טוב רבותיי אנחנו לומדים פה טניה קדישה והגענו בשבוע שעבר לפרק יב שזה הגיבור שלנו הבינוני נכון?
ורק אני אעשה כאן איזה סדר קטן לגבי הפרקים בפרק יב ויוגימל ויודלד
וטו וטז ויז כלומר מהפרקים האלו הוא בעצם
כמעט סוגר את הספר, כאילו, ממש, זה פרקים מאוד חשובים, כי זה סוגר את הכל,
ומפרק י״ז הוא מתחיל,
הוא קורא לזה לתוספת ביאור בהר היטב, הוא יוסיף עוד ביאורים ועוד כל מיני זה, אבל הליבה של הספר נמצאת פה בעצם, בפרקים האלו,
ולכן ממש צריך להקשיב טוב, בסדר?
זה נמצא כאן.
אנחנו את פרק י״ב כבר התחלנו בשבוע שעבר, רק נעשה כאן איזה תזכורת.
אז מה הסיפור של הבינוני?
אז כמו שאמרנו,
ההבדל בין הבינוני לבין ה...
שזה כל אחד מאיתנו בשאיפה, לבין כל השאר הטיפוסים שדיברנו עליהם הצדיק, וטוב לו ורע לו, והרשע וטוב לו ורע לו, זה שהבינוני נמצא כל הזמן
במאבק.
כל הזמן במאבק, אבל הוא גם כל הזמן מנצח,
והמאבק נמצא בכל המעגלים.
גם במחשבה, דיבור ומעשה,
וגם ב-10 כוחות הנפש. וגם בשלושת הלבושים וגם ב-10 הכוחות. 10 הכוחות
זה הספירות, כן,
מהכתר עד המלכות, עם הדעת, בלי הדעת, כן, אבל
זה מופיע שם, וגם בשלושת הלבושים.
יותר קל לנו להסביר,
ונדמה לי שעשינו גם שבוע שעבר, אבל נסביר את זה עוד פעם,
ואחרי זה נקרא קצת בפנים.
את הדינמיקה של הבינוני,
נדבר על זה ברמת המחשבה, ברמת הדיבור וברמת המעשה.
נתחיל מהמעשה, בסדר?
אז אני מניח שלאף אחד מכם פה אין יצר
עכשיו לצאת החוצה ולגנוב, כן? מקווה שלא.
אז זה אומר שבחלק הזה אנחנו כבר לא בינוניים, בחלק הזה מה אנחנו?
צדיקים.
גדולה המשיכה
לגנוב.
מצד שני,
לגנוב לא.
נכון?
אבל,
אבל, אחמוד, הגמרא אומרת,
הגמרא אומרת שלחמוד זה, לא, לא, מה זה חסר? זה משהו אחר.
הגמרא אומרת, לא, כי זה לא,
אתה לא משלם מעצמך, זה לא לקחת משהו של מישהו אחר.
אז מבחינת החוויה הנפשית זה משהו אחר.
הגמרא אומרת לגבי לא תחמוד,
לאינש בלא דע ממשמע לו, כן, אז כאילו לבוא ואתה נורא רוצה לקנות איזה משהו והוא לא רוצה למכור לך ואתה מפעיל עליו לחצים, אתה אומר תמכור לי, נו, מה אכפת לך וזה, זה,
נכון, למה לא, מה, ואז אתה גם מוכר לעצמך סרטים, מה, תשמע, אני אסרטיבי, אני מחודד, אני יודע להשיג מה אני רוצה,
זה ברמת המעשה.
בסדר, אתה לא תלך ותרביץ לאף אחד,
חס וחלילה,
אבל לצפור לאיזה מישהו ככה צפירה,
מה זה נקרא,
של הסמכות, שתראה לו מה אתה חושב עליו ועל כל הדורות שלפניו,
זה אין לנו בעיה לעשות, נכון? זו צפירה עם יד פתוחה כזה, כמו אחה, נכון?
אתמול חזרתי עם איזה נסיעה
מוזרה כזאת, נסעתי לאיזה מקום, והתברר שלא הייתי צריך להגיע אליו בכלל,
טעיתי ביום, משהו שלא קורה כבר, הרבה זמן לא קרה לי,
אז הלוך, חזור, בגשם,
גם הייתי צריך גם מלא דלק, נוסף לכל הנסיעה הזאתי גם הייתי צריך מלא דלק.
זהו, אז אני...
אז אתה יודע שזה הבעיה,
שרבנים לא יכולים לשמוע את השיעורים של עצמם.
אז נכנסתי לטחנת דלק,
וכבר הייתי מת להגיע הביתה, וכבר די.
גם הגעתי למקום,
עד שהבנתי שהגעתי בזמן הלא נכון, הספקתי כבר להתרטב בגשם, לחפש את המקום הזה.
בקיצור היה, הקדוש ברוך הוא פינק אותי,
מה שנקרא, מכל הכיוונים.
אז אני מגיע לדלק, התחנה מפוצצת, זו תחנה שתמיד, תמיד יש שם מלא אנשים, תמיד מלא רכבים.
אז אני רואה איזה משאבה פנויה,
אבל היא בצד ההפוך של הדלק שלי.
אז עשיתי כזה, אתה יודע, זה לגיטימי, לא? עשיתי כזה, ונכנסתי, כאילו, עשיתי כזה, כמו פרסה, ונכנסתי,
ואז אני רואה שמישהו חיכה,
כאילו, חיכה, שני רכבים אחורה,
הוא כאילו חיכה והתחיל להתקדם לכיוון המשאבה.
בסדר? עכשיו אתה יודע כאילו.
אז זה,
הרי פיזית ודאי לא הייתי עושה את זה, נכון? פיזית ודאי הייתי נכנס למישהו ותופס לו את המקום.
אבל שזה עם רכב, הוא רחוק. באמת, לא ראיתי אותו גם, זה לא שאני נדחפתי, לא ראיתי אותו.
אבל, אז זה נהג סימני אומר לי, תראה, אתה זה?
אז יש לך איזה,
לשניונת, איזה התלבטות אולי, אתה אומר, שמע, בסדר.
זה ברמת המעשה.
אחורה,
נסעתי, אמרתי יאללה, מה לדלג בתחנה אחרת, היה שם, לא היה לכך הכות בתור.
ברמת המעשה,
זה ברמה שאנחנו,
ישנם מעשים שכבר אין לנו משיכה אליהם, אנחנו לא מתפתים עכשיו לעשות,
לא להכות, אני מקווה, ולא לרצוח, ולא לגנוב, ולא לגזול, כאילו,
אבל לדוגמה, מי שזה כן אצלו איזה משיכה, אז שם הוא בינוני.
