טוב, רבותיי, צהריים טובים, אנחנו היום חיי אלול, תשפ״ג, יום הולדת שני המאורות הגדולים.
מורנו הבעל שם טוב אור שבעת הימים בשנת תנ״ח,
ומורנו אדמו״ר הזקן בשנת תק״ה,
והם שניהם הכניסו חיות בחודש אלול,
את החיות ואת השמחה,
ואת ה... נכון, יש למשל מהבעל שם טוב שהיו רואים יהודי אחד שאומר וידוי בשמחה, וידוי, לא רק וידוי בשמחה, ואומר, עכשיו בגדנו.
אמרו לו, תגיד, מה אתה שמח?
מה אתה אומר בידוי?
אז הוא אמר, מה,
אחד המלך הזמין אותו לנקות את החצר שלו מכל מיני לכלוכים.
אז הוא לא שמח?
הוא מנקה את החצר של המלך. אני גם שמח, אני מנקה את עצמי לכבוד המלך.
אז זה חי באלול.
והיום אנחנו רוצים ללמוד נפש הפרשה,
ללכת בעקבות מה שאנחנו הולכים כל השנה, בעקבות אדמו״ר הזקן שאמר לחיות עם הזמן.
מה קורה, עוז? איזה יופי.
לא רק שבאת אלא הבאת איתך את נריה, שזה בכלל,
כאילו, לא ציפינו דבר כזה שיקרה.
כן, בטח, בגאון מי שהמציא את זה, אה?
השבת אנחנו קוראים פרשה מחוברת.
האמת, זו לא פרשה מחוברת,
זו פרשה אחת שבורה לשתיים. ככה הרבי הוכיח בכמה מקומות,
שפרשת ניצבים וילך זה בעצם פרשה אחת,
כשאין ברירה אז מחלקים אותה לשתיים.
ובפרשת ניצבים וילך יש ריבוי גדול מאוד
של עיסוק בענייני התשובה, בפרשת מצבים בעצמם, יש את פרשת התשובה. ממש פרשת התשובה שנדבר עליה, נלמד אותה בעזרת השם מחר בחבורה. ממש פסוקים שמתארים בדיוק את התהליך, התשובה של עם ישראל וכולי. ובכלל,
גם ההתחלה של הפרשה על העמידה בברית,
הכל ככה מאוד מאוד זורם לכיוון של תשובה, ולכן דווקא על הרקע הזה יש כמה פסוקים שמאוד מאוד צורמים.
כמו זיוף באמצע קונצרט מאוד מאוד יפה.
הפסוקים הם פרשת וילך, תראו.
לקראת סף הפרשה, לקראת סיומה, כתוב כך
ויאמר אדוני אל משה, נקרבו ימיך למות,
קרא את יהושע, והתייצבו באוהל מועד, ועצבנו.
וילך משה ויהושע, והתייצבו באוהל מועד.
וירא אדוני באוהל מועד, באוהל בעמוד ענן,
בעמוד עמוד הענן על פתח האוהל.
עכשיו תהיו מרוכזים, בסדר?
ויאמר אדוני אל משה
אינך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו
ועזבני ואפר את בריתי אשר קראתי איתו. כלומר הקדוש ברוך הוא אמר למשה תרשני להודיע לך
מה הולך להיות אתה שוכב עם אבותיך העם הזה כעבור פרק זמן יתחיל לעשות בלאגן לעשות בעיות וכו'.
זנח אלוהי נכר הארץ אשר הוא בקרב, ושבה שמה בקרבו, ועזבני ואפר את בריתי אשר קראתי איתו.
איזה ברית שקראתנו עכשיו בפרשת ניצבים.
זה שלב החטא, נכון?
מה אמור לבוא אחר כך, אחרי החטא?
עונש.
וקרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתי והסתרתי פניי מהם, והיה לאכול ומצאו רעות רבות וצרות. זה העונש.
מה אמור לבוא אחרי העונש?
תשובה.
ואמר ביום ההוא, הלא אלקיעד אלוהי בקרבי,
מצאוני הרעות האלה. תשובה, מה אמור לבוא עכשיו?
תיקון, גאולה, ישועה.
פה קצר.
ואנוכי אסתר אסתיר פניי ביום מאור על כל הרע אשר עשה כי פניה אלוהים אחרים.
זה כל כך צורם.
כל הפרשה, גם ניצבים, גם באלך, עוסקת בתשובה, והתשובה יש לה איזה מבנה,
מבנה מסודר כזה, יש לה קדמה לעולם, ופתאום כאן,
כאן זה ממש מסודר לפי המבנה, הכל כמו שצריך, כאילו,
יש חטא,
אחריו מגיע עונש, אחריו מגיע זעקה,
אבל כשמגיעים לחלק של הישועה והגאולה,
אין,
יש עוד כאילו עונש. אנוכי אסתר אסתיר פניי ביום.
והפרשנים פה מתלבטים בדבר הזה. למה זה כתוב ככה? זה מאוד מאוד צורם. זה פסוקים שהם שוברים את הסדר הרגיל.
אז הרמב״ן, לדוגמה,
יש עוד גם המשך חוכמה ועוד.
אומרים כך, אומר הרמב״ן, וטעם, ואנוכי אסתר אסתיר פניי פעם אחרת, כי בעבור,
שהרהרו ישראל בליבם כי חטאו לאלוהים ועל כי אין אלוהים בקרבם,
מצאו מראות האלה.
היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בעבודה זרה
וקניין שאמר הניני אשפט אותך על אומרך לא חטאתי ולאחר כך אמר כי על כל הרע גדולה שעשו לפתוח בעבודה זרה יסתיר עוד פנים מהם.
כלומר מכיוון שהם נטו אחר העבודה זרה אז התשובה שלהם היא לא מספיקה.
ככה אומר הרמב״ן, זה תשובה חלקית.
יסתיר עוד פנים מהם, ולא כהסתר פנים הראשון, שהסתיר פני רחמיו
ומצאום רעות רבות וצרות,
רק שיהיו בהסתר פני הגאולה. כלומר, אומר הרמב״ן, באמת זה עונש.
תהיה גאולה,
אבל היא תהיה גאולה בהסתר פנים.
