ברוכים הבאים ליום העיון השנתי בנושא זוגיות,
לעילוי נשמתו של רבי יהודה בן עזיזה,
ברוך השם, תניחה לנו בגן עדן.
עכשיו לא לדבר על זוגיות כידוע וכמפורסם, ידברו כאן עוד,
אני מאוד אוהב לנסות לראות איך בתוך הטקס עצמו של קופה וקידושין
נמצאים היסודות הכי הכי עמוקים של זוגיות לפי חז״ל, לפי התורה.
בעבר דיברנו על הכתובה ועל החלק הראשון, היום אני רוצה שנעבור על השבע ברכות,
ננסה לבאר אותן בדרך פנימית,
באופן שהברכות הללו בעצם יביאו לידי ביטוי
כל מיני ערכים שאנחנו פוגשים אותם אחרי זה בדברי חז״ל ביחס לזוגיות מתוקנת על פי התורה.
אז קודם כל בזוהר, הזוהר מדבר על כך שהמנהג
לברך שבע ברכות
הוא בעצם בגלל שכנסת ישראל,
הכינוי שלה הוא בת שבע,
והיא ראויה לשבע ברכות. היא מתברכת שבע ברכות בכנסת ישראל, וחתן וכלה, מעבר לעובדה שהם חתן וכלה ומתחתנים, הם גם מהווים סוג כאילו משל לקדוש ברוך הוא שפוקל את כנסת ישראל, ולכן אנחנו מברכים שבע ברכות.
לא רק בגלל החתן והכלה,
אלא אנחנו מברכים של הברכות כי יש כאן בעצם ביטוי לכנסת ישראל
שנקראת בת שבע, דיהי איקרי בת שבע כך אומר הזוהר
וראויה לשבע ברכאן דלעילה, שבע ברכות עליונות.
אז מהמקום הזה נתחיל לטיפה לבאר את הברכות הללו.
ברוך אתה אדוניי, לא יודע מה לקרוא מה שקוראים לו.
הברכה הראשונה היא ברכת שהכל ברא לכבודו.
אני כל פעם אסביר את הפשט של הברכה
ואחרי זה מה עומק הפנימיות שלה.
שהכל ברא לי כבודו זאת ברכה שמברכים כאשר רואים איזה אירוע שיש בו ריבוי כבוד שמיים.
לדוגמה, נגיד, היא מאוד דומה לברכת חכם ארזים. הרועה 600,060 ריבואי אוכלוסי ישראל מברך חכם ארזים. אז כאן מגיעים לחתונה, רואים מוזמנים רבים,
רואים אולם מסודר ונאה וחופה ותזמורת, יש פה הרבה מאוד דברים.
כל מה שאתה רואה, כל זה,
כבודו יתברך.
זה הפשט של הברכה.
הוא אמר, לא עשינו את זה בשביל עצמנו,
לא עשינו את זה בשביל, קיבלנו עכשיו איזה מסיבה, איזה פארטי, לא.
זה הכל לכבודו יתברך. זה מזכיר את דברי התוספות בקידושין,
יש לנו בעזרת השם אחר ברית של הנכד שלנו,
אז זה מזכיר את התוספות בקידושין ששואל למה מברכים בברית
להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
הרי יש לנו כבר ברכה,
ברכה על המילה אשר קידשנו במצוותו וציוונו,
אז מה פתאום צריך להוסיף עוד ברכה?
אז התוספות שם בקידוש עניינים יש שלושה תירוצים.
תירוץ אחד שזה ברכה לא רק על הברית מילה אלא על כל הברית של אברהם אבינו
כי ידעתיו אשר יצווה את ביתו ואת בניו אחריו ושמור דרך השם לעשות דווקא ומשפט בקרב הארץ. זה לחנך את הילדים, לגדל אותם בדרך התורה והמצוות. זו ברכה כוללת.
זה תירוץ אחד.
תירוץ שני שהברכה הזאת היא פרס ניחומים לאבא.
אבא היה צריך להיות גם המוהל וגם הסנדק,
אז המוהל הוא נתן למוהל.
את הסנדק הוא נתן לסבא.
אז הוא נשאר בלי כלום.
תקנו לו איזו ברכת ניחומים כזאת, פרס.
והתירוץ השלישי,
פשוט אוספות אומרים שלהכניסו בבריתו של אברהם אבינו, הכוונה שאנחנו עושים את ברית המילה לא מטעמים רפואיים ולא מטעמים אסתטיים, שיש כאלה שעושים את זה מטעמים אסתטיים,
ויש כאלה מטעמים, לא, אנחנו עושים את זה בגלל
שם שמיים.
אז זה בדיוק, שהכל ברא לכבודו. כל מה שרואים כאן,
זה הכל
לכבודו יתברך. עכשיו אני רוצה לתרגם את זה, רבותיי, לשפה שתהיה לנו מובנת.
כשאנחנו קולטים מהסביבה,
שהסביבה מאוד מאוד מכבדת משהו ומייקרת אותו,
אז גם אם אנחנו בעצמנו לא מספיק מכירים בערך של הדבר, אנחנו אומרים, רגע, אוקיי, שנייה.
כנראה לא מספיק הבנו כמה הדבר הזה חשוב.
שהכל ברא לכבודו, אני, כשאני מברך את הברכה הזאת, יושב ברכות, או שאני שמעת, אני תמיד אסתכל מסביבי.
מה אני רואה?
מה רואים בחתונה?
רואים דבר נפלא.
אנשים מגיעים באמת מכל מקום.
וגם אנשים מבוגרים, אנשים זקנים,
מגיעים, ולא תמיד החתונות זה במקומות נוחים.
לפעמים החתונה זה באיזה מקום כזה, חבט משהו.
ואני זוכר שגם כשאנחנו חיתנו את הבנות שלנו,
הגיעו אנשים, החתונה הייתה בכפר סבא אחת,
אחד במצהר, אנשים הגיעו, טרחו, הגיעו, נסעו, נסעו.
אנשים גם מבוגרים, משפחה, דודים וזה, הגיעו מהצפון, ונסעו, וחזרו, ו...
זאת אומרת לעצמך, מה?
מה הסיפור?
למה מגיעים?
התייצבות, זה ברמה של התייצבות. אין מצב לא להגיע, מגיעים, זה חתונה, מגיעים.
זה אפשר לקרוא כאילו זוג, מי שמסתדר לא יגיע, מי שלא, לא. זוג מתחתן.
אני חושב שיש כאן אמירה מאוד מאוד חזקה לזוג.
