טוב שלום וברכה אנחנו לומדים קצת לסוכות, חג סוכות
חג מרובה במצוות
מגולגל במצוות אומרים חכמינו זכרנו לברכה
קצת מזכיר את האימרה של הרב מקורצק
שאמר לחסידים שלו שאני רוצה שלא תעשו חטאים לא בגלל שתפחדו מהעבירה או בגלל
שתרצו את השכר אלא כי לא יהיה לכם זמן
אז באמת ארבעה ימים האלה בין יום כיפור לסוכות
לימים שהם עמוסים, עמוסים במצוות, בונים סוכה וסוחבים וזה, ובלב לב המצוות נמצאים ארבעת המינים השנה לא נוטלים בשבת,
אבל עדיין זה לא נראה לי שירגיע את הזריזות ואת ההשתדלות של כל אחד מאיתנו לרכוש לעצמו ארבעת המינים מהודרים.
קודם כל אני רוצה להגיד על זה איזה משהו
משהו כללי שברוך השם זכינו בארץ ישראל לשפע גדול מאוד של ארבעת המינים.
ארץ ישראל מייצאת לחוץ לארץ, היא בעצם היצואנית המרכזית של ארבעת המינים
לכל העולם.
ויש שפע גדול של ארבעת המינים, וחלק מהעניין של ארבעת המינים זה שהם לא מאוד מאוד יקרים.
כלומר, הם ודאי צריכים לכסות את העלויות של החקלאי שהשקיע באמצע,
שזה בסדר גמור, אבל זה לא, אין פה איזה עניין לקצות אתרוג באלף שקל או משהו כזה,
כי חלק מהעניין זה שהוא לוקח טוב לכם, אדם יורד, לוקח לו אתרוג, לוקח הדת, לוקח ערבה.
מבסוט על הדבר הזה והוא מקיים את המצווה זה כאילו מצווה שנועדה לחזור חזרה לחיים אנחנו אחרי הניתוק ואחרי ההתרוממות של ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים שבהם
כמעט לא ישנים והולכים לידיהם סליחות פתאום אנחנו אומרים תחזרו לחיים תחזרו לסוכה תחזרו למציאות החיים וכאילו זה קצת כמו חתונה אחרי שהיה התרוממות של הרוח של
של החופה של הקידושין של החדר יחוד עכשיו מתחילים לחיות ביחד החיים הם איך שנראים החיים הם זורמים בצורה טבעית כל פנים לגבי ארבעת המינים
אז ידוע שארבעת המינים רומזים לכל מיני חלקים בגוף האדם איברים בגוף האדם גם הפייטן הנפלא רבנו משה
שחיבר את הפיוט הנפלא סוכה בלולב גם הוא ציין את זה נכון הדס רומז
לשלושה אבות יוסף
משה ואהרון בדי הערבות יוסף ללולב חמדת לבבות דוד לאתרו קלה כלולה אז יש כאן
גם השוואה לדמויות וגם השוואה לאיברים ובאמת זה בנוי על בסיס המדרש יש פה שני מדרשים מאוד מאוד מעניינים
המדרש אחד אומר
פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא
שכתוב בו עוד והדר לבשת כפות מרים זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו צדיק הטמר יפרח ענף עץ אבות זה הקדוש ברוך הוא
שכתוב והוא עומד בין ההדסים והרבה נחל
זה הקדוש ברוך הוא
שכתוב בו סולו לרוכב בערבות
ביה שמו כן אז אם כך
כל ארבעת המינים האלה בעצם חוזים לכביכול צדדים שונים בהנהגה האלוקית שזה דבר מאוד מאוד מעניין הדבר הזה כן
הקדוש ברוך הוא בא לידי ביטוי בכל אחד מארבעת המינים,
נפלא,
וזה בעצם אומר שיש כאן איזו התגלות אלוקית בכל אחד מארבעת המינים, שבא לידי ביטוי אצלנו, באיברים שלנו, וזה המדרש מיד אחר כך, סמוך אליו,
רבי מני פתח ואמר, כל עצמותי תאמרנה,
השם מי כמוך.
לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב.
השדרה של הלולב דומה לשדרה של אדם,
כן, עמוד השדרה,
וההדס דומה לעין,
והערבה דומה לפה, שפתיים, והאתרוג,
דומה ללב.
אמר דוד, אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולים כנגד כל הגוף. ניקח ביחד גם את השדרה ואת העיניים ואת הפה ואת הלב. זה נותן לנו את קומת האדם השלמה.
הווי כל עצמותי תאמרנה. אז קודם כל יש כאן
בפסוק הזה גם תיאור פשוט ממש פיזי של מה קורה בזמן נענוע, ארבעת המינים.
אנחנו באמת זזים עם כל הגוף כי התנועה קודם כל היא כזאת, אנחנו מוליך ומביאים, מעלה ומוריד פעם אחת, אז יש כאן תנועה עם הידיים,
ואחרי זה אנחנו גם מסתובבים עם ארבעת המינים ומקיפים את התיבה ונמצאים כל הזמן בתנועה. אז בעצם כל האירוע כאן הוא אירוע של איזושהי תנועה רוחנית
שאנחנו לוקחים ומנסים להכניס לתוכנו את האור האלוקי הזה לתוך האישיות שלנו,
וזה קורה תוך כדי תנועה.