אגב, מכאן הגמרא לומדת את המקור למגילת אסתר,
שמגילת אסתר זאת גאולה,
אבל בשונה מהגאולה במצרים,
ששם זה היה בגלוי,
וגם אפילו בשונה מן הגאולה שהייתה חנוכה שהיה נס גלוי, בפורים זה מין גאולה כזאת
שהיא
אתה לא רואה בדיוק את הפוליטיקות הכל הוא אומר ככה זה אומר ככה מין מעשים אבל בסוף צריך לכתוב מגילה שלמה כדי להבין מה היה בדיוק האירוע
זה נקרא גאולה בהסתר פנים אסתר אסתיר פניי בעייתאים יש כאלה שאומרים שגם
מדינת ישראל בעצם זאת גאולה מן הסוג הזה כלומר גאולה בדרך הטבע
הכל בסוף ניסים גדולים אבל זה מלובש בצורה טבעית
אז זה בעצם הכיוון של הרמב״ן.
אבל באים בחסידות,
מיד נראה גם האדמו״ר הזקן, גם בעל שם כתוב גם רב צדוק, הכתבי הקבלה,
כולם הולכים בכיוון הזה
ומפרשים את הפסוק הזה אחרת לגמרי,
והפירוש הזה הוא לא רק פירוש אחרת בפסוק, הוא פירוש חדש לגמרי
לכל מושג התשובה.
קצת קשור למה שדיברנו אתמול, מי שהיה בשיעור על מעגלת שלו בספר יונה,
פגי, חיים.
וזה מתחיל
מתחיל משני מדרשים בפסיקתא רבתי, שהם מדרשים שקצת מקבילים לפסוקים אצלנו בפרשה. בפרשת ניצבים כתוב
ושבתה עד השם אלוהיך ושמעת בקולו, והקריאה שנשמע בעזרת השם תישמע בשבת תשובה,
כשקוראים את הפטרת הושע, יהיה שובה ישראל עד אדוני אלוהיך כי כשלת בעוונך. מה זה לשוב עד השם? אז המדרש, פסיקתא רבתי, יש לו המון המון מדרשות על הפסוק הזה.
ויש כאן שתי דרשות דרמטיות,
שממש,
תראו, לי זה שימח אותי בצורה בלתי רגילה,
כי זה הופך לך את עולם התשובה.
תכף תראו איך.
בשני המדרשים האלה, ואז אנחנו...
דבר אחר, אומר המדרש,
שובה ישראל עד השם אלוהיך.
מצינו ששמא לא היה אחריו שירחק,
אמר,
סליחה, יש כאן איזה,
יש פה איזה טעות, איזו שורה שנכנסה לא במקום.
נכנסה לי את...
מצינו לבן מלכים שהיה חולה, ככה צריך לקרוא.
אמר הרופא, אם יאכל מן החפץ, הוא מתרפא,
הוא ייקח איזה תרופה.
היה הבן מתיירא לאוכלו, נראית לו תרופה מרה כזאת, מגילה, אני יודע מה.
אמר לו אביו,
תדע שאינו מזיקך, הרי אני אוכל ממנו.
אתה מפחד, אני אוכל ממנו.
פעם כשהילדים היו קטנים,
אז נראה לי שהבן שלי היה שלב שהציל לנו שהוא ייקח איזה,
לא רטלין,
משהו יותר קל מירטלין, משהו כזה.
היום נראה לי עניין.
לאשתי היה איזה כדורים,
שהיא הייתה לוקחת כדורים טבעיים כאלו.
היא פעם אחת התבלבלה, בטעות לקחה את שלו.
אז היא עוד היום הבנו מה הכדורים האלה. כל היום היא הייתה עייפה כזאת ומבולבלת.
אז כמו המדרש הזה.
אתה תגיד לי שאתה אומר.
כמו המדרש. אני לא זוכר מה זה היה. אני לא... זה היה משהו כזה.
אז זה המדרש.
שהאבא אומר לבן, אתה מפחד לקחת את התרופה? אני אקח אותה, אין בעיה.
כך אמר לה קדוש ברוך הוא לישראל, מתביישים אתם לעשות תשובה?
לא נעים לעשות תשובה, צריך להתוותא על החטאים,
לספר מה היה, קצת פדיחות אולי.
הרי נשב ראשון, אומר הקדוש ברוך הוא, אני חוזר בתשובה ראשון.
על מה הקדוש ברוך הוא צריך לעזור בתשובה? השתבח שמו.
הוא חוזר בתשובה, שנאמר, כה אמר השם, הנני שב.
ומה מי שאין לו חטא ולא סירחון חס ושלום אמר הנני שב
הקדוש ברוך הוא
הוא אומר אני צריך לחזור בתשובה אז בני אדם שאחת כמה וכמה צריכים לעשות תשובה ולבוא אצל הקדוש ברוך הוא הוא שנאמר שהוא בישראל עוד השם אלוהיך אז המדרש הזה רק אומר מתאר את התשובה בתור דבר הדדי
זה לא one way טיקט רק אנחנו אלא הוא יושב על הכיסא
כן בבקשה מי רוצה לחזור בתשובה כן בבקשה אני רוצה לראות איך אתה חוזר בתשובה אה יפה מאוד פעם הבאה תשתפר הוא כזה סטטי לא זז
אלא המדרש מתאר פה את התשובה בתור דבר הדדי,
אנחנו שבים אליו והוא שב אלינו.
מה?
כן. אז קודם כל, זה ברור שהמדרש הזה, כמו שאומר האדמו״ר הזקן,
שם את התשובה בכלל לא במקום של...
זה לא דבר שדווקא קשור לעשיית חטא.
גם צדיקים צריכים לחזור בתשובה וגם הקב' צריך לחזור בתשובה.
איך הקב' צריך לחזור בתשובה? אם אנחנו נפרש התשובה,
זה לשוב אחד אל השני,
זה לשוב למערכות יחסים תקינות,
זה לשוב לפנים בפנים,
אז גם הקדוש ברוך הוא, שהוא שב אלינו והוא מאיר פניו אלינו, הוא חוזר בתשובה.
אומר המדרש,
אותו מדרש, אותו פסיקתא,
דבר אחר,
שובה ישראל עד השם אלוהיך, משל לבן מלך,
שהיה רחוק מאביו מהלך מהיום.
הוא התרחק, הילד התרחק מאוד מאבא שלו.
אמרו לו אהביו, חזור אצל אביך.
מה יהיה איתך?
תחזור לאבא.
מתגעגע אליך אבא שלך. שמענו שהוא מתגעגע אליך וכל זה. אוהבים, אומרים לו.
אמר להם, אני יכול.
הוא שמומקן, לא יכול, אני כבר רחוק.
שלח אבי ואמר לו,
רבותיי, יהי רצון שנפתח את הלב לשורות האלו ונחקוק אותם על לוח ליבנו ונזכור אותם לכל החיים.
שלח אבי ואמר לו, הלך מה שאתה יכול לפי כוחך ואני בא אצלך בשאר הדרך.
