הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הלכות תשובה לרמב”ם פרק ח’ ה’ – הגיהנם ועונש הכרת | הרב אורי שרקי

הנקמה שאין למעלה ממנה

הרב אורי עמוס שרקי

ט״ו בשבט ה׳תשפ״ג (פברואר 6, 2023)

מילות מפתח:תשובה

Play Video

Autoscroll:

‫פסוק...
‫סליחה, בהלכה ה', נכון.
‫הנקמה.
‫שאין נקמה גדולה ממנה,
‫שתיקראת הנפש ולא תזכה לאותם החיים,
‫שנאמר, היא קרץ תיקראת הנפש,
‫היא אבונה בה, וזה העבדון.
‫הוא שקוראים אותו הנביאים דרך משל,
‫בר-שחת, ועבדון, ותופתה, ועלוכה,
‫וכל לשון כליה והשחתה קוראים לו,
‫לפי שהיא הכליה, שן אחריה התקומה
‫וההפסד שאינו חוזר לעולם.
‫טוב, הביטויים האלה, ‫בר-שחת, עבדון, תופתה, עלוכה,
‫נאמרים בחזל על הגיהינם,
‫ולא על הקראת המוחלט.
‫נכון? ולכן יש פה תמיהה, יש כאלה שסברו
‫שהרמב״ם אינו מאמין באמצעותו של גיהינום.
‫שהרי הוא אומר, הנה תופתה.
‫תופתה זה בדרך כלל כינוי לגיהינום,
‫או לגיהינם, תלוי איך אומרים את זה.
‫ואילו כאן הוא אומר, הנקמה של הגדולה במינה
‫זה שאדם לא יזכה לאותם החיים.
‫והשאלה, האם זה נכון?
‫אז הרמב״ן בתורת האדם
‫אומר שהרמב״ם מעולם לא התכוון ‫להכחיש את מציאותו של הגיהינום,
‫אלא שהוא דיבר על הקצוות, ‫או עולם הבא או אבא דון.
‫למה הוא לא דיבר על המדרגות האמצעיות,
‫שאדם מתקן את עצמו, עובר ייסורין ‫ואחר כך עולה לחיי נצח וכדומה?
‫משום שכל המושגים האלה הם ‫מושגים שאין לאדם תפיסה בהם באמת.
‫כלומר, כל הציורים שצוירו על ‫שריפה, על הלקעה, על קפקלה,
‫כל הציורים האלה הם ציורים לפי ‫מושגי האדם כאשר הוא נתון בגוף.
‫אבל כאשר האדם יוצא מן הגוף,
‫צורת החיים וצורת, אז אני ‫אומר, הסבל או העונג וכדומה,
‫הם דברים שמחוץ להשגה שלנו, אנו.
‫לכן הרמב״ם לא רצה לכתוב את זה,
‫כדי לתת את הפתח לכל הפרשנויות האפשריות.
‫והרי יש קצת ראייה לזה, אם תסתכלו לרגע,
‫תשמעו את הדף, אבל בפרק ג',
‫הרמב״ם כתב בהלכה...
‫בהלכה...
‫בהלכה ה'.
‫באמצע ההלכה, איפה שכתוב הבינונים.
‫בפרק ג', הלכה ה', איפה שכתוב הבינונים,
‫אם היה בכלל מחצה עבונות ‫שלהם שלא הניח תפילין מעולם,
‫דנים אותו כפי חטאו, ויש לו חלק לעולם הבא.
‫מה זה דנים אותו כפי חטאו? איפה?
‫בין בעולם הזה, בין בעולם הבא.
‫גם בספר שמונה פרקים, בפרק שמיני, ‫כשהרמב״ם מדבר על הבחירה החופשית,
‫הוא מדבר על השאלה הגדולה, ‫איך נטלה הבחירה החופשית מפרעו.
‫למה לא נש אחר?
‫אז הוא אומר, הרמב״ם, יש ‫הרבה מאוד עבירות שאדם עובר,
‫והרבה מאוד סיטואציות ומצבים ‫נפשיים שמחייבים עונשים מסוגים שונים,
‫לפי התיקון כמובן, כנראה.
‫ולכן אומר הרמב״ם, יש ‫מי שדינו להיאנש בממונו.
‫יש מי שנאנש בגופו, בילדיו, ‫בעולם הזה, בעולם הבא,
‫ולפעמים עונשו שתינטל ממנו הבחירה. בסדר.
‫אז זאת אומרת שהרמב״ם ‫בעצמו אומר, יש לנו אופנים שונים,
‫יש לנו, אפשר לומר, תצוגה שלמה של ‫העונשים הראויים לאדם על אבונותיו,
‫ולכן הרמב״ם לא כתב אותה.
‫הוא מדבר פה על הקצוות, האבא ‫דון ועולם הבא, זה מה שחשוב.
‫ככה... עכשיו, כמובן חוקרי הרמב״ם ‫באקדמיה יש כאלה שאוהבים לומר
‫שהרמב״ם לא האמין בגיינום.
‫האמת היא, יתכן, יטענו גם ‫שהוא לא האמין בחיי העולם הבא,
‫ולא האמין בבריאת העולם ‫ולא האמין אולי באלוהים גם.
‫אז זה קצת קשה לדייק ברמב״ם על סמך דיוקים
‫במקום דבריו המפורשים.
‫ו' הלכה ו'.
‫שמה...
‫זה מה שקראנו כשאתה חלמת. מה?
‫הוא שמע שם, מה הנקמה? -הוא כותב,
‫שלא תזכה הנפש לחיי הנצח.
‫שתיקרא את הנפש ולא תזכה לאותם החיים.
‫שנאמר... -הוא מדבר על עולם הבא,
‫למה הוא בעיה עליו? -לא הבנתי.
‫הוא מדבר לא על עולם הבא, ‫הוא מדבר דווקא על העבדון,
‫על הקראת. נכון?
‫פה הנקמה יותר גדולה זה ‫שלא יזכה לחיי העולם הבא.
‫נכון?
‫כן.
‫ואז יש לנו פה שאלה, האם זה באמת ברצינות?
‫אז אצל הרמב״ם כן, זה ברצינות.
‫יכול להיות אדם שלא יזכה לחיי הנצח.
‫וזאת משום שלדעת הרמב״ם, ‫חיי העולם הבא הם פוטנציאל.
‫נצחיות הנפש איננה נתונה מראש, ‫אלא זה דבר שצריך לקנות אותו.
‫לעומת זה, חכמי הקבלה, הם ‫רואים את הנפש כנצחית מלכתחילה,
‫ולכן לא יעלה על הדעת ‫שאדם לא יזכה לחיי העולם הבא,
‫אלא מה? אז מה זה מה שאמרו, פלוני אין לו?
‫אין לו בהתחלה, הוא ‫יצטרך לעבור הרבה שינויים.
‫כן? הרי זה מה שכתוב במשנה,
‫כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
‫מה זה? כל ישראל?
‫אז איך אתה מבין את ההמשך,
‫ואלה שאין להם חלק לעולם הבא והם מישראל?
‫אלא צריך לקרוא את זה ככה.
‫כל ישראל, כולל אלה ‫שאין להם חלק לעולם הבא,
‫יש להם חלק לעולם הבא.
‫הנבד? אולי יש פה קושייה לוגית. ‫איך יכול להיות... מה?
‫אנחנו מדבר על יהודים או על יהודים חולשים?
‫רגע, אני כאן מדבר על איך ‫לקרוא את המשנה לפי המקובלים.
‫בסדר? זה נקרא שצריך להקשיב. כן. טוב.
‫כן. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,
‫ובהחלט זה אלה שאין להם. ‫איך זה יכול להיות?
‫פשוט מאוד. אין להם בהתחלה, יהיה להם בסוף.
‫נגיד ככה, זה מסיבות פדגוגיות.
‫הרי הברייטה אומרת, דורשי רשומות אמרו,
‫כולם באים לעולם הבא. מה זה דורשי רשומות?
