טוב, שלום וברכה.
אנחנו לומדים פה טניה קדישה,
והגענו בפעם שעברה,
למדנו את פרקים י״א,
אנחנו עוברים כזה מלמעלה,
אז למדנו את פרקים י״א,
י״ב, י״ג, והגענו אל פרק י״ד.
בכל אופן, אנחנו נמצאים לקראת פורים, אז אני אגיד משהו קטן על פורים.
בהקשר שלנו, של ספר התניא,
בחסידות
יש מעבר לארבעת הטיפוסים שאנחנו עסוקים בהם כעת,
שזה הבינוני,
באמצע הצדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, יש עוד סדרת דימויים לטיפוסים שזה נקרא חיצוני, פנימי ועצמי.
חיצוני זה אדם שעושה את כל מעשיו על פי חיצוניות, מה אומרים, מה מדברים עליו, מה יגידו, כמה לייקים הוא יקבל,
וכל מיני דברים מהסוג הזה.
ואז אנחנו מתפללים,
תנצל נפשי מן החיצוניים, שלא חלילה,
שלא נהיה חיצוניים. זה חיצוני.
פנימי זה בעצם הבינוני.
אחד הכינויים לבינוני זה שהוא מתאמץ להיות פנימי. הוא מתאמץ לעשות את המעשים שלו
על פי הפנימיות שלהם, על פי הכוונה,
על פי להיות מדויק, להיות אמיתי, לעשות... משתדל.
זה לא שזה לא משפיע עליו, החיצוניות.
השפיע עליו,
אבל הוא משתדל להיות פנימי.
זה הבינוני.
בינוני שווה פנימי.
למעלה מהבינוני יש עצמי.
עצמי הוא הצדיק,
והוא מוצא את הכוחות שלו מעצמו.
הוא לא צריך שימחאו לו כפיים,
הוא לא צריך סיוע, הוא לא צריך עזרה. הוא יודע מה השליחות שלו, וגם אם כל העולם מתנגד לו, הוא יודע מה הוא צריך.
והצדיקים הם כאלו,
מפני שהצדיקים הרבה פעמים לא הבינו מה הם רוצים.
לא הבינו מה הם מדברים.
רבי נחמן שכתב סיפורים, חשבו שהוא יצא, ירד מהפסים. הוא כותב סיפורים, אבל אל תדאגו, זה לעוד 200 שנה, לא לעכשיו.
וגם הרמח״ל התנגדו לו מאוד, ורק אחרי שהוא נפטר
אז הבינו מה היה מדובר כאן.
בדור שלנו, על הערב שלמקרליבך,
שהיה בחיי חיותו היה נתפס כזה מין מוזר כזה, ורק אחרי שהוא נפטר הבינו איזה תשתית הוא בנה
לעולם התפילה.
זה העצמי.
הדמות של העצמי זה יוסף הצדיק
שהוא יש לו עוצמה פנימית ולכן הוא נמצא בהתנגדויות
מסובכות מאוד והוא מצליח לשמור
על מי שהוא.
הדוגמה הכי בולטת ליוסף הצדיק שהוא עצמי זה שהוא נמצא לפני פרעה.
לפרעה מה שנקרא מרים לו להנחתה, הוא אומר לו, שמעתי עליך, שאתה יודע לפתור חלומות והוא לא מבלבל, הוא מסתכל לפרעה ואומר לו, א', לא אני אלא
כאילו בלעדיי.
דבר שני, אלוהים יענה את שלום פרעה. הרי פרעה בכלל לא מאמין באלוהים. הוא אומר לו את זה בפנים.
זה עצמי.
בסדר?
זה עצמי.
והצדיקים, הם,
יש להם נקודת עצמיות.
משה רבנו הוא עצמי, דוד המלך הוא עצמי,
ועוד ועוד.
אחת
ההסברים להיותו של דוד המלך עצמי,
זה האופן שבו הוא גדל.
אתם יודעים שלפי המדרש,
שדוד המלך במשך 28 שנים הראשונות שלו היה מנודה מבני המשפחה, הם חשדו שהוא ממזר, כל מיני דברים.
הוא גדל לבד.
הוא גדל לבד.
עכשיו, ילד,
מניין ילד מקבל את ההערכה העצמית שלו? הוא מקבל מהסביבה.
מחבקים אותו, מנשקים אותו, אומרים לו איזה חמוד הוא, איזה מתוק הוא, אחרי זה גם כשהוא גדל הוא מקבל פידבקים חיוביים מהסביבה, וככה האדם בונה את ה...
דוד המלך לא היה לו את זה.
אז מאיפה הוא בנה את העצמיות שלו?
מתוכו, מעצמו, מהקשר בנו למעשה מתברך. אז נוצרה כאן איזה מי נפש כזאת, נפש דוד,
שהיא לא תלויה בכלום, יש לה את העצמיות שלה והיא יכולה ללכת נגד,
גם נגד יואב ואבנר, אנשים גיבורים, יש לו את הנקודה הפנימית שלו.
למה אני אספר לכם את כל הדבר הזה? כי יש עוד דמות שנקראת עצמי.
אולי הכי חזקה מכולם.
מי זה?
המן.
המן הוא עצמי.
בקליפה.
בקליפה.
אבל הוא עצמי לגמרי.
אמרנו שעצמי זה אחד שהוא, יש לו את העוצמה הפנימית שלו,
והמציאות לא מבלבלת אותו.
לא אכפת לו מכל ה...
אז אמן,
איזה מרדכי אחד שעצבן אותו.
אז מה אתה עושה?
מרדכי אחד, בסדר, תהרוג אותו, תהרוג את המשפחה שלו, תהרוג את הרחוב שלו.
לא אומר, אני אהרוג את כולם.
את כולם.
אה, מרדכי.
אבל זה יותר מזה, זה לא רק איזו מחשבה שטנית, זה גם ברמת הרגש.
ברגע השיא של אמן,
ברגע השיא שלו,
שיא השיאים,
כשהוא, אחרי שהוא כבר מונה להיות משנה למלך,
ואחרי שאסתר מזמינה אותו למשתה הראשון, וגם אומרת לו שיהיה משתה מחר,
כלומר, זה הרגע שהוא נמצא בפיק של הגובה,
כי משם הוא מתחיל לרדת.
