רבותיי צהריים טובים אני רוצה רגע להזכיר איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו נעשה באלול
אנחנו בסדר הלימוד הקבוע שלנו בתנ״ך
סיימנו את גדעון
אנחנו בין גדעון לאבימלך
זה נכון?
כן הזיכרון הארגוני, יפה
יפה אנחנו נמשיך לזכור את זה עד תחילת זמן חורף בעזרת השם ובשיעורים שיש לנו
שזה לא הרבה אין לנו הרבה שיעורים
יש לנו היום ושבוע הבא, אחרי זה זה כבר ראש השנה,
אחרי זה זה יריב יום כיפור, סך הכול שני שיעורים,
ננסה ללמוד ביחד על מעגלי תשובה בתנ״ך.
נשאר בתנ״ך, אבל ננסה לגעת במעגלי תשובה.
רגע, אמרתי שיש שיעור היום ושבוע הבא.
זהו.
אז ננסה ללמוד את מעגלי התשובה.
היום נעסוק בספר יונה.
נעסוק בספר יונה. זה לא סדרה על ספר יונה. בעבר למדנו את יונה ארבעה שיעורים.
אנחנו רוצים היום לבודד איזושהי נקודה ספציפית.
מה היה שם מהדר גנים? אני לא ידעתי מזה.
ולנסות לגעת באיזושהי נקודה שם. בסדר?
נמנחם? יופי.
במשנה ברורה, בשער הציון,
הוא אומר שקוראים את ספר יונה בתפילת מלכה
של יום הכיפורים, שזה איזשהו רגע של שיא, כדי ללמד שאדם לא יכול לברוח מהשליחות שלו.
אדם לא יכול לברוח מהשליחות. יונה יש לו שליחות, הוא לא יכול לברוח ממנה,
והתשובה היא איזשהו,
היא לא דבר שעומד בפני עצמו, אלא היא בעצם נועדה להשיב את האדם למסלול שלו, לשליחות שלו, וכן על זה הדרך.
טוב,
בתוך ספר יונה יש כאן כל מיני מעגלי תשובה, יש תשובה מיראה של המלאכים,
לא נעסוק בזה עכשיו, יש תשובה של רבא חובל, יש תשובה של אנשי נינווה, תשובת יונה, ויש
מה שהקדוש ברוך הוא מלמד,
מהי תשובה, איך נראית תשובה.
אני רוצה היום לנסות לאמת בין שתי גישות, בין הגישה של יונה בן אמיתי,
לבין מה שמלמד אותה השם ידברך, ואתם יודעים שתשובה טובה
היא טובה רק אם אתה מבין את האה ואה אמינה כמו שצריך.
אנחנו רצים לסוף, לסיפור, כן,
כן, הקדוש ברוך הוא ברכים על אנשי ננווה, איזה יופי. איך יונה לא הבין את זה על ההתחלה? איך הוא לא קלט?
מה, כזה מסובך? זו התשובה.
אז כדי להבין היטב את התשובה של הקדוש ברוך הוא,
גם שם יש מה להבין ולהעמיק,
צריך קודם כל להבין היטב את התפיסה של יונה.
בואו נניח רגע את השאלה על השולחן.
מה מפריע ליונה בתשובתם של אנשי ננווה?
מה הסיפור שלך? בסדר, הם לא חזרו בתשובה עם אורות התשובה,
והם לא עשו מופע קרליבך עם השתפכות עליהם, הם חזרו בתשובה לפי הדרך שלהם, לפי הסגנון שלהם, את מה שהם מכירים.
תשובה חלקית, תשובה חסרה.
אז בסדר, לא תשובה מאהבה.
לא יהיה זדונות, הם לא יהודים, הם גויים. לא יהיה זדונות נהפכים לזכויות, אבל מה יונה כאילו נכנס בתשובה הזאת, מבחינתי לא שמע כלום.
אתם יודעים שיש גם דמיון בין אותיות יונה לאותיות מנווה, זה כמעט אותם אותיות,
אז כאילו יכול להיות שבכלל הקדוש ברוך הוא שלח את
יונה לננבה, הוא אומר, תקשיב, בוא תגלה איזה אמפתיה מסוימת, כי השם שלך יונה, ננבה, זה דברים קרובים, דברים זה, אז
טוב,
יונה, סרב לקבל את זה. לא.
יש כל מיני דעות למה, מדוע יונה לא כל כך התלהב והתרשם מתשובתם של אנשי ננבה.
אז קודם כל, בואו ננסה להבין מה הייתה תשובת אנשי ננבה,
בסדר?
ננסה להגדיר אותה. זה ברור, ללא כל ספק, שתשובת אנשי ננבה הייתה תשובה
חיצונית,
אפשר לקרוא לה
תשובה שיהיה קשה מאוד להחזיק במעמד
לאורך זמן, זה ברור.
תשובה שקצת משחקת משחקי כוח
מול הקדוש ברוך הוא.
בסדר?
בואו נראה.
כתוב,
אני קורא בעצם מפרק ג'
ויהי דבר אדוני אל יונה ישנית לאמור, קום לך לנביא העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליך.
ויעקב יונה בא לך לנביא כי דבר אדוני ונדע את העיר הגדולה אליה במהלך שלושת ימים.
ויאחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד 40 יום וננבה נאפחת.
כן? עוד 40 יום.
ואגב,
אפשר להסביר פה הסבר
שהוא לא נס.
שהוא לא נס.
אפשר להגיד עוד 40 יום יקרה לננבה מה שקרה לסדום.
זה אפשר.
אבל לא יודע, להגיד שהקב' ברוך הוא עכשיו יהפוך את ננבה סדום הייתה בארץ ישראל, ננבה היא...
אפשר לפרש
שיונה אומר להם, תקשיבו,
אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים.
הרי כל עיר זה קיבוץ של בני אדם. הנה, אתמול היה אנרכיה והתפרעות בתל אביב, אריתריאים הוא פה, אריתריאי משם וכל זה.
טוב, זה כמובן חמור מאוד וצריך לטפל בזה.
זה לא דבר שקשור אלינו, זה לא אריתריאים בינם לבין עצמם. זה קשור אלינו כי זה אצלנו, צריך לטפל בזה, רק אני אומר.
תראו לכם מה קורה למדינה שזה אצלה.
כלומר, העובדה שבני אדם גרים בעיר והכל מתנהל
בצורה מסודרת היא תלויה במה?
