טוב רבותיי שלום צהריים טובים אנחנו היום בשיעור מיוחד למגילת רות
בדרך כלל יש שנים שאנחנו לומדים סדרה
יש שנים שיעור חד פעמי כזה אז היום אנחנו בשיעור חד פעמי
קודם כל נביא גאולה לעולם ונגיד שחלק גדול מהדברים שנלמד כאן ביחד שמעתי מחבר טוב ידידיה משולם ממי שמכיר מאיתמר מהגבעות
היה אצלנו בקהילה העביר שיעור נפלא על מגילת רות
ואני שמח להעביר את זה הלאה, כי זה נראה לי חומר טוב.
בסדר?
ידידי המשולמי, מי שמכיר מאיתמר, כן.
אז אם יש טענות, זה אליו.
אנחנו נעסוק היום בפרק ג' בעיקר, בסדר?
נקראת הפסוקים,
הנחת המוצא שלנו היא שהפסוקים הם באים
לא להסתיר אלא לפרש, אלא ל... כן?
וצריך לקרוא מה שכתוב.
זה הנחת העבודה, פשוט לנסות להבין מה שכתוב.
הרבה מאוד פעמים אנחנו רואים שמדרשי חזל הם בעצם
ממש נעוצים בעומק עומק הפשט ונותנים לו איזה קומה נוספת.
בואו נראה.
אני רק עושה לכם תקציר של האירועים עד עכשיו.
נעמי הגיע יחד עם רות.
רות מלקטת בשדה של בועז, בועז מכיר אותה, מזהה אותה.
כולם יודעים את המעשה הגדול שהיא עשתה, שהיא הלכה עם נעמי וויתרה בעצם על חיים שלמים
במואב,
וזה נראה שבועז עוזר לה. כלומר, הוא גם מדבר איתה, גם מכיר לה טובה, גם נותן לה כולל כלי, נכון? ויצבות לה כלי בתאכל,
וגם כנראה הוא מציע לה עבודה,
כי כשהוא אומר לה,
גם כי אמר אליי, אם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כילו את כל הקציר אשר לי,
בעצם מציע לה להיות לוקטת אצלו בשדה. כלומר,
היו, כמו שיש קוצרים, יש גם לוקטים.
אז היא תהיה לוקטת, ואחרי שיגמר הקציר, אז הוא יעביר אותה לבציר וכו', כאילו הוא מציע לה סוג של איזושהי עבודה, משכורת קבועה.
להחיות אותה, אז מבחינת בועז, הוא מבחינתו לקח אחריות וכן זה הדרך.
נעמי, זה לא מספק אותה,
והיא חושבת שבועז צריך לעשות יותר.
מה הוא צריך לעשות?
כרגע לא ידוע.
בואו ננסה להבין מה כתוב.
פרק ג', ואתה אומר לנעמי חמותה, בתי הלא אבקש לך, מנוח אשר ייטב לך.
ועתה, הלא בועז מודעתנו אשר ראית את נערותיו, הנה הוא זורע את גורן השעורים הלילה.
ורחסת וסחת ושמת שמלותייך עלייך
וירדת הגורן, יש פה קריבי כתיב ידועים, שכאילו בעצם,
זה נעמי הייתה אמורה לרדת, זה נעמי, אבל נעמי כבר היא לא יכולה ללדת, אז רותי בעצם היא המחליף שלה.
אל תיבדי לאיש עד כלתו לא יכול ולשתות.
באי בשוכבו וידעת את המקום אשר ישכב, שם הוא באת וגילית מרגלותיו ושכב, והוא יגיד לך את אשר תעשין.
בת אומר אליה כל אשר תאמרי, יש פה גם כן קריבי כתיב,
כל מה שאתם אומרים אליי אעשה, אבל
לא כתוב,
כן, לא כתוב כלום.
ותרד הגורן ותעש ככל אשר ציווה תחם אותה. ויאכל בועז וישת וייטב ליבו, ויבוא לשכב בקצה הערמה, ותבוא בלט ותגל מרגלותיו, ותשכב.
ויהיו וחצי הלילה, ויחרד האיש וילפט, והנה אישה שוכבת מרגלותיו.
ויאמר מיעט, ותמרה נכירו את אמתך, ופרסתה כנפכה על אמתך,
כי גואל עתה.
תזכירו את הפסוקים האלה טוב טוב אנחנו נצטרך אותם בהמשך
ויאמר ברוכה את לאדוני ביתי הטבת חסדך אחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים עם דל ועם עשיר ועתה ביתי אל תראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי
כי יש את חי לאט
ועתה כי אם אמנם כי אם גואל אנוכי וגם יש גואל קרוב ממני לי נא הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל
ואם לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך נוכיח אדוני שהחווי עד הבוקר
עוד פסוק אחד ואז נעצור
ותשכב מרגלותם עד הבוקר בתקום בטרם יכיר איש את רעהו בתום ויאמר אל יוודא כי בא האישה הגורן. טוב, עד כאן.
עכשיו אני שואל אתכם שאלת פשט.
מה נעמי רצתה שרות תעשה?
למה היא שלחה אותה אל הגורן? מה נראה לכם?
מה?
איך?
תסביר טיפה יותר.
או!
כאן יש יהודי מפוכח,
כאן יש יהודי רציני,
זה נראה על פניו שהיא שולחת אותו כדי לפת... את נהרות, כדי לפתות את בועז, נכון? זה ה... מה?
דיברנו בלשון מכיר. לא, זה חשוב שנדבר בלשון ברורה, בסדר?
חשוב שנדבר בלשון ברורה בהקשר הזה.
שכן,
למה? מה העניין?
בועז לא...
לא כאילו,
זה נראה שהוא מסתפק במה שהוא עשה בפרק ב',
הוא לא מתכוון לנוע קדימה, ועכשיו אנחנו נכריח אותו.
תכריח אותו לנוע קדימה, יהיה פה ילד מהאירוע הזה,
הריון,
ואז הוא יהיה חייב להגיב לדבר הזה, בסדר?
זה, מה, מה אתם רואים על זה?
זה עובר חלק בגרון?
מעשה כזה?
מה?
חלק לא.
עושה מפוקפק. מה?
נכון.
בסדר?
השאלה שאתה שואל, אפשר לענות עליה, כי ראתה שבועז מגלה יחס חיובי,
ושהוא לוקח אחריות ושהוא משבח אותה, אז יש פה פוטנציאל.
תראו, בואו נלך רגע לכיוון ש... עוד פעם את השם שלך, רק מחילה, כבודו.
שם?
זאב, שזאב אמר, זה אלי ואנווהו.
חשבתם עוד זאב.
שאמר זאב, בואו ננסה רגע לזרום עם זה.
ובעצם מה שזאב אומר לנו, שיש כאן שחזור של מעשה יהודה ותמר.
זה פשוט שחזור.
כבר היה לעולמים.
היה כבר לעולמים.
אירוע דומה,
אישה שממתינה, שמישהו ייקח עליה אחריות, מישהו יגיד משהו,
יעשה משהו,
וזה לא קורה, יהודה כאילו מורח אותה, נכון?
