טוב, שלום לכולם, לאלה שפה
במכון ולצופים ולצופות בבית
אנחנו הפעם בשיעור מיוחד, קראתי לו בכותרת
מלחמת אזרחים, סימן שאלה,
הצחקתם אותי, סימן קריאה
בסדר, אז יש שיעור על
צחוק בכלל, חודש אדר בפרט
ועל חודש אדר שאנחנו עומדים מולו
עכשיו במדינת ישראל, עוד יותר בפרט
בסדר, תראו הנושא הזה של צחוק,
חודש אדר, מי שנכנס אדר מרבים בשמחה
אז ישר לוקחים את זה לכיוון של
הבדיחות, של הצחוק, של ההכתרות
צחוק זה דבר שבני אדם מאוד מאוד
רוצים, למעשה אין היום אני חושב
משהו שאנשים מחפשים יותר מאשר
לצחוק, אנשים משלמים המון כסף
למופעי סטנדאפ, שיצחיקו
אותם, מתי אנחנו צוחקים?
חשבו על זה, אנחנו צוחקים,
ההגדרה כאשר אנחנו נפגשים עם משהו
מפתיע באופן קיצוני, זה הסיבה
שאנחנו צוחקים, משהו שהיה אמור להיות
משתנה מול העיניים שלנו, בסדר,
משהו מפתיע, לפעמים אנשים
קצת מתבלבלים מדבר, שאני
צוחק כשאני נתקל במשהו גדול
זה לא בדיוק, כשאני נתקל במשהו
גדול אני מתחיל לפקוט, נכון?
כשאני מנסה להסתכל בשמש, אז
האור הוא יותר יותר גדול לעיניים
אז העיניים מתלכלכלכות, גם מבחינה
נפשית, אני שומע עכשיו איזה פסורה
מאוד עצובה, פסורה מאוד
מסמכת, אבל לאו דווקא בהפתעה
אלא יש עכשיו איזה משהו מאוד
מאוד עצוב, הקדוש הוא ברא איזה מנגנון
של דמעות שמאפשרות לנו לעכל את הכאב.
זכו קורה כאשר
משהו משתנה בצורה קיצונית.
אני אתן לכם כמה דוגמאות
איך זה עובד בפסיכולוגיה האנושית.
איך אנחנו למשל מצחיקים תינוק
יש לנו תינוק, אנחנו רוצים להצחיק אותו.
מה אנחנו עושים?
יש כמה שיטות. יש שיטה של לעשות לו פרצוף.
מסתכלים על התינוק ועושים לו כזה ככה.
שם שימו לב מה עובד פה
התינוק רגיל לראות את הפנים
של המבוגר והפנים משתנות
זה מפתיע אותו שהפנים משתנות.
זה חייב להיות הפתעה
חייב להיות משהו קיצוני שהתינוק ירגיש.
אם אני אסתכל לתינוק
ויעשה לו רק ככה, זו תנועה לא מורגשת.
התינוק לא יחייך
לא יצחק כי הוא לא מרגיש.
שיטה נוספת שאנחנו מצחיקים תינוק
זו שיטה הנקראת איפה אבא?
איפה אמא? או בגרסה אחרת
קוקו. בסדר? זה עובד ככה.
אנחנו מסתכלים על התינוק
או על התינוקת, נכסים את העיניים,
נכסים איפה אבא? איפה אבא?
הנה אבא. נכון? או קוקו. זה חייב להיות, שוב
התינוק רואה את גב כף היד ובבת אחת זה משתנה
גם הקול פה עולה בדציבילים שלו באופן חד
אם אני אעשה את זה בצורה
לא מפתיעה, בצורה איטית
אני אסתכל על התינוק ועושה לו בקול רגיל
איפה אבא? איפה אבא?
הנה אבא. התינוק כפכה. בסדר?
אני מפתיע לכם מניסיון אישי
עשיתי את זה לילדים שלי,
אז התינוק בוכה ולא צוחק
זה חייב להיות משהו מפתיע
ילדים יותר גדולים, בסדר? בבית ספר יסודי
שאנחנו רוצים להצחיק אותם
מה אנחנו נעשה? אנחנו נביא להם ליצן
בסדר? ביום הולדת לאיזו מסיבה נביא להם ליצן
היום קוראים לזה מפעיל, בסדר? אבל ליצן
מה ההגדרה של ליצן? שימו לב. ההגדרה של ליצן
זה מישהו מבוגר
שמתלבש ומתנהג בצורה מפתיעה
שמבוגרים בדרך כלל לא מתלבשים ומתנהגים
זו ההגדרה של ליצן
הרי ילדים רגילים לראות את המבוגרים סביבם
כשהם הולכים עם חולצה אחידה בצבע מסוים
ועכשיו מגיע ליצן שהוא
לבוש עם חולצת משבצות כאלה
בצבעים חריגים שהילדים לא רגילים
הוא גם נמצא עם כובע. איזה כובע התקבל בתרבות
שמסמל ליצנים?
כובע משולש, כחרות. למה?
זה לקוח מימי הביניים. מימי הביניים
לכל מלך, לכל עציל, היה
קוראים לזה פול. פול זה כאילו שוטע כפר
היה איזה מישהו כזה שהוא לא היה
היום היינו מכנים זה מישהו עם פיגור שכלי
עד שאז כמובן הם לא ידעו להגדיר את זה בכלל
אלא מישהו עם איזושהי בעיה. היו מלבישים אותו
בסמרטוטים כאלה צבעונים, שתהיו לו פעמונים
וכובע משולש. למה כובע משולש?
זה הזכיר להם אוזניים של חמור
משהו כזה שנראה משפיל ומגוחך
והוא היה כזה מדדה כזה
עם הכובע לפני המלך וכל החצר שלו
יש גם אם ראיתם תמונות בכלפים של ג'וקר
זה גם אותו רעיון אותו
וכולם היו כזה צוחקים
עכשיו זה מעניין שבחלק מהמקומות
הליצנים הלכו עם כובעים משולשים צהובים
למה צהובים? צהוב זה היה צבע חריג
בימי הביניים. היה קשה להפיק אותו
צבעים לא בדרך כלל אפורים, שחורים
אז זה גם היה סוג של אשפלה
באיזה שלב הכנסייה הנוצרית הכריחה
היהודיות באיטליה ללכת ברחוב
עם כובעים צהובים כדי להשפיל אותם
גם היה חוקי עומר, היה חוקים
בארצות האסלאם שאחד מהם החוקים היה
שיהודים ילכו עם בגדים צהובים
מזה התגלגל כמה מאות שנים לאחר מכן
התלאי הצהוב. זה היה הרעיון
משהו כזה שמבטא חריגות ואשפלה
אז הליצן שלנו אמרנו הוא
לבוש בבגדים כאלה חריגים
כזה משונה ואז הוא מתקרב אל הילדים
עושה להם הצגה. מה הצגה? הצגה הקלאסית
הוא כזה הולך לפניהם כזה בהליכה מנופחת
כאילו לא יודע סוחב משהו בפנתומימה
ואז הוא פתאום מחליק על קליפה של בננה
ונופל. הילדים צוחקים
קרה פה משהו שלא היה
אמור להיות על פי ההיגיון, על פי החוק
על פי הרצף ההיגיוני, המבוגר הזה היה אמור
להמשיך ללכת וזה פתאום השתנה
זה מצחיק
איך מצחיקים
נערים יותר מבוגרים,
עכשיו פורים ככה לקראת כל
האכתרות וזה? מדיוק
צוחקים על המורים או מחכים
את המורים. שוב מה הפסיכולוגיה שומעת
מאחורי זה? מורה, אגב מבוגרים זה לא
מורה, זה יכול להיות פוליטיקאי
פוליטיקאי, מורה זה מישהו
שאמור לבטא את החוק, אמור לבטא את המסגרת
הוא נותן פה את מה שצפוי את הרשמיות
אנחנו עכשיו לוקחים משהו
אצל אותו מורה, לצורך
העניין לאותו מורה יש איזה
אבית מסוימת ביד, לכל אדם יש איזה
צורת דיבור מסוימת, איזה תנועה לא רצוני
נגיד שאותו מורה הוא
כזה, יש לו מדי כל שתי דקות
הוא כזה נוגע באוזן שלו, בסדר?