תלויה באמון שאתה מבין שלא גונבים אותך ולא גוזלים אותך והלחם בחנויות יהיה גם מחר והסחורה תגיע והמשכורת תיכנס והרבה אנשים גרים באיזה מקום והם מבינים שכך אבל ברגע שמתחיל להתערער האמון הזה כי יש גנבות וגזלות ואתה שומע שראש העיר גונב וההוא גונב וההוא גוזל יכול לקרות מה שנדמה לי קורה עכשיו בקליפורניה שמעתי
איזה שמועה כזאת קרה בעבר בארגנטינה או בעוד מדינות מה קורה?
האמון, האמון נשבר, ואז אתה אומר, אוקיי, אם אני לא אדאג לעצמי, לא יהיה לי מה לאכול מחר,
וכולם בוזזים את כולם, וזה נקרא נהפכת, העיר נהפכת. כלומר, מתחילות רציחות ברחובות,
אתה לא יכול להסתובב,
אולי קצת מה שקורה במגזר הערבי היום.
מתחילות רציחות ברחובות, כל אחד נכנס לחנות, בוזז, לוקח, הולך וכל זה, ווילד וויסט כזה.
אז יכול להיות שיונה אומר להם, עוד 40 יום,
יהיה לכם,
כמו שקרה לסדום.
יכול להיות שהוא אומר להם,
באופן בו אתם הולכים,
בצורת ההתנהגות שבה אתם מתנהגים, בגזל הבלתי נגמר, באריות, בניצול,
עוד 40 יום תגיעו למאסה קריטית שתתהפך עליכם.
קצת מזכיר
את האופן שבו האימפריה הרומאית התפרקה.
האימפריה הרומאית הרי לא נוצחה על ידי אף אחד מבחוץ, אלא היא התפרקה מבפנים.
בגלל שהיא הייתה בנויה על ניצול של מיליוני עבדים,
שבויי מלחמה, מיליוני עבדים היו מנוצלים.
בשלב מסוים העבדים האלו התקוממו, פשוט פירקו את רומם מבפנים.
כאילו אתה מנצל, מנצל, מנצל, מנצל, עד שבשלב מסוים אתה אדם אומר לעצמו, אוקיי, אין לי מה להפסיד.
אין לי מה להפסיד. אני מעדיף לומר את השאלה הזאת שאני חי,
וכשהרבה אנשים אומרים את זה, העסק מתפרק. אז יכול להיות שזה מה שיונה אומר להם.
שהמצב החברתי שלכם כל כך גרוע,
של ניצול וכולי, שעוד רגע זה יתהפך עליכם.
טוב.
ויאמינו אנשי ננוה באלוהים, ויקראו צום ולבשל שקים מגדולם ועטנה, ויגע הדבר אל מלך ננוה, ויקום מכיסאו, ויעבר הדרתו מעליו, ויכס שק וישב על האפר.
כן, מתחיל פה, יש כאן איזה מילים בין למטה, הם מאמינים,
צום, שקים.
והמלך גם, ויאזק בימו בננוה מטעם המלך וגדוליו, באמור האדם והבהמה והקר והצאן,
אל יתעמו מאומה, אל יראו מים אל אשתו,
ויתכסו שקים האדם והבהמה, ויקראו אל האלוהים בחוזקה,
וישוב איש מדרכו הרעה מן החמאס אשר בכפיהם".
מי יודע?
ישוב וניחם האלוהים ושם אחרונה, פה ולא נובד.
ויהיה רואה להם את כל מעשיהם,
והדגש פה על המעשים,
כי שבו מדרכם הרעה,
ויינחם האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה. טוב,
אז קודם כל אני רק רוצה שננתח את תשובת אנשי ננבה. אז זה ברור שמדובר בתשובה קיצונית מאוד.
מאוד.
ואם זה משהו קיצוני,
אז אתה יכול מראש להגדיר שזה לא יחזיק מעמד.
זה כמו אדם שהוא רוצה לשנות, להוריד במשקל.
אז הוא עכשיו נכנס לאיזה דיאטת רצח, ולא אוכל, ולא כלום, ולא שותה, וזה...
זה ברור שזה לא יחזיק מעמד,
וברור שאחרי שבועיים-שלושה הוא יחזור חזרה להנהגות הלא-טובות שהיו לו לפני כן,
ועוד יוסיף עליהן כהנה וכהנה, ועוד יעלה יותר ממה שהוא ירד.
הדרך הנכונה לכאורה היא דרך זה לשנות את התזונה בצורה אמיתית, בצורה בריאה, לטווח ארוך וכו'. קיצוני לא יחזיק מעמד.
אז זה ברור שיש כאן משהו שלא יחזיק מעמד. קודם כל, דבר אחד, יפה.
דבר שני, כתוב ויקראו אל אלוהים בחוזקה.
נכון?
ויקראו אל אלוהים בחוזקה.
אז מה זאת אומרת לקרוא אל אלוהים בחוזקה?
הקב' ברוך הוא, אם יצעק יותר או פחות, אז זה מזיז לו משהו?
אז חז״ל כאן אומרים, בחוזקה הכוונה שהם פתחו כאן איזה מין,
איזה מין קרב, כי
גם אנחנו חזקים.
מין הורדת ידיים.
אם אתה תרחם עלינו,
אנחנו נרחם על
הבהמה והצאן.
אבל אם אתה לא תרחם עלינו,
אז גם אנחנו לא נרחם עליהם. כי מי צם פה? הבהמה צם? הצאן צם? הילדים הקטנים? כאילו הם לוקחים בני הערובה קצת.
את המדרגות מתחתם.
מה?
כן.
אז יש כאן צום,
יש פה שקים,
יש פה עוד פעם, עוד פעם צום, עוד פעם שקים,
בחוזקה, בסוף כתוב,
וישוב איש מדרכו הרעה, ומן החמאס, בסוף, זה מופיע בסוף,
ומן החמאס אשר בכפיהם, וחז״ל אומרים,
הוא אומר להם, תקשיבו חבר'ה, יש גבול לכל, לפחות את הגזל שרואים,
תחזירו,
אתה נוסע ממכונית מרסדל, שכולם יודעים שזה שייך לשחרר, תחזיר לו, מה שגנבת בבית, תשאיר, רק כמו שבכפיהם,
אז גם זה היה כזה חלקי וכזה.
עכשיו, זה כל כך בולט, התשובה כאן,
לעומת ישעיהו נח,
כשהנביא ישעיהו מדבר על צום ועל תענית,
אז הוא אומר, נכון, עם ישראל שואל,
מדוע צמנו ולא ראית?
