רבותיי שלום וברכה צהריים טובים אנחנו נקדיש את שני השיעורים הבאים
למגילת אסתר לא ניתן ללמוד את מגילת אסתר בשני שיעורים זה ידוע בשנה שעברה עשינו סדרה ארוכה של ארבעה או חמישה שיעורים והרוצה להעמיק ייקחנה משם
אנחנו מה שנעשה בעזרת השם
היום ובשבוע הבא
זה נעשה מסגור
רפריימינג באנגלית
מסגור זה כשאתה לומד משהו ונוטע אותו בתוך הקשר,
ובהקשר שלנו גם אנחנו נלמד את הפרק הראשון ואת הפרק האחרון, או שני הפרקים האחרונים, פרק י' הוא פרק קצר מאוד,
ודרך זה בעצם ננסה למסגר את המגילה. אז מי שרוצה להעמיק חקר בכל הפרטים והעניינים,
מוזמן להיכנס לערוץ מהיר בשנה שעברה. זו הייתה הסדרה,
וגם שנה הבאה אנחנו נעשה בעזרת השם, לעיל גומר עלינו, סדרה ארוכה. השנה אנחנו רק נמסגר את הדברים.
מתאים לכם?
זה העיקר.
יופי.
האלטרנטיבה זה ללמוד אקרוסטיכונים של שירת ימי הביניים.
אתה רוצה?
טוב, בסדר, אז בואו נתחיל.
הגמרא במסכת מגילה,
בדף יב,
הגמרא,
בקיצור זה יהיה לימוד כזה ממוקד, בדרך כלל אני עושה הקדמות, אנחנו נתחיל משהו,
ישר מההתחלה
בלי הקדמות הגמרא שואלת במסכת מגילה
שאלו תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי את רבם מדוע נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור כליה
עכשיו זאת שאלה שצריך רגע לעצור ולהתבונן בה כי באמת
מאז
ימי
מגילת אסתר ועד ימינו אפילו עד ימינו כלומר כולל גם השואה לא הייתה מציאות כזאת שבו כל עם ישראל
לא יוצא מן הכלל מרוכז תחת ממלכה אחת
ובאותה ממלכה נגזרת גזירת השמדה על כל העם היהודי.
מבחינה רוחנית,
קראו לזה אמונית, זה בעצם אומר שעם ישראל כאילו היה לו איזה שלב שהוא כמו איבד את זכות הקיום שלו.
אז זה דבר דרמטי מאוד. מדוע כל דבר יש לו שורש רוחני, כל דבר יש לו איזה דבר שמניע אותו. אמן הוא רק איזה קצה כזה של איזה משהו, אבל
ואז רבי שמעון אומר להם, אמרו אתם, אמרו לו,
בגלל שנהנו מסעודת אותו רשע.
כן, אז הוא אמר להם, אם ככה,
רק מי שנהנה ייהרג בשושן, אז אמר להם, אמרתם, מפני שהשתחוו לצלם,
בימי נבוכדנצר.
זה הדו-שיח.
ברוך אתה, אדוני, לא יודע מה נכון, שהכול, נהיה מבורם.
אנחנו ננסה להבין את הדו-שיח הזה, בעיקר את הדעה של התלמידים של רבי שמעון,
מה הכוונה שנהנו מסעודת אותו רשע. מה, כן, זה בוודאי לא דבר טוב,
לא דבר יפה, אבל מכאן הפער הוא כל כך גדול,
מפה ועד גזירת השמדה על כל עם ישראל,
שצריך בעצם להעמיק היטב היטב בדבר הזה.
בואו נקרא את פסוקי הפתיחה של המגילה.
באים ימי אחשוורוש, הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה המדינה. בימים ההם כשבט המלך אחשוורוש
על כיסא מלכותו אשר בשושן הבירה,
בשנת שלוש למולכו,
עשה משתה לכל שריו העבודה וחיל פרס ומדע הפרטמים לשרי המדינות לפניו,
בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו
ימים רבים שמונים ומעט יום ובלעות הימים האלה עשה המלך לכל העולם הנמצאים בשושן הבירה
למי גדול בעד קטן משתי שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך חור
כרפס ותכלת
אחוז בחבלי בוץ וארגמן
על גלילי כסף ועמודי שש מיטות זהב וכסף על רצפת בעד ושש ודאר וסוחרת
והשקות בכלי זהב וכלים וכלים שונים ואין מלכות רב כיד המלך
והשתייה כדת אין הנס, כי כן יסעד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש".
הלב של הפסוקים האלה, או הדרמה אצלהם, זה במילים האחרונות שקראנו,
כי כן יסעד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש, ואני רוצה כאן טיפה להרחיב בדבר הזה.
להרחיב. תראו,
בספר דניאל,
נבוכדנצר חולם חלום.
הוא לא יודע מה הוא חולם,
ומילא גם לא יודע מה הפתרון,
ואז מביאים את דניאל,
ודניאל פותר לו את החלום,
גם מספר לו מה הוא חלם וגם נותן לו את הפתרון. מה הוא חולם?
דניאל חולה, נבוכדנצר חולם
שהוא רואה איזה דמות כזאת, איזה צלם שהראש שלו מזהב,
והזרוע והחזה והזרועות מכסף,
המעיים מנחושת
והרגליים מאפר ומברזל.
אז דניאל אומר לו, תשמע, אתה חלמת את מה שמטריד אותך.
מה מטריד אימפרטור?
מה מטריד אותו?
איך אני שומר על האימפריה שלא תתפרק? מה יהיה אחריי? אימפריה כל כך גדולה, כל כך עצומה,
מרחבי שטחים אינסופיים?
איך אני מחזיק את האירוע הזה?
זה מטריד אותו.
אז דניאל אומר לו, טוב, אתה חלמת,
בעצם אתה ראש הזהב, אתה נבוכדנצר, אבל אחריך יהיו עוד מלכויות. פרס תהיה
מלכות של כסף, באמת יש הרבה מאוד עניינים של מיסים במגילה,
נכון?