משם פתאום אומרים לו לקחת את מרדכי, אבל זה הרגע של שיא, שיא הגובה,
הוא הולך הביתה מהמשתה הראשון,
הוא הולך הביתה,
מבסוט, שמח וטוב לב,
ואז הוא רואה את מרדכי שלא משתחווה לו.
נכון?
ואז כתוב,
וימלא המן חמא,
ויעבור המן אל ביתו,
ויקרא לזרע של כל אוהביו,
ויספר המן לזרע של כל אוהביו, את כל,
את כבודו שלו ורוב בניו, ואת כל אשר גידלו המלך, ואשר נישאו מעל כל השרים. ואז הוא אומר להם, אף לא הביאה אסתר המלכה למשתה אשר לצאת להקים אותי.
כלומר, הוא מתאר להם במו פיו את העובדה שהוא האדם הכי עשיר,
הכי חזק,
הכי שולט,
כולם ומעל כולם,
וגם עכשיו הוא במשתה, ואז הוא אומר משפט מדהים, וכל זה, קחו את כל האירוע הזה, האדם שיש לו כל העולם בכף היד שלו, פה,
כל זה לא שווה לי כשהוא לא משתחווה.
מה זה?
לא,
זה עצמי.
הוא אומר, אני עצמי, יש לי נקודה עצמית,
אני לא מוכן שיהיו יהודים.
אבל מה אכפת לך, כאילו, תראה, כל העולם שלך, אתה, זה מה, אתה יהודי אחד מפריע לך.
עצמי.
אתה יודע מה עוד עצמי? לדוגמה, ספר תורה הוא עצמי.
ספר תורה זה דבר עצמי, למה?
מה קורה אם חסרה אות בספר תורה? אות אחת.
פסול. למה פסול?
למה באלימות? למה בטוטליות? זה בסך הכול אות אחת.
וגם לא תגיד שזה אות בית של בראשית או א' של אנוכי.
נגיד שחסר, אני לא יודע מה, זה יוד שאתה יכול לכתוב בכתיב מלא וכתיב חסר. במקום שיהיה כתוב שמותם עם וו,
כתוב שמותם בלי וו.
אבל אתה קורא את זה בכל מקרה.
לא.
אות אחת, הספר פסול.
זה מה?
זה עצמי.
המן הוא עצמי.
אומר המן, אני יהודי אחד בעולם נמצא,
זה מפריע לי.
אני לא מוכן לוותר.
אחד נמצא בעולם, זה מפריע לי.
זה חשוב, למה?
כי המן הוא,
אנחנו עכשיו עושים ונהפוך הוא, אתם איתי?
המן הוא מורנו ורבנו הגדול ביותר לעניין הבנה מה זה סגולת ישראל של יהודי אחד.
אחד, אחד.
לא עשר, לא מאה, אחד.
מה שווה יהודי אחד? ממי נלמד?
ממי נלמד?
ממי?
אמן.
הוא הרבה הגדול.
הוא אומר, כי הוא הציב משוואה, יהודי אחד מול כל העולם.
נכון, אותו דבר.
אותו דבר.
ככה אמר הרב זקס, שהרבי במפעל השלוחים שלו, הוא הגיב להיטלר. הוא אמר, היטלר הדף אחרי כל יהודי בשנאה,
אני צריך לרדוף אחרי כל יהודי באהבה.
אני אגיע לכל יהודי, אתה לא תברח ממני, הוא רצה לתפוס אותך כדי להשמיד אותך,
אני רוצה לתפוס אותך כדי לחבר אותך,
נכון?
אומרים שברסלב מוצאים נקודה בכל יהודי, וחב״ד מוצאים יהודי בכל נקודה.
בסדר?
מורינו ורבנו,
זה אמן,
כי הוא עצמי,
הוא לא בינוני,
הוא לא ככה חרבונה כזה, פעם ככה, פעם ככה, מתלבט,
הוא עצמי.
ולכן,
אנחנו הכי צריכים את התורה הזאתי של אמן
בזמני החורבן,
בסדר?
תנסו רגע לחשוב, אנחנו היום ברוך השם חיים בזמן של גאולה, ויש לנו מדינה,
ואנחנו, אי אפשר לתאר את זה, אבל תנסו לחשוב על יהודים שחיו בזמן החורבן,
קצת אחריו
של האימפריה הרומאית. האימפריה הרומאית הייתה אימפריה שלא היה כמותה אולי בכל ההיסטוריה.
אולי, לא יודע.
האימפריה הבריטית בשיא גודלה,
האימפריה שאתה לא רואה, חז״ל אומרים שאתה לא רואה את הסוף,
נכון?
ורוח אלוהים מרחפת על פני,
וחושך על פני תהום, זו המלכות הרביעית שאין לה סוף. אתה מסתכל לתהום, אתה לא רואה את הסוף. לא רואים את הסוף, לא רואים, לא רואים. איך?
איך? איך?
איך נשרוד את הדבר הזה?
מתי מתחילים זמני החורבן בעם ישראל? באיזה חודש?
תמוז.
חודש תמוז.
אתם יודעים שלפי ספר יצירה,
כל חודש יש לו צירוף שם השם שמאיר בו.
כל חודש.
יש צירוף שם השם, שם הוויה,
שמאיר בחודש הזה. לדוגמה, חודש אדר,
זה צירוף שם הוויה שעולה מהפסוק
עירו ולסורקה בני אתונו.
סופי תיבות, שם הוויה, יו, כו, כ, לא לפי הסדר.
או לדוגמה, חודש ניסן,
זה מה?
ישמחו השמיים ותגל לארץ.
ישמחו השמיים תגיע לארץ, זה י' כו' בסדר ישר, הראשי תיבות, כן?
הסתדר לך עוזי, ישמחו י' השמיים אהבת, תגיע לארץ.
כי אביב, חודש האביב, עכשיו שנה האביב הגיעה כבר באדר, צריך שיחזור החורף, בעזרת השם.
כן, אז כל חודש יש לו שם השם שמאיר בתוכו.
מה צירוף
שם הוויה שמאיר בחודש תמוז,
ששם התחיל החורבן, יז בתמוז,
וכל זה איננו שווה לי.
זה שם הוויה,
סופי תיבות באור חוזר, נכון?