תשבי עד יגדל של הבנים, ויגדל ויגדל, וגם בועז אומר לה, כן, קציר חיטים, קציר שעורים,
יכול להיות שבועז אמר לה, תשמעי, אני אולי, אבל הוא כאילו,
קציר סירים, קציר חוטים, בציר הענבים, עונה עוברת ועונה עוברת וכלום, לא קורה,
ואז תמר עושה מה שהיא עושה,
והיא בעצם מעמידה זרע מיהודה חלף הבעלים שמתו לה.
אני אומר,
גם אם נלך לפי השיטה של זאב,
שזה מה שאני חשבתי לאורך הרבה מאוד שנים, אני עדיין לא חושב שזה,
זה עדיין נראה לי פירוש שהוא ודאי מקובל ונכון,
אבל חשוב מאוד להשוות את זה עד הסוף למעשה תמר.
עד הסוף.
כי המעשה הוא מעשה בזוי.
המעשה זה גנבת זרע.
מעשה הוא מעשה...
תעשה לא ראוי.
מה?
מי?
רגע, רגע, רגע, מה, כבודו, היא באה אליו בלילה, אני אומר לשיטת זאב, אני אחרי זה אגיד משהו אחר, אבל היא באה אליו בלילה,
מפתה אותו, רק הוא והיא, אף אחד לא רואה, אף אחד לא ידע, אף אחד לא זה.
זה לא במרמה, אבל זה בפיתוי, בסדר? זה לא במרמה, אבל זה פיתוי, בסדר? זה כאילו היא... מה?
מה זה?
בהמשך אולי נלך בכיוון הזה, אבל כרגע אנחנו הולכים בכיוון של זאב, שהיא, לכאורה, נעמי, שולחת אותה,
לפתות אותו, להעמיד ממנו, ואז היא אומרת, את תהיי בהריון, ואז היא חייבה לקחת עליך אחריות.
אני אומר, יש גם כאילו, אפשר להשוות את זה.
רות היא כמו תמר, נכון? רות ותמר הן אפילו אותן אותיות,
מחלון וחיליון זה ער ועונן,
בועז זה יהודה,
ונעמי, מי זה נעמי? נעמי זה המלאך שמגלגל את הכל, בסדר?
אני אומר, אין בעיה. בואו נשווה, גם אם נשווה את זה לתמר,
צריך להשוות את זה לתמר עד הסוף.
חוץ מההבדל בין מ' לו'.
תמר, היה שם עניין של מוות,
שהיא כאילו הבעלים הקודמים שלה, ורות היא ו' החיבור.
אז זה שתי אותיות מתוך שלוש אותו דבר, נכון?
כן, אז כבר העיר על זה, העיר על זה.
לא, היא לא מזה... שנייה, שנייה, שנייה. רגע, רבותיי, אני מבקש, רק בבקשה אחת פשוטה, בואו נקרא את הפסוקים.
אתם כבר כאילו עשיתם איזה שידוך,
והכל זה, ורדר ריחוש.
בצדק, מה נעוני רצתה?
יפה, וגם ברמת הביצוע,
רות באה ושוכבת ליד בועז בלילה, הוא לא יודע מי היא.
ואם זה היה מתגלגל,
והמדרש מתאר כאן שהוא היה צריך להתמודד עם מצרו הרע וכולי, ולהישבע לו, וכן על זה הדרך,
והוא בקלות יכול להיות איתה, בלי שהוא אפילו יודע מי היא, כי חושך ולא מכיר, וכן על זה הדרך, וזהו.
רק מה, הוא מתגבר, ואז הוא שואל, מי את? אז היא אומרת לו, אנוכי רות, והיא אומרת לו,
הוא פרסתה כנפך על עמתך כי גואלה אתה, בוא תחתן איתי או משהו כזה, והוא אומר, בסדר, אוקיי, אני באמת, בואי נימנע ממעשה,
תלכי מכאן לפני שאף אחד, מישהו ידע, והוא אומר, אנחנו נברר את הסוגיה, נעשה את זה כמו שצריך. כאילו,
זה כמעט נהיה מעשה יהודה ותמר, אבל בסוף זה לא, בסוף זה לא.
אני רק רוצה להגיד ש...
בואו, אני רוצה רגע להוציא גם את נעמי,
גם את נעמי בסדר. בואו, גם אם נשווה את זה למעשה יהודה ותמר,
יש נקודה מאוד חשובה במעשה יהודה ותמר, שאני חושב שלא שמים אליה לב,
והיא משנה את המעשה הזה מן הקצה אל הקצה, מן הקצה אל הקצה, גם אצל תמר וגם אצל יהודה.
תמר מתחפשת לקדשה על העיניים,
מגיעה אליה יהודה, נכון?
והיא, בסדר, הוא בא עליה,
ואז היא אומרת לה, טוב, תן לי ערבון, מה הוא נותן לה?
את המטה, החותמת והפתילים, את התעודת הזהות שלו, את הכרטיס אשראי שלו ואת הרישיון הנהיגה שלו,
נכון?
שלושת המרכיבי זהות הכי זה.
עכשיו היא מחזיקה בכיס, מה היא מחזיקה בכיס?
הכל בסדר, מה שלא יהיה, היא מוציאה, חבר'ה, זה זה.
ויהי כמשלוש חודשים, ואומר ליהודה, הנה הרע תמר כלתך, הנה ילד, נכון?
יש שם, הנה, וגם הרע לזנונים.
נכון?
יפה.
עכשיו, תמר אין לה בעיה, היא מחזיקה תעודת ביטוח.
אומרת שהם זנונים, חבר'ה, הנה.
אבל מה היא עושה?
מה היא עושה? תמשיכו את הפסוקים.
מה? מה? לא את האפשרות. את מה היא נותנת לו?
את מה היא נותנת לו?
היא נותנת לו את ההוכחות. היא שולחת לו את המטה. היא שולחת לו.
היא אומרת לו, נכון? כתוב. איך כתוב שם?
ותשלח.
ותשלח. איפה זה?
היא מוצאת איש אחי אל חמיה לאמור, לאיש אשר אלה לו, אנכי ערה.
ותאמר עקרנא למי החוטא בתפנים בבתי האלה. היא שולחת לו את זה.
הוא יכול להעלים את זה. הוא יכול להעלים את זה. מי עושה דבר כזה?
את מחזיקה את הראיות, אצלך בעיה, תוציאי, תגידו לחבר'ה, הנה זה אצלי. היא לא מוציאה, היא שולחת לו. אומרת לו, אתה תבחר.
עכשיו אני רוצה גם טיפה למתן איזה,
אתה אומר לעצמך, יהודה הודה שהוא בעל, תמר.
זה הכי עלה על דעתנו שיהודה ייתן לאישה להישרף בהיריון?
יש כאלה שמפרשים, וזה נראה לי, נדמה לי, הרשב״ם,
שאם הוצא את הכוונה שהיו נוהגים למי שהיה לה פגם בכבוד המשפחה, היו עושים לה איזה סימן קטן כזה, קביעה על המצח.
זה מה שלא, אף אחד לא הורגים פה אף אחת, היו, התנהגת לא יפה,
עושה לך סימן.
זה עד היום נהוג בכל מיני תרבויות, לכן זה הדרך.