אבל לכל אחד מאיתנו יש עניינים של מעשה,
כל אחד, זה גם יכול להיות משהו קטן.
יש לך איזה נייר ביד,
אכלת איזה ארטיק, אני לא יודע מה זה, נייר ביד, אני אגיע לפח, אין לי כוח לפח, אני אזרוק את זה כאן בצד.
מעשה, לא, אני לא אזרוק, אני אשמור בכיס,
אשים בפח,
ואני אפילו ארים עוד איזה כמה ניירות ואשים גם כן בפח.
ברמת המעשה.
ברמת הדיבור, אז דיברנו על כך,
רמת הדיבור זה לא רק
לא לדבר דיבורים אסורים ולא לקלל ולא לדבר לשון הרע, שזה גם זה
ודאי דבר גדול, אדם יש לו איזו התפתות לדבר לשון הרע,
זה גם להימנע מציניות.
ציניות זה דבר שמאוד קל
ליפול אליו. ומישהו אמר לך איזה מילה, ויש לך,
זה להימנע מבדיחה
על מישהו.
שיש לך איזה ירידה, איזה קטילה, שאתה אומר, בואנה, אני עכשיו יכול לרדת עליו, וכולם יצחקו, אולי גם הוא יצחק, אבל אני נמנע מן הדבר הזה.
גם שולט על הדיבור שלו,
כן?
וזה ברמת הדיבור,
גם ברמת,
הרי הוא אמר שמהנפש הבהמית זה גם התפארות.
התפארות.
אז ההתפארות, ללכת אליי, תשמעו, חבר'ה, נגיד לכם מה עשיתי, בואו תשמעו וכל ה...
נכון?
אנחנו לא...
אדם אינטליגנט, אדם זה, הוא לא ילך ועכשיו יתחיל לפאר את עצמו. זה נשמע לא טוב.
אבל תנסו רגע לחשוב מה קורה כשאתם נמצאים באיזה דינמיקה חברתית. האם אתם נותנים גם למישהו אחר לדבר?
האם אתם יודעים רגע לבלום את עצמכם ולתת גם? אפילו ברמת, יש פה חבר'ה שנפגשים, ברמת דייטים, נכון?
אז נפגש בחור עם בחורה,
ואחרי שלוש שעות
יוצאים מידי עת שהוא דיבר, שלוש שעות, והיא כל הזמן הקשיבה, וואו, וואו, מדהים, וואו, איזה יופי.
ולא נתת רגע מקום, שנייה להקשיב ל... מה?
אתה צוחק, ואתה... אתה בדייטים? מה זה? אתה נראה לי כבר אחריה שלה.
אז בסדר? אז כאילו, אתה... רגע, שנייה, לעצור רגע,
לתת לאחרים להקשיב.
זה הקליפה של ההתפארות.
אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה מפאר את עצמך, אתה יודע, נדבר על עצמך. רגע, תן גם לזולת לדבר, תן גם לא להביע את עמדתו, תן גם לא לתת איזה...
אז זה ברמת הדיבור.
וברמת המחשבה, זה באמת הכי הכי מאתגר, וזה שם, אני חושב שכולנו נמצאים ברמת המחשבה. איך אני מצליח?
למרות שמגיעה אליי מחשבה שלילית,
במקום אחר, רבי נחמן קורא למחשבות שליליות מחשבות של חיוויה,
מחשבות של נחש.
מה זה מחשבות של חיוויה?
מה הנחש אומר לחווה, לאישה, עוד לא קוראים לה חווה?
הוא אומר לה, תשמעי, זה כאילו מחשבות פנימיות בתוכה.
הוא אומר לה, תקשיבי,
את יודעת למה הוא אמר לכם לא לאכול מהעץ?
כי הוא רוצה לדפוק אתכם.
זה כאילו,
הוא לא רוצה שתהיו כמוהו, שונא אתכם.
ככה רשי אומר, זה לא אני אומר, רשי אומר את זה. כל אומן שונא את בני אומנותו.
מהעץ אכל וברא את העולם. הוא לא רוצה שתהיו כמוהו.
מחשבות כאלה שליליות, אתה יודע, למה הוא אמר לי את זה? כי הוא שונא אותי כאילו.
אדם כאילו, יש לו איזה מחשבות שליליות על הזולת,
יש לו מחשבות שליליות על העולם,
יש לו מחשבות שליליות על ה...
עכשיו, לפעמים,
נכון איך אומר הפרנואיד?
זה שאני פרנואיד זה לא אומר שלא רוצים אחריי.
לפעמים אדם חושב מחשבות לא טובות,
והן גם באמת מתקיימות, כלומר, באמת
מישהו ניסה לפגוע בו, מישהו...
אבל מה הבעיה? הבעיה היא שעכשיו, מזה שזה קרה,
הוא מסיק על כל העולם ועל כל המפגשים. ההוא רמאי וההוא גנב וההוא בעל אינטרסים וההוא זה.
כן, הוא חושב מחשבות שליליות
לכל אורך. החוכמה היא, ומיד נראה את זה בפנים,
איך אדם, אנחנו, הצדיק,
הצדיק לא באות אל המחשבות שליליות, הוא חושב רק טוב, מראש.
הבינוני,
הוא צריך להתעמת עם המחשבות הללו. באה אליך מחשבה שלילית בדמות מחשבת ייאוש,
מחשבת עצבות,
מחשבה שלא מלמדת זכות על הזולת, היא אצלך, לא ניתן להתעלם ממנה. עכשיו השאלה, מה אתה עושה?
ועיקר העבודה זה להצליח לייצר אלטרנטיבה.
שאתה תוכל לאחוז בה.
ולהגיד,
זה, האמת, זה קורה כל כך הרבה פעמים,
שאתה,
מישהו, אה...
כן.
באירוסין של הבת שלי,
השנייה,
אז אחרי זה חברות של הבת שלי אמרו לה,
תגידי, אבא שלך לא מרוצה מהשידור?
אז הוא אמר להם, למה? הוא מאוד...
לא, כי באירוסין הוא היה נראה כל כך כזה...
עכשיו, הם צדקו, אני הייתי באמצע השפעת, קמתי לאירוסין האלה והייתי גמור באמצע השפעת, ממש, בדרך כלל אני לא לוקח כדורים אף פעם, לא הייתה ברירה, אשתי אמרה לי, אני חייב לקחת, לקחתי איזה אדוויל וככה,
איכשהו זצתי לשם,
לא טעמתי כלום, הכול, הייתי ממש באמצע השפעת, יש את היום הזה שאתה מרגיש שעובר עליך מכבש, זה היום הזה,
הייתי ביום הזה.
