כאן הגענו, אתם זוכרים?
אני זוכר.
בפעם שעברה,
נעשה חזרה קצרה.
בפעם שעברה ראינו את הסיפור של ערי המקלט,
אתם זוכרים?
בספר מדינת היהודים אדמונד הרצל מדבר על הגנב היהודי הראשון והתורה
הייתה אפילו יותר ריאלית ממנו ודיברה על הרוצח היהודי הראשון
מדברים על כך שמגיעים לארץ ישראל ותהיינה
ערי מקלט התורה מצווה על זה בכמה וכמה מקומות
על ערי מקלט
זה אומר שיהיו חיים ריאליים ובחיים ריאליים
יתמודדויות וכנראה גם יהיו תקלות
מן הסוג הזה וצריך להיערך אליהם
רק ראינו,
אם אתם זוכרים, ראינו שבתורה בשני מקומות מתוארות
ערי מקלט.
למדנו את זה, נכון?
זה חזרה או שזה כבר חדש?
מה?
זה חדש,
פרק כ',
בסדר,
אז אם זה חדש אז נתחיל מההתחלה.
אנחנו בפרק כ'.
תיאור.
פרק כ'
עוסק בהרי מקלט.
בואו נראה רגע את התיאור של הרי מקלט בתורה.
יש לנו שני מקומות מרכזיים בתורה,
שבהם מתוארת סוגיית הרי מקלט.
מקום אחד זה סוף פרשת מסעי.
בואו נראה מה כתוב שם.
כתוב כך.
ממש בפרק ל"ה, וידבר אדוני...
פסוק ט'.
וידבר אדוני אל משה לאמור,
דבר אל בני ישראל,
ואמרת אלהם,
כי אתם עוברים את הירדן,
ארצה כנען,
ויקרתם לכם ערים,
ערי מקלט תהיינה לכם,
ונס שם הרוצח, מכה נפש בשגגה.
והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא יאמרו
את הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט
והערים אשר תיתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם שלוש מעבר לירדן
ושלוש ערים בארץ כנען ערי מקלט תהיינה לבני ישראל ולגר ולתושב
בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שם כל מכה נפש בשגגה
ואם בכלי ברזל הכהו וימות רצח יומת הרצח
ואם באבן יד
אשר ימות בה או בימות רצח ומות יומת הרצח או בכלי
עץ יד אשר ימות בו באיכה או בימות רצח ומות יומת הרצח
גואל אדם וימית הרוצח ופיגו בו ימיתנו ואם בסיני יעדפנו
או ישליך עליו בצדיה וימות או באיבה איכה או בידו וימות
מות יומת המכה רוצח וגואל אדם וימית הרוצח ופיגו בו
ואם בפתע בלא יבא עד אפו,
או ישליך עליו כל כלי בלא צדיה,
או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל לבעמות,
או לא אויב לו ולא מכה שחת טוב,
ושפטו העדה בין המכה ובין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה,
והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם,
והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה,
וישבה אדמות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקודש.
ואם יצא יוצא הרוצח את גבול עיר מקלטו אשר אינו שמה,
הוא מצא אותו גואל הדם מחוץ לעיר מקלטו
כי בעיר מקלטו יושב אדמות הכהן הגדול,
ואחרי אדמות הכהן הגדול יושב הרוצח אל ארץ אחוזתו.
זה הפסוקים בפרשה הזאת.
איך קוראים פה להורג בשגגה?
רוצח.
אין כאן ספק שהתורה מטילה
את מלוא האחריות על הרוצח הזה בשגגה,
אומרת לו אתה רוצח.
זה שלא התכוונת, זה לא תירוץ.
לא התכוונתי,
לא שמתי לב וכל זה,
יש גבול כמה אדם יכול להגיד לא שמתי לב,
לא שמתי לב ו...
לא יודע מה, לא אמרתי למישהו שלום ברחוב, בסדר?
פעם באת תתקן.
לא שמתי לב ו...
שברתי,
שפכתי איזה כוס קפה,
לא שמתי לב והרגתי מישהו,
זה רוצח.
פשוט, אנחנו, בית הדין לא יכולים להרוג אותך.
בית הדין,
אין להם מספיק עוצמה כדי להחיל עליך את הדין,
בגלל שלא הייתה כאן כוונת זדון,
אבל הוא נקרא רוצח,
הפסוק הכי הכי...
שהכי מדגיש את זה
זה כשהוא עומד לפני המשפט אז כתוב
ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם
על המשפטים האלה עושים משפט ואז מה
מגלים במשפט שהמכה מה הוא היה המכה
בשגגה ולכן מחזירים אותו אל עיר מקלט איך קוראים לזה איך קוראים
לו בכל אופן והצילו העדה את הרוצח
מיד גואל הדם קוראים לו רוצח
מטילים עליו את כל האחריות אז אם כך מה
הסיפור של עיר מקלט הסיפור של עיר מקלט הוא
באמת היה מגיע שיהרגו אותך ואפשר היה להרוג
אותך גם בהלוך לעיר מקלט וגם אם אתה יוצא משם
אבל יש כאן איזו נסיבה אחת מקלה שבגללה
לבית הדין אין כוח להרוג אבל לגואל הדם יש
זה מה שמופיע בפרשת מסעי
בפרשת שופטים אותה סוגיה בדיוק בספר דברים
אבל שם התיאור הוא אחר לגמרי
תראו מה כתוב
בפרק יט בספר דברים כי יכרית אדוני אלוהיך את הגויים אשר
אדוני אלוהיך נותן לך את ארצם וירישתם וישבתה בעריהם ובבתיהם
עוד פעם שלוש ערים תבדיל לך תכין לך הדרך
וכולי לנוס שם הרוצח זה מתחיל אותו דבר
וזה דבר רוצח אשר ינוס שם וחי
אשר יכה את רעיו בבלי דעת והוא לא
שונא לו מתמול שלשום כאילו הוא מסכן הוא לא התכוון ומי שבא לחטא עצים
ביער ונדחה יותר בגרזן הוא ינוס על אחת הערים האלה וחי למה?
