בשבוע שעבר ראינו את בחירתו של יהושע למנהיג למרות
מחשבות אחרות שיכלו להיות לנו ואנחנו היום בפרק ב'
וישלח יהושע בן נון מן השיטים שניים אנשים
מרגלים חרש לאמור לכו ראו את הארץ ואת יריחו
וילכו ויבואו בית אישה זונה ושמה רחב
וישכבו שמה ויאמר למלך יריחו לאמור
הנה אנשים
באו הנה הלילה מבני ישראל לתור את הארץ
וישלח מלך יריחו אל רחב לאמור הוציאו
את האנשים הבאים אלייך אשר באו לביתך
כי לתור את כל הארץ באו
ותיקח האישה את שני האנשים ותצפנו ותאמר
כן באו אליי האנשים ולא ידעתי מאין הם ה...
ואי השאר לסגור בחושך והאנשים יצאו
לא ידעתי הנה הלכו האנשים רדפו מהר אחריהם כי תשיגו
והיא העלתם הגגה,
בה תטמנם בפשתי העץ הארוכות לה על הגג,
והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן על המעברות,
והשער סגרו,
כאשר יצאו הרודפים אחריהם.
והם הטרם ישכבון,
והיא עלתה עליהם על הגג,
ותאמר אל האנשים,
ידעתי,
כי נתן ה' אליכם את הארץ,
וכי נפלה אימתכם עלינו
וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם.
כי שמענו
את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם.
בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם, לשני מלכי האמורי,
אשר בעבר הירדן,
סיחון ועוג
אשר החרמתם אותם
ונשמע,
וימאס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם.
כי אדוני אלוהיכם הוא אלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת.
ועתה השבעו נא לי באדוני,
כי עשיתי עמכם חסד,
ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד,
ונתתם לי אות אמת.
והחיתם את אבי ואת אמי ואת אחיי ואת אחיותיי,
ואת כל אשר להם,
והצלתם את נפשותנו ממוות.
ואמרו לאנשים,
נפשנו תחתיכם למות,
אם לא תגידו את דברינו זה.
והיה בתת אדוני לנו את הארץ,
ועשינו עמך חסד ואמת.
ותורידם בחבל בעד החלון,
כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת.
ותאמר להם,
ההרה לכו פן יפגעו בכם הרדפים,
ונחבתם שמה שלושת ימים עד שוב הרודפים,
תלכו לדרכיכם.
ויאמרו אליה אנשים נקיים אנחנו משבועתך זאת אשר השבעתנו
הנה אנחנו באים בארץ את תקווה חוט השני הזה תקשרי בחלון
אשר הורדתנו בו ואת אביך ואת אימך
ואת אחיך ואת כל בית אביך
תאספי עלייך הביתה והיה כל אשר יצא
מדלת ביתך החוצה דמו בראשו ואנחנו נקיים
וכל אשר יהיה איתך בבית דמו בראשנו
מיד תהיה בו.
ואם תגידי את דברנו זה,
והנה נקיים משבועתך אשר השבעתנו.
ותאמר כי כדבריכם כן הוא ותשלכם וילכו ותקשור את תקווה השני בחלון.
וילכו ויבואו ההרה וישבו שם שלושת ימים עד
שוב הרודפים ויבקשו רודפים בכל הדרך ולא מצאו.
וישובו שני האנשים וירדו מההר ויעברו ויבואו
אל יהושע בן נון ויספרו לו את כל הקורות אותם.
ואמרו אל יהושע כי נתן אדוני בידינו את
כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו.
זה הפרק.
אמרנו בשבוע שעבר שיהושע עושה כל מה שמשה רבו עשה.
גם משה שלח מרגלים,
לא מרגלים שיהושע היה חלק מהם,
שזה מרגלים ייצוגיים,
אלא משה שלח מרגלים בשנה ה-40 לרגל את יעזר ואת בנותיה.
מרגלים מבצעיים,
שבאמת כיבוש הארץ הוא בעזרת השם עתיד להתנהל רובו,
כמעט ככולו.
בדרך הטבע.
ובכל אופן,
זה מאוד מוזר שהפרק הזה מופיע כאן.
למה?
כי בשונה מהמרגלים ששלח משה רבנו לרגל את יעזר ואת בנותיה,
שהצליחו,
המרגלים האלה נכשלו.
הם נכשלו.
הרי,
מה זה מרגל?
איך אומרים מרגל בערבית?
איך?
ג'סוס.
ג'סוס.
בדלת כאילו?
ג'ה.
ג'סוס.
ג'סוס זה המרגל.
סוס זה מרגל, לא?
ג'סוס.
ג'סוס זה מרגל,
עמיל זה משתף פעולה,
וח'אין זה בוגד.
אז הם מרגלים.
המהות של מרגל זה שלא מגלים אותו.
אתה לא בוחר מרגלים אחד כזה עם כובע ושכולם חושדים בו.
אתה בוחר מרגל, אחד שנראה הכי משעמם שיש.
קורא עיתון בספסל עם משקפיים כאלה של זה, עם כל...
המרגלים, המטרה שלא יגלו אותם.
המרגלים האלה לא הספיקו להגיע לירחו,
כבר גילו אותם.
אז השליחות שלהם נכשלה.
זה נכון שלמרות שהשליחות נכשלה,
בכל אופן הם הצליחו להביא מודיעין טוב.
אבל הם הביאו מודיעין,
אני מניח שיהושע שלח אותם להביא מודיעין מבצעי.
תבדקו את העיר,
תבדקו מבואות,
תבדקו סמטאות,
תבדקו דרכים,
שנסמן מוצאות.
והם הביאו מודיעין מורלי.
תשמע, הם מפחדים.
