טוב,
רבותיי, אנחנו לומדים פה על נפש הפרשה,
חיי שרה תשפ״ג,
והמטרה של השיעור שלנו,
מטרה צנועה, זה ללכת עם הזמן,
לחיות עם הזמן,
זה לחיות עם הפרשה.
לחיות עם הפרשה זה פשוט להיות, להיות מה שכתוב,
לנסות להבין, להיכנס לזה משהו ולעבוד איתו. והיום אני רוצה שנלמד ביחד נושא מאוד מאוד משמעותי. החסידות שמה אותו ממש בליבת, ליבת העשייה,
בליבת
תורת החסידות,
וזה עניין התפילה.
עניין התפילה,
הרבה הרבה עבר על הדבר הזה שנקרא תפילה,
ואני מרגיש איזו שליחות, אתה יכול להביא לי גם כוס מים? סליחה שאני מתכוון אותך.
אני מרגיש איזו שליחות
להחזיר לפחות את נקודת המבט של ראשית עולם התפילה, איך הוא התפתח.
כן, איך,
אז יכולנו להגיד ראשית עולם התפילה זה כבר
לחזור חזרה לגן עדן, ואדם עין, לעבוד את האדמה.
לא היה מי שהתפלל שירת גשם ואינחי נעמי.
אבל התפילות שקרובות אלינו, לצורך העניין,
זה התפילות של האבות. חז״ל אומרים תפילות אבות תקנום.
האמת
שיש שתי ממרות
שהן לכאורה סותרות אחת את השנייה,
אבל הן בדיוק מבטאות את הדברים שאנחנו מדברים עליהם.
יש ממרה אחת שאומרת תפילות אבות תקנום. אברהם תיקן שחרית, יצחק,
מנחה ויעקב ערבית.
תודה.
ואורך תהיה, נתניהו, תודה.
וממרה שנייה שתפילות כנגד
קורבנות תקנום, תמידים,
תמיד של שחר ותמיד של בין הארבעים, ערבית היא תפילת רשות.
מה ההבדל בין המהמרות?
ההבדל בין המהמרות הוא הבדל גדול מאוד.
כשאתה אומר תפילות כנגד תמידים תקנום,
קורבן תמיד יש לו שעה קבועה, זמן קבוע,
סדר קבוע, הוא כאילו פקל, יש פקל.
התחברת, לא התחברת, מדבר אליך, לא מדבר אליך, קורבן תמיד.
זה מתאים
ליציאה לגלות. הרי ברור שאתה אומר תפילות כנגד קורבנות תקנום, זה מדבר בעקבות חורבן בית המקדש,
ובעקבות זה שגלינו מארצנו,
אז תקנו את ה...
יש בזה משהו, הייתי אומר, כמעט כפוי.
אתה מתחבר, לא מתחבר, מבין, לא מבין, בגלות, תתפלל.
מתפללים, עומדים בתפילה.
הממרה תפילות כנגד אבות תקנום,
היא אמרה שכמובן אנחנו מיד נראה את זה כאן, אנחנו נתפקד היום בעיקר ביצחק ובתפילה של יצחק,
אבל ממנה נבין על כל התפילות. היא מדברת על משהו מאוד מאוד טבעי, מאוד זורם, אהבות תיקנו תפילות. איך הם תיקנו תפילות? מה הכוונה? מה, אברהם בא ואמר עכשיו אני מתקן תפילה? קרה משהו שממנו אנחנו מבינים שאברהם התפלל, אבל זה קרה בתוך המציאות, זה לא היה בצורה חיצונית זה היה.
אז אני חושב שכשאנחנו חוזרים חזרה לארץ ישראל
ובזמן של גאולה אז אנחנו צריכים להוסיף, או להחזיר, יותר נכון,
להחזיר ליד הקומה של תפילות כנגד תמידים תקנו, שתפילה יש לה
זמן קבוע ובית כנסת וסידור ונוסח,
להחזיר ליד זה את ראשית עולם התפילה,
שזה תפילות כנגד אבות תקנו.
מה זה בדיוק תפילות כנגד אבות תקנו?
בואו נראה.
אני רוצה להגיד לכם יסוד קטן,
כשאני מכין את השיעור הזה,
אז בדרך כלל אני עובר על הפרשה כזה, מלמעלה, מסתכל,
ואני קורא לזה לדפוק,
לדפוק על הדלת. אני דופק
על הדלת של הפרשה, ואני רואה איזה פסוק עונה לי. הוא אומר לי, תשמע, תראו,
אני...
אז הפסוק שענה לי השנה,
זה פסוק שבאמת מדהים, איך לא שמתי אליו לב.
לפירוש שלו כתוב ככה,
ויצחק בא מבוא באר לחי רועי, והוא יושב בארץ הנגב.
ואז מיד אחר כך, ויצא יצחק לשוח בשדה
לפנות ערב, וישא עיניו, ויער, והנה גמלים באים.
אז,
ואז מגיעה רבקה.
אז מה זה הפסוק,
מה פירוש הפסוק ויצחק בא מבו בער לחי רועי? מה אתם אומרים? מה זה בא מבו בער לחי רועי?
מה אומרים?
מה זה?
מקום. מי אמר מקום?
אתה אמרת מקום. יפה. איך קוראים לו מקום?
יפה, ברוך תהיה, ברוך תהיה. כלומר, צריך להגיד את זה ככה. ויצחק בא, מאיפה הוא בא? ממקום שנקרא בו
באר לחי רועי.
נכון?
יפה.
האם יש מקום כזה?
מקום שנקרא באר לחי רועי, מצאנו כבר. איפה?
עם הגר.
האם יש מקום שנקרא מבו באר לחי רועי? קצת ארוך לשם של מקום.
לא מצאנו.
וחוץ מזה,
שהטעמים פה הם לא כדבריך.
הטעמים זה ככה,
ויצחק בא מבו אתנח,
באר לך הרועי.
כלומר,
אי אפשר לקרוא את זה ויצחק בא מבו באר לך הרועי, אלא זה כתוב ויצחק בא מבו, עוצרים,
באר לך הרועי.
אז מה זה,
מה זה ויצחק בא מבו?
תראו, האי בן עזרא אומר את זה, בא מבו, שם מקום, כמו שאתה אמרת, אבל אתה היית, יש פירוש.
ניקרא בשתי משמות. ויש אומרים,
בא מבו מבפנים.
כאילו יצחק בא מבו הוא בא מאיזה מקום או לא מקום איזה מצב נפשי שנקרא בו.
איפה המצב הנפשי הזה קרה לו?
בבאר לאחי רועי. בסדר?
הייתי, אני אתרגם את הפסוק הזה לשפה זו.
ויצחק בא מהתבודדות.
שאיפה היא הייתה?
בבאר לאחי רועי.
הכתוב קורא לביאה של יצחק לתוך עצמו,
להתבוננות שהוא התבונן, לאיזה תהליך פנימי שהוא נכנס פנימה,
הוא קורא לזה בוא.