‫מי שקורא בן השורות.
‫אז למה לא כתבת את זה במשנה? ‫כי זה לא חינוכי.
‫לא חינוכי לומר שאנשים ‫רעים כמו ירובעה, מחאה וכו',
‫ויש להם חלק לעולם הבא, ‫אז הוא אומר, אין להם.
‫אחר כך נכניס אותם בדלת האחורית.
‫נכון. עכשיו, כן.
‫ולכן על זה אומר הרלבג, למשל, ‫אותה משנה, הוא סובר כמו הרמב״ם,
‫הוא אומר, אין למדין מן הכללות.
‫כלומר, כשיש כלל במשנה, לא לומדים מזה,
‫אפילו שנאמר בהם חוץ.
‫זאת אומרת, זה שכתוב כל ‫ישראל, זה לא כל ישראל.
‫אז זה מי שמתאים.
‫או לפי הרמב״ם בפירושו על המשנה,
‫כל ישראל זה אלה שיש להם חלק לעולם הבא.
‫אבל הכופרים לא. בסדר?
‫אבל המקובלים לא אוהבים את ‫זה, אומרים, לא, כולם יש להם.
‫עכשיו, מה שמעניין, הרי ‫המשנה מונה שבעה אנשים.
‫שלושה מלאכים וארבעה ‫אידיוטות, אין להם חלק לעולם הבא.
‫אם זה נכון, כלומר, אם ניקח ‫את זה במובן המצומצם מאוד,
‫זה אומר שמכל בני האדם בעולם מצאנו ‫רק שבעה שאין להם חלק לעולם הבא.
‫נכון? זה מה שזה אומר.
‫שלושה מהם מלאכים, ארבעה אידיוטות.
‫עכשיו, זה לא סתם אידיוטות, מדובר ‫באנשים בעלי עמדה שלטונית כמעט.
‫בלעם, דואג, אחיתופל וגחזי.
‫כלומר, ככל שאדם נמצא ‫בעמדת השפעה יותר גדולה,
‫כך הסיכון שלו יותר גדול.
‫אם הוא מזיק לכולם, אז ‫הוא אונשור באמת יותר גדול.
‫מה שאין כאן, מי שבעמדה נמוכה, אז לא... ‫איך אומרית הגמרה?
‫במסכת סן אדרין, לעולם הבא קבל וקיים.
‫מה זה קבל? בחושך.
‫זאת אומרת, תשים את עצמך בחושך ותתקיים.
‫ושימן לדבר, בית אפל, אין ‫פותחין בו חלונות לראות נגעו.
‫הרי אם יש נגע בבית, מביאים את הכהן,
‫שיגיד אם הבית תמא או לא.
‫אבל כדי לראות את הנגע צריך שיהיה אור.
‫אז אולי אם הבית הוא אפל, ‫תפתח חלון כדי שיראו יותר טוב.
‫אומרים לו, אין פותחין ‫בו חלונות לראות נגעו.
‫זאת אומרת, אם אתה בחושך, ‫לא ישימו לב עליך, הכול בסדר.
‫אם אתה בעמדה של מלך או ‫רשס הנדראות וכדומה או נביא,
‫אז הסיכון יותר גדול. ‫אבל בסוף, על השבעה האלה,
‫אומרת הבריתה, דורשי רשומות אמרו,
‫כולם באים לעולם הבא ‫ומביאים פסוקים בשביל זה.
‫והפסוקים כוללים שישה מתוך השבעה.
‫נכון? כלומר, מביאים ראיות ‫שירובעם, אח אב, מנשה, דואג,
‫אחיטופל וגחזי, כולם יש ‫להם חלק לעולם הבא בסוף.
‫אבל... מה? בלעם. בלעם אין לו.
‫אז זו, זו השאלה למה. לא מנו אותו.
‫אז אולי נאמר שבלעם, זהו, ‫הלך עליו, אין לו חיי נצח.
‫יש כאלה שאמרו, כן, כי ‫השישה האחרים הם בני ישראל,
‫אז הנצחיות שייכת בהם במהות.
‫מה שאין, כן, בלעם שהוא לא ‫מישראל, אם הוא לא זוכה לחיי נצח,
‫אז הוא בעבדון.
‫אבל יש גמרה בגיטין, ‫שאומרת שאונקלוס ברקלוניקוס,
‫זה שהתרגם את התורה ‫לערמית, אונקלוס ברקלוניקוס,
‫העלה, כלומר, לפני שהוא התגייר, ‫שאל כל מיני אנשים במי כדאי להידבק.
‫כן? מה? -כוזרים?
‫כוזרים? -כוזרים.
‫כאילו, כמו... -כן, כמו כזאת, אבל מה?
‫ההבדל הוא שהוא שאל נשמות של מתים.
‫כלומר, במקום לשאול ‫אנשים חיים, הוא שאל מתים.
‫ואז הגמרה מביאה על שלושה אנשים ‫שהוא העלה בעוב, היא שאול אותם.
‫והם היו בלעם וטיטוס וישו.
‫כן? הוא העלה את שלושתם. בלעם, טיטוס, ישו.
‫ושאל אותו, מי חשוב בעולם? ‫את בלעם? אמר לו, ישראל.
‫אמר לו, מה הוא להידבק בהם? ‫אמר, רעתם דרוש, טובתם אל תדרוש.
‫הוא אמר, הוא שונא את היהודים.
‫שואל את טיטוס, מי חשוב בעולם? ‫אומר לו, ישראל.
‫מה הוא להידבק בהם? אל תתעסק איתם.
‫לא זה ולא זה. לא כדאי.
‫לא זה ולא זה. ואז הוא שואל את ישו.
‫הוא אמר, מי חשוב בעולם? ישראל.
‫אמר לו, מה הוא להידבק בהם? ‫הוא אומר, כל הנוגע בהם
‫כנוגע בבבת עינו, ותידבק בהם. ‫ואז הוא החליט להתגייר.
‫אומר את הגמרה, בואו הוא ראה מה ‫בין פושע ישראל לנביא אומות העולם.
‫כלומר, שישו עדיף על בלעם. ‫אותו סוג כנראה, אבל יכול לעדיף.
‫עכשיו, אם הוא העלה את בלעם ‫בעוב, סימן שיש לו קיום בחיי הנצח.
‫נכון? זאת אומרת, אז למה הוא ‫לא נמנע בבריתה במסכת סנדרין?
‫כי במקום להיכנס דרך הדלת האחורית, ‫הוא כנראה נכנס בביוב או משהו כזה.
‫אבל בסופו של דבר כולם עולים.
‫מה?
‫למה לא אמרו על ישו שאין לו חלק לעולם הבא?
‫אזו, למה לא אמרו על ישו ‫שאין לו חלק לעולם הבא?
‫הגמרה רומזת במסכת סנדרין בסוגיה על גחזי,
‫המשרת של אילישע הנביא,
‫היא רומזת שבכלל גחזי גם ישו. ברמז.
‫שבכלל גחזי כוללים גם את ישו ברמז.
‫למה ברמז? זו שאלה מעניינת. ‫אבל ככה מובאה בגמרה,
‫שם באים בטענות על רבי יהושע בן פרחיה
‫ועל אילישע הנביא, אותה ‫טענה, למה דחיתם אותם?
‫הוא אומר, למה אילישע ‫דחה את גחזי בשתי ידיים?
‫למה רבי יהושע בן פרחיה ‫דחה את ישו בשתי ידיים?
‫הוא אומר, יש טענות. הסימן שהם אותו מין.
‫זהו? מה? זה צונזר, כן. ‫בגמרות הקלאסיות אתה תראה
‫שבדף קוף משהו שם יש חלק ‫גדול של הדף שהוא בלבנה.
‫לא התפיסו, לא התפיסו כי מחכו.
‫יש להם, אבל איכשהו מכניסים. ‫עכשיו, זה מעניין.
‫הרמחל עבדן בשאלה על דחיית אמיתים, כן?
‫הרי משתמע מכמה מקורות בגמרה
‫שדחיית אמיתים זה לישראל ולא לאומות העולם.
‫אבל הרמחל בספר, באיזה ספר?
‫כלך פתחי חוכמה. לא, לא בכלך פתחי חוכמה,
