החזרת החטופים, שהיא בוודאי שליחות ומחויבות, נעלה שלנו, של מדינת ישראל, של צה״ל,
היא לא תימדד בפני עצמה,
אלא היא חלק ממכלול יותר גדול.
חבר פעם לימד אותי שבריצה,
יש ריצה שנקראת LSD,
Long-Slow Distance,
ריצה לטווח ארוך,
ולכן רצינו אותה בקצב קצת יותר איטי,
כדי לעמוד ביעדים.
אנחנו שמים לב שכל המלחמה הזאת,
הקצב שלו הוא אחר.
זה לא מלחמת ששת הימים וגם לא יום כיפור,
אלא עובדים פה לאט, כי עובדים פה ביסודיות מאוד מאוד גדולה.
המבחן של שחרור החטופים, שכמו שאמרתי זאת מטרה נעלה,
יהיה בהמשך המלחמה,
בהמשך ההכרעה של חמאס,
ויש לזה דברים מאוד מאוד מדידים, פשוטים. לא ייתכן שיירו אפילו לא טיל אחד מעזה עלינו. הסיבה שלא יורים מג'נין על עפולה היא לא בגלל שהערבים שם יותר נחמדים, זה בדיוק אותו אויב,
זה בדיוק אותה שנאה, זה בדיוק אותה תאוות רצח.
הסיבה היא בגלל שיש שם מפלצות קטנות, והורגים אותם כשהם קטנים.
וכך אותו דבר צריך להיות גם בעזה.
ולכן העסקה להחזרת החטופים, חלקם,
היא חלק ממכלול שכולל בתוכו עוד שני דברים. הדבר השני הוא המחויבות של כולנו להחזיר את כל החטופים,
את כולנו ללא יוצא מן הכלל,
וככל שהלחץ הצבאי יגבר והעוצמה,
ככה זה יקדם.
והמחויבות היותר עליונה זה לפרק, לנצח את החמאס,
נחושים לזה, נותנים את הזמן לזה, גם במילואים, גם בצפון, גם בדרום,
כדי שבתוך כל המכלול הזה,
גם החטופים שישוחררו כעת יהיו חלק מהמאמץ הגדול,
מהניצחון הגדול שאנחנו חייבים להשיג למען עם ישראל, למען כבוד ישראל,
למען כבוד השם צבאות שחולל,
למען הדורות שהיו ולמען הדורות שאיתנו.
חזק, חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו.
