פרשת: מצרע | הדלקת נרות: 18:31 | הבדלה: 19:50 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

לשבור את הקונספציה – פרשת מצורע ושבת הגדול | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
לכפר על רגעי הייאוש – פרשת תזריע | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
התחדשות של הנפש | עבודת ה’ לחודש ניסן (נמרצות) | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
להשתחרר מתחושת ההחמצה (הכנה לפסח) | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
בושה! בושה! – פרשת שמיני ופרשת החודש | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
הקרבה ללא גבול – פרשת ויקרא ופורים תשפ”ד | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
דף הבית > פורים > מלחמת אזרחים? הצחקתם אותי! שיעור לקראת פורים תשפ”ג | הרב חגי לונדין

מלחמת אזרחים? הצחקתם אותי! שיעור לקראת פורים תשפ”ג | הרב חגי לונדין

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫טוב, שלום לכולם, לאלה שפה ‫במכון ולצופים ולצופות בבית
‫אנחנו הפעם בשיעור מיוחד, קראתי לו בכותרת

‫מלחמת אזרחים, סימן שאלה, ‫הצחקתם אותי, סימן קריאה

‫בסדר, אז יש שיעור על ‫צחוק בכלל, חודש אדר בפרט

‫ועל חודש אדר שאנחנו עומדים מולו ‫עכשיו במדינת ישראל, עוד יותר בפרט

‫בסדר, תראו הנושא הזה של צחוק, ‫חודש אדר, מי שנכנס אדר מרבים בשמחה

‫אז ישר לוקחים את זה לכיוון של ‫הבדיחות, של הצחוק, של ההכתרות

‫צחוק זה דבר שבני אדם מאוד מאוד ‫רוצים, למעשה אין היום אני חושב

‫משהו שאנשים מחפשים יותר מאשר ‫לצחוק, אנשים משלמים המון כסף

‫למופעי סטנדאפ, שיצחיקו ‫אותם, מתי אנחנו צוחקים?

‫חשבו על זה, אנחנו צוחקים, ‫ההגדרה כאשר אנחנו נפגשים עם משהו

‫מפתיע באופן קיצוני, זה הסיבה ‫שאנחנו צוחקים, משהו שהיה אמור להיות

‫משתנה מול העיניים שלנו, בסדר, ‫משהו מפתיע, לפעמים אנשים

‫קצת מתבלבלים מדבר, שאני ‫צוחק כשאני נתקל במשהו גדול

‫זה לא בדיוק, כשאני נתקל במשהו ‫גדול אני מתחיל לפקוט, נכון?

‫כשאני מנסה להסתכל בשמש, אז ‫האור הוא יותר יותר גדול לעיניים

‫אז העיניים מתלכלכלכות, גם מבחינה ‫נפשית, אני שומע עכשיו איזה פסורה

‫מאוד עצובה, פסורה מאוד ‫מסמכת, אבל לאו דווקא בהפתעה

‫אלא יש עכשיו איזה משהו מאוד ‫מאוד עצוב, הקדוש הוא ברא איזה מנגנון

‫של דמעות שמאפשרות לנו לעכל את הכאב. ‫זכו קורה כאשר

‫משהו משתנה בצורה קיצונית. ‫אני אתן לכם כמה דוגמאות

‫איך זה עובד בפסיכולוגיה האנושית. ‫איך אנחנו למשל מצחיקים תינוק

‫יש לנו תינוק, אנחנו רוצים להצחיק אותו. ‫מה אנחנו עושים?

‫יש כמה שיטות. יש שיטה של לעשות לו פרצוף.

‫מסתכלים על התינוק ועושים לו כזה ככה. ‫שם שימו לב מה עובד פה

‫התינוק רגיל לראות את הפנים ‫של המבוגר והפנים משתנות

‫זה מפתיע אותו שהפנים משתנות. ‫זה חייב להיות הפתעה

‫חייב להיות משהו קיצוני שהתינוק ירגיש. ‫אם אני אסתכל לתינוק

‫ויעשה לו רק ככה, זו תנועה לא מורגשת. ‫התינוק לא יחייך

‫לא יצחק כי הוא לא מרגיש. ‫שיטה נוספת שאנחנו מצחיקים תינוק

‫זו שיטה הנקראת איפה אבא? ‫איפה אמא? או בגרסה אחרת

‫קוקו. בסדר? זה עובד ככה. ‫אנחנו מסתכלים על התינוק

‫או על התינוקת, נכסים את העיניים, ‫נכסים איפה אבא? איפה אבא?

‫הנה אבא. נכון? או קוקו. זה חייב להיות, שוב

‫התינוק רואה את גב כף היד ובבת אחת זה משתנה

‫גם הקול פה עולה בדציבילים שלו באופן חד

‫אם אני אעשה את זה בצורה ‫לא מפתיעה, בצורה איטית

‫אני אסתכל על התינוק ועושה לו בקול רגיל

‫איפה אבא? איפה אבא?

‫הנה אבא. התינוק כפכה. בסדר? ‫אני מפתיע לכם מניסיון אישי

‫עשיתי את זה לילדים שלי, ‫אז התינוק בוכה ולא צוחק

‫זה חייב להיות משהו מפתיע

‫ילדים יותר גדולים, בסדר? בבית ספר יסודי

‫שאנחנו רוצים להצחיק אותם

‫מה אנחנו נעשה? אנחנו נביא להם ליצן

‫בסדר? ביום הולדת לאיזו מסיבה נביא להם ליצן

‫היום קוראים לזה מפעיל, בסדר? אבל ליצן

‫מה ההגדרה של ליצן? שימו לב. ההגדרה של ליצן

‫זה מישהו מבוגר

‫שמתלבש ומתנהג בצורה מפתיעה

‫שמבוגרים בדרך כלל לא מתלבשים ומתנהגים

‫זו ההגדרה של ליצן

‫הרי ילדים רגילים לראות את המבוגרים סביבם

‫כשהם הולכים עם חולצה אחידה בצבע מסוים

‫ועכשיו מגיע ליצן שהוא ‫לבוש עם חולצת משבצות כאלה

‫בצבעים חריגים שהילדים לא רגילים

‫הוא גם נמצא עם כובע. איזה כובע התקבל בתרבות

‫שמסמל ליצנים?

‫כובע משולש, כחרות. למה?

‫זה לקוח מימי הביניים. מימי הביניים

‫לכל מלך, לכל עציל, היה

‫קוראים לזה פול. פול זה כאילו שוטע כפר

‫היה איזה מישהו כזה שהוא לא היה

‫היום היינו מכנים זה מישהו עם פיגור שכלי

‫עד שאז כמובן הם לא ידעו להגדיר את זה בכלל

‫אלא מישהו עם איזושהי בעיה. היו מלבישים אותו

‫בסמרטוטים כאלה צבעונים, שתהיו לו פעמונים

‫וכובע משולש. למה כובע משולש?

