על פרשות השבוע, עם כאילו ביאורים כאלה שאתה אומר, לפעמים אתה אומר, וואו, איזה ביאור נפלא, אבל
איך אני ממשיך איתו הלאה?
כן, שפת אמת אחריו, כן, זה שפת אמת,
כן או אחריו, כן, אבל לא הרבה אחריו.
אבל גם נגיד לוי יצחק מרדיצ'ב, שהוא בן דורו, בן גילו של אדמו״ר הזקן, אתה רואה את קדושת הלוי אז אתה, או רבי אלימלך מיליז'אנס,
זה הכל בונים לפי פרצות השבוע
ובמין הברקות כאלו, שמאוד מאוד מרשימות וכל זה, אבל אתה אומר, אוקיי, איך אני מתקדם עם זה?
והוא בעצם בונה ספר, זה חידוש, בתוך תורת החסילות זה חידוש.
השכלה רחבה, באורים מאוד מאוד רחבים,
בצורה מבוערת, בצורה,
בסדר, אז זה ה...
כן, כן, לכן היו קוראים לו הליטווק.
יחסית ל...
ברוך אתה ה' אלוהינו, כולם שהכול נהדרו.
הכול בנוי בהרבה מאוד שכל, הרבה מאוד, לא רק, יש גם, זה חוכמה, בינה ודעת, יש גם רגש,
אבל אדמור הזקן חיבר את ניגון ארבע באבות, מה יש לדבר?
אבל אתה צודק בהחלט
שהמאמרים של אדמור הזקן בעצמו, ובכלל של חב״ד,
מאופיינים בהרחבה מרובה לא באיזה מין הברקה וזה מאוד מורחב מאוד מוסבר מי שמכיר קצת ספר נגיד בעיקר לקוטי תורה אז יראה שיש שם
דרשות של אדמו״ר הזקן ואחרי זה ביאור שלו צמח צדק על הדרשות האלו וזה מאוד מאוד בהרחבה מאפשר לך להיכנס פנימה להעמיק להבין וכן על זה הדרך
עוד משהו על פטירתו של אדמו״ר הזקן בכ״ד לטבת זה גם כן דבר שקשור אלינו מאוד
אדמו״ר הזקן נפטר בכ״ד לטבת תוך כדי מנוסתו מזרחה
מפני צבאו של נפוליאון, כן?
אדמור הזקן אמר, אני לא מוכן להיות אפילו שנייה אחת
תחת רשותו של המכשף הזה, ככה הוא קרא לו,
והוא גם לא הסכים שגם הרכוש שלו יהיה.
כלומר, כשהוא נס מזרחה, הוא גם דאג שיקחו את כל הרכוש.
אחריו יש
דיבורים שנפוליאון חיפש גם את אדמור הזקן בעצמו.
הוא ידע על ההשפעה שלו.
מה כל כך היה,
כל כך אדמו״ר הזקן לא רצה קשר עם נפוליאון?
אז יפה, אז אתם יודעים שבעצם נפוליאון בשנת
1784 נדמה לי המהפכה הצרפתית?
1776. 1776. לא.
לא, לא, לא, 1776. לא, 1776 זה ארצות הברית.
פילדלפיה 76.
ארבע שנים אחר כך,
בעקבות המהפכה בארצות הברית,
זה הגיע חזרה לצרפת ופורץ את המהפכה בצרפת.
אלף מה?
תודה, 1089. פורץ את המהפכה הצרפתית.
חירות,
נכון?
שוויון ואחווה.
ליברטה, לפטטה, איך איך איך?
ליברטה, קואליטה ו...
ליברטה, קואליטה ו... כן.
אז מרטין בובר אמר שהחירות, שוויון ואחווה, אז האמריקאים לקחו את החירות והרוסים, הקומוניסטים, לקחו את השוויון, ואת האחווה אף אחד לא לקח.
נשארה בודדה.
כל פנים,
המהפכה הצרפתית שהעיפה את לואי ה-16,
זרקה אותו מההסתור והרגה אותו, כן? והתחילה זה, מהר מאוד התהפכה לרצח עם צרפתי בתוך זה, נכון, רובספייר?
מתחיל לרדוף את כל מי שהוא לא לגמרי חירות ושוויון ואחווה כמו שהוא חושב שצריך להיות ומהר מאוד המהפכה הצרפתית נהפכת בעצמה למלחמת אזרחים עד שמגיע נפוליאון ועושה cut עם כל הדבר הזה והוא משתלט מחדש על צרפת אבל בעצם עדיין יש כאן רוחות מאוד מאוד של חירות ושוויון ואחווה וזה לא אמנסיפציה זה קצת לפני אמנסיפציה
ונפוליאון מתחיל להשתלט על אירופה והאדמו״ר הזקן אומר כך
ואגב רוב הצדיקים היו בעד נפוליאון כי הצער
אני לא זוכר איזה צר זה היה, ניקולאי או אלכסנדר שהיה בזמן אדמו״ר הזקן.
היה מאוד אכזרי ליהודים והיהודים מאוד מאוד סבלו, אבל אמר אדמו״ר הזקן, אם ינצח הצער
יהיה רע לגוף של היהודים וטוב לנשמה.
ואם ינצח נפוליאון
יהיה טוב לגוף של היהודים ורע לנשמה.
עדיף את הצער.
הוא ראה
בשוויון ובכל התרבות שמביא איתו נפוליאון סכנה מאוד גדולה. בעצם מה שקרה,
מה שקרה מאה שנים אחר כך שבאמת התחילה האמנסיפציה בצרפת ובגרמניה וחוללה התבוללות בקנה מידה מטורף. ארבעים אחוז מיהודי גרמניה היו מתבוללים
לפני מלחמת העולם השנייה עוד.