ונרדוף גואל אדם אחרי הרצח, כי יחם לבבו,
ויסיגו,
כי ירבה הדרך,
ויכאו נפש,
ולו אין משפט מוות,
כי לא שונא לו מתמול שלשום.
על כן הולכים לצמחה לאמור, שלוש ערים תבדיל לך,
כן?
וכל זה, למה?
מה המטרה?
כדי שלא יישפך דם נקי בקרב ארצך.
דם נקי של מי?
של המכה בשגגה, כן?
כלומר,
כאן כל הפרשה בעצם באה להגן על המכה בשגגה,
אומרת,
כן,
הוא לא התכוון,
הוא,
קרתה לו תקלה,
צריך להגן עליו.
שתי גישות שונות, גישה אחת,
מטילה את כל האחריות
על הרוצח,
אומרת,
אתה בעצם רוצח,
אתה לא יכול להסתתר מאחורי חוסר הכוונה,
אנחנו לא יכולים להרוג אותך,
אבל אתה רוצח,
גישה שנייה אומרת,
לא,
הוא לא התכוון,
הוא לא שם לב,
הוא בסך הכל בא לחטוב עצים,
והחליק לו הגרזן מהיד,
והוא שוגג,
מה הוא יכול לעשות?
וכן זה הדרך.
שתי גישות.
בספר יהושע,
בפרק שהגענו אליו,
זה נראה שהפרק הזה מחבר את שתי הגישות גם יחד לגישה אחת,
משולבת.
אנחנו ננסה בהמשך רגע להבין מה המשמעות הגישות האלה.
אז כתוב כך,
בואו נראה את הפרק,
פרק כ' פסוק א',
וידבר ה' אל יהושע לאמור,
דבר אל בני ישראל לאמור,
תנו לכם את ערי המקלט,
אשר דיברתי עליכם ביד משה,
ונאס שמה רוצח
מכה נפש בשגגה בבלי דעת
והיו לכם למקלט מגואל אדם
ונס אל אחת מהערים האל בעמד אז מי הוא?
אז מצד אחד הוא רוצח מצד שני
הוא מכה נפש בשגגה בבלי דעת
ונס אל אחת מהערים האלה,
ועמד פתח שער העיר,
ודיבר באוזני זקני העיר ההיא את דבריו,
ואספו אותו העירה,
ונתנו לו מקום,
וישב עמם.
וכי ירדוף גואל אדם אחריו,
לא יסגרו את הרוצח בידו,
למה?
כי בבלי דעת הכה את רעו,
ולא שונא או לא מתמול שלשום,
יש פה גם רוצח וגם בבלי דעת.
וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני עדה למשפט,
עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם,
אז שוב הרוצח הוא בא אל עירו ואל ביתו,
אל העיר אשר נס משם.
כן, אז גם קוראים לו רוצח ו
בבלי דעת,
בפסוק ט',
אלה היו ערי המועד לכל בני ישראל ולגר הגר בתוכם,
לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה.
באותו פסוק יש שתי תנועות,
מצד אחד אתה צריך לקרוא לזה ערי השגגה,
לא ערי המועד,
נכון?
ערי המועד זה הערים של...
אדם מועד לעולם, מצד שני, כל מכה נפש בשגגה.
כלומר,
יש כאן איזה מין שילוב של שתי הגישות גם יחד.
איך נחלק אותם?
אני חושב שהחלוקה היא כזאת.
האדם עצמו,
שקרתה לו את התקלה הזאת,
היא החמורה,
והוא לא עלינו,
לא עלינו לאף אחד מישראל,
הוא פגע והרג נפש,
הוא צריך להתייחס אל עצמו כרוצח.
הוא צריך לקחת אחריות מלאה ולהגיד, אני אחראי.
החברה...
צריכה להכיל אותו ולהגיד,
זה קרה בלי כוונה,
וזה קרה בטעות,
אנחנו צריכים לתת לו איזה מקום שהוא יוכל לתקן.
ולא הפוך,
זה לא שאדם יגיד,
אני,
זה קרה לי בלי כוונה,
ואתם רוצים ממני,
והחברה כמובן תזכיר לו את החטאים שלו ותרדוף אחר,
אלא בדיוק הפוך.
האדם צריך לקחת אחריות על המעשים שלו,
ולדעת שאם...
כן,
זה מגיע לכל אחד ואחד מאיתנו,
כל אחד מאיתנו כאן נוהג בכביש,
וכן,
אז זה הדרך.
צריך לקחת אחריות.
טלפון וזה,
להסתכל על ההודעות,
באמצע איזה ילד עלול לקפוץ לך.
קח אחריות, אתה לא...
חס וחלילה,
אם משהו יקרה,
לא תוכל להסתכל על עצמך בעיניים כל החיים.
אז אדם צריך לקחת אחריות.
עדיף,
כמובן,
לקחת אחריות לפני המעשה,
ולא רק אחריו.
אבל החברה צריכה לדעת שבאמת,
לפעמים קורות תקלות,
ולפעמים אנשים,
למרות שהם מאוד מאוד משתדלים, הם...
אנחנו בני
מה שאני בא להגיד זה שיש פה גם מעבר,
מעבר דרמטי,
יש לומר,
בין המדבר,
ששם הכל היה אידיאלי,
אין שם רוצחים בשגגה במדבר,
ואין בכלל חיים כלכליים,
ואין חיים חברתיים,
הכל כזה נוהל מלמעלה בצורה סטרילית,
לבין החיים בארץ ישראל,
והתורה מאוד מאוד ריאלית בדבר הזה.
היא אומרת, תכינו הרי מקלט,
תצטרכו אותם,
זה...
כן.
נכון?
מה אתם אומרים?
יכול להיות פסק דין?
מכיוון שאנחנו יודעים בהגדרה שכמעט כל שנה,
לא עלינו,
לא על אף אחד,
נהרגים בדרכים כך וכך אנשים.
נכון?
מספרים לא קטנים.
מה?
לא, פחות, פחות.