‫אלא ב...
‫באיזה ספר שם זה?
‫ועדיר במרום. ספר עדיר במרום.
‫הוא אומר שדחיית אמיתים ‫היא לישראל ולא לאומות העולם
‫בהתחלה. גם כן, זאת אומרת,
‫בסוף יש תיקון לכל, וזה העניין.
‫כן?
‫אמרנו שלפי הרמב״ם ‫העולם הבא זה פרצר שנפתח.
‫נכון. -מה המין...
‫מה המין... יפה, יש שאלה נפלאה.
‫זאת אומרת, אמרנו שלפי ‫הרמב״ם העולם הבא זה פוטנציאל
‫שצריך לממש אותו, כן? אני קונה את הנצחיות.
‫מה המין הימום?
‫אז מעניין שהיה אחד, אבו ‫נאסר אלפא רבי, פילוסוף ערבי,
‫שהוא טען שהרי מה, לפי ‫הפילוסופים מקנה את חיי הנצח,
‫הדביקות בסכל הפועל.
‫הסכל הפועל זה החוכמה הקוסמית.
‫אין אדם בעולם שיכול ‫לקנות את כל החוכמה הזאת.
‫לכן אומר אבו נאסר אלפא רבי,
‫כל הדיבורים על השארות ‫הנפש, שיחת נשים זקנותן.
‫מה זה יכול להיות? הוא באמת לא מאמין בזה.
‫למרות שבמקומות אחרים ‫הוא כן כותב שהוא מאמין בזה,
‫כנראה מאימת האסלאם הוא כותב את זה.
‫אבל הרמב״ם, הוא היה החכם הראשון בישראל
‫שכתב בצורה מסודרת 13 עיקרים. ‫למה הוא עשה את זה?
‫אז אומרים שזה בהשפעת ‫האסלאם, כן, אבל זה לא מספיק.
‫כי אם אתה רואה, איפה ‫הוא כותב את ה-13 עיקרים?
‫בהקדמה לי פרק חלק, שמתחילה ב...
‫כל ישראלי שאין חלק לעולם הבא.
‫והוא אומר, והמאמין ב-13 העיקרים, ‫האלה יש לו חלק לעולם הבא.
‫כלומר, הרמב״ם רצה לתת עולם הבא כיס.
‫כלומר, אתה לא...
‫אתה לא חכם ענק שמבין בכל סתרי הפילוסופיה
‫וכל מה שאריסטו כתב בספר הנפש וזה.
‫אז אני אתן לך איזה מינימום.
‫יש 13 דברים, תאמין בזה, אתה בסדר.
‫כן? אבל לכן יש כאלה שכתבו ‫בהלכות אבילות והלכות גסיסה,
‫שאומרים לגוסס, תגיד, ‫אני מאמין ב-13 עיקרים.
‫למה? ‫כי הבעיה היא שמה זה להאמין ב-13 עיקרים?
‫גם זה לא כל כך פשוט. ‫לא כל אחד מבין על מה הוא מדבר.
‫לפעמים זה סתם מילים.
‫אבל אפשר לומר,
‫אני לא יודע מה זה 13 ‫עיקרים, אבל החכם, הוא יודע.
‫אז אני מאמין במה שהחכם יודע.
‫ואז יוצא שיש דבקות של הנפשות אילו באלו.
‫לפי העיקרון של כל המלמד ‫בין חברו תורה כאילו ילדו.
‫אז אם אנחנו ניקח את זה לעומק, זה ‫אומר שנפש אחת מולידה נפש אחרת.
‫ואז יוצא שיש אשכולות של נפשות.
‫כן? יכול להיות. כל הדברים האלה הם אשארות.
‫הרמב״ם בעצמו, במורה הנבוכים, ‫אומר, כל מי שמדבר על איך...
‫כמה נשמות יש בעולם הבא וכולי ‫וכולי, מדבר על משהו שהוא לא מבין בו.
‫אז לכן אפשר לומר, ‫הרמב״ם פה משתמש בניסוחים
‫שהם על גבול ההתחמקות. בגלל זה.
‫בואו נראה הלכה ו'
‫שם התקל תקל בעיניך טובה זו.
‫היי, מה, מי צריך עולם הבא?
‫פעם מישהו אמר לי שהוא לא רוצה עולם הבא,
‫לא רוצה עולם הזה, אבל ‫הוא רוצה גם עולם הבא,
‫ולכן הוא ילווה בריבית, כדי שלא יהיה לו.
‫טוב, בסדר.
‫שם התקל בעיניך טובה זו.
‫הבעיה, מה הוא עשה ללווה ‫גם, זה לא יפה כלפי הלווה.
‫טוב.
‫שם התקל בעיניך טובה ‫זו, תדמה, שאין שכרה...
‫אל תדאגו, אני חושב שגם אותו ‫בחור יש לו חלק מהעולם הבא,
‫אבל זה לא נקייס הפרטי.
‫שם התקל בעיניך טובה זו, תדמה,
‫שאין שכרה מצוות והיות ‫האדם שלם בדרכי האמת.
‫הילד יהיו אותו אוכל ושותה מאכלות טובות,
‫הוא בועל צורות נאות ולובש בגדשש ורקמה,
‫ושוכן בעולשן, הוא משתמש בכלי חסף וזהב
‫ודברים הדומים לאלו.
‫כמו שמדמין אלו הערביים ‫הטיפשים היווילים השטופים בזימה.
‫וואו, מה הוא רוצה לומר?
‫אתה יכול להגיד, אתה מדבר ‫על רוחניות, לדעת את אלוהים,
‫מה שמעניין אותי זה כל תאוות העולם הזה.
‫ולכן מה זה המדמים הטיפשיים הערביים וכו',
‫מדבר על העולם הבא של האסלאם.
‫העולם הבא המוסלמי, הוא ‫דומה לאיזה בית בושת מאורגן כזה.
‫משהו, כן. אז אולי זה יותר טוב.
‫אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל ‫הדברים האלו דברי הוואי והבל להם,
‫ואין בהם תועלת.
‫ואינה תובה גדולה אצלנו בעולם ‫הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגבייה.
‫וכל הדברים האלו צורכי הגוף הם,
‫ואין הנפש שמתאהב עליהם ‫ומחמדתם, אלא מפני צורך הגוף,
‫כדי שימצא חבצו ויעמוד על בוריו.
‫כלומר, האדם צריך להיות בריא.
‫אז כדי להיות בריא צריך ‫לאכול, לשתות, לפרוט ולרבות,
‫הנאות אסתטיות, קצת ספורט, כל הדברים האלה.
‫קצת תרבות רבותיי.
‫אז כל הדברים האלה הם הכרחיים.
‫הרמב״ם לא מזלזל בהם, ‫הקומר, אל תהפוך אותם למטרה.
‫ובזמן שאין שם גוף, נמצאו ‫כל הדברים האלו בטלים.
‫זהו, זה לפי השיטה הרוחניסטית של הרמב״ם,
‫שכי חיי תחיית האמיתיים, דיברנו על זה,
‫שזו בעצם רק תוספת.
‫תוספת...
‫תחיית האמיתיים זה רק ‫תוספת סחר, אבל זה לא העיקר,
‫שלא כי דברי המקובלים, ‫שוב, שהתחיית האמיתיים
‫יש בה זיכוך של הגוף והנפש ושותפות וכו'.
‫אבל הרמב״ם בעצם רואה ‫את העולם הזה כתחיים, כלומר,
‫המקובלת החיים האלו היא מצווהת?
‫הרמב״ם לא, לא רואה את ‫חיי העולם הזה כתחליט,
‫הוא רואה את חיי העולם הזה כאמצעי.
‫לחיי העולם הבא. זה מפורש את זה.
‫אפשר להתווכח. הקוזרי אומר אפוא.
‫הקוזרי אומר שתחליט ‫העולם זה חיי העולם הזה.
‫העולם הבא, תחנת מעבר.
‫מה? -לחיית האמיתיים.
‫כן, לחיית האמיתיים, כמובן. מה אתה אומר?