אז ניסיתי להיות כמה שיותר נחמד שאני יכול, או כנראה לא הצלחתי.
אבל יכול להיות דבר כזה, שמי שלא מחייך,
סתם כי הוא חולש שפעת, גם באמת, אולי זה, גם בחתונה שלי,
שלנו, של אשתי, אז אימא שלי גם כן,
כל התמונות, כל התמונות רואים שהיא לא מחייכת.
זה ככה.
מה קרה? בדיוק היה לה,
היא עברה אחרי זה ניתוח בגב, חודשיים אחר כך עשתה ניתוח עליה, כאבי גב,
פריצת דיסק, משהו, עשתה ניתוח בגב.
הייתה עם כאבי גב.
אז לפעמים גם זה קורה, אתה רואה מישהו לא חולה ירוק, הוא כועס על ה... הוא זה, מה, יכול להיות שתפוס לו הגב, זה הכול, יכול להיות שהוא חולה או משהו, כאילו,
הכל יכול להיות.
אני רוצה להגיד פה איזה משהו.
בכלל, על מפגש עם בני אדם,
קשה מאוד להתרשם עם בני אדם בצורה מלאה מפעם ראשונה. יכול להיות שאדם סתם קם על צד שמאל, סתם הוא לא, זה, לעכשיו אתה יודע עליו הכול. תן לו עוד הזדמנות.
תראו, הוא אומר את זה כאן.
בואו נראה, שבוע שעבר כבר ראינו את זה,
כן.
אז בואו נראה, נתחיל מההתחלה, פרק י״ב,
אבל היום נשתדל לקרוא את הכול.
והבינוני הוא של עולם אין הרע גובר בו, הבאתי לכם דפים שבוע שעבר,
אין הרע גובר בו כל כך לכבוש את העיר הקטנה להתלבש בגוף להחתיאו,
דהיינו ששלושת לבושי הנפש הבהמית שהם מחשבה דיבור ומעשה,
שמצד הקליפה אין גוברים בו על נפש האלוהית להתלבש בגוף במוח ובפה
ובשאר איברים להחתיאם ולטעמם חלילה,
רק
שלושת לבושי הנפש האלוהית, הם לבדם מתלבשים בגוף. בסוף, על ההגה נמצאת הנפש האלוקית. נקודה.
היא על ההגה.
ניסו לתפוס את ההגה, ניסו להשתלט על ה... אבל בסוף,
ברמת המעשה, ולכן הוא יגיד בהמשך שזה...
אני אעשה כאן איזה ספוילר, לכן הוא יגיד בהמשך שזה פשר הפסוק, כי קרוב אליך הדבר מאוד. כי בסוף לא ביקשו מאיתנו לא לחשוב דברים לא טובים. אנחנו בני אדם, אנחנו כבר מתמודדים.
ביקשו מאיתנו שבסוף, בשורה התחתונה,
אתה יודע מה, אתה מת לכעוס, אתה מתפוצץ וזה.
לקחת נשימה עמוקה, יצאת מהבית,
רצת אלפיים, טיפסת על איזה עץ,
צעקת על איזה חתולה, וחזרת הביתה רגוע.
זהו,
נגמר הסיפור.
זה מה שביקשו ממך.
אחרי זה הבנני הולך ואומר, קין, אבל למה אני מראש כעסתי? עזוב, זה, אנחנו בינוניים.
אנחנו,
הכעס הוא כתובת אצלנו, הוא לא,
כשאומרים לכעס,
אלברד, הוא לא,
הוא לא מכיר את הבן אדם הזה,
הוא מכיר את הכתובת.
בסדר, נכנס, אבל אני יודע להגיד לו, תשמע, אתה לא תצא עכשיו.
וזה דבר שהוא זמין.
אנא זמין למהווה.
ולא עבר עבירה מעמם ולא יעבור לעולם ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו.
החמאות ועצמות, הנפש האלוהית, שעשר בחינותיה, לא להן לבדן המלוכה בממשלה בעיר קטנה. עיר קטנה זה האדם,
הם לא הכוכב היחיד כאן,
כי אם בעיתים מזומנים, עכשיו זה עוד הגדרה של הבינוני,
אני אקרא את זה קצת מהר ואז נרחיב.
בעיתים מזומנים כמו קריאת שמע, תפילה,
שישת מוחין דגלדות למעלה וגם למטה ושישת הכושר לכל אדם,
שאז מקשר חב'תו להשם ולהעמיק דעתו בגדולת אינסוף ברוך הוא, לעוררת אהבה כי רשפה אש בחלל ימני שבלבו לדבקה בו בקיום תורה ומצוותיה מאהבה.
שזה עניין המבואר בקריאת שמע דאורייתא וברכותיה וכולי,
ואז הרשא בחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב
כשבחר ימני, מחב״ד ומקושבים לנגידות אין סוף, ברוך הוא.
אבל אחר התפילה, הסתלקו את המוחין. אני רוצה להגיד איזה כמה מילים, זה סופר חשוב, רבותיי, תקשיבו.
הצדיק
הוא כל הזמן קשור לאש המטבח.
כל הזמן.
הולך ברחוב, רואה עצים, רואה איזה, כל דבר מזכיר לו את ההוויה האלוקית. תקראו את הרב קוק באורות הקודש, איך הוא מדבר ובזה.
כל דבר מזכיר לו. הצדיק כל הזמן דבוק, אין לו שום בעיה.
הרב קוק אומר, הנשמה תמיד מתפללת. הוא כל מיני מתפלל.
יש כל מיני סיפורים על הרב קוק בעצמו, מספרים שהוא היה באיזה בית מלון בכרמל.
כנראה לא היה ביערות הכרמל, לא היה אז.
אבל...
ולפני התפילה הוא פתאום התחיל לדבר עם השומר, התחיל לדבר איתו על הצמחים וכל מיני כאלה.
והרב צביוד היה שם איתו, התפלם, הרב מדבר דיבורי חול לפני התפילה וזה.
אז הרב אמר לו, תקשיב, היה לי כזה קלות הנפש שפחדתי שאם אני לא אדבר עם מישהו אני עלול למות בתפילה.
זה הבינוני,
הוא יש לו,
הוא יצא לדרכים ולפקקים ולעבודה, וחלק מהזמן אנחנו לא נזכור
שאנו עומדים לפני השם יתברך. אבל אומר כאן האדמור הזקן,
גם לבינוני ישנם זמנים
שהנפש האלוהית שלטת,
שהיא המלכה.
סידרו לנו, כמו שאתה נוסע בכביש 6,
יש לך תחנות רענון, נכון?
חשוב לעצור בתחנות רענון.
שבוע נסעתי לחיפה בשעה מאוחרת בלילה,
להביא את הבת שלי לשירות לאומי וחזרתי.
עצרתי באמצע, לישון, בתחנת דלק.
הייתה באחד בלילה, השענתי מה זה טוב,
עד שאשתי ייראה אותי, היא התקשרה אליי.
עוצר ומתרענן, אחרי זה אתה יכול לנסוע עוד שעה.
אז יש לנו תחנות רענון. אז גם הבינוני צריך תחנות רענון. מהם תחנות הרענון?
תפילה.
ארגנו לך,
ארגנו לנו
תחנת רענון. אתה נכנס, זה אזור סטרילי,
כנסת,
יפה גם,
מהודר, כיסאות, מושבים, שם טלית, שם תפילין.
חצי שעה, ארבעים דקות, עכשיו,
אבל העץ הערה הוא לא פראייר. הוא לא פראייר. הוא עכשיו, במיוחד אצל הבינונים, מנסה לדפוק לנו את התפילה.
צריך לנצל את ההזדמנות, רבותיי. תפילה, בעיניי, זה בכלל מתנה.
זה מתנה, זה זכות.
זה זכות.
וצריך לנצל את הזכות הזאת, לנצל את ה... אנחנו בינוניים, אחרי זה יהיו לנו קרבות בשוחות,
אנחנו צריכים להיטען, נכון? מלא מחדש, כמו הטלפון, היום קל להסביר, אתה צריך לשים מטען.
אז יש כאלה מטענים מהירים,
אז יש גם תפילות בינות,
יש כל מיני מטענים כאלה ואחרים, אבל צריך להיטען,
להיכנס לבית כנסת,
להתפלל, כי בזמן התפילה אומר לנו האדמור הזה, כן, זה זמן שבו
אפילו אצל הבינוני,
הנפש האלוהית היא זאת ששולטת.
ואז, אז מה עושה ההצעה הרעה הזו? הוא עושה כל מיני תרגילים,
אנשים מדברים בתפילה וקוראים עלונים ועושים כל מיני דברים כאלה ואחרים.
הגישה שלי אומרת,
תבוא להתפלל אפילו חמש דקות.
חמש דקות, אבל תבוא.
כשאתה נמצא, תתפלל.
תתפלל דקה, תתפלל חמש דקות.
אבל לבוא כאילו להסתובב סתם
בבית כנסת, חבל, אתה מפסיד, מאיפה נקבל לך איזה כוח להתמודד?
אז זה מה שהוא אומר.
שעת קריאת שמע בתפילה, זמן מיוחד, צריך לנצל את הזמן הזה
היטב.
היה לי איזה פשט אצל האשכנזים, אחינו האשכנזים, אומרים,
בשבת יש להם תפילה מיוחדת, שחיבר אותה בעל התוספות יום טוב, נדמה לי, נכון?
זהו?
כן.
מי שבערך רבותינו אברהם יצחק ויעקב ובערך את כל הקהל הקודש הזה אמון שם וכל אשר להם וכל מי שבאים וכל מי שמייחדים בתי כנסיות לתפילה
ומי שבאים בתוכם להתפלל.
אז אני שנים לא הבנתי את הדבר הזה. מה זה מייחדים כאילו היום אתה מגלה שיש שני עניינים יש מייחדים בתי כנסיות לתפילה אבל יש גם להיכנס לתוך הבתי כנסת להתפלל ולא להתפלל בחצר או בזה ברכה מיוחדת מיוחדת אשכנזים
מי שנכנס לבית כנסת ולא מתפלל בחוץ
אבל זה זמן כזה שאתה מקבל ממנו אנרגיה,
אנרגיה לכל השבוע.
בשבת האחרונה היה אצלנו בשכונה החזן יחיאל נהרי.
שמעתם עליו? העולמי.
כן, הוא עלה לארץ, הבנתי.
אז היה עונג שבת, פיוטים ובקשות, בליל שבת.
התחיל באיזה שמונה וחצי, נגמר באחת עשרה, אז אמרתי בית כנסת,
מלא מפה לפה, אנשים מתענגים ונהנים, וזה דבר נפלא ביותר.
אז צריך לנצל את השבתות,
את המועדים, גם את חול המועד,
את זמני התפילה, בתור בינוני, להיטען, צוללת תאונה ממלואה, בוא ניטען, והוא אומר כאן, אדמו״ר הזקן, זה זמנים מרוככים,
זה זמנים שגם ככה הנפש הבהמית אומרת, טוב, אני פה מפנם מקום חבוד, הנפש האלוקית, תפסי פיקוד.
בסדר?
אז לא לפספס.
ואחר התפילה, בהסתכלות עמוכים בגדות הנוספות ברוך הוא, הרי הרע חוזר בניור בחלל השמאלי,
ומתעמת תאווה לתאוות עולם הזה ותענוגיו.
אפילו הבינוני הכי בינוני שיהיה בעולם,
תפוס אותו בתפילת נעילה.
תפילת נעילה.
אצל האשכנזים, או אולי באבינו מלכנו של נעילה, שאצל האשכנזים זה ככה,
נכון, יש שם
זעקות גדולות.
או אצל הספרדים,
כשאומרים את הפסוקים,
קראתי בכל לב, ענני אדוני חוקיך אצורה שבע פעמים.
נכון, אומרים את זה?
קראתי בחולף, ענני אדוני חוקיך אצור.
אומרים או לא?
אומרים, קצת ספרדי.
ואז אתה תיגש לבן אדם הזה שכולו בעיניים מוצאים אותו, תקשיב,
בעל לך פיצה,
אתה רוצה? ככה,
בגינה צהובה, בצל למעלה,
קשרות מודרת וזה, עם עגבניה קצת לשים, להוסיף, תוספות.
הוא לא עונה לך,
אולי הוא לא אוהב חלבי, יוצא סטייק ככה, אדום אדום.
נעשה,
שמע, זה לא... הנפש האלוהית בתפילת נהילה, היא שולטת שלטון גמור.
לא רעבים, לא צמיים, קצת עייפים, אתה כבר לא רעב, אתה כבר לא צמא, אתה לגמרי שם, אין...
אני חייב להגיד לכם, כל שנה
שיוצא יום כיפור,
אני, כאילו, חבל לי לאכול,
נכון?
אתה אומר, יאללה, בוא נמשיך.
בוא נמשיך, כאילו, להיות...
כזה אור.
מה?
כזה... לא, בוא
רבנו תם, אני מדבר להמשיך.
אתה נמצא בכזה מקום שאתה אומר, שמע, לא צריך את ה...