זה,
זה ה',
איננו ו', שווה ה', לי י', זה י' כו' כאחורה.
מה ראית, שים לי את הפסוק של המן
בחודש תמוז?
כי אנחנו צריכים נחמה.
האם נצליח לשרוד?
האם נצליח להתגבר על האימפריה הרומאית? מה, אנחנו יהודים, נשארנו מתי מעט.
אדוני,
שכחת מה הכוח של יהודי אחד? כל זה יהודי אחד בעולם, אחד! אחד! העולם הוא... ממי למדנו? מהאמן.
אגב, זה הבית
של התקווה.
אתם יודעים שהתקווה, ההמיון, יש לו עוד עשרה בתים.
ואז קיצרו קצת ושינו וכל זה.
הבית האחרון של התקווה
הולך ככה.
שימוע חי בכל ארצות נדודי,
כי הרי כל הבית זה עוד, נכון? עוד לעבדת תקוותנו. כל עוד ככה וככה!
אז ככה, אז לא עבדה תקוותיהם.
אז כל עוד בלב הפנימה נפש יהודי הומייה, עוד לא עבדה תקוותיהם. יש שם עשרה בתים. כל עוד עין לציון דומעת ולב... כל עוד.
יש שם עשרה בתים כל עוד,
ובסוף אומר הימבר,
שימוע חי בכל ארצות נדודי,
כי אם אחרון היהודים גם תיגדע תקוותי.
כלומר,
מתי תיגמר לי התקווה?
חלילה.
כל עוד יש יהודי אחד בעולם, התקווה שלי לא הולכת לאיבוד.
אחרון היהודי, אחד.
יש לו תקווה.
יהודי אחד. ממי למדת את זה?
מאמן.
אמן הוא עצמי.
עכשיו, אנחנו כאן בספרם של בינוניים.
אנחנו, הלוואי בינוני.
צריך להיות פנימי. בינוני זה פנימי, נכון?
אבל צריך לדעת שהצדיקים,
לכן אנחנו לומדים ספרים של צדיקים,
הם עצמיים, הם יודעים, מתוכם יש להם עוצמה פנימית.
וגם אנחנו נראה בהמשך שהאדמו״ר הזקן
אומר בהמשך בעוד שלושה פרקים שגם מי שהוא בינוני צריך להקדיש זמן מה ביום
ובחיים שלו
כדי להסתובב באזור של צדיקים אצלו בנפש. כלומר, הצדיק,
הצדיק הוא צדיק 100% מהזמן, 24 שעות
ביום, שבעה ימים בשבוע.
כל אחד מאיתנו יכול להיות שיש לו צדדים בהם הוא צדיק. צדדים בהם יש לו נקודות עצמיות שבהם הם שלו, הוא לא צריך להתאמץ עליהם, בסדר?
אז זה רק היה איזה חיבור בין טניה לבין מגילת אסתר ולאמן.
אגב, לכן אומרים שהאמן,
אמן מן התורה מן העין, יש לו מקור בתורה.
אמן מן התורה מן העין, המין העץ.
המין העץ, אמן זה עץ הדעת.
עץ הדעת זה
יכול להיות
נקודה עצמית.
טוב,
אז עד כאן זה, בואו נראה, נגיע לפרק י״ד, תראו.
פרק י״ד,
נקרא קצת שורות. הנה מידת הבינוני היא מידת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה.
אם האירוע של הבינוני הוא אירוע לשלוט על המעשים,
על לבושי הנפש,
על מחשבה, דיבור ומעשה
ועל הפרקטיקה, אז כל אדם יכול.
לא ביקשו ממך לא להימשך אל הרע,
ולא ביקשו ממך לא להיות איזה, אלא ביקשו ממך לא לעשות רע,
לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה.
אז זה מידת כל אדם, יכול להיות.
כי הבינוני אינו מועס ברע,
שזהו דבר המסור ללב, ולא כל העיתים שוות,
אלא אסור מראה ועשה טוב. דהיינו בפועל ממש, במעשה דיבור ומחשבה,
שבהם הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב,
גם משהו נגד תאוות ליבו והופכה ממש.
ואמרנו, זה בסדר עולה, לעשות הכי קל, לדבר יותר מורכב, לחשוב הכי קשה.
אבל גם לחשוב,
אתה יכול תמיד מה?
לתת מחשבה אלטרנטיבית.
עלתה לך מחשבה לא טובה?
נגיד, אדם,
הדברה אומרת, אם רואה אדם שמתגברת במחשבת אריות,
הרמב״ם אומר, אין מחשבת אריות מתגברת, אלא בלב פונים מן החוכמה.
אז אם אדם רואה שהיא מתגברת במחשבת אריות, תעשה עם זה משהו.
תפתח ספר, תלמד, תצא לערוץ 2000, תעשה עם זה משהו, אל תיתן לזה...
התגברה מחשבת אריות, התגברה. או,
יש כאלה שאומרים, תמנע את זה מראש.
מראש, אל תעסיק את עצמך ביום, בדברים שיעבירו אותך לידי
מחשבות הטובות בלילה. כן, אז תהיה במקום שנוע וכו', אבל
יכול להיות שדבר כזה קרה, אז תייצר לנו אלטרנטיבה. אף אחד לא בא אליך בתלונה שהמחשבה הזאת היא באה.
באה, כי היא באה, כי אין אדם ליצול מעוררי עבירה בכל יום. אבל כן יבואו אליך בתלונה,
אם אתה מכניס אותה, או אם אתה לא מייצר לאלטרנטיבה להיפטר ממנה.
והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאוות ליבו בהופכה ממש, כי גם בשעה שהלב חומד ומתהווה זו תאווה גשמית בהיתר או באיסור,
יכול להתגבר ולהסיח דעתו ממנה לגמרי,
ואומרו לליבו. עכשיו, עיקר הפרק הזה זה שכאן אדמו״ר הזקן ממש נותן לנו כאן כלים מעשיים איך עובדים.
פרקטיקה, ארגז כלים.
כלי מספר אחת, הסחת הדעת.
אל תתבאסו מזה.
אל תהיו.
חלק גדול מההתבאסות זה קצת גאווה. אדם אומר, מה, אני צריך להסיח את הדעת?