אז האדמו״ר הזה כן ניסה למנוע את העניין הזה ולכן הוא גם פעל
ששלח כל מיני מרגלים לנפוליאון וגם נס ממנו.
הוא לא הסכים להיות בכלל, הוא אומר, זה כאילו ראה בו את שורש הטומאה.
במנוסתו
מנפוליאון, הוא קיבל דלקת ריאות ונפטר.
היה צריך להוביל אותו על מזחלת שלג לבית העלמין היהודי הקרוב,
שהיה במרחק 120 קילומטר מהמקום שבו הוא נפטר. אני לא זוכר את המקום המדויק שהוא נפטר את העיירה, אבל בית העלמין באדיץ'
היה במרחק של 120 קילומטר, היה צריך להוביל אותו על מזחלת שלג,
וכך עשו.
מי שהיה בציון של אדמו״ר הזקן באדיץ' זה מין מקום ציורי כזה, זה לא לגמרי בית על מין, זה מין ציון כזה על גדות נהר, משהו כזה.
מקום מאוד יפה כזה, מאוד ציורי, אבל זה המקום הכי קרוב שהיה בו.
אז הוא בעצם נפטר במוסתו מנפוליאון.
נפוליאון כידוע הפסיד במלחמה, כל מי שניסה לכבוש את רוסיה בשלב מסוים קרס אל מול החורף. אז זו הדמות,
מי עומד מולנו?
האדם הגדול בענקים הזה יש אחד המסמכים המרתקים
המרתקים ביותר האדמור הזקן זה המסמך הבא
היה פה נשיא במדינה הזאת שקראו לו זלמן שזר או הנשיא השלישי
ויצמן בן צבי ואז שזר שזר היה חסיד חב״ן
שניאור זלמן רובשוב זה השם שלו
ויש ספר חסיד
נשיא ורבי כך קוראים לספר
נשיא חסיד ורבי כאילו
אגרות שהרבי שלח לנשיא שעזר, והנשיא שעזר שלח לו, והנשיא שעזר, גם בתור נשיא, היה מגיע לרבי כחסיד גמור.
ממש התרגשות וכל זה.
יש הרבה סיפורים על הקשר ביניהם.
על כל פנים, הנשיא שעזר,
הוא פעם אחת לקח
כתב ידו של אדמו״ר לזקן,
ונתן את זה לגרפולוגית
בשם רות צוקר,
יהודייה, אבל היא לא קוראת עברית ולא כותבת עברית,
אבל היא גרפולוגית, היא יודעת.
ונתן לה לנתח את הכתב הזה,
ופרסמו את החוות דעת שלה.
וזה מרתק לקרוא את זה, זה נמצא באינטרנט, תעשו,
אדמוור הזקן,
ניתוח גרפולוגי אצלכם.
מופיע במלא.
המשפט הראשון,
שזה כל כך מאפיין את הטניה,
הוא קצת כמעט מדויק, הוא אומר ככה, הגרפולוג העומד מול כתב יד זה מוצא עצמו המום.
והיא מתארת שם,
ואני אומר לכם עוד פעם, היא לא יודעת לקרוא עברית, זה לא שהיא הבינה מה הוא כתב,
היא רק יודעת מהאותיות, מצורת האותיות.
היא מתארת
תנועה של רצו ושוב. מצד אחד, היא מתארת אישיות שהתביעות שלה הן בעצם בלתי מתפשרות, ובעצם היא לא מסוגלת לחיות במגבלות של העולם הזה, והיא רוצה רק
להתעתק מכאן אל ההתמסרות והטוטליות המוחלטת,
ומצד שני, היא מתארת אצל אותו אדם כפייה עצומה
להישאר כאן בעולם ולפעול בתוך העולם, כי זו השליחות.
החיים מתארת.
איזה מין ממש תנועת ארצות ארצות ארצות שהוא מדבר עליה כאן בספר הזה עצמו.
וידוע שזו הייתה האישיות שלו, אדמור זקן היה.
אדמור זקן מספר שכשהוא היה צעיר,
אז היה לו חבר מאוד טוב שהיה, קראו לו רבי אברהם המלאך.
רבי אברהם המלאך היה בנו של המאגיד.
והוא היה
צדיק ומאוד מאוד פרוש, ופעם אחת הם עמדו בדבקות
ועשו איזה עיגול, כמו אורחון ימי הגל,
ואמרו, בואו נכנס לדבקות.
ואדמו״ר זקן אמר על הדבר הזה, אף חוכמתי היא שעמדה לי.
והעובדה שלמדתי הרבה חסידות,
עמדה לי שנשארתי בחיים, כי מרוב דבקות יכולנו להגיע למוות, וכשהרגשתי שאני עוד רגע זה, יצאתי מהמעגל הזה. כי עיקר השכינה,
עיקר הספר הזה, דירה בתחתונים.
רבי אברהם המלאך לא יצא, הוא באמת חלם מאוד ונפטר.
מרוב החוויה...
מה זה?
כן, אני לא זוכר.
אז זה העניין.
כלומר, התנועה הזו של רצון ושוב מצד אחד
להתדבק לגמרי בשכינה, ומצד שני
להישאר כאן,
יש כאלה שגם מסבירים שזה הציר הניגון של ארבע באבות,
בסדר?
