ערב טוב כולם אנחנו לומדים כאן אגדות חז״ל משתדלים להעמיק בהם
אמיתות חיים בעזרת השם
והיום אנחנו עדיין ברוך השם בתחילת החורף
שבוע ירד גשם
רשמי ברכה ירדו המעיינות מתאוששים ככה וכל זה וידוע שמה שמוריד גשם זה שלומדים תורה
של גשם
אז נראה לי שבפעם הקודמת למדנו לא זוכר מה?
לא היה שיעור איזה שבועיים
היום נאמר עוד סיפור על גשם, אבל הוא הרבה הרבה הרבה יותר רחב מגשם, בסדר?
הוא סיפור
בעיניי ממש מכונן
על צורת התנהלות, על איך נכון לחיות בחיים, על עוד כמה דברים, בסדר?
הגשם פה הוא רק תירוץ.
הוא מסמר על הקיר שתולים עליו את התמונה,
אבל זה יותר רחב, בסדר?
טוב.
אומר המדרש
טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו.
זה פסוק שאנחנו אומרים אותו כל יום,
פעמיים ביום,
שלוש פעמים ביום,
נכון? גם בפסוקי לזמרה, גם אחרי שמונה עשר וגם במנחה.
שלוש פעמים ביום, פסוק חשוב.
והפסוק הזה, אתה יודע, מריצים אותו, כל זה, אבל אם רוצים רגע להתבונן בו,
אז זה פסוק מאוד מאוד מעניין,
כי כתוב שהקדוש ברוך הוא טוב לכל
ומרחם על כל מעשיו.
אז לא כתוב שהוא מרחם רק על הצדיקים או רק על החסידים או רק על המתנגדים או רק על התימנים או רק על האשכנזים,
אלא מרחם על כל מעשיו.
כל דבר
שיש בו חיים מאיתו יתברך,
אז הקב' ברוך הוא מרחם עליו. אנחנו עדיין לא מבינים מה זה לרחם, אבל
הוא כאילו מצדיק יחס,
הוא מצדיק כל מעשיו.
כאילו הסיבה המרכזית
היא פשוט שהדבר הזה פה.
הוא חי, הוא קיים. הנמלה הזאת, החיפושית, הפרפר,
ודאי בני אדם, הם פה, הם קיימים, הקדוש ברוך הוא יחייה אותם.
זה פסוק מאוד מאוד משמעותי.
טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו.
אמר רבי לוי,
טוב השם לכל, על הכל
שהוא מעשיו. הכל זה מעשיו של השם יתברך,
אז הוא מרחם על כל מה שהוא עשה.
למדנו מכאן שהרחמים הם גם הרבה פעמים תלויים בזה
אם אתה עשית, לא עשית.
מכיוון שהקדוש ברוך הוא עשה את הכל,
אז הוא מרחם על הכל.
אנחנו לא עשינו את הכל,
אנחנו מרחמים פחות.
אז אדם יותר קרוב לאנשי ביתו מאשר לאנשים זרים, נכון?
מי שקשור אליי, אני יותר קשור אליו, מי שלא קשור אליי, אני, אבל גם זה לא בסדר לכאורה.
כלומר, גם פה צריך, נכון,
נוסעים בכביש, ורואים פקק בצד השני, יש תאונה בצד השני.
אז רחמנו על כל מעשיו.
אפשר לעבור ולהגיד, וואי, תראה מה זה, הלך לו האוטו, איזה מסכן, כאילו, מין סקרנות כזאת חיצונית.
ואפשר להגיד פרק תהילים,
יש שם יהודי שמתבאס,
אפילו אם לא כואב לו,
סתם הלך לו הטמבון.
הלך לו היום, הלך לו הבוקר, הוא צריך לחכות לגרע.
כאילו, זה פרק תהילים, ודאי אם הוא,
יש שם חלילה פצועים או משהו כזה.
אמפתיה קצת, כאילו,
אתה אומר, זה לא בכיוון שלי,
אני בכלל נוסע בירושלים תל אביב, זה בכיוון, זה לא אני בכלל, זה אתה,
חלק ממך.
אתם יודעים, הייתה לי פעם חוויה כזאת, היא מטלטלת מאוד.
נסעתי ביום שישי להורים שלי,
מהבית,
ופתאום פקק תנועה כזה, לא ברור, בין שני צמתים, פקק שאין שם אף אחד פקק.
אז אני כזה מתחיל לרטון לעצמי, אה, פקק, מה, אנשים עושים פקק, מה, יום שישי, מה, הם אמרים?
הפקק ככה זוחל,
ואז אני רואה שבאמת בצומת יש תאונה.
אז אני אומר, מי עושה תאונה בצומת? צומת עם רמזורים? לא, אין פה, זה לא צומת עם רמזורים. רמזורים, מה לעשות תאונה? זה גם צומת בעיר, זה לא איזה כביש ראשי שאתה תופס מהירות. טוב, איזה...
כזה רותם. אני מתקרב, אני רואה שיש שם איזה רכב, אני מסתכל,
רואה רכב כזה, נראה לי מוכר הרכב ככה. אתה יודע, אתה מזהה פה דפיקה, שם שריטה. אני מתקרב עוד סיפור, אני רואה את מספר האוטו של ההורים שלי.
אימא שלי הייתה שם, בתוך האוטו,
כבר יצא, כן, עשתה, מישהו שם עבר באדום, עד היום, לא יודע אם זה היא או מי שפגע בה,
אמבולנס, פינם.
ברוך השם, הכל בסדר,
אבל
בשנייה אחת,
בשנייה אתה מתהפך מהקצה לקצה.
ברגע אחד.
מי, מי,
מפריעים לי פה, אני רוצה כבר להגיע, רגע, רגע, שנייה.
אז בסדר, אז אימא זה אימא, וכמובן זה, אבל האם,
אם זה מישהו זר,
אז אין לנו שום,
כאילו,
כיוון שזה לא נוגע אליי, אז אני לא מצליח לחצות את הקו הזה,
שאני כן יכול להפעיל איזה שהם רחמים על כל מעשיו,
כמו השם יתברך.