‫גם כן. -זה הגנום שלו.
‫כן, כן, נכון, אפשר להגיד את זה.
‫עכשיו, השאלה היא... נראה אחר כך.
‫הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא
‫היא שאין שום דרך בעולם ‫הזה להשיגה ולדע אותה.
‫זה פה בעיה.
‫מצד אחד אני אומר לך שזה הדבר הגדול ביותר,
‫מצד שני אין לך שום דרך להגיד על מה מדובר.
‫זה לא עובד.
‫אם אתה אומר למישהו, תשמע, ‫במקום הזה קר, אבל שם חם.
‫גם האדם שקר לו יודע מה זה חום.
‫אבל אדם שחי חיי העולם הזה בתוך הגוף,
‫אין לו שום מושג של חיי העולם הבא.
‫אז איך אתה רוצה שאני אתאבה לדבר הזה?
‫לא מובן, נכון?
‫שני אנו יודעים, העולם הזה אלה טובת הגוף,
‫ולה אנו מתאבים,
‫אבל אותה הטובה גדולה עד מאות ‫ואין לה ערך בטובות העולם הזה
‫אלא דרך משל.
‫טוב, בהקדמת פרק חלק, הרמא מוסיף בכל זאת.
‫הוא אומר, אף על פי שאי ‫אפשר להבין על מה מדובר,
‫אבל אם תתבונן במידת ‫הכבוד אז יהיה לך קצת מושג.
‫בשביל שהרי, מצאנו שיש ‫אנשים שמוכנים בשביל הכבוד
‫להינזק בממון, בגוף,
‫ולפעמים גם לאבד את החיים מפני הכבוד.
‫אז אמנם זה שטוט,
‫בשביל הכבוד לאבד את החיים, מה, השתגעת?
‫אבל עצם זה שקיימת תנועה ‫נפשית כזאת, לפי הרמב״ם,
‫זה נותן לך קצת מושג ‫של מה זה חיי העולם הבא.
‫זאת אומרת, יש משהו שהוא מעל צורכי החיים. ‫מה?
‫גם נקמה, אפשר לומר, אבל ‫אפשר להגיד שנקמה זה בהמי.
‫כן? מה שאין כ... הכעס, זה בדיוק הכעס.
‫לעומת זה, האדם מפני הכבוד, אומנם זה שטוט,
‫הכבוד זה סוג של גאווה,
‫אבל בכל זאת זה מורה על ‫כך שיש לאדם אינטואיציה
‫של משהו שהוא מעליו.
‫פה הרמב״ם לא אומר את זה.
‫אבל אפשר לומר, היה אפשר להגיד שהיה השכלה.
‫הרי סך הכול, אתה משכיל ‫פה, אתה משכיל יותר שם.
‫זה כמו שסוקרטס, לפני שהוא מת,
‫אז הוא אמר שכדאי להיפגש עם אל השאול,
‫כי הוא מן הסתם פילוסוף גדול.
‫ופה, בעולם הזה, אומר ‫סוקרטס, אני נתון בתוך גוף,
‫וזה מאוד מגביל אותי. ‫כשאני אמות, אני אפגש עם אל השאול,
‫איזו השכלה נפלאה תהיה לי שם.
‫אז אם כן, רואים שלפי ‫סוקרטס, יש איזשהו קשר
‫בין ההשכלה של העולם ‫הזה להשכלת העולם הבאה.
‫אבל כנראה שהרמב״ם לא קונה את הלוקש. למה?
‫כי כל ההנאה של ההשכלה שיש ‫לי בעולם הזה, היא דרך הגוף.
‫ולכן אני צריך אחרת, אין דרך להעריך מהזה.
‫אבל בדרך האמת, שנערוך טובת הנפש בעולם הבא
‫בתובות הגוף בעולם הזה מהחלוב משתה,
‫אינו כן, אלא אותה הטובה ‫גדולה הדן חקר ואין לה ערך ודמיון.
‫ולמה אין לה ערך ודמיון? ‫כי היא דרך האמת, אולי.
‫הוא שאמר דוד, מה רב תובך אשר צפנת לרעך,
‫פעלת לחוזים בך נגד ‫בני אדם ירוויון מדשן ביתך
‫ומנחל עדניך תשכם. ‫כן, זה השלמתי את הפסוקות.
‫גם במורה הנבוכים הרמב״ם ‫כותב שאם בני אדם היו עסוקים,
‫היו מבינים שתכלית החיים זה לדעת את השם,
‫אז הם לא היו עושים מלחמות.
‫והשלמתי הרמב״ם כותב בצער ‫רב על זה שאין שלום בעולם
‫מפני שאנשים לא עוסקים בדעת אלוהים.
‫וזה מה שהפסוק אומר בישעיהו, ‫לא יראו ולא ישחיתו בכל הר קודשי,
‫כי מלאה הארץ דעה את ‫השם, כמה אם לא היה מכסים.
‫זאת אומרת, ברגיע שכולם ‫עוסקים בלדעת את השם,
‫ממלא לא רואים צורך במלחמות.
‫הלך הזין.
‫אבל אם אדם לא רואה בעולם ‫הבא, איך הוא הולך מלדת את השם...
‫תראה, אם אדם לא רואה... ‫-הוא לא רואה את הרמב״ם,
‫לא רואה איזה... ‫הוא אומר, אני לא יכול לחשוב
‫מה לא נורא, אני חייב לתוך ‫חוף, אני מוכן למציא את זה.
‫גם מדיעת השם יש לי פה ‫איזשהו, זה אותו הרמב״ם,
‫אני תמיד מוכריס את ‫עצמו על זה שתבליט את זה,
‫האמת שאני לא יכול להתקדם עם את הלב.
‫התקדמית היא שאני לא ‫יכול להתקדם עם את הלב.
‫שוב, הוא אומר שאני יודעי בעולם ‫הזה על טובת הגוף, ולאן הוא מתאבן?
‫הוא לא מבין איזה... ‫-לא, זה ביקורת על האדם.
‫אתה חושב שכל הטובות ‫שבעולם זה הטובות הגופניות,
‫אומר לך, הרמב״ם, אתה לא מבין כלום.
‫אלא אותה הטובה הגדולה ‫עדן חקר, ואין לה ערך ודמיון,
‫ערך הכוונה הערכה. ‫-כן, אני לא יכול להעריק אותה.
‫כן, זה לא כמו בעברית ‫מודרנית, שאין לזה ערך.
‫לא, אבל... -כן, כן.
‫הוא אומר, יש איפה שאני לא ‫יכול לדעת מה זה, מי שאין דרך...
‫כן, אבל החכמים מבינים, בדרך האקסטרפולציה,
‫בדרך ההקשה, שאין גדול מזה.
‫כן.
‫הוא שאמר, דוד, מערב ‫טובך אשר צפנת לרחב וגומר.
‫וחמה כמה דוד, כמה, היא ‫אומרת, השתוקק, והתאווה
‫לחיי העולם הבא, שנאמר, לולה ‫האמנתי לראות בטוב השם ארץ חיים.
‫המילה לולה בספר תהילים, ‫וגם פה בחלק מההוצאות,
‫עם ארבע נקודות מעל למד ו, ולמד א, נכון?
‫מה זה ששמים נקודה מעל למה שהוא בעברית,
‫בעברית מקראית, הכוונה למחוק.
‫היום כדי למחוק אנחנו שמים פס על המילה,
‫אבל הקדמונים לא היו שמים ‫פס על המילה, היו שמים נקודה.
‫ואז יוצא שכתוב, לולה האמנתי, נקודה לולה.
‫הוא אומר את הגמרה, למה?
‫כי דוד לא ידע אם יש לו ‫חלק לעולם הבא או לא.
‫למה? מה? -כמה קבלה בפרוד, בפרוד התורה.
‫לא הבנתי, כמה? -לא, אבא אמר שהמילה,
‫למקרות קצת נקודות זה בשביל למחוק.
‫נכון. -גם בספר תורה יש מילים נקודות.
‫נכון, זה כדי למחוק. ‫-זה כדי למחוק, כדי למחוק.
