טוב, רבותיי, אנחנו, יש לנו את הזכות הכי גדולה בעולם ללמוד ביחד תורה.
תעלם תורה.
ואנחנו לומדים פה מדרשי אגדות חז״ל. המדרש שלפנינו,
מעבר לזה שהוא עוסק בשידוכים,
ובפרשת ויצא עסקנו בשידוכים,
ואומרים, מה אומרים?
שבאמת כל אדם מתחתן עם רחל ומגלה בסוף שיש לו בבית גם לאה.
ולא רק, וגם אישה מתחתנת
עם בעלה, והיא מגלה בסוף שיש בתוכה איזה זיפה או בלהה.
כלומר, בעצם מה שהאמירה באה להגיד זה שחיי נישואין יש בהם צד,
לא חיי נישואין, היכרות בין איש לאישה,
יש בהם צד גלוי,
גלוי,
מיגלה, על פי מיגלה, הוא חשוב.
הרב קוק אומר שזו הסיבה שתמיד יעקב מקדים את רחל ללאה,
נכון? ביקרא לרחל וללאה, למרות שאלה התחתנה לפני כן, כי תמיד הצד הגלוי יותר חשוב.
ולא רק שיעקב מקדים את רחל ללאה, אלא גם זקני בית לחם
בתקופת בועז, ובית לחם זה עיר באיזה שבט?
איזה שבט?
יהודה, מנחם, יהודה.
אז לכאורה יהודה הוא הבן של לאה,
אז הם צריכים להגיד, להקדים את לאה. הם אומרים לבועז,
ייתן השם את האישה הבעל ביתך כרחל וכלאה. גם הם מקדימים את רחל.
כי באמת, אדם לא יתחתן ויגיד, טוב, יהיה בסדר, אני יודע מה, הכל יסתדר. צריך להתחתן, להכיר אישה, שזה יהיה
מסודר ומתיישב על הלב.
והגיוני, קשר הגיוני, בסדר? קשר הגיוני שיש לו זה.
אבל צריך לדעת, אחרי כל הדברים האלה, שהחלק הגלוי בקשר הוא חלק.
ואחרי זה יש חלקים פנימיים, סמויים,
מיוחדים מאוד, שהם פלא, שהם סוד.
בסדר? אז כל אדם בעצם,
פרצוף רחל זה הפרצוף הגלוי, אתם מכירים?
תיקון פרצוף רחל זה לתקן את ארץ ישראל.
זה פרצוף רחל, ופרצוף לאט זה הפרצוף הפנימי, הסמוי.
אז כל אדם מתחתן עם רחל ומגלה בבוקר שהיא לאה,
שיש בזה צדדים של...
נכון?
טוב.
אז עוסקים הרבה בשילוחים בפרשות האלו,
וגם המדרש הזה שלפנינו מופיע גם בפרשת צו וגם בפרשת ויצא.
וזה מדרש בעיניי ממש מכונן,
שיש בו המון המון תובנות עמוקות ביותר, כדרכם של חז״ל הקדושיים,
שהיה להם חוכמה אינסופית,
חוכמת חיים אינסופית וכן על זה הדרך.
אז יש פה לדעתי תובנות מאוד מאוד משמעותיות לזוגיות,
על פי תורה,
ואותים לכם, מעניין אתכם?
כן?
זה העיקר, זה מה שחשוב. טוב.
רבי לוי פתח
כי אלוהים שופט.
מטרוניתה, מטרוניתה זה אצילה כזאת, היא נסיכה,
שאלה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו,
בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו?
כן?
מה זה אמר לה? שישה ימים.
נכתיב
כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ.
אמרה לו מועטה שעה, עד עכשיו מה הוא יושב ועושה?
אמר לה מזווק זיווגים.
אשתו של פלוני לפלוני,
בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני.
אני רוצה שתשימו לב שכתוב כאן
מזווק זיווגים,
והביטוי זיווגים פה הוא הרבה יותר רחב מאשר שידוך.
בסדר?
זיווגים זה חיבורים.
חיבורים.
וזו אמירה מאוד משמעותית.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים והכין בו כל מה שצריך.
הכל נמצא.
עכשיו, מה צריך לעשות?
מה?
לחבר את זה לזה.
זה נמצא. מה שהוא צריך נמצא פה.
תחברו ביניהם.
היה לי פעם איזה חלום,
אמרתי, אם אני לא הייתי רב, הייתי פותח משרד לשידוכים.
אבל לא רק שידוכים של איש ואישה.
לחבר מישהו לעבודה שהוא צריך.
זו חתיכת חסד, נכון?
למצוא למישהו עבודה, אבל ככה בקלאסה,
שבדיוק מתאימה לו.
ומקום מגורים, שפלוני זה,
חיבורים כאלה שמביאים ברכה.
אתה מחבר את זה לזה, תענוג,
תענוג, נכון? זה מה שהקדוש ברוך הוא עושה, חבר חיבורים.
לפעמים אתה פוגש איזה חבר, לא יודע, חבר טוב, התחברת למישהו,
מביא לך תובנות טובות, מביא לך...
נכון? הכל נמצא, ככה שפת האמת אומר.
שפת האמת אומר,
שפת האמת נפלאה בעיניי.
אנחנו רואים בברכת המזון, הזן את העולם כולו, בטובו, בחן, בחסד וברחמים.
אז השפת אמת אומרת, מה זה חסד? אני מבין. הקדוש ברוך הוא נותן לנו בחסד, אוכל, מעולה. מה זה רחמים? גם.
המזון מתעכל בגוף בצורה מעודנת. מה זה בחן?
מה שהיה חן על אוכל
או על מזון?
השפת אמת אומרת ככה. החן הוא שהקדוש ברוך הוא מוריד כל יום את כל השפע לעולם.
מוריד כל יום קובץ עם כל השפע.
אבל מה שאני צריך נמצא אצל אליהו,
מה שליהו צריך נמצא אצל עוז, מה שליהו צריך נמצא אצל לירון, מה שלירון, ככה.
ואז אנחנו נותנים אחד לשני, וזה יפה.
זה יפה.
הנתינה ההדדית הזאת, לכאורה,
למה לא להוריד את מה שאני... תוריד את זה, מה שהוא צריך, שיקבל את זה אצלו. לא.
הוא, מה שהוא צריך, נמצא אצלו. אז הוא מבקש ממנו.
ואז יש איזה יופי.