אז זה לא שהיה כאן איזה, כי אם זה סכנת נפשות, אז ברור שיהודה לא ייתן שיהרגו, זה פשוט, זה לא שבח שהוא יהודה בדבר הזה.
אלא,
אז היא אומרת לו, אני לא אגיד כלום.
אני לא אגיד כלום. זה שלך.
אתה יכול להודות,
לקחת אחריות
וכל זה,
ואתה יכול להודות. לי יהיה סימן קטן, אני אסתדר עם הסימן הזה, בסדר, אני...
עכשיו, יש הרבה מדרשים, יש הרבה מדרשים, אני לא עכשיו...
ואני לא באתי, אלה יושב פשוטו של מקרא.
פרי היא אישה גדולה מאוד. אישה ענקית? מה, אז סתם היא ילדה את המשיח פרץ וזרח? אישה ענקית, אבל לפי זה גם יהודה הוא אדם ענק.
כי היה לו, הוא יכול היה להעלים את זה בצ'יק.
ותירוצים הלכתיים, אין לי מנהיג גדול, אני אדם גדול,
אין לי פה איזו תקלה,
אם הייתי יודע שאתה אמר לא הייתי בא אליה בכלל, גם היא הכשילה אותי,
בסך הכל מה יקרה, קביעה קטנה וזה, מעלים.
יהודה לוקח את הראיות, אומר, היא צודקת, צדקה ממני, כשהוא מחזיק את הראיות אצלו.
כלומר, בסוף מעשה תמר ויהודה הוא מוסרי, כלומר, אמנם הוא לא ידע, אבל אחרי זה היא נותנת לו את האפשרות לבחור.
תבחר האם אתה לוקח אחריות או לא לוקח אחריות, והוא בוחר לקחת אחריות והיא נותנת לו את הראיות.
מה שהבאת לי כך, אני לא משתמש בזה נגדך.
נכון? זה כמו איזו אישה, לא יודע, צילמה איזה מישהו בסתר,
הם אמרו, תראה, הנה, אסר את עצמך, אני לא אשתמש בזה.
אתה תבחר אם להודות או לא.
אז גם אם אנחנו משווים את המעשה הזה למעשה יהודה ותמר,
זה ברור שרות לא הייתה,
רות לא הייתה משתמשת בזה נגד בועז, אלא הייתה אמות אותה, אני אתן לך, זה אני הייתי שם, אבל תיקח אחריות אם אתה רוצה או לא. אם לא, אני אסתדר.
בסדר? זו אפשרות אחת.
אבל יש אפשרות נוספת,
שכאן בפסוקים האלו באמת,
הדעת נוטה לכאן או לכאן.
אבל בהמשך אתם תראו מיד שהמגילה נוטה בחוזקה מאוד לכיוון השני שכרגע נציע,
שכמו שאמרתי לכם למדתי אותו מפיו של ידידיה משולן.
תראו,
שימו רגע בצד את האפשרות
של חתונה כן או לא.
כרגע
עוד לא ידוע אם בועז יכול להתחתן איתה או לא. עוד לא ידוע.
כי כדי להתחתן איתה אז צריך לעשות כאן איזה תהליך בבית הדין
שבו יברר את כל סוגיית המואבי והמואבייה, סוגיה חדשה שלא באה עדיין לדיון, מפני שאתם יודעים שאתה דן בעניינים בהלכה רק כשיש לך שאלה, אתה לא עושה תשובה בלי שאלה.
אז מעולם לא הייתה שאלה על מואבי שבא להתגייר, למה שמואבי יבוא להתגייר? זה בעצם,
רות היא המואבייה הראשונה שבאה להתגייר, אז צריך לברר את הסוגיה הזאת, בסדר.
הם התחתנו עם גויות, ברור.
למה הם מתחתנים עם גויות? הם צריכים שאלה, הם נעשים מואביות,
הם התחתנו עם גויות, מה לא מובן?
הם התחתנו עם גויות, הם לא גירו אותם.
התחתנו עם גויות, זה פשט המגילה.
איך הם יכלו לגייר אותם עם הלימוד של עמוני ולא עמוני, אוהבים למביאה, זה בועז למד את זה.
בועז הוא חידש את ההלכה הזאת, זה עוד לא היה בעולם.
למה אדם צריך להעלות שאלה אם הוא רוצה להתחתן עם גויה?
מה השאלה?
היא גויה!
אני לא מבין מה שאתה שואל, עזרא.
אני לא מבין מה אתה שואל.
אז, טוב.
התחתנו עם גויות, מה לא מובן, התחתנו עם גויות. כשיהודי בא להתחתן עם אמריקאית, עכשיו הוא לא רוצה לגייר אותה, אז אתה שואל אותו למה לא גיירת אותה?
הוא אומר, אני לא רוצה לגייר אותה, אני רוצה להתחתן איתה שהיא גויה.
בפשט, יש דעות בחזלתא תמצא, אבל בפשט הפסוקים, בפשט הפסוקים,
בייסו להם נשים מואביות, גויות.
וגם, אני אומר עוד פעם, לא יכול להיות שגיירו אותם עם כל האפשרות לגייר אישה מואבית,
מי שחידש אותה, זה מי?
זה בועז.
זהו.
הלאה.
תראו,
אז אני אומר,
זה לא ברור, אבל גם אם אתה לא מתחתן עם מישהי,
אבל אתה רוצה לקחת אחריות,
אז יש כל מיני דרכים.
יש כל מיני דרכים, בסדר?
כלומר, יכול להיות שבקצה זה ייגמר בחתונה, יכול להיות.
גם כן, שאלה אם זו מטרה או לא.
כלומר, התחושה של נעמי היא שבועז מבין מה נכון,
אבל הוא לא עושה את זה.
זה מסוג הדברים החשובים והלא דחופים.
זה חשוב לברר מה יהיה, כי בסך הכל אלימלך הוא משפחה עם בועז,
נכון? אלימלך וסלמון,
וטוב, ואבא של נעמי, הגמרא אומרת שהם אחים,
ובועז הוא הבן של סלמון.
אז מהמשפחה, וחשוב לי רגע להגיד עוד איזה משהו,
אני מקווה שנספיק את הכל.
חשוב להבין שככה, נושא הייבום בתנ״ך הוא הרבה יותר רחב
ממה שאנחנו מכירים
בהלכה.
אני אסביר מה הכוונה.
ייבום, הכוונה, כל,
בכל פעם שמישהו מבני המשפחה, אישה, נגיד מבני המשפחה, היא נקלעת לאיזושהי מצוקה, היא מתאלמנת,
היא נשארת לבדה,
הנוהג המקובל, התרבותי, החברתי היה שהמשפחה קודם כל דואגת לה.
זה אחריות של המשפחה, לא להשאיר את האשה הזאתי לבד.
במיוחד אם היא נשארה ללא ילדים.
וזה מנעד מאוד מאוד רחב. גם דוד שמתחתן עם אחיינית, ייבום, ייחשב.
גם, בסדר?
כאילו הכל ייבום.
עכשיו, במיוחד שלפני מתן תורה היו מתחתנים בתוך המשפחה.
באה התורה ועשתה שתי פעולות. פעולה אחת, עשה אריות, עשה קרבת אריות.
