תשמעו, בפרשת כי תבוא, כי תצא, אז כתוב בספר דברים,
הקדוש ברוך הוא אומר,
משה רבנו אומר לנו
שלא יבוא ויאמר, דבר שלא כינוכם לא רמים, ואשר שכר עליך את בלעם בן באור מפתור עליו נריים לקלליך,
ולא אהבה אדוני אלוהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך אדוני אלוהיך לקלל לברכה,
כי אהבך אדוני אלוהיך.
יש פה איזו מיומנות מיוחדת של הפיכת ברכה,
קללה לברכה.
בסדר?
להפוך.
עכשיו,
מה הכוונה? אנחנו מבינים שבלעם רצה לקלל ויצאה לו ברכה.
בסדר?
כלומר להפוך חם לקר.
אבל אני רוצה לנסות ללמוד אתכם, אנחנו כאן לומדים הרי כוח סוך חכמנו,
ללמוד איזו אגדה,
ואולי דרך האגדה הזאת לחוש טיפה יותר את האיכות הזאת של היכולת להפוך
את הקללה לברכה, בסדר?
בואו נראה מה כתוב.
רבי יונתן בן עחמי ורבי יהודה בן גרים שנו פרשת נדרים בבית רבי שמעון בבר יוחאי.
למדו אצלו מסכת נדרים.
נפטרו ממנו בערב, אמרו לו שלום.
בבוקר באו ונפטרו ממנו שוב.
באו להגיד לו עוד פעם שלום.
אמר להם, ולא נפטרתם ממני בערב? כבר אמרתם לי שלום אתמול בערב.
אמרו לו, לימדתנו רבנו תלמיד שנפטר מרבו
ולן באותה העיר,
צריך להיפטר ממנו פעם אחרת.
יפה.
כלומר, לימדת אותנו, רבי, שאמנם אמרנו לך שלום בערב, אבל בסוף קרה,
נגררנו ונשארנו לישון בלילה בעיר. אז עכשיו אנחנו בעצם בבוקר יוצאים, אז מן הראוי לבקש עוד פעם,
להיפרד ממך עוד פעם.
כאילו זה דרך ארץ.
אמר לבנו, רבי שמעון אמר לבן שלו,
בני האדם הללו, אנשים של צוריים, יש להם התנהגות.
התנהגות ראויה, התנהגות יפה, לך אצלם ויברכו לך.
שווה לקבל מהם ברכה.
אז קודם כל עמדנו מכאן הנהגה מאוד יפה, שאם אתה רואה אדם של צורה,
שווה להתברך ממנו. לא כתוב שהם היו
תלמידים של רבי שמעולא, רבניות. אדם טוב, קבל ממנו ברכה.
נכון?
הלך אצלם.
אמרו לו, מה אתה מבקש כאן?
אמר להם, אבא אמר לי, לך אצלם ויברכו לך.
אבא אמר לי לבוא לקבל מכם ברכה.
אמרו לו, יהי רצון
שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא.
איפה הדפים שהבאתי?
איפה הרי מה? תביאי אותה רגע.
יש פה איזה דף אחד שכתבתי עליו,
אולי כבר מישהו לקח אותה, אני לא יודע.
תסתכלו רגע.
אם יש לי מישהו דף שיש מאחורה כאלה נקודות, אז תביאי אותן.
כי אני כתבתי נקודות.
יהי רצון מלפניך.
זה, מצאת את הדף עם התשובות. כתבתי כל מיני נקודות, לראות שזה... איזה רגע ככה, אם יעבירו עוד אנשים ש...
יהי רצון מפניך,
אדוני שתזרב ולא ת... אדוני אלוהים עבדנו שתשכן מפרון עליו ואחר שלום בריאות.
שתזרב ולא תקצור, תכניס ולא תרצית, תציב ולא תכניס, יחרב ביתך ויתקיים מלונך,
יתבלבל שולחנך ולא תראה שנה חדשה.
נפלו עליו ברצף שזה נראה קללות, נכון?
נכון?
תזרע ולא תקצור, תחזירו את הציר, כל מיני דברים האלה.
כשבא אצל אביו,
אמר לו, אבא,
לא די שלא ברכוני,
אלא אף צערוני.
עשו לי צער.
אמר לו, מה אמרו לך?
אמר לו, כך וכך, מה שהם אמרו לי.
אמר לו, כל אלו ברכות הם.
מה אתה דואג?
זה הכל ברכות.
איזה ברכות?
תזרע ולא תקצור,
תוליד בנים ולא ימותו.
תזרע ולא תקצור.
תכניס ולא תוציא,
תכניס כלות לביתך, ולא ימותו בעליהן ויחזרו לבית אבותיהן.
בסדר?
עד שאתה תכניס, פתאום היא תחזור חזרה.
תוציא ולא תכניס,
תשיא בנותיך ולא ימותו בעליהן ויחזרו אליך. תוציא את הבית, את הבת מהבית,
זהו.
כן, ככה אני אומר לבנות הנשואות, זהו.
מה אתם עושות פה?
שלחתי אתכם, חיתנתי אתכם, זהו מספיק, מה באתם מפה עכשיו?
נכון?
זה היה הבן.
תכניס ולא תוציא, זה הכלות של הבנים שלך. בזמנם הבנים היו גרים עם ה... נשארים לגור עם האבא ומביאים את הכלות,
כמו במושב בן ממשיך,
והבנות היו יוצאות למי שהיו מתחתנים איתו.
אז תכניס כלות והם יישארו ולא יצאו כי הם הבנים שלך...
אם הבן מת אז הכלה חוזרת לבית של ההורים שלה.
ותוציא ולא תכניס, תוציא את הבנות שלך החוצה שיתחתנו ושלא יחזרו חזרה שחלילה הבעלים שלהם ימותו.
בסדר? הבנת?
תכניס תשיא בנותיך ולעמוד עליך יחרב ביתך יחרב ביתק ויתקיים מלונך העולם הזה הוא מלון והקבר בית
אז כן העולם הזה
הוא מלון הוא יתקיים והקבר שהוא בבית יחרב שתחיה חיים ארוכים
יתבלבל שולחנך בבנים ובנות הכוונה נכדים בנים בנות יהיה לך בקיצור בלגן בבית בית מסודר ז'ורנלים
זה בית שאין בו ילדים קטנים
איזה קטנים, יש בלאגן, קצת קשקושים על הקירות,
איזה כלי שנשבר,
איזה מפה, נכון, זה ברוך השם, לעין הרד זה בית.
