והיום אנחנו נתקדם בעזרת השם אז אם
כך ראינו שהנס של חציית הירדן
היה לו בעצם תכלית כפולה או משולשת
כלפי עם ישראל הם הבינו שהקדוש
ברוך הוא נמצא עם יהושע אבל הם לא
ראו הם לא חוו את חוויית הנס
כמו שאמרנו כי זה אנחנו נקרא את הכניסה לארץ ישראל אבל
כלפי אומות העולם זה ודאי פעל פעולה
כי הם כן ראו את ה...
את בקיעת הירדן ואז בעצם יש פה
יש פה דבר מאוד מאוד דרמטי שמאוד מסתדר עם התכנון
התכנון של התורה לגבי כיבוש ארץ ישראל.
מה הכוונה?
תראו,
כבר הזכרנו כמה פעמים שה...
עמים בתוך ארץ ישראל היו מסודרים לפי,
כמו ערים כאלו,
כמו ראשי העיר.
בסדר?
לא הייתה כאן באמת מדינה כנענית אחת.
היו כאן שלושים ואחת פרובינציות כאלה.
פרובינציות כאלה, פרובינציות.
בסדר?
המדינות הגדולות שהיו מסודרות,
זה בעבר הירדן המזרחי,
ארצות סיחון ואוג.
ואותם כבר ניצחנו,
כמו שאמרנו,
הוביל את הקרבות וניצח.
אז בעצם המנעול המרכזי היה עוצר.
בכל אופן,
גם 31 פרובינציות יכולות לגרום הרבה מאוד צרות במידה והן מתאחדות.
אם הן מתאחדות,
אז אפשר ממש לעכב מאוד מאוד את הכיבוש,
לעשות את הדברים הרבה יותר מסובכים,
ולהפוך את זה למלחמות גדולות.
אבל ברגע שהם רואים א',
את ההפסדים הצרובים,
המפלות
של סיחון ואוג, פעם אחת.
ופעם שנייה
את חציית הירדן התוצאה היא ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה
בעבר הירדן ימה מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה זה בעצם
דומים למלכי האמורי שהיו בעבר הירדן מזרחה אבל הם ראו בעצם
מה קרה כמו הדרוזים שנמצאים ברמת הגולן ויש להם אחים בסוריה
אז הם רואים מה קורה לאחים שלהם
רואים מה קורה איתם אז גם פה
וגם כל מלכי הכנעני אשר על הים
שולט בעצם מגב ההר אל לכיוון מערב
לכיוון השפלה כי הוביש אדוני את
מי הירדן מפני בני ישראל עד עוברם
ויימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל
ויימס לבבם,
ולא היה בהם עוד רוח,
איזה רוח,
מה הכוונה?
זה בדיוק מה שאנחנו מדברים.
לא הייתה בהם רוח להתאחד.
התוצאה,
קודם כל אנחנו,
רק בשביל הסדר הטוב,
אנחנו מתחילים כרגע,
מפרק כ,
אנחנו מתחילים רצף של חמש מלחמות.
מלחמת העי,
מלחמת
מלכי הדרום הגדולה,
ומלחמת מלכי הצפון.
בסדר?
ארבע מלחמות, וכל אחת מהן מתחילה,
סליחה, והגבעונים.
יש לנו כאן את המלחמת יריחו,
המלחמה עם הגבעונים,
מלחמת ההגנה על הגבעונים,
מלחמת העי,
ומלחמת מלכי הדרום,
מלחמת מלכי הצפון,
בכותרת ויהי כשמוע.
אז זה ממש זה, וה...
רצף המלחמות האלה הסתיים בפרק י"ב ברשימה ארוכה
של שלושים ואחת מלכים שיהושע הכניע שהיא מסודרת
בתנ"ך כמו שירה כמו שירה נכון בפרק י"ב נראה לי זה
מלך ירחו מלך העי מלך ירושלים מלך יברון
מלך ימונדל מסודר כמו שירה שירת הניצחון זה לקח חמישה פרקים
ושבע שנים אבל בסוף בסוף יש כאן שירת ניצחון בסדר אנחנו נראה
כמה לך דברים בהמשך יתקדמו ואיך הם התפתחו ואיך הם הסתבכו
אבל בעצם עובדתית כרגע,
נכנס, אביה, תנו לי לעבור.
עובדתית כרגע,
מה שקורה,
זה ש...
מה שקורה
זה שה...
חציית הירדן,
פקיעת הירדן והתבוסות של מלכי האמורי גרמו לכך שמלכי עבר הירדן המערבי,
לא קמה בהם עוד רוח.
והם בעצם פשוט מה שקורה ביריחו מהווה
דוגמה למה שקורה בכל ארץ ישראל.
מה אנחנו נקרא עוד מעט על יריחו?
ביריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל,
אין יוצא ואין בא.
עכשיו אתם יכולים להבין לבד שעיר
היא מוקפת חומה,
שהיא סוגרת ומסוגרת,
אפשר להתחיל לספור את הספירה לאחור לזמנים שהיא מפסידה.