בסדר? אז היא בעצם די חסמה הרבה מאוד מצירים של הייבום.
פעולה שנייה,
היא לקחה את כל מושג הייבום הרחב ואמרה,
במרכיב מסוים הוא יהיה חובה. כשאח מת ללא אחים,
ללא ילדים סליחה, אז התורה מטילה בתור חובה את הייבום
על האח שנותר,
אבל מכיוון שהיא התירה את זה בתור חובה,
היא גם נתנה אפשרות לא לעשות את זה בחליצה.
בסדר?
אבל זה ברור שמושג הייבום קיים בעולם,
ולכן למרות שבועז לא חייב, אין לו שום חובת ייבום לרות, כי רות היא גויה בכלל,
ואם כבר הוא חייב לייבם מישהי, זה את מי?
זה את נעמי, אבל גם את נעמי הוא לא חייב לייבם, כי נעמי בכלל היא דודה שלו, נכון? נעמי היא ה...
מה?
נעמי היא בדודה שלו.
יאללה, בסדר, לא ניכנס כרגע לילדים, מתו בכל נעמי ובועז הם לכאורה בני דודים, כן? נעמי היא הבת של... בועז הוא הבן של סלמון, ונעמי, אבא שלה הוא גם כן אחד מארבעת האחים האלו,
אז הוא... אבל אין לו חיוב הלכתי, אבל יש לו חיוב תרבותי,
זה המקובל, לא משאירים מישהי מהמשפחה הזנוחה.
אז נעמי אומרת, אוקיי, הוא יתייחס אלייך, הוא מעריך אותך, את רות,
הוא יודע שאת הכלה שלי הקשורה אליי,
אבל הוא לא לוקח אחריות.
עכשיו, למה הוא לוקח אחריות? לא בגלל שהוא לא רוצה, הוא לוקח אחריות כלומר, זה חשוב, אבל אני... מתישהו הוא יגיע לזה.
ולכן בעצם נעמי אומרת לרות, הצריכה,
אחרי שחיכינו, קציר שעורים וקציר חיטים,
צריך להציב לו איזה מין deadline. תחליט עכשיו.
או שאתה לוקח אחריות, ואני מעד אסביר מה זה לקחת אחריות,
או שאתה לוקח אחריות, אנחנו נלך לימין ולשמאל. אני לא מוכן להמשיך לחכות לך.
לא מוכן להמשיך לחכות לך.
מה זה נקרא לקחת אחריות?
לקחת אחריות זה להגיד, אוקיי,
אני קודם כל אברר את הסוגיה אם אני יכול להתחתן איתך,
אני אברר אותה, אבל גם אם אני לא יכול להתחתן איתך,
מה אני כן יכול לעשות?
לא.
מה אני כן יכול לעשות? איך בועז יכול להסדיר סטטוטורית את המעמד של רות?
שנייה, לאט לאט, אני רואה שאתם לאט לאט איזה, לאט לאט.
אפשרות אחת, אם הסיפור יהיה פרפקט,
אז הוא באמת יברר שאפשר לגייר אותו,
אבל זה יכול לחתן איתה, אין שום בעיה.
אגב, אתם יודעים שאין בתורה, אין בתורת המילה גר, בתורה,
אין בתורת המילה גר
לגבי אדם שהתגייר להיות יהודי.
ברגע שאתה מתגייר,
אז הוא יהודי, אין דבר כזה גר.
יש, כשכתוב בתורה המילה גר, הכוונה גוי.
נכון? כשכתוב ואהבתם את הגר,
כי גרים הייתם, ואהבתה לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ ישראל,
הכוונה גוי שגר בארץ ישראל, בתור גר תושב, והוא לא עובד עבודה זרה,
והוא, זהו, הוא גר.
אז אמנם הוא לא יכול להתחתן איתה, אבל הוא יכול, נגיד, אולי,
לקנות את הקרקע של אלימלך, את השדה של אלימלך,
עבדים נמשלו לקרקעות, לקנות על גבי השדה את מי?
את רות, ולהפוך אותה לשפחה כנענית.
עכשיו, שפחה כנענית, אל תיבעלו, שפחה כנענית זה אומר שהכלכלה שלה מובטחת,
שיש לה אדון, אז היא מוגנת,
אולי אפשר יהיה לחתן אותה עם איזה עבד כנעני,
אולי זה בסדר כאילו אפשר יהיה אבל המעמד שלה מוסדר היא לא עובדת זרה בלי תעודה שכל איזה שוטר גבולות יכול לתפוס אותה ולהעיף אותה מהארץ היא מוסדרת הוא הסתיר לה את המעמד
בסדר זה שלב א' שלב ב' הוא אומר תשמעי אני גם בוא נברר את הסוגיה אני לא יודע עד עכשיו ידוע לנו שמואבייה לא יכולה להתגייר כי מואבי ומואבייה זה אותו אחד לא יבוא עמוני ומואבי
כמו שמצרי זה גם מצרייה עמלקי זה גם עמלקי זה גם מואבי
אני לא יודע צריך לברר את הסוגיה הסוגיה החדשה בסדר?
אבל קודם כל להסדיר את המעמד, לקחת אחריות. איך מסדירים את המעמד? קונים את השדות, גואלים, רות, עבדים, כלומר אתם קידושים.
עבדים נמשלו לקרקעות, אתה יכול לקנות עבד על גבי השדה שלה הזה,
לקנות את הכול, ואחרי זה משם להתחיל להתקדם.
היא אומרת לו, למה בועז לא עושה את זה? כי זה מסוג הדברים החשובים והלא דחופים. היום, מחר, אחרי הבציר, אחרי הקציר, אחרי הזיתים, אחרי הכול.
ונעמי אומרת לרות, זה ימרח.
בואי נשים לו קו.
וכאן תשימו לב, זה בעיניי ממש פשט הכי פשוט ותכף תראו,
היא בא, מה הסיפור בגורן?
בואו ממש נעקוב אחרי הפסוקים, מה הסיפור בגורן?
מה בועז עושה בבוגורן?
הבועז הוא הבעלבת, הוא בא, הוא אומר לקוצרים השנים האחריים, הוא הביג בוס, מה הוא עושה בגורן?
כנראה היה אחד הקוצרים היה זורים, היה חולה,
אז הבעל הבית, זה היה נדיר,
הבעל הבית בא לסגור את החור, לסגור את הפינה,
כדאי לזה. אז נעמי אומרת לה, תקשיבי, הלילה הוא בגורן.
הלילה יש לנו הזדמנות לשים לו קו,
להגיד לו, או שאתה מתחתן או שמפוצצים את זה. איך?
אז היא אומרת לה, תתלבשי,
תלכי יפה,
תבואי אליו כשאף אחד לא יודע.
מעולם נעמי לא ציוותה על רות
ללכת ו... בואו נאמר ככה,
אתם כל הזמן טענתם,
רות ותמר זה לא דומה, ואתם צודקים.
תמר מחכה ומרחכה ומרחכה,
וכאילו, היא רואה שזה לא עובד.
רות,
עוד לא נתנו לבועז את ההזדמנות, כאילו, בוא תגיד, בסדר, כאילו,
לתמר היה ברור שמערבבים אותה, כן, אחרי שהיא ראתה ששאלה גדל והיא לא ניתנת לו.