זה הכל הקדמה לסיפור, אנחנו רק דנים בהקדמה.
אז אמר רבי לוי, טוב השם לכל, על הכל שהוא מעשיו. אמר רבי שמואל,
אמר רבי שמואל,
טוב השם לכל, ורחמיו על הכל, שהן מידותיו, הוא מרחם.
הקדוש ברוך הוא מרחם, כי זה המידות שלו לרחם.
רבי יהושע דה סכנין בשם רבי לוי אמר,
טוב השם לכל
ומרחמיו הוא נותן לבריותיו.
כלומר שכשאנו מצליחים לרחם על מישהו,
אז בעצם כאילו הקדוש ברוך הוא נתן לנו את היכולת הזאת.
זו יכולת אמפתית
גבוהה מאוד,
שניתנה מאת השם יתברך, כן?
בעלי חיים אולי לא מרחמים.
בני אדם שמרחמים זה כאילו הם קיבלו את זה מתנה מהשם יתברך.
עכשיו, עדיין לא לגמרי הגדרנו מה זה רחמים, אנחנו תכף נגדיר,
אבל תראו שההקדמה למדרש מסתיימת באופן הבא,
שבעצם במקום שאין רחמים,
אז
המקום הזה כאילו מאבד את סיבת הקיום שלו.
מאבד את סיבת הקיום.
והקב' ברוך הוא יגרום לכך
שיהיו בו רחמים.
רבי אבא בערבים בשם רבחה, למחר שנת בצורת באה,
והבריאות מרחמים אלו על אלו,
והקב' ברוך הוא מתמלא עליהם ברחמים.
אם אתם לא מרחמים בשגרה,
אם אין לזה אמפתיה, בוא הנה נגדיר כבר בעצם מה זה רחמים. רחמים זה יכולת
זה יכולת להזדהות עם הזולת, עם הכאב שלו, עם הצער שלו,
עם האמפתיה שלו, עם זה שלו, גם אם אתה לא קשור לזה, גם אם זה לא נוגע אליך,
וגם אם אפילו זה מוצדק, בסדר? כאילו זה מוצדק, הוא סובל כי הוא עשה משהו לא בסדר, אז מה?
הרחמים זה להתיר את הקשר בין
אשמה לכאב.
כאילו, יש לנו איזה מין קשר כזה שאם הוא אשם, אז מגיע לו, שייכאב לו. מי אמר?
הוא אשם, הוא מקבל את העונש. לא הכל בעולם זה צודק או לא צודק.
אם זה מוצדק או לא מוצדק.
יש גם, למרות שזה מוצדק. אבל בכל אופן, מישהו כאן מתייסר, מישהו כאן כואב לו.
אתה מצליח להביע לדבר הזה אמפתיה?
יש לך איזה תחושה?
יש לך איזה קרבה לדבר הזה?
או שאתה אומר לו, שמע, אדוני, מה לעשות? זה מה שעשית.
רחמים זה היכולת
לצאת מהמשוואה הזאת של צודק או לא צודק
ולהביע הזדהות עם אנשים שנמצאים באיזשהו תהליך, באיזשהו כאב, אתה איתם, בסדר?
תראו,
אני עושה רגע איזה הפסקה קטנה כדי להראות לכם שזה כך.
כשלמדתי את המדרש הזה, אז נזכרתי בגמרא, במסכת דעה המציאה.
הגמרא מספרת על האיסורים של רבי. רבי,
רבי יהודה הנשיא, הכוונה, היה לו איסורים
יש 13 שנה, 22 שנה, יש גרסאות.
איסורי שיניים היה לו, ככה הגמרא אומרת, איסורי שיניים.
אז הגמרא אומרת,
האיסורים של רבי באו על ידי מעשה והלכו על ידי מעשה.
מה היה המעשה?
אז הנה אומרת הגמרא כאן,
איסורין דה רבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו, מהי?
דאו עגלה דאבו קממתו לה לשחיטה.
עגל הובילו אותו לשחיטה.
עכשיו העגל הזה, מה זה הובילו אותו לשחיטה? הוא בכלל נולד כדי שישחטו אותו, נכון?
אף אחד לא מגדל עגל בתוך ראת מחמד,
קח אותו איתו לטיול.
אדם יש לו עדר,
מגדל כמו שמגדלים עדר, מביא פר אחד, מביא הרבה פרות, נועדים עגלים, והעגלים האלה הולכים לשחיטה, זה כל הסיבה.
אם הוא לא ירוויח אז הוא לא מגדל שום עדר, אז הפר הזה לא היה נולד בכלל.
העגל הזה לא היה נולד, נכון?
אז העגל הזה זה לא רק שהוא חי, זה שהוא נולד בכלל
זה כדי לשחוט אותו.
לקחו אותו לשחיטה.
פה, שם וזה, אזל
טליה לרישה בקנפי דה רבי וקבחי. העגל הזה נמלט מהשוחט,
רץ רץ רץ נכנסת כנראה לתוך בית המדרש או לבית של רבי, שם את הראש שלו בתוך הקנפי דה רבי כאן והתחיל לבכות.
השוחט נכנס אחריו, ראיתם פה עגל?
אל דבח,
שוחט דבח בערבית.
אמר לי זיל,
לקח נוצרת.
אמר רבי לעגל, לך, לקח נוצרת.
רבי צודק או לא צודק?
הוא צודק.
צודק, העגל הזה נוצר לשחיטה.
אז מה הבעיה?
איך?
נכון שאתה צודק,
אבל בסיטואציה הזאת יש עוד דברים חוץ מצדק.
תגיד לשוחט, שמע,
אשחטת אותו מחר, לא עכשיו,
תן לו עוד יום.
קורה כאן איזה משהו.
יש פה איזו סיטואציה.
כאילו זה מאוד מאוד מתאים, הוא ממוקק נגיד הרבי, הוא איש ההלכה, אז הוא אומר, מה לעשות, זה כאילו, זה שורת הדין, שורת הדין, העגל הזה צריך להישחד.
חסר פה משהו.
אז אמרו בשמיים, אמרי,
הואיל ולא כמרחם,
ליתו עלי איסורים.