עיר מוקפת חומה,
היא צריכה להשאיר מארבים מחוץ לחומות,
היא צריכה להעמיד תצפיתנים,
היא צריכה לצאת מהחומות אם היא סוגרת ומסוגרת,
זה רק עניין של זמן שתצליחו להבקיע אותה,
זה דברים פשוטים,
נכון?
אין...
הגנה לבד היא לא דוקטורינה,
דוקטורינה היא אתה מגן,
אתה מעכב,
אתה תמיד יוזם התקפה,
הם רק מגינים,
זה היה יריחו,
זה גם היו כל הערים בארץ ישראל שנכנסו למצב מגננה,
מה שעתיד היה לאפשר את התוכנית המקורית של התורה לכיבוש ארץ ישראל.
מהי התוכנית המקורית של התורה לכיבוש ארץ ישראל?
התוכנית היא מעט מעט אגרשנו מפניך
פן תרבה עליך חיית השדה,
בסדר?
לא מתאים לכבוש את הכל בבת אחת,
כי לא מספיק לכבוש, צריך גם להחזיק.
אז אחרי שאתה כובש,
צריך להפריש כוח מסוים,
אפשר לקרוא לו נחל,
נוער חלוצי לוחם,
שהוא יתפוס את המקום,
חקלאית,
יבטח אותו וכן על זה הדרך,
וככה אתה כובש שטח ומשאיר אותו בידיך.
ברגע שמדובר במלחמות גדולות,
אז אתה יכול לנצח מלחמה,
אבל אין לך כוח.
להחזיק בשטחים הללו,
ואם תשאר שם אוכלוסייה אזרחית
של האויב,
כמו שהוא לא נלחמת,
אז לאט לאט הם,
כמו שבקיצור,
כמו שקורה בנגב היום.
כבשנו את הנגב, ללא כל ספק,
במבצע עובדה,
במבצע יואב,
במבצע עובדה,
במלחמת השחרור,
הנגב שוחרר.
בן גוריון ראה חשיבות עצומה בנגב,
אבל לא יישבנו את הנגב.
פה,
שם,
יישובים,
באר שבע,
ברוך השם גדלה,
דימונה התפתחה,
ואז באר שבע ודימונה אתה נוסע דרומה.
קטן מאוד,
מצפה רמון קטנה עדיין,
וזה יישובים,
שדה בוקר,
אבל
איפה שאין התיישבות יהודית,
אז מאיזה שלושת אלפים בדואים ב48',
עכשיו זה,
עכשיו רצו כבר להעביר להם חצי מהנגב עליהם בטאבו.
יש בכל מיני מקומות.
תראה, לפחות אני טיילתי לא מזמן בנחל צין,
אז כשעולים את מעלה דיבשון,
והולכים שם על הרמה, יש שם בדואים.
פגשתי.
כן,
בסדר, אז זה העניין.
אז אם כך,
אם היינו,
לפי מה שקורה כרגע,
כל הערים בארץ ישראל הם בעמדת הגנה,
עמדת איזה,
ואז אפשר לנו לכבוש אותם לאט לאט,
וזה מה שנקרא דרך ארוכה שהיא קצרה.
זה לוקח קצת זמן, אבל בסוף אתה...
מה ש...
מאפשר לעשות עוד דבר דרמטי מאוד
שהוא כמעט אי אפשר להבין אותו וזה את הפסוקים הבאים
אני רק אקרא
אז
לא תחיה כל נשמה זה אחרי
שיהושע שלח ג' דברים שלח יהושע הרוצה ללכת ילך
זרה ושבע מצוות בני נוח ולקבל את הסמכות של מדינת ישראל
זרה ושבע מצוות בני נוח ולקבל את הסמכות של מדינת ישראל
והוא יכול להישאר והוא נקרא גר תושב וצריך להתייחס אליו
וצריך לאהוב אותו אפילו כתוב אהבתם את הגר זה גר תושב
ומי שלא רוצה לו את זה ולא זה,
יעשה מלחמה,
עליו נאמר,
תחיה כל נשמה.
בסדר?
אז מילא,
אם חלק מהעמים,
כמו שקרה עם הגבעונים בהמשך,
יקבלו על עצמם,
אז טוב.
מה שאני אומר שקורה כאן דבר מדהים,
מהו הדבר המדהים?
תכף ננסה להיכנס לסוגיה הזאת לעומק,
אבל רק מבחינה,
אנחנו תמיד נסתכל בעיניים מבצעיות.
בעת ההיא אמר ה' אל יהושע,
עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית.
עכשיו,
עם ישראל נמצא,
כשהם עברו את הירדן,
בשטח נחות לחלוטין.
הם נמצאים בגלגל, הגלגל זה באיזשהו באזור,
באזור יריחו,
מבואות יריחו,
ערבות יריחו,
זה שטח נמוך.
הכנעני נמצא על ההר.
הם מתצפתים עליהם ורואים אותם תוך שנייה.
בזה הרגע,
הקב"ה מצווה את יהושע להשבית את כל הכוח הלוחם.