השחקן שמחכה את המורה הוא ייכנס
ייקח את הנקודה הזו ויקצין אותה
זאת אומרת הוא ייכנס ככה להצגה ויעשה
בראש של הצופים
הם יודעים שזה לא המורה, אבל בראש של הצופים
השחקן הזה מייצג את המורה ועכשיו המורה
מתנהג בצורה קיצונית, בצורה מגוחכת
בצורה לא צפויה וזה מצחיק
זה הרעיון של בדיחה
מה זה בדיחה? בדיחה אנחנו מספרים סיפור
יוצרים ציפייה לסוף מסוים
ואז בשנייה האחרונה
משנים, שוברים, קוראים לזה
פאנש ליין
פאנש זה מכה, ליין זה שורה, שורת המחץ
אתה נותן פה פתאום את
ההפתעה, עכשיו זה מאוד מתוחכם
כי אם אתה תספר בדיחה, תספר סיפור
שאנשים כבר מנחשים מה יהיה הסוף
אז זה כבר מה שנקרא בדיחת קרש, בדיחה יבשה
כי זה לא מפתיע, זה לא
מצחיק, זאת אומרת זאת הפוך
אם אתה יותר מדי מתוחכם, אתה כבר מספר
סיפור כזה
שמרוב תרקום אנשים כבר לא מבינים את ההפתעה
זה גם לא מצחיק, בדיחה שצריך
להסביר אותה היא לא מצחיקה, צריך אמנות
האדם שרוצה להצחיק היום הוא צריך
לזהות בדיוק מי הקהל, מה המציאות התרבותית
זה לא חייב להיות רק
בסיפור, זה גם יכול להיות
באינטואיציה של קול,
להרים את הקול במקום הנכון
זה אמנות אדירה להצחיק
להבין בדיוק איך אנחנו נוגעים בנקודה
שמפתיעה את הקהל הנוכחי
יש לכם סטנדאפיסטים, קומיקאים שמגיעים
מתרבות אחרת, נגיד קומיקאי שהוא מאוד מצליח
בארצות הברית, ינסה לעשות תמופה פה בישראל
הוא לא יצליח, לא רק בגלל אנגלית ושפה
הוא לא מכיר את המנטליות, הוא לא
יספר בדיחות שיצחיקו,
צריך להכיר פה את התרבות
במילים אחרות, כל מה שאמרתי לכם פה
מה זה צחוק, דורשים חזל
שתי מילים, צה מהחוק
יש חוק
יש מסגרת, יש
אדם גלוי, צפוי עם חוקים קבועים
ואני יוצא מהחוק
אני שובר את החוק, זה נותן לבני אדם
תחושה שמכנים אותה היום
שחרור, חופש
ויש כאלה אנשים שקוראים לזה
עושר, שמחה
אני יוצא מהחוקיות
אין דבר, כמו שמעתכם בהתחלה
האנשים רוצים היום יותר מאשר לצאת מהחוק
אנשים בעולם שלנו מרגישים
שהם, החוקים חונקים אותם
התפיסה היום התרבותית הכללית היא
שאין אלוהים, אין אמונה
זה התרבות החילונית, אין משמעות
אין מטרה לחיים, אני נמצא פה
באנרציה של חיים, כל יום אותה עבודה
אותה משפחה, אותם ילדים
כל הזמן מקבילים אותי, אני
נורא הייתי רוצה לעשות דברים
אבל אסור לי, אני נורא הייתי רוצה לגנוב
אני לא יכול לגנוב, אני
נורא הייתי רוצה להרביץ לזה
שהצבן אותי, אבל אני
לא יכול, משהו מקביל אותי
אני נורא הייתי רוצה עכשיו
להתנהג בחוסר צניעות, אבל אני לא יכול
ואני לא מזדהה עם האיסורים האלה
כי אני בנפש שלי פראי, אני בנפש שלי רוצה
להשתולל, אז איפה אני פורק את
זה, יש כל מיני דרכים לפרוק את זה
אפשר לפרוק את זה, זה
בסרטים, אני רואה סרטים, פנטזיה,
אני לא עושה את זה, אבל אני רואה
את הסרט ואני ככה חי את החלום.
אפשר לפרוק את זה על ידי משחקי מחשב,
כשאתה מסתובב כזה ויורד בכולם
ואז אתה מרגיש שאתה גיבור וזה.
ואפשר לפרוק את זה על ידי צחוק.
וואו, צחקו.
נשים היום, אתם מבינים, כאילו,
הצחוק בשבילהם זה כמו אוויר לנשימה.
נשים אומרים, תקשיב, כולם משקרים,
כולם עם חוקים, כולם
מתחסדים, כולם מציבים איזה...
זה, יש רק מקום אחד ששוברים את החוק.
יש רק מקום אחד שאומרים את האמת בפנים.
שם, בסטנדאפ.
וכאן אתם מבינים, זה בדיוק ההבדל
בין צחוק טוב לבין צחוק מרושע.
יץ חוק, שהאדם יוצא מהחוק, הוא
שובר את החוקים, שובר את המסגרת,
אבל הוא לא בונה שום דבר אחר במקום.
קוראים לזה בלשון חזל, ליצנות.
אומרים חזל, קט ליצים
אינה מקבל את פני שכינה.
מישהו הוא ליצן במהות שלו, לא
נותן לשום דבר מהותי לשכון בתוכו.
זה בעיה, אתם מבינים?
כי בן אדם שהוא ליצן, הוא
מקבל המון קרדיט מהסביבה.
כולם הוא חיים לו כפיים.
וככל שהוא יותר חכם, ככל שהוא יותר וורבליסט,
וורבליסט זה מישהו שיודע
להשתמש בעבר, במילים שלו,
הוא יודע לשפור חוקים,
הוא יודע לתקור כל דבר.
אנשים אומרים וואי,
וואי, וואי, איזה תותח אתה.
ושימו לב שהמילים שבדרך כלל
משתמשים להחמיא למישהו הוא ליצן,
זה מילים גם שקשורות לשבירה.
תותח, בוא נעקרת אותנו, שפחת אותנו מצחוק,
קטלת אותו, קטשת אותו, גמרת אותו.
לפעמים משתמשים בהפרשות גופניות לתאר,
שאני נורא צוחק. בואנה, זה,
שי, וזה, וכו'.
זה כלי נשק, שמי שלא יודע
להשתמש בו זה הורס אותו.
אומר הרמחל בספר מסילת האישרים,
על היצנות הוא אומר, זה כמו מגן המשוח בשמן.
פעם הלוחמים שהיו יוצאים
לקרב, היו מורכים שמן על המגינים,
כדי שהחיצים יחליקו ולא ייתקו.
הליצן זה מישהו שבנה מנגנון הגנה.
שום דבר לא חודר לתוכו.
יש לזה עוד מילה.
ציניות.
צינה.
בתנ״ך זה מגן, מגן הצינה.
או צינה, כהור.
אדם קר, ציניקן, מריר, שקוטש כל דבר.
גומר כל דבר, אי אפשר לדבר איתו.
אי אפשר לדבר איתו.
עוד מילה, אנחנו פה הרבה
משחקי מילים ומושגים.
עוד מילה שמבטאת את העמדה הנפשית הזו.
לזלזל.
המילה לזלזל היא לקרוכה מהמילה בעברית,
זלזל.
מה זה זלזל?
איך?
כמעט זה, לא, זה זג.
זלזל זה עלה קטן.
יש שיר של ביאליק, נקרא
״צנח לא זלזל״, מי שפעם רצה.
כאילו, משהו קטן וחסר חשיבות.
לזלזל זה שום דבר לא שווה.
כל חוק אפשר לשבור.
לזלזל.
זה לא חייב להיות במילים,
יכול להיות גם בקול.
יכול להיות בתנועת יד.
תנועת יד. זה עולם שלם,
שהאדם לאט לאט עם השנים מפתח לעצמו.
הוא לא צריך להגיד כלום.
אומרים פה עכשיו איזה מסר, איזה תוכן וזה,
ואז בן אדם עושה...
וכולם...
גמרנו פה את הכל.
יש לזה עוד השלכה, ביטוי נוסף של חז״ל.
״שחוק וקלות ראש״ אומרים חז״ל,
״מרגילים את האדם לערווה״.
יש קשר ראשי, תשימו לב.
בין הומור זול לבין פריצות בתחום הצניעות.
המילה הומור בלטינית זה חוסר איזון.
כשאדם יוצא מאיזון, כשאדם שובר חוק,
מה הדבר שהכי כיף לשבור?
איזה חוק? הוא החוק הכי גדול בעולם.
זה הנושא הזה, אמיני, אתם אמינים?
זה תמיד ככה.
תמיד ככה.
המיניות, תבין, בכל התרבויות בעולם,
יש לזה טאבו, יש לזה חוק, יש
לזה נושא כזה שהוא שמור, צניעות.
אני עכשיו אומר את המילים,
ואומרים, וואלה, בואנה, אתה...
אין לך אלוהים, אתה איזה...
אתה אומר את הדברים.
הוא אומר, כן, אני, כן, אני לא מתחסד,
אני לא מדבר בצניעות, אני
אומר את הדברים על השולחן.
אומרים, חזל, הכול יודעים
קלה למה נכנסת לחופה.
אבל כל המנבלת פיו,
אפילו נחתם גזר דינו לטובה,
מהפכים עליו גיינום.
כולם יודעים כמה נכנסת לחופה.
אתה, זה שאתה יודע להגיד את
הדברים הכי גסים ככה, בצורה גלויה,
זה לא חוכמה גדולה.
תבין? אנשים, תמיד תשימו לב
שבדיחות זולות מגיעות לגסויות.
אפילו אצל ילדים קטנים, שוב, אני אומר
לכם איך זה מושרש בפסיכולוגיה האנושית.
ילדים קטנים בגן, כשהם
רוצים להצחיק אחד את השני,
הם אומרים מילה גסה.
אז אחד הילדים זורק איזה מילה גסה,
ותראו, את כל הקטנטנים עושים כזה...
הם אפילו לא מבינים מה המשמעות של המילה.
אבל הם קלטו שהמילה הזו שוברת
את החוק, שוברת את המסגרת.
המילה הזו גורמת למבוגרים סביבה מבוכה.
הילד שם לב שהוא זורק את המילה הזו בבית,
אז אבא ואמא פתאום כאילו מחליפים הבתים.
עכשיו, ילד נמצא כל הזמן בחוק,
ילד נמצא כל הזמן, תבינים, במסגרת.
ועכשיו שהוא יכול לשבור את החוק,
מבחינתו זה הדבר שהוא הכי רוצה.
הוא פתאום חזק.
יש סוג אחר של צחוק, אתם מבינים?
הצחוק של חודש אדר, הצחוק של פורים,
הצחוק האמיתי, שכל אדם צריך
ללמוד איך לצחוק בחיים שלו,
זה צחוק שאתה יוצא מהחוק.
כלומר, אתה יודע שיש חוק, שיש מציאות גלויה,
שיש מגבלות, שיש כאבים, שיש קשיים,
אבל יש לך מספיק עומק
ופנימיות לראות מעבר למסיכה,
מעבר למה שנראה לעין.
יש פה חוק, יש פה קושי,
אבל יש אלוהים שהוא מאפשר לצאת
מהחוק ולבנות משהו עוד יותר גדול.
אנחנו אומרים את זה כל
ליל שבת במזמור אשת חייל.
עוז ועדר לבושה, ותשחק ליום אחרון.
בעם ישראל צוחקים ליום האחרון
בפנים, צוחקים למוות בפנים,
לא בגלל שמזלזלים במוות.
יש במוות, יש מוות, יש חוק, יש קץ כל
בשר, יש בסוף את המגבלות של העולם הזה.
אבל אנחנו יודעים שאם
יש עוז ועדר, אם יש אמונה,
יש נצח שמנצח.
אתם מבינים? ניצחון זה מישון נצח.
יש משהו שהוא יותר גדול אפילו מהמוות.
במילים אחרות, צחוק טוב,
יש תקווה.
יש אמונה.
זה ליצנים טובים? מה המסר?
ליצנות רפואית.
ליצנות רפואית זה בדיוק
הנקודה של הצחוק החיובי.
מה בעצם הרעיון?
יש לך קושי עכשיו, אתה נמצא בכאבים,
בוא נשיח את דעתך, נשיח לך דברים מצחיקים,
שזה עכשיו גורם לבן אדם
פרופורציה, זה העומק הרעיון.
צחוק טוב, רבא, ככה כותבת גמרא, לפני
השיעור היה אומר מילטה דה בדיחותה.
גמרא היה אומר מילטה דה בדיחותה.
שוב, מה הרעיון? לא ליצע, אלא...
שתקרא.
תסתכל על הדברים במבט רחב יותר.
זה הצחוק של רבי עקיבא, אתם מבינים?
שהוא וחכמים הולכים אחרי החורבן
ורואים שואל שיוצא מבית קודשי הקודשים.
כל החכמים בוכים.
יש פה איזה משהו כל כך
כואב שהם לא יכולים רק לבכות.
רבי עקיבא צוחק, שואלים
אותו, על מה אתה צוחק?
זאת אומרת, מקום שהתקיימה
הנבואה, שואלים הלכו בו,
עוד תתקיים הנבואה, עוד ישבו
סכנים וסקנות מחוצות ירושלים,
ונערים משחקים ברחובותיה.
נעבור את הכל, הבנים?
זה העומק הרעיון של הצחוק,
של היכולת להסתכל על הדברים במבט רחב.
הילד היהודי הראשון בעולם נקרא יצחק.
בנים? במבט של החוק, במבט גלוי, על פי הטבע,
איך בן 100 ובת 90 יולידו ילד?
שרה צוחקת.
יש פה חוק, יש פה מציאות שבלתי ניתנת לשבירה.
שואל המלאך, למה זה צחקה שרה?
למועד השוב עליך כעת חיה?
והנה, בן לשרה אשתך,
יבלט פה ילד שילמד את
כל העולם איך אפשר לצחוק.
אומרים, חזל, שביום שנולד
יצחק, הגיע הצחוק לעולם.
כל העברים התחילו לראות, כל
החרשים התחילו לשמוע, רוצים...
נולד פה ילד שמלמד את כל העולם כולו.
אפשר להתגבר על הכל, הבנים?
זה ה...
זה הדבר העמוק של חודש הדר. זה חודש הדר.
חודש הדר, זה חודש הדר.
נראה שעל פי חוק, על פי הפור והגורל,
נפל פה פור, יש פה איזו
מציאות בלתי ניתנת לשינוי,
נחתם בטבעת המלך שאין להשיב,
להשמיד, להרוג, לאבד את כל היהודים.
יש אסתר, משהו בסתר.
יש מור דחי, מור דחי, דורשים חזל, בוסן תאור.
יש משהו פנימי, תאור?
נהפוך הוא.
כאשר ישלטו היהודים, אמא מסונה הם.
מה חשבתם?
שעם ישראל ישמד? נראה לכם.
ליהודים הייתה הורה ושמחה וססון והגעה.
מה שאומרים לכם פה עכשיו,
זה לא רק הוון המופשט, הבנים?
זה תפקוד של היום-יום.
אנשים שלא מבינים את זה, הם,
כאמור, מנסים כל הזמן לצחוק.
אבל הם עושים את זה בצורה לא טובה.
הם חושבים שלצחוק, שוב, זה
לשבור, להרוס, לשחוט פרות קדושות.
למשל, ביוון העתיקה היה
סוג של הצגות שנקרא קומדיה.
קומדיה, komus ביוונית, זה הילולה, התפרקות.
היו שותים יין, וכולם כזה, צחקו.
אצל הרומאים היה דבר שנקרא circus.
Circus זה קרקס.
מלשון המילה circle, מעגל.
היו שותים במעגל, והיו מכניסים
למעגל כל מיני דברים משונים.
היו מביאים פילים, אתה
מבין, שבמהם זה היה משונה.
או אנשים נמוכים, גמדים, או ענקים.
קוראים לזה freak show.
Freak show זה מופע של מופרעים.
כאילו, אנשים כאלה משונים,
וכולם כזה היו עושים...
זה כמו ילדים קטנים כזה,
שרואים כזה, משהו כזה.
בתחילת המאה ה-20 התחילה
הקולנוע, אז הקומיקאי המרכזי,
זה היה צ'רני צ'פלין.
זה היה ז'אנה של סרטים.
מה הייתה הבדיחה הקלאסית של צ'רני צ'פלין?
עוגת קצפת בפנים.
זו הייתה כזה בדיחה מאוד פרימיטיבית כזאת.
יש עוגת קצפת, נכון, עוגה באופן טבעי,
זה נראה משהו מכובד, יפה, שרוצים לאכול.
בום, בפנים.
כולם כזה.
אחרי זה, באיטליה היה
מושג, לפני זה עוד, במאה ה-17,
היה באיטליה דבר שנקרא קומדיה דלרתה.
דלרתה באיטלקית זה מקצוענית.
לא סתם בדיחות, אלא שחקנים
מקצוענים שזה התפקיד שלהם להצחיק.
היום, עשי של ההומור, של
הצחוק, זה מה שנקרא סטנדאפ.
סטנדאפ זה הליצן המודרני.
סטנדאפ עומד מול קהל,
והוא מנהל עם הקהל מונולוג.
זאת אומרת, הוא מספר איזה סיפור מצחיק.
כל סיפורי הסטנדאפ זה
פחות או יותר הפרנציפ הזה.
אתם מכירים את זה, ש...
לא, אתה יוצר כאילו הזדהות עם הקהל,
אתה מכיר את זה שאתה הולך ברחוב, ואז...
ואז הופ, הוא שובר לך.
כאילו, זה הפוך ממה שחשבת שהוא הולך להיות.
הוא משקף לך כל מיני דברים שאתה צפוי ורגיל,
וזה שהוא מספר שכולם
מרגישים את זה, אז זה מצחיק.
זו כל הטכניקה.
יש מופעי סטנדאפ שהם טובים,
אבל יש הרבה מופעי סטנדאפ שהמסר
שלהם זה בעצם להנמיך את הכול.
כאילו, כולנו פוקים.
אתם מבינים? זה כאילו המסר.
למשל, סטנדאפ קלאסי על זוגיות.
כן, שזה הנושא, כן, כי זה גם קשור למיניות.
זוגיות, מה המסר הקלאסי
היום בסטנדאפ של זוגיות?
איך בעצם הבעל והאישה
לא באמת אוהבים אחת השני.
הם נראים כזה, זוג וזה, אבל
בעצם מאז שהתחתנתי עם אשתי,
היא אני האחרון שאומר את המילה האחרונה בבית.
כן, יקירתי.
נכון? אתה צפוי שגבר יהיה לו מילה,
ואני דווקא מאז שהתחתנתי, אני אומלל.
ילדים, תמיד גם קטע, צנות על ילדים.
אז הילדים, חשבתם שהורים דואגים לילדים?
שתראה, הוא מנסה לברוח
כדי לא לשמור על הילדים,
והיא כזו בורחת, והיא
מחמות, ויש איזה אין סוף כבר,
שהרעיון זה, המסר הכללי
הוא, משפחה זה לא מה שחשבתם.
