מה קורה, רבותיי? אנחנו זוכים ללמוד
טניה קדישה,
ובשבוע שעבר, אם אתם זוכרים,
מה?
את הספר?
בסדר.
שכחה של היום היא הזיכרון של הפעם הבאה.
ובפעם שעברה, אם אתם זוכרים, אחרי שקצת נכנסנו בנפש הבהמית,
אז גם בסוף גם ביררנו מה התפקיד שלה. אחרי הכל יש לה תפקיד, יש לה שליחות.
נכון? אז התפקיד שלה זה להיות,
לבסס אני.
זו המילה בעצם.
מה שמתואר כאן בספר זה אני מוגזם.
זוכרים, עשינו שבוע שעבר סדרה וסקירה,
וראינו שכל פעם ש...
כאילו כל התיאורים שהוא מתאר כאן על הנפש הבימית זה בעצם כשהאני יוצא מפרופורציה.
אז יש כעס, יש גאווה, ויש עצבות, ויש תסכול, ויש, וכולי וכולי.
אבל צריך שיהיה אני.
כי בלי אני,
אז זה מלאך.
זה מלאכים, הקדוש ברוך הוא שלום מספיק. הוא רוצה אדם שיש לו אני,
יש לו משיכה כלפי מטה, והוא מצליח לצאת מן המשיכה הזאת ולעבוד את הבורד הזה. זה כאילו, זה השעשוע.
וזה הבינוני, זה העניין של הבינוני. אז רק חשוב מאוד,
כי שאלנו למה מתחילים מהנפש בהמית, זו הייתה השאלה. למה אדמור הזקן מתחיל לתאר את המבנה של האדם מהנפש בהמית? התחיל מהנפש האלוקית, כי כביכול האדם הוא קודם כל נפש אלוקית,
ואחר כך נפש בהמית. אז א', זה לא נכון.
כלומר, א', אנחנו קודם כל נפש בהמית, לפחות בהתחלה.
בהתחלה כשאדם אומר, אני, הוא מתכוון,
אני הגוף שלי, אני החמור שאיתי.
זו ההתחלה, בסדר?
עם הזמן, אדם עובד על עצמו עד שהוא מסוגל להגיד את המילה אני ולהתכוון לצדדים הגבוהים שלו.
אבל זה לא רק עניין, וזה מה שאומר הזוהר,
שיצר הרע אקדמל לטענתי 13 שנים. תודה, הביאו לי הרבה מה... בסדר.
אז תיקח לך אולי, שיהיה לך קצת.
שיהיה לך קצת.
זה מה שאומר הזוהר,
שיצר הרע הקדים את
הקדים את טענתו שלוש עשר שנים. קודם כל יש לאדם יצר הרע, זוכרים? ביררנו את זה שבוע שעבר.
ילד יש לו יצר הרע, אין לו יצר הרע לילד, הוא מתוק, רק הוא עסוק מאוד בעצמו.
כל דבר ילד רוצה לעצמו. אז זה כאילו, לזה הזוהר קורא, זוהר המדרש קורא יצר הרע.
והעניין הוא,
מתוך המאבק הזה,
שהנפש הבהמית תסכים להירתם מתחת לנפש האלוקית,
להיות הפלטפורמה שלה, להיות הרגליים שלה במציאות,
בסדר?
לממש אותה.
ואנחנו נראה בהמשך, בעזרת השם, לאל גומר עלינו,
כי האמת שחלק מהמטרה של השיעור הזה זה גם להספיק. כלומר, אנחנו רוצים, אפשר להעריך מאוד, אבל יש גם עניין להתחיל לסיים את הספר.
אז אנחנו נראה בהמשך שנפש בהמית מתוקנת כבר נקראת נפש טבעית.
זאת אומרת, נפש שכבר מתוקנת וכולי, אז היא כבר בטבע שלה, היא מתחברת לטבע הפנימי, הטבע השני, זה נקרא טבע שני בחסידות.
יש טבע ראשון ויש טבע שני, הטבע השני שלה, והוא כבר זמין לה.
הוא כבר זמין לה.
אבל לפחות כרגע בשלב הזה, הבעיה בנפש הבהמית זה שהיא מוגזמת, שהיא
מתנפחת יותר מדי,
שהיא חפצה רק בעצמה ולא מוכנה לקבל מרות.
לכן, וזה המאבק.
אני אגיד עוד משהו על הנפש הבהמית,
שאדמו״ר הזקן אומר את זה גם כאן,
שיש בה גם טוב,
נכון?
גם מידות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם, כמו רחמנות וגבילות חסדים, באות ממנה.
כי בישראל נפש זו דקליפיים מקליפת מוגה. כלומר, יש גם צדדים טובים בנפש שבהמית.
כמו שהם, צורה טבעית.
הגמרא אומרת, ישראל,
רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, בלי להתאמץ, בלי ללמוד במכון מאיר, בלי זה. מצד הטבע רחמנים ביישנים וגומלי חסדים.
רק�ץראל, לא? רק ישראל, כן.
אז מצד הטבע זה כאילו זורם, זרימה כזאת
של ה... לכיוון הזה.
גם.
גם את זה צריך לשכלל.
גם את זה צריך ל... יש טוב רגיל ויש טוב אלוקי.
יש טוב רגיל, אבל הטוב האלוקי הוא גדול מזה, הוא עצום מזה, הוא ענק מזה.
בסדר?
אז יש מצוות כאלה ומצוות אחרות, יש מצוות שהן קל להתחבר אליהן, ויש מצוות שצריכות יותר מאמץ.
גם את הטוב האלוקי הזה צריך, גם את הטוב הטבעי הזה צריך לשכלל, אבל הוא קיים בישראל,
ורק אני אגיד שהדבר הזה הוא כמובן פותר
פתרון יפה, טוב,
איזה קושייה, האמת זה לא כזה קושייה, אבל יש כאלה שיש להם קושייה.
אדם יושב בישיבה, לומד תורה,
נכנס לשיעורים במסילת ישרים, נכנס לשיעורים בכוזרים, נכנס לשיעורים בטניה,
ולומד ענייה, ועובד על המידות, מתקן את המידות,
מקבל צו מילואים, הולך לצבא למילואים,
ושם הוא פוגש איזה בחור שלא למד דקה תורה, ואולי אפילו אין לו כיפה וכל זה, והוא רואה שהבחור הזה שם אותו בכיס הקטן במידות.
הוא שם אותו בכיס הקטן, כל פעם צריך להתנדב, הוא רואה שהוא...
אז הוא מתחיל לשאול, אם כן, למה זה אנוכי?
אז מה, למדתי כל כך הרבה תורה, והוא בכלל בלי... קרה לכם דבר כזה? אני פגשתי כמה חבר'ה כאלה בצבא, שזה נראה שכשהם נולדו,
אז הם לא נתנו להם אגו, שכחו את האגו למעלה, הם נולדו אנשים בלי אגו, כאילו רק לתת,
וזה, והם תמיד מתנדבים, ותמיד אה...
ואחד היה באיזה קיבוץ, אחד מקיבוץ גשר אזי, והיה אצלנו בפלוגה, עוד אחד מאיזה מקום אחר.
שהם כאילו...
אז אתה אומר, רגע, אז מה הסיפור פה?
התשובה היא מאוד פשוטה, מידות
זה ירושה מאבותינו.
לכן, כל אחד מבני ובנות ישראל, יש לו מידות טובות, לפעמים מידות טובות מדי.
דואגים לכל העולם.
בישיבה באים גם ללמוד מידות.
זה ברור, כי בלי מידות טובות אז אי אפשר.
אבל בעיקר באים ללמוד דעות.
לא מידות, בעיקר דעות. לומדים פה מה נכון לחשוב.
לא בקטע של שטיפת מוח, כן? אלא מה הדעות האמיתיות.
מה...
עכשיו, בלי שאדם יש לו, לתקן את המידות שלו,
אז כמו שהוא ילמד, הוא יעקם את זה.
אבל כשאדם עובד על המידות שלו, בסדר גמור, אתה עובד על המידות, אבל גם בלי לעבוד על המידות. ברוך השם, יש עם ישראל מידות טובות. אנשים, רובם, רובם מידות טובות, עושים דברים נפלאים.
אבל מה עם הדעות?
אותו בחור שפגשת שיש לו דעות מדהימות, מידות מדהימות, הוא
טיפה ידבר איתו על דעות, וזה יכול להיות שיש לנו בעיה להתחתן עם לא יהודייה.
הוא אומר, למה לא? מה הבעיה? זו גזענות.
למה לא להתחתן עם בחורה,
נקראתי בחורה טובה, וזה למה לא להתחתן איתה? באמת, למה לא?
אלא אם כן מחוברים לתורה, לנצח מסיני, אז אתה אומר, כי זה העם היהודי, אבל זה קשור כבר לדעות.
אין בזה שום, להפך, זה נראה כאילו פגם במידות, שאתה לא מוכן לקבל בן אדם, אתה שופט אותו לפי המוצא שלו, זה נראה כאילו גזענות.
צריך בשביל זה לברר את הדעות,
בסדר? שבת לא קשורה למידות, היא קשורה לדעות.
קשורה לדעות, היא קשורה ליכולת לשמור את היות העולם נברא ולהכיל את זה עליך,
ועוד ועוד דברים. אז בישיבה בעיקר לומדים,
ומתברר שמידות לבד לא מספיק.
גדולי המהפכנים בעולם,
כל המהפכות,
שהיה להם כאילו דעות לתקן את כל העולם,
אבל הם היו, הובילו מהפכות של התבוללות.
קומוניזם הובל על ידי יהודים.
אחד אחרי השני, טרוצקי היה בולט שבהם, אבל היו שם הרבה מאוד יהודים, היה מהפכני, לתקן את כל העולם, מידות.
מילא אפילו אמרו שלמרקס היה איזה שורשים יהודים.
אז, שהוא היה לי בעצמו, לא זוכר.
אז,
אתה שואל אבא היה יהודי, כן. אז ברוסיה הוא היה יהודי.
היה אחד פה בארץ ישראל,
קראו לו אלקין, בלקינד, בלקינד או אלקין, לא זוכר?
יוסף בלקינד, ישראל בלקינד.
זה? מי זה?
מוכר לך?
אז תעשה גוגל.
הוא היה מפקד גדוד העבודה.
מראשי גדוד העבודה, גדוד העבודה זה הגדוד,
אספר לכם עליו כי זה קשור לעניין שלה.
סיפור מדהים בעיניי.
גדוד העבודה זה הגדוד של הטופ-טופ-טופ של החלוצים של העלייה השלישית.
העלייה האקסטרית הייתה העלייה הכי קנאית אידיאולוגית.
הם באו לכאן להקים קיבוצים,
הם הקימו את קבוצת הכנרת, נדמה לי, ואת הנחרות, ועוד, וכאילו,
תקיפים כאלה,
והיה ביניהם ויכוח,
בין גדוד העבודה, בין שני הקודקודים שלו. אחד, נדמה לי, קראו לו דוד הורוביץ,
הוא אמר, אנחנו גדוד העבודה, אנחנו הסיירת, אנחנו זה,
אבל יש מקום בארץ ישראל לעוד צורות התיישבות, יש מקום למושב,
נגיד נהלל,
שהוא מושב העובדים הראשון, זה אנשים שפרשו מדגניה נדמה לי,
אל תתפסו אותי, הלכות שאני טועה בפרטים פה, אבל פרשו מדגניה ואמרו, אנחנו לא מתאים לנו כל השיתוף הטוטלי הזה בבית הילדים, אנחנו רוצים מושב שכל אחד ידע, אז הלכו והקימו את נהלל.
בסדר בעמק, בסדר גמור.
אז בתוך גדוד העבודה היה ויכוח, חלק אמרו,
אנחנו בוודאי לסיירת, הגאולה תהיה רק איתנו, אבל יש מקום גם לנחותים.
אם רוצים לעשות מושב, שיהיה מושב, אפילו לעיר יש מקום.
והחלק השמאלי בגדוד העבודה אמר, אין דבר כזה, כל ארץ ישראל צריכה להיות קיבוץ.
קומוניזם טוטאלי.
אין פה משחקים וזה, חייב רק... והתווכחו ביניהם, בשלב מסוים,
איך קוראים לו?
אה,
תכף קוראים לו יוסף, יוסף משהו, יוסף, תעשה רגע יוסף בלקין,
נדמה לי, בלקין או בלקין.
בשלב מסוים הוא לוקח,
הוא פורש מגדוד העבודה,
פורש מגדוד העבודה,
וחוזר חזרה לברית המועצות.
עם גדוד העבודה לחצי האי קרים כדי להקים שם חברת מופת שוויונית.
ויש סרטים שרואים בעברית, לימדו שם בעברית, והיה שם זה, וחברת מופת שוויונית, טוטאלית וכל זה. אתם מבינים כאילו מידות חבל על הזמן, כי הוא אומר, אנחנו, הכל חייב להיות שיתופי.
אבל הדעות, כאילו, זה,
סופו של הפלג הזה בגדוד העבודה היה רב אמר,
סטלין הרג את כולם
בתיאורים שלו.
בסופו של אותו אחד, איך קוראים לנו? מה נסגר?
תעשה רגע בגוגל גדוד העבודה... איך, איך?
תעשה גדוד העבודה
בגוגל ואז
ואז יהיה לך מי ה... מי ה... המנהיגים שלו.
לא טרומפלדור, נו.
לא טרומפלדור, נו, חבר'ה.
לא, לא, לא. תעשה גדוד העבודה ותריץ קצת.
רשום בוויקיפדיה, גדוד העבודה והגנה על שם יושב טרומפלדור. על שם יושב טרומפלדור, אבל בסדר, זה על שמור, כי הוא נהרג לפני כן.
עכשיו תראה טיפה למטה
מי המנהיגים שלו,
היא לפת מת.
יש שם הרובריקה, הפיצול בגדוד העבודה.
יש שם רובריקה כזאתי,
נראה לי.
טוב, לא, לא, לא.
תביא, תביא רגע, אני אמצא את זה תוך שנייה.
סליחה ש... זה בסדר? סליחה שאני נתקע על זה, מה, זה לא טוב לי את הכלל הזה.
אבל זו דוגמה מופלאה. אה, לא, כי...
זו דוגמה מופלאה בגלל מה שקרה איתו בעצמו.
מה שקרה איתו בעצמו.
מה קרה איתו בעצמו?
הוא נהרג,
הוא נהרג על ידי סטלין,
בשנת כנראה 1938, בנרצח, אמר שמו?
-מנחם אלקין. או, מנחם, תודה, תודה, תודה, תודה, תודה.
מנחם אלקין הוקם על ידי... או, הנה, די בהתחלה. די בהתחלה, אבל כשאתה לא רוצה למצוא, אתה לא מוצא.
בין ראשי הגדוד נמנו יצחק שדה, יהודה אלמוג, ישראל שוחד, למנחם אלקין.
ואם נלחץ על מנחם אלקין, נקבל את הערך שלו, נולד ברוסית,
היה חלוץ, אנשי העלייה השלישית,
מייסדי ההסתדרות הכללית, ובשנת 1928 הפך למנהיגיה של הפלג השמאלי, חזר לברית המועצות בראש קבוצה, ייסד שם את המושבה העברית ויונובה,
זו דרך חדשה,
בסופו של דבר נעצר והוצא להורג בתקופת התיאורים של סטלין.
עכשיו, איך הוא הוצא להורג?
אומרים ככה, כך כתוב גם פה,
שהוא
מל את הבן שלו.
נולד לו בן, והוא מל אותו,
ותפסו אותו והרגו אותו על זה, כי ברוסיה זה היה זרדימוות, ככה אומרים.
ב-19 בפברואר הוא עבר למוסקבה,
ב-37' נולד בנו השלישי וסבו בא כדי למוד אותו.
חודשיים אחר כך הוא נעצר או על שנה על הברית מילה או משום שהעיתון הפך לחוקי,
וב-19 בפברואר 38', כלומר לא הרבה זמן אחרי הברית, הוצע אלקין להורג בעירייה בעיר מוסקבה.
מה?
זה סתם. כן.
כן, כאילו זה איזה מין תשובה כזאת, בסדר, תודה,
שבור את זה.
אתם מבינים מה קורה? צריך לכתוב את הסיפור, הבן שלו נהיה.
כתוב שם על הבנים שלו, אחד נהרג בחזית סטלנינגרד ושתיים המשיכו לחיות ברוסיה.
אולי הם עלו לארץ מאז.
מן הסתם לא ידחנו ממנו נידח.
הארץ של פרוסקי.
כן,
כן.
טוב, עכשיו זה לא שיעור בהיסטוריה של ברית המועצות,
אלא שיעור בריטניה, אבל תכירו את ה... בסדר? עשיתי את ההבחנה הזאתי בין מידות לבין דעות.
מידות, אין לך אדם יותר מתוקן במידות ממנחם אלקין הזה, שהוא כל כך היה חם על המידות ועל השיתוף, שהוא עזב את ארץ ישראל והלך לברית המועצות להקים את זה. אבל אין לך קלקול יותר גדול בדעות מאשר לעזוב את ארץ ישראל ולחזור חזרה לגלות.
אז בישיבה בעיקר לומדים את הדעות הנכונות, אמיתות באלוהות.
והמידות הן תנאי הכרחי כדי לרכוש את הדעות הנכונות. בסדר?
אז זה לגבי הנפש הבהמית שדיברנו עליה עד עכשיו. בואו נדבר עכשיו על הנפש האלוקית ונקרא
רק את המשפט הראשון בפרק ב',
והוא משפט שעולם הוא מלוא.
ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש,
כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ועתה נפחתה בי,
וכמו שכתוב בזוהר, מן דנפח מתוכה נפח,
פירוש מתוכיותו ומפנימיותו של תוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכוח.
כך על דרך משל נשמות ישראל עלו במחשבה כדכתיב בני בכורי ישראל בנים אתם להשם אלוקיכם פירוש כמו שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת כל ישראל נמשכת ממחשבתו וחכמתו יתברך
דיו חכים ולא בחכמה ידיעה. בואו נעצור רגע כאן
המילה הדרמטית פה היא המילה ממש
אני חוזר על המשפט נפש השנית בישראל היא חלק אלוהי ממעל ממש
זה נראה כזאת מילה לא ממש
אבל היא דרמטית.
ויודעי חן אומרים שהמילה ממש כתובה ממש פעמים בספר התניא.
380 פעם.
עם הכולל, בלי הכולל, תספרו.
עכשיו,
אומרים גם שמנחם מנדל שניאורסור זה ראשי תיבות ממש.
כן?
למה זה חשוב?
בגלל שאם היינו אומרים רק נפש האלוקית,
אז כן, באדם יש צדדים אלוקיים.
יש לו...
משיכה לעניינים אלוקיים, יש כל מיני דברים כאלה.
והדמור הזקן לא אומר את זה.
הדמור הזקן אומר שבכל אחד מאיתנו יש
חלק אלוהי ממעל ממש.
כלומר,
המשל שמביאים את זה בחסילות זה כמו הר גדול,
שאתה מסטט ממנו אבן קטנה.
האבן היא קטנה, אבל היא חלק מהר גדול.
היא אותה איכות בדיוק.
כך בכל אחד מאיתנו יש כוח אלוקי באיכות
גבוהה מאוד מאוד.
כן, כן.
זה ה...
עכשיו, למה זה חשוב?
כי זה אומר שבכל מקום שזה,
הוא מדבר על זה בעוד מקומות,
יש כל מיני דרכים לפגוש את הקדוש ברוך הוא.
אפשר לפגוש אותו בצורה עקיפה דרך הטבע,
מדי הטבע, אפשר לפגוש אותו בצורה יותר ישירה דרך ההיסטוריה,
אפשר לפגוש אותו בצורה ישירה דרך התגלות נבואה מעמד הר סיני,
ואפשר לפגוש אותו דרך המפגש עם חלק אלוקה בפנים, שבניסה זה כל אחד ואחד מאיתנו.
וזה מפגש זמין לכל אחד ורק צריך להכיר אותו.
כלומר, כשאדם נפגש עם איזה קול פנימי מתוכו,
שזועק, איזה משהו שמחפש משמעות,
כשהוא עושה מעשה לא טוב ויש לו על זה צער וייסורי מצפון, נכון? מה... נגיד, הוא עושה מעשה לא טוב שלא הזיק לאף אחד.
לא יודע, הלך במדבר וזרק חתיכת נייר,
בסדר? או לא עצר טרמפ למישהו שיכול היה לעצור לו, ולא היה לו זה...
אף אחד לא יודע מי אתה, מה אתה, הכל זה. בכל אופן, בתוך הלב הוא אומר, מאיפה זה הגיע, הדבר הזה? הקב'ה
מדבר איתך מתוכך.
החלק הזה של השם יתברך שנמצא אצל כל אחד מאיתנו מדבר.
אז יש אפשרות לפגוש את הקדוש ברוך הוא מתוכנו.
עכשיו הוא גם הגדיר
דבר מאוד מאוד חשוב
במשל שהוא אמר, הביא כאן מהזוהר.
כתוב ויפח באפיו נשמת חיים ואתה נפחתה בי.
וכמו שכתוב בזוהר, מאן דנפח מתוכה נפח,
פירוש מתוכיותו ופנימיותו.
מדמים את מתן הנשמה באדם כמו לתקיעת שופר.
כמו תקיעת שופר.
כשתוקעים בשופר,
אז האוויר יוצא מנקודה של האדם, יוצא מנקודה מאוד מאוד פנימית.
אי אפשר לתקוע בשופר מפה.
זה חלש מדי.
צריך לתקוע מהבטן, ככה. זה כאילו, כמו שמחצצרים בחצוצרה או דברים מהסוג הזה.
אז כביכול, במשל, כשהקדוש ברוך הוא נפח את הנשמה באדם,
הוא לא נפח בו איזה כזה דבר, איזה חלק רוחני,
חלק רוחני, כאילו קליל,
אלא הוא נפח בו את החלק הרוחני העמוק ביותר,
בדומה לאדם שמוציא אוויר, מוציא אוויר, מוציא אוויר, הקרקעית של הריאות, מה שנקרא, מה שיוצא בסוף, הדבר הזה. את זה.
כלומר, זה החלק הרוחני העמוק ביותר. ולמה? מה הסיבה?
וקודם כל, רק נסביר שבזה הרגע הבנו מדוע הכוח הרוחני של האדם הרבה יותר גדול וגבוה ועמוק וחזק מהכוח הרוחני של מלאך.
מלאך זה כוח רוחני חלש, יחסית.
רק למלאך אין התנגדויות.
האדם צריך כוח רוחני חזק בגלל שהוא נמצא בשדה של התנגדויות.
אז הוא חייב כוח רוחני חזק. אז הנשמה של האדם היא באמת חלק ממעל ממש.
והיא כל כך חזקה שהיא יכולה להתמודד, ותשימו לב, מה נמצא על כף המאזניים בצד השני.
כלומר, פה אנחנו יודעים לראות מה נמצא. אפשר למשש, כי זה חומר.
אבל אם נדע מה נמצא פה, נוכל להבין מה נמצא על הכף השנייה, מה גודל הכף השנייה, העוצמה שיכול להכריע. מה נמצא פה?
נמצא פה קודם כל התאוות,
הגוף החומרי בעצמו שרוצה לישון ולאכול ולא יודע.
נמצא פה בכלל העולם כולו שהוא יש לו גרביטציה שמושכת כלפי פנימה.
נמצא פה, נמצאת פה כל הבריאה חוץ מהאדם שכולם דואגים לעצמם. כלומר כאן נמצא חתיכת
גוש אגו מנופח וכל זה ואת הגוש הזה אמורה להכריע נשמה שנמצאת פה אנחנו לא רואים אותה.
היא לא, היא לא, אבל היא קיימת והיא בעלת עוצמה אדירה.
זה הסיפור,
זה הדמות, זה הבינוני.
עכשיו,
יש, אולי נקדים פה טיפה את המאוחר,
יש כל מיני דרכים להצליח במאבק. אחת הדרכים זה להחליש מאוד את הכף הזאת.
פשוט להחליש את הגוף.
תעניות, צומות, סיגופים,
תעניות דיבור,
לחבב את הצולריות,
להיות כזה נאבר, כאילו, זה אחת האפשרויות, נכון?
והאמת שהאפשרות הזאת היא רלוונטית,
לפחות מדי פעם.
אדמור זקן ישלול אותו בהמשך.
הוא אומר, לא זו הדרך המועדפת.
לא זו הדרך המועדפת.
מה, מה?
אבל רק הוא אמר שהיא לא מועדפת. הוא אמר שזה החטא הכי גדול שאתה חייבת אותה.
כן, כן.
כן, הרב קוק מדבר בזווית אחרת, אני מסכים אבל.
אדמור זקן יגיד בהמשך שהדרך צריכה להיות אחרת.
הנפש הבהמית היא נפש בהמית.
אל תמחק אותה, אל תהרוס אותה.
תשליט עליה את הנפש האלוקית.
תכוון אותה,
בכלל בחסידות,
מאוד מאוד הולכים בכיוון הזה, הרבי לקח את זה ממש עד הקצה האחרון, תכף אני אתן לכם דוגמה,
אבל נגיד יש תורות כאלה של רב צדוק,
רב צדוק אומר להגיד, אדם יש לו משיכה לי כסף,
הוא אוהב כסף,
הוא אוהב לספור שטרות, הם מכירים, אנשים אוהבים ככה, נדלק להם מהעיניים, נהיה להם דולרים בעיניים.
אז אפשרות אחת להגיד, נו נו נו, מה, תלמד כמה כסף זה חומרי, וכמה כסף זה דבר מלוכלך,
וכמה כסף זה זה, וכמה כסף יכול לסלף את החיים של האנשים וכולי וכולי.
רב צדוק אומר, לא, מה פתאום.
קח את הנטייה לכסף, ואיתה תעבוד את הקדוש ברוך הוא.
איתה, תשליט עליה את הנפש האלוקית,
ותהיה שר האוצר של שלמה המלך, או שר האוצר של מדינת ישראל,
שיתמנה עוד מעט, או גבאי, כן, וכולי וכולי.
אל תבטל את התכונה הזאת,
כן?
היה לי עוד דוגמה וברכה לי,
רציתי להגיד,
תכף אני אזכר.
אה, כן, כן, כן, נכון.
היה, אתם יודעים שזה באמת דוגמה קיצונית.
יש אנשים שכשנולדו קראו להם שם שהוא לא מוצלח כל כך.
נכון?
כמו?
נמרוד. כולם אומרים נמרוד, יפה.
נמרוד. אז עמרי, עמרי זה פחות בעיה. למה?
כי עמרי בערבית זה אתה האהוב שלי. אינת' עמרי.
אז אתם אומרים עמרי, חיים שלי.
חיים זה עייש.
עמר זה אהוב.
הוא חיים שלי, אינתי עומרי זה הטהוב שלי, זה תרגום יותר מדויק.
יחיא עיאש זה כאילו חיים חיים.
זה כאילו השם שלו. יחיא עיאש, ברוך השם הרגו אותו.
אז כן,
הוא היה מהנדס, הרגו אותו עם טלפון.
כן, היה שם קטע, הרי מי שהיה לפני כן ראש השב״כ,
כשהרגו את יחיא עיאש, הוא היה מנכ״ל סלקום,
יעקב פרי.
ואת יחיא עיאש הרגו עם פלאפון של חברת...
אז קראו לו לראיון, אמרו לו, איך יכול להיות? שישתמשו בפלאפון ולא בסלקום.
לא סמכו עליכם.
אז עומרי, אבל נמרוד זה נמרוד. זה לא אמרוד ולא מרד, זה נמרוד. הוא אומר, כולנו נמרוד ביחד.
להחליף את השם הזה.
הכי טוב להחליף למי?
להחליף אברהם. אברהם. במקומו שלנו, אברהם.
הכרתי פעם איזה ילדה, כשקראו לה עתליה.
עתליה בעיין ותיו.
וואו, אין אישה יותר רשעה בכל התנ״ך מאשר עתליה.
אה?
מי?
בערים.
הרגה את כל ממלכת בין דוד, היא כמעט חיסלה, והיא גם הייתה אשתו של,
הייתה בת של אחאב או נכדה של אחאב.
בעם ישראל, כן, לא, לא, איזבל הייתה רשעה והיא לא גרמה נזק כמו שעתליה גרמה. עתליה כמעט חיסלה את כל ממלכת זה.
והיא גם נכדה של איזבל כנראה, יאללה ממי ללמוד.
טוב, אז מה, להחליף את הטליה? החליפו לטליה.
אפשר להחליף לטליה או החליפו לאטליה.
את העין החפורי א'.
אז נמרוד אמר.
הרבי, הייתה לו גישה אחרת, מי שהיה קוראים לו נמרוד, הוא אומר לו, אל תחליף.
תהפוך את זה לנמרוד דקדושה.
תמרוד בכל העולם הקודם שלך,
תיקח את זה לקדושה.
כלומר, זה חלק,
אתה קורא איגרת של הרבי, אתה אומר, נתן לו הוראה, אבל ההוראה אותי נשענת על תשתית רוחנית עמוקה.
מה התסיטה הרוחנית העמוקה?
א' זה נשען על עוד כמה דברים שקשורים לבעל שם טוב, שהצמצום לא כפשוטו, אבל זה נשען על כך שהנפש האלוקית היא כל כך גדולה בתוכחה,
שאין דבר שלא יכול להכריע לטובה, כולל את ההכרזה בוא נהיה מורדים. נכון? בוא נהיה מורדים לקדושה.
בסדר?
וזה הכל כתוב כאן בדברים האלו. כלומר, זה חלק רוחני עצום.
הוא עצום לכל הכיוונים.
הוא עצום, קודם כל, אני חושב שכולנו מרגישים את העוצמה שלו בכך שאין לאדם מנוחה.
אין לו מנוחה.
זה פשוט לא יאומן.
כמה שהעולם הזה יש לו להציע, ויש באמת שפע, וטיולים, ואוכל, ומזון, וג'יפים, ורכוש, והכול, והכול, והכול,
ואדם יש לו כסף, בסוף היום הוא יושב על הכיסא ואומר,
לא טוב לי, לא טוב לי, חסר לי משהו.
נו, מה חסר לך?
אז מציל, אתה יודע, בוא נעשה עוד טיול למזרח, עוד טיול חמורים לסודאן, עוד זה, עוד ג'יפ נקנה, עוד משהו,
מתלהבים, הולכים, קונים, עושים את זה, ואחר כך,
אוקיי, אז מה?
אף פעם, כתוב, הנפש לא תמלא.
היא לא יכולה, זה יכול,
יכול כאילו לתת לה איזה מילוי לזמן מסוים, ההתרגשות, ההתכוננות, ההתארגנות וכו' וכו', אבל בסוף, כיסא.
נו, אז מה?
מה עכשיו?
אז מה?
מה לעשות? מה, כאילו, לאן זה הולך?
מאיפה זה נובע? ממנה.
תראו כמה היא גדולה הנשמה האלוקית, שהיא לא נותנת לאדם, לאף אדם בשום,
בוודאי לאף אדם מישראל, מנוח.
תן לי לנוח, מה אתה רוצה? תן לי, אני רוצה לחיות את החיים שלי בשקט. לא, לא.
איפה המשמעות? איפה השליחות? איפה התכלית? איפה הפה? איפה השם?
קשה.
זה הכוח שלה.
הכוח שלה הוא לפי עוצמת הגוף.
היא יכולה, היא יכולה להתמודד עם הגוף.
חז״ל אמרו את זה בצורה, נתנו לנו איזה דוגמא,
שהיו שני מלאכים, מדרש,
היו שני מלאכים, קראו להם עוזה ועזאל, שמעתם?
בסוף פרשת בראשית.
שהם היו מלאכים, והם אמרו לקדוש ברוך הוא תן לנו לרדת לעולם הזה, ואנחנו נראה להם איך מתנהגים. אמרנו לקדוש ברוך הוא, אתם תהיו כאן בעולם, תוך שנייה אתם ירדו לעולם, תוך שנייה חטאו.
המלאכים לא מסוגלים לעמוד בכלל באדם מישראל, קיבל את היכולת.
לעמוד, אז תבינו את המתח שאנחנו נמצאים בו.
אני אקרא את המשפטים האלה עוד פעם.
ונפש השנית בישראל היא חלק אלאו רעמימה על ממש.
כמו שכתוב, ויפח באפיו נשמת חיים ואתה נפחת בי.
וכמו שכתוב בזוהר, מאן דנפח מתוכי נפח.
פירוש מתוכיותו, מפנימיותו, שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכוח.
כך נשמות ישראל עלו במחשבה לפניו.
כמו שהבן נמשך ממוח האב,
כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכת ממחשבתו וחוכמתו.
שיהיה במדע והוא היודע וכו', ודבר זה אין ביכולתו של האדם להבינו על בוריו, כי דכתיב החקר אלוהו התמצא.
כן, זה דבר שלא מבינים אותו, אבל הם מרגישים אותו, וכמובן גודל מעלת נשמת האבות וכו' וכו'.
אבל הוא אומר כאן עוד איזה משהו,
שאני רוצה להגיד אותו קודם כל בעל פה, ואז אולי נקרא עוד כמה משפטים בפנים.
הוא נותן פה משל,
זה משל שנותן המון המון כוח, תזכרו אותו.
הוא אומר ככה,
לנכון, נגיד האדם עצמו, יש לנו נשמה, איפה הנשמה נמצאת?
איפה היא נמצאת?
בכל מקום בגוף.
היא כל כך טוטלית שהיא נמצאת בכל מקום בגוף.
היא נמצאת בכל מקום בגוף בצורה שווה,
רק יש לה מקומות בגוף שיותר קל דרכם לצאת, כמו אברי הביטוי, העיניים, האוזניים, האף, כולי, הפה, כמובן, הלשון.
דרך זה היא, אבל היא נמצאת בכל מקום בגוף.
בכל מקום.
כשהרב אומר נשמה, אתה הלך יחדים. כן, כן, חלק היה.
גם הציפורן קשורה לנשמה.
הראיה שכואב לנו, נכון.
כשנוקחים ציפורן, כואב.
וכשכואב בציפורן, אתה גם לא יכול ללמוד גמרא או תניא.
מה אכפת לך, כואבת לך הציפורן? בסדר, הציפורן כואבת. אני ממשיך ללמוד, הראש לא כואב.
אי אפשר, הכל ביחד.
הכל קשור.
נכון, הכל קשור.
זה הסוד של בעל מום שלא יכול לקרב אל המזבח.
למה אם לכהן גדול או לכהן רגיל חסר לו אצבע קטנה ברגל,
הוא לא יכול לגשת? מה הבעיה?
מה הסיפור?
אצבע קטנה ברגל, לא מופיע לו לתפקד,
הוא יכול ללכת, הכול סבבה, הכול...
אבל זה רק האצבע הקטנה ברגל.
זה קטן כזה, לא רואים, בקושי רואים.
חסר לו את זה.
יש כלל.
העצם, כשאתה נוגע במקצתו, אתה נוגע בכולו. נגעתי לך בקצה הציפורן, נגעתי בכולך.
פגמתי בקצה הציפורן, פגמתי, כל הגוף עכשיו פגום, כי הכל זה מהות אחת.
למה זה חשוב?
כי,
תחשוב, תדמיינו את עם ישראל,
תדמיינו את עם ישראל בתור ישות אחת, אדם אחד.
אז יש בעם ישראל כאלה שהם ראש,
אברהם אבינו, משה רבנו וכולי. יש כאלה שהם לב,
כוזרי, המהרע, לא יודע מה, לא מוכן. יש כאלה שהם רגליים וציפורניים.
אתם ניצבים היום כולכם עם ראשיכם לפני אשר ראשיכם, שבטחם, אה, תפכנו, שבכם, את חוטבת עצמך ושואף בימיך.
יש כאן יהודים פשוטים.
יהודים פשוטים, שלא למדו דבר, ולא יודעים דבר, ולא יודעים אפילו קרוא וכתוב,
כלומר, הם פשוטים לגמרי.
הם ודאי לא הראש, הם ודאי לא הלב, לא כתבו אף פעם שום ספר, לא לימדו אף פעם שום שיעור.
מצד הנשמה שלהם,
הם אחד עם אברהם אבינו ומשה רבנו.
כלומר, הנשמה שמאירה בהם היא גדולה באותו תוקף כמו נשפת משה רבנו.
זה חשוב, כי זה בעצם אומר שבתוכנו ובתוך כל אחד מאיתנו נמצאת נשמה גדולה.
אז זה הנפש האלוקית.
כן.
אני חושב שאני לא חושב, אבל הוא כאילו כותב פה, זה יכול להיות שישראל יהיה שתי נשמות שהן שתי נפשות.
אני לא אומר את החלוקה, נפש ונשמה זה אותו דבר? לא, לא אותו דבר, אבל לצורך העניין פה,
מכיוון שאי אפשר להגיד נשמה בהמית, אין דבר כזה.
אז אומרים נפש בהמית.
בסדר? אז זה כאילו נפש בהמית ונשמה אלוקית.
אתה מבין? אז הוא בסוף, הוא משחק בטרמינולוגיה. אבל בגדול, אלה שני כוחות.
כוח אחד עמוק, פנימי, מהותי,
כוח אלוקי שנמצא בתוך כל אחד ומאיתנו. לא כוח אלוקי אליו.
חלק אלוק הממעל ממש. זה נשמה. כן.
וחלק אחד זה הגוף,
על כל הרגשות שלו, והחושים שלו, והנפשות שלו, ו, ו, ו, ו,
והמתח ביניהם הוא הסיפור, הוא העלילה.
זה העניין,
המתח ביניהם, בהמשך הוא יגיד בשני פרקים, זה כמו התאבקות,
כמו מי ינצח במאבק הזה?
זה מושך לפה, זה מושך לפה.
קודם כל יש מאבק,
אחר כך יש גם עוד דברים חוץ מהמאבק, אבל קודם כל יש מאבק.
אני לא שמע מתיישב לי, כי הרב עומד מדבר עכשיו על מתח בין שלהם, ואז הוא בא ואומר שזה אותו דבר.
מה אותו דבר? לא הבנתי.
הוא מסביר פה שהנפש והנשמה זה אותו דבר.
יש מאבק בין ה... שיש נשמות שתי נפשות.
יש מאבק בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית,
בסדר?
או בין הנשמה האלוקית ל...
אבל אי אפשר להגיד נשמה בהמית, אין דבר כזה.
ודווקא זו הערה חשובה,
זו הערה מאוד חשובה מה שאתה אומר, למה?
כי אני רוצה לגלת פה גם כן עוד איזה סוד קטן, בסדר?
תגידו,
אוקיי, זה מאבק.
איך ננצח בו?
הנפש הבהמית היא, לכאורה, יש לה פור, בסדר?
כאילו בתחרות ריצה, אבל היא מתחילה 100 מטר לפני כולם, למה?
א' הוא מי שנולד וב', ענף שם בימי, אתם מכירים אולי חלקכם תהיו עצמאים פעם,
לפעמים אני מעביר כל מיני שיחות, זה נקרא שוטף פלוס 30,
60,
120, אחרי 120, שוטף פלוס חיים שלמים,
אתה עובד פה, תקבל את הכסף שם,
ככה,
ויש כאלה שמשלמים במקום, תשלום במקום,
נכון?
אתה עולה למונית, אתה לא אומר להג מונית שוטף פלוס 30,
אתה משלם במקום,
ואתמול היה לי סיפור עם נהג מונית,
אני אספר לכם. סיפרתי את זה בחבורה,
מצווה לפרסם, אני חושב.
הייתי תקוע באיזה פקק בגוש דן, הפקוק,
הייתי תקוע אותי ימינה לאיזה מקום, אז כזה הזדחלתי בנתיב שפונה ימינה.
לפניי היה אוטובוס.
ואז פתאום בא מישהו, אולי מישהי, ונדחף.
טוב, נדחף, נדחף, בסדר, שיהיה בריא.
היה רווח גם, היה איפה להידחף.
עשיתי כזה לאט,
אמרתי, טוב, מישהו אחד נדחף,
בואו לא ניתן פרצה קורית לגנב,
לא ניתן פה עוד אנשים להידחף, אני גם איחרתי וזה, אז אני הצמדתי אליו, שלא, זה.
חצי דקה אחר כך מגיעה המונית וכאילו ממש חותכת אותי.
עומדת כאילו ככה עם ה...
אז היה כזה שוליים, לקחתי את הרכב לשוליים,
נסעתי ויצרתי כזה חלון מול חלון,
אז אני רואה אותו כזה, מסתכל עליי,
אז אמרתי לו, מה?
מסוכן, זהו, מצאתי את הסכין,
ואז אמרתי, אבל בדיוק בגלל זה עשיתי את זה, בדיוק בגלל זה.
בדיוק בגלל המסוכן.
אמרתי לו, תקשיב, אחי, אם היית מבקש ממני להיכנס, הייתי נותן לך.
אבל עכשיו שלא ביקשת, אני גם רוצה לתת לך, תיכנס, השם יברך אותך, יהיה לך ברכה,
אתם כל היום על הכביש, בטח קשה, אני בא אחר כך.
הוא מסתכל עליה, ככה,
פתאום הוא מחפש איזה משהו בזה, לוקח סוכריה, זורק לי לחלון.
הוא אומר לי, קח, תעשה ברכה.
אני אומר לו, מה זה סוכריה לקריץ, אני לא אוהב.
אה, אתה לא אוהב, רגע, שנייה.
מפס, מוציא מנטה, זה כך, מנטה, זה ברכה, פתחתי, זרחתי, הוא הנאמן, חזרו אותי וירך, הנאמן, עשינו ככה,
לא עמדנו, היה פקק, היה עוד אחרי זה,
נמשך מאוד לעמוד, רגע, אחר כך, ואז נתתי לו לעבור לפניי.
עשיתי את זה בדיוק מה שאמרת, כל האלימות שיש עכשיו בכבישים, אמרתי
אנשים כאלו שזה, ככה, להרבות אהבת ישראל, אהבת חילה, לא יודע איך נזכרתי.
אני מספר את השבח של הנהג מנית, לא שלי, שהוא זרק לי סוכריה.
אז על כל פנים, בסדר? אז זה מובן שהמאבק הזה הוא מאבק מאוד מאוד דרמטי. כן, סליחה.
הדבר שרשמי,
תראה לי, אני לא זוכר.
תראה לי, זה ברור שלגוף הישראלי יש לו שורש עצום וענק בקדושה.
בסדר?
הוא מדמה משהו,
יש לו שורש בקדושה.
אבל כאן,
לצורך העניין,
אנחנו עוסקים לצורך ההסברה בסוג של איזו הפרדה.
הוא מכריז בהמשך.
בלבושי הנפש, הוא הכניס לזה.
אז בואו נקרא פה עוד כמה משפטים.
ובזה יובן,
בואו נקרא, נקרא את זה, כן?
כן, זהו, כן.
לא הבנתי את השאלה, סליחה.
כשהוא מסתמש במילה גוף או במילה בהמה, הוא מתכוון לכל הכוחות שאתה מכיר אותם היטב,
אנחנו מכירים אותם היטב. כל מה שיש לנו, התאווה,
הכנאה, הכבוד, הרצון לאכול, הרצון לשתות, לישון, הכבוד, האגו, כל הדברים האלה שבאים משורש הגוף. בקיצור, כל מה שנעלם כשאדם נפטר, בסדר?
זו הגדרה ממש טובה.
מה מפסיק כשאדם נפטר, שנחיה כולנו עד מאה ועשרים? מה מפסיק?
הוא לא צריך בגדים,
הוא לא צריך לקנות באמזון,
הוא לא צריך black friday ו-smock friday ו-mode friday וכל הדברים האלה, וזה לא רלוונטי,
נכון?
ולא אוכל, לא צריך, נעלם. באותו מקום אפשר למסור את כל הדברים האלה.
מוסרים בגדים, מוסרים, הכל, לא יודע. מה נשאר?
מה נשאר? מה נשאר? לא, הנשמה זה מופשט מדי. מה נשאר?
מה עשית? מה עשינו טובים? מה עשינו טוב? מישהו אחר, אני הייתי תלמיד של סבא שלך, מה אתה מדבר?
עכשיו לא מזמן נפטר הסבא של החתן שלי.
החתן שלנו, עזריאל, אז סבא שלנו נפטר, סבא יצחק.
הוא נפטר יום לפני הברית של הנכד שלנו. אז לנכד כבר קראנו על שמו.
הם קראו, הילדים, לא אנחנו.
נכד קוראים לו בניה יצחק.
הוא נפטר, היה בן 90, בכמעט 92 נדמה לי, 91 וחצי, משהו קודם, נפטר.
כלומר, הוא כבר 30 שנה בפנסיה.
ללוויה הוא היה מורה למסגרות.
מורה למסגרות.
ללוויה הגיעו תלמידים שלו לפני 40 שנה, לפני 50 שנה.
אחד התלמידים עמד בלוויה עם הכלי עבודה שהוא הכין בכיתה י' בסדנת מסגרות של המורה יצחק ואמר נתת לי כלים לחיים.
היום יש לו איזה מוסך גדול מאוד בחדר שלו בתור מעל המוסך במסגרת אלה הכלים שתלויים עם זה התחלתי.
הייתי תלמיד אדם גם אחרי והגיעו לשבעה עוד כאלה כמובן זה שאני הייתי תלמיד של סבא אז תלמידים נשארים ספרים נשארים דעת נשארת דוגמה כאילו
דברים שהם לא גוף, הם לא חומר, הם נשארים, הם נצחיים.
בסדר? זה שייך לנפש האלוקית.
ולכן הגמרא אומרת שרשעים בחייהם כויים מתים.
כאילו, למה? כי הרשע,
הוא כל הזמן עסוק בדברים של החומר,
הוא ודאי יאמת שהוא ימות. כלומר, איך שהוא ימות, לא יישאר ממנו כלום.
כלום לא יזכרו ממנו.
הוא כאילו לא עשה שום דבר נצחי, הכל היה בהווה.
הוא היה לו הרבה רכבים, הוא אכל אוכל טוב, היה לו בית, מה עשיתם רגע?
עזור לך, תקשיב, זה לא הולך, גם עכשיו זה כבר נקרא מוות.
והצדיקים בדיוק הפוך, במיטתם קרויים חיים, כי כל עוד הצדיק חי,
אז הצדיק גם צריך לאכול ולשתות וזה...
אבל אחרי שהוא מת, אתה רואה, איזה עושר נשאר ממנו.
ואני כל פעם, זה מכל צדיק, אבל אני כל פעם עומד
מבוהל כמעט,
מפוחד מול הרמב״ם.
לא יודע, אני קורא רמב״ם, אני עומד רמב״ם יומי,
ואומר לעצמך, מה זה הדבר הזה?
איזה פחד.
וואו, הרמב״ם, הוא כתב, מי זה האיש הזה? מי זה הדבר, מהו הדבר הגדול הזה שלפנינו?
איזה ידע, כאילו.
הרמב״ם מת?
הרמב״ם לא מת.
הרמב״ם חי,
אין יותר חי ממנו.
הגוף שנקרא משה בן מימון, כך וכך מטר, כך וכך, הדבר הזה שנקרא גוף,
שהוא באמת האפליקציה הכי פחות רלוונטית לרמב״ם בעצמו, הגוף שלו,
טמון מנוחתו כבוד בטבריה, אבל הרמב״ם,
היד החזקה, מורה נבוכים, כל הספרים, כל הדעות שמחנך את עם ישראל כבר אלף שנים וכל זה, הרמב״ם, לא יודע, רק בשנים האחרונות, ממש בשנים האחרונות, בחמש שנים האחרונות, או אולי יותר, שש שנים,
הוציאו את כל הרמב״ם בהוצאות מחודשות,
מהודרות, מדעיות, עם הערות ואיזה דיורים וציורים ומבצעים וכל זה, כאילו הכי הכי בוער בעולם. אז הוא מת או חי, הרמב״ם?
הגוף שלו מת, הרמב״ם,
המהות!
חיה.
אז זה ההגדרה, מה זה גוף, מה זה, מה זה, בסדר?
לא, לא, לא להיכנס לזה פה, בסדר? לצורך העניין בשביל ההסבר שלנו, כל פעם שהוא מדבר על נפש או נשמע גוף, הוא מדבר על נפש הבהימית, נפש אלוקית.
טוב,
רק נקרא עוד כמה משפטים,
אבל תודה, בגלל, בזכות השאלה שלך, אז...
ובזה יובן מאמר חזר הפסוק ולדבקה בו,
שכל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ממש.
כי על ידי דבקה ותלמדי חמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחוכמה הילאה.
שהוא יתברך וחוכמתו אחד והוא עמדה והוא ידוע וכו'.
כמו שכתוב בזוהר שעיקר תלוי שיקדש עצמו ויתשמיש ועולה.
בא אלו משום שאין לך נפש ורוח ונשמה שאין לו לבוש מנפש דעצמות אביו ואימו.
בכל המצוות שעושה הכל על ידי אותו הלבוש ואפילו השפע שנותנים לו מן השמיים
הכל על ידי לבוש זה, ואם יקדש את עצמו להמשיך לבוש קדוש לנשמת בנו,
אפילו אם נשמה גדולה צריכה לקידוש אביו,
אבל הנשמה עצמה הנה לפעמים נשמת אדם גבוה לאין קץ,
בא להיות בנו של אדם נבזה ושפל,
כמו שאמר האריזה על בליקודי תורה וכולי, וזה דבר מדהים.
כן, הוא פשוט מסביר,
כיוון שכל אחד מאיתנו זה חלק אלוקא ממעל ממש, אז כאילו,
הכל תלוי ביכולת המעבר.
אם אדם יוצר אפשרות מעבר טובה,
אז הנשמה תעבור ביתר קלות, זה קשור לקדושת התשמיש.
ואם לא, אבל הנשמה עצמה יכולה להיות אדם,
אדם גדול שנולד להורים פשוטים. איך זה יכול להיות? איך זה קרה?
כן?
אנשים ענקי עולם, שההורים שלהם היו אנשים, פה בדור שלנו נראה לי שהדוגמה הכי מודדת זה הרב עובדיה, שאבא שלו היה אדם חשוב, וזה כאילו אדם פשוט, מוכר במכולת בבוכרים.
מה?
במכולת. במכולת בבוכרים, היה בעל מכולת בבוכרים, ויצא לו בן שהעיר את העולם בתורתו.
ואיך זה קרה?
נשמות.
חלק אלוקא ממעל ממש.
זה שייך בכל ישראל.
הרי על הרב עובדיה אומרים שהוא גלגול של הבית יוסף.
ככה אומרים עליו.
מרן הבית יוסף חזר בגלגול כדי להעמיד את תורתו.
אז הוא היה, כאילו, זה הכל,
הכל כזה, בחירה של נשמות.
כל פנים, זה הארכנו בנפש האלוקית,
שבוע שעבר הארכנו בנפש הבהמית,
שתיהם בעלות עוצמה אדירה.
זה לא פה קרב בין קטנים.
זה קרב עצום בין עוצמה אדירה של הנפש בהמית לעוצמה אנולוגית.
איך מנצחים בקרב הזה?
מה עם הכלים לנצח?
ואני מזכיר לכם, הניצחון הוא לא להרוג את הנפש בהמית, חלילה.
הניצחון הוא
לביית אותה,
לעדן אותה, לעדן אותה. בגן עדן מקדם, זה הניצחון, לעדן אותה, שהיא תהיה כלי ראוי שהנפש האלוקית תוכל להתגלות דרכה.
אם הרגנו את הנפש בהמית, הפסדנו במשחק.
הלך הכל.
החוכמה היא כמו שצריך לאלף סוס, נכון? יש לי חבר בקהילה שהוא ממש מתמחה באילוף סוסים, כל פעם יש לו תובנות על הדבר הזה.
אתה יכול לאלף סוס ולשבור אותו,
ולהפוך אותו לאיזה נעבך כזה, וכל החיים שלו יהיה כזה שבור.
אתה יכול לאלף סוס ולשמור על האחריות שלו, אבל הוא נשמע לכל האדון שלו.
הוא הסביר לי דברים מדהים על סוסים, ממש על סוס,
כזאת חילה טיפשה,
ששני החלקים של המוח שלו מנותקים.
אז אם אתה מלמד אותו משהו על צד ימין,
הוא לא יודע, צריך למד אותו דבר בצד שמאל עכשיו, כי הוא לא יודע לחבר בינה.
אז כן.
אז אני חושב שבאמת היא באמת, היא באמת, היא באמת,
וצריך לעדן אותה, אבל אסור להרוג אותה, אסור לשבור אותה.
כי אז זה לא המטרה ולא התכלית. מה? נמשיך לדעת השם בשבוע הבאה.
שבת שלום.
ב-1600 ניגונים לכבוד שבת.
תגובה אחת
שלום הרב
הרב לא הסביר מהו “חלק” אלוקה ממעל ? יש חלקים בהקב”ה ? איך להבין את זה ?
שבת שלום