‫נכון. -למה?
‫כי... -זה כדי למחוק, זה ‫לא הייתה אמורה להיות שם?
‫זה משהו כזה, או שיש ‫ספק, או שזה אמביוולנטי.
‫למשל, ואומרו אליו, היה ‫שרה אשתך, אז במילה אליו,
‫כל האותיות עם נקוד, חוץ מהלמד, נכון?
‫אז אליו, כלומר א', י' ואו, זה עם נקודה.
‫אז חז'ל אומרים כי באמת הם שאלו,
‫ואומרו אליו, היה שרה אשתך, הם ‫באמת שהם שאלו את שרה איפה הוא.
‫ואיו, ואיכן יש עם חוק, הם ששאלו ‫אותו, האמת היא ששאלו אותה.
‫וכדומה.
‫אז פה, לולא האמנתי, ‫אומרת הגמרא מסכת ברכות,
‫דוד לא ידע האם יש לו חלק לעולם הבא או לא.
‫למה? שמה יגרום אחת.
‫אבל זה אם היא ככה, אז למה הוא ממשיך?
‫לולא האמנתי לראות ביטוב השם בארץ חיים,
‫הוא קווה אל השם, חזק, ‫ויעמץ, סביבך, וקווה אל השם.
‫למה? אלא אומר הרב קוק בעולת ראייה
‫שדוד היה שמח מזה שיש עולם ‫הבא, ולא מזה שיש לו עולם הבא.
‫הוא שמח שיש לעולם תכלית, שיש לאן להגיע.
‫האם הוא אישית נזכה ‫לזה או לא, הוא לא יודע,
‫אבל זה לא מפריע לו ‫לשמוח בשמחת העולם כולו.
‫כן, זה מה ש... -אולי זה הלוואי?
‫לא יודע, אולי זה הלוואי. אבל כל פנים...
‫את האות. ‫פה זה ארבע אותיות, אז כל המילה מוחוקה.
‫ארבע.
‫כן? -הארבעים וחמש.
‫אז פה יש רק שלוש. ‫טוב, אז יש רק שלוש. מה אתה אומר?
‫לא הבנתי.
‫עם המילה. אתה קורא עם המילה. ‫זה כאילו מוחוק.
‫כאילו.
‫כן, לא בטוח.
‫כלומר, האמנתי לראות, אבל אולי לא.
‫זה הכוונה.
‫אבל בכל זאת, קווה אל השם וחזק אלייך.
‫כלומר, הוא שמח בשמחת ‫העולם, שלעולם יש לאן להגיע.
‫זה ככה הרם מסביר, שהגורל שלו כיחיד
‫איננו מפריע לשמחה על העולם כולו.
‫האמת היא שמי שנמצא במדרגה ‫הזאת, ברור שהוא זוכה לחיי עולם הבא.
‫אגב, זה מעין הסיפור על משה רבנו.
‫משה רבנו מוכן לוותר על העולם הבא שלו.
‫כלומר, זה אפילו אקטיבי.
‫הוא אומר, מכן נהנה מספריך אשר כתבת, כן?
‫ובזכות זה, זוכה לחיי ‫העולם הבא, חבל על הזמן.
‫טוב, אבל האם משה ידע שעל ‫ידי שהוא מוותר על העולם הבא
‫שלא הוא זוכה לחיי העולם הבא? ‫לא, הוא לא ידע.
‫הוא באמת לקח סיכון שאולי אין לו.
‫אבל הוא אומר, זה שווה לי. ‫שווה לי בשביל להציל את האומה.
‫כן.
‫אבל בסופו של דבר הוא זוכה.
‫אז אולי אמנתי לראות בתוב השם בארץ חיים.
‫אגב, גם באותו מזמור ‫נאמר, אחד שאלתי מאת השם,
‫אותה הבקש, שיבתי בבית השם כל ימי חיי.
‫מה זה בית השם? הסביר לנו הרמב״ם לפני כן.
‫בית השם זה העולם הבא.
‫לחזות בנועם השם גם כן. הוא לבקר בהיכלו.
‫זאת אומרת שכל הדברים האלה ‫מדברים על מציאות מטאפיזית,
‫לא בית השם בפועל בעולם הזה,
‫כי דווקא דוד המלך, הוא לא היה בבית המדרש.
‫הוא היה בבית המדרש, אבל ‫הוא גם יצא למלחמה מדי פעם.
‫נכון? כמה מלחמות עשה דוד?
‫כמה? 18 מלחמות.
‫כן. ועוד אחת שהוא לא יצא ‫אליה, כשהוא שלח איתו ריח איתי.
‫אז זה כנגד הברכה, 19, ב-18, כן.
‫כן.
‫מה?
‫כל הזמן לזכות לחיי העולם ‫הבא, לשאוף לחיי העולם הבא.
‫כשאתה בעולם הזה, זה ‫לא נכון, אתה אומר, למה?
‫נכון?
‫נכון, אז זה... הרמב״ם אומר,
‫תהיה עם הרגליים על הקרקע, ‫כי על ידי שתהיה עם הרגליים
‫על הקרקע תזכה לך, היה עולם הבא.
‫כן, זה מה שאומר גם רמחאל ‫בתחילת משיאת ישרים.
‫והדרך לטובה הזו היא זה העולם.
‫לכן צריך להתייחס ברצינות לעולם הזה.
‫יש שאלה, למה האדם בונה בניין יפה וחזק?
‫הרמב״ם בהקדמת המשנה ‫אומר, זה הטיפשים עושים את זה.
‫למה? ‫אתה עדיף שאתה תעסוק בחיי העיון, לדעת את ה'
‫בשביל מה לך לבנות בית ‫שיחזיק מעמד מאות שנים אחריך.
‫אבל הרב קוק בעיניי אומר, מי שעושה את זה,
‫זה בגלל שבאופן פנימי ‫הוא מאמין בתחילת המתים.
‫אז הוא מאמין שהוא יחזור לזה.
‫לכן הוא נותן ערך לחיי העולם הזה. כן.
‫טוב, כבר הודיעונו החכמים ‫הראשונים שטובת העולם הבא
‫אין כוח באדם להשיגה על בוריה, ‫ואין יהודיה גודלה ויופיה ועוצמה,
‫אלא הקב' הוכו לבדו.
‫ושכל הטובות... מה זה הקב' הוכו לבדו?
‫הכוונה, זה מושג ברמב״ם בכמה מקומות,
‫התעצמות הנפש במושכלה.
‫כאשר אני משכיל דבר, אני מתאחד עם הדבר.
‫זה המושג הוא המדע, הוא היודע והוא הידוע.
‫למשל, זה פתגם פילוסופי ‫שהרמב״ם מזכיר אותו,
‫ראינו שהוא הזכיר אותו,
‫אבל במורה נבוכים יש לו פרק שלם ‫להסביר מה זה הפתגם הפילוסופי
‫הוא המדע, הוא היודע והידוע.
‫הוא מסביר שאצל האדם ‫יש הבדל בין ידיעה בכוח
‫ולידיעה בפועל.
‫למשל, אם יש עץ שאני צריך לדעת אותו,
‫אבל אני עוד לא יודע על העץ, שום דבר,
‫ואני אפילו עם מילאים סגורות, ‫אני לא יודע שיש עץ לפניי.
‫אז אני היודע, אני יודע ‫את העץ, אבל רק בכוח.
‫מה עם העץ עצמו? הוא ידוע בכוח.
‫ומה עם הכוח שלי לדעת שעוד לא הפעלתי אותו?
‫זה המדע. המדע בכוח.
‫ואז יוצא שהיודע, המדע ‫והידוע הם שלושה דברים שונים,
‫ששונים זה מזה.
‫אבל ברגע שאני פותח את ‫עיניים ועכשיו אני יודע את העץ,
‫אז המדע והיודע והידוע, ‫מה שבא מן העץ אליי,
‫הכול עניין אחד, ייתחל.
‫רק שאצל הבורא, יתברח,
‫אין אצלו יציאה מהכוח אל הפועל, ‫אלא הוא יודע תמיד בפועל תמיד,
‫ולכן אצלו הוא המדע, הוא היודע והידוע.
‫בסדר. עד כאן ההסבר שנותן הרמב״ם.