אבל זה לא שהוא לא מרחם,
הוא לא ריחם, הוא באופן כללי ודאי היה מרחם.
הוא לא ריחם בסיטואציה שהיה בה גם מרכיב של צדק.
הוא לא הצליח להתגבר,
לראות מעבר לצדק.
ועל ידי מעשה הלכו,
כי יום אחד אבא קקן שעמתי דרבי ביתה,
הייתה מנקה את הבית,
אבא שייה בני קרקושטה וקקן שלו, היא הייתה מטטה גורים של חולדה.
אני מברך אתכם שלא יהיה לכם חולדה בבית.
נתחיל מזה,
אבל מי שהיה לו חולדה בבית יודע שזו חיה מזעזעת.
לא, משהו של חולת שרידות. אומרים שהיא יכולה לשרוד הפצצה גרעינית, החיה הזאת.
משהו הזוי לגמרי.
זו הייתה חולדה בבית בנצרים שהיא שרדה שבוע בתוך מקרר.
שבוע. ולא היה לה אוכל, כי זה היה פסח,
הקינו את הבית,
סגרנו, המקרר היה פתוח, כנראה, הנקינו אותו וזה,
סגרנו אותו,
והלכנו שבוע להורים.
וכשחזרנו, אני פותח את המקרר, אני רואה איזה משהו שחור,
אפור כזה, יוצא לי מהמקרר.
היא הייתה שבוע בתוך המקרר ושרדה.
טוב, אין, הוא מדביר, וזה, אל תשאלו.
אז חולדה זה חיה שאתה אומר, בהזדמנות הראשונה שאני יכול להרוג אותה, אני מורג אותה.
כאילו, מה זה מפחיד, גם יכול לתקוף תינוקות, זה היה להזילני קטני, ואף פעם גם אין חולדה לבד, זה משפחה תמיד.
אז היא רואה את הרבי שם מטאטא את כל השפחה שלו, מטאטא את כל הזה, עם גורים.
אמר לה, שווקינו, תעזבי אותם,
כתיב ורחמיו על כל מעשיו.
אה, עכשיו הוא נזכר בפסוק הזה.
אבל גם במעשים של השם יתברך.
אבל זה נכון להעיף אותם מכאן, נכון, אבל בכל אופן,
רחמיו על כל מעשיו.
עמרי, הואיל ומרחם, נרחם עליה.
עכשיו, זה חשוב מאוד גם כן, כי יש כלל.
במידה שאדם מודד, בה מודדים לו. איך שאדם מתנהג, ככה מתנהגים איתו מן השמיים.
פתחת,
כאילו, אם אדם מתנהג בקפדנות והכל כזה מהודק, אז יקפידו גם איתו מן השמיים.
אם אדם לוקח אתרוג ובודק אותו בזכוכית מגדלת, אז יבדקו גם אותו בזכוכית מגדלת.
אתרוג, איך בודקים אתרוג? לוקחים אותו ככה, מסובבים, ככה זה. זהו, מספיק, די. לא צריך עכשיו להתחיל, זכות מגדירית. תסתכלו גם עליך ככה, אתה רוצה?
אז מכיוון שרבי בהתחלה לא ריחם, אז גם לא ריחמו עליו. כלומר,
יכול להיות,
אם זה היה כאבי שיניים,
או כאבי מעיים, יש כאלה אומרים, זה כל מיני כאבים כאלה שלא ברור מה, איך הם באים ואיך הם הולכים.
נכון? כמו כאבי גב.
אדם יש לו כאבי גב, הם באים כמו שהם הולכים הרבה פעמים.
לא תמיד זה ללכת לרופא, ואגב, זה משהו משתחרר ו...
אז זה הכל איזה מין הסברה, מה זה רחמים?
מה זה רחמים? ואז מגיע הסיפור על הגשם, תראו.
קודם כל, עוד הקדמה קצרה.
בגדול, ירידה של גשם,
היא עושה הרבה מאוד דברים בעולם,
אבל הדבר הראשון שהיא עושה היא מרככת.
אדמה שהייתה קשה,
נעשית רכה.
כן?
יום ראשון רכבתי באופניים, באיזה יער פה בקנדה.
אדמה רכה.
כיף להרכב ככה.
אתה קופץ, כאילו האדמה קולטת אותך כזה טוב, אתה כל רך.
ירידת גשם היא איזה מין הבאת רכות לעולם.
אבל מה קורה אם העולם הוא לא רך?
אם העולם נוקשה.
האנשים מתנהגים בצורה נוקשה.
אז הגשם לא יכול לרדת.
כדי לרדת ולרכך את העולם צריך שיהיה איזה כתובת מלמטה שהיא רכה בעצמה.
אתם מבינים?
כן או לא?
תביטי?
מה קורה?
אתם באנרגיות חיוביות היום?
סוטרלב, בבקשה מים, אני יכול, נפדלק, שוקולנד.
תודה.
אז פה פה פה, ימינה, יש לך פה מפחון כזה, תודה.
מספר המדרש את הסיפור הבא.
אני קורא את הסיפור ברצף ואז נפרק אותו, טוב?
ביומד רבי תנחומה היו צריכים ישראל לתענית.
אטון לגביה, באו לרב,
אמרו לו, רב יגזור תעניתה.
גזרת עניתה, יום קדמה, יום בית, יום ג', יום שלושה ימים, תענית, שום דבר לא זז.
לא נחת מיתרה.
על ודרש להון, אמר להון בנה, יתמנעו רחמים אלו אלינו, והקדוש ברוך הוא מתמלא עליכם ברחמים.
תודה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נאזור.
טוב, אז הם הלכו ברחמים, החלקו צדקה.
עד שמחלקים צדקה לענייהם, ראו אדם אחד נותן מאות לגרושתו.
לפי ההלכה, כשגבר ואישה מתגרשים,
אז הם צריכים להתרחק מזה, גם לא לגור באותה שכונה,
כמו לא לגור באותו בניין,
וגם, זהו, מה ששלם צריך לשלם, כתובה וזהו, אבל אחרי זה שלא יהיו ביניהם קשרים כלכליים, בגלל העובדה שהם היו בעבר
איש ואישה, אז אנחנו חוששים שאם הם יהיו בקשרים קרובים מדי, אז הם עלולים להתקרב בצורה אסורה.