‫זה הזכיר להם אוזניים של חמור

‫משהו כזה שנראה משפיל ומגוחך

‫והוא היה כזה מדדה כזה

‫עם הכובע לפני המלך וכל החצר שלו

‫יש גם אם ראיתם תמונות בכלפים של ג'וקר

‫זה גם אותו רעיון אותו

‫וכולם היו כזה צוחקים

‫עכשיו זה מעניין שבחלק מהמקומות

‫הליצנים הלכו עם כובעים משולשים צהובים

‫למה צהובים? צהוב זה היה צבע חריג

‫בימי הביניים. היה קשה להפיק אותו

‫צבעים לא בדרך כלל אפורים, שחורים

‫אז זה גם היה סוג של אשפלה

‫באיזה שלב הכנסייה הנוצרית הכריחה

‫היהודיות באיטליה ללכת ברחוב

‫עם כובעים צהובים כדי להשפיל אותם

‫גם היה חוקי עומר, היה חוקים

‫בארצות האסלאם שאחד מהם החוקים היה

‫שיהודים ילכו עם בגדים צהובים

‫מזה התגלגל כמה מאות שנים לאחר מכן

‫התלאי הצהוב. זה היה הרעיון

‫משהו כזה שמבטא חריגות ואשפלה

‫אז הליצן שלנו אמרנו הוא ‫לבוש בבגדים כאלה חריגים

‫כזה משונה ואז הוא מתקרב אל הילדים

‫עושה להם הצגה. מה הצגה? הצגה הקלאסית

‫הוא כזה הולך לפניהם כזה בהליכה מנופחת

‫כאילו לא יודע סוחב משהו בפנתומימה

‫ואז הוא פתאום מחליק על קליפה של בננה

‫ונופל. הילדים צוחקים

‫קרה פה משהו שלא היה

‫אמור להיות על פי ההיגיון, על פי החוק

‫על פי הרצף ההיגיוני, המבוגר הזה היה אמור

‫להמשיך ללכת וזה פתאום השתנה

‫זה מצחיק

‫איך מצחיקים

‫נערים יותר מבוגרים, ‫עכשיו פורים ככה לקראת כל

‫האכתרות וזה? מדיוק

‫צוחקים על המורים או מחכים

‫את המורים. שוב מה הפסיכולוגיה שומעת

‫מאחורי זה? מורה, אגב מבוגרים זה לא

‫מורה, זה יכול להיות פוליטיקאי

‫פוליטיקאי, מורה זה מישהו

‫שאמור לבטא את החוק, אמור לבטא את המסגרת

‫הוא נותן פה את מה שצפוי את הרשמיות

‫אנחנו עכשיו לוקחים משהו

‫אצל אותו מורה, לצורך ‫העניין לאותו מורה יש איזה

‫אבית מסוימת ביד, לכל אדם יש איזה

‫צורת דיבור מסוימת, איזה תנועה לא רצוני

‫נגיד שאותו מורה הוא ‫כזה, יש לו מדי כל שתי דקות

‫הוא כזה נוגע באוזן שלו, בסדר?

‫השחקן שמחכה את המורה הוא ייכנס

‫ייקח את הנקודה הזו ויקצין אותה

‫זאת אומרת הוא ייכנס ככה להצגה ויעשה

‫בראש של הצופים

‫הם יודעים שזה לא המורה, אבל בראש של הצופים

‫השחקן הזה מייצג את המורה ועכשיו המורה

‫מתנהג בצורה קיצונית, בצורה מגוחכת

‫בצורה לא צפויה וזה מצחיק

‫זה הרעיון של בדיחה

‫מה זה בדיחה? בדיחה אנחנו מספרים סיפור

‫יוצרים ציפייה לסוף מסוים

‫ואז בשנייה האחרונה

‫משנים, שוברים, קוראים לזה

‫פאנש ליין

‫פאנש זה מכה, ליין זה שורה, שורת המחץ

‫אתה נותן פה פתאום את ‫ההפתעה, עכשיו זה מאוד מתוחכם

‫כי אם אתה תספר בדיחה, תספר סיפור

‫שאנשים כבר מנחשים מה יהיה הסוף

‫אז זה כבר מה שנקרא בדיחת קרש, בדיחה יבשה

‫כי זה לא מפתיע, זה לא ‫מצחיק, זאת אומרת זאת הפוך

‫אם אתה יותר מדי מתוחכם, אתה כבר מספר

‫סיפור כזה

‫שמרוב תרקום אנשים כבר לא מבינים את ההפתעה

‫זה גם לא מצחיק, בדיחה שצריך

‫להסביר אותה היא לא מצחיקה, צריך אמנות

‫האדם שרוצה להצחיק היום הוא צריך

‫לזהות בדיוק מי הקהל, מה המציאות התרבותית

‫זה לא חייב להיות רק ‫בסיפור, זה גם יכול להיות

‫באינטואיציה של קול, ‫להרים את הקול במקום הנכון

‫זה אמנות אדירה להצחיק

‫להבין בדיוק איך אנחנו נוגעים בנקודה

‫שמפתיעה את הקהל הנוכחי

‫יש לכם סטנדאפיסטים, קומיקאים שמגיעים

‫מתרבות אחרת, נגיד קומיקאי שהוא מאוד מצליח

‫בארצות הברית, ינסה לעשות תמופה פה בישראל

‫הוא לא יצליח, לא רק בגלל אנגלית ושפה

‫הוא לא מכיר את המנטליות, הוא לא

‫יספר בדיחות שיצחיקו, ‫צריך להכיר פה את התרבות

‫במילים אחרות, כל מה שאמרתי לכם פה

‫מה זה צחוק, דורשים חזל

‫שתי מילים, צה מהחוק

‫יש חוק

‫יש מסגרת, יש

‫אדם גלוי, צפוי עם חוקים קבועים

‫ואני יוצא מהחוק

‫אני שובר את החוק, זה נותן לבני אדם

‫תחושה שמכנים אותה היום

‫שחרור, חופש

‫ויש כאלה אנשים שקוראים לזה

‫עושר, שמחה

‫אני יוצא מהחוקיות

‫אין דבר, כמו שמעתכם בהתחלה

‫האנשים רוצים היום יותר מאשר לצאת מהחוק

‫אנשים בעולם שלנו מרגישים

‫שהם, החוקים חונקים אותם

‫התפיסה היום התרבותית הכללית היא

‫שאין אלוהים, אין אמונה

‫זה התרבות החילונית, אין משמעות

‫אין מטרה לחיים, אני נמצא פה

‫באנרציה של חיים, כל יום אותה עבודה

‫אותה משפחה, אותם ילדים

‫כל הזמן מקבילים אותי, אני ‫נורא הייתי רוצה לעשות דברים

‫אבל אסור לי, אני נורא הייתי רוצה לגנוב

‫אני לא יכול לגנוב, אני ‫נורא הייתי רוצה להרביץ לזה

‫שהצבן אותי, אבל אני ‫לא יכול, משהו מקביל אותי

‫אני נורא הייתי רוצה עכשיו

‫להתנהג בחוסר צניעות, אבל אני לא יכול

‫ואני לא מזדהה עם האיסורים האלה

‫כי אני בנפש שלי פראי, אני בנפש שלי רוצה

‫להשתולל, אז איפה אני פורק את ‫זה, יש כל מיני דרכים לפרוק את זה

‫אפשר לפרוק את זה, זה ‫בסרטים, אני רואה סרטים, פנטזיה,

‫אני לא עושה את זה, אבל אני רואה ‫את הסרט ואני ככה חי את החלום.

‫אפשר לפרוק את זה על ידי משחקי מחשב,

‫כשאתה מסתובב כזה ויורד בכולם ‫ואז אתה מרגיש שאתה גיבור וזה.

‫ואפשר לפרוק את זה על ידי צחוק.

‫וואו, צחקו.

‫נשים היום, אתם מבינים, כאילו, ‫הצחוק בשבילהם זה כמו אוויר לנשימה.

‫נשים אומרים, תקשיב, כולם משקרים,

‫כולם עם חוקים, כולם ‫מתחסדים, כולם מציבים איזה...

‫זה, יש רק מקום אחד ששוברים את החוק.

‫יש רק מקום אחד שאומרים את האמת בפנים.

‫שם, בסטנדאפ.

‫וכאן אתם מבינים, זה בדיוק ההבדל ‫בין צחוק טוב לבין צחוק מרושע.

‫יץ חוק, שהאדם יוצא מהחוק, הוא ‫שובר את החוקים, שובר את המסגרת,

‫אבל הוא לא בונה שום דבר אחר במקום.

‫קוראים לזה בלשון חזל, ליצנות.