בכל אופן, המדרש מבדיל כאן בין ארבעת המינים ומקביל אותם לדברים שונים, ואני רוצה טיפה לעיין בזה ביחד,
קצת כדי שנדע שאנחנו נענים ארבעת המינים,
איזה תיקונים צריך לעשות. אז מתחילים באמת מהלולב.
נתחיל מהלולב. קודם כל,
צריך לדעת שבארבעת המינים,
בכולם בולט צד האחדות.
כל ארבעת המינים מבטאים אחדות. הלולב, הענפים שלו צמודים.
ההדס גם כן, 3 עלים שכופים את העץ.
האתרוג, הו דר באילנו משנה לשנה, אז הוא מאחד את העונות כולם.
והערבה היא אכוונה זה עץ הערבה כשהרוח
נשבת בו, אז העלים נעים ככה בהרמוניה. אז קודם כל, ארבעת המינים,
זה לא ארבעה מינים נפרדים אלא זה ארבעה צדדים של אחדות אחת ולכן אנחנו להלכה פוסקים שלולב צריך אגד אם אדם לוקח את הלולב
והוא לא אוגד אליו את שלושת המינים הנוספים
כן את שתי המינים שקשורים ממש בלולב ומצמיד את האתרוג הוא לא יצא על ידי חובה כי כל העניין כאן זה אחדות
צדדים שונים של אותו עניין אפשר להסתכל עליו מכאן אפשר להסתכל עליו מכאן וכל דבר יש לו את הזווית שלו אז קודם כל
ארבעה צדדים של זה בעצם
התנועה כאן של חג הסוכות היא באמת תנועה גדולה מאוד של אחדות. הגמרא אומרת ראויים כל ישראל לשב בסוכה אחת.
הכוונה ההלכתית היא שאין מגבלת גודל הסוכה. יש מגבלת קוטן. הסוכה היא צריכה להיות לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים, נכון?
אז זה הגודל המינימלי של הסוכה. אבל מה הגודל המקסימלי? אין גודל מקסימלי. עכשיו זאת סוכה שבה כל עם ישראל ייכנסו.
ראויים כל ישראל על הגוונים שלהם ועל המחלוקות שבהם לשב
ולהתכנס בסוכה אחת.
אחת, אירועים כל ישראל.
אז זה עבודת האחדות,
גם כלפי חוץ וגם בתוכנו.
ועבודת האחדות,
לפי הדבר הזה, זה מרתק, כי עבודת האחדות היא לא עבודה של אחידות, אוקיי, בוא נהיה כולנו אותו דבר,
אלא היא בדיוק הפוכה, היא ההיכרות המעמיקה באיכות המיוחדת שמביא כל צעד, והשמחה בו, והידיעה שהדבר השלם יורכב רק מזה שאנחנו נחבר את כולם ביחד.
יהיה גם לולב, גם אתרו, גם וגם לולב. טוב.
אז בואו נתחיל מהלולב.
באמת מברכים על הלולב בגלל הפסוק העלה בתמר,
העלה ראשי תיבות אתרוג, ערבה, לולב הדס, כולם עולים בתמר. הוא המרכזי
והוא מקביל,
אף פעם הוא דומה לעמוד שדרה והוא מקביל ליוסף הצדיק. בעצם הלולב
זה הסיפור המרכזי.
האם יש לנו עמוד שדרה? האם נקודה, הרי הלולב, העמוד שדרה מחבר בגוף האדם בין החלק הזה האחורי של המוח
הוא יורד עד למטה.
כלומר, האם אנחנו מסוגלים לייצר
חיים
שיש בהם עמוד שדרה,
שהחלק העליון של החיים, המוחין, הדעת,
מנחה את החיים ויורד עד למטה, עד לתאוות הכי הכי,
תרצו, נמוכות, שפלות,
לא שפלות, הן חשובות מאוד, אבל הן יכולות להיות שפלות,
של תאוות האכילה, קודם כל העמוד שדרה עובר דרך אזור הבטן, ואחרי זה יורד עד היסוד,
עד תאוות המין, והוא מנחה את הכל בצורה ישרה,
הכל לפי רצון הבורא יתברך.
כן? לולב לא לב.
יש לו גם פעמיים למד.
פעמיים למד, כי הלמד מתארת בדיוק את הצורה של הלולב, איזה מין נקודה עליונה שיורדת למטה.
הלולב באמת, עמוד השדרה הוא לא לגמרי ישר, יש לו איזה כיפוף כזה, והוא הולך ככה,
כמו האות למד.
אז היא יורדת כזה עד למטה,
הלולב יורד עד למטה, מלמעלה יורד עד למטה, עד למטה, ומחיה את הכול.
לולב בגימטריה חיים.
לולב בגימטרי החיים. חבודך ואתה יכול לקחת, מה אתה צריך?
קח את הגברה, אין בעיה.
לולב בגימטרי החיים,
וזה בעצם עומר החיים הבסיסי ביותר, עומר החיים המשמעותי ביותר,
שאנחנו מצליחים ללכות את החיים שלנו לפי הגודל העליון, מצליחים להוריד אותו עד עד למטה,
עד למקומות הכי הכי נמוכים, לגלות את האור האלוקי בכל מצב, בכל שלב, וכן על זה הדרך. אז זה לולב, זה קצת רומז, הלמד הזאת רומזת לשני למדים לפני ולפנים.