אז הם ראו אדם נותן מאות לגרושתו.
עתון לגבי, באו חזרה לרעב ואמרו לו, רבי,
מה ענן יתבין על האחה ועבר את האחה? אנחנו פה עושים מבצעים, חלוקת צדקה. יש פה עבירה!
אנשים פה, ואנחנו עכשיו מצאנו מה הבעיה שלא עומד גשם, יש פה איזה עבריין.
אמר להם, מה ראיתם? אמרו לו, ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו.
שלח בת ריאון, שלח אחריהם, והעתינו לגוד ציבורה, הביאו אותם,
הביאו אותם לבית המדרש.
אמר לו, מה היא לך הזו?
אמר לו, גרושתי. הוא הודה, הוא לא הכחיש.
אמר לו, מפני מה נתת לה מעות?
זה לא איסור דאורייתא חלילה, כן? זה תקנה כזאת, תקנה דרבנן.
אמר לו,
או אפילו לא תקנה, זה כאילו איזו הרחקה כזאתי.
אמר לו, רבי, ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה הרחמים.
באותה שעה הגביא הרבי תנחום על פניו כלפי מעלה ואמר,
ריבון כל העולמים,
מה עם זה
שאין לה עליו מזונות, ראה אותה בצרה ונתמלא עליה הרחמים?
אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך, בני אברהם, יצחק ויעקב,
על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים,
מיד ירדו גשמים ונתרבה או נתרווח העולם. תכף נדבר על הגרסאות האלו.
זה הסיפור.
בואו ברשותכם, נלמד אותו,
ניכנס פנימה.
יש לך פה דף, טוב, אם אתה רוצה.
זה לא זה?
אז מאחורה, מאחורה.
בוכנים?
אתם איתי?
יאללה.
אז קודם כל, אני רוצה להתחיל במשפט הפתיחה.
ביום ידי רבי תנחום, היו צריכים ישראל לתענית.
מה זה המשפט הזה?
מה היה צריך להיות כתוב פה?
היו צריכים ישראל למה?
לגשם.
מה זה צריכים ישראל לתענית?
פה אנחנו נוגעים בסוגיית, אני קורא לזה הפרקטיקה הדתית.
מה הכוונה?
יש איזושהי בעיה מושקילה, יש איזושהי בעיה.
במקום לעצור ובואנה להגיד, אוקיי, אין גשם. למה לא יורד גשם? מה הסיבה?
לעשות איזו תשובה, איזה תהליך פנימי.
יש אפשרות מאוד מאוד קלה לרוץ. לאן?
לפרקטיקה, יש מסכת תענית, מה עושים, עושים תענית, נעשה 1, 2, 3, אופס, ירד גשם,
נכון?
עכשיו, זה חשוב מאוד הפרקטיקה הדתית, התפילות, הסדרים, החגים, מאוד חשובים.
הם המסגרת או הם הפלטפורמה שעליהם אמור משהו לקרות, אבל הם בעצמם,
הם לא המטרה,
הרי הנביא ישעיהו אומר בישעיהו נח,
מה מטרת הצום?
מטרת הצום זה לצום?
מה מטרת הצום?
הלא זו צום מבחרהו,
עטר אגודות מותה, ועטר חרצובות רשע, כי תראה ערום וכיסיתו,
ועניים יורדים תביא בית,
מבשרך לא תתעלם, אז ייבקק השחר אורך, וארוחתך מהרה תצמח, אז תקרא והשם יענה,
כשבה ויאמר,
הנני.
ישעיהו נח,
צד ימין בתנ״ך,
בדף. בסדר?
זה המטרה בצום.
אם אדם כל היום אוכל ושותה ומבסוט על החיים וכוס קפה וכו' ועוגה וזה, אז כלום לא יקרה.
אז קצת מתעניין, קצת לא אוכלים, קצת קשה, ואז הלב נפתח.
אבל פה הם רצים ישר לפרקטיקה, רצים ישר לתענית, בסדר?
לפני הרבה שנים הייתי נוכח בבית כנסת כשנפל ספר תורה.
מה זאת אומרת הייתי נוכח? בבית מדרש.
רק אני הייתי נוכח.
זה היה בין הזמנים, אני חושב.
וזה היה באתר הזמני של מגורשי נצרים ביבול. אז אני ישבתי בבית המדרש ולמדתי,
והגיע מישהו לעשות את זה, לסדר את זה משהו, לתקן את זה משהו.
אז הוא הזיז את הארון קודש,
והיה, הארון קודש היה עם פרוכת, אבל לא היה לו דלתות,
הוא לא ידע את זה, זה שהזיז,
ואיכשהוא מזיז, פתאום הספר תואר, שוו, נופל ככה.
אז צעקתי לו, אהה, ונפל, נפל הספר. טוב,
אז רק אני והוא היינו שם.
אז זה כמובן דבר מאוד מזעזע, נפל ספר, אבל אתה אומר, רגע אחר אתה מתנחם, אתה אומר,
בסדר, נפל הספר,
זה חמור מאוד, אבל אני יודע מה לעשות, צריך לצום,
צריך לתת צדקה, נכון?
יש כאילו פרקטיקה דתית.
אבל אמרתי, אל תרוץ לשם, רגע,
צריך לקבל פה עצה. התקשרתי לרב נמצל,
שם אריך ימה,
העיר העתיקה.
דיברתי לו כך וכך היה,
אז הוא באמת אמר לי, טוב, אתה והוא צריכים לצום, הוא שהפיל ואתה שראית,
בסדר, אז זה ידעתי, צריך לתת צדקה.
אומר לי, אבל אתה צריך
לקבל על עצמך קבלות בענייני כבוד תורה.
אם היית שם וראית, כנראה שאתה צריך לעשות תשובה בדבר הזה.
וזה כבר קשה.
כאילו, רגע, מה, שים לב, אז הייתי, התחלתי לשים לב, אמרתי ספרים, שמתי לב אם יש ספרים הפוכים, אז אני
משתדל להפוך אותם חזרה, שיהיו ישרים.