פה, הכל פה קורה בטווחי זמן קצרים, אז זה ברור שיהיה קשה להגיד כשנעמיה אומרת לה, לך ישר, תקחי לו זרע, ויש פה איזה שלבים קודמים.
מה היא בעצם באה לעשות רות?
היא באה לבועז, אף אחד לא יודע,
היא נכנסת אליו, היא לא התכוונה לפתות אותו ולא שום דבר, אלא אמרה לו, תקשיב.
מייד? אמרת לו, אני רות.
מה אני מבקש ממך?
מה הבקשה?
אל תגיד את המילה גאולה. למה אתה אומר את המילה גאולה?
הוא פרס את הכנפיך.
הוא פרסת כנפך על אמתיך כי גואל אתה.
היא מבקשת, מה זה לפרוס כנפך על אמתיך?
פשט אמתיך, פשט אמתיך, מה?
תעשה אותי אפילו שפחה כנענית שלך.
תפרוס, תיקח על האחריות, תסדיר את המעמד שלי, אני בינתיים עובדת זרה פה.
היא כל כך מתפעלת, בינתיים, אז, לפני כן,
היא אומרת, אני אפילו לא שפחה, מה אתה דואג לי? עכשיו היא אומרת, תדאג לי.
בסדר?
יפה.
עכשיו,
אם הוא אומר לא,
זה ככה, הוא יכול להגיד כן, הוא יכול להגיד לא, הוא יכול להגיד בואי נחכה ונראה.
אם הוא אומר לא, בסדר, לא זה לא, אז היא הולכת.
אם הוא אומר כן, אז זה מה שקרה כנראה. אם הוא מתחיל למרוח,
אז כאילו היא אומרת לו, תקשיב, אתה לא יכול למרוח, למה?
כי אני מפה אצא, מה?
אם אתה לא תותן לי תשובה, אני יוצאת, מה? מתי?
אני יוצאת לפנות בוקר. הגעתי אליך, אף אחד לא ראה. כשאני אצא, כולם יראו.
ואז מה?
נגמר, זהו.
כלומר, היא שמה לו קו, היא אומרת לו, או שאתה נותן לי כאן החלטה,
או אם לא, אני מפוצץ את זה, אנחנו כבר יותר נוכל להתחתן, זה יצנע או נבר.
אם אתה נותן לי עכשיו החלטה מעולה, אז אני מוכנה להמתין, ולכן על זה הדרך.
אם לא, אני אצא בבוקר שכל הקוצרים יראו,
ואז
יבינו שאתה היית איתי, וכל אחד מה שזה. להתחתן כבר לא נוכל.
כלומר, היא מצליחה לשים לו איזה קו שבו הוא חייב לקבל החלטה.
עכשיו, איזה החלטה בועז מקבל?
הוא מקבל החלטה להסכים איתה מהר מאוד. למה? כי מראש הוא היה בכיוון.
מראש הוא רצה לקחת אחריות, רק העניינים היו יגיעים,
אז זה כאילו עזרה לו.
כלומר, נעמי אומרת לרות, לכי תעזרי לי, בוא אז תקבל החלטה.
הוא אומר לה, אני ודאי אקח עליי חסות,
ודאי אני אקח עליי חסות ואני אסדיר את המעמד שלך,
אבל תדעי לך שאני לא אסתפק בזה.
אם אפשר יהיה, אני גם אתחתן איתך.
אני עדיין לא יודע אם זה אפשרי או לא.
אנחנו נברר את זה. יש שתי משוכות שצריך לעבור באמצע.
משוכה אחת, מהי?
יש גואל קרוב ממני.
מכיוון שאנחנו הולכים על מסלול של חתונה, אז קודם כל צריך בכלל לבריא אם זה אפשרי
אי אפשר לגייר אותך או לא. אם, במידה וזה אפשרי, תדעי לך שיש מישהו קרוב ממני.
בסדר?
אבל ממה צריך להתחיל? מה הכי דחוף?
הסדרת המעמד. לא, הסדרת המעמד הכי דחוף. קודם כל, להסדיר את המעמד שלה.
אחרי זה נראה מואבי ולא מואבייה. בואו תראו איך זה קורה.
קודם כל, הוא אומר לה ככה
ותשכב ברגלותיו עד הבוקר בתקו בטרם יכיר איש את רעהו ויאמר אל יוודא כי באה האישה אל הגורן זה נורא נורא חשוב
כי אם יוודא שבאה האישה אל הגורן הלך על הכל נכון?
מה? צבע אדום? מה קרה?
גרשום.
למה היא מפחדת? מה?
היא מפחדת ללכת בלילה.
היא באה לפנות בוקר. עכשיו הוא מקים אותה.
אל יוודא כי באה האישה אל הגורן כן? אל יוודא כי באה האישה אל הגורן כי אם היא ודאה שבאה האישה אל הגורן אז הלך זהו אי אפשר
ברגע שכאילו הגיע, זהו, אז היית עם מואביה לפני שהיא התגיירה, אז הכל, אסור.
זהו, זה בועז, זה מנהיג הדור, זה לא איזה אחד, הוא עכשיו התחתן, לא שייך.
ואז יש כאן פסוק מדהים.
תגידו לי מה כתוב בפסוק הזה. ויאמר אבי המטפחת אשר עלייך ואחזי בה ותאכז בה
ויעמוד שש שעורים וישת עליה ויבוא העיר.
ותבוא אל חמותה ותאמר מי את ביתי ותאגד לה את
כל אשר עשה לה האיש.
ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי יריקה מלחמותך.
ותאמר שבי ביתי עד אשר תדעי נכי יפול דבר
כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום".
אני מזכיר לכם שבועז לפני כן נשבע לרות.
הוא אמר לה,
נכון יש גואל וכולי, אם הוא לא יגאל אותך הוא גאלתיך אנוכי חייו אדוני שיחביא עד הבוקר. למה הוא צריך להישבע עליה?
כי בעצם מה הוא עושה עכשיו?
הוא עוד פעם אורח אותה. הוא אמר, תקשיבי, זה לא מריחה? הפעם זה ברצינות, ולכן הוא נשבע. טוב.
ואז קראתי את הפסוקים האלה. מה כתוב בפסוקים האלה? מה הוא עשה?
מה הוא נתן לה?
שישה שעורים אתה אומר.
שש או שישה?
שישה שעורים. כתוב שש.
חשוב לדקדק מה שכתוב.
נתן לה שש שעורים.
מה?
לא יודע, כבודאי לא קידושין.
שש שעורים, מה אתה עושה עם שש שעורים?
מה עושים עם זה?
שישה שיבולים, מה זה, זר לשבת? מה הסמל פה?
זה יותר משישה שיבולים.
אה, אז אתה אומר, חז״ל אומרים,
חז״ל אומרים,
חז״ל אומרים,
רעתן לרמז,
שישה מלכים שעומדים ממנה, או שש תכונות של דוד המלך, ראיתי בן אישה, יודע, נגן, וגיבור חיל, ואיש מלחמה, ונבון דבר, ואשתו, והשם אמו,
ששאים, אז חשש שאים זה כבד מדי,
מוזר, הדבר הזה מוזר.