היה פעם ארבעה, פחות.
אז אולי סנהדרין תפסוק, שאסור לנסוע ברכב.
רק אמבולנסים ותחבורה ציבורית.
יכול להיות דבר כזה?
אי אפשר לעשות דבר כזה,
אתה לא יכול ללכת נגד החיים.
אז מצד אחד האזהרה לנהוג בזהירות וכן על זה הדרך,
מצד שני התורה אומרת
תכין הרי מקלט.
החיים גוררים בעקבותם גם את האפשרויות שיש תקלות בחיים.
טוב,
עכשיו אנחנו ניגש לפרק כ"א.
רבותיי,
פרק כ"א אני רוצה לתת פה כמה,
זה נראה פרק מאוד מאוד טכני,
אני אגיד מיד במה הוא עוסק,
אנחנו לא נקרא את כולו פרק ארוך.
הוא נראה פרק מאוד טכני,
זה פרק דרמטי בעיניי,
הוא ממש פרק מהפכני.
מאוד הפרק הזה עוסק בתיאור מאוד מפורט
כולל מיקומים מדויקים שאנחנו תכף ניכנס אליהם של ערי הלוויים
מי הם ערי הלוויים חוץ מששת ערי
המקלט שהיו ערים שבהם גרו שם מי
גרו שם בעצם כהנים בתוך הערים האלה כהנים לוויים גרו
בתוך ערי המקלט חוץ מהדבר הזה היו עוד ארבעים ושמונה ערים
של הלוויים
שניתנו להם
עכשיו בואו נבין את האירוע, אוקיי?
בואו רגע נרד למספרים.
48 ערים ללוויים.
כמה לוויים יש?
כמה?
22,000. לפי פרשת במדבר, 22,000. תחלק 22 ל-50.
כמה קיבלת?
400-500 לוויים.
זה האירוע.
כלומר ארבעים ושמונה ערים זה ארבעים ושמונה שכונות מה זה
חמש מאות איש זה כלום חמש מאות
איש זה כמה זה זה זה מה
שלושים משפחות לא יודע כמה זה
פחות זה הסיפור
וכמובן השאלה היא למה למה לפזר את הלוויים בצורה כל כך
מפוזרת וככה בפיזור גדול מאוד ארבעים ושמונה לוויים ארבעים ושמונה ערים
אין בעיה,
סבבה,
אין להם נחלה,
אז תרכז אותם באיזה מקום מסוים,
תרכז את כל הלווים,
22,000 איש,
תרכז אותם בשבט יהודה,
שמה.
או, אז תשימו לב.
הרוצח במשגגה זה רק ערי מקלט או בורח.
אני רוצה שננסה להבין את האירוע, תראו.
מבינים את זה רק כשמסתכלים על המפה.
מסתכלים על המפה.
יפה בואו רגע ננסה להבין מסתכלים על זה
מסתכלים על המפה מבינים את הסיבוך שנכנסנו אליו
עם ישראל מבחינת המספר של האנשים שנכנסו
לארץ ישראל יחד עם יהושע בן
נון עשינו בזמנו חשבון אנחנו מדברים על
אזור של ארבעה מיליון בני אדם
כי במפקד של השנה הארבעים בפרשת פנחס
מספרים כמעט זהים זה שש מאות אלף
גברים מעל גיל עשרים
הם נשואים לנשים,
יש להם,
להגיד לכל משפחה יש ארבעה,
חמישה,
שישה ילדים,
הגענו לאזור ארבעה מיליון איש,
שרק שש מאות אלף מתוכם זה גברים מעל גיל עשרים,
בסדר?
ארבעה מיליון איש.
ארבעה מיליון האלו כשהם היו במדבר,
הם היו על שתים עשרה קילומטר רבוע.
י"ב מיל על י"ב מיל, מיל זה כמעט קילומטר,
זה היה זה שלהם, מאוד מאוד צפוף.
מאוד מרוכז רצית ללכת לבקר את הדודה משבט גד
או משבט דן הלכת עשרים דקות הגעת אל הדודה
כולם ככה ביחד כולם מרוכזים
כל יום ראית את משה רבנו ראית את
המשכן קמת בבוקר הסתכלת מהאוהל ראית את
ענן השכינה לפניך הכל טוב
כולם ביחד
נכנסים עכשיו לארץ ישראל
הארץ שהם נכנסו אליה היא גדולה בשטחה
משטחה של מדינת ישראל היום.
בסדר?
מפני שהנחלות הצפוניות
של ארץ ישראל מסתיימות בליטני בערך,
זה הגבול הטבעי של נחלת
שבט אשר, וזה, זה האזור ההוא, צור, צידון,
בעלבק,
והגבול הדרומי מגיע עד ואדיאל אריש,
אמנם אין לנו את הערבה בטלה,
אבל זה ממשיך עד ואדיאל אריש,
וחוץ מזה,
יש את נחלות בני גד ובני ראובן.
וחצי המנשה, הגולן וכל הגלעד
כששבט ראובן יורש את נחלתו בצד השני של ים המלח כלומר
מבדיל בינינו לבינם בין השבטים המערביים להם גם ים שטח
עצום עצום לבסך הכל ארבעה מיליון בני אדם זה לא הרבה
זה לא הרבה, גם היום ארץ ישראל, כידוע לכם,
אמנם גוש דן הוא צפוף,
ברגע שאתה יוצא מגוש דן,
הרוב שטחים פתוחים.
אתה רואה שטחים עצומים פתוחים.
ערים, גם בתוך הערים שטחים פתוחים.
שטח עצום.
איך אתה מנהל אומה כזאת שהיא תישאר אחת?
איך?
זה כמעט גוזר מאליו איזה מין בדואיות כזאת,
שכל שבט הוא בפני עצמו,
איך אתה יוצר את הנטוורקינג הזה,
את הרשת
שקושרת בין השבטים וקושרת את כולם למקום מרכזי אחד.
זה פיזור עצום,
תחשבו על איזה מישהו משבט אשר שגר שם ליד צור,
איך הוא ידע מה יקרה עם מישהו משבט יהודה,
מה יקרה עם מישהו,
זה פיזור עצום.