אולי אתם חושבים שאתם רוצים לשלבות החתונה, הכרתם, אתם מתחתנים, רוצים, אתם לא מבינים מה אתם עושים או לא מספיק מבינים כמה גדול האירוע שאתם נמצאים בתוכו כמה גדולה המשכת השלשלת מהר סיני אנחנו נספר לכם כמה זה גדול, תראו הגענו הנה ההוא מגיע לכיסא גלגלים, ההוא על ההליכון, הסבתא ההיא, הסבא, ההוא מגיעים ההוא הגיע מאוד מרחוק, הגיע לחופה ומיד צריך לחזור, כי זה כבר צריך להצביע
אנשים טורחים, כשהכול ברר לכבודו זה בא לספר,
לבקש מאיתנו כזוג נשוי לכבד מאוד מאוד את הקשר הזה, לכבד הכוונה, לתת לו משקל.
כמה שוקל אצלנו הקשר הזוגי,
כמה הוא משמעותי,
כמה אנחנו משקיעים בו, כמה אנחנו מתאמצים עליו.
דבר ששוקל אצלנו,
אנחנו מתאמצים עליו, משקיעים בו,
נותנים לו את החשיבות הראויה בסדרי העדיפויות.
קשר נישואין זה מסוג הדברים החשובים ביותר,
שהרבה מאוד אנשים חושבים שמרוב שזה חשוב, צריך להשקיע בזה, כי זה ברור מאליו. לא נכון.
זה חשוב וצריך להשקיע בזה, שהכל ברא לכבודו.
אז מכבדים מאוד מאוד את החתונה, משקיעים בה הרבה מאוד.
לא רק בחתונה, גם את האירוסין, מכבדים מאוד.
כאילו, הבחור יתחטא,
הציע לבחורה, אז נכנסות לה אירוע מכובד, שכולם ידעו, בת ישראל.
אז שהכל ברא לכבודו זה בעצם סיפור של הכרת הערך והמשמעות.
זו הברכה הזאת.
הברכה השנייה
היא ברכת יוצר האדם.
טוב,
מה פשט הברכה הזאתי? אז כמובן שיש כאן הרבה מאוד השפעה
של פרשת בראשית שקראנו לא מזמן,
כי שם נאמר שהקדוש ברוך הוא, ויקרא שמם אדם, רק החיבור
של איש ואישה הוא המקרא אדם שלם.
פחות מזה זה לא אדם.
כלומר, אדם לא נשוי, הוא עדיין לא מדרגת אדם.
יש לי רעיון לסטארט-אפ,
יעודד את הנישואין לכל עם ישראל,
להחליף את המילה רווק ורווקה.
המילה רווק ורווקה זה מילה כזה,
כאילו סטטוס כזה, נכון? אני רווק, יש לי תואר ראשון, תואר שני, כאילו זו מילה כזאת רווק,
מילה ככה רגועה.
אני בעד להחליף למילה הערבית.
איך אומרים בערבית רווק ורווקה?
איך?
מיועד. לא, בערבית, לא.
בערבית אומרים רווקה עזביה ורווק עזבי
אה אתה אומר אינת עזבי, לא לא אני מיד רץ להתחתן, עזביה עזובה כי אישה עזובה וקרעת רוח נכון יש פסוק כזה כי אישה עזובה
וקרעת רוח כרך השם
אז
פחות מזה זה לא בן אדם אבל תשימו לב
לדקדוק של הברכה הזאת
הרי לכאורה
הקדוש ברוך הוא
ברא את האדם לפני כך וכך שנים
אז הברכה הזאת הייתה צריכה להיות אשר יצר האדם
הוא יצר את האדם, אשר יצר את האדם, בהמשך, אשר יצר את האדם בצלמו או בצלם דמות תבניתו, יצר, לשון עבר
אבל פה כתוב יוצר
ויוצר זה הווה
מה זה אומר?
זה אומר שקשר זוגי הוא כל הזמן מתהווה והולך
הוא כל הזמן יוצר את עצמו
אם החיבור בין איש לאישה זה אדם,
אבל זה חיבור שהוא דומה ל-present progressive, להווה מתמשך.
זה כל הזמן קורה.
זה קורה כשזוג מתחתנים,
זה קורה כשנולד להם ילד ואז הם נהיים בשר אחד ממש בגלל הילד שנולד להם,
זה קורה כשיש להם נכדים, זה כל הזמן קורה.
וזה אולי הדבר המרכזי, אולי הערך המרכזי שעולה כאן מן הברכה,
שזוגיות על פי תורה היא זוגיות שלעולם לא מפסיקים לעבוד עליה.
היא כל הזמן בתהליך יצירה. יוצר זה הווה מתמשך. הוא יוצר, האדם, יוצר, האדם, יוצר, האדם. כל הזמן יוצרים את הזוגיות. כל הזמן.
השלבים משתנים.
לא הרי זוג צעיר, כי הרי זוג צעיר עם ילד אחד. לא הרי זוג צעיר עם ילד אחד, כי הרי זוג צעיר עם שני ילדים. לא הרי זוג צעיר ככה, לא הרי זוג שמחתן ילדים.
וכל דבר כזה פותח את הזוגיות ומעמיק אותה, כי היא כל הזמן עוצרת. מי שחושב, אני אעבוד על הזוגיות ואז יום אחד זה ייגמר ואני אוכל, זהו,
הלטאס אוטומטי,
זה לא עובד ככה.
זה לא עובד ככה. זה יוצר האדם, זה כל הזמן קורה.
כל הזמן צריך ליצור את החיבור הזה.
ופה אני רוצה לשתף אתכם, בטח,
הרב משה יש לו נתונים יותר עדכניים,
מדויקים, אבל לפחות מה שאני זוכר, מה שהתעניין אותי פעם אחרונה, יש
שני פיקים
של גירושין.
פיק אחד זה בסיום התקופה הראשונה, השנה הראשונה לפני שיש ילדים,
ופיק שני זה דווקא אחרי שהילדים יוצאים מהבית.
אז הפיק הראשון זה כאילו, אוקיי,
ראינו יותר מדי סדרות, יותר מדי סרטים,
חשבנו שחתונה זה טלנובלה, אנחנו מגלים שהחיים האמיתיים זה משהו אחר, זה מה שחשבנו,
יש כאלה שנבהלים מזה, מהר מהר לפני שיש ילדים, ודירה, בואו נפרק את העסק.
טוב,
אבל מה זה הפיק השני? אנשים
חיו ביחד 20 שנה,
גידלו ילדים, ופתאום ילדים יוצאים מהבית, ואז הם...
טוב, יש לזה כל מיני אפשרויות.
אחת האפשרויות היא שלא היה כאן יוצר האדם קבוע.
אז כל עוד היה מה שהחזיק את העסק מבחוץ,
כל מיני ילדים, ולגדל אותם, וכל זה, אז החזיק. אבל ברגע שהילד האחרון יצא מהבית,
מסתכל האיש על האישה, מסתכל את האישה על האיש,
אין לי איך שום דבר בעצם במשותף, אנחנו לא... מה אנחנו עושים פה בעצם?