השפת אמת אומרת שזה מזה ייקחו וזה לזה יצטרכו.
ככה זה לשון השפת אמת, שיש איזה מין...
בסדר?
אז זה יפה.
בחיבורים.
באמת,
סיפרתי לכם שאתמול איזה חבר טוב לקח אותי ואת אשתי, הלכנו לסיור ברכבת הקלה שבונים בתל אביב.
הייתה אמורה להיפתח כבר, אבל היא מתעכבת בגלל כל מיני דברים.
אחת הסיבות שבגלל שהיא מתעכבת זה בגלל שזה פרויקט כל כך גדול,
ששום חברה בארץ לא יכולה לעשות אותו לבד. צריך כמה חברות שיעשו את זה.
אז חברה אחת חפרה מפה עד פה, חברה שנייה חפרה מפה עד פה.
עכשיו, בחיבורים בין החברות,
אתה יודע, יש לך איזה מילימטר פער במדרגה של פה למדרגה של שם, זה תוקע את העסק.
ויש לך, התוכנה של ההוא לא מדברת עם התוכנה של ההוא, אז יש שם עכשיו,
העיכובים עכשיו זה בגלל שאין סינרגיה מושלמת בין הנקודות החיבור. אז עכשיו עובדים לחבר את זה ועשו את מה שצריך.
אז חיבורים זה דבר גדול מאוד, בסדר?
ברור שמבין כל החיבורים,
החיבור הכי מופלא מכולם זה חיבור בין איש לאישה.
טוב,
אמרה לו,
אמר לה, מזווק זיווגים,
אשתו של פלוני לפלוני,
ביתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, היו עסקאות,
איזה עסקה תהיה.
אמרה לו, זהו? עד ההוא? זה הכל? אף אני יכולה לעשות כן, מה הבעיה? מזווק זיווגים?
כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזף גם בשעה אחת.
אמר לה, אם קלה היא בעינייך,
קשה היא
לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף.
זה המקור של הביטוי שאנחנו מכירים,
קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. נכון?
איך אתם מפרשים את הביטוי הזה? נכון.
וואלה, זו הערה נכונה.
מה קשה? הקדוש ברוך הוא קשה לו.
נכון, קשה.
אבל בדרך כלל אומרים קשה זיווגו של אדם, למי זה קשה? הקדוש ברוך הוא לא קשה לו כלום.
אז מה צריך להגיד? מה?
קשה לאדם, לכאורה.
אבל למה כקריעת ים סוף?
מה הדימוי?
יש פה איזה דימוי כלשהו.
לא חשבנו איך זה יגיע אלינו זה יגיע לדרך שלא... אליהו אומר זה משהו לא טבעי
כמו קרית ים סוף.
אז למה לא כמו לא יודע מה, יש הרבה ניסים בתורה.
אז תזכור את מה שאתה אומר.
כל פנים זה קשה.
הניחה והלך לו.
מה עשתה? עשתה להוכיח לו שהוא טועה.
שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותם שורות שורות.
אמרה להם פלוני יישא פלונית, פלוני לפלונית וזיווגן בלילה אחד.
אתה מתחתן איתה, אתה מתחתן איתה, אז אתה לא, הנה, בבקשה.
אלף זוגות בלילה, מה שנקרא, ביום.
זה, איך קוראים לאתר הזה, שליש גן עדן, שליש גיהנום היא קיבלה, אני יודע מה.
מי זה מי שחרר את זה?
מה? מי זה מי שחרר את זה? המטרוניתה הזאתי.
מטרוניתה.
יש לי חבר שהורם בישיבה תיכונית, והמומחיות שלו זה לפרק זוגות.
מי שיש לו חברה, הוא משכנע אותו שזה לא כדאי לו.
אז בפורים, וכאילו, נושלת,
שליש גהנום, לא שליש גהנום, שליש גהנום.
בסדר, זה ברור?
המטרונית הזאתי.
לצפרא אטיאן לגבה. בבוקר הם הגיעו אליה העבדים.
דין מוחו פציעה ודין עינו שמותה ודין אצילי פריך ודין ארכובי חבירה. כלומר, העבדים הגיעו, ההוא עם המוח שלו שבור,
ההוא עם העין שלו מנופחת,
ההוא עם הרגליים שורות. שימו לב, שימו לב מי חטף פה את המכות.
בסדר?
גברים מוכים, אנחנו נתייחס לזה בהמשך, למה זה ככה?
דין אמר לי נבעיה לדין, ודין אמר לי נבעיה לדין. אני לא רוצה, אחד אמר, אני לא רוצה לחיות איתה, והיא לא רוצה לחיות איתו.
קיצור, כישלון טוטלי, הכל קרס, כן?
הנצרי קרס.
מיד שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפת, אמרה לו, רבי,
אמתי תורתכם, נאה ומשובחתי.
יפה אמרת כל מה שאמרת.
אמרת אבל ככה, אמרתי לך,
אם קלה היא בעינייך,
רשאי לפני הקדוש ברוך הוא כקריאת ים סוף,
שנאמר אלוהים מושיב יחידים ביתה,
מוציא אסירים בכושרות.
הפסוק הזה מדבר גם על יציאת מצרים,
שהוא הוציא אותנו,
הוציא אסירים שהיו בכושרות,
כושרות משמע כמו כבלים,
אבל גם על יציאת מצרים הפרטית של כל אחד,
ואז הוא דורש את המילה המיוחדת אותי כושרות. מה זה כושרות?
בכי ושירות.
מילה מיוחדת,
שהיא כוללת בתוכה גם את האפשרות לבכות וגם את האפשרות לשיר.
בכי ושירות.
דבע אמר שירה, דלא באה ברכה. אם אתה רוצה, אתה יכול לשיר. אם אתה רוצה, אתה יכול לבכות. זאת אומרת, זו סיטואציה מורכבת שיש בה גם קצת של בכי וגם קצת של שירה.
ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מזפגם על כורחם שלא בטובתם. זה הסיפור.
ואנחנו צריכים לנסות להבין אל נכון את הסיפור הזה. יש כאן בעצם מחלוקת הפוסקי, מה שנקרא, מחלוקת בין המטרונית לבין רבי,
רבי, מי זה? רבי אבא? רבי יוסי. רבי יוסי ברכה לאהבתא.
אני רוצה להבין את המחלוקת אותי ואני רוצה להבין מה יש כאן.
מה חשבה המטרונית?
