כעס וחכמנו, אגדות חז״ל.
חשבתי
האם יש איזה מכנה משותף בין כל האגדות של החורבן?
יש רצף אגדות חורבן.
הכי מפורסם זה קמצא ובר קמצא, נכון?
אבל יש שם עוד כמה, קמצא ובר קמצא חברה ירושלים,
עטר לגולטה וטר לגולטה, חרפו, כעס,
השקה דה ריסקה, דה ריספק חרו ביתר.
הכעס זה ודאי נכון.
מה שיצא לי ואנחנו היום נלמד את האגדה על
תרנגולה ותרנגולתה שהיא קצת ככה נדחקת לפינה וכי קמצא וקמצא
גם תופס חי הרבה מקום וגם גמרא כאילו תוך כדי גם מתגלגלת לעוד כל מיני דברים אבל
מה שעלה לי זה שאחד המכנים משותפים, אולי יש עוד מכנים משותפים, אחד המכנים משותפים זה שקורה למישהו משהו פרטי
והוא מייחס לזה משמעות נרחבת כללית
כולם חושבים ככה, כולם נגדי. זה כאילו,
קרה משהו,
הוא יכול להיות שהוא לא בסדר,
יכול להיות שהוא לא נעים וכל זה, אבל מכאן,
יש איזו קפיצת מדרגה כזאת להגיד שאם זה קרה,
סימן שכולם חושבים ככה. זה ככה היה בקמצא ובר קמצא.
אוקיי, סיפור לא נעים,
הגיע בר קמצא,
גירשו אותו,
תקלה, הכול בסדר,
אבל מכאן ועד,
מכאן ועד
מזה שהיו שם רבנן, שמע מינא שניחא להו, והוא כבר מסיק את כל המסקנות, מניח את כל ההנחות וכולי,
הדרך רחוקה.
וכשאתה,
יכולות להיות אלף סיבות,
אולי לא היה להם מספיק אומץ.
הוא אמר שמע מינא ניחא להו, הם היו, הם תמכו בזה, מי אמר?
אולי לא היה להם אומץ, אולי הם לא שמו לב, אולי הם לא הבינו,
אולי הם פרשו את זה בתור איזה אירוע פרטי,
שהם לא ראו צורך להתערב בו. מכאן ועד להגיד, אוקיי, זו השיטה, הדרך היא רחוקה.
ואני חושב שהדבר הזה בא לידי ביטוי
בסיפור הזה על התרנגולת. בואו נראה אותו.
נקרא אותו קודם כל ברצף,
ואחרי זה ננסה לנתח אותו.
אומרת הגמרא, אתה יכול לקרוא לי כמה זמן, רועי?
תודה, פה פה כאן יש כפתור.
התרנגולה והתרנגולתה חריב תורמלכה.
כן?
תודה.
התרנגולה והתרנגולתא חריב טור מלכה
דאבו נהיגאם היו נוהגים
כאבו מפקי חטנא וקלטא כשהיו מתחתנים חטן וקלה
מפקי קמאיו תרנגולה ותרנגולתא היו מביאים לפניהם
תרנגול ותרנגולת כלומר פרו ורבו כתרנגולים זה מין איזה סימן טוב כזה
יום אחד אבא חליף גונדא דרומאי היה הבראה פלוגת רומאים
שקלינו מלאהו לקחו להם את התרנגולים האלה
נפלו עליו ומכונו, העיר הזאת, טור מלכה,
התנפלה עליהם.
טוב, באו ואמרו לקיסר, מרדו בך יהודי, היהודים מרדו בך.
אטע עליו, באה עליהם הקיסר.
הבא באו, ההוא בר דרומה, היה שם איזה גיבור שקראו לו בר דרומה,
שאומרים שזה אולי בר כוכבא.
תודה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם של הכול נהיה גורם.
דאב הקפיץ מיל היה קופץ מיל,
וקטיל באו היה הורג בהם. בקיצור, היה להם איזה גיבור.
שקלי קיסר לטאגי לקח הקיסר את הכתר ועוטויה ארעא השיב אותו
על הרצפה את הכתר אמר ריבונו דה עלמא כולי
הניחה לך לא תמסרי אליהו גברא לדידו ולמלכותי בידי
כן ביד יד אחד גברא כלומר אני מוותר על המלכות הכל תמסור, הם פחדו, פחד מבר דרומא הקיסר
והוא פנה בתפילה לקדוש ברוך הוא
אומרת הגמרא אח של פומה לבר דרומא ואמר הלא אתה אלוהים זנחתנו ולתצא אלוהים בצבאותינו
אמר את הפסוק הזה
שכאילו, אל תעזור לנו, דוד דמי אמר אחי, אומר את הגמר, דוד, את מי קמאטמה, דוד היה טמא, למה הקדוש ברוך הוא, למה אתה לא עוזר לנו?
ובר דרומה, הוא אמר את זה בהתרסה.
הלך בר דרומה לבית הכיסא,
עתה דרכונא בה נחש, שמת לקרקשי ואינך נפשי, קיש אותו נחש.
באמת.
אז אומר הקיסר, מה?
אמר הקיסר, הואיל ויתרחיש לי ניסה,
הזימנה,
התרחש לי נס, ובר דרומא הגיבור שלהם מת, אז מה אנחנו אומרים בהיגיון שלנו?
אני אתנפל עליהם. לא!
שווקינו!
ואז אה, אז אני אעזוב אותם, יאללה,
מספיק לי הניצחון הזה.
דווקא הקיסר מצוין כאן בצורה,
הוא גם לא רוצה להילחם,
גם ברגע שהוא השיג איזה ניצחון כזה קטן הוא הולך, הוא לא רוצה להיכנס בהם.
יש לזה סיבה.
כשהוא הלך, איז דה כור ואכלו ושתו והדליקו שרגי עד אית חזי בליבנה דה גוש פינקה ברחוק מילה.
כאילו צחקו עליו, הנה ברג, גירשנו אותך.
אמר,
מיכדכא חדו ביהודאי, היהודים צוחקים עליי,
הדר עתה עליי, הוא חזר עליהם.
זה מלחמת בהם. אמר רבי אסי, תלת מאלפי שליפי סייפא איילו לטור מלכה,
שלוש מאות אלף לוחמים, שולפי חרב, רומאים נכנסו לטור מלכה,
וקטלו בה תלתא יום ובתלתא ללבטה,
הרגו בה שלושה ימים, שלושה לילות,
ובהך גיסא הילולה וחינגי ולא יאהבו ידי ענה בענה. כלומר, הם הורגים, הרומאים, בצד אחד של העיר,
של המקום הזה, טורמלכה, משמע שזה המקום היה גדול,
בצד אחד הם הורגים,
בצד שני של המקום הזה חוגגים, ואלה לא יודעים מאלה.
זה הסיפור.
אז כדי להבין את הסיפור הזה אנחנו צריכים לנתח אותו היטב, בסדר?
קודם כל, טורמלכה, מה זה טורמלכה?
הר המלך.