אני גיבור, אני יכול להיכנס בעצר הרע במאה ה-20 קמ״ש ואני אהפוך אותו לעצר טוב. וככה בובי, תירגע.
הוא יאכל אותך בלי מלח.
בסדר?
אל תנסה להיכנס בו בזה. תהיה טיפה תחמן, גם הוא תחמן.
תעשה הסחת הדעת.
זהו.
הונאה.
מה זה להסיח את הדעת?
בא לך איזה, נגיד אדם בא לו איזה מחשבה, ניקח דוגמה, מחשבת עצבות.
בא לו מחשבת עצמות על עצמו, אה, דפוק אני, זה גרוע, אני, אין ייאוש, מה יהיה איתי, אני דפוק, מכירים?
דיבורים של חיביה,
אה, יצחק, אתה מכיר דבר כזה?
אז עכשיו הוא אומר, תראו, אני עושה איתה פחה, אני אשתקען איזה, רגע,
מה תעשה? תהיה דחמן, תסיח את הדת, תגיד, טוב, יאללה, בואו, יש פה איזה ספר טוב, בואו נקרא איזה ספר, בואו נקרא איזה ספר משמעותי,
בואו נצא רגע לשחק, בואו נצא לטיול, נמצא לרכב על אופניים, עושה אלפיים.
תסיח את הדעת, תחזור, הוא כבר בינתיים, זה השתנת.
זה קרוב אלינו מאוד, יכולת הסחת הדעת.
מאוד מאוד קרוב.
אל תתחיל לתגרף איתו וכל זה, אתה לא יודע אם הוא עכשיו,
איך הוא יבוא עליך.
תסיח את הדעת.
זה חזק, תדעו לכם, באמת.
זה אפשרי.
היה פעם שהייתי,
היה לי איזו דאגה.
אגב, עניינים כלכליים, לא משהו מסובך, אבל היה צריך לעשות איזה משהו שלא קרה, וזה הטריד אותי.
ואז הגיע הסוכות.
סוכס.
אז היינו צריכים, עשינו, מכרנו וקנינו דירה,
מה שהיום זה כמובן
נראה אגדות,
שמישהו מצליח לקנות דירה ולמכור דירה במחירים שלו.
פעם היה אפשר לקנות פה דירה במדינה הזאת,
אז כאילו כבר קנינו,
היה צריך למכור ולא הצלחנו למכור.
זה הסתבך כזה,
גרר.
תמיד זה הולך, אתה הולך עם איזה קונה, נראה לך שזה, פתאום הוא מבריז לך, ואז כבר היינו צריכים לשלם.
אז הייתי מוטרד.
מוטרד.
הופך בלילה על המיטה, ככה, ככה, מה נעשה, מה פה, מה שם, למי נפנה?
וזה לא טוב למכור דירה כשאתה בלחץ,
כי אז
מעריכים את זה ומתחילים להוריד לך את המחירים.
ואז הגיעה הסוכות.
כתוב ושמחת בחגיך.
ולפי ההלכה היה מותר לי להתעסק בזה בחול המועד כי זה דבר האבד.
אז יכולתי לעשות טלפונים בחול המועד, מתווכים, כי זה גם היה דירה,
גרנו בנצרים, זה היה דירה במקום אחר, רחוק.
יכולתי להתעסק עם זה.
דיברתי עם אשתי, אמרתי לה, תקשיבי,
סוכות, אני לא רוצה להתעסק עם זה.
שמה בכתה בחגיכה. לא טלפונים, לא כלום, לא שום דבר.
ייגמר סוכות, תחזור לי דוב.
מסכימה?
דיברת איתך מצוין.
זהו.
אז הסחתי את הדעת לגמרי, הכוונה אין, טלפון, לא מסתכל, לא הודעות, לא עונה, ילדים, שמחה, סמוכות, לא מתעסק עם זה.
ואז,
אני ממש זוכר את זה, עשינו הבדלה של מוצאי שמחת תורה.
נגמרה ההבדלה, אני מרים עיניים לאשתי, אני אומר לעזוב, הגיע הזמן לדאוג.
פתאום אני אומר לה, רגע, עוד לא.
הקפות שניות.
אחרי הקפות שניות נדאג.
אז זהו, עד לי יש לי עוד...
נסענו לירושלים, הקפות שניות,
לא זוכר אם זה היה, הוא גמר כזה בבית ערב, משהו, זה היה עד עוד אז.
ליכודי, בשמחה.
חזרתי הביתה בער הבוקר,
זהו, קמתי בבוקר ככה אנרגיות לתפילה, ב-8.
חוזר מהתפילה, אני אקבל טלפון
ממישהו שחיפשתי אותו הרבה מאוד זמן, כי הוא בעבר הביע התעניינות בקניית הדירה, ולא הצלחתי לתפוס אותו.
הוא היה באומן, חזר מאומן, כל מיני דברים, ולא הצלחתי לתפוס את הבן אדם, וכבר התייאשתי ממנו.
פתאום הוא מתקשר אליי,
הוא אומר לי, איפה אתה, הדירה, הדירה, אדירה. אמרתי לו, נו, אני מחפש אותך חודשיים, ממש, אני מחפש אותו מי אלול.
הוא אומר לי, לא, הייתי, נו, מה אתה אומר? בקיצור, אני אקצר לכם את הסיפור.
זה היה בשמונה וחצי וזה.
באחת וחצי בצהריים הייתי אצלו בבית,
בשיכון ויז'ניץ בבני ברק,
מכרתי את הדירה במחיר שרציתי,
בחוזה,
בתנאי תשלום, כאילו ככה, בום.
מהשם מדבר.
פלא, נס עצום.
והוא גם היה אדם ישר, בצורה...
התענוג לעשות איתו את העסקה, כאילו, היה ממש כזה צדיק, וזה היה פשוט נחת.
אחרי זה הלכנו גם לעורך דין שלו, העורך דין שלו, הוא נפטר כבר מאז,
עליו השלום, והעורך דין, הוא ראה ששנינו ככה קצת...
אז הוא הדבר היחיד שעניין את העורך דין הזה לדבר דברי תורה. הוא אומר, אה, אדירה, זה היה המזכירה תעשה, לקח את התיק, מה למדתם לאחרונה? נו, מה אתה אומר? רב חיים וזה. שאני אומר לו, תקשיב, עורך דין, באנו פה, הכל בסדר, יהודה, אתה יודע, הכל בסדר, יהודה, אתה יודע, הכל רק תורה, זה מה שחשוב.