הרב, ודאי יש לה איזה מחשבה, נכון?
אני אגיד לכם מה היא חשבה.
המטרונית אומרת ככה, בסוף,
ברמה הכי פרקטית,
יותר נוח להיות נשוי.
נקודה כלכלית, בסדר? נגיד בן אדם רווק גר בדירה.
כמה עוד אין לו שכירות?
עולה כמה שעולה.
ארנונה כמה שעולה.
ועד בית כמה שעולה.
הוא צריך לרעד את הבית, כי הוא גר שם,
נכון? הוא צריך שיהיה מקרר, צריך שיהיה תנוע, הכל כאילו זה.
אותו דבר,
אין פה תוספת עלויות,
אבל עוד מישהי מצטרפת, עוד משכורת, במקום משכורת אחת, שתי משכורות,
אותה דירה,
אותו מקרר, אותו תנוע, אותו ועד בית, אותו ארנונה, אותו הכול.
קצת יותר מים וחשמל, זה הכול, אבל כלומר, מה?
חכה.
בואו נדבר רגע על זוג, בסדר? בואו נדבר רגע על זוג נשוי. בסדר, זה רק זוג.
להתחתן, זה פשוט.
ויש מי שיחכה בבית שהטכנאי מגיע כדי לתקן את הזה, ויש מי שיקפיץ רגע מהמכולת.
זה פשוט יותר נוח לחיות בזוג.
אז אומרת המטרונית,
בסדר, כאילו, הסיבה הפרקטית היא מספיקה כדי להתחתן.
מה כזה מסובך?
יגידו לך, תקשיב, אתה רוצה
עשרת אלפים שקל
כל חודש נוסף?
כן. נו, זהו, נגמר הסיפור.
באמת, הרבה לא יודעים, אני כמובן לא מביע שום עמדה,
חדילה, שום שיפוט וכל זה,
יש כאלה שמתגרשים, וזה בסדר גמור, זה זה שלהם. אבל צריך לדעת שזוג שמתגרש, מעבר לכל הצער בגירושין, גם באופן מיידי חווה ירידה ברמת החיים.
במקום.
כי המשכורות הן אותן משכורות, אף אחד לא מקבל יותר כסף כי הוא יתגרש.
ועכשיו במקום לגור בבית אחד צריך
לזכור בית ולזכור בית, ועם חדרים ועם חדרים. זה הכול, כי פשוט, במקום שתהיה מערכת אחת,
הקמת שתי מערכות.
פשוט עולה יותר.
נכון?
אז אומרת המטרונית,
זו סיבה מספיקה, כדי שאנשים ירצו ללכות ביחד.
זהו, כאילו, כמובן,
אני מניח שהיא לקחה בחשבון שלא כל האלף יהיו דרמות.
בטח, במחרת, תהיה לי 200 שיישברו וזה, לא מתאים, יש לו,
אה, אני לא יודע מה הוא... אבל באופן כללי זה מספיק.
זו התפיסה.
נישואין כדבר פרקטי.
כדבר יעיל, פרקטי.
שיש בזה מימד של צדק, לכאורה.
אבל זה לא עובד.
זה לא עובד, וזה מאוד מעניין מאיזה כיוון זה לא עובד.
מתברר שבני אדם זה לא בהמות.
אתה לא יכול לשים בני אדם במרחב אחד ולצפות שלא תיווצר אינטראקציה,
שלא תיווצר ציפייה לקשר נפשי,
לקשר עמוק. זה פשוט לא עובד.
זה לא עובד.
זאת אומרת, זה יכול לעבוד אצל בעלי חיים,
זה יכול לעבוד אצל... זה יכול לעבוד, הפרקטיות הזאת.
אבל בין בני אדם זה לא עובד.
יש,
כשבני אדם מתכנסים למקום אחד,
וואלה, אפילו לאוטובוס,
בסדר, גם כשאתה נוסע באוטובוס,
כשאתה אומר, בכל אופן, אפילו באוטובוס יש ציפייה סמויה שיהיה איזושהי אינטראקציה נעימה,
סבירה, שאנשים לא ידברו ברמב״ם,
אבל ודאי שמתכנסים לאיזה מקום אחד, לחדר, ודאי איזה זוג שהוא גר באוטובוס.
זאת אומרת, אנחנו רק בשביל הפרקטיקה פה,
רק בשביל שיהיה לנו מה לאכול.
בני אדם, הרמב״ם אומר, זה יצור חברתי. הם מחפשים חברה.
הם מחפשים קרבה.
ומבין שניהם
יש הבדל
בין האיש לבין האישה.
ההבדל הזה הוא הבדל עמוק.
בבריאת האדם,
אז האדם נברא למציאות של בדידות. כלומר, קודם כל היה רק אדם, נכון?
והוא גם חווה את הבדידות.
הוא מנסה לייצר אינטראקציה עם כל... נכון?
כל אשר יביא לו, כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שמו זה שמו וכן הלאה זה הדרך.
אבל בבסיס הבדידות היא מציאות מוכרת לצד הזכרי של המציאות.
לעומת זאת האישה היא נבראה למה?
היא נבראה לקשר.
היא מראש נבראה על מנת ליצור קשר.
אז לכן מי שמשמיע את קול הזעקה, הלו אין פה קשר, מה זה הדבר הזה?
ועד כדי כאילו סוג של כמו אלימות, דבר!
זה הצד הנקבי.
בקשר.
בסדר? זה כאילו ה...
באמת הרצף האוטיסטי
מאוטיזם
תפקוד נמוך ועד אספרגר,
80% זה גברים, זה בנים.
זה ה...
ואז כאילו בגדול הטענה היא שכל גבר הוא קצת אוטיסט.
כלומר, נכון, אין שום בעיה, בית, בלאגן,
הילדים, כלים וזה. הוא עכשיו יושב, קורא עיתון.
קורא עיתון עכשיו ככה.
היו, אתה לא רואה מה קורה כאן?
אה, עשיתי, כן, הוא עכשיו
מסוגל להתנתק,
לא מפריע לי כלום, נכון?
או גם יוצאים מהבית, ואני אומר, יאללה בוא יוצאים.
יש לי תל אביב, מה יוצאים? רגע, יוצאים, מה יוצאים, שנייה, צריך לקחת את זה, את זה, רגע, תדאג, שנייה, לא, עכשיו אני יוצא.
אז יש כאן איזה,
אגב, גם עיוורון צבעים,
גם עיוורון צבעים זה מחלה גברית.
80% מהעיוורי צבעים זה בנים.
אז גם זה, כאילו,
חוסר היכולת לראות גוונים במציאות, להבחיל בניואנסים,
כן, כל דבר שהוא.
אז הזעקה נשמעת כאן ממי?
מהצד הנשי.
אבל העיקר האמירה כאן היא, אתה לא יכול לצפות לשים בני אדם בחדר אחד, להגיד להם, אתם אחד של השני,
ולהגיד להם, ותסתפקו ברובד הפרקטי. זה פשוט לא עובד.
זה פשוט לא עובד.
זה נכון גם,
ברמת המקרו, תראו, אנחנו חיים באמת במאה ה-21,
יש לנו את התענוג הגדול לנתח רטרואקטיבית
את הניסויים האנושיים הגדולים בהיסטוריה.
ואחד הניסויים הגדולים הגדולים בהיסטוריה היה הקומוניזם. זה ניסוי בבני אדם.
המחיר שלו היה 70 מיליון הרוגים כנראה. זה פחות או יותר היה המחיר של הניסוי הזה.
הוא נמשך כ-70 שנה.
יש לנו ממנו המון המון ידע, כן?
מה עומד בבסיס הקומוניזם?
מה עומד?
מה?
עומדת תפיסה שאומרת ככה
הדבר שמבדיל בין בני אדם ויוצר את כל התסכולים, ולכן בני אדם הולכים לדת ומחפשים משמעות בכל מיני דברים, בדתות, זה הבדלי מעמד כלכלי.
אם נבטל את הבדלי המעמד הכלכלי ולכולם יהיה הכל,
הכל יהיה של כולם,
ממילא לא צריך לא דת ולא צריך זה, זה מה שם.
ולכן הקומוניזם, בטרור, באלימות,
לקח את הרכוש לכולם, הלאים את הכל,
חילק לכולם כאילו בשווה, כמובן שגם שם הייתה שחיתות והקרובים לקחו הרבה יותר לעצמם,
ואסר,
אסר בצורה מוחלטת על כל התארגנות דתית.
לא רק יהודית,
גם נוצרית.
רק הנוצרים לא מסרו את הנפש, אני זוכר לדבר הזה,
והיהודים חייבים למסור את הנפש.
בסדר? אז היו אסר.
מה קרה כשרוסיה נפלה?
באוקראינה וברוסיה יש היום פריחה עצומה של בניית כנסיות.
באוקראינה עכשיו במיוחד ספציפית קראתי על זה, עצומה.
בונים, כנסיות, פריחה דתית.
אתה לא יכול לקחת לאנשים את המשמעות.
הדת
נותנת לאנשים את הסיפור, את המשמעות. מה אתה, אני דואג לך,
יהיה לך מה שאתה צריך, אוכל, דואג לך לפרקטיקה. אתה לא יכול לקחת לעולם את הסיפור.
אנחנו לא בהמות, אנחנו לא פרות שרק תן לנו כל היום לאכול מספור ואנחנו מסודרות בחיים. לא!
אדם מחפש משמעות, מחפש תוכן.
אפילו ברמת המקרו זה נכון, בוודאי ברמת המיקרו.
אתה לא יכול לצפות לשים שני אנשים באותו בית ולהגיד להם, חבר'ה, תסתדרו, רמה הפרקטית. אין מה לדבר, אין מה לפתח רגש. בני אדם,
צלם אלוהים שבאדם,
שיצר את האדם בצלמו, בצלם דמות הבניות, צלם אלוהים שבאדם.
האינטראקציה שהוא יכול ליצור עם הסיבה שלו, היכולת שלו לחשוב, לשאול, להיות קשור, זה צלם אלוהים, זה לא עובד.
וכאן מדובר על עבדים גויים, לכאורה, בסדר?
זה הסיפור.
אז הכישלון הוא טוטאלי בהקשר הזה.
טוב,
עכשיו בואו ננסה להבין את התפיסה של רבי יוסי בר-חלפתא,
נכון?
היא שאלה אותו,
מה הקדוש ברוך הוא, כמה זמן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
על השישה ימים, ומה הוא עושה מכאן ואילך?
מה הוא עושה?
מזווק זיווגים.
מכאן ואילך זה בעצם, איזה יום זה בבריאה?
לא.
איזה יום מגיע אחרי יום השישי?
שבי.
כלומר, כל מה שכתוב כאן זה בעצם המשך של היום השביעי.
יוצא שמה שהקדוש ברוך הוא עושה
זה דואג שהיום השביעי יימשך על פני כל הבריאה. במה עסוק היום השביעי?
היום השביעי עסוק במערכות יחסים.
הרי ביום השביעי אנחנו עסוקים ב...
אנחנו לא מייצרים,
לא עושים מלאכה,
ויצרנות היא הרבה פעמים מלאכה של אדם לבד.
אדם לבד עובד על המחרטה, על הכרסמת, על המסור,
על ה... בשדה הוא חורש.
אין את הדבר הזה.
וזה יום של המון המון מערכות יחסים.
הולכים לבית כנסת,
פוגשים את הקהילה,
שמחים, יש למישהו שמחה, הוא יציין אותה בשבת,
יושבים במשפחה, כולם נפגשים, כולם מגיעים, נכון, עכשיו אצלנו, ברוך השם, עדינים גדולים, אז במשך כל ימות השבוע, כל אחד בפינה שלו, ההוא בצבא, ההוא בשירות לאומי, ההוא עכשיו,
שבת, כולם,
פתאום כולם מגיעים, נפגשים, מדברים, מה היה, המשפחה מגיעה,
נכון, יום של מערכות יחסים.
אז הוא אומר לך, תקשיב, הקב' הוא עוסק
במערכות יחסים.
בלחבר את בני האדם, שיהיה ביניהם מערכות יחסים.
בצלם אלוהים, בהמשך היום השביעי.
אז זה בין האדם למשפחתו,
בין האדם לקהילה שלו, בין הקהילה לעם, לדורות.
אנחנו קוראים פרשת שבוע,
אנחנו עוסקים במערכות יחסים, בינינו לבין יעקב.
אנחנו נזכרים בשורש שלנו.
אז זה מה שעושה הקב' ברוך הוא.
עכשיו בואו ננסה להבין, בסוף יש מערכות יחסים מעגלים, מעגלים, מעגלים. המערכות היחסים הכי
הכי מהודקות זה בין איש לאשתו. זה הגרעין האטומי.
בואו ננסה להבין מה הבעיה.
מה פשר הביטוי הזה,
קשה זיווגו של אדם כקרית ים סוף.
אז כשהגבוננתי בדבר הזה, אז עלה לי הפירוש הבא.
תראו, יש פה איזה משהו קצת פרדוקסלי.
נולד תינוק.
טוב, תינוק בעגלה, אז הוא... מטפלים בו מאה אחוז, נכון. מחליפים לו, מאכילים אותו, הוא לא יודע.
ואז הוא גדל, התחיל ללכת, התחיל... איזה משפט,
תינוק, ילד שומע כמו פזמון חוזר,
כל הכבוד, הצלחת לבד.
מי גדול של אימא?
מי בוגר? מי יודע כבר לשים סנדלים לבד? איזה יופי, תראו את זה, הוא הולך לבד, כל הכבוד, הוא שם סנדלים.
מי התלבש היום פעם ראשונה לבד?
מי שם כפתור, הצליח לכפתר פעם ראשונה, נכון?
לבד, לבד. כאילו, המטרה היא, משדרים לילד, תקשיב, המטרה היא שתצליח לבד.
שלא תצטרך את כל העזרה והסיוע והתמיכה, אלא תאכל לבד.
הוא למד לבד למבחן והצליח לבד, בפתקים האלה התלבשה, נכון? תמיד הלגודים, יפה מאוד.
אז החוויה היא שאני אמור לדעת להסתדר לבד. לבד, לבד, לבד, לבד, לבד, לבד.
פתאום מגיע גיל, לא יודע, 22, 23,
18 בחופה,
אומרים לבן אדם, תקשיב,
נכון אמרנו לך לבד?
אז זהו שלא.
אתה צריך לפתוח את האישיות שלך עכשיו,
ולתת
לעוד מישהו להיכנס פנימה.
כי אתה לבד, חסר, אתה חצוי.
הוא אומר, רגע, אבל אתם אמרתם לי, בדיוק הפוך, אני 18 שנה, אתם מסבירים לי שאני יכול לבד? כן, כן, זה היה הקדמה, זה היה שלב, זה היה פרומו.
האמת היא שאתה לא יכול לבד.
האמת היא שאתה חייב עוד מישהו.
אתם מבינים את ה...?
אני חושב שזו הסיבה שאומרים,
הביטוי הזה,
חשבי זה מגוש אדם כקירת ים סוף.
בטבע, כמעט כל חומר יש לו תכונה שהוא מסכים להתחלק. אם תפעיל עליו מספיק לחץ,
הוא יתחלק.
אם נביא מסור וננסן, העץ נחתך.
נביא דיסק,
והקיר,
גם כן, נחתך.
סור יהלום, יש את ה-TBM המכונה שחופרת.
כל דבר הוא מתחלק,
חוץ ממים.
אי אפשר לחלק מים.
חותך אותם עם סכין, הם מתחברים. שם דיסק, מתחברים.
כדי לחלק מים צריך להקפיא אותם,
נכון?
זה סיפור יפה, שמעתי,
נדמה לי, על רבי חיים ליצאנז.
הגויים היו עושים
בימות
החורף, כשהנער היה קופא,
הם היו חוצבים צלב, שתי וערב,
ענק.
חוצבים אותו בקרח
ומעמידים אותו על שפת הנהר,
ככה, אחרי זה מושכים אותו, מעמידים אותו,
והוא נמצא שם על הנהר עד שאפילו יהודים היו מפחדים לעבור ליד זה,
כשזה היה כזה מטיל להמה.
אז פעם שאלו נדמה לי את רבחיים מצאנז,
הרי אין דבר שאי אפשר ללמוד מול עבודת השם, אז מה אפשר ללמוד מהדבר הזה?
אז אמר להם, אפשר ללמוד שמים,
שאתה מקפיא אותם,
אפילו מים שהם כופים, יכולים להיות עבודה זרה. מים זה הביטוי לטהרה, לקדושה, אפילו מים שאתה מקפיא אותם,
נהפכים לעבודה זרה.
ואז סיפר לי חבר אחר שזה מה שעושים, כשקרח,
כשקרח, שמים אותו בתוך,
איך הם מחממים יהודי, כמו קביעת קרח.
כשקרח נופל לתוך כוס מים, מה המים אומרים לו?
מים עוטפים אותו, אומרים לו, קרח, קרח, גם אתה פעם היית מים. כאילו, בוא תחזור להיות,
מה קפאת?
אז ככה עוקפים יהודי, יהודי יהודי, יש לך נשמה בפנים, בסדר? אבל מים הם לא ניתנים להתחלק.
אז בבסיס אדם אומר לעצמו, תשמע, אני לא רוצה להתחלק, אני הייתי בסדר עם עצמי המון שנים, מה אתה עכשיו רוצה ממני?
כמו קריעת ים סוף, כמו שאתה אמרת בהתחלה העוז, שכאילו המים זה לא בטבע שלהם להתחלק, אז ככה גם בקריעת ים סוף.
היה שכם משהו שהוא לא הטבע שלו להתחלק,
והוא כן התחלק.
עוד פעם, אני אומר את זה בלי לציין שום,
חז״ל אומרים בן 18 לחופה. בגדול חז״ל
מאוד מאוד עודדו חתונה בגיל צעיר.
צעיר יחסית, כן? למה?
מה הסיבה?
בגלל, מה, כדי ללדת ילדים מוקדם? לא, זו לא הסיבה.
הסיבה היא שאדם בגיל צעיר, האישיות שלו יותר גמישה.
גם ככה הוא לא לגמרי סגור על עצמו, לא בדיוק יודע מה הוא ילמד,
איפה הוא יגור,
הוא ככה יותר גמיש.
אז לתוך המרחב הגמיש הזה גם הרבה יותר קל להכניס עוד מישהו.
אבל אדם שהוא כבר אחרי לימודים, ויש לו דירה,
וכבר ייצב את החדר שלו, וכבר זה מסודר,
והוא כבר עם חברים,
ופתאום מוצאים איזה מישהי מחיפה, שהוא עשה לחיפה, לא מתאים לו.
הוא מתחיל לסנן הצעות, ואז רגע, לא, מתחתן, צריך לעבור דירה, להכניס עוד מישהי,
וכבר דירה יש לי, והדרגלתי.
יותר קשה להכניס לתוך האירוע המעודק הזה עוד מישהו.
אז כאילו, תמיד אפשר, בעזרת השם, שתמיד, אבל זה כאילו, זה האירוע.
אז לכן זה כל כך קשה.
לכן זה קשה.
אבל מה הרעיון שעומד מאחורי הדבר הזה?
הרעיון הוא המילה
אלוהים מושיב יחידים ביתה,
מוציא אסירים בכושרות.
מי האסיר?
אני האסיר.
כל אחד מאיתנו בסוף
הוא נמצא בבית כלא שנקרא
מגבלות האישיות של כל אחד מאיתנו.
יש לי מגבלות באישיות.
כל אחד מאיתנו יש לו את האישיות שלו, משהו כזה.
איך אני יכול לצאת לחירות
מהאישיות שלי?
לא שהיא בעייתית, אבל אני רוצה להיות מסוגל לעשות עוד דברים, לראות את העולם בעוד זווית.
איך?
על ידי מפגש עם השונה.
הדברים שגורמים לנו באמת
לצמוח
ולהשתנות ולרכוש לעצמנו עוד יכולות,
זה המפגש עם השונה
ולא עם הדומה.
הדומה פשוט תגיד לך כמה אתה נחמד.
בסדר, אדם בתוך הפייסבוק,
הוא פוגש את החברים שלו ומדברים איתו, מדבר איתם, זה הכל דומה,
בדומה, בדומה, בדומה.
אבל מה שיגרום לך לחשוב מחדש ולהתחיל לעיין, זה דווקא אם תפגוש את השונה.
אין דבר יותר שונה בעולם מאיש ואישה.
אין דבר יותר. זה שוני מהותי. הגמרא אומרת, זה אנשים עם בפני עצמה.
שמעתי בשם רב חשוב שיש, נכון, אומרים דומם, צומח, חי, מדבר.
אז הוא אומר שיש גם מדברת.
זה עוד מדרגה.
זה שוני מהותי. זה לא משהו.
אז כשאתה מתחתן עם אישה, באמת זה מאוד מאוד קשה. היינו עדיפים מה? להיות עם הדומה.
הבעיה היחידה שדומה בדומה לא מוליד.
לא מוליד.
ושונה אם שונה כן מוליד, מוליד משהו שלישי. זה נקרא זיווג.
אז כשאדם פוגש את השונה זה מגדיל אותו, אתה גדל.
אתה פתאום מצליח לראות דברים אחרים, נגיד גבר פתאום נחשף לשיח רגשי, אישה נחשפת ליכולת של... לא משנה, כל אחד מה שהוא מביא, כל האיכות שהוא מביא.
אבל זה ממש קרוב אצלך, אצלך זה יוצר איזו התפתחות.
עכשיו, זה נקרא מוציא אסירים, זה יציאת מצרים של כל אחד ואחד מאיתנו,
וזה בכושרות.
זו מילה מאוד מיוחדת, המילה בכושרות, כי מצד אחד המילה מבטאת שירה,
שמחה, ואין דבר יותר משמח מאשר צמיחה והתפתחות אישית, מעולה.
אבל זה מגיע עם מאמץ.
זה בכושרות, זה בכי.
כלומר, הרבה פעמים זה ממש מלווה גם בבכי, מלווה בדמעות, כאילו, אני לא מבין מה את אומרת, מה את רוצה, אני לא צריך להבין את ההטעות.
או אני לא מבינה מה אתה אומר, אני לא מבין איך אתה לא רואה, אני לא מבין איך אתה לא סתם,
מה הבעיה, נכון? יש כל מיני בדיחות, הרבה בדיחות על זה, נכון? בעלי לא אוהב אותי.
אישה אחת באה לערב, בעלי לא אוהב אותי. לא אוהב אותה, איך זה יכול להיות קרה לה?
אתה לא אוהב את אשתך?
אני? בטח שאני אוהב אותה.
אומרים לו, מה זה אתה... אני אמרתי לך לפני עשר שנה שאני אוהב אותה.
נו, ומאוד? אומרים לו, כלום לא השתנה.
מה זה, כאילו, נכון?
אם השתנה משהו. אם השתנה, אני אודיע לך, כאילו, מה זה?
כל מיני בדיחות כאלה שמנכיחות את הפערים המנטליים. אוקיי, אז בוא תלמד
שצריך להגיד דברים חשובים ומחזקים.
נכון.
אז זה מאמץ.
זה מאמץ. זה דורש לפתוח את האישיות,
להסכים
שמישהו מאוד מאוד שונה ממני ייכנס לתוכה ויתחיל ללמד אותי דברים, וגם הפוך.
גם אני אכנס אליי ואתחיל ללמד אותי דברים.
ואז
יכול להיות מתנות אדירות
שאיש ואישה נותנים זה לזה.
ברמת צמיחה אישיותית שאף אחד בעולם לא יכול לתת לך,
חוץ מאשתך או חוץ מבעלך.
זה ממש...
היה לי איזה וורד כזה,
שגם כן אולי מסביר את זה. אתם מכירים את הגמרא, זה ירושלמי. הירושלמי אומר,
ש...
ירושלמי עובב, לא זוכר, שבארץ ישראל,
כשמישהו היה מתחתן והוא רוצה לבדוק ככה מה המצב,
היו שואלים אותו מצה ומוצא, נכון?
מצה ומוצא.
מה הכוונה?
יש פסוק, מצה אישה מצה טוב,
זה פסוק אחד, יש פסוק אחר, מוצא אני מר ממוות את האישה.
אז רצו להגיד, תגיד, מה המצב שלך? אתה הולך טוב או לא הולך טוב? מצא או מוצא?
נכון? זה כאילו השפת קוד.
אז טוב, איזה מין...
אפשר לשאול אותו ישירות.
אז אני חושב שהפסוק הזה מספר משהו אחר.
איפה אתה נמצא?
הפסוק אומר ככה, מצא אישה מצא טוב,
או מוצא אני מר ממוות האישה.
אם אתה בא לקשר
כדי לחפש את אשתך, מצא אישה,
למצוא מה יש לה להגיד לך,
יהיה לך טוב,
תתברך.
אבל אם אתה בא לקשר ואתה אומר, מוצא אני, אני מחפש רק את עצמי.
אני מחפש, אני רק תקוע בעצמי, אז יהיה לך,
כי זה בכי ושירות, אתה יכול לבחור מה אתה רוצה, אתה יכול לבחור בכי.