הר המלך זה בעצם ביטוי למדינה.
יש חורבן ירושלים ויש חורבן המדינה.
זה בעצם שני צומות נפרדים, בי״ז בתמוז אנחנו מתאבלים על אובדן המדינה ובתשעה באב על חורבן ירושלים בבית המקדש, ויש, טור מלכה זה הר המלך, שהמדינה מקימה את עצמה, היא כמו, יש איזה הגבהה ויש כאן איזה מלכות.
איך נחרבה המדינה?
זה בעצם, איפה זה היה טור מלכה?
מקום, יש אמרו שזה היה טיפה מזרחית לירושלים,
אבל זה מתאר כאן בתור מקום גדול. אני חושב שהמילה טור מלכה, טור זה הר, מלכה זה מבטא כאילו את החורבן המערכת המדינית.
בואו ננסה להבין איך זה חרב.
כשבני זוג התחתנו שם בטור מלכה,
היו מביאים לפניהם
תרנגול ותרנגולת
לברך אותם בפריה ויריביה, נכון?
עכשיו, אם הייתי שואל אתכם,
אם אתם הייתם רוצים לברך מישהו בפריה ויריביה, איזה בעל חיים אתם מביאים לו? נגיד.
היית מביא לו דג מרוקאי כזה עם פלפל חריף, קצת חומוס, ככה עוטב,
איזה מושט כזה כמו שצריך.
דגים,
תביא דגים, דגים פרים ורבים.
מה זה בין דגים לתרנגולים?
דגים
הם מכוסים.
בגדול, דגים הם מכוסים.
לפחות דגים מאותו מין לא נעים בהרמוניה, בלהקה, בזרימה, נותנים מקום אחד לשני.
נכון שדג מסוג אחד יכול לאכול דג מסוג אחר.
אבל דגים באותו מין, סרדינים כאלה, לא יודע, כמו סרדינים, קרילים, יש כל מיני כאלה, הכול, מיליונים, מיליארדים, מסתדרים ביחד.
תרנגולים,
מי שזוכר איך נראה תרנגול, יודע שתרנגול זה לא...
אז תראו איך נראה תרנגול שמסתובב בלול,
הוא מסתובב,
וברור לו
שהעולם סובב סביבו.
הוא מרכז העולם.
נכון? כאילו זה התנועה הזאת.
זה נורא מצחיק,
כי אני זוכר שהייתי מסתכל על התרנגולית, הייתי נורא נורא צוחק.
כאילו, איך הוא נפוח מגאווה?
והתרנגולות נורא נורא מקרקרות למצוא חן סביבו.
גם התרנגולות,
פרים ורבים, אבל כשאתה מביא לחתן וכלה,
אתה מביא להם תרנגולות, בעצם מה אתה אומר להם? אתה אומר להם חתן וכלה יקרים,
העולם סובב סביבכם.
אתם הדבר.
אתם כאילו ה...
בסדר?
והדבר הזה, כשהוא הולך ומתפתח,
הולכת ומתפתחת כאן חברה שבה כל קבוצה בטוחה שהעולם סובב סביבה.
שהיא מרכז העולם. רק התפיסה שלה היא נכונה,
רק היא קובעת.
זה ה...
בסדר?
כלומר, מוקד הבעיה בלהשליך
על הזולת את כל מה שאני חושב שזה... מוקד הבעיה הוא בכך שאני משוכנע היטב
שאני ה... זאת אומרת, אני...
רק איך שאני רואה איזה המציאות.
כן? כמו תרנגול ותרנגולת.
במקום להביא להם דגים, הביאו להם תרנגולת ותרנגולת.
עצים, גם ככה חתן וכלה זה יצורים שככה
די מרוכזים בעצמם, וזה בסדר גמור, זה לגיטימי,
נכון?
בסדר, אבל בכל אופן אומרים לחתן וכלה, אתם שומעים פה על הרצף,
יש לכם הורים, יש לכם פה, יש לכם שם, כאילו הם כאן עוד יותר מעצימים את הדבר הזה,
עוד יותר מעצימים. כלומר, הולכת ומתפתחת פה חברה
שבה
כל תא משפחתי
בטוח שהוא הדבר הכי חשוב שבו, הוא השחקן הראשי וכולם בהצגה מסביבי
סטטיסטים, אני הגיבור, בסדר?
קצת מזכיר לי את ה...
אתם יודעים שהיום יש קצת בעיה, מה?
כל דבר היום זה מנהיגות.
בכל מקום, בית ספר למנהיגות,
מנהיגות לצבא, מנהיגות, כל דבר מנהיגות.
זהו, עכשיו, לא יכול להיות שכולם יהיו מנהיגים, צריך שקצת יהיו כמה היו כבשים, לא כולם יכולו להגרור לי, נכון?
אם אני לא מנהיג, אז אני לא... הכל חייב להיות מנהיגות, מנהיגות, מנהיגות, מנהיגות. כל אחד בטוח שהוא מנהיג. תשמע,
להיות מנהיג צריך, נכון? אז כל אחד בטוח שהעולם, כאילו, אני מנהיג וכולכם צריכים אליטה, אבל כשמגיעים 100 איש לתוך כל אחד, וכל אחד בטוח שהוא צריך להיות מנהיג,
נכון?
שהוא ראוי להיות ראש ממשלה, יש לו מנדט, יש לו שני מנדטים, יש לו 20 מנדטים, לא משנה. אני ועדיין נולדתי להיות ראש ממשלה.
זה בעיה? זה יוצר בעיה.
כן, בני מלכים, בצד הלא טוב של זה.
הנה התוצאה.
יום אחד, אני אומר, תקשיבו,
קשה להגיד את זה, אבל הסיפור הזה מוציא את הרומאים
שלא הם הבעיה פה.
בסדר?
יפה, נכון.
קשה להגיד את זה, אבל... יום אחד עוברת פלוגה רומאית, והיא
לוקחת את התרנגולים האלה. יכולות להיות לזה מיליון סיבות.
כנראה הסיבות הנכונות זה שהחיילים האלה, הם התחמדו לצאן, או סתם עמדו משהו כזה,
בלי יותר מדי כוונה, בסדר? הם... מה?
כן, רומאים, רצו, היו רעבים, רצו לאכול פולקה.
אבל אנחנו, זאת אומרת,
אם אתה נגעת לי בתרנגול שלי, מה זה? זה ודאי שאתה בעצם מתכוון לפגוע בי, אתה שונא אותי, אתה רוצה להרוג אותי,
אלף ואחת הנחות יסוד
שנובעות מהעובדה שאני בטוח שהעולם סביבי, ומי יעז לגעת לי בזה,
ועל זה הם יצאו למלחמה,
על הדבר הזה.
חשוב בהקשר לאומי, כאילו ש...
יש כאן דף.
אתה יכול ככה. מה אתה אומר?
יש איזשהו אפשר לאומי לכל העולם שהם יהודים וערבים ערבים. נכון. נכון. ובכל אופן,
לא כל ערבי שצפר לך ברחוב ולקח לך זה, אתה
תצא עכשיו עם נשק ותתחיל לרסס בכפר שם, נכון?