שעה שלמה למדנו.
אז יש יכולת, אני לא אומר שזה היה קל, אבל יש יכולת להסיח את הדעת.
לא עכשיו,
נכנס, הסחתי את הדעת, הייתי זה.
צריך להיות בענווה, רבותיי. הרבי,
האנשים שהיו שואלים אותו
מה לעשות לגבי
ריחופים בתפילה. יש לכם את הבעיה הזאתי או רק לי?
אה?
חשבתי רק לי.
אז מה אמר הרבי?
אמר,
להתפלל מתוך סידור.
אני?
להתפלל מתוך סידור? 18 כבר.
אני כבר במדרגה שאני יוצא מניים, אני כזה ככה, אמרת, כמו סידור בכיתה א', אני עכשיו אעבור עם האצבע מילה אחרי מילה.
הוא אומר לך, העצות,
ההתמודדות עם הזה, הם עצות לאנשים פשוטים.
הסחת הדעת, זה לא להסתער על זה, זה לעשות מעקפים, לקרוא מהסידור, זה כן לעבור עם... אז צריך טיפה ענווה, הבינוני צריך להכיר שהוא בינוני.
אמרנו,
התמצית של ספר התניא, אל תהיה רמאי, אל תהיה בינוני שמשחק אותה צדיק.
אתה בינוני. אז בינוני צריך עצות של בינוני, אז הסחת הדעת זה אפשרות אחת.
לקרוא מהסידור זה אפשרות שנייה,
כן?
זה נשום עכשיו תיאור.
או, בדיוק, בדיוק.
לא תמיד, אגב, זה עוזר, אני חייב להגיד לך, לא תמיד, גם הסידור לא תמיד עוזר, זה...
הריחוף גדול גדול מהכול.
אז זה עצה אחת, להתגבר ולהסיח את הטוב. עכשיו יש כאן עוד עצה,
באומרו לליבו,
והדמור הזקן דבר על זה הרבה מאוד,
באומרו לליבו, זה שאדם ידבר עם עצמו.
ידבר עם עצמו.
עכשיו, אני רוצה להגיד לכם שיש לו דבר איזה מקור בתורה.
מי
דיבר אל עצמו בתורה?
כן, אתה יודע, הוא אמר שם מליבו.
נדבר בשר ודם.
יצחק, איפה?
אה?
אתה אומר,
כן, לעצמו. התנ״ך מלא בכאלה שמדברים על עצמם.
אבל הכי גדול, הכי בולט, זה מי? זה יעקב אבינו.
נכון?
מה יעקב?
וישלח יעקב עלינו, מה זה כתוב? ויאמר יעקב, אלוהי אבי אברהם, אלוהי אדוני, אדוני אומר אליי שוב מארצך קטונתי.
נכון, סליחה. ויאמר יעקב,
אם יבוא עשיו אל המחנה האחת ויכהו,
והיה המחנה הנשאר לפתע. למי הוא אמר את זה?
למי הוא אמר את זה?
לעצמו הוא אמר את זה.
הוא היה אומר יעקב לעצמו.
הוא הרגיע את עצמו, הוא אומר, אוקיי,
חצי, לפחות יהיה לי חצי. כך, ככה הוא.
זו טכניקה מעולה.
שאדם
מדבר על עצמו. פעם היית יכול להיות משוגע,
היום שים בלוטוס באוזן,
ככה, ותדבר חופשי.
שומע?
מה יהיה איתך?
תפוס את עצמך בידיים.
לאחרונה אני רואה שאתה ממש נחלש, אתה מסוגל להרבה יותר, אני מצפה ממך וזה. שם בלוטוס כזה כחול מהווה, וכולם חושבים שאתה צועק על הבן שלך או מישהו.
אתה מדבר אל עצמך בכלל.
הכל טוב,
הכל סבבה.
זה כלי עצום.
אני אומר לכם, אני אדבר אל עצמך, אני אדבר אל עצמי כל היום, באמת, זה יותר מדי. לא מספיק אני אדבר בשיעורים, אני אדבר אל עצמי, אבל זה עוזר לי.
כאילו, היה פעם,
אני אוהב להביא דוגמאות מקצת ככה, מה...
היה פעם, כשהייתי ילד, היה תוכנית מצוירת,
סדרה מצוירת
מסביב לעולם ב-80 יום
של ז'ול ורן.
הם לא יודעים פה כלום, מה אתה חושב שאתם יודעים? הם לא יודעים, אני צריך להסביר להם מה זה.
הם מכירים הקומיקס, זה דור של קומיקס.
מסביב לעולם 80 יום זה ז'ול ורן, והיה, עשו סדרה מצוירת כזאת,
שמיסטר פוג קראו לו, נכון?
מי שאמר שהוא יתערב, והעוזר שלו קראו לו פספר 2,
והיה מיסטר פיקס, שהוא היה
אמור לשבש לו את התוכנית,
בסדר?
ואז
מיסטר פיקס תמיד היה מנסה לשבש, זה היה מצוייר, כן,
היה מנסה לשבש את התוכנית של מיסטר פולג.
אז היו רואים כזה בסטר המצראה, והיה מדבר על עצמו.
Do you have a plan with Mr. Fick?
of course I have a plan with Mr. Fick.
Why is your plan with it?
ככה,
ככה מדבר על עצמו.
נותן כוח.
בסוף אתם מכירים את הקטע, הוא הגיע כאילו יום אחרי.
הוא הגיע יום אחרי. הוא כאילו הפסיד בהתערבות.
מה?
שעה, הוא לא חישב נכון.
אבל אז התברר לו שהוא כן הגיע נכון, כי הוא עשה את המסע
נגד כיוון השעון.
במקום ממזרח למערב, ממערב למזרח, אז הוא הרוויח יממה. טוב, עד כאן סדרות, סרטים מצוירים. כן.
עצות מעולות, לימוד לפני התפילה, התבודדות, לדבר אל עצמו, לקרוא מהכתב, לעשות זה,
לעשות כותרות לתפילה, לעצור רגע, לחזור. מיליון הוצאות. אבל כל המכנה המשותף לכל ההצעות האלו, זה מה? שצריך הלווה. שאדם אומר, אני זקוק לעזרה.