זה,
קודם כל זה בסדר גמור,
זה יפה מאוד שהם מביאים את המודיעין הזה,
אבל זה אפשר היה להניח גם לפני כן שהם מפחדים,
אחרי הניצחונות הגדולים
שהיו במזרח.
אז כבר בלק מפחד,
ויירא בלק,
בן ציפור,
מלך מואב,
ונכון,
את כל אשר עשה ישראל לאמורי.
ויירא מואב מאוד מפני העם,
ויירא מואב מפני העם מאוד קירבו.
אז אחרי שעם ישראל ניצחו את סיחון ואת עוג,
שלמעשה,
ואנחנו נדבר על זה בהמשך,
סיחון ועוג הם היו מדינות.
ארץ ישראל לא הייתה במדינה,
היו בה 31 מלכים,
זה כמו היום תגיד 31 ראשי ערים.
זה היה מין פרובינציה, כמו שמה שקורה בלבנון.
יש את הכפר הזה עם המיליציה לידו,
יש את הכפר ההוא במיליציה פה,
יש מישל עאון,
פה ג'מבלט,
פה נסראללה,
פה סמיר ג'אג'ה,
כל מיני,
כל אחד עם הזה שלו.
זה מה שהיה בארץ ישראל,
מלך ירמות,
מלך גזר,
מלך אכזיב,
מלך אכשף,
כל מיני מלכים כאלה,
כל אחד היה...
הייתה כאן מדינה.
המדינות, עם צבא מסודר, צבא גדול, היו סיחון ועוג, האמורי והבשן.
צבא גדול, היו שיחון ועוג, האמורי והבשן.
והם עשו את זה, לקחו אותם.
אז זה ברור שהדבר הזה הגיע לארץ ישראל המערבית,
ועם אלה ברור שהם אמרו,
אם סיחון ועוג יועמדו בפניהם,
איך אנחנו נעמוד?
אז אני אומר,
זה מודיעין נחמד,
שאיזו זונה מספרת להם שכולם מפחדים.
אבל לא לשם זה הם נשלחו,
הם נשלחו להביא מודיעין מבצעי,
והם נכשלו לכאורה בתפקיד שלהם,
כי גילו אותם,
איך שהם נכנסו גילו אותם.
מרגל אמור לשחק,
נכון?
להיטמע,
להיטמע בזה.
הרי אלי כהן,
מה היה השם של המבצעי של אלי כהן?
כאמל אמין תאבת.
זה היה השם שלו.
אז כדי להחדיר אותו בתור איש עסקים סורי לסוריה,
הוא קודם כל במשך שנה בארגנטינה.
בבואנוס איירס, בקהילה הסורית בארגנטינה.
ושמה הוא
התערבב,
ואז שהוא הגיע לסוריה,
הוא אומר,
כן,
אני מארגנטינה.
וככה הוא בנה את הדמות שלו.
ככה הוא הצליח להיכנס.
הוא בהתחלה היה חבר של כל מיני כאלה,
ואז הייתה מהפכה שלטונית,
וכל אלה שהיו חברים שלהם נהיו פונקציות בשלטון,
והוא עלה לגדולה.
אתה חייב לבנות את הדמות.
פה,
תפסו אותם על ההתחלה,
אז למה להביא את הפרק הזה בכלל,
בשביל לספר דברים שאני לא צריך?
מה שהם היו צריכים להביא הם לא הביאו.
את מה שהם הביאו,
כנראה ידענו גם בלעדיהם.
אז למה?
השאלה הברורה, אליהו.
זה העיקר, אם השאלה ברורה אני יכול ללכת.
רבותיי,
נמצאים אנו בימים בהם מרץ לא עברה את אחוז החסימה.
מי שיסדה את מפלגת מרץ הייתה רצ,
הייתה שולמית אלוני,
שהייתה אישה,
חייב להגיד לכם אישה עם לא מעט זכויות היו לה,
הייתה לוחמת בפלמ"ח,
בעברה
הייתה מורה לתנ"ך,
היה לה בן זוג, ליפקין קראו לו,
בן זוג, הרוג כמעט, שנהרג במלחמת העצמאות, בשיירות,
בשיירת הרטוב הוא נהרג
והתחתנה אחר כך.
למרות כל הדעות שלה,
היא ביקשה להיקבר קבורה יהודית.
הקברו אותה קבורה יהודית.
כל פנים,
היא הייתה שרת החינוך והיא הוציאה את ספר יהושע מתוכנית הלימודים.
דני בטח זוכר את זה.
ספר מיליטנטי,
ספר של כיבוש, ספר שהוציאה.
עכשיו,
כשזה קרה,
אז,
אני זוכר את זה,
הייתי,
לא זוכר את זה,
בגיל העשרים,
זה היה המון המון התנגדות,
מה,
את כאילו נוגעת ב...
היא הוציאה את זה מהממלכתי,
לא ממלכתי לדעתי,
לגעת
אבל, צריך להגיד, שספר יהושע מתייחס ל...
נקרא לזה ל...
למה שהטריד את שלומית אלוני.
מתייחס לזה.
ואני אנסח את זה עכשיו, רגע, שימו אותה רגע בצד.
האם...
אנחנו יותר מדברים מרוכזים בעצמנו.
אנחנו עם ישראל, ואכפת לנו מה ש...
אבל האם כניסת עם ישראל לארץ ישראל
היא פעולה מוסרית
גם בעיני אומות העולם?
אני אנסח את זה בצורה אפילו פרובוקטיבית במקצת.
האם זה היה עובר היום?
את בית הדין הבינלאומי בהאג,
נגיד ככה.
או שאתה אומר,
תשמע,
אני לא מעניין אותי בינלאומי,
אני צריך ארץ,
אני מגיע,
מי שפה שיתחפף מפה,
ונגמר הסיפור.