להטלת מיסים, הרעודת מיסים, הנחה למדינות וכן הלאה דרך,
ממלכה מאוד פרקטית, תכף נדבר על זה, אחריה תהיה יוון
שהיא נחושת, ובסוף תהיה איזה מלכות רביעית מאוד מאוד מאיימת וגדולה וכו'.
בסדר?
מה התגובה של נבוכדנצר לחלום הזה? מה הוא עושה?
זוכרים?
הוא עושה פסל שכולו זהב.
כלומר, הוא אומר, מה, ככה אתה אומר? שיחליף? אף אחד לא מחליף אותי, הכל זהב. הוא כונס את כולם לבקעה בדורה שם, בשינהר,
שישתחוו לצלם שהוא עושה מזהב. כלומר, זו התגובה שלו.
אף אחד לא יחליף אותי. אני כאן אהיה מלך לעולם.
מה שמטריד אימפרטורים זה איך הם דואגים שהאימפריה שלהם לא תתפרק להם מתחת לידיים כל כך גדולה. זה מה שמעסיק אותם.
זה מה שמטריד אותם.
זה מה שמעסיק את נבוכדנצר וזה מה שמעסיק את כולם אחריו. עד היום.
ארה״ב מוטרדת ממי?
רוסיה. לא, רוסיה, מה פתאום? רוסיה לא מטרידה אותה? מסין.
איך נפוליאון אמר, הניחו לענק הסיני בתרדמתו,
כשהתעורר,
הצטער העולם כולו.
מיליארד, 200 מיליון סינים, לאן הם יגיעו? לך תדע.
בגדול מצאנו שלוש שיטות,
שתיים מאוד נפוצות ואחת חדשנית,
כיצד אימפריות מתמודדות עם סכנת
פירוד ופירוק.
השיטה הראשונה היא השיטה של נבוכדנצר בעצמו, אחרי זה רומא נקטה אותה ועוד,
מה שנקרא לא להיות עצלן.
תקום מהכורסה ותטפל בבעיות.
גם המרד הכי קטן זוכה לטיפול נחרץ.
למה? אם מרד קטן יצליח, זה ייתן מה?
זה ייתן רעיונות לכל הזה. אז לכן,
זה מה שמסביר איך אימפריה ענקית כמו האימפריה,
זה מה שמסביר איך נמוכדנצר, עושה את הדרך 300 קילומטר מאיפה הוא נמצא,
קרקמיש, בבל,
מגיע כאן לארץ ישראל כדי להחליף את יאויקים, להגיד לו, לא, יזהיר אותו, אחרי זה להחליף אותו, אחרי זה להחליף את יאויקין.
מה אתה, יש לך פה, זה פרובינציה קטנה. לא, אם הם יצליחו,
זה ייתן רעיונות לעמון, למואב, לאדום,
לכל העולם. אני אטפל בזה כזה קטן.
כן, את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן.
מי אמר?
אתם יודעים?
אהרן ברק אמר איזה, רצו להקים פעם בית משפט לחוקה, הוא אמר, צריך להרוג את זה כזה קטן.
וזה אפשרות אחת. גם האימפריה הרומאית.
אנחנו כמובן חווים את החורבן שלנו,
טראומה לאומית גדולה, אבל תנסו לרשום על האימפריה הרומאית שמשתרעת מבריטניה עד הודו כמעט.
אז פסיאנוס שהגיע לכאן
להרחיב את ירושלים,
הוא לקחו אותו מבריטניה, הוא היה נציב רומאי בבריטניה.
הוא היה הצליח שם וזה מביא אותו לכאן.
בסדר? אז אתה אומר לעצמך, בכל המרחב של האימפריה הרומאית פרובינקיה יהודה היא כזאת חשובה, היא כזאת דרמטית, היא כזאת שולטת. אין פה יותר מדי משאבים, אין פה יותר מדי נפט, אין פה זה, אין פה זה, מה זה. לא, לא הבנת.
אם פה יצליח,
כל מיעוט יקבל רעיון בכל מרחב האימפריה. זה מצדיק להביא לכאן את הגדודים הרומאים, את הלגיונות, כדי לדכא פה את המרד,
לא פעם אחת, אלא פעמיים, גם במרד הגדול וגם במרד בר-כוכבא.
זו שיטה אחת.
מפהום?
יפה.
שיטה שנייה, שיטתו של סטלין ועוד,
הנחת העבודה היא שאנשים מורדים כשהם מרגישים שהם תבנית נוף מולדתם.
אבל אם תיקח את האנשים האלה מהמולדת ותעקור אותם,
תעביר אותם למקום אחר, תעשה
החלפת אוכלוסייה,
אז אתה מוריד את הסיכוי למרד.
ככה עשו בברית המועצות הרבה מאוד, לקחו אוכלוסיות, העבירו אותם ממקום למקום, מקצה אל קצה. לדוגמה,
עכשיו המלחמה באוקראינה, הרי מאיפה היא התחילה?
מחצי האייקרים. חצי האייקרים היו שם טטרים.
סטנלין לקח אותם, העיף אותם לסיביר, שם שם רוסים,
ואז בציניות רוסית הוא נתן את חצי האייקרים מתנה לעם האוקראיני מן העם הרוסי.
כי זה הכל בעצם שלו.
ואז כשברית המועצות נפלה,
אז פוטין המשיך את הציניות ואמר, בעצם יש פה 90% רוסים, אז מה זה קשור אליכם?
כן, הוא לא הזכיר,
לא שזה רוסים שהעבירו.
ואז הוא כבש את חצי האיקים, ועכשיו הוא רוצה ללכבוש גם את כל אוקראינה.
גם כל אוקראינה זה מבחינתו שלו.
אז אתה מעביר אוכלוסיות,
ואז אתה ככה מוריד את הסכנה למרידה.
זה אפשרות שנייה.
סנחריב עשה את זה, כמובן, הוא הראשון.
וגם יוסף עשה את זה, נכון.
האפשרות השלישית,
התחיל אותה כורש,
אבל אנחנו נראה שאחשוורוש הביא אותה לקצה, לאקסטרים.
אבל כורש התחיל אותה,
ושוב פעם,
הוא התחיל אותה לאו דווקא כמשהו מיוחד לעם ישראל.