‫זה נשמע יפה, אתה נראה מבסוט,
‫דע לך שיש עוד זה הרבה ‫קושיות, אבל בסדר, נגיד כך.
‫כן, היודע, המדע והידוע.
‫אז לכן אפשר לומר, כאשר אני יודע את השם,
‫אני באיזשהו מקום מתאחד עמו.
‫כי האלוהות היא כל כולה שכל עליון,
‫ואני עם השכל שלי מתאחד עם השכל הזה.
‫אפשר לומר שיש אצל הרמב״ם איזה מין מושג של
‫אחדות מיסטית עם האלוהות.
‫דבר שלא מצאנו בשיטות אחרות, ‫אבל אצל הרמב״ם יש את זה.
‫קוראים לזה בלטינית, אוניור מיסטיקה.
‫התאחדות מיסטית.
‫כן, כן, זה מה שאומר כאן.
‫לכן אני חושב שזאת הסיבה שהוא כתב כאן,
‫אין יודע גודלה ויופייה ועוצמה אל הקב". ‫לבדו.
‫אני רוצה לרמוז שבעצם האדם ‫מתאחד עם הידיעה האלוהית,
‫כאילו הוא חוזר אל חק אורתו.
‫ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל,
‫אלא אינם ילד לי דברים שבגוף ‫שנהנים בהם ישראל ימות המשיח,
‫מזמן שתשוב הממשלה לישראל.
‫כלומר, מה זה ימות המשיח? זה מדינת ישראל.
‫בעצם חזרה הממשלה ‫לישראל, יש לנו עצמאות מדינית,
‫וכל מה שהנביאים דיברו, ‫דיברו על התקופה הזאת.
‫בסדר? לא דיברו על העולם הבא.
‫מסביר המהרל ביפרק, גם ‫כן, בגלל תקדמת גבוהות ה'
‫הנביאים אינם יכולים לדבר ‫אלא על דברים שהם חווים אותם.
‫עכשיו, את ההיסטוריה העתידית הם חווים,
‫כי הם קצת שייכים לזה.
‫הם רואים את עם ישראל ‫עכשיו, רואים שהוא עתיד להיגאל,
‫הכול בסדר.
‫אבל עולם הבא, הנביא לא ידבר ‫על דבר שהוא לא יכול לחוות.
‫לכן לא הוזכר עולם הבא בתורה.
‫אז מה כן הוזכר? עריכות הימים.
‫למען ייטבלך וערכת ימים ליום שכולו ארוך.
‫כי עריכות הימים היא שייכות הובית אל הנצח.
‫לכן זה מוזכר בלשון הזאת.
‫אז כשכל הטובות שמתנבעים ‫בהן, הנביאים, לישראל,
‫אינם אלא לדברים שבגוף ‫שנהנים בהם ישראל לימות המשיח,
‫בזמן שתשאו בממשלה לישראל.
‫אבל טובת חיי העולם ‫הבא, אין לה ערך ודמיון.
‫ולא דימוה הנביאים. מה הפירוש דימוה?
‫הכלי שמשתמש בו הנביא זה השכל והדמיון.
‫הפילוסוף משתמש רק בסכל.
‫האיש הפוליטי משתמש רק בדמיון.
‫הנביא משתמש בסכל ובדמיון.
‫כל זה בפרק במורי נבוכים.
‫אז הוא אומר, לא דימוה הנביאים, ‫כדי שלא יפחטו אותה בדמיון.
‫אם אני אתחיל להגיד לך איך נראה העולם הבא,
‫אני אשקר לך, אני אדבר ‫איתך במושגים של העולם הזה,
‫וזה הרי לא נכון.
‫הוא שישעיהו אמר, עין לא ראתה אלוהים זולתך
‫יעשה למחכה לו.
‫כלומר, הטובה שלא ראתה אותה אין נביא,
‫ולא ראה אותה אלא אלוהים,
‫עשה אותה האלוהים לאדם שמחכה לו.
‫אמרו חכמים, כל הנביאים ‫לא ניבאו לאלימות המשיח,
‫אבל העולם הבא, עין לא ראתה אלוהים זולתך.
‫טוב, פה יש... מה?
‫זאת אומרת שתלמידי חכמים, ‫יש בגמרא שני מאמרים.
‫יש מאמר שאומר, כל הנביאים ‫לא ניבאו אל אלימות המשיח,
‫אבל העולם הבא, עין לא ראתה.
‫אחר כך יש מאמר אחר, ‫כל הנביאים לא ניבאו אל
‫לעמי הארצות,
‫אבל תלמידי חכמים, עין לא ראתה.
‫אז אם אתה מחבר את שני ‫המאמרים, אתה יכול לומר דבר כזה,
‫שתלמידי חכמים הם מהעולם הבא.
‫כן? כלומר, לפי הרמב״ם, מי הוא התלמיד חכם?
‫זה שיודע את השם.
‫אז יוצא לפי זה שיש מי שכבר, ‫מבחינתו, לא שייך כל כך לעולם הזה.
‫למה אתה שואל?
‫כי דברו לי את זה.
‫אם תחיית אמיתים הולכות לחיים בעולם הבא,
‫יש אנשים שנמצאים בעולם הבא ‫שכבר נהנים את זה בעולם הבא,
‫ואז הם יעופים לתחיית אמיתים.
‫אז אתה שואל למה תחיית אמיתים ‫למי שכבר זוכה לחי העולם הבא.
‫נכון? זאת השאלה שלך?
‫גם לפי הרמב״ם, גם לפי כל השקל. ‫אחרי שהם הולכים לעולם הבא.
‫כן, השאלה מה הערך.
‫לפי הרמב״ם, שתחיית ‫אמיתים זה בעצם משהו זמני.
‫אז בשביל מה בכלל לעשות את זה, נכון? ‫זו השאלה שלך, נכון או לא? כן או לא?
‫זאת השאלה שלך, כן או לא? אני צריך לדעת,
‫אני לא יכול לדבר עם... ‫ואני לא יודע מה השאלה שלך.
‫בסדר. תשובה, דיברנו על זה כבר.
‫אבל שאלה... אני אומר לא לפי הרמב״ם.
‫גם... גם... כולם זה נפתח, אם אני...
‫לא, קראנה בדעת תבונות.
‫אתה לא אומר שהרמב״ם זה רובר ראש של...
‫כן, נכון, בסדר.
‫אבל על כל זה דיברנו כבר בשיעורים ‫הקודמים, למה שאני אחזור על זה?
‫אתה יכול פשוט לקחת את ההקלטות. ‫הכול בארכיון.
‫טוב, עכשיו יש פה בעיה.
‫המשפט הזה, כל הנביאים ‫לא ניבו אלא ללימוד המשיח,
‫אבל עולם הבא, היא נורא תהנו זתיך,
‫הגמרה כותבת על זה, ופליגה לשמואל.
‫כן? למה חולק שמואל?
‫שאומר, אין בין העולם הזה לימוד המשיח,
‫אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
‫כי מה שהנביאים דיברו ‫על ניסים מעתידים להיות,
‫ושמואל אומר, לא, זה ניסים בעולם הזה.
‫כלומר, לימוד המשיח זה ‫לא ניסים, זה שחרור פוליטי.
‫אז אם כן, הגמרה עומדת פליגה לשמואל. בסדר?
‫עכשיו יש פה בעיה.
‫הרמב״ם, בלכות מלאכים, כותב,
‫אמרו חכמים, אין בין העולם הזה ‫לימוד המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
‫אז פה הוא פוסק כרבי ‫יוחנן, שם הוא פוסק כשמואל.
‫איך זה יכול להיות?
‫שני מאמרים שהגמרה אומרת ‫שהם סותרים אחד את השני.
‫אה? לא, מובנת את השאלה? ‫הבנת את השאלה? יפה.
‫המאמר, כל הנביאים לא ‫ניבו אל הלימוד המשיח,
