טוב, רבותיי, שלום וברכה.
אנחנו השנה לומדים את סיפור המסגרת של מגילת אסתר. בפעם הקודמת למדנו את שני הפרקים הראשונים, והיום נלמד את החצי,
כל הפרק האחרון, שהוא פרק בין ארבעה פסוקים,
וחצי מהפרק הלפני, חצי מפרק ט'. בואו נתחיל, בסדר?
ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם שהקונה המגדור.
השתבח שמו.
אני קורא מפרק ט' פסוק,
נגיד מפסוק ט׳.
ויקאלו היהודים אשר בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר
ויהרגו בשושן שלוש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם.
ושאר היהודים אשר בנויות המלך נקלעו ועמוד על עפשם ונוח מאויביהם והרוג בצנועיהם, חמישה וישבים א',
ובביזה לא שלחו את ידם. אני כרגע לא נכנס לאיך, מה היה מבחינתנו,
הבעיה טופלה, בסדר? הרגו את מי שצריך להרוג.
ביום שלושה עשר, מכאן,
בואו נקרא רגע, אני קורא ברצף, אבל
תנסו לשים לב.
ביום שלושה עשר לחודש אדר ונוח בארבעה עשר בו
ועשו אותו יום משתה בשמחה.
והיהודים אשר בשושה נקראו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו
ונוח בחמישה עשר בו ועשו אותו יום משתה בשמחה.
על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות
עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות ישליר רעהו.
ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך, אחשוורוש, הקרובים והרחוקים,
ולקיים עליהם להיות עושים את יום 14 לחודש אדר ואת יום 15 בו בכל שנה ושנה.
כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מהגון לשמחה ומאבל ליום טוב,
לעשות אותם מהם משתה ושמחה ומשלוח מנות יש לארעהו ומתנות לאביונים, וקיבל היהודים, בכתיב חסר
וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם.
כי המן בן המדת האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לעבדם והפיל פור הגורל לאומם ולעבדם. ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים ועל ראשו
ותלו אותו ואת בניו על העץ.
על כן קראו להם האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האיגרת הזאת אמרו על ככה ומה יגיע אליהם.
קיימו וקיבלו
פה יש לנו עוד פעם קיבלו בכתיב חסר
היהודים
עליהם ועל זרע ועל כל הנלווים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה.
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור בדור, משפחה, משפחה, מדינה ומדינה ועיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.
ותכתוב, ותכתוב זה עם ת' גדולה, קפיטל ת',
ותכתוב אסתר המלכה בתרביכה ולמרדכי היהודי את כל תוקף, לקיים את איגרת הפורים וזאת השנית.
אז יש פה איגרת שנייה כבר.
טוב, מעניין.
אשלח ספרים על כל היהודים, אשר עשרים על המדינה.
מלכות אחשורוי, דברי שלום ואמת. לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם,
בזמניהם, אני מניח פה רגע,
עוצר שנייה, אני מניח פה רגע איזה שאלה כבר.
מהמילה הזאת בזמניהם, הגמרא במסכת מגילה למדה שמגילה, המשנה הראשונה, המגילה נקראת בי' בי' בי' בי' בי' בי' בי' בט' ולא פחות ולא יותר.
אין לזה אח ורע
בעולם ההלכתי,
שאירוע שקרה ביום מסוים, אתה פותח לו איזה מין מניפה, אתה יכול פה, אתה יכול פה, איזה מין דבר זה. יש אירוע, הוא קרה בזמן מסוים, זה אירוע היסטורי.
או שתחגוג אותו בזמן, ואם לא, אז הפסדת.
חנוכה יכול להיות בחנוכה, נכון? לא יכול להיות בפסח,
וליל הסדר זה בליל הסדר, אין פה משחקים. מה זה הדבר הזה, פתאום המנעד הזה? או שקורים, תחליט מתי קורים.
אפשר לקרוא או ביוד גימל, או ביוד ה' או בט ו', אלה העמים הרלוונטיים בלבד.
כבר מניח פה עוד שאלה,
שבסוף יוצאת איזה מין אנומליה, גם אחרי שניקינו את יא, יב, יג,
יש לנו את הסיפור של פרזים ומוקפים.
נכון? פרזים קוראים בי'ד, מוקפים קוראים בטו.
זה הדבר הזה, הוא מסבך את החיים.
יש לזה הלכות מסובכות, פרוז בין יומו, מוקף בין יומו, אתה מתחיל להסתבר.
בהלכה אוהבים אחידות
ובהלכה אוהבים פשיטות.
לא אוהבים, ההלכה משתדלת שהדברים יהיו ברורים ומסודרים ולא מורכבים. וכאן
מראש התקנה היא תקנה מורכבת ומסובכת.
וזה נלמד מהמילה הזאת בזמניהם.
למה?
אני ממשיך את הפסוקים.
ואשלח ספרים אל כל היהודים על שעה ועשרים ימי המדינה, מלכות אחשוורון, דברי שלום ואמת.
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם,
כאשר קיימו עליהם מרדכי היהודי ואסתר המכה,
וכאשר קיימו על נפשם ועזרם דברי הציונות וזעקתם ומאמר אסתר קיימם דברי הפורים האלה ונכתב בספר. קראנו את הפסוקים. תראו, זה מדהים, קראנו פה עשרים פסוקים.
בשביל להגיד משהו פשוט,
אישי בשיטה אומרים בערבית, משהו פשוט, לא מסובך. מה? שיש חג שקוראים לו פורים.
וחג שקוראים לו פורים. ואחרי שקראנו עשרים פסוקים,
אנחנו לא מבינים,
לא מצליחים להבין בסוף,
האם החג הזה הוא כאילו קורה,
לא קורה.
ודבר שני, גם מי תיקן אותו?
האם זה מרדכי תיקן אותו? האם זה מרדכי ואסתר תיקנו אותו? האם זה רק אסתר תיקנה את החג הזה?
מה קורה כאן? עכשיו, זה נורא נורא מסובך, בסך הכל אתה בא להגיד כאן משהו מאוד פשוט, חבר'ה,
חד פורים, תעשו את זה.
וזה נראה משהו כאן מאוד מאוד מעומעם.
אחד הכלים בלימוד תנ״ך, כשיש לך משהו מעומעם, אתה צריך לחפש מילה מנחה.
והמילה המנחה תאיר לך את הדרך.
לא, דווקא לא קיבל, אלא המילה לידה, כן, מיישה.
כן, זה ברור.
מילה,
לא בזמנה.
לא, אז אתה מתחיל להגיד מתי זה, אבל פה אתה מראש מתקן משהו שהוא עקום.
מראש אתה עושה את זה הפוך.
המילה, המילה המרכזית כאן היא המילה לקיים.