הרעיון של התורה הוא הפוך מהטבע.
בדרך כלל בטבע האליטות נוטות לגור ב...
במרוכז,
בסדר?
נוטות לגור במרוכז,
והן מצטרפות,
כאן אצלנו,
כל עיר יש לה את השכונת יוקרה שלה,
בכל מקום בעולם,
העיר האסורה בסין,
המנהטן בניו יורק,
כל מקום יש לו את הזה שלו,
שזה כאילו האזור של בעלי המעמד הגבוה,
הכלכלי הגבוה,
החינוכי הגבוה וכן על זה הדרך,
זה כאילו הנטייה הטבעית.
גם בימי בית שני כך זה היה,
היכן גרו הכוהנים,
היכן גרה האצולה של הכוהנים,
כולם גרו בעיר העליונה.
בעיר העליונה שזה בעצם היה
האזור הרובע היהודי של ימינו
לקחת שבט קטן ביותר שבט לוי 22,000 איש לשבור אותו לחלקים לרסיסים
ולשים כל רסיס ליד איזושהי נחלה
של אנשים משבט ישראל,
והמנגנון הוא כזה,
החמש מאות איש האלו
משבט לוי שאמרנו,
אז נגיד שנחלק את זה חמש מאות איש,
נגיד משהו כמו חמישים משפחות,
שמונים משפחות,
לויים,
אבא,
אימא,
ילדים וכן הלאה,
ממה הם מתפרנסים
מעשרות של, זה נקרא מתנות לוויה, מתנות כהונה.
כלומר,
לכל משפחה כזאת יש נגיד איזה 15-20
משפחות של ישראלים שהן מפרנסות אותה,
נכון?
מפרנסות.
אז הלוי הזה,
הוא עושה פעם בשבוע,
לפחות,
סבב אצל המשפחות שמפרנסות אותו,
לקחת את התרומות כדי שיהיה לו מה לאכול בבית.
בזמן שהוא מגיע לאותן משפחות כל נגיד נגיד לכל לוי יש עשרים
משפחות יש לנו חמישים משפחות לויים או שמונים משפחות לויים
כפול עשר זה כבר שמונה מאות משפחות של מבני ישראל
שמגובות לכל קבוצת משפחות לכל איזה עשרים משפחות יש להם את הלוי
שלהם עכשיו הלוי הזה הוא מרושת מפני שהלוי הוא צריך ללכת
הוא הולך לירושלים בית המקדש יש לו שבועיים בשנה הוא גם
גם לוי וגם כהן משרתים בבית המקדש מילואים בזה חוץ מזה ברגלים
יש גיוס חירום כולם מגיעים חוץ מזה הם כל הזמן אונליין
אז כשמגיע הלוי הזה בביקור השבועי שלו למשפחה הישראלית
אז הוא קודם כל מספר להם מה קרה בבית המקדש לאחרונה,
מה הייתה הפסיקה האחרונה של הסנהדרין,
הוא בודק להם את הטהרות,
הוא אם יש איזה סכסוך בין שכנים הוא עושה שלום בין השכנים,
עושה שלום בין איש לאשתו,
מלמד אותם את זה,
בוחן את הילדים האם יודעים לקרוא או לכתוב,
בוחן אותם בכל ההלכות,
בעצם זה מנגנון רבנות קהילתית
הראשון בהיסטוריה,
כל משפחה,
כל קבוצת משפחות צמוד להם רב,
הרב הזה הוא לוי,
הוא משבט הלוי,
הוא מלמד אותם תורה,
הוא מלמד אותם קרוא וכתוב,
הוא מלמד אותם את פסיקת ההלכה האחרונה,
הוא מספר להם מה היה בירושלים,
כשהם מגיעים לירושלים אז יש להם לוי שמכיר אותם,
שעוזר להם להסתדר ולמצוא את עצמם בכל הבלאגן הזה,
זה הרעיון,
לקחת את השבט שהוא
השבט של האליטה כביכול כן השבט
של הדבוקים בהשם יתברך ולפרק אותו לקבוצות
קטנות שכל אחת היא אחראית על
זה אם תרצו זה קצת הפוך ממה שקורה
היום כן שכל אחד נכון יש יישובים דתיים
ושכונות דתיות והכל כל הדתיים רוצים לגור
בינם ובין עצמם זה כנראה לא
יודע איך אחלה יגונה אבל זה מאוד מאוד
מזכיר לי לפחות את השליחים של חב"ד
במקום שכולם יגור אחד על השני אחד על הראש של השני בקאונאייץ
רבי אמר כל אחד שילך ייקח לו,
ייקח אחריות,
אתה תהיה אחראי על זה,
אתה תהיה אחראי על זה,
ואז שליח אחד,
משפחה אחת,
יש את המשפחות,
הם סביבם קשורים מאות לפעמים אלפי יהודים
שהם מהווים את המענה שלהם לכל עניין יהודי.
זה הרעיון,
וזה רעיון שאי אפשר להבין אותו אלא כשמבינים את הגודל העצום,
כלומר אם לא היה
לוי צמוד לכל ישראל, היינו חווים באיזו התפרקות
של עם ישראל בגלל הגודל.
בגלל הגודל,
זה כל כך גדול,
זה כל כך עצום,
שאתה אומר,
אני לא מכיר,
איך אני יודע,
איך אני אעזוב עכשיו.
אבל יש לך צמוד אליך,
לוי,
כל הזמן הוא מעדכן אותך,
הוא מלמד אותך.
הלוויים בעצם זה רשת הקשר בין החלקים השונים של עם ישראל.
הם באים, הולכים, באים, חוזרים וכן על זה הדרך.
ועכשיו תראו איך הדבר הזה בא לידי ביטוי
בתוך הפסוקים האלה עצמם.
אני קורא רגע את פרק כ"א.