ארבעים אלף חלוצי מלחמה רק מזה,
כולם עכשיו מושבתים,
אנחנו יודעים איך זה נראה
ממעשה שמעון ולוי, נכון?
שמעון ולוי שכנעו את אנשי שכם למול את עצמם,
וכל השאר כבר היסטוריה,
אכלו אותם בלי מלח,
שניים.
אז עכשיו כל הכוח הלוחם של עם ישראל,
ואל תגידו שהם עשו מילה בדירוג.
כי זה מדובר על אסירי בניסן,
ובי"ד הם כבר עשו פסח,
אז הכל קרה בימים הללו,
שלושה ימים.
השבתה מוחלטת של הכוח הלוחם של כל עם ישראל,
בתוך ארץ ישראל.
סכנה איומה?
לא, לא סכנה.
למה?
הגויים מתים מפחד,
הם לא מוצאים את האף אפילו לתצפת.
ולכן אם אלה הם לא ידעו מהדבר הזה...
ואפשר למול את עם ישראל.
טוב,
אז זה,
רק הבנו את המשמעות של הדבר הזה,
ועכשיו אני רוצה שניכנס לסוגיה עצמה של ברית המילה.
בואו ניכנס.
בעת ההיא אמר אדוני אל יהושע,
עשה לך חרבות צרים ושוב מול את בני ישראל שנית.
ויעש לו יהושע חרבות צרים,
וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.
וזה הדבר אשר מל יהושע,
כל העם היוצא ממצרים הזכרים,
כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים.
כי מולים היו כל העם היוצאים,
וכל העם הילדים במדבר,
בדרך,
בצאתם ממצרים,
לא מלו.
כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר,
עד תום כל הגוי אנשי המלחמה יוצאים ממצרים,
אשר לא שמעו בקול אדוני שנשבע אדוני להם,
לבלתי הראותם את הארץ אשר נשבע אדוני לה,
ואותה לתת לנו ארץ זבת,
חלב ודבש.
ואת בניהם הקים תחתם אותם מל יהושע,
כי ערלים היו,
כי לא מלו אותם בדרך.
ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול,
וישבו תחתם במחנה עד החיותם.
רבותיי, הפסוקים האלו הם פסוקים מדהימים.
בסדר?
מדוע?
כי הפסוקים האלה בעצם באים להסביר שאלה שאמורה להטריד את כולנו.
מהי השאלה?
עם ישראל נמצא אחרי יציאת מצרים ואחרי מעמד הר סיני,
כשהאנשים הכי צעירים שהם
מולים הם למעלה מגיל שישים.
כל מי שמתחת לגיל שישים לא מול.
למה?
כי כל מי שיצא ממצרים נימול.
ברית מילה עוד בפ...
מה?
אני אומר,
רגע,
כתר לי זער.
כל מי שיצא ממצרים נימול, נכון?
אולי אני טועה, שנייה.
כל מי שיצא ממצרים נימול, יפה.
נימול בשביל לעשות פסח.
ואז היה חטא המרגלים.
כל מי שהוא למעלה מגיל 20,
מת,
לא נכנס לארץ ישראל, נכון?
אז עכשיו,
כן,
אתה צודק,
סליחה,
אז הכי מבוגרים היו ארבעים,
אז הכי הכי מבוגרים של זה זה ארבעים.
כל מי שבטווח גילאים מתחת לגיל ארבעים,
כבר לא הספיקו למול אותו.
ארבעים זה,
גם היום, גם בימינו,
גיל ארבעים אתה כבר פורש משירות קרבי.
זה אומר שרוב החטיבות,
הלוחמות, גדודי הלוחמים, העיקריים.
לא, הם דווקא נימולים, כי הם יצאו ממצרים.
כן, כן, אה, נכון, הבנתי, טוב.
מה, מה?
הלוויים, כן.
וכמובן זאת שאלה...
או,
אז עזרא מספק לנו כאן תירוץ,
שאני מקווה שאתה מאמין בו,
לומר שהיה קושי.
הגמרא,
אתה מצטט,
כן,
אבל עכשיו אנחנו רוצים לבדוק קצת את זה.
הגמרא, קודם כל זאת שאלה, למה לא מלו אותם?
למה לא מלו?
למה לא במשך ארבעים שנה,
אני רק מזכיר לכם,
תראו כתוב כאן,
ושוב מול בני ישראל שנית.
מה זה שנית?
למה שנית?
מה זה שנית?
לא, למה שנית?
מה?
או! איך
קוראים לך?
עמיאל אומר דברי אלוקים חיים.
היה רצף של מילה בזרעו של אברהם.
מאברהם אבינו,
עד?
עד יציאת מצרים,
כן,
כלומר,
יציאת מצרים היה דור אחד שכבר לא הספיקו למול,
אבל כבר,
אבל האבות שלהם עוד היו נימולים,
משה היה נימול,
ואמרם וכולי,
הדור האחרון היה צריך למול אותם,
נכון?
היה רצף,
רצף,
רצף,
רצף,
זה 400 שנה של רצף של מילה,
פתאום הרצף הזה נפסק,
לאורך 40 שנה צריך למול, שנית, תחדש את הרצף.