גם אומר לה, אבי המטפחת אשר עלייך, עכשיו שעורים אתה מחזיק, אתה צריך מטפחת?
אתה מחזיק את זה ככה, ביד, לא צריך... מה זה אבי המטפחת?
ותבוא אל חמותה ותאמר, מי את ביתי?
מה זה מי את ביתי? מה, את לא מזהה אותה?
הרי אנחנו יודעים שהיא יצאה לפלוט בוקר, הגיעה,
אז מה תתרצו?
היא הגיעה גם אל נעמי כשעולה החשיכה. מי נכנס לבית של נעמי? מי?
רק רות.
מה, היא לא מזהה אותה?
מה קורה כאן?
מוזר, נכון?
אז אני אומר עוד פעם, זה חידוש של עתידה משולמי, אני לא...
פלא פלאות. תראו, רבותיי,
שש שעורים,
זה לא שישה שעורים, זה שש שעורים,
ושש שעורים זה כתר.
כתר משעורים.
הוא עשה לה תכשיט.
כתר משעורים.
כדי להגיד לה, תכף אנחנו נוכיח איזה שנייה,
אתם תכף תבינו מה קורה כאן.
אחרי החידוש שלו היה גם לי איזה חידוש.
שש שעורים,
כתר, כמו שעושים
ירושלים של זהב, עטרה. יש מקומות שעד היום עושים איזה כתר כזה משעורים כאלו, כמו, נכון, בזה.
ועכשיו תראו מה כתוב.
ויאמר אבי המטפחת אשר עלייך ואחזיבה בתוך אשבע, ויאמוד שש שעורים וישת עליה.
מה זה וישת עליה? מה?
ויה... אתה שם עליה, ולמה אתה צריך ויעמוד? מה זה ויעמוד?
שנייה, זה גדול, זה גדול עלייך הכתר. כמו שתפילין, זה גדול. רגע, בואי, תביאי רגע, אני אקטין את זה עלייך.
תחזרי עם הכתר.
כלומר, הוא אומר לה, אני הולך להתחתן איתך.
לא בחופה.
הוא אומר לה, תדעי לך, אני רציני.
אני דבר ראשון אקח עלייך אחריות,
אבל אם אפשר, אני גם אתחתן איתך.
עכשיו,
מה זה, ויאמר הבי המטפחת אשר עלייך?
רבותיי, לא קניין, רב זאב, חלאס, היא בקניינים, לומדים תנ״ך פה.
לא היינו מה?
לא!
אני אספר לכם סיפור, אני אספר לכם סיפור, רבותיי.
אצל, היה לה אישה אלמנה,
לא עלינו, כן, שכולם יזכו לחיות ביחד עד מאה ועשרים.
אישה אלמנה, בעלה נפטר,
היא מורידה את הכיסאי ראש או לא מורידה את הכיסאי ראש?
היא לא מורידה.
היא ממשיכה ללכת עם כיסאי ראש.
אפילו אצל גויים,
להורים שלי לפני הרבה שנים, אם הייתה להם איזו עוזרת בית מולדובית כזאת,
אישה טובה, גויה.
ובאותה שנה אימא שלה נפטרה, של המולדובית הזאת,
אז היא הלכה כל השנה עם כיסאי ראש.
כאילו, אבל כזה.
זה אפילו...
בועז אומר לה, את הולכת להפסיק להיות אלמנה. תורידי את המטפחת
ותשימי את הכתר הזה.
כאילו...
ולכן,
כשהיא באה לחמותה, היא לא מזהה אותה. אישה רגילה להיות עם כיסאי ראש, פתאום היא עם שיער פזור.
נכון, זה קצת מוזר, כמו גבר מוריד את הזקן.
אז פתאום אישה הייתה רגילה להיות עם כיסאי ראש, פתאום היא מורידה את הכיסאי ראש, אז היא לא מזהה אותה, מה זה?
הופכה לזה יחזקאל טז, תפתחו רגע יחזקאל טז, ותזכרו עכשיו את כל הפסוקים שדיברנו מקודם.
זוכרים את הפסוקים?
זה וזה, ורחשת וסחת, שם שמלתך, וכל הדברים האלה, תפתחו רגע יחזקאל טז.
הנביא מדבר על כנסת ישראל,
ואומר ככה,
פסוק ח'
ואיבור עלייך ואראך,
והנה עיתך עת דודים,
ואפרוס כנפי עלייך, ופרסתה כנפך,
על עמתיך.
ויחסר בתך, נכון?
עוד פעם, וישבע לך.
בועז נשבע או לא נשבע?
נשבע, נכון? חיה שם.
ואעבור בברית אותך, נאום אדוני אלוהים ותהיי לי.
כאילו, כל הפסוק הזה מתאר, כמו מתאר, את ההבטחות של בועז לרות.
ויחסך במים, מקביל למה?
ורחצת.
ואשטוף דמייך מעליך, ועשוכך בשמן וסחת.
וסחת
ועל בישך רקמה
צנותייך ואין עליך תחש ואחבשך בשש ואחסך משי
כובע חובשים
שש זה כתר עכשיו למה זה כתר?
הרבה פעמים אתה קורא למשהו על שם ה...
כן? על שם הצורה הגרפית שלו אז אם אני אקח שתי אותיות שין שין ועוד שין ולחבר אותה מה יש לי?
כתר
איך נקרא לכתר הזה?
זה צורה של כתר, נכון? כתר כפול כאילו, נקרא לזה שש.
אז לכן, המילה שש.
אז שש שעורים,
כתר שעורים.
כן, כתר, ולכן שש, שישה, לא, שישה זה מספר, שש זה שם עצם.
שם עליה על הראש כתר שעורים, הוריד לה את המטפחת,
אומר לה, תוריד לי את המטפחת.
אני שמעתי, אגב,
לא יכול פה לפרט, אבל שמעתי כל מיני סיפורים על ישועות שהיו בדברים האלו,
שכאילו,
טוב, לא נפרט פה, אבל
הוא תוריד את המטפחת, שם עליה כתר שעורים,
אומר לה, תדעי לך, הנה הכתר הזה הוא ההבטחה שלי, זה קצת רומנטי, נכון? זה רומנטי, גם דבר טוב.
שאני הולך על הסיפור הזה, הולך על הסיפור הזה.
כשהיא חוזרת לחמותה, אז היא לא מזהה אותה. הייתה עם כיסאי ראש, עכשיו היא בלי כיסאי ראש.
היא מגיעה לה עם כתר שעורים.
מה זה? זה מה שהוא נתן לי.
אומרת, נוי, זה מה שהוא נתן לך?
הוא רציני.
הוא יגמור את זה היום.
היום הוא יברר את זה. עכשיו תראו מה קורה.
תראו מה קורה.
אתם איתי?
אתם בדרמה, נכון?
עכשיו פרק ד',
אתה אומר, הרי בוא נצא להתחתן עם רות.
אין פה חתונה בכלל.
איפה פה חתונה?
ככה נראית חתונה?
נעליים, קניינים וכל זה. אין פה בכלל חתונה. מה יש פה?
הסדרת מעמד.
דבר ראשון צריך להסדיר את מעמדה של רות, שהיא לא כאן איזה משהו זה, היא עכשיו תהיה
או שפחה מואבית בנחלת בועז, שהוא קנה את הכל מזה, זה מה שכתוב כאן.
בועז על השער וישב שם, והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז ואומר סור על אפשרה פופעוני אלמוני והיה עשר ויושב.
וייקח עשרה אנשים מזקני העיר, שבו פה ויושבו.
ככה אתה לא מברר את הסוגיה של מואבי ולמואבייה, זו סוגיה שצריך לברר אותה. הוא קודם כל אומר, בוא נסגור את העניין של הקניין,
נסדיר את המעמד, יהיה לה פרנסה,
יהיה לה בית,
היא תהיה חייבת במצוות כאישה,
שפחה כנענית חייבת במצוות כאישה,
נכון? היא כאילו תתחיל את התהליך, בוא נתחיל.
ברגע שאתה מתחיל להסדיר את המעמד הזה, שעם מי לדבר.
ויאמר לגואל חלקת השדה של להכין אלימלך מחרנה עמי ישבה משדה מואב,
ואני אמרתי, אגלה אוזנך לאמור קנה נגד היושבים נגד זקני העמים, תגאל גאל, ואם לא יגאל, אגיד אלי וידע כי אין זו הולכת לגאול, אנכי אחריך ויאמר אנכי אגל. אומר, זהו, מתאים, וואלה, לגאול את השדה של אלימלך, באמת, שלא ילך החוצה, אני מוכן.
ויאמר בועז, תקשיב,
זה לא הולך זה, כשאתה קונה את השדה,
אתה גם אמור לקחת אחריות על המואבייה הזאת.
הופה.
זה לא טוב לרזומה.
זה לא טוב בקורות חיים.
מה אני צריך עם זה? כל זה, איך הגיעה המואבייה הזאתי? מה עושה פה המואבייה הזאתי? זה כל מיני, לא מתאים לי.
אני טוב. טוב, קוראים לו טוב. טוב, הוא רוצה שאחרי זה לא יתקבלו לו את ה...
בשידוכים יגידו, כן, אתה יודע, יש להם בבית שפחה מואבייה,
שהדודה שלו התחתנה עם הדוד. מה אני צריך את הכאב ראש הזה?
ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואבייה אשת המת קניתה להקים שם המת על נחלתו. כתוב אנחנו קוראים קניתה אבל כתוב קניתי זה אומר שבועז נורא נורא רוצה שזה יגיע אליו אבל הוא חייב
אם זה הליך משפטי נקי הוא חייב להציע את זה קודם כל לגואל הוא קודם לו
ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאה לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול
אני לא רוצה עכשיו לא רק שהוא לא רוצה
הרי איך קוראים לו לגואל?
מה?
רגע, שנייה.
קוראים לו טוב, נכון?
אז אם קוראים לו טוב,
אז מה עוזר שאתה קורא לו אחרי זה פלוני אלמוני? אני כבר יודע איך קוראים לו.
אני כבר יודע איך קוראים לו.
אז אפשרות אחת להגיד שזה סנקציה של התורה,
של הנביא, כאילו אתה יכולת להיות הסבא של מלך המשיח ופספסת.
אבל אפשרות שנייה זה שהוא מבקש, הוא אומר, תקשיב, תקשיב, תקשיב.
אני מבקש שהשם שלי לא יהיה רשום פה בכלל.
גם את המשא ומתן שניהלתתי, גם את זה אל תעלה לכתובים, כי אני לא מעוניין שבשום מסמך יהיה מתועד שאני ניהלתי משא ומתן שקשור למואבייה הזאתי.
לא רוצה את זה.
הוא לא מבקש לקרוא לפלוני אלמוני, הוא מבקש במסמכי הסדרת הבעלות, השם שלו לא יהיה מוזכר,
כי זה יפגע לי בשידור עם של הילדים אחר כך.
בסדר, זה...
עשיתי פעם חופה כזאתי,
שהחתן היה גר צדק,
והמשפחות הכל היו עולים מקווקז, רוסיה וכאלה.
הכלה הייתה זה וההורים של הכלה לא ידעו שהחתן הוא גר.
ואם הם היו יהודים פיצוץ פיצוץ כאילו לא שייך.
אז היה עשינו שם שתי כתובות כתובה אחת כאילו שההורים ראו ואחרי זה בצד עשינו כתובה אמיתית שאפשר לכתוב בין אברהם אבינו.
היה אסור שיהיה כתוב אסור שידעו אסור שום דבר כי זה אז אומר לו הטוב הזה תקשיב תמחק אותי מפה אני לא רוצה להיות כתוב כאן.
ועכשיו בועז לוקח אחריות
מה מתואר כאן?
לא מתוארת כאן חתונה,
לא מתוארת חתונה, מתוארת כאן עסקה.
וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שעל אף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל.
ויאמר הגואל לבועז קנה לך ואיש נוף נעלו יפה עסקה במסגרת העסקה הזאת מוסדר מעמדה של רות בועז אומר להם אני רוצה לשים את זה כאן על השולחן הכל שקוף רבותיי הכל שקוף הכל על השולחן שום דבר לא בסתר גם גם רות לא רצה רק כי רצתה שיקבל החלטה
אבל ברגע שהוא קיבל החלטה הזו, הכל שקוף,
הכל מונח, הכל נקי, הכל בהיר.
ממילא אין פה שום איזה עיקש ונפתל.
אומר בועז לכולם, שיהיה לכם ברור,
שיהיה לכם ברור,
כרגע היא מוגנת איזה, אם אפשר, אני ארצה להתחתן איתה.
שמתי לה כתר שעורים,
אני מודיע לכם זאת המגמה שלי.
אני לא יודע עדיין אם אפשר.
עוד לא הגענו לברר את הסוגיה, לברר את הסוגיה בהלכה על פי כלים בבית הדין ובשיעורים קודמים הסברנו על מה נשען הביטוי הזה המונים ולהמונים איך הצליחו ללמוד את הלימוד הזה, זה לימוד באמת מאוד מאוד מפתיע, אבל הוא אומר אני לא יודע, זה עדיין פתוח
ויאמר בועז לזקנים בכל העם
עדים אתם היום, אתם עדים
כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לחיון ולמחון מיד נעמי, שלב א',
הכל כולל מי?
כולל רות
חוץ מזה, וגם את רות המואבייה, אשת מחלון, קניתי לי לאישה להקים שם המת על נחלתו ולא ייקרא את שם המת מימיך ומשאר מקומו יודעים אתם היום? אני מוסיף בסוגריים אם זה יתאפשר.
אבל הוא שם את זה על השולחן, הוא אומר, תדעו לכם, אם אני אוכל, אני אתחתן איתה.
ואמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, ייתן אדוני את האישה הבאה אל ביתך, כי רחל אכלה אשר בנו את ילד ישראל, עשה חייל באפרת, את ההוקרה שלהם בבית לחם.
הייתי אומר, היחלנו לחייל בהצלחה.
נראה, נראה אם תצליח, כן או לא.
לא ברור, אם תצליח, יאללה, נתנו כאן איזו הסכמה ציבורית לדבר.
בתנאי שתצליח, בתנאי שתצליח לשכנע את יושבי השאר.
