רבותיי,
צהריים טובים.
אנחנו לומדים פה ענייני חסידות.
עכשיו בחודש אלול שמנו, הופה,
אופי, איזה כיף.
גם אני.
שמנו נפשנו בכפינו ללמוד את המאמר הנפלא של אדמו״ר הזקן.
ממנו נלקח הביטוי המלך בשדה. בסדר?
ומאז השיעור בשבוע שעבר התחדשו עוד כמה דברים, עוד כמה תבנות, אז אני עושה איזשהו סיכום
של מה שדיברנו בשבוע שעבר,
עם עוד איזה הוספות,
ואז גם נתקדם ונראה איך זה ממש כתוב
בתוך המאמר עצמו.
שאלנו את עצמנו מה פירוש המלך בשדה. ההבנה הפשוטה,
הרגילה, המלך בשדה, המלך יוצא מהארמון,
יותר חמור, יותר נגיש,
יותר קל להגיע אליו, יותר קל לבקש בקשות, וכן על זה הדרך,
נכון.
אבל ראינו בסיפור עצמו שהמלך לא יוצא מהארמון, אלא המלך מגיע משום מקום.
כאילו המלך מגיע מחודש אב,
חודש אב,
הבית נחרע ואין ארמון בכלל,
והוא מגיע לשדה, ואז בעצם בשבוע שעבר דיברנו בעיקר על הדבר הזה, אני רוצה רגע להשלים אותו.
כשאומרים המלך בשדה,
רגע, אני אחזור רגע לשאלות של המאמר,
הדמור הזקן מגלה לנו שבחודש אלול מאירות יג מיות של רחמים,
וכמו שהן מאירות בימים טובים,
כמו שבשבתות ובימים טובים, ואז הוא שואל, אם כך, למה
חודש אלול הוא מותר בעשיית מלאכה? למה שלא כל חודש אלול יהיה יום טוב?
תהיה שביתה.
אז זה הוא מנסה לענות, בסדר?
דרך המשל הזה.
ויש שני כיווני הסברה אפשריים לעניין הזה. כיוון אחד הוא כזה, מה הכוונה המלך בשדה?
תראו, כדי להבין משהו,
מה המהות והשורש שלו,
אז צריך לחפש איפה הוא מופיע פעם ראשונה בתורה.
ואחרי זה גם לחפש את ההופעות הבאות שלו ולראות האם יש ביניהן קשר.
המילה שדה
מופיעה תמיד בהקשר של חיכוך וסכסוך ועימות,
בבירור.
פעם ראשונה מופיעה המילה שדה, איפה?
איך?
לא, יש גם לפני.
איפה?
וכל עשב השדה טרם יצמח,
וכל שיח השדה
טרם יהיה בארץ.
אז כי לא המטיר אדוני אלוהים מטר ואדם אין לעבוד את האדמה. זה מתאר משבר.
משהו אמור לקרות ולא קורה, כי, לא משנה כרגע מהם הסיבות, אין אדם, אין זה.
אחרי זה אתם צודקים,
ויאמר קין אל הבל אחי ויהיו בהיותם בשדה ויקום קין אל הבל, נכון?
שם זה. אחר כך
יש לנו עוד שדה.
יש הרבה שדות. אברהם אבינו קונה את מערת חברון בשדה, ושם יש משא ומתן, וכל הבנקה. אחר כך יש לנו שדה
אצל יצחק. ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות הערב כי הוא רווק ואין לו אישה. והוא יוצא להתפלל על הדבר הזה, על המצוקה. אחרי זה עשו איש יודע ציד, איש שדה.
ואחר כך יוסף הולך ונמכר בחלקת השדה אשר לא. ואחר כך הנה אנחנו מאלמים הלווים בתוך השדה.
כל מקום שזה שדה זה אירוע של פיצוץ, של חיכוך.
כשאנו אומרים המלך בשדה, אנחנו מתכוונים המלך איפה?
שם.
בבעיות, במורכבויות.
זה קשור מאוד גם בעיקר בפרשה הקודמת,
שהייתה פרשת כי תצא, גם שם יש שדה.
וכי תצא איפה?
נערה מאורסה.
צעקה נערה בשדה אין מושיע לה.
גם זה המורכבות.
ופרשת כי תצא היא פרש...
מה?
חלל. חלל, נכון, נכון, זה בשופטים, כן.
רות, מגילת רות שהיא מגילה מאוד מורכבת, יש שם המון... הכל קורה שם בשדה בעצם.
זה האירוע. השדה הוא מקום המורכב... הוא מקום העולם הזה, כאילו. הוא הביטוי של העולם הזה. ושם בעולם הזה יש מורכבויות.
וזו בעצם הבשורה הגדולה של פרשת כי תצא שקראנו, וגם כי תבוא קצת.
מה בעצם משה רבנו מנסה לבשר לעם ישראל בפרשת כי תצא? יש שם המון המון מצוות
שנראות לא קשורות אחת לשנייה עם המון המון משברים.
יש שם בקי תצא ייאוש, אבדה, גזלה, אונס, פיתוי, מכות, אלימות, משקלות, מסחר,
מלחמה, יש שם מלא מלא דברים.
משה רבנו אומר לעם ישראל,
אולי אתם חושבים שכשתיכנסו לארץ ישראל
לא יהיו בעיות.
המציאות היא איזה מין מציאות אוטופית כזו, שהכל סבבה והכל טוב. אז אני שמח, ואסר לכם אוכות להיות בעיות.
זה הולך, כלומר, לא בעיות הן מיוחדות, בעיות שנובעות מזה של בני אדם, הם חיים, ויש להם אינטראקציות, וכן, אז זה הדרך.
החידוש הגדול הוא מה?
שלכל מורכבות
יש אור אלוקי שמראה לנו איך להתנהג בתוך המורכבות הזאת בעצמה.
בסדר? זה החידוש הגדול.
זה כשאדם הוא,
מיד אני אסביר את המושגים פה בתוך המאמר, אבל כשאדם הוא נמצא באיזה אירוע חגיגי ונחמד לו והכל סבבה, זה בסדר, טוב שהוא מתנהג יפה. אבל כשאדם צריך,
לא יודע מה, כשיש, נאמר כך,
זה בהחלט ניסיון,
כשיש חתונה,
והחתונה היא כדת משה וישראל,
והכל כמו שצריך,
והאוכל כשר הוא מהודר,
והחתן והכלה לבושים יפה, ויש גם צניעות שנשמרת בין בנים לבין בנות,
וכולם מדברים יפה ונחמד, מעולה.
אומר לנו משה רבנו בפרשה הקודמת,
כמו שמתחתנים כדת משה וישראל, גם יש גירושים כדת משה וישראל. אם לא הולך בין איש לאישה, אז עכשיו מה, הוא יתחיל לרדוף אותה, והיא תרדוף אותו, וישנוא?
יש דרך איך נפרדים, בצורה מסודרת, בבית הדין,
בלי לפגוע את עמד הדרך, גם ככה זו מציאות מורכבת, אבל יש דרך כזאת. הקב' הוא מעיר גם שם, גם במקומות הנמוכים האלו.
בסדר, כשאדם בא לתת צדקה, אז הכל סבבה. כשאדם יש לו סכסוך ממוני,
ומישהו חייב לו כסף, הוא אז יכול להידרדר לפשיעה ולהרג ולכולי, ויכול להגיד, אוקיי, בואו נלך ונשמע מה הקדוש ברוך הוא אומר לנו, מה דין תורה בדבר הזה.
אדמור הזקן אומר באיזה מקום,
בנקודת תורה באחד המקומות,
הוא אומר ככה, האור האלוקי, אולי הזכרנו על זה בשבוע שעבר,
האור האלוקי שמאיר
משני בעלי עסק שיש להם סכסוך על הרבה כסף,
והם באים לדין תורה, וההוא צועק, וההוא מחזיר, וכל אחד עם כל הזה,
ובסוף בית הדין פוסקים את הפסק,
והם עושים מה שבית הדין אומר להם. הוא אומר, האור האלוקי שמתגלם בדבר הזה הוא גבוה לאין שיעור מהאור שמאיר
באותו דף במסכת בבא מציע שממנו הדיינים פסקו את הדין.
למה?
כי שם, בבית המדרש, כשיושבים ולומדים דיינות, המציאות היא מציאות סטרילית.
מה ש... עכשיו, כאן יש את כל היצרים וכל התאוות ו... ובכל אופן, בתוך כל היצרים והתאוות האלה,
האדם השליט על עצמו את המלך ואמר, אבל אני אעשה מה שהקדוש ברוך הוא אומר לי.
זה המלך בשדה.
המלך בשדה, הכוונה, המלך במציאות.
המלך הוא לא רק כלוא בבית המדרש או בבית הדין או באיזה מקום כזה שהוא מסודר וכל זה. המלך בשדה.
וזה י״ג מידות של רחמים שמאירות מצד אחד בימים טובים,
שם זה כאילו חלון ראווה.
אין לך דברים אמורים להיראות,
בסדר גמור.
אבל זה גם מאיר בחודש אלול המלך בשדה.
על כל המורכבויות שבו,
של ימות החול. ולכן חודש תלול חייב להיות מה? יום?
יום חול ולא?
ולא שבת. כי זה כל העניין.
כל העניין זה להראות שהקדוש ברוך הוא לא מעיר לי.
כן, אתם יודעים, להבדיל אצל הנוצרים,
אז אתה יכול לבוא לבוש יפה, חליפה עניבה על הכנסייה ביום ראשון,
לעשות את כל הטקסים,
זה לא רלוונטי בכלל לחיים שלך. אתה
יש אפילו איזה סצנה מסרט ידוע שרואים איזה מישהו נמצא בתוך תפילה, ותוך כזה שהוא בתפילה הוא מארגן את כל הרציחות של כל האלה שמתנגדים לו. תוך כדי רואים את זה, נכון?
אז כאילו זה מסתדר, זו תמונה כזאת.
המלך בשדה, המלך נמצא בכל מקום,
ולכן זה חודש של דווקא, דווקא ימות החול.
דווקא ימות החול.
ושדה זה באמת ביטוי של חיכוך.
אז כאילו המלך שואל,
אה, עכשיו רגע נחזור למשל.
המלך שואל שתי שאלות.
א', מי שם לב שאני גם נמצא בשדה?
אתה שם לב שאני שם? שיש לי...
כאילו, נכון?
כי כשהמלך בשדה אז ניתן גם לא לשים אליו לב. אתה לא שם לב, כאילו, אני עסוק ב...
נגיד לבית הכנסת, אני ודאי שם לב.
אבל כשאני בשדה, המלך שואל, מי שם לב? ודבר שני, החידוש הגדול שאומר כאן אדמו״ר הזקן,
הוא מאוד מאוד זמין.
הוא מאוד מאוד זמין. היכולת שלנו
לפגוש את המלך בעולם המעשה היא כמעט אינסופית.
לא כמעט, היא אינסופית בכביש.
כביש.
השם יתברך, הוא נמצא בכביש או לא נמצא בכביש?
ואהבת לרעך כמוך, זה ההלכות שנוהגות בכביש או לא נוהגות בכביש? נוהגות, נכון?
דהנה, בחנות מכולת,
בהשבת האבדה, בזה שאתה מחזיר ספר למקום,
בזה שאתה מרים איזה לכלוך מהרצפה, וגם בדברים יותר גדולים.
באיזה, סתם, כל הדבר, בדיני ממונות, בדיני בן אדם לחברו,
בחניות, כל הדבר, חניית נכה לא לתפוס, כל דבר, עכשיו מתברך נמצא, הוא נוכח.
לכן המלך בשדה הוא באמת פנים מאירות ושוחקות, כי קל מאוד להשיג אותו, הוא נמצא בכל מקום.
אבל אתה שם לב?
שם לב או לא שם לב?
זה נקרא מלך בשדה.
זה פירוש אחד.
פירוש שני,
שהזכרנו אותו ברמז בשבוע שעבר, הוא יותר התברר לי אחרי שהיה לי איזה חברותה, עם חבר טוב, ודיברנו על זה,
והוא ככה תאיר את עיניי יותר,
זה ככה.
זה הכל משלים, בסדר?
אז לקחת את המשל כפי שהוא משל.
לכל משפחה יש רגעים של מה שנקרא תצוגת תכלית.
תצוגת תכלית.
לפני חגים, לפני מועדים,
כולם נבושים יפה, הבית מסודר,
כולם מרוצים,
מישהו מסתכל על אשתו בעין טובה.
כאילו, נכון, יש כאלה אפילו נוהגים להצטלם לפני חגים, לפני פסח.
כולם מגדים חדשים, עומדים, מצטלמים, אה, איזה יופי.
כלומר, יש חלקים שזה עובד טוב.
זה,
המקבילה של זה ברוחניות זה השבתות והימים טובים.
שבת זה יום טוב, אנחנו מציגים לפני השם יתברך את החלקים שעובדים.
מתארגנים, לאחד, תלבשים,
מכינים מאכלים טובים,
יש גם סדר שעוזר לנו, יש תפילות,
ערבית, שחרית, תמוסה, כנוכה, יש סעודות, יש מצוות בחגים.
העסק מאורגן, העסק עומד.
בסדר?
זה נקרא הערת י״ג מידות של רחמים
בשבתות וימים טובים.
מה צריך לעשות באותם ימים? צריך פשוט,
המלך מגיע,
אז בוא תפנה זמן, אל תהיה עסוק בדברים אחרים.
אל תהיה עסוק במלאכות, כי זה כאילו יסיח את הדעת מהנוכחות.
אבל לכל משפחה יש גם מקומות שבהם זה לא עובד.
יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות דבר כזה.
יש ביטוי באנגלית works for me works for me not for me, נכון?
וכאילו לפגישות במי יכול ב... עובד לי, יש מקום שזה עובד לי, יש מקום שזה עובד, מקום שזה לא עובד.
עכשיו, אם זוג,
אם זוג אמר, יאללה, בסדר, כאילו 70% עובד, סבבה, 70% זה ציון טוב, אני אמשיך הלאה בחיים.
אפשרות.
אבל זוג שאוהבים אחד את השני מאוד,
שביניהם אהבה ורחמים,
אומרים,
מה זאת אומרת?
אנחנו רוצים שיהיה כמו שצריך.
אם יש משהו מסוים שאנחנו לא מצליחים
והוא לא עובד,
אז בואו נטפל בו.
בואו, בואו, ולא הצלחנו לבד,
אז בואו נלך לקבל עזרה.
אנחנו לא רוצים 70%, אנחנו רוצים 90%,
אנחנו רוצים 100% אולי,
נכון?
יש כל מיני לפעמים בעיות גנריות בזוגיות.
ואז מה הזוג הזה מחליט לעשות?
ללכת לטיפול.
טיפול זוגי.
מה האנרגיה בטיפול?
האנרגיה היא של מה?
של תיקון, של רחמים, של אהבה.
אנחנו באנו לכאן,
לא תמיד צריך ללכת לטיפול כי היא מאוד מאוד רע.
לפעמים צריך ללכת לטיפול כי לא מספיק טוב.
ובאנו כי אנחנו רוצים מה? למה באנו לכאן? משקיעים כסף, זמן, למה?
בשביל לפרק אפשר, לא צריך טיפול זוגי בשביל לשפר.
שפרו מעשיכם, חדשו מעשיכם, לשפר, להתחדש.
האנרגיה בטיפול הזוגי היא אנרגיה של רחמים, של י״ג מידות של רחמים. באנו ממקום טוב,
באנו כי אנחנו רוצים לתקן, באנו כי אנחנו גם רוצים לתת, באנו כי אנחנו רוצים להתמסר, ובאנו לבדוק אחורה מה לא עובד.
אוקיי, זה עובד וזה עובד וזה עובד, עם הילדים זה בסדר, אבל יש לנו קטע מול המשפחות של ההורים, או מול סוגיית כסף,
או מול כל אחד, כל משפחה עם הסוגיה שלה,
ששם אנחנו לא מצליחים להגיע לעמק השווה, זה תמיד נגמר בפיצוץ, תמיד נגמר בצער,
אנחנו רוצים לקבל כלים.
במובן מסוים, חודש אלול זה טיפול זוגי שלנו עם השם יתברך.
נכנסים לחדר הטיפול ובודקים מה לא עבד אחורה.
מה לא עבד?
איפה שעבד, מצוין.
אבל יכול להיות שמשהו לא עבד.
תפילות, לא יודע מה, מצוות, חלק מהדברים.
איפה הקדוש ברוך הוא ואני לא הצלחנו לעבוד בהחלט.
לא הלכתי.
והקדוש ברוך הוא אומר, תקשיב, באלול אני בא אליך, אני מראה, אנחנו, בוא נדבר, בוא נראה איך אפשר לתקן, בוא נעשה כל מיני.
אז המלך בשדה, הכוונה,
המלך
מוכן לרדת אלינו
ולראות לנו פנים שוחקות כדי
שננסה לטפל
בבעיה המרכזית.
ולכן, אדמו״ר הזקן, לא הבאתי לכם את זה כאן, אבל הוא אומר את זה בעוד שני דפים.
הוא אומר, עיקר העניין בחודש אלול זה לא החזרה בתשובה על המעשים,
אלא זה החזרה בתשובה על מהלכות היחסים.
את המעשים קל לתקן.
קל לתקן את המעשים, יחסית.
במיוחד לגברים אולי. מה צריך לעשות, אני אעשה את האנרגיה הרוחנית,
את האג'נדה,
את כוונת הלב,
בסדר? פה צריך...
כאילו, אישה יכולה להגיד לבעלה,
תקשיב, אתה מקסים, אתה מדהים,
אתה עוזר, אתה עם הילדים, אתה עוזר בכל מטלות הבית, אתה איתי, אתה זה... אבל
אתה לא אומר לי שום מילה של רגש, כאילו,
כל מה שאתה עושה, זה הכל איזה מין חובות כאלה, זה הכל כי צריך, לא כי אתה רוצה.
אז זה לא שווה לי כלום.
והוא לא מבין מה, אבל מה את רוצה? אבל הכול אני עושה.
אז הוא אומר, אוקיי, אז מה צריך לעשות? לא צריך לעשות כלום.
לא צריך לעשות כלום.
צריך מה?
להיות.
צריך משהו לשנות במערכות, על זה צריך לחזור בתשובה.
אז בחודש אלול,
החזרה בתשובה המרכזית היא לא על המעשים, כי את המעשים די קל לתקן, אוקיי? תפתח קיצור שלמן ערוך,
תראה מה אתה לא עושה כמו שצריך, תעשה אותו.
איך אני עושה את מה שאני עושה?
איך אני עושה את מה שאני עושה? איך אני עושה את שבת? איך אני עושה?
זה הסיפור.
והמלך בשדה,
הכוונה המלך יוצא מהארמון, כמו שבני זוג יוצאים מהבית, כל אחד יוצא מהמקום שלו,
הולכים לאיזה מקום זה ונכנסים לאיזה מקום של פתאום.
אני רוצה טיפה ברשותכם להרחיב את זה,
גם כן בעקבות מאמר בחסידות,
ולהסביר שיש
שלושה
אופנים של פגיעה במערכות היחסים בינינו לבין הקדוש ברוך הוא,
לפי הדימויים שחז״ל נותנים
למערכות היחסים שמתקיימות בינינו לבין השם יתברך.
אנחנו,
אם השם יתברך, כמו בנים לאבא,
אנחנו כמו עבדים או נתינים למלך,
ואנחנו כמו בני זוג.
אני לדודי ודודי לי, דוד זה אוהב, נכון?
דוד זה אוהב.
ובכל אחד מהצירים האלה יש משהו משובש במערכות היחסים.
מהו השיבוש
במערכות היחסים בין בן לאבא? הגמרא אומרת,
חזל אומרים, הקדושים,
שאין אדם מתקנא לא בבנו ולא בתלמידו.
באמת, למה לא?
למה אתה לא מקנא בבן שלו?
אחורה זה כאילו, זה נגד, זה דבר טבעי, אדם יש לו קנאה, צריך להתגבר עליה, אבל יש קנאה.
תשובה,
כי אדם מזהה, מה?
הוא אומר, הבן שלי זה אני, זה המשך שלי, אדרוב מצוין, ככל שהוא יותר ממני, אז אני, זה כאילו אני הגעתי, נכון?
דרכו ל...
אבל זה בתנאי שהבן זוכר את האבא
ולא שוכח אותו.
בא לבקר מדי פעם,
אומר תודה,
שהבן מגיע לאיזה מעמד,
מקבל איזה טקס, איזה דרגה, אז הוא אומר, תדעו לכם, אני כאן רוצה להודות להורים שלי שנמצאים כאן, והכול בזכותם.
אבל אם הבן שוכח מההורים,
הוא אומר, זה הכל אני, זה עלינו.
אז ההורים נפגעים.
קלקול מערכות היחסים בינינו לבין השם יתברך כבנים להורים, כבנים לאבא,
זה בכל המקומות שנחלנו בהם הצלחות,
שכחנו לייחס את ההצלחה למי שנתן לנו אותה.
עניין של, מה?
קבעת טוב, כן.
הוא בא וזה, הוא גאווה,
אדם מצליח, וזהו, כן, נו, תשמע.
מאז שאני הגעתי לפה, הרי הדברים נראים אחרת, כן, כידוע, מה היה לפניי,
וכל ה...
לא זכיתי באור מן ההפקר, מה זה, בעשר אצבעות, כל מה שיש לי, בעשר אצבעות עשיתי, את הדרגות האלה, מה נראה, נפלו עליי כוכבים מהשמיים, וכאילו לך, ביבי, עבודה קשה,
וזה, אגב.
רק שכחת להזכיר דבר אחד,
הוא הנותן לך כוח לעשות חי.
האם לאורך השנה האחרונה היו מקומות שבהם שכחנו מה שמתברך? שכחנו להגיד שהוא הכל שלו.
מגיע לי.
מכירים את זה? מגיע לי.
שם זה לא עובד.
שם זה לא נבדוק.
מלך ונתין.
מלך ונתין. קודם כל אני רוצה,
אולי כבר שבוע שעבר אמרתי את זה, אני אגיד את זה עוד פעם, להגיד, להודות מאוד למלכה אליזבת.
אללה ירחמה.
עכשיו שנה, יורצייט עכשיו.
שאני רוצה להודות לה שהיא נפטרה בחודש אלול.
וככה נתנה לרבנים הרבה אפשרויות לתת משלים עם מלך וכל זה. אם הייתה נפטרת בחשוון, מה היינו עושים עם זה?
אלא עכשיו, כשהיא נפטרה באלול,
יש לנו הרבה דימויים,
איך נראה המלך וכל זה.
אז מה החטא כלפי מלך?
החטא כלפי מלך מה הוא?
מרד.
מרד. מרד מקביל לזדון.
אה, זדון?
וואו, חמור מאוד.
אנחנו מרדנו באשר יתברך?
אז קודם כל, תדעו לכם שיכול להיות שכן.
נגיד,
יכול להיות שיש מלך גדול מאוד, שיש לו איזה נתין,
שהנתין הזה כל בוקר קם, מחפש איזה רמזור
של הולכי רגל בכביש צדדי,
והוא עובר שם באדום.
אז אמרו לו, תגיד, למה אתה עובר באדום? הוא אמר, אני עובר באדום כי אני מורד במלך הזה.
אני מפחד ממנו,
כפכפותי, אז אני לא עושה את זה במקומות שזה, אבל אני כאן, אני מורד.
זה דבר קטן, אבל זה מרד.
יכולים להיות כל מיני חלקים בחיים שלנו,
ששם אנחנו נראים לקדוש ברוך הוא, תקשיב, פה אל תיכנס.
זה לא.
פה אני רוצה בלעדיך.
הרי המלך הוא טוטאלי, המלך הוא מלך על הכל.
ואדם אומר לעצמך, אתה מלך וזה, אתה, נכון.
מישהו סיפר לי בדיחה, אני לא זוכר.
מי סיפר לי את הבדיחה הזאת? חבל, צריך להגיד דבר בשם אמורו.
מה?
לא זוכר מי.
יהודי אחד. יהודי אחד סיפר לי בדיחה.
הוא אומר לך, היה צריך לעשות שיניים חדשות.
אז הוא בא לרופא שיניים, הוא אומר לו, תעשה לי חמש מערכות שיניים. הוא אומר לו, חמש?
זה יקר? הוא אומר לו, כן. למה חמיים? ותראה,
אחד חלבי, אחד בשרי, הבנתי.
אחד חלבי, פסח, אחד בשרי, פסח.
הוא אומר, גם הבנתי.
הוא אומר, זה אחד בשביל מה שאני אוכל בחו״ל.
בחו״ל, הכול בחו״ל.
הקדוש ברוך הוא שם, אתה לא...
בסדר.
יש כאלה, לא יודע, יש כאלה מגיעים לבית הכנסת.
פה אני בא לדבר.
הם לא מתגלגלים לדיבור ולתפילה.
הם באים לדבר, מכינים לפני כן, נוסעים,
כאילו, לא קוראים את העלון מתחת לנו, ככה, מול הפנים.
פה, אל תדבר איתי כזה. אני פה עכשיו, אמר לי איזה מישהו
שהזדמן לסוג של איזה מניין כזה, זה היה קצת...
לא, לא, לא, לא. הוא חזר, הוא אומר, תשמע, חוץ משש בשעה, היה שם הכול.
ערק, אוכל, שמו, עשו כנראה הגרלה, שמו איזה אחד, שלחו אותו שהתפלל, והוא הריץ את העניינים, וחוץ מזה, היה שם...
חגיגה.
כל אחד בוחר לו את האזור ששם הוא אומר, תקשיב, פה אל תיכנס.
זה אני פה רוצה בלעדיך.
זה מרד.
זה זדון.
חלילה.
יש אחד אצלו זה ענייני כסף, יש אחד אצלו, כל מיני, כל אחד עם ה...
פה הוא לא רואה, פה הוא לא מקשיב, פה הוא לא...
אז גם על זה צריך לעבוד.
תקן את המערכות יחסים. אם אנחנו נתינים של מלך, אז זה הכי הכי הכי...
המלך הוא מלך תמיד, הוא 24 שבע מלך.
זה ברור.
אז זה כנגד הקודם,
הוא כנגד גאווה וחוסר הכרת הטוב,
זה כנגד זדון, ואולי הדבר הכי הכי מעניין,
או הכי זה, זה הסיפור של בני זוג.
מהו החטא המרכזי בין בני זוג?
איך?
חוסר פרגון. אמינות, חוסר פרגון, כן, אתם אומרים את זה, בעצם נכון, אתם צודקים.
החטא המרכזי הוא חוסר רגישות.
חוסר רגישות,
שאתה לא שם לב, אתה לא שם לב באמת,
כי הרי כל העניין של זוגיות
זה לא איזה פרקטיקה משותפת, אלא כל העניין של זוגיות זה שאנחנו באמת אוהבים אחד את השני, ואכפת לנו, אנחנו מתעניינים באמת בזולת,
מה הוא רוצה, ואיך נראה העולם שלו. זה העניין.
כלומר, העניין הוא לשים לב. זה העניין, לשים לב.
אז נגיד אם בעל אומר לאשתו, יואו, את שומעת?
שכחתי לקנות לך מתנה ליום הולדת, לא שמתי לב.
לא הבנתי.
מה זאת אומרת לא שם? קודם כל, זה יהיה הפעם האחרונה שזה יקרה, דבר כזה, כמובן, זה...
אבל מה זאת אומרת לא שמת לב? כל העניין של זוגיות זה לשים לב. This is all about. זה כל הסיפור.
נכון? לשים לב.
כאילו, מה,
היה עדיף שתגיד, תשמעי, ינאתי סייר מול ילדת שלך, ובכל אופן לא קניתי לך מתנה,
כי אנחנו באיזה
נריבה, ואני לא יכול לקנות לך ככה מתנה. בסדר, זה מובן, זה מערכות יחסים.
אבל במערכת יחסים שכולה בנויה על תשומת לב, אתה לא שם לב מה בדיוק התירוץ פה.
אתה כאילו, אתה, יש לך כאן איזה, כאילו, הקלה מעשית,
אבל אתה בעצם חושף את מה?
את היחס הנפשי.
את היחס הנפשי, נכון? אתה לא, לא היית שורא.
אם אדם מגיע לתפילה,
ותפילה זה מפגש עם השם יתברך, ותוך כדי התפילה הוא לא יודע בשכבה ובקומה, יש כל מיני דיונים בהלכה, נכון? אם אדם אומר,
והיו הדברים האלה על לבבכם, הוא לא זוכר אם זה הפרשה הראשונה או פרשה שנייה,
אמר יעלה, יעלה ונכון, התחיל תפילת שבת, פתאום הוא תופס את עצמו ככה, אז הוא מבין שהוא בכלל בתפילת יום חול, אז עכשיו מאיפה הוא יחזור, מאיפה זה? עזוב כרגע את כל הפרטים ההלכתיים, נלמד אותם.
איך קורה מצב שאתה מגיע לתפילת שבת ואתה על אוטומארט עושה ככה? אתה לא שומת לב שנכנסה שבת היום? אתה לא שם, אתה לא, אתה עד כדי כך, שבת, המלך עומד מולך.
מה בדיוק התירוץ בלא שמתי לב?
מה הוא מועיל?
מה, איך לא שמת לב?
אחד הביטויים שהכי הרבה חוזרים על עצמם בספר דברים זה לשים לב.
המילה לב חוזרת על עצמה בכל מיני הטיות,
בדברים על לבבכם, שימו לבבכם, על, נכון?
אומרים את זה גם בבריים שלנו, כשאתם שמתם את דבריי אלה על לבבכם ועל נפשכם.
אז כשאתה אומר לא שמתי לב, תלוי על מה.
אשתי, לא שמתי לב, ובמקום להביא מנג'טים כאלה, הבאתי מנג'טים כאלה. טוב, בסדר, אני לא מביא לא את זה ולא את זה, שלא יהיה לך משהו.
לא שמתי לב, פעם אשתי שלחה אותי לקנות
תפוח אדמה ירושלמי, איך קוראים לזה?
לבאטה כשביה.
חזרתי עם חצי קילו ג'ינג'ר.
הם דומים.
היא אומרת לי, מה הבאת? אמרתי לה, אה, בצורה.
אמרתי לה, לא שמתי לב.
ג'ינג'ר.
אה, כן, זה, ג'ינג'ר. הם דומים, כן.
בסדר, אז זה... כן, בסדר, בסדר, צריך להחזיר, להחליף, הכול סבבה, אבל...
אז לא שמתי לב, והבאתי במקום זה, זה,
במקום לימונים, הבאתי תפוזים, יכול להיות, כל מיני דברים כאלה.
לא שמת לב ולא
לא אמרת,
לא אמרת יעלה ויבוא כשראש חודש.
לא שמת לב ולא שמת, איפה אתה באיזה תפילה אתה נמצא? לא שמת לב וקונית מתנה לאשתך? לא שמת לב ולא ייחלת להצלחה? כאילו,
בתוך מערכות יחסים, this is all about.
איפה לאורך השנה לא שמנו לב?
בסדר, אז בפרקטיקה לא יענישו אותך, אבל זה מגלה על מערכות היחסים.
זה מקביל למה?
לשוגג,
לעבירות השגגה.
והרמז ידוע מרבנו הארי, שאחד מהרמזים לחודש אלול, שכמובן מופיעים בספר הקדוש-רם, זה אלול,
זה הרמז
ואשר לא צדה והאלוהים עינה לידו, ושמתי לך מקום,
אז
והאלוהים עינה לידו ושמתי, זה ראשי תיבות אלול.
ובעצם אלול הוא כמו עיר מקלט שבזמן, ומה קורה לרוצח בשגגה בעיר מקלט? הרי למה האדם מגיע לעיר מקלט? כי הוא רצח בשגגה.
מה, מה? אז אתה אומר לו, אוקיי, איך זה קרה? הוא אומר, לא שמתי לב. איך לא שמת לב?
לא שמת לב והרגת מישהו?
לאן הגענו?
בוא, בוא חביבי, תצא מהמקום שלך, נעביר אותך לעיר מקלט,
נשים את החיים שלך על סלואו מושן.
היום הרי כולם מעבירים לאחד וחצי.
ראיתי איזה סטטוס.
אתה ששומע הקלטות בפי שתיים מזמן,
מה אתה עושה עם הזמן שהתפנה לך?
נכון?
כולם כאילו, מה? עכשיו, לאן אתה רץ?
אז עכשיו נשים אותך לא על
פי שתיים וחצי על חצי,
הכל יהיה יותר לאט.
אתה שים לב,
שים לב לעצמך,
הזולת, ולקלע השם יתברך.
אז זה פגימה שלישית
במערכות היחסים, וזה הכל, הכוונה, המלך בסדר. המלך בסדר, המלך בא ואומר,
בוא נראה איפה זה לא עובד, אני רוצה שזה יעבוד בעינינו, אני מעיר לך כרגע י״ג מידות של רחמים.
כלומר, אני בא,
יש כאן איזה רצון שהתיקון יהיה משותף, אנחנו נכנסים ביחד לחדר הטיפול,
כמו שקורה
בין בני זוג. מלא באמפתיה, מלא ברצון להשתנות. אגב, אני חושב שזה בכלל יצא טוב, הכל זוג שמתחתן.
שנה אחרי החתונה,
ללכת לשניים-שלושה מפגשי ייעוד זוגי.
בכלל בלי קשר עם טוב או מצוין או פחות טוב, זה פשוט.
טוב, זה עצם העובדה שיושבים מול מישהו ומדברים, ספרים, זה יכול מאוד מאוד לשדרג. אני הייתי יכול, הייתי קונה מתנה ואוצ'ר לכל זוג צעיר,
שנה אחרי החתונה,
שניים-שלושה מפגשים כאלה.
עשינו את זה אצלנו בבית.
מאוד מועיל, מאוד איזה.
רב, אם הם מתקנים את זה בקבלה שלהם,
אם הם שרוו את זה, הם שוגגים ומתחיל עוסקים.
מזיד לא יהיה פשוט אחר, אולי זה משפיע אחר כך על השאלות.
מזיד יותר, מזיד...
האם תיקון ה...
ביקשו ממני לחזור על השאלות. האם תיקון המזיד משפיע על השוגג?
זה ברור.
אבל אני חושב שהרבה יותר קל לתקן את ה...
קל יותר לתקן את המזיד. האדם מבין שיש קבלת עול, והוא צריך זה, והמלך...
והשוגג, זה כבר משהו אותנטי, אתה שם או לא שם,
אתה שם או לא שם,
איפה אתה,
נכון?
היה פעם,
הייתי פעם באיזה מניין שהחזן,
היה תפילת ערבית והוא התחיל חזרת השץ.
בערבית, הוא היה אבל, אז כאילו ניגש,
אתה על אוטומט, כאילו, אתה מרחק,
איזה עולמות.
זה קורה לכולם, לא משנה,
יכול לקרוא לכולם.
תסתכלו רגע בעמוד 4. בואו נראה, זה המשך של המאמר
משבוע שעבר.
האות ב'
והנה יש באדם בחינת עיר מושב ובחינת שדה ומדבר.
שדה ומדבר לצורך המאמר זה אותו עניין.
בסדר?
המלך בשדה והמלך גם במדבר.
מדבריות זה המקומות שבהם הבהמות רואות.
מה זה עיר מושב?
עיר מושב זה מקום מסודר, מתוקן. עיר מושב, לצורך העניין, מקביל אצלנו למה?
שבתות, ימים טובים,
מסודר, מובנה, לא צריך יותר מדי להתאמץ. יש לך את ההלכה, ההלכה מסדרת לך את הזה, איך אתה עובר את השבת מקצה לקצה.
אז הכו ברוך.
מדבר היא ארץ לא זרועה.
שבע המעשים והדיבורים והמחשבות,
אשר לא להשם המה.
אין צריך לומר אם פגם במחשבה דיבור ומעשה.
זה עבר על רצון המלך,
שזה מקביל למה?
למזיד.
אלא אפילו גם ענייני היתר.
מותר לעשות,
אבל הקב' הוא לא היה איתך שם.
אדם אכל, הוא אכל, חשב רק על הבטן שלו, לא חשב,
אתם יודעים, לאכול,
יחד אם רוצים משם יתברך, זה נגיד לאכול עם חבר.
סתם, אני שואל, איך הייתם מתייחסים לאדם
שהולך למסעדה, לא מדיצ'י פה לאכול בגט יוראי, הוא הולך למסעדה, למסעדה, אבל לבד?
מה הייתם אומרים?
אה?
לא אגואיסט.
אה? מוזר.
תגיד, אתה רעב סבבה, בוא תקח כאן איזה מדיצ'י פה, קח איזה שווארמה, קח, תקנה, תהיה שבע, הכל סבבה.
אבל תיושב מסעדה, מגישים לך, ואתה עם עצמך?
מה נסגר כאילו?
אז,
אה?
בסדר, אז גם אדם בודד, הוא מחפש להיות עם איזה חבורה, משהו, לכאורה.
אז,
ענייני היתר שמותר לעשות אותם, תעשה אותם לבד, יהשם יתברך.
תעשה אותם עם משהו לצורך,
אז אם זה חבר,
אם תצא עם אשתך,
ינקח את הילדים או סביב איזה
ראש חודש, היו שנים שהיינו עושים כל ראש חודש
סעודה כשהילדים היו קטנים, היה בבית,
היה עם כל אחד בזה שלו.
איזו סעודה חגיגית בראש חודש,
בדרך כלל בבית, מכינים איזה פיצה, מכינים איזה משהו, לא משנה, כאילו, אוספים איזה אירוע, עושים משהו.
אז זה כאילו יותר מקביל לשוגג,
אלא אפילו גם ענייני היתר,
רק שהם עניינים שאינם צריכים לעבודת ה' הוא דברים בטלים,
הרי לאו אורך דמלכא לישתא במי לדאי אדיוטה. דברים בטלים. נו, תגיד, הקדוש ברוך הוא נמצא איתך בכל הדברים הבטלים שאתה עושה.
ואנחנו נמצאים היום, מוריי ורבותיי, קצת שיחת מוסר.
אנחנו נמצאים היום בדור שרמת הדברים הבטלים מעולם לא היה יותר, יש תעשייה שלמה שנועדה שהאדם יעביר את כל חייו מקצה לקצה רק בדברים בטלים.
יכול לשבת לראות סדרות בנטפליקס מהיום עד 120,
ולא יגמר לו, יכלה הזמן והמה לא יכלו.
אה?
נכנסתי פעם לאיזה מקור, אני רואה פרק, 4,500 איזה...
תגיד מה?
לא, אתה לא מכיר את ה... זה לא...
הכל פה בסדר, מה קורה?
תכף ישימו מסכים גם בבתי העלמין, בזה, אדם כאילו...
הכל בסדר, אם אני אמשיך לראות את הסדרות, אז רק תיקחו אותי, תעבירו אותי,
תדאגו שזה יעבוד.
אז הוא אומר,
כמו הזקן,
וזהו אשר לא ישב אדם שם.
פירוש אדם הוא כמו שכתוב על דמות הכיסא, דמות אדם.
לא ישב שם כי עשו לי מידף, שכנתי בתוכם כתיב.
אז ישנם מקומות שבהם אנחנו נמצאים, והקדוש ברוך הוא לא איתנו.
ענייני היתר,
שנותר, אבל לא עשינו את זה יחד עם כוונה של שמיים.
ודאי ענייני איסור, אבל לא רק ענייני איסור, גם ענייני היתר.
או דברים בטלים, מה יש לך לחפש שם?
והעצה היא הוצאה לזה.
הנה כתיב, וביקשתם משם את השם אלוהיך.
מה זה וביקשתם, כן, מה זה וביקשתם משם?
לבקש את הקדוש ברוך הוא מפה,
מפה הכוונה, מהמקומות שבהם הוא נמצא, מהתורה ומן המצוות, זה בסדר גמור. החוכמה היא לבקש אותו איפה?
משם. איפה זה נקרא? איפה זה שם?
מדבר או שדה.
אם יש לי עכשיו סכסוך ממוני עם איזה שכן, זאת השם שלו, שלא יהיה לי, אבל אם יש לי.
אז אם אני אומר, טוב, פה הקדוש ברוך הוא, אל תתערב. פה, תן, מה שנקרא, when he's going to get tough, the tough gets going. עכשיו צריך פה תקשוחים.
זה הכל הזה, תן לי פה לטפל בעניינים.
או שאתה אומר, אני מבקש שהשם יתברך, משם.
בואו נלך לדין תורה.
בואו נברך מה רצון השם יתברך.
אגב, היה לי פעם איזה שיעור שהוכחתי באותות ובמופתים,
שלא ניתנים לשום פרחה,
שהמשנה הראשונה, המסכת דבר המציע,
היא משנה שכולה תגובה לקין והבל.
כלומר, קין והבל, הם שניהם אחזו במשהו,
רבו, וזה נגמר במה?
ברצח.
אומרת המשנה, בואו נביא את אותה סיטואציה, לכן המשנה מדברת על סיטואציה מאוד מאוד נדירה.
מי שזוכר את הגמרא שם,
שנייהם אוחזים בטלית הכוונה, אוחזים ממש, אחרת למה יחלוקו, למה לא, כל הגמרא דנה, למה לא מוציאו חברו עליו ראייה, למה לא, איך הגענו ליחלוקו?
איך הגענו לזה, כי הגמרא אומרת, הם אוחזים פיזית, אוקיי, מה יגרום לשני אנשים שמחזיקים פיזית באותו דבר וכל אחד מושך לעברו,
שזה לא ייגמר ברצח,
שההוא ימשוך והוא ימשוך וזה, אלא ייגמר במה?
ייגמר במה?
בשבועה לפני מי?
לפני בית הדין.
כאילו המשנה, סליחה, המשנה או הגמרא מעבירה אותם תהליך שאומר, במקום
רצח וכולי, רצון השם יתברך. ושבועה
זה אחד מהדברים, אולי הדבר,
שהכי מבטא את רצון השם יתברך, שאדם נשבע לפני השם, כמו שהקדוש ברוך הוא אמת,
ככה גם אני אמת,
מה שאני אומר אמת.
אז הוא מנכיח את השם מדבר, עצם העובדה שאתה צריך להישבע,
אה, הקב' גם נמצא כאן.
רגע, אז אני מחויב גם מולו.
ויש שם עוד המון המון ראיות, הבאתי עוד המון המון ראיות, שהמשנה הזאת ממש מגבעה למעשה קין ואבן.
פשוט השיקוף ההפוך שלו.
איך זה יכול להיגמר אחרת?
זה נקרא בקשתי משם.
בקשתי משם.
ואין איך כתיב בקשתי משם את השם אלוהיך פירוש, כי אין איך כתיב.
ויער אלוהים את האור כי טוב, ופרשו חזל כי טוב לגנוז.
בתורה הוא לא גנוז, בתורה הוא בגילוי.
בחגים הוא בגילוי.
ביום חול הוא גנוז.
בואו נגלה אותו.
איך נגלה אותו?
אם עכשיו אני בא לתפוס חנייה,
עכשיו, לפני כמה זמן זה היה לי.
באתי לחנות
וראיתי שמישהי כאילו מחכה לחנייה.
עכשיו אני שועל, ישר. זהו, נראה לכם?
אני רואה שהיא כבר, אני רואה שהאוטו שלה מתחיל לירוד.
היה בתל אביב גם.
בכלל, האוטו שלה מתחיל להוציא,
כאילו, כשאני תופס את החניה,
אז אני כזה עקפתי,
ואמרתי לה,
גברתי, החניה שלך שמורה לך, אני חב אותי כאן סיד.
בכיף כזה, כאילו, מה, נראה לך שאני אקח לך את החניה?
אני ראיתי שזה שלך.
היא כבר התחילה לתפור ולארתת וזה, שאני לא יודע בה, כאילו, כן.
המלך פה, המלך בשדה, המלך בתל אביב, בחניות הוא נמצא גם.
אז הוא אומר, ביקשתם משם.
אמר, גנוז, בואו נגלה אותו.
שבחינת תור ובחינת הערת הפנימות רצונו יתברך שיש בכל אחד מישראל, ובחינת אסתר ואלה מאוד בטבעו.
וצריך לגלות אוצר של יראת שמיים.
מי אוהב לשחק?
לחפש את המטמון.
אה?
משה, אתה אוהב? משה, נכון?
נועה, סליחה, נועה מצחק.
נועה מצחק, אליאס.
אתה אוהב?
חפשים את המטמון.
כל המציאות היא מטמון אחד גדול של רצון השם יתברך. בוא נחפש. המלך בשדה.
ויש מישהו בבחינת אבידה אצלו ובבחינת גלות,
ועל זה נאמר וביקשתם שתבקש שתחפש,
ואין חיפוש אלא אחר אבידה,
דהיינו דבר שהוא אבודה אצלו,
בחינת גלות,
שהיא בחינת מצוץ אלוהות הנאלית. אתם זוכרים, השנה היה קטע כזה באשקלון,
שנפלו איזה מכולות מהים, היה סערה,
ועברה שמועה שיש איזה מכולה עם אייפונים, אה?
היה שם חד פעמי,
היה שם מלא דברים,
וגם היה מכולה עם אייפונים.
מה?
והחבר'ה האשקלונים, מה שנקרא, נתנו ברוק.
אה, כל אחד, לא, היה שם קונטיינר עם ציוד מטבח תעשייתי וכל זה, ולקחו את זה.
זה אותו, קיצר, זה היה תענוג, עברתי שיעור בקהילה
על הדבר הזה. מה אומר השם מטבח?
האשקלונים לא חיכו לי. כן, הם קידמו, קידמו את העלילה וכל זה.
השם מתברך אומר, זה מגניב.
ממש, הסוגיה, אתה אומר זאתו שגריה, מה זאת אומרת, מכולות שלמות נפלו לים בדרך לאשקלון,
וכל זה.
יצא לי להלכה שזה...
מה?
קודם כל עזרא אומר, יכול להיות שההלכה מכירה בדין.
יצא לי שגם לפי הדין בדקתי את זה, וגם לפי ההלכה זה של המוצאים.
של המוצאים, כן.
ברגע שהדבר הזה נפל לים, זה אבוד מ...
כן, אבוד מהם ומכל העולם.
טוב.
המלך בשדה, המלך בים,
המלך באוויר, ביבשה, בהכול, המלך נמצא בכל מקום.
בסוגיות שהם, אתה יודע, אנשים גלות.
וזהו, ביקשת משם את הוויה אלוהיך. כשכתוב הוויה, יו' כו' כה,
זה מי שמהווה את המציאות כל הזמן. כל הזמן הוא מהווה את המציאות, אז תחפש מה הרצון שלו.
שהוא נמשך מבחינת אל השורים בכל האדם להחיות נפשו עליהם. והינה כתוב אומרת וביקשתם משם משם דאיקה כי כשם שאי אפשר לחפש אחר האבדה למצעה זולת במקום שנאבדה, למרות שאנחנו נורא נורא אוהבים לחפש את האבדה, איפה?
מתחת לפנס. אתם מכירים? אחד הלך נאבד לו ארנק, או איפה אני אחפש את הארנק?
יש פה רוח, הוא מחפש אותו מתחת לפנס.
יא חביבי, תחפש את הארנק כאילו שנאבד ... לא מתחת לפנס.
אז אחד יש לו, הוא מחפש את השם יתברך, ואיפה נמצא אותו?
הוא קבלן,
בניין גדול,
והוא עושה, כן, חלילה, כל הקבלנים היהודים צדיקים וכל זה, אני אומר, הוא עושה פה איזה עוולה, שם איזה, פה הוא לא שילם,
פה הוא לא מסר דירה, פה הוא פשט רגל וברא, זה, זה, אבל בכיפור הוא מגיע לבית הכנסת וקונה פתיחת היכל של נעילה וחמישים אלף.
והוא אומר, הנה, חזרתי בתשובה, אדוני,
את האבדות שלך תחפש לא פה, את האבדות שלך תחפש באתר בנייה, שם תחפש את האבדות.
המלך בשדה, שם תחפש את האבדות.
אדם רוצה לחטוא פה ולחזור בתשובה שם, צריך לחזור בתשובה איפה שחטאת, איפה שנפלת, שם תחפש.
בסדר?
אז ביקשתם משם, כי כשם שאי אפשר לחפש אחר האבדה ולמוצאה זולת במקום שנעבדה, כך לא ישיג אור פני ה'
ושתהיה אהבתו אליו ויראתו על פניו, כי מחר החיפוש תחילה במקום שנאבדה לו על דרך מה שכתוב, נחפשה דרכינו שיפשפש במעשיו, ודיבוריו, ומחשבותיו, שעברו וחלפו מיום מאותו אשר לא טובים. וכמובן מדובר על המעשים של היום-יום.
כן, אדם יכול להגיד, טוב, מה אני... אל תחפש את התשובה בדף היומי, פה אתה כבר לומד דף יומי, אין בעיה. אתה חפש איך דיברת על אשתך, איך אתה מדבר אל הילדים, איך אתה מדבר ב...
בסדר? תעבור על ההודעות וואטסאפ שלך, תראה את ההתכתבויות, איך דיברת,
כשמישהו טיפה הרגיז אותך, איך נכנסת בו, ואיזה אימוג'ים שלחת לו, וכמה ציניות הייתה בדברים שלך.
שם תחפש.
וזהו, ביקשתי משם.
כי לשון זה הוא דבר שיכול ממש להראות עליו באצבעו,
אשר הוא אומר עליו כי הוא זה.
הנה, את זה היה מקולקל, ועכשיו תיקנתי.
פעם, מי שהיה אומר אליי כזאת מילה,
מי שהיה נכנסתי לפה, הייתי בולע אותו,
והיום אמרתי לו, וואי, אני אתגבר על עצמי, תודה רבה, ועניתי לו בצורה נעימה ועדינה. הנה, זה.
פעם מישהו היה, זה, הייתי כועס עליו מיד. היום, אני לא כועס, אני, בסדר, אתה יודע, אתה יודע להצביע.
זה.
אי אפשר לומר ככה לקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב, זה לי ואנווהו, כי אם לא כל הארץ כבודו, אבל מקום ומשכן הקליפות נקרא שם.
אז אנחנו צריכים לחפש שם עד שנראה את זה.
שם.
בתוך כל המציאות הזה, אנחנו רואים,
מצביעים זה.
וזהו, שדרשו חז״ל, קראו שם פרעה, העביר המועד, רוצה לומר על הדרך של המועד, וזה גם במדבר הזה יתרנו פירוש.
במדבר הזה יתרנו, זה פסוק שלילי, נכון?
אמרנו, המדבר והשדה זה אותו עניין פה.
אז זה נראה, אבל הוא מיד יסביר, במדבר הזה יתרנו, יהיו תמימים.
יהיו שלמים.
איפה תשיג את השלמות שלך?
לא דווקא בבית הכנסת ובבית המדרש. איפה?
במדבר ובשדה, שבה השלמות.
על ידי דיבורי אותיות התפילה שהוא בבחינת במדבר הזה,
כמו שכתוב
זה לי וכן בעסק התורה,
על זה יטמו,
היינו כמו שכתוב בזוהר,
שהוא בבחינת תמים, ושם ימותו נפילת אפיים,
ונפילת אפיים, כאילו זה כמו מיטה, אדם עושה ככה ומתוודה, על מה אתה מתוודה?
אתה נזכר מה עשית, וכל הדברים גזלנו, דיברנו דופי ולשון הרע, זה הכל דברים של שדה.
אתה לא מתוודה,
לא למדתי תוספות מספיק בעיון,
לא למדתי רשי, לא חזרתי על הדף היומי, זה לא, הכל בסדר, שם הקדוש ברוך הוא נמצא.
מה קורה בשדה?
ודאי, דיברנו, הבינו, הרשענו, זדנו, חמסנו, טפלנו שקר, זה הכל דברים שקשורים לעיתונות שלך בשדה ובמדבר.
אז
יטמו וימותו, זה כתוב, ואותנו רוצים משם, כי באמת הוציאו אותנו מבחינת שם לדבקה בו יתברך.
כן, ואז הוא, כן, בקיצור, הוא מאריך כאן בדבר הזה עוד,
על התיקון הגדול הזה של שם. זה נקרא המלך בשדה, רבותיי. זה מאמר נפלא.
כמה אנחנו הבנו אותו בצורה מצומצמת, המלך בשדה מחלק כיפים.
לא!
המלך בשדה, הכוונה, איפה אתה פוגש את השם יתברך?
איך אתה מתקן את מערכות היחסים איתו? איך הוא נוכח אצלך בכל דבר ודבר? זה המלך בשדה. זה חייב להיות ימות חול, חודש אלול. כי בטיפול זוגי,
הולכים לטיפול. עכשיו צריך לבדוק שזה עובד,
נכון, שבאמת יש עוד פעם ארוחת צהריים, ועוד פעם צריך להלביש את הילדים, ועוד פעם צריך לקלח אותם, ועוד פעם, כל מוקדי המתח שבגללם באנו, אנחנו פוגשים אותם בהמשך, אם הכל יהיה חגיגות ומסיבות, איך נדע שתיקנו?
אז לכן חודש אלול הוא ימות החול.
בשבוע הבא נסגור את המאמר הזה, ואולי אפילו נספיק מאמר נוסף, חזק וברור.
