רבותיי, אנחנו היום נקדיש את השיעור ללימוד שקשור לאגדה של פסח.
נתחיל להתכונן לפסח בעזרת השם.
הלימוד הזה הוא לימוד יקר לי מאוד,
באופן אישי.
לא, אני אומר, אני מתכוון שמחר יהיה יום עיון לפסח ויהיו עוד הרבה שיעורים השבוע לפסח, לאו דווקא שלי.
ואני חושב שיש כאן, היה לי המון המון שמחה שהיה לי את
התובנה הזאת, את הגילוי הזה, אני לא יודע איך קורא לזה.
גם השיעור הזה יהיה באופן של מתחיל בגנות
ומסיים בשבח.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהקורא לגרור.
אמן. וואלה, באת לי בזמן.
טוב,
ברוך השם, אני מלפני שנה וחצי כבר זכיתי להצטרף למועדון הנכבד
של סבים וסבתות. אז זהו, כבר אמרו לי שאתה לא בדיוק סבא, מה זה סבא, סבא זה זה, יש מדרגות היום. יש סביבון,
סביבון, מי שהוא סבא לפני גיל 50 הוא סביבון בכלל,
איכשהו בין 50 ל-60 זה סבון,
ומ-60 זה כבר סבא.
אז אני הייתי סביבון עד לפני כמה זמן,
ועכשיו אני כבר סבון,
ובעזרת השם, מגיל 60, נגיע עד 120, אז נתעלה למדרגת סבא. כי סבא זה צריך איזו פרספקטיבה.
אז זו הסוגיה שלנו היום, יש פה בקהל, אני רואה כמה סבים.
תראו,
די בתחילת המגיד,
אז האגדה מטילה פצצה.
אנחנו כאילו מעבירים אותה וכל זה, אבל צריך לבדוק אותה רגע.
והאגדה אומרת, צא ולמד וביקש לבן הארמי לעשות,
שפרעה לא גזר אלא על הזכרים,
ולבן ביקש לעקור את הכל.
נכון?
כך כתוב.
עכשיו, אנחנו כבר, ברוך השם, למדנו חומש עם רשי, אנחנו מכירים את כל הרמאויות ואת כל ה... אני רוצה רגע ללמוד פשוטו של מקרא.
תעשו רגע, תמחקו רגע את כל המדרשים,
את כל הרשי של קודש קודשים,
ולנסות להבין למה מפילים על לבן את האשמה הגדולה הזאת,
בסדר?
והאם הדבר הזה נעוץ בפשוטו של מקרא? אני אגיד עוד לפני כן,
שהיציאה ללימוד הזה אצלי נבעה מתוך שאלה בהלכה.
ומה הייתה השאלה? השאלה הייתה,
מה קורה כשיש דבר מאוד מאוד מצוי,
שבליל הסדר נמצאים משפחה ויש סבא ואבא ונכדים.
על מי מוטל
על מי מוטל חובת סיפור יציאת מצרים?
האם על האבא, שכתוב למען תספר,
כאילו והגעת לבנך, והגעת לבנך, והגעת לבנך, נכון, זה?
אבל יש פסוק אחד שאומר, ולמען תספר בעוזי בנך ובין בנך.
האם יש עדיפות?
האם יש עדיפות שלפחות בחלק מסוים מהסדר,
האבא ייקח את הילדים הצידה ויספר להם, לעצמו, כי זה יהיה אבא ובן, או שאם יהיה סבא,
הסבא לוקח.
טוב, אז זה כאילו מפה התחלתי להתגלגל לכל האירוע הזה, בואו נתחיל לראות מה קורה כאן.
אני חוזר חזרה לשאלה, מה פתאום נופלים על נבן הארמי בצורה כל כך חמורה, יותר גרוע מפרעה. בואו נבחר נגד הפסוקים כמות שהם, בסדר?
עוד לא התחלתי להגיד כלום, אז איך אתה יודע למה זה קשור?
שנייה,
נראה, אני אדבר, ואז תראה.
טוב אז על פניו מפשט הפסוקים
לא בדיוק ברור מה רוצים מלבן
קודם כל יעקב מגיע דרויש מה שנקרא
בלי כסף בלי שום דבר ברח ולבן מכניס אותו הביתה חודש
מכניס אותו ביהי כשמוע לבן את שם יעקב בן אחותו
ויערוץ נקרא אותו ויחבק לו וינשק לו ויביאו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה
פרשת ויצא סליחה
פרק כט בבראשית פסוק יג
ולבן מכניס את יעקב אל הבית, זה יפה מאוד, הוא מכניס אותו, זה אומנם אחיין שלו,
אבל בחיים לא ראה אותו.
נו, אז מה אם זה אחיין?
אחר כך לבן מעצמו יוזם ואומר לו,
ואומר לבן ליעקב,
אחי אחי אתה בא ואתה מחינם,
תגיד לי מה משכורתך,
נורא יפה.
אני לא הייתי עושה את זה, אני חייב להגיד לכם, אם אני הייתי מארח אחיין,
אני לא הייתי לוקח לו שכר דירה כמובן,
אבל הייתי משלם לו משכורת,
הייתי אומר, שמע, אתה אצלי, אז אתה עוזר, חלק מהעניינים, אתה גר אצלי, אז אתה עוזר, נכון? זה לגיטימי.
לבן, יוזם, אומר, שמע, לא נעים לי, אני אשלם לך משכורת.
אז יפה, נכון?
יעקב אומר לו, עודך שבע שנים, רחל ביטחה הקטנה, אני מזכיר לכם שיעקב קבע את השכר,
שזה גם כן לארג'יות, לבן היה יכול להגיד לו, שמע, אני אשלם לך עשר שקל לשעה, עשרים שקל.
הוא נתן ליעקב לעשות ציפיות שכר,
ויעקב זה. עכשיו, מה תגידו?
כן, אבל ליאל לבן רימה את יעקב.
שנייה.
זה נכון שלבן רימה את יעקב,
אבל,
כן,
אבל, מה מדובר?
אתם יודעים שהרב קשר אומר שרחל ולאה היו תאומות זהות.
ואז כשכתוב עיני לאה רקות, הכוונה שהיכולת היחידה להבדיל בין רחל לבין לאה היה,
אם הייתם מסתכל בעיניים של לאה, היה שם איזה גוון קטן של שוני.