אני לא יכול את הכל לב, אז אני זקוק לעזרה.
אז אחת העטות זה לדבר אל ליבו.
יאמר אל ליבו, נכון? יש פסוק כזה, לך אמר ליבי.
באומרו אל ליבו,
אינני רוצה להיות רשע אפילו שעה אחת, כי אינני רוצה להיות מובדל חלילה מהשם אחד, בשום אופן.
כדכתיב עוונותיכם הבדילים רק אני רוצה לדווקה בו נפשי רוחי ונשמתי בהתלבשן בשלושה לבושיו
שמעשה דיבור ומחשבה בשם ובתורתו ומצוותיו
מאהבה מסותרת שבלבי להשם כמו בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמך אפילו קהל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת השם
ולא נופל אנוכי ממנו וודאי אלא נכנס ברוח שטות
ונדמה לו או לי שבעבירה הזו עוד אינו ביהדותו ואין נשמתו מובדלת
וגם שהוכח רבותי להשם מסותרת
אבל אני אינני רוצה להיות שוטה כמוהו ולכפור האמת.
זה ציטוט של התבודדות.
אני לא רוצה להיפרד ממה שמתברך.
אני רוצה להיות חלק ממנו.
לא רוצה להיות נפרד.
כן?
רוצה להיות חלק מכלל ישראל.
הוא מכניס פה, אגב, עוד עצה,
והעצה הזאת נקראת
להקצין משהו, הקצנה.
בסדר?
זה עוזר.
תדעו לכם, זה עוזר.
אני אתן דוגמה למה הכוונה.
הייתי פעם באיזה מוזיאון, פה בירושלים, מוזיאון המדע עם הילדים,
היה שם איזה חדר,
הייתה שם עגלה כזאת,
ואז על העגלה היה מונחים בערימה,
מוצרי המזון שאדם אוכל בשנה,
בסדר?
ואז אני זוכר ש... בישראל, לפי הנתונים, ואז כאילו הזדעזעתי, ומאז עשיתי שם שינוי.
כי היה שם המונח, ערימה של סוכר,
לא זוכר כבר כמה ומשהו כזה,
זה כמות הסוכר שאתה אוכל בשנה.
זה, ככה זה כבר על הר סוכר כזה. עכשיו, זה רעל, סוכר זה רעל.
כשאתה שותה סוכר, זה כדי קוד קפה, כפית סוכר, זה נבלע, אתה לא רועד, ופתאום אתה מגיע למוזיאור, שמים לך מול העיניים, תקשיב, זה כל הסוכר שאתה אוכל בשנה, ואומר, יואו, מכתיבת הדבר הזה, זה רעל.
יצאתי משם, הפסקתי לצאת סוכר בקפה.
זהו, שותה כבר המון שנים,
הסוכר, מקבל אותו בעוגיות לידו, אני יודע מה, אבל אין זה.
לא, אבל אני זוכר, אתה יודע, בתור בחורים צעירים, כמה, קפיץ קפה, שתי סוכר, שתיים סוכר, נכון? שתיים סוכר.
עכשיו, מה זה שתיים סוכר?
זה סוכן.
ומראים לך שם עוד כל מיני דברים, מלח, עוד כל מיני דברים, אז מקצינים לך,
לא, מקצינים לך משהו שאתה,
גם ככה בעבודת השם.
אני זוכר שהייתי פעם,
מעניין אתכם סיפורים, נכון?
לשון הרע.
לשון הרע דבר נורא יותר נורא מחצאית קצרה, נכון? ככה אומרים?
יופי.
אף אחד מאיתנו לא מדבר לשון הרע כזה, יאללה, בוא נדבר לשון הרע. חבר'ה, באים, מעגל לשון הרע.
אנחנו עוקצים פה, עוקצים שם, פה איזה משפט, שם איזה משפט.
יצא לי פעם להיות באיזו סיטואציה, במקום מסוים,
שאני לא הייתי קשור אליו, הייתי כזה, הגעתי במקרה לאיזה מקום, איזושהי קבוצה,
ושהם היו, היה להם היכרות קודמת, לי היה פחות היכרות איתה,
אבל הייתי איתם איזה כמה שעות טובות,
והם דיברו שם איזה שעתיים לשון הרע.
ככה אינטנסיבי.
נורא.
ככה...
ואני לא יכול להגיד להם כלום, אני לא... שייך אליהם כל כך וזה, אבל הייתי שם,
הייתי צריך להיות שם.
פתאום אתה מבין כמה זה מגעיל.
כאילו, הם עברו אחד-אחד.
ההוא ככה, אה... רגע, ומה איתו?
אחד, ואז אתה רואה כמה זה אה... איחס.
איחס.
אז גם להקצין, מה שהוא אומר כאן, הוא מקצין.
אני אומר, אני אומנם זה רק אווירה טובה, אתה יודע לך, האווירה הזאת בעצם מבדילה אותך מהשם אלוהי ישראל. אני לא רוצה להיות מובדל,
לא רוצה, אני רוצה להיות עם השם יתברך.
טוב מאוד.
אז זה פעם ההקצנה, גם היא מועילה לבינוני,
וכל זה ברמה הפרקטית.
מה שאין כן בדבר המסור ללב,
דהיינו שיהיה הארה מאוס ממש בלב ושמים בתכלית השנאה, שלא יהיה לי בכלל משיכה לזה, ולא זה, זה...
אי אפשר שיהיה באמת להמיתו,
אלא על ידי גודל ותוקף אהבה להשם, בבחינת אהבה בתענוגים, להתענג על השם אין עולם הבא. ועל זה אמרו חזר, עולמך תראה בחייך.
מי שמגיע למצב שהוא סולד מהרע בעצמו, זה קצת שכר בעולם הזה.
קצת שכר.
עולמך תראה בחייך, זה לא כל אחד...
בסדר?
מי שמגיע למצב שהתזונה הבריאה היא טעימה לו מאוד, והתזונה הלא בריאה היא לא טעימה לו,
אז הוא קצת שכר בעולם הזה, בסדר?
לא,
לא כל אחד זוכר, אפשר לזכות לזה.