או פעמים, מה ביקשתי, מה צריך? אם אדם כאילו תקוע בעצמו, אז כל הזמן זה...
אבל אם הוא אומר, רגע, יש פה משהו,
אני יכול ללמוד כאן איזה משהו, אני יכול להתפתח,
אני מצא אישה,
אני מחפש מה אני יכול למצוא אצלה.
דברים טובים, שכאילו ילמדו אותי, אז זה גן עדן?
זה העניין.
העניין הוא דווקא,
הרבה פעמים שואלים מה עדיף להתחתן עם אדם שהוא שונה ממך או דומה אליך?
נכון? מה עדיף?
לא, אז
כזה גם וגם. אתה אומר כאילו, אתה אומר אין תשובה בעצם.
אני טוען
שני דברים.
דבר ראשון,
השוני בין איש לאישה הוא כל כך גדול וכל כך מהותי,
שלא בטוח שכדאי להוסיף על זה עוד
שוניים נוספים.
כלומר, גם אם זה בחור ובחורה שגדלו ביחד באותה שכונה ושיחקו בתור ילדים דלת מול דלת וגדלו ביחד וההורים מכירים והכל מנטלי אותו דבר ומתחתנים,
זה איש ואישה וזה גברים מנודגה, אנשים ממאדים, כאילו זה שתי עולמות נפרדים. אז לא צריך
להוסיף הוא בחור ביישוב שגדל עם גוזמברוט,
היא בחורה שאיך אמר לי מישהו אצלנו,
אשתי שמה, אומרת לי, קח מחוגה, שימה לעזריאלי, תעשה עיגול,
שם אנחנו גרים.
אל תדבר איתי על יישובים, אל תדבר איתי על זה.
אני צריכה לראות,
לשמוע אוטובוסים ב-11 בלילה מתחת לחלון, זה מרגיע אותי, נותן לי ככה להירדם עם שבע בלילה,
שקט, אני...
מה עכשיו אתה, קח אחד מישהו, שניהם רוצים לגור באותו מקום.
זה מצד אחד. מצד שני, אני אומר, השוני הוא כל כך גדול,
שאם אדם פגש איזה בחורה,
למרות שהיא מאוד מאוד שונה ממנו,
השוני הזה הוא פינאץ
לעומת
השוני המהותי של תמיש ואישה.
כלומר, אם תתגברו על השוני המותי שאתם איש ואישה, אתם גם תתגברו על כל שוני אחר.
יש זוג ברעם, קוראים להם,
שהם פתחו ארגון, הארגון, איך נקרא, התקשרות אולי, נקרא הארגון הזה, נדמה לי,
שהם, המומחיות שלהם הייתה לעזור לזוגות שאחד מהם חזר בתשובה.
אחד מבני הזוג חזר בתשובה והשני לא.
הם היו כאלה,
אבל אז הם,
לא זוכר מי חזר בתשובה ראשון, אבל השני גם חזר בתשובה.
אז זה כאילו, אבל הם, יש להם.
והטענה הבסיסית היא אומרת, אם אתם מתגברים על השוני בתור איש ואישה,
אתם גם תוכלו להתגבר על השוני בתור דתי וחילוני. אפשר להסתדר.
אפשר גם ללמוד אחד מהשני וכן על זה הדרך.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
יש את האפשרות של שירה,
של שמחה על המפגש עם השוני,
על האושר שיוצא מהדבר הזה, על היכולת לראות את העולם מזווית אחרת. בתור גבר מקבל את ההזדמנות לראות את העולם מזווית של אישה.
זה כאילו נפתח לך עולם חדש.
ויש גם אפשרות של בכי ותסכול, כן?
שאדם מעדיף להישאר בתוך הבית כלא שלו.
מה, בכלא שלי כאן, בתא שלי, הכל בטוח,
אני מכיר, הכל טוב, צריך להתאמץ,
טה-טה-טה.
יפה.
אבל אז יש כאן משפט
מאוד מאוד מוזר, לכאורה, נכון?
כאילו,
המדרש מסתיים, נכון, אמר לה, לא כך אמרתי לך, אם קלהי בעינייך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא קרית ים סוף,
שנאמר,
אלוהים הושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות
מהו בכושרות? בכי ושירות. דבאה אמר שירה, דלא באה בכלל. תבחר. אתה יכול ליהנות מהשוני הזה, אתה יכול להתעצבן ממנו.
נכון?
יש כאלה אנשים שכשיש גיוון של דעות הם מתעצבנים. אוף, איך לא כולם חושבים כמוני?
ויש כאלה שאומרים, איזה עניין פה. בסוף צריך לקבל החלטה, אבל אני נהנה מהם.
זה גורם לי למחשבות, זה גורם לי ל...
ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מזווגן על כורחן שלא בטובתן. מה פשר המשפט הזה? הרבה שנים התחבטתי, צריך להסביר את המשפט הזה. אני חושב שאולי השנה התחדש לי איזה...
באמת, זה לא דבר קל
להיפתח אל השונה.
זה לא דבר קל.
בבסיס אנחנו נמשכים אל הדומה.
צריך הרבה אומץ
כדי להיפתח אל השונה. אנחנו מוכנים, זה ככה, בקטנה, אבל לא 24-7 חיים שלמים.
עלו.
אני מוכן ללכת מדי פעם למפגשים,
עם ככה, עם כל מיני קבוצות וככה, אבל אני רוצה אחרי זה לחזור הביתה מהר מהר אלא
תראו
שרוב הציבור הדתי בוחר לגור בשכונות דתיות
עם הדומה
ולא עם השונה, נכון? למרות שמבחינה רעיונית,
וזה הרגע אמרנו שעדיף לגור עם השונה, נכון?
ואולי גם זה היה עושה יותר טוב לעם ישראל אם היינו מתפזרים וזה, לא, גרים ביישובים,
יש שער צהוב, הוא נסגר,
שבת,
גרים בשכונות כמו, כן, הדר גנים זה שכונה, ברוך השם,
שאני גר,
ריבוי גדול, אנחנו תמיד צוחקים שהעסיקו מהנדס, והדרגני מהנדס מיוחד, לראות כמה צפוף אפשר לעשות שכונה בלי שכבר אחד על השני, דחוסים.
מעדיפים, יש מרכיב של נוחות.