הרב קשר בתורה שלמה אומר שרחל ואליה היו תאומות זהות ולכן היה אפשר להחליף ביניהם.
מה בסך הכל לבן עשה? הוא אומר יש לי כזה חתן טוב.
בעולם שבו מקובל להתחתן עם שתי נשים זה לא איזה משהו נדיר אני רוצה שהוא יהיה גם חתן של הבת השנייה שלי אז
אולי הוא היה צריך לתאם את זה לפני כן אולי הוא היה צריך זה אבל
זה לא איזה אירוע חמור לא רימה אותו ונגיד שאול לקח את מירב שהובטחה לדוד ונתן אותה לאדריאל המחולתי לקח אותה למישהו אחר לגמרי.
פה הלבן הכניס לו עוד אישה, וברוך השם האישה הזאת מלאה עמדו שישה שבטים המרכזיים בעם ישראל.
אז בסדר, הפרוצדורה, אולי אנחנו לא היינו מתנהגים ככה, אבל בסך הכל הכוונה הייתה חיובית.
הוא רוצה לחתן את לאה,
הוא רוצה שיעקב יהיה נשוי גם לרחל וגם לאה, וגם יעקב מקבל את זה. טוב, הלאה.
אחר כך נולדים כל הילדים,
שיעקב כאילו מקיים את כל ההבטחות, ואז
יעקב בא
אל לבן,
ויאמר יעקב אל לבן, שלחני בעלך אל מקומי ולארצי. זה קורה אחרי כמה שנים?
אחרי ארבע עשר שנות. אני רוצה לחזור הביתה.
ואז לבוא אלינו, תקשיב, כל כך טוב לי איתך,
אתה בסדר.
בוא, הוא לא מכריח אותו לכאורה, הוא לא זה. הוא אומר לו, תשמע, בוא תשאר איתי.
ואתה תקבע את הסחה.
נקבה שכרה שכרך עליי ואתנה.
אתה,
אף אחד לא הכריח את יעקב,
אף אחד לא כפה אותו,
הכל היה בצורה חופשית,
ויעקב הסכים.
הוא נשאר עוד
שש שנים, שבשנים האלה הוא עבד והיה עשיר גדול מאוד.
עכשיו אתם תגידו, יש כאן פסוקים של זה, וישמע, בפרק ל״א מתחילה איזה קנאה.
וישמע את דברי בני לבן,
ויפרוץ איש מעודמות ויהיה לו צאן רבות ושפחות ועבדים בגמלים וחמורים.
וישמע את דברי בני לבן לאמור, לקח לעקב את כל אשר להבינו,
ומאשר להבינו עשה את כל הכבוד על זה. בסדר, אז
קודם כל, אני רוצה להגיד לכם שזאת לא המשפחה היחידה שיש שם מתיחות על רקע כספי, בסדר?
יש ירושות,
ומישהו אחד מקבל יותר מהמישהו השני, ונוצרות מתיחויות.
אני מכיר בעצמי כמה וכמה, הייתי פעם מעורב, וכמה פעמים,
כל מיני סכסוכי ירושות כאלה ואחרים. זה קורה, זה לא דבר...
זה לא מצדיק להפיל על לבן, ביקש לעקור את הכול.
זה סכסוך משפחתי לגיטימי בסך הכול, שהם רואים תעקוב ועושה כסף.
טוב,
אז גם זה לא נחמד,
אבל לא עד כדי כך.
לעומת זאת,
אני אומר, אני כל רגע פשוטו של מקרא,
אנחנו כבר משוכנעים מרשי עם המדרשים, אנחנו תכף נשתכנע יותר, שלא יהיו לויון הנכון, רשי זה קודש קודשים עם המדרשים, אבל ננסה רגע להבין על מה זה נשען.
לעומת זאת, יעקב עושה מעשה שלא יעשה, לכאורה.
עושה מעשה שלא יעשה.
הוא בורח.
זה לא צורה לברוח.
זה לא אתה הולך ככה בלי להגיד.
זאת אומרת, היית פה 21 שנים, 20 שנים היית כאן בבית לבן, פסס את הרגליים ובורח
בגלל שנגלה עליך הקדוש ברוך הוא בחלום שאתה צריך ללכת, אז בסדר, יש דרך איך הולכים,
נכון? מה הלחץ? מה הקדוש ברוך הוא נגלה אליך?
אז בסדר, עכשיו קיבלת את הסימן לצאת, אז תצא.
למה לברוח? ובית לבן רודף אחריו.
מה, אלונית השטנדין, ננשק לבניי ולבנותיי,
השכל תעשו וכולי וכולי.
לא מובן, ההתנהלות של לבן בפשוטו של מקרה נראית בין סביר
לבסדר גמור, לסביר מינוס.
זה הטווח, זה המנעד.
זה המנעד.
מפה להגיד שלבן הוא גרוע מפרעה,
ושהוא ביקש לעקור את הכול, איך הוא ביקש לעקור את הכול? באיזה דרך הוא ביקש לעקור את הכול? מה בדיוק הוא עשה ליעקב כשביקש לעקור? הוא היה חותן לא נחמד.
אני רואה אתגלת לכם עוד סוד, הוא לא החותן הראשון שהוא לא נחמד.
לחתן שלו. יש עוד כמה כאלה.
שהם, נכון, בסדר, אבל מפה ועד להגיד שהוא גרוע מפרעה,
לכאורה הדרך מאוד מאוד ארוכה.
אז כדי להבין למה
בעל ההגדה
אומר את מה שהוא אומר,
אנחנו צריכים טיפה לשחק עם הגילאים.
להבין טיפה את העניין של הגילאים. בסדר?
אני אגיד.
יעקב אבינו,
ומכאן בעצם אני חושב שהדברים,
אנחנו נבאר, אני מקווה, באור חדש,
את כל הפסוקים שקראנו עכשיו.
יעקב אבינו נמצא אצל לבן שבע שנים, הוא עובד בשביל רחל, נכון?
שבע שנים האלה זה על ריק, לצורך העניין, הוא לא נשוי ולא כלום.
עוברות שבע שנים, הוא מתחתן עם מי?
עם לאה ועם רחל.
ואז
עוברות עוד שבע שנים.
ואז הוא מגיע ללבן,
והוא אומר לו תשמע, הוא רוצה לחזור הביתה.