דמעות.
הוא אומר לו, אבא, מה שאתה יכול תעשה.
כל השאר אני אבוא אליך.
צעד אתה יכול ללכת?
תלך צהד.
בוא נשאר, אני אבוא אליך.
שני צעדים, ארבעה צעדים.
להרים את היד, אתה יכול.
לשטוח את הפה, לעשות ככה. תעשה משהו.
את השאר אני אבוא אליך. זה עוד יותר מעצים את העובדה
שהתשובה היא עניין הדדי.
היא לא משהו חד-צדדי. לא רק אנחנו חופרים בדרך אליו, נכון?
כשחופרים מנהרות, אז חופרים כזה משני הצדדים, בסוף הם נפגשים,
אלה מכאן ואלה מכאן. אנחנו חופרים אליו מפה,
והוא חופר אלינו מכאן, נכון? ככה אומרים ש...
מה אומרות שתי חולדות שהן נפגשות אחת בשנייה, ראש בראש, בזה?
מחילה.
חולדות ספרדיות.
אז רבותיי, זה שני מדרשים פצצה.
על גבי שני המדרשים האלה, תראו מה אומר אבצלוק כהן מלובנין. פרי צדיק. על השאלה ששאלנו.
ואמר ביום ההוא, הלא על כיהנו לא היה בקרבי, מצאוני הרעות האלה, ואנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא, על כל הרע אשר עשה. עמד על זה הרמב״ן, שראינו מדוע בא העונש של הסתרת פנים,
לאחר זה,
כשאומר הלו על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני,
שהלו זהו התשובה וחרטה שהצדיקה עליו את הדין.
והרמב״ן זל תירץ כאן,
וכאן בתשובה בערעור הלב לבד.
הם חזרו בתשובה כזה חלקי, על כן הוא עדיין בהסתר פנים ולא כראשון.
אבל כששב בווידוי, כשאדם עושה וידוי בפה, לא רק בחושב,
אומר אשמנו בגדנו בפה,
על זה נאמר בפרשת ניצבים,
ושבתה עד השם אלוהיך ושמעת בקולו יאוין שם.
לפי דברי הרמב״ן, יש הבדל בין תשובה בפה לבין תשובה
בערעור.
תשובה בערעור היא תשובה חלקית,
תשובה בפה היא תשובה מלאה.
ובצדו קצת מתקשה לקבל את זה.
הקטע של האמירה בפה הוא, קודם כל כשאדם משמיע לאוזניו אז זה יותר נוכח.
ודבר שני, כשאתה אומר בפה אז יכול להיות שגם אחרים ישמעו את זה.
עיקר המהות של האדם זה היותו מדבר.
הרבה יותר קל לנו לערער מאשר לדבר, יותר קל לנו לדבר מאשר לכתוב.
כשאתה מדבר או כותב, זה יותר בעולם המעשה.
אומר רב צרדוק, אבל באמת,
גם אם התשובה הוא רק בערעור בלבד,
אתם יודעים את התשובה בערעור.
תשובה בערעור, הכוונה שהאדם לא הצליח לתקן את המעשים.
הוא רק חושב.
הוא אומר, באמת, אני צריך להשתנות, אני לא בסדר.
הוא אומר לעצמו,
תשובה בווידוי, ווידוי זה כבר, אמירה זה כבר איזשהו מעשה, הוא כבר מוביל את זה לאיזושהי עשייה. הוא עדיין לא הספיק.
נגיד שהוא לא רוצה, הוא לא הספיק לפחות.
אבל,
אומר הרב צדוק,
אבל כששב, אבל באמת, גם אם התשובה רק בעירור לבד,
הלא ידוע מה אמר הרגזל,
המקדש את האישה מאת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, מקודש את שם הערער תשובה בליבו.
שהרי שאפילו
אנו רואים עתה במעשיו שהוא רשע גמור,
גם בעבירות
היותר חמורות כעבודה זרה,
עם כל זה, אם באותו הרגע הערער תשובה, היה נחשב לצדיק גמור.
וגם ביציאת מצרים אמרו במדרש שגם הרשעים הרהרו לעשות תשובה ועל ידי זה הייתה הגאולה.
אמנם האמת היא שגם בערעור תשובה בלבד מאני,
רק אם יהיה באמת לאמיתו.
שאדם לא עכשיו כזה, הוא באמת
מהרהר אבל ערעור
קבוע רציני.
כמו שאתה אמר הרמב״ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות
שלא יושב באותו החלט לעולם מיד נמחק העוון.
על זה נאמר שוב הישראל עד השם אלוהיך.
היינו שמיד שישוב
והתחרט בליבו עד השם אלוהיך, שוב הישראל, עד איפה? עד השם אלוהיך. כלומר, מחשבה אמיתית, עמוקה, שאדם חורט את זה בליבו, שהוא באמת רוצה להשתנות.
הוא עדיין לא הספיק, הוא עדיין לא סיפר את זה לאף אחד, הוא עדיין לא אמר את זה בפה, אבל בתוכו הוא גמר עומר בליבו להשתנות.
באותו רגע,
מיד
ישוב והתחרט בליבו עד השם אלוהיך,
היינו שיהיה גלוי לפני יודע התעלומות כי כשלת בעווניך,
מיד נחשב כשוגג.
עכשיו תראו איך קוראת הפרשה, תיזכרו בפסוקים.
וזהו הרמז בפרשה זו, בפרשה זו. ואמר ביום ההוא,
על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. כלומר, אמר ביום ההוא, על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני, זה מה? זה מקביל למה? לערעור תשובה, נכון? הוא אומר, למי הוא אומר? הוא אומר לעצמו.
כל הצרות האלה באו לי כי אין אלוהי בקרבי, כי אני לא הולך בדרך השם, כי אני לא מתייחס לקדוש ברוך הוא.
מערער תשובה.
היינו, יהיה לו ערור תשובה כנען, ואז, מה יעשה הקדוש ברוך הוא?
אנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה.
אתם מבינים איך הוא קורא את הפסוק?
הפוך, לדעתי זה ישר, כי אם היה צריך להיות, אנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא בגלל כל הרע, מה זה על כל הרע? אומרת צדוק, היינו,
שמיד יהיה נסתר ונמחק העוון מלפניו יתברך גם על כל הרעות שבעולם,
אפילו כי פניי אל אלוהים אחרים.
כלומר, הקדוש ברוך הוא אומר,
הרהרת בתשובה, אני עושה ככה, לא מסתכל על העוונות, לא מסתכל, לא מסתכל. אתה תגיד לי איפה להסתכל על הקדוש ברוך הוא? אני בוחר לא להסתכל על העווירות שלך.