הענינו נפשנו ולא תדע.
אז אומר להם הנביא,
אה, צום צמתוני אני? אתם עושים לי טובה שאתם צמים?
הן לריב ומצא תצומו,
ולהכות באגרוף רשע לא תצומו כיום,
הכזה יהיה צום בבחריהו, יום העלות אדון אשר, המטרה היא התענית? לא, התענית זה לא מטרה.
על הקוף להגמון ראשו, בשק באפר יציע, על ידי זה תקרא צום.
ויום רצון אדוניי, הלו זאת צום בבחריהו. מה הצום?
פתח אחר צובות רשע,
הטר אגודות מותה,
שלח חיצוצים חופשיים וכל מוצא תנתקו,
פרוס לרעב לחמך, תעשה צדקה,
עניים יהודים תביא בית,
הכסת אורחים,
כי תראה אהרון וכסתו מפסחה לא תתעלם,
אז תיבגע קשה אחר אורך ועברתך מהירה תקרא וכולי.
אם תסיר מתוך חכמותה,
תפק לה רעב נפשך ונפש נענה תשביע. קיצור,
התענית היא לא מטרה בפני עצמה, אלא היא המבוא למשהו אחר.
אז זה מה שקורה כאן, זו תשובה, תשובת אנשי אני אגיד. טוב,
עדיין אני שואל, בסדר, תשובה חלקית, לא מה, לא זה, אבל כלום.
רבותיי, שימו לב, אני רוצה להסביר את האהבה אמינה של יונה.
ואני מזכיר לכם שיונה הוא יונה בן אמיתי.
יונה בן אמיתי, הכוונה, מידת האמת בוערת בקרבו, במיוחד לאור מה שחז״ל אומרים לנו,
שיונה הוא הבן של האישה הצרפתית שהחייה אליהו,
נכון?
שאמר לה, אקחי את בנך, ואז היא אומרת לו, אתה ידעתי כי דאיש אלוהים, אתה ודבר אדוני בפיך אמת.
אז יונה הוא בן אמיתי.
הוא בעצם, הוא הבן הרוחני של אליהו.
הוא הבן של אבא שלו, אבל רוחנית, אליהו נתן לו חיים.
ולכן הוא משמש בהרבה מאוד מקומות,
בספר מלכים, בתור זרועו של אליהו.
אז הוא בן אמיתיי.
טוב, מידת האמת
חשובה מאוד.
מה?
כלום, שום דבר. לא היה לו שום זה. הם הקשיבו. אתה יודע למה הם הקשיבו?
כי הם ידעו שהוא צודק.
למה רבי אליעזר בן דורדיה הקשיב לזונה איש שאמרה לו,
אתה אבוד כבר?
כי יש מצב שאדם יודע את זה בפנים בעצמו,
אבל כשמישהו אומר לו, הוא פתאום מקבל את התמונה.
אז לא היה לו שום סנקציה כלפיהם, אבל הם הבינו שהוא צודק.
הם הבינו בעצמם שעוד ארבעים יום איך שהם הולכים,
אין עם מי לדבר, זהו, זה ילך.
הבינו את זה.
כן.
אתה יודע, זה כמו אדם שהוא מתנהג בצורה,
הוא מעשן, הוא לא עושה פילוט גופנית,
הוא אוכל שומנים כל היום,
והוא כבר,
הוא לא יכול להתקופקשורת על נעליים,
וכולם מתנשאים.
הוא לא יודע מה המצב שלו? הוא לא יודע, הוא יודע.
ואז הוא מגיע לרופא, והרופא מחזיק איזה נייר ואומר לו,
וואו, המצב שלך קשה, אני רואה שהמדדי וזה, אתה חייב שינוי.
הרופא אמר, מה, לפני הרופא לא ידעת?
הוא גילה לך איזו הפתעה? לפעמים אדם הולך, כולו מרגיש בריא,
הרופא אומר לו, סליחה, אדוני,
בדיקת דם שלך מוזרה, בוא נעשה לך בדיקות. אבל אדם...
לא, הסקיילים אסור.
יפה, אז אתה בעצם, אתה מייצג פה את יונה. בואו ננסה רגע להבין מה יונה אומר. תראו,
באמת,
החיים שלנו,
הם לא יכולים להיות מורכבים
ממאה אחוז אמת.
אנחנו לא יכולים, אנחנו זקוקים
לאיזשהו מרווח
שיאפשר לנו להתארגן. לא כל דבר אנחנו יכולים,
או רוצים אפילו לומר את האמת, נכון? לפעמים אנחנו עושים דברים שאנחנו פחות מאמינים בהם, אבל ככה צריך לעשות, בסדר?
נותנים אצלך בדלת אורחים, אתה מת לישון עכשיו, ופתאום מישהו דופק בדלת.
מה תגיד לו? תשמע, באת לגזון לא מתאים, אתה...
בוא תתגבר, תגיד, ברוך הבא, איזה יופי,
איך היא קיבלה? הכל בסדר, אנחנו... יש איזה מרחב כזה,
שהוא מרחב סביר,
שבו אנחנו יוצרים איזשהו...
קיים בכל מיני מקומות.
אבל ישנם מקומות שהמרחב הזה לא יכול להתקיים,
אומר יונה.
ישנם מקומות שבהם או שזה אמיתי,
אם זה לא אמיתי, זה גרוע מאשר אם היית...
עדיף שלא תעשה את זה בכלל, מאשר שתעשה את זה.
בסדר? יש מקום...
בוא ניתן...
תן דוגמא, שם את זה בחבורה. נגיד
בעל קונה מתנה לאשתו.
אתה לא חייב לקנות מתנה, לא, סתם, קנה לה מתנה, רוצה לפרגן לה, קנה לה מתנה.
טבעת, יהלום כזה יפה וזה, וברכה.
אשתו קוראת את הברכה, דמעות בעיניים, איזה התרגשות, איזה כנות, איזה מילים, כאילו הברכה והטבעת, הטבעת ודאי יפה, אבל הברכה שמה את הטבעת, כל היום עושה ככה,
ונזכרת בברכה.
כעבור יום-יומיים, מה?
כעבור יום-יומיים, היא פתאום במחשב,
רואה איזה משהו פתוח, נכנסת
ורואה שאת הברכה הוא הוריד מאיזה אתר באינטרנט.
As is.
מה קורה עכשיו?