לפניי ולפנים כן איך אני נמצא לפניי לפני מישהו אבל איך אני נמצא לפניו ואני בעצם חי
חיים פנימיים מצליח לשחות את החיים הפנימיים לאור את החיים החיצוניים לאור
לאור הדברים הפנימיים כן חיצוניות שמתאימה לפנימיות ולכן הלולב הוא עמוד שדרה הוא מרכז וסביבו
הכל מאורגן ובאמת אין לכם דמות יותר מתאימה ללולב
מאשר יוסף הצדיק כי יוסף הוא
עמוד שדרה חתיכת עמוד שדרה
מיושר, לא סוטה הצידה, יש לו מטרה,
לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן ואשיבני דבר.
הוא יוסף הצדיק, הוא שומר על היסוד, היסוד שלו כל הזמן מחובר אל המורחין,
מנחה אותו החלום,
מנחה אותו דבר השם, מנחה אותו האמונה הפשוטה,
אלוהים יענה את שלום פרעה, כל הזמן הוא דבוק בהשם יתברך, הוא כל הזמן דבוק במחשבה,
אתם חשבתם לרע, אלוהים חשבה לטובה, הוא מדויק לגמרי לגמרי, ולכן יוסף הוא דומה לעמוד שדרה,
שדרה ואנחנו מתחילים את הכל מהלולב, אנחנו רוצים בחג הסוכות
לזכות לעמוד שדרה.
לזכות שאת כל המוחין שקיבלנו בראש השנה וביום הכיפורים נצליח להוריד למטה למטה ושינחה לנו עד הרגליים, ממש עד הרגליים, עד הכפות מרים.
אגב,
זה מאוד מעניין שכל זה נעשה בדרכי נועם, זה גם כן מתאים ליוסף.
יוסף היה יכול לעשות דברים בצורה מאוד מאוד,
והוא עושה את זה, הוא מנחם את אחיו,
הוא מדבר על ליבם, הגמרא שואלת למה לוקחים,
אם כבר לוקחים כפות תמרים, ניקח את הכפות שהן פרוסות.
אבל כל מי שסחב פעם סכך כזה של תמרים לסכך את הסוכה וחטף איזו דקירה כזאת קוצנית
מעלה דקל שהם פתוחים, יודע שזה כואב מאוד.
אז לכן הגמרא אומרת, דרכי הדרכי נועם, לוקחים את הלולב שהוא סגור כדי שאף אחד לא יידקר. אז בלי דקירות.
אומרים בחסידות שלפני התוועדות צריך לגזור ציפורניים,
שלא יהיה סריטות ודברים מהסוג הזה.
אז זה קודם כל יוסף,
כמו שאמרנו לולב,
בגימטריי החיים והיכולת לעמוד באתגרי החיים בחן הזה הדרך. טוב, אז זה הלולב. אגב, העמוד שדרה, יש לו גם עוד משהו,
הוא עולם מאוד מאוד ישר אבל הוא גם גמיש.
הוא יודע להתכופף,
יש לו איזו תנועתיות כזאת גם על הלולבים אצל אשכנזים,
נענים ככה כדי שהלולב טיפה יזוז הספרדים,
אנחנו הספרדים אוהבים לולב עם קורע,
עם חום שהוא כזה קשוח.
האשכנזים יותר אוהבים לולב שאפשר לחסקס בו,
שיש בו גם איזה תנועה, יש בו גם צד של גמישות בעבודת השם, כמו קנא,
כמו לעולם יהיה אדם רך כקנא ועלייה קשה כער, אז מצד אחד יש כאן עמוד שדרה,
אבל מצד שני יש לו גם את היכולת של הגמישות הזאת. אז זה
זה לולב, לא לב,
כמו שאמרנו, לולב בגימטריה,
בגימטריה חיים זה נפלא מאוד.
האישיות שלנו,
חיזוק ותיקון עמוד השדרה.
הדס.
ההדס רומז לשלושה אבות, אמרנו כבר בפיוט,
ומספר שלוש זה מספר שתמיד רומז למשהו שצריך איזשהו סוג של איזו תמיכה.
כלומר, כמו שולחן על שתי רגליים הוא נופל,
שלוש הוא כבר מצליח להחזיק מעמד.
וההדס באמת
זה מין שיודע להתמודד עם משברים.
זה נקרא לזה ככה, זה היכולת שלנו להתמודד עם מצבים מורכבים ומסובכים.
המילה הדס בארמית זה אסא,
ואסא זה רפואה, רפואה שבעצם מתמודדת מול מחלה.
הדסה מסגירת אסתר היא הדסה שנמצאת בסביבה מאוד מאוד מורכבת, סביבה עוינת,
סביבה מתבוללת אם תרצו
והיא מחזיקה מעמד, היא נשארת בטהרתה, בטמאותה, בנאמנותה לעם שלה, זה יכול להיות להחזיק מעמד
במצבים מורכבים.
והגמרא אומרת,
הגמרא נותנת דוגמה להדס, הגמרא אומרת אסא דקאיה בן חילפי
אסא שמי ואסא קרולי. הדס שעומד בין הקוצים
נשאר הדס.
הדס נשאר הדס.
זו יכולת לעמוד בתוך סביבה של קוצים ולהישאר
בנאמנות, להישאר בעובד האמיתי.
ולכן זה הביטוי. ולכן ההדס הוא משולש.
כיוון שהוא משולש יש לו את היכולת התמודדות הזאת עם קשיים וההלכה שהעלים שלו צריכים לחוף את עצו.
כן? יש כאן איזה חיפוי אחד על השני, אוקיי?
אם זה לא יצליח, אז זה יצליח. אם זה לא מספיק, אז זה לא מספיק.
העלים עוזרים אחד לשני כדי לכפות
על העץ,
כמו צורת המשולש, שאין בה קווים מקבילים, אלא כאילו,
תחשבו שמשולש זה מין משהו שכאילו כל קו נופל על השני.
הוא בא ליפול, הקו הזה תומך אותו.
הקו הזה בא ליפול, זה תומך אותו, ובעצם ככה
מבינים שהמגן דוד, הצורת המגן דוד זה בעצם החותם של דוד המלך.
כי האות ד'
בכתב עברי כדומי, בעצם צורה של משולש. אז כשאומרים דוד, זה בעצם יוצא,
ד' על ד', זה יוצא מגן דוד,
הצורה הזאת, וזה בעצם איזה מין תמיכה כזאת.
אז כשאנחנו עסוקים באהדס, לוקחים שלושה הדסים,
זה דווקא שלושה, כן, ככה, התימנים לוקחים יותר,
זה בעצם איזה מין אמירה, אנחנו נכונים להתמודד עם קשיים,
אנחנו נכונים גם לא רק להתמודד עם קשיים, אלא להפוך את הקושי עצמו לבניין,
את הקושי עצמו לאיזושהי מעלה,
וזה גם מסביר למה הדס הוא משולש במהותו.
יש גם שלושה עלים להדס,
גם צריך שלושה בדים,
כלומר שלושה ענפים הדס והדס הוא משולש, זה כאילו משולש בתוך משולש,
כי הסיפור שלו זה היכולת להיות
תמיכה הדדית, כן?
וההלכה מאוד מעניינת אומרת שהדסה כתום כשר,
כי למרות שהוא כתום אז הקטימה לא ניכרת בגלל החברים שלו שהם מחפים עליו.
אז זה קצת איזה מין עזרה הדדית כזאת.
הגמרא אומרת, המדרש שהבאנו אומר שההדס דומה לעין.
ופה יש כאן איזה כלי מאוד מאוד מרכזי שאני חושב שעליו צריך הרבה מאוד להתפלל,
איך,
מהי היכולת הנכונה להתמודד מול קשיים.
אז קודם כל צריך לדעת שבטבע ההדס,
יש לו, הוא גדל בדרך כלל רק עם שני עלים,
ויש לו עין שלישית רדומה,
שכדי שהיא תצא אל הפועל,
היא צריכה לקבל מין מכת חום או מכת קור כזאת
ש...ואז היא צומח העלה השלישי.
אז זה בעצם אומר שהמכת חום או מכת קור אלה בעצם נקודות של התמודדות,
קשיים שנהפכים לעלה,
נהפכים לעלה חדש,
נהפכים לעלה שמייצר את השילוש הזה,
כן?
וזה מאוד מאוד מזכיר את העין, כי אתם יודעים שהראייה שלנו היא ראייה תלת-ממדית.
אנחנו רואים לרוחב,
אנחנו רואים
לגובה, אנחנו גם רואים לעומק,
נכון?
אם חוסמים עין אחת,
אז העין הזו,
בעצם החסומה, מבטלת את הראייה התלת-ממדית.
אז היכולת להתבונן על המציאות במבט שיש בו גם מרכיבים של עומק.
יש את המרכיבים הפשוטים,
מרכיבים כמותיים או מרכיבים כאלה ואחרים
אבל מהצדיקים למדנו צריך להסתכל פנימה,
צריך להסתכל לעומק וזה נותן את החוסן כמו
מבטו של הרב קוק על הכפירה לצורך העניין בסדר? הכפירה במבט פשוטי היא דבר גרוע מאוד.
בא אומר הרב קוק לא לא לא הכפירה היא ברור מושגי האלוקות והטיהור שלהם להעמיד אותם על הגובה הנכון שלהם ולא על איזה גובה נמוך.
אז זה נקרא מבט עמוק.
אז ההדס מאפשר לנו איזה מין מבט עמוק על עצמנו ועל המציאות,
ולכן הוא משולש.
דווקא הקושי הזה מוליד את היכולת הזאת להתבונן במבט עמוק. ההדס הוא רומז לתפארת.
זוהי המידה השלישית.
וככה אומרים, ככה הרב לאו,
לאור חייבים השנים, הספיל את רב שלמה קרליבך,
הוא אמר עליו, אתה היית הדס משולש,
שריחו נודף לו מרחוק,
כי היו בך את שלושת האהבות והן היו שוות.
כי ההדסה, הנוי שלו, זה שלושת העלים,
הם שווים. היה לך אהבת
עם ישראל, אהבת ארץ ישראל,
אהבת תורת ישראל, וכל האהבות השתלבו אצלך ביחד. ככה הוא הספיד את שלמה קרליבך. לפעמים אהבה אחת באה על חשבון השני, אבל ההדס, המשולש, הנאה,
כל העלים שלו הם באותו גודל והם שווים. אז יש כאן גם את שלושת האהבות ביחד.