‫אבל העולם הבא, אם לא ראתה אלוהים זולתך,
‫זה דברי רבי יוחנן בגמרה. בסדר?
‫הגמרה אומרת על המאמר הזה ‫שחלוק על המאמר הזה שמואל.
‫כי שמואל אמר, אין בין העולם הזה ‫לימוד המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.
‫אתה יוצא לפי זה שהנביאים ‫לא דיברו על לימוד המשיח,
‫אלא דיברו על העולם הבא. בסדר? אתה איתי?
‫זאת אומרת שרבי יוחנן ‫ושמואל חלוקים, כן, לא.
‫כן, חלוקים.
‫פה, בהלכות תשובה, הרמבן ‫מביא את המאמר של רבי יוחנן
‫בהלכות מלכים הוא כותב את המאמר של שמואל.
‫איך יכול להיות שבאותו ‫ספר הוא יביא שני מאמרים
‫שסותרים אחד את השני? ‫תחליט, או כרבי יוחנן או כשמואל.
‫השאלה ברורה? בטוח? בסדר, יופי.
‫מישהו לא הבין את השאלה עדיין? טוב, בסדר.
‫מה?
‫אני לא יודע אם הלך כרבי יוחנן, ‫בהלכות מלכים הוא כותב כשמואל.
‫הוא אומר יותר מזה.
‫אל יעלה על דעתך שישתנה משהו ‫ממנהגו של עולם במות המשיח,
‫אמרו חכמים, הוא מכיוון לשמואל, ‫אין בין העולם הזה למות המשיח,
‫אילא שבות מלכות בלבד.
‫אז איך אתה אומר הלך כרבי יוחנן? ‫שם הוא אומר הלך כשמואל.
‫מגונן את השאלה? בסדר. -זו מחלוקת.
‫מה? -זו לא מחלוקת.
‫הגמרא אומר שזו מחלוקת.
‫אני לא מבין, איך הוא ‫יכול להגיד שני מאמרים
‫שהגמרא אומרת שהם סותרים? -זה מה.
‫אה, יפה! סוף סוף הבנת את השאלה.
‫זאת אומרת, אתה רוצה ‫להגיד שבעצם אפשר להסביר
‫את שני המאמרים כי לא סותרים, נכון? ‫זה מה שאתה אומר?
‫לא, למה?
‫לא, איך אתה תסביר לי שמצד אחד הגמרא אומרת
‫ששמואל ורבי יוחנן סותרים אחד את ‫השני, אופלי גדי שמואל, כתוב, נכון?
‫מצד שני הרמב״ם פסק את שניהם.
‫על זה אני מדבר.
‫שעבוד מלאכולות, הכוונה שאנחנו עצמאים.
‫שמואל אומר שמה שמגדיר תקופה קדימות המשיח
‫זה שהגויים לא שולטים בנו. זהו, זה ההגדרה.
‫נכון.
‫לפי רבי יוחנן, כך שגמר ‫המבינה, זה צריך להיות ניסי.
‫צריך שהוא גם ניסי. נכון?
‫עד כאן ברור? זה מחלוק, נכון?
‫כן או לא? ‫ואז אפילו זה יש שינוי במנהגו של עולם.
‫לא. הרי אם אתה אומר שכל מה ‫שדיברו הנביאים זה לימות המשיח,
‫כדברי רבי יוחנן, אז זה דוחה דברי שמואל.
‫כי שמואל אומר רק שעבוד מלאכולות.
‫ואילו רבי יוחנן אומר לא, יהיו ‫גם ניסים, על זה דיברו הנביאים.
‫ואילו שמואל אומר לא, בימות ‫המשיח יש רק שעבוד מלאכולות
‫שמתבטל. ‫וכל מה שדיברו הנביאים זה לעולם הבא.
‫אז יוצא שיש פה מחלוקת מהותית, לא?
‫עד כאן ברור. -אבל... ‫מה? -אבל יש שני עולם,
‫יש עולם הבא, ועולם הבא הספקפית.
‫אז זהו, אז אפשר להגיד את זה ‫שהאחד מדבר על משיח בן יוסף,
‫והשני מדבר על משיח בן דוד. ‫הוא, יש עולם הבא,
‫כלומר, יש שמות המשיח, ‫ויש עוד אחרי זה ואחרי זה,
‫אתם מתים ויהיה עולם הבא. ‫בסדר? אפשר להגיד שזה שלבים.
‫זה אפשרי, רק שהבעיה האחת ‫היא שהגמרה לא אמרה את זה.
‫בסדר? לא, אבל יכול להיות, ‫כלומר, אם הייתי קורא רק
‫את דברי הרמב״ם בלי לדעת את הגמרה,
‫הייתי מפרש כמוך. מובן?
‫אלא מה? כאן, הכסף משנה נשאר בקושייה, כן?
‫אגב, הקושייה הזאת מובאת ‫כאן על ידי הכסף משנה,
‫והוא נשאר בקושייה.
‫אבל בפשטות, אני חושב ‫שאפשר להבין את זה על פי עיקרון
‫שהרמב״ם כותב אותו בארבעה ‫מקומות בפירושו למשנה.
‫הוא אומר שכל מחלוקת בין ‫החכמים שבה לא נאמר מה לעשות,
‫אין אומרים הלכה כדבר פלוני.
‫אז מה זה אין אומרים הלכה כדבר פלוני?
‫או שזה לא מוכרע, או ששניהם נכונים.
‫ואז בעצם יוצא שאם אנחנו ‫הולכים לפי העיקרון הזה,
‫שניהם נכונים.
‫ואז יוצא שמה שהגמרה אמרה ‫שהמערים חלוקים, זה לא באמת.
‫זה בקהילו חלוקים, אבל...
‫אתה שימו דבר על מטרים ‫שיאלו בשעה אחת, מה אוכלו?
‫יש, והנביאים, כל מיני דברים ‫שאתה יכול להסביר אותם
‫או כמטפורה או כפשוטו, כן?
‫למשל, השמיים החדשים ‫והארץ החדשה אשר אני עושה.
‫או השמש שהפך לחושך והיה ‫ריח לדם לפני בו יום השם והדרגונו,
‫וחפרה הלבנה בושה החמה, כי מלך השם צבעות.
‫או שבילה המוות לנצח, כל הביטויים האלה.
‫בסדר.
‫השאלה איך להבין את זה. ‫אפשר להבין את זה כמטפורות,
‫אפשר להבין את זה כפשוטו.
‫הרמב״ם אומר שכשכתוב ‫שמיים חדשים וארץ חדשה,
‫אין הכוונה שמיים חדשים ‫וארץ חדשה, אלא שזה מטפורה.
‫שיהיה כל כך שמח שזה כאילו העולם מתחדש.
‫כן?
‫אם זה נורא שהגמרה לא חולקת? -אה?
‫איך אפשר לומר בטירות ‫שלנו שהגמרה לא חולקת?
‫הגמרה אומרת שזו מחלוקת. -נכון.
‫אבל יש הרבה פעמים מה ‫שנקרא בהגמרה, תרוצה דחייה.
‫זה עיקרון, צריך לדעת, שלא ‫תמיד כשהגמרה דוחה, למשל,
‫יעלת קושייה, היא מתכוונת ‫באמת להגיד שהקושייה היא חזקה.
‫יש תשובה עליה.
‫אבל לא רצו להעריך בדיון. או למשל, לפעמים,
‫זה רק על דרך סידור הדעות.
‫אז יש שאלה גדולה, איך ‫נדע מתי הגמרה מתכוונת
‫ברצינות לדחות, מתי לא?
‫יש בהגמרה, למשל, ביטוי ‫תיובתא, תיובתא דרבי פלוני.
‫או לפעמים תיובתא דרבי פלוני תיובתא.
‫זאת אומרת שאישבנו לגמרי על דבריו.
‫אבל לא תמיד כתוב ככה. לפעמים כתוב קשיה.
‫אז קשיה זה לא אומר שאין תשובה.
‫בסדר? אז גם פה, הוא פליג אדישמואל.
‫אז מה היום פליג אדישמואל? ‫זה נראה פליג אדישמואל,