האם פעולת הכניסה של עם ישראל לארצו,
א',
האם היא אמורה לעמוד בקריטריונים מוסריים של אומות העולם,
למרות שבכלל הם לא מעניינים אותנו,
עמדה?
אז
אפשר רק חומש בראשית
עם רש"י יש פה הנה יש פה יש
פה
אז
קודם כל קודם כל בואו נענה על השאלה הראשונה האם בכלל
זה אמור לעמוד בקריטריונים מוסריים התשובה היא כן
הנביאים משתמשים
בטיעון מה יאמרו הגויים מה יאמרו נכון כלומר אנחנו משה
רבנו משתמש בזה יותר מזה
ספר שמות התורה פותחת בהבאת
הטיעון המצרי לכאורה מה אכפת לנו מה פרעה אומר
מי זה מעניין, מעניין, פרעה יש לו טענה,
הבאתי לי כאן 70 איש, הייתי נחמד,
משלחת אומניטרית של 70 איש,
נהיה לי כאן מיליונים,
ואני עכשיו צריך לפרנס אותם,
לתת להם מיסים,
לתת להם זה,
אני לא מעוניין,
זה טיעון,
צריך להתמודד איתו,
התורה מביאה אותו,
רואים שהתורה מתייחסת לדבר הזה.
שמא תאמרו,
הזכירו כאן את הרש"י הראשון,
הרש"י הראשון צריך לדקדק בו,
בואו בואו נדקדק אגב ברש"י הראשון
בראשית אמר רבי יצחק
לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש
הזה לכם שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בישראל
ומה טעם פתח בבראשית למה משום כוח מעשיו מה
עשה ויגיד לעמו לתת להם נחלת גויים
פסוק בתהילים
שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים
לכאורה מה אכפת להם שיגידו איך היה
אומר בן גוריון לא חשוב מה יאמרו הגויים
חשוב מה יעשו היהודים
נכון אום שמום וכל זה רואים שלא
ככה התורה מתייחסת כלומר לא ייתכן
שהגויים יטענו כלפינו טענה מוסרית ולא תהיה לנו תשובה טובה לתת
וכאן הטענה המוסרית אתם גזלנים היה פה
עמים באתם גירשתם אותם לקחתם זה לא בסדר זה לא מוסרי
אתם חזקים בסדר ניצחתם בסדר אבל אתם לא מוסריים
זאת טענה
שנשמעת מאז ועד היום עד התנועה הציונית וצריך לענות עליה
והתנועה הציונית עונה עליה אנחנו נענה עליה גם פה בשיעור
רב
ארן הם אומרים להם
כל הארץ של הקדוש ברוך הוא,
הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו.
ברצונו נתנה להם,
וברצונו נתנה מהם ונתנה לנו.
עם מי,
איזה,
סליחה,
איזה דו שיח רש"י מתאר פה,
מי מדבר עם מי?
איך איך?
יפה,
זה מה שכבודו אומר,
אבל אי אפשר להגיד את זה,
כי אחרת היה צריך להיות כתוב ככה,
שאם יאמרו אומות העולם לישראל,
ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים,
הם אומרים להם,
כל הארץ של הקדוש ברוך הוא,
הוא בראה ונתנה ברצונו נתנה להם,
צריך להיות ברצונו נתנה לכם,
וברצונו נתנה מכם ונתנה לנו.
אבל לא כתוב ככה,
כתוב ברצונו נתנה להם,
וברצונו נתנה מהם ונתנה לנו.
כלומר, עם ישראל מדבר בינו לבין עצמו.
מה?
כן,
לא,
בפשטות ובעצמו,
כלומר מדברים,
קודם כל אנחנו צריכים לברר את זה לעצמנו,
אחרי זה נברר את זה לאומות העולם.
אנחנו צריכים לברר את זה לעצמנו,
שכל הארץ של הקדוש ברוך הוא,
הייתה תקופה שנתן את זה להם,
עכשיו הוא הביא את זה לנו.
הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם את הארץ,
לזרעו,
בינתיים הייתה פיקדון אצל הגויים.
עכשיו הגיע תורנו, אנחנו צריכים להיות,
להתמודד על הדבר הזה באמונה,
זה עדיין לא פותר את הבעיה המוסרית,
עדיין לא פותר.
הבעיה המוסרית צריך לפתור אותה.
רבותיי, התנ״ך
מתייחס לבעיה הזאת,
ונותן לה מענה בעיניי מיוחד ומרתק,
ואני חושב שזה גם ממש אותו מענה שנתנה התנועה הציונית עד היום.
מה המענה של התנ״ך בספר יהושע?
הרמב״ם מביא את זה להלכה.
הרמב״ם מביא את זה להלכה.
ובעקבות הפסוקים בספר דברים,
בפרק כ'.
הרמב״ם אומר ככה,
גימל, בעקבות המדרש גם,
גמרא,
גימל פרדגמות שלח יהושע.
לפני שיהושע נכנס לארץ שלח שלושה פתקים,
שלוש איגרות.
הרוצה ללכת, ילך.
מי שלא מתאים לו, מוזמן ללכת לעזוב, קבל ארץ אחרת.
הגמרא אומרת הגרגשי עזב וקיבל ארץ טובה
הרב דוב ליאור תמיד אומר זה אתיופיה
כי אתיופיה זה ארץ רחבה ויש בה הרבה מים וכל זה טוב
עזבו הרוצה להישאר יישאר זה חשוב מאוד
מי שרוצה להישאר
בארץ
בעל האדמה שלו על הארץ
אבל הוא
הוא מקבל על עצמו לשדרג את רמתו המוסרית,
לא לעבוד עבודה זרה,
כן, ולהיות
תחת ריבונות של עם ישראל,
מוזמן להישאר.
זאת הצעה מפליגה מאוד מאוד מאוד,
בכל מידה,
תנ"כי וגם בימינו.