‫אומרים חזל, קט ליצים ‫אינה מקבל את פני שכינה.

‫מישהו הוא ליצן במהות שלו, לא ‫נותן לשום דבר מהותי לשכון בתוכו.

‫זה בעיה, אתם מבינים?

‫כי בן אדם שהוא ליצן, הוא ‫מקבל המון קרדיט מהסביבה.

‫כולם הוא חיים לו כפיים.

‫וככל שהוא יותר חכם, ככל שהוא יותר וורבליסט,

‫וורבליסט זה מישהו שיודע ‫להשתמש בעבר, במילים שלו,

‫הוא יודע לשפור חוקים, ‫הוא יודע לתקור כל דבר.

‫אנשים אומרים וואי, ‫וואי, וואי, איזה תותח אתה.

‫ושימו לב שהמילים שבדרך כלל ‫משתמשים להחמיא למישהו הוא ליצן,

‫זה מילים גם שקשורות לשבירה.

‫תותח, בוא נעקרת אותנו, שפחת אותנו מצחוק,

‫קטלת אותו, קטשת אותו, גמרת אותו.

‫לפעמים משתמשים בהפרשות גופניות לתאר,

‫שאני נורא צוחק. בואנה, זה,

‫שי, וזה, וכו'.

‫זה כלי נשק, שמי שלא יודע ‫להשתמש בו זה הורס אותו.

‫אומר הרמחל בספר מסילת האישרים,

‫על היצנות הוא אומר, זה כמו מגן המשוח בשמן.

‫פעם הלוחמים שהיו יוצאים ‫לקרב, היו מורכים שמן על המגינים,

‫כדי שהחיצים יחליקו ולא ייתקו.

‫הליצן זה מישהו שבנה מנגנון הגנה.

‫שום דבר לא חודר לתוכו.

‫יש לזה עוד מילה.

‫ציניות.

‫צינה.

‫בתנ״ך זה מגן, מגן הצינה.

‫או צינה, כהור.

‫אדם קר, ציניקן, מריר, שקוטש כל דבר.

‫גומר כל דבר, אי אפשר לדבר איתו.

‫אי אפשר לדבר איתו.

‫עוד מילה, אנחנו פה הרבה ‫משחקי מילים ומושגים.

‫עוד מילה שמבטאת את העמדה הנפשית הזו.

‫לזלזל.

‫המילה לזלזל היא לקרוכה מהמילה בעברית,

‫זלזל.

‫מה זה זלזל?

‫איך?

‫כמעט זה, לא, זה זג.

‫זלזל זה עלה קטן.

‫יש שיר של ביאליק, נקרא ‫״צנח לא זלזל״, מי שפעם רצה.

‫כאילו, משהו קטן וחסר חשיבות.

‫לזלזל זה שום דבר לא שווה.

‫כל חוק אפשר לשבור.

‫לזלזל.

‫זה לא חייב להיות במילים, ‫יכול להיות גם בקול.

‫יכול להיות בתנועת יד.

‫תנועת יד. זה עולם שלם,

‫שהאדם לאט לאט עם השנים מפתח לעצמו.

‫הוא לא צריך להגיד כלום.

‫אומרים פה עכשיו איזה מסר, איזה תוכן וזה,

‫ואז בן אדם עושה...

‫וכולם...

‫גמרנו פה את הכל.

‫יש לזה עוד השלכה, ביטוי נוסף של חז״ל.

‫״שחוק וקלות ראש״ אומרים חז״ל,

‫״מרגילים את האדם לערווה״.

‫יש קשר ראשי, תשימו לב.

‫בין הומור זול לבין פריצות בתחום הצניעות.

‫המילה הומור בלטינית זה חוסר איזון.

‫כשאדם יוצא מאיזון, כשאדם שובר חוק,

‫מה הדבר שהכי כיף לשבור?

‫איזה חוק? הוא החוק הכי גדול בעולם.

‫זה הנושא הזה, אמיני, אתם אמינים?

‫זה תמיד ככה.

‫תמיד ככה. ‫המיניות, תבין, בכל התרבויות בעולם,

‫יש לזה טאבו, יש לזה חוק, יש ‫לזה נושא כזה שהוא שמור, צניעות.

‫אני עכשיו אומר את המילים, ‫ואומרים, וואלה, בואנה, אתה...

‫אין לך אלוהים, אתה איזה... ‫אתה אומר את הדברים.

‫הוא אומר, כן, אני, כן, אני לא מתחסד,

‫אני לא מדבר בצניעות, אני ‫אומר את הדברים על השולחן.

‫אומרים, חזל, הכול יודעים ‫קלה למה נכנסת לחופה.

‫אבל כל המנבלת פיו, ‫אפילו נחתם גזר דינו לטובה,

‫מהפכים עליו גיינום.

‫כולם יודעים כמה נכנסת לחופה.

‫אתה, זה שאתה יודע להגיד את ‫הדברים הכי גסים ככה, בצורה גלויה,

‫זה לא חוכמה גדולה.

‫תבין? אנשים, תמיד תשימו לב ‫שבדיחות זולות מגיעות לגסויות.

‫אפילו אצל ילדים קטנים, שוב, אני אומר ‫לכם איך זה מושרש בפסיכולוגיה האנושית.

‫ילדים קטנים בגן, כשהם ‫רוצים להצחיק אחד את השני,

‫הם אומרים מילה גסה.

‫אז אחד הילדים זורק איזה מילה גסה,

‫ותראו, את כל הקטנטנים עושים כזה...

‫הם אפילו לא מבינים מה המשמעות של המילה.

‫אבל הם קלטו שהמילה הזו שוברת ‫את החוק, שוברת את המסגרת.

‫המילה הזו גורמת למבוגרים סביבה מבוכה.

‫הילד שם לב שהוא זורק את המילה הזו בבית,

‫אז אבא ואמא פתאום כאילו מחליפים הבתים.

‫עכשיו, ילד נמצא כל הזמן בחוק, ‫ילד נמצא כל הזמן, תבינים, במסגרת.

‫ועכשיו שהוא יכול לשבור את החוק,

‫מבחינתו זה הדבר שהוא הכי רוצה.

‫הוא פתאום חזק.

‫יש סוג אחר של צחוק, אתם מבינים?

‫הצחוק של חודש אדר, הצחוק של פורים,

‫הצחוק האמיתי, שכל אדם צריך ‫ללמוד איך לצחוק בחיים שלו,

‫זה צחוק שאתה יוצא מהחוק.

‫כלומר, אתה יודע שיש חוק, שיש מציאות גלויה,

‫שיש מגבלות, שיש כאבים, שיש קשיים,

‫אבל יש לך מספיק עומק ‫ופנימיות לראות מעבר למסיכה,

‫מעבר למה שנראה לעין.

‫יש פה חוק, יש פה קושי,

‫אבל יש אלוהים שהוא מאפשר לצאת ‫מהחוק ולבנות משהו עוד יותר גדול.

‫אנחנו אומרים את זה כל ‫ליל שבת במזמור אשת חייל.

‫עוז ועדר לבושה, ותשחק ליום אחרון.

‫בעם ישראל צוחקים ליום האחרון ‫בפנים, צוחקים למוות בפנים,

‫לא בגלל שמזלזלים במוות.

‫יש במוות, יש מוות, יש חוק, יש קץ כל ‫בשר, יש בסוף את המגבלות של העולם הזה.

‫אבל אנחנו יודעים שאם ‫יש עוז ועדר, אם יש אמונה,

‫יש נצח שמנצח.

‫אתם מבינים? ניצחון זה מישון נצח.

‫יש משהו שהוא יותר גדול אפילו מהמוות.

‫במילים אחרות, צחוק טוב,

‫יש תקווה.

‫יש אמונה.

‫זה ליצנים טובים? מה המסר?