יצחק בא מבוא.
איפה היית? הייתי בבוא. מה עשית בבוא? באתי. למי באת? לעצמי.
התבוננתי,
שאלתי, דיברתי עם השם יתברך, ביקשתי ממנו, הייתי בבוא. איפה זה היה הבוא הזה? אה, זה היה בבאר לחי רועי.
מקור להתבודדות או להתבוננות בתורה מניין מפה.
וזה פשוט הפסוק, כי כתוב, ויצחק בא מבוא.
תראה מה אומר רבנו הכתב והקבלה
ויצחק בא מבו
פירוש המפרשים דחוק לנגינת הטעם שהטעים מבו בזקף קטן
בסדר?
כל מה שאתה יודע זה דחוק לפי הטעמים
ונראה לומר דמילת מבו מוסב על ביעת רבקה פירוש כזה מעניין
ומ' הסיבה
כמו משבעת עניים ואנקת אביונים מבו מסיבת בו אחר שאמר ויקח אבל את רבקה וילך
הליכה
זו נקראת ביאה אצל יצחק.
כי אף שיצחק היה נמנע מללכת, הוא נותן כאן פירוש אחר. אני נתתי פירוש של התבודדות, הוא נותן פירוש אחר, אבל שני הפירושים מסבירים שהמילה מבו היא מילה נפרדת.
אז אני אמרתי, תכף נראה מה שאני אגיד, אומר את זה הרשב הירש מיד,
אבל אני אמרתי מבו זה מהתבוננות, מהתבודדות.
על מה יש לו להתבודד?
על מה הוא מתבונן?
בזמן הזה שיצחק הולך להתפלל,
אליעזר במרחק 200 קילומטר משם מחפש לו אישה
אז יצחק מתבודד על הדבר הזה, הוא לא יכול לעזור, הוא לא יכול לסייע פיזית, הוא לא זה, אז הוא מתפלל,
מתבונן בדבר, בא אל הדבר, הוא רווק,
הוא בן 40 כבר,
בן 40,
אפילו במושגים של מכון מאיר ובלי לחץ צריך פה להילחץ בגיל 40, נכון?
אז הוא הולך ומתפלל על הדבר הזה
הכתב והקבלה אומר כי אף שיצחק היה נמנע מללכת חוצה לארץ והוא הצליח לבקש לו אישה על ידי שליח,
מכל מקום היה רוצה לצאת לידי חובה דרך ארץ,
לצאת לקראתה ולקבל פניה על הדרך.
יצחק בא מבו, הוא בא מלבוא לקראת רבקה.
זאת אומרת, זו הייתה הדרך שלו, בסדר?
כי פריצות גדולה הייתה לרבקה לבוא אל בית יצחק בלתי ראותה תחילה דעתו ורצונו לקבלה בעין יפה ובכבוד.
ולכן כשהיה יצחק משער זמן בואה,
הקדים ללכת לקראתה לקבלה דרך כבוד.
וזה כוונת המקרא.
מקום מושב יצחק היה בארץ הנגב,
ומסיבת בוא רבקה בא לו יצחק לבאר לחי רועי ומשם יצא לסדה. אז זה פירוש אחד.
כשיצחק בא מבוא, הכוונה הוא בא מבוא, בא להקביל פני רבקה.
אנחנו פירשנו את זה, כל הנושא שלנו, זה רק הבאתי עוד איזו הוכחה לכך שהמילה מבוא היא מילה עצמאית.
אבל אנחנו רוצים בעצם להבין,
או לפרש את המילה מבו באופן של תפילה, נכון?
אז תראו,
תראו,
תראו.
נגיע, נגיע לזה, נגיע. עוד שנייה, זה הצד השני של הדף,
בעזרת השם.
אתם יודעים במה אנחנו עסוקים אבל?
אנחנו עסוקים בתפילה טבעית,
בתפילה שהיא לא מולבשת על איזה הגיע הזמן, אז הולכים להתפלל.
נכון, מאיר, התפילה היא באחת ורבע.
למה מתפלים באחת ורבע?
מה הסיבה?
כי צריך לסדר את התפילה עם האוכל,
אבל תפילות אבות תקנום, אין איזה שעה, יש איזה אירוע,
יש איזה משהו שאתה אומר, אני רוצה להתפלל.
המציאות
דוחקת אותך להתפלל, ואתה רוצה לבוא אל המציאות. אז יצחק בא מבו, הוא בא לאיזה מצב שהוליד ממנו תפילה.
כדי להוליד תפילה צריך שיקרו כמה דברים, צריך שיהיה אירוע,
צריך שגם יהיה מקום.
אם אתה רוצה להתפלל תפילה טובה,
תפילה אמיתית,
תפילה, אז צריך שהמקום שאתה מתפלל בו,
יתמוך את התפילה, בסדר?
האמת שזה נכון גם בבית הכנסת.
ככה, כל אחד יבחר את המקום שלו, אחד אוהב ליד החלון, אחד אוהב מקדימה, אחד אוהב מאחורה,
אבל בוודאי שהרשע הרי שומר את זה מאוד מאוד יפה.
יצחק בא מבו.
ביטוי זה אינו חוזר עוד בכל המקרא. זה ביטוי יחידאי.
בא מהיותו בו.
מה שאנחנו אומרים.
כן? הוא היה במצב של בו.
איזה מצב מגניב זה? איזה מצב אתה? נכון, יש... אז לי אחי, אני מצב תוכ. עזוב, אני מצב תוכ.
אני תמיד אומר לילדים שלי, 12 בלילה, אני בתוכ.
אל תדברו איתי, אני לא שומע.
המדפים יורדים.
אז זה מצב תוכ מצד אחד, מצד שני מצב בו.
מה זה מצב בו? מצב בו זה מצב פנימי.
מצב התכנסות, התבוננות, בדיוק.
בא מהיותו בו, עיקר הוראת בו להגיע למקום אשר הלב נמשך אליו.
והוא חש בו הרגשת בית.
נמצא כי יצחק הלך למקום שהוא נמשך אליו כאל ביתו.
הוא הלך לאיזה מקום שהוא הרגיש, מפה אני אוכל להתפלל.
מפה אני אוכל להתפלל.
כן, אני נמצא באיזה מקום, נגיד שאדם, תכף אנחנו נדבר על,
נמקד טיפה יותר את תפילת מנחה,
ואני רוצה להגיד,
כבר עכשיו אני אגיד איזה ספוילר קטן,
תפילת מנחה, במיוחד בימי החורף,
יש לה,
יש הרבה מצב שאדם מתפלל לתפילת מנחה ביחיד.
פספסת את המניין,
שקיעה מוקדמת, זהו, אתה עכשיו
בנוסע לבית המקום, צריך להתפלל ביחיד.
אדם מתפלל ביחיד, יש לו את ההזדמנות לבחור איפה להתפלל.
איפה להתפלל.
נכון?
נכון, רגע, אני אתפלל. טוב, אני רואה שאני מספיק מניין, טוב, אני צריך להתפלל. איפה אני אתפלל?
אז אתה יכול רגע לעצור. אתה יכול לעצור את הרכב גם באמצעי תנועה ולהתפלל.
אני כבר מתפלל ביחיד, שנייה.
אני פונה כמו ימינה,
חצי דקה מהכביש, יש איזה מטה זיתים.
הוא מתפלל בתוך המטה זיתים.
איפה אני אתפלל שאני ארגיש בבית?
אז זה מה שהוא אומר.
הוא נמשך אליו כאל ביתו.
ואחר בא מבו, הלך למקום אחר,
שאליו נמשך מעתה, ומעתה ראה בו את ביתו.
ולהיכן הלך תחילה? מה היה הבו הראשון?
לבאר לחי רועי.
למה הוא הלך לשם?
למה הוא הלך לשם?
לבאר לחי רועי.
איך הוא ידע?
איך הוא ידע שזה דווקא שם?
מי התפללה שם ונהנתה?
אגב.
אגב חזרה, אמרה, תקשיב, הייתי באיזה מקום.
התפילות שמה.
השמיים. אני צריכה... הוא אומר, יש מקום כזה, אני הולך לשם.
מחפש את המקום הזה.
האם סוגיית המקום בו אנו מתפללים
היא רלוונטית? או שאתה אומר, פה אתה מתפלל איפה שאני מתפלל, זה לא משנה.
זה מאוד מאוד רלוונטי.
מאוד. עשיתי פעם סדנה אצלנו בקהילה,
ושאלתי את המשתתפים, איפה אתה מתפלל תפילת מלאכה של יום חול?
אנשים בעבודה.
אז זה מאוד מאוד מעניין.
מישהו אחד אומר שמעניין מתפעל בבית כנסת של הבורסה.
הבורסה היא בית כנסת מאוד מאוד יפה.
מישהו יכול לומר, לא, אנחנו יורדים פה כמה אנשים, יורדים ללובי, עושים איזה משהו כזה מאוד ככה מותקף כזה.
מישהו אחד אומר, מישהו פתח אצלנו בית כנסת במניין משרדים.
איזה עשיר פתח בית כנסת, מביא ספר תורה, ובאיזה מקום הזה מגניב, עושה שם שיעור איתו.
אתה מגלה באמצע תפילת מנחה, ביום-יום, כל מיני מקומות
שאתה לא היית מצפה למצוא שם תפילות.
חדר ישיבות, חדר פה, אתה מגלה שם כל מיני מקומות
שאתה אומר, בדרך כלל תפילה איפה? בבית הכנסת. לא, תפילת מנחה היא פורצת איזה גדר וכל מיני תפילות כאלה ואחרות.
מכירים אנחנו בארץ זו שנקראה בפי בת מעמדו של אליעזר, אגר,
אחרי שתשוקת החופש שבליבה
הבריחה אותה מבית אברהם.
כאן למדה לדעת
שגם במקום ובזמן
שעלי אדמות הכל נראה לנו כמת,
הרי חי רואנו,
הקב' הוא חי רואה אותנו, כן?
באר לחי רואי.
אני נמצא במקום, המילה באר בפני עצמה היא מילת תפילה. המילה באר היא מילה חשובה, כי כתוב
בידך אפקיד רוחי, זה ראשי תיבות באר.
וכשאנחנו קמים בבוקר אנחנו אומרים מודה אני לפניך מלאכי וקיים שלטת בנשמתי בחמלה רבה אמונתך גם כן ראשי תיבות באר.
אז באר זה בעצמו התבוננות עמוקה. כשחופרים באר, מעמיקים. אז אדם מעמיק בתוכו, חופר בתוכו באלו, ואז מה הוא מגלה?
חי!
רוענו.
הקדוש ברוך הוא רואה אותי.
נכון, יש פסוק כזה באיוב,
נדמה לי באיוב,
ואני אמרתי גואלי חי.
יש פסוק כזה.
באר לחי רועי?
אומרים שזה היום, באזור נחל גרר של היום,
קיבוץ בארי,
באר לחי רועי, באזור קיבוץ בארי, קיבוץ רעים, שמה.
אומר הרשע הר הירש
כאן למדה לדעת הגר, שגם במקום ובזמן שעלי אדמות הכל נראה לנו כמת, הרי חי ראינו
לשפחת בית אברהם נתגלתה כאן השגחת השם והנהגתו
ביחס לאחיו הבכור של יצחק, לישמעאל
וקרוב לומר,
בשעה שאליעזר עבד אברהם יצא בשליחותו
ובהצלחת שליחות זו התלוי גורל עתידו של יצחק,
הרי בשעה זו נמשך יצחק עצמו אל המקום שהסעדנו בביטחונו,
שעתידה השגחת השם להתגלות לאליעזר למענו. יצחק נמשך, מתמגנט לאיזה מקום שמגלה את השגחת השם. כמו שהגר,
הקדוש ברוך הוא השגיח עליה וגילה לה את הבאר, ככה גם לאליעזר הקדוש ברוך הוא ישגיח ויגלה לו את רבקה.
ויצחק נמשך להתפלל במקום הזה.
זה קורה לו בצורה טבעית.
זו תפילה טבעית, תפילות אבות תקנו.
דומה איפה מעמד זה למעמד הגר בישמעאל, אם כי שונה מנה לטובה.
אחר כך,
קלטה נפשו למקום, אשר הוא עתיד לכונן את ביתו.
עין הבאר הייתה בקצה המדבר, והוא יושב בארץ הנגב,
וכו' וכו'. טוב,
הוא אומר לגבי לסוח שממנו שיחים,
מציין את הצמיחה הפנימית של הרוח והנפש,
את תוספת המחשבה והרגש,
כי אם זה יתפלל לרוות את הנפש במחשבות והרגשות של טוהר ובור.
חז'ל מפרשים כאן גם משמעות התפלל על דרך שפוך שיח.
יצא לסוח להתפלל. מה זה להתפלל? מה זה המילה להתפלל? כן, הוא מסביר את זה, כן?
להתפלל לרבות את הנפש במחשבות. המילה בכלל להתפלל,
המילה להתפלל היא מאיזה שורש היא, מאיזה בניין היא?
התפעל.
לא, זה איזה שורש?
זה שורש פלל,
אבל הבניין זה התפעל.
התפלל זה,
נכון?
זה כמו שאני יכול להגיד למישהו, הוא לומד.
הוא מלמד.
אבל מה זה מתלמד?
מתלמד זה אחד שהוא לומד כדי ללמד, נכון? הוא נמצא באיזשהו תהליך.
אז כמו תלמוד, ככה הוא לומד,
מלמד, אבל התלמוד נקרא תלמוד, כי אתה תוך כדי לומד ומלמד וכל זה.
אז לכאורה היינו צריכים להגיד, או שאדם מפלל,
או שהוא נפלל, כן? או שהקדוש ברוך הוא עונה. מה זה מתפלל?
זה מין תהליך כזה שהאדם מזיז את עצמו,
תהליך טבעי כזה, התפעל מעצמו, לא עכשיו אומרים לו, תתפלל, תגיד את המילים האלה, זה קורה לו, הוא בבדל בן עצמו, מרווה את נפשו במילים, בשירות, בתשבחות,
צורה טבעית,
צורה טבעית.
ולכן באמת אומר המדרש,
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אין שיחה אלא תפילה,
שנאמר, תפילה להעניק יעטוף לפני השם ישפוך שיחו,
וכן הוא אומר, ערב בבוקר וצהריים, השיחה.
המשמעות של תפילה בתור שיחה היא משמעות דרמטית.
למה?
כי אם אני אומר שתפילות כנגד קורבנות תקנו,
אז קורבן, המרכיב המרכזי בו זה סדר ועבודה.
תפילה יש לה סדר, והתפילה היא עבודה. אתה עובד, קודם כל הוא עושה את זה, ואחרי זה הוא עושה את זה, ואחרי זה הוא עושה את זה. זהו, זה תפילה.
אם אתה מגדיר תפילה בתור שיחה, מה המרכיב המרכזי בשיחה?
דיאלוג.
אני מדבר עם השם יתברך.
אני מדבר איתו.
כמו שמדברים עם
ככה רבי נחמן אומר, כמו שאתם אומרים, חבר, נכון? אתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא.
ואיך אתה מדבר, באיזה שיחה.
אם הייתי עכשיו מתחיל לדבר איתכם באיזה שפה,
לא יודע מה, גבורה כזאת מוגזמת.
שלומי,
הנני לפניך למלאת רצונך בלבב שלם,
מה ירצה כבודו ואנה פניו מועדות וכל זה.
מה תגיד לי, הרב, הכל בסדר איתך? מה נסגר?
כאילו, תדבר, אנחנו פה,
נכון? אז שיחה מגדירה את הדיבור עם השם יתברך כדיבור, כבן אדם לחברו, כדיבור הכי פשוט, הכי רגיל.
כלומר, זה מניח את התפילה בתור דבר הכי, תדבר עם הקדוש ברור, איך שאתה מדבר עם החבר שלך. רבי נחמן אומר אפילו בשפה.
אם אתה לא יודע עברית, דבר אנגלית, הוא יודע את כל השפות. שמעתי, ביררתי את זה. הוא יודע את כל השפות. דבר איתו יפנית, סינית, מה שבא לך.
זה הכל בא להגדיר את התפילה.
ראשית עולם התפילה הוא דבר מאוד מאוד טבעי.
האדם מסתובב במציאות,
מה שהוא קורא לו,
הוא מבקש להגיב למשהו הזה והוא עושה את זה באמצעות מקום,
הוא מחפש איזה מקום שיעזור לו לבטא את זה,
באמצעות דיבור,
שיחה, נכון? ובאמצעות בוא, שהוא בא פנימה, הוא עוסק על זה, וזה פשוט יוצא לו, התפילות האלו.
תראו,
אתם יודעים שדוד המלך
היה הולך למדבר יהודה ועושה כל מיני תפילות והתבודדות,
היה מישהו מאחריו שמקליט אותו, ואחרי זה המישהו הזה הלך ושכתב את כל ההקלטות
ופרסם ספר,
ספר תהילים זה נקרא, כן? מה זה תהילים?
אנחנו רואים את התהילים כמובן?
זה תפילות של דוד המלך, איפה?
כשהוא היה במערה,
משכיל לדוד ביותר במערה תפילה, וכששאול רדף אחריו, וכשהוא ראה,
הוא עשה טיהול לבניאס,
והוא ראה את המפל שם, הנופל,
ואז אמר, אוי, איזה יופי,
וואי, תהום אל תהום קורא לכל צינוריך.
אלוהי על כנס כוחם מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער.
תהום אל תהום קורא לכל צינוריך, קומש ברך וגלך על העבר. הוא מזכיר לו את החיים שלו, אבל המפל מוליד ממנו תפילה.
המדבר מוליד ממנו תפילה. השקט, הכוכבים, הירח, האריות שהוא שומע, הכפירים שואגים לטרף.
כל דבר מוליד ממנו איזושהי תפילה. זה חי, זה תוסס, זה אונליין, זה מקוון.
אנחנו שם.
איך נראית התפילה שלנו?
מבוננות, כן.
לא, מתארים לך כאילו שהוא
על הבו עצמו אנחנו לא יודעים מה הוא היה,
אבל הוא בא משם.
מאיפה הוא בא?
גם היה אפשר, נכון.
אומרים לך, מה היה במיבו של יצחק? זו התבודדות, אנחנו לא יודעים מה היה, אבל הוא בא משם.
מה? מבו? הוא בא משם, הוא בא משם,
שזה היה בעיר לחיי רואים.
תראו מה אומר המדרש. עכשיו אני רוצה רגע לדבר טיפה יותר ספציפית על תפילת מנחה,
כי יצחק תיקן תפילת מנחה.
באמת, מבין כל התפילות,
יש לנו שחרית,
מנחה וערבית.
אז כמו שאמרנו מקודם, מבין כל התפילות,
תפילת המנחה היא הכי,
יש בצד שהוא הכי קשה,
כי אתה תמיד צריך להפסיק משהו בשבילה.
בערבית אתה סוגר את היום.
היום סוגרים את היום בשבילת ערבית,
שמונה וחצי, תשע,
מפעלים ערבית, הולכים הביתה.
שחרית פותחים את היום.
בדרך כלל אדם קם בבוקר, אחלה את שחרית,
יכול לכוון את השעה.
מנחה זה באמצע היום.
זה תמיד באמצע משהו, באמצע העבודה, באמצע הלימוד, באמצע הסדר בוצע, באמצע משהו.
או שאתה בדרך לאנשהו.
אומרים בדרך בדיחותא שיהודי תמיד רוצה שני דברים, להיות פרווה ולהיות אחרי מנחה.
כאילו,
סגור לי את הפינות, מה שנקרא, אם אני אראה.
אבל דווקא הקושי גם מהווה הזדמנות.
כי תפילת מנחה היא התפילה היחידה בעצם שהיא בתוך החיים.
כאילו, שחרית זה עדיין,
אתה עדיין
לפני תחילת היום, זה כאילו הקדמה ליום.
ערבית זה כבר אחרי היום.
מנחה היא באמצע היום.
היא בוערת באמצע היום, ולכן היא התפילה הכי הכי מחוברת לחיים.
הכי מחוברת לחיים.
דרכה, אם אדם מחפש להתפלל דרך החיים, אנחנו מחפשים קביעות וזה, אז מנחה באמת זה...
אולי בגלל זה הספרדים אוהבים ככה לחבר את מנחה לערבית, תתפלל לי מנחה, אתה יודע, לערבית, כאילו, סוגרים את המנחה במנחה הערבית.
אבל אם אנחנו לוקחים את מנחה באמת ככה לאמצע היום,
אז היא תפילה מאוד מאוד זורמת לתוך החיים, כך אומר המדרש.
באי בעיונות המנחה, זה שאמר הכתוב, תיקון תפילתי כתורת לפניך,
משאת כפיים מנחת ערב. אין לך חביבה יותר מתפילת מנחה.
וכן אתה מוצא בדניאל שעשה אחד ועשרים יום, מתפלל ולא נענה,
אלא בתפילת מנחה.
שכן הוא אומר, ועוד אני מדבר בתפילה,
והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מואף בי אף נוגע אליי כעת מנחת ערב.
ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה
וכיוון שראה יצחק
שכך חביבה היא
תפילת מנחה לא יצא לשוח בשדה אל הבא שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה
לפנות ערב ואף דוד ביקש כן שנאמר תיקון תפילתי
קטור את לפניך במסד כפיים מנחת ערב
לפיכך כשראה אליהו שכך היא חביבה תפילת מנחה לא יתפלל אל הבא שנאמר ויהי בעלות המנחה
למה מנחה היא חביבה?
מה הסיבה שהיא חביבה?
אני חושב שהיא חביבה בגלל שהיא הכי מחוברת למציאות.
והתפילה שיוצאת מתוך המציאות היא התפילה הכי חביבה. ככל שהתפילה יותר ממוסגרת באיזה מוזיאון שנקרא בית כנסת ומחוברת רק לספר שנקרא סידור,
התפילה גם בבית הכנסת יכולה להיות חיה, צריכה להיות חיה, אבל אתה מגיע לאיזה אירוע מוגדר,
אז כאילו היא נותקה מהחיים. אבל התפילה האמיתית היא תפילה שיוצאת מתוך החיים.
תפילה שיוצאת מתוך כל הזה,
ואין לך זמן יותר מחובר לחיים מאשר תפילת מנחה.
אדם נמצא בתוך המציאות, והוא כאילו מתנתק ממנה לרגע ומתפלל עליה.
מתפלל עליה.
זה מחבב תפילה מאוד מאוד,
את תפילת מנחה.
אז יוצא שמנחה היא חביבה מצד שני הצדדים.
גם מצד הקושי
להצליח רגע לנתק מהגב ולהגיד, אני עכשיו עוזב את הכל והולך להתפלל, למרות שזה באמצע עבודה ואני באמצע מייל ואני באמצע פה, אני מתנתק והולך להתפלל.
אבל גם יש בה הזדמנות, תראו,
מתי יצא לך לראות בני אדם מתפללים ברחוב, בחוץ?
לא, עזבו רגע את הקורונה וכל זה, במציאות רגילה.
מתי אתה נוסע,
דרך כלל בני אדם מתפללים בבית הכנסת,
אבל כשאתה נוסע,
תיסעו היום במספר אחת,
כפי של ירושלים תל אביב, שהוא מלא פקקים כרימון,
ואתה יוצא בשעה מסוימת, אומר, אני אגיע הירושלים ממך. אתה לא מגיע כפקק.
ואז תראו, בצידי הדרך, עוצרת מכונית ועוד מכונית. אנשים מתפעלים, מתפעלים בשדה.
יש בזה משהו מאוד מאוד עוצמתי, יש בזה משהו מאוד מאוד חזק.
נכון, אדם הולך בטיול, באמצעי הטיול. אז יש שחרית, יש קבוצה, ערבית, מנחה עומד, עומד לפני עצמו.
יש בתפילת מנחה הרבה יותר חיבור לחיים, ולכן אדם נהנה רק בתפילת מנחה, וזו הוראה.
ככל שתפילה יותר מחוברת לחיים,
היא לפני משהו, או היא בעקבות משהו, היא יוצרת איזה תהליך של בוא, יצחק בא מבוא,
ככה היא יותר חביבה לפני השם יתברך.
וככל שתפילה יותר מרוחקת מהחיים, אני פה והתפילה שם, אני מתפלל כי הגיע הזמן.
נכון? אתה אומר למישהו, בוא,
תפילה, אומר לך, לא, כבר התפללתי.
חשבתם פעם על הביטוי הזה?
כבר התפללתי?
הגמרא במסכת ברכות אומרת, הלוואי ויתפלל לאדם כל היום כולו. מה זה כבר התפללתי?
צריך תמיד להתפלל. אני כבר סימנתי וי, צריך לסמן כל יום שלושה ויים.
סימנתי שלושה ויים, אני כבר התפללתי. זהו, אני כבר מפולל.
מחר צריך לאפס. כבר התפללת?
קרה לכם פעם?
מה?
מה לא הבנת?
איך התפלל? אני יודע שהוא התפלל.
הוא צריך להגיד, כבר התפללתי תפילת מנחה.
אבל לא כבר, כאילו כבר התפללתי, כבר גמרתי להתפלל.
גמרת להתפלל? אתה לא צריך להתפלל עכשיו?
אין לך עוד רגע איזה משהו?
מה זה כבר התפלל? כאילו כבר התפללתי, זה מין, יש לי שלוש תחנות ביום שאני צריך להתפלל וזהו.
באמת,
התפילה היא צמודה לכל דבר.
היא צמודה לכל דבר, היא צמודה לכל אור. יכול להיות שעוד רגע יהיה לך איזו סיטואציה, צריך להתפלל עליה, על הסיטואציה.
אתה מבין?
תפילה זה מה שהגברה אומרת, הלוואי והיא יתפלל לאדם כל היום כולו.
אדם צריך להתפלל על כל דבר לפני כל דבר.
אז אתה יכול להגיד, אה, את התפילה הזאת היא מנחה,
כבר התפללתי לפני כן, אבל לא התפללתי עדיין, כי אני צריך עוד להמשיך להתפלל כל היום.
לא קרה לכם פעם שהתפלטתי עם תפילת נדבה?
הרי זה דווקא לפי אמן דאמר, תפילות כנגד קורבנות תקנון.
אז כמו שיש קורבנות תמיד, יש גם קורבן נדבה.
אדם יכול להתפלל תפילה נוספת,
תפילת 18, ולהגיד, אני מתפלל תפילת נדבה.
אני מתפלל תפילת נדבה,
וצריך לחדש בה דבר בה, ככה כתוב בהלכה,
שהתפילה צריכה לחדש באיזה בקשה, איזושהי כוונה, וכן זה הדרך.
לפעמים אתה אומר, שמע, אני מרגיש שצריך להתפעל עוד פעם.
אני מרגיש ככה, תפילת נדבה.
שאלתי לא. אה?
ודאי, מצווה, לא מותר.
זה לא בוחר לתפילות. לא, זה תפילת נדבה.
תפילות כן, כורבנו תקנו.