אבל מה, חז״ל הכירו כל מיני חכמולוגים כמוני, ואמרו, אתה במוצאי סוכות,
יום כיפור, צריך לשנות את הסוכה.
אז אתה מתחיל לסחוב, צריך לשתות איזה משהו כזה, תתחיל לסחוב, אז יאללה, כבר.
בסדר, אבל שומרים את הצום בשביל לעשות את הסוכה.
אתה נמצא באיזה מקום, הפעיל הבינוני נמצא באיזה מקום שהוא כל כך דבוק.
בסדר, אבל זה עת רצון, החיים זה לא תפילת נעילה, והחיים זה גם לא חג סוכות, ואחרי סוכות מגיע חשוון,
ובחשוון
מתחילים את החיים האמיתי.
אבל אחרי התפילה בהסתלקות עמוקים דגדלות אינסוף ברוך הוא הרע הרע חוזר ונאור בחלל השמאלי
ומתאבת תאווה לתאוות העולם הזה בתענוגותיו,
רק מפני שלא עולה לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר אינו יכול להוציא תאוותו מכוח אל הפועל להתלבש באברי הגוף
במעשי דיבור ומחשבה ממש, להעמיק מחשבתו בתענוגי עולם הזה,
איך למלות תאוות ליבו,
כי המוח שליט על הלב בתולדתו ובטבע יצירתו,
שכך נוצר האדם בתולדתו,
שכל אדם, זה משפטים חשובים מאוד, יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו,
שלא למלות משאלות ליבו במעשי דיבור ומחשבה ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות ליבו אלא ההפך לגמרי ומפרט לצד הקדושה.
ודכתיב, וראיתי שיש יתרון לחוכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך.
פירוש, טוב רגע נעצור כאן.
אז הגוף מצד עצמו רוצה להתנפל על...
בא השכל, הוא אומר, החביבי תעצור.
תעצור.
ואומר כאן אדמו״ר הזקן כלל מדהים.
מוח שליט על הלב.
הכלל הזה, האמת, הוא חלק.
במקום אחר אדמו״ר הזקן אומר שזה מדבר על חיצוניות.
חיצוניות המוח שליטה על חיצוניות הלב, אבל פנימיות הלב שליטה על פנימיות המוח, בסדר?
זה הוא אומר בשער התקיעות בסידור אדמור הזקן.
אבל פה נדבר רגע מה הכוונה כאן. תראו,
מביאים לבן אדם, הנה יש פה כוס מים, והנה כוס מים.
תביא את הכוס מים רגע, כן, להצגה.
תודה. הנה כוס מים, הוא צמא, עומד לשתות.
עומד לשתות, צמא.
בא לקחת את הכוס, פתאום הוא אומר, מה אתה עושה? אל תיגע, מה קרה?
מקודם היה פה ארס של נחש, שם פה ארס.
זהו, נגמר.
אין תאווה, אין צמא, אין כלום. מה קרה?
מאוד פשוט. השכל אמר לי שהדבר הזה הוא לא טוב,
אז במקום הגוף התיישר.
זה לא שאני עכשיו אומר, יואו, אני מת לאכול את זה, אני מת, אבל אסור.
אין רעב, אין צמא.
הלכה התאווה, ברכה התאווה, נכון?
מביאים לאדם איזה...
אפילו, אתם יודעים מה? אפילו לפעמים זה קורה בדברים יותר פשוטים.
אולי אצלי פחות, אבל יש כאלה באים לאכול איזה, לא יודע מה, מגנום, איזה ארטיק,
מסתכלים,
אה?
יש לך להביא.
עבודה שומאן.
אה.
הליצמנים, הליצמנים, קוראים לזה ליצמן, האדומים האלה.
יש לך ליצמן אחד, שני ליצמנים, הוא שם אותם.
מה זה אומר? האדומים האלה.
לא, אז אתה מסתכל, לא, דווקא סוכר גבוה זה לא טוב, כי הוא מת לאכול את זה, אבל אסור לו.
יש כאלה שאומרים, מסתכלים, רואים שהתאריך פג תוקף.
הם שמעו שבמפעל יש סלמונלה מזה.
ברגע שהם שמעו, נכון? אה, זה לא מזמן היה, נכון? שטראוס עשו ריקול לכל המוצרים שלהם. מה, זה מלא מגנומים, הכל. למה? כי במפעל היה ריקול. עכשיו אתה רואה כזה מגנום יפה, חתיך, מה ריקול, מה יונים, את מי זה מעניין?
אף אחד לא ייקח את זה, זה מגעיל.
אמרתי, שמע, איך, זה לא...
מה קרה? השכל,
השכל מבין משהו, וזה לא שהגוף,
לפעמים הגוף מתאווה למשהו, אבל השכל אומר,
אסור. לדוגמה, אני חושב שבשר וחלב זה ככה. אדם אכל סבודה בשרית, אחרי שלוש שעות, פתאום הוא רואה איזה עוגת גבינה, הוא אומר, וואי,
איזה עוגת גבינה טעימה, נכון? זה לא שהוא אומר, אני אכלתי בשרי, אין לי חיים.
אני מת לאכול עוגת גבינה, אבל מה אעשה אבי שבשמיים גזר עליי?
אז הוא לא אוכל, בסדר גמור. אבל
בסיפור עם הסטלמונלה,
יש כוח לשכל להוציא לך את התאווה, אתה בכלל לא מתהווה לזה,
אתה בכלל לא רוצה את זה.
יצא,
מה יצא החשק?
זו עדות.
מה גדול כוח השכל?
לנהל את עולם התאוות,
לא לבטל אותם,
לא לגרש אותם, לנהל אותם
בצורה מושכלת,
שהם יופנו למקומות הנכונים,
לזמנים הנכונים. וכמובן, ככל שאדם לומד יותר ומפתח את החלק השכלי שלו יותר בחוכמת הקודש,
ככה הוא מפתח לעצמו יותר יכולות
לעקור תאוות מיותרות מליבו ולשלוט עליהן.
בסדר?
ממש ברמות ש...
אם זה לא כשר, אז אני לא רוצה לאכול את זה.
אין לי שום תאווה לזה.
יפה.
אז אם כך, בעיר הקטנה הזאת, התאוות יכולות להידחות
מפני החוכמה שבנפש האלוהית, שבמוח אשר רצונה למשול לבדה בעיר
ולהתלבש בשלוש לבושי הנזכרים לעיל בכל הגוף כולו,
שהם מחשבה, דיבור ומעשה, תרעי קבוצות התורה, כנ״ל.
יפה. אז אם כך,
אם זה ככה,
אז רגע, אז יש פה שאלה. מדובר כאן בחתיכת גיבור.
זה בן אדם
שלומד תורה,
ולומד מצוות, ועבד על עצמו, וכל פעם שהוא נתקל באיזו תאווה,
הוא, למרות שהוא נמשך אליה, הוא מצליח להתגבר עליה, לנהל אותה, ובקצה לפעמים הוא גם מצליח להבריח אותה לגמרי,
אם הוא למד היטב, נכון?
אז למה עוד לקרוא לו צדיק?
למה קוראים לו בינוני?
אומר אדמו״ר הזקן, ואף על פי כן אינו נקרא צדיק כלל,
מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש האלוהית על חושך ושיחות של הקליפה הנדחה ממילא,
אינו אלא בגימל לבושים הנעל,
ולא במהותה ועצמותה,
על מהותה ועצמותה של הקליפה.
כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה בחדל השמאלי לא נדחה כלל במקומו,
בבינוני,
אחר התפילה שאין רשפה שאהבת השם בהתגלות ליבו בחלל הימני, כי אם תוכו רצו פעימה מסותרת שאהבת טבעית שבנפש האלוהית כמו שיכתוב לקמן.
צריך להסביר גם את ה... להבין היטב גם את הדבר הזה, תראו.
אפשר לומר שההבדל המרכזי בין הבינוני לבין הצדיק
זה ברמת, בכלל, קיומה של נפש בהמית עצמאית.
נפש בהמית עצמאית זה כמו שאמרנו נפש בהמית שדואגת לאגו.
אדם אומר אני, אני רוצה.
יש לו איזה רצון
אישי שלו, שהוא הפך הקדושה. עכשיו הוא צריך להתחיל לסייג אותו, לגדר אותו, לעדן אותו וכו'.
אצל הצדיק זה מין ליגה אחרת כזאת. צדיק, הרצון שלו, קוראים לו דבוק ב...
קשה בכלל להגיד שלצדיק יש נפל.
מה?
הוא אמר על הצדיק שהוא בינוני, דבר ראשון. דבר שני, הרבה פעמים הצדיקים מקבלים מתנות. כדי לכתוב לאחרים, אז הם מקבלים את כל התובנות הנדרשות.
כן?
אז...
אה, יכול להיות.
אז בסדר, הוא לא לקראת צדיק כלל, בגלל שיש כאן איזו התמודדות.
הנפש הבהמית מושכת אותו,
הוא צריך להתגבר, הוא צריך להזכיר לעצמו מה עולמה. נכון הגמרא אומרת, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו,
מה יעשה? יזכיר לו יום המיטה.
לא עוזר...
לא, סליחה, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, מה יעשה?
משכרת המדרש. אם לא עוזר,
יזכיר לו יום המיטה. כאילו אדם, העצו שלו מתגבר עליו מפה ומשם. אז הוא צריך כל מיני טקטיקות.
כל מיני עצות.
אצל הצדיק, זה כמו שאמרנו, זה סיפור אחר.
זה עולם אחר לגמרי.
יש לו התלבטויות,
יש לו ניסיונות,
אבל הם באזור אחר.
הם באזור אחר. הם כמה לתת, כמה... כן.
כן.
מה שאתה אומר, מה שכבודו אומר, זה ביאור מעניין.
הוא ודאי יש לו מקום.
אבל לפחות לגבי הצדיק,
אז שהוא מדבר עליו כאן,
הצדיק שהוא מדבר עליו כאן זה מי שהוא צדיק 24 שעות,
שבעה ימים בשבוע, בכל התחומים.
זה הצדיק.
בסדר? יש אנשים כאלה, הם מעטים,
אבל יש אנשים כאלה שהם
בכל דבר, בבין אדם למקום, בבין אדם לחברו,
בתפילה, בתורה, ותחשוב על, אתה יודע, מרדכי אליהו, הרב קוק,
הרב מילוגביץ', הבעל שם טוב, זה הסדרי גודל.
עכשיו לגבינו,
אתה צודק,
כמו שאמרנו מקודם, שישנם חלקים שבהם אנחנו צדיקים. כלומר, שאנחנו לא צריכים להתמודד בהם.
למה?
חלק, זכות אבות.
חלק, כי נולדנו ככה מתוקנים, ובחלקים האלה אנחנו בעצם צדיקים.
אבל אני אומר, אלה החלקים, כאילו, הפחות מעניינים.
חלקים שמעניינים, שבהם מתחוללת ההתקדמות,
מה?
או, יפה. אז זה עוד דבר שאתה אומר, וזה נכון.
אדמור הזקן בעצמו אומר שיש כל מיני מדרגות בבינוני. הבינוני זה מין מנעד כזה שנמצא בין לבין, אבל יש כל מיני מדרגות.
יכול מאוד להיות בהחלט שעבדת פה,
נגיד, יכול להיות שאדם היה כעסן.
והוא עבד על עצמו והוא יותר לא כועס.
זהו, הוא הצליח להתנתק מן הכעס. אז עכשיו לגבי הכעס הגס,
העבה,
עם הוורידים ועם העיניים, זה אחריו.
אבל עכשיו הוא כאן
והוא כבר לא כועס בחוץ, אבל עדיין יש לו כעס בתוך הלב פנימה.
זה עדיין בינוני.
כי הצדיק לא כועס בכלל, לא בלב ולא בחוזר, הוא עדיין בינוני.
ויכול להיות שגם על הכעס, בלב הוא יתגבר,
אבל במקום כעס תתפתח אצלו איזו מוטציה אחרת והוא יהפך לציני במקום זה.
כל עוד אנחנו מתמודדים עם כל מיני דברים שקשורים
לאגו שלנו, אנחנו בטווח הבינוני.
זה נכון שיש כל מיני שלבים בבינוני,
ולא הרי בינוני של היום, כי הרי בינוני הוא כל הזמן עובד, אז אם אדם הוא כל החיים בינוני, אז הוא בוודאי אמורה להתחולל לאיזושהי התקדמות,
בסדר?
אז זה מה שמעניין אותנו.
אמ...
כן.
עכשיו,
עוד עיקרון שהוא אומר כאן לגבי הבינוני,
שהוא חשוב מאוד גם כי אני רוצה לשים מלבלב,
בתוך הבינוני, הוא אומר, תוכו רצוף אהבה מסותרת.
אז תזכרו, זה נורא נורא חשוב.
יש לבינוני נפש בהמית,
אבל בתוכה מה היא רוצה?
להיכנע לנפש האלוקית. זה משל הזונה שלמדנו.
יש לבינוני נפש אלוהית,
ויש בתוכה אהבה להשם יתברך, אבל היא מסותרת.