אבל דבר ראשון, בועז לקח אחריות והסדיר את המעמד שלה.
יפה.
ויקח בועז את רות ותהי לו לאישה,
ויבוא אליה ויתן אדוני להיריון ותלד בן.
הוא בירר את הסוגיה,
הוא בירר את הסוגיה,
המוני ולא המוני, מואבי ולא מואבייה, ניתן וכולי וכולי, נכון?
זו הסוגיה,
והתחתן איתה.
עכשיו, חז'ל אומרים שבלילה של התחתן הוא מת.
למה הם אומרים את זה? הם אומרים את זה בגלל שבועז מיד נעלם. איפה בועז? למה הוא לא מגדל את הילד הזה?
מה?
ו... יפה, אז הוא נעלם.
הוא נעלם.
עכשיו, אתם יכולים להבין מה קורה אם הוא נעלם. אז מה מתחילות השמועות להגיד?
שזה לא היה...
זה היה בעייתי.
ההיתר הזה היה בעייתי, למרות שבועז היה שקוף לכל אורך הדרך, והכל נקי.
עכשיו, אתה יכול להגיד שזה היה בעייתי, אתה יכול להגיד בדיוק הפוך.
עכשיו אנחנו מבינים כמה נעמי צדקה,
ששלחה את רות, כי גם ככה בועז היה בדקה ה-90 שלו,
ואתה יכול להגיד שמכיוון שהוא השלים את שליחותו, אז גם הוא נפטר,
כלומר, איך תסתכל? אתה לא יודע.
אפשרות אחת להגיד, הנה בועז,
מזל שהזדרזנו,
כי הוא מת,
ובשנייה האחרונה הוא הספיק כפי שהוא מת ללדת ילד שישאר אחריו זרע אחריו והודו לשם כיתו. אפשרות אחרת להגיד הנה איך שהוא התחתן איתה הוא מת אז יש כאן איזה עונש.
ותאמר נא אנשים אל נעמי ברוך אדוני אשר לא השבית לך גואל היום
ויקרא שמו בישראל והלך למשיב נפש ולכלכל את צוותך כי כלתך אשר ראוותו יולדתו אשר יטובה לך משבעה בנים.
טוב נעמי מגדל תתו ותראי לו מנת
ותקראנה לו השכנות שם לאמור יולד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד.
למה קוראים לילד הזה עובד?
השכנות קוראות לו עובד.
אם זה השכנות אז אפשר להגיד שזה איזה דיבור כזה המוני ברחוב.
למה זה דומה?
אתה עובד את ה... אתה רואה, אתה לא יכול להקלטורי על זה, מה עושה? עבד.
כי אם היא שפחה
אז הוא עבד.
ישראל הבעל שפחה כנענית אבל עד עבד.
ככה כתוב, פסק להלכה ברמב״ם.
אף אחד לא אומר את זה בגלוי,
גם לא קוראים לו עבד, קוראים לו עובד,
כאילו אפשר לשחק עם זה.
אבל כשדוד המלך אומר אני עבדך בן אמתיך,
זה לא רק מטאפורה, זה גם,
עכשיו רטרואקטיבית התברר שהכל בסדר, וגם אצל דוד המלך עוד יש סשן של ברור וגילוי, והכל הכל הכל, ועוד פעם, ובועז עשה את הכל שקוף, שום דבר לא היה כאן בהסתר.
אבל המציאות היא גלגלה את זה, לכן קראו לו עובד, לילד הזה, כי אמרו, אם היא שפחה,
אז הילד הזה עבד.
אז אף אחד לא יתערב בפסק, אני אגיד ככה, אף אחד לא יתערב בפסק של בועז, זה ברור, אבל אני יכול להבטיחכם נאמנה שגם אף אחד לא ימשיך להתחתן עם מואביה אחריה. זה היה מקרה ראשון ויחיד,
כי אף אחד לא ייקח את הריזיקה הזאת.
אבל בעצם עכשיו אנחנו מבינים מה היה כאן.
אנחנו מבינים מה היה כאן.
נעמי שלחה את רות לבועז כדי להכריח אותו לקבל החלטה.
ברגע שהוא קיבל החלטה, הוא אומר, אני דבר ראשון לוקח, זה המלכות, לקיחת אחריות זה המלכות. הוא קודם כל לוקח עליה אחריות כשפחה.
אבל אחרי זה הוא אומר, אני אמשיך הלאה. אם אפשר להתחתן, אנחנו נתחתן. הוא מברר שאפשר להתחתן, אני מתחתן איתה.
לפני כן הוא שם עליה כתר שעורים, כדי שתדע שהכוונה שלו היא רצינית.
כן? חבש אותה בשש.
אחר כך
הוא עושה את כל העסקה הזאת של הסדרת המעמד.
השלב הבא הוא מברר בסנהדרין, כדרך שמבררים בסנהדרין את ההלכה ומקבל הסכמה מכל הזקנים,
הלימוד הזה הוא ראוי,
כך נפסוק הלכה,
מתחתן איתה, אבל פתאום הוא מת.
עכשיו שהוא מת, אז אנשים מתחילים לדבר, ופתאום לילד הזה קוראים עובד, כי אומרים, זה מין כזה הערת אזהרה כזאתי.
כמו שאתה רושם בתרבו הערת אזהרה, והדברים נשארים כאילו סתומים עד שיגיע אישי ודוד, ורק, למעשה רק,
רק כששמואל מושח את דוד למלך, ודוד מקבל חותמת מהקדוש ברוך הוא בעצמו,
נפתרים כל הספקות על המשפחה הזאת. כי עד אז גם שאול אומר לדוד, אתה לא איזה בן מואביה, אין לכם איזה סרט במשפחה,
מה אתה מנסה לזה, נכון? שאל אתה בן מי זה הנער, אומר לאבנר.
ואז הוא אומר לו, בן מי אתה הנער? אתה לא הבן של האיש, העבד, אתה בכלל לא ראוי לבוא בקהל.
ודוד עונה לו, הלכי בן עבדך אישי בית הלחמי. רק כששמואל מושח את דוד והקדוש ברוך הוא חותם עליו את החותמת,
רק אז מתברר רטרואפטיבית שהכל בסדר. אבל אם בועז היה עושה את זה בצורה לא ראויה,
אז לא היה עוזר שום דבר שמואל.
מה תגיד אחורה? אתה הולך אחורה, אתה רואה שזה מעוות.
בזמן נתון בועז עשה את זה הכי נקי,
הכי שקוף, הכי ישר,
הכי ראוי, הכי מלימוד תורה. קודם כל לקח אחריות, אחרי זה לימד את הפסוקים, אחרי זה זה,
כדת וכדין חזק וברור.
תגובה אחת
שאלה: אם היא לא היתה מגוירת על ידי מחלון, למה נאמר אחר כך “וגם את רות המואביה אשת מחלון…להקים שם המת על נחלתו”. אם היא גויה, לא היתה נשואה, ואי אפשר להקים את שם מחלון על ידי שיישא אותה.
ועוד: ההלכה שהתחדשה אינה לגבי האפשרות לגייר, אלא לגבי האפשרות לשאת את היורת המואבית.
תודה