אם אדם עובד ועמל לאורך זמן, אז אולי אתה תתחיל להתרגל,
הוא יותר אהב ואוכל סלט ירקות מאשר פיצה, בסדר?
אבל זה לוקח זמן.
אז לא צריך לחכות עד שתיווצר אצלי הזדהות מוחלטת עם הטוב,
אלא אני כבר יכול להתחיל לעבוד.
אני יודע שזה נכון,
אני יודע שזה לא טוב,
פה אני יכול לדאוג שברמה הפרקטית אני לא אהיה שם.
כי זה כי אין קיבול שכר,
וכי נכתיב עבודת מתנה איתנת כהונתכם
כמו שכתוב במקום אחר ולכן אמר יו בראת הצדיקים וכי ידעת בתיקונים שיש בנשמות ישראל כמה מיני מדרגות ובחינות
חסידים גיבורים מדברים על יצרם
מארי תורה נביאים וכו' אז יש גם צדיקים אדם צריך לדעת בדיוק את המצב שלו
וכאן הוא מסביר הוא עכשיו הולך טיפה להתחיל להסביר את מה שהוא פתח בפרק הראשון הרי הספר הזה בנוי על הפסוק
קרוב אליך הדבר מאוד בפי חבבך לעשותו, זה הפסוק שהספר הזה בנוי, והוא בנוי על מאמר חזל,
תניא בנידה, משביעים אותו, צאי צדיק ואל תהיי רשע.
אז למה צריך להשביע אדם,
תהיה צדיק,
ואחרי זה אל תהיה רשע? אם הוא צדיק, אז בכל מקרה הוא לא רשע.
אז אפשרות אחת, צור מרע ועשה טוב, אפשרות שנייה,
שזה שתי דרכים.
דרך אחת, תהיה צדיק.
וזה באמת, מי שראוי להיות צדיק,
משביעים אותו להיות צדיק.
אבל לא כל אחד יכול להיות צדיק.
מה אם אתה לא יכול להיות צדיק? קודם כל, אל תתאכזב.
אל תתאכזב. ואנחנו גם בהמשך,
מיד בפרק הבא, הוא גם ירים את הבינוני לאיזה מדרגה,
שכאילו פתאום אנחנו נקבל איזה גאוות יחידה מאוד מיוחדת.
יהיה לנו כנפי, אני קורא לזה כנפי דוב.
כנפי דוב. לא רק בגלל הרב דוב ביגון, אלא בגלל שדוב זה ראשי תיבות דירה בתחתונים.
כמו שיש כנפי הטלף, יש כנפי הטוקון הזה של מגלן, יהיה לנו כנפי דוב.
כל מי שהוא בינוני יקבל כאן פדו בסוף המסלול,
כי יש עניין של דירה בתחתונים והבינוני נמצא בתחתונים.
אבל בינתיים,
בינתיים,
בסדר, יש כאן איזה נתיב.
גם אם אתה לא יכול להיות צדיק, קודם כל תקבל את זה. אמרנו, הבינוני לא צריך להיות רמאי, אל תהיה, אני לא צדיק, יש לי משיכה אל הרע, יש לי נטייה אל הרע, יש לי זה, בסדר,
אבל אני יכול לא להיות רשע.
זה תלוי לגמרי במעשים שלי, ולכן במובן הזה הספר הזה הוא ספר מדהים,
מדהים, כי הוא כל הזמן מחזיר את הכוח לבחירה.
אדמו רזקה אומר, תקשיב, יש לך כוח לבחור.
מה אתה... אתה יכול לבחור.
זה דברים שתלויים לגמרי במעשים שלך, מה אתה מדבר או מה אתה לא מדבר.
תלוי בפה שלך. אתה יכול לסתום את הפה או להחליט לדבר דיבורים אחרים.
אתה יכול להחליט שאתה מדבר דיבור ציני,
ואתה יכול להחליט שאתה לא מדבר דיבור ציני.
וגם מה אתה חושב, מחשבה רעה באה אליך, זה אין מה לעשות, אתה לא יכולת... הצדיק כל היום חושב דברים טובים, אנחנו לא. מדי פעם באה איזה מחשבה לא טובה.
אבל לייצר למחשבת היא אלטרנטיבה, להזיז אותה ולהביא במקום למחשבה אחרת,
בין אם זו מחשבה טובה,
ובין אם זו הסחת דעת אפילו. אתה לא יכול להסיח את הדעת? אתה לא מסוגל? תפוס. תסיח את הדעת.
מה מסובך?
תעשה לך איזה משהו, איזה מעקף.
לא, לי לא בכבוד שלי לעשות מעקף, אני רוצה לנצח את העץ הערה פייס טו פייס. אדוני, תוריד את הזה, מה קרה?
אנחנו בינונים, מותר לנו גם לעשות מעקפים, הכל בסדר.
מותר לקבל כלי עזר, מותר לקבל עזרה, מותר לקבל את כל מה שצריך.
ולכן הוא אומר כך, בזה יובן, כפל לשון השבועה, תהיה צדיק ואל תהיה רשע.
ולכאורה תמוה, כי מאחר שמשביעים אותו, תהיה צדיק,
למה צריכים להשביעו עוד שלא יהיה רשע?
אלא משום שאין כל אדם זוכה להיות צדיק
ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך להתענג על השם באמת
ושיהיה הרע מאוס ממש באמת.
אנחנו עוד נדבר על זה, על העניין הזה.
לפחות כרגע בואו נקבל את זה כהנחת יסוד
שצדיקים זה נשמות מיוחדות שנשלחות לעולם להעיר ואין להם בחירה.
הצדיק חייב להיות צדיק
וגם בינוני
הוא לא יוכל להיות צדיק.
הוא יצטרך כל כך להיות בינוני.
בהמשך אולי הוא כנראה חוזר בו, אלא הוא כן אומר איזו אפשרות שבינוני כן יכול לעבור איזו התקדמות, אבל בואו נניח כרגע
שהצדיק הוא נשמות מיוחדות, ראה הקדוש ברוך הוא צדיקים שהיו מועטים,
צדיקים הכוונה, כמו שאתה קורא על הרב קוק, כמו שאתה קורא על הרבי,
אנשים שבגיל ארבע כבר עברו תיקון חצות,
ולא יודע מה, וכל מיני דברים, ברור שזה לא משהו בליגה שלנו, בסדר?