למה להפסיק את הרצף?
מה הסיבה?
אז עזרא מציין את הגמרא, מה אומרת הגמרא?
לא הייתה רוח צפונית.
כן?
בסדר, זה הגמרא,
תכף ננסה להבין את התירוץ הזה,
אני רק שואל,
שנית כי בעצם,
עוד פעם, היה רצף,
הוא נקטע, עכשיו עוד פעם צריך לחדש את הרצף,
בסדר,
לכן זה שנית,
שנית לאברהם אבינו שהתחיל את הרצף,
זה הכוונה,
לא, מה פתאום, לא, למה, זה מילתא,
מה פתאום, אז שנית זה הכוונה.
אז אני מסביר, שנית,
כי כשרצף נקטע,
אז אתה אומר שנית,
כל עוד היה רצף,
לא צריך להגיד שנית,
זה מה,
פשוט נמשיך,
מאברהם אבינו,
פרזנט פרוגרסיב,
עד אלינו.
אבל ברגע שהרצף נקטע,
אז אומר הקדוש ברוך הוא,
תעשה את זה מההתחלה שנית,
טוב.
סתם אני שואל, אוקיי.
אומות העולם לא תקפו את עם ישראל,
אבל מדוע לא מלו אותם נגיד בערבות מואב,
ערבות מואב גם לא הייתה רוח צפונית,
זה הצד השני של ארץ ישראל,
זה אותו אזור נכון,
אין הבדל במזג אוויר,
בטמפרטורה בין ערבות מואב על ירדן יריחו לבין הצד השני,
זה אותו מקום
התירוץ הזה של רוח צפונית נראה מאוד
מוזר כי אם כבר הולכים על מדרשים
אז המדרש מספר שהיה להם ענן שהיה
עושה להם מזגן והיה להם איזה
אוויר ממוזג והכל היה טוב וגם לאורך
השנים במדבר הם היו גם חלק מהמקומות
היו נאות מדבר כמו אילם וכל מיני
מקומות כאלה וזה והיה בהם מים
נראה מוזר.
התירוץ הזה נראה קצת חלש.
עכשיו,
בואו נשים רגע את התירוץ הזה בצד,
וננסה להבין מה הפסוקים אומרים.
הרי הפסוקים שקראתי כרגע בפניכם,
באים לנסות להסביר בדיוק את השאלה הזאתי.
מדוע העם היוצא ממצרים לא מלו את ילדיהם במדבר?
נכון?
זה מה שזה בא להסביר.
אבל לא צריך פה להאריך,
יש פה שמונה פסוקים שמאוד מאוד מאריכים להסביר
איך הגענו למצב שרוב עם ישראל לא נימול.
ואיך אומרים באנגלית?
To say anything about nothing.
To say nothing about anything.
אתה אומר,
אומרים פה המון דברים,
ובסוף אנחנו לא מבינים את התשובה.
למה הוליכו אותם בדרך?
מה התנ״ך עונה על התשובה הזאתי, על השאלה הזאתי?
למה הוליכו אותם בדרך?
כי הם היו בדרך.
בדיוק, זו התשובה.
זו התשובה.
דביר למה?
מה הסיבה?
רוח צפונית,
כאילו,
אפשר לפתור את הבעיה של רוח צפונית.
אפשר אולי לבצע?
אל תעצרו במדבר.
הוא יושב כחום היום.
ישמעאל...
מהלו?
לא כזה מסובך.
עוד שאלה אני רוצה לשאול.
הקדוש ברוך הוא אומר ליהושע,
בעת ההיא אמר יהוה אל יהושע,
עשה לך חרבות צורים ושוב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית.
למה הקדוש ברוך הוא מתערב ליהושע בפרטי המצווה?
הרי אתם יודעים שברית מילה כל סכין כשרה.
סכין ממתכת,
סכין אבן,
סכין מכסף,
מזהב, מה שאתה רוצה.
העיקר זה חותך חד.
עכשיו יהושע יש לו, יש להם מלא חרבות, מלא סכינים.
הקדוש ברוך הוא אומר ליהושע,
לא,
לא,
תיקח אבני צור,
שנמצא עוד שם,
תעשה מהם...
חרבות צורים, באופן פשוט, זה פשוט לשבור את האבן.
ברגע שאתה שובר את האבן צור,
השפה שלה נהיית שפה מאוד מאוד חדה,
ואיתה תמול.
אז
יש כאלה אומרים,
שדווקא סברה מאוד יפה,
שכשאתה לוקח אבן צור ואתה שובר אותה,
אז החלק הפנימי שהרגע ששברת,
הוא סטרילי.
מעולם לא היו שם חיידקים, כי זה היה...
ואז זה כאילו לשמור על הסטריליות של המילה,
שלא יהיו זיהומים.
שורה יפה.
אבל תכף תנסה להבין.
כבודו אתה צודק בכיוון.
בסדר?
אז אם כך, אנחנו שואלים כרגע שתי שאלות.
א', לא הצלחנו להבין מהפסוקים.
למה לא העלה אותם בדרך?
ודבר שני, למה הקדוש ברוך הוא מתערב בחרבות...
במה הטכניקה שיהושע מל?
הפתרון לשאלה הזאת נמצא במילה כאן מלחמה.
וזה הדבר שאמר יהושע כל העם היוצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה.
אחר כך כארבעים שנה הלכו בני ישראל
במדבר חתם כל הגוי אנשי המלחמה.
ואחר כך את בניהם הקים תחתם והם כאילו יהיו אנשי המלחמה החדשים.
רבותיי תשימו לב, זה דבר מאוד מאוד חשוב,
עקרוני ביותר,
בסדר?
מאוד מאוד עקרוני.
יש,
לפעמים ישנה סיבה מהותית,
מהותית,
אבל אתה תולה אותה על הקיר עם מסמר.
יש תמונה יקרה, אתה
תולה אותה על הקיר עם מסמר.
הסיבה ההלכתית שנאמרת,
או הסיבה הזה,
היא המסמר שעליו תולים את התמונה.
לדוגמה, משה רבנו לא נכנס לארץ.
למה משה רבנו לא נכנס לארץ?
הסיבה האמיתית שמשה רבנו לא נכנס לארץ,
כי הוא לא מתאים להנהיג את הדור השני,
הוא מתאים להנהיג את הדור הראשון.
הם לא מתאימים.
המסמר על הקיר זה חטא מריבה,
שמביא לידי ביטוי את חוסר ההתאמה,
אבל זו לא הסיבה.
הסיבה היא עמוקה יותר וגדולה יותר,
משה רבנו בעצמו אומר את זה.
בספר דברים, אחרי חטא המרגלים, הוא אומר, גם ב...
לא, בספר דברים.
אחרי חטא המרגלים,
כשמשה רבנו מתאר את חטא המרגלים,
אז כאילו...
אז כתוב גם בי התאנף השם,
בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם.
אחרי חטא המרגלים,
אנחנו יודעים שמשה רבנו קיבל את העונש אחרי חטא מריבה,
למה זה אחרי חטא המרגלים.
תשובה,
אחרי חטא המרגלים זה החלפת הדור,
זאת הסיבה האמיתית.
מריבה זה מסמר על הקיר.
גם פה,
הרוח צפונית שהזכרת עזרא וכל זה,
זה המסמר על הקיר.
זה תירוץ.
הסיבה האמיתית היא אחרת.
מהי הסיבה האמיתית?
ברית המילה ניתנת לאברהם אבינו כרוכה
עם ברית הארץ.
זה אותו עניין.
ברית המילה שקדוש ברוך הוא כרת איתנו זה בגוף,
ברית הארץ זה במקום, ברית השבת זה בזמן.
אלה שלוש בריתות שהן צמודות זו לזו.
בסדר?
מה?
הרוח צפונית, שעזרא הזכיר מקודם בזה.
בסדר?
זה הולך ביחד.
באותם פסוקים,
בסוף פרשת לך לך,
זה שלוב זה בזה,
נכון?
וואלה נקרא את הפסוקים,
אני זוכר,
קראנו אותם,
לא מזמן קראנו אותם.
אבל כך כתוב.
אני הנה בריתי איתך והיית לעמון אלוהים ויפרטי אותך ממאוד מאוד
לדורותם לברית עולם
את כל ארץ כנען אחוזת עולם והייתי להם לאלוהים זה הפסוק אחד,
את כל ארץ כנעל אחוזת עולם והייתי להם לאלוהים זה הפסוק אחד,
מיד אחר כך הוא אומר אלוהים אלוהים
ואתה את בריתי תשמור איזה ברית,
לפני רגע הוא כרת איתו ברית על הארץ,
ברית עולם
מהי הברית שאתה צריך לשמור בארץ,
זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם בזכר,
הימול לכם כל זכר.
זה פשוט נאמר כמו צמה כלואה.
ברית הארץ וברית המילה הולכות ביחד.
הולכות ביחד.
זה המתקפה האלוקית,
הרב צבי יהודה קורא לברית מתקפה אלוקית,
שהקדוש ברוך הוא חותם בנו בארץ.
יפה.
עכשיו, ברגע
שיש קבוצת אנשים,
שאתה יודע שלא יכולים להיכנס לארץ ישראל,
אין מצב שהם ייכנסו לארץ ישראל.
אז
הם מנועים מלמול את הבנים שלהם.
כמו האם אדם ערל יכול למול את בנו?
אתה לא יכול למול את הבן, אתה ערל.
קודם כל אתה מול את עצמך,
אחרי זה אתה מול את הבן שלך.
ברגע שהם מנועים מלהיכנס לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים,
אז אתה לא יכול להגיד,
אני דתי,
אני לא,
אני דתי,
אני אבחר לי את המצווה הזאת,
ואני לא אבחר את המצווה,
אני רוצה רק למול,
כי זה אוניברסלי,
זה הולך עם הגוף לכל מקום,
אבל אני לא רוצה ארץ ישראל.
זה הולך ביחד.
הברית שהקדוש ברוך הוא כרת איתנו,
היא ברית על האומה בארצה שהיא נימולת.
אתה לא יכול לקחת רק חלק מהדבר וחלק לא.
סירבתם בארץ, אין לכם ברית מילה.
ולכן המילה החוזרת על עצמה כל הזמן זה אנשי המלחמה,
איזה מלחמה,
בוא נקרא את הפסוקים עכשיו עוד פעם זה
יהיה מאוד מאוד ברור וזה הדבר אשר
מה יהושע אני קורא מפסוק ד' כל
העם היוצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה,
איזה מלחמה
איזה מלחמה
המלחמה שהם היו אמורים לעשות ולא עשו מלחמת כיבוש הארץ הם
מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים כי מולים היו כל העם היוצאים
כל העם היוצאים כל העם היוצאים לא מהלו כי הם היו עתידים להגיע לארץ ישראל
וכדי להקים קורבן פסח שגם כולו ברית עם הקדוש ברוך
הוא וכל העם היילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מהלו כי לא היה להם אבות שימולו אותם כי האבות
מהלו למה כי לא היה להם אבות שימולו אותם כי האבות
לא יכולים להיכנס לארץ ישראל בסדר
מה?
אבא.
כלומר,
רוצים לחכות למצב שבו שוב פעם אפשר יהיה להיכנס לארץ ישראל,
ואז הם יאמולו את עצמם.
זה ממש כתוב במפורש.
כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר,
עד תום כל הדוי,
אנשי המלחמה היו יוצאים ממצרים.
כל עוד יש אנשים שיצאו ממצרים והיו בחטא המרגלים,
עם ישראל הוא מונע מארץ ישראל.
זה מחסום.
רק כשיגמרו למות.
אפשר, השער לארץ ישראל ייפתח.
כל עוד השער לארץ ישראל סגור,
גם שער ברית המילה סגור.
זה אותו עניין, זה אותה ברית.
אי אפשר לנתק ביניהם.
נכון?
אשר לא שמעו בקול אדוני...
אשר נשבע אדוני להם לבלתי הרעותם את הארץ אשר נשבע אדוני לאבותם
לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כן
נשבע להם לבלתי הרעותם את הארץ
יכול להיות שאפילו אם הם היו רואים
את הארץ גם היה מספיק כדי
למול לפחות היה להם איזה כיסופים אבל לא הם מעשו בארץ חמדה
הם לא יבואו אל הארץ הם גם
לא יראו אותה לדוגמה משה רבנו שהוא
לא רס מארץ חמדה כמובן,
והוא השתוקק מאוד להיכנס,
אז הקדוש ברוך הוא לפחות הראה לו.
אגב,
אני רוצה להגיד כאן איזה פירוש כזה,
שאני חושב שהוא אמיתי.
פעמיים הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,
עלה אל הר העברים הזה, ושאי עיניך ים צפון,
וזה, הוא רואה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה.
תסתכל, אתה רואה?
לא תעבור.
ואחרי זה עוד פעם,
ויעל משה,
ויראהו את הפסגה,
ואז הקדוש ברוך הוא אומר,
זאת הארץ שנשבעתי לאברהם,
הראתיך בעיניך,
ושמה לא תעבור.
ככה עושים.
זה נראה אכזריות.
אתה לוקח כמו שאתה ידקח ילד לחנוץ העצורים,
אתה רואה את הצצה הזו?
זה אני לא קונה לך.
אתה רואה גם את זה, גם את זה אני לא אקנה לך.
אתה רואה את זה,
זה נראה כאילו הקדוש ברוך הוא,
בכוונה,
כאילו,
אומרים בערבית,
דעס,
דעס ללחוץ את הרגל על הגז,
עוד כאילו למעוך,
למה?
רבותיי, התשובה היא הפוכה, אני חושב.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, אני רוצה...
שתביא את הכיסופים שלך לארץ ישראל למקסימום האפשרי.
שתראה,
שתרצה, שתשתוקק, שתתאווה ולא תיכנס.
למה?
כי משה רבנו הוא הדעת של כלל ישראל.
ואז משה רבנו נוזלים לכל הדורות הכיסופים לארץ ישראל.
אם אנחנו חזרנו כאן אחרי אלפיים שנה...
זה בזכות הכיסופים של משה רבנו שנטעו בכל אדם שהוא רוצה לעלות
לארץ ישראל ולא יכול אז תקראו את כל הדיווחים של המעפילים שהם
היו בספינה וראו את החוף והגיעו לחוף ופתאום לקחו אותם לקפריסין
או לקניה או למאוריציוס או כל מיני מקומות כאילו הכיסופים הללו
שמשה רבנו כיסף נכנסו לכולנו כמו רבי זרע שהגיע למעבורת
והוא בשחייה כי הוא אמר דוכתא דמשה ואהרון לא קזיז מיאמר
דקזחין אז הוא לא יכול היה לחכות 24 שעות למעבורת הבאה
זה כיסופים.