תנסו רגע, זה מתחיל באיזה געגוע כאילו,
די די די די די די די די די די די די די, כאילו בסוף זה
די די די
הצליל של הבבה השלישית, אתה אומר, זהו, אין לי מה לחפש כאן בעולם הזה. ואז,
טח, מחזיר אותך, הבבה הרביעית זה מרש ניצחון.
דוי דוי דוי דוי דוי דוי, כאילו חוזרים חזרה למטה.
זה ממש התנועה של ארבע בבות, התנועה של רצו ראשון.
אז זה קצת לגבי בעל השמועה העומד לפנינו,
אדמור הזקן, סחוסו יוגן עלינו ועל כל ישראל, אמן ואמן.
טוב,
אנחנו בפרק כ'ה,
צמד פרקים כ'ה-כו',
ואני מזכיר לכם, מה שכבר הספקתם לשכוח, אני מניח,
שהספר הזה, אתם זוכרים שהתחלנו ללמוד, התחלנו ללמוד אותו מהשער.
נהגו ללמוד אותו מהשער.
והשער של הספר, אני קורא לכם עוד פעם,
ספר ליקוטי אמרים חלק ראשון, אני אקרא בשם ספר של בינוני, מלוקד מפי ספרים, מפי סופרים,
קדושי עליון, מיוסד על הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. כל הספר בעצם בא לתאר פסוק אחד,
פסוק אחד בפרשת ניצבים,
שם אומרת התורה, כי קרוב אליך הדבר מאוד. מהו הדבר?
מהו הדבר הזה שהוא קרוב? אז בפשט של הפסוקים זה מצוות התשובה.
ואדמור הזקן מנסה להסביר איך זה קרוב בדיוק.
והחידוש העצום של הספר,
שמה שקרוב זה הפרקטיקה.
ולכן כבר הזכרנו כמה פעמים שהמילה ממש מופיעה בספר הזה ממש פעמים.
380 פעם מופיעה המילה ממש בספר.
ממש זה גם ראשי תיבות,
מנחם אלדשניאורסה.
והרבי היה משתמש הרבה במילה הזאת.
נכון, בטוב הנראה והנגלה,
וכולם אומרים ממש, נכון, בקרוב ממש,
ממש, ממש הכוונה, משהו ממשי, קונקרטי,
שיורד עד העולם הזה.
אז החידוש הגדול שראינו עד עכשיו,
זה שבאמת שאדם ישנה את נטיותיו הנפשיות ואת משיכת הלב, ותהיה לו משיכה רק אל הטוב ולא אל הרע וכל זה, זה באמת קשה, זה עבודה של חיים שלמים,
וגם לא בטוח
נצליח בזה, עד, זה יכול להיות שאנחנו תמיד,
תמיד תהיה לנו משיכה כזאת אל הרע, אבל להצליח בפרקטיקה,
בסדר?
כלומר, האם אנחנו נגיע אי פעם למדרגה שנוכל להגיד לשון הרע לא מדבר אליי, יש כזה דבר, נכון, לשון הרע לא מדבר אליי?
אני חייב להגיד לכם שדווקא לשון הרע כן נדבר אליי. זה מאוד מעניין לשון הרע, נכון?
זה מעניין.
מה הוא אמר?
מה הוא עשה?
רק ככה, זה מעניין, לא נדבר אליי, מה זה?
זה כמו אחד שהוא יגיד,
הוא יגיד, שמע, עוגת, יש כל מיני עוגות כאלה טעימות, איכס, זה לא,
איכס זה לא, זה טעים. אתה אומר שאתה לא אוכל את זה כי זה לא בריא, אבל להגיד, זה כמו, נראה לי כמו אוכל רקוב, לא, זה טעים, זה, נכון?
אחד יעבור ליד רולדים בחנוכה עם הסוגבניות האלה שם, ויגיד, לא, זה לא טעים, זה טעים,
זה סוגבניות, זה טעים.
אתה יכול להגיד, אני.
אז להגיע למצב, עכשיו, הצדיקים באמת, אצל הצדיקים זה באמת מגעיל אותם, בסדר?
זה נכון, גם במצוות,
גם בלא תעשה וגם באעשה.
להגיע למצב שאני מתגעגע לתפילה.
נגוע.
אני כבר...
מתי כבר נתפלל מנחה?
מהבוקר כבר, משחרית, אני כבר מתגעגע למנחה.
זה מלאכת הצדיקים.
אוקיי, אבל להצליח להבין
שתפילה זה דבר חשוב, מתנה,
ולהגיע לתפילה ולהתארגן בהתאם שהיא תיראה כמו שצריך,
זה קרוב לכל אחד אחד מאיתנו.
להבין,
ללמוד שלמרות שלשון הרע זה מעניין וערב לאוזן ולחיך וכולי
זה דבר גרוע וזה פוגם והורס מערכות יחסים חברתיות ולכן להצליח להימנע מלדבר לשון הרע ולהימנע מלשמוע לשון הרע זה זמין, זה קרוב.
וכמו שגם דיברנו בשבוע שעבר, גם לא השאירו אותנו לבד להמציא את הגלגל. יש הלכות מסודרות, איך מותר לעשות, איך אסור לעשות, מה כן, בסדר?
זה הקרוב, זה הזמין.
מה שקרוב זה היכולת להכריע בסוף
בקצה המבצעי שלנו, יש לי עכשיו הרבה דוגמאות מהצבא, הרבה
טרמינולוגיה מהצבא.
כן, הרבה טרמינולוגיה מהצבא. הקצה המבצעי,
הקצה המבצעי בסוף הוא העיקר.
הוא העיקר.
כמובן ש...
הוא העיקר כי בסוף זה מגלה שבתוך המאבק באישיות שלי בין החלקים שמושכים אותי כלפי מטה
לבין החלקים שמושכים אותי כלפי מעלה, מי ניצח?
איך נדע מי ניצח?
בסוף מי שנשאר עומד על המגרש הוא זה שניצח.
אז אם אני בסוף הצלחתי להכריע לכיוון החיובי,
לכיוון הטוב, אז ניצחתי.
הנפש האלוקית ניצחה את הנפש הבימית.
זה האירוע.
וזה קרוב אליך מאוד.
זה זמין.
כי יש לנו הלכה.
אני מזכיר לכם את העצות שהוא נתן לנו, את הידיעות.
יש לנו א' את ההלכה.
הנפש הבימית בעצמה רוצה
שינצחו אותה היא מעוניינת לזבל ג. יש לנו ירושת אבות אהבה מסותרת מסירות נפש מאבותינו ד. אנחנו
ראינו בפעם שעברה שגם במצווה דה רבנן אנחנו מבינים שלא משנה
הוא נתן לנו איזה תבנית מחשבתית שהיא מאוד עוזרת שאומנם במצווה דה רבנן האיסור הוא קל אבל סיבוב אגב הוא זהה הניתוק
אתה לא עושה את דבר השם יש אחד שלא עושה את דבר השם בדבר גדול ויש אחד בדבר קטן אבל הצד השווה שווה שניהם שהם שניהם לא עושים את דבר השם
בסדר, אחד מסובב את הגב ומתרחק 200 קילומטר, אחד רק סובב את הגב, אבל יכול להיות שעיקר הבעיה זה סיבוב הגב.
אז כל הדברים האלו נותנים לנו כוחות ויכולות להצליח להבין
שכשאני נמצא מול איזה אתגר כלשהו, בין אם זה בקיום מצוות עשה
ובין אם זה בלא תעשה,
אז אני יודע שבסוף,
מה שנקרא, את הכסף סופרים במדרגות.
בסוף,
בסוף זה,
בסוף אני אומר, אוקיי, הצלחתי לעמוד במשימה או לא?
זה הרבה פעמים, הרבה פעמים התקפתי,
לפעמים אני מרגיש שזה גם בשבוע שעבר חזרתי לקו באופניים אחרי שלושה חודשים,
ביטיק שלושה חודשים,
בגלל כל המילואים וכל הזה, וגם...
טוב, אז על זה נאמר,
הגוף הוא משל גדול מאוד גם לעבודת השם, תעזבני יום,
ומה יום הזה, כאלה, אז אתה מרגיש איך הכל שם, אז שירים צריכים להיזכר בכלל מאיפה זה מגיע, מאיפה זה מתחיל.
בסדר, זה באמת היה הרבה יותר קשה, הרבה יותר קשוח,
אבל אמרתי לעצמי,
כשאדם בכושר ובשמחה אז הוא מגיע,
וזה הכל סבבה, וזה זורם,
לא כושר ולא זורם, ואתה...
התקפיה כזאת, אמרתי לעצמי, לא רק שאתה לא...
אתה תעשה לעצמך הנחות.
הגעתי לסוף המסלול, אמרתי, עוד קצת.
עוד.
גם את העלייה הזאת שכבר עלית, תעלה גם אותה.
זה התקפיה כזאת.
הכי אני רוצה, שזה לחזור חזרה למצב הלפני,
שהכל בזרימה ובכושר, ואתה מגיע, והמסלול כבר זה, ואתה מטורף אותו.
אבל יש שמחה שאתה אומר בסוף, בסוף, בקצה המבצעי,
באתי,
סיטי,
חרבתי ועוד הוספתי וכאילו לא ויתרתי. אתה בסוף עושה עם איזה שמחה וסיפור.
זה נכון גם,
רבי יצחק, יש לך אישור מיוחד מההנהלה לשבת שם ולא פה?
זה דבר כזה, צריך להגיע לעמותת...
אה?
אה, לא, אתה יושב פה, לא?
אני מחבר את זה לכיסא מפלט וכל מי שיושב שם לא במקום?
בסדר.
טוב.
בואו נראה קצת, בסדר, זה מובן, אז בואו נראה את המילים החשובות בפרק כה. וזהו שכתוב,
מי שיש לו, טניה הכי טוב, מי שלא יסתכל בטלפון.
וככה אני אלמד עליו זכות שהוא לא בוואטסאפ.
וזהו שכתוב, כי קרוב אליך הדבר מאוד.
מה קרוב,
יוחאי,
שבכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעביר רוח השטות והשכחה מקרבו. זה עוד דבר שהוא לימד אותנו, שהחטא,
בוא נגיד ככה,
אם אני מרוכז ואני במיטב כוחותיי ואני מדויק, אני גם לא אחטא.
בואו ניקח דוגמה
את הנגיד כביש.
אם אדם נוהג בכביש והוא בסדר והוא מרוכז והוא לא עשה תאונה.
ולא רק שהוא לא עשה תאונה אלא גם אם תקרה לו תקלה,
הוא ידע להתמודד איתה.
גם אם יקפוץ למישהו לכביש הוא ידע לבלום.
מרוכז!
אבל אם אדם עייף
הוא ככה, מה?
הכביש בורח. זה אבי אבות הטומאה.
תשמעו, זה קרה לי עכשיו.
אתם יודעים, יש שני סימנים, אם אדם עייף מנהיגה, אני מוכר לכם פה עצות טובות.
שני סימנים מובהקים. סימן אחד,
אתה לא מסתכל במראה,
כי העין קשה לה לעשות את המסע הזה, כי היא כבר עייפה.
וסימן שני,
איך?
אה, וואלה, כן, הראש?
זה לא הכרתי.
על מה?
על משענת ככה?
אה, אז זה גם סימן.
סימן שני,
אין לך מושג איך הגעת לפה.
אתה נמצא באיזה צומת, אתה אומר, איפה אני נמצא?
אני ב... לאן אני נוסע?
אתה נהגת ככה, אבל בדרך כלל אדם נוהג, אז הוא אומר, עברתי את זה, אני תכף אגיע לזה, פתאום אתה אומר, רגע, איפה אני?
בשני המצבים, אחד משניהם, לא צריך את שניהם,
זה סופר מסוכן, אתה חייב לעצור מיד ולנוח.
מיד, כי אף פעם אתה לא תוכל לתפוס את הרגע שאתה נרדם על ההגה. אתה לא אומר, אני ארדם, אין דבר כזה. אתה פתאום, אתה מוצא את עצמך ככה וה...
אז מכיוון שעכשיו היה לי הרבה נסיעות, אלדד יודע, נסענו הרבה נסיעות מהר דב הביתה, נסיעות ארוכות.
אז אחת הנסיעות כבר
הייתי עייף, הרגשתי שאני עייף.
אבל אז היצר הרעי, יימח שמו וזכרו,
אומר לך, בסדר, אתה עייף.
עוד מעט ביוקנעם יש תחנת רענון.
ממש שם עשו מיוקנעם תחנה ממש... אתה מכיר? עצרת שם, אלדד?
לא עצרת ביוקנעם?
אה, אתה נסע בכביש בבקעה.
יש שם אחלה תחנת רענון,
וממש, אמרתי, יאללה, אז במקום להגיד לעצמי, תקשיב, אתה עייף, תעצור עכשיו, כי שני הסימנים אומרים, תעצור עכשיו.
אמרתי, אני ממש הייתי חמש דקות משם, שבע דקות משם, לא יותר.
אני נוהג ככה.
וזהו, ו...
בקיצור, לא שמתי לב איפה אני נמצא, איזה אתה זה, ופשוט עליתי על, יש שם איזה מקום שאתה צריך לקחת נתיב אמצעי ליוקנער,
והנתיב הימני זורק אותך לכביש 6 לכיוון חיפה.
אני נוסע ככה, פתאום אני רואה שאני רואה שילד,
וואלה, אני נוסע לחיפה, מה קורה פה?
אמרתי לעצמי, הבנתי את הרעיון, תעצור, בדיוק היה תחנת דלק, עצרתי,
קמתי את הראש, רבע שעה, אתה ישן חזק, רבע שעה,
אתה קם חדש.
נסעתי עד המחלף הבא, הסתובבתי, עצרתי גם ביוקנעם, אמרתי, אני לא אוותר על הקפה.
אז אתה עייף,
אז הוא, אדם שהוא עייף,
חלש, יש לו רוח שטות, שכחה, הוא חוטא.
אז מי אני באמת?
מי שאני באמת זה, כאילו, זה עוד עצה, עוד עצה. כשאני באמת, אז אני לא החטא.
שלב שהייתי עייף ורוח שטות ושכחה, אז הוא אומר, זה ברשותו של האדם, שמואל.
ברשות האדם להעביר רוח שטות ושכחה מקרבו,
ולזכור ולעורר אהבתו להשם אחד המסותרת, ובוודאי בלבב בלי שום ספק. זה הכל נמצא בפנים.
הכל נמצא בפנים.
יש דברים שעוזרים.
כל מיני פסוקים שאדם אומר, להגיד איזה פסוק, להגיד איזה תפילה,
כתוב
לדמיין איזה מראה דמות של צדיק,
לנגן איזה ניגון, יש כל מיני דברים שעוזרים לאדם,
כשמתגברת עליו איזה רוח שטות,
לערוץ אלפיים, בסדר? כאילו,
כשאדם מתגברת עליו איזה תאוות עריות, אין בעיה, קר, קר, קר, ערוץ אלפיים.
יש סיפור נפלא לרב אורי זוהר, זכר צדיק לברכה,
הרב אורי זוהר,
שהוא יתווכח עם הילדים שלו.
הילדים שלו גם כן עשו לו כל מסרטים וכל זה, והוא
ככה צעק עליהם, והם צעקו עליו, וזה כל,
ואז אשתו אומרת לו,
למה אתה צועק?
למה? כאילו, תדבר בנחת.
אז הוא אמר לה, למה את רק אומרת לי?
למה את לא אומרת להם? גם הם צועקים.
אז היא אמרה, כי הם לא משלמים 500 שקל כל פעם שהם כועסים.
הוא קיבל על עצמו, אם הוא כועס, הוא נותן 500 שקל צדקה.
פחדה שיגמר הכסף.
כן, אז זה גם כל מיני עצות.
לך תרוץ אלפיים,
תן עשרים שקל לצדקה על כל פעם שאמרת משהו. כל מיני עצות שאדם מכין לעצמו, אם זה חשוב.
אז אתה מכין לעצמך כל מיני...
אז זה זמין לנו, וזה שכתוב,
ובלבבך,
נכון, קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך.
בלבבך, זה אומר שזה לא רק יראה,
קרוב אלי הדבר מאוד לא לצער את הקדוש ברוך הוא, אלא גם קרוב אלי הדבר מאוד
לשמח אותו.
גם שמחה וגם מירה. דיחה וגם דחילו, דחילו זה יראה.
דהיינו לא להיפרד בשום אופן מייחודו ואחלותו יתברך,
אפילו במסירת נפש ממש,
בלי שום טעם ושכל מושג,
אלא בטבע אלוהי,
וכל שכן בשבירת התאוות הקלות מייסורי מיתה, הקלות מייסורי מיתה,
שקרוב אליו הדבר יותר לכבוש היצר, אין מבחינת צור מרע, אפילו מעבירה כזאת דברי סופרים,
שלא לעבור על רצונו להתברך, מאחר שנפרד במייחודו ובאכלותו, כמו בעבודה זרה ממש,
בשעת מעשה, והרי גם בעבודה זרה יכול לעשות שובה אחר כך.
אם אומרים לאדם, תקשיב,
תגיד, אתה מוכן להיפרד מהקדוש ברוך הוא? לא, מה פתאום, אני לא מוכן, לא.
אז אולי אני אתן דוגמה,
דוגמה יותר קרובה אלינו.
אומרים לאדם, תגיד, אתה מוכן לא להיות נאמן לאשתך? מה פתאום? מה זאת אומרת, אני נאמן?
אז תדע לך,
שאם אתה,
קונה משהו
בלי שהיא יודעת, זה גם חוסר נאמן. אה, באמת?
לא חשבתי ככה, מה שלא יודעים לא כואב, לא לצייר אותה וזה.
לא, לא, תדע לך, זה מאותו סוג, זה לא אותו חומרת מעשה,
אבל זה מאותו סוג. טוב, טוב, מעכשיו אני קורא מה שאני קונה, אני אומר לה, אני
עושה את זה ביחד.
או זמן.
כן, אתה...
לא, צריך להודיע, אני...
איפה אתה? אני בדרך. איפה בדרך? בינתיים הוא.
נכון, זה גם, זה אותו סוג.
זה לא אותו מעשה, כמובן. יש חוסר נאמנות שהוא חמור מאוד, אבל זה מאותו סוג.
אתה מוכן להיפרד.
זה יוצר פירוד.
צודק.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
שאם אדם מבין שכל מעשה שאנחנו עושים, עבירה, הוא יוצר פירוד.
כמו עבודה זרה.
מאותו סוג. אז הוא מקבל כוח.
ו...
מה אני אגיד לכם, גם אה...
אולי צריך גם את זה לפעמים.
עכשיו שיש כל כך הרבה...
גיבורים,
גם שנופלים. אתמול הייתי בהלוויה של מירון,
מירון משה גרש,
פתח תקווה.
אז
פגשתי מהעיר שלנו, אז בני עירו,
אני יכול ללוות אותו, איזה גיבור, איזה
סיפורים סיפרו עליו. בן יחיד, בן יחיד.
אבא שלו עמד שם והספיד.
הוא אמר, אני מצדיע לך, אתה גיבור ישראל. כאילו, לא התלונן, הוא אומר, אין,
הבור שאנחנו נחתום לך, זה החיים, זה החלום שלך.
אתה גיבור ישראל, כולם צריכים לדעת, ממש ככה. גם האבא הספיד בגבורה.
לא רק כל החברים וכל המפקדים וכל ה...
כל פנים, אני אומר, אנחנו רואים אנשים עכשיו, בזמן הזה,
שמתמודדים עם דברים מורכבים ביותר, חלק מחטופים ושכול ונכויות וקטיעות ואלף ואחד דברים,
ורואים את העוז ואת הרוח.
זה נותן לכל אחד מאיתנו, אני חושב, כוח ועוז
להתמודד עם היום-יום,
גם עם הדברים הפשוטים, בסדר? כאילו, בוא תראה את האנשים איך הם מתמודדים, תיקח מהדבר הזה גם כן כוח.
אז זה יותר אהבת ישראל, ויותר אחווה, ויותר זה, כאילו.
האירוע הזה הוא אירוע שיכול וצריך לתת לכולנו כוח.
אז זה מה שהוא אומר כאן לגבי ה...
אני רק מנסה, כאילו, זה מה קרוב אלינו מאוד?
מה שקרוב מאוד
זה לא שינוי הנטייה הנפשית.
הנטייה הנפשית כנראה תמשיך ל...
נאמר ככה, הרע ימשיך לעניין אותנו,
בסדר? הוא לא זה.
זה היכולת בסוף,
בקצה המבצעי, בזה, להכריע לטובה.
איך?
תלמד,
תבין שזה חשוב, תכין לך ציודים מתאימים,
תרצה להכריע.
ואתם יודעים, בקצה, בקצה, בקצה,
יש סיפור בסוף קידושין על רבי עמרם חסידה,
שפתאום קיבל התקפה,
התקפה או התקפת הפתעה מהיצר הרע על ענייני עריות, נכון? הגמרא מספרת שהייתה שם איזה שבויה ורצו בינתיים בלילה, איפה היא תהיה? אמרו נותן את הרבי רמב״ם חסידה שם, אין בעיה, הוא צדיק, הוא חסיד, לא יקרה כלום.
ושמו אותה גם בבית של רמב״ם חסידה וגם שמו אותה באיזה עליית גג כזאת, וגם לקחו סולם של עשרה אנשים, כתוב שם בגמרא, מה כתוב שם?
עשרה אנשים צריכים, מה? שלום זה?
איך?
כן, ואז בלילה היא עברה, והלבנה האירה את דמותה,
ורבי עמרם, מה זה לקח סולם של עשרה אנשים שם וזה התחיל לטפס.