‫ליצנות רפואית.

‫ליצנות רפואית זה בדיוק ‫הנקודה של הצחוק החיובי.

‫מה בעצם הרעיון?

‫יש לך קושי עכשיו, אתה נמצא בכאבים,

‫בוא נשיח את דעתך, נשיח לך דברים מצחיקים,

‫שזה עכשיו גורם לבן אדם ‫פרופורציה, זה העומק הרעיון.

‫צחוק טוב, רבא, ככה כותבת גמרא, לפני ‫השיעור היה אומר מילטה דה בדיחותה.

‫גמרא היה אומר מילטה דה בדיחותה.

‫שוב, מה הרעיון? לא ליצע, אלא...

‫שתקרא.

‫תסתכל על הדברים במבט רחב יותר.

‫זה הצחוק של רבי עקיבא, אתם מבינים?

‫שהוא וחכמים הולכים אחרי החורבן ‫ורואים שואל שיוצא מבית קודשי הקודשים.

‫כל החכמים בוכים.

‫יש פה איזה משהו כל כך ‫כואב שהם לא יכולים רק לבכות.

‫רבי עקיבא צוחק, שואלים ‫אותו, על מה אתה צוחק?

‫זאת אומרת, מקום שהתקיימה ‫הנבואה, שואלים הלכו בו,

‫עוד תתקיים הנבואה, עוד ישבו ‫סכנים וסקנות מחוצות ירושלים,

‫ונערים משחקים ברחובותיה.

‫נעבור את הכל, הבנים?

‫זה העומק הרעיון של הצחוק,

‫של היכולת להסתכל על הדברים במבט רחב.

‫הילד היהודי הראשון בעולם נקרא יצחק.

‫בנים? במבט של החוק, במבט גלוי, על פי הטבע,

‫איך בן 100 ובת 90 יולידו ילד?

‫שרה צוחקת. ‫יש פה חוק, יש פה מציאות שבלתי ניתנת לשבירה.

‫שואל המלאך, למה זה צחקה שרה?

‫למועד השוב עליך כעת חיה?

‫והנה, בן לשרה אשתך,

‫יבלט פה ילד שילמד את ‫כל העולם איך אפשר לצחוק.

‫אומרים, חזל, שביום שנולד ‫יצחק, הגיע הצחוק לעולם.

‫כל העברים התחילו לראות, כל ‫החרשים התחילו לשמוע, רוצים...

‫נולד פה ילד שמלמד את כל העולם כולו.

‫אפשר להתגבר על הכל, הבנים?

‫זה ה...

‫זה הדבר העמוק של חודש הדר. זה חודש הדר.

‫חודש הדר, זה חודש הדר. ‫נראה שעל פי חוק, על פי הפור והגורל,

‫נפל פה פור, יש פה איזו ‫מציאות בלתי ניתנת לשינוי,

‫נחתם בטבעת המלך שאין להשיב, ‫להשמיד, להרוג, לאבד את כל היהודים.

‫יש אסתר, משהו בסתר.

‫יש מור דחי, מור דחי, דורשים חזל, בוסן תאור.

‫יש משהו פנימי, תאור?

‫נהפוך הוא.

‫כאשר ישלטו היהודים, אמא מסונה הם.

‫מה חשבתם?

‫שעם ישראל ישמד? נראה לכם.

‫ליהודים הייתה הורה ושמחה וססון והגעה.

‫מה שאומרים לכם פה עכשיו, ‫זה לא רק הוון המופשט, הבנים?

‫זה תפקוד של היום-יום.

‫אנשים שלא מבינים את זה, הם, ‫כאמור, מנסים כל הזמן לצחוק.

‫אבל הם עושים את זה בצורה לא טובה.

‫הם חושבים שלצחוק, שוב, זה ‫לשבור, להרוס, לשחוט פרות קדושות.

‫למשל, ביוון העתיקה היה ‫סוג של הצגות שנקרא קומדיה.

‫קומדיה, komus ביוונית, זה הילולה, התפרקות.

‫היו שותים יין, וכולם כזה, צחקו.

‫אצל הרומאים היה דבר שנקרא circus.

‫Circus זה קרקס.

‫מלשון המילה circle, מעגל.

‫היו שותים במעגל, והיו מכניסים ‫למעגל כל מיני דברים משונים.

‫היו מביאים פילים, אתה ‫מבין, שבמהם זה היה משונה.

‫או אנשים נמוכים, גמדים, או ענקים.

‫קוראים לזה freak show.

‫Freak show זה מופע של מופרעים.

‫כאילו, אנשים כאלה משונים, ‫וכולם כזה היו עושים...

‫זה כמו ילדים קטנים כזה, ‫שרואים כזה, משהו כזה.

‫בתחילת המאה ה-20 התחילה ‫הקולנוע, אז הקומיקאי המרכזי,

‫זה היה צ'רני צ'פלין.

‫זה היה ז'אנה של סרטים.

‫מה הייתה הבדיחה הקלאסית של צ'רני צ'פלין?

‫עוגת קצפת בפנים.

‫זו הייתה כזה בדיחה מאוד פרימיטיבית כזאת.

‫יש עוגת קצפת, נכון, עוגה באופן טבעי, ‫זה נראה משהו מכובד, יפה, שרוצים לאכול.

‫בום, בפנים.

‫כולם כזה.

‫אחרי זה, באיטליה היה ‫מושג, לפני זה עוד, במאה ה-17,

‫היה באיטליה דבר שנקרא קומדיה דלרתה.

‫דלרתה באיטלקית זה מקצוענית.

‫לא סתם בדיחות, אלא שחקנים ‫מקצוענים שזה התפקיד שלהם להצחיק.

‫היום, עשי של ההומור, של ‫הצחוק, זה מה שנקרא סטנדאפ.

‫סטנדאפ זה הליצן המודרני.

‫סטנדאפ עומד מול קהל, ‫והוא מנהל עם הקהל מונולוג.

‫זאת אומרת, הוא מספר איזה סיפור מצחיק.

‫כל סיפורי הסטנדאפ זה ‫פחות או יותר הפרנציפ הזה.

‫אתם מכירים את זה, ש...

‫לא, אתה יוצר כאילו הזדהות עם הקהל,

‫אתה מכיר את זה שאתה הולך ברחוב, ואז...

‫ואז הופ, הוא שובר לך.

‫כאילו, זה הפוך ממה שחשבת שהוא הולך להיות.

‫הוא משקף לך כל מיני דברים שאתה צפוי ורגיל,

‫וזה שהוא מספר שכולם ‫מרגישים את זה, אז זה מצחיק.

‫זו כל הטכניקה.

‫יש מופעי סטנדאפ שהם טובים,

‫אבל יש הרבה מופעי סטנדאפ שהמסר ‫שלהם זה בעצם להנמיך את הכול.

‫כאילו, כולנו פוקים.

‫אתם מבינים? זה כאילו המסר.

‫למשל, סטנדאפ קלאסי על זוגיות.

‫כן, שזה הנושא, כן, כי זה גם קשור למיניות.

‫זוגיות, מה המסר הקלאסי ‫היום בסטנדאפ של זוגיות?

‫איך בעצם הבעל והאישה ‫לא באמת אוהבים אחת השני.

‫הם נראים כזה, זוג וזה, אבל ‫בעצם מאז שהתחתנתי עם אשתי,

‫היא אני האחרון שאומר את המילה האחרונה בבית.

‫כן, יקירתי.

‫נכון? אתה צפוי שגבר יהיה לו מילה,

‫ואני דווקא מאז שהתחתנתי, אני אומלל.

‫ילדים, תמיד גם קטע, צנות על ילדים.

‫אז הילדים, חשבתם שהורים דואגים לילדים?