איך מגלים את האהבה הזאת? הוא ידבר על זה בהמשך.
יש לו סדרת פרקים איך גם הבינוני יכול להגיע למדרגת אהבת השם. הוא נותן כל מיני טכניקות.
התבוננות,
תשומת לב, לשים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותי,
קצת לחטוף קצת כאפות ולבטש את עצמו.
יהיו כל מיני עצות שגם הבנוני יוכל לחשוף את האהבה בלי קיימת.
לא צריך להמציא אש מהעין.
בואו נסיים את הפרק.
כי אם תוכו רצוף אהבה מסותרת שהיא אהבה טבעית שבנפש האלוהית, כמו שיכתוב ביקמון ועזה, יכול להיות שכלו תכסיל הרע בהתגלות בו בחלל השמאלי, להתאוות אהבה לכל מיני גשמיות.
העולם הזה, בין בהיתר בין באיסור חלילה,
כאילו לא התפלל כלל.
אלא שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות איסור בפועל ממש.
חלילה לרק ערעורי עבירה הקשים מהעבירה
יכולים לפעול לעלות למוחו לבלבלו מהתורה והעבודה.
כמאמר חזל ג' עבירות אין אדם לצלול מהם בכל יום, ערעור עבירה ואיום תפילה.
רק לזה מועיל הרשימו במוח הנבירת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני, להתגבר ולשלוט על הרע הזה המתאבד תאווה שלו להיות לו שליטה ממשלה בעיר,
להוציא תאוותו מכוח אל הפועל, להתלבש באיברי הגוף,
ואפילו במוח לבודו לערער ברע, אין לו שליטה ממשלה על לערער חלילה,
לערער חס וחלילה, ברצונו שבמוחו,
שיקבל ברצון חלילה ערעור זה הרע, העולה מאליו מהלב למוח כנל. אלא מיד בעלותו לשנם, דוחו בשתי ידיים, מסיח דעתו מיד,
שנזכר שהוא ערעור רע ולא מקבלו ברצון, אפילו לערער בו ברצון, וכל שכן לעלותו על הדעת, לעשות אותו חלילה,
או אפילו לדבר בו,
כי המערער ברצון נקרא רשע באותה שעה, והבינוני אינו רשע אפילו שעה אחת לעולם.
גם פה אני רוצה רגע עוד שנייה להרחיב ברשותכם.
תשימו לב מה הוא אומר כאן.
יש פה שתי צירים.
ציר אחד של איסור.
הבינוני יכול לחשוב על איסור.
אך כמה הייתי רוצה עכשיו לאכול את הדבר הזה.
או כמה הייתי רוצה עכשיו, בעיקר נגיד בענייני עריות, זה יכול להיות, כן, מה שאומרים, שמירת העיניים, כן, יש כל הזמן התמודדות.
אבל הבינוני,
א',
הוא מודע לזה שהוא בינוני ולכן הוא נזהר.
הוא נזהר.
הוא מקפיד מאוד על הלכות איחוד.
אתם יודעים,
אם אני יכול לתת עצה טובה לכל אחד מעם ישראל, בכלל בלי קשר לדתי או לא דתי,
הייתי אומר לו, תשמור מכל משמר על הלכות איחוד.
ובזה ייחסכו לך המון המון בעיות בחיים.
אם אדם שומר על הלכות איחוד, כלומר הוא לא מתייחד עם אישה שאיננה אשתו
במקום סגור ורק כזה, לא מתייחד,
אז תקלות כבר לא יהיו.
לא יהיו.
נכון? עדיין צריך לזה, אבל תקלות לא יהיו, אבל אנשים מרשים לעצמם יתייחד.
ויגידו, כלום, לא יקרה כלום, ויצר עריות זה יצר עריות,
אפשר אש בנאורות ולא מהווה, ואז מזה קוראים כל מיני נפילות ותקלות וכולי.
אז הבניוני מודע לזה,
ולכן הוא שומר על הלכות איחוד,
ולכן הוא שומר על העיניים וכל זה, וכשמגיע לו אירוע עבירה, אז הוא
ודאי לא יעשה אותו בפועל,
וגם אם ידחה אותו, הוא שם לעצמו סינון בטלפון,
וסינון על המחשב וכל מה שצריך כדי שלא יקרה לו,
לא יקרה לו תקלות. הוא לא עף על עצמו ואומר לי זה לא יקרה.
לך זה יכול לקרות.
אם זה קרה ליוחנן כהן גדול אחרי 80 שנה שנייה צדוקי,
ואם זה קרה לרבי עקיבא ולרבי עמרם חסידה ולעוד דוגמאות שהגמרא מביאה בסוף קידוש עם כל מיני אמוראים ותנאים שבכוונה ניסו אותם וכמעט יכשלו בארץ, זה יכול לקרות לכל אחד.
אז אדם צריך להיות צנוע ולהתנהג בצניעות ולהגיד, אני לא מלאך ואני לא טוב מאבותיי ואבות אבותיי, ואני צריך לשמור על ההלכה, זה הכול.
מהי ההלכה? מאוד פשוט, איחוד,
נקודה סוף. לא מתייחדים עם אישה שהיא לא אשתך,
ואז אתה פותר את כל הבעיות שבעולם. זו הלכה אחת
שפותרת מיליון בעיות.
ולא אדם יעוף על עצמו ויגיד, אני צדיק ואני יכול וזה. אל תעשה את זה.
בסדר? זה ברור?
יפה.
אבל הוא מדבר פה על עוד משהו.
הוא מדבר פה גם על תאוות היתר.
גם זה לא בסדר.
זה מותר, מה הבעיה? כן, אבל זה תאוות היתר.
וזה מפריד אותך.
אם אדם אומר, הכיוון של החיים שלי זה לעשות רצון השם יתברך, זה דבר אחד.
אם אדם אומר, הכיוון של החיים שלי זה למלא את רצוני,
זה דבר אחר. אז נכון שאני מלא את רצוני בדברים שהם מותרים.
הבשר הוא כשר,
כן, אבל מה שמעניין אותו,
זה ביטנו.
זה נכון בעוד תחומים.
גם בתחום היחסי אישות.
הגמרא כבר אומרת,
הגמרא אומרת,
נגיד את זה בצורה ככה,
הגמרא אומרת, כל המסיא ביתו לעם הארץ,
כאילו נתנה לפני הארי.
מה ארי
דורס ומכה,
ככה מארץ מכה ובועל, נדמה לי. מה ארי דורס ואוכל, ככה מארץ מכה ובועל. זה ה... מה הכוונה?