אז אם כך, בנטילת ההדס,
נכוון על יכולת ההתמודדות עם קשיים,
נכוון על יכולת המאמץ שלנו,
נכוון על היכולת לראות דברים בצורה עמוקה, לראות תהליכים בצורה עמוקה, לא להיגרר לשטחיות ולהיגרר למבט חד-ממדי או אפילו מבט דו-ממדי,
אלא מבט תלת-ממדי שמתחשב מאוד גם בממדי העומק שבמציאות.
זה ההדס שערכו נודף.
מי הערבה?
הערבה,
שבדרך כלל נהוג לשייך אותה לכאלה שאין בהם לא טעם ולא ריח,
אבל משום מה, גם בפיוט וגם במדרש
מופיע שהערבה היא כנגד משה ואהרון.
אין לכם אנשים יותר מלאים בתורה ומצוות מאשר משה ואהרון.
אז איך אפשר לדמות אותם לערבה?
אז זה
דבר עמוק מאוד.
הערבה נקראת בארמית אחווה נא.
כמו שאמרנו, עץ הערבה כשהוא מתנועע ברוח,
זה נראה שיש מלא מלא אחים שרוקדים ביחד.
והערבה רומזת
לאחווה הפשוטה בין
אחד לשני בין העם ישראל, אחווה שהיא חוצה את כל המגזרים וחוצה את כל זה. אחווה פשוטה, פשוטה.
הערבה מצד עצמה אין בה, היא כמושה, היא מיד צמאה למים,
היא זקוקה כל הזמן לאיזה תדנוק, אבל יש לו איזו אחווה פשוטה, נכון?
אני אומר ככה, הערבה היא הכי צמאה.
היא מבטאת את הרגישות הכי גדולה למים. אם טיפה מנתקים אותה ממקורה, היא מיד נחמשת.
וזו האחווה הפשוטה של עם ישראל.
שמישהו אומר, תשמע, הדבר שיש לי זה שאני חלק מ... אני חלק. אם תנתק אותי מהחלק, אני מיד מובל.
אין לי מטען של עצמי, איזה לימוד תורה, אני חייב להיות עם כולם.
זה חזק מאוד,
מרכיב האחדות הזה. הוא חזק מאוד מאוד.
ולכן מביאים את משה ואהרון, כי
אחד מפרקי התהילים הכי יפים, היפים ביותר, זה פרק שעוסק באחווה.
שיר המעלות לדוד, דינם הטוב ומה נעים,
שבט אחים גם יחד. מי הם האחים?
האחים הם משה ואהרון,
שנאמר, בהמשך,
שבט אחים גם יחד, כשמן הטוב יורד על הזקן זקן אהרון שיורד על פי מידותיו,
כתעל חרמון היורד על הררי ציון
כי שם ציבא ה' את הברכה חיים עד העולם, והפרק הזה, פרק התהילים הזה, מתאר את הרגע שמשה רבנו מושך את אהרון לכהן גדול
שמשה רבנו בעצמו היה בטוח שהוא יהיה הכהן הגדול, פתאום הקדוש ברוך הוא אומר לו, לא, לא אתה תהיה כהן גדול, אלא אח שלך יהיה כהן גדול
לא רק שמשה רבנו לא נעלב, ולא רק שהוא נפגע, אלא הוא אומר, הוא שמח בשמחת אחי, ומושח אותו, ומוריד לו את השמן על הזה, ושמח ביחד איתו.
אז הערבה היא איזה מין אחווה כזאת, שמחה, שותפות, געגוע,
חיבור,
כן?
זו הערבה הפשוטה,
שהיא ככה מתארת את הטבעיות
של ארבעת המינים.
ובאמת, הערבה היא דומה לשפתיים.
שפתיים זה כוח התפילה חנה היא מדברת על ליבה רק שפתיה נאות וקולה לא יישמע
ואם בענייני מצוות ותורה יש הבדל
בין יכול להיות אחד יותר מצוות אחד פחות מצוות אחד יותר תורה אחד פחות תורה בתפילה הרבה מאוד סיפורי חסידים מדברים דווקא על כוח התפילה של האנשים הפשוטים
שהוא אפילו מתפלל בשפה שלו אפילו לפעמים זה היה תוך כדי טעות
הוא הגה את זה לא נכון, ומספרים שפעם הייתה איזה מחלה שמתו בעלינו נשים באיזה עיירה,
והתפללו, בסוף הפסיק.
אז הצדיק של העיירה אמר, זה בגלל איזה יהודי אחד בצערה תקראו לו.
אז הוא אמר לו, תגיד, מה התפללת? הוא אומר, מה זאת אומרת? בתפילת שמונה עשרה התפללתי, ברך ברכנו ה' אלוהינו וברך את נשותינו כנשים הטובות לברכה. התבלבל על האותיות, היה דיסלקציה כזאת.
והוא ביטל את הגזירה.
יש כוח בתפילת האימהות, בתפילת הסבתות, בתפילת אומרות התהילים, כוח של תפילה פשוטה, שאדם מדבר גם מליבו,
אומר תפילה גם שלא כתובה בסידור.
זה, עמך כולם צדיקים בהקשר הזה.