אולי גם אתה בא, זה זרקון,
יכול היה לשאול.
אם מזייפים פה,
כן?
כלומר, אתה לא עושה דבר כזה,
כי במתנה,
כל הסיפור זה האותנטיות.
כל העניין זה הכנות. תכתוב לי בכתב יד עם שגיאות כתיב, אבל אותך,
מאשר תוריד לי איזה ברכה מה... לא יודע מה, מהאינטרנט מקולפת. זה לא אתה.
אתה, אין בעיה, אם
שולחים לקנות איזה משהו,
וקניתי לא את זה, כאילו, דברים שהם חיצוניים, בסדר גמור, יכול להיות, אין בעיה, ככה או ככה.
אבל בדבר שנדרשת בו הכנות, אתם יודעים, זה כמו,
נגיד,
איך אתם מרגישים כשמישהו פונה אליכם בשם הפרטי.
אני לא מכיר אותכם.
אה, אז אתה אומר, אז יופי, אז הוא כנראה מכיר אותי ואני לא יודע.
הוא כנראה רוצה... שם פרטי זה קרבה, יצר קרבה. אם אני לא מכיר מישהו, אני אפנה אליו בצורה מכובדת. שלום, אדון.
אדון זה, אדון מיכאלי, אדון בנישו.
נכון, לפעמים בתואר.
כבוד הפרו, כבוד העורך דין, כבוד השופט, כבוד הרופא, הדוקטור וכו'.
אם אני יותר קרוב, אני אפנה אליו בשם משפחה. יותר קרוב בסוף בשם פרטי.
אז מתקשרים אליך עם מישהו ושלום, אני מדברת עם אייל.
כן, שלום אייל, אני רוצה לברך אותך.
יום ההולדת שלך, שם לך שנה מדהימה. אז ברגע שמתקשרים אליי ביום ההולדת,
בתאריך הלועזי,
אז אתה כבר יודע מה ההמשך. מה ההמשך?
מבצע. מה? מבצע, ביטוח, מכירות, וזה.
אתה משתמש בשם, עכשיו יש לי שני שמות,
אייל, שלמה, אז לפעמים כאלה מתקשרים אליי, אני מדברת עם שלומו?
שלמה, הבנתי.
שלמה,
שלומו סיקס, כאילו, שם מה תלכי?
אתה, אין בעיה, לגיטימי, מותר לאנשים להתקשר ולרצות
למכור לך משהו. זה בסדר גמור, זה לגיטימי, וגם חלק מהדברים הם דברים טובים,
אבל השימוש שאתה עושה בכנות,
שמאפיינת שימוש בשם פרטי,
לצורך דבר שהוא לא קשור לאניטימיות ולקרבה, אלא הוא קשור לארנק שלך.
כאילו, אני רוצה להגיד לך,
שמענו שלאישיות שלך מחובר גם איזה ארנק,
והיינו מעוניינים שתיפרד, תעביר את הארנק אלינו.
אבל לצורך הארנק אני רוצה לעבור דרך האישיות שלך.
זה לא מתאים.
זה מעורר ישר התנגדות. אתה אומר, לא רוצה, לא, עד הבריאות.
נכון?
יונה אומר, הטענה של יונה, שתשובה
יש רק אחת.
תשובה אותנטית.
אתה לא עושה מניפולציות על התשובה.
אתה לא עושה, זה לא שייך.
אחרת זה פשוט לא תשובה.
המהות של תשובה זה איזושהי כנות.
אם אתה מנסה לעשות כל מיני, איך אני מתחמק,
איך אני משתמק,
איך אני אומר בלי שירגישו,
איך אני זה, בלי שיתפסו,
זה לא תשובה,
זה אלף ואחד דברים אחרים, תשובה זה לא.
כי המהות של תשובה שיש בה כנות
ואותנטיות
והיא נוגעת בלב והיא משנה את הכוונות ולא רק את המעשים,
זה התשובה, פחות מזה לא תשובה.
זה קשור ל...
כאילו, על מי אתה בא לעבוד?
ולכן כשאונה רואה את סוג התשובה הזה, הוא אומר, מבחינתי זה אפס,
זה לא שווה כלום.
זה לא שווה כלום, כי זה לא איזה משהו ש...
אוקיי, הם עשו...
אתה יכול להגיד לי בכל מיני עבודות,
שהקבלן עשה איזה עבודה, פשט את הרגל. אז הוא עשה לך 40% מהעבודה, עכשיו תיקח 60%. בסדר, אז דברים כמותיים.
בתשובה
זה או אפס, לפי עונה,
או אפס או מאה.
קצת מזכיר את הסיסמה של מרצדס, נכון?
מעל הלוחית רישוי, the best or nothing.
או הכי טוב, או כלום.
אל תתקשני לנסוע בסובארו.
לא מדבר, אני אומר,
אז במובן הזה, הוא אומר, תשובה היא גם ככה מתנה,
היא גם ככה פלא.
הרי אין,
באופן הגיוני,
לא ניתן כל כך לנסוע אחורה בזמן ולהפוך את המעשים הרעים שהיו.
אז הפלא הזה, מתי הוא עובד? כשהאדם מגלה מתוכו עומקים שלא היו קיימים בזמן עשיית המעשה. כלומר, הוא יכול להגיד, כשעשיתי את המעשה, מי שעשה אותו היה איזה דמות חיצונית,
אבל עכשיו, מי שאני באמת,
מי שאני בוכה, ואני מבקש סליחה,
האני האמיתי שלי לא היה שמה.
אז זה אני יכול להבין שזה תשובה.
מהיחידה שבנפש.
דמעה, נכון? כתוב שבחיה, בגימטריה זה יחידה.
ולעומת זאת,
אם אתה משתמש במילים הנכונות של התשובה,
והתפאורה עומדת, אבל כולם רואים
שאתה עושה כאן
כאילו, מניפולציה, יאללה, כאילו, מה אני צריך לעשות כדי שזה ייגמר?
אז עדיף שלא תעשה.
אל תזייף.
יש דברים,
לא ניתן לזייף אותם. יש דברים שאפשר,
יש דברים שאי אפשר,
נכון? אי אפשר לזייף אותם.
אני חוזר חזרה למתנה הזו, בסדר? אמרנו שעכשיו האישה שקיבלה את הפתק, היא גם תבדוק את הטבעת.
הולכת לאיזה זה,
אני אפילו אעשה את זה טיפה יותר מתוחכם, בסדר?