בדרך כלל גם בימינו כשיש מלחמות,
האוכלוסייה האזרחית,
תפסו את הגרים ותברחו מכאן.
לא שייכים פה, אנחנו זה שלנו.
מי שרוצה...
אנחנו באים ומציעים, אה?
אנחנו מציעים
למי שרוצה להישאר תחתינו להיות מחויב
לקריטריונים המוסריים שהעם ישראל מביא איתו,
שהם ברכה.
קראנו ויהיה ברכה.
הקריטריונים המוסריים הם צניעות משפחתית,
איסור עבודה זרה,
ערכים אוניברסליים, איסור רציחה,
איסור גזל,
אפשר למצוא את הנוח אני אומר לכם כרגע,
כן?
איסור גזל, כבוד לדת,
אמונה בהשם אל אחד ולא עבודה זרה,
זה מה שאנחנו מביאים,
אלה דרישות סף מינימליות,
הן לא גבוהות מדי,
ממי שירצה להישאר פה.
מה מה?
כן, נכון, בדיוק.
נכון, זה הכל.
אז אתה מביא איתך ברכה, אתה מביא איתך ברכה.
אם אתה מוכן לקבל את הברכה המוסרית,
תוכל להישאר על אדמתך.
זה מאוד מתקדם,
ודאי וודאי במושגי תנ״ך,
אבל גם היום,
גם במושגים של ימינו.
קו נטוי, אני עושה כאן סלש.
זה לא,
כמו שאמרתי לכם,
זה לא מהווה באמת הרבה מאוד בעיה,
כי כשאנחנו נראה בספר יהושע,
שעם ישראל התקשה מאוד בכלל להוריש את הארץ הריקה,
רבי דני, התורה
מה אומרת התורה?
מעט מעט אגרשנו מפניך,
לא תוכל כלותה מהר,
פן תרבה עליך חיית השדה.
למה אתה לא אומר פן נרבה עליך הגויים?
הגויים היו כאן מעטים,
שלושים ואחת ערים,
אבל זה לא היה כאן איזה מאסה
יכולת להשאיר אותם במקום,
בדיוק כמו שהגיעה לכאן התנועה הציונית לארץ ישראל.
כמה ערבים היו כאן?
מה?
לא היו.
לא היו.
לא, לא, אל תגיד לא היו, היו.
מה?
מה?
כמה היו?
כמה היו בגמר מלחמת העולם הראשונה?
כמה ערבים היו כאן בארץ ישראל?
מה?
נדמה לי שהמספר הוא מאה אלף, משהו כזה.
לא, יותר.
יותר, נכון.
יותר יותר, ארבע מאות אלף.
ארבע מאות אלף?
אני לא זוכר את המספר.
תעשה גוגל, נדמה לי ארבע מאות אלף.
קח את התמונה, קח את התמונה.
ירושלים העתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים עתיקה.
ירושלים ירושלים ע
שנייה,
עכשיו ארבע מאות אלף היו מרוכזים בחיפה,
בצפת,
בעכו,
ביפו,
זה ככה,
זה הרי ארץ ריקה,
הארץ ריקה
פדלו עכשיו בואו נתאר לנו תיאור הרי כולנו זוכרים את הסכם
ויצמן פייסל, נכון?
מה עשה הסכם ויצמן פייסל?
פייסל שהוא היה המנהיג הלאומי הערבי המרכזי וכולי אמר,
ודאי תבואו היהודים תביאו אתכם ברכה,
תביאו אתכם את הכסף היהודי תביאו אתכם את החוכמה היהודית,
נפתח את האזור כמה ערבים היו לו כאן?
הוא רצה את סוריה גדולה.
מה?
הוא רצה את סוריה גדולה.
בסדר, אני לא נכנס לזה, זה לא שהוא בהיסטוריה.
אני רק אומר, הסכם ויצמן-פייסל, בסדר?
ופייסל הגיע לוועידה בצרפת,
ועידת האורד בצרפת,
וחתם בכתב ידו,
אני בעד שתוקם מדינה ליהודים.
המקום היה ריק.
אותם ערבים,
ש...
היו נגיד תאורטית מקבלים על עצמם נגיד בוא נשחק משחק הדמיון
כאילו והערבים אותם אלה שהיו כאן ארבע מאות אלף אמרו כן אנחנו
מוכנים לקבל פה את המדינה אם אנחנו רוצים ללכת נלך לסוריה הגדולה
לירדן סוריה הגדולה זה כאילו סוריה עיראק וירדן ביחד זה כאילו
שעם מה שהיום דעש נכון דאולת השעם
הסתמי השעם זה כאילו אז נגיד
סוריה הגדולה מי שרוצה ילך לשם מי
שלא רוצה יישאר פה תחת ריבונות
מדינה יהודית שהייתה אמורה להסתרע גם אגב על עבר ירדן המזרחי
ויהיה ברכה,
היו מתברכים,
היו מקבלים את כל הקדמה שעם ישראל הביא
לארץ ישראל ב-20 שנים מ-1918 עד 1930,
עד הקמת המדינה,
במיוחד עד פרוץ מלחמת העולם השנייה,
היישוב היהודי קידם את הארץ בצורה בלתי רגילה,
היו מתברכים מהדבר הזה.
מתברכים,
רק טוב אחד תקבלו את ריבונות עם ישראל עליכם.
בסדר?
זה מה שמציעים כאן.
זה מוסרי או לא מוסרי?
זה סופר מוסרי.
האפשרות האחרונה,
ומי שלא רוצה,
לא את זה,
ולא את זה,
מלחמה.
אבל יש לך אפשרות ללכת,
יש לך אפשרות להישאר ולהשתדרג מוסרית,
יש לך אפשרות כזאת, ויש לך אפשרות להילחם.
בכבוד.