בלי להיכנס כרגע לסוגיה מדוברת וכל זה, אבל תבינו שכאילו לחיות עם אדם דומה, גבר עם גבר או אישה עם אישה, יש בזה צעד יותר קל.
הרבה יותר פשוט, כאילו, מאשר להתרגל...
אז מה עשה השם יתברך?
מזפגן על כורחן שלא בטובתן, לדעתי זה הכוונה ליצר המין.
כי באמת הגמרא אומרת שפעם אחת שלקחו את יצר המין, את המשיכה המינית מהעולם, אז מה היה?
אף אחד לא התחתן.
אתה אומר, כאילו, מה יש לי לחפש מה...
למה אני צריך את ה... אני אלך, יש לי חבר, נראה, יושב, נראה ביחד מונדיאל.
בירות, גרעינים, פיצוחים,
אה?
מה יותר טוב מזה?
בזמן שהגברים רואים מונדיאל, אנשים בקניות.
והם אומרים שזה, אכן כדורגל זה הספורט היקר בעולם.
אתה לא יודע כמה זה יעלה לך בסוף החודש,
הדבר הזה.
ושם בינתיים מגהצים, black friday, black monday, black זה, הכל.
נכון,
אחד, מספרים אחד, גנבו לו את הכרטיס אשראי, התלונן אחרי שנה.
אמרו לו, אחרי זה אתה מתלונן?
הוא אומר, החודש, פעם ראשונה שהגנב יוציא יותר מאשתי.
עד עכשיו לא יודעים מה להתלונן.
מזווגן, אז יש גם צד של הכרח.
מסוים, שאיכה מינית,
הכרח, אדם נמשך.
למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? למה הוא יצר איזה הכרח כזה?
כי כנראה בלי ההכרח לא היינו מספיק מתאמצים
כדי להיפתח אל השונה.
אז זה הסוד.
יש פה גם צד של הכרח,
אבל הצד המהותי זה שהזיווג, מערכות היחסים,
קוראות לנו דווקא למפגש
פורה
עם מישהו שהוא שונה מאיתנו, לכרות איתו ברית של חיים.
שמים פה, הסיפור הזה הוא סיפור על מערכות יחסים,
כלומר, אל תחשוב שקשר זוגי הוא עניין של פרקטיקה, זה פשוט יותר נוח לחיות ביחד, אין דבר כזה.
אנשים מתכנסים ביחד לגור,
לחיות, לחיות ברית, קודם כל על מערכות יחסים, שיש עם מי לדבר,
ויש את מי לשתף,
ויש עם מי לבכות,
ויש עם מי לשוחח,
והפרקטיקה היא חשובה, אבל היא קומה שנייה ושלישית ורביעית.
רבי עקיבא ורחל, היה להם קש, הוציא לה קש מהשיער.
נכון.
הפרקטיקה היא חשובה, אבל זה לא מתחיל מזה.
זה לא מתחיל מ, אוקיי, בואו נעשה, נתרגן, אין לנו חיים יותר נוחים ככה, אז אצל בני אדם זה לא עובד ככה. בני אדם צמאים למערכות יחסים, זה העיקר אצלם.
ומערכות היחסים האלו, הן כוללות את המוכנות,
כדי שהם יצליחו,
את המוכנות להשתנות.
אולי זה הלב של השיעור.
לפעמים אני מחתן כל מיני זוגות חופות,
לא של דתיים, אז כל מיני ברכות, החתן מדבר,
הקלה מדברת, כל מיני דברים וזה.
אז פיימיס, זו ברכה כזאתי.
יהי רצון שלא תשתני לי,
שתשערי כמו שאת, או שתשטער כמו שאתה.
אז אני אומר, זה מה זאת אומרת? כל המהות של זה, הקשר זוגי, שאנחנו נשתנה.
בוודאי שנשתנה. אני אכיר אותך, את תכירי אותי,
כל אחד יהיה התקללות, יהיה זה, אנחנו לאט לאט נלמד אחד מהשני,
אני אהיה תלמיד שלך, את תהיי תלמידה שלי.
יהיה פה איזו התקללות, נשתנה אחד מן השני.
מגיעים לקשר זוגי מוכנים לשינוי,
פתוחים לשינוי.
לפעמים כשאני יושב עם זוגות,
זוגות, לפעמים עם הבחור,
כשיש כל מיני שאלות על קשר, אז אני,
או לפעמים אני לא יושב עם בחורה לבד, אבל בדרך כלל כשמגיעים זוגות,
או אני שולח הודעה, אז חלק מהשאלות הן
האם את מרגישה שהוא פתוח לדעות אחרות?
האם הוא אמר לך פעם, את יודעת מה, מה שאת אומרת?
אני לא חשבתי על זה, זה ממש מעניין, אני...
האם הוא אמר פעם, טעיתי, סליחה.
סתם, להגיד סליחה, איחרתי.
לא, לא איחרתי, לא, זה כלום, חמש דקות.
סליחה, איחרתי.
סתם, לא ידעתי.
האם יש איזו פתיחות באישיות, איזו גמישות באישיות,
שאומרת, אני באתי ללמוד, אני לא רק יודע הכל, אני גם רוצה ללמוד, אני רוצה גם, לא את הכל אני יודע, וגם הפוך.
יש דבר כזה או שהכל כזה...
כי המהות של קשר,
זוגי בוודאי, הכל קשר אולי,
זה הלב הפתוח.
אני מגיע לכאן כי אני יודע שיש לי מה לקבל מהזולת,
בוודאי, אם זאת אישה שכרתנו ברית,
חלק גדול מהאוצרות שלי שאני צריך לקבל כדי להתפתח,
בכלל נמצא אצלה.
ומכיוון שבדרך כלל זה לא מספיק רק מה שקורה בבני הזוג, אז גם שולחים לנו ילדים.
והילדים כבר זו סדנה אחרת לגמרי, שם אתה אוכל סרטים, מה שנקרא,
פול מובי.
נכון, הילדים מביאים אותך לכל מיני מקומות שאתה אומר,
אתה מותח את הגבולות של האהבה ושל הסבלנות,
גם של ההפתעה.
אני אומר לאשתי, תגידי, את בטוחה מאה אחוז שהילד הזה, זה שלנו? לא התחליפו לך בבית חולים וזה? מה זה קשור אלינו?
זה שלנו. שלנו. טוב, אנחנו צריכים ללמוד עוד כמה דברים, נכון?
עוד כל מיני...
שנזכה, בעזרת השם.
ברוכים תהיו.