לכן הערבה,
הערבות של התפילה, וערבה על ה' מנחת יהודה וירושלים, מנחה זה תפילה במקום מנחה,
כי ימי עולם מוכשנים קדמות, הערבות של התפילה היא דווקא מהאנשים הפשוטים,
שאומרים את התפילה בצורה הכי הכי פשוטה, הכי זה אבא אני רעב, אבא אני צמא, אבא תעזור לי, והקדוש ברוך הוא עוזר להם.
ובלי איזה מין סיבוכים וכל מיני תחכומים.
אז זו הערבה, והיא הכי הכי ערבה.
ויש פה גם איזה דבר מעניין.
נכון שכל המינים הם חשובים ביותר, ודבר ראשון רוצים לקנות אתרוג,
אחר כך קונים לולה,
ואחר כך קונים זה, והערבה משאירים בסוף.
אבל בסוף, בתכלס,
כשמסתכלים על ארבעת המינים לאורך כל החג,
אם אדם השקיע המון כסף באתרוג, בלולה וזה, אבל הוא לא מחליף את הערבות.
יש לו כאלה ערבות כאלה מיובשות כאלה, נראות עוד רגע מתעלפות,
אז הכל נראה מצ'וקמק.
אז בהפוך על הפוך,
דווקא כל היוקרתיים הם תלויים בהמון, לנוי.
אז ארבעת המינים מאוד מאוד תלויים
בנוי שלהם, בכך שיש ערבות יפות, טריות,
מחליפים אותם
אחת לכמה זמן, או שומרים עליהם היטב, עוטפים אותם באיזה מגבת. מי שלא רוצה להחליף את הערבות, מי שאוהב את הערבות שלו, אז שים אותם באיזה מגבת. ולכן, בגלל הקומה הזאת הבסיסית מאוד של סגולת ישראל,
הערבה יש לה יום מיוחד, יום חיבוט ערבה,
שנה רבה,
שמניחים את ארבעת העמים, לוקחים רק את הערבה.
אנחנו באים לפני השם יתברך רק
מכוח סגולת הכלל.
כל אחד מוותר על מדרגותיו הפרטיות האלה והאחרות, והוא אומר, אבל בסוף בסוף, מה המעלה הכי מרכזית שלי?
את הערבה הזאת וחובטים אותה.
חובטים אותה לומר היא כל כך מצד כוח הכלל אין שום בעיה להיחבט גם על הקרקע לפני המלך, להתבטא לפני המלך, להשתטח לפני המלך.
כל אחד כאילו במדרגה שלו אנחנו משתטחים לפני המלך,
כולנו בצורה שווה ובצורה זה ולוקחים חמש בדי ערבות כנגד
חמש מוצאות הפה וגם כנגד חמש מידות בשם השם, קבוצה של י' זה כתר וי' זה חוכמה
וה' זו בינה, ו' זה שש מידות, וה' האחרונה זה מלכות,
אז כאילו הערבה כוללת בתוכה את הכול.
הערבה היא הכי חביבה לצדיקים, ככה זה ממש רואים את זה בשפת אמת, הוא מדבר המון המון על הערבה, וכמה היא ערבה המדרגה הזאתי,
הפשוטה,
הלא מתוחכמת,
כמו שאמר הבעל שם טוב שהיא
הדרך להגיע לפשיטותו של הבורא יתברך באה לידי ביטוי בפשיטותו,
אומר את זה ככה, אני אדייק את זה. עצמות פשיטותו של הבורא יתברך באה לידי ביטוי בפשיטותו של יהודי פשוט.
זה המעלה של יהודי פשוט.
אחרון חביב מאוד זה רבנו מורנו האתרוג.
יש לו איזה בעיה. מה הבעיה?
הבעיה של האתרוג
היא שכולם שואלים למה לא מברכים עליו.
כלומר יש כאן איזה זהבה אמינה שהיה ראוי לברך על האתרוג,
כי הוא הכי חשוב,
ולא מברכים עליו.
אז זה אומר שהוא היה ראוי ונדחה.
קצת כמו אליאב, אחיו של דוד,
שהיה ראוי למלוכה,
והקב' ברוך הוא מאס אותו בגלל, למה?
אל תתאבת אל מרהו ואל גבעה כמותו, כי מייסתיהו.
בגלל שהוא היה לו גאווה. אז זה באמת הבעיה של האתרוג.
האתרוג הוא מושלם.
יש בו גם טעם,
גם ריח,
וגם יש איזושהי שאיפה כזו שכל אחד יהיה לו אתרוג מושלם,
שהוא יהיה שלם.
ההידור באתרוג, אם ההידור בהדס זה שהוא יהיה משולש
וההידור בערבה שתהיה ענפה וההידור בלולב שהוא יהיה ישר, ההידור באתרוג שיהיה מושלם.
כאילו,
לחפש מושלמות זה שם אותך קרוב מאוד לענייני הגאווה.
ולכן
אמרו רבותינו אתרוג ראשי תיבות אל תבואני רגל גאווה.
האתרוג מודע למושלמות שלו,
מודע, אי אפשר להתעלם ממנו, הוא לא יכול להתחפש למה שהוא לא, הוא מושלם,
יש לו תכונות טובות וכל זה,
מה שמטריד אותו זה שהוא לא
לשייך את התכונות האלה לעצמו, ולהגיד, הכבין, אני, אני, אני, אני, אני,
ויגיע לכלל גאווה. לכן הוא כל הזמן התפלל לאתרון, אל תבואי אני רגל גאווה, אל תבואי אני רגל גאווה. ראיתי לפני כמה שנים באיזה מדרש,
שאחרי שדוד המלך ניצח את גוליית,
הוא אמר את פרק, נדמה לי, קמ״ב, אני חושב, זה הפרק,
מה הוא אמר?
מזמור לדוד,
אדוני לא גבה ליבי,
ולא רמו עיניי,
ולא הלכתי בי גדולות ונפלאות עמי.
אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי,
כגמול עלי עמו, כן גמול עלי נפשי.
כלומר, דוד המלך אומר, דרך הקדוש ברוך הוא, אחרי כל הניצחון על גוליית וכל האיכה, שאול בעלפיו ודוד ברביבותיו וכל המסעדי ניצחון,
אני נשארתי פשוט כמו תינוק קטן.
כמו תינוק קטן, שזה, נשארתי פשוט.
בדיוק כמו קראתי עכשיו על אביגדור קהלני, גיבור ישראל, עכשיו זה 50 שנה מחלק יום כיפור,
שאחרי שהוא קיבל את עיטור הגבורה ועשו עליו איזו תוכנית בטלוויזיה,
חיים שכאלה, משהו כזה.
אז המפקד שלו קרא לו, אמר לו, תקשיב, אני מקווה שאתה לא ככה עולה לך על הראש.
אז הוא הרים, לקח אבן בזלת, הלכו ברמת הגולן,
אמר לו, אתה רואה את האבן הזאת? כמו שהיא לא השתנתה, ככה גם אני לא משתנה.
נשאר פשוט, נשאר...
אז ככה צריך.
זה האתרוג. ולכן האתרוג עושה כל מיני פעולות
כדי לשמור על עצמו
מן הגאווה.
הפעולה הראשונה
זה האתרוג, הוא יודע שהוא צריך להיות צמוד לשאר. לבד לא טוב, הוא חייב להיות צמוד.
פעולה שנייה, יש כאלה שלפני שמברכים על האתרוג, הופכים אותו.
נכון? כדי שלא יהיה הפסד.
הוא קודם כל הוא עושה איזה גלגול ראש כזה. זה כולה, אומרים בחסידות. זה גלגול ראש. זה היה קצת נושא קצת קלות דעת בעצמו.
כמו דוד המלך. דוד הוא הרי אתרוג.
ודוד המלך, כשהעלה את ארון ברית ה' הוא עשה,
קפץ ופיזז וחירקר בכל עוד, עמד על הראש, עשתה גלגולים.
האתרוג קצת,
הוא לא מחזיק פוזה.
מפזז,
מפרק את הפוזה.
האתרוג
הוא גימטרייה 610. חסר לו עוד
שלוש
מספרים כדי להגיע לתרייג.
מי הם השלושה שחסרים לו?
הדס, הערבה והלולב.
הם חסרים לו.
הוא מודע לזה שלמרות שהוא מאוד מאוד מבורך ומושלם,
חסרים לו. בקיצור, האתרוג זה הדרך שלנו
להתמודד בצורה מתוקנת עם המעלות שיש בנו.
אז קודם כל לדעת שאסור לנו לבוא איתם לכלל גאווה.
וגם טיפה להיות איתם בתנועה וקצת לא להחזיק איזה פוזה ומי הלך. אנחנו כולנו, כל אחד עם המשימה שלו, וכן על זה הדרך.
אבל הדבר המרכזי,
הדבר המרכזי של האתרוג,
כמו דוד המלך,
ספירת המלכות,
זה אתרוג שהוא דומה ללב.
תראו, הלב הוא איבר קריטי ביותר
והגוף משקיע בו המון.
יש בו כלי דם חשובים, יש בו תווי ערוקים והוורידים והווריד הכלילי הראשי והווריד הזה הראשי והוא חתיכת אירוע הלב.
מה כל כך משקיעים בלב?
מה הוא כזה חשוב?
תשובה,
כי הלב הוא בשביל כולם.
הוא מאוד מאוד חשוב כי יש לו תפקיד כללי, הוא מספק דם לכל האיברים כולם, אז לכם משקיעים בו.
אז האתרוג אומר לעצמו, אוקיי,
יש בי את הכישרון הזה והזה והזה ובאמת כישרון מנדימים ומושלמים וכן זה הדרך
זה לא בשבילי
קיבלתי אותם למה?
כי אני צריך איתם להביא ברכה לכל וזו התכונה המרכזית של
עץ האתרוג הרי כתוב לקחתם לכם פרי עץ אדר
אז אפשר להגיד פרי עץ אדר שהוא מעודר אבל הגמרא דורשת פרי עץ אדר אדר באילנו משנה לשנה האתרוג זה פרי שיש לו תכונה מיוחדת שהוא לא נופל מהעץ בגמר העונה אלא הוא יכול להמשיך להישאר על העץ עוד עונה ועוד
ולכן יש אתרוגים מאוד מאוד גדולים כי בעצם הם נשארו על העץ שנתיים ושלוש תמכו את הענף שלא יישבר ואז יש את האתרוגים התימניים הגדולים הללו יוצא שעל האתרוג עברו עליו כל העונות הוא מכיר סתיו הוא מכיר חורף הוא מכיר אביב ומכיר קיץ הוא מכיר את תלעת השמש הקופחת הוא מכיר את הקור המקפיא הוא מכיר את עונות הביניים הנעימות הוא מכיר את הכל הוא מכיר את כולם הצדיק
קשור לכל אחד ואחד מבני ובנות ישראל הוא קשור אליהם בלב ונפש הוא אוהב אותם הוא מכיר אותם הוא מחובר אליהם
גם אל ההמון הפשוטים, הוא מכיר את כולם, הוא מחובר לכולם, כי הוא בעצמו עבר את זה, זה האתרוג.