אני לא מסתכל.
אסתיר אסתיר פניי ביום ההוא, אני לא מסתכל על העווירות שלך.
רבותיי, זה חלק מי״ג מידות של רחמים שמופיעות בספר מיכה.
אחת מהמידות זה,
ישובי רחמנו, יכבוש עוונותינו.
אתם יודעים מה זה יכבוש עוונותינו?
מה זה יכבוש עוונותינו?
יכבוש עוונותינו, הכוונה היא, ייקח אותם,
ויושים אותו, יכבוש אותם, כאילו, יוריד אותם.
כל מיני דרכים, איך הקדוש ברוך הוא בוחר להעלים את העוונות.
חלק הוא כובש,
חלק הוא מעלים,
חלק הוא, מה?
משליך ממצולות ים, חתיכת, עושה כל מיני דברים.
איך זה יכול להיות?
איפה הדין? איפה האובייקטיביות?
זה הסוד.
זה הסוד.
התשובה
היא לא עניין אובייקטיבי.
עניין אובייקטיבי זה כמו, היום בבוקר נתן לנו איזה דוגמה,
כמו מגבש בגיבושים.
בגיבושים כל אחד מגיע, בכלל על הגב,
עושים לו מספר,
15, 17 וזה, והוא מגבש עם משקפי שמש לו,
17 תגיע הנה,
אתה מודח, לך.
אני לא מנהימת את הדמעות שלך ולא זה, ולא מי אתה, אני לא אפילו לא יודע איך קוראים לך,
טוס לי מהעיניים, 15 תגיע הנה, אתה אובר שלך, זהו, וככה הוא יושב פה.
האם התשובה זה מין גיבוש כזה?
תשובה לא.
למה?
יש מישהו מהצד השני.
מי?
השם יתברך.
שהוא אבא שלנו.
אנחנו הבנים שלו.
הוא לא רק מלך, הוא גם אבא.
לפעמים גם התפקידים טיפה מתערבבים בין אבא לבין מלך. תכף אנחנו נראה, בעזרת השם, בזוהר, כשנגיע אליו בסוף, נראה איפה התפקיד טיפה מתערבב.
ואבא הוא חפץ שהילדים שלו יצליחו. אז הוא עושה כל מיני דברים שאבא עושה. אז הוא חלק מהדברים מעלים עין.
אתם יודעים, יש לפעמים כל מיני מורים,
שיטה כזאת, היא בחינוך.
מישהו אמר לי שיש כזה בית ספר של החופש הגדול באיזה מקום, לא זוכר את ה... זה, שלוקחים את הילדים שהכי לא הצליחו בלימודים, ואומרים להם, יש לכם חודש לימודים בקיץ,
והם לא יודעים,
אבל המטרה של החודש הזה שהם יעשו מבחנים, יקבלו 100. המטרה היא בכלל להעביר אותם חוויית הצלחה.
לא להשלים להם שום למידה, אלא להעביר אותם חוויית הצלחה,
והתוצאות לשנה אחר כך הן מדהימות.
תן לו מבחן שיקבל 100. תן לו, כאילו,
תעביר אותו חוות הצלחה. למה? אני רוצה שיצליח.
אז זה לא עכשיו אוניברסיטה,
וכאילו,
המרצה בכלל לא יודע איך קוראים לתלמיד.
באוניברסיטה אתה,
מבחנים זה לפי מספר תעודת זהות.
אתה בכלל לא יודע מי, מי, מי, בדרך כלל לא יודעים מי התלמיד.
אני יודע מי אתה, אני רוצה שתצליח.
והקדוש ברוך הוא, כמו שאמרנו במדרש, אומר, יא חביבי, תעשה צעד, אני אבוא אליך.
גם אני חוזר בתשובה יחד איתך. ביחד נחזור בתשובה.
גם אני פונה אליך.
זו תנועה הדדית. אם אתם זוכרים, אתמול דיברנו בספר יונה, בשיעור על ספר יונה, דיברנו שמה שהקדוש ברוך הוא אומר ליונה,
וואלה, תגיד, אתה חושב שהתשובה הזו זה מין רף צריך לעבור? אני כאילו יושב על הכיסא, ואתם צריכים להתאמץ,
ורק מרף מסוים אני רואה אתכם.
אומר הקדוש ברוך הוא ליונה, אבל גם אני מושקע בננבה.
אני השקעתי שם, יש שם 120 אלף איש שאני בראתי אותם, ואני החייתי אותם, ואני נותן להם כל יום את נשמה ואת החיים שלהם,
וכל עוד הם חיים, אני רוצה שהם יתקיימו, אני לא רוצה לבטל אותם.
אורך שבעת הימים הורינו, הרב ישראל בעל שם טוב, הרב ישראל בעל שם טוב היה אומר,
שכל דבר בעולם צריך להסתכל עליו משלוש זוויות לפחות.
וזה נקרא אלוקות, נשמות ועולמות.
נשמות זה,
נגיד, בוא ניקח תשובה.
נשמות, איך נראית הנשמה כשחוזרת בתשובה?
היא מרגישה יותר מדויקת, יותר נכונה, עושה דברים נכונים, מצוין.
עולמות, איך נראה? עולם שיש בו תשובה.
עולם שבו אדם יודע שהוא יכול לתקן,
וגם כשהוא קלקל זה לא סימן הפסוק האחרון וכן הלאה, בסדר גמור.
אבל יש גם אלוקות.
מה קורה למעלה?
מה קורה למעלה כשיש תשובה?
מה הוא רוצה? מה הוא חשב, השתבח שמו,
כשנתן לנו את התשובה?
למה הוא נתן את התשובה? למה הוא נתן את יום הכיפורים? תשובה,
למה הוא נתן?
כי הוא רוצה בנו,
כי הוא חפץ בנו,
כי הוא מתאמץ.
הוא אומר, חבר'ה, תעשו משהו, אני, תאמינו לי, אני אגיע עד אליכם.
צעד אחד, אני חוזר כאן למדרש, הבן של המלך עייף, הוא אומר לו,
הלך מה שאתה יכול לפי כוחך, אני, כל השאר אני אגיע אליך.
בשאר הדרך אני אבוא אליך, אני, אני בא אצלך. הוא גם מעוניין.
אתם מבינים שהוא מעוניין בנו?
הוא מעוניין בנו.
אימין בעצמו,
שאיננו כמו הקיקיון שבלילה היה ובלילה אבד, אלא שיש לקדוש ברוך הוא עסק איתו.
אפילו הקיקיון של יונה, יונה מצא בו איזה חפץ. אז אנחנו פחות בקיקיון?
פחות בקיקיון? הקב' אוהב אותנו כמו ש...
הבעל שם תמיה אומר שכל יהודי יקר בעיני השם יתברך,
כמו בן שנולד להורים זקנים, בן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנותם.
בקיצור, מה שאני בא לומר זה שהתשובה היא תשובה הדדית,
ומכיוון שהתשובה תשובה היא הדדית, זה פותח פתח אצלו יתברך לעשות כל מיני דברים, כדי שנצליח.
כדי שנצליח.
אז הוא מסתיר פניי, הוא לא רואה, הוא מתעלם.
אני אגיד לכם את האמת, זאת מיומנות שכל אבא צריך.
כל אבא צריך לדעת
שיש דברים שצריך לראות, ויש דברים שמה?
הוא לא צריך לראות.
כל דבר צריך לראות?
למה יש לך ככה? אתה תראה כל דבר.
כל דבר צריך לראות. בסדר.
יש כאלה הורים רוצים לשלוט על הילדים שלהם, לשלוט להם על כל רגע, להיכנס אליהם לטלפונים וזה.
אבא צריך לדעת מה קורה עם הילדים שלו, אבל הוא גם צריך לתת להם מרחב, ולפעמים ילד עושה שטויות.
כתוב בגמרא, פעמים שאתה מתעלם.
נכון?
ילד עושה איזה שטות, לא צריך עכשיו להגיד לו, מה עשית?
זה ככה, המשיך הלאה, תן לו.
לפעמים הוא יודע שראית והתעלמת.
אבל זה כאן, זה מדהים.
כן, אומר הקדוש ברוך הוא, הרהור תשובה.
אני לא מסתכל על החטאים שלכם.
אני לא רוצה להסתכל עליהם גם.
לא מעניין אותי.
תראו מה אומר הקול מבשר, מביא כאן את הרב שמחה בוני מפשיסחה וגם את השם ישמואל.
נפלא מאוד.
הנה כתיב, ואמר ביום ההוא, על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנוכי אסתר אסתיר פניי. יקשו המפרשים, הלו מאמרם,
על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ווידאו על חטאתם. ולמה עוד אסתיר? תני רחמיו מהם. זו השאלה שאנחנו, כל השיעור סביב השאלה הזאת.
ופירש הרב הקדוש הרב רבי
בונין זצל מפשיסחה
שמאמרם על כי אין אלוקי בקרבי זה עצמו הוא החטא.
כשאדם חושב שבגלל שהוא חטא, הקדוש ברוך הוא עזב אותו,
זה החטא. אני אומר לכם, בתור אבא, הדבר הכי הכי פוגע
בתור אבא
זה שאתה
חושב שהבן שלך חושב,
או הבת שלך,
שאם הוא לא ממלא איזה רצון שלך, אז אתה כאילו לא אוהב אותו.
בסדר?
זה כמובן,
כשאתה יודע שיצרנו זה לא יהיה כך.
אבל לפעמים אתה אומר,
טוב, בטח אתה מאוכזב ממני, אבא, שאני לא...
לא, מה מאוכזב ממך?
אני אוהב אותך בכל מקרה, אתה ככה, אתה ככה, אתה הבן שלי, אתה הבת שלי, אני איתך בכל מקרה, זה לא משנה בכלל.
ועכשיו בוא נדבר איך צריכים להיראות החיים, ואיך זה, בסדר גמור, אבל אני לא תולה ולא קושר את האהבה לשום דבר.
אז ככה זה גם, כאילו הקדוש ברוך הוא נעלב ואומר, ככה אתם חושדים אותי?
שבגלל שחטאתם, אז אני עזבתי אתכם?
איפה שמעתם דבר כזה?
הפוך,
כשילד חוטא, כשילד נופל, אז אחי הוא צריך את אבא שלו לידו, שיעזור לו, שינחם אותו, שידבר על ליבו, שיגדל לכפיו אהבה.
זה החטא.
שהם חשבו עצמם שהם נדחו מפני הקודש,
וזה גורם ייאוש והתרשלות.
אבל באמת,
אין הדבר כן.
אף על פי שחטא ישראל הוא וכתיב,
אני השם שוכן בתוך בני ישראל, ואמרו חז״ל, אף על פי שהם טמאים.
שכינה
שרויה ביניהם.
שמעתם?
שכינה בתוך עם ישראל.
אלא שהיא בהסתרת פעמים ואינה נגלה.
וזה סייבא כתוב, אנוכי אסתר אסתיר.
היינו, שלא כן כמו שאמרו,
אלא ואנוכי אסתר אסתיר. כלומר, אני נמצא, רק אני מסתתר.
מחבואים.
מחבואים.
שיחקתם פעם מחבואים?
כן?
אני מדבר איתך עכשיו, אה...
מה אמרנו על השם שלך? אורי. אורי. לא, כשהיית ילד קטן.
אבל אתה לאחרונה שיחקת מחבואים.
רק מחיינים קטנים.
או, זה בחור רציני, שיחק עם האחיינים שלו.
אז מה קורה במחבואים?
קדוש ברוך הוא, נגיד שהקדוש ברוך הוא, קודם כל ברור לכם שמחבואים זה משחק קדוש בכל מיני קדושות,
ללא ספק כלל ועיקר.
שהרי
מי שעומד
הוא עומד וסופר, ואז הוא מכריז, תקשיב להכרזה,
מי שעומד
מאחוריי ומצדדיי ומלפניי
הוא העומד.
זה כמעט כמו להגיד 17 לה' ונגן ה' אחד,
זה לקבל עליך עוד מלכות שמיים טוטאלי מכל הכיוונים,
ואז, מה אומר הזה?
מכריז ואומר, יוצא לחיפושים.
כלומר, הקדוש ברוך הוא אל מסתתר.
הוא מסתתר. איפה הוא מסתתר?
כשהאהבה היא גלויה, כשאנחנו עושים מצוות.
עכשיו, כשאנחנו עושים עבירות, אז האהבה היא... הוא אוהב! הוא לא הפסיק לאהוב. בוא נאמר, אני אסתתר. למה אני מסתתר? למה הוא מסתתר מאיתנו?
למה מי שמסתתר במשחק בערבים, למה הוא עושה את זה?
צריך לחפש!
זה העניין, כי תחפש, נגביר את האהבה, אני רואה שכשהייתי מצוי אז הייתי מובן מאליו יותר מדי. בואו נטיפה נתחבא, אז תחפש, וכשיש חיפוש,
רגע, איפה הוא? יש יותר ריכוז, איפה הוא הלך? איפה הוא התחבא? התחבאות, התחבאות, כן, וזה, התחבא, פה התחבא שם?
איפה הוא? נתפוס אותו? יש איזה חיפוש, איזה געגועה, ואז תזרחו ברגע המציאה, מה קורה?
יש איזה מכון, זה לילדים, זה צער, מצאתי אותך ורצים,
והמילה, מה המילה?
דפקתי אותך, הכל דודי דופק.
זה הגאולה, ממש, הגילוי הזה, הרגע של הגילוי, הרגע של השמחה. מה אתם צוחקים, האחים וילנר? זה פשט פשוט המשחק.
ככה שיחקו בגן ניצה, אמא שלי, כל המשחקים על פי הקבלה היה בגן.
אז, בסדר.
אז הוא מסתתר,
אבל זה עוצם אהבה.
חטאת? נפלת?
עוברת לך מחשב שהקדוש ברוך הוא עזב אותך חלילה?
ואיזה מילה פתאום הוא אומר לי, אני איתך, תחפש אותי,
תמצא אותי.
לפעמים אדם מוצא את הקדוש ברוך הוא בתוך הנפילה.
ובאמת, אומר רב שמחה בונים, זה גורם חיזוק גדול.
חיזוק גדול.
לכל איש.
שבכל עת יצייר בדעתו כי אפילו איך שיהיה, עדיין שכינה שורה עליו.
והוא עצמו מרכבה לשכינה.
וכאומרם זל בשס תענית, לעולם יעמוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מאיו.
שנאמר בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר.
ומי הוא שלא יתחתכו וייאמו מאב מאהבת המקום ויראתו בזוכות הדברים האלה שהקדוש ברוך הוא איתנו בכל מצב
אני טיפה, יש כאן דילוג קטן
והוא אומר
הרי בפרשת ניצבים הקדוש ברוך הוא קורא איתנו ברית נכון?
אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם זקניכם זקניכם כל איש שם עשרה עשרה טיפוסים עשרה תיאורים
זה כנגד עשר הספירות כן?
ראשיכם שבטיכם זקניכם שוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם גירך אשר מקרב רחניך חוטא בציך שואב ממך.
מה מטרת הכינוס הזה הגדול?
מטרה אחת. מה המטרה?
לעברך בברית אדוני אלוהיך ובעלתו אשר אדוני אלוהיך קוראות עם ממך היום.
שואל אדמו״ר הזקן על הפרשה שלנו בליקוטטור אני אגיד את זה בעל פה ואחרי זה נקרא את זה בפנים.
למה צריך ברית?
מה מאפיין ומה מבדיל קשר של ברית מקשר רגיל?
נגיד, איש ואישה מתחתנים, אז הם כורתים ברית.
בסדר?
מה היה לפני כן ומה היה אחרי כן?
למה צריך את הברית? נשאלה ככה.
מתי הברית באה לידי ביטוי?
כשרוצים,
כן, כשרוצים לפרק.
בואו נראה איך זה. הברית באה לידי ביטוי
כשהתנאים מסביב נשתנים.
נשתנים.
בחור גר עם בחורה,
עם ציוט שלמה אנשים גרים אחד עם השני לפני חתונה. גר איתה, נחמד לנו ביחד.
נחמד, אתה, אתה, אתה.
יום אחד יפסיק להיות נחמד, לא יודע, הוראה זה מישהי יותר יפה,
יראתה זה, כל אחד לוקח את המרשת שלו והולך, ושלום שלום.
כשכורתים ברית,
כשכורתים ברית,
אז הכל עוד נחמד, הכל מצוין,
אבל לפעמים פתאום, לא עלינו,
אחד מהצדדים נהיה פתאום חולה.
יש לו איזה קושי.
עכשיו בא לידי ביטוי הברית,
שהאהבה שלנו היא אהבה שלא תלויה בדבר.
היא לא תלויה בדבר.
זה נכון שכשכרתנו ברית והתחתנו,
אז איך אמר את זה הרב הלל פלאי? זה היה נפלא.
אתם שמעתם על הרב הלל פלאי? הוא מלחין ומנגן, הרבה שירים וזה.
והוא אמר את זה ברבים, אז אני יכול...
הבן שלו התחתן עם הכלה, ולא הרבה זמן אחרי החתונה, זה חודשיים אחרי החתונה היה פה תאונה בירושלים,
אוטובוס,
שאיבד את הבלמים, משהו, ו...
מה?
כן.
אבל ההכלה שלו נדרסה, והיא עבודה את שתי הרגליים.
אז הוא סיפר,
שנה שעברה התוועדתי איתו.
אצלנו בשכונה.
אז זה היה בדיוק מיד אחרי התאונה.
הוא סיפר שהכלה שאלה את הבן שלו,
תגיד, אתה
היית מתחתן איתי
אם היית יודע?
שזה כאילו...
שאלה.
אז הבן שלו ענה תשובה בעיניי
בלתי רגילה, אצילית.
הוא אמר לה, תדעי לך,
ברור שלא הייתי נפגש איתך אם היו אומרים לי מראש,
שכאילו,
אם היו מוצאים לי בחורה קטועת רגליים, אני לא הייתי נפגש איתה.
אבל ברגע שזה קרה לך, אחרי שהתחתנו,
זה לא קרה לך, זה קרה לנו.
הוא אומר, הוא אמר את זה בלי ללמוד בשום קורס זוגיות,
בלי זה, הוא אמר את זה,
זה לא קרה לך, זה קרה, זה הברית.
זה הברית.
זה אומר שהקשר בינינו, יש בו מרכיבים,
או המרכיב המרכזי שלו, הוא למעלה מהמעשים,
מהנחמדות, מהיופי, מהנוי, ואפילו מן הגוף השלם.
זה מהות הברית.
כלומר, מתי צריך את הברית?
כשהכל בסדר, אז הכל סבבה.
כן, אני אשאל אתכם שאלה.
בני זוג שיש להם, ברוך השם, הכל טוב, הוא מכבד אותה, היא מכבדת אותו, הם מתייחסים אחד לשני בצורה טובה, ילדים טובים וזה, עושים, עושים כל מה שצריך.
אז בסדר, ברור,
זה זוג אחד. וזוג שני, שלא עלינו,
האחד מהם פתאום נהיה חולה וצריך לטפל בו בצורה זו, הוא נהיה סיעודי.
אז ודאי שאנחנו מעדיפים את המודל הראשון, כלומר שלכולם יהיה, לעם ישראל יהיה להם ברכה וכל זה, אבל איפה בא לידי ביטוי ביותר צורה עמוקה מימד הברית?
איפה שזה יותר מורכב.
אז אומר האדמו״ר הזקן,
כשהקדוש ברוך הוא קורא איתנו ברית הפרשתים ניצבים,
זה קודם כל על המצבים שעשינו בהם חטאים.
מה נראה לכם, שאני אעזור אתכם?
אני איתכם.
תראו מה הוא אומר.
ועל זה היו הברית והתנאים שאף אם חלילה יעברו ויגיעו מעלות שקראנו בפרשת כי תבוא
לא תסתלק מהם השכינה
כי עניין כריתת הברית כתב הרב מילדי ליקוטי תורה שהיום זה יום הולדת שלו, היום יום הולדת לרב
שני אוזן מילדי
שהיא בין שני אוהבים
שאף שהתרחקו זה מזה
בדיולי הברית היה סילוק הזיכרון מביניהם על זה כורתים ברית
שמכל מקום יישארו דבוקים זה בזה באהבה
כן, הייתה כריתת הברית שבין השם יתברך וישראל.
שיהיה איך שיהיה, תישאר הדבקות.
ואף על פי שהם טמאים, שכינה שובה ביניהם. ומאחר שלא תסתלק הדבקות,
נקל, יהיה להם לבוא לתשובה, וכאן נזכר לעיל.
וביותר, ביום השבת, שגם ההסתר נסתלק.
כן, ביום השבת זה, ולכן השנה, הבאתי את זה, כי השנה ראש השנה יוצא בשבת.
ובחסידות מבואה, אנחנו נדבר על זה בשבוע הבא,
שהסיבה שלא תוקעים בשופר ביום ראשון של ראש השנה שחל בשבת,
זה לא בגלל שאסור, זה בגלל שלא צריך.
אתה משיג את אותו דבר, ואפילו יותר,
שאתה רוצה להשיג בתקיעת שופר, בלי לתקוע בשופר.
ממנו התקיים בישראל אתם נסבים בפני השם אלוקיכם, בנהירו דאנפי, פנים מאירות, וזמן חידוש הברית בין ישראל לביהם שבשמיים. וזה,
שמעו בני ישראל את השבת, סוף שבת דורותם,
שחררו מקבלת שבת, לא תבושי ולא תקלמי,
מה תשטוחי ומה תאמי?
בך יחסו עניי עמי על היפוך שהיו ישראל פניהם עוריקות. ישראל אחרי כל הקרנות של פרשת כי תבוא, כולם נהיו ככה, אוי ואבוי, מה יהיה איתנו? אומר להם הקדוש ברוך הוא, מה קרה לכם?
מה נראה לכם, אני אעזוב אתכם?
לא תבושי ולא תקלבי, אל תדאגו!
כי הפתיחה בשבת מגלה על ששת ימי המעשה,
שאף שהיה נראה ריחוק וסילוק, אינו כן, אלא אסתר בעלמא,
שהרי בסילוק האסתר לבד, ישראל מאירים.
זה שם ישמואל בפרשת ניצרים.
אמרנו שלפעמים,
אמרנו שיש ציר אחד שבו הקדוש ברוך הוא מלך,
ויש ציר שבו הקדוש ברוך הוא אבא.
אז בסדר, אז אתה יכול להגיד שפעמים הוא מלך, פעמים הוא אבא. אבל לפעמים הצירים מתבלבלים.
לא מתבלבלים, מתערבבים
אחד עם השני.
ואחד התיאורים הנפלאים לערבוב הזה מופיע בזוהר.
מה כתוב?
ראש השנה היום מדהים.
נכון?
היום מדהים.
אז
טוב, נכנסים,
עובדים, והמלך יושב על הכיסא דין, וכל הסנגור,
קטגור, והכל כאילו, הכל רציני מאוד, ועובדים ועוברים כבני מרון.
ואנחנו נכנסים, עם ישראל נכנסים, כל אחד נכנס, וזה,
מסתכל על המלך, הוא אומר, אני מכיר את המלך הזה מאיפה שהוא, המלך הזה מוכר לי, מה נסגר,
פתאום הוא מבין שהמלך זה אבא. הוא לא יודע, הוא לא יודע מה להגיד,
לא להגיד.
והכל רשמי, הכל מסודר.
טוב, עכשיו הקטגור מתחיל לדבר,
להגיד את כל הטענות שלו כלפי עם ישראל.
והמלך אומר, שומע, זה דברים חמורים מאוד, מה שאתה אומר כאן.
חומרה רבה.
אני רוצה, בבקשה, שתזמין לכאן את העדים.
יעלו העדים. הקטגור אומר, אין לי בעיה, אני הכנתי עדים, שני עדים. אחד בשביל העבירות של היום, אחד בשביל העבירות של הלילה. הדבר הראשון, העבירות של היום, תבואי, תביא את השמש.
תביא את השמש, הוא אומר, בבקשה, תספרי לו כל העבירות שעשו ביום.
אומר השופט,
חמור מאוד, אני רואה כאן דברים חמורים ביותר, אבל על פי שניים מדינים יקום דבר, עד אחד זה לא זה,
בבקשה, עד השני, אין בעיה, עד השני, זה הירח,
היא תספר על כל הדברים שבלילה וכולי,
אומר השופט, בבקשה,
תביא את הירח, בינתיים הקטגור יוצא,
פתאום האלה, העם ישראל, רואים שהשופט עושה להם קריצה קטנה ככה,
לא בטוחים, זה קריצה, תיק,
הם מורדים מפחד,
בינתיים הוא מתעכב,
והשופט אומר, מה קורה במשפר בית המשפט?
מה קורה עם הקטגור?
אדוני, הוא מתעכב, זה, עוד שנייה, וזה.
בינתיים, חבר.
אחרי כמה זמן הוא חוזר,
הוא אומר, אדוני המלך, אני מצטער, אבל העד השני נעלם.
מה זאת אומרת נעלם? זה בית משפט, זה מקום רציני.
אני ביזיון בית המשפט, אדוני, הייתי אמור להתכונש, אתה יודע. אני מחפש אותו, לא מוצא אותו.
אין עד שני!
בינתיים, אין, רואים, הוא קורץ להם. המלך קורץ להם.
הוא לא מסך יכול להיות.
אני לא יודע, אין.
טוב, אין עד.
אז תדע לך, דבר ראשון,
עד אחד שמספר סיפור ולא בא עד שני, אז זה נקרא לשון הרע.
אתה עכשיו חייב לשלם להם פיצויים על לשון הרע.
חוץ מזה, ביזיון בית המשפט, שבזבזת לי את הזמן.