היא מופיעה פה שמונה פעמים.
בפעם הראשונה היא מופיעה בפסוק כא',
לקיים עליהם,
אחר כך
זה מופיע
בפסוק כז', קיימו, אחר כך
לקיים,
אחר כך
לקיים עוד פעם, אחר כך כאשר קיימו עליהם מרדכי, כאשר קיימו על לבשם ועזרם,
אחרי זה מאמר אסתר קייאם.
שבע פעמים מופיעה המילה לקיים. עכשיו, המילה לקיים משמעותה כפייה.
לקיים עליהם זה כפייה. לקבל זה רצון, לקיים זה כפייה.
כלומר, אם אנחנו חותרים למילה המנחה, המילה המנחה מתארת פה סיפור שבו היה צורך
להכריח את עם ישראל
לקבל את החג הזה.
זה בעצם... מה?
לקבל את החג הזה.
זה בעצם... עכשיו בוא ננסה להבין מה בדיוק היה.
קודם כל מה היה, איך התגלגלו המאורות, לפי מה שמתואר במגילה
אחרי זה ננסה להבין למה היה צריך להכריח אותם, מה הייתה הבעיה בדיוק, למה הם לא רצו את החג הזה
למה הם לא רצו אותו גם אידיאולוגית וגם על מה זה נשען בחוויה הנפשית
ובסופו של דבר מה הייתה התוצאה של הדבר הזה. טוב,
אז תראו, אנחנו עכשיו נעבור לפסוקים טיפה יותר לאט
היה מלחמה וגם היה אחרי זה ניצחון
ויהודים לא צריכים יותר מדי בשביל לעשות מסיבות, אז עשו מסיבה
מה כללה המסיבה?
כתוב על כן, בגלל האירוע של הניצחון הייתה מסיבה. מה היה כתוב שם?
שמחה, משתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו.
שמחים.
אפילו עשו יום טוב.
יום טוב הכוונה ממש משמע קצת ביטול מלאכה.
וזה קורה מאליו.
מן הסתם, במקומות שבהם היה יותר תחושת סכנה, אז היו המסיבות יותר גדולות, במקומות שהיו פחות, היו מסיבות יותר קטנות. אבל זה קורה, זה קורה מאליו, זה קורה בצורה טבעית,
קורה בצורה ספונטנית, אם תרצו, בסדר?
פתאום, שנה אחר כך, הם מקבלים איגרת ממרדכי,
בה יכתוב מרדכי.
ומרדכי מתערב להם בחגיגה.
קודם כל הוא מבטל את היום טוב,
זה לא יום טוב, זה לא אסור בעשיית מלאכה,
אבל הוא דורש מעבר למסיבה ומשלוח מנות, וזה שזה קצת מזכיר לי מימונה, לצורך העניין. בסדר, כאילו, זה אותו דבר גם במימונה. מה עושים במימונה? עושים מסיבה, משלוח מנות יש לרעיה, ומגישים עם מגשים,
מחלקים צדקה לעניים שמגיעים. זה כאילו אירוע יהודי פנימי.
מרדכי מכניס לאירוע הזה, את מה?
את האלמנט של ספר, נכון? ויכתוב מרדכי את הדברים האלה, הכוונה, את מגילת אסתר.
מרדכי ואסתר כותבים את מגילת אסתר והם דורשים מהיהודים לקרוא אותה. עכשיו אני רק רוצה להזכיר לכם, זה יבואר בהמשך, אבל כבר כאן נגיד את זה.
ההלכות של קריאת מגילת אסתר הן הלכות מאוד מאוד מאוד מחמירות ומאוד מאוד תקיפות.
אתה צריך לקרוא את המגילה בלילה ולחזור לקרוא אותה ביום.
אסור לפספס מילה אחת.
קראה על פה לא יצא.
צריך לקרוא אותה, לפרוס אותה כאיגרת, נכון? עדיף גם ברוב עם ומברכים, אירוע שלם.
בסדר? זה כאילו יותר מדברי תורה. אם אדם, פרשת שבוע, הוא לא שמע איזה מילה שהבעל קורא קריאה. יצאה את זה חובת קריאת פרשת שבוע, תקנות משה רבנו.
מגילת אסתר פספסת מילה אחת ולא השלמת אותה מהכתוב, מחומש או ממגילה, אתה בבעיה.
אתה בבעיה.
כלומר,
זה ברור שאם התקנות הן כאלה מחמירות, זה אומר שהייתה התנגדות לספרים האלה. כי בעצם מה מרדכי עושה?
הוא הופך את החג הזה מחג של איזו מסיבה על הצלה.
למה?
לכל עם ישראל חבר'ה אנחנו יושבים על פתח לא הרגש פעיל
שכל אחד יכול להתפוצץ עלינו ולכן אני מעוניין
מאוד שתזכרו את הלקח ההיסטורי הזה היטב היטב
כי אחרת הוא יתפוצץ עלינו עוד פעם.
בעצם התוכנית הגדולה של מרדכי הייתה אם אני הולך טיפה אחורה
לנצל את הכוח הצבאי שהוא הקים הרי היה כוח צבאי שמרדכי הקים כוח קומנדו שהקים שעשה את כל המלחמה הזאתי
והרג 75,000 קציני אס.אס. אז התוכנית של מרדכי הייתה לקחת את הכוח הצבאי הזה שהוא הקים, מין ברגדה יהודית אם תרצו,
חיל, חטיבה יהודית לוחמת,
שקמה לצרכים כאלה ואחרים, ואיתה לנוע לארץ ישראל יחד עם מאות אלפים שיעלו איתו, ולהקים פה את מדינת ישראל השנייה המבוססת עם כוח, היא לא הייתה יכולה להיות מדינה, כי היא עדיין תחת הטריטוריה הפרסית, האוטוריטה הפרסית, אבל זה משהו בין אוטונומיה לבין מדינה.
ולצורך כך מרדכי אומר, רבותיי,
הגעלות הזאת, זה כמעט התפוצץ, ולכן מרדכי משנה להם את החג.
מחג של איזה מסיבה וכל זה,
הוא הופך את זה לחג זיכרון היסטורי, שזה גם פרשת זכור,
זיכרון הסכנה המאיימת,
המבעבעת, המוטרפת של ההרגה שעליו אנחנו יושבים, בואו נעלה לארץ ישראל.
זה האירוע.
והם
מסרבים לקבל.
הם מסרבים לקבל.
הפקודה, כאילו לעלות לארץ?
לא, לקבל את הפורים הזה, אוקיי?
כן, אז אני קורא כאן את הפסוקים.
ויכתוב מרדכי את הדברים האלה ויכתוב ספרים לכל היהודים אשר רוחמים ומרחוקים. לקיים עליהם, לקיים עליהם זה בכפייה,
עליך, בלי שאתה רוצה להיות עושים את יום 14 בכל שנה ושנה.
קיימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם וכולי וכולי, נכון? לעשות אותם עם משתה שמחה, לשלוח להם משלוח למטרת לאוהבים,
ואז מה כתוב? וקיבל היהודים.
אלה שמרדכי ניסה לכפות אותם בכלל לא שיתפו פעולה.
קצת הצדיקים, אלה שזה, קיבלו את זה עליהם.
את מה הם קיבלו?
את אשר החלו לעשות, את המסיבות שהם עשו, ואת אשר כתב מרדכי עליהם.
זה העניין. מסיבות אין בעיה לעשות מסיבות, אבל
אתה מוכן לקרוא את מגילת אסתר בלילה ולחזור לקרוא את הבעיה? עכשיו, למה הם לא רצו?
אתם איתי, כן?
אתם באנרגיות חיוביות היום?
רב ארנדט, אתה נראה לי עייף.
מה קורה?
ערנות.
אז
למה הם לא רצו?
תראה, אנחנו, היה פה, היה פה אירוע מסוכן, היה פה זה, הקדוש ברוך הוא הציל אותנו,
נכון?
הצילנו מידם.
אז אומרים למרדכי, רגע, רגע, מה אתה רוצה? אני כל השנה,
כל השנה אני עושה הרי עסקים עם הגויים, אני מוכר, אני קונה, היהודים בפרס היו איזה, מה?
ואתה עכשיו רוצה שבעצם פעם בשנה אני אגיד לגוי שאני עובד איתו, תקשיב, אבל סבא שלך היה נאצי,
אז לא מתאים לי, אתה מבין? פעם בשנה אני מתכנס,
עכשיו יש לי עסקים עם גרמניה ואני בטיסנקרופ ואני קונה צוללות וכל זה
ופעם בשנה אני אמור להתכנס ולהגיד לנו שאני עושה איתו עסקים, כן, אבל אתה או סבא שלך היה נאצי וניסה להרוג אותי
לא מתאים לנו
לא מתאים לנו
עכשיו זה יותר מזה
זה יותר מזה, תראו
זה ממש הפוך
בוא נעשה עכשיו ונהפוך הוא
מה מרדכי אומר להם הנה תקראו את מגילת אסתר, תראו איזה סכנה וכל זה מה הם עונים לו? הוא בדיוק הפוך
הרי הממלכה הפרסית היא ממלכה
ממלכה נאורה, נכון? דיברנו על זה בשבוע שעבר,
ממלכה מתקדמת וכל זה.
דווקא ימי הפורים מוכיחים הפוך.
הנה קרתה תקלה,
ועלה איזה דמון אחד לשלטון, המן,
ותראה כמה מהר עלו על התקלה וטיפלו בה. הרי לפי חז״ל, כל האירוע, מרגע שהמן
הפיל את הגורל
ועד הרגע שתלו אותו, לפי חז״ל כמה זמן עבר?
ששש שנים. לא, לא.
לא. שכל למהלך המגילה. לא כל מהלך המגילה. מרגע שהפיל גורל עד שתלו אותו. כמה ימים? לפי... לא שנה, איך שנה? כמה ימים? שלושה ימים. לפי חז'ל, שלושה ימים. המן מפיל את הגורל ביום יג' בניסן,
למחרת אסתר מזמינה אותו למשתה,
ולמחרת למשתה השני, ואחרי זה הוא נתלה.
מה?
אני, יש לי בכלל,
אם אתם רוצים להעביר לכם את זה פעם שיעור בנפרד,
לדעתי זה לקח הרבה יותר זמן מזה.
לקח משהו כמו חצי שנה, לא יותר, חצי שנה.
מפיל את הגורל.
בכ״ג, התאריך הבא המובהק במגילה זה כ״ג בסיוון, שבו מרדכי ואסתר כותבים את האגרות השניות. לדעתי זה לקח בין י״ג במשרד לכ״ג סיוון.
שלושה חודשים והמן נתלה איפשהו באזור אייר, כנראה,
משהו כזה. למה חז״ל מתארים את זה כשלושה ימים?
כמו שדיברנו כמה פעמים, המדרשים,
הם באים הרבה פעמים להביע רעיון.
להביע רעיון. הרעיון שהם באים להגיד זה שהאירועים קרו באופן כזה,
יחסית מאוד מאוד מהיר באופן שאתה יכול לראות התחלה, אמצע וסוף.
שלושה ימים, אצל חז״ל זה תמיד יחידת זמן שאתה יכול לתכנן.
היום, מחר, מוחרתיים.
אחרי מוחרתיים זה כבר עוד ארבעה ימים או חמש ימים או היום, אתמול, שלשום.
שלושה ימים אחורה או קדימה זה יחידת זמן אחת.
אז מבחינת הרצף המאורעות, יחסית
מרגע שהמן הוציא את האיגרות, הדברים כבר קרו מאוד מאוד מהר. מרדכי גילה את זה, דיווח לאסתר, אסתר נכנסה ללחשוורוש,
הזמינו את המן, משתה אחד, משתה שני, בום, והוא נתלה. בסדר? אז זה קרה מהר.
זה קרה מהר.
אבל בואו נלך רגע עם הפשט של המדרש שלושה ימים.
אז מה אומרים היהודים?
תראה, בדיוק הפוך.
בסך הכל זאת מדינה,
זו ממלכה מתקדמת, ממלכה פלורליסטית שנותנת לנו מקום.
באמת קרתה פה תקלה,
ועלה פה לשלטון איזה שטן אחד, אבל תראה כמה מהר עלו על זה,
וכמה מהר גילו את זה,
וכמה מהר תלו אותו.
אז עכשיו מה אתה רוצה? שאנחנו נזכור את זה כל החיים?
בדיוק הפוך.
זה כמו, שנגיד, היטלר היה עולה לשלטון, ב-33' עולה לשלטון,
ואחרי חצי שנה הגרמנים היו מטפסים על עצמם, אומרים, מה עשינו את הפטורה עם שוגה הזה, על יום שלטון, תופסים אותו, זוכרים אותו לכלא.
אז עכשיו היינו עושים חג?
ומזכירים שהיה פה חצי שנה אחת שאיים להשמיד את היהודים. אדרבה, הנה זו הוכחה לתרבות הגרמנית, הנאורה, הדמוקרטית, שקרתה תקלה, אז ידעו לזהות את זה בזמן.
אני אגיד לכם אפילו יותר מזה.
מוחמד מורסי, שמעתם עליו?
הוא היה ראש האחים המוסלמים.
ובמסגרת האביב הערבי העיפו את בובארק, ומוחמד מורסי עלה לשלטון.