כן, וכאילו, אני יותר מקפיד בעניין של ספרים,
ומשתדל יותר להקפיד, להיזהר, לא להקפיד, אני לא יודעת על מי להקפיד, להיזהר, זה סוג זוהר,
שלא יהיה ספרי חול ליד ספרי קודש, כאילו ספרי חול, שלא יהיה ערבוב, שלא יהיה...
זה כבר מכניס אותך לעבודה פנימית,
יחסית זה קל עצום, בסדר עצום מאוד שמתי את זה.
אז הם רוצים תענית,
הם רצים לעשות תענית, אז ברור שזה לא יעבוד,
נכון?
כי הם רוצים רק לפרקטיקה,
פרקטיקה היא לא העניין פה.
הם גם באים לרב ואומרים, תגזור תענית. גזר תענית היום קדמה, יום ב', יום ג', ולא נחת מיטרה.
הוא כבר מבין, הרב, איפה הבעיה? אז הוא אומר להם, חבר'ה, תקשיבו, הבעיה פה לא אתה... הבעיה היא כאן שאין רחמים. אין רחמים, הכל מהודק, הכל כאילו...
הכל יבש, הכל צפוף, צמוד. תתמלאו רחמים אחד אל השני. עכשיו יש לי שאלה, בסדר?
פה לחבורה הקדושה כאן.
אם הייתי אומר לכם, תקשיבו,
תתמלאו רחמים אחד על השני,
מה הייתם עושים?
איזה מעשה הייתם בוחרים לעשות? איזה מעשים הייתם עושים?
אה?
תגידו לו את הדף. מה עוד?
חיבוק.
מה עוד?
מדברים.
יפה אמרתם.
כלומר, הייתי מבין באופן בסיסי שזה יותר לחייך, להאיר פנים אחד אל השני, להיות יותר בסבלנות,
להיות יותר באמפתיה, כאילו שיהיה איזה חימום, איזה קרבה.
מה הם עושים
בעקבות הקריאה שלו?
עד אמר להם בניי תמונו רחמים אלו הללו והקדוש ברוך הוא מתמנה לכם רחמים
עד שהם מחלקים צדקה לענייהם
כלומר הם יצאו למבצע חלוקת צדקה.
צדקה זה דבר חשוב מאוד, בית פעם דפליג
אבל אתם יודעים שחוץ מצדקה ואולי אפילו יותר מצדקה
מה שהעני צריך זה מה?
זה יחס,
זה קרבה,
זה שייכות
למה השאר רצתם לצדקה?
כי מה?
זה קל,
זה מוגדר,
אולי נחלק את הגזרה, גם כתוב פה ענייהם, כאילו לכל אחד היה לו את העני שלו.
אתם מכירים, יש בדיחה על בריסקר,
אתם יודעים מה זה בריסקרים?
אלה שהולכים בשיטת בריסק
מאוד מאוד מדקדקים במצוות ובגדרים של המצוות, שיהיה בדיוק בדיוק.
אז רואים שאיזה בריסקר אחד, עכשיו בכסלו, אומר לחבר שלו, תקשיב,
מצאתי עני אמיתי,
עני בדקתי, הוא עני 100 אחוז.
הוא אומר לו, מה אתה צריך עני, לא, למתנות לאביונים, בפורים,
אשתי אני.
הוא אומר לו, אבל עד פורים, איך אתה יודע מה יהיה? הוא אומר, אני נעלתי אותו במחסן,
עד פורים, אני שומר על העני הזה שלו.
ענייהם, כן?
הם רצים למבצע חלוקת צדקה לעניים.
מי אמר שזה מה שהעניים צריכים?
או מי אמר שרק זה מה שהם צריכים? איפה היחס?
איפה השותפות? איפה האמפתיה? עוד פעם, איפה הרחמים?
רחמים במובן של לא מרסי, אלא רחמים במובן של שותפות.
אני אספר לכם שני סיפורים.
אנחנו בקהילה אצלנו העתקנו,
בלי בושה מה שתיקח, כלומר, בשמחה רבה,
העתקנו יוזמה שקורית בקהילה בלוד. שם זה באמת קורה ברחבות,
זה קורה אפילו בכמה מוקדים.
יש שם איזו שנקראת שולחן שבת.
שמעתם עליה?
הרבה משפחות מקבלות ארגז, סל לכבוד שבת.
משפחות נזקקות קוראים לזה.
האם זה שמשפחה קיבלה סל לכבוד שבת,
האם זה אומר שיהיה להם שולחן שבת?
לא.
יש מצרכים, למרות שמישהו יערוך שולחן, ישב, לא בטוח.
אז שם בלוד, וגם אצלנו בקהילה עשינו את זה עד הקורונה,
עושים שולחן שבת.
אוכלים וזה, עורכים שולחן, מגיעות ארבע משפחות,
נגיד, מהקהילה, מהגריל, אצלנו וזה,
והם מזמינים להצטרף.
מגיעות
משפחות מזה, מגיעים, נבושים,
עם הילדים, יושבים, כידוי, יושבים, יושבים על השולחן,
יושבים על השולחן.
אז אתה יכול כאילו להביא להם אוכל, ואתה יכול להגיד, חבר'ה, בואו נאכל ביחד.
אחרת לגמרי.
אחרת לגמרי.
סיפר לי חבר שיש לו כמה משפחות שהוא עוזר להן,
שבפורים,
בפורים,
במקום לשלוח מנות,
אני נותן פה רעיונות.
זה רעיין טוב.
הוא נתן לה, זו המשפחה גם חד-הורית, רק אימא,
הוא נתן להם ואוצ'ר למסעדה.
ואוצ'ר למסעדה.
לפורים, לבוא בו יום, לסעודה.
הוא אומר להם, בסדר הזאת עיבד אותי, תלכו, תאכלו,
שולם.
האימא חזרה אליו אחרי פורים, היא אומרת לה, אתה לא יודע מה עשית לנו.