ויגשו ראשי האבות הלוויים אל אלעזר הכהן ואל יהושע בן נון
ואל ראשי האבות המטות לבני ישראל וידברו עליהם
בשילה בארץ כנען לאמור אדוני ציווה ביד משה
לתת לנו ערים לשבת
ומגרשיהן לבהמתם
ויתנו ללווים מנחלתם אל פי אדוני את הערים האלה ואת מגרשיהן
ואז יש כאן רשיבה של הערים
בואו נעבור רגע לערים ניקח כמה דוגמאות
אתם תראו שהפיזור הוא לא רק כללי אלא גם בתוך נחלה של
שבט מסוים הלוויים מפוזרים באותה נחלה ניקח לדוגמא את
הכי קל לי זה נגיד מטה
נגיד מטה יהודה מטה יהודה מקבלים את קרית ארבע וחברון ואת יתיר
רחוקה
בנימין מקבלים את גבעון ואת גבע גבעון וגבע זה אזור
פה מערב ירושלים,
יש שם עוד ערים,
יש שם גבעון,
גבע,
כפירה,
קרית יערים,
שים את כל הלווים שם,
לא,
גבעון וגבע מצד אחד וענתות ואלמון מצד שני,
כלומר קבוצת לווים תשב במערב בנימין וקבוצת לווים תשב
במזרח בנימין מפזרים אותם אחר כך נגיד אפרים אפרים
מקבלים את שכם ואת גזר שוב פעם
קבוצת לווים תהיה בצפון נחלת אפרים שכם קבוצת לווים
בקצה הדרומי של נחלת אפרים גזר כלומר
זה פיזור בתוך פיזור לא רק שהלוויים
לא יהיה להם נחלה אחת מרוכזת או
מקום אחד מרוכז אלא גם בתוך הפיזור
שאתה אומר שמפזרים אותם כמה וכמה ערים מפזרים אותם בתוך הנחלה כדי
ליצור כמה שיותר רשת כזאתי של רבנות קהילתית רלוונטית שבאה לכל 20-30
משפחות בעם ישראל יש להם רב קהילה
שהוא לוי שהוא אותו אפשר לשאול שאלות
בהלכה הוא בוחן את הילדים הוא לומד
איתם הוא מטפל בהם הוא עושה הכל
מגניב, לא?
להתפזר,
להתפזר,
לא לגור אחד על השני בערמות דתיים אחד על השני וזה,
להתפזר כמה שיותר.
אם בכל בניין בתל אביב היה איזה שתי משפחות דתיות כאלה,
היו הרבנים של הבניין.
הם כאילו עם סוכה,
עושים את זה,
כן,
כל בניין תמיד הייתה איזה סוכה.
אני זוכר שחמי עלה בשלום,
אז הבניין של איפה שאשתי גר,
רובם לא היו דתיים.
וחמי היה בונה סוכה כל שנה,
הוא אוסף את כל הילדים של הבניין,
אומר להם בואו נבנה סוכה,
מפעיל אותם.
אז היו באות משפחות שלא היו בונות סוכות מעצמם,
אבל בנו סוכה,
אז היו באים ויושבים.
הוא היה מין שליח כזה של מטעם עצמו.
אבל היום זה כבר,
לא,
בוא,
זה טבעי כזה,
דבר טבעי,
בואו נעבור לשכונה יותר דתית,
לשכונה יותר זה,
ואז כל הדתיים גרים עם עצמם,
אבל מה יהיה עם שאר הבנים של השם יתברך?
הוא רוצה את כולם.
הקדוש ברוך הוא מסדר שלכל משפחה יהיה לה
איזה ילד אחד שהוא פתאום יהיה חילוני בעצמו,
ואז כולם גרים ביחד עוד פעם.
רציתם לברוח, תקבלו את זה בתוך הבית.
אז הנה, תראו,
גם מנשה,
תענך מצד אחד.
גת רימון מצד שני.
בקיצור, ממש פיזור, פיזור, פיזור.
נפתלי זה קדש בגליל ודור,
דור זה ממש הקצה הדרומי של נחלת נפתלי.
פשוט פיזור.
זה העניין, בסדר?
אז זה ממש פתאום מובן, הרעיון הזה.
זה רעיון שבו ליד כל אחד מבני,
ליד כל קבוצת משפחות לא גדולה,
לא גדולה,
שלושים,
שלושים משפחות,
יש להם משפחת לווים שאחראית עליהם,
הם מפרנסים אותם מצד אחד,
מחזיקים אותם, אבל הלוי בתמורה נותן להם...
מלמד את הילדים שלהם תורה בוחן אותם פוסק להם הלכה עוסק בשלום
בית עוסק ביישובי סכסוכים בין שכנים יש מנהיג רוחני כזה
שלוקח אותם ומביא אותם קדימה ואין משפחה בעם ישראל שאין לה איזה
כתובת כאילו בעיקרון אין דבר כזה יהודי שאין לו רב מי הרב
שלך כן כן יכול להיות בהחלט
בהחלט.
לא, הציווי על 48 ערים ללווים הוא כבר נאמר בתורה.
משה רבנו כבר אמר את זה,
אבל עכשיו אנחנו רואים את המימוש ואת היישום,
ולכן גם התורה,
יכולת להגיד שהלווים כאילו 48 ערים וזהו.
למה הנביא צריך להגיד לנו היכן הערים?
בוא תראה את רמת הפיזור.
תראה את רמת הפיזור, כמה הדבר הזה הוא קריטי.
מה היה קורה אם היינו לוקחים את...
כן,
זה בעצם,
אני חושב שזה ממש הרעיון של שלוחי חב"ד.
כן, עכשיו, שבוע שם הייתי בקרליץ, אז...
יש שם מלא חבדניקים,
גם בכמה מילים,
כן,
עשרים אלף חבדניקים יש שם,
ככה אמרו לי,
מה יותר,
לא יודע.
אבל תחשבו מה קורה עם כל העשרים אלף משפחות,
אם כולם יורדים אחד על השני,
במקום זה הרבי ברוח הקודש שבו,
ששלח אותם,
יש שם איזה חמשת אלפים שלוחים,
כל אחד בכל מקום בעולם,
בכל שליח כזה יש סביבו איזה אלף אנשים שקשורים,
אז זה חמשת אלפים כפול אלף,
אתה מגיע למיליוני אנשים.
יש שם בארצות הברית יש איזה מכון
שנקרא Pew שהוא עושה סקרים מה הגודל
של מה החלוקה של יהדות ארצות הברית כמה
רפורמים כמה קונסרבטיביים כמה אורתודוקסים
יש כמה מספרים 60% רפורמים 30%
כן 30% קונסרבטיביים 10% אורתודוקסים זה
כאילו המספרים המקובלים אבל חב"ד אומרים
אתם סופרים לא נכון.
כי הרבה פעמים כשאתה סופר,
אז זה תלוי בשאלה,
נכון?
אתה מתקשר למישהו, איך סופרים?
מתקשרים, עושים כזה סקר, טלפונים.
אומרים לו, אתה יהודי?
כן, אני יהודי.
איזה יהודי אתה?
אני יהודי רפורמי.
למה?
כי אתה קרוב לטמפל הקרוב במקום מגוריי,
ויש לי שם,
שילמתי איזה כסף כדי שיהיה לי שם כיסא.
אומרים, זאת לא השאלה שצריך לשאול.
אתה צריך לשאול למישהו, אתה יהודי?
כן.
האם השתתפת בשנה האחרונה בפעילות יהודית כלשהי?
ובאיזה פעילות השתתפת?
והטענה שלהם היא ש-40 אחוז
מיהודי ארצות הברית,
הפעילות היהודית היחידה שהם השתתפו במשך השנה,
הייתה פעילות שעשו שליחי חב"ד.
בין אם זה הדלקת נר חנוכה, תהלוכת לג בעומר,
מצה לקבל,
לקבל מצה לפסח או משהו כזה,
ואז אומרים,
אז זה כולם שלנו.
צריך לספור אותם חב"דניקים,
כאילו, קשורים לחב"ד, זה לא...
אתה פעיל בקמפוסים,
שאלה מעניינת.
אבל זה,
אתה פעיל בערים,
אתה פעיל במלא מלא מקומות,
אתה מגיע למלא,
למלא אנשים
זה האירוע, וזה,
עוד פעם,
רק כשהייתי לא מזמן בטיילתי עם כמה ילדים מהקהילה,
עם נערי במיץ ובקהילה,
נחל אוג.
טיילתם לנחל אוג.
נחל אוג.
אחלה מסלול.
אז לפני הירידה לנחל אוג יש תצפית כזאת יפה,
מרפסת.
אז אני לוקח את הנערים,
אני אומר להם,
תראו,
רואים את ים המלח,
אני אומר להם,
הסתם,
הנערים אחרי ים המלח,
אני אומר להם,
תגידו,
יכול להיות שמישהו גר שם מהעם ישראל?
לא, מה פתאום, איזה רחוק הזה.
זאת נחלת שבט
ראובן.
אז כשאתה מסתכל על המרחבים,
על הגודל העצום של הנחלות ועל המיעוט המספרי היחסי,
ארבעה מיליון זה לא הרבה אנשים,
ברור לך שהפיזור כאן הוא בעצם בלתי ניתן לשליטה,
אלא אם כן תכין תוכנית
אב, תשתית,
שתיצור כל הזמן קשרים בין השבטים וכל
הזמן תספר להם מה קורה במרכז בירושלים,
כי אם תחכה ותמתין לכך שפעם,
שלוש פעמים בשנה כל זכר ייראה,
זה לא מספיק.
העלייה לרגל לא מספיקה.
אם לעלייה לרגל...
קודמת תשתית לאורך כל השנה של קשרים וחיבורים אז העלייה לרגל נהיית
איזה אירוע שיא וזה באמת מועיל ויעיל
אבל רק עלייה לרגל לבדה לא הייתה
מספיקה ואם כל זה זה גם כן לא
הספיק אנחנו נראה שבסופו של דבר כן נוצרו
אתה רואה שבחלק מהמקומות הוא עובד לדוגמה
בפילגש בגבעה שקרה איזה מעשה נורא
הם כן מצליחים לחבר את כל עם ישראל ולקשור וכולם מגיעים,
בסדר?
אז הוא עובד, כל עוד הוא עובד.
אבל זו השיטה,
זאת השיטה,
וזאת שיטה נראית לי בימים שאין בהם
וואטסאפים ופייסבוקים וטלפונים וכאלה וזה,
אז פשוט אלה היו הלווים, זה היה התפקיד שלהם.
טוב,
סיום פרק כ"א הוא כזה,
ויתן אדוני לישראל את כל הארץ,
שנשבע לתת לאבותם.
וירשוה וישבו בה.
וינח אדוני אליהם מסביב,
ככל אשר נשבע לאבותם,
ולא עמד איש בפניהם,
מכל אויביהם, את כל אויביהם נתן אדוני בידם.
לא נפל דבר מכל הדבר,
הטוב אשר דיבר אדוני אל בית ישראל,
הכל בא.
יפה, זה מין תיאור כזה של נייחות.
ולכן בפרק כ"ב יהושע קורא לראובנים ולגדים,
ולחצי המנשה שולח אותם חזרה לביתם,
לכו לאוהליכם,
הכל בסדר.
רק שימרו מאוד לעשות
את המצווה ואת התורה
אשר ציווה אתכם משה עבד אדוני לאהוב את אדוני אלוהיכם וללכת בכל
דרכיו ולשמור מצוותיו ולדבקה בו ולעובדו ובכל לבבכם ובכל נפשיכם
ויברכם יהושע וישלחם ויילכו אל אוהליהם ואת חצי שבט המנשה.
כאן אנחנו נכנסים
לסוגיה מאוד מאוד מרתקת
בואו רק נציב את הבעיות ואת הפתרונות,
בואו נדבר עליהן בשבוע הבא.
וישובו הלכו בני ראובן ובני גד וחצי המנשה,
מאת בני ישראל משילה אשר בארץ כנען,
ללכת אל ארץ הגלעד,
אל ארץ אחוזתם,
אשר נוחזו בה על פי ה' ביד משה.