כן, ירושלים, כן.
אבל אנחנו לא יודעים על ארץ ישראל.
מה, מה, מה, מה?
התורה שזה לא מופיע חלק מה...
לא, אחרי שהם מתחילים במלחמה,
וזה יעסיק אותנו כשנגיע לגבעונים,
אז שם אחרי אותה מלחמה,
או מי שכאן,
זה צריך לפגוע בו, להרוג אותו, או לגרש אותו מכאן.
אחרי.
אבל לפני, התורה נותנת, זה פסוק בספר דברים.
כי תקרא אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום,
והיה אם שלום וענתה וכולי וכולי.
חייב לקרוא לה לשלום,
הרמב"ן אומר,
זה מדבר על מלחמת מצווה.
לא תחיה כל נשמה זה אותם אלו שבחרו להילחם
כלומר הם דילגו על שתי אפשרויות אז במלחמה במלחמה כל המלחמה
עכשיו כן עזרא
כן
אה, אבל הם גרים פה.
זה הכל,
אתה אומר לי,
טוב,
זו תיאוריה טובה,
אבל עכשיו בא בן אדם ואומר לך,
שמע,
אני גדלתי פה,
אבא שלי גדל פה,
סבא שלי גדל פה,
זה השורש שלי,
מה אתה רוצה ממני?
אז מה אומרת התורה?
לא רוצים ממך כלום.
פשוט,
אתה חייב לגור,
אתה חייב להאמין באל אחד,
להתנהג בצורה מוסרית,
אתה יכול להישאר פה.
ואני אומר, הארץ הייתה ריקה.
זה לא היה צר, לא הייתה כאן בעיה של מקום.
כמו שראינו בספר יהושע,
כל כמה שכבשו,
עדיין לא הגיעו לכבוש את הכל.
כמו תחילת התנועה הציונית,
גם אם כל הערבים היו נשארים פה,
אף אחד לא היה בורח,
היה מספיק מקום לכולם, הארץ הארץ הייתה ריקה.
זה מאוד פשוט.
אתה רואה אם הוא מתגייס לצבא או לשירות לאומי,
איך הוא מתנהג,
איך הוא משלם מיסים,
אתה רואה את זה כמו להבדיל הדרוזים.
הדרוזים כבר קיבלו החלטה,
הרי הדרוזים מדברים ערבית.
יש להם דעת דומה במובנים מסוימים.
הם קיבלו החלטה,
לא כולם,
הדרוזים של הגליל,
בג'אן,
אוספיה,
דלית אל כרמל,
שהם חלק מהמדינה,
מתגייסים לצבא,
משלמים מיסים,
וזה,
אז אתה רואה?
לא, אבל זה עכשיו, כאילו, אבל...
לא, הדרוזים קיבלו את ההחלטה מהמדינה.
עכשיו,
כדי לבחון את הסוגיה הזאת, יש שתי דרכים.
אפשרות אחת, זה כאילו לדבר עכשיו רוחבית.
אבל אפשרות שנייה זה לעשות רגע איזה drill down,
ולהגיד, בוא ניקח רגע דוגמית.
האם הדבר הזה הוא אפשרי?
האם באמת אפשר לקחת עמים שהיו מורגלים לחיות?
בתועבות ובעריות, כמו שהתורה אומרת בפרשת החרמות,
כמעשה ארץ מצרים אשר יצאתם משם לא תעשו,
מעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שם לא תעשו,
חוקי תאם לא תלוכני השם,
ארץ כנען תוסע,
אין זה בכלל אפשרי.
מה שאנחנו מדברים על עצמנו.
אז אפשר לדבר למעלה באוויר, אפשר לעשות למטה.
אומר לנו הנביא,
בפתיחת ספר יהושע,
בוא ניקח טסט קייס.
אבל ניקח לא טסט קייס, אלא ניקח the worst case.
כן?
worst case זה אישה שהיא זונה.
והמקצוע הזה הוא מקצוע שאנחנו מבינים התפרקות מוסרית מוחלטת
של אדם שהחליט להפקיר את הגוף שלו לכל מי שרוצה.
לאנשים,
כאילו,
מבחינה מוסרית בתחתית המוסרית הכי גדולה.
רחב.
היא פוגשת שני אנשים מעם ישראל.
התחילה לדבר איתם.
תראו מה היא אומרת להם.
והם טרם ישכבון והיא עלתה עליהם על הגג.
ואתה אומר לאנשים,
כן.
ידעתי כי נתן אדוני לכם את הארץ
וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוג כל ישבי הארץ מפניכם.
למה?
כי שמענו את אשר הוביש אדוני את
פני המסוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר
עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן סיחון ועוג אשר החרמתם אותם
ונשמע וימס לבבנו ולא קמה בו עוד רוח באיש מפניכם
כי ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת
מלכי האמורי אני מבין זה קרה לפני כמה חודשים
לפי החשבון מלחמת משה במלכי האמורי קרתה בחודשים אלול תשרי חשוון
כסלו וטבת
חמישה חודשים אהרון מת בראש חודש אב עם ישראל בוכים את
בערבות מואב
הם כבר חזרה בערבות מואב ומשה רבן אומר את ספר דברים
ועכשיו אנחנו בניסן אז קרה לפני חצי שנה זה אני מבין שבאמת
רעדו
מזמן אבל היא אומרת עוד משהו
מה היא אומרת?
היא זוכרת את קריאת ים סוף שקרתה לפני ארבעים שנה
מי זוכר מה לפני ארבעים שנה?
לפני ארבעים שנה זה היה מזמן, מזמן.
אתה יכול לזכור את זה היסטורית,
אבל זה מטלטל אותך רוחנית.
עכשיו, חז"ל, אני חושב שזה הטמיע אותם, הדבר הזה.
היא מציינת
שקרתה לפני ארבעים שנה?
והם עושים פה הקשר מאוד מאוד מעניין
בין רחב לבין קרית ים סוף.
כשעם ישראל יצא ממצרים,
השמועה נפוצה על פני כל המרחב,
שעבדים ברחו ממצרים,
זה הצית בלבבות תקווה.
הנה, יש תקווה, יש אור.
הרע לא תמיד מנצח.
יש טוב, יש ברכה, יש איזה עם כזה שמספר סיפור אחר.
יצאה תקווה לעולם.
העם הזה אחרי זה קריאת ים סוף,
הטבע נפתח לפניו, הם מקבלים תורה.
בהר סיני,
זה לא השפיע רק עלינו,
זה השפיע על גם כל האומות כולם,
כל האומות,
היה להם פתאום איזה,
לאן להרים,
כי עד אז ההיסטוריה התנהלה באופן של החזק שורד,
החזק מנצח,
החזק משעבד את האחרים,
ופתאום הגיע עם שהשמיע לכל העולם,
אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים
נכון,
אל אדוניו
הייתה המון המון תקווה, המון ציפייה.
גם רחב הייתה אז ילדה.
בת כמה היא הייתה?
לא יודעים.
בת עשר, חמש עשרה?
לא ברור בת כמה היא הייתה.
למי היא ככה?
העיניים שלה נדלקו.
חז"ל אומרים
שביום שישראל חטאו בעגל,
ירדה אכזבה לעולם.
אז גם הם חלק מה...
פיתחו ציפייה, אבל גם הם עובדי עבודה זרה.
אומרים חז"ל, ביום שישראל חטאו בעגל,
הידרדרה לזנות
גם היא איבדה תקווה.
אז אם עולם הזה, ועם הנאות, אז עד הסוף.
עד הסוף.
ו-40 שנים שישראל במדבר, 40 שנים שהיא מזנה.
אבל הנה הם חוזרים חזרה,
יש תיקון,
יש תשובה.
וכשהם חוזרים גם אצלה,
גם אצל הנפש הטועה הזאתי,
המבולבלת,
המיוסרת,
שבאמת מאורעות החיים דרדרו אותה למקום הכי נמוך,
מתעוררת שוב פעם.
התקווה והרצון למה?
לשינוי, היא אומרת תדעו לכם, נתתם לנו תקווה,
ציפינו אבל נעלמתם לנו,
עכשיו שאתם חוזרים התקווה היא של קריאת ים סוף,
יחד עם התקווה הזאת של מלכי האמורי,
אנשים אלימים,
אנשים גסים,
מתחברת אצלנו לתקווה שיכולה להיות מציאות אחרת
יכולה להיות מציאות של עם שמגיע ונותן ברכה,
הרי בסופו של דבר אנחנו כולנו מאמינים באמונה שלמה,
שחביב,
אדם שנברא בצלם,
כל אדם שנמצא בעולם,
בבסיסו יש צלם אלוהים,
והוא רוצה להאמין באלוהים,
והוא רוצה להיות אדם טוב.
שהטוב הזה כולל בתוכו את הרמה הבסיסית של מידות טובות.
הוא לא רוצה לגזול,
לא רוצה לגנוב,
לא רוצה להרוג,
הוא לא רוצה...
אבל החיים כאילו...
אם יציבו לו שיטה,
והוא יהיה בתוך מין חממה כזאת,
אז הוא יוכל.
אז לוקחים את רחב, ואומרים, תראו.
אפילו אצלה קרה שינוי,
אפילו היא רוצה.
חז"ל אומרים,
קודם כל היא אומרת,
השבעו נא לי באדוני כי עשיתי עמכם חסד.
אתם יודעים,
המקצוע שרחב עוסקת בו, זנות,
זה המקצוע הכי רחוק מחסד.
אתה רק עסוק בלקחת כל הזמן.
לקחת כסף,
לקחת רגשות של אנשים, לקחת.
אתה לא עסוק בלתת,
אתה לא נותן כלום,
אתה רק עסוק בלקחת,
קשה לך לתת.
אם אתה תיתן אז אתה...
ככה,
פתאום היא עושה חסד,
בשביל שום כסף, רק חסד, כאילו...
רגע,
רגע.
עכשיו, חז"ל אומרים פה עוד משהו מאוד מאוד מעניין.
הם אומרים ככה,
הנה אנחנו באים בארץ,
את תקוות חוט השני הזה תקשרי בחלון.
חוט שני זה חוט אדום.
חז"ל אומרים שחוט השני הזה יתגלגל...
לחוט,
לשון של זהורית, חוט השני,
בבית המקדש, התהפך מאדום ללבן.
האם יש סיכוי שמשהו אדום התהפך ללבן?
האם יש תקווה לשינוי?
תקוות חוט השני זה תקווה לשינוי.
האם מי שזינתה 40 שנה יכולה להשתנות?
תשובה, כן.
עם ישראל ייכנס לארץ ישראל,
ויש תקווה לשינוי.
אפשר להשתנות.
אפשר ליצור שינוי.
יש תקווה.
החיים לא חייבים להיות חומריים.
מגעילים,
מבוססים בתאוות הכי הכי טמאות אפשר לחיות חיים נקיים,
טובים,
מוסריים אתה לא חייב להיות יהודי,
אתה לא חייב להתגייר,
אתה לא חייב לתרגל מצוות אתה יכול להיות אדם מוסרי,
בסיסי,
יש אפילו היא מבינה את זה - רחב
כאילו שתמיד משחק, נכון?
משחק ידוע
עם המילה הזאתי
אדם בוחר להרחיב את יצריו ואז הוא
בעצם מחריב את עצמו אבל שוב
הוא בוחר לתקן את עצמו ואז הוא
מתרחב מחדש ונהיה חבר של השכינה
הופכת החרב לבחירה,
מילה שאפשר לשחק איתה הרבה מאוד.