אז הדור שמעו בארץ חמדה,
גם לראות אותה לא ייתנו להם.
אתם מנועים לחלוטין מארץ ישראל,
מנועים מארץ ישראל,
גם מנועים מן הברית.
אתה
יכול לשאול, אז למה הם נכנסו אז?
השאלה שלי היא אחרת.
ברור שאי אפשר לעשות פסח בלי מילה,
רק למה לחכות שלושה ימים לפני פסח?
למה לא מלו אותם במדבר?
בשנה ה-40,
בשנה ה-38,
39,
למה לא אמר לו לכל הרב...
אתה שואל למה לא אמרנו מיטו באב,
הם היו עסוקים במלחמות,
היו עסוקים,
אבל אתה גם רואה,
אתה גם רואה שכל עוד הם לא התחילו את התנועה,
כאילו ארץ ישראל לא שייך.
ומיד נענה גם על התשובה שלך,
מיד,
מיד על השאלה שלך.
על כל פנים,
עוד רגע,
את בניכם יקים תחתם,
אותם מל יהושע,
כי הארילים היו,
כי לא מלו אתם בדרך.
זה באמת,
כאילו אמרנו,
אז זאת השאלה וזו התשובה,
נכון.
לא מלו אתם,
כי הם היו רק בדרך לארץ ישראל,
והיו מנועים להגיע לארץ.
עכשיו, כשהם באים אל הארץ
ויהי כאשר תמו כל הגוי למול,
וישבו תחתם במחנה עד חיאתם.
ועכשיו נענה על השאלה,
למה הקדוש ברוך הוא מתערב ליהושע בסוג הסכין שהוא ימול.
אם יהושע רוצה למול עם ברזל,
יש לו חרבות,
יש להם חרבות,
נכון?
נלחמו כבר בסיחון,
עם מתכת,
עם עוג,
יש להם,
זה הכי נוח לקחת סכין,
לשלוף סכין קטנה.
מה אתה עכשיו מחפש אבנים וכל זה?
הברית...
הברית...
הברית נחרטת עם הארץ ממש.
קח אבן מהארץ,
תהפוך אותה לסכין,
ותכרות את הברית.
זו אותה ברית.
אנחנו קוראים לזה ברכת המזון, נכון?
נודה לך, ה' אלוקינו, על שהנחלת לאבותינו.
ארץ חמדה, טובה ורחבה.
ברית ועל חיים, ועל בריתך שחתמת בבשרנו.
זה הולך ביחד,
הברית על הארץ,
באותה ברכה וברכת המזון.
שתיקן אותה משה רבנו, יהושע תיקן את נודה לך.
בסדר?
אז
לכן הקדוש ברוך הוא אומר ליהושע,
ליהושע סליחה,
הברית תהיה על הארץ.
הדם יטפטף מהחרבות צורים האלו על הארץ ובדמה יחי.
זו הברית.
ולכן הברית נעשית דווקא בארץ ישראל,
ולא בחוץ לארץ ולא בשום מקום אחר,
דווקא בארץ ישראל,
והם הביאו אותם לקראת הפסח.
זה פשוט מדהים,
כי אתה מנסה להבין,
לקרוא את הפסוקים,
מה הפסוקים האלה אומרים?
הם הרי באים להסביר איזושהי שאלה,
אתה לא מקבל תשובה.
מלו, לא מלו, כן, מלו, הכל כזה מסתובב סביב.
התשובה היא מאוד פשוטה,
לא מלו,
כי אי אפשר למול מישהו בחוץ לארץ.
עכשיו, אנחנו הרי היום מלאים יהודים בחוץ לארץ.
כשמלאים היום יהודים בחוץ לארץ,
בלי זה אי אפשר למול.
על דעת האפשרות שיום יבוא ותעלה לארץ ישראל,
על דעת זה ימולו אותך.
אבל ברגע שאתה יודע שפלוני מסוים מנוע מלהגיע לארץ ישראל,
בהגדרה הוא לא יגיע לכאן,
אז הוא גם לא שייך בברית המילה.
אי אפשר לנתק בין הדברים האלו,
זה אותו עניין.
וגם בגאולה האחרונה,
אנחנו רואים שיש...
שתי המצוות שעם ישראל מוסר עליהם את הנפש.
אחת, זה מצוות יישוב ארץ ישראל.
באים, מוסרים את הנפש,
חלוצים, עד היום.
מוסרים את הנפש מכל שכבות האוכלוסייה, הולכים וזה.
והשנייה, בלי שיש חוק.
מקווה שגם הממשלה החדשה לא תחוקק את חוק ברית מילה חובה לזה.
חוק, זה בלי חוק, בלי שום דבר.
שזה מצווה מאוד מוזרה,
מצווה מאוד משונה,
מצווה שיש בה כמובן קשיים לכאורה רגשיים וכולי.
ורובם ככולם מלים את בניהם, כן.
יפה,
עכשיו,
טוב,
תודה שהזכרתי לי את השבת,
כי גם לגבי השבת צריך להגיד,
אז איך קשורה השבת לארץ ישראל?