התגשם חלום הבלהות, חלילה, של מדינת ישראל.
מצרים, מצרים,
התגשם זה קרה. לא, לא, מה התגשם? אני עכשיו אומר, בדיוק.
מצרים,
שזאת מדינה ערבית עם הצבא הגדול ביותר, שהוא גם צבא מערבי, יש לה F-16,
F-15, טוללות, טנקי אברהמס וכל זה,
על מצרים השתלטו האחים המוסלמים, כי מוחמד מורסו הוא האחים המוסלמים.
נכון?
זה היה, פה מדינת ישראל לא ידעה מה לעשות בדבר הזה. עכשיו יש לך.
הקדוש ברוך הוא מציע בן אדם, כעבור שנה,
העיפו אותו לכל הרוחות, ועבד אל-פתח א-סיסי הוא נהיה זה,
והוא כבר אדם שמדבר וכן על זה הדרך.
טוב.
האם בגלל שקרתה, וזה קרה,
האם בגלל הדבר הזה מדינת ישראל הפיקה לקחים והיא עכשיו בונה אוגדות שריון כדי לכבוש את סיני?
התשובה לא. אתה לא יכול להיערך לכל הסכנות שבעולם. זו הייתה איזה תקלה, השתלטו על התקלה הזאת והלאה.
זה מה שהם אומרים לו.
זה מה שהם אומרים לו. מה אתה רוצה לעשות לנו עכשיו? לעורר קנאה? הפוך על הפוך.
יש פה התנגדות עמוקה מאוד. אתם תכף תראו שההתנגדות הזאת היא למעשה לא הסתיימה.
כלומר, לדעתי, פשוט
מה שקרה זה שהפכו את פורים.
המשמעות של פורים התהפכה, תכף תראו איך.
כל פנים, מרדכי לא מוותר,
והוא מתחיל להילחם על העניין הזה.
הוא כותב, חבר'ה, אני מסביר לכם מה היה.
המן ביקש להרוג את כולם, ואסתר הצילה אותנו, ועל כן קראו פורים, ועל כן דברי האגרת הזאת, מה ראו על ככה, מה הגיע עליהם?
נו, זה מועיל קצת.
קיימו, הם קיבלו.
קיימו, ברירה, הוא מכריח אותה,
אבל מבחינת הקבלה הפנימית הם לא רוצים בדבר הזה.
הם לא רוצים.
על הים ועל זרע וכו'.
הימים האלה נזכרים ונעשים, זה שוב פעם פסוק של מרדכי. הוא אומר לה, תקשיבו, אני לא אוותר לכם על זה.
זה לקח היסטורי שאנחנו חייבים לזכור,
כי האדמה תרעד עוד פעם.
אם אתם לא עולים איתי לארץ ישראל, שזה מה שבעצם כנראה קרה,
אתם לא עולים איתי לארץ, אנחנו תכף נסביר, בעזרת השם,
צריך להספיק פה הרבה דברים בשיעור הזה,
את כל הסיפור הזה של הפיצול בין י״ד לט״ו.
אבל אם אתם לא עולים תהיל לארץ ישראל, זה אומר שהאדמה תרעד עוד פעם, וכדאי מאוד לזכור את הלקח הזה.
כדאי מאוד אז שתזכרו את הלקח של מגיעת אסתר, ולכן לא יאסופו.
לא יאהבו מתוך היהודים וזכרם.
לא יאסוף מזרעם.
זה לא עוזר.
הם לא רוצים את החג הזה. פשוט לא רוצים.
אתה לא תכריח אותנו לציין חג שכל הזמן מראה שאנחנו לא רוצים. טוב לנו כאן.
אנחנו לא רוצים לעלות לארץ ישראל.
והייתה פה איזו תקלה שהתגברנו עליה, ואל תעשה את זה וחשב איזה עסק שלם.
ולכן אין ברירה למרדכי, אלא לפנות לעזרתה של אסתר,
ולהגיד לה,
אני צריך את העזרה שלך.
מה?
שאת תכריחי את היהודים לחגוג את החג הזה. כתוב כאן ותכתוב אסתר המלכה, זה בתף גדולה,
קפיטל תף,
בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף
לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית.
כלומר יש פה עכשיו איגרת,
כן.
הם בוודאי הלכו עם מרדכי, אני חושב, אבל זה לא הועיל.
לא, איזה עוד מקרה, אבל זה היה אומר משהו אחר.
הם אומרים, הוא רוצה להצלף את זה לתנ״ך,
ואמרו לו, עד כאן.
זה הוויכוח, אם הספר או לא הספר.
נכון, אבל מה שאתה כרגע אומר,
צריך להעמיק בזה.
מה הכוונה אם זה חלק מהתנ״ך או לא?
אם זה חלק מהתנ״ך, הכוונה זה
זה אחת מן הצורות שבהם הקדוש ברוך הוא מתגלה בהנהגת עמו ישראל לגאולה,
בסדר? אם זה בתנ״ך. אם זה לא בתנ״ך, זה פרק היסטורי, אפיזודה היסטורית ב...
היו הרבה דברים היסטוריים.
ברגע שהוחלט, על ידי השר הכנסת הגדולה, להכניס את מגילת אסתר לתנ״ך, זה אומר שהמגילת אסתר הזאתי שלכת לציר המרכזי של גאולת עם ישראל.
הייתה אמורה להיות לפחות.
ותכתוב אסתר המלכה בת אביחי למרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית.
אז איגרת שנית.
שוב פעם שולחים ספרים, דברי שלום ואמת. שלום! חבר'ה, בואו תבינו.
זה חג, אחרי האביב זה חג היסטורי, זה החג הראשון.
אחרי זה, זה, זה החג שאמור להחזיר אותנו חזרה לארץ ישראל, תבינו איפה אנחנו נמצאים, הגלות זה סכנה בוערת, ויש לנו כרגע הזדמנות.
בעצם ההזדמנות אומרת שמרדכי רצה להיות נחמיה.
מרדכי רצה להיות נחמיה. ההמשך של מגילת אסתר זה פרק א' לב' לספר נחמיה.
ומרדכי רצה להיות נחמיה,
אבל נחמיה עלה לבד. מרדכי רצה לעלות עם אלפי לוחמים ולהקים פה את המדינה. היה לו את ההזדמנות.
הם לא רוצים.
אז אם לא תרצו, אז דברי אמת בכפייה.
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם.
תראו, מה קרה עכשיו?
אתם מכירים את האצבע הזאת?
אוקיי. מרדכי מכריח אותנו.
מכריח אותנו. אין ברירה.
אבל לא מתאים לי הדבר הזה.
אתם מכירים, בארה״ב יש חופשה עכשיו בחורף,
נקרא הוא וינטר ברייק.