אבל זה ברור שרחב החריבה את עצמה,
ועכשיו היא בוחרת להיות חברה של הדברים הטובים.
יש תנועה.
כלומר,
כניסת עם ישראל לארצו היא הזדמנות אמיתית לאומות העולם שנמצאות כאן,
הרוצות,
מי שרוצה ללכת ולא מתאים לו,
מוזמן ללכת.
מי שרוצה להישאר,
יש לו סיכוי אמיתי לשנות החיים שלו,
לטובה,
לברכה.
זה לא סתם שהפרק הזה פותח את ספר יהושע,
מיד אחרי הפתיחה.
כי זאת אמירה מאוד משמעותית ומאוד חשובה.
באנו לכאן, איך,
מה היה כתוב?
לא, לא, לא.
כשהלאנס אמסטרונג, לא לנס,
לא, לנס אמסטרונג זה ניל, ניל אמסטרונג.
לנס אמסטרונג זה, הוא מאופניים.
ניל אמסטרונג ובאז אולדרין הגיעו לירח, נכון?
אז הם עברו צעד קטן, אבל כשהם עזבו, הם השאירו שם
פס
מתכת, ומה היה כתוב עליו?
באנו לשלום בשם כל בני האדם.
אם יהיה שם איזה חייזר,
שגם יודע לקרוא אנגלית,
אז הוא יקרא את הפתק הזה.
We have came for peace in the
behalf of all the human beings.
זה מה ש...
אתה עכשיו יום רצח רבין, גם זה קונספירציה, נכון?
הכל קונספירציות אצלך.
מבוים, הכל מבוים.
אנשים אוהבים להיות בדמיונות.
אז...
תכף נגיע לזה,
תכף נגיע לזה, אבל אני רק בא לומר
זה מאוד חשוב שעל פתיחת ספר יהושע
נברר את הסוגיה הזאתי,
כניסת עם ישראל לארצו היא לא רק אירוע פרטי שלנו החוזרים
לאדמתנו שאותה הבטיח לנו הקדוש ברוך הוא כמו שקראנו בספר בראשית,
אלא היא מביאה ברכה לכל אומות העולם.
הבית הדין הבינלאומי בהאג יכול להתנגד לאומה
שמביאה איתה ברכה ומאפשרת את כל האפשרויות,
אתה לא חייב לקבל את הברכה אתה יכול ללכת מכאן אין בעיה
אתה יכול גם להילחם,
אבל אם אתה נשאר כאן,
לא תזוז מאדמתך,
אבל כן,
יש לנו ממך דרישה מוסרית,
זה דבר לגיטימי לגמרי.
כל,
במיוחד שלא הייתה כאן מדינה,
לא שאנחנו כבשנו מדינה,
לא הייתה כאן מדינה.
היו כאן ערים כאלו,
תישארו ערים,
אבל אתם תחת סמכות יותר גדולה,
שדורשת,
כן,
במדינה,
מציבה רף,
ומי שרוצה לגור פה,
הוא צריך לעשות כך וכך וכך.
רבותיי, הדבר הזה הוא יסודי מאוד,
והוא בעצם נמצא בתורה בעצמה בפרשת כי תבוא.
שם התורה מצווה בפרשת כי תבוא,
משה רבנו מצווה את עם ישראל ואומר להם כך.
והיה כי זה היה
ויצב בפרק כ"ז בדברים ויצב משה וזקני
ישראל את העם לאמור שמור את כל
המצווה אשר אנוכי מצווה אתכם היום והיה
ביום אשר תעברו את הירדן באותו יום
אל תחכו אפילו דקה חייב להיות באותו
יום למה מה כזה דחוף דחוף
והקמותה לך אבנים גדולות ושדת אותם בסיד
וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך
למען אשר תבוא אל הארץ מה הם כותבים על האבנים האלה?
איפה האבנים האלה יהיו?
התורה מתארת
והיה בעוברכם את הירדן
תקימו את האבנים האלה אשר אנוכי מצווה
אתכם היום בהר עיבל ושוב פעם ושדת
אותם בסיד כדי שאפשר יהיה לכתוב עליהם
ובנית שם מזבח ה' אלוהיך וכולי
וזבחת שלמים וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב.
מה זה באר היטב?
שבעים לשון כלומר עם ישראל נכנס לארץ ישראל דבר ראשון הוא
עולה להר עיבל זה מקום מאוד בולט בלב ההתיישבות הכנענית אדם
זרטן חשף שם את המזבח כידוע לכולם בני כץ עובר צמוד איתו
ככה גילו את המקום הזה מזבח ענק עם עצמות של בהמות טהורות
ועל המזבח הזה תעשו אותו,
תכתוב את דברי התורה,
כנראה לא את כל התורה,
אלא את הסיפור של עם ישראל בשבעים לשון.
בואו תבינו שבאנו כאן להביא לכם ברכה,
באנו לשלום בשם כל בני האדם.
אתם יכולים להתברך מהדבר הזה,
תבינו את זה,
וזה צריך להיות מיד על ההתחלה כדי
שיהיה לנו בכלל את הזכות לרשת את הארץ,
כי כתוב,
למען אשר תרשו את הארץ,
נכון כך קראנו.
זה חייב להיות בהתחלה,
איך כתוב בזה,
והקמות לך את אבנים גדולות וכולי.
וכתבת על את כל דברי התורה הזאת בעברך,
למען אשר תבוא אל הארץ.
בלי זה אתה לא יכול להיכנס.
כי יש טענה לאומות העולם.
אז צריך לבאר את הדבר הזה.
באנו להביא כאן ברכה.
מי אמר שזה אפשרי?
בבקשה, הנה רחב.