ולא תראה שנה חדשה
שלא תמות אשתך ותישא אישה אחרת.
אם אדם מתחתן עם אישה אחרת, חלילה, כן, אשתו מתה וזה, אז עכשיו היא אישה אחרת, היא מסדרת את הבית בצורה אחרת, הכל אחר, כל ה...
כל הטעמי, הכל משתנה, כל הבית משתנה. אז הוא אומר ש...
כן.
אה, נכון, יפה, יפה.
צודק, אולי זו הכוונה, נכון יוני?
לא תראה שנה חדשה, הכוונה, יפה, אולי זו הכוונה, אני אשמח את אשתו,
אז הנה דפים פה,
בסדר?
שלא תהיה עוד פעם חתן, בסדר? לא תהיה חתן.
כבר היית חתן פעם אחת, מספיק.
זה הסיפור, טוב?
אז הסיפור מעניין, נכון? נראה חביב.
יש פה,
זה קטע כזה מגניב, לא יודע, זה כמו אניגמה כזאת, זה קטן חידה,
אתה מברך אותו ו...
נכון.
אבל השאלה שצריך לשאול זה באמת למה.
למה הם מברכים אותו בצורה הזאת,
מה אתם אומרים? זה מוזר.
אז
יכולות להיות
שלוש סיבות, בסדר?
הסיבה הראשונה, אתם יודעים שאני ספרדי, מרוקאי.
ספרדים מתייחסים לעין הרע.
לא אומרים אין דבר כזה עין הרע. מתייחסים.
אז אתה יודע, כשיש לך, כשאתה רוצה לברך מישהו,
אם זו ברכה רצינית,
אז נכון לעטוף את זה בעטיפות שלא יראו.
מה אתה צריך שאנשים יפתחו עיניים עכשיו?
אדם יש לו בלי עין הרע, אדם הרבה נכדים, הרבה זה, אולי הכי להגיד, תקשיב, עשיתי טיול עם הנכדים,
מילאתי אוטובול, מה אתה עכשיו משווית?
תהיה צנוע, תגיד, עשינו טיול עם המשפחה, הנכדים, ככה.
תסתיר את זה.
אתם יודעים שיש כל מיני דרכים להסתיר משהו.
אתה יכול להסתיר משהו,
תגיד, אדם מוביל הרבה כסף, אז יכול...
מה קורה, אליהו?
להתחיל לדאוג?
אה?
השיעור הזה בשבילך, תדע לך.
נכון, אז אולי זה טעם אחד.
אתה יכול להסתיר דברים יקרים, אתה יכול להסתיר אותם בכספת.
נגיד אדם נוסע ברכב, ברכב נוסע ברינקס כזה, רכב. אז תבין שבתוך הברינקס הזה אין פלאפלים, יש שם בתוך הברינקס כסף.
ואם אני אשדוד את זה, אז יהיה לי הרבה כסף, נכון?
אבל אפשר עוד דרך להסתיר כסף.
הייתי פעם, לפני הרבה שנים,
ירדתי פה לבנק מזרח היפו בגבעת שאול,
הייתי צריך לשלם שובר לקנינו אז בדיוק בית, הייתי צריך לשלם כסף.
לפניי עמד מישהו בתור, היה לו ביד בקבוק,
ביד שמאלו החזיק בקבוק מידי עדן כזה קטן,
ביד ימין שקית קרטון של הסופר.
כזאת היא,
מה שאתה אומר, יש לו בשקית או בשקית סנדוויץ' או משהו,
הוא עומד עם בקבוק ושקית ככה, מחכה בתור.
הגיע התור שלו, ניגש לדוכן, הוא היה בדיוק לפניי,
לוקח את זה, שופך מהשקית,
היה איזה 200 שקל היום בצבע אדום עוד,
לפני שהחליפו לכחול.
שהוא הופך סטפות ככה, שדיד,
סטפות כאלה, לא יודע, היו שם,
היה שם סכום עצום, לא יודע,
נראה לי שבכל סטפה היה,
היה שם מאות אלפי שקלים בקיצור.
הוא הולך עם זה ברחוב ככה בסקים של איזה,
כי אתה אומר, מי, אז אתה יכול להחביא משהו בצורה כל כך,
כל כך עפר, שאף אחד לא יחשוב שיש כאן יהלום.
ובאמת הייתה דרך של צדיקים. היה צדיק אחד,
היה צדיק, קראו לו הרב יוסף פיש, שמעתם עליו?
הוא היה חלק מהנסתרים.
היה הצייר,
הרב רביקוב,
סליחה, הצייר היה הרב פינטון,
הסנדלר היה הרב רביקוב, והוא היה קבלן,
הרב פיש.
הוא היה כאילו שיפוצניק.
אני מכיר אנשים שפגשו אותם.
הם היו, אז כן, אז הוא,
היו באים,
ידעו שהוא מברך וכל זה,
היו באים אליו בשביל לברך,
אז הוא היה נסתר,
הם היו נסתרים.
אז מישהו היה מגיע אליו והיה צועק עליו,
היה צועק, מה אתה בא אליי בכלל, מה נראה לך שאני יכול לברך אותך שיש לך אישה, ילדים, שיש לך פרנסה,
מה אני, יש לי כל מיני, הולך לרבנים אמיתיים, שהם יברכו אותך שיהיה לך ברכה ואצלך בבריכה.
הוא צועק, אבל תוך כדי שהיה צועק עליו מברך.
ואנשים לא הבינו,
הוא צעק עלי, אבל לא הבינו שתוך כדי שהוא צעק, הוא היה מברך אותך.
הוא היה מסתיר את הברכה, תוך הצעקות.
דרך כזאת.
למה?
שלא יהיה נבישה. מה אתה צריך עכשיו שכולם...
מסתיר את הברכה.
יכול להיות דבר כזה.
אז אולי בגלל זה. הם אמרו לו את הברכה כזה בצורה נסתרת.
כי אם אתה מברך מישהו בקטנה, סבבה, נתנו לו כזה ברכה, פיצצו אותו בברכות.
לא טוב
שזה יהיה אולי בצורה גלויה, אז הם עטפו את זה באיזה...
כן?
כן, טוב, אז זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה,
חשבתי, אולי,
זה דווקא להעצים את הברכה.
כלומר,
כשאני מנסח משהו בצורה חיובית,
נגיד, אי רצון שיהיו לך ילדים.
טוב, ילדים, אז כמה ילדים?
נורא.
ילד אחד, שני ילדים, זה כבר מיעוט רבים שתיים.
כשאתה מנסח ברכה בצורה חיובית,
בעצם כשאתה מגיע לאיזה מינימום, אז כבר יצאת ידי חובה.
דווקא כשאתה נסח ברכה בצורה שלילית, אתה מעצים אותה.
כלומר, יהי רצון ש... מה?
שבחיים לא יהיה לך הפוך מה...
היכולת לנסח משהו בצורה שלילית,
היא יכולה להעצים אותו.
אז מכיוון שהם רצו לברך אותו, מה שנקרא, בכל הכוח,
אז הם ניסחו את הברכה בצורה שלילית.
כלומר, זה להפוך את הב...
בדרך כלל אנחנו רואים שצריך לברך בצורה חיובית, נכון? אבל רוב הברכה כאן מנוסחת, כן, תזרע ולא תקצור.
ולא יהיה לך,
שלא יהיה לך שום צער,
שכל הילדים שלך יתחתנו ואף אחד מהם לא יחזור, אף אחד.
ויגידו לך,
אם אדם אומר, תשמע, אני מבחן אותך שהילדים שלך יתחתנו,
נו, מצוין ברוך השם,
יתחתנו הילדים, ובסוף אחרי כמה שנים אחד מהם יתגרש.
אז הוא אומר, מה,
כשנערכתי אותך, זה יקרה, הם יתחתנו, יתגרשו, אחר כך זה לא אשמתי,
זה לא חלק מהברכה. אבל אם אתה אומר, אני מבחן אותך שאף אחד מהם...
לא,
תזרע ולא תזכן, שיצאו ולא יחזרו, אז זו ברכה מוחלטת.
יש בה יותר עוצמה.
אז דווקא הניסוח השלילי,
הניסוח השלילי
הוא איזה גורם של העצמה לברכה.
בסדר?
כן.
כן.
כן, נכון.
גם שם, אפשר, הזוהר שם הופך את הכלבות.
כן. אז כאן זה...
לא, מה פתאום? איך הלילה?
מה, אתה רואה מתחילת הסיפור, אנשים של צורה,
אה, תגידו שרבי שמעון.
עכשיו אתה גם רואה שמיד רבי שמעון עלה על זה. רבי שמעון הוא האיש הפנימי, הוא מיד הבין שהם בירכו אותו בצורה,
במין טריק כזה, זה אניגמה, זה כתב חידה כזה.
טוב,
אז זה כבר סיבה שנייה,
נכון?
מה הסיבה השלישית יכולה להיות?
הסיבה השלישית היא עוד סיבה,
אולי, אולי, אני אומר, אני מעלה את הכל בדרך אפשריות, ואחרי זה נגיד את הסיבה הרביעית,
שהיא נראית לסיבה המרכזית.
הסיבה השלישית היא, תראו,
אין בעולם, אני חושב, דבר שהוא מאה אחוז ברכה.
אין דבר כזה. העולם הוא מורכב.
שמעתם את זה שהעולם הוא מורכב? אתם יודעים את זה?
אני אתן לכם סיפור.
כמה סיפורים.
נגיד שאתה מחתן ילד, זו השמחה הכי גדולה בעולם.
אתה נורא שמח, מחתן ילד, זה...
אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמה?
אה? לא הוצאות, כסף, לא, מה? יוצא מהבית, יוצא מהבית.
פתאום,
הלו, הרב סולובייצ'יק אומר,
יש לו מאמר נפלא שאומר,
זו הסיבה לשנאה, למתח שקיים בין החמות לבין הכלה.
אתם שמעתם על זה שיש מתח בין חמות? מכירים את זה?
שמעתם על זה? שזה הרבה בדיחות.
אתם מכירים את הבדיחות?
אה?
איזה בדיחה אתה מכיר?
נו?
אין, אחד לקח את חמותו לטיול בנוף, עוצר נשימה.
יש כל מיני בדיחות.
אחד,
בקיצור,
יש מתח.
זה כבר כתוב בגמרא,
אבל זה גם כתוב במציאות.
לא אצל כולם.
אומרים, שמח תשמח רעים אהובים,
כשמחה אצלך בגן עדן מקדם. מברכים את החתן וקלה, שיהיו שמחים כמו אדם וחבא בגן עדן מקדם. למה הם היו שמחים?
כי לא היה להם חם וחמות.
הם היו... אז לא היה מי ש...
מה?
תמיד היה. המתח תמיד היה.
מה?
לא, הגברה כבר אומרת. במסכת שבת יש...
הגברה מתארת שמה...
מה?
שמה?
יכול להיות, כן. אה, כאילו בסוף מסכת סוטה.
כן, בת כלה וכלה בחמותה. כן, יהיה עוד יותר. אבל יש מתח. עכשיו, הרב סובייצ'ק מסביר למה המתח.
כי הוא אומר, תראה, הכלה, נגיד הייתה אישה כלה צעירה, התחתנה, יש לה בעל.
אז ילדה ילד, ועוד ילד, ועוד ילד, נהיה על ארבעה ילדים, חמישה, שישה ילדים, ילדים גדלים.
בשלב מסוים יש לך שלב כזה שבו
האישה שהיא הכי השקיעה בבית,
היא ילדה את כל הילדים וזה, ויש שלב כזה שבו,
נגיד בשולחן שבת, היא רואה את הכל,
היא רואה את החלום.
היא רואה את החלום. היא בעלה בראש השולחן, והילדים כולם בבית, והיא מכינה לזה.
ופתאום מגיעה איזה מחלואה, לקחה לה את הבן, ופתאום, האי לוקחת, האי לוקחת, האי זה,
מגיע ליל הסדר, לא, אנחנו בצד של ההורים השנה, של השלוש, של ההורים, היא ובעלה יושבים בליל הסדר, כמו שני פנסיונרים,
ומפקרים אחד ליל השני.
אז אומר סולובייצ'יק, כאילו, היא הורסת לי את המשפחה,
היא לוקחת לי אותו. על זה זה נשען, יש לו מאמר על הדבר הזה.
אז בסדר, עכשיו, מה, את לא רוצה שאני אשלח להתחתן?
את רוצה ש... לא, אני רוצה שתתחתן ותמיד תהיו פה.
שלא יהיה צד שני, שתמיד תהיו ב... זה לא עובד ככה, יש שני צדדים.
אנחנו נכון, יש תמיד התלבטות בפסח, מה עדיף?
האם עדיף שנה-שנה?
עם אחד הנשואים.
שנה אחת,
כל הנשואים אצלנו, ואז האחים גם נפגשים, רוצים להיפגש, שישו ושימחו,
שנה שנייה כולם בצד השני.
אבל אז בשנה שכולם בצד השני,
אז אתה נורא, אתה מתבאס, אתה נורא לבד.
בואי לעשות דאוג, שנה זה, שנה זה.
טוב, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
אין בעולם ברכה ללא מורכבות.
אין בעולם ברכה ללא מורכבות, נכון?
כל ברכה, אפילו חתונה, שזה רוע אחים שמח,
כולל בתוכו מרכיב של איזושהי מורכבות.
אז,
אז,
אז כשמברכים אותו בלשון שלילית,
תזרע ולא תקצר, וכל זה אומרים לו, תקשיב,
תדע לך, אל תצפו,
הוא בחור צעיר, רבי אלעזר מרבי שמעון,
אל תצפה שהחיים יהיו רק דבש וסוכר והכל יהיה סבבה והכל יהיה זורם והכל והכל.
גם כשיהיה לך דברים טובים, יהיה גם דברים מורכבים,
אל תשכח
מה לעשות?
להבחין בין
עיקר לטפל.
בין עיקר לטפל. נכון, יש צד מורכב, בסדר.
מה העיקר?
שמחה, אז תשמח.
אז תשמח.
אולי זה גם סיבה למה הם אמרו לו את הברכה בלשון שלילית.
כדי לחסן אותו. זה כמו חיסון.
מזריקים לך כבר את השליליות מראש, שאתה יודע,
אנחנו חולמים תמיד שהכול יהיה בסדר ותמיד יהיה מאושרים והכול יהיה טוב, יהיה הכול טוב. זה לא תמיד ככה.
ובכל אופן,
רובו טוב.
רובו טוב.
אז זו אפשרות שלישית. אבל אני חושב שהאפשרות הרביעית
היא נראית לי הכי נכונה והכי משמעותית לכל אחד מאיתנו,
וממש יהי רצון שנוכל לרכוש את היכולת הזאת.
אולי זה קשור למה שהיה כאן בתחילת השיעור.
זה ניסיון להתנקשות בשיעור.
אנחנו נקים ועדת חקירה.
מי עשה את זה?
תראו,
יכול להיות
שמה שהם רצו לתת לו במתנה זה לא את הברכות עצמן,
שתהיה חתן ואת זה, זה את המנגנון.
אתם מבינים?
כלומר, הם יכולים לברך אותו בצורה ישירה. יהי רצון שתהיה חתן ושיהיו לך ילדים וזה, ויהיה לך אחלה.
אבל הם רצו לתת לו במתנה את המנגנון שיודע להפוך.
למה?
כי זה המנגנון הכי חשוב של האדם בחיים שיכול להביא לו ברכה.
היכולת לראות תמונה מסוימת,
ואז להגיד, אבל אני יכול לראות את אותה תמונה
מזווית אחרת לגמרי.
אני יכול להפוך את התמונה הזאת.
אתם מכירים שיש תמונה של סבתא,
ואז הופכים לאיזה תינוק?
אתם מכירים?
אתה מכיר אליהו?
יש תמונה כזאת של אישה זקנה,
ואז, לא, אפילו, סליחה,
אפילו לא צריך להפוך, לא צריך להפוך.
יש שונה שאישה זקנה,
ואותה תמונה, אתה רואה שזה גם תינוקת?
אז אתה אומר, לא, לא רואה. הנה, תסתכל, האף של האישה זה בעצם זה של התינוק.
אה, כן, כן, כן, ראיתי.
אתם מכירים?
יש כאלה שלא מצליחים.
זה מגניב.
יש כאלה שאיך שהם, זה תלוי בדומיננטיות של העונות במוח, כל מיני דברים כאלה.
יש כאלה, איך שאתה מראה להם את התמונה ממך, כן, בטח, יש פה אישה בתינוקת, מה אתה לא רואה?
תיק, תיק, מייד הם רואים.
יש כאלה, הם ישר רואים את האישה הזקנה.
ואז אתה אומר, אבל יש פה גם,
לא תינוקת, גברת, גברת צעירה.
כן, צעירה כאילו, צעיף כזה, כאילו,
אז הוא אומר לך, לא רואה.
אז בואו אני אראה לך, אתה איתי, כן. הנה, אתה רואה, איפה שהאף, זה לא האף בעצם, זה הקצה של השיער, איפה שהזה, הצעיף שלו, זה בעצם הזה שלה.
אה, נכון, איזה יופי צעירה, נו, יופי. עכשיו אתה רואה את הזקנה? לא.
ברחה לי הזקנה עכשיו.
הוא לא מצליח לעבור, הוא כל פעם תופס תמונה, הוא נתקע עליה.
לא מצליח לעבור, ויש כאלה שהם רואים את הזקנה, וגם אחרי שאתה מראה להם את הצעירה, הוא אומר, אחי, אני לא רואה, אני רואה רק תמונה, אבל לא מצליח,
אין לו, לא מצליח לעבור.
היכולת, רבותיי, לראות
תמונה ולהצליח להפוך אותה,
היא מקור הברכה.
היא מקור הברכה. אתם יודעים, לפעמים זה מאוד מאוד קשה. לדוגמה, יש איזה טייסים,
תופעה שנקראת,
תופעה ידועה שנקראת ורטיקו,
שבעיקר זה קורה מעל הים. טסים מעל הים, ואז יש לך מים ושמיים,
והטייס, טייסים זה אנשים מאוד אינסטינקטיביים, יש להם אינסטינקט מאוד חזק,
על זה הם עובדים.
ופתאום משהו מתבלבל להם,
וזה לא שהם חושבים שהם צריכים לטוס למעלה
והם טועים, הם מרגישים.
אתה מבין עוז? הוא מרגיש פיזיקה בגוף, זה לא פה, זה כל עצמותיו תאמרנה שעכשיו המטוס טס לכיוון הים והוא חייב למשוך את הסטיק כדי להתרחק,
אבל הוא לא מבין שהוא טס הפוך,
הוא על הגב עכשיו,
ואם הוא ימשוך את הסטיק הוא ייכנס בים.
אז מה הוא צריך לעשות?
הוא צריך ללכת עם המכשירים.
הוא צריך להכיר בעובדה שהוא כרגע לא רואה את התמונה הנכונה,
למרות שזה תחושה פיזית, זה לא ידיעה,
ולעשות ביטול היש וללכת לפי המכשירים ולהציל את החיים שלו. ולא כל הטייסים מצליחים, אלה שלא מצליחים
דקאים בים.
אז לא תמיד זה קל, או לפעמים זה קשה מאוד, להפוך תמונה.
אבל אם אנחנו נצליח להפוך את התמונה,
הגענו למעיין הברכה הבלתי נגמר.
ובואו קצת ניתן כל מיני דוגמאות.
נגיד שפיטרו בן אדם ממקום העבודה שלי.
המנהל קורא לו, אומר לו, שמע,
אני...
כרגע בכלל לא משנה מה הסיבה, בסדר?
נגיד שה...
בטח אם הסיבה היא לא אישית כלפיו, יש קיצוצים וזה,
אבל גם אם הסיבה היא אישית כלפיו, תשמע, אתה לא מתאים פה, החלטנו לחתוך אותך.
זה רע אותו,
זה רע.
זה התמונה, התמונה היא, אף אחד לא יכול להיות מפוטר,
זה התמונה.
אי אפשר להתווכח עם התמונה הזאת, בסדר? זה התמונה.
עכשיו השאלה היא אחרת, האם אני מסוגל
להעניק פרשנות אחרת לאירוע?
האם אני יכול לספר סיפור אחר?
הסיפור, הסיפור הראשון הוא סיפור ידוע.
מה הסיפור?
גבר שמפטרים אותו זה כמו אישה שלא מצליחה ללדת.
אני לא שווה, אני לא מוצלח,
אני לא זה,
פיטרו אותי, מה יהיה איתי, איך אני אתפרנס,
אני אמות ברעב, אני כבר רואה את עצמי מקבץ מטבות ברחוב, כאילו הוא כבר מתחיל לפתח את זה, זה התמונה, אוקיי, הבנו, סבבה, מחיאות כפיים, סוערות.
האם אתה יכול לתת פרשנות אחרת לאירוע, תמונה אחרת?
תשובה?
כן.
אפשר.
זה דורש המון מאמץ.
הקדוש ברוך הוא אוהב אותי,
הוא החליט לשלוף אותי מכאן, כי אני בעצמי, לא היה לי את האומץ לצאת,
אז הוא עוזר לי עכשיו לצאת מפה,
הוא נותן לי עכשיו איזה 4-5 חודשים להתאפס על עצמי,
לקבל דמי אבטלה,
כדי לארגן לי מקום עבודה מוצלח יותר,
מדויק יותר,
לכישרונות שלי,
ליכולות שלי, תודה אבא.
אפשר להגיד את זה?
אפשר. עכשיו אתם יודעים שמה שיהיה,
מאוד תלוי במה תחשוב.
כלומר, אם אדם ימשיך לחשוב את המחשבות המחלישות,
המחלישות, אז זה מה שיהיה.
יהיה חלש.
אבל אם אדם מצליח להתהפך על עצמו
ולהגיד אני רואה פה משהו אחר. אתם רואים זקנה, אני רואה צעירה.
אני מצליח לעשות את ההיפוך מהזקנה לצעירה,
אז גם ככה זה יהיה.
כן.
אתה חושב שזה באמת, מקפיש אתה באמת.
הדפים פה.
אני אגיד לך, איך קוראים לך?
ליאור.
גם אם זה באופן מלאכותי,
זה גם טוב.
גם טוב.
מוח שליט על הלב.
אחרי המעשים בהקשר הזה נמשכים הלבבות.
יש לי איזה חבר שקרה לו בדיוק הדבר הזה,
פיטרו אותו מסקום עבודה, הוא באמת היה,
הוא היה הרבה זמן בבית.
אבל הוא די מהר
נתן פירוש אחר לכל הסיפור.
דיברתי איתו, תקשיב הרב, אני אף פעם לא למדתי בישיבה.
הוא סיים תיכון, הלך ישר לצבא, היה בקבע כמה שנים,
ואחרי הקבע הוא התחיל, אני בחיים לא למדתי בישיבה, אני נורא רוצה ללמוד תורה, אני החלטתי,
החלטתי
שבעצם הקדוש ברוך הוא נותן לי חצי שנה ללמוד תורה.
זה מה שהחלטתי. עכשיו, הוא פשוט
הלך, נרשם לכולל,
אפילו ביקש לקבל איזה מלגה כזאת, לא בשביל הזה, כאילו, כדי שהוא יהיה מחויב.
הוא ישב ואומר, אפילו בחודשיים הראשונים בכלל לא שלח קורות חיים. הוא אומר, אני כל החיים רציתי ללמוד תורה, קיבלתי משהו מטבח מתנה, הנה, אני...
ישב, למד, ישב, למד, ישב, בחודש האחרון התחיל לשלוח קורות חיים, נגמר, נגמרה התקופה,
הוא מצא עבודה,
אבל יותר ממה שהוא מצא עבודה, הדבר הזה, שהוא בא אליי עם חוברת שהוא הוציא.
הוא עשה חוברת בסוף החצי שנה, סיכום של כל מה שהוא למד.
הוא למד שיעורים בזה, שהוא הוציא חוברת.
אז זה ממש כאילו, וזה כאילו שינה לו את כל החיים, כי אחר כך הוא המשיך גם עוד חברותות ועוד זה.
זה תלוי באינטרפטציה שלך, בפרשנות שאתה נותן. האם אנחנו מסוגלים להפוך את התמונה, או שאנחנו אומרים, אין בעיה,
זה ככה, אתה יכול לשחק בכאילו, פיטרו אותי, נו, מה זה?
בסדר?
נכון, נכון.
הרבי היה אומר,
תחשוב טוב,
יהיה טוב.
אבל אנשים מתקשים לחשוב טוב.
סיפר לי עוד מישהו שעבד באיזה מקום מסוים ופיטרו אותו.
הוא אמר לי, תקשיב,
כשהוא פיטר אותי, כבר בשיחה אמרתי לו בלב תודה.
כבר בשיחה, כי אני ידעתי שבגלל המבנה של האישיות שלי, שאני אדם כזה לויאלי וזה, אני לא הייתי מתפטר בעצמי.
אבל לא היה לי טוב שם.
וממש, לא אמרתי, אמרתי לקדוש ברוך הוא, תודה, הצלת אותי מעצמי, כי אני בעצמי.
כלומר, יש מקומות שזה מאוד מאוד חזק, ויש מקומות שזה לא כזה חזק, אבל אתה אומר, אוקיי, אם אני אעניק את הפרשנות, זה...
בואו ניתן עוד דוגמא.
אדם הפסיד כסף.
קראתם פעם שהפסדתם כסף?
מה?
יפה.
אתה מבאס?
אני מבאס לעשות כסף.
יפה.
האמת שכן, גם אני ישנה הפסדתי כסף.
במקום להגיד הפסדתי כסף, אפשר להגיד מה?
כפרת עוונות,
או שכר לימוד.
שכר לימוד.
כמה שווה לך לשלם
כדי לעבור את ההתנסות הזאת,
שעוברים אותה באופן שעברת רק אם התחככת במציאות וזה?
זה שכר לימוד.
רגע, אם זה שכר לימוד,
אז בוא'נה, יכול להיות שזה מה?
שזה בכלל לא יקר בשביל שכר לימוד.
יקר על לימוד. אה? יקר על שכר לימוד.
השאלה מה?
אתה מבין? השאלה מה?
זאת אומרת, יכול להיות
שהכסף הזה שהפסדתי,
אבל הדברים שהפקתי מההפסד הזה,
הלמידה ומה שלמדתי על עצמי,
זה דברים שאם הייתי צריך לקנות אותם,
אני אומר,
אם אדם היה צריך לשלם, נגיד, על כל המיומנויות שהוא רכש בצבא,
לקנות אותם באזרחות,
יכולת עצמאות, ניווט, הובלה, פיקוד, אחריות, עוז, גבורה, התגברות על כל מיני קירות שחשבת שבחיים לא תעבור,
וזה היה לו מלא כסף הדבר הזה. היה חתיכת אירוע,
נכון?
ועד פה אתה, מה זאת אומרת?
לפעמים אדם, הפסדתי כסף. אוקיי, הפסדתי, נכון, אבל אני לא בטוח שהפסדתי.
יכול להיות שמה?
שהרווחתי. היה פעם איזה תלמיד כאן במכון שהוא היה אומן,
הוא לא כל כך ידע לתמחר את העבודות שלו.
ופעם בא אליו איזה מישהו ואמר לו, שמעתי שאתה אומן וזה, אפשר לראות את העבודות. הוא אמר כן.
אז הוא ירד את העבודות, הוא אומר לו, כמה זה עולה? הוא אמר, זה עולה 3,000, זה עולה 4,000, זה רק במחירים, לא...
אז הוא אמר לו, זה המחירים? כן.
הוא אמר, אפשר ללחוץ יד? לחצו יד.
אני אמר, תראה, אני קצת מבין בתחום הזה, מה שאמרת לי 3,000, 30,000.
מה שאמרת לי 4,000, 40,000. זה המחירים של העבודות שלך.
עכשיו אני אקח אותם במחירים שאמרת לי,
כי ההיצע שהבאתי לך, שכר לימוד, אתה תרוויח מזה הרבה יותר.
תעשה גלריה, אני אביא את החברים שלי ו...
אז לפעמים, זה תלוי בנו, אתה יכול להגיד, אה, זה באסה, הפסדתי כסף, אתה יכול להגיד, לא הפסדתי כסף.
השקעתי,
השקעתי במשהו, ו...
ומה?
ושכר לימוד.
שכר לימוד במה? לא לעסוק ב... לאבא, וכל מיני דברים כאלה. בסדר, הפסדת פה, אז אתה תיזהר פעם הבאה לא להשקיע בזה, אולי...
אז זה גם דוגמה.
מחלה, לא עלינו, שתמיד נהיה בריאים.
תמיד.
תמיד נהיה בריאים, אבל לפעמים כשאדם חולה,
מה קורה לו?
הוא עוצר.
הוא עוצר.
פתאום הוא עוצר.
פתאום הוא שם לב למשפחה, לילדים.
פתאום הוא שם לב שהוא השקיע את עצמו,
קבור בעבודה כל החיים.
הגוף עשה איתו חסד.
הגוף עצר אותו, אומר לו, אחי, תעצור, זהו, אתה הגזמת נשמה, אתה הולך כיוון לא טוב.
אז אתה יכול להתלונן,
אתה יכול להפוך את התמונה, להגיד, קיבלתי מתנה,
עצרו אותי, אני עצמי לא יכולתי לעצור, עצרו אותי.
היכולת להפוך תמונה היא עצומה.
וניתן לכם עוד דוגמה.
נגיד, איחרת לפגישה.
הבת שלי ביום שישי הייתה צריכה לקום לעבוד, היא סידרה את עצמו איזה עבודה במקום,
לא קמה.
היא שמה טלפון, אחותה הגדולה, בבוקר לקחה את הטלפון, שמה אותו במקום אחר, הטלפון העיר אותה, התקשרה והפסידה את זה.
ועשה, גם הפסידה כסף,
וגם, כאילו, עכשיו לא ברור שייקחו אותה אחרי שהיא לא קמה, וזה.
טוב, אז אייחר.
כשאתה מאחר למקום ואתה משלם מחיר על האיחור,
אתה גם צריך להתנצל שלא הגעת,
אתה גם מפסיד כסף על הדבר הזה.
זה צרוב בך.
זה חתיכת לקח שצרוב בך, אתה לא תשכח אותו.
אז יכול להיות, בוא נהפוך את התמונה, יכול להיות שאיחרת פה למשהו שהוא חשוב, אבל הוא לא מאוד חשוב,
כי עכשיו הלקח הזה נצרב לך,
ויכול להיות שבעוד זמן זה את תצטרכי להגיע לאיזה מקום, ואז
הלקח הזה שלמדת ישמש אותך במקום שזה חשוב באמת.
אתם מבינים?
כלומר, היכולת הזאת היא לראות בכל דבר את פוטנציאל הברכה שיש בו, ולהפוך את התמונה, למרות שזה קשה, יש כאלה שמתקשיבים להגיד, לא, זה היה דפוק, ואני יודע...