כן. יכול להיות. אבל הם יצאו למלחמה על הדבר הזה. גם מול מי? לא מול ערבים. אתה כאן הריבון והערבים עם המיעוט. פה זה האימפריה הרומאית.
כלומר, מה שאני בא לומר זה שהתפיסה שלהם,
התפיסה,
שכמו שאמרנו בא לידי ביטוי בתרנגול בתרנגול, כל אחד היה תרנגול.
אני מרכז הלול, כולם פה סביבי.
אז אני ממילא, אם מישהו פוגע בי, אני יכול להשליך עליו את כל המחשבות שלי ואת כל הכוונות שלי וכו' וכו'. וזה
פועל גם על הרומאים.
גם כלפי הרומאים עושים את זה.
הרומאים באים,
אומר הקיסר, אמרנו ברכה יהודאי, ודווקא הקיסר,
כאילו המדרש הזה משקף.
בואו נמצא מנקודת הנחה שאת רצף המדרשים האלה כתב
או רבן יוחנן בן זכאי.
אני חושב שהמדרשים רוצים לשקף לנו שלפחות,
רואים את זה, שלרומאים הייתה לפחות בתחילת הדרך
איזושהי גישה פרקטית.
כלומר, רומא, וזה אנחנו יודעים גם מן ההיסטוריה,
רומא לא הייתה בקטע של להחריב ולהרוס את המקומות שאותם היא כבשה, היא הייתה בקטע לשלוט, לגבות מיסים, ואפילו להביא את הקדמה הרומאית לאיזשהם מקומות. בסוף הרומאים פה כבשו והרסו, וטיטוס עשה דברים נוראים וכולי וכולי, בסדר?
אבל לפחות בהתחלה, אומר רבי יוחנן בן זכאי,
הם לא כל כך מיהרו,
כי באמת גם ארץ ישראל היא איזו פרובינציה יחסית רחוקה, היא לא... עכשיו השקיעו בו את כל ה...
אבל התפיסה של המקום הזה, טור מלכה,
הביאה אותם לפתוח באיזשהו מרד שהוא היה קצת חסר סיכוי, נכון? מתוך איזשהו...
כן.
אז כאן הקיסר, נכון. נכון. כאן הקיסר אומר, אני לא רוצה.
לא רוצה להילחם איתם.
ו...
כן. אבל היהודים...
אכלו וככה בהתרסה
עד שהוא בא עליהם חזרה.
אני חושב אבל שעיקר הסיפור
הוא מה שמופיע בסוף.
וזה כלל מאוד מאוד חשוב.
מאוד חשוב.
אני רוצה לתת כאן איזושהי דוגמה, בסדר?
דוגמה.
היה בלחי
אחד שקראו לו אליהו גלעדי.
אליהו? לא קוראים לו אליהו או שם אחר?
אברהם אולי גלעדי.
לא, גלעדי, גלעדי, השם שלו גלעדי.
הוא היה מאוד מאוד מיניטנטי כלפי הבריטים.
הוא טען שצריך לעשות כל מיני מעשים מאוד מאוד חמורים כלפי הבריטים,
כן, ממש ככה,
כולל לפגוע עליהם בנשים, בילדים, דברים מהסוגר.
טוב, כל עוד זה היה מול הבריטים,
בשלב מסוים הוא התחיל לדבר שזה גם צריך לפגוע במנהיגי היישוב העברי.
צריך להרוג את בן גוריון, צריך להרוג את איזה כל מיני,
כן?
כל מיני מחשבות כאלה,
מחשבות מסוכנות.
כלומר,
כשאתה מפעיל איזו מחשבה קיצונית מאוד כלפי האויבים,
או תפיסה קיצונית מאוד כלפי האויבים,
זה לא נעצר שם.
בסוף זה חוזר עליך.
גלעדי הזה, על איך יוצאו אותו להורג? יצחק שמיר.
החרג אותו.
הוא אמר לו, לא הייתה ברירה.
לא הייתה ברירה, הוא השתגע.
לא מזמן פגשתי את עזרא יחין, שאלתי אותו.
הוא אומר לי, תשמע, הוא היה אחוז טירוף, הוא היה יכול פה להרוס את הכול, הוא רצה להרוג את בן גוריון, הוא רצה להרוג את כולם ויצחק שמיר כל חייו התייסר על הדבר הזה, ולכן הוא קרא לבת שלו גלעדה על שמה של גלעדי שהוא הרג אותה אתה הולך למקום קיצוני, אז אתה
אז מה אמרנו, מה האירוע הקיצוני של חורבן המדינה? תראו, כדי להקים מדינה, הרי מה הפלא בהקמת מדינה? יש פלא, זה דבר נכון, כל ההוגים,
תומאס הובס וז'אן ז'אק רוסו וכל אלה שניסו כאילו להגות את המדינה המודרנית, זה דבר מופלא, כאילו,
בגדול למה שאדם יסכים
שמישהו יכניס לי את היד לכיס, ייקח לי כסף,
מס הכנסה,
ומישהו יגיד לי אם אני יכול להחזיק נשק או לא יכול להחזיק נשק, ואיפה אני יכול לנסוע, איפה אני אומר מה קרה מימי, אני אעשה מה שבא לי,
אני מטקסס, אני אקנה נשק ואני אירע בכל מי שנכנס לי לחווה,
ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות, נכון?
זו הייתה התפיסה של הבני אדם לאורך המון המון שנים.
אני חזק, יש לי טריטוריה,
אני מגן עליה, ואם אני חלש, יאכלו אותי.
העולם היה צריך לעבור התפתחות מוסרית בלתי רגילה,
כדי שכל אחד יסכים לוותר על הכוח שלו במידה מסוימת, וימסור את הכוח שלו לכלל,
שזה הכלל זה המדינה. והמדינה תגיד, אנחנו נפעיל את הכוח, אנחנו נגבה את הכסף,
ואנחנו בדבר הזה נעשה דברים לטובת כולם. זו התקדמות מוסרית אדירה, עצומה,
שלצורך כך כל אחד חייב
לא לחשוב רק על עצמו, הוא חייב.
אם אתה חושב רק על עצמך,
אתה לא תהיה מוכן להיות חלק ממדינה.
אתה לא, אני,
אני, יכניסו לי את היד לכיס,
יקחו לי 4,000 שקל כל חודש מס הכנסה,
בשביל לתת את זה למישהו שאני לא מכיר, מה פתאום, מי מת?
שהוא יסתדר בעצמו, למה אני חייב לו משהו?
לי יגידו, לי, מה אתה יכול, מה אתה לא, לא מוכן.
היכולת להקים מדינה דמוקרטית, כמובן, לא מדינה דיקטטורית,
מדינה שבה אנשים מרצונם החופשי
קובעים כללי משחק וכו'.