כשיעקב אומר ללבן שהוא רוצה לחזור הביתה, בין כמה הילד הגדול שלו ובין כמה הילד הקטן שלו?
או, יפה, טוב שאמרת בן 13, כי זה לא נכון כמובן. הגדול הוא בן
שש,
כי היה לו תשעה חודשים היריון, ראובן בן שש,
ויוסף בן חודש.
זה מה שקורה, בשש שנים, בשבע שנים האלו שהוא עובד,
נולד, ודאי.
לא, זה בסוף עשרים שנה, אבל... מה אתה מתווכח איתי, אבי? היום כל היום אתה מתווכח.
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב לבן, שלחני והלכה למקומי ולארצי.
נכון?
זה קורה מתי?
אחרי כמה שנים.
זה קורה בסוף השבע שנים השניות.
ולכן יוסף עכשיו בן חודש.
הוא בן חודש עכשיו.
הילד הגדול של יעקב, ראובן, הוא בן שש.
הילד הקטן הוא בן חודש. בשבע השנים האלו נולדו לו כל הילדים חוץ מבנימין.
הוא רוצה לחזור הביתה.
ואז לבן אומר לו, תשמע, בוא תתחיל להישאר, בוא נעשה פה עסקים, בוא פה, בוא שם.
בשש שנים האלו שיעקב עובד את לבן,
איפה יעקב נמצא?
רוב הזמן בשדה.
הוא רועה צאן.
הוא רוב הזמן בשדה, חלק מהזמן הוא בשדה שבוע שלם, אתה יוצא למרעה, לפעמים אתה יוצא לשבועות.
מי נמצא בבית?
מי מגדל את הילדים?
מי מספר, בגיל הקריטי, מגיל 6 עד גיל 13, זה גיל שילד עד גיל 6, בסדר, הוא מספר לנו סיפור, הוא הולך לישון.
מגיל 6 עד גיל 13, מי הדמות המרכזית בבית?
מי האדם המרכזי? מי בא, מספר סיפור, הולך,
עוזר, בא, מביא מהגן, מחזיר מהגן, מוציא, מביא, מספר. מי?
לבן.
עכשיו, הסבא.
עכשיו, לסבא
יש לו עוצמה אדירה, כפולה ומכופלת.
אומרים שסבא זה ראשי תיבות סמכות בלי אחריות.
זה כאילו ראשי תיבות סבא, סמכות בלי אחריות.
מצד אחד, הוא לא צריך להתעסק עם הילדים,
עם כל ה... תסדר את החדר, תקנת השיעורים, תבוא, הוא לא שם, הוא לא בשוחות,
הוא לא זוכל בשוחות.
מצד שני, אם הוא סבא נוכח
והוא נמצא, הוא מאוד מאוד דומיננטי, כי יש לו בדרך כלל ניסיון,
בדרך כלל יש לו גם יותר כסף
מאבא ואימא.
סבא כבר מסודר, סבא כבר, יש לו יותר כסף, יש לו יותר זמן,
והוא פחות מתעמת איתם על דברים,
דמות חינוכית מרכזית משמעותית. אתם יודעים שבחברה הערבית
הסבא הוא במרכז, איך אומרים סבא בערבית?
סיט. סידי.
סידי או סטי.
סידי סבא, סטי סבתא.
סידי גם נהיה שם לאדון, יא סידי זה גם אדוני, הסבא במרכז.
וואו, וואו, וואו, וואו, הלב של העני, מה שהסבא אומר זה,
ככה מתנהגים.
אז בסדר, אבל בדרך כלל יש לך סבא ויש גם אבא. אז אבא הוא, אבל מה קורה כשאין אבא?
יעקב אבינו הוא לא נמצא רוב הזמן, כי הוא רואה צאן, אחרי זה הוא יתאר את המלאכה שלו.
הייתי ביום, מחלה נחר, וקרח בלילה, גנובת יום, גנובת יום, הוא מתאר שכמו שראייה צאן היא כזאת.
אנחנו בעצם מבינים, ואני רוצה לטעון שלבן,
הוא לא עשה את זה בכוונת זדון,
אולי, כלומר, זה לא שזה, הוא עשה את זה בצורה הכי טבעית בעולם.
כל סבא רוצה שמה?
שישארו לידו.
כל סבא רוצה שישארו לידו.
המשפחה, הילדים, נכדים, גדלים, המשפחה גדלה, הם יעזרו לי, ואני רוצה שישארו לידי.
יש רק בעיה קטנה, מה?
החתן שלי, יעקב,
הוא רוצה לחזור.
אז מה אני צריך לעשות?
לא.
לא.
את יעקב, הוא יודע שאין סיכוי שהוא ירגיע, יעקב צריך לחזור.
אני צריך לעכב את יעקב
כמות זמן מספיקה
כדי שהילדים,
כשהם... כשהוא ירצה לחזור, הם יגידו, אנחנו לא רוצים.
מה פתאום? לאן אתה לוקח אותנו? אנחנו, טוב לנו פה.
כאן סבא שלנו, כאן סבתא שלנו, כאן החברים שלנו.
אנחנו מדברים פה... אתה רוצה לקחת אותנו לאיזה סבא יצחק
בארץ ישראל שמעולם לא ראינו, מעולם לא שאנחנו לא יודעים מי הוא בכלל? אנחנו פה!
אנחנו פה. תראו, אנחנו עברנו דירה,
גרנו בגוש קטיף,
אחרי זה בגירוש,
ואז עברנו דירה לפתח תקווה, לאיפה שהיה אנחנו היום,
והבת הגדולה שלנו הייתה איזה כיתה ו״ר.
והרגשנו בינינו, אשתי ואני, שאנחנו עוברים ברגע האחרון.
עוד טיפה,
עוד שנה, שנתיים,
לפעמים אין ברירה, אז אין ברירה, אבל קשה מאוד לקחת ילד
בגיל 12-13 ולעקור אותו מהמקום שלו. די, הוא כבר פה, יש לו כבר תנועת נוער, חברים. אתה יכול לעשות את זה.
תדפוק לו את החיים. כאילו, עכשיו הוא יצטרך להתמודד, יכול להיות שכל הגיל... גם ככה זו הייתה התמודדות לא פשוטה.
הילדים, הייתה להם שנה של הסתגלות.