שנייה.
על מה זה נשען?
זה נשען בסוף על נקודת אמונה מאוד מאוד יסודית.
ומה היא נקודת האמונה?
נקודת האמונה היא שהשם יתברך הוא מקור הטוב
וחפץ הטוב להיטיב ולכן אם קורה לנו דבר טוב זה מה השם יתברך אם קורה לנו דבר רע
אז זה לא רע זה טוב בתחפושת עכשיו הרע הזה מחכה שתצליח להפוך אותו
לשנות אותו כדי מה? כדי שתראה את הטוב שטמון בו
וזאת מיומנות שהם מנסים ללמד אותה את הבן של רבי שמעון כי זו מיומנות הכרחית
אם אדם מצליח להגיד אוקיי אם קרה לי איזה משהו
לא יודע, לפעמים אתה מפסיד אוטובוס, אהלן, איחרת, כל מיני דברים כאלה שאתה אומר, רגע, שנייה, אם זה קרה,
בוא נראה עכשיו
מה אני לומד מזה.
לפעמים אני אלמד מזה,
פעם באה לגזור את הזמנים בצורה יותר מדויקת.
לפעמים אני אחפש למה איחרתי, יש פה בטח איזו ברכה שצריכה לצאת מן הדבר הזה. כל מיני דברים יכולים לקרות,
מפה ומשם, לכאן ולשם,
אבל היכולת להצליח לראות את העולם לא מהתמונה הרגילה. אוקיי, זו התמונה הרגילה, בסדר גמור. אגב, אפשר גם לתרגל את זה ממש, נכון? איך?
אפשר לתרגל את זה פיזית.
נגיד, אפשר לשכב על, במדבר, אפשר לשכב על גבעה,
עם הראש ככה קצת כלפי מטה,
ואז אתה כאילו רואה את העולם מלמטה למעלה רק כוכבים.
אפשר לעמוד על הראש ולהסתכל איך הדברים נראים.
כאילו, אתה פתאום
יכול להסתכל על דברים ולראות איך הם נראים כאילו מ...
נכון?
פיזית.
נגיד אפשר להסתכל בטלוויזיה,
להוריד את הווליום לאפס,
ולדמיין שהם אומרים שיעור בגמרא.
אתה רואה פוליטיקאים בכנסת, נגיד,
להוריד את הווליום לאפס,
אומרת הגמרא, מה נראה לך עם הסוגיה?
אני ככה מגניב, אתה כאילו,
עולם אחר,
נכון?
בוא נתרגל, לראות את התמונות, כאילו הכל יכול להיות.
אתה מתרגל להיות מישהו כאן הזכיר, לא זוכר מי שהזכיר, מי הזכיר?
את מה?
כן, כן, מגניב, כן.
אז זה מין מנגנון כזה, לא יודע אם מישהו הזכיר פה את המילה גמישות,
פה זה היה בשיעור, לא זוכר איזה שיעור, פה?
גמישות.
גמישות זה לא רק גמישות גופני, שזה גם דבר חשוב.
גמישות נפשית.
להצליח להסתכל על סוגיה מכל מיני זוויות, חלקן מפתיעות.
אני אתן לכם עוד דוגמה.
אני חושב שזה מדרש שהזכרנו פה. יש מדרש,
אני אתן דוגמה ועוד סיפור ואז בזה נסיים.
יש מדרש
שהרבה שנים הוא
היה לי כאילו איזה, עיצבן אותי, כן? איזה התקוממות
כנגד המדרש הזה.
המדרש אומר שיש שלושה אנשים
שאם הם היו יודעים מה הם עושים, הם היו עושים את זה אחרת.
מי הם האנשים?
ראובן, ראובן, אהרון ובועז.
אם היה ראובן יודע שהכתוב מכתיב עליו, הישמע ראובן והיצא ליום מידיו,
הוא לא היה הולך ולוקח את יוסף וזורק אותו לבור כדי להציל אותו, היה לוקח אותו על הכתפיים ולהביא אותו ליעקב.
אם היה יודע אהרון שהכתוב מכתיב עליו שהוא יוצא למשה, הנה אהרון אחיך הלוי, ידעתי כי יצא אצל לקראתך ורעך ושמח בליבו.
אם היה יוצא עם תופים ומכונות למשה רבנו.
אם היה יודע בועז שהכתוב מכתיב עליו,
טוב, הוא היה עושה לה מנגל על האש, לא נותן לה שלווה, חיטה כלויה באש. הוא היה עושה לה מנגל 300 גרם, well done, משנת זדנים.
זה היה המדרש.
זה מדרש נורא מעצבן.
אימא ידעה, הוא לא ידע.
אם הייתי יודע את המספרים של הלוטו היום שמחר, הייתי מיליונר כל שבוע, אבל אני לא יודע.
אז מה המדרש רוצה להתאים איתה?
אז האמת שזה חבר פעם, למדתי את זה, הוא העיר את אליי, והוא אומר, המדרש אומר ככה.
באמת,
בתמונת המצב
של ראובן, אהרון ובועז,
הם עשו את המקסימום.
כלומר, ראובן אומר, אני האח הבכור.
זה עדיין לפני שהוא הודח.
אני האח הבכור.
אני יוסף נורא מעצבן את כולם.
מה זה לארג' אני מציל אותו.
יוסף, מבחינת ראובן, הוא פרט בסיפור שלו. הסיפור זה ראובן, אני האח הבכור. יוסף, הוא יהיה עוד איזה שורה ברזומה שלי. הצלתי גם את יוסף.
אהרון אומר, אני המנהיג של עם ישראל. אני 60 שנה במצרים.
אני,
אני, אז עכשיו משה אח שלי שהיה פה פעם בגיל 20 ונעלם ל-60 שנה וחוזר,
אני יוצא לקראתו.
אני לא אומר לו איפה היית, אני יוצא לקראתו. אבל משה הוא פרט בסיפור שלי.
ובועז, שהוא השופט,
הוא אומר, אני השופט.
אני, מה זה נחמד?
אני, יש פה איזה נערה,
מואבייה, גויה בינתיים, שזה, אני מתייחס אליה וכל זה.
הם עשו את המקסימום בתמונת המצב שהם ראו.
אבל מי אמר שזו תמונת המצב?
יכול להיות שמה?
שהתמונה היא הפוכה, שראובן הוא פרט בסיפור של מי?
הסיפור הוא יוסף בכלל, לא ראובן. יוסף הוא יציל את עם ישראל וראובן.
יזכרו את ראובן כי הוא יציל את יוסף.
בסדר?
ושאהרון הוא פרט בסיפור של משה. משה הוא העיקר.
ובועז הוא מה?
הוא פרט בסיפור של רות, שיהיה סרט השמן.
זה כמו נגיד המלמד של הרב עובדיה בכיתה א'.
אז המלמד של הרב עובדיה בכיתה א', זה יוצא על הרב עובדיה, כן?
או הערבייה, לא משנה.
אני המלמד, יש פה ילדים בכיתה א', אני הסיפור פה,
אני המלמד והם הילדים, מה פתאום,
בעוד 40 שנה יגידו, אתה יודע, זה היה המלמד של הרב עובדיה,
מה אתה אומר, תספר לנו איך הרב היה כשהיה קטן, לא ישאלו אותך איזה מלמד היית, זה לא מעניין, איך הרב היה כשהיה קטן, אתה היית ראית אותו בכיתה א',
אתה חלק מהסיפור שלו, לא הוא,
בסדר?
אז אנחנו יושבים פה בכיתה, אני פה יושב על הכיסא וכל זה, ואתם פה תלמידים, מי אמר שזה הסיפור?
אולי הסיפור פה שעוד איזה 15 שנים פה ראוי יהיה, לא יודע מה, טייקון, זה יהיה זה, ואני אבוא אליכם.
אולי אתם הסיפור ולא אני בכלל.
אז היכולת לראות את הסיפור בזווית שונה, מה היא תיתן?
אני אשקיע טיפה יותר,
אני אתייחס הרבה יותר ביראת הכבוד, יראת הרוממות.
זו מחשבה שכל אחד צריך לחשוב כשהוא ניצב סביב זה תמונה מסוימת,
אולי זאת לא התמונה בכלל.
בטח כשהתמונה היא, כשאני מסב את עצמי במרכז, אולי המרכז הוא הפוך, בסדר?
היכולת לשחק עם הזוויות, עם התמונות, עם הזה,
היא יכולת בלתי רגילה.
היא דורשת גמישות. תראו כמה, אפילו המעבר שעברנו מבית המדרש מהקדימה הזו,
גם כן היה צריך איזושהי גמישות, נכון.
יש לי חבר שהוא רבי משוואה תיכונית, אני מאוד אוהב אותו.
אז הוא מתחיל את השיעור הראשון שלו בכיתה,
כל שנה הוא מתחיל,
התלמידים כאילו ככה כמו שזה, והוא עומד מאחורה ומדבר.
מדבר, מתחיל את השיעור.
הם סורבים את הראש וזה,
והוא ממשיך לדבר.
אתה יכול לעבור קדימה, אנחנו, הצבא.
אז הוא עובר קדימה, אומר להם, תזכרו,
שעברתי לכאן, רק בגלל שאתם ביקשתם.
כי מבחינתי אני בצד שלכם.
אני לא מולכם, אני איתכם.
קשה לכם, אז אני מוכן לעבור לכאן. אבל אני רואה את הכיתה, התמונה שאני רואה את הכיתה,
זה לא מורה מול תלמידים, זה אנחנו ביחד.
אנחנו ביחד.
עכשיו עשו סרט על המדרשייה, איך המדרשייה התפרקה,
ושראה את זה. זה היה עצוב מאוד, כן?
אז כאילו,
ה-DNA של המוסד היה כזה שהתלמידים נגד ההנהלה.
כאילו זה היה ה-DNA,
וכל עוד הרב יוגל היה חי והיה ככה, אז זה היה מוחזק.
התלמידים נגד ההנהלה, לא עושים שביתה פעם, אני זוכר, החבר'ה שלי בוחרים, אבל היה מוחזק.
ברגע שהרב יוגל נפטר, זה נהיה, זה התפתח לוונדליזם ולאליבות,
זה פירק את המקום מבפנים.
וכמה שהנהלה לא ניסתה לעשות את זה,
זה הכל, חייבים להילחם, אין מה לעשות, לא משנה כמה שאתם נחמדים, זה ה-DNA של המקום, שנלחמים.
אז אתה לא יכול לשנות את התמונה, כל אחד מתעקש במקום שלו.
פתאום מורה אומר לך, תשמע, אני לא פה, אני בעצם שם.
אני עובר לפה כי ביקשתם,
אבל אני מבחינתי רואה את עצמי כחלק, אני איתכם.
היכולת שלנו להחליף פוזיציה ולראות את אותו אירוע מזוויות שונות, היא, היא הברכה.
היכולת להפוך,
היא הברכה. ולכן הם אמרו לו את הדבר הזה, כי
הרבה יותר מהברכה עצמה שהם בירכו אותו,
הם רצו לברך אותו במנגנון.
היכולת הזאת היא להסתכל על דברים ולהגיד, רגע, אולי אני יכול לראות אותם מזווית שונה. את אותו דבר שהוא כרגע נראה לי
מצער ולא טוב,
אולי אני אסתכל עליו רגע בזווית שונה,
ואני אצליח לראות ממנו איזה ברכה,
מתוך נקודת הנחה שהקדוש ברוך הוא לא מחפש לדפוק אותנו מאחורי הסיבוב.
מחפש, אתם יודעים, אפילו לפעמים אדם מקבל קנס,
שוטר,
שוטר דופק לו קנס אלף שקל לטלפון או משהו כזה, והוא מתבייס בכל זה.
שנייה.
השוטר הזה זה אליהו הנביא.
הוא נשלח לעצור אותך שנייה לפני שאתה עם העיניים בטלפון דורס איזה ילד חלילה אצלך בשכונה.
שאז
כל חיי אחד תצטער על זה.
תגיד לו תודה, תנשק לו את הידיים, תשלם את הכסף בשמחה.
כי יש דברים שאדם לא זוכר אם זה לא כואב לו בכיס.
זה מה לעשות.
אז קיבלת מתן.
לשנות את התמונה.
לשנות, לשנות, לשנות.
שנזכה על הגמישות הזאת, יאמן.
שאני מברך אתכם.
תגובה אחת
נראה לענ”ד שדף המקורות לא קשור לשיעור הזה