היא אומרת, תראה,
היא כמובן אישה שעובדת בעבודה כדי לפרנס את דדי ביתר, עבודה קשה,
מאוד מתאמצת בחיים, היא אומרת,
אתה לא יודע כמה שאני כל הזמן... התלבשנו יפה,
חגיגי, הלכנו למסעדה,
אבל אתה לא יודע כמה זמן קראו לי גברתי,
ושירתו אותי,
אני משרת את אחרים כל הזמן, כאילו, מה תרצי, ולהביא לך עוד, וזה, וכאילו, גם זה, וגם זה, ופה, כאילו, ממש היה, כאילו, הרגשתי מלכה.
הילדים הרגישו נסיכים.
עכשיו, נגיד שזה אותו כסף, נגיד שהוא היה נותן להם מתנות לאביונים, את אותו כסף שלנו מהמסעדה.
אבל זה אחרת לגמרי.
אתה לא נותן צדקה, אתה נותן יחס,
אתה נותן אהבה, אתה נותן משמעות.
בשביל אדם שאין לו כסף, ללכת לו למסעדה, זה כאילו,
זה לא רק החוויה שהילדים הם מה שרוצים, זה גם מה זה שמשרתים אותך ומגישים לך ומפנים לך, ואתה כאילו במרכז העניינים.
הם רצים לחלק צדקה,
מבצע צדקה, עוד פעם, כי זה הכי נוח והכי קל.
ואז מה קורה, וזה אולי מה שמגלה את כל האופי של האנשים האלה,
תוך כדי שהם מחפשים צדקה, מה הם רואים?
רואים את האור שנותן
כסף לגרושה שלו.
אה, מצאנו את הבעיה, נפתרה הבעיה. כלומר, יש כאלה אנשים שיוצאים לרחוב,
ומחפשים, יש בעיה, לא יורד גשם, אז זה בטוח לא בגללי, כן, אני בסדר גמור, אני ודאי איזה.
מה איתו, הוא הולך, מה זה, הוא הולך בלי תכלת,
זה הולך, מה זה,
הדקן שלו לא מספיק ככה ארוך, ההוא בכלל, שם ה' לי גרע וזה,
מסתכלים כל אחד מה הבעיה אצלו.
יש אנשים, תמיד כשהם עולים לתורה, הם רוצים שהספר פסול.
אתם מכירים דבר כזה?
תמיד עולים לתורה, יש בעיה.
אתה מסתכל, מחפש פסול את הספר, תבוא, תעלה לתורה בסדר.
נכון? יש כאלה עולים, מתאמצים לראות אם יש איזה פסול בספר. מה אתה מתאמץ? אם, פסול, פסול, בסדר, אבל יש כאלה מחפשים.
אז הם מחפשים מי לא בסדר. מצאו.
מצאו את ה...
נכון? הם באים לרב, אומרים לו, מה אנחנו פה משחקים במשחקי נדמה לי, בצדקה וכל מיני כאלה? מה, עצרנו פה את העבריין, הנה הבנתי. תראו כמה,
כמה זה מהודק, כמה זה צפוף,
כמה זה, אין בזה רחמים בכלל, כל אחד כאילו מחפש מה לא בסדר אצל הזולת, הכל מאוד מאוד נוקשה.
גם הדברים הטובים שהם עושים הם נוקשים, אבל ודאי הדברים הלא טובים.
טוב,
אז הוא קרא לו,
קראו לו, הייתי נולגות ציבור, אפילו,
נגיד שהאדם הזה עשה משהו לא בסדר, אוקיי, נגיד,
לכאורה הוא עבר על איזה מרכיב מסוים הלכתי,
אז תקראו לו לרב אחד על אחד, הרב יברר איתו הם עומדים ככה מסביב.
איך לראות מה קורה.
אמר לו, מהי לך זו? אמר לו, גרושתי.
אמר לו, מפני מה נתת למעות?
אמר לו, רבי, ראיתי אותה בצרה והתמודדתי לרחמים.
תראו,
אנשים מתגרשים מכל מיני סיבות, אבל אף אחד מהם זה לא סיבה טובה, נכון? מי שמתגרס זה בגלל שלא היה טוב ביחד.
או שלא היה טוב ביחד או שהרע ביחד.
והרבה פעמים כשיש גירושין,
אז יש איזו מחשבה,
תודה, ברוך תהיה,
יש איזו מחשבה,
בגלל מי זה קרה.
ומטבע הדברים, כל צד מצדיק את עצמו.
אני הייתי בסדר והיא לא הייתה בסדר. לא, אני הייתי בסדר והוא לא היה בסדר. כל אחד אומר, נכון? אם שניהם היו אומרים,
שנינו לא בסדר, אז הם כנראה לא היו מתגרשים.
הם היו עושים תשובה ועושים זה. כל אחד אומר, התחילה, היא לא מבשלת, לא, הוא לא אמפתי,
לא, היא לא רגישה,
לא יודע, כל מיני דברים כאלה.
בסדר, יש גם פרשות גירושין בתורה, נכון? דברים כאלה קורים.
אבל פה, עוד פעם, כשיש גירושין, אז יש מוטיבציות שליליות באוויר.
עכשיו עובר הגרוש הזה
ורואה את גרושתו,
תודה,
ברוך תהיה, ורואה את גרושתו,
שהיא בצרה.
כמה זה מדגדג בקצות האצבעות להגיד לה,
אז איך החיים אחרי הגירושים, אה? טוב, אה? מסתדרת.
הצלחה שיהיה לך.
הוא, זה שיא, שיא הלדגדגת בלוטות, את צודק.
הנה, אני צודק.
אמרתי לך שיהיה לך רע.
את רצית ככה? בבקשה, הנה, תסתדרי.
נכון? זה שיא המקום הזה.
אבל האדם הזה,
שהוא הכי נמצא במקום שכאילו הוא יכול היה להבליט את הצדק שלו ואת הזה,
הוא מצליח לראות מעבר לצדק.
והוא אומר, עזוב, מי צודק, מה צודק וזה.
היא בצרה.
וגם פעם היינו נשואים.
ועמדנו גם פעם מתחת לחופה.
ועכשיו כואב לה. נכון שאני חושב שאני צודק והיא טועה.
ואולי עכשיו היא גם משלמת את המחירים של הטעויות שלה.
אבל עכשיו כואב לה.
אז אני מצליח לראות מבעד לצדק ולהתחבר אל הכאב.
זה רחמים.
זה נוצר כאן איזה מרחב, איזה מרווח.
יש כאלה אנשים שברגע שהם צודקים, הם נהיים עיוורים לחלוטין לכל דבר אחר. אבל אני צודק.
נגיד ילדים, אצל ילדים זה מאוד מאוד בא לידי ביטוי.
שאם ילד הוא צודק,
אז הוא לא מבין מה הבעיה שהוא הרביץ לאחדות, אבל אני צודק, הוא התחיל.
בסדר, אז מה,
זאת אומרת, למרות שאתה צודק, אבל אתה יותר חזק ממנו,
נכון.
לפעמים בין אחים, ואח קטן מרגיז את אחיו הגדול.
אז האח הגדול שלו מתעסק, הם מביסים לו.
ואז הוא בוכה. מה הוא בוכה? הוא התחיל!
הוא התחיל! אבל נכון, ילדים שלהם כוש צדק נורא מפותח, אבל הוא התחיל! מה אתם מלא מתים כוסים עליי? הוא התחיל!
הוא לא נכון שהוא התחיל, אבל אתה יותר חזק ממנו.
אתה לא...
בסדר?
איזה סיפור נפלא, על הרב אורי זוהר, היה את הסיפור.
הוא היה מתווכח עם הילדים שלו בצעקות, אז אשתו הייתה אומרת לו, תפסיק לצעוק, אל תכעס.
אז הוא אמר לה, למה את רק אומרת לי ולא אומרת להם, גם הם צועקים עליי?
אז היא אמרה לו, אבל הם לא משלמים 500 שקל כל פעם שהם צועקים על קופת צדקה.
הוא, היה לו קבלה שכשהוא כועס,
אם הוא כועס, הוא שם 500 שקל בצדקה.
אז כאילו, הם לא משלמים 500 שקל.
הוא אמר, פור כזה, ניזהר עבורי זוהר, איזה צדיק.
אז הוא רואה את זה.
עכשיו, הוא עשה כאן משהו שהוא הלכתי,
הוא לא בסדר.
הוא עשה את זה בצנעה, הוא לא עשה את זה ברבים,
הם דווקא הביאו אותו, עשו מזה פרסום.
אבל הוא אומר, אני לא יכולתי לעמוד בצער ובכאב שלה.
הדבר הזה, היכולת להתחבר לצער ולכאב
מעבר למסך הצדק,
או מעבר למסך, מה זה נוגע להם, מה זה שייך להם,
לא אכפת לי, כאילו, ולהגיד, זה כן נוגע אליי,
זה כן שייך אליי.
דיברנו על זה, נכון, על התאונה. אתה עובר, נכון, בדרך, אתה רואה תאונה בצד השני.
זה נוגע אליך.
יש שם מישהו, מטר ליד, שסובל.
אז אם זה היה קרוב משפחה שלך, לא היה לך בכלל ספק, היית עוצר אותו טוב וקופץ. אז זה לא קרוב משפחה שלך, בגלל זה
הלב, הלב נעשה אטום.
ואז המציאות נהיית כאילו צפופה,
נכון?
מהודקת מדי.
באותה שעה שעשה האדם הזה התנהג בצורה הזאתי
עכשיו ברגע שהוא התנהג בצורה הזאתי אז כמו שאמרנו
הוא יצר בארץ כלי שלתוכו יכולה לרדת ההנהגה האלוקית הזאתי כי כל עוד הכל נורא נורא מהודק ומאוד מאוד צודק ומאוד מאוד הכל כאילו כזה אז אי אפשר לתת גשם
באותה שעה
הגביע רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר ריבון כל העולמים
מה אם זה שאין לה עליו מזונות?
כאילו הוא לא חייב לה כלום!
הוא לא...
ראה אותה בצרה ונתמלא עליה הרחמים.
אתה שכתוב בך חנון ורחוב.
ואנו בני ידידיך, בני אברהם, יצחק ויעקב.
תשימו לב שהוא לא אומר, אתה,
שאתה חייב לזון אותנו כי ברדת אותו. הוא לא אומר את זה.
הוא אומר, אתה שאתה אבא שלנו, ואנחנו הבנים שלך.
לא תרחם עלינו.
לא תראה בצער ובכאב. נכון שעל פי הצדק לא מגיע לנו גשם. כנראה לא היה מגיע להם גשם, על פי צדק.
על פי הזה. אבל בכל אופן, כואב לנו.
זה מייסר אותנו, יש לנו צער מהדבר הזה.
אז תרחם עלינו.
על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים.
אגב, גם הביטוי להתמנות רחמים הוא ביטוי,
למה לא כתוב תרחם עלינו?
להתמלא רחמים זה כאילו כמו האדם יש לו איזה,
כאילו איזה מין כלי כזה,
והוא מתחיל לרחם ולרחם, עד שזה פשוט עולה על גדותיו, הוא לא יכול יותר.
כמו אצל יוסף. ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו, היקרא,
הוציאו כל איש מעליו. הוא היה רוצה להתאפק, יוסף, אבל הוא לא יכול כבר, זהו, אי אפשר.
לא יכול להתאפק.
הרחמים כאילו
עוברים את הגבול.
ואנו, בני ידידיך, בני אברהם, יצחק ויעקב,
על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים.
מיד ירדו גשמים, ופה יש שתי גרסאות.
גרסה אחת, ונתרווה העולם.
נתרווה, העולם היה יבש והוא נהיה רווי.
כן, רוויה.
אבל אני יותר מחבב את הגרסה השנייה,
ונתרווח העולם.
נהיה רווח.
נהיה רווח בין ה... לא הכל כאילו או שחור או לבן, או צודק או לא צודק, או זה או זה.
נהיה איזה רווח שלתוכו אפשר גם להכניס אמפתיה וקרבה ורגש. גם אם אני לא מסכים איתך, גם אם אני חולק עליך, גם אם אני חושב שאתה טועה, גם אם אני חושב שאני צודק.
בסדר, בכל אופן, גם בין אנשים חולקים, אני יכול לשים לב לדברים נוספים, כמו צער, או כאב, או שמחה אפילו,
כן, שיכולה, כאילו, לקרות. אני שייך לכל הדברים האלה.
לכן הסיפור הזה, אמנם הוא על גשם, אבל הוא על הרבה יותר מגשם.
הוא ליכולת שלנו כבני אדם לראות מעבר למסך הברזל הזה של שחור או לבן.
לראות מעבר,
נכון? גם אם,
כאילו הייתי אומר, זה כמו הניסיון של נהג אוטובוס, לעצור למישהו שאיחר את התחנה, כאילו, בסדר?
איחר, אתה לא בתחנה, אז אני לא חייב לעצור לך.
אבל אני יכול לעצור לך, למרות שיש לפעמים מקבלים קנס, אם הם עוצרים בתחנה, אז אין בעיה, אבל, נכון?
אני יכול לעצור לך, אני יכול כאילו ל...
אדוני, מה מגיע לך?
תחנה,
זמן, הכל כתוב, אני הגעתי בזמן, אתה לא פה, זהו,
דעה שלך, כן?
יכול להיות דבר כזה, צודק, אין מה להגיד.
אבל לא רק יכול להגיד, יש נהגים כאלה שהם כל היום אוספים מצוות.
כל היום עסוקים בלאסוף מצוות.
לפני כמה זמן, עכשיו, לפני איזה חודש,
בבת שלי עושה שירות לאומי באילת,
אז היא ככה,
היא הלכה את האוטובוס, אבא בוא תיקח אותי, מה היה, כל החירום הזה, טוב התחלנו את זה, האוטובוס, יש אוטובוס מפתח תקווה לאילת.
הוא יוצא מחדרה, עובר דרך פתח תקווה.
אנחנו רואים אותו בתחנה.
ואיזה פרסה, איך שאתם עושים את הפרסה, הוא כבר התחיל לנסוע.
התחלתי לרדוף אחריו.
הגיע הצומת, הבת שלי ככה יורדת, הולכת, דופקת על הזה, לא פותח לה.
אוטובוס לאילת.
זה כאילו, במקום לנסוע, לא יודע, כמה, שלוש וחצי שעות, זה לנסוע שבע שעות.
תל אביב.
בדרך כלל אני אומר לה, תקשיבי, תתפללי.
למה? אני אומר לה, אחותך, החזירה אוטובוס.
את רק צריכה לעצור אותו.
כי אחותה הגדולה,
פעם גם כן רצה לאיזה אוטובוס,
אוטובוס לירושלים שעובר אצלנו בשכונה,
והגיעה לתחנה וראתה אותו כזה נוסע.
יושבה כזה שבורה, היא רצה וזה,
וברוב שהיא רצה עליה לכוח, אז היא ישבה ככה,
מאולפת,
התאוששה, זה היה איזה 7-7 דקות,
ופתאום אחרי חמש דקות היא רואה את האוטובוס.
אז היא נעמדה כזה, עשה לו ככה.
אז היא חושבת שהיא לא הבינה אולי, היא לא ראתה.
אז היא עולה לאוטובוס והנהג אומר לה,
תחשבי טוב טוב מה עשית היום
שקרה לך את הדבר הזה, אומרת לו מה.
הוא אומר לה, תראי,
אני בחיים עשיתי דבר כזה, אבל אני עברתי בשכונה,
ולא יודע, לא היה מספיק אנשים בתחנות.
אז אמרתי, אולי אני הקדמתי מדי, אולי זה. אז הוא עשה סיבוב,
כאילו במקום להמשיך את המסעות לירושלים, הוא פשוט עשה סיבוב,
חזר, הוא עשה את השכונה עוד פעם.
הוא אומר לה, ורק את עלית.
אז אמרתי לה, אחותך החזירה אוטובוס, את לא כמוה, רק תעצרי אותו.
אז אני רואה את הפנים שלה ככה מאוכזבות וכל זה.
ואז האוטובוס עובר את הרמזור,
יש שם תחנה, הוא עוצר, פותח את הדלת.
אסור לו לעצור ברמזור, זה קנס,
זה אלפי שקלים, בתחנה הוא יכול לעצור.
אז אתה רואה איזה גבר, נכון? אתה אומר, איזה מלך, ככה אומרים, איזה מלך.
שמעתי פעם הגדרה יפה למלך. מי זה מלך?
מה, תגדירו לי מלך.
מלך.
שליט, כן.
מבטל על שואל האחרים, גם.
מלך
זה מי שמסוגל לעבור על החוקים של עצמו.
זה מלך.
הוא קבע חוק אבל הוא מלך, הוא לא כפוף לחוק. זה יכול לעבור על החוק של עצמו.
נכון? זה ממש הביטוי.
איזה לא יודע מה, איזה...
כן,
משטרה. אתה צריך לקבל דוח, הוא תפס אותך, היה לנו... אין, תפס אותך מה שנקרא, אדום זה...
הסתכל עליכם ואתה יודע מה? הלאה, פעם אחרונה. אתה אומר וואנה, איזה מלך.
זה היה ביטוי כזה, סלנג.
איזה מלך. איך הוא ויתר לו.
וואי, היכולת לבטל.
זה רוך כזה, צריך שיהיה בעולם רוך.
לא הכל כאילו לפי החוקים, לפי... ודווקא הרוך הזה, הוויתור הזה שהוא ויתר לך השוטר,
אתה תזכור אותו הרבה יותר מאשר הקנס שקיבלת.
אז זה הסיפור כאן, זה סיפור הרבה יותר רחב מגשם.
זה סיפור על חברה
מתוקנת בריאה שבה אנשים רואים מעבר לרובריקות של הצודק וה...
והעני...
רואים את הכאב, את הצער, את השמחה, גם את ה...
יש להם עוד נקודות ממשק עם הזולת,
מעבר להגדרות היבשות של צודק או לא צודק, נכון או לא נכון.
שנזכה להיות כאלה, אמן.