היה גם מיישוב לעיר, וגם ממקום קטן למקום גדול, וגם מהגילאים וזה, וככל ש...
אבל, כיתה ו', אז בכל מקרה, כיתה ז',
יש איזה ערבוב, וכולם מתחילים מההתחלה, וגנים זה גנים, וקטנים זה קטנים.
בסדר, אחרי שנה הרגשנו שהם
חוזרים למסלול, אבל ילד בן 13-14, שאתה פתאום עוקר אותו,
ולהעביר אותו לזה, הוא לא רוצה. תראו לכם הרבה חבר'ה,
הרבה חבר'ה בצבא, חיילים בודדים,
וכל מיני כאלה שבגיל 16, ההורים שלהם עשו איזה רילוקיישן לפוסט-דוקטורט בארצות הברית.
אז הוא אומר להם, תשמעו, אני לא בא איתכם, אני נשאר פה, אין לי מה עכשיו בגיל 16 להתחיל את זה, אני נשאר פה, חייל בודד כזה.
גדל אצל הסבא, אצל הסבתא, לא יודע אצל מיקום.
אז מה שאומר לבן, הוא אומר, בסך הכול מה אני צריך לעשות?
לעכב את יעקב קצת. אני אעכב אותו.
עוד קצת ועוד קצת.
מספיק שהשלושת הבנים הראשונים שיש לו שם יהיו בני 16, 15 ו-14,
וכשהוא ירצה לחזור,
הם לא יאפשרו לו,
וככה השארתי אותם אצלי.
זה נקרא לאבד את הכל. לאבד את הכל, כמובן, לא שהוא רצה להרוג את משפחת בית יעקב,
הוא רצה בעצם לגרום להם להתבולל.
אני אפילו מלמד עליו זכות שזה לא היה בכוונה, זה היה מטעמים טבעיים.
כמו כל סבא שרוצה.
אבל הדרך שבה הוא בחר לעשות את זה הייתה להשתמש בעוצמה שלו,
בכסף שלו,
בכוח שלו, בעיקר בזמן שהיה לו וליעקב לא היה,
כדי לגרור את ילדי בית יעקב אחריו, אחרי הסבא הנחמד,
וליצור מצב שבו כשיעקב ירצה לחזור לארץ ישראל, הם לא ירצו לחזור איתו.
ועכשיו תראו איך שזה פשוט
מתיישב בפשוטו של מקרא.
מה?
הרי כשלבן אומר ליעקב, תקשיב, בוא תגיד לי את השכר שלך.
בשבע שנים האחרונות, נכון?
שש.
יפה. אתה אמרת שבע, אני אמרתי שש.
למה אנחנו בעצם, זה כי אין מספר.
בניגוד לשנים הראשונות, ששם יעקב אמר שבע, אחרי זה היה עוד שבע,
בלגה השלישי לא קבעו זמן.
כמה זמן, נכון?
ויאמר נקבע שככם, ויאמר אליו, אתה ידעת שנה עודיך, כי מעט היה לך וכולי.
לא תיתן לי מאומה, אעבור בכל צונך, נכון, עקודים, נקודים, ברודים, כל הדברים האלה. כמה זמן? שנה? שנתיים?
לא יודע, מי אמר שצריך שבע או שש?
יכול להיות שבתוך שנתיים יעקב יעשה את האקזיט וימשיך.
מה?
או, אגי.
זה בסוף.
עכשיו הוא לא, עכשיו בזמן נתון שהוא אומר לו בוא נסגור איתך עסקה.
אז יעקב אומר לו, לא קבעו זמן.
לדעתי, הנחת העבודה הייתה,
אני רוצה להגיד פה איזה משהו עוד ממש מוסדר.
לדעתי יעקב מעולם לא התכוון להישאר שם שש שנים.
מעולם.
מעולם.
הוא אמר, בסדר,
אני צריך ככה, קודם כל כסף לא חסר.
יצחק אבינו,
אדם עשיר מאוד, יעקב יחזור ליצחק, כל ירושת אברהם ויצחק יגיעו ליעקב, הוא רוצה לחזור עם איזשהו בסיס כלכלי מסוים.
מספיק לזה שנה, שנתיים, לא יותר מזה, בסדר?
יעקב אבינו התעכב הרבה מעבר למה שהוא תכנן,
והוא גם שילם מחיר כבד מאוד על ההתעכבות. מהו המחיר הכבד שיעקב שילם?
לא.
רבקה, אומר לך כאן יהודי מפוכח קוראים לך?
ינון ואליה אני שולח, עוקד והנקד והמזבח.
מה אומר לך ינון?
יעקב אבינו, שרבקה שלחה אותו לפני זה, ואני אחזור, והוא, נכון, ורבקה אוהבת את יעקב,
הוא הפסיד את אימא שלו בכלום, אולי בשבוע, בשבועיים, לא יודע כמה.
שבועיים לפני שהוא הגיע, היא מתה. כתוב שדבורה,
דבורה,
מנקת רבקה, מתה ונקברת תחת האלון בבית אל,
ואז רש״י אומר שזה לא רק דבורה, זה גם הוא גם קיבל,
הוכפל אבלו וקיבל את הבשורה למות אמו. כמה זה מבית אל לקירת ארבע? כמה זמן זה הליכה?
יום וחצי, יומיים, שלושה, כמה זה?
הוא הפסיד את אמא שלו בכלום, בככה!
ומה זה הפסיד? הוא אומר שהוא לא נתן לה את החיבוק ככה. חיבוק, אי, כלום, מה זה?
עשרים שנה הוא לא ראה אותה, רוצה לפגוש את אמא!
לא הספיק.
לא הספיק, זה לא היה בתכנון.
למה הוא התעכב?
מה גרמנו להתעכב? מה, כסף?
לא.
לבן מעכב אותו כל הזמן.
לבן כל הזמן מעכב אותו, כי לבן רוצה להרוויח זמן. זה גם חרוז, לבן וזמן.
הוא רוצה להרוויח זמן, הוא אומר, עוד קצת הילדים גדלים, עוד קצת הם איתי, עוד קצת הוא לא בבית,
אני כבר יהיה ראש המשפחה, עוד טיפה, עוד טיפה, עוד טיפה,
זהו, אני כבר לא צריך אותו.