באמצע החורף יוצאים לאיזה חופשה.
אז זה בדיוק מתאים, בדיוק באדר, אני בווינטר ברייק,
אני בהרים, בשלם, אסכים, אני לא אהיה פה.
כלומר, מתחילה איזה התחמקות.
ההוא לא פה, אני אומר, הבנתי אתכם, חבר'ה, אף אחד לא יכול להתחמק.
אתה יכול לקרוא מגילה בי' א', בי' ב', בי' ג', בי' ו', תחליט מתי.
יש לך מספיק ימים כדי לקרוא מגילה.
הפריסה של הזמנים נועדה למנוע את ההתחמקות הכמו-טכנית הזאתי. הרי גם היום, אם אדם רוצה להיפטר מפורים, הוא יכול, נכון? איך?
מכירים את זה.
הוא יישא פה, יישא שם, אפשר להתחמק.
אז מרדכי מנסה למנוע את ההתחמקות הזאת בזמניהם.
כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה,
וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם.
הפרשנים כאן אומרים לגבי דברי הצומות וזעקתם שמרדכי אומר להם תקשיבו
כמו שאנחנו חייבים לצום את תשעה באה ויוז בתמוז
ככה אנחנו חייבים לקיים את פורים
כי פורים יכול להוציא אותנו הוא יכול להפוך את דברי הצומות וזעקתם מה שהבטחת הנביא שהצום הרביעי וצום החמישי יהפכו לצומתם לשמחה אם נקיים את פורים נוכל להפוך את דברי הצומות וזעקתם לצומתם לשמחה זה ההזדמנות ואם חלילה לא נקיים אז מה?
אז עלול להיות לנו עוד פעם דברי צומות וזעקתם. מרדכי זועק בכל תוקף,
אבל לא זוכה לשיתוף פעולה, ולכן הסיום הוא,
ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר.
בסוף,
הסיבה ששומרים את חג הפורים, מה הסיבה?
הסיבה היא כי אסתר הכריחה אותם.
בסוף, מכל ההתלבטויות, מרדכי אסתר,
בגלל שאסתר הייתה המלכה והיה לה את הכוח ביד,
והיא אמרה,
מי שלא ישמור את חג הפורים, יתחיל לחטוף קנסות,
יתחיל, לא יהיה לו ויזה, לא יוכל לעשות עסקים, אז קיימו,
קיימו את הפורים.
אבל האם קיימו את הלקח ההיסטורי?
לא.
לדעתי בדיוק הפוך. מה הכוונה?
אתם מכירים את המושגים פורים ירושלים, פורים פרנקפורט, פורים טבריה, פורים מכירים?
פורים נהייה, המילה הקוד נהייתה שם קוד לשמירת הקדוש ברוך הוא על הקהילות היהודיות בגלות מהגויים.
במקום שהמשמעות תהיה,
בואו נעוף מפה ונעלה לארץ ישראל,
זה התהפך, והנה, למרות שאנחנו בגלות, ולמרות שזה, הקדוש ברוך הוא מצילנו, וכל קהילה שהיה לה איזה ישועה עושה פורים.
כלומר, פשוט לקחו את פורים והפכו את הכוונה שלו.
רבותיי, בשנת
בשנת
1938,
בשנת 1938,
בתשעה באב
תרצח,
זאב ז'בוטינסקי,
מבקר בוורשה.
הוא מבקר בוורשה והוא נואם נאום בבית הכנסת הגדול בוורשה. אני אומר לכם שאתם מבינים שזה
שזה שבוע,
שנה ושבוע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
אני קורא לכם את דבריו.
כבר שלוש שנים אני קורא לכם פאר כתר יהדות פולין,
ומתריע בפניכם
כי מתקרבת הקטסטרופה הגדולה.
ברוסית, יש פה דוברי רוסית בכיתה?
אתה דובר רוסית?
לא, אז לכן אתה לא דובר רוסית. קטסטרופה זה המילה שואה ברוסית.
כשאתם שואלים איך הייתה השואה, אומרים קטסטרופה.
שערותיי הלבינו וזקנתי בשנים האלו, כי ליבי שותה דם על שאתם אחים ואחיות יקרים.
אינכם רואים את הוולקן, הרגש,
שיתחיל תכף לפלוט את אש ההשמדה.
אני רואה מראה היום.
הזמן קצר בעוד אפשר להינצל.
אני יודע, אינכם רואים, כי אתם טרודים ובעולים בדאגות היום-יום.
האזינו לדבריי בשעה השתים עשרה.
למען השם,
יציל נא כל אחד את נפשו,
כל עוד יש זמן לקח והזמן קצר.
ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה.
אלה שיצליחו למלט נפשם מהקטסטרופה,
יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה.
לידתם מחדש ותקומתה של מדינה יהודית.
איני יודע אם יזכה לזאת, הוא באמת נפטר לפני כן.
בני כן, אני מאמין בזאת, אני חושב שאני בטוח שמחר בבוקר ירשות מזרח השמש,
אני מאמין באמונה שלמה. כך אומר ז'בוטינסקי,
שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, לדבר על השמדה.
מה? לא הבנתי את זה. אז אחרי זה אני אסביר לך.
גם מה שאמרתי רבי פריימס פרקר, הוא גם אמר,
אם היהודים היו עולים מפרס בזמן הסיפור הזה, בגלעת אסתר, לא היה קיים את השואה. נכון. זה נכון? כן, אפשר להגיד ככה. רבותיי, זה עכשיו.
טוב, עכשיו בואו ננסה רגע להבין, בואו רגע ננסה להבין את הדבר המוזר הזה
של פורים פרזים ומוקפים.
זה מוזר מאוד.
מה קשור מוקפים בכלל?
אז הגמרא, מסכת מגילה אומרת באמת מה זה מוקפים?
אז אומרת הגמרא, מוקפים,
מוקפים מימות יהושע בן נון.
עוד יותר מוזר, מה קשור ליהושע בן נון?
כאילו, על פניו זה נראה, בגלל ששושן הייתה עיר מוקפת חומה,
אז כל המוקפים עושים את ט ו, מה זה קשור?
בשושן גם היה אזור תעשייה, בשושן גם היה מגדלים, היה גם נהר, אז כל עיר שיש בה נהר תעשה בטי טווח, מה זה קשור אחד לשני?
רבותיי, שימו לב.
כשהגמרה במסכת מגילה משווה ואומרת ש...
אני אגיד רגע עוד את הגמרה, אז הגמרה אומרת,
למה אתה הולך למוקפות מימות ישוע בן נון?
כי בזמן מרדכי לא הייתה בארץ ישראל אפילו עיר מוקפת חומה אחת.
אז כאילו היה מבייש את ארץ ישראל. כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, אנחנו מימות ישוע בן נון.
יש בית יוסף נפלא על הדבר הזה, כדאי לכם לראות אותו.
ובית יוסף מסביר ואומר,
צריך להבין את זה לעומק.
הוא אומר כך,
ההגדרה של בניינה של ארץ ישראל,
אלו הם ערים מוקפות חומה. כל עיר רצינית
בזמנם שהייתה קבועה, לא נוודה כמו בדואים, אלא עיר קבועה, הייתה עיר
שהקיפו את החומה. כמובן, העיר המוקפת חומה זו,
ירושלים. אמרנו שמרדכי רצה להיות נחמיה.
הפסוק שאמר נחמיה,
שמהדהד מאז ועד היום, זה הפסוק שמופיע בנחימה פרק ב'
לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד לחרפה.
עיר מוקפת חומה זאת עיר קבועה, זאת עיר שהיא באה כאן להתיישב, בסדר?
כשמרדכי קובע את פורים בט״ו בערים מוקפות חומה הוא בעצם אומר בואו נעלה לארץ ישראל,
בואו נבנה קודם כל את ירושלים,
בואו נבנה יחד עם ירושלים את כל הערים האחרות שמוקפות חומה, ורוב הערים בארץ ישראל הם ערים מוקפות חומה,
לא טבריה, אונו, חדיד, כולן מוקפות חומה. זה בעצם ביטוי לקביעות בארץ ישראל, לא למשהו בסדר.
ובעצם הוא מנסה להפוך את פורים לחג של ארץ ישראל.
אם זה היה היום,
אז היינו לא אומרים מוקפת חומה, היינו אומרים
כל עיר שיש בה אזור תעשייה.
זאת עיר רצינית.
עיר בלי אזור תעשייה, היא לא מחזיקה את עצמה כלכלית,
היא לא... בכלל אי אפשר להגדיר אותה. אתם יודעים שיש גם הגדרה מה מוגדר עיר, מאיזה כמות, נדמה לי מ-40 אלף איש,
חמישים אלפים, זה נהיה עיר? מה?
לא, עשרים זה כשאתה רוצה לעודד כל מיני ערים, ירוחם או עקיבא קיבלו בעשרים.
אבל אם אתה מדבר איתי במונחים רגילים, נדמה לי זה מעל ארבעים או חמישים אלף איש, אני זוכר נכון?
אז אתה כאילו, תשמע,
ודאי שעיר זה כבר תקציבים אחרים. אז נגיד שעיר שהקימה לעצמה אזור תעשייה,
זאת עיר רצינית,
זאת עיר קבועה בארץ ישראל, היא קוראת בט״ו. למה ט״ו?
למה ט״ו?
מאוד פשוט.
כל החגים הם בט״ו.
כל החגים הקשורים לארץ ישראל, כולם קוראים בט״ו. אין חגים בזמנים אחרים.
אז מה זה י״ד? י״ד זה, אם אתה פרוז, פרוד,
אם אתה בדרך,
אם אתה עדיין לא הגעת, בוא תתחיל כבר להרגיש... זה כמו שבחוץ לארץ היו מגיעים יהודים למחנה,
הכנה לקראת העלייה.
כן, מחנה עקורים וכל זה, לקראת, טוב, יאללה, בוא, תתחיל כבר לחגוג, תתחיל כבר זה, אבל אתה עדיין לא.
כשתגיע לארץ ישראל בט״ו, אז זה החג האמיתי. כלומר, רבותיי, אם אנחנו נצא מכאן
ואנחנו נמחק מהלקסיקון שלנו בצורה מוחלטת
את השקר הגדול שנקרא שושן פורים, אין דבר כזה שושן פורים, אלא יש מה?
פורים ירושלים.
זה המילים.
כל הסיבה שהרים מוקפות חומה קוראות בט״ו זה כי בעצם מרדכי מנסה לחולל פה חג של ארץ ישראל ולכן זה מושווה ליהושע בן נון.
כמו שיהושע בן נון בתקופתו עלו לארץ ובנו אותה, גם אנחנו צריכים להיות יהושע בן נון של דורנו,
לעלות לארץ ולבנות אותה. מה סימן בניין הארץ?
עיר מוקפת חומה, היא קבועה, היא יציבה. כמו שאמרנו, אם זה היה היום, היינו אומרים עיר עם אזור תעשייה, בסדר? זה קביעות, זה רציני.
אתם מבינים, נגיד שבני ברק,
בני ברק,
יש לה חתיכת אזור תעשייה?
מה האזור תעשייה של בני ברק?
כל המגדלי באסר, הם גם ויתרו על קניון איילון, קניון גם היה שלהם בגלל שזה פתוח בשבת,
אבל העיר יכולה להחזיק את עצמה.
שוהם, יש לה אזור תעשייה ענק.
האזרח, רק שתכירו את זה, האזרח
עולה לעירייה יותר מהארנונה שהוא משלם.
אז העירייה יכולה להחזיק את עצמה, יש לה אזור תעשייה כמו שצריך, ואז היא יכולה לתת שירותים לתושבים,
לכן תל אביב זה עיר, יש לה תקציבים,
חבל לכם על הזמן, כי בסדר? זה דבר רציני.
חג של ארץ ישראל מרדכי מנסה לעשות, הוא מנסה, הוא רצה להיות נחמיה שיקרא את הקריאה לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא להיות לחרפה, והפרזים זה מין מחנה הכנה לקראת, כלומר בעצם
לאמיתו של דבר לא היה בכלל אמור להיות חג בי״ד.
לא היה אמור להיות, זה רק משהו זמני, כי אם כולם עולים לארץ ישראל, וכמו שאמרנו בארץ ישראל, רוב הערים הם מוקפות חומה,
אז הרוב הרוב היה בט״ו,
ומי שלא, אז טוב, יהיה לך גם בי״ד.
זו המטרה, זו התכלית.
ולכן פורים ירושלים.
אז למה שושן?
עכשיו זה פתאום מתאפר.
שושן הרי לא הייתה מוקפת
בימי יהושע בן נון. היא גם לא הייתה בכלל בימות יהושע בן נון.
אומרת הגמרא, שני שושן,
הואיל והתרחש בה ניסה.
אז אני כרגע אומר את הדבר הבא.
הסנהדרין, שבעזרת השם יקום במהרה,
מורים, כמו שאמרנו, שכל עיר עם אזור תעשייה בארץ ישראל, קוראת בט״ו, כי היא קבועה בארץ ישראל.
מרימים טלפון יהודי ניו יורק ואומרים,
What about us?
מתי אנחנו קוראים? מגלה.
גם לנו יש איזו תעשייה ענקי, אינדוסטרי,
אינדוסטרי, אינדוסטרי.