כן, אז כל אחד ידע כמו, וחבל.
בזמן שיכולים ליהנות מהפירות, מהנכדים, מהזה.
כאילו, כבר עברתם את החלק הקשה, אבל לא היה יוצר האדם.
נתנו להם הרצל לנהל את הקשר. יוצר האדם זה אומר שכל הזמן
זוגיות בעבודה היא כל הזמן ביצירה,
והיא גם כל הזמן משתנה,
גם בני אדם משתנים, גם המצבים המשפחתיים משתנים.
היה לי פעם איזו מחשבה כזאת,
שבסוף הקדוש ברוך הוא העיר לי תשובה עליה.
כשיולדים ילדים,
כל משפחה יש שלב שהם יולדים ילדים.
אז זה אנרגיה עצומה, זה דבר עצום, והם מביאים חיים לעולם.
בין אם זה ההיריון,
או הלידה,
או ההנקה, או הלידה אחר כך. זה כאילו חתיכת אירוע שיש במשפחה, זה דבר עצום.
מגיע שלב
שזהו,
אלה ואלה ילדים שיש, או שהגיל עושה את דברו, או שהגיל, מגיע שלב שמשפחה, ברוך השם, מסתכלת ואומרת, אלה הילדים. נכון, כמו שיעקב אבינו אומר,
אלה הילדים אשר חנן השם את אביך.
אז לאן הולכת האנרגיה?
זהו, היא פשוט נעלמת, היא מתפוגעת. הייתה פה אנרגיה עצומה של מאמץ,
של הולדת ילדים, של הבאתם לעולם, הגידול שלהם, לאן זה הולך?
הייתה לי כאילו מחשבה כזאת, איפה האנרגיה הזאת נמצאת?
וקב' ברוך הוא ממש העיר לי, הרגשתי את זה פשוט,
שבמקום שזה ילך כאילו לרוחב,
אני נותן כאן דוגמה ליוצר האדם, איך המשפחה כל הזמן עוברת תהליכים של יצירה,
אבל במקום שכשהמשפחה גדלה, האנרגיה היא כאילו לרוחב,
ילד, עוד ילד, כי המשפחה גדלה,
זהו, עכשיו זה הגודל, אז פתאום האנרגיה הזאת מתהפכת וזה נהיה לעומק.
פתאום אתה מתחיל להכיר את הילדים שלך, אתה רגע, שנייה, וואלה, לא הכרתי את הילדים האלה, מה זה, אתה מתחיל פתאום להיחשף
לרבדי עומק בילדים שלפני כן לא הכרת, וגם בין בני הזוג.
יש משהו שמחבר בעשייה המשותפת, בלילת ילדים, ובמאמץ, ובהיריון, ובעזרה, ובגידול, וזה, כאילו, זה גם מאוד מאוד מחבר. עכשיו זהו, המאמץ הזה הולך ונרגע,
אז פתאום יש זמן לבני הזוג, רגע, להעמיק עוד
בקשר ביניהם, בזוג, אז האנרגיה נשארת, היא רק עוברת איזו התמרה כזאת,
כמו מקדח שכל הזמן קדח ככה, ופתאום הוא, אז הוא עושה,
התחיל לקדוח לעומק, ככה, ויורד.
זה נקרא יוצר האדם, זו יצירה בכל מיני דרכים ובכל מיני כיוונים.
צריך להפנים את זה.
להפנים את זה. זו הפנמה מדהימה בעיניי, כי בעצם אתה מבין שכל שלב בחיים
הוא שלב גם בזוגיות. גם כשאתה סבא וסבתא לנכדים ולנינים, זה גם כן שלב בזוגיות שלכם.
אפשר, נכון? זה לא נגמר לעולם. יוצר האדם זה משהו מתמיד.
אז אין פה איזו עבודה שצריך לגמור ולסיים וללכת הביתה,
ויש פה עבודה לכל אורך הדרך, לכל אורך החיים,
וזה נקרא יוצר האדם.
טוב,
הלאה, הברכה הבאה. אתם איתי?
מעניין אתכם?
מתניה, זה מעניין אותך?
אתה נשוי.
אתה יכול, אתה יושב פה עזירה דפנה פה.
אה?
הברכה הבאה יותר ארוכה, ברכה רביעית. אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו.
והיתקין לו ממנו, בניין עדיעד,
יש גרסה ספרדית, בניין עזר עדיעד.
אצל הג'רבאים, גם אצל הטריפוליטאים.
ברוך אתה השם, עוד פעם יוצר האדם. טוב, פה זו ברכה יותר ארוכה.
קודם דיברנו על יוצר האדם כיצירה מטבע. כאן יש
עיסוק נרחב במושג שנקרא צלם אלוהים שבאדם.
באיזה אופן צלם אלוהים בא לידי ביטוי בקשר הזוגי? אז קודם כל צריך לשאול מה זה צלם אלוהים.
מה הכוונה? יש בזה מחלוקת בין רבותינו הראשונים.
יש כאלה שאומרים צלם אלוהים זה היכולת של האדם להיות מדבר.
שהאדם הוא יצור תקשורתי.
יש כאלה שאומרים צלם אלוהים זה היות האדם חושב.
אצל הגויים אומרים את זה.
ויש כאלה שאומרים צלם אלוהים זה הבחירה החופשית שניתנה לאדם.
זה שלושת האפשרויות המרכזיות.
זה צלם אלוהים.
והנציב אומר שבן אדם שלא משתמש בצלם אלוהים, שוב פעם הוא לא בן אדם.
הוא לא בן אדם.
כך אומר הנציב.
אז יוצא שיש כאן ברכה מיוחדת
על צלם אלוהים.
בואו נראה איך שלושת הדברים האלו,
בעיקר שניים מהם, באים לידי ביטוי בקשר הזוגי.
דבר ראשון, בחירה.
קשר הזוגי דורש מאדם לבחור כל היום.
כל היום.
אנחנו קודם כל עושים כאן ברכה על הבחירה להתחתן.
אין בחירה יותר חשובה מהבחירה הזאת. אני לא אומר לכם את זה כדי להבהיל אתכם,
כדי לשתק אתכם ושלא תבחרו או משהו כזה.
לא.
צריך לבחור לזרום אבל בסוף זו הבחירה הכי חשובה יותר מאיפה האדם יגור ומה הוא יעבוד הבחירה הכי משמעותית זה עם מי להתחתן ועל הבחירה הזאת עושים ברכה מברכים עליה
אבל שוב פעם לא מדובר בבחירה אחת וזהו פעם אחת בחרתי ועכשיו זה רץ אלא זו בחירה יומיומית
איך להתייחס ואיך להגיב לקשיים
ואיך אנחנו נדבר על זה בהמשך
ב...