כלומר, המטרה הייתה לבודד את יעקב, וכשיעקב ירצה לחזור,
לא יהיה אלוהים מי.
איך לבן עושה לו את זה?
איך הוא מעכב אותו?
איך אבל?
אומר לכם ינון פעם שנייה כבר,
הוא כל הזמן משחק לו במשכורת.
לדעתי לא כדי לדפוק אותו כלכלית, להפך, להפך.
הוא כל הזמן אומר לו, תקשיב, אולי ככה, אולי ככה, אתה יודע, בוא נעשה רגע ככה.
כאילו, כל פעם, הוא אומר, שמע, אני רואה שזה הולך טוב, אולי ננסה,
אתה מביא לי ברכה פה? אולי תביא לי גם ברכה פה?
כל הזמן מזיז לו את זה,
כדי,
אתה יודע, זה כמו, להבדיל, במניות, שנייה רגע, עוד רגע זה ירוויח,
עוד שנייה זה אקזיט, רגע, בוא נו... וככה הוא מצליח לעכב את יעקב לעוד שנה ולעוד שנה ולעוד שנה
הוא לא רוצה להרוויח כסף על יעקב, הוא רוצה להרוויח הרבה יותר, מה הוא רוצה להרוויח?
את כל משפחת בית יעקב.
הוא רוצה את הכל.
הוא רוצה את הכל.
ולכן הוא מעכב את יעקב והוא...
איפה הטעות של לבן?
לבן טעה.
שנייה, רגע, שנייה, רבי יוסף חיים, שנייה.
אני רק רוצה להגיד,
לא הבנתי את השאלה, סליחה.
טוב, אתה צודק, אבל אתה יודע, לאדם,
לוקח זמן לאדם להבין
שאתה יודע, שהסבא בתוך המשפחה פועל נגדך.
בתחילה אתה נורא נורא בהכרת הטוב.
איזה יופי, אני...
אני בעבודה,
וזה, והסבא מגיע, וזה מצוין, טוב מאוד.
לוקח זמן ליעקב להבין, תכף נראה מתי הוא מבין את זה, יעקב,
שלבן פועל נגדו בתוך הבית.
לבן עושה טעות אחת.
מה הטעות?
הוא חושב
שהוא הגיע למטרה קצת לפני שהוא הגיע אליה.
אתם מבינים?
כלומר, בשלב מסוים,
כאשר
וישמע יעקב את דברי בני לבן לאמור לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה ואחר כך וירא יעקב את בני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום מה קרה?
מה פתאום לבן פשינת הפנים שלו?
לבן אומר זהו המטרה הושגה
הבן הגדול של יעקב ראובן בן 14 נכון?
שמעון בן 13 לוי בן 12 זהו אני כבר לא צריך אותו
הוא מתחיל לזלזל ביעקב ויגידו כאילו אני כבר לא צריך אותך
יעקב מגיע הביתה, איפה הילדים? לבן לקח אותם לסקי.
הוא לא תיאם איתי.
למה לא תיאמתי איתי? ומתי אני צריך לתאם איתך?
אני תיאמתי איתך בשש שנים האחרונות? אדוני, זה...
תהיה רגוע.
הוא מבין,
פתאום מבין, יעקב,
מה לבן עשה לו.
ואז הוא מקבל התגלות אלוקית.
מה אומרת לו ההתגלות האלוקית, ליעקב אבינו?
ההתגלות האלוקית אומרת לו, אנחנו חושבים, מה רוצים מיעקב?
הרי כל עוד לא הייתה לו התגלות אלוקית,
אז הוא לא יכול היה לשוב. נכון, מה רוצים?
מתי הוא חזר?
כשהקדוש ברוך הוא אמר לו לחזור.
אני לא חושב שזה נכון.
אני חושב שהציפייה מיעקב, כמו שש שנים קודם הוא לא חיכה להתגלות אלוקית, אלא הוא אמר ללבן, זהו.
אימא שלי אמרה לי ללכת לכאן להקים משפחה. הקמתי משפחה, אני רוצה לחזור, והוא לא חיכה שתהיה לו התגלות אלוקית.
גם עכשיו הוא לא יצטרך לחכות.
מתי מגיעה אליו ההתגלות האלוקית?
ההתגלות האלוקית מגיעה אליו ברגע האחרון כדי להציל אותו ולהגיד לו תקשיב אם אתה לא יוצא עכשיו עכשיו תצא לא יהיה את מי להוציא.
תדע לך את זה איך אני יודע את זה.
תראו מה כתוב בהתגלות האלוקית יעקב מספר את זה לנשותיו
לנשותיו.
ויאמר יעקב בפסוק י״ב ויאמר סנה עיניך וראה את כל העתודים על העולים והצון הקודים הקודים והרודים כי ראיתי כל השבוע ועושה לך אנוכי על בית אל אשר משכת מצבה אשר עמדה ללשון ועתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מול עולתיך המילה המודגשת כאן היא המילה צא קום לך
לך לך, בנחת. לא, לא, לא. עכשיו, כפתור חירום. תלחץ על הכפתור. תפיל את כל... טוס מכאן. עם צאן, בלי צאן, זה לא מעניין את אף אחד.
אם אתה נשאר פה עוד דקה, כבר לא יהיה את מי להוציא. מה זה מאוד מזכיר?
את מה זה מאוד מזכיר?
את יצאת מצרים. את יצאת מצרים עצמה.
שאם היו נשארים עוד רגע אחד, היו מתמהמים, כבר לא היה את מי להוציא.
נכון? אלה דברים שכתובים בצורה מפורשת בספר יחזקאל, פרק כ'.
בואו נקרא את יחזקאל, פרק כ'.
אתה מאוד מאוד צודק.
כתוב ככה, ביחזקאל כפרק כ'
ואמרת אליהם כה אמר אדוני אלוהים ביום בוכרי בישראל ויישא ידי לזרע בית יעקב ויבדה להם בארץ מצרים. הקב' נגלה אליהם ויישא ידי להם לאמור
אני אדוני אלוהיכם. ביום ההוא
נשאתי ידי להם להוציאה מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש היא דבש צבי לכל הארצות.
רוצה להוצאת אותם ממצרים.
ואומר אליהם, יש תנאי קטן, איש שיקוצי עיניו השליכו
ובגידולי מצרים אל תטמאו, אני ה' אלוהיכם.
וימרו בי ולא אהבו לשמוע אליי. לא רצו לצאת ממצרים.
איש את שיקוציה עיניהם לא השליכו ואת גידולי מצרים לא עזבו. ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. כלומר הקדוש ברוך הוא רוצה לכעוס עליהם בתוך ארץ מצרים.
ואז למען שמי לבלתי אחל עיני הגויים אשר הם היו בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאה מארץ מצרים והוציאה מארץ מצרים ואביהם אל המדבר.
אבל זה קרה בשנייה האחרונה, ולכן גם היה מחיר, ארבע חמישיות לא יצאו.
זה פשוט מקביל.
ההתגלות האלוקית ליעקב לא באה להגיד לו, הגיע הזמן לצאת, אתה יכול לצאת. היא באה להגיד לו, זו השנייה האחרונה שאתה יכול לצאת.
עוד רגע שאתה נשאר פה, כבר לא יהיה את מי להוציא.
הילדים שלך גדולים מדי, וטוב מאוד שהתעוררת. ולכן, מה עושה יעקב?
הוא בורח.
הוא מבין שזה השנייה האחרונה. הוא נס על נפשו.
הוא פתאום מבין, נפל לו האסימון, מה שנקרא,
מה לבן עשה לו.
מה לבן עשה לו, את החוט של לבן טבע,
שבעוד רגע שהוא ירצה לחזור, ילדים שלו יגידו לו, מה פתאום נחזור? אבא, מה אתה מדבר? אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים להיות עם סבא לבן. זה המקום שלנו, אנחנו מכאן, כן?
לבן ביקש לעקור את הכל, זו הייתה התוכנית שלו.
אפשר להגיד שהייתה תוכנית זדונית,
אפשר להגיד שזו תוכנית טבעית, כל סבא רוצה שהילדים שלו יישארו לידו, והוא הבין שהאבא עומד לרועץ, אז הוא נכנס בין האבא לבין הילדים.
רבותיי, יש דברים כאלה, אני מכיר דברים כאלה גם בדור שלנו.
שיש לפעמים סכסוכים משפחתיים,
והסבא נכנס בין האבא לבין הילדים, מסית את הילדים נגד האבא.
יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות דבר כזה.
יפה.
ואז יעקב בורח.
יעקב בורח.
הוא מבין שזה הרגע האחרון.
נס על נפשו.
לבן
מבין שהוא טעה.
הוא מבין שהוא גילה את הקלפים מוקדם מדי.
למרות שהוא לא גילה אותם בצורה גלויה.
אבל הוא מבין שהוא הפסיק לשחק את המשחק מוקדם מדי. היה צריך לשחק עוד איזה שנה-שנתיים, ואז הוא היה מצליח.
אז הוא מנסה להחזיר את הגלגל לאחור.
הוא רץ ליעקב,
ואומר לו, מה עשית?
בתי גנובת לבבי,
בתנאי גדמותי כשבועות חרב,
למה נחבאת לברוח?
ותגנוב אותי ולא הגדת לי ואשר לחכה בשמחה ובשירים ובתעוף ובחינור ולא נטשתי לנשק ומעלה ונתת השכלת לעשות נקיפות מצפון בוא עכשיו תחזור
וניפרד כמו בני אדם ומנסה במתק לשונו לגרום ליעקב לרצות לחזור
אבל יעקב אומר לו תקשיב אני עליתי על התוכנית שלך
הוא אומר לו את האמת בפרצוף
אז
אומר יעקב היען יעקב היאמר ללבן
כי יראתי,
כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מאימי.
מה הכוונה?
איך לבן יגזול את בנותיו מאים יעקב? מה, החלק בניה לא ילכו אחרי יעקב?
זה מאוד פשוט.
הוא אומר, אני יראתי,
שכשאני אבוא לחזור, הילדים לא ירצו לחזור,
וממילא האימהות יישארו עם מי?
עם הילדים. אתה בעצם, אתה תגזול את הבנות וגם את הילדים.
לכן, הייתה לי בואי, הייתי חייב לברוח.
עכשיו,
כשלבן מבין שיעקב
חשף את התוכנית שלו,
אז הוא שם את כל הכלפים על השולחן.
והוא אומר לו,
ויען לבן, אחרי עוד דיבור של יעקב,
ויען לבן ויאמר לי יעקב, הבנות בנותיי,
והבנים בניי, והצום צוני,
וכל אל שאתה רואה לי הוא.
שמעת?
הכל שלי!
זה כאילו...
לבן חושף את התוכנית שלו בעצמו.
זה שלי הכל.
הילדים שלי, לא שלך בכלל. איפה היית? שש שנים, מי ראה אותך בכלל?
אני קראתי להם סיפור בלילה, אני סיפרתי להם זה,
אני לקחתי אותם לגן, אני החזרתי אותם.
איתי הם למדו לקרוא, לא איתך.
כולם שלי.
טוב,
מה אעשה לאלה היום או לבניהם אשר ילדו?
אבל אז לבן עוקץ עקיצה האחרונה, הוא כורד ברית עם יעקב.
מה פשר הברית הזאת?
פשר הברית היא כזאת,
לבן אומר ליעקב,
אני כורד ברית שיש בה תנאי
שאני יכול לבוא לבקר אותך מתי שאני רוצה.
נכון? אני לא אעבור עליך לרעה, אבל לטובה אני כן עובר,
ואני כורד ברית.
המשמעות היא שמתי שאני רוצה אני יכול לדפוח לך בדלת ולבוא.
הוא מנסה לשמר את הציר הזה עם בני יעקב כדי להחזיר אותם אליו
באיזושהי הזדמנות. הוא אומר, אולי יהיה גלגול שלישי.
אולי יהיה,
רבותיי, לדעתי זה עונה על משהו מאוד מאוד פשוט.
משהו, שאלת פשט שהציקה לי הרבה זמן.
אברהם, כשהוא מתחתן, הוא לוקח אישה מאיפה?
מאורקסדים, מהמשפחה.
נכון? שרה היא הבת של הרן,
אחיינית של אברהם.
יפה.
כשאברהם רוצה לבחור אישה ליצחק, הוא שולח את אליעזר לאן?
אותו מקום.
יפה.
מזבוט.
כשרבקה רוצה לחתן את יעקב, הוא שולח אותו לאן?
הוא שולח.
עכשיו יעקב ליענה, יש לו הרבה ילדים.
12 ילדים. יש לו שישה בנים מלאה ועוד שני בנים מרחל
ועוד מהשפחות ועוד זה, נכון?
למה יעקב לא שולח את הבנים שלו,
או נציג של הבנים, להביא נשים מהמשפחה בחרן?
זה הרי הסדר.
נכון? אברהם מביא, יצחק מביא, יעקב מביא.
במקום זה הם מתחתות עם כנעניות.
אנחנו יודעים שהם מתחתות עם כנעניות,
ויש ביקורת על הכנעניות. יצחק, רבקה אומרת, קצתי בחיי, אם לוקח עשו, אישה מבנות את הארץ, אין לי חיים.
פתאום זה נהיה לגיטימי?
פתאום אפשר להתחתן עם בנות את הארץ הכנעניות, הטמאות האלו? למה?
כי יעקב מבין, אם אני שולח לשם מישהו, הוא לא חוזר.
הוא לא חוזר.
זהו.
אני לשם לא יכול לחזור.
אסור.
אישה, מה?
ישר, ישר, היא בא לו גם ככה. אז אין, נגמר, הדבר הזה נחסם. אנחנו מתחתנים עם כנעניות,
רק לא לחזור לשם. זה מסביר מדוע יעקב לא עושה את הפעולות שעשו אבא שלו וסבא שלו, ושעשה בעצמו.
זה הבריחה הגדולה.
לבן ביקש לעקור את הכל,
כי הוא בעצם, זה היה מרחק חוט השערה.
חוט השערה מזה שיעקב, לא היה לו עם מי לחזור.
וזאת העוצמה של הסבא לרעה.
יעקב גילה את הסוד הזה.
יעקב אומר, אוקיי, אם,
עוד שנייה אחת, בסדר, ברשותך.
יעקב אומר ככה, אם זה כוח של סבא לרעה,
ככה הוא כמעט גנב לי את המשפחה.
כמעט הוריד לטמיון 20 שנות גידול משפחה,
חוץ מזה שיעקב שילם מחירים, הוא לא פגש את אמא שלו ועוד ועוד ועוד, כי כל כך עוצמה כזאת היא גדולה,
אז אני יכול להשתמש באותו כוח למה?
למה?
לטובה.
מה הכוונה?
אם אבא אומר לבן שלו,
שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
אם אבא אומר לבן שלו, שמע ישראל השם אלוהינו כן השם אחד.
אם אבא אומר לבן שלו, מודיע אני לפניך מלכי וקיימתי קצת בי נשמתי ובחבלה רבה אמונתך.
זה חשוב מאוד, אין מה לדבר.
אבל אותו אבא, גם בהמשך אמר לו, אל תשכח לכן שיעורים,
ולמה לא גמרת את הסנדוויץ',
ובוא הנה, למה החדוש שלך לא מסודר,
וזה, ו...
אבא, לא מבין אותי, אמא, כן מבינה אותי.
אבל עם סבא,
סבא,
כולו מטור, כולו חמוד, כולו מחמדים,
מגיעים ממתקים,
הוא אומר לבן של, לנכד שלו, בוא נלמד חברותה.
בוא, בוא, עם סבא, איזה כיף וזה, איזה כיף והכל זה. ועוד לומדים, אחרי זה יוצאים לטייל, אחרי זה, נכון?
זה מצד אחד סבא, הוא מגיע מהדורות, הוא מגיע מהנצח,
הוא מגיע מ... כי סבא מספר לנכד על הסבא שלו,
אתה יודע, נכדי היקר,
כשאני הייתי בגיל שלך, סבא שלי אמר לי, אהה.
אז אם סבא בן 80 מספר על הסבא שלו כשהוא היה ילד והסבא שלו היה בן 80, אנחנו כבר נמצאים פה בטווח של 200 שנה.
הנכד הזה עכשיו מקבל ידיעות של 200 שנה.
הוא מקבל עוצמה של 200 שנה.
זה מה שהוא מקבל.
וזה לא מעורבב עם כל המטלות היומיומיות,
זה אפקט חינוכי לא יאומן.
לא יאומן האפקט הזה.
זה אפקט חינוכי אדיר, עוצמתי ביותר.
ולכן התורה מצווה עלינו
יש והגעת לבנך, כי קודם כל, לא כל אחד זוכה לסבא.
לא כל אחד, נכון, לפחות כשאני הייתי ילד, אז לרוב החברים שלי לא היה סבא, לא היה מלא מכל הכיוונים.
ההוא נהרגו בשואה, אלה נרצחו, גם אני גדלתי, כן,
מהר מאוד נפטרו הסבאים, אספת את אישה, אספת את אחת שהאריך הימים, ברוך השם,
זה כמו ליורציית שלו, סבתא חנא.
אז מי שחיים בקיצור, אבל מי שיש לו סבא,
בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו ואת לבעיותיו,
למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך.
אז על מי מדברים פה?
על הסבא.
יפה, מדברים בפרשת בוא.
שזה על דיבה של יציאת מצרים, בפתיחה שלה בכותרת, זה אומר, אם זכית לסבא,
תן לו לספר.
הוא הציר.
עכשיו תראו איך זה בא לידי ביטוי.
שאלת טריוויה מהירה, המזכה בכיף כיף מהחבורה.
מי הסבא הראשון בתורה?
לא.
לא.
האדם הראשון הוא הסבא, בסדר? אגב, יש חידה יפה, אני אומר, חידה יפה.
אמר לי אותה שחר גליק מהחבורה.
סבא ונכד בתפילת שמונה עשרה, שהם לא אברהם ויעקב.
קשה לגלות את זה.
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.
אדם שאת אנוש. אדם ואנוש הם סבא ונכד.
תעשו איזה חידדה בשולחן שבת אצלכם.
אבל אני מדבר, מי הוא האדם הראשון שמתואר בתורה כסבא, שיש לו מערכות יחסים עם הנכדים שלו?
מי?
איך תרח?
איפה תרח דיבר עם איזה נכד שלו? איפה כתוב בתורה פסוק שתרח עבר לנכד שלו?
אה?
רבותיי, יעקב זה הסבא הראשון, נכון?
ככה הם נא אליי וזה נכון?
כאשר יעקב לקראת פטירתו בפרשת ויחי,
היו, ודאי שגם היו סבא לפני כן, גם אברהם היה סבא ל...
בני כמה היו יעקב ועשיו כשאברהם נפטר?
בני כמה הם היו? הם היו בן 15
כשאברהם נפטר, נכון? יצחק היה בן 60 כשהוא ילד אותם,
יצחק נולד לאברהם בגיל 100,
נכון?
ואברהם נפטר בגיל 175 אז זה אומר שאברהם היה בן 160 כשיצחק כשנולדו יעקב ועשו הוא נפטר בגיל 15 שני בחורים בני 15 ודאי היה להם קשר עם אברהם אין פסוק אין דיבור שאברהם אומר ליעקב ועשו למרות שבוודאי היה קשר ביניהם
האדם הראשון שמתואר בתורה כסבא ולכן סבא יעקב סבא ישראל זה הביטוי הוא יעקב ומה התיאור?
הוא אומר לזה הוא קורא ליוסף זה עוד אפילו לפני שהוא מברך את הבנים לכאורה בפרשת ויחי
הסדר ההגיוני היה שקודם כל יעקב מברך את הבנים, ואחרי זה יקרא לנכדים, אבל זה קורה הפוך, מה?
ויאמר, זהו
ויאמר ישראל את בני אסף ויאמר מאלה, ויאמר אסף אל אבי בניים וכולי, קרחנו על אברכם,
ואז הוא מברך אותם וישלח ישראל את השטע לאפריים, הוא הצעיר, ויברך אותם, אלוהים, נכון?
המלאך הגואל אותי, יברך את הנערים ויקרא בהם שמי.
יכולת ההשפעה של הסבא על הנכד היא עצומה,
וייקרא בהם שמי.
אתה סבא, דווקא בגלל שלא היית מעורבב בחינוך לשתוף את הכלים אחרי הארוחה וכל זה,
יש איזו עוצמה אדירה של סבא שיעקב משתמש בה, מנצל אותה. בחז'ל מאוד מאוד מרחיבים את זה, שאפריים, ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, זה אפריים,
שהיה לו את חברות הקבועה עם יעקב, וכן על זה הדרך.
מי ממשיך ללמוד את זה?
מי הסבא הבא?
יוסף. מה כתוב אצל יוסף?
וירא יוסף לאפריים בני שלשים,
גם בעיני מחיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף, רק יוסף עוד יעקב והיה לו רק נכדים.
יוסף כבר גם ממשיך סבא רבא לנינים.
כלומר, זה ממש מתגלגל, זה הכל תיקון של לבן. אוקיי, אם יש כזה כוח בסבאות,
בטומאה של לבן, שהוא כמעט הצליח לגנוב את הכל, אז סבא יכול לקחת לחיוב.
עוצמתי מאוד.
עוצמתי מאוד.
בסדר?
יש אחד מהעולמות, זה נקרא ישראל סבא הוא תבונה.
כן, אחד מהעולמות שלה, אחד בהשתלשלות. ישראל סבא הוא תבונה.
יש סוט, ככה זה נקרא.
אז זה ממש בולט איך
הסבא הראשון בתורה זה יעקב, הסבא השני בתורה זה יוסף.
וזה הכל השלכות של לבן, כי יעקב למד על בשרו את עוצמת הסבאות,
והוא אומר, אני אשתמש בזה לקדושה. ולכן, לדעתי,
כשיש ליל סדר,
ויש סבא, בעזרת השם, שמתפקד, והוא לאורך ימים וכל זה,
אז היכולת לשמוע את סיפור יציאת מצרים מסבא שמספר לך על הסבא שלו,
אתה מתחבר בזה לנצח הדורות.
אבא זה אבא.
אבא זה טיפול, אבא זה... בוודאי, אבא זה חשוב מאוד, אבל היכולת
לשמוע את זה מאיזה פרספקטיבה, זו עוצמה חינוכית לא תאומן,
שכמעט עקרה את הכל מבית יעקב, יותר גרוע מפרעה, כי פרעה התנגד לבן ככה,
בבתק לשונו,
כמעט עקר את כל המשפחה, אבל אם זה פועל ככה,
לשלילה, יש לזה עוצמה כפולה ומכופלת לחיוב, להעביר,
וברוך השם שהיום יש
שנות סבאות ארוכות, כן, ברוך השם שיש אריכות ימים וחיים, אנשים חיים
הרבה מאוד שנים זוכים ללוות את הנכדים שלהם גם לחופה וגם אחר כך ולראות נינים, בבני נינים אפילו,
בזכות אריכות הימים שהקדוש ברוך הוא נותן בארץ ישראל, בברכה הגדולה,
אז יש כאן ממש אפשרות עצומה,
אני רואה את זה גם,
רואים את זה גם, כל משפחה רואה את זה, אתה רואה את הדבר הזה, איך כאילו, נכון, איך,
סתם עכשיו חמי נפטר לפני איזה שנה וקצת,
אז אני מסתכל ככה, אני רואה את הילדים שפתאום הוא, כאילו, התמונה שלו זה בשומר המסך שלהם,
והם, עוד פעם, בלי שאנחנו נגיד להם שום דבר, דמות מאוד זה, ורגע, סבא היה עושה ככה, וסבא היה עושה ככה.
כי הייתה נוכחות, היא לא הייתה, וסבא היה תמיד מכין איתנו שיעורים, והיה עוזר לנו עם הזה, ומאכיל אותנו ככה, ובדיוק השבת ככה, עשינו כל מיני
היזכרויות כאלו.
זו עוצמה אדירה,
עוצמה אדירה, ולכן אומר בעל ההגדה, הלבן ביקש לעקור את הכל.
וכשעומד סבא בליל הסדר ומספר את סיפור יציאת מצרים,
זה התיקון,
כן, כמו שקראנו,
ויקרא בהם שמי.
זה התיקון הכי גדול, החינוכי,
של הציר העמוק של יציאת מצרים, וזה קיום מצוות התורה,
ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך שהתורה מדברת אל הסבא, שנזכה לזה, בעזרת השם, אמן ואמן.
תגובה אחת
נאמר על תרח שלקח את אברם ונחור, ואת הרן בן בנו. מן הסתם הכוונה שלקחם בדברים.
ברור שעל יעקב נאמרה פרשת סבאות שלמה.