ויבואו אל גלילות הירדן,
גלילות הירדן זה כנראה המקום שבו הירדן נגלל,
זה המקום הלשון הצפונית של ים המלח,
שם יש איזה מין שטח רחב עצום
כן שם משם בעצם בני ישראל עברו את הירדן
מקום יחסית בולט
כן הם באים לשם אשר בארץ כנען ויבנו בני ראובן
ובני גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על הירדן
מזבח גדול למראה
עכשיו זה ברור
זה ברור
שאם אתה רוצה
לבנות איזה מזבח לעבודה זרה אתה לא תעשה את זה במקום גדול
שכולם רואים נכון אז זה כבר ברור מעצם העובדה שהם מקימים מזבח
במקום גלוי וחשוף שהכוונה שלהם היא לא כוונה שלילית אולי היא
לא מובנת אבל היא לא שלילית כי
אחרת הם היו מסתירים את זה אין
בעיה הם נמצאים גם ככה באיזה מקום מרוחק אין להם בעיה להסתיר
וישמעו בני ישראל לאמור הנה בנו בני ראובן ובני גד וחצי
המנשה את המזבח אל מול ארץ כנען אל גלילות הירדן אל בני ישראל וישמעו
בני ישראל ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה לעלות עליהם לצבא
וואו וואו וואו עכשיו איך זה יכול להיות הרי בני ראובן ובני
גד נלחמו איתם כתף על כתף שבע
שנים מלחמה זה דבר מקרב נכון
הם בנו
מזבח הם בנו מזבח גם במקום גלוי שזה ברוך השם
לא זה ובכל אופן בני ישראל באים ומה מה זה אומר
מה זה אומר?
זה אומר שבבסיס...
קיימת חשדנות שהבקשה של בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן
המזרחי למרות שהם עמדו בהבטחה ולמרות שהם
קימו את כל מה שהם אמרו
והם נלחמו שבע שנים ולא חזרו לביתם הבקשה הזאת עדיין נתפסת
באור מאוד מאוד שלילי על ידי שבטי המערב כסוג של ניסיון התנתקות
אתם לא אתם לא רוצים להיות חלק
מאיתנו שילמתם את המחיר וזה אבל
אתם לא באמת רוצים להיות חלק מאיתנו
אחרת אין לזה הסבר מיד אתם
עולים למלחמה מה קרה תנסו רגע לשמוע
לא אנחנו נראה להם מה זה
וגם אנחנו ננסה להבין למה הם עולים למלחמה,
בהמשך זה יבוהר.
לא בגלל שהם דואגים כל כך לבני גד ובני ראובן,
אלא כמו שהם דואגים לעצמם.
הם אומרים, אוקיי, אם יחטאו,
אנחנו בסוף נוכל לשלם את המחיר.
יש פה איזה אירוע,
כלומר,
אנחנו בעצם נחשפים לכך שיש כאן איזה
חוסר שביעות רצון מבעבע מתחת לפני השטח,
והוא עתיד מהר מאוד לפרוץ מעל פני השטח.
פה שולחים את פנחס וישלחו בני ישראל אל בני ראובן ואל
בני גד ואל חצי המנשה אל ארץ
הגלעד ואל אלעזר הכהן
בעשרה נשיאים עימו,
נשיא אחד,
נשיא אחד לבית אב,
לכל מוטות ישראל,
ואיש ראש בית אבותם ומעלה עשרה.
זה נראה כאילו הפרק הזה קרה אחרי שיהושע נפטר.
איפה יהושע כאן?
יש כאלה באמת אומרים שזה קרה אחרי שיהושע נפטר,
ויש כאלה אומרים שקרה כשיהושע היה בחיים,
ובכל אופן הוא שלח את פנחס ואת נציגי העם,
או בגלל שהוא כבר היה זקן,
או בגלל שזה היה סוגיה כאילו דתית,
מזבח,
אז צריך את הכהן הגדול שיטפל בזה,
ונציגי העם.
ויבואו אל בני גד ואל חצי המנשה לארץ הגלעד וידברו
איתם לאמור תראו את הטענה כה אמרו כל עדת אדוני כלומר
מה צריך לכתוב כה אמרו כל עדת
ישראל מה זה כל עדת אנחנו עדת השם ואתם כנראה
לא עדת השם איך אנחנו יודעים שאתם לא עדת השם
כי אתם יכולים להישאר בחוץ לארץ בגלל המקנה והצאן שלכם
עכשיו,
כל הטיעונים פה,
הרי בסוף התבררו כטיעונים לא נכונים.
זה אי הבנה, נכון?
הייתה פה בסוף אי הבנה.
אבל דרך האי הבנה אתה יכול ללמוד מה
בני ישראל חושבים על בני גד ובני ראובן.
בסדר?
זה כמו שאתה...
מישהו מדבר איתך בטלפון,
ואתה חושב שזה מישהו אחר,
ואתה אומר לו את כל הזה,
אה,
זה לא אתה,
אבל עכשיו הוא מבין מה אתה חושב על ההוא.
בסדר?
אז הייתה ככה,
מהר התברר זה אי הבנה,
אבל בינתיים אנחנו יודעים מה עם ישראל חושב עליהם,
מה הוא חושב עליהם.
תראו,
הוא אומר להם ככה,
המעט לנו,
מה על הזה אשר מעלתם באלוהי ישראל,
אשוב היום מאחרי ה' בבנותכם לכם מזבח
ולמרדכם היום אתם רוצים למעול ולמרוד.
המעט לנו את עוון פעור, מה זה עוון פעור?
מה היה שם בבעל פאור?
התבוללות.
אסימוליישן.
התבוללות.
יש בסיס לחשש.
שנייה.
זהו, זה כמו שמחוץ לארץ.
מה החשש הכי גדול מחוץ לארץ?
בסדר.
בסדר,
אני רק אומר,
הם חושדים בהם שהם מתכננים להתבולל לכתחילה.
בסדר?
זה בעל פאור.
והיה אם מרדים אתם היום בה'
על כל עדת ישראל לקצף ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם כלומר אנחנו
חושבים שזה ארץ טמאה לא משנה כמה נלחמתם וכמה כבשתם ומשה וזה
מבחינתנו זאת ארץ טמאה
עברו לכם אל ארץ אחוזת אדוני אשר
שכן שם משכן אדוני כי המשכן נמצא
בעבר הירדן המערבי והחזיקו בתוכנו ובאדוני אל תמרודו ואותנו אל
תמרודו בבנותכם לכם מזבח מבלעדי מזבח אדוני אלוהים כלומר נזכר פה
והנה כם עכן בן זרח מעל מעל בחרם
ועל כל עדת ישראל היה קצף הוא
היה איש אחד לא גווע בעוונו
מה?
עכן היה משבט יהודה, אבל הם מקבילים את זה.
כמו שעכן עשה מעל.
ומהי הבעיה של עכן?
הם לא מקבילים את זה,
הרי אחן הסתיר,
והם לא הסתירו,
נכון?
אבל מה היה?
אחד
פרש מהכלל.
כולם הטילו חרם, והוא אומר, מה אכפת לי חרם?
אני אעשה מה שבא לי, אני אקח את זה.
אותו דבר אתם, כל העם ישראל, זה מה אתם אכפת לנו.
כלומר,
הם מאשימים אותם בהתבוללות,
מאשימים אותם ברצון לפרוש מן הכלל,
הם מאשימים אותם במעילה ובבגידה.
עכשיו,
אי הבנה
אבל אתה יודע,
לא חושד בפנים
זה אומר שבבסיס,
בעומק,
נמצאת חשדנות עמוקה בין שבטי ישראל לבין שבטי גד ראובן וחצי המנשה,
ואנחנו מיד נראה,
בואו נסיים את הסוגיה הזאת כדי שלא זה.
בני גד ובני ראובן אומרים להם,
אה,
לא קלטתם אותנו נכון,
מה קרה לכם?
הפוך,
אנחנו בנינו מזבח,
לא מזבח לעולה,
לא מזבח להקרבה,
למזבח למה?
לגלעד, סימן, נכון, אני קצת פעם מדלג.
לא בנינו מזבח להקרבה, אלא,
לא,
לבנות על המזבח,
עולה ומנחה
ואם לעשות עליו זבחי שלמים,
והם משיבים
ואם לא מדאגה, מדבר עשינו את זאת לאמור,
מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמור מה לכם ולאדוני אלוהי ישראל.
רגע, למה אתם דואגים?
איפה הגיעה הדאגה הזאתי?
זה ברור שהחשדנות של שבטי ישראל מציפה אצלם את הדאגה.
זה הכל סיפור של חשד הדדי.
אחרת למה לך לחשוד?
וגבול נתן אדוני בנינו ובניכם בין בני ראובן ובני גד את הירדן
אין לכם חלק באדוני והשביתו בניכם את בנינו מבלתי ירוא את אדוני
ונאמר נעשה נא לנו לבנות את המזבח לא
לעולה ולא לזבח כי עדות בינינו
ובניכם בין דורותינו אחרינו לעבוד את עבודת אדוני לפניו בעולותינו
ובזבחינו ובשלמנו ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק באדוני
וחלילה ממרות באדוני לשוב מאחרי השם וכולי ופנחס שומע ומשבחים אותם
ואיתיו כל הכבוד היום ידענו כי בתוכנו אדוני אשר לא מעלתם באדוני
המעל הזה וניצלנו וכולם שבו וסיפרו לעדה וכולם נורא נורא מרוצים
ועכשיו אני רוצה לשאול שאלה פשוטה
אז לכאורה אם זה המצב ובני גד
וראובן מאוד מאוד מודאגים שיהיה מאיזה
פירוד וכל זה והיה כאן איזה הבנה והתבררה היינו אמורים הציפייה
היא שאנחנו נראה בהמשך באמת שזה עובד כלומר דווקא בגלל שזה קבוצת
סיכון והם לוקחים אחריות והם זה אז היינו אמורים לראות שיש באמת
קשרים מאוד מיוחדים זה נכשל על ההתחלה
רק בספר שופטים יש ארבע פעמים
ארבע פעמים שבהם בא לידי
ביטוי הניתוק של בני ראובן וגד
וחצי המנשה משבטי ישראל מה הם ארבעת הפעמים הללו פעם ראשונה זו
מה דבורה שיוצאת למלחמה אין לך דבר יותר מגבש
מאשר מלחמה וראובן וגד לא באים להילחם איתה אחר כך
גדעון
שמבקש עזרה מאנשי סוכות ופנואל בעבר ירדן המזרחי והם מנפנפים אותו נכון
אחר כך יפתח שהוא ממנשה והוא עושה
מלחמת אחים עם אפרים והורג שם
ארבעים ושתיים אלף איש ולפני שאול בפילגש בגבעה שפילגש בגבעה
קוראים לכולם ומי לא מגיע לא מגיעים
אנשי יבש גלעד בכלל לא מגיעים
עליהם וכן על זה הדרך וחוץ מזה
אחר כך בספר מלכים יש המון המון
מלחמות בין הממלכות מי שבעצם מחריב את ממלכת ישראל זה האנשים שבאים
מהגלעד יהוא הגלעדי ואליהו הגלעדי וכולי וכולי כלומר זה לא עובד
זה לא עובד למרות כל הניסיון זה
לא עובד ובאמת זה מהווה סוג של
איזושהי תקלה ולכן גם באמת בני גד
ובני ראובן הם גולים ראשונים וקצת
הולכים לנו לאיבוד כשמדברים על עשרת השבטים זה מדבר בעיקר על שבטי
ישראל בעבר ירדן המערבי אלה בעבר ירדן המזרחי קצת הלכו לנו לאיבוד
אז זו הסוגיה פה ובעצם אי הבנה
אבל חשפה את עומק החשד שהלך והפער
הזה הלך הלך ומכתוב בעזרת השם בשבוע
הבא שיעור על מגילת רות חזקו