כנראה שבהתחלה הייתה איזו הצהרה מיוחדת,
בעלת מאפיינים מיוחדים לעם ישראל, אבל אחר כך כורש חזר בו.
וההצהרה שניתנה לעם ישראל הייתה חלק מסדרת הצהרות,
הכרזות,
שכורש נתן לכל המיעוטים שחיו תחת
האימפריה הפרסית, והוא בעצם אפשר שלושה דברים חופש דת,
חופש תרבות וגביית מיסים להקמת מקדש דתי במקום שלך, איפה שאתה גר, איפה שהאזור שלך.
כלומר, כורש אומר,
הממלכה הפרסית, שהיא מאוד מאוד פרקלית, אומרת,
אתה לא תמרוד
כי לא תהיה לך סיבה למרוד, מה אתה רוצה?
קח, הנה, תגבה מיסים, תעשה תרבות, תעשה ענייני דת,
רק תוותר על החלומות הלאומיים, תעלה מיסים לאיזה שלטון פדרלי כזה, מאוד מאוד מזכיר את ארצות הברית.
אתם יודעים שמבחינה אנתרופולוגית זאת שאלה מאוד מאוד מעניינת,
אזרחים הייתה אחת גדולה לפני בערך מ-50 שנה
בין הדרום לבין הצפון
אבל אחת זהו
יותר אין
וזה מוזר כי זו מדינה של מהגרים מלא מיעוטים חלק מהמיעוטים
צבע העור שלהם מעיד עליהם שהם היו משועבדים האפרו-אמריקאים
כל מי שהגיע לשם אפרו-אמריקאי זה אדם שסבא שלו היה איזה עבד בשדות הטבק
לכאורה אמור להתפוצץ
אבל צורת הממשל שם היא כל כך מפרידה
מפרידה, אומרת, שמע, קח, תעשה מה שאתה רוצה,
זה גם לפי מדינות,
תקנה נשק, תחזה לעצמך, כאילו, מפרידים את הדת מהמדינה, ואז ההפרדה הזאת היא מועילה, אתה לא מרגיש שלוקחים לך משהו, כל מיעוט,
יש לו את הזכויות שלו,
וככה זה עובד.
זה העניין הפרסי.
אוקיי,
הייתי אומר שכורש מאפשר.
אחשוורוש
כבר לא מאפשר, אלא מה?
הוא חוגג את זה.
זה הבדל גדול.
אחשוורוש, לא ניכנס כרגע לכל האפשרויות ההיסטוריות, אבל זה ברור שהוא לא חלק מהדם הכחול, הוא לא חלק מזרע המלוכה.
הוא השתלט על הממלכה בצורה כזו או אחרת, היה שם איזה משבר,
כנראה הפרסים הפסידו ליוונים באיזשהו קרב, שם עירר את השלטון,
ואחשוורוש היה הפוליטיקאי הנכון בזמן הנכון כדי לתפוס את השלטון.
הוא לא חלק מדם כחול, ולכן המגילה מתחילה
בשנת שלוש למולכו.
לקח לו שלוש שנים לייצב את הממלכה שלו מכל מיני מתנגדים וכן על זה הדרך. וגם אחשוורוש מוטרד בעצמו מאותה שאלה שכל אימפרטור מוטרד. איך אני שומר על הדבר העצום הזה שלא יקרוס לי מתחת לידיים?
אז הוא אומר ככה,
כבר כורש התחיל פה איזה מהלך,
בואו נלך עליו עד הסוף.
כשאנו קוראים כאן
בפסוקי הפתיחה
שאחשוורוש עושה משתה 180 יום,
אז אפשר להגיד,
אה, זה עוללות, זה זולל וסובל, לא יודע מה.
רבותיי,
הגמרא במסכת מגילה מביאה מחלוקת האם אחשוורוש היה מלך חכם או מלך טיפש.
לדעתי הגמרא מתכוונת לדבר הבא
ליטמן דפליג שהוא היה מלך מאוד חכם.
הוא היה כל כך חכם שהוא ידע גם לעשות את עצמו מדי פעם טיפש.
כאילו לשחק אותו, אה לא ידעתי, לא, אה באמת, פשוט, היה מאוד מתוחכם,
הוא ידע איפה צריך, איפה לא צריך, הוא בעיקר היה חכם.
כשאתה עושה משתה 180 יום,
אז אפשרות אחת להגיד שהוא טיפש והוא עושה משתה סתם של איזה לולדות, הוא מנסה לשחד את כולם.
אפשרות שנייה להגיד שהוא מאוד מאוד מתוחכם.
אז תנסו רגע לחשוב ביחד איתי.
נגיד משתה 180 יום, אגב, יש פה שתי משתאות.
יש כאן 180 במשתה, ואחרי זה עוד משתה נוסף של שבעה ימים לאלה שנמצאים בשושן, תכף נדבר עליו.
הוא עושה משתה 180 יום,
נגיד שיש שבוע פתיחה
ושבוע סיום,
אז זה 14 ימים שתורידו במאה ה-80,
הגענו כבר למאה ה-65, בסדר?
ועכשיו יש כאן מדינות, תרבויות.
נגיד שכל מדינה מקבלת בין יום ליומיים
להציג את התרבות שלה.
אתם מבינים?
מגיעה,
מגיעים עם הלבושים,
עם המאכלים,
עם התפילות,
עם הריקודים, והמלך, ביום הזה הוא מגיע ולובש את הלבושים של אותה תרבות,
ולומד את השירים שלהם,
ורוקד איתם, ושר איתם, ושמח איתם.
אז כל תרבות אומרת, וואו, לאן הגעתי? איזה ממלכה מדהימה הזאת.
איזה יופי, איזה נפלא.
בין השאר,
מגיע גם תורו של המיעוט היהודי.
וזה מה שאנחנו קוראים במגילה, שאחשוורוש הוציא את כלי המקדש, נכון?
ולבש בגדי כהן גדול. אנחנו קוראים את זה במנגינת
מגילת איכה.
אבל לא בטוח שהיהודים שהיו שם ראו את זה כמשהו של מגילת איכה. מבחינתם, בדיוק הפוך.