התורה אומרת,
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
והגמרא במסכת שבת מעלה אב האמינא,
ששמירת שבת היא רק בארץ ישראל.
אין איסור חילול שבת בחוץ לארץ.
ככה הגמרא מעלה אב האמינא כזאת.
שאיסור מלאכת,
איסור הבערת אש,
הוא בא ללמד על הכלל כולו,
לא רק על עצמו יצא,
אלא על הכלל כולו,
וכמו שרק איסור הבערת אש בארץ ישראל,
גם כך בכל המקומות.
אז אומרים,
טוב,
בסוף עושים איזה לימוד שיש איסור גם בחוץ לארץ,
אבל כבר הכוזרי אומר שקדושת השבת בכלל מתחילה מארץ ישראל,
מפה היא נוסעת לכיוון מערב.
בסדר?
אבל יש כאילו אב האמינא בגמרא,
שאנחנו פתאום מבינים אותה,
שהשבת היא רק בארץ ישראל.
ארץ ישראל היא מקום השבת.
מה זה?
כתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם יום השבת,
רק בארץ ישראל,
לא בחוץ לארץ, בחוץ לארץ זה לא מושבותיכם.
קורבן פסח זה רק בארץ ישראל, נכון?
קורבן פסח זה רק בארץ ישראל.
חג הפסח.
חג הפסח, כן, רק בארץ ישראל.
הגמרא דוחה את זה,
הגמרא בסוף דוחה את זה,
אבל היא מעלה את זה בתור אמינה.
ששמירת שבת היא רק, בדיוק בגלל הדבר הזה.
בדיוק בגלל העניין הזה.
אז אם כך,
יש כאן איזה בירור מאוד מאוד מרכזי על רמת הברית.
הברית נחרטת מחדש
בכניסה לארץ ישראל,
והגמרא אומרת דברים חמורים מאוד על מי שמקיים חוק נוכריה
חוק נוכריה והוא גר בחוץ לארץ מתוך אידיאל.
אדם גר בחוץ לארץ,
הוא אומר,
אני בדרך לארץ ישראל,
כל מקום שאני הולך אני בדרך לארץ ישראל.
ברגע שאדם, ככה אומרים, נדמה לי,
אחת הסיבות
שהקהילות המפוארות,
שפרה ורמייזה ומגנצה, סבלו המון המון פרעות,
יש דעה שאומרת שבגלל שהיה תקופה שקראו להם לעלות לארץ ישראל,
והם השיבו,
שבו אתם בירושלים,
דירושלים,
אנחנו נשאר בגולה,
דווילנה או דליטא או כל המקומות הללו,
זה הקהילות המפוארות,
אתם פה מתקבלים,
יהיה פה, כן, מה רציתם?
מעולה תודה שהזכרת לי גם את זה גם זה מסתדר
ציפורה מצילה את משה רבנו לכאורה משה היה למוות
כל עוד משה רבנו במדיין אז אין תביעה אבל ברגע
שמשה רבנו מתחיל את המסע למצרים שתכליתה לארץ ישראל,
לארץ ישראל,
אז זה שיש לו בן לא מעול,
זה מעכב,
אז רוצים להרוג אותו.
ולכן ציפורה,
מלא את הבן,
כי כל עוד הם לא היו,
כל עוד הם נשארו במדיין,
לא ברור בן כמה הילד הזה אגב,
לא ברור,
כנראה הוא לא נולד בדרך,
הוא היה כבר בן שנתיים,
שלוש,
ארבע,
יש בזה כל מיני דעות,
יש בזה מאמר יפה של הרב יואל בינון,
והילד הזה היה ילד, לא תינוק.
כל עוד הם היו במדיין,
ולא היו,
בסדר,
אבל ברגע שמתחילים את התנועה לארץ ישראל,
זה לעיכובה,
אז המלאך תוקף אותו.
לא, אבל למה לא מלו אותו במדיין?
אני רק מזכיר לכם שזה לא שיעור במדרש,
ולא שיעור בהלכה,
זה שיעור תנ״ך.
אנחנו מנסים להבין את פשיטי המקראות.
יש מדרשים לכל כיוון.
אנחנו מנסים להבין את פשיטי המקראות.
וזה הטענה שאני טוען,
בפשיטי המקראות,
שברית המילה קשורה לארץ ישראל,
ולכן גם השבת,
וגם משה רבנו,
הכל קשור.
מה?
כאילו בתקופה של העם, אבל גם שם זה צורך.
כן,
זה בסדר, לפחות שעל שם העתיד.
על שם העתיד.
כל עוד הם בדרך,
כל עוד לא נגמר התהליך של הדרך
של מות אנשי המלחמה והדור הבא לוקח,
אז הם מולים,
הם לא הגיעו, הם לא בארץ
ישראל.
אז עוצרים בדרך באיזה מקום, באיזה כפר,
עושים הפסקה שבוע, עושים ריטיונה, ממשיכים בדרך.
זה מה שעושים בדרך.
אבותיי, חיזקו ונמצאו.
השם מברך אתכם.