ואז הוא צעק, נו רבי עמרם, אש!
אש!
באו ואמרו לו, ביישת אותנו, אמר להם, עדיף תתביישו בבעולם הזה ולא תתביישו בבעולם הבא. גם זה כלי!
גם זה כלי. מה, אתה יודע שקשה לך לבד, אז תדאג שיראו אותך, אל תהיה לבד.
נכון, היה אחת ההצעות לאנשים שהם נכשלים
בעניינים של אריות במחשב וכל הדברים האלה.
זה חשוב לך, אתה לא רוצה להיכשל בזה, אתה רוצה לשמור על הנקיות של הנפש מהדברים האלה, אז תעשה כל מיני דברים, תשים רימון,
את הסיסמה תיתן לאשתך או למישהו אחר.
ואחת ההצעות, בשם השבט הלוי, לנהוג הלכות ייחוד עם המחשב.
ייחוד. אתה לא נמצא במחשב לבד. מחשב, תמיד שיש לך עוד אנשים סביבך, זה עוזר.
זה עוזר, יש עוד אנשים סביבי.
זה לא רק עוזר שאני מתבייש, זה גם נותן כוח.
זה גם נותן כוח.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
זה בידיים שלנו.
היכולת להצליח
להביא בסוף, בזמן הביצוע,
להביא את הטוב לכך שהוא ינהל והוא יכריע,
זה קרוב, זה זמין, אנחנו לא לבד, יש לנו המון המון כלים שיכולים לעזור לנו,
וגם הצלחה גוררת הצלחה, ואחרי זה עוד הצלחה גוררת הצלחה. זה כמו אדם שרוצה לקום בשעה מסוימת, משהו שחשוב לו.
אז מה הוא יעשה?
לא יש שני שעון אחד, יש שני שעונים וגם מבקש מהחבר שיעיר אותו וישיר את החלום טיפה פתוח, הוא יקום בזמן,
הוא יקום בזמן, נכון? כי זה חשוב.
אני טיפה מדלג,
הוא כאן מעריך בכל ה... זה אני מדלג טיפה לסוף הפרק,
ובזה יובן,
הוא מדבר פה על היכולת של האדם לשאול בתשובה ועל זה שהקדוש ברוך הוא מקבל תמיד את
את מי שחטא וגם תשובה על דברים בטלים, גם היא מתקבלת.
בקיצור, היכולת גם לחזור ולתקן.
אני חושב שזה קל.
בוודאי מכל מיני איסורים אחרים.
אז אני מסיים פה את ה...
אני קורא כאן את סוף הפרק.
ובזה יובן למה ציווה משה רבנו עליו השלום במשנה תורה לדור שנכנסו
לארץ לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום,
לקבל עליו מלכות שמיים במסירות נפש,
נקודה. הרי משה רבינו אומר, נכון?
בספר דברים, שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד, ואהבת את השם אלוהיך, וכל אבבך, וכל נפשך, וכל נועדיך,
נכון? ובשוכבך ובקומך, זה מופיע שם. אז כבר בפסוק עצמו,
אנחנו למדים,
והיו הדברים האלה אשר אמרו צבחיים על לבביך, ושיננתם לבניך,
ודיברת בהם, ושבטך,
בביתך ולכתך בדרך ובשוכבך ובקומך.
אז כבר בפסוק עצמו אנחנו לומדים שהדברים האלה צריך לדבר אותם גם בשכיבה וגם בקימה.
כלומר, פעמיים ביום תזכיר לעצמך מה אתה עושה.
אגב, זה נורא חשוב.
גם בצבא, פעם ביום, פעם ביום, יש תבריך נמצב.
חבר'ה, התפזרנו, אנשים היו בבית.
אזכיר לכם, אנחנו כאן נמצאים בגזרה הזאת והזאת. זה האויב.
המטרה שלנו הגנה על זה וזה, נכון? כאילו אתה מזכיר לעצמך, אפילו שזה חזרה כל יום אותו דבר, כל יום זה, אבל זה ככה, אדם מזכיר לעצמו את ה...
אז זה משה רבנו.
אומר להם לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום, ולקבל עליו מלכות שמיים במסירות נפש, והלא יבטיח להם.
פחדכם ומורככם יתען השם.
יש הבטחה, אמרתם, אל תדאגו, אתם תיכנסו לארץ ישראל, מה שתקרא, לא טומט.
הם יברחו.
לא מספיק.
אלא משום שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו להשם על ייחודו.
כשיעקב הולך לקראת הפגישה עם עשו,
אז הוא מתאר לעשו, הוא מתאר למלאכים שלו,
כל מיני שאלות שעשו ישאל אתכם.
ויעקב יפגושך עשו אחי ושאלך,
למי אתה ולמי אלה לך?
אז אומר כאן האדמור הזקן,
תנסה רגע לחשוב על השאלה.
שואלים לך, תגיד, למי אתה שייך?
לקדוש ברוך הוא או לעשית רעך?
מה התשובה?
אני שייך לקדוש ברוך הוא, מה זאת אומרת? אני רוצה להיות היום.
מעולה, את זה תזכור.
אדם צריך לזכור כל יום, אני רוצה להיות עבד השם יתברך.
להיות שליח של הקדוש ברוך הוא, להיות עבד שלו, להיות בן שלו שיתקיים בי הפסוק
יראהך יירוני וישמחו, זה מה שאני רוצה.
בסדר, כאילו...