לא חושב שזה היה אה כאן כאן התקין לו ממנו כן איך להגיב לקשיים
ואיך להגיב לאתגרים, ואיך להגיב לדברים שאני לא מבין, כל הזמן,
חיי נישואין מעמידים את האדם בפני בחירה מתמדת כל יום.
אז על זה אנחנו מברכים.
צלם אלוהים זה התקשורת
בין בני זוג.
אין הרבה מקומות שבהם כשאתה מדבר אתה כנראה מקיים מצווה.
מדבר עם מישהו, מקיים מצווה תעשה,
של
ושימח את אשתו.
הצורך בתקשורת זוגית הוא שונה,
ולכן חשובה כאן מאוד ההגדרה.
הברכה הזאת היא קובעת את הצורך בתקשורת זוגית כחלק מצלם אלוקים שבקשר הזוגי.
זה לא אפשרות,
זה לא נחמד אם זה קורה, אבל לא נחמד אם לא קורה.
אני איש עדכן כזה, אני לא אוהב לדבר הרבה, אין מה לעשות.
זה חלק מהמהות של הקשר.
יש פה הבדל יסודי בין איש לאישה.
הגבר,
האדם נברא, הזכר נברא ראשון והוא גם נברא לבד.
אז בעצם הבדידות היא מצב שאליו הוא נברא.
אז לכן אין לו כל כך בעיה להיות בבדידות,
אבל האישה נבראה
אל מישהו.
אז היא מראש נבראת לתקשורת, היא מראש נבראת לחיפוש ב... אז הצורך
בדיבור הוא שונה בין האיש לבין האישה,
אבל זה לא באמת משנה.
כלומר, בסוף זה מונח בין שניכם,
הצורך הזה לדבר.
זה חלק מצלם אלוקים שבאדם וחלק מצלם אלוקים שבזוגיות.
אתם מדברים ביניכם? יש לכם ביניכם דיבורים קרובים?
לא רק
דיבורים טכניים,
תביא, תחזיר, תקנה, תעלה, תרד, תעשה. לא.
אלא
גיבורים פנימיים.
למדנו איך לדבר אחד עם השני?
כן.
שלומי.
אל תרבה שיחה עם האישה.
יפה מאוד.
פעם אחת אנחנו נעשה עם זה סדר, עם הציטוט הזה שכל הזמן מצטטים אותו.
בסדר?
את המשנה ממסכת אבות.
המשנה אומרת, נדמה לי, מי אומר את זה? רבי יהושע אומר.
אל תרבה שיחה עם האישה.
באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו.
זה המשנה.
בסדר?
עכשיו, אני רוצה לשאול אותך על איזה שיחה מדובר.
מה סוג השיחה?
מה סוג השיחה?
יש, נחלק את זה לשתי קבוצות. יש שיחה טכנית,
כלומר, כמו שאתה קונה במכולת, אז יש פקידה קופאית,
שיחה טכנית, אתה מבין?
ויש
שיחה מהותית של קרבה, שיוצרת קרבה והיא ניתנת.
על איזה סוג שיחה מדברת המשנה לפי דעתך?
לא.
איך אני יודע שלא?
כי כתוב, אל תרבה שיחה עם האישה.
הרבה אסור, מעט,
מותר, נכון?
כתוב, אל תרבה, לא כתוב, אל תדבר, אל תרבה.
אז זה אומר שהרבה אסור, מעט, מותר.
אם זו שיחה של קרבה,
מי התיר
לדבר אפילו מעט עם אישה שהיא לא אשתך?
מותר להגיד לאישה שהיא לא אשתך, וואי, תשמע, את ממש יפה.
איזה יפה, יפה לך מאוד לדבר. מותר להגיד דבר כזה?
אסור.
לדבר שיחה אישית, קרובה עם מישהי שהיא לא אשתך? אסור. מילה אסור! כלום!
אז זה ברור שהמשתה בכלל לא מדברת על זה.
אלא המשתה מדברת על דיבורים טכניים. אז המשתה אומרת, תקשיב, דיבורים טכניים, גם כשאתה עסוק בלקנות איזה משהו, תהיה ענייני.
גם במקום העבודה, גם בזה, תהיה כמה שיותר ענייניים. אפילו שזה רק טכני, אם אתם רק מדברים על העבודה, בכל אופן, תהיה ענייני, וקצר,
ומדויק.
וגם עם אשתך. לא טוב למלא את הדיבורים על דברים טכניים. למה? באשתו אמרו. למה?
כי אז האדם יחיה בסרט שהוא מדבר עם אשתו, אבל הוא לא נתן לדבר איתה.
כי נכון שיש הרבה מילים באוויר, אבל במאה המילים האלה עוסקות.
כל יום שלם הם מדברים על הצבע של הקרמיקות שהם בחרו למטווח.
ונבחר כאלה ונבחר כאלה וזה, ואת הרצפה.
בסוף אתה אומר, תגיד, אני מדבר עם אשתך, בטח אני מדבר. יאללה, יום שלם דיברתי איתה.
זה לא נקרא לדבר.
לדבר זה מה שלומך, איך את מרגישה,
מה עבר עלייך היום, מה יכול לעזור לך,
ספרי לי קצת משהו שקשה לך, ספרי לי מה שימח אותך,
איך אני יכול לעזור לך, מה אני יכול לשמח אותך, מה זה, מה את אומרת על זה, מה את אומרת על זה, זה נקרא לדבר.
וזה שייך רק בין איש לאשתו ולא שייך בכלל החוצה, אז לכן המשטרה שלי בכלל לא מדברת על שיח איניטיבי.
ובין איש לאשתו צריך להרבות בדיבור קרוב ומקרב,
שיהפוך אותם לאחד,
כי כמו שאמרנו, זה צלם אלוקים, זה יוצר האדם.
בסדר? אז אם כך, דיברנו על צלם אלוקים ברמת הבחירה,
שגם הבחירה להתחתן היא בחירה גדולה מאוד, ומברכים עליה,
אבל גם חיי נישואין זה בחירה יומיומית, אתה כל יום קם ובוחר. אני מאמין
גדול מאוד בבחירה, כלומר,
שדברים לא קורים.
תשמע, לא הלך לנו הקשר, זה קרה, זה ככה, מה זה קרה?
זה הכל תלוי מה בוחרים.
זה נכון שקשר זוגי גם נשען,
אולי נגיד את זה בצורה אפילו יותר חריפה,
שאלה פילוסופית, בסדר?
אם אנחנו אומרים,
זה קשור לכלל של החבורה שלנו שאס לוקח, כי תכף תבינו,
אם אנחנו אומרים
שכשאדם מתחתן, איש ואישה, זוג מתחתנים, יוצאת בת קול מהשמיים ואומרת,
ארבעים יום קודם לידת הבלעד, כבר ידענו, בת פלוני לפלוני, בן פלוני לפלונית, זיווג מהשמיים, מהשם אישה לאיש,
בתורה, בנביאים, בכתובים,
אז איך קורה שמתגרשים?
איך זה יכול להיות?
הרי מהשמיים השם יש על האיש
שאלה פילוסופית, מי טועה?
קדוש ברוך הוא טועה, תשובה, מה התשובה?
מה?
לא.
מה התשובה? הפוך, לא תיקון, קלקול.
הבחירה החופשית יכולה להרוס הכל.
היא אשתך מהשמיים ואתה בעלה מהשמיים, אבל בני אדם קיבלו בחירה חופשית, יכולים להרוס הכל.
בידיים שאתם יכולים להרוס, אז אם לא תשקיעו ולא תעבדו ולא תתקדמו ולא זה, אתם תהרסו.
הייתם אחד של השני, שורש נשמתכם, אבל יש בחירה חופשית לתקן ולהרוס גם.
אז על זה אנחנו מברכים, על הבחירה.
אם אדם בוחר לא להשקיע,
ובוחר לא לעבוד, ובוחר לא זה, אז זה כמו אדם קיבל שדה ירושה, נחלה, נפלה לו, בום, שדה. זה שלו, ודאי זה שלו.
אף נחלה שפרה עליי. אבל הוא יושב בבית רגל על רגל, אז מה, השדה הזאת תצמיח מעצמה פירות טובים ומתוקים?
יגדלו שם קוצים וברקנים.
אז הבחירה.
כשאתה בוחר במשהו שהוא מראש היה שלך,
אז ההצלחות הן עצומות.
אתה אומר, אני לא סתם עובד.
אני עובד על מישהי, והיא עובדת על מה שהוא,
אני יודע שהוא שורש נשמתי וכולי. אז אני מגלה את זה, מפתח את זה.
אבל אם אדם לא עובד, אז הבחירה תמיד לא ככה.
כן, בקצה, נכון.
בקצה יכולים להיות גם כאלה מקרים, בקצה.
אבל בדרך כלל אני חושב שאם שני אנשים טובים,
הם בסך הכל אנשים טובים, והם רוצים,
רוצים להצליח, והם עובדים על זה כל הזמן,
והם לא מגיעים, הרבה פעמים בני זוג מגיעים לפה, למשה אליאס, ליועץ זוגי,
אחרי שהם כבר שותתי דם,
אחרי שהם כבר פצועים ופגועים וכל זה, ועכשיו מנסים לתקן את מה שקלקלו.
והם לא תמיד מצליחים.
אבל אם מראש מתחילים ישר, ומראש בוחרים לעבוד, ומראש בוחרים לתקן,
אז, ושני אנשים טובים רוצים, אז למה שזה לא יצליח?
למה שזה לא יצליח? תסבירי. שני אנשים טובים שרוצים לעבוד, למה זה לא יצליח?
ואם פוגעים יד, מדברים, בבקשים סליחה, עוזרים, למה בסדר להצליח?
חייב להצליח.
אבל משום מה לא בוחרים.
או בוחרים לא לעבוד, או בוחרים לא לעשות.
טוב,
נמשיך?
שאלה? כן.
אז חשוב, זו שאלה טובה מה שאתה שואל.
האם זו עבודה קשה או שזו עבודה זורמת ואינטואיטיבית?
זאת הייתה השאלה.
והתשובה היא,
מה אתה אומר?
עבודה קשה?
מה?
שאלו פעם את הרבי,
שאלו את הרבי פעם, מישהו שאל את הרבי שהוא שמע שזו סגולה
לשלום בית לקפל את הטלית במוצאי שבת.
אז הרבי אמר לו, סגולה יותר טובה זה לקפל את השרוולים ולעזור לאישה להחזיר את הבית ל... זה יותר טוב.
אני חושב שזו לא עבודה קשה, זה דעתי.
השאלה איך מגדירים מה זה עבודה קשה?
עבודה קשה זו עבודה שאתה עושה ואתה לא מחובר אליה.
אתה עושה משהו שאתה לא...
לא תמיד בחיים הכל נחמד, נכון? בצבא, מי שהלך לקרבי. אז לפעמים יש לך
עושים את זה כי אתה חלק מהצבא אבל אתה לא בשביל זה באתה לצבא, אז זה קשה
אבל כשאני עושה משהו שאני מבין את החשיבות שלו ואת הערך שלו גם אם הוא מאוד מאוד מאומץ נגיד אני חוזר רגע לחייל הקרבי שהוא עושה תרגיל שלושה ימים לא עולה לא ישן לא אוכל לא מטפל קרוע אבל זה לא קשה לו, זה לא קשה מאומץ הוא קורא את עצמו הוא מזדהה הוא מבין
אז במובן הזה העבודה הזוגית אני לא מגריר אותה עבודה קשה היא יכולה להיות מאוד מאוד מאומצת
היא יכולה להיות מאוד מאוד אינטנסיבית אבל בעיניי לא קשה
כי היא יוצרת את החיבור ואת העונג ואת השמחה.
בדיוק, נכון.
הרי על מי אני? זה כמו שאתה תגיד, האם זה קשה לגדל ילדים?
לא. לא נראה לי זה קשה.
זה דורש המון.
זה דורש המון. אנחנו בדיוק,
עכשיו השבוע הנכדים היו אצלנו, אז נזכרנו,
נזכרתי אשתי ואני, איך זה לישון כשיש לך תינוק כזה קטן,
והנכד הגדול ישן אצלנו בחדר כדי לתת מנוחה ליולדת.
אז הוא קם באמצע הלילה, נפל לו המוצאת, נפל לו הפועל, נפל לו, אז ככה פתאום נזכרנו בשנים האלו, שאתה בעצם,
עשינו חשבון שזה חמש עשרה שנה,
אתה לא ישן לילה שלם ברציפות.
לא ישן, קם כל לילה פעמיים שלוש, ההוא נפל לו המוצאת,
ההיא בוכה, ההיא רוצה בקבוק, ההוא פה...
הייתי מגיע בליל שבת, נרדם על הצלחת,
ככה מרוב...
אבל זה לא קשה, אני לא חושב שזה קשה לגדר ילדים,
זה שמחה עצומה.
טוב, אני אמשיך רגע בברכה הזאתי.
אשר עצר את האדם בתלמוד, והתקין לו ממנו בניין עד היעד. ממנו בניין עד היעד.
בסדר? אם אנחנו נפנים את הדבר הזה,
יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד עם קשיים במהלך חיי הנישואים עם בן הזוג.
למה?
כי אם אני רואה את הבן או בת הזוג כמישהו אחר,
יש אותי ויש אותה,
אז יש דברים אצלה שלא מוצאים חן בעיניי, היא צריכה להשתנות, כן?
אבל אם זה ממנו בניין הדעת איש ואישה הם בעצם צדדים שונים כאילו אשתי היא צד
נוסף או שונה של האישיות שלי היא מתוכי
וכן אני צד של האישיות שלה
אז בעצם כמו שאני יודע להתייחס לחולשות שלי בעין טובה ברחמנות בסלחנות יתרה אפילו נכון
אם אחרים מאחרים אני מאוד מבין למה אתם מאחרים אני מאחר זאת אומרת
אדוני אדם עסוק, היה פקקים, בדרך כלל אני מגיע בזמן,
כל מיני תירוצים, אדם יודע לתת לעצמו, לעטוף יפה
את הזורעי החולשה שלו. אז כשאנחנו נראה
את האיש ואת האישה,
הם רואים את עצמם כצדדים שונים של ה... כאילו אשתי משקפת לי, מהדהדת לי,
עוד צד נוסף באישיות שלי, אז זה ממנו. אז כל היחס לקושי הוא אחר לגמרי.
בסדר? זה בעצם סוג של איזה...
פה יפה, פה מתאימה המילה תיקון.
כאילו מישהו מראה לי משהו שאני בכלל צריך לעבוד עליו, אני צריך לתקן בעצמי.
טוב, אני רוצה עוד להספיק את ה... בואו נראה שאספיקים.
הברכה הבאה,
סוס תסיס ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה במהרה בשמחה, ברוך אתה ה' ושמח ציון בבניה. פשט הברכה,
אנחנו מברכים את ירושלים
או את כנסת ישראל,
שנקראת עקרה לאורך המון שנים, עם ישראל לא היה בארצו,
ועכשיו הוא חוזר לארצו, קיבוץ בניה לתוכה בשמחה, מברכים על זה,
באמת זו ברכה שמאוד מתאימה בארץ ישראל.
בירכנו אותה גם בחוץ לארץ מתוך תקווה שיבוא יום ונחזור לארץ ישראל.
אבל זוהי הברכה.
כן,
הברכה הזאת אפשר לפרש אותה גם בצורה נפשית.
הכוחות של האדם נקראים בנים.
מה שאדם עושה,
הפעולות של האדם שמשאיר בעולם הזה נקראים בנים.
לא רק הבנים, הבנים אלא גם הפעולות.
והברכה כאן מתארת מציאות של עקרות.
עקרות זה אומר שהעיקר עדיין לא יצאה לפועל.
זה העקרה. העיקר שבא עוד לא בא לידי ביטוי, עוד לא ילדה.
אז הברכה כאן מתארת את הרווקות כעקרות,
כן?
כי העיקר עוד לא יצא אל הפועל,
ואת הנישואין כבנים.
קיבוץ בניה לתוכה בשמחה.
כלומר, זה נכון שהיום בעולם שלנו,
כשמישהו עושה איזה אקזיט או מישהו עושה איזה משהו בחוץ אז מוחאים לו כפיים וזה
מאוד מאוד נחשב עיקרי וואו כל מיני הצלחות.
אבל כשמשפחה עם שישה ילדים יולדת עוד ילד יש להם שבעה ילדים עכשיו אין מחיאות כפיים זה לא פותח מהדורות חדשות פעם נדמה לי זה קום המדינה בשנים הראשונות אז כל אימא לעשרה ילדים הייתה מקבלת מכתב מבן גוריון ואיזה מענק כספי כזה גדול
היום גם את זה אין, אין לראות עליהם, אבל זה הדבר העיקרי.
הילדים שאדם יולד הם הפעולות שנשארות אחריו והמשפחה שהבני זוג האלה מגדלים ביחד
הם הקיבוץ בניה לתוכה במהרה בשמחה.
זה נשאר אחר כך, זה מוציא אותם מהעקרות, זה מביא את השמחה, זה הסוס תסיס.
אנחנו,
לדעת השם, מחר יש לנו ברית לנכד שלנו בערבה,
אבל אתמול נפטר
סבא של החתן שלנו.
כלומר, אבא שלנו.
רבי יצחק זילבר, זכרונו לברכה עכשיו, עכשיו הלוויה.
אז השיעור הזה גם יהיה, בעזרת השם, לעילוי נשמתו. איך שהוא יגיע לשמיים הוא כבר יחכה לו שיעור לעילוי נשמתו. כי עכשיו זה הלוויה בדיוק.
אז אמרתי לחתן שלי,
כתוב בספרים שכשיש אבל במשפחה אז יש דין על כל המשפחה.
כל המשפחה בדינים עכשיו. יש כאילו מתח.
מתח כזה. מתי המתח הזה נפסק?
כשיש שמחה.
כשיש שמחה. לא רק אם זה, כשיש שמחה אז זהו.
אומרים עד כאן, זהו, עכשיו שמחה זה רפוי.
אמרתי לך, זה, הסבא שלך, הוא נפטר בין 91 עם הרבה, ברוך השם, נכדים ונינים.
תוך יום, זהו.
היום הנביאה, אחר הברית.
זהו, תוך יום.
כאילו זה, הוא נפטר גם בין,
זקן ושבע בין 91. כאילו הוא אומר לנו, הכל בסדר, אני,
אל תאחרוני והשם יצליח דרכי, אני עשיתי פה בעולם הזה את שכיחותי, את כל מה שצריך.
המשיכו. כמובן, אני ניגוד, נכון, אבל
האבלים יבואו לברית, כן?
אז זה המשך החיים.
זה ה... בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה.
החיים ממשיכים, לא עוצרים, מתקדמים, הדופק של החיים הוא דוחף אותך קדימה.
חזק מאוד.
זה בא לשים את
הבית ואת הילדים,
אנשים יולדים, אני אומר לכם שלפעמים אנשים מתלבטים,
עוד ילד, או עכשיו אני רוצה להתקדם בעבודה וזה,
אז הברכה הזאת אומרת, תקשיבו, זה הדבר המרכזי.
קיבוץ בניה לתוכה בשמחה.
כלומר, לפי הכוחות, אנחנו לא מכונות ילודה, לפי הכוחות שאפשר, וכן הלאה, זה הדרך, אבל
זו התלבטות, קריירה מול זה.
טוב,
הלאה.
הברכה הבאה, שמח תשמח רעים אהובים,
כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה.
איזה ברכה נפלאה.
הברכה הזאת בעצם מכנה את החתן ואת הכלה רעים אהובים. יש הרבה כינויים לחתן וכלה.
אפשר לקרוא להם אח ואחות, דוד וראיה, אבא ובת,
אבל פה קוראים להם רעים אהובים. תכף ננסה להביא מה זה הכינוי הזה.