אתם יודעים
שיש היום
יהלומי מעבדה.
שמעתם על זה?
אתה היית יהלומה, עזרא? אתה בתחום?
מגדלים אותם במעבדה. עכשיו, אין שום דרך
להבחין.
יש דרך. צריך איזו מכונה מיוחדת.
גם המוכר בעצמו, היהלומן, הוא לא יודע להבחין.
זה יהלום. כלומר, הביאו את זה לגדולי הדור, לגדולי הפוסקים, לגדולי הזה, שהחליטו. האם זה יהלום או שזה עמוד?
זה יהלום, זה יהלום, זה עשוי מהחומרים של יהלום, פשוט הצליחו לשחזר את התהליך הטבעי בתוך מעבדה, נכון? נתניה, נתן לי נתניה, עיר היהלומים.
פעם, הייתה,
אז זה יהלום.
עכשיו הוא זול, הוא זול בחצי, בערך,
העלות היא חצי, מה? ממש ככה.
אז אתה אומר לעצמך, אוקיי, יש כאן משהו
שהוא ודאי יפה,
אני לא מדבר שבעל, במקום לקודת לשתות יהלום, קרנס דרכון במאה שקל, זה בסדר, זה ממש בסדר, אבל הוא,
הוא בא ואומר לו, תקשיבי, טבעת וזה,
ויהלום, אמרתי לו, תגיד, זה טבעי או מעבדה?
עכשיו, אני לא מבין, מה אכפת מה זה טבעי או מה זה משנה?
זה אותו יהלום.
אבל מתברר שמה?
שזה משנה. עובדה שיהלום טבעי עולה פי שתיים ממעבדה. מה זה משנה? לא יודע, בתחום הדמיונות.
מעבה האדמה, קוראים שחפרו את זה,
שמחת הגילוי,
אלף ואחד דברים מול איזה אחד שיושב במעבדה עם חלוק ועושה כל מיני מניפולציות.
כאילו, כנראה, הרי גם ככה,
כל העניין של יופי הוא קצת דמיוני.
אז זה עוד דמיון לדמיונות.
אז הוא אמר, מה נראה לך? אני אקנה לך ילום ממעבדה?
מה זה הצורה? טבעי!
אני בעצמי הייתי במכרה וראיתי איך מוציאים אותו מהאדמה,
מה זה, הכל אורגינל, נטורל.
וכל זה, אה, איזה יופי, הולכת עם הרבה מעבדה.
יום אחד היא מגיעה, יום אחד היה לילה, מה שנקרא, מגיעה לחנות, היא אומרת, אתה רוצה להחליף, תבזוק לי, וזהו, וזהו. גברת, יהלום מעבדה, חבל לך על הזמן, יהלום מעבדה, הוא קנה לי מעבדה,
ואיך הוא לא מתבייש,
זה נכון.
אתה לא משחק עם מתנות, אתה לא חייב לתת מתנה, אתה לא חייב, אל תביא כלום.
אבל הבאת?
תהיה שם,
תהיה 100%,
אל תגיד יהלום טבעי והבאת יהלום מעבדה, למרות שעובדתית אין הבדל ביניהם, זה אותו חומר ממש וכולי וכולי.
זה לא משנה.
מתנה, אתה אמור לעמוד מאחוריה בלב מלא.
אז אותה מילים, תראו, זו ממש דוגמה טובה. אותה מילים,
אותו רגש, אותו הכל, אבל משהו שמה לא היה נקי עד הסוף, לא היה אותנטי עד הסוף,
זה הורס את הכל.
ישנם דברים שאתה לא חייב להיות בהם אותנטי, לא חייב, בסדר, אני לא...
יש דברים...
יש דברים שאם זה לא, מאה אחוז,
אומר יונה, זו התשובה.
כל המהות של התשובה זה שאדם,
אומרים שהמילה חרטה זה מלשון, לא רק to regret,
אלא לחרוט.
לחרוט את זה בלב, כשעשית איזו חריטה כזאת,
ופה הם לא חטרו את זה בכלל בלב.
איך כתוב?
מן החמאס אשר בכפיהם.
קצת ככה, שוטפים את הידיים וכל הדברים האלה. חסרה הכנות.
חסרה הכנות.
חסרה, אז זה חסר. ויונה אומר, תשובה בלי כנות היא שווה אפס.
ואולי אפילו מינוס, כי השתמשת במילים הגבוהות
לדבר שהוא לא גבוה.
נכון, זה אחד הדברים שאני חושב שצריך לדקדק בהם,
כיוון שאני מאוד אוהב את לשון הקודש,
את העברית.
אז אני חושב שיש קבוצת מילים
שאתה אמור להשתמש בהם
לדברים מסוימים.
לדוגמה, המילה אהבה.
המילה אהבה נועדת, מיועדת, אהבת
איש ואישה, אהבת הילדים, אהבת עם ישראל, אהבת תורה,
ולא אני אוהב שניצל.
אתה אוהב שניצל? ממש? אתה מחבק אותו בלילה?
תן לו נשיקה לפני שאתה אוכל אותו?
שניצל טעים לך, זה אני יכול להבין.
טעים לי שניצל.
מה? אתה לא אוהב שניצל, אתה...
בסדר?
זה שאלה שקשורה ל...
זה סוג של בני ודת. יש דברים שאם... אז יונה אומר, תשובה בלי כנות, מה היא שווה?
ועוד השתמשת במילים הנכונות.
השתמשת במילים אהבה וג'י וכל זה, שמאחורה עומד אינטרס.
זה נורא ואיום.
ולכן יונה אומר,
דקדוק ידוע,
ויתפלל אל אדוני.
שימו לב, יונה לא אומר משהו, הוא מתפלל, הוא מתפלל לכוונה, הוא מבקש מענה. מה הוא אומר לקדוש ברוך הוא? אל תקבל את זה!
אל תיתן לזייף את התשובה!
אל תסכים לדבר הזה, הם עובדים עליך, אתה לא רואה שהם עובדים עליך?
אז אם עובדים עליך באיזה משהו, אבל בתשובה הם עובדים עליך, איך אתה נותן לדבר כזה לקרות?
ויתפלל אדוני ויאמר, אנא אדוני,
הלא זה דברי עד היותי על אדמתי,
על כן קידמתי לברוח תרשישה, כי ידעתי,
כי עתה אל חנון ורחו בארך כפיים ורב חסד, בניחם על הרעה. ורק איזה מילה חסרה?