ביום שהגיע התור שלהם,
המלך אחשורוז הוציא את כלי המקדש,
לבש בארץ בו בגדי כהן גדול,
הגיע אל הזה, התעניין, תספרו לנו מה היה לכם שם. איזה תרבות, איזה יהדות, איזה נפלא.
כאן תוכלו להמשיך לקיים את כל הדברים האלו, ואני איתכם.
תנסו לחשוב.
תנסו לחשוב על זה.
פתאום
קורה כאן,
רבותיי, משהו חדש.
קורה כאן משהו שמעולם לא היה.
ואתם יודעים, כמו בכל דבר,
כשיש לך איזה מחלה שפעם חלית בה כבר פיתחת נוגדנים אז אתה יודע להתמודד אבל כשזו מחלה חדשה אין נוגדנים.
אתה חשוף לגמרי אתה לא מחוסן.
מה קרה פה המשהו החדש?
זאת פעם ראשונה שנוצרה אפשרות להיות יהודי דתי תרבותי ולא לאומי.
עד אז לא היה אפשרות. אמרת יהודי אמרת בבת אחת את הזהות הדתית שלך ואת הזהות הלאומית שלך ולאום זה אומר שאתה יש לך
יש לך מדינה, יש לך ארץ, אתה חלק ממדרש המשחקים,
אתה צריך לקחת אחריות, להקים מדינה, יש לך צבא, יש לך
לגבות מיסים, כל הדברים כולם.
פתאום בא מישהו ומציע, עושה איזה מין הפרדה,
הוא אמר, בואו, תהיו יהודים,
מה שאתם רוצים יהיה לכם פה.
תקימו כמה בתי כס שהם רוצים,
כמה בתי מדרש שאתם רוצים,
תלמדו תורה,
תעשו מצוות,
הכל זה,
בלי הסיפור הלאומי. אגב, הסיפור הלאומי זה מה שחוזר במגילה כל הזמן,
מה שאלתך אסתר עד חצי המלכות.
חצי המלכות, כוונה בלי בקשות לאומיות,
רק עניינים פרטיים.
אז אפשר להגיד, וואי, איזה חבל, אבל תנסו רגע לחשוב,
פתאום
שיש צד באפשרות הזאת שהוא מאוד נעים,
הוא מאוד מקל.
אתה לא צריך לסחוב על הגב שלך את הקיטבק הגדול הזה שנקרא ללכת לצבא
ולנהל מלחמות.
אתה מסודר, החיים שלך, הגויים יילחמו, אתה, יש לך את זה שלך, את המדינה, את התרבות שלך,
את הבית כנסת שלך, אתה מסודר,
אתה מרגיש לגמרי בבית,
בסדר?
מהמקום הזה,
עלייה לארץ ישראל נראית כאפשרות מאוד מאוד רחוקה, מאוד כאילו עמומה.
עכשיו, לשים על עצמי עם מגפיים של רפתן,
ולהיכנס ל... לייבש שם את המיצות ולקחת אחריות? למה שאני אעשה דבר כזה?
יוצא שפתיחת המגילה מספרת לנו סיפור דרמטי
שעם ישראל מעולם לא היה בו ונפתחה כאן פעם הראשונה אפשרות
להיות יהודי מלא מלא, מה שנקרא,
בעובד הפרטי, תוך כדי שאתה מתנתק לחלוטין מהיותך חלק מלאום, חלק מאומה, שצריכה לשחק על המגרש.
נזכר, הוזכרה כאן ארצות הברית. ננסו עכשיו רגע ליהודי
שנייה ארצות הברית, והוא רואה, כל שנה הוא רואה את המופע הזה של נשיא ארצות הברית
לקראת חנוכה, לפני חנוכה,
עומד בבית הלבן לא באיזה זה עם חנוכיה ולידו איזה חב״דניק נמרץ והנכסי מחזיק נר
ונותן את הנאום הקבוע
Today we are lighting the light of the מכבים, the spirit of freedom that goes from the מכבים to our founders, to our fathers and the United States of America will be the freedom of the all the universe
קודם כל אתה עם כיפה ואתה יהודי ואתה רואה איזה נשיא
יש לי מה זה מכבד והכל הכי טוב בעולם לקיר את החנוכייה בבית הלבן דרמה
כשהגמרא אומרת שהם נהנו מסעודת אותו רשע היא לא מתכוונת שהם נהנו מהחומוס מהטעם שלו הם נהנו מהאפשרות
האפשרות הזאת היא פעם ראשונה באה והיא מוצאת חן בעיניהם האפשרות הזאת היא להיות יהודי
פרטי
עם זהות לאומית פרסית וזהות דתית יהודית
זהו, אני לא צריך לקחת אחריות.
חשמל בשבת, כן או לא, לא מעניין אותי.
הגויים יעשו חשמל.
תרומת איברים, מותר, עשו,
לא מעניין אותי, הגויים, אני נרשם בתור.
מותר משטרה בשבת או עשו משטרה בשבת?
למה זה? אני לא צריך לקחת משטרה, אני פה צרכן שירותים,
ואני יכול לקיים את ההוויה הדתית שלי באקו סיסטם סגור.
אתם מבינים כמה, תראו, אני דיברתי פעם עם זוג חברים שעלו,
יש כאלה שעלו כאן לארץ ישראל ממדינות מצוקה,
ויש כאלה שהגיעו ממדינות רווחה.
זה ברור שהרבה יותר קשה לעלות ממדינות רווחה.
אז דיברתי עם איזה זוג שעלו ממדינה כזאת, רווחה,
והם סיפרו שאחד הקשיים המרכזיים שלהם בעלייה היה הפחד
שהילדים שלהם יצטרכו לשרת בצבא.
ליהודי לשרת בצבא בחוץ לארץ אין דבר כזה.
אין יהודי שישרת.
יש רופאים,
הרבה רופאים בצי האמריקאי או ככה, זה כאילו הדוקטור,
או גם רבנים צבאיים, זה כן יש הרבה.
כמו צ'פלינים כאלה, אבל חייל, לוחם, קרבי, מה פתאום, מה פתאום, זה של גויים, מי הולך לצבא?
ופתאום אתה אומר, רגע, אני אגיע לפה, הבן שלי,
במקום שתחשבו איך גדל ילד יהודי בצרפת או בארצות הברית, בגיל 18 הוא סיים את ה-high school,
הולך לקולג', בגיל 21 יש לו כבר תואר,
והוא מתחיל לעבוד, וזה מתחתן, והחיים לפניו.
פתאום פה בארץ, ייקחו אותו שלוש שנים,
זאת אומרת, צבא, מלחמה, זה לא עולה על הדעת הדבר הזה, זה מסוכן מאוד.
טוב, הם התגברו, בעלה אמר לה,
רגע, עד שנגיע יהיה שלום, עד שהילד יגיע לגיל זה.
מהר מאוד זה דפק להם על הדלת.
היא אומרת ש...
יום אחד הבן שלה שאל אותה,
אימא למה אבל עושה מילואים?
הוא היה בגן וראה את אחד האבות מגיע על מדים וזה.
אז היא הסבירה לו שהם עלוב, והוא לא... טוב.
אחרי זה הגיע פורים, אז הוא אמר לה, למה אתה רוצה להתחפש?
הוא היה רוצה להתחפש לחייל.
אה, התחילה.
הנה זה מתחיל. זה מפחיד. אני מבין גם למה.
אנחנו כבר התרגלנו לדבר הזה. אנחנו לוקחים את הילדים לבקו״ם ורוקדים ושערים ושמחים.
הכל הילדים כלל למה הולכת לחופה וחייל למה הולך לבקו״ם. זה עניינים של מסירות נפש שם. מה אתה שמח? מה אתה רוקד?
לא, התרגלנו לזה. ברוך השם אולי.
אבל האפשרות הזאת,
האפשרות הזאת
לחיות חיים יהודיים בלי העול הזה של ה... להיות,
היא ממכרת, היא גורמת הנאה.
תורה קטנה וסיפור קטן.
במסכת שבת הגמרא אומרת
על יוסף הצדיק, הזכרת את יוסף מקודם,
יוסף הצדיק,
הגמרא אומרת שהשליכו אותו לבור והבור ריק,
אין בו מים, מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
אז הרב מסביר שם בעין היה מה ההבדל בין נחש לבין עקרב. הוא אומר,
הבור זה בור הגלות, יוסף, יוסף זה ציון, מושלך לבור הגלות,
ויש שני סוגים של גלות, יש גלות שהיא נחש.
אז הרב מסביר שם שהנחש הוא מקיש רק כשמעצבנים אותו
והוא מקיש פעם אחת הוא לא יכול להקיש מיד עוד פעם הוא צריך
למלא את ההרס מחדש
זה סכנה אחת לעומת זאת העקרב הוא קר בתוך העקרב יש אותיות קר הוא גם יכול להקיש גם בלי כוונה גם בלי שאתה שם לב הוא גם יכול להקיש פעם אחרי פעם ברציפות אז אומר הרב אלה שתי סכנות הגלות סכנה אחת זה הגלות הגלויות המסוכנות שצריך בהן מסירות נפש כמו ברוסיה וכמו מולהומה שעוקצים אותך
ולפחות הסכנה גלויה ואתה יכול להתכונן לקראתה ואתה מבין שזה מסוכן.
אבל יש סכנה הרבה יותר חמורה שזה עקרב. עקרב זה גם נוטריקון עקר בית.
הוא עוקר אותך.
זה גלות נוחה.
זה גלות רגועה שעוקסת אותך פעם אחרי פעם בכלל בלי שאתה שם לב.
בלי שאתה שם לב. זה לאט-לאט עוקר אותך. זה הסיפור פה.
גלות נוחה.
באחד הפרקים המונומנטליים בסדרה המונומנטלית עמוד האש,
אז יש שם ריאיון עם פרופסור
ארנסט סיימון.
הוא היה מראשי ברית שלום.
מאגנס וכל החבורה הזאת.
אז הוא מתאר שם איך הוא כותב מכתב לאבא שלו
שנה אחרי שהייתי עוד לשלטון. אבא שלו עוד היה בגרמניה.
והוא כותב ואומר לו,
אבא, תקשיב,
קח את הכל, אבא שלו היה לו חברה למניות.
קח את הכל, מה שאתה יכול. הוא אומר, לא העליתי בדעתי להגיד לו לבוא לארץ, כי מבחינתם,
הוא מתאר שם,
ארץ ישראל זה דזרט, זה כמו ליביה.
זה כמו תבוא תגיד לי תגור במדבר, מה זה קשור אלינו מדבר?
הוא אומר, לא העליתי בדעתי לבוא להגיד לו בוא תגור בארץ, אמרתי לו, קח איך שאתה, תעבור לשווייץ.
תעבור לשווייץ.
והוא אומר, אמרתי לו, אני אומר לך את זה לא מפני שאני פיקח ממך,
אלא כי מכאן רואים דברים שאתה לא רואה.
אבא שלו ענה לו, בלשון הזאת,
הוא אומר לו, אני מתפלא עליך,
איך יהודי שמגדיר את עצמו ציוני,
אומר ליהודי שמגדיר את עצמו גרמני לעזוב את המולדת שלו בעת סכנה.
אתה אומר לי לעזוב את גרמני? זה המולדת שלי, איך אני אעזוב?
כל כך אושרש האפשרות, אני גרמני.
תרבותי היא גרמנית, המהות היא גרמנית, יש לי דת יהודית.
ויש לי כאן חופש דת מוחלט, אני יכול, מה שאני רוצה לעשות, אבל אני חלק מהאומה הגרמנית.
אז בעצם זה כאילו קצה, זה מה שהתחיל כאן.
זה מה שאחשורוש עושה. זו המסיבה.
זה האירוע.
ומתברר שהיהודים נהנו מהאפשרות החדשה הזאת,
שמעולם לא הייתה מונחת על הפרק, ואין לנו חיסון לזה, אנחנו לא מחוסנים,
זה סוג של איזה ריצה,
התמכרות לאפשרות הזאת.
זה לא רק זה.
יש פה גם משחק
עם המילים שושן הבירה.
בסדר?
אחשוורוש מזיז את עיר הבירה.
עיר הבירה של אחשוורוש זאת לא עיר הבירה שהייתה של ממלכת בבית, זאת עיר בירה חדשה.
הרבה פעמים זה קורה.
ולדוגמה, מה הייתה הבירה של רוסיה לאורך הרבה מאוד שנים?
סנד פטרסבורג. זו העיר היפה, היסטורית וכל זה.
באו הקומוניסטים האדומים, נהיית מוסקבה.
עיר פועלים, עיר זה, שם יהיה.
מה הייתה הבירה של טורקיה לאורך אלפי שנים, ועוד שנים?
איסטנבול.
שם ישב הסולטן,
שראה את עצמו כחליף של כל האסלאם,
אבל הגיע אתא טורק,
והקים את טורקיה החילונית, מה שנקרא,
והעביר את זה מאיסטנבול לאנקרה.
גם ארצות הברית, גם בירת ארצות הברית, וושינגטון נמצאת בעצם באיזה מקום ניטרלי, בדיוק במקום בין הצפון לבין הדרום,
בין מדינות
הצפון למדינות הדרום, ויש לה גם מחוז נפרד.
וושינגטון DC זה דיסקריט קולומביה, נכון?
מחוז קולומביה.
כאילו מחוז נפרד, אתה רוצה שכולם יגישו בבירה שלך שהם כאן בבית.
אז אחשוורוש
מעביר את הבירה לשושן,
ומאפשר לכל מיעוט תרבותי לשלוח איזה קונסול לשושן.
ובמלוא את הימים האלו, אחרי שהיה את כל המשתה,
וכולם הגיעו, וכולם עשו את כל הבלאגן וכל זה,
כולם חוזרים הביתה, ואז החבר'ה שלוקח את כל הקונסולים,
ועושה להם מה שנקרא משתה בוטיק איתו,
מינגלינג, אתם יודעים מה זה מינגלינג?
אה?
מינגלינג זה ככה,
הדיבורים האלה עם הצלחת, בופה, וכאלה מינגלינג הזה, נו זה, נכון, זה, אין לזה מילה בעברית, אין לזה, איך?
להתערבב, להתערבב, נכון, להתערבב.
אז מינגלינג כזה וכל זה, וגם היהודים שם.
אז אתה אומר לעצמך, איזה מלך, יא אללה, איזה מלך, דבר כזה לא היה.
זה סיפור הפתיחה של המגילה.
בעצם המגילה רוצה להגיד לנו, מיד בסיפור הפתיחה שלה,
שאפשרות כזאת,
כשעם ישראל אוחז בה,
שומטת את בסיס הקיום של עם ישראל.
כי כל המהות שלנו, נשלחנו להיות שחקנים בזירת ההיסטוריה.
ובעצם ברגע הזה עם ישראל החליט להוריד את עצמו מזירת ההיסטוריה, הוא לא שחקן במובן ההיסטורי, הוא מיעוט דתי,
אבל הוא ירד מבת ההיסטוריה.
והדרך של הקדוש ברוך הוא לקדם את העולם,
היא לשלוח את השחקנים שלו שישחקו על בימת ההיסטוריה.
במובן מסוים זה פשוט מזכיר או כמעט זהה לחלוטין לחטא המרגלים.
גם בחטא המרגלים עם ישראל אמר אנחנו לא רוצים להיכנס לארץ ישראל, אנחנו לא רוצים להקים אומה ולשחק על זירת ההיסטוריה. אז מה אתם רוצים להיות?
או להישאר במדבר או לחזור למצרים ולהתנהג כמיעוט דתי בתוך אימפריה.
מה התגובה האלוקית?
הדור הזה, אז צידה, נדבר עם הדור הבא.
אין, זה לא חטא העגל, שלושת אלפים, זה לא מדובר, זה מחשבה כזאתי
שומטת את הקרקע מתחת לקיום של עם ישראל.
זה בעצם האמירה, זה סיפור הפתיחה של המגילה.
כן?
ולכן, והשתייה כדת אין אונס,
כי כן ייסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש.
המלך ייסד את זה בתקנות,
שפה בממלכה הזאת כל מיעוט יכול להתנהג כרצונו במה שקשור להתנהגות הדתית והתרבותית שלו.
זהו.
ועם ישראל פעם ראשונה פוגש את האפשרות הזאתי, והוא חשוף לזה לגמרי.
זה מחלחל לתוכו, ותבינו שמהמקום הזה ארץ ישראל נראית מאוד מאוד ממומעמת,
מאוד רחוקה,
עוד משהו כזה שנראה כאילו פאסה כבר, זהו.
הגענו לירושלים דליטה.
אבל זה לא נגמר בזה.
זה נהיה
עוד יותר גרוע.
כן, סיפור המסגרת שאנחנו מנסים כרגע לבנות אותו,
הולך ונהיה יותר מסובך.
בהמשך הפרק,
ושתי מאתגרת את אחשורוש.
אני עושה כאן רק איזה בריף קטן.
אחשורוש מחתן עם ושתי כי הוא רוצה בסוף לדאוג שכן יהיה לו דם כחול בתוך המערכת. ושתי היא נכדה, כנראה, או נינה או נכדה של נבוכדנצר.
ואחשוורוש אומר, אני מתחתן איתו, ואז ככה, הילדים שלי,
יהיה להם דם כחול.
סביב אשתי מתרכזים כל האליטות
המאוכזבות והמתוסכלות מהמדיניות החדשה של אחשוורוש.
האליטה הייתה רגילה שהיה הכול נקי, הכול זה, פתאום מסתובבים להם בין הרגליים כל מיני פושטקים, כל מיני פרחים כאלה, עושים להם לק ג'ל מול העיניים וזה.
מה זה הדבר הזה, 180 יום משתה?
הם בזים לאחשוורוש, הם לועגים לו, והם מתכנסים סביב אשתי.
כשאחשוורוש רואה שהתוכנית שלו מצליחה,
180 יום משתה ועוד שבעה ימים, והוא רואה שהעם איתו,
לא העם, העמים, כולם איתו,
אז הוא אומר, יאללה, הגיע הזמן גם לפרק את הכיס ההתנגדות הזה שנקרבה אשתי, אני רוצה שהיא תיישר, היא תיקר. עד אז הוא נתן לו לעשות משתה נפרד,
שם הגיעו כל המתוסכלים,
כל האליטה הישנה,
והתלוננו ובכו על הימים שעבדו ולא חזרו.
האחשוורוש אומר, תביאו אותה לפה,
אני רוצה שהיא עכשיו תשתף איתי פעולה במדיניות שלי.
ובשתי אומרת לו, תירגע,
כאילו, אל תשכח מי צריך את מי.
וכאן יש אירוע מכונן במגילה,
הוא מצביא כינוס קבינט,
אחשווירוש מכנס קבינט על האירוע הזה, מה לעשות, נכון?
ויאמר מלך החכמים יודע עתים, כי כן דבר המלך וכולי, והם מביאים פה את הרשימה של כל חכמי הקבינט,
מה לעשות?
האם להמשיך לתחזק את ושתי,
כי היא סוגרת לי את הפינה,
או לנצל כבר את ההצלחה ולפרק את כיס ההתנגדות הזה לגמרי.
אם תרצו,
בן גוריון, ההתלבטות, האם נפרק את הפלמח
או להשאיר אותו, או להשאיר את הפלמח, הוא עושה עבודה טובה,
או להגיד, הפלמח הזה הוא כיס התנגדות למדיניות שלי, הוא נשען על מפם,
אני חייב לפרק אותו בכל... התלבטות.
בן גוריון כנראה התייעץ עם עצמו, לא יותר מיני אנשים,
ובסוף ההחלטה, כמובן, מה?
הוא לא פירק את הפלמ״ח, הוא רדף אותם בחמת זעם.
ממש, כאילו, פירק אותם לגורמים,
וקרא להם כנופיות, זה ממש.
אז חיים חפר כתב את השיר, נכון?
זה בסוף מסיים, זה הכושי עשה את של הכושי יכול ללכת.
ונתן לאתרמן כתב שיר שצנזרו אותו.
איך זה נקרא השיר?
שני שיבולים וחרב.
הוא כתב שיר על הפלמ״ח.
שכאילו, טוב,
אז הוא,
מה אומרים לו השרים? תשמע, לך על זה.
לך על זה עד הסוף.
זה הזמן
לפרק את ההתנגדות הזאתי.
אם לא,
אנחנו יודעים מההיסטוריה מה עושה קבוצה קטנה שהיא מתוסכלת ומרירה, שהמנהיג שלה בחיים.
הייתה פעם מדינה מערבית,
מודרנית, מתקדמת,
שהיו לה קשרים עם ישראל, אפילו היה קו טיסה ישיר מפה אליהם,
והיינו קונים מהם נפט, שקראו לה איראן.
מדינה זה, והיה להם מג'נון אחד, חומני, שהיה בגלות בצרפת וכל זה, וביום אחד הכל התהפך, והוא הגיע,
בן אחת, והשאר היסטוריה.
אז אומרים לו עכשיו, זה הזמן
לפרק את ההתנגדות הזאת.
בטבשתי תעלים, לא כתוב שהרגו אותה, כתוב שהיא לא תבוא יותר אל המלך,
תדמיינו איך.
אולי היא נפלה בבסקי,
היא עשתה איזה מסלול שחור, והיא פשוט נעלמה, ואז המלך,
כתוב שהמלך מצטער, מסתגר בחדרו, משלחות של חיפושים,
יש כל מיני דרכים איך להעלים בני אדם בלי שידעו שהם נעלמו,
כן?
אבל אז קורה,
קורים עוד שני דברים,
שהופכים את הנוכחות היהודית בממלכה הפרסית לדבר שעוד יותר מסובך,
וזה מה שמופיע בסוף פרק א',
כן.
בדיוק, בדיוק.
איוואה, בדיוק,
בדיוק.
מכיוון ששאלת, אני רק אגיד שההתנקשות,
או ניסיון ההתנקשות של בקטן ותרש,
באחשוורוש, זה בדיוק מהדבר הזה. הם שייכים לאליטה הקודמת, הם כזה דימו, אנחנו נהרוג אותו, זהו, אנחנו נחזיר את השלטון ל...
הפסוק האחרון בפרק א' נאמר כך
ואשלח ספרים על כל מדינות המלך, אל מדינה ומדינה ככתבה
ואל העם והעם כלשונו להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו.
רבותיי, שפה יוצרת מציאות.
שפה קובעת.
אם אתה חלק מהאימפריה
של ברית המועצות
אתה יכול לגור בקווקז,
באוראל, בגיאורגיה, באסטוניה, באוזבקיסטן, בקזחסטן,
לא משנה איפה אתה גר ואתה מדבר עם הפקיד הממשלתי, אתה יכול לדבר רק רוסית.
זו השפה היחידה.
ולכן כולם מדברים לפחות את השפות, את השפה המקומית, גיאורגית ורוסית.
פה קורה הפוך.
מה אומר הרשוורוש? עכשיו תחשבו איזה מנגנון צריך להקים.
זה שבע ועשרים במאה המדינה, לא כולם אולי יותר, אבל ודאי מדובר כאן על עשרות שפות.
צריך להקים מנגנון עם סופרים, עם מכתבים,
שיידעו לקרוא ולכתוב,
ותחשבו איך מרגיש היהודי מה שנקרא בקצה שכשהוא מקבל את המסמכים למלא מיסים זה כתוב מה?
בעברית.
תחשבו על היהודי שיושב בניו יורק
והוא יש לו מיסים לשלם.
חוקי המס בארצות הברית הם חוקים מאוד נוקשים.
גם העונשים הם מאוד מאוד נוקשים וגם החוקים הם מאוד ככה זה.
והוא פותח את זה את המעטפה.
הוא רואה כתוב שם בסד, ה' באדר תשפ״ג לכבוד מי שזוכמר
שדרות אבניו זה וזה,
הנידון, תשלומי המס לשנת זו וזו, הינך מבקש לשלם, טק, טק, טק, הלאה, חתום, יוסף ביידן.
בעברית.
הוא קורא את זה בעברית, והוא גם עונה עיניים בעברית.
ומגיבים לו.
נפלא.
מה זה הדבר הזה?
אז אתה נמצא בתוך ממלכה שגם מדבר את השפה שלך.
כלומר, אחשוורוש לוקח את מה שכורש התחיל ומשכלל את זה לרמות על.
הוא חוגג את הרב-תרבותיות,
הוא חוגג את הרב-תרבותיות,
הוא חוגג את האפשרות של כל אחד, ובסוף הוא גם לוקח עוד תקנה, ומה?
והופך את זה גם לעניין של שפה.
שפה זה אירוע.
חוק הלאום, לדוגמה, הגדיר את העברית כשפה הרשמית של מדינת ישראל,
ואת הערבית כשפה משנית.
הלוא דבר הוא,
זה לא נגמר בזה.
המסמר האחרון,
אם תרצו,
בתמונה הכללית הזאת,
זה מה שקורה בפרק ב',
וזה אירוע שקשה לדמיין כמה הוא משמעותי.
הכוכב נולד הגדול ביותר שהיה בהיסטוריה אי פעם.
אתם יודעים,
מלכות
זה דבר סגור.
תעשו בוויקיפדיה תולדות בית המלוכה הבריטי.
היום זה בית ווינסדור, ככה השם שלהם.
תלכו איתם אחורה.
הם הולכים איזה אלף שנים אחורה. הם תמיד מתחתנים אחד עם השני.
מלך סקוטלנד התחתן עם מלך אנגליה, מלך זה מה?
מה?
אליזבת המלכה הייתה נשואה לנסיך פיליפ.
הנסיך פיליפ,
הנסיך פיליפ, אימא שלו הייתה
מלכת יוון, ואבא שלו היה נסיך דנמרק,
הכול אחד בתוך השני. זה כמו, אתה יודע מה, זה כמו רבס,
בסדר? להבדיל.
רבס, מתחתנים עם הבן של הרבי הזה, עם הבת של הרבי הזה, נכון?
יחד הולך ביחד הכול.
אחת לכמה זמן יש איזה מישהו שמגיע עם בחוץ. מה אתה אומר?
כן.
כלומר אליטות, מה שאתם בעצם אומרים זה שאליטות נוטות להתחתן זו עם זו. זה בעצם מה שאתם אומרים, נכון?
זה התכוונתם.
אהה...
אז אה...
זה ברור.
אז אה...
וכאן
באים היועצים של אחשוור. שאומרים לו, תקשיב, בוא נלך עד הסוף באמת.
בוא ניתן פה הזדמנות שווה
לכל אחת, כל מי שהיא בתולה רבקה, להיות מלכה.
עכשיו, עזבו את זה שאסתר נבחרה בקצה.
עזבו רגע את זה.
תנסו רגע עכשיו מה קורה במלאכה כולה.
אתם יודעים כמה זה נמשך?
כמה?
מה?
לא!
האירוע מתחיל בשנת... הרי המשתה הזה הוא בשנת שלוש למולכו, נכון?
ומייד אחרי, אחר הדברים האלה, כאשור חמת המלך, זכר את דבשתי ואת אשר אסתה, ואסתר נבחרת בשנת שבע.
אז הוא אומר שמשנת שלוש עד שנת שבע, זה כל הפסטיבל הזה.
עכשיו, כל מי שניגשת לתחרות, נגיד היא לא נבחרה,
אז היא לא תחזור חזרה עכשיו לכפר שלה, לסוף תפוחי אדמה בשדה.
היא נשארת בארמון, עושה לה גג'ל.
כן?
אז החוויה היא, יש פה משהו שבאמת נותן מקום לכל אחד. המלך הזה הוא סופר סופר נאור,
סופר סופר מתחשב, תרבותית, כלכלית,
כתב היד, וגם פה כל אחד יכול להיות מלכה. ובסוף, מי נבחרת?
אסתר.
אחות לנו בבית המלך.
זה סוגר את תמונת הפתיחה.
תמונת הפתיחה היא שבפרק זמן קצר ביותר
נוצר מצב שמעולם לא היה שבו עם ישראל נמצא במקום שהוא גלות,
שהוא נוח לו,
ושהוא נעים לו, ושהוא נהנה להיות בו. ממילא אין שום סיכוי שהוא רוצה לחזור חזרה להיות על בימת ההיסטוריה.
זה הסיפור.
והסיפור הזה, אמרת לו המגילה, מוביל בצורה ישירה לסכנת השמדה.
כלומר, בזה הרגע העם ישראל כביכול נשמטה הקרקע מתחת לרגליים.
בשביל להחזיק מיעוט דתי, הקדוש ברוך הוא לא ברא את עם ישראל, הוא ברא את עם ישראל כדי שכשיש לו אפשרות, אם אין אפשרות, אין אפשרות.
אבל כשישנה אפשרות,
הוא יפעל על בימת ההיסטוריה כעם, כאומה, כמאן דאמר,
ולא כמיעוט דתי. אתם יודעים כמה מיעוטים דתיים יש בעולם שלא משפיעים על כלום?
יש איזה דתות בסין, מיליונים של מאמינים. לא שמעת עליהם.
הם לא רלוונטיים, נכון?
מזיזים את זה משהו.
יש מיליון בודהיסטים בהודו, אז זה מזיז משהו למישהו?
מה שמזיז זה תנועות לאומיות.
ועם ישראל רוצה לפחות,
זה נראה על פניו,
שהוא נפרד לו לשלום מכל תנועה לאומית.
הדבר הזה מוביל סכנת השמדה,
מוביל הצלה גדולה. אנחנו כמו שאמרנו השנה לא נוכל להתעסק בכל העניינים שקרו באמצע המגילה.
אנחנו בשבוע הבא ניפגש,
אחרי כל ההצלה,
ננסה לראות איך ניסו לקבע את התובנה ואת המסר לדורות, ובעיקר, האם הצליחו?
שבוע טוב רבותיי.