אבל מברכים אותם שהם יהיו שמחים כשמחך יצירך
בגן עדן מקדם. שתהיו כמו אדם וחוה בגן עדן מקדם.
למה אדם וחוה היו שמחים בגן עדן מקדם?
אומרים בגלל שלא היה להם חם וחמות.
אבל הסיבה האמיתית, בגלל שלא היה בעולם אף גבר חוץ ממנו,
ולא הייתה בעולם אף אישה חוץ ממנה.
בסדר?
כלומר, הייתה להם ודאות מוחלטת בקשר, לא היה להם התלבטויות.
הוא, אולי האיש התחתן איתה, התחתן איתה. לא היה, זהו, רק זה האישה היחידה שיש לך בעולם.
וזה האיש היחיד שיש בעולם. אולי אין התלבטות. זה בטוח בעלך וזה בטוח אשתך.
אנחנו רוצים לברך את הזוג
ברמת הוודאות הזאת.
זוג נשוי, אל תסתכלו לצדדים, אל תשוו.
אם זה טוב לכם,
אז גם אם אחרים עושים את זה או לא עושים את זה, מה אכפת לכם? ואם זה לא טוב לכם, אז גם אם כולם מתנהגים ככה,
אז מה, לכם זה לא טוב, תיצרו שינוי.
בני הזוג צריכים להסתכל אחד אל השני,
להגיד מה טוב לנו, מה נכון לנו. אז בואו כרגע ימינה, שמאלה, למטה,
ולא להסתכל, לא להשוות,
וגם לא,
כמו שמקודם שאלת, שלומי,
לא לתת לכל מיני דברים אישיים של הקשר,
לזלוג החוצה.
בסדר? לזלוג החוצה.
כי זה כמו גן עדן מקדם. וגן עדן מקדם היה רק אישה.
לא הייתה זליגה אחת של האישה שדיברה עם ההנחה, שמזה היו כל התקבות שבעולם.
כל הצדדים הקרובים, האיניטימיים, הם שייכים רק אליכם.
ולכן קוראים להם פה רעים אהובים.
מה זה רעים אהובים?
אז אני חושב שבני זוג לאורך השנים צוברים תארים.
בהתחלה הם חתן וכלה, אחרי זה הם אבא ואמא,
אחרי זה הם אבא ואמא לשני ילדים,
אחרי זה הם הורי כיתה א'-2, אחרי זה הם הורי ועד, אחרי זה הם לוקחים משכנתה, אחרי זה הם,
כאילו השק על הגב,
התיק על הגב בחיים הולך ונהיה גדול יותר ויותר.
אומרת לנו הברכה,
לא משנה כמה שלבים תעברו,
אל תשכחו אף פעם את המקום הזה של רעים אהובים.
מה זה רעים אהובים? זה השלב הזה, עכשיו אתם נמצאים בו,
שאתם חברים טובים ויש לכם זמן לצחוק אחד עם השני ולשתשע אחד עם השני ולעשות הפתעות ולהשאיר איזה פתק קטן ולגנוב מדי פעם איזה כמה שעות לבית קפה.
חברים טובים.
הרב טיינזלץ אומר
שלא נכון להשתמש במילה אהבה בין בני זוג,
אלא עדיף להשתמש במילה חברות.
אז שאלו אותו למה.
אז הוא אומר, במילה אהבה חל בה פי חוט.
אדם יכול להגיד גם, אני אוהב שניצל,
נכון?
מה אתה אוהב לאכול? אני אוהב שניצל.
אוהב שניצל, ולהגיד, אז כאילו,
אבל חברות זה מילה שלא חל בה פי חוט.
אף אחד לא אומר, אני חבר של שניצל,
נכון? זה לא אומרים.
אז להגיד, אני...
ובאמת כשהרמפתנדס נפטר,
ושאלו את אשתו, מה נכתוב במודעה?
אז היא אומרת, תכתבו שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי.
אז בני זוג, הם יהיו גם זוג צעיר, וגם אבא ואימא, וגם...
האם אנחנו נצליח להישאר חברים טובים כל החיים?
חברים טובים ברבי ישראל, זה מה שעושים חברים. צוחקים, הולכים ביחד, ומבנים מדי פעם, יוצאים לבד, רק בני הזוג, כאילו...
אז הברכה הזאת מבקשת מהזוג לשמר את
המרחב של רעים אהובים כל החיים.
כל החיים.
בסדר?
כלומר,
הילדים שלנו יודעים שהם רוצים כאילו מתנה שתצמח אותנו,
זה לתת לי ולאשתי איזה לילה כזה, יומיים לבד.
ככה זה, או, מצוין, תודה רבה, זה אנחנו.
חברים, אנחנו מדי פעם ככה לגנוב איזה משהו, לגנוב הכוונה, לגנוב זמן. רגע, יש לנו כמה שעות, יאללה, בואי נוסיף, לאללה, כנראה, בואי כדאי צ'צ'צ'ק.
מה, קדימה, קדימה, סידרתי, קדימה, הולכים.
כתוב בזוהר, לא תגנוב, כתוב, לא תגנוב, יש שם אתנח,
שלפעמים צריך לגנוב.
לא, לפעמים צריך לגנוב.
איך אומר הזוהר, בסדר?
זהו.
והברכה האחרונה היא ברכה נפלאה מאוד.
בלשון הקודש
יש
ריבוי של מילים
לכל דבר שקשור לחיים,
בסדר?
לדוגמה, יש לנו שם לכל שלב גידול.
עובר, תינוק, עולל, טף,
ילד,
נער, עלם,
בחור, איש.
יש לנו פועל לכל קול של בעל חיים.
נכון? באנגלית אומרים The dog says how.
נכון? The car says no.
נכון? says. בעברית הכלב נובח, הפרה גואה, הכבשה הפועה, החמור נוער, הסוס צועל,
הדוב שוקק, היונה אומה, העורב קורא, התרנגול מקרקר,
הדוב והדוב.
מה? בדקת? בסדר? אבל?
אני רק...
כל אחד יש לו את השם שלו.
לכל קטיפת פרי יש לה את השם שלה.
אורים או קוצים תאנים,
בוצרים ענבים,
גודדים תמרים,
קוצרים חיתים,
נכון?
כל דבר, פעולת חיים.
ולכן יהיה הרבה מאוד גם שמות לתפילה, נגיד.
תפילה, זעקה, גישה, גיחה, נכון?
תחינה,
שיחה.
דברים שהם טכניים, אין הרבה.
להגיד, בגרמונית יש המון המון מונחים טכניים. בעברית, פטיש, מסמאייה.
זהו.
גם למילה שמחה
יש לה הרבה פעלים.
גילה, רינה, דיצה, חטווה, שמחה, רננה,
וכן זה על דרך.
ששון, כן, צהלה.
גם אור, יש
18 ביטויים לאור בלשון חכמים.
אור, שפר, הרג, זוהר, וכו' וכו', טוהר.
מדהים, וכאילו,
מה שמעניין את השפה, היא מפתחת לו הרבה מילים.
ומכיוון שמעניין אותנו חיים, כי אנחנו
בני אל חי, אז כל דבר שקשור לחיים יהיה הרבה מאוד מילים.
אז גם בשמחה.
הברכה האחרונה בעצם אומרת ככה, בית יהודי זה בית שמח.
נקודה.
זאת הגדרה.
זה גם הגדרה, זה גם משימה וזה גם מבחן.
בית יהודי זה בית שמח.
איזה שמחה? you name it.
אתה תחליט.
יכול להיות נכון אשר ברא ששון ושמחה.
ששון זה לא שמחה, יש בגמרא מסכת כתובות סוכה שששון ושמחה פגשו אחד את השני וששון אמר לשמחה אני יותר ממך, אתם מכירים?
ששון זה משהו כזה שהוא כנראה לפי הגמרא שם שהוא יותר מתלהב ויותר נמרץ, ושמחה זה משהו יותר ככה
תמידי ומתמשך.
ששון זה אירוע ושמחה, כאילו מה יותר גדול?
שמחה מתמדת אבל טיפה יותר רגועה לבין אירועים כאלה גדולים.
ששון ושמחה מתווכחים ביניהם בגמרא למסכת סוכה, נכון?
שם מביאים פסוקים,
ששון ושמחה ישיגו ונעשה עגון אחת, ששון ושמחה, כאילו ששון משיג את שמחה, לא,
שמחה תצאו, ממש יש שם פסוקים כאלה.
אז ששון זה מין שמחה מתפרצת כזאת, משולל לאירועים,
שמחה זה משהו מתמיד,
גם וגם, בית צריך שיהיה בו גם אירועים, כל בית, ככה, כל מיני אירועים גדולים,
היו נישואים, ימי הולדת של הילדים, ככה עושים, חוגגים וזה.
אבל גם שמחה מתמדת יומיומית שבנויה ממה.
איך אשתי אמרה לי פעם, אם הייתי יכולה לשים כל יום שלושה סירים על הגז,
זה היה פותר פה הרבה בעיות.
ריח טוב של אוכל, ומקרר מלא, וגם אסתטיקה בבית שיהיה יפה,
ונוי, ומוזיקה טובה, שאוהבים ככה, יש דיסקים כל הזמן טובים באוויר,
וזה, ומדי פעם ככה אווירה,
כן? אז זה ששון שמחה, אחרי זה גילה.
גילה זה שמחה מתגלגלת.
מדי פעם סוגרים את החלונות, מביא לעונות, שמים איזה משהו, רוקדים עם הילדים, משתוללים, רוקדים עם אבא וזה, קדימה, בואו, רוקדים.
צריכים ריקודים, גילה זה להתגלגל,
רינה לרנן,
דיצה, דיצה זה לשון, כן, כמו יציאה, כמו צדיק היא תמיד מוציאה, להוציא את השמחה, לפעמים זה שמחה שצריך להתאמץ כדי להוציא אותה, תוציא אותה, דיצה.
וחדווה, חדווה זה חדות,
שמחה מחודדת כזאת, היא מדויקת, לדעת להודות שקורה איזה אירוע, לדעת לעצור, להגיד עכשיו,
להודות, שזה יהיה מדויק, כן, לא לפספס.
כן, אהבה ואחווה, שלום ורעות. אז הברכה הזאת, היא ממש לוקחת את המילה שמחה ומפרקת אותה לגורמים קטנים.
איך נראה בית יהודי? תשובה, בית יהודי הוא בית שמח.
הוא בית שמח. כיף להיות בו.
כיף להגיע אליו.
יש שמחה, יש אמירה טובה, נעים, יש תמיד גם אוכל טוב.
שכיף להגיע, פותחים את הזה, יש תמיד גם איזה יין זמין, אפשר גם להרים לחיים.
לזה יש אור בבית, יש זה, חלומה, הכל כאילו, אסתטיקה נעים, יש אוויר טוב, אווירה טובה, ריח טוב, הכל נעים, הכל זה, שמחים, רוקדים, שרים, כלי נגינה.
הלכנו עם השנים,
כאילו, הוספנו כלי נגינה לבית, ויש לנו תזמורת טנה, וקנינו,
בהתחלה קנינו גיטרה, אחרי זה עוד גיטרה, אחרי זה קניתי חליל צהל,
אחרי זה חליל ניל,
אחר כך קנינו כחון, אחרי זה ליום הולדת,
יום נישואים שלנו לפני שנתיים, נוסענו אשתי ואני לשילה,
יש שם איזה בחור מוכר ג'מבים.
מרס לנו איזה 20 ג'מבים,
תורפף לנו על כולם,
אומר לנו, זה הג'מבה שלכם.
אמרנו, מאיפה אתה יודע? אני יודע, זה השלכם.
קנינו ג'מבה, כי אמרנו, בעזרת השם, שמחות, מוציא את הילדים.
ואז באמת זכינו, הבת שלנו התחתנה בקורונה,
אז היא,
בגלל שהייתה חתונה מצומצמת,
אז בעצם כל השכנים כולם באו כאילו ללוות אותנו ביציאה.
תופי, פתאום אתה אומר למה צריך תופים בבית, מוציאים כלה מהבית, עם תופים, עם חולות,
וקנינו כאלה תוף צלצלים כאלה לילדים, כזה תוף מעצבן כזה,
ועכשיו זה מוצא שבת, ההיא יושבת על הכחון, ההוא לוקח איפה את הג'מבה, אני יצאתי עם הגיטרה, זהו, יש תזמורת ושמים שמחים ורוזניים.
אז עם השנים אתה,
בית יהודי, בית שמח.
זו הברכה האחרונה.
אז אתם רואים איך נגענו כאן
ממש ביסודות משמעותיים, אני לא יודע אם זה כל היסודות, אבל ביסודות משמעותיים מאוד
בבית יהודי הכל ברא לכבודו, הכבוד, הערך,
היצירה המתמדת,
הצלם אלוהים, התקשורת, הבחירה, הבנים, הילדים שנולדים בתוך בית,
היכולת להיות חברים טובים, לשמח תשמח, גם לשמח אחד את השני.
לפעמים הם שואלים אותי, מה אתה עובד?
אני עובד ולשמח את אשתי.
ככה אני אומר, אני עובד ולשמח את אמא.
כן, בני זוג צריכים לעבוד בלשמאי אחד את השני, ושהשמחה בכלל תהיה
גורם מתרחב ומתפשט.
שנזכה, בעזרת השם.