אז היה פעם שהתפעלתי מנחה באיזה מקום,
ואז הגיע הרב עמר.
הוא הגיע.
והוא היה תחתון מנחה.
אז אמרו, טוב, טוב, צריך מניין לרבה אמר, מי מאוחר?
תתפלל עם הרבה אמר, התפלל עוד פעם.
זו תפילת נדבה.
כן, אין בעיה, תסתכלו, יש שולחן ערוך, תפילת נדבה.
אדם יכול ליעלם.
ואם יש לך איזה רגע, קראת אותו, אני רוצה להתפלל עוד פעם, הקדוש ברוך הוא. אני אתפלל עוד פעם, תפילת נדבה.
אתם כל כך מופתעים מזה, תראו איך אתם מופתעים מזה,
בגלל שזה נראה לכם, כבר התפללתי,
אבל אפשר להתפעל, אפילו למען דאמר תפילות כנגד קורבנות תקנום,
אפשר להתפעל עוד פעם, תפילת הנדבה, רק בתנאי שיחדש בדבר מה.
כלומר, שלא תחזור על עצמך, כן, סליחה, כבודו, כן.
כן, כן?
כן.
בשפה, אולי יכול להיות בן אדם, דתי, לא דתי, לא משנה באיזה רמה, יכולת לדבר עם אחת ופרפור בשפה שלא דווקא לפי הצידור. נכון,
נכון,
נכון, מיד נראה את זה, הרמב״ם אומר את זה.
הנה, אומר את זה, בואו נראה את קדושת הלוי.
רבי לוי יצחק מרדיצ'ב קודש קודשים, רבי לוי יצחק בן סער עשה שם.
או יאמר,
ויצא יצחק
לסוח בשדה לפנות ערב, וירבי נגד מלים באים.
דהנה אמרינם בגמרא, אברהם תיקן תפילת שחרית, כמו שאמר הכתוב, וישכב אברהם בבוקר ויעמוד,
במקום שעמד שם. יצחק תיקן תפילת מנחה,
כמו שנאמר, אמר הכתוב, ויצא יצחק אסוח לשדה, ואין שיחה לתפילה,
ויעקב תיקן תפילת ערבית, כמו שאמר הכתוב, ויפגע במקום ההוא.
ולכאורה קשה, למה נקרא תפילת מנחה?
מי שלימד תפילת שחרית בעת שמירה שחר?
תפילת הערב, משהו בערב, אבל תפילת מנחה, למה נקרא ככה?
למה קוראים לה מנחה מנחה? עשתם על זה פעם?
שחרית, שחר, ערבית, ערב, מנחה, איך היה צריך לקרוא לה?
מה? תפילת הצהריים. באמת אצל הערבים יש להם סאלת א-פאג'ר,
פאג'ר זה לפנות בוקר,
ואז יש להם סאלת א-דהור זה צהריים, סאלת א-ררב,
מגרב כאילו ערבית, ויש להם סאלת אל-יל, יש להם חמש תפילות.
אז זה לפנות בוקר, בוקר,
צהריים, אחר הצהריים וערב כאילו.
אבל מה זה מנחה?
מוזר מאוד.
והתוספות יום טוב הרגיש בקושייה זו ומתרץ מפני שנקראת תפילת מנחה שהיא מנוחת השמש.
איזה תירוץ יפה.
מנחה כי השמש מתחילה לנוח.
השמש זה זה.
ולי נראה, אומר רבי יצחק מרדיצ'וב, כך,
שבשביל זה נקרא לשון מנחה.
דהנה תפילת שחרית צריך האדם להתפלל על זה שהקדוש ברוך הוא החזיר לו את הנשמה.
ולכן אומר אמת ויציב.
וגם עשה לו השם יתברך כמה טובות,
דהיינו השמש המאיר ועוד כמה דברים.
ותפילת הרביעית, גם כן מחויבים לנו להתפלל על מה שאנו נותנים להשם יתברך נשמה בפיקדון
ומאמינים שהבורא ברוך הוא נאמן בפיקדונו ודאי יחזיר לנו כרצונו ואנחנו מתפללים באמת ואמונה. אני הולך לישון, מחזיר לך את הנשמה, הקדוש ברוך הוא תחזיר לי אותה.
אבל תפילת מנחה אין אנו מחייבים להתפלל,
רק כשאנו מנדבים אותו, ולכך נקרא לשון מנחה שלא ישן נדבה.
כל המהות של מנחה זה התנדבות כזאת, באהבה, מתוך המציאות. לא חייב, זה אמצע היום.
אבל אני רוצה לדבר איתך, השם יתברך.
אני מתגעגע אליך. מהבוקר לא דיברתי איתך, אני רוצה לדבר איתך גם באמצע היום.
זה מנחה.
ולגבי מה שאמרת,
לגבי האופן בו מדברים,
אומר בקול מבשר בשם רב שמחה בולים מפשיסחה,
ויצא יצחק לסוח בשדה לפנות ערב, איתא שיצחק אבינו תיקן תפילת מנחה.
בשם הרבי רבי בונם זצל אפשר במאחר ואיתא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים
אם כן ייתכן שיצחק יצא באמת סתם לסוח בשדה. לסוח הכוונה לדבר
אלא שמזה יצא עבורנו תפילת מנחה. הדיבור של יצחק הפשוט
מה הוא דיבר?
הוא אמר אבא אני עכשיו אליעזר הולך להביא לי אישה, יהי רצון שהוא יצליח ותעזור לו
ושתהיה אישה טובה ושתנהוג את המנהגים של אימא שלי של שרה אימנו
ושיהיה לנו טוב באחד, אני אוהב אחד את השני. ככה דיברת.
מזה תוקנה תפילת מנחה,
שהמהות שלה שאתה כאילו מדבר אל המציאות. כי תפילת מנחה, כמו שאמרנו, היא באמצע המציאות. זה הדוגמה.
זה הדוגמה הקלאסית לתפילה שבאה ויוצאת
מתוך המציאות.
ואני רוצה להגיד לכם שבעיניי צריך להתפעל מנחה כל הזמן.
כלומר, מה הגדרת תפילת מנחה?
לפני שיעור,
לפני חופה, אני מדבר על דברים, מתי אני מתפלל? לפני שיעור, לפני חופה, לפני יציאה לדרך, לפני חזרה מהדרך, לפני כל, לפני כל דבר. בוא'נה, תגיד במשפט, בחצי, שני משפטים.
זה כאילו המהות של תפילת מנחה.
זה המהות. המהות של תפילת מנחה זה תפילה שהיא באה ויוצאת מתוך המציאות. בשונה מתפילות שחרית וערבית, שהן אחת לפני המציאות, לפני היום-יום, ואחת אחריו.
והאמת,
שזה ממש מה שכתוב ברמב״ם.
זה פשוט,
אם קוראים את הרמב״ם הזה היטב, צריך להחזיר את הרמב״ם הזה למרכז הדיון.
בואו נראה את הרמב״ם, הלכות תפילה.
הרמב״ם לא סתם... כן, יצחק.
השם מנחה. מתנה. מנחה זה מתנה.
מתנה, אז כאילו התנדבות, לא חייב.
אומר הרמב״ם,
זה פרק א' מהלכות תפילה, הלכה א', ב' וג'.
מצוות... אם אני כאילו הייתי גומר את הלכות תפילה פה ברמב״ם, אז
תנסו לדמיין איך היה נראה עולם התפילה שלנו היום.
מצוות עשה להתפלל בכל יום,
שנאמר ועבדתם את השם אלוהיכם.
מפי השמועה למדו שעבודה זוהי תפילה,
שנאמר ולעובדו בכל לבבכם.
אמרו חכמים את זוהי עבודה שבלב, זו תפילה.
ואין מניין התפילות מן התורה,
ואין משנה התפילה הזאת מן התורה, משנה זה נוסח,
ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה.
אין.
אין
זמן קבוע, אין מספר קבוע של תפילות, אין נוסח קבוע לתפילות.
טוב, אז מה זה תפילה?
אומר הרמב״ם, אלא חיוב מצווה זו כך הוא,
שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום.
הוא מגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא.
ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה.
ואחר כך נותן שבח ועוד היה להשם על הטובה שהשפיעה לו,
או אחד כפי כוחו.
איך שקורה, יש לך כוח למשפט אחד, תגיד משפט, יש לך שתיים, שתיים, תגיד, איך ש...
דבר.
אם היה המרגיל, מרבה בתחינה ובבקשה.
אם היה הרעל שפתיים, מדבר כפי יכולתו ובכל השי ירצה.
וכן מניין התפילות, כל אחד כפי יכולתו.
יש מתפלל פעם אחת ביום,
ויש מתפללים פעמים הרבה ביום.
מה אתם הייתם אומרים על דבר כזה?
אה?
רמב״ם, הוא הביא את זה.
זה היסוד של תפילה, מזה הכל התחיל.
לפעמים אתה מוסיף ומוסיף ומוסיף, ואז פתאום מרוב תוספת שכחת את העיקר.
זה העיקר.
התפילה בתור דיבור,
התפילה בתור פועל של התפלל,
התפלל זה התפלל, קורה לי איזשהו תהליך,
התפילה בתור יצחק בא מבו, לבוא לאיזה משהו.
אבל אם לא באת ולא דיברת ולא שוחחת ולא היית,
אלא רק דפדפת באיזה ספר שנקרא סידורים,
לא התפללת.
היית באירוע שנקרא תפילה,
במקום שנקרא בית כנסת, וקראת מספר שנקרא סידור,
אבל לא התפללת.
ולעומת זאת, אם אדם היה באיזושהי סיטואציה ואמר לקדוש ברוך הוא, על זה הרי כל הסיפורי בעל שם טוב,
אבל ההוא ששרק וההוא שחילל וההוא שבחליל והוא... כאילו, כל מיני תפילות
מוזרות כאלה, אבל שהן יוצאות בצורה ישירה ממצוקה או מאיזה שמחה, והן ישר עולות.
אז אנחנו מתפללים, ואת הכנסת, זה שלוש תפילות וכל זה, אבל זה לא בא לעקור את החיוב הזה,
שהאדם יהיה כל ימיו בגדר יצחק בעמיבו. כשאתה
צריך איזה משהו,
אדם צריך עכשיו משהו.
אבל עכשיו אין תפילה.
תתפללו ממך, בערבית יהיה עוד שעתיים. אז מה? אז אני אחכה.
מתפלל עכשיו
אם היה רגיל מרבה בתחינה ובקשה, אם היה הרעל שפתיים מדבר כפי יכולתו ויכולת שירצה
וכן מניין התפילות כל אחד כפי יכולתו, יש מתפלל פעם אחת ביום ויש מתפללים פעמים הרבה והכל יהיו מתפללים נוכח המקדש בכל מקום שיהיה
וכן היה הדבר תמיד ממשה רבנו ועד עזרא, זה קרוב לאלף שנים
ככה התפללו בעם ישראל, ממשה רבנו עד עזרא למעלה מאלף שנים
ככה התפללו
אחרי זה הרמב״ם מתאר מה קרה, מה?
כן, אז הרמב״ם מתאר בהמשך שאחרי זה אנשים נהיו ערלי שפתיים ולא ידעו כבר לדבר ולא ידעו זה, אז אנשי הכנסת הגדולה עזרו ותיקנו לנו, ובאמת זה מאוד מאוד עוזר
במקום כל פעם לחשוב מה אני אגיד
תיקנו לנו נוסח קבוע, אז כאילו,
ואז אתה יכול על גבי הנוסח הזה להטעין את כל עולם הכוונות שלך, אבל כאילו יש לך כבר איזה מסלול,
אבל לפעמים מרוב קביעות זה כבר כאילו חונק את האש של התפילה. יצחק מלמד אותנו את סוד התפילה החיה, הטרייה
שבאה אל המציאות ויוצאת ממנה, ולפעמים גם צריך לחבר תפילות.
לא יודע, אני...
לחבר.
לא מזמן, הבת שלנו היא ילדה, ברוך השם, אז הבת שלך בחדר לידה.
מה עושים?
אה?
אתה סבא אפילו, אתה אפילו לא אבא. כשאתה מלך, אתה אבא, אז אתה הולך עם אשתך, אז אתה עסוק, לעזור לה וזה.
מה עושים עכשיו?
תתפלא?
איך התפעלים? תתפללים במילים שלך. בראש ברוך הוא תעזוב, זה כאילו. אפשר גם, אומרים גם ספר יונה, תהילים. תהילים, נכון.
אבל גם איזה תהילים אומרים?
איזה תהילים אומרים? בספר יונה, אתה אומר אותו כי יש שם...
אתה מחפש מילים שמתאימות לאירוע, מתאימות לעניין,
נכון?
כן, תפילת שמונה עשרה. כמו שאמרתי, יש אפשרות
לתפילת שמונה עשרה כתפילת נדבה. אם אדם מרגיש רצון לצורך להתפלל, הוא אומר, הרי אני מקריב קורבן נדבה, עומד לתפילת שמונה עשרה ומחדש בתפילתו בקשה מיוחדת על עניין מסוים.
אין בזה שום בעיה, זה נפסק להערכה.
כי בדיוק...
זה אומר שבשמע כולנו הוא מוסיף עוד איזה בקשה על דבר שהוא לפני כן לא ביקש עליו, או שהוא מוסיף עוד איזה כוונה ברפאנו על איזה רופא חולה שלפני כן הוא לא ידע עליו,
אבל בוודאי,
זה בדיוק העניין, שהתפילה צריך להוציא אותו מהמקום של הקיבעון ולנסות, אומרים ככה שהיצר הרע,
שהוא הרי אלוף בלסכל תפילות,
אז הוא משכיב מארבים בשבילים הידועים,
שזה בבית כנסת, שם יש את כל המארבים להרוג את התפילות,
כל העלונים, הדפים, כל ה... כזה שאדם יעשה הכל חוץ מלהתפלל. יגיע לבית הכנסת,
אבל יעשה הכל חוץ מלהתפלל. ידבר עם החבר, אחרי זה יקרא איזה כתבה,
יש עכשיו הרבה כתבות לקרוא, ברוך השם,
הממשלה, עובר על כל האפשרויות, על כל הזה, עמית סגל, עמית פה, עמית שם, ככה, עבר אל כל הפרשניות.
נכנס לבית כנסת ויצא כמות שהוא מבחינת עולם התפילה.
מספרים שבעל שבט הבא הקדוש נכנס לבית כנסת ואמר,
הבית הכנסת הזה מלא תפילות.
אז כולם מאוד התפעלו, אמרנו, לא הבנתם.
תפילה, כדי לעלות, צריכה שתי כנפיים.
תרי גדיפו, ככה כתוב, דחילו ורחימו,
כן?
שתי כנפיים, אהבה ואירה. פה אין לא אהבה ולא אירה, וכל התפילות נשארו תקועות פה.
שום תפילה לא עלתה.
צריך לעלות את כולם בבת אחת.
אז בסדר, אז אדם יכול להיכנס לבית הכנסת ולצאת ממנו כמו שהוא בא,
ויכול להיכנס ולנסות כאן, לחולל פה איזה תהליך של דיבור וזה, ו... עד כדי ש... בקצה, הוא אפילו יכול להוסיף תפילה.
בסדר, כי אם אתה הולך עם הטקסט,
אם אתה הולך עם מה שזה, ואמרת במקום,
במקום,
במקום תנתן לו מטה, אמרת זה, אז תחזור.
גם העובדה שנותנים לך אפשרות לחזור, גם היא סוג של איזה גמישות.
נכון? הנה, עכשיו ירד גשם.
ירד, בכיסא לכאן ירד גשם.
אז מה? אז אדם צריך, תעצור רגע. שנייה, בדרך כלל כאן עצרתי רגע ברחבה. עשיתי...
אתה נושם את הגדול. תודה, אבא. זו תפילה.
תפילה, תודה.
נכון?
מה, נצחקות לאיזה אירוע? עכשיו יורד גשם. עכשיו אני מקבל את השפע. עכשיו אני אומר תודה.
תפילה כדבר זמין, כדבר שהוא קורה בשדה בכלל.
רבי נחמן אומר, אה, לא הבאתי את זה, חבל, איפה זה, לא זכרתי להביא את זה, כנראה נשמעתי.
היה מלא מקורות, כבר היה.
רבי נחמן אומר שאחת הסיבות שמתפללים בשדה,
הוא אומר, ביצא יצחק לסוח בשדה אותיות יבול.
זה מביא לאדם יבול נפשי.
כי כשאתה רוצה לסוח בשדה, כל האנרגיה של השדה, של המציאות, מצטרפת אליך לתפילה.
שירת העשבים הידועה, גם העשבים וגם זה, אתה כאילו הפה של כולם.
יש איזו אנרגיה במציאות שאתה מתפלל, איתה היא נותנת כוח.
אז הכי טוב זה להתפלל מתוך הסיטואציה,
מתוך זה אתה מתפלל.
כל זה בעצם רמוז ברמז נפלא.
אומרים אותו בשם הבן איש חי.
עכשיו אני חיפשתי את המקור, אני הייתי בטוח שזה רבי נחמן, אבל בדקתי,
אומרים את זה בשם הבן איש חי,
הקדוש.
בן איש חי אומר,
אתם יודעים, יש שאלה של הקדמונים,
מה נקרא אדם?
מהי התכונה המרכזית של האדם? צלם הלווים שבאדם.
אז הגויים אומרים ההומו ספנייס, האדם החושב,
יש לו יכולת לחשוב.
יש כאלה שאומרים ההומו קומיניקוטוס,
האדם המתקשר, יש לנו יכולת לתקשר, קומוניקציה.
זה הדרך.
מה נקרא אדם?
אז רבנו בן אשכר אומר,
ההגדרה של אדם זה תפילה.
זה ההגדרה.
האדם המתפלל.
איך הוא יודע את זה?
כי המילה אדם,
כמו שמופיע לפניכם,
אם ניקח את המילוי האותיות של המילה אדם
ונקרא רק את המילוי,
אז אדם זה א', ד', למד.
א', מה מילוי האותיות?
ל', פ',
ד', מה המילוי?
ל', ת',
מ', מה המילוי?
מ'.
עכשיו נקרא רק את המילוי, זה יוצא אותיות מתפלל.
כלומר, לכל אחד מאיתנו יש
חלק חיצוני, הוא נקרא אדם,
אבל כשמתבוננים פנימה, כשעושים ויצחק בא מבו,
כשבאים פנימה,
אז מבינים שהמהות של האדם,
או יותר אפשר לומר המעלה הגדולה שלנו,
זה היכולת שלנו להתפלל,
לדבר עם השם יתברך. דיבור אמיתי, דיבור ישיר, דיבור כן, שיוצא מתוך המציאות. וזה מעלת תפילת מנחה.
זה כאילו מתוך הסיטואציה.
ואנחנו בוחרים את המקום המתאים, את המילים המתאימות, ומדברים איתו.
אז יש לנו כמובן לעזר את התפילות הקבועות, וכמובן לא לוותר על התפילות הקבועות וכו'. הן מתוקות מדבש, וכל מילה שם מדויקת והיא נפלאה וכו'.
אבל זה לא בא להחליף את התפילה האונליין לפני או אחרי כל מעשה שאנו עושים.
זה המהות של תפילת מנחה,
שהאדם הוא לא רק, איך דוד המלך אומר?
דוד המלך אומר לא אני מתפלל, אלא הוא אומר ואני תפילה.
אני תפילה.
המהות שלי זה תפילה, אני כל הזמן הולך ומתפלל על זה ועל זה ועל זה. כל דבר, כל דבר, הקדוש ברוך הוא תסתכל על זה.
כן? אחד הביטויים לזה זה ההושענות, שהתפללנו בסוכות,
שנעשות בהיקף, אנחנו מקיפים,
ופוגשים כל מיני דברים במציאות ומבקשים עליהם. הושע נא את זה, הושע נא את זה, הושע נא יבול, הושע נשיבולת, הושע נפוע, אני והוא הושיע. כאילו,
הכל, זו תפילה שקורית בתנועה.
הנענוע, הכל קורה בתנועה.
לא סתם גם מתנענעים כשמתפללים.
המהות של תפילה היא להיות בתנועה מתמדת עם השם יתברך.
זאת המהות של תפילה, ואת זה לומדים במיוחד
מתפילתו של יצחק
שיצא נסוח בשדה.
שנזכה להיות אנשים מתפללים, אמן ואמן.