היא בנויה על כך שכל אחד אומר, מבין שהעולם הוא לא רק איך שאני נראה,
איך שאני רואה אותו. העולם מורכב מאוד כל מיני דברים, ויש תפיסות עולם נוספות, ואנחנו,
הטוב המשותף הוא משתלם לכולנו. בסדר? אם כל אחד מאיתנו יוותר קצת,
יהיה לכולנו הרבה יותר טוב.
אבל עדיין,
צריך פה התקדמות מוסרית.
והסיפור הזה מספר מה קורה כשתפיסת העולם שלך היא רק מה שאתה רואה.
טור מלכה, הר המלך, הר המדינה, חרבה על תפיסת התרנגולים.
התרנגול בטוח שהוא היחיד ואין שום בלתו וכן על זה הדרך
ולכן מה?
ולכן אין שום אפשרות כאילו בטוח הרומאים רוצים רק כאילו לכנס בנו והדבר הכי הכי מדהים זה שכשהרומאים באים
ותוקפים את המקום הזה טור מלכה מה אומרת הגמרא?
קטלו בהתלתה יום ובתלתה ללבטה ובהח גיסה הילולי וחינגי ולא אהבו ידי הני באני לא היה חיבור
החוטים האלו שקושרים אנשים זה לזה,
שישנה איזושהי ערבות,
שישנה איזושהי חברות, שישנה איזושהי הדדיות,
החוטים האלה נפרמו.
ושם נהרגים,
ופה חוגגים,
מה? יפה, אלי אומר, מה ש...
לא, משלטי זה מלחמת השחרור, אתה מתכוון למלחמת ההתשה.
נו, כן. אנחנו פה במשלט, קוראים את עצמנו, כן, אבל זה על תש״ח.
כן, על תש״ח, כן, כן.
אני התכוונתי למשהו אחר,
שבמלחמת התשה זה היה הרבה יותר בולט, כי במלחמת התשה בתעלה הייתה מלחמה,
ובכל ארץ ישראל,
סיני שם וזה רחוק, תקוע וזה,
בכל ארץ ישראל הכל סבבה.
כן, ואתה צודק, גם השיר הזה, גם ים משלטים,
כן, תל אביב עכשיו קונה.
אז הערבות הזאת, שהיא אוספת אותנו,
התפרקה פה בירושלים, בטור מלכה,
ובאותו מקום הרומבים תוקפים, שם תוקפים ופה חוגגים, ולא יעדי הני באני. כלומר, אנחנו לא.
אתם מבינים.
זה הכל, אני חושב שזה מאוד מאוד בולט כאן בסיפור,
ולדעתי זה הציר האחורי של כל סיפורי החורבן,
העובדה שאנשים היו מאוד מאוד מרוכזים בתפיסה של עצמם,
ולכן הם לא יצטרכו לראות סיפור אחר.
זה רק הסיפור שלי הוא נכון.
לא, אם היו, אני חוזר רגע לקמצא ובר קמצא, אם היו שם חכמים והם לא מיכרו,
מאה אחוז הם שונאים אותי, הם תומכים בזה.
לא יכול להיות שהם לא שמו לב,
לא יכול להיות שהם סתם פחדו להתערב. אלף אחד עושים, לא. אני יודע, זה העולם, זו התפיסה שלי, וככה זה ודאי קרה.
אם באו לכאן רומאים ונגעו לנו בתרנגולים, זה לא יכול להיות שזה סתם פלוגת רומאים מופקרת,
זה לא יכול להיות שזה סתם הם חמדו לצון,
או שלא הבינו את המשמעות של מה שהם עושים.
הם באו לכאן בכוונה, אדם תפוס לגמרי בתפיסה שלו,
והוא לא מצליח להבין, הוא לא מצליח לראות,
הוא לא מצליח ללכת לעבר התפיסה של השני. בהתחלה זה מול האויבים, יצאו למלחמה. בסוף מה מתברר?
שזה בתוך טור מלכה.
לא היה דיינו,
אני חוגג, אה, שם יש... לא, וואלה, לא שמתי לב שיש שם באמת... אה, הורגים שם כש... לא שמתי לב. איזה הייתי עסוק בחגיגה שלי.
טרגדיה.
מפחיד, נכון.
זה מפחיד להיום. למה אנחנו לומדים את זה? בשביל זה היה אז?
בגלל זה היום?
בגלל זה היום.
אני רוצה להגיד את הדבר, תראו,
זה בסדר גמור, הרפורמה המשפטית,
אפשר להתווכח עליה, אפשר, אבל אני ממש מרגיש שמשני הצדדים,
אף אחד לא, הוא לא מספיק,
אנחנו יודעים להגיד מה עובר על השני.
מה עובר על השני, בסדר?
מה הכאבים, מה הפחדים,
מה החשש? האם אני מסוגל,
אני חושב שהרפורמה היא דבר חשוב,
צריך לעשות זאת, האם אני מסוגל
להבין את הפחד, את החשש ואת הכאב של מי שמתנגד.
אם אני מסוגל.
אם אני רק אסמוך על התקשורת שמתווכת,
אז אין סיכוי.
כי שם מביאים את כל הקצה, שם מביאים את כל הער.
מה הסיכוי שלי להבין משהו שאני לא מבין עכשיו?
הסיכוי שלי זה לצאת
מהעולם שלי וללכת לבקר בעולם אחר.
זו מיומנות מאוד מאוד חשובה, היא חשובה גם בזוגיות וגם בעוד דברים.
השם קול שאני קורא למיומנות הזאת זה להצליח
לנסוע לחוץ לארץ.
בלי להיכנס כרגע לסוגיה אם מותר לנסוע לחוץ לארץ לטיול או לא,
אבל שמעתי שיש כאלה שנוסעים לטיול.
אדם נוסע לטיול לחוץ לארץ, נגיד נוסע לצפון איטליה, בסדר?
יעד תיירותי מועדף על הרבה ישראלים.
מחטיאים דרכון בארץ, מחטיאים דרכון במילאנו,
איפה שהוא נוחת,
עכשיו הוא באיטליה.
עכשיו הוא באיטליה.
הוא עסוק בלראות את הנופים,
הוא עסוק בלהתרשם,
הוא עסוק בלא יודע אם זה כשר, לאכול את המאכלים האיטלקיים.
הוא עכשיו שם.
הוא לא נמצא באיטליה וכל רגע אומר, אה, הוא לקח את זה גם לפתח תקווה,
אה, זה מזכיר.
עכשיו הוא באיטליה.
הוא רוצה להיות, אחרי זה שהוא יחזור, הוא יחזור לגור בישראל.
הוא יספר לנו מה קורה שם.
האם אנחנו מסוגלים להחתים דרכון ולעבור ארץ
אל מישהו אחר?
הנוף הוא לא נוף גיאוגרפי, הנוף הוא נוף אנושי.
ואני כרגע עובר שנייה
למישהו
שגר באזור קפלן, ואני רוצה גם לשמוע מה מפריע לו.
בלי להגיד לו, תשמע, הרי
בוא אני אס... אתם מכירים את הבדיחה?
שני פסיכולוגים פוגשים אחד את השני, מה הם שואלים אחד את השני?
איך אני מרגיש?
לא, איך אתה מרגיש, איך אני מרגיש, כאילו, הוא פתח אותי.
אני מגיע לשמאל, אני מתל אביב, הוא אומר, אתה בכלל לא צריך לדבר, אני אגיד לך בדיוק, אני יכול להגיד לך בדיוק.
אתה בעצם סעת בבחירות,
ולכן אתה רוצה להפיל את הממשלה,
ולכן אתה עושה הפגנות, כי אתה, הנה הבעיה, הנה התוצאה, אתה בכלל לא צריך לדבר בלי שאני.
פשש, חילות כפיים סוערות.
אולי נשתוק, תשתוק. תקשיב, מה יש לו להגיד?
נפגוש.
אולי הוא באמת מפוחד, אולי הוא מבוהל.
אולי הוא לא מכיר,
הוא לא מכיר, הוא באמת לא יודע, הוא כל החיים גדל בתל אביב, כל החיים גדל בזו, הוא לא יודע מה זה,
פעם ראשונה שיש במדינה שלנו
ממשלה שהיא רק ימין מסורתי, דתיים חרדים.
המפלגה הציונית הדתית היא גם יצאה עכשיו בקונסולציה הזאת שהיא מורכבת
מאנשים שהם בעלי קו מובהק לכיוון מסוים. נגיד שהיו הרכבים בעבר עם אנשים עם איזשהו מגוון יותר רחב, פה המפלגה הזאת היא
קצה מסוים.
בסדר? וזו פעם ראשונה שיש ממשלה רק מהצד הזה.
ועכשיו הממשלה הזאת, אני עוד פעם,
אני מתאר משהו שאני לא מזדהה איתו, אני חושב שדברים אחרים,
אבל אני מנסה לתאר לכם את הפחד.
והממשלה הזאת עכשיו, היא גם רוצה,
לשיטתם כן, גם להגביל או לפרק את בית המשפט. אז יש אנשים שנבהלים.
הם לא יודעים, הם לא מכירים,
לא הסבירו להם, לא משנה אלף ואחת סיבות. זה כמו ילד שמפחד מחיית חושך שנמצאת מתחת למיטה, ובא אבא ואומר, אבל אל תפחד.
אבל הוא מפחד, מה אפשר לעשות?
אז האם אנחנו מסוגלים רגע לצאת מעצמנו? לא להגיד, אוקיי, העולם הוא ברור שהוא מסתובב סביב מה שאני חושב, יודע, רואה וכו' זה, אני המרכז בעולם. עכשיו אני אפרשן אותך, אגיד לך מה אתה חושב וכן על זה הדרך.
שזה מתכון ברור לחורבן טורמלכה,
זה מתכון ברור ללא הווייאדי האנה באנה.
האם אנחנו מסוגלים לצאת מהמקום הזה, ובדרך כלל היציאה מהמקום הזה היא על ידי מפגש.
אתה פוגש את האנשים, פוגש אותם.
אני לא יודע עכשיו אפילו לא לשכנע,
וגם לא להשתכנע, אני אצבע להכיר.
אז אתה רואה שבחלק מהאנשים באמת, הם באמת מפחדים, חלק בכלל לא אומרים, שמע, אני בכלל ימני, אני הצבעתי המון שנים, זה, אבל מה שקורה עכשיו, זה לא מפחיד אותי.
תסביר לי, אני לא...
מה?
האנשים שאני פגשתי,
קודם כל מאוד מאוד מפחדים.
הם מאוד מפחדים.
הם אפילו לא רוצים, תסביר לי, כי קודם כל רוצים שתרגיע,
תרגיע אותי שאתה לא הולך מחר בבוקר להתערב לי בחיים. ברמה הזאת, שזה דמיון גמור, אני חושב.
אבל עדיין זה קיים,
ואחר כך, אוקיי, בוא תסביר מה קורה, בוא נדבר, בוא.
יש פה איזה...
עכשיו, הבעיה,
חורבן טור מלכה
היא בעיה כשמשחקים במגרש של מי צודק.
המגרש של הצדק
הוא מגרש שיש לו נטייה כל הזמן להעצים את עצמו.
הוא כל הזמן מזין את עצמך עוד ועוד,
אבל בסוף התוצאה היא,
מההוא צודק וההוא צודק, התוצאה היא שטור מלכה יכולה להיחרב.
החוכמה היא לעבור למגרש של היכרות,
כבוד,
התעניינות, וגם בסוף ניסיון להגיע להסכמות.
בסדר? איזשהם. אבל קודם כל היכרות, כבוד, הערכה, הקשבה,
הקשבה.
ככה חיים ביחד.
בסדר?
אני חושב שהסיפור הזה מספר סיפור,
ההגדה מספרת סיפור מאוד מפחיד.
הכותרת כאן, לא היו יודעים אלו מאלו,
היא חתיכת תמור אזהרה.
מי שלא יודע.
זה גם נכון לכיוון השני.
זה גם נכון לגמרי.
תראו במפגש,
אחד המפגשים שאני הייתי,
מפגש אחד, כל מיני מפגשים, אבל אחד המפגשים הייתי עם כל מיני חבר'ה מההייטק שהיו וכל זה,
אז הם אמרו,
עכשיו,
אחרי עוד מעט 20 שנה,
אנחנו מבינים,
אנחנו מבינים את הכאב שהיה לכם בגירוש.
עכשיו אנחנו מבינים. פתאום כאילו את האירוע הזה של האדמה רועדת מתחת לרגליים,
עכשיו אנחנו מבינים שיש פה גם איזה,
איזה, לא רוצה להגיד חלילה נקמה, אבל הזרם, התת-קרקעי, מתחת לאירוע הזה, זה אוקיי, עכשיו תורנו, אנחנו עכשיו נקבע, כמו שאתם קבעתם לנו וזה, אנחנו עכשיו,
פתאום יש איזה אמפתיה לכאב, שלא הייתה.
מה, מה בעיות, והתקבלה ההחלטה, כן, אתם הייתם, תלכו...
פתאום שמענו מהצד שלהם, קצת, מקצת, זה לא היה מספיק,
לי זה לא היה מספיק,
פתאום שגר בנצרים,
אבל לפחות הייתה איזו התחלה של אמפתיה לכאב,
לקושי העצום שהיה בחינה זה הדרך אז זה צריך להיות בשני הצדדים שני הכיוונים
שני הכיוונים
שני הכיוונים
וההיכרות הזאת צריכה להיות
אני מדבר איתכם אני מדבר על החובה שלנו
חלק גדול מהתיקון זה שאדם אומר לעצמו אני ולא הוא מה אני צריך לעשות לא מה הוא צריך לעשות מה אני צריך לעשות אני אומר אני צריך מה שאני צריך זה להיפגש
לדבר להיפגש להסביר
כדי שלא יראה את העולם רק מהזווית שלי אני גם יכיר את הפחדים של הזולת את הכאבים שלו את הקשיים שלו
ואז מה יקרה? לא יודע מה יקרה.
לא יודע מה יקרה. קודם כל יהיה יותר קרבה.
אני לא אייחס לו כוונות שליליות שהוא בכלל לא מתכוון אליהן. אני באמת אכיר...
תראו, לפחות האנשים שאני פגשתי,
הצלחתי להשתכנע דבר אחד שהם באמת מפחדים.
מה שלא האמנתי בהתחלה, שאמרתי, היה הזוי. מה יש להם לפחד? מישהו חושב שבאמת?
מישהו כאן יתערב למישהו בחיים?
לא, מנהל מגיעים פה על המבנה של השלטון הדמוקרטי, אבל אף אחד לא יכול להיכנס ל...
פגשתי אנשים שהצליחו לשכנע אותי שהם ממש נבהלו.
הם חושבים שהולכים מחר להכריח אותם לשים כיסי ראש בערך, משהו כזה.
כאילו,
זה הכל מצטרף לדמיונות, נגיד היה איזו הצעה, שבעיניי נראית לי הצעה,
מה זה הוגנת?
לעשות שעות רחצה נפרדות בסחנן,
לא יודע מה, בסדר?
נכון?
אמרתי לעצמי, וואי, זה כאילו,
התפלאתי איך השמאל לא יציאה את זה עד היום, זה כאילו שיא ה...
אתה מדיר אנשים דתיים ממשאבי טבע לאומיים
כי הם לא יכולים לשחות שם, לא יכולים להיות, כי יש שם,
כאילו, זה פוגע להם באמונה, אז מה?
וואי, וואי, וואי, איזה, כאילו, זה מפחיד אותם בטירוף, כאילו, זהו, הנה, אתם, הנה, הנה, זה מה שאמרנו,
אתה מתחיל להשתלט, הדרת נשים, עכשיו יהיה גם הדרת נשים, זה רק להתנצחי בשעות, אחרי זה יהיה בימים,
אחרי זה יהיה בכלל.
ככה, אבל תקשיבו, שיטתכם שאתם ליברלים, איך יכול להיות שאתם מדירים אנשים ממשאב לאומי, זה לא רק שלך, זה שלי, גם אני רוצה לשחות שם, תן לי, לא ביקשתי את זה, אבל תן שעתיים בכל יום,
יום אחד בשבוע, כאילו, משהו כזה, בהתאם להרכב באוכלוסייה, יש פה, לא יודע, כמה חרדים,
ככה ככה מנדטים חרדים, ככה ככה זה, ששוחקים לפעל, אז תעשה כאילו, שיהיה מותר, לא יודע, בסדר.
נפגשים את, אה, אה, והדבר המופלא הוא,
שאחת המשתתפות אמרה,
בחורה, אישה
סופר-ליברלית, פרוגרסיבית, אומרת, בכלל לא חשבתי על זה ככה.
וואלה, אתה צודק.
אני,
שאני ליברלית, אני בעצם מדירה אתכם.
זה לא בסדר.
היא עשתה וידוי, כאילו, היא לא חשבה על זה.
היא אומרת, זה הדליק אותי, היא הייתה כאילו נדלמה, מה זאת אומרת, איך זה יכול להיות, הדרת נשים. פתאום, רגע, רגע, בעצם, אני מדירה אחרים, אני לא נותן.
כשאתה נפגש,
קורים דברים.
קוראים קטנים, לא תמיד נסכים גם, אבל לפחות אני יודע שאלה שפגשתי אותם, אני מניח שהם מייצגים, כי פגשתי אנשים בכירים,
אנשים שנמצאים בעמדות בחירות,
ומייצגים הרבה מאוד אנשים שמאחוריהם,
באמת השתכנעתי שאין להם מוטיבציה של הפלת השלטון וכל זה, לא, ממש לא,
יש להם רק דבר אחד, אנחנו לא יודעים למה אתם לוקחים אותנו, מה זה הדבר הזה, כאילו,
יש פה ממשלה שירגעת, תסבירו, תגיעו להסכמות,
כאילו שמישהו מהצד שלנו יגיד זה בסדר, כי אנחנו גם לא כל כך מבינים ב... לא כל אחד ממומחה למשפט חוקתי, אנחנו לא יודעים מה זה צמצום עילת הסבירות, לאן זה יהיה...
וזה התחלה, אמצע, סוף, מה הולך?
תראו,
לפני בערך 150 שנה
היה אדמו״ר מחב״ד,
קראו לו הרבי הרשב,
עם שלום בר.
הרבי הרשב
כתב מאמר חשוב ביותר,
קצר, לא ארוך, שנקרא החלצו מאיתכם.
תוכן המאמר הזה הוא שיסוד השנאת חינם התשתית האבן היסודית שעליה בנויה שנאת חינם
זה חוסר היכולת של האדם לצאת מעצמו ולהצליח
לראות את העולם לרגע אחד מהזווית של מי שזה לא הוא.
כלומר היות האדם תרנגול לשיטתנו כאן זה היסוד הוא אומר לא בגלל מה שהזולת עשה לך זה הוא קורא לזה קליפת מדיין קליפת הדין מדון
שאדם מתעקש לראות את העולם רק מהנקודת מבט שלו, ולא מוכן בשום פנים ואופן לראות את זה,
להיחלץ מעצמו, כמו שאמרנו, ללכת רגע לחוץ לארץ,
להכתים דרכון,
ולראות רגע את העולם מהזווית של מי שנולד בתל אביב, וגר בתל אביב, והוא מצביע מרץ שלא בעברת אחוז החסימה, ועכשיו הוא מרגיש שאין מי שייצג אותו.
אבל הוא עושה מילואים, והוא היה בזה, והוא טייס, לא משנה מה, והוא במדינה, ואכפת לו, וכן על זה הדרך.
כתב ואמר.
הסיפור המעניין הוא, מה הייתה הסיבה שהמאמר הזה נכתב?
מה היה הטריגר? כל מאמר,
זה היה קודם כל מאמר שהוא אמר אותו, אחרי זה כתבו אותו,
מה היה הטריגר?
מישהו כאן יודע מה היה הטריגר?
הטריגר היה הדבר הבא.
לפני שאני אספר מה הטריגר, אני אספר לכם סיפור אחר, רב זושל,
כדי שתבינו.
רב זושל פעם הלך בבית, נפלה לו צלחת נשברה. הוא התחיל לבכור, התפעל אל הקדוש ברוך הוא, תצילו אותי, תושיע אותי וזה.
אמרו לרב זוישטה, כולה צלחת. הם אמרו, תראו,
שברה צלחת זה לא סתם קרה, נכון? קב' ברוך הוא מרמז.
אם אני לא אתפלל, מה יקרה מחר?
הפרה תמות.
אני לא אתפלל על הפרה, מה יקרה?
הילד יהיה חולה.
לא אתפלל על הילד. אשתי, אז למה לחכות לכולם? עכשיו, נתחיל מההתחלה, מהצלחת, לא צריך לחכות שיהיו דברים יותר גרועים.
אותו דבר קרה שם, אצל הרבי בהר השב.
הייתה התוועדות, פברייגן אצל חסידים.
בהתוועדות, בהתוועדות פותחים את הלב, מורידים את המעיל העליון, מורידים את הכובע,
אומרים גם גוזרים ציפורניים לא לשרוד,
שרים, מנגנים, מדברים דיבורים עמוקים,
וכן על זה הדרך. הם הוזגים עם משקה, אחד החסידים
רצה לשתות משקה, אז הוא לקח איזה כוס, ואז הוא ראה
שבכוס הזאת שתה לפני כן חבר שלו.
אז הוא כאן, הלך, שטף את הכוס,
ומזג לעצמו משקה.
והרבע על השם ראה את זה, ולא היה לו, לא ישר בעיניו.
הוא אומר, מה?
אתה לא מסוגל לשתות מהכוס של החבר שלך?
עזבו רגע, קורונה וכל זה, בסדר מה שהיה.
היה פעם ביטוי כזה, נכון, אכלנו מאותו מסטיק,
נכון?
בין איש לאישה בהלכות טהרת המשפחה,
חלק מהדברים שאסורים בזמן שאיש ואישה צריכים להתרחק, זה לאכול מאותה צלחת או מאותו, כי זה דבר שגורם קרבה.
אז הרב אומר, מה, אתה כל כך
עסוק בעצמך?
וכאילו זה שאתה לא, חבר שטה מהכוס, אתה לא יכול כל כך לשתות, צריך לשתות.
אמר, שם מאמר, אפשר היה להגיד לרבט שם, תראה, כולה, הוא לא שתה מהכוס שלו, זה לא שהוא לא, זה...
רבט, תקשיב,
הצלחת נשברה.
לא נדבר על זה עכשיו,
אני יודע לאן זה מגיע.
בוא נדבר על זה, בוא נדבר על זה שזה קטן.
בוא נדבר על זה שזה רק עניין של הכוס.
בוא נעיף את הדבר הזה כבר מעכשיו.
החלצו מאיתכם!
צא מעצמך!
כל כך אנחנו, כל אחד כאילו יודע לבאר את עצמו, ולדבר על עצמו, ולהסדיר את עצמו,
וכמה עלי עבר, מנפח, מנפח את העמדה, את העמדה, הכל משני הצדדים.
אני חושב, רבותיי, עיקר העבודה היום,
זה ממש דבר המסור לכל אחד ואחד מאיתנו,
זה להיפגש.
קודם כל יש פגישה,
אחרי זה יש היכרות, אחרי זה יש התעניינות,
אחרי זה יש גם הסכמות.
אבל עוד לפני ההסכמות,
ולכן אני קצת פחות מודאג מכל הבלאגן הזה, כי אני עושה מילואים, אז אני פוגש את החברים במילואים,
אז אתה רואה את האנשים,
אתה רואה שכולם פה מחויבים, וכולם רוצים, ויש לך...
אבל מי שאין לו מעגל מפגש עם אנשים אחרים, או לא במקום העבודה, או לא במילואים,
אז הוא כל היום מאוזן בעצמו, מעצמו, את עצמו, בעצמו, הכל כאילו...
להיפגש, לדבר, להכיר, ואז אנחנו כאן ביחד, אנחנו... בוא, אני רוצה רגע, אתה יודע מה? אני רק רוצה, באתי להקשיב.
מה הסיפור? מה מפחיד אותך?
מה העניין? מה אתה מפחד?
בוא, אני מפחד שמחר, אתה מפחד.
פתאום, ואף אחד לא מתכוון לזה.
אז למה אתה... אז בוא תשבירי מה אנחנו רוצים. בוא תשבירי מה אנחנו רוצים. בוא תשבירי רגע על הכאב שלי.
אני בא, גרתי בפה, גירשו אותנו.
אה, באמת.
בית המשפט, אתה פתאום הכי לדבר וזה. לא להתווכח, רק להכיר.
לא להיות תרנגול ותרנגולת.
לא להיות במצב של לא יודעים אלו מאלו.
כל אחד בחברה הישראלית, יש כל מיני פחדים, יש כל מיני כאבים.
אני מנסה עכשיו, תראו,
מי שכאן לומד במכון מאיר, אז הוא...
אנחנו מחוברים לתורה ולארץ ישראל, וכאילו הקו הוא קו יצחי מהר סינא, אני לא משנה מה יקרה, אני לא זז מפה, בסדר?
אני לא זז מפה, ופעם שאלתי את הילדים בשולחן שבת,
תגידו ילדים, מה הדבר שנראה לכם הכי חשוב לאבא? והם ענו את התשובה הנכונה, שלא נעזוב את הארץ.
כאילו, זה הדבר הכי חשוב, אנחנו בגאולה, אחי זה מצוין.
אז אני אומר לי, לא משנה מה תהיה פה רמת החיים,
מה יהיה פה, יוקר המחיה, זה לא מזיז לי שום דבר.
אני פה, בסדר?
אבל יש אנשים שלא פה, שלא באותו,
לא משנה כרגע מה, אבל הם ציונים וזה, אבל הם חוץ לארץ.
relocation זה חלק מהאפשרות.
אתה רוצה אותם איתך או לא רוצה אותם איתך?
אם אתה רוצה איתכם איתך, אז בוא תקשיב להם.
מה מחזיק אותם פה? מדינה דמוקרטית, מדינה ליברלית, מדינה מתקדמת וכל דברים. אתה מתחיל לגעת בלי להסביר, בלי לדבר, בלי לשמוע, בלי להקשיב לכאב.
אז אתה דוחק הרבה מאוד אנשים לאיזה פינה.
עכשיו, זה לא יעזור שנגיד, אבל הם מדמיינים.
אבל זה לא נכון. זה כמו ילד שהוא מדמיין, אז בגלל שהוא מדמיין,
זה לא חוויה אצלו? חוויה, אז אתה צריך את הדמיון הזה לפרק. איך מפרקים דמיון? מדברים.
אם אתה רק מתקיף וכל זה, אז זה לא עוזר.
זה הסיפור.
זה הסיפור. ואני חושב שאנחנו חייבים ללמוד אותו היטב.
זה שלא נגיע חלילה למצב הזה. מקווה שאנחנו לא שם.
אבל אני חושב שאנחנו משחקים
משחקים באש. זה הדימום. היום יש משחק באש.
משחק באש יכול להסתיים בסדר גמור. יש, כל מיני טוטנים של אש, הכל בסדר.
שיחקנו באש, עשינו שינויים, הכל... אבל משחק באש.
יכול להיות גם טעות,
ואז אש, אש.
השריפה בכרמל התחילה מכמה גחלים של כמה נערים שלא כיבו אותה בזמן, ואחרי זה...
כן.
אה... עכשיו... אז אתה אומר ככה, אני אגיד לך מה אתה אומר. אתה אומר, תשמע,
אתם הרי מפגינים בנתב״ג,
נכון? למה לא תיקחו כרטיס ותערפו מפה גם ככה?
סגור את הפינה!
ברור!
זה לא חשבור, אתה יודע, אנחנו אומרים בערבית,
אנחנו אומרים בערבית,
הדה מושולטק.
זה לא העסק שלך.
אתה צריך לדאוג שהם יישארו פה. מי שבסוף יבחר ללכת, ארץ ישראל עשתה את זה. אבל אתה או אני או הוא צריכים לדאוג שכל מי שנמצא כאן יהיה כאן, בסדר?
אין לי נתונים כמה מהיורדים מהארץ הם אנשים עם כיפה וקבלי כיפה, אני לא יודע, אין לי, אבל לא, לא, לא, נכון, יש כאלה ש...
אז יש לי שאלה, ואם זה דבר שהוא תלוי, אבל, כן, עכשיו, במקום להגיד הם או הוא או זה,
תחשוב אח, זה אח שלי, עכשיו, יכול להיות
שאם אני אוותר על אח שלי, אז הוא באמת יעזוב כאן וילך, ואז הפסדתי אח,
אבל אם זה אח שלי, אני לא אלחם עליו,
אני אלחם עליו, אני אומר, שמע, אחי, אתה הולך,
אני רוצה אותך פה.
אם זה הורים כלפי הילדים שלהם, אז האם הורים לא יעשו את הכל כדי שהילדים שלהם יישארו לידם והם לא זה? ההורים יכולים להגיד, תקשיב, אני אעשה מה שאתה רוצה. אם תרד מפה, תדע לך שזה ארץ ישראל יקיע אותך. ככה מתנהגים הורים?
ככה מתנהגים אחים?
אתה מבין לך. אם קרה בסוף, קרה, קרה, אין ברירה, אבל לפחות מנסים.
מנסים, זה הלכים.
עכשיו, מי הגיע לכאן? מי נמצא כאן בארץ ישראל?
בואו נעשה רגע סדר.
רוב העם היהודי,
חלקו נרצח בגלות.
רובו
לא הגיע לכאן, רובו הלך לארה״ב, נכון?
בזמן הקמת המדינה היו בארה״ב
שלושה או ארבעה מיליון יהודים, וכאן היו שש מאות אלף.
אלה שכאן הם בנים של המיעוט הקטן שמסר את נפשו והגיע לכאן ועשה את כל המסע הגדול ונלחם פה והקים את המדינה.
ועכשיו אתה אומר, טוב, אתה יודע מה, אני מוותר עליך, בסדר, אבא שלך נלחם פה, סבא שלך נלחם פה,
הגעת לכאן, השקעת, אבל טוב, עכשיו לא בא לך, אז טוב,
יאללה, שלום, שלום. ככה זה נראה. איך אפשר ללחם פה על כל אחד?
אחים שלנו.
האם אנחנו, איך הבן שלי אמר לי משפט כזה, הלכנו פעם,
הלכנו כזה מהר, הוא היה מאחור, אז הוא אמר, הוא אמר משפט מהצבא.
כשהולכים,
הוא אמר את זה, כשרצים,
כשהולכים,
נו,
כשהולכים לבד, מגיעים מהר,
כשהולכים לאט,
מגיעים ביחד.
אתה רוצה להגיע מהר,
אבל לבד,
אפשרות אחת.
או שאתה רוצה להגיע יותר לאט, אבל ביחד.
אני רוצה להגיע ביחד. אצלי, הביחד של עם ישראל,
שכולנו כאן ביחד, הוא נמצא אצלי ברמה הכי גבוהה.
הכי גבוהה.
מתחתיו אני רוצה לארגן את כל שאר הדברים.
אבל כל מה שמאיים על הביחד,
אני לא רואה בזה שאני פראייר או אני זה או מה שקורה. לא.
אני מוכן להתקדם לאט יותר,
אין לה אחת יותר כדי שאנשים יהיו כאן בעד. וגם אם תגידו, כן, אבל הצד השני עושה עליך מניפולציה והוא מאיים עליך וכל זה, בסדר, בסדר. מה?
על מה?
על מה?
אני לא יודע להגיד לך. כל מיני דברים שאנחנו אומרים, אוקיי, אני למטום הזה, את הצד הזה אני לא מוכן לעשות, זה לא מעט צעדים.
כן, זה לא מעט צעדים, נכון, אבל, אבל, אבל,
לפני שאתה מגיע לדיון הזה,
על מה אני מוכן לוותר,
שזה כאילו דיון שתמיד תמיד
יהיה בו מפסידים, בסדר? אני מציע לעשות דיון אחר.
לא על מה אני מוכן לוותר, אלא על מה אנחנו מסכימים.
בוא נדבר רגע על מה אנחנו מסכימים.
בוא נדבר רגע על הברית.
מה מאחד אותנו? בוא נדבר רגע על זה. ואם נדבר על מה אנחנו מסכימים אנחנו נראה
שאנחנו מסכימים על 80%.
וה-20% האלה שנשארו,
יכול להיות שאנחנו כאן לא נסכים.
בחלק כולן נמצא פתרון, חלק כולן מסכימים, בחלק כולן אתה יודע מה, לא אנחנו, הילדים שלנו, הם יפתרו את זה, אנחנו צריכים לפתור את הכל, לא צריכים לפתור את הכל, אבל אנחנו מסכימים שזאת מדינה יהודית,
אנחנו מסכימים שהיא צריכה להתנהל בצורה דמוקרטית.
80% מהעם ישראל, מסכים שזו מדינה, 80% מהעם ישראל רוצה מדינה יהודית קודם כל, ודמוקרטית, וציונית,
ורוצים כאן לחיות ביחד, ועוד אלף, ורוצים שתהיה מדינה עם ערכים, ועם חינוך,
ועם ועם ועם.
מה?
אין לא מפוחדים.
תתפלא, אין לא מפוחדים.
רצף האירועים שקרו כעת גורמים להם להרגיש שקבוצה קטנה, קבוצה בעם לא קטנה, היא לא קטנה, אבל קבוצה בעם,
לוקחת את הכל לכיוון מאוד מאוד מסוים, כשהיא כאילו משנה את כללי המשחק בעצמם.
בסדר?
עכשיו עוד פעם, אני לא חושב שזה ככה, אני חושב שהרפורמה היא דבר נצרך והכרחי. עוד פעם, לא משפטן, אבל מה שראיתי, כל הדברים שהתיישבו לי על הלב.
אבל יש גם דבר שנקרא צורת הגשה.
איך אתה מגיש את הדברים האלה? צורת ההגשה הייתה כנראה באופן כזה שלחצת אנשים על כל הפחדים שלהם.
ועכשיו צריך להתמודד עם אנשים מפוחדים. אנשים מפוחדים הם לא אנשים הגיוניים.
אז מה אתה יכול להגיד? שמע, אתה לא הגיוני? טוס לי מהעיניים. כשאתה יכול להגיד, אוקיי, בואו רגע נוריד את הפחדים.
בואו נדבר, בואו נתחבר, בואו לא נהיה טורמלקה.
ואחרי זה נראה מה עושים.
אפשר לעשות דברים.
שנזכה.