אבל ידעתי שגם אם אני מדבר לשון רע אני נמסר לממשלת עשית רעך, אבל מה שהוא אומר כאן,
משום שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד
עניין מסירת נפשו להשם על ייחודו,
שיהיה קבוע בליבו תמיד ממש יומם ולילה ולא ימיש מזיכרונו.
זאת אומרת, אדם, כאילו,
אני אגיד פה איזה משהו קצת, אני מקווה שתבינו אותו בצורה הנכונה.
עכשיו יוצא לי עוד הרבה מבתי העלמין בגלל הלוויות.
אחרי בית העלמין, אז החלקה הצבאית, לא כמו הרצל שזה הכול חלקה צבאית,
אלא ברוב בתי העלמין, החלקה הצבאית ניצח בתוך בית הקברות.
סטופ.
אז אתה קורא מה כתוב על המצבות.
אני אומר, בסוף אדם צריך לראות את החיים שלו
לאור מה שהוא חושב שהוא רוצה שיכתבו עליו במצבה.
שנלחה כולנו עד גיל 150, בסדר?
אבל בסוף במצבה אין הרבה מקום,
וצריך לשים שם את העיקר.
נכון, העיקר. מה, מה, זה העיקר.
זה הדבר, כן?
אז לדוגמה, אחד הדברים זה שאדם אומר לעצמו,
אני,
אם אני אדרש,
אני מוכן למסור את הנפש למען עם ישראל.
שזה כל מי שהולך למילואים,
אז זה מה שהוא אומר, כל מי שמתגייס לצבא.
אם יגידו לי, חלילה, לעבוד עבודה זרה, אני מוכן למסור את הנפש.
אה,
אתה מוכן למסור את הנפש.
על העבירות אתה לא מוכן למסור את הנפש, נכון? הם יגידו לך, בוא, בסדר. אם יצא לי איזו עבירה אני עושה את זה, אבל אני לא אלך להתאמץ תרמידה.
אז מי אתה באמת?
איפה נמצאת, איפה מונחת עומק האישיות שלך? עומק האישיות שלך מונח, אצל השם יתברך, אתה מוכן בשבילה למסור את הנפש, למות למען עם ישראל, מה שיש לנו כל כך הרבה.
מאות אלפים חיילי מילואים וחיילים סדירים אומרים, אנחנו באנו כאן להגן על עם ישראל.
קודם כל, כל מה שצריך.
זה מי שאתם באמת, כולכם חתיכת כלל ישראל.
וואו.
את זה אתה לוקח גם לשגרה, זה נותן המון המון כוח.
לדעת מי אנחנו באמת.
לכן הוא אומר,
אלא משום שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו להשם על ייחודו,
שיהיה קבוע בליבו תמיד, ממש, יומן, וצריך להזכיר את זה, יומן ולילה,
לא יאמיש מזיכרונו,
כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו ולנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה. כי היצר הרע מגיע, מה שנקרא,
כמו מלאכת בורר, אוכל ביד ומיד. הוא אומר לך, תקשיב, הוא עכשיו ניתן לך איזה הנאה.
עכשיו, מזומן, שדיד, כן, ככה מזומן.
והיצירה טובה, אז תקשיב.
אז אם אני נלחם בהווה מול הווה, הוא ינצח.
כי הוא תמיד, הוא אומר לך, אני אתן לך עכשיו הנאה.
עכשיו יהיה לך טעים, עכשיו יהיה לך מעניין, עכשיו יהיה לך מגרה, עכשיו.
אבל אם אני מגיע נצח מול הווה, מי לוקח?
הנצח לוקח תוך שנייה, זה בכלל לא פייט.
אם זה הווה מול הווה, היצירה היא כך.
אבל אם אני אומר לו, תקשיב, נשמה, אני לא התחלתי מפה,
אני מאברהם אבינו הגעתי לפה בכלל. אני מ...
לכן יש... דיברנו על זה פעם באחד משיעורי נפש הפרשה, אחת העצות החזקות להתגבר על יצר הרע
זה לדמיין דמויות
של אבא או סבא.
במיוחד סבא, למה?
כתוב בנאות דשא ירביצני.
זה כתוב אצל יוסף, נכון? שיוסף היה,
הייתה לו התמודדות קשה מאוד, ואז הוא ראה את דמות יוקרנו של אביו, נראתה לו בחלום,
בחלום,
ואמרה לו,
כשאדם רואה, נגיד, את הדמות של אבא שלו או סבא שלו,
אז זה שם אותו על ציר הנצח.
אבא, סבא, אבא, סבא, סבא שלפניו.
נצח מול הווה, נצח לוקח.
אין בכלל ספק.
אז כשאדם אומר, שמע ישראל, השם אלוה כינן שם אחד. למה אני שייך? למי אני שייך?
הוא מקבל כוח להתמודד עם כל עצות היצר, כי עצות היצר יש להם,
הם רק עובר, אין להם כלום מהעתיד, הוא לא יודע להבטיח, עכשיו יהיה לך כיף, עכשיו יהיה לך עונר, עכשיו יהיה לך איזה הנאה מיידית.
אה, עכשיו, אני נדבר איתך, אני...
מה יש לך להציע לי למחר, כלום, אז עזוב אותי.
זה הדבר הזה.
בפרק הבא שנגמר בעזרת השם בשבוע הבא, הוא נותן פה עוד עצה מאוד מאוד מיוחדת,
ובשביל להבין אותה צריך קצת להבין בהלכות היאבקות,
ואיך הולכים מכות וקצת זה, ואנחנו נדבר על זה בעזרת השם בשבוע הבא. שבת שלום!