הצדיקים האלה זה פרוג'קטורים,
שנשלחו לעיר 100 שנה קדימה, 200 שנה קדימה לפעמים,
זה לא נשאר מאוד רגילות.
אז אתה צדיק משווים ואתה תהיה צדיק, הוא לא יכול לברוח מהשליחות שלו.
הוא לא יכול לברוח.
אתם יודעים,
הרי הרבי,
באופי שלו היה אדם מאוד מאוד פנימי
וגם חשאי.
מאוד לא התאימה לו האדמו״רות, כי ברגע שאתה אדמו״ר אתה
כולם עליך.
הוא באמת לא רצה.
כשהחמיב נפטר
ופנו אליו,
הוא לא הסכים.
הוא אמר שפנו אליו,
בא אליו אחד החסידים,
התקשרות,
הגיש לו פידיון נפש.
אז הוא קם והוא דחה אותו ואמר לו,
אין לי שום שייכות לזה בכלל, זה לא קשור אליי, מה אתה בכלל מביא לי את זה?
אז הוא אומר לו, אז מה יהיה? הוא לא יודע מה יהיה, גם אני שואל מה יהיה. לא יודע, לא יודע מה יהיה.
אבל הוא ממש אומר, אין לי שייכות לדבר הזה.
ומה היה?
אין ברירה, הוא היה חייב.
הרב סולובייצ'יק אמר לחסידים, אל תוותרו לו.
הוא היה רבה, עוד מההתחלה הכרתי אותו בברלין באוניברסיטה, כבר אז הוא היה רבה, אל תוותרו לו.
הוא, הרב סובר, אמרו, בקשרים קרובים
וכל זה. וכשאשתו אמרה לו, הרבנית חיה מושקה, אמרה לו, לא יכול להיות
שעשרות מסירות נפש של אבא שלי ירדו לטמיון,
אז הוא הסכים.
קיבל את הכתב ההתקשרות,
והיה שם קצת עניינים. החסידים כבר פרסמו כתב התקשרות בעיתון.
והוא קרא להם, והוא נזף בהם, ואמר להם, תפרסמו הכחשה.
אז הם אמרו לו, על מה נפרסם הכחשה?
שאנחנו רוצים שתהיה הרבי שלנו? זה נכון,
אנחנו לא מוכנים לפרסם הכחשה על זה. אתה רוצה, תפרסם אתה הכחשה שאתה לא מוכן. תחשפו!
אז גם הצדיק לא יכול לברוח מהשליחות, הרב קוק כותב את זה. הרב קוק אומר, אני לא יכול, יש לי שליחות,
אני לא יכול להתכחש אליה.
אבל גם הבינוני.
איש שבועה תהיה צדיק,
אלא משום שאין כל אדם זוכה להיות צדיק, ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך להתענג על השם באמת, ושיהיה הרע מאוס ממש באמת.
לכן משביעים שנית, אל תהיה רשע, על כל פנים שבזה משפט הבחירה.
והרשות נתונה לכל אדם למשול ברוח תאוותו שבליבו ולכבוש יצרו
שלא יהיה רשע אפילו שעה אחת כל ימיו בין בסור ברע בין בעשה טוב ואין טוב אל התורה דהיינו תלמוד תורה שכנגד כולם
לא מסוגל תחת ידיך אף על פי כן מדי פעם גם הבינוני יכול ככה לנשום אוויר פסגות לעלות לאיזה הר להסתכל בחלון ראווה
לקבוע עטים לעצמו להיות מואס ברע בסדר
לעבוד, לעשות איזה עבודה פנימית.
אבל מה שאומר האדמו״ר הזקן
זה אל תיתן לעבודה הפנימית לעכב לך את הפרקטיקה.
עכשיו עד שאני אתחבר, עד שאני ארגיש,
עד שאני פה, בינתיים אני לא זז, חבל.
בפרקטיקה אתה יכול, אם הבנת פה בראש זה לא טוב,
מסכת, למרות שהלב נמשך אל הרע,
טוב, תפעל.
במקביל, תעשה עבודה פנימית, היא תמיד לוקחת יותר זמן, נכון? תמיד לוקחת יותר זה.
וכל מיני דברים, הוא נותן כאן כל מיני עצות, וגם לגבי תענוגי העולם הזה, וכולי וכולי, כל הדברים האלו,
וכך הוא יוכל לקיים את השבועה, ועוד שההרגל על כל דבר שלטון נעשה טבע שני,
וכשהרגיל ימוס תרא, יהיה נמאס קצת באמת, וירגיל לשמוח נפשו בהשם,
על ידי התבוננות בגדולת השם,
יהיה תערות הדלתתא ותערות הדלתתא, כולי, אולי יערה עליו רוח ממרום,
ויזכה לבחינת רוח משורש איזה צדיק, שתעבר בו לעבוד ה' בשמחה אמיתית,
כי דכתיב שמחות צדיקים בה' ותתקיים בו באמת השבועה שמשווים תהיי צדיק. כלומר, יש איזו אפשרות לא בינוני,
אם הוא עושה עבודה שהוא ככה יקבל איזה קידום מהיר. אתם יודעים, זה כמו במשחק הזה,
נחשים וסולמות,
נכון?
סולמות וחבלים, וחלק גורמות זה נחשים.
אתה מתקדם, צהל אחרי צהל, צהל, מדי פעם אתה מקבל איזה סולם לעלות. ופס, קפצת.
לפעמים אתה גם מקבל איזה נחש שמוריד לך למטה, צריך גם להיזהר מזה.
אבל יש אפשרות עם אדם, לא להתייאש.
אדם יכול, אבל
אתם תראו שהוא אומר בהמשך,
שעיקר השמחה דווקא היא להיות בינוני, כי שם נמצא מרחב העבודה והבחירה. אז יכול להיות שלנו קשה,
אבל הבינוני מעורר הכי הרבה נחת רוח ושמחה
אצל הבורא יתברך.
על המשך עבודת הבינלאים נראה בעזרת השם בשבוע הבא, אחרי הכפר פורים, אחרי הכל, נמשיך בעזרת השם. ברוכים תהיו חזק וברוך.