איזה מילה חסרה באמת? אין אמת.
ותשובה בלי אמת,
היא,
תארו לעצמכם שגבר אומר לאישה, אני אוהב אותך.
אחרי זה, הוא אומר, אני אוהב אותך.
ופתאום היא מגלה שהוא יש לו עוד איזה ארבע...
איך גם אותה?
בדיוק, שכחתי להגיד, כוכבית, אני אוהב גם אותך. גם אותה, גם אותה, נכון?
זה כבר אחד,
אחד פגש חבר שלו, אומר לו,
מה שמעתי עליך הרווחת חצי מיליון שקל? אמרו, לא, כמעט. אמרו לו, מה קמת?
אמרו, למה כמעט? זה לא חצי מיליון זה מיליון, זה לא הרווחתי זה הפסדתי.
הבדל קטן.
אבל לא, שכחתי להגיד גם אותך, כי יש לי גם אותה, גם אותה. תגיד, אתה עושה את שפה, אתה ברמאות,
וזה,
איך אפשר לדבר כזה?
אז יונה אומר, אין פה אמת, אם אין אמת, אין כלום.
זה אפס, זה שום דבר, זה טוב.
אהבה אמינה שלי, יונה מובנת?
פתאום אנחנו מבינים אותה, נכון?
בעצם אפשר להגיד שיונה אומר שאין בעולם שום תשובה
חוץ מתשובה מאהבה.
האמת שגם תשובה מיראה אין פה,
כי תשובה נראה אחרי הכל איזושהי יראת הרוממות, יראת הגודל, וזה נראה שהם כאילו...
זו תשובת התחמון.
מבחינת יונה אין פה שום דבר באמת.
הם סתם רמאים, הם משחקים את המשחק.
זו האהבה האמינה של יונה, זה האהבה האמינה חזקה.
זה לא סתם שיונה הוא איזה בחור קשוח ולא מוכן לקבל תשובה, הוא אומר.
במקומות אחרים הייתי מוכן, אין לי בעיה.
אבל כשאתה מדבר איתי על תשובה, על כנות,
על רצון לתקן,
אני אתן לכם דוגמא, כמו אדם שבא ובקש סליחה,
מישהו
פגע בחבר שלו בצורה נוראה.
אחרי זה הוא בא לבקש סליחה.
אז הוא אומר, וואו, תודה רבה, אתה מבקש ממני סליחה, זה מרפא אותי וכל זה.
ואז הוא מגלה שההוא שמבקש ממני סליחה,
הוא בכלל לא התכוון לזה, הוא בכלל לא יודע על מה הוא מבקש סליחה.
הוא אמר, תגיד, רגע, בעצם,
מה הביא אותך לבוא לבקש ממני סליחה?
אני אגיד לך את האמת, ואללה, כלום.
אמרו לי שנראה לי כדאי לפני ראש שנה, דין וכל זה, אז אמרתי, מה, אני צריך לקחת ריס דיקות, אז בוא תבקש ממך סליחה, אבל וואלה, אני מעצמי לא חשבתי.
אתה מבקש סליחה?
זה לא שטעית לי בשק תפוחי האדמה במקום קילו, חצי קילו, סליחה. באת מבקש סליחה.
זה פגיעה, יש מקומות שבהם אם אין כנות, זה פגיעה. עדיף, אל תבקש סליחה, אל תבוא,
מאשר שתבוא ותבקש סליחה בצורה כזאת
מעוותת או מניפולטיבית. זו הסברה של יונה.
התשובה חייבת להיות 100% זהב נקי, טהור, בלי שגשוגת, בלי שום דבר.
זהו, אפשר לעצור פה לכאורה, הערה צודק, לא?
אומר הנביא,
כי גבו שמיים מהארץ, כן גבו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי במחשבותיכם.
יש לקדוש ברוך הוא מחשבה אחרת.
אבל מחשבת השם יתברך,
אני חושב שקשורה
ל... אני חושב שמה שקורה בסוף ספר יונה זה פצצה
רוחנית עצומה.
זה ממש, אני מבין למה קוראים את זה בסוף
יום הכיפורים.
מה זה יום הכיפורים?
קוראים בתפילה יום עזיבת
קנאה ושנאה ותחרות,
יום אהבה ואחווה ושלום ורעות.
יום של אהבה.
בואו נראה מה סברת השם יתברך.
בסדר?
טוב.
אין לנו הרבה זמן, אומר הנביא, אני קורא את הפרק
יונה כל כך כועס ואומר ואתה אדוני קח נא את נפשי ממני כי תמותי מחיי
ויאמר אדוני היטב חרא לך
ויצא יונה מן העיר וישם מקדם לעיר ויעש לו שם סוכה ויש לצחתיה בצל עד אשר יהיה מה יהיה בעיר יונה עושה סוכה כי ברור לו שהוא לא יצטרך לחכות הרבה זמן עד שננווה תחזור לעשות מעשים רעים אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא אני רוצה להיות פה כדי להראות לך
תסתכל הנה אתה רואה הנה הוא גוזל הנה הוא רוצח חבל מאוד שסלחת עליי. טוב
וימן אדוני אלוהים קיקיון ויעל מעל יונה לרצל על ראשו
להצילו מרעתו וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה.
וימן האלוהים תולע עד בעלות השחר למחרת
ומטח את הקיקיון ביבש ויהי כזרוח השמש
וימן אלוהים רוח קדמך ראשית ומטח השמש על ראש יונה ויתלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי בחיי.
ויאמר אלוהים על יונה היטב חרא לך על הקיקיון, ויאמר היטב חרא לי עד מוות.
ויאמר אדוני אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו שבן לילה ובן לילה עבד, ואני לא אחוס על ננווה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה".
מה הולך כאן?
קודם כל,
יש פה שאלה ידועה, הרי יונה לא חס על הקיקיון, אלא על מי הוא חס?
על עצמו הוא חס.
הוא היה לו...
אז מה, אחזת על הקיקיון?
טוב,
מה מיימד אותנו כאן השם יתברך?
כן.
הסוד כאן זה במילה לחוס.
לחוס, נכון?
יש לחמול, יש לרחם ויש לחוס.
לחם זה רגש,
אבל לחוס זה כמו שכתוב,
מעשי עדיי טובעים בים.
בואו ננסה להבין מה קורה כאן, תראו.
בואו נתחיל מהקיקיון.
יש פה, אני חושב, משהו שאנחנו, טעות של
לא מספיק שמים אליה לב.
מה עשה הקיקיון ליונה?
הביא לו צל.
כמובן, התשובה הזאת היא תשובה לא נכונה.
למה?
כי יונה,
כבר לפני כן, איפה הוא יושב?
בצל. כתוב. ויעש לו סוכה וישב תחתיה בצל. אז הוא כבר יושב בצל.
יש לו צל, נכון?
אז עכשיו מגיע הקיקיון. אז מה עושה הקיקיון?
עוד קצת צל.
לפני כן היה לו 70% צל, עכשיו יש לו 90% צל.
הקיקיון נתן עוד קצת צל.
טיפה, לפני כן היה נוצר, רוב הצל כבר היה, יונה עשה סוכה, סוכה זה על שם הסכך,
יש צל על סוכה.
הגיע, הקיקיון עשה עוד קצת צל.
תנועה קטנה של חיים הייתה פה.
אחוזון נוסף של צל.
ויונה שמח על הדבר הזה שמחה גדולה.
איזה יופי, ברוך השם, אה, איזה יופי, יש לי עוד קצת צל.
היה קצת, עכשיו יש לי, היה הרבה, עכשיו יש לי עוד יותר.
אומר הקב' ברוך הוא ליונה, תראה,
אתה חושב שתשובה
זה רק
חד-כיווני.
מבני האדם אל הקדוש ברוך הוא.
אני רוצה לגלות לך סוד.
התשובה היא דו-כיוונית.
התשובה היא דו-כיוונית.
גם אני, אומר הקדוש ברוך הוא,
אכפת לי מהם.
גם אני רוצה אותם.
אלה מעשי ידיי.
מה, הם פחות מקיקיון? הנה, עשיתי לך ניסוי. הבאתי לך קיקיון, שזה כלום. זה 0.00 נוסף למה שהיה לך.
ושמת לב לזה.
שמחת בזה.
וכשזה נלקח ממך, היה לך חרם.
על קיקיון שלא עבדת בו, ולא עמלת בו, שבין לילה היה ובין לילה עבד, ולפני כן היה לך צל, וגם אחרי כן יש לך צל.
רק אין לך עוד טיפה צל.
ובכל אופן, אתה שמת לב ל-0.0 הזה, והיה לך אכפת עליו.
איזה מול?
היה לך אכפת.
אז אומר הקדוש ברוך הוא, תדע לך, יונה,
גם לי אכפת מהבריות שלי.
כשאני מבקש מבריותיי לשוב בתשובה, זה לא רק בשבילכם, כביכול, אומר הקדוש ברוך הוא, זה גם בשבילי.
בראתי את העולם הזה.
אני אוהב אותו,
אני רוצה שיצליח.
זה כמו אבא עם ילד.
אז אמרתי לה, אמרתי לה, תקשיב, הבן שלך כבר, יאללה, הוא כבר איזה, הוא גמר, תראה, הוא פושע, הוא פושטה, יאללה.
זה הבן שלי.
זה הבן שלי, אני לא אוותר את השנייה האחרונה, כל תנועת חיים יקרה בעיניי.
סיום ספר יונה מגלה את הסוד הגדול שלא רק אנחנו מעוניינים בתשובה,
אלא גם הוא מעוניין בתשובה.
ואז אומר הקדוש ברוך הוא יונה, תדע לך,
120,000 איש שהחליטו לעשות מעשה טוב אחד ליום אחד,
זה 120,000 ימים טובים.
זה קטן בעיניך?
אתה לא רואה את זה? אם אתה לא רואה את זה, אני רואה את זה.
כי זה החיים שלי.
כי זה דברים שאני בראתי, ואני רוצה שהם יצליחו.
אז כל עוד יש סיכוי, אומר השם יתברך, אני לא מוותר.
אם,
הזכרנו את זה כאן בעבר, אם היינו צריכים
לתת תכונה הבולטת ביותר,
והבורא יתברך, התכונה הכי בולטת אצלו,
שהבורא יתברך אוהב חיים.
לכן הוא ברא עולם מגוון,
מלא בצבעים, מלא בצורות,
מלא בצורות חיים שונות, מלא בטעמים. מה צריך לברוא כל כך הרבה טעמים?
מספיק לברוא שלושה טעמים,
ככה, ארבעה, חמישה צבעים?
לא, הוא ברא אין סוף בעלי חיים,
כל כך הרבה צורות חיים של כדור הארץ, בני אדם אפילו לא גמרו להכיר את כולם.
למה בראת ככה את העולם?
תסתכלו על העולם ותבינו, תסתכלו על הציור ותבינו מיהו הצייר. הצייר אוהב חיים.
מי שאוהב חיים הוא, כל תנועת חיים יקרה לו.
זה עוד מזיז את הזנב, הדבר הזה.
זה עוד משמיע איזה דופק, יש לו איזה פעימה.
אני לא מוותר.
יכול להיות שבעוד שבועיים ננבה תמות.
יכול להיות שהם יחזרו לעשות את כל המעשים הרעים ויעבדו את הלכלוכית האחרונה שעוד מקיימת אותם.
אבל כל עוד
הנר דולק וכל עוד הלב דופק,
אני רואה חיים.
אומר הקדוש ברוך הוא ליונה, כשאתה מסתכל מלמטה למעלה, כלומר, הקדוש ברוך הוא זה איזה מין שופט כזה,
שופט,
אתה רוצה לחזור בתשובה? בוא, תשכנע אותי שאתה רציני, אבל הוא לא זז מהמקום, אז באמת אתה צודק.
אבל מי אמר לך שזה ככה?
מי אמר לך שאני לא רוצה בתשובה הזאת?
הייתי היום ברב צדוק, בפרי צדיק,
שהוא אומר, על פרשת וילך,
שהוא אומר, לפעמים אדם,
אין לו כוח
לחזור בתשובה, את כל הדרך.
אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, תקשיב, תעשה צעד אחד,
אני אחרי זה אבוא... תעשה צעד אחד?
את כל שאר הדרך אני אבוא עד אליך.
למה?
כי אני גם רוצה.
למה הקדוש ברוך הוא מעוניין בבריאותיו? גם הוא רוצה ש...
נכון, כתוב, הנביא יחזקאל אומר, לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו בחיה. עד יום מותות חכה לו,
אם ישוב, מיד תקבלו.
עד יום מותו. מה שווה תשובה של בן אדם שהוא באותו יום גם מת?
הוא שוכב על המיטה ככה, כולו נושם עם סיטואציה וכל זה,
ואז הוא אומר, טוב, אני רוצה לחזור בתשובה.
מה תעשה עם זה?
תוכל לתת איזה מתנה למלך?
לא מתנה...
אבל הקדוש ברוך הוא,
הוא אומר, זה הבן שלי,
זה הבת שלי.
אז אפילו תנועת החיים הקטנה הזאת, שעושה איזה פולס קטן ב-ACG, אני רואה אותה והיא יקרה בעיניי.
התשובה היא לא חד צדדית, היא דו צדדית.
כל עוד אנחנו תופסים את הבורא יתברך בתור איזה מין ישות אובייקטיבית כזאת שלא מזיז לה כלום, אנחנו עושים, אם אנחנו נצליח לשכנע אותו שאנחנו נורא נורא נורא רוצים,
הוא יעשה לנו איזה וי.
אז באמת יונה צודק.
אבל אומר הקדוש ברוך הוא ליונה, תראו את הפסוקים.
ויאמר אדוני י' כו' כמידת הרחמים המהווה את הכל. מקודם זה היה אלוהים.
כאן זה נהיה י' כו' כמי אני בראתי את העולם הזה, אני מעוניין בו, אני הבאתי אותו.
גרמתי לו להתהוות כאילו.
אתה חסת על הקיקיון, חוסה,
אשר לא עמלת בו ולא גידלתו שבן לילה היה ובן לילה עבד,
ואני לא אחוס על מנווה העיר הגדולה, פתח סוגריים,
שמה?
שעמלתי בה וגידלתי אותה, אומר הקדוש ברוך הוא, זה ילדים שלי,
אני נתתי לחיים, אני מושקע פה בעסק הזה,
נכון? כל אחד יודע שכשאתה מושקע במשהו,
אתה לא ממהר לבטל אותו.
אם אתה לא מושקע, אתה אומר, אכבד לי, אבל אם אתה מושקע,
אתה אומר, תשמע, אני מושקע פה,
אני לא מוכן לוותר, זה דבר חשוב לי.
אז אומר הקדוש ברוך הוא לי, אני מושקע בנינווה.
אני מושקע פה.
120 אלף איש שעושים מעשה טוב, נכון, זה בלי כוונה, זה בלי זה, אבל הם עושים,
בכל אופן יש פה איזה תנועה, הם זזו מילימטר.
כמה זה 120 אלף מילימטר?
אה, שמואל, תחשב, נו, זריז.
כמה?
120 קילומטר.
זה לא מעט.
120 אלף מילימטר.
הם זזו מילימטר, ואולי הם זזו יותר מילים, אולי הם זזו סנטימטר.
לא יודע כמה, אבל הם עדיין זזים.
יש דופק?
אתם יודעים, הייתי לפני,
בדיוק לפני הקורונה,
הייתי באיזה משלחת להולנד.
משלחת של רבנים, ובזה נסענו להולנד לפגוש כל מיני
אנשי דת, יהודים,
בעיקר,
אבל לא רק.
והיה לנו ביקור בפרלמנט בהולנד.
אגב, הפרלמנט בהולנד נראה כמו איזה קניון.
אין מה לעשות לכנסת.
באמת נכנסתי דרך איזה קניון במדרגות נאות לפרלמנט שלהם.
יש שם כל מיני תמונות של מנהיגים,
מעט מאוד מנהיגים,
וראש ממשלת ישראל נתניהו, אחת מהתמונות שם.
טוב, הגענו לבניין הפרלמנט שם,
נכנסנו ליציע והסבירו לנו מה זה,
אז בקיצור, היה שם דיון,
בסוף קראתי לזה דיון בחוק בואו נהרוג את סבתא.
זה כאילו היה זה. מה היה?
בהולנד יש שם מוטות חסד, כמו בשווייץ.
היה עד אז, לפי החוק, רק מגיל 80 ומעלה,
מצב רפואי מסוים וכולי וכולי,
ועכשיו הגישו הצעת חוק להוריד את הגיל,
לגיל מ-80 ל-70,
ולא מצב רפואי רק כזה, אלא גם מצב רפואי כזה. בקיצור,
אמא, סבתא, יאללה, בוא נשלח אותה לתורתנו הקדושה.
וואטה, זה כל פעימת לב, היא לא שלך בכלל. כל תנועת חיים, אומר הקדוש ברוך הוא, אל תיגעו, כי אני רואה את זה.
זה הסיפור.
אז פתחתי כאן סוגריים.
אתה אחזת על התיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו,
שבעילה היה ובעילה אבד,
ואני לא אחוס על ננבי העיר הגדולה,
אז הקב' הוא חס, מלך חחמן,
הוא לא מלך אובייקטיבי.
נכון, אומרים, זו בדיחות, אני לא אגיד על איזה ישיבה,
איך אומרים שם קדושה
באותה ישיבה? אימננטי, אימננטי, אימננטי,
טרנסצנדנטי כבודו.
כאילו,
בדיחה, כן?
אשר יש בה הרבה משתמשע ריבו האדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. גם על הבהמה אני מרחם.
יכול להיות שבשלב מסוים זהו, כבר לא יהיה מאיפה לשאוב, כבר הכל יהיה...
סחטנו את הכל ואין, אבל עדיין יש.
סוף ספר לינה מלמד שלא רק אנחנו מעוניינים בתשובה,
אבל הקדוש ברוך הוא מעוניין בתשובה.
והוא בודק את הדופק עד שהוא,
אם אפשר לשמוע איזה דופק אחרון הוא עדיין רוצה בו.
אז אם זה רק מצידנו, אז יונת צודק.
אבל התשובה היא דו צדדית.
שובו אליי,
אשובה עליכם.
תעשו צעד, כי אתה פתח לי פתח כפתחו של מראה,
כפתחו של אולם,
כמו אבא שאומר, אני לא רוצה לעשות את הכל העבודה, אבל תעשה צעד קטן, יאי בני, ואני כבר אבוא אליך.
פתח לי פתח, אני כבר אגיע עד אליך.
זה הסוד של
סוף ספר יונה.
וכדי לעורר את הרחבים האלוקיים,
אומר הקב' הוא צריך,
אני מחפש, אני, אני, רק תעשו תנועה קטנה, אני כבר אגיע עד אליכם.
תשמיעו צליל, אני כבר אגיע.
זה מעגלי התשובה בספר יונה.
נמשיך שבוע הבא במעגל תשובה אחר. חזקו ואמצו.