ועזרא אומר,
בצדק אומר,
אתם יודעים,
לפעמים אדם,
זונה וזה,
לא נעים,
הרגש שלה,
חוזרת בתשובה,
אבל בואי,
תגור בצד באיזה פינה,
בזה,
אל תתחיל את זה.
יהושע התחתן איתה.
עמדו ממנה נביאים ונביאות חולדה הנביאה היא מזרעה של רחב
יהושע לוקח את רחב לאישה לומר זה לא
איזה משהו זה באמת זה עד הסוף
היא באמת עברה שינוי היא באמת התגיירה
היא באמת הצליחה זה אפשרי אם
לפעמים אני חושב את זה במכון מאיר עכשיו גם בעקבות
התוצאות של הבחירות יש הרבה מחשבות לפעמים אני אומר לעצמי
מגיעים למכון ואומרים לך שהם אנשים במקומות מאוד רחוקים
גדלו במקומות מאוד רחוקים תודעתית
מתורה ומצוות
זה קורה,
לא יודע אם כל יום, זה קורה כל שבוע.
אז אתה אומר לעצמך,
רגע, אם הגיע הבן אדם הזה שגדל בקיבוץ כזה וכזה,
הוא הגיע לפה,
אז איכותית זה אפשרי.
זה אומר שזה אפשרי, נכון?
פעם בעבר לא היו מגיעים בכלל,
היו חוזרים בתשובה רק מסוג מסוים,
לא יודע,
אנשים ש...
אתה לא יכול לאפיין את הסוג של החוזרים בתשובה.
כולם, אתה יכול למצוא מכל חלקי האוכלוסייה.
אז איכותית,
הדבר בודאי, כמותית.
מאה אלף שישובו?
כלומר, זה כבר לא עניין...
אם רחב הצליחה, אז איכותית,
המבחן הצליח.
עכשיו,
רחב אחת,
מאה אלף רחב,
זה כבר לא משנה,
כי כבר עובדה שזה מצליח.
אם התורה לא רלוונטית לעמי כנען,
זה אמור לא להצליח אצל אף אחד.
זה הצליח, אצלה ואצל משפחתה.
היא תלתה לחלון את תקוות חוט השני.
היא הצליחה להשתנות.
ויהושע לוקח על זה אחריות.
אני חייב להגיד לכם,
אני לא יודע כמה בדורנו היו לוקחים מישהי כזאת,
אם היה לה ברקע שלה,
בעלת תשובה גמורה וזה,
אבל ברקע שלה היה את סוג המקצוע הזה.
איזה בחור ישיבה היה מוכן להתחתן איתה?
אז...
אז...
היא
הייתה גיורת.
גיורת, הייתה זונה, מה אתה חושב?
אבל כמה אנשים שזה, ויהושע לוקח את זה,
יהושע לוקח את זה עד הסוף,
עד הקצה,
כי זאת אמירה מאוד משמעותית,
כניסת עם ישראל לארצו היא לא רק הדבר הנכון והצודק מצידנו,
כבניו של אברהם,
יצחק ויעקב שהופתחה להם הארץ,
אלא היא גם הדבר הנכון והצודק מצד העולם
ומצד האומות שנמצאות כאן כדי להביא להם ברכה.
וכל האפשרויות נפתחות,
זה צריך לפתוח את ספר יהושע,
כמו שהמעמד הזה בהר עיבל צריך להיות
מיד ביום שנכנסים,
ככה תורה מצווה,
אנחנו כאילו מדלגים על זה,
אולי באמת לנרמל את זה לפי הסדר,
אז נרוץ למעמד הזה בפעם הבאה,
כדי לבאר מהר מהר לכל העולם,
תבינו את הרעיון שלנו.
באנו להביא ברכה לכל האזור.
אל תתנגדו.
עכשיו,
הקדוש ברוך הוא עשה איתנו כנראה חסד.
ושם לנו לידינו את הפלסטינים שעליהם נאמרו הרבה מאוד משפטים אבל אחד
המשפטים הכי מוצלחים שנאמרו עליהם שהם לא החמיצו שוב הזדמנות להחמיץ הזדמנות
במאה שנות ציונות הם בכל צומת שהייתה להם איזו בחירה
כלשהי לקדם את עצמם הם בחרו להפיל את עצמם אבל
אם היה להם גרם שכל עם ישראל משיג קיבלנו זכינו בלוטו זכינו
בלוטו להיות בארץ ישראל תחת שלטון יהודי מה יותר טוב מזה
אבל הם בוחרים להתנגד וההיסטוריה ידועה לכולם ותוצאותיה ידועות.
זה ממש הפרשת שבוע, ויהיה ברכה.
והברך מברכך ויהיה ברכה.
כל הצמוד לעם ישראל מתברך.
הם בוחרים להתנגד, בחרו להתנגד.
פייסל הבין את זה,
עד שהוא חזר בו,
אבל הוא הבין את זה,
היהודים יביאו.
הוא נסע לצרפת לשכנע,
בוועידה אחרי מלחמת העולם הראשונה,
בעצמו הוא שכנע את המעצמות ש...
שיכניסו את המנדט לתוך,
את הצהרת בלפור לתוך המנדט,
כי הוא אומר,
זה אינטרס שלנו הערבים,
יבואו כאן היהודים עם הכסף היהודי,
עם החוכמה היהודית,
כל האזור יתפתח,
יהיה פה מים,
יהיה פה תעשייה,
יהיה פה הייטק,
יהיה פה הכל,
ככה אנחנו נמשיך לרוץ מאחורי החמור כל החיים,
תראו איך הם נראים עד היום.
זה ברכה,
ולכן זה פותח את ספר יהושע,
והתמיהה שעלתה של עמית אלון היא באמת מקבלת תשובה.
בתחילת,
בתחילת הספר,
ברוך ה' לעולם.