‫שתראה, הוא מנסה לברוח ‫כדי לא לשמור על הילדים,

‫והיא כזו בורחת, והיא ‫מחמות, ויש איזה אין סוף כבר,

‫שהרעיון זה, המסר הכללי ‫הוא, משפחה זה לא מה שחשבתם.

‫זה קול כזה.

‫עכשיו, יש כמובן סטנד-אפ ‫פודיוט המתוחכם היום,

‫שזה לנהל דיאלוג עם הקהל.

‫מונולוג זה שרק אדם מדבר, ‫דיאלוג זה יחד עם הקהל.

‫קוראים לזה לאלתר.

‫לאלתר.

‫מה, איך קוראים לך?

‫מה אתה עושה? אתה רופא?

‫אתה רופא, איזה אתה רופא.

‫עכשיו, אנשים כל כך נואשים היום,

‫הם כל כך רוצים לצחוק, כשהם יושבים ‫במופעים האלה, ומתחננים שירדו עליהם.

‫אנשים עומדים, תבחר אותי, ‫שאני, תצחק עליי, תשפיל אותי.

‫כשכולם יצחקו, זה סוג ‫של, אתה מבין, נואשות כזו.

‫אני חייב לצאת פה מאחור, ‫כי או, איך הוא ירד עליי,

‫איזה תשומת לב וכולי.

‫יש סטנד-אפים טובים.

‫מה זה סטנד-אפ טוב?

‫סטנד-אפ טוב,

‫זה כאשר בן אדם מציג ‫סיטואציות מסוימות בחיים,

‫ובעצם המסר שהוא רוצה להגיד,

‫לא נורא.

‫מבינים? זה בדיחה טובה.

‫מתארים פה עכשיו, אתם מכירים את זה,

‫כשאתה מגיע הביתה ואתה רוצה לשתות קוס קפה,

‫ופתאום הקוס קפה לא נקייה וזה,

‫ואז עוד פעם, צריך למצוא ‫את המולקה, את הניסוח הנכון,

‫המסר הוא שלא נורא.

‫זה קורה לכולם.

‫מבינים?

‫זה צחוק שבונה.

‫זה צחוק שגורם לאנשים תחושה שטוב.

‫להצחיק בצורה אמיתית, מבינים?

‫זה כישרון גדול.

‫כישרון גדול.

‫גמרה מתארת על רבי ברוכה, אחד מהחכמים,

‫שהלך בשוק וראה איזה שני אנשים,

‫רבי אמר, אליהרון אבי, הם ‫יהיו בחלקך בגן עדן, בעולם הבא.

‫שאל אותם, מה מעשיכם?

‫אמר, אנן בתחי.

‫אנחנו בדורנים.

‫אנחנו יודעים להראות לאנשים ‫את הטוב שיש בחיים שלהם.

‫לצחוק על הקשיים ולראות.

‫צחוק טוב,

‫זה כאשר, פעם שמעתי הגדרה יפה,

‫צחוק טוב זה כאשר מי שצחקת ‫עליו, הוא צוחק יחד איתך.

‫מבינים?

‫יש הבדל גדול בין לצחוק על ‫מישהו, לבין לצחוק עם מישהו.

‫צחוק טוב, זה היכולת לזהות את ‫הנקודה הפנימית שמסתתרת מעבר לחוק,

‫ולהציף אותה.

‫לדוגמה, אנחנו נמצאים פה,

‫אני פה חושב על התלמידים פה במכון,

‫וכולנו נמצאים בחוק, כולנו ‫נמצאים באיזה מסגרת כלשהי.

‫מה המסגרת?

‫עכשיו לפני פורים, נעשה הצגת פורים,

‫נעשה בדיחות על האוכל של המכון.

‫בסדר? זה קלאסי תמיד בישיבות, ‫מוסדות, צוחקים על האוכל.

‫מה בעצם המסרים עושים את זה בצורה טובה?

‫בסדר, עוד, תקשיב.

‫יש לנו פה איזה מגבלה, חוק.

‫זאת אומרת, יש כאן איזה ‫אוכל שלא כל כך טעים לנו.

‫אבל זה שאנחנו צוחקים, ‫זה אנחנו בעצם באים להגיד,

‫אנחנו כל כך אוהבים את המכון, ‫כל כך טוב לנו במסגרת פה,

‫שאפשר לצחוק גם על החולשות.

‫זה בדרך להגיד מה עיקר ומה תפל.

‫וברגע שיודעים לעשות את זה טוב,

‫ברגע שאתה למשל מנחם ‫מישהו, הילד רץ עכשיו, כואב לו.

‫עד החתונה זה יעבור.

‫ברגע שאדם יודע לזהות את הנקודה הפנימית,

‫אין דבר שמחבר יותר אנשים בעולם מאשר צחוק.

‫כולנו.

‫פתאום מרגישים, וואלה, היינו ‫זרים אחד לשני, המסכה יורדת,

‫מתנות איש לרעו.

‫משלוח מנות איש לרעו ומתנות להביונים.

‫כולנו בעצם יחד.

‫כולנו מתמודדים עם איזה קושי,

‫וכולנו מבינים שאפשר לנצח אותו.

‫שאפשר לחשוף את מה שיש בפנים.

‫קוראים לזה שמחה.

‫שמח זה צירוף של שתי מילים.

‫שם מוח.

‫יש מוח, יש עומק.

‫העם היהודי תמיד ידע לסמוך.

‫תמיד ידע לצחוק.

‫יש ספר שנקרא ספר הבדיחה והחידוד.

‫זה ספר לפני מאה שנים, הוציא ‫אותו משכיל יהודי בשם דוריאנוב,

‫שהוא אסף בדיחות מכל העולם היהודי.

‫מכל הגלויות.

‫כל הבדיחות של רב, קומר וקאדי ‫נוסעים יחד ברכבת, זה משם.

‫אגב, עוד דבר מעניין,

‫כשמספרים בדרך כלל בדיחות על דמויות,

‫כמה דמויות יהיו בבדיחה?

‫שלוש.

‫כי זה המספר שמפתיע, נכון?

‫הרי אמרנו, זה ליצור ציפייה ולהפתיע.

‫אז מתחילים... ואז הקומר עשה כך וכך, אוקיי?

‫יצרנו ציפייה, אבל זה רק ההתחלה.

‫ואז הקאדי עשה כך וכך.

‫אוקיי, עכשיו אנחנו כבר בטוחים ‫שגם הרבי יעשה אותו דבר.

‫ואז הרבי אמר כך וכך, ושבר.

‫זה מה שמצחיק, שלוש זה תמיד ‫המספר שיוצר את הגורם ההפתעה.

‫אז הוא כותב בהקדמה לספר דבר מדהים.

‫הוא אומר, תשימו לב, הוא אומר,

‫שעם היהודי לאורך כל הדורות הצטיין בהומור.

‫גם היום, אגב, גדולי הקומיקאים בעולם,

‫הרבה פעמים הם יהודים.

‫הומור יהודי, יש לו מאפיין. מה המאפיין שלו?

‫בדיוק, לצחוק על המצב שלנו, הומור עצמי.

‫שיהיה סבא של סבא שלנו, חי ‫אי שם בפולין או לא יודע, בטוניס,

‫שכל השבוע הפריץ או ‫הסולטן השפיל אותו ורמס אותו,

‫מה נשאר לו?

‫נשאר לו לשבת בבית כנסת ‫שם בספסלים בין מנחה למעריב

‫ולהריץ חוקים על הפריץ.

‫זה כל העיר שלי, מאוסטרופולי, ‫זה הכל קשור להבנה הזו.

‫יש פה כמה שניות שהיהודי ‫מרגיש שולט ולא נשלט.

‫יש תקווה, זה מה שירזיק את ‫היהודים לאורך שנים, לאורך דורות.

‫בתנאי שזה הומור טוב, לא הומור של אשפלה.