אומרים להם הסנהדרין, תקשיבו, יהודי ניו יורק,
מכיוון שבי״ז בכסלו תש״ח נעשה הנס אצלכם,
מה קרה בי״ז בכסלו תש״ח?
כ״ט בנובמבר. כ״ט בנובמבר נעשה הנס הגדול,
והאומות, תש״ח,
והאומות
החליטו ברוב של שני שלישים של הקוואה,
גם אתם יכולים לקרוא בט״ו.
אתם חריגים, אתם שונים,
למרות שאתם לא בארץ ישראל, ולמרות שזה, יש לכם איזור תעשייה, בסדר גמור, אבל אתם לא בארץ ישראל.
כיוון שאתם קשורים למהלך המופלא של התנועה הציונית, גם אתם תקראו בט״ו.
שושן היא היוצאת דופן, בסדר? אבל כל המהות של החג בט״ו זה חלק מחגי ארץ ישראל, זה בעצם החג הראשון,
אחרי החגי דאורייתא, נכון? אז קובעים אותם בט״ו.
מה זה י״ד? י״ד, אם אתה בדרך, גם תקבל ממני חג. אבל אתה צריך להגיע לט״ו,
לקבוע את עצמך.
זה לא קורה.
אין לנו חג ט״ו כמעט, חוץ מירושלים שחוגגת בט״ו, כל השאר זה הכל,
זה דבר מדהים ש... הרי כתוב עמלק בגימטריה ספק, נכון? ותראו איך הוא עקץ אותנו בפורים,
כי מלא ערים מסופקות, גם זה וגם זה וגם זה גם זה. אין ספק, הוודאות! הוודאות היא ירושלים,
הוודאות היא מוקפות חומה, הוודאות היא היית יישוב בארץ ישראל, הוודאות היא תכלת מרדכי, זה מה שצריך להיות!
יישוב ארץ ישראל, זה התכלית.
וזה לא קורה.
אז זו הסיבה.
הסיבה היא שהיהדות המרכזית שהייתה בפרס,
כבר התאהבה בפוזיציה הזאת,
והם רואים, במקרה של אמן,
הם רואים בזה סוג של איזה אפיזודה,
שאדרבה, הפוך,
מעלו על זה מהר, טיפלו בזה מהר,
חיסלו את הבעיה מהר, למה לעשות איזה עניין?
מרדכי צריך לכפות אותם, וזו הסיבה, כמו שאמרנו, שהילכות קריאת מגילה הן מאוד מאוד מחבירות,
גם בלילה, גם ביום, אסור לפספס מלחץ, צריך לפרוס את הזה כאיגרת,
לקרוא אותה בקול גדול וכן על הדרך, כי יש כאן איזה ניסיון,
לפחות
לפחות שאם תתרגש לנו עוד פעם הצהרה הזאתי, נדע את זה מראש.
כן, כאילו מגילת אסתר מנסה להזהיר מפני השואה.
ולכן הפרק האחרון של המגילה הוא פרק, בוא נאמר ככה, במקום לקרוא
בסוף המגילה, במקום לקרוא בסוף המגילה את הפרקים,
את פרק א' וב' בספר נחמיה,
והיינו קוראים,
במקום נחמיה היינו אומרים, מה השם העברי של מרדכי, אתם יודעים?
לא.
מה השם העברי של מרדכי?
לא.
פתחיה
אז במקום נחמיה היה כתוב פתחיה ואז פתחיה היה אומר והיה מגיע
ואומר להם אתם רואים הרעש שאנחנו באשר ירושלים חרבה ושעריה נצטו באש לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה ופתחיה היה אומר את זה כשמאחוריו איזה מאה אלף לוחמים
ולא שיירת סוסים וחמורים קטנה שנחמיה הביא איתו עם כל הכבוד
במקום הדבר הזה אנחנו קוראים את הפרק האחרון במגילת אסתר וישם המלך אחשוורוש
מס על הארץ ואהיה הים.
כל מעשה תוקפו וגבורתו
ופרשת גדולת מרדכי
אשר גידלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכה מדעי ופרס. כי מרדכי היהודי
משנה למלך אחשורוש וגדול היהודים ורצוי לרוב אחיו,
דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרו. וכעת אני אקרא לכם מה באמת כתוב כאן כי המגילה תמיד נכתבת תחת הצנזורה הפרסית.
היעשה המלך אחשורוש מס על הארץ ואהיה הים בסוף מגילת אסתר
במקום שנצליח להתחיל לשלם מיסים למדינת ישראל,
וכל אחד פה מסתכל לפעמים על תלוש משכורת, הוא אומר, מה נשאר? מה קורה? נכנסים את היד שלך?
זה למדינת ישראל.
אתה משלם כדי שיהיה פה עוד כבישים, עוד בניין הארץ.
זה עדיף מיליון מאשר לשלם את זה לאיזה גוי.
במקום שבסוף מגילת אסתר נשלם מיסים למדינת ישראל ונשקול את השקל הציוני, אנחנו עדיין משלמים מיסים למי?
לחש וראש.
וכל מעשה תוקפו וגבורתו וכולי כתובים על ספר דברי הרימים ממלכי מדעי הוא פרס. אתם יודעים, לא יודעים,
כדאי לכם להסתכל בספרים של הנכדים שלכם כבר.
הספרים בהיסטוריה, הבגרות בהיסטוריה, אני מאוד אוהב, זה ספרים טובים, עשו ספרים טובים, לפחות בזה.
כל ספר יש לו פרק א',
מאיפה זה מתחיל?
מניין מתחילה התנועה הציונית? מאיפה מתחילים?
הציונות החילונית,
השלב הכי מוקדם שמתחילה ממנו,
פרק א' אצלה זה היציאה מהחומות.
זה כאילו, בדרך כלל משם התחילו, נכון? היה פעם תוכנית, אתה זוכר, דני? ארץ מולדת?
כזאתי...
איך? בטלוויזיה. הם התחילו עם היציאה מהחומות.
אפשר להגיד שצריך להתחיל לפני כן,
עליית תלמידי הגרל, הבעל שם טוב, אתה מתחיל מאיזשהו מקום, אתה צריך להתחיל.
יש לך איזה פרק, ומפה הסיפור הזה התחיל.
אני אומר, לא, אפשר, ודאי, הכל התחיל מאברהם אבינו, אבל חזרת היהודים לארץ ישראל,
מטעמים לאומיים, ולא מטעמים דתיים, להגיד תהילים ליד הכותל ולהיקבר בארץ ישראל,
אלא מטעמים לאומיים לגאול, היא מתחילה באיזושהי נקודה. במקום שמגילת אסתר תהיה פרק א',
או פרק ג', כי כבר עזרו בבל עלה,
בספר התולדות של התנועה הציונית,
היא פרק 5028 בתולדותיה של הממלכה הפרסית. זה כתוב בדברי הימים. למי?
למלכי פרס ומדי.
כי מרדכי היהודי.
במקום שמרדכי יהודי יהיה הרברט סמואל,
כלומר הנציב העליון הראשון לארץ ישראל, שהוא יהודי
והוא ציוני
והוא יהודי גם מסורתי, יש בעמוד האש תיאור נפלא מאוד,
המזכיר שלו נורוק מתאר איך הרברט סמואל הגיע לארץ בחודשי הקיץ, יולי-אוגוסט,
ושבועיים שלושה אחרי שהוא הגיע היה פרשת החמור.
והוא הגיע לבית כנסת החורבה
וקרא את ההפטרה והמזכיר שלו מתאר מה, הוא אומר,
הייתה איזו הנחה בבית כנסת שבאמת זו זמן נחמה,
באמת הגיע אחרי הסבל של מלחמת העולם הראשונה, והרעב שהיה כאן בארץ, והצרות,
נחמו, נחמו, אמי, זה היה איזה blow of redemption, ככה הוא מתאר,
איזו מין הנחה של גאולה כזאת שהייתה וזה.
אז במקום שמרדכי היהודי יהיה הנציב הראשון לארץ ישראל,
במקום זה מה הוא?
המשנה למלך חשור ראש.
גדול היהודים רצו לרחוב, איזו שתדלנות כזאת, כמו קונסול, אם זה יהודי שסרח,
הוא עוזר.
אבל הוא לא מצליח להיות נחמיה,
דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, אבל בגלות.
אבל בגלות. בעצם מגילת אסתר מסתיימת באכזבה.
היא מסתיימת ב... כלומר, התחלנו באפס, הגענו למינוס מיליון וחזרנו חזרה לאפס.
אבל המחשבה הגדולה להקים שמדינת ישראל תוקם מתוך העוצמה שכבר נבנתה בגלות על ידי הלוחמים שמרדכי הבין,
לא יוצאת אל הפועל.
עשרים שנה אחר כך נחמיה המשיך, אבל זה כבר הרבה יותר הרבה יותר חלש.
ובכל אופן, אני רוצה לסיים באיזה קו אופטימי, בסדר?
ארבעים ושתיים אלף, ואחרי זה עוד איזה אלפיים, ועוד איזה כמה אלפים, בטח אחרי מגילת אסתר, לא יודע, חמישים אלף יהודים
עלו לארץ ישראל.
מיליונים נשארו בגלות.
מהחמישים אלף יהודים הללו,
בסוף
צמחה
מדינת החשמונאים, שהייתה מדינה גדולה בשמעון החשמונאים,
וקראתה בריתות,
צמחה תורה שבעל פה, המשנה,
התלמוד הירושלמי, גם התלמוד הבבלי.
בעצם מי שייסד אותו זה רב,
רב שעבר מארץ ישראל לבבל.
כלומר,
הכמות הקטנה הזאתי זכתה לסייעתא דשמיא עצומה, ובסוף גם הקימה את בית המקדש,
ובנתה גם,
הורדוס היה גם רשע, אבל בסופו של דבר גם נבנה כאן בית נפואה.
600 אלף יהודים
שהיו כאן בארץ ישראל ועלו,
מיעוט קטן ביחס ל-12 מיליון היהודים שהיו בעולם באותו זמן,
ה-600 האלף הללו,
במתי מעט,
בתוך 75 שנים שאנחנו היום, ברוך השם, נחגוג
75 שנים במדינת ישראל, הגיעו להישגים בלתי רגילים בכלכלה, בביטחון, בצבא, בקליטה, בעלייה, בבניין הארץ, בהייטק וכל זה.
זה לא עניין כמותי. זה ברור שאם היו עולים כחומה,
אז היה נראה אחרת לגמרי וכולי וכולי,
אבל צריך לדעת שאפילו החלק המעט הזה עשה הצלחה,
הצלחה מופלגת.
אבל מרדכי רצה הרבה יותר. וכמו שאתה אמרת מקודם, יכול מאוד להיות, זה מה שהגמרא אומרת, נכון?
שיש את הכיסא חב בירדן והגיעה, לא זוכר מי הגיעה.
לא זוכר מי הגיעה. מה?
מי?
שנינא לכו. לא, לא, לא.
כשהוא רואה מישהו שהגיע מ... נדמה לי רבא בר בר חנא,
אז נדמה לי, יכול להיות שאני טועה.
אז הוא אומר לו, שנינא לכו, אני שונא אתכם. למה אתה שונא? מה קרה? שלא עליתם כחומה. אם הייתם עולים כחומה, הכל היה נראה אחרת פה.
הכל היה נראה אחרת. אז מגילת אסתר היא בעצם הסיפור, הסיום, פרק המסגרת.
כן, פרק הפתיחה היה בעצם עומק ההתבוללות.
ופרק הסיום זה הניסיון הגדול של מרדכי להניע תהליכים של בניית המדינה דרך קביעת פורים כחג לאומי של ארץ ישראל.
תהליך שלא מצליח, ולכן זה כמו הנספח הזה להסכם כביכול,
שזה נראה כאילו הקלדנית המשיכה לכתוב וברח לה כל הדברים האלה, לא,
זה פשוט מתאר מה בסופו של דבר היה.
אני חושב
שמן הראוי,
אחרי מגילת אסתר, בכל אופן לקרוא את פרק א' לב' לספר נחמיה, עסקנו בזה בעבר, אני רק אגיד לזה במשפט אחד אחרון,
אסתר המלכה
ממשיכה לפעול כסוכנת מוסד סמויה,
ובספר נחמיה כך מתואר, כשהיא יושבת ליד הבן שלה כבר, דרייבש,
ומגיע נחמיה לבקש לעלות לארץ ישראל לבנות את החומה, וזה נראה שדרייבש מסרב, הוא מערבב אותו, אומר לו, אה, נקים ועדה, כן?
מתי תלך ואנה תבוא, ואז אומר שם המלבים על הפסוק, ואשגל יושבת על ימינו,
אומר,
ויאמר לי המלך ואשגל יושבת אצלו,
עד מתי יהיה מהלכה ומתי תשוב, ויטב לפני המלך וישלחני וייתן לו זמן,
אומר המלבים שאסתר התערבה שם ואמרה לו, תן להם,
הם אחים שלך.
אסתר שירה לנו מתנה אחרונה,
אם בסופו של דבר קמה כאן איזו מדינה מסוימת,
זה בזכות הפעולה של אסתר כמעט 20 שנה
אחרי שבכלל מגילת אסתר מסתיימת.
פורים שמח, רבותיי.