חוץ מזה, עוד כמה קנסות, עוד כמה זה, וגם אתה לא יכול לבוא לפה עד שנה הבאה, יש לך צו אחר כך בבית המשפט לשנה, שלום, ואתם זכאים, תצאו.
זה הכל הזוהר, אומר, לא אני.
כשהם יוצאים,
מסתכלים במזכירות של בית המשפט ורואים
שמי שקבע את התאריך של המשפט,
מי?
שופט בעצמו.
וזה מאוד מוזר, כי השופט הזה תמיד יושב במשפט,
תמיד בט״ו בחודש.
והפעם את המשפט שלהם הוא קבע בצורה חד פעמית,
בלתי רגילה, מתי?
באלף.
שמה אין באלף?
אין ירח.
מי קבע את התאריך?
הוא קבע את התאריך.
הוא אומר על זוהר,
ולא עוד אלא שמשה וסיירה סהדין על ברנש
שמש וירח מעידים על האדם כמו דהוקמוה תיכו בחודש אופר בכסה ליום חגנו זה הפסוק
מהי בכסה? מה זה בכסה?
ביומא דה סיירה מתכסה
תיכו בחודש אופר בכסה כשהירח מתכסה
ומה היא מתכסה?
כלומר הזוהר שלו מה זה הבעיה מתכסה? מה מתכסה? כי זה הירח כי זה החידוש הלבנה זה 29 ימים וכולי וכולי לא הזוהר שואל למה קבענו את ראש השנה?
באלף. למה כל החגים בט״ו ורק החג הזה באלף?
בגין דקדמתי ראש השנה, כשמגיע ראש השנה,
יייתי סמ״מ, סמס״ום,
למיטבע דינא לבנו יקמקו צ׳בריחו. הוא בא לתבוע דין, הוא בא, יש לו מה להגיד.
והוא ייימה ליהייתי שא הדין. אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, טוב, תביא ידים, זה בית משפט רציני.
והוא יייתי לשמשה ממי, הוא הביא איתו את השמש.
עזה למייתי סיהרה, באה להביא את הירח,
והיא מתכסיית, מתכסה.
באן אתר מתכסיית? איפה היא מתכסה? מי מכסה אותה?
מי מכסה אותה?
על כל פשעים תכסה?
אהבה הקדוש ברוך הוא מכסה אותה, יכבוש הבנותינו, יושליך ממצולות ים, הוא קבע את התאריך.
המלך הוא אבא,
והאבא אוהב ורוצה שנצליח.
רק הוא לא יכול לעשות את זה בלי איזה, אז הוא עושה הצגה, יהיה בית משפט, יהיה פה, יהיה שם, כאילו זה נקרא אסתר אסתיר.
חבר'ה אומר, אני אעביר אתכם, אבל בואו נעשה את זה בצורה שלא כולם יקטרגו ויגידו, אוי, הלו, מה זה, אז נעשה כאן איזה ככה בית משפט וכל זה, אבל אל תדאגו.
אלא סליק את לאהו הטער דאית מרבה במחוסה ממך אל תחקור.
הנה, מה אתה חוקר? מה אתה שואל את המדי שאלות? אל תשאל שאלות.
לפייסה לעל בנועה.
לפייס,
ללמד זכות על בניו של הקדוש ברוך הוא.
והיהודה אמר קרא, זה מה שאומר הכתוב,
תיקו בחודש שופר בכסה ליום חגנו,
לאתר דבי סליקת שכינתא דאית מרבה במכוסה ממך אל תחקור, וחווין באיתקסיה תמן.
צריך למידן בדוב, כן?
והחובות נמצאים באיתקסיה.
כל מה שבאתי להגיד בשיעור הזה, רבותיי,
שתהליך התשוואה הוא תהליך הדדי, אנחנו לא לבד בדבר הזה. גם הקדוש ברוך הוא רוצה לחזור אלינו.
גם הוא קורא לנו.
גם הוא עושה פעולות.
גם הוא, ובעצם בכלל ראש השנה זה מצד החיצוניות שלו,
זה יום הדין, מצד הפנימיות שלו, איזה יום זה?
של קרבה, של אהבה, של מחילה, של געגוע, של כיסופים, שהמלך אומר, אני אדאג לכם, תערבו את השטן, תתקעו פה, תתקעו שער,
נעבור את זה ביחד.
כי אתם הבנים שלי, גם אני רוצה אתכם.
איך זה נראה שהאבא הוא גם המלך?
איך זה נראה?
הוא יכול להתעלם מזה שהוא אבא?
תהליך התשוואה הוא תהליך הדדי.
ולכן, הקב'ה אומר,
אפילו אם תרערו בתשובה,
אני כבר אגיע אליכם.
כל כך מעט מבקשים מאיתנו,
ואומרים לנו, אתם לא לבד.
אתם לא לבד.
תהליך התשובה הוא תהליך הדדי.
הקדוש ברוך הוא מושקע בנו, חפץ בנו, רוצה בנו, רוצה שנצליח.
אבל תעשו קטן, תרימו איזה אצבע, תרימו קטנה, תעשו איזה צעד קטן.
אבל האדם מתייאש, לא, חטאתי, הוא בטח כבר התייאש ממני.
מה, אני אבוא אליו?
לא התייאשתי ממך, זה כל המהות של הברית, זה הסיפור, אני אוהב אותך.
חי אלול, עכשיו אני גם תגעגע אליך, תבוא, תחזור.
זה הסיפור.
יוצא עם כך
שפרשת ניצבים וילך מספרות שני סיפורים של תשובה. פרשת ניצבים מספרת את הסיפור הגלוי.
פרשת התשובה הגלויה וכל זה. פרשת וילך מספרת את הסיפור הסמוי.
פרשת ניצבים מספרת את הסיפור מהצד שלנו אליו.
אדם שחוזר בתשובה צריך להיראות כמו שצריך.
פרשת וילך מספרת את הסיפור מהצד שלו אלינו.
הוא כל כך רוצה שגם אם אנחנו משמיעים איזה צפצוף,
איזה כזה ככה, איזה דופק קטן, הוא שומע והוא אומר, הגעתי,
באתי, רוצים לחזור? הנה, אני פה, אני מוכן, אני אעזור לכם.
התעוררי, כך אומר הזוהר, התנערי מאפר קומי,
שלעתיד לבוא,
כנסת ישראל תשכב על האפר, לא יהיה לה כוח לשוב,
היא רק תשכב על האפר ותרצה.
הוא יבוא אליה להקים אותה מאפר.
נזכה, ברוכים תהיו.