זה קול כזה.
עכשיו, יש כמובן סטנד-אפ
פודיוט המתוחכם היום,
שזה לנהל דיאלוג עם הקהל.
מונולוג זה שרק אדם מדבר,
דיאלוג זה יחד עם הקהל.
קוראים לזה לאלתר.
לאלתר.
מה, איך קוראים לך?
מה אתה עושה? אתה רופא?
אתה רופא, איזה אתה רופא.
עכשיו, אנשים כל כך נואשים היום,
הם כל כך רוצים לצחוק, כשהם יושבים
במופעים האלה, ומתחננים שירדו עליהם.
אנשים עומדים, תבחר אותי,
שאני, תצחק עליי, תשפיל אותי.
כשכולם יצחקו, זה סוג
של, אתה מבין, נואשות כזו.
אני חייב לצאת פה מאחור,
כי או, איך הוא ירד עליי,
איזה תשומת לב וכולי.
יש סטנד-אפים טובים.
מה זה סטנד-אפ טוב?
סטנד-אפ טוב,
זה כאשר בן אדם מציג
סיטואציות מסוימות בחיים,
ובעצם המסר שהוא רוצה להגיד,
לא נורא.
מבינים? זה בדיחה טובה.
מתארים פה עכשיו, אתם מכירים את זה,
כשאתה מגיע הביתה ואתה רוצה לשתות קוס קפה,
ופתאום הקוס קפה לא נקייה וזה,
ואז עוד פעם, צריך למצוא
את המולקה, את הניסוח הנכון,
המסר הוא שלא נורא.
זה קורה לכולם.
מבינים?
זה צחוק שבונה.
זה צחוק שגורם לאנשים תחושה שטוב.
להצחיק בצורה אמיתית, מבינים?
זה כישרון גדול.
כישרון גדול.
גמרה מתארת על רבי ברוכה, אחד מהחכמים,
שהלך בשוק וראה איזה שני אנשים,
רבי אמר, אליהרון אבי, הם
יהיו בחלקך בגן עדן, בעולם הבא.
שאל אותם, מה מעשיכם?
אמר, אנן בתחי.
אנחנו בדורנים.
אנחנו יודעים להראות לאנשים
את הטוב שיש בחיים שלהם.
לצחוק על הקשיים ולראות.
צחוק טוב,
זה כאשר, פעם שמעתי הגדרה יפה,
צחוק טוב זה כאשר מי שצחקת
עליו, הוא צוחק יחד איתך.
מבינים?
יש הבדל גדול בין לצחוק על
מישהו, לבין לצחוק עם מישהו.
צחוק טוב, זה היכולת לזהות את
הנקודה הפנימית שמסתתרת מעבר לחוק,
ולהציף אותה.
לדוגמה, אנחנו נמצאים פה,
אני פה חושב על התלמידים פה במכון,
וכולנו נמצאים בחוק, כולנו
נמצאים באיזה מסגרת כלשהי.
מה המסגרת?
עכשיו לפני פורים, נעשה הצגת פורים,
נעשה בדיחות על האוכל של המכון.
בסדר? זה קלאסי תמיד בישיבות,
מוסדות, צוחקים על האוכל.
מה בעצם המסרים עושים את זה בצורה טובה?
בסדר, עוד, תקשיב.
יש לנו פה איזה מגבלה, חוק.
זאת אומרת, יש כאן איזה
אוכל שלא כל כך טעים לנו.
אבל זה שאנחנו צוחקים,
זה אנחנו בעצם באים להגיד,
אנחנו כל כך אוהבים את המכון,
כל כך טוב לנו במסגרת פה,
שאפשר לצחוק גם על החולשות.
זה בדרך להגיד מה עיקר ומה תפל.
וברגע שיודעים לעשות את זה טוב,
ברגע שאתה למשל מנחם
מישהו, הילד רץ עכשיו, כואב לו.
עד החתונה זה יעבור.
ברגע שאדם יודע לזהות את הנקודה הפנימית,
אין דבר שמחבר יותר אנשים בעולם מאשר צחוק.
כולנו.
פתאום מרגישים, וואלה, היינו
זרים אחד לשני, המסכה יורדת,
מתנות איש לרעו.
משלוח מנות איש לרעו ומתנות להביונים.
כולנו בעצם יחד.
כולנו מתמודדים עם איזה קושי,
וכולנו מבינים שאפשר לנצח אותו.
שאפשר לחשוף את מה שיש בפנים.
קוראים לזה שמחה.
שמח זה צירוף של שתי מילים.
שם מוח.
יש מוח, יש עומק.
העם היהודי תמיד ידע לסמוך.
תמיד ידע לצחוק.
יש ספר שנקרא ספר הבדיחה והחידוד.
זה ספר לפני מאה שנים, הוציא
אותו משכיל יהודי בשם דוריאנוב,
שהוא אסף בדיחות מכל העולם היהודי.
מכל הגלויות.
כל הבדיחות של רב, קומר וקאדי
נוסעים יחד ברכבת, זה משם.
אגב, עוד דבר מעניין,
כשמספרים בדרך כלל בדיחות על דמויות,
כמה דמויות יהיו בבדיחה?
שלוש.
כי זה המספר שמפתיע, נכון?
הרי אמרנו, זה ליצור ציפייה ולהפתיע.
אז מתחילים... ואז הקומר עשה כך וכך, אוקיי?
יצרנו ציפייה, אבל זה רק ההתחלה.
ואז הקאדי עשה כך וכך.
אוקיי, עכשיו אנחנו כבר בטוחים
שגם הרבי יעשה אותו דבר.
ואז הרבי אמר כך וכך, ושבר.
זה מה שמצחיק, שלוש זה תמיד
המספר שיוצר את הגורם ההפתעה.
אז הוא כותב בהקדמה לספר דבר מדהים.
הוא אומר, תשימו לב, הוא אומר,
שעם היהודי לאורך כל הדורות הצטיין בהומור.
גם היום, אגב, גדולי הקומיקאים בעולם,
הרבה פעמים הם יהודים.
הומור יהודי, יש לו מאפיין. מה המאפיין שלו?
בדיוק, לצחוק על המצב שלנו, הומור עצמי.
שיהיה סבא של סבא שלנו, חי
אי שם בפולין או לא יודע, בטוניס,
שכל השבוע הפריץ או
הסולטן השפיל אותו ורמס אותו,
מה נשאר לו?
נשאר לו לשבת בבית כנסת
שם בספסלים בין מנחה למעריב
ולהריץ חוקים על הפריץ.
זה כל העיר שלי, מאוסטרופולי,
זה הכל קשור להבנה הזו.
יש פה כמה שניות שהיהודי
מרגיש שולט ולא נשלט.
יש תקווה, זה מה שירזיק את
היהודים לאורך שנים, לאורך דורות.
בתנאי שזה הומור טוב, לא הומור של אשפלה.
הנה, אנשים הרבה פעמים
מדברבלים, למשל עושים הומור שחור.
הומור שחור זה לא הומור שחור,
זה אדם כאילו צוחק על המצב,
נקראת שואה, אבל בעצם המסר הוא להישאר בבוץ.
יש פה משהו היום ונורא כזה ואני צוחק על זה.
הומור טוב שהוא זה עם התקווה
בסוף, עם הפרופורציה על הדברים,
אתה מבין? זהו, יש היום לצערנו, עוד פעם,
בגלל שאנשים כל כך נמצאים במתח
הזה, בין הרקנות לרצון לשמור את החוקים,
יש היום הומור פוליטי,
הומור פוליטי ונקרא סאטירה,
זה גם סוג של פוליטי, אבל
יש גם מושג שנקרא סרקזם.
סרקזם ביוונית זה לקרוא בשר בשיניים.
אנחנו קוראים פה את נבחרי הציבור.
אני מביא פה דוגמה, אני
עם חוונה אומר את השם,
כי אני רוצה שאנשים ישימו לב לדבר הזה.
יש תוכנית שהיא כבר 20 שנה כמעט נמצאת
בראש חזית הבידור של התרבות החילונית.
קוראים לה ארץ נהדרת.
אני בטוח שאפחות חלקיכם ראה
את זה פעם, מי שלא, שלא יראה.
אבל ראיתי כמה קטעים, הבנתי
את הפרנציפ, זה עובד ככה.
זה מעוצב כתוכנית טלוויזיה כמעדורת חדשות.
מעדורת חדשות, מה היא מבטאת בתרבות?
רצינות, נכון? חוק.
ואז יש מנחה, המנחה שם זה שחקן קבוע,
הוא לא יאל קיציס, הוא כבר 20 שנה מנחה שם.
הוא מייצג, לא יודע ספציפית מה הוא,
אבל הוא מייצג גבר חילוני, אשכנזי, רהוט.
מדבר יפה, לבוש יפה, עם הדעות הנכונות שנקרא.
ואז נכנסו דמויות, שחקנים
שמייצגים דמויות בחברה הישראלית.
חרדים, דתיים, ימניים, מזרחים,
כל מי שהיה בחדשות השבוע.
כל דמות שנכנסת היא מוצגת
בצורה נלאגת, אתה יודע?
לצורך העניין עכשיו נגיד
נכנס מי שמשחקן את ביבי,
אחר כולו מריאנו, כבר עושה
כל הזמן את החיכויים עליו,
דתי אחד החיכויים הפחות מוצלחים, אבל נכנס,
איך שהוא נכנס, נגיד דיברו השבוע,
לא יודע, על שוחת בחירות או משהו כזה,
אז הוא ייכנס, השחקן שהוא
זורק דולרים כזה באופן להקצין,
וכל הקהל צחוקים, זה אגב מלאכותי,
אתם יודעים, יש טכנאי במה,
שאומר עכשיו צריך לצחוק.
יש גם עוד מושג שנקרא סיטקום,
אתם יודעים, אתם לומדים
פה הרבה בשיעור הזה, מושגים.
סיטקום זה situation comedy, קומדיאת מצבים.
זה סדרות מצחיקות שמתארות
כל מיני סיטואציות מצחיקות,
שם כל פעם שיש בדיחה, מה שומעים ברקח?
מכירים?
יש פס קול של צחוק מוקלט.
תנסו פעם לראות את הדברים האלה על מיוט,
מה שנקרא, בלי פס קול.
תראו, זה לא מצחיק, זה משהו כזה.
ואז נכנס שם השחקן, זה ממשלה,
ואז הוא אומר לו, אדוני ראש הממשלה,
שמענו בחדשות כך וכך וכולי,
אז השחקן עונה לו בשם
ראש הממשלה איזה שטוט כזו,
משהו מופרך, כל הקהל נקרא מצחוק,
ואז הוא אומר לו, אדוני, אני מבקש ממך,
זו שפת גוף רצינית, אני מבקש ממך,
תתייחס ברצינות למה שאני אומר.
ואז הוא עונה בתשובה עוד יותר גוחכת.
יש פה עיקרון פסיכולוגי.
זה סאבטקסט, בלי קשר לתוכן.
יש פה מסר סמוי.
כולם במדינת ישראל
הזויים, אתם מבינים?
כולם טורפים, כולם נלהגים.
יש רק ציר אחד של שפויים פה.
הקיציסים.
אנחנו ששולטים בטלוויזיה, ששולטים בתקשורת,
התרבות הנכונה, אנחנו
פה, זה קביצה לקהל כזה.
אנחנו מבינים אחד את השני.
הם, הם לא באמת ישראל.
אנחנו.
אנשים לא מבינים את זה.
לפעמים אני אומר, תלמידים צוחקים את זה,
אני אומר להם, למה אתה רואה את זה?
אומרים לי, זה מצחיק.
אני אומר, לא הבנת, צוחקים פה על אמא שלך.
אתה מבין?
צוחקים פה על כל מה שקדוש ויקר בעם ישראל.
לא על זה אנחנו מדברים, אתם מבינים?
צחוק טוב, זה היכולת של בן אדם
לעזור לאנשים דרך הצחוק.
וכאן, תבינו,
כולם רוצים היום להצחיק.
להצחיק היום זה, איך אומרים?
זה כוכב.
אני רואה המון המון אנשים, אחורים,
שהם נורא רוצים להצחיק,
אבל לא הולך להם.
הם מספרים איזו בדיחה,
ואז במקום לצחוק יש איזו דממה מעיקה כזו,
בקהל כזה, וכולם כזה,
מסתכלים אחד על השני.
חסר להם משהו שנקרא טקט.
טקט זה מילה אחרת לכל מה שאמרתי
ב-40 דקות הללו.
היכולת לקרוא מצבים,
לקרוא מה שמעבר לחוק,
מה שמעבר נראה לעין.
אין לכם דוגמא לחוסר טקט.
הייתי תקופה מסוימת דיקן
סטודנטים, באיזו מכללה מסוימת,
שזה, מי שמכיר בעולם האקדמיה,
בקיצור, יש מושג שנקרא ועדת משמט.
אז האם סטודנט עבר עבירת משמט,
לא יודע, אייטיק או משהו
כזה, מביאים אותו לוועדה,
שזה נחשב משהו כזה מאוד מפחיד.
אני חושב שם הרקטור, נשיא האוניברסיטה,
פרופסור מבוגר, הסגנית
רקטור, ודיקן סטודנטים,
ויש לזה השלכות.
לפעמים יכולים להעיף אותך
מהמכללה על הדבר הזה.
סיפור שהיה, שהייתי אחד
המקרים, מהוועדת משמט,
על שני סטודנטים שעשו
עבודה, עשו עבודה ביחד,
זה היה מותר להם, אבל הם
אייטיקו את העבודה מהאינטרנט.
איך עלינו על זה שהם אייטיקו את העבודה?
פשוט כל העבודה הייתה כתובה בלשון נקבה.
תבינים, הם היו לא חדים במיוחד.
אז, וגם בהקדמה היה כתוב,
אני מודה לבעלי על שעזר לי לעשות העבודה.
טוב, בדקנו בהתחלה, אולי
יש פה משהו שאנחנו לא יודעים,
אבל הסתבר שהם לא נישואים.
אז, אוקיי, הראשון נכנס, וזה בסדר.
ועודה, וזה, קיבל עוד נשקל.
ואז נכנס השני.
אתם יודעים את זוכרת
הסיטואציה, אני חוסר טקט.
שוב, תביאו את הסיטואציה.
פה שלושה אנשים מבוגרים,
נכנס בחור בין עשר ומשהו,
נכנס ככה לוועדת משמעת כזה,
ידיים בכיסים, מתיישב, ועושה לנו,
מה קורה חבר'ה? הכול טוב?
כולם מסתכלים עליו.
ואז הוא פונה אל הקם כזה,
מתקרב לפרופסור, לרקטור.
זה אדם בין שישים.
עושה לו, תן כיף.
הוא מסתכל עליו.
ואז הוא פונה אל הסגנית רקטור, שגם ישבה.
ראית לו? יפה לך מה שעשית בשיער, את יודעת?
ואז השיא, הוא מתקרב אליו ואומר לי,
אמרו לך שאתה דומה לדודו פישר?
זה נכון.
בדודו פישר.
בא מקום זרקנו טובה בכלל.
אמרתי לו, זה היה להוראה.
אמרתי לו, תקשיב, הסיבה ש...
זה היה לא בגלל החוצפה
שלך, אלא בגלל חוסר הטקט.
אתה מבין?
אתה לא קורא מצבים, תבין?
תבוא אליך תלמיד, יפקל
לך שההורים שלו התגרשו,
ואתה תגיד לה, צחוק, תן כיף.
היכולת לקרוא מצבים, אתם מבינים?
קליק מהותי מעבודה פנימית,
זה מה שלימות תורה עושה לבן אדם.
ממה זה גמרא?
יש פה שניים מוכזים בתלית?
איך ידענו?
מה המציאות פה? מה עבר פה מאחורי הדברים?
מה נראה מעבר לחוק, מעבר לעין?
תבין את המהות.
מסביר את זה הרבה פעמים לתלמידים.
נגיד עכשיו רוצים לעשות מסיבה להורים.
בסדר?
מסיבת יום נישואים להורים.
הילדים אומרים, בוא נעשה שיר איתולי.
שיר מצחיק כזה.
בסדר?
מה עושים? נעשה שיר עם חרוזים.
אם הקשר, אם הקשר בין ההורים טוב,
ההורים אוהבים אחד את השני,
אז באמת אפשר לעשות שורה כמו,
אבא נרדם כל ערב על
הספה, ואמא אותו לא מאירה.
שהמסר פה, שהקשר בין
ההורים הוא כל כך טוב,
שאפשר לצחוק על החולשה הזוגית הזו,
שהם ככה לא ישנים ביחד.
אבל, קשר לבחורים, תקשיבו
טוב, ידבאים, תקשיבו טוב.
אם הקשר בין ההורים
לא טוב, אז בדיחה
כזו, היא לא מצחיקה.
להצחיק, זה לדעת
את הנקודה הנכונה,
שנותנת טוב ואופטימיות.
וכל זה, מביא לאותנו,
למציאות שלנו עכשיו.
תבינו.
אנחנו מביאים את השיעור
הזה, ערב פורים, תב שין פי ג'
מי ששומע חדשות
בתקופה הזו, נראה לו,
שהחוק שולט בעולם.
הרע שולט בעולם.
פחד הולכת להיות
מלחמת אזרחים.
מלחמת אחים בעם ישראל.
המדינה הולכת להיחרב,
הכלכלה הולכת להיחרב.
אנשים
שחוגגים את חג פורים,
שהם שייכים לחודש הדר,
הם צוחקים מזה.
הצחקתם אותי.
לא בגלל שמזלזלים, יודעים בדיוק
מה עומד מולנו, אבל מבינים
את הפרופורציה.
אומרים חזל, אסור לאדם
שימאלס חוק פיו בעולם הזה.
מי שמסתכל על העולם הזה
כמו שהוא עכשיו, נכון, איך
אפשר לצחוק? שנאמר, אז
יימאלס חוק פינו
ולשוננו רינה.
ככל שאדם שייך יותר
אל המציאות העתידית,
אל המציאות הפנימית,
הוא מסתכל על הדברים פור פורציה,
ואז הוא יודע מה המלחמת
אזרחים, מה הסוף של מדינת ישראל.
מדינת ישראל
קיימת כבר, ברוך השם, 80 שנה.
כמה שנים יש איזה נבואת חורבן
על מדינת ישראל.
מלחמות, אסונות
כלכליים, מלחמות, נכון,
רצח רבין, יהיה פה מלחמת אחים אחד
מול השני, גירוש גוש כתיף, הבעיות
כלכליות, אין. קורונה,
זוכרים? זה היה לא מזמן. אין, כולנו
הולכים למות, אין, זה.
אפילו שיעורת גשם, זה
חוק. אין, יש פה
סופה, סופת ברברה.
כן, אין, המדינה הולכת להיות
מוטבעת פה מזה, כל פעם.
ומפעם לפעם, ברוך השם,
אנחנו רק הולכים וצומחים.
איזה מלחמת אזרחים?
מה מלחמת אזרחים? עכשיו תבינו,
לא הולכת להיות מלחמת אזרחים
במדינת ישראל.
צחקו מזה. למה?
אני לא נכנס אפילו למישור
הפנימי של צריך להבין מה זה עם ישראל,
אחדות ישראל, נשמת ישראל.
אפילו ברמה האזרחית הפשוטה.
מלחמת אזרחים מתרחשת
כאשר יש בתוך
אותו אזור גיאוגרפי
ישויות לאומיות שהן נפרדות
אחת מהשנייה. למשל, מלחמת
האזרחים בארצות הברית,
שהיה לפני 200 שנה,
היה הצפון והדרום. זה היה
שתי רשויות למעשה,
שתי אוכלוסיות שחיו
בפער של מאות קילומטרים
אחת מהשנייה, שכל אחת היה
לה אוטונומיה מצד עצמה. הצפון
היה עם הניהול שלו והדרום
היה עם הניהול שלו. הם התחתנו
אחד עם השני, כל אחד בתוך
עצמו. היה פה
מה שנקרא התנגשות
גם לצורך העניין בסוריה, שיש
המלחמת אזרחים, זה
עמים שונים. צריך להבין, בסוריה
זה עמים שונים שחיים קבוצות
אתניות שנמצאות בתוך אותו
שטח גיאוגרפי. מדינת
ישראל זה שמונה
מיליון יהודים. מדינה קטנה
גיאוגרפית. ושמונה מיליון
יהודים שקשורים אחד
לשני בכשרי דם.
מבינים? אין עוד אוכלוסייה
כזו בעולם. זה עם
אחד שנמצא, כל אחד
או קרוב או שכן
של השני. מה
המלחמת אזרחים? מה אתם חושבים שיקרה
פה? שלא יודע.
כן, אומרים תקשיבו, יהיה פה
עכשיו כוחות הביטחון
לא ידעו למי לשמוע.
לבית המשפט
או אני יודע מה
לממשלה. ומה להם
צריך להיות? שחטיבת נחל
מישהו בחטיבת נחל יתחיל
לראות על הבנדות שלו
בחטיבת כפיר כי הוא תומך
ברפורמה. הוא נגד הרפורמה.
אנשים, מי ישתמש? מי יעמוד
מאחוריך? אתה חי לך פה בסרט?
שאתה חי פה במיליציות שתילכם
פה נגד הבני דודים שלנו?
אחים שלנו?
חוץ מגולני וצנחנים. שם אני לא
סגור. שם זה יכול להיות
אולי. אבל מעבר לזה
קנה גם, אני איקח את הכסף
שלי ואני אעזוב את מדינת ישראל!
בוא בוא תקשיב טוב.
מי שנמצא היום במדינת ישראל
ומשקיע כסף, הוא לא עושה
את זה בשביל העיניים היפות של הרצל.
יש. כל מי
שנמצא במדינת ישראל
ומשקיע כסף, הוא עושה את זה
כמדינת ישראל היא מדינה פורחת
ומשגשגת, והנה אני כולם מבטיחים
להציג פה, אני אעזוב את המדינה, ומה
מאי� אתה חושב שתעזוב את המדינה?
כאילו, כל אחד שעוזב את המדינה,
הוא חושב, כל מי שעובד
בית יגיע לעזוב את המדינה,
איך שהוא עוזב, מקבל בית
בבברלי יילס בארצות הברית.
זה לא עובד ככה.
עידוני, אותן נשאר פה במדינה,
אם היית חושב שאתה בארצות
הברית יכול להצליח ככה בכיף,
היית עוזב כבר מזמן.
אתה פה כי טוב לחיות במדינת ישראל.
זו האמת, לנו מלאכים, תמשיך לפרוח,
מה שקורה פה עכשיו זה
לא מלחמת אזרחים ולא בטיח.
מה שקורה פה עכשיו, קוראים לזה בשפה מקצועית,
החלפת אליטות.
במשך 70-80 שנה, מי ששלט במדינת ישראל,
כן, ברמה התרבותית,
זה היה קבוצת אוכלוסייה, מה שאמרנו קודם,
אלה שעשו את ארץ נהדרת.
קבוצה של התרבות האירופאית אשכנזית חילונית,
שבאמת הקימו את המדינה וזה.
ועכשיו הדמוגרפיה השתנתה.
יש, ברוך השם, אוכלוסיות אחרות,
שהן עכשיו הולכות ותופסות את המרכז.
זה הבחירות, מה היה?
ועכשיו נלחמים פה לשמר את
העמדות כוח, ואז מה הולך להיות?
אז הנה, אני אומר לכם, פה,
השיעור הזה ימוקלט באינטרנט,
תוכלו לשמוע אותו שנה
הבאה על יקרת פורים וזה.
אין שום מלחמת אזרחים ושום בטיח.
מה שקורה פה, יש פה מתח,
שכמובן יש לו את הנזקים
שלו, את התרושאות שלו.
הרפורמה הזו, שאני באמת לא כל כך בקיא בכלל,
כולם אפשר להיות מבחינים משפטיים וזה.
שהרעיון ליצור איזון
יותר נכון בין, מה שנקרא,
בית המשפט לבין הממשלה, נבחר העם,
איזו, נמצאו איזה תיקוני,
נמצאו איזה פשרה מוסכמת.
העם ישראל ימשיך, ימשיך ויפרח.
ימשיך ויפרח.
תמיד, אנשים, הם הולכים להפחית עצמם.
מדבר איתי מישהו, שבוע שעבר,
שהולך לי איזה רעיון, איזה
מאמר, שהוא עושה לי תיאוריה כזו.
זו תיאוריה שרצה היום הרבה במדינה.
שאומר, ממלכות חשמונאי, כן, בבית שני,
מלכות חשמונאי, שניצחו את היוונים,
היה סך הכול 200 שנה מלכות חשמונאי,
ובאמת שם יש דעות שבאזור
ה-70-80 שנה למלכות חשמונאי,
התחילה שם איזה מלחמת אריסטובלוס ואורקנוס,
איזה מלחמת אחים, שזה בסוף דרדרד.
אז הוא בנה תיאוריה שלמה, זו רצה היום
כל מקום, שהמספר 70 או 80 שנה למדינה
זה מספר קוסמי כזה.
70-80 שנה, מדינה מתפרקת.
ואנשים שולחים לי פעם, תראה, ככה
היה לפני 70 שנה, אז ככה גם עכשיו יהיה.
לא, מה, אתם חיים בסרט,
תגידו לי, מה נסגר איתכם?
איזה 80 שנה כאילו כסף, מה?
איפה? מה? מי? מו? מה?
עינת ישראל תמשיך, מה נראה לכם?
בגלל ה-80 שנה מדינה תתפרקת? איפה מתפרקת?
המדינה זו אימפריה, ברוך השם,
אימפריה כלכלית, אימפריה ביטחונית.
וברוך השם, אימפריה חברתית,
זה תהליך, תהליך, בסדר,
יש פה בירורים וזה הדברים יהיו.
מה, זה, כל ה... אתם מבינים,
הלחצים והפחדים והזה.
עוד פעם, לא מזלזלים בכל קושי
שקיים, צריך לפתור, צריך להתמודד,
ואני מקווה מאוד, כולם מצפללים,
שלא יהיו דברים מעבר לכל מיני הפגנות סועעות.
אבל שיהיה ברור מה שלא יהיה.
נצח ישראל לא ישקר ולא
יינחם, כי לא האדם הוא להינחם.
יושב בשמיים, ישחק.
קדוש ברוך הוא, שוחה, קדוש ברוך הוא,
מאפשר לחוקיות כל פעם
ליפול ולקום משהו יותר עמוק.
וזה, בעזרת השם, מה שיהיה.
פור עם השנה, אנחנו צריכים לסמוך.
צריכים לסמוך מתוך אמונה גדולה,
שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו,
ומוביל את המציאות כמו שצריך.
בסדר? ואנחנו, כל מה
שעומד מולנו, אנחנו נצחק.
אז אם הלש חוק פינו,
נתייחס לפורציה, נעשה את מה שצריך לעשות,
תמיד אמונה, תמיד תקווה.
למה?
כי יש אלוהים, הבנים?
זה מכמה כל מתחיל.
יש הקדוש ברוך הוא.
ואז אפשר גם להריץ בדיחות, תעבדו על זה.
להריץ קצת צחוקים על מה שצריך.
שיהיה לנו פורים שמח בעזרת השם.