‫אבל לא באמת.
‫ככה לפחות הרמב״ם קרא את הגמרה.
‫לא כמו שרגילים לקרוא בדף יומי. בסדר?
‫הרמב״ם לא ידע שיש דף יומי.
‫אני מנסה להבין רגע, כמו שהרמב״ם אומר,
‫אז הרמב״ם אומר שבעצם ‫אותו דעתי, זאת אומרת,
‫אין פה ניגוד. בעצם אין בין העולם הזה ‫ללימוד המשיח אלא שבו נלכויות בלבד,
‫אבל מה שהם כתבו ניסים זה מטפורות.
‫בסדר? למרות שיש כמה מקומות ‫שהרמב״ם אומר הניסים העתידים להיות,
‫שנימבו עליהם הנביאים,
‫ומשמע שגם יהיו ניסים, הכול לא מפרט מהם. ‫בסדר?
‫בסדר. בסדר, אז זה משהו...
‫אבל לא יכול להיות שהניסים ‫ייקורו ביותר במקום הקטן.
‫לא, יכול להיות שלפני. יהיו ניסים.
‫כלומר, הקב״ה הרי לא קצרה ‫ידו מלא אושייה על ידי ניסים.
‫רק כשהרמב״ם אומר שהקב״ה משתדל לא לעשות.
‫כמה שיותר על דרך הטבע, ‫אם צריך נס יש גם נס. בסדר?
‫אפילו לא לדבר על זה. יכול להיות ש...
‫לא, אפשר לדבר, אבל לדעת שזה מטומצם.
‫כן, אותה שאלה ששאלו,
‫מדוע הרמב״ם לא העריך בנושא של ‫תחיית המיתים? לגבי כל 12 העיקרים,
‫לגבי תחיית המיתים, קיצר.
‫אומר הרמב״ם, למה קיצרתי? ‫כי זה נס, ועל נס אין מה לומר.
‫כי אנו בורחים מן הנס כמה שאפשר.
‫אז זה לא שהרמב״ם אומר, ‫אין ניסים, כמו שאישים אותו.
‫לא, יש ניסים, רק אומר, הקבל שחור מקמץ.
‫אני לא מבין, מי אמר שזה מה ‫שמבדיל אותנו מאמונות אחרות?
‫לכי אין לך באמונות אחרות ‫דיבורים על אישרות הנפש?
‫מה זה ספר המתאים הטיבטי ‫וספר המתאים המצרי?
‫זה דבר עצמו.
‫אני לא מבין. ‫זה עד הרמב״ם, זה לא דת הכוזרי, למשל.
‫אתה אומר שכל היהדות ‫סובבת מסביב לעולם הבא,
‫אז למה בתנ״ך זה לא מוזכר?
‫מה שמע שזה לא בטוח שזה המוקד של הכול.
‫אלא עד רבה, אפשר לומר, גם ‫לפי הרמב״ם שזה המוקד באמת,
‫עד רבה, אם אני אגיד לך יותר ‫מדי מה זה, אני אקטין את זה בעיניך.
‫כלומר, אם אני אומר לך מה העתיד להיות,
‫אז אני כבר צמצמתי, כי אני מדבר ‫איתך בקטגוריות מחשבה שלך עכשיו.
‫האם אורות קורדית שלהם חלק עולם הבא?
‫נכון. כל ישראל יש להם חלק עולם ‫הבא, זאת האמת, כן, הוא הבעיה.
‫שדוד ייחד אורות את העתידים ‫לעולם הבא, זה לא סתם.
‫נכון, ודאי. ‫לא, הרמב״ם לא אמר שאין עולם הבא,
‫חס ושלום.
‫כן, אבל...
‫אז זהו, זה מעניין. ‫זאת אומרת שיש בתוך נפש האדם
‫משהו שמתהווה למה שהוא לא יכול לומר. ‫מעניין?
‫אבל זה אומר שיש אצל האדם, ‫יש מה שנקרא צמאון מטאפיזי,
‫געגוע מטאפיזי, יש דבר כזה, נכון?
‫עכשיו, הגעגוע הזה הוא לא פשוט לניהול.
‫היין בספר אורות, בעמוד ‫כופיות ט', אתה זוכר, נכון?
‫צמאון לאל חי, שהרב שם עדן בשאלה,
‫איך אפשר להשתוקק אל האלוהות?
‫הרי זה למעלה מכל ‫היגיון ורגש, מכל שכל ורגש,
‫ואז מבחינתנו זה עין, נכון? אז איך אפשר?
‫הוא אומר, ועל כן יימצאו על פי ‫רוב תלמידי חכמים דורשי אלוהים
‫יגעים ועייפים ברוח. נכון? מה?
‫צלם אלוהים שבאדם זה השכל, לפי הרמב״ם.
‫מה?
‫זהו, אתה עובד על חודש ‫מהחיים, לא יש לך עניין...
‫כן, אז קודם כול, אתה מדבר ‫לפי הרמב״ם שיש ניצוץ אלוהי
‫בתוך נפש האדם. ‫לפי הרמב״ם שזה דבר פוטנציאלי,
‫איך אתה מגיע לשם?
‫עכשיו, דבר נוסף, גם לפי המקובלים,
‫ברור שאני לא יכול להגדיר ‫באופן תודעתי על מה אני מדבר.
‫כלומר, אני יכול להשתוקק למה שאינני מבין.
‫כמו שדקארט אמר, דקארט גוי, הוא אומר,
‫אנחנו מוגבלים מצד התבונה, ‫ובלתי מוגבלים מצד הרצון.
‫כלומר, אני יכול לרצות עד ‫אין סוף בלי לדעת מה אני רוצה.
‫הרבה פעמים מי שככה ‫יצא לנערים או יוצא בדייטים,
‫אני רוצה, אני לא יודע מה אני רוצה. מה?
‫כן, ודאי.
‫הדמיון מוגבל, אבל הרצון ‫יכול לרצות עד אין סוף,
‫למרות שהתבונה שלי היא מוגבלת.
‫אבל הוא מצביע שם שיש... ‫הוא מצביע שם בתימון ליל חי?
‫אם אני לא טועה, שיש לזה ‫ביטוי, כלומר, אנחנו לא באחדות,
‫אבל אנחנו בחצרות, כלומר... -לא, זה...
‫אז אנחנו עדיין רק בחצרות, ‫אז איך אנחנו מגיעים לאחד?
‫אז שם הוא נותן תשובה. ‫גם הנזיר נותן תשובה,
‫וגם הכוזרי נותן תשובה.
‫אנחנו בינתיים רק בשאלה. בסדר.
‫איך הוא יכול להתמישה?
‫בטוח. ‫יותר מזה, התשובה היא באה רק אחרי היהוש.
‫מה אתה אומר?
‫אז זה בדיוק זה.
‫תבונה זה שכל, מה זה?
‫אתה החלפת את המילה ‫תבונה במילה שכל, זה אותו דבר.
‫טוב, עד כאן להיום, אבותיי, כל טוב.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/796254036″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 13

<< לחץ לפרק הקודם

הלכות תשובה לרמב"ם פרק ח' א' - העולם הבא והישארות הנפש | הרב אורי שרקי

לחץ לפרק הבא >>

הלכות תשובה לרמב"ם פרק ח' ח' - העולם הבא | הרב אורי שרקי

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 53 דקות

סדרה:הלכות תשובה לרמב"ם - תשפ"ב | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:תשובה

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/796254036″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

הלכות תשובה לרמב”ם פרק ח’ ה’ – הגיהנם ועונש הכרת | הרב אורי שרקי

53:35

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: