תראו, יש כאן אירוע מאוד מאוד מעניין
בתחילת הפרשה שלנו,
וכל חומש מתחיל, מה שנקרא, ישר לעניין.
בראשית ברא להם את השמיים ואת הארץ,
אלה שמות מייסר לבאים ממצרים. מתחילים את הדברים,
מתחילים ישר, בלי הקדמות. ויקרא משה לדבר אליו,
ולדבר השם אליו מאוהל מועד. ולדבר השם משה במדבר סיני, באוהל מועד. כאילו, בחומש דברים יש פה ארבעה פסוקים
של הקדמה.
הקדמה.
במקום שיהיה כתוב, אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, בום.
יש כאן הקדמה מאוד ארוכה.
אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בן פרן ובן תופל ולבן וחצרות ידי זהב,
אחת עשר יום מחורב, דרך אר סירת קדש ברנע,
ויהי בארבעים שנה והשתי עשר חודש באחד לחודש, דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו עליהם,
אחרי הכותו אצליחון מלך העמולו אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב באשטרות באדריי".
כלומר, זה פסוקים כאלה, זו הקדמה מאוד מאוד ארוכה.
זה אומר שההקדמה הזו היא הכרחית מאוד להבנת
ספר דברים. אתה לא יכול להיכנס לספר דברים בלי שאתה עובר דרך ההקדמה הזו.
או אפשר להגיד בשפה אחרת, לא ניתן,
מכיוון שספר דברים הוא ספר שאמור להכניס אותנו לארץ ישראל,
ספר של ירושת הארץ,
אז לא ניתן להיכנס ולרשת את הארץ
לפני שעוברים את התהליך פה שמתואר כאן בפסוקים הללו.
אז בואו ננסה להבין מה התהליך. יש פה שלושה או ארבעה שלבים.
אז רשי כאן אומר, דבר ראשון,
אחרי הכותו, נכון?
אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי. אומר רשי,
אמר משה,
אם אני מוכיחם קודם שייכנסו לקצה הארץ,
יאמרו מה לזה עלינו?
מה הטיב לנו?
אינו בעד לקנטר ולמצוא עילה שאין בו כוח להכניסנו לארץ.
לפיכך המתין עד שהפיל שיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואחר כך הוכיחן.
כלומר, רש״י אומר,
בספר דברים יש בו גם קצת תוכחות, קצת זה.
קודם כל, לפני כל תוכחה, אומר משה רבנו,
אמרת השם, תזכה להמשיך להכניס על ידיהם של ישראל לבריתה ולקדושה והצלחה, לא תתקן תחת ידך בין מאמן.
יהיה ליבם פתוח.
אז רשי אומר,
דבר ראשון, אתה רוצה להוכיח מישהו?
קודם כל, תבדוק שהוא יודע שאתה אוהב אותו.
דבר ראשון, קודם כל, תבדוק שאתה יודע שהוא אוהב אותו.
אז משה רבנו אומר, קודם כל, הנה תראו, קודם כל, הורשתי לכם את ארצות סיכון ואוג, הנה אתם הכל, הכנסתי אתכם,
אין פה שום בעיה של מסוגלות,
הכל בסדר גמור, אתם תראו שאני איתכם, עכשיו אני רוצה...
טוב.
וגם,
רשי ממשיך ואומר,
אלה הדברים,
לפי שהן דברי תוכחות
הוא מנה כאן כל המקומות שהכניסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז
מפני כבודם של ישראל.
שמעתם?
רשי יחזי יגיד, נכון, במדבר, בערבה, מול סוף, בן פארן, תופל, לבן, חצרות די זהב, זה הכל רמזים, מה זה תופל? אין מקום שנקרא תופל.
זה שטפלו על המן,
שזה לא טעים.
די זהב זה העגל, שעשו אותו מזהב. לבן זה...
למה לא להגיד?
משה רבנו אומר,
אני רומז לכם.
אני רומז, מפני כבודם של ישראל.
כל הסותר לו של ישראל כאילו סותר לו אשר שכינה.
כשאתה מדבר על כלל ישראל, אתה מדבר על חלקים בעם ישראל, צריך לדבר בכבוד.
אתה מסכים איתם, לא מסכים איתם,
דבר איתם בכבוד.
אז משה רבנו, שהוא, אה, מי יכול להגיד? משה רבנו יכול להוכיח אותם איך שהוא רוצה.
הוא הוציא אותם כאשר יישא אומנת היונק, משה רבנו.
והנה כאן, כשהוא עושה תוכחה,
דבר ראשון,
אהבה,
שברור שאני אוהב אתכם.
תכף נראה את השפת אמת.
ודבר שני, ברמז,
מפני כבודם של ישראל, מכבד אותם.
הפער בין משה רבנו למשה רבנו במאה העשרים.
פה כולם צעירים, זה הדור השני כבר.
זה אנשים שהיו ילדים בחטא המרגלים.
אז זה הכי מבוגר שהם בן 60, נגיד. משה רבנו 60 שנה מבוגר מהם.
דבר אליהם בכבוד.
תראו מה אומר השפת אמת לגבי ה...
נכון? ויהי בארבעים שנה.
אומר השפת אמת.
כאילו, אני רוצה לשאול, כמה?
כמה זמן צריך לחכות?
כמה זמן משה רבנו חיכה עד שהוא היה בטוח,
אתה רוצה להגיד למישהו תוכחה? אתה אומר, טוב, אני רוצה לנסות בטוח שהוא יודע שאני אוהב אותו.
אז כמה זמן?
שנה, שנתיים,
חודשיים אולי, אני משקיע בו וכל זה. מתי אני יכול להגיד למישהו דברים ככה בפנים?
אומר השפת אמת, תראו,
ויהי בארבעים שנה
דיבר משה ככל אשר ציווה השם אותו אליהם, דעתה בגמרא,
אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה.
וכל ימי דור המדבר היו כל הדיבורים ממשה רבנו עליו השלום להמשיך ליבן של ישראל אליו
עד ארבעים שנה,
שאז נתקרבו אליו כראוי שיוכל לדבר עימהם ממש ככל אשר ציווה.
שמעתם?
ארבעים שנה מתוכם שלושים ושמונה שנים בכלל לא מתועדות, כי לא כתוב עליהם כלום.
אחרי זה יהיה כתוב בספר ירמיהו,
זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת קלולותייך, ולכתך חי במדבר בארץ הזרוע. אבל 40 שנה משה רבנו מדבר עם עם ישראל לתכלית אחת. מה?
להמשיך ליבם של ישראל אליו.
שיהיו בטוחים שהוא אוהב אותם,
שיהיו בטוחים שהוא מעריך אותם,
שיהיו בטוחים שהוא מכבד אותם. רק אחרי 40 שנה, 38 שנים, רק אז הוא מסכים להגיד תוכחות.
כך אומר השפת אמת.
כל ימי דור המדבר, עם כל הדיבורים ממשה רבנו עליו השלום, להמשיך ליבן של ישראל אליו.
יש לנו סבלנות אחר כך 38 שנה לעשות איזה משהו שאנחנו רוצים לעשות את המהפכה המשפטית עכשיו,
הכל עכשיו.
אין סבלנות בעולם הזה.
להתקדל, לאט-לאט, להמשיך ליבם, שאנשים יהיו בטוחים שאתה אוהב אותם, שאתה איתם, שאתה לא רוצה לעשות עליהם איזה מניפולציה,
ואז עם ישראל איתך.
כשאמרנו הוא חיכה 38 שנים.
עד 40 שנה.
שאז נתקרבו אליו כראוי שהוא יוכל לדבר עמהם ממש ככל אשר ציווה,
ולכן חזר עימאם עתה כל התורה, וזה נקרא משנה תורה.
רבותיי, תדעו לכם,
אחד הדברים הכי קשים של מי שמבין מהר
זה להסביר למי שלא מבין מהר.
שמעתי פעם סיפור,
קשור כאן למכון, אני לא אגיד שמות כי אני לא יודע אם הוא מסכים שאני אספר את זה, אבל זו
דמות שקשורה פה למכון בעברה,
שהוא היה מורה למתמטיקה
הרבה שנים,
ופתאום הוא עזב את התחום ועבר לתחום אחר, לתחום ניהולי.
נשאלתי אותו למה, אז הוא אומר, הוא לימד כמובן חמש יחידות, הוא אומר,
תלמיד אחד לא הבין,
אחרי שהסברתי לו פעם אחת, והפעם השנייה אני קצת,
קצת כאילו, הרגשתי בלב שאני קצת מקפיד עליו, אז אמרתי לעצמי, אם אני מקפיד עליו,
אני לא יכול להיות מורה,
אסור למורה להקפיד, אם אין לי סבלנות אני צריך עבר לעבוד בניהול.
מי שהוא חכם והוא מבין מהר,
אז קשה לו מאוד,
קשה לו מאוד,
קשה לו מאוד ל... תודה, החבר'ה, זה מהברית.
אתם מבינים מה היה פה, כן?
הייתה כאן ברית של ילד בניומין.
אמר לי האבא שהם 12 שנה חיכו לילדים.
מתי הם קיבלו ילד?
שנה אחרי שהם הולדו לארץ.
קיבלו בת, עכשיו בן.
והרב מנחם פה, השדכן של הברית הזאת.
אני מספר פה לאנשים שהם חיכו 12 שנה לילדים, ושנה אחרי שהם הולדו לארץ, נולדה בת, ועכשיו בן.
זה לא יאומן. זה פה מכון מאיר, זה עלו מברזיל. אנחנו פה עכשיו בתוך השרעת שכינה.
תעולה גמורה.
תעולה פלאות, באמת, אתה עומד פה, יש לך דמעות.
דמעות בעיניים, זה לא, אי אפשר להבין דברים כאלה.
אנחנו נמצאים פה בתוך כל הנביאים, כל הנבואות, הכל קורה לנו מול העיניים. אנחנו רגילים, כבר מתרגלים לנס, אתה מתרגל לנס.
מגיעים מברזיל לפה, מקבלים ילדים, מה?
כל הישועות.
אז ברור, אז אני חוזר לשפת אמת. אה, יפה. אז אמרנו, מה שהכי קשה למה? לאדם שהוא מבין מהר זה, החזור.
עכשיו משה רבנו מבין הכי מהר בעולם.
משה רבנו כולו מזוכח,
כולו זה, הוא מבין תוך שנייה.
אבל עכשיו הוא אומר, כן, אני מבין מהר, אבל הם לא מבינים,
אז אני עכשיו אחזור על כל התורה בשבילם.
הרב חוזר על כל הלימוד בשביל התלמידים, מסביר להם את זה עכשיו לאט-לאט,
סוף השם יבינו, יעבור איתם כמו שצריך.
ספר דברים הוא ספר ארוך, מבין כל הספרים,
זה הספר הכי ארוך מבחינת פסוקים, כמדומני.
שם פסוקים ארוכים, הוא מסביר להם עוד ועוד.
כך אומר השפת אמת.
רק מה ששמעתי מאדוני, זקני, מורי ורבי זה, על מה שאמרו חזק ככלותו לדבר איתו, מלמד שחזרו ושלמים לדיבור.
ופירוש העניין, כי לא היה בכוח משה רבנו עליו השלום להשיג דיבור השם יתברך, ממש
לפי כוח המשפיע כביכול. לכן חזר הקדוש ברוך הוא ושנה עמו באותה השגה שהשיג,
כדי שתהיה השגתו ממש כמאמר הקדוש ברוך הוא. אגב, הקדוש ברוך הוא חזר
חזר עד שמשה רבנו הבין.
וכן העניין כאן שבני ישראל לא היו יכולים גם כן להשיג כפי השגת
משה רבנו עליו השלום. ולכן חזר בשניים ההם עתה כפי כוח השגתם.
אף על פי כן כתיב ככל אשר ציווה, כי עמדו עתה על דעת רבם.
זה שכתוב, עכשיו הוא אומר כאן פצצה.
אלה הדברים, אתם מכירים את הכלל?
כשכתוב אלה זה אומר שהקודמים, מה?
פסולי.
קונטרול על דילית
עכשיו חדש
זה כתוב אלה, שכתוב ואלה, זה אומר הדברים הקודמים וגם הדברים האלה. איך כתוב לציין בכלל את הפרשה?
אלה הדברים, כביכול פסלת ראשונים.
לעומת המדרגה, איך שהם הבינו את ארבעת החומשים מקודם,
עכשיו זה מדרגה חדשה בהסברה. למה?
כי הרב עכשיו התגלה עומק האהבה של הרב התלמידים.
והרב חיכה, הרב חיכה לתלמידים ארבעים שנה.
ועכשיו הרב יושב ומחזיר את ה... הם רואים אור חדש. אי אפשר להשוות. אתה לא יכול להשוות את ספר דברים לחומשים הקודמים. עד כדי כך.
כאילו, יש כאלה אומרים שספר דברים זה שכינה מדברת מגרונו של משה.
ספרים האחרים, זה הקדוש ברוך הוא מדבר ויוכלו בעצמו.
כאן זה שכינה מדברת. לא אומר השפת אמת. הפוך.
מדרגת ספר דברים היא יותר מעלית, כי זה משה רבנו מלא באהבה, מכוון למען עם ישראל. אין וידבר השם אל משה לאמור בספר דברים.
יש, משה רבנו מדבר על עם ישראל, מסביר להם, מחנך אותם, למד אותם, מביא להם.
זה זה שכתוב, אלה הדברים,
פסל את הראשונים,
שהדיבורים עתה היו באופן המעולה יותר מקודם ארבעים שנה. זה הספר שהלכנו לקראתו, רבותיי, ספר דברים. זה הספר של הרב הגדול, משה רבנו, שאוהב את התלמידים.
טוב עין הוא יבורך, זה משה רבנו.
וואי, וואי, איזה זכות. טוב. אז קודם כל הבנו את ההקדמה הזאת.
הבנו את אלה הדברים,
הבנו את הרמז, כמה משה רב מכבד, הבנו את 40 שנה,
אבל אז יש
עוד הקדמה.
וההקדמה הזו היא תופסת הרבה מקום לאורך כל הפרשה,
כי משה רבנו מאוד מאוד מרחיב מה ההקדמה אחרי הכותו.
אחרי הכותו את ציחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון,
ואת עוג מלך הבשן אשר יושב באשתרות באדרי.
ואחרי זה בפרשה עצמה משה רבנו יתאר בעוד בהרחבה את מלחמת ציחון ואת הכיבוש ואת כל הזה,
ויש שם את כל הפסוקים, אנחנו פשוט פעם נתייחס אליהם,
ויש שם כל מיני תיאורים שאתה אומר לעצמך, מה הפסוקים האלה, למה אני צריך לדעת אותם?
נכון, אתה עובר היום את גבול מואב, את הר,
וקראת מול בני עמון, אל תצורם ואל תתגר בהם, כי לא אתן לכם ארץ בני עמון, כי בני ירושן תטיע ירושן.
ארץ רפאים תחשב אפי, רפאים ישבו על לפנים, והעמונים יקראו להם זמזומים.
למה זה מעניין אותי כל הזמזומים האלה?
מה זה חשוב, מי היה, מה היה, זמזומים, זומים, בעם, זה גם קשור לפסוקים שנאמרו בפרשת בראשית שם, במלחמה של אברהם כדר לעומר, נכון?
ואת האימים בשבי קריאתיים, ואת הזוזים בעם, ואת... מה אכפת לי כל העמים האלה? את מי זה מעניין עכשיו?
כתוב בתורה, זמזומים.
אנחנו צריכים להבין את הדבר הזה,
אל נכון. ורבותיי, השיעור הזה היום, בעזרת השם, השבוע, ביום רביעי, זה ראש חודש אב. ה' באב זה יום ההילולה של רבנו הארי. אז אנחנו היום נגיד גם משהו מרבנו הארי. לא שאנחנו מבינים משהו בדבר הזה, אבל נעשה, בסדר?
זה ברור שמשה רבנו מציין, אם משה רבנו מציין את ההכאה של סיחון ושל אוג,
זה אומר שכדי לבוא ולהיכנס לארץ ישראל יש צורך להתגבר על שתי הקליפות הללו, קליפת סיחון וקליפת אוג.
בסדר?
וכנראה שסיחון ואוג,
אחד השמות שלהם זה,
או אחד הביטויים שלהם זה,
זמזומים.
אז בואו ננסה להבין
מי נגד מי. קודם כל תראו שבאמת זה כך.
תהפכו רגע את הדף.
על הפסוקים שמקודם קראתי, מקודם,
אולי נתחיל מזה רגע, אנחנו נבין מי זה הזמזומים האלו,
ואחרי זה ננסה לפרק את זה.
אז תראו, אומקולוס אומר,
מתרגם, נכון, על הפסוק,
ארץ רפאים תחשב אף היא רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים
אז אומר האונקלוס
ארעה גברה ימתחשבה, אף היא גברה יטיבו בה מלקדמין ועמונאי קרא אלוהים חשבני.
אונקלוס מתרגם זמזומים חשבונאים.
סיחון מלך?
חשבון.
כלומר זה אותו עם.
תרגום לחשבון זה זמזומים. איך זה מסתדר עם זה?
אז בואו נעשה רגע זה. מי שזוכר את השיעור שבוע שעבר דיברנו על קומאז ואמרנו
שקומה זה משער, איזה שער?
שער מ״ז.
שער מ״ז זה משם העדים זוממים, משם היוזמה, משם זימה, משם זמזומים. זה הכל אותו עניין.
אומר רבנו העמק דבר, רבנו הנציב.
ההמונים יקראו להם זמזומים
שהיו בעלי מחשבה וזימה.
היה להם איזה תפיסה, איזה מחשבה. נצטרך להבין מהי המחשבה הזאת.
על כן היה קשה לכובשם דרך הטבע.
וכאן הקדימה כתוב, זה הכינוי,
שהיו עם גדול ורב.
נלמדנו שזה שהיו זמזומים היה קשה לבנה עמון יותר מאשר היו עם גדול. הם היו עם גדול, אבל זה לא רק שהם היו גם זמזומים.
והיה קשה מאוד להתמודד עם הזמזומים האלה.
מצחיק אותי הזמזום. נכון שהם כזה...
אבל זה 300 נפנופים בשנייה עושה הזבוב או היתוש,
וזה הזמזום שלו.
בסדר?
וגם בספר הליקוטים הוא אומר,
בספר הליקודים זה רבנו הארי.
אז זה ממש אותיות של קבלה,
אנחנו נקרא את זה, לא נבין הרבה, אבל אחרי זה אני אנסה טיפה לפרק את זה ולהבין מה הוא מתכוון.
זמזומים הם מבירור החוכמה.
לשון מחשבה.
בסדר? כמו שאמרנו, זיימה, מזיימה.
כמו שאמר הכתוב, אשר זמם.
ומאלו היו ערב רב.
וכל מי שיש לו ערעור ומחשבות רעות הוא מהם.
כלומר, זה איזה מין כוחות
של מחשבות שליליות. תכף ננסה להבין מה הן מחשבות. יש מחשבת סיחון ויש מחשבת אוג.
צירוף המחשבות ביחד,
התדירות,
נקרא מה?
זמזומים. כלומר, זה משהו, הרי גם היום בעברית מודרנית,
זמזום זה משהו תדירי שלא מפסיק להציק, נכון? זה נקרא זמזום טורדני. משהו כמובן מזמזם לך באוזן. מה מזמזם פה?
אני מאלה שאם יש צרצר בבית,
הלך הלילה. אין, אין. עד שאני לא מוצא צרצר, מה שנקרא, דואג שהוא יגיע להתחבר אל אבותיו, אני לא יכול להירדם.
מה, לא ככה? תמסרו.
גומר אותי הצרצרי.
אז אם זו בצרצור הזה, יש כאלה, אין לי בעיה לישון. בצבא הייתי יושן ליד גנרטור, לא הפריע לי. אבל צרצר, מפריע.
אז הזמזום הזה,
הזמזום הזה הוא בעייתי.
זה אומר שזה איזה מין אידיאולוגיה שהיא כל הזמן מזמזמת,
היא כל הזמן מרחפת מלמעלה ומפריעה להיכנס לארץ ישראל. אנחנו נצטרך לפרק מהי האידיאולוגיה, וזה מה שבעצם אומר רבנו הארי.
רבנו הארי אומר,
מאלו הערב רע, וכל מי שיש לו ערעור ומחשבות רעות, הוא מהם.
סיחון, לשון שיחין,
שיח, בלשון חזל זה או הוולד של הסוס או הוולד של החמור.
והוא קליפת חמור,
והוא סוד עורלה שעל הברית. כלומר, סיחון
זה משהו שמפריע לכרות ברית,
עורלה על הברית. הנה, עכשיו אנחנו כאן.
וואלה, עכשיו אני מבין למה התחיל פה השיעור באיזה ברית מילה.
כי אנחנו...
כריתת ברית
זה בעצם התקשרות, ויש כאן משהו שמפריע להתקשרות,
ועוג
הוא סוד אור הפריעה המעכב את הברית. אתם יודעים שבברית פעילה קודם כל מסירים את העורלה,
ואחר כך לוקחים את העור הדג שנמצא על האיבר,
והופכים אותו,
ופורעים אותו, והופכים אותו לחלק מן המצווה.
אז סיחון זה העורלה עצמה, עוג זה הפריעה,
וזהו עג עוגה והיא קליפה קשה.
הגם כי היא דקה יותר וקובה לקדושה.
אור יותר מסובך מסיכון.
כי יותר קשה להסיר. את האור לק קל להסיר. אתה תופס, שם את המגן אברהם, מוריד.
אבל את האור של הפרי הר, הוא אור יותר דק,
שם צריך ציפורן למועד, צריך להיות ציפורן,
לתפוס את זה בעדינות ולהסיר את זה,
וכן על זה הדרך.
ואלו הם סוד, שני מלכי האמורי הוא היסוד. טוב, זה אותיות קבלה של רבנו הארי,
ולא הבנו הרבה. ננסה עכשיו טיפה לפרק את זה בעזרתו הגדולה של רבנו אספת אמת.
אנחנו רוצים להבין מה זה קליפת סיחון, מה זה קליפת עוג,
איך הם מתלכדים ביחד להיות זמזומים כשהם שניהם ביחד,
בזז, בזז, כל הזמן מזמזם לך ולא מטרה,
ואיך משה רבנו צריך להכות אותם כדי לאפשר לנו להיכנס לארץ ישראל.
המשימה ברורה?
זה עוג, זה עוד זמזומים, בדיוק, בדיוק, בדיוק, נכון.
אלה קוראים להם ככה, בסוף הם זמזומים.
אומר השפת אמת, החזרו אחורה.
בפסוק
אחרי הכותו,
כבר כתבתי בשם מורי זקני, כי קודם עיבוד אותם הרשעים לא היה יכול לפרש אלה הדברים.
הוא ביאר עוד קליפת סיחון מלך חשבון ומחשבות הרעות.
היפוך בחינת תפילין של ראש
ועוג באדרעי, אדרעי זה בארמית, מה?
מה זה אדרעי? זרוע. זרוע, בדיוק.
היפוך תפילין של יד לשעבד הכוח והלב אליו התברחת כאן דבריו.
הופה, הבנו אותו. כבר בואו, כבר התקדם.
סיחון ומלך חשבון.
כמו שאמר רבנו הארי, מלך חשבון,
הכוונה ערעורים ומחשבות רעות, לשון וכו'.
מה הכוונה?
תראו,
יש לרבי נחמן מעשה מחכם ותם, אתם מכירים?
החכם שם, הוא יש לו המון חשבונות.
השכל תמיד יודע לחשב חשבונות.
והחשבון של השכל הולך תמיד ב-מה יהיה אם? רגע,
מה יהיה אם אני אבוא? רגע, מה יהיה אם לא יהיה? רגע, שנייה, מה יהיה אם יכבה הגנרטור? כל הזמן הוא מציף, כן, אדם, נגיד, הולך לחתונה, אז הוא לוקח כל מיני ריזיקו.
להביא, תשמע, תביא חולצה ספרי, היא תתלך לך, אוקיי, אני אביא חולצה ספרי. אז אומרים לו, רגע, אבל תביא גם חליפה ספרי, יקרא לך חליפה? אוקיי.
תקשיב, תביא גם טבעת ספר, אולי תאבד את הטבעת, אז תביא גם טבעת. אז צריך להתחיל להציף אותו בחששות. תביא גם קלספר, מה עוד? לאן תביא? לאן נגיע?
אה, בסדר, עזוב, הוא מסתדר.
עשיתי פעם חופה שבאמת שכחו את הטבעת.
אחר כך הוא.
אי אפשר היה להביא. מה עושים בכזה מקרה, אתם יודעים?
מה זה של הטבעת?
וואו, אתה מקדש את התרקלה בעט, מה הדבר הזה? צריך טבעת.
מה עושים?
לוקחים את הבת. ממי לוקחים?
מהאימא של מי?
מהאימא של הכלה.
האישה היחידה באולם שתיתן את הטבעת
בנתינה גמורה שלא כדי לקבל אותה בחזרה.
כי אם מישהו ייתן את הטבעת ואחרי זה תחזיר לי, אז זה בעיה בקידושין זהה. מי זה יהיה? האימא של הכלה.
רק שהבת שלה תתחתן, קדימה, תקחי את מה שאתה רוצה.
ניגשתי לאימא של הכלה, זו הייתה גם חופה באנגלית, משפחה אוסטרלית וזה, אמרתי לה,
דורט יפוגד דה רינג, ואתה יודע, זה.
אז היא אומרת, אשתי קח, היא כל כך הייתה לוקחת לי הכול.
אבל אז היה שם רגע מאוד מרכז, היא אומרת לי, אתה יודע בעצם, הטבעה שאני נותנת, זו טבעה שאני קיבלתי מסבתא שלי.
אז הכלה התקדשה, והטבעה של סבתא רבא שלה. היה מאוד יפה.
עשינו קניין, עשינו הכל, היה בסדר גמור. מה?
כן, כן.
היא נתנה את זה לחתן,
עשינו קניין, והחתן הגביה את זה, ואפילו
תתי לו שישלם איזשהו סכום, כדי שיהיה ממש זה.
אז,
מה, מה?
כן, כן.
לא, צריך עוד שלא.
הוא גם מקבל את זה במתנה, אין בעיה. אבל הוא גם שילם.
אז בסדר,
החשבונות האלו האין-סופיים, אתה לא תגיע איתם לשום מקום.
רבותיי, לפי כל חשבון מתמטי, סטטיסטי, אפשרי,
חבל על הזמן להגיע לארץ ישראל, בדור האחרון. חבל על הזמן, בוזבזים פה את הזמן, מה אתה רוצה? מי ייקח פה את זה?
סוף מלחמת העולם הראשונה שפה בארץ ישראל, בקושי 50,000 יהודים עם הלשון בחוץ.
מהם יצמח איזה משהו?
באותו זמן יש בארצות הברית שלושה מיליון יהודים, אני לא יודע כמה הגיעו ארצות הברית.
שלושה מיליון יהודים נמצאים שם. פה בארץ ישראל 50 אלף יהודים. מה יצמח מה-50 אלף האלו? איך יקלטו 600 אלף מיליון וחצי? איך?
אתה עושה את מלך חשבון,
יוצא לך מה?
המשוואה ברורה, אתה לא תגיע לאיזשהו מקום.
סיחון מלך חשבון הוא יוצר עורלה שמפריעה לכריתת הברית,
מפריעה ליצור התקשרות.
זה נראה בלתי אוויר כשאתה עושה את החשבונות. יש משהו במתמטיקה שהוא מאוד מאוד מבהיר.
לאדם יש לו הרבה תחושות,
אבל כשאתה מתרגם את זה למספרים, אתה אומר, אה, וואי,
אז באמת בעיה.
ובכניסה לארץ ישראל, דווקא ההתחשבות במספרים היא לא טובה.
היא לא טובה, כי זה לא הפרמטר היחיד. אז לכן מה שאמרנו, צריך להכות את הצליחות האלה לחשבון.
כשאתה מתרגם את זה למספרים,
יש כאן הפרעה ביכולת להתקשר ולכרות ברית.
עכשיו, העניין הוא שהנתונים כל הזמן מזמזמים.
כאן המבוגרים בחבורה היהודים מכירים את הנבואות הדמוגרפיות שנאמנות אחת לחמש שנים. בשנת 2020 יהיה כאן 50% ערבים.
מכירים את זה, נכון? כשהיינו בילדים, וכל פעם כתבות לפי,
מזמזם לך, ולכן חייבים להיפרד ולזכור את ארץ ישראל ולמסור את יהודה ושומרון, כי קוראים לזה מזמזם, הנתונים כבר מזמזמים לך כל מיני כאלה, כן, וחייב, וחייב. כן.
כי הדמוגרפיה הולכת לכיוון...
כן, כן, זה מזמזם, זה מזמזם, זה מזמזם, זה מזמזם, זה מזמזם. רגע, רגע, אבל שכחתם שתהיה עלייה מיליון וחצי יהודים מרוסיה. אתם לא לקחתם את זה. אה, אוקיי. אולי 500 אלף יגיעו מצרפת.
אולי מיליונים יגיעו.
הזמזום שלכם לא לוקח דברים אלה. הזמזום הוא מאוד מאוד,
הוא לא מגמתי, הוא מאוד מאוד כאילו חוזר, חוזר, כל הזמן הנתונים חוזר, חוזר, חוזר, חוזר.
עושה המון מון חשבונות ולא מאפשר ליצור כריתת ברית.
כריתת ברית שאומרת, אנחנו נעים פה על ציר אחר. אנחנו נעים על ציר של דברי הנביאים. צור לא יפול ארצה. איך זה יקרה?
בואו ניתן לקדוש ברוך הוא גם קצת קרדיט.
הנה, הוא כל פעם הפתיע אותנו, נכון?
פעם זה מגיע, פעם, הנה בדיוק, זמזום.
גם הטלפון, כן.
אדם זמזום. זה היה שלי? זה לא היה שלי.
אני אשתדל שיהיה לי בלי זמזומים.
כן?
הקטע שיש לאדם רטט בטלפון, שגם כשאתה שם את זה על שקט,
שלרגע לא תתנתק.
אז אני אוהב את מצב... מה?
איך איך?
יוחזי מורעד. יוחזי מורעד.
שמעתי פעם באיזה חתונה מבקשים להעביר את הטלפון למצב שקט ואת הלב למצב רוטט.
אז יפה, נכון?
זה יפה.
אבל מה זה, זה, זה, זה, מה קרה?
אני אוהב מצב טיסה.
מצב טיסה, ואתה...
טלפון שם, אני פה.
מתנתקים, מתנתקים עד הסוף. מה אתה צריך את הזמזום הזה כל הזמן?
נכון?
יש כאלה שכל הודעה אצלם זה גם צפצוף וגם זמזום.
כולו, כל רגע מטריד אותו משהו. מה אתה צריך את הדבר הזה?
כמו הטרדה מתמדת.
אז הזמזום, הזמזום של שיחון זה כל הזמן להציף את החשבונות. מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? אנחנו חיים פה בספירה אחרת.
זה נקראת אמונה.
ככה הוא אומר, אני ממשיך בשפת אמת.
ונראה, נראה,
שכמו בפרט כל אדם אחר,
אה רגע עוד לא דיברנו על אוג,
תכף נדבר עליו,
להיות על ידיך בין עיניך למען תירת אשם בפיך,
שצריכים קודם לקשור היד והמוח, ובוודאי שבמקום הזה עיכובים שעל זה נתן הקדוש ברוך הוא סיוע מצוות תפילין.
כמו כן בכלל לא היה יכול להתגלות באור התורה שבעל פה עד שיקרא משה רבנו עליו שלום את אלה הקליפות.
אמרנו שיחון מלך חשבון, ואוג
באד ראי.
אוג
בעד ראי. אז אני מחבר פה רגע טיפה דברי הארי.
אמרנו שעוג זה לשון עוגה.
עוגה זה דבר עגול.
בסדר?
עגול.
וזה הכל קשור למצוות תפילין.
עוגה זה דבר עגול.
עגול זה טבע.
דיברנו על זה באחד השיעורים, אתם זוכרים, על חטא העגל,
מה שאמרו חז״ל. אין מרובע בטבע. הטבע רק עגול.
הגלים, הפרחים, הציפורים, העיניים, הכל הכל הכל עגול.
העצים, העלים. אין מרובע. אתה רואה מרובע? זה משהו שעשו אותו בן אדם.
אוג
הוא יושב באדריי.
אדריי זה זרוע. הוא אומר ככה. אתה יכול לעשות ולפעול,
אבל הטבע
מגביל אותך.
אתה מוגבל לטבע.
זהו.
אתה מנסה לקפוץ מעל הטבע?
ההוא חשבון, עושה כל מיני חשבונות כל הזמן, מספרים.
ההוא אוג אומר לך, תסתכל, זה הטבע. לפי הטבע יש כללים.
כדי להצליח להיכנס לארץ ישראל, שהיא ארץ למעלה מהטבע,
היא מתנהגת למעלה מהטבע. הגשם יורד כאן לפי פרמטרים אחרים של קיום דבר השם או אי קיום דבר השם.
הארץ מקיאה את מי שלא מתנהג בצורה מוסרית וקולטת ומברכת את מי שמתנהג בצורה מוסרית. הארץ ממתינה לבניה וכולי. זאת לא הארץ שמתנהגת לפי טבע רגיל. יש בה את כל סוגי הטבע ולכן אפשר לשחק איתה, כי הקדוש ברוך הוא משחק איתה.
כדי להיכנס לדבר הייתי צריך להכות גם את קליפת הוג שמאוד מאוד מקדש את הטבע באופן טבעי, באופן נורמלי, לפי חוקי הסטטיסטיקה ולפי חוקי הפופ ה... זה וזה הנתונים.
אתם יודעים שהיה הלורד מוין שרצחו אותו האצל הלחי במצרים,
הוא הזמין כמו איזה סקר כזה,
שהוא,
כאילו לחצו עליו לאשר עליית יהודים.
לפי הסקר שהזמנתי, הארץ הזאת לא יכולה להכיל יותר ממיליון יהודים.
היא לא יכולה, אין לה את האפשרות.
אין פה מספיק מים, אין פה מספיק כלכלה, אין פה, אין פה, אין פה,
ולכן צריך להכין תוכנית אחרת לקלוט את היהודים בכל מיני ארצות באזור.
והתחילים לפעול בעניין, מאה אלף פה, מאה אלף שם, ככה נפתור את הבעיה. זה היום,
זה כאילו הטבע.
אז יש לך את שיחון מלך חשבון מצד אחד,
אוג מלך אבשן מצד שני, כל אלה הם קליפות,
קליפות מאיימות על עם ישראל. כלומר, זה לא רק שהם חושבים את זה, הם מפרסמים מאמרים, ועם ישראל קוראים את הדברים האלה ומתחילים להשתכנע, אומרים אה, מה יהיה?
כן, נכון.
יש בדיחה על...
סיפרתי לכם את הבדיחה הזאת?
כן.
יש עוד בדיחה על...
שני אנשים נכנסו לבניין, יצאו שלושה.
זה סיפרתי לך?
לא.
הביולוג אומר עיבוי טבעי.
שניים נכנסו לזה.
הפיזיקאי אומר טעות במדידה.
והמתמטיקאי אומר, שתיים נכנסו, שלושה יצאו, יש כרגע בבניין מינוס אחד אנשים.
זה כאילו, נכון שהוא צודק?
מתמטית הוא צודק.
איך תשכנע אותו שאין דבר כזה מינוס אחד?
אבל הוא מתמטית, הוא צודק.
יפה. כנגד הדברים האלה יש לנו תפילין של ראש ותפילין של יד.
מה תפילין, קודם כל התפילין הם מרובעות.
הלכה למשה מסיני מרובעות. כלומר, יש יכולת לפרוץ את העיגול הזה.
מה כתוב בתפילין?
יש להם, בתפילין יש גם זיכרון ליציאת מצרים, זה חלק אחד בתפילין, אבל החלק המרכזי בתפילין הוא לאו דווקא זיכרון ליציאת מצרים, אלא
שמע וימים שמו, נכון? יש לנו שמע וימים שמו, קדש לי ועקיבך.
שמע וימים שמו זה,
לשים את דבר השם על הלב,
נכון?
להידבק בו, ואהבתי את השם אלוהיך וכל אבבך וכל נפשך וכל מאודיך.
הקדוש ברוך הוא איתכם,
אומר משה רבנו לעם ישראל.
הפרמטרים שלכם האחרים, אתם מלאים באמונה,
תשימו את זה על הראש, תחשבו את המחשבות האלו,
מחשבות של אמונה, מחשבות של גודל, מחשבות של זה.
את המחשבה הזאת, הרי מה זה תפילין? יש לך, אתה שם את המחשבות האלה כאן, במוח הקדמי,
שם אותן פה,
מותח אותן לכאן, למוח האחורי, המוח הקיומי,
משלשל את הדבר הזה עד ליסוד,
כלומר המוחין האלה אמורים להשפיע עליך, איך אתה מתנהג, כולל עד היצרים הנמוכים ביותר.
קח את אותן פרשיות, הפעם תחבר אותן ממש לפרשייה אחת, כי במוח זה עוד נחלק.
תחבר אותן לאירוע אחד, שים אותן פה על היד,
ותתחיל להוריד את האירוע הזה למעשה.
כי הרי מה זה תפילין של יד?
אתה קושר, נכון? זה להיקשר.
אתה נקשר בערכים הנכונים,
ואתה מבין שזה יהיה מסובך, זה לא יהיה קל, זה לא ישר ככה. זה יתפתל.
אתה הולך ומתפתל, וזה מסתבך, ועוד סיבוב ועוד סיבוב,
עד שאתה מגיע, התפילין נקשרות על האצבע הכי ארוכה.
זה צריך להגיע עד כף היד, אומרים כף ראשי תיבות, כוח פועל.
צריך להוציא מן הכוח אל הפועל את המחשבות העליונות.
מה עומד כנגד הדבר הזה? אגב,
סיחון גם הוא לשון הסחת דעת.
סיחון מסיח את הדעת.
ולכן רבנו ארי אמר,
שזה, אני חוזר רגע לדברי רבנו ארי,
שסיחון לשון סייח,
והוא קליפת חמור.
אתם ראיתם פעם סוסים קצת?
סוס,
כשאתה מאלף אותו, יש לסוס יכולת, זה לימד אותי חבר שלי, איציק הורוביץ', שהוא ממש הרבה של סוסים.
הוא אומר, סוס הוא כמו מבחינת ביינוני,
הוא מרוכז איפה שהוא נמצא, הוא כאן ועכשיו.
לפני כן פגעת בו, אחרי כן פגעת בו, הוא לא זוכר לך כלום, הוא עכשיו נמצא פה.
אבל שיח, אתה רואה שהוא כל רגע הוא סח, כל רגע הוא מבוהל, כל רגע אי אפשר, הוא כזה, כולו.
אז שיחון זה חתיכת שיח שגורם להסחות דעת.
מה יהיה ההלכה הכי הכי משמעותית בתפילין?
סגי?
לא ישיח דעתו מ...
היא מירוקה.
לא ישיח דעתו ממה? מהקופסה?
מהצבע השחור? ממה אסור להשיח את הדעת?
לא ישיח דעתו מכך שאנחנו עובדים, עם ישראל, לפי חוקים אחרים.
אנחנו לא עובדים לא לפי חשבון ולא לפי טבע. אל תיתן לזמזום הזה להפריע לך. הזמזום הזה מפריע לך. יש לנו כללים אחרים.
אמונה, גודל, נצח ישראל. שם תשים את הדעת שלך.
ועל זה תשים את התפילין. לכן הרבי ייחס חשיבות עצומה עצומה לתפילין. אגב, מתי התחיל מבצע תפילין?
של הרבי?
מבצע תפילין.
מבצע תפילין התחיל
לפני מלחמת ששת הימים.
הרבי הרגיש שהולך להיות איזה משהו,
כי גם מלחמת ששת הימים לא הייתה
הגיונית לפי טבע, לא הייתה זה.
והרבי התחיל מבצע תפילין,
כתוב על התפילין השם עליהם יחיו,
וגם כתוב, וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך,
והנה התוצאה.
אז צריך להילחם בשתי הקליפות האלה, קליפת ציחון וקליפת עוג. עד היום!
עד היום! לא לתת לזמזומים המאוד מאוד ריאליים, להכריש לנו את האוזניים ולהשתכנע מהם.
אומר השפת אמת, זה התפילין.
תדאגו רגע, נראה לי זו אותה שפת אמת.
תדאגו לשפת אמת האחרון פשוט.
בפסוק אחרי הכותו,
כבר כתבתי בשקם, זה אותו אחד, נכון? תפרש ממם, שניהם, לא יודע למה, שמתי את שניהם בטעות.
אחרי הכותו, פה טיפה קיצרתי.
אחרי הכותו כבר כתבתי בשם אורי זקני זל, כי קודם עיבוד אותם הרשעים לא היה יכול לפרש אלה הדברים.
לפני שאיבדו את סיכון ואת עוג,
אי אפשר היה לדבר, עם ישראל נורא נורא פחדו, כי היה פה איזה משהו מאוד מאוד ריאלי,
שלא נתן אפשרות לאמונה לפרוץ.
וביהר עוד קליפה, שיחון מלך חשבון ומחשבות רעות, היפוך בחינת תפילין של ראש
ועוג באדרעי, היפוך תפילין של יד.
לשעבד הכוח והלב אליו יתברך.
כשאדם אומר, אני כלום, מתיד עצמי אין לי שום דבר, אבל אני משועבד להשם יתברך, ואם אני משועבד להשם יתברך אז יש לי אין סוף כוח.
הוא-הוא, כמה כוח תקבל?
כמה כוח תקבל.
וזה הסוד של תפילין של ראש התפילין של יד, שמיד אנחנו בפרשת ועד חנן נדבר על שמע ישראל, ובפרשת ועקב יהיה ויהיה עם שמוע, אלא הפרשיות, מעניין, שהפרשיות,
למה זה מעניין?
מה הפרדוקס?
יש פרדוקס.
איפה אנחנו מצווים על תפילין?
איפה המקום הראשון שהתורה מצווה אותנו לתפילין?
ביציאת מצרים, נכון?
ושם יש טוטפות על עליך ו...
אבל הפרשיות שישימו בתפילין עוד לא נאמרו בכלל.
הם עוד לא נאמרו, הם יאמרו רק בספר דברים.
זאת אומרת, תורה מצווה על תפילין עוד לפני שנאמרו הפרשיות שיגידו בתפילין. אבל כאילו אומרים, יהיה.
אתה תדע בהמשך, יהיה. ואת הפרשיות שיאמרו, תשים.
ככה נדמה לי, נכון? אני צודק?
הרי כל טעות בשיעור הזה, אחרי זה זה הערות ישר לזה.
מה?
כן, ואין לך לאות על ידיך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת עיני אפיך, כי ביד חזקה זה בקדש לי כל בכור,
וגם ביה כי הביאך,
אה... לא, שמה אין.
רק מקדש לי כל בכור.
סליחה, סליחה, סליחה.
והיה לאות על ידך, מפה לומדים יד כהה.
ולצוטפות בין עיניך, כי בכל זאת... אז שתי הפרשיות האלה בסדר, אבל הפרשיות האחרות
ששמים בתפילין, שזה שמע ישראל ועיניים שמוע,
שהפרשיות האלה עניינם אמונה, דבקות בשם יתברך,
לשעבד את כוחות הלב... תבינו, לשעבד את כוחות... זה ממש פירוש נפלא עכשיו, יוצא. כי תמיד יש כאלה שמבינים,
לשעבל את כוחות הלב והמוח לקדוש ברוך הוא הכוונה לצמצם, אני צריך לצמצם את עצמי, והקדוש ברוך הוא... הפוך!
תשעבל את כוחות הלב והמוח להשם יתברך, ומה?
ותקבל הרבה יותר כוחות, אתה לא תהיה משועבד לא על כוחות הטבע, לא לכל החשבונות,
לא למלך חשבון, לא לאוג, לא לשום דבר, יהיה לך אין סוף!
תתנתק מהזמזומים!
מהזומזום הזה?
אומר השפת אמת,
ונראה שכמו בפרט כל אדם,
כמו שככה שגם בפרט לכל אדם,
צריכים קודם לקשור היד והמוח,
ובוודאי יש במקום הזה עיכובים. מהם העיכובים? העיכובים זו הריאליה המוגזמת.
צריך להיות ריאלי.
צריך.
רואים אתה יותר מדי ריאלי, זה כבר נהיה ריאלי.
זה נהיה רעיל כבר,
זה נהיה מוגזם.
עם ישראל לא יכול להיות יותר מדי ריאלי, אחרת לא נתקדם בשום מקום.
הכללים שאנחנו עובדים בהם הם אחרים,
ובוודאי יש במקום הזה עיכובים שעל זה נתן לנו הקדוש ברוך הוא סיוע במצוות תפילין.
ולכן, רבותיי, מצוות תפילין היא מצווה חשובה מאין כמוה.
כן, זה מין בוסטר של קדושה שנותן לאדם יכולת עמידה,
יכולת עמידה מול כל האתגרים.
כמו כן בכלל, לא היה יכול להתגלות באור התורה שבעל פה,
שזה משה רבנו, הואיל משה באר את התורה. לבאר משהו,
רבי נחמן אומר שזה לא רק לשון באר כמו להעמיק במשהו, כאילו כשאתה מבאר משהו אתה בעצם חופר באר.
רבי נחמן אומר משהו אחר.
הוא אומר, מה זה באור?
באור.
באש.
כשמשה מבאר את התורה, הוא מדליק את האש בתוכנו.
מדליק אותנו.
כי הרב, כמו שדיברנו מקודם בהתחלת השיעור,
הרב, שהוא מקטין את עצמו לתלמידים, וניגש אליהם, עם כל הלב, עם כל הזה,
מדליק בתוכם אש.
באור התורה, אש באורי התורה, ככה אומר רבי נחמן.
אז כשמשה מבאר את התורה, ספר דברים, מדליק את אש האמונה, אש התקווה,
יש המסוגלות, הרצון לכבוש את ארץ ישראל בלב כל עם ישראל, מה שלא עשו ארבעה חומשים לפני כן.
וזה הפרשיות האלה, שמע ועין שמוע, שהן פרשיות ייחודיות שלא נאמרו לפני כן, והן נכנסות לתוך התפילין.
כלומר, בעצם יש לנו כאילו רמז מן התורה לספר דברים,
זה שבפרשת שמות נאמר שיהיו תפילין, בהמשך.
והפרשיות של התפילין, הלכה עם ראשי סיני, ניתנו רק בספר דברים.
אז הוא אומר, השפת אמת, הוא ודאי שבמקום הזה יש עיכובים, והעיכובים זה כל המחשבות, הנה עכשיו מצוות ברית מעילה.
מישהו היה אומר,
אם היית אומר ככה, איזה מצווה עם ישראל, מה שנקרא,
הדבר הראשון יוריד.
אחרי שגולים מהארץ, וחורבן, וכל זה, מה המצווה הראשונה שתעלם?
הייתי אומר מצוות ברית מעילה. זה היה גם ככה.
גם היום זה נראה לי איזה פלא. ילד קטן, שמונה ימים, באים, ברית מעילה, תגנור, חותכים, כולם מבסוטים.
מה זה הדבר הזה?
כל מצווה שמסרו עליהם ישראל את נפשם עדיין מוחזקת היא בידם.
כולם מלאים את הילדים שלהם. זה פלא עצום, זה למעלה מטעם ודעת. זה הברית, זה מה ש... בדיוק, יצאת, כבוד המואל.
אז דיברנו על...
הוא אומר שסיחון לשון שיח וקליפת חמור הוא סוד אור לשע על הברית,
ואוג הוא סוד אור הפריאה המעכב את הברית.
הסיחון זה כל החשבונות שאדם עושה, חשבון, חשבון, חשבון, צריך להסיר את זה בקלות.
אורג זה טיפה, זה הפריאה, אור יותר עדין, צריך לקלף אותו יותר בעדינות, כי אורג זה כאילו אנחנו, אי אפשר ל... מה, אתה יכול לנצח את הטבע? סיחון זה כל החשבונות.
אז אתה יכול להגיד, אוקיי, יאללה, תשתוק, תשתיק את החשבונות.
אבל הטבע, מה, תלך נגד הטבע? תלך נגד הגרביטציה? תלך? תלך נגד...
כן, עם ישראל,
עם ישראל הוא לא כל כך משועבד לחוקים האלה.
ולכן אומר השפת אמת,
וודאי יש במקום הזה עיכובים,
שעל זה נתן לנו הקדוש ברוך הוא סיוע במצוות התפילין. ולכן אגב נהגו באמת מנהג יפה שבעלי הברית, אבי הבן
הוא עם תפילין,
חבר את הבריתות.
וכמו כן בכלל לא היה יכול להתגלות באור התורה. אמרנו באור זה אש, אש התורה שבעל פה עד שהיכה משה רבנו עליו השלום את אלה הקליפות.
וכתיב עליהם, על התפילין, כי לעולם חסדו שהם חסדים הנצרכים בכל יום
לכל עובד השם.
כל עובד השם כל יום קופץ עליו מלך חשבון
וגם מלך עוג.
כל עובד השם, לפעמים יש לו כל מיני חשבונות,
איך יהיה, מה יהיה, איך אני אצליח,
כל מיני חשבונות, דף יומי, איך אני אגמור את השעה, זה כזה, זה, קאש.
או לא יודע מה, איך נגדל כל כך הרבה ילדים, המחירים של הדירות, מה יגורו הילדים באוהלים, איפה יגורו, כל מיני חשבונות, חשבונות.
קודם צריך להתגבר על החשבונות האלה, לשים תפילין,
להרבות ולשים תפילין, כדאי שיהיה לנו הרבה שעות מנוע של תפילין,
להתגבר על מחשבת חשבון. אחרי זה יש לנו מחשבת עוג.
נו, זה הטבע, מה אני יכול לעשות? אני עייף, אני פה, אני כל מיני מחשבות טבעיות כאלו.
אנחנו גם מעל הטבע בהקשר הזה.
ואז, כשמנתקים את שיחון ואת עוג, אפשר להיכנס
לתוך ספר דברים, להתגבר על הזמזומים האלה, שני המלכים האלה,
שכל הזמן מזמזמים את המחשבות האלו שלהם, שלא נותנות לאמונה להתפרץ. אז אני מסכם.
ספר דברים יש לו מבוא,
והמבוא שלו כולל ארבעה דברים.
הדבר הראשון זה הבירור.
משה רבנו מברר לעם ישראל כמה הוא אוהב אותם.
כמה זמן לקח למשה רבנו להוכיח להם את זה?
ארבעים שנה. אז לנו מותר לחכות קצת פחות, אבל עדיין לא.
אחר כך, כשמשה רבנו מוכיח את ישראל, הוא עושה את זה ברמז,
מפני כבודם של ישראל. הוא מכבד אותם מאוד מאוד.
אחר כך משה רבנו מבאר את התורה משני תורה, ואומר להם את זה בלשון שלהם, שהם יבינו.
כן?
זה עומק האהבה.
הרעב הגדול מוריד, וזה ביאור התורה.
ואחר כך, משה רבנו אומר, תראו לכם, אני פתחתי לפניכם את הדרך כי הכיתי את קליפת שיחון ואוג, ובמקום זה נתתי לכם תפילין של יד ותפילין של ראש.
במקום מחשבות ריאליות שמשתקות אותך,
במקום היקנאות לעולם הטבע, קח תפילין של ראש,
דבק ברצון האלוקי, ותדע שלכל אחד מאיתנו יש אין סוף כוח מאיתו יתברך לעשות דברים נפלאים בכניסה לארץ ישראל, שהיא לא ארץ טבעית,
היא ארץ שמתנהגת מעל הטבע. זה המבוא לספר דברים,
ויצרנו בהשגחה פרטית שלנו כאן ברית בתוך השיעור.
תזכו ואמצו רבותיי.
כל טוב.