והוא אומר, כל מה שיש בי זה למענכם,
זה למען עצמך, כדי להזרים את הדם אליכם,
כדי לתת לכולם חיים.
הצדיק נשלח לעיר, לאחרים, לא לעצמו.
אז אם כך,
אז האתרוג הוא באמת.
כן, והוא גם לא רוצה שיברכו עליו, כי לא הוא הנושא.
לא אני הנושא, אתם הנושא, אני נשלחתי כדי לעזור לכם, נברך עליכם, לא עליי.
אתם תהיו הברכה.
אז זה האתרוג,
וזה ההדר,
זה ההדר.
והוא דומה לדוד המלך.
דוד המלך הוא, כן, ספירת המלכות.
מצד אחד,
דוד המלך, פעילים, מצד שני, לטלה מגרמי כלום.
אין לו כלום מעצמו, הכל למען עם ישראל,
הכל למען הקדוש ברוך הוא, הכל למען השכינה, וכן על זה הדרך.
אז אנחנו לוקחים את ארבעת המינים האלה, אוגדים אותם ביחד.
ואלה בעצם, אני חוזר חזרה למדרש שאיתו פתחנו.
נכון, מדרש כל כך יפה.
כל עצמותיי תאמרנה השם היא כמוך.
לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולה.
שדרת הלולב דומה לשדרה של אדם. אהדס דומה לעין. הערבה דומה לפה ואתרוק דומה ללב.
אמר דוד הן בכל האיברים גדול מאלו אלא שהם שקולים כנגד כל העוף.
הווה כל עצמותיי תאמרנה. כל עצמותינו תאמרנה רצון לשרת את השם יתברך.
בעמוד שדרה רוחני כמו שצריך.
שמחבר עליון ותחתון כמו האות ל לולב בגימטרי החיים.
התמודדות עם קשיים ויכולת לראות את המציאות בשלושה ממדים לפחות גם בממדי העומק כמו ההדס באחווה והרעות והחברות הפשוטה שמזכירה לנו כל הזמן את המכנה המשותף שבנו
ובאותן תכונות מהודרות שקיימות אצל כל אחד ואחד מאיתנו שאנחנו נזהרים שלא יביאו אותנו בכלל גאווה מצד אחד אבל אנחנו גם לא מתכחשים אליהם ואומרים לא אני אין בשום דבר יש בי זה דברים שהקדוש ברוך הוא נתן בי אבל הוא נתן בי כדי להעיר אותם לאחרים כמו הלב כמו דוד המלך שהוא מלך אבל
להם מגרמי כלום או כמו הלב שהוא מרובה ומשופע בוורידים ובדם כי הוא צריך את זה בעצם עבור אחרים זה בעצם
התנועה הנפלאה הזאת ואת כל הדבר הזה אנחנו לוקחים מה עושים?
מושיטים כדי לקבל את האור האלוקי ומחזירים אל הלב מרימים למעלה כדי לקבל את האור האלוקי ומשיטים אל הלב מורידים למטה כדי להביא את זה עד למטה ומשיטים אל הלב ממש עוטפים את עצמנו מכל השש צדדים והדבר עצמו האדם עצמו מכל הכיוונים בתנועה הזאת כדי לזכות שהארת ארבעת המינים
שכמו שאמרנו הולכים גם לפי ארבע אותיות שם השם,
וארבע אותיות שם השם זה אומר שהאתרוג הוא ההיא האחרונה,
הוא המלכות, ללתם ייגרמי כלום,
כדי שכל התכונות הנפלאות של ארבעת המינים, השמחה ועוצמות החיים, וכל עצמתי תאמרנה, אחרי הכיווץ המסוים שהיה ביום הכיפורים,
אנחנו מתרחבים, האיברים מתרחבים, החיים מתרחבים,
ואנחנו מבקשים את כל הדבר הזה להכניס לתוכנו.
בשם רבנו הערים הובש יש מעלה גדולה מאוד,
ליטול את ארבעת המינים דווקא בתוך הסוכה.
כי הסוכה היא אור מקיף,
וארבעת המינים זה אור פנימי.
ארבעת המינים זה אור פנימי שאנחנו רוצים להיות כמוהו.
הסוכה זה אור מקיף שאנחנו,
הוא עוטף אותנו ומקיף אותנו. אנחנו מבינים שאנחנו זקוקים גם לאור מקיף, להשגחה בהנהגה האלוקית,
שזה מציאות,
וגם לעבודה שלנו,
שזה ממש להחדיר פנימה לתוך הלבבות את כל התכונות הללו,
ופה עסקנו בעיקר בדרכנו,
כדרכנו, כדרכנו תמיד, בעבודת הנפש של כל אחד מאיתנו,
בעקבות ארבעת המינים. תסכול שנים רבות,
נעימות וטובות, חג סוכות שמח.
תגובה אחת
שעור מאוד מעניין אשמח לדף המקורות