הגמרא אומרת,
זה אשתו, מה אתה רוצה? אשתו.
התחתנו קראת משהו בישראל.
חנא מקווה, היא טהורה, הכל בסדר, זה בצניעות, בחדרי חדרים, לא בהגנות בפרדסים.
כן, כן, אבל במה אתה עסוק?
אם אדם עסוק במה...
בקיום המצווה. ומה זה קיום המצווה?
לשימח את אשתו.
אתה חושב עליה, לא על עצמך.
ואתה זה, והכל בעדינות וברגישות. מצוין, זה קדושה.
אבל למה הארץ, על מי הוא חושב?
תלוי על עצמו.
אכפת לו אם היא עייפה, לא עייפה, מתאים לה, לא מתאים לה,
אם איזה, זה מעניין, היא פה, פחוש ככה.
זה גס,
זה תאווה, ובזה הוא נכשל, הוא רשע.
לפי הקריטריונים, לפי הקריטריונים של השולחן ערוך,
בסדר, מה אתה רוצה, הכל בסדר, סימן טבעי על כל הסעיפים הרלוונטיים.
לפי הטניה, הוא רשע באותו רגע, כי הוא נכנע לתאוות היתר שלוקחת אותו לעצמו.
בלי לשים לב.
בתחום מאוד מאוד רגיש, זה תחום סופר רגיש, בסדר, זה תחום מאוד מאוד רגיש שבו...
כן.
אבל הוא לא, הוא היה תקוע בעצמו.
לבן ברשות התורה זה יותר על הקטע של הכמויות.
שהוא אוכל הרבה, וזה, וגם שטוף אחרי האריות בהיתר.
פה אפילו אם אין כאן ריבוי כמויות, אבל סתם מעמד הנפש שלו במקום להיות עסוק
בזולת,
כן, זה לא חדילה גילוי אריות, אני אומר שזה בתחום האריות, בתחום המשיכה המינית.
בסדר? במקום להיות עסוק בזולת ולהיות רגיש ולהיות איזה שהוא, הוא עסוק בעצמו.
מי זה עצמו? אגו. נעים לי, טוב לי, בא לי, אז הוא.
אני אגיד לכם, נסיים פה באיזה וורט נפלא,
שבסוף של מי הבאים האלה, תכלס? שלי? אני יכול לשתות עוד פעם? שלך? בטח. לא, אבל... לא.
אה, זה הרב דיגוון, עוד יותר טוב.
סליחה, אין לי. כתחילה, עכשיו אני שותה את זה, מה קרה לך?
השארתי פה לכולכם, חבר'ה, תשתו מה...
אולי תדבקו, אולי זה מדבק, ונתחיל כולנו לחייך כל הזמן ככה.
אתם יודעים שבירושלמי כתוב שכשהיה חתן מתחתן,
היו שואלים אותו מצא או מוצא?
וראיתי ספר נפלא שבוע,
איפה שאני מתפלל, בבית המדרש בעל שם טוב,
ספר בישורון מלך, כל מיני מנהגים של חסידויות,
של חסידים לגבי חתן וכלה.
אז ראיתי שהיה מנהג,
שנהגו לחטוף לחתן, בשבת חתן, לחטוף לו את המויצי.
לחטוף לו את הזה, למה?
שיהיה מצה ולא מוצא, מויצה, כאילו, לחטוף לו את ה... כל מיני.
אז
מה זה השפת קוד הזאתי?
מצה אישה מצה, טוב,
מוצא, מוצא אני מוות האישה. אז שואלים את החתן, תגיד, מצה או מוצא?
אשתך מצה או זה, או שנפלת בפח ויש לך איזה מויצי כזה ואתה...
ההסבר הוא אחר לגמרי.
זה לא שאלה לחתן, זה הדרכה, הדרכת חתנים.
זה לא שאלה.
אומרים לו, תקשיב.
מצא או מוצא?
אם אתה מצא, כלומר, מצא אישה,
אם אתה מחפש למצוא את אשתך,
מה יהיה טוב לה?
מה יהיה נעים לה?
אם אתה יוצא מעצמך ומוצא את הזולת,
אז יהיה לכם טוב מאוד.
אבל אם זה מוצא, אני?
לפני החתונה הייתי אני.
אחרי החתונה אני עוד יותר אני,
ויש לידי מישהי שצריכה כל הזמן לספק את העני שלי,
זה מר ממוות.
כן? זה מה שאומרים לו, זו לא שאלה, זו הדרכה.
האם אתה התעלת למדרגת מצע,
אתה מצליח לצאת מעצמך ולנשוא את אשתך ואת רצונותיה ואת זה, ולשמח אותה, ואז יהיה לכם טוב,
או שאתה מוצא עני, הייתי עני, ואני מוצא עני, והיא לא מבינה אותי, ומגיע לי, וזה, וזה, וזה, ואז זה מר ממוות.
זה בדיוק הציר של הבינוני. איפה אתה נמצא, אדון בינוני?
האם אתה מצליח לצאת או ממשיך להיות תקוע בעצמך?
לא רק בתאוות איסור, בתאוות איסור הרבה יותר קל.
כי לא נעים,
כי הסביבה, לא מפחדים מעונש,
לקבל עונש בשמיים, בארץ, כאילו יש הרבה סנקציות על מי שעושה ענייני איסור. בסדר? גם הרגלים וכולי, אבל תאוות היתר, הסנקציות לא קיימות, זה מותר.
נו, אז מה אם זה מותר?
אבל מה התנועה הנפשית?
האם התנועה היא תנועה של לקיחה או נתינה? האם אתה עסוק בעצמך לפטן את עצמך וליהנות את עצמך וכו'? או שאתה עסוק בלצאת מעצמך, זו תאוות היתר.
אבל,
אבל היא נופלת בתוך הסיפור הזה של הבינוני.
בואו נסיים את הפרק, רק וכן בדברים שבין אדם לחברו.
מיד שאוהו לו מהלב למוח איזו טינה ושנאה חלילה, או איזה קנאה או כעס או קפידה ודומהן,
אינו מקבלן כאן במוחו וברצונו, ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבליבו לעשות ההפך,
ממש להתנהג עם חברו, עושה אית קאפיה במידת חסד וחיבה יתרה, מודעת לו, לסבול ממנו עד הקצה האחרון ולא לכעוס חלילה וגם לא לשלם לו כפועלו, אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות,
כמו שכתוב בזוהר, ללמוד מיוסף אימך. אז בעזרת השם בשבוע הבא טיפה רק נסיים את הפרק, נרחיב את המשפטים האחרונים ונתקדם לפרק הבא, שבת שלום ומבורך, שבת שירה, שבת.