‫הנה, אנשים הרבה פעמים ‫מדברבלים, למשל עושים הומור שחור.

‫הומור שחור זה לא הומור שחור, ‫זה אדם כאילו צוחק על המצב,

‫נקראת שואה, אבל בעצם המסר הוא להישאר בבוץ.

‫יש פה משהו היום ונורא כזה ואני צוחק על זה.

‫הומור טוב שהוא זה עם התקווה ‫בסוף, עם הפרופורציה על הדברים,

‫אתה מבין? זהו, יש היום לצערנו, עוד פעם,

‫בגלל שאנשים כל כך נמצאים במתח ‫הזה, בין הרקנות לרצון לשמור את החוקים,

‫יש היום הומור פוליטי, ‫הומור פוליטי ונקרא סאטירה,

‫זה גם סוג של פוליטי, אבל ‫יש גם מושג שנקרא סרקזם.

‫סרקזם ביוונית זה לקרוא בשר בשיניים.

‫אנחנו קוראים פה את נבחרי הציבור.

‫אני מביא פה דוגמה, אני ‫עם חוונה אומר את השם,

‫כי אני רוצה שאנשים ישימו לב לדבר הזה.

‫יש תוכנית שהיא כבר 20 שנה כמעט נמצאת ‫בראש חזית הבידור של התרבות החילונית.

‫קוראים לה ארץ נהדרת.

‫אני בטוח שאפחות חלקיכם ראה ‫את זה פעם, מי שלא, שלא יראה.

‫אבל ראיתי כמה קטעים, הבנתי ‫את הפרנציפ, זה עובד ככה.

‫זה מעוצב כתוכנית טלוויזיה כמעדורת חדשות.

‫מעדורת חדשות, מה היא מבטאת בתרבות?

‫רצינות, נכון? חוק.

‫ואז יש מנחה, המנחה שם זה שחקן קבוע,

‫הוא לא יאל קיציס, הוא כבר 20 שנה מנחה שם.

‫הוא מייצג, לא יודע ספציפית מה הוא, ‫אבל הוא מייצג גבר חילוני, אשכנזי, רהוט.

‫מדבר יפה, לבוש יפה, עם הדעות הנכונות שנקרא.

‫ואז נכנסו דמויות, שחקנים ‫שמייצגים דמויות בחברה הישראלית.

‫חרדים, דתיים, ימניים, מזרחים, ‫כל מי שהיה בחדשות השבוע.

‫כל דמות שנכנסת היא מוצגת ‫בצורה נלאגת, אתה יודע?

‫לצורך העניין עכשיו נגיד ‫נכנס מי שמשחקן את ביבי,

‫אחר כולו מריאנו, כבר עושה ‫כל הזמן את החיכויים עליו,

‫דתי אחד החיכויים הפחות מוצלחים, אבל נכנס,

‫איך שהוא נכנס, נגיד דיברו השבוע, ‫לא יודע, על שוחת בחירות או משהו כזה,

‫אז הוא ייכנס, השחקן שהוא ‫זורק דולרים כזה באופן להקצין,

‫וכל הקהל צחוקים, זה אגב מלאכותי,

‫אתם יודעים, יש טכנאי במה, ‫שאומר עכשיו צריך לצחוק.

‫יש גם עוד מושג שנקרא סיטקום,

‫אתם יודעים, אתם לומדים ‫פה הרבה בשיעור הזה, מושגים.

‫סיטקום זה situation comedy, קומדיאת מצבים.

‫זה סדרות מצחיקות שמתארות ‫כל מיני סיטואציות מצחיקות,

‫שם כל פעם שיש בדיחה, מה שומעים ברקח?

‫מכירים?

‫יש פס קול של צחוק מוקלט.

‫תנסו פעם לראות את הדברים האלה על מיוט,

‫מה שנקרא, בלי פס קול.

‫תראו, זה לא מצחיק, זה משהו כזה.

‫ואז נכנס שם השחקן, זה ממשלה,

‫ואז הוא אומר לו, אדוני ראש הממשלה,

‫שמענו בחדשות כך וכך וכולי,

‫אז השחקן עונה לו בשם ‫ראש הממשלה איזה שטוט כזו,

‫משהו מופרך, כל הקהל נקרא מצחוק,

‫ואז הוא אומר לו, אדוני, אני מבקש ממך,

‫זו שפת גוף רצינית, אני מבקש ממך,

‫תתייחס ברצינות למה שאני אומר.

‫ואז הוא עונה בתשובה עוד יותר גוחכת.

‫יש פה עיקרון פסיכולוגי.

‫זה סאבטקסט, בלי קשר לתוכן.

‫יש פה מסר סמוי.

‫כולם במדינת ישראל ‫הזויים, אתם מבינים?

‫כולם טורפים, כולם נלהגים.

‫יש רק ציר אחד של שפויים פה.

‫הקיציסים.

‫אנחנו ששולטים בטלוויזיה, ששולטים בתקשורת,

‫התרבות הנכונה, אנחנו ‫פה, זה קביצה לקהל כזה.

‫אנחנו מבינים אחד את השני.

‫הם, הם לא באמת ישראל.

‫אנחנו.

‫אנשים לא מבינים את זה.

‫לפעמים אני אומר, תלמידים צוחקים את זה,

‫אני אומר להם, למה אתה רואה את זה?

‫אומרים לי, זה מצחיק.

‫אני אומר, לא הבנת, צוחקים פה על אמא שלך.

‫אתה מבין?

‫צוחקים פה על כל מה שקדוש ויקר בעם ישראל.

‫לא על זה אנחנו מדברים, אתם מבינים?

‫צחוק טוב, זה היכולת של בן אדם

‫לעזור לאנשים דרך הצחוק.

‫וכאן, תבינו,

‫כולם רוצים היום להצחיק.

‫להצחיק היום זה, איך אומרים?

‫זה כוכב.

‫אני רואה המון המון אנשים, אחורים,

‫שהם נורא רוצים להצחיק, ‫אבל לא הולך להם.

‫הם מספרים איזו בדיחה,

‫ואז במקום לצחוק יש איזו דממה מעיקה כזו,

‫בקהל כזה, וכולם כזה, ‫מסתכלים אחד על השני.

‫חסר להם משהו שנקרא טקט.

‫טקט זה מילה אחרת לכל מה שאמרתי

‫ב-40 דקות הללו.

‫היכולת לקרוא מצבים, ‫לקרוא מה שמעבר לחוק,

‫מה שמעבר נראה לעין.

‫אין לכם דוגמא לחוסר טקט.

‫הייתי תקופה מסוימת דיקן ‫סטודנטים, באיזו מכללה מסוימת,

‫שזה, מי שמכיר בעולם האקדמיה,

‫בקיצור, יש מושג שנקרא ועדת משמט.

‫אז האם סטודנט עבר עבירת משמט,

‫לא יודע, אייטיק או משהו ‫כזה, מביאים אותו לוועדה,

‫שזה נחשב משהו כזה מאוד מפחיד.

‫אני חושב שם הרקטור, נשיא האוניברסיטה,

‫פרופסור מבוגר, הסגנית ‫רקטור, ודיקן סטודנטים,

‫ויש לזה השלכות.

‫לפעמים יכולים להעיף אותך

‫מהמכללה על הדבר הזה.

‫סיפור שהיה, שהייתי אחד ‫המקרים, מהוועדת משמט,

‫על שני סטודנטים שעשו ‫עבודה, עשו עבודה ביחד,

‫זה היה מותר להם, אבל הם ‫אייטיקו את העבודה מהאינטרנט.

‫איך עלינו על זה שהם אייטיקו את העבודה?

‫פשוט כל העבודה הייתה כתובה בלשון נקבה. ‫תבינים, הם היו לא חדים במיוחד.

‫אז, וגם בהקדמה היה כתוב,

‫אני מודה לבעלי על שעזר לי לעשות העבודה.

‫טוב, בדקנו בהתחלה, אולי ‫יש פה משהו שאנחנו לא יודעים,

‫אבל הסתבר שהם לא נישואים.

‫אז, אוקיי, הראשון נכנס, וזה בסדר.

‫ועודה, וזה, קיבל עוד נשקל.

‫ואז נכנס השני.

‫אתם יודעים את זוכרת ‫הסיטואציה, אני חוסר טקט.

‫שוב, תביאו את הסיטואציה.

‫פה שלושה אנשים מבוגרים, ‫נכנס בחור בין עשר ומשהו,

‫נכנס ככה לוועדת משמעת כזה,

‫ידיים בכיסים, מתיישב, ועושה לנו,

‫מה קורה חבר'ה? הכול טוב?

‫כולם מסתכלים עליו.

‫ואז הוא פונה אל הקם כזה, ‫מתקרב לפרופסור, לרקטור.

‫זה אדם בין שישים.

‫עושה לו, תן כיף.

‫הוא מסתכל עליו.

‫ואז הוא פונה אל הסגנית רקטור, שגם ישבה.

‫ראית לו? יפה לך מה שעשית בשיער, את יודעת?

‫ואז השיא, הוא מתקרב אליו ואומר לי,

‫אמרו לך שאתה דומה לדודו פישר?

‫זה נכון.

‫בדודו פישר.

‫בא מקום זרקנו טובה בכלל.

‫אמרתי לו, זה היה להוראה.

‫אמרתי לו, תקשיב, הסיבה ש...

‫זה היה לא בגלל החוצפה ‫שלך, אלא בגלל חוסר הטקט.

‫אתה מבין?

‫אתה לא קורא מצבים, תבין?

‫תבוא אליך תלמיד, יפקל ‫לך שההורים שלו התגרשו,

‫ואתה תגיד לה, צחוק, תן כיף.

‫היכולת לקרוא מצבים, אתם מבינים?

‫קליק מהותי מעבודה פנימית,

‫זה מה שלימות תורה עושה לבן אדם.

‫ממה זה גמרא?

‫יש פה שניים מוכזים בתלית?

‫איך ידענו?

‫מה המציאות פה? מה עבר פה מאחורי הדברים?

‫מה נראה מעבר לחוק, מעבר לעין?

‫תבין את המהות.

‫מסביר את זה הרבה פעמים לתלמידים.

‫נגיד עכשיו רוצים לעשות מסיבה להורים.

‫בסדר?

‫מסיבת יום נישואים להורים.

‫הילדים אומרים, בוא נעשה שיר איתולי.

‫שיר מצחיק כזה.

‫בסדר?

‫מה עושים? נעשה שיר עם חרוזים.

‫אם הקשר, אם הקשר בין ההורים טוב,

‫ההורים אוהבים אחד את השני, ‫אז באמת אפשר לעשות שורה כמו,

‫אבא נרדם כל ערב על ‫הספה, ואמא אותו לא מאירה.

‫שהמסר פה, שהקשר בין ‫ההורים הוא כל כך טוב,

‫שאפשר לצחוק על החולשה הזוגית הזו,

‫שהם ככה לא ישנים ביחד.

‫אבל, קשר לבחורים, תקשיבו ‫טוב, ידבאים, תקשיבו טוב.

‫אם הקשר בין ההורים

‫לא טוב, אז בדיחה ‫כזו, היא לא מצחיקה.

‫להצחיק, זה לדעת ‫את הנקודה הנכונה,

‫שנותנת טוב ואופטימיות.

‫וכל זה, מביא לאותנו, ‫למציאות שלנו עכשיו.

‫תבינו.

‫אנחנו מביאים את השיעור ‫הזה, ערב פורים, תב שין פי ג'

‫מי ששומע חדשות

‫בתקופה הזו, נראה לו, ‫שהחוק שולט בעולם.

‫הרע שולט בעולם.

‫פחד הולכת להיות

‫מלחמת אזרחים.

‫מלחמת אחים בעם ישראל.

‫המדינה הולכת להיחרב, ‫הכלכלה הולכת להיחרב.

‫אנשים

‫שחוגגים את חג פורים, ‫שהם שייכים לחודש הדר,

‫הם צוחקים מזה.

‫הצחקתם אותי.

‫לא בגלל שמזלזלים, יודעים בדיוק

‫מה עומד מולנו, אבל מבינים

‫את הפרופורציה.

‫אומרים חזל, אסור לאדם ‫שימאלס חוק פיו בעולם הזה.

‫מי שמסתכל על העולם הזה

‫כמו שהוא עכשיו, נכון, איך ‫אפשר לצחוק? שנאמר, אז

‫יימאלס חוק פינו

‫ולשוננו רינה.

‫ככל שאדם שייך יותר

‫אל המציאות העתידית, ‫אל המציאות הפנימית,

‫הוא מסתכל על הדברים פור פורציה,

‫ואז הוא יודע מה המלחמת ‫אזרחים, מה הסוף של מדינת ישראל.

‫מדינת ישראל

‫קיימת כבר, ברוך השם, 80 שנה.

‫כמה שנים יש איזה נבואת חורבן

‫על מדינת ישראל.

‫מלחמות, אסונות ‫כלכליים, מלחמות, נכון,

‫רצח רבין, יהיה פה מלחמת אחים אחד

‫מול השני, גירוש גוש כתיף, הבעיות

‫כלכליות, אין. קורונה,

‫זוכרים? זה היה לא מזמן. אין, כולנו

‫הולכים למות, אין, זה.

‫אפילו שיעורת גשם, זה

‫חוק. אין, יש פה ‫סופה, סופת ברברה.

‫כן, אין, המדינה הולכת להיות

‫מוטבעת פה מזה, כל פעם.

‫ומפעם לפעם, ברוך השם, ‫אנחנו רק הולכים וצומחים.

‫איזה מלחמת אזרחים?

‫מה מלחמת אזרחים? עכשיו תבינו,

‫לא הולכת להיות מלחמת אזרחים

‫במדינת ישראל.

‫צחקו מזה. למה?

‫אני לא נכנס אפילו למישור

‫הפנימי של צריך להבין מה זה עם ישראל,

‫אחדות ישראל, נשמת ישראל.

‫אפילו ברמה האזרחית הפשוטה.

‫מלחמת אזרחים מתרחשת

‫כאשר יש בתוך

‫אותו אזור גיאוגרפי

‫ישויות לאומיות שהן נפרדות

‫אחת מהשנייה. למשל, מלחמת ‫האזרחים בארצות הברית,

‫שהיה לפני 200 שנה, ‫היה הצפון והדרום. זה היה

‫שתי רשויות למעשה, ‫שתי אוכלוסיות שחיו

‫בפער של מאות קילומטרים

‫אחת מהשנייה, שכל אחת היה

‫לה אוטונומיה מצד עצמה. הצפון

‫היה עם הניהול שלו והדרום

‫היה עם הניהול שלו. הם התחתנו

‫אחד עם השני, כל אחד בתוך

‫עצמו. היה פה

‫מה שנקרא התנגשות

‫גם לצורך העניין בסוריה, שיש

‫המלחמת אזרחים, זה

‫עמים שונים. צריך להבין, בסוריה

‫זה עמים שונים שחיים קבוצות

‫אתניות שנמצאות בתוך אותו

‫שטח גיאוגרפי. מדינת

‫ישראל זה שמונה

‫מיליון יהודים. מדינה קטנה

‫גיאוגרפית. ושמונה מיליון

‫יהודים שקשורים אחד

‫לשני בכשרי דם.

‫מבינים? אין עוד אוכלוסייה

‫כזו בעולם. זה עם

‫אחד שנמצא, כל אחד

‫או קרוב או שכן

‫של השני. מה

‫המלחמת אזרחים? מה אתם חושבים שיקרה

‫פה? שלא יודע.

‫כן, אומרים תקשיבו, יהיה פה

‫עכשיו כוחות הביטחון

‫לא ידעו למי לשמוע.

‫לבית המשפט

‫או אני יודע מה

‫לממשלה. ומה להם

‫צריך להיות? שחטיבת נחל

‫מישהו בחטיבת נחל יתחיל

‫לראות על הבנדות שלו

‫בחטיבת כפיר כי הוא תומך

‫ברפורמה. הוא נגד הרפורמה.

‫אנשים, מי ישתמש? מי יעמוד

‫מאחוריך? אתה חי לך פה בסרט?

‫שאתה חי פה במיליציות שתילכם

‫פה נגד הבני דודים שלנו?

‫אחים שלנו?

‫חוץ מגולני וצנחנים. שם אני לא

‫סגור. שם זה יכול להיות

‫אולי. אבל מעבר לזה

‫קנה גם, אני איקח את הכסף

‫שלי ואני אעזוב את מדינת ישראל!

‫בוא בוא תקשיב טוב.

‫מי שנמצא היום במדינת ישראל

‫ומשקיע כסף, הוא לא עושה

‫את זה בשביל העיניים היפות של הרצל.

‫יש. כל מי

‫שנמצא במדינת ישראל ‫ומשקיע כסף, הוא עושה את זה

‫כמדינת ישראל היא מדינה פורחת

‫ומשגשגת, והנה אני כולם מבטיחים

‫להציג פה, אני אעזוב את המדינה, ומה

‫מאי� אתה חושב שתעזוב את המדינה? ‫כאילו, כל אחד שעוזב את המדינה,

‫הוא חושב, כל מי שעובד ‫בית יגיע לעזוב את המדינה,

‫איך שהוא עוזב, מקבל בית ‫בבברלי יילס בארצות הברית.

‫זה לא עובד ככה.

‫עידוני, אותן נשאר פה במדינה,

‫אם היית חושב שאתה בארצות ‫הברית יכול להצליח ככה בכיף,

‫היית עוזב כבר מזמן.

‫אתה פה כי טוב לחיות במדינת ישראל.

‫זו האמת, לנו מלאכים, תמשיך לפרוח,

‫מה שקורה פה עכשיו זה ‫לא מלחמת אזרחים ולא בטיח.

‫מה שקורה פה עכשיו, קוראים לזה בשפה מקצועית,

‫החלפת אליטות.

‫במשך 70-80 שנה, מי ששלט במדינת ישראל,

‫כן, ברמה התרבותית,

‫זה היה קבוצת אוכלוסייה, מה שאמרנו קודם,

‫אלה שעשו את ארץ נהדרת.

‫קבוצה של התרבות האירופאית אשכנזית חילונית,

‫שבאמת הקימו את המדינה וזה.

‫ועכשיו הדמוגרפיה השתנתה.

‫יש, ברוך השם, אוכלוסיות אחרות,

‫שהן עכשיו הולכות ותופסות את המרכז.

‫זה הבחירות, מה היה?

‫ועכשיו נלחמים פה לשמר את ‫העמדות כוח, ואז מה הולך להיות?

‫אז הנה, אני אומר לכם, פה, ‫השיעור הזה ימוקלט באינטרנט,

‫תוכלו לשמוע אותו שנה ‫הבאה על יקרת פורים וזה.

‫אין שום מלחמת אזרחים ושום בטיח.

‫מה שקורה פה, יש פה מתח,

‫שכמובן יש לו את הנזקים ‫שלו, את התרושאות שלו.

‫הרפורמה הזו, שאני באמת לא כל כך בקיא בכלל,

‫כולם אפשר להיות מבחינים משפטיים וזה.

‫שהרעיון ליצור איזון ‫יותר נכון בין, מה שנקרא,

‫בית המשפט לבין הממשלה, נבחר העם,

‫איזו, נמצאו איזה תיקוני, ‫נמצאו איזה פשרה מוסכמת.

‫העם ישראל ימשיך, ימשיך ויפרח.

‫ימשיך ויפרח.

‫תמיד, אנשים, הם הולכים להפחית עצמם.

‫מדבר איתי מישהו, שבוע שעבר,

‫שהולך לי איזה רעיון, איזה ‫מאמר, שהוא עושה לי תיאוריה כזו.

‫זו תיאוריה שרצה היום הרבה במדינה.

‫שאומר, ממלכות חשמונאי, כן, בבית שני,

‫מלכות חשמונאי, שניצחו את היוונים,

‫היה סך הכול 200 שנה מלכות חשמונאי,

‫ובאמת שם יש דעות שבאזור ‫ה-70-80 שנה למלכות חשמונאי,

‫התחילה שם איזה מלחמת אריסטובלוס ואורקנוס,

‫איזה מלחמת אחים, שזה בסוף דרדרד.

‫אז הוא בנה תיאוריה שלמה, זו רצה היום ‫כל מקום, שהמספר 70 או 80 שנה למדינה

‫זה מספר קוסמי כזה.

‫70-80 שנה, מדינה מתפרקת.

‫ואנשים שולחים לי פעם, תראה, ככה ‫היה לפני 70 שנה, אז ככה גם עכשיו יהיה.

‫לא, מה, אתם חיים בסרט, ‫תגידו לי, מה נסגר איתכם?

‫איזה 80 שנה כאילו כסף, מה? ‫איפה? מה? מי? מו? מה?

‫עינת ישראל תמשיך, מה נראה לכם?

‫בגלל ה-80 שנה מדינה תתפרקת? איפה מתפרקת?

‫המדינה זו אימפריה, ברוך השם, ‫אימפריה כלכלית, אימפריה ביטחונית.

‫וברוך השם, אימפריה חברתית, ‫זה תהליך, תהליך, בסדר,

‫יש פה בירורים וזה הדברים יהיו.

‫מה, זה, כל ה... אתם מבינים, ‫הלחצים והפחדים והזה.

‫עוד פעם, לא מזלזלים בכל קושי ‫שקיים, צריך לפתור, צריך להתמודד,

‫ואני מקווה מאוד, כולם מצפללים,

‫שלא יהיו דברים מעבר לכל מיני הפגנות סועעות.

‫אבל שיהיה ברור מה שלא יהיה.

‫נצח ישראל לא ישקר ולא ‫יינחם, כי לא האדם הוא להינחם.

‫יושב בשמיים, ישחק.

‫קדוש ברוך הוא, שוחה, קדוש ברוך הוא,

‫מאפשר לחוקיות כל פעם ‫ליפול ולקום משהו יותר עמוק.

‫וזה, בעזרת השם, מה שיהיה.

‫פור עם השנה, אנחנו צריכים לסמוך.

‫צריכים לסמוך מתוך אמונה גדולה,

‫שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו,

‫ומוביל את המציאות כמו שצריך.

‫בסדר? ואנחנו, כל מה ‫שעומד מולנו, אנחנו נצחק.

‫אז אם הלש חוק פינו,

‫נתייחס לפורציה, נעשה את מה שצריך לעשות,

‫תמיד אמונה, תמיד תקווה.

‫למה?

‫כי יש אלוהים, הבנים?

‫זה מכמה כל מתחיל.

‫יש הקדוש ברוך הוא.

‫ואז אפשר גם להריץ בדיחות, תעבדו על זה.

‫להריץ קצת צחוקים על מה שצריך.

‫שיהיה לנו פורים שמח בעזרת השם.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/802984783″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
אורך השיעור: 50 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/802984783″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מלחמת אזרחים? הצחקתם אותי! שיעור לקראת פורים תשפ”ג | הרב חגי לונדין

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן