פית כתבה לכולם חתימה טובה, בשורות טובות,
חג הסוכות.
יש בו גם צד אוניברסלי
שפונה לאומות העולם, לא רק לעם ישראל.
במקדש מקריבים קורבנות, פרים כנגד אומות העולם.
ובעצם החג הזה, גם בדברי הנביאים שאנחנו קוראים,
החג הזה מספר סיפור של תיקון עולם.
ובהפטרה שקראנו בשבת חול המועד,
סליחה, בחג ראשון,
זכריה,
מדובר שם על איזה מעיין שיצא מבית השם וישקע את ה...
אז אני רוצה שנלמד בזמן שיש לנו שלושה מקומות
שבהם יוצא מעיין מבית השם ומשקה,
משקה משהו.
ונראה איך המעגלי ההשקיה האלו
מתקנים את שלושת הדברים המרכזיים שסביבם נע האנושות,
אם תרצו, שלושת התאוות המרכזיות, הקנאה, התאווה והכבוד.
את הגרעין של השיעור הזה שמעתי לפני הרבה שנים מהרב חנן פורת, זכר צדיק לברכה,
ומאז נוספו על הדברים עוד כהנה וכהנה, בעיקר ברמת הדוגמאות.
ננסה ביחד.
המקום הראשון שיוצא מעיין מבית השם להשקות
זה ביחזקאל מ״ז.
אתם לא צריכים תנכים, כי אתם הרי יודעים את זה בעל פה,
אבל בכל אופן, לטובת הידע של זה, אני אחזור.
אומר יחזקאל ככה, וישבני על פתח הבית והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה, כי פני המים פני הבית קדים,
והמים יורדים מתחת כתף הבית הימנית מנגב למזבח. יוצאים מים מבית המגרש, לא כתוב כאן אגב שזה מי מעיין דווקא, מן הסתם זה כן, אבל לא כתוב.
כתוב רק שיוצאים מים,
והם פונים לכיוון מזרח.
הם יוצאים מדרום למזבח ופונים לכיוון מזרח.
ויוציאני דרך שער צפונה ויישיבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה הם מים מפקים מן הכתף הימנית.
מים.
ואז
הוא ממשיך להתקדם הנביא יחזקאל הכל במראה הנבואה.
בצאת האיש וקדים וקו בידו ויעמוד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסיים.
מי אפסיים הכוונה זה מים כאלה רדודים מגיעים לכפות רגליים.
ויעמוד אלף נחל אשר לא...
ויעמוד אלף היעבירני במים, מים ברכיים.
הוא מתקדם עוד אלף מטר, זה כבר מגיע לו לברכיים.
ויעמוד אלף היעבירני מי מותניים. עוד אלף מטר מגיע לו למותניים.
ויעמוד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור,
כי גאו המים מי שח הוא נחל אשר לא יעבור בסוף. נהנה הנחל שלא ניתן לעבור אותו בכלל.
לאן הנחל הזה זורם?
מהר הבית. לאיפה הוא זורם?
אומר הנביא,
ויאמר אלי ראית בן אדם ויוריכני וישבני שפת הנחל בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאוד מזה ומזה שם עץ גדול מאוד
ויאמר אלי
המים האלה היוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה
אל הימה המוצאים ונרפו המים
המים האלה הולכים אל ים, בעצם ים המלח, ומרפאים אותו
מרפאים אותו, מרפאים אותו
ים המלח שהוא ים, ים המוות, כן, לא גדל שם כלום
פתאום הוא נהפך לימה של מים מתוקים.
ואז אומר הנביא, והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ
אל כל אשר יבוא שם נחליים יחיה, והיה דגה רבה מאוד,
כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל.
מתארים פה שים המלח יירפא, הכל יהיה מים מתוקים, יהיה דגה רבה,
כל מי שירצה יוכל לבוא לשם לקחת אוכל ומזון.
והיה עמדו עליו דווגים, דווגים זה דייגים, מעין גדי ועד עין עגליים, משטוח לחרמים, יהיו למינת תהיה דגתם, קדגת הים הגדול רבה מאוד.
יהיה שם
הרבה מאוד דגים.
ביצותיו וגבעה ולא יירפו למלך נטמו.
יהיה הפוך מהיום.
היום יש ליד ים המלח בולענים קצת של מים מתוקים,
כל מיני שמורות וכל זה, והים הוא המלוח.
אז לעתיד לבוא יהיה הפוך.
הים יהיה ים מתוק וליד יהיה שמורות טבע,
של קצת, ככה, גבין וזה, של מים מלוכים, שיזכרו מה היה פעם בים המלח.
ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה, כל עץ מאכל לא יבול עליהו,
ולא יטום פריו לחדשה ויבקר, כי מימיו מן המקדש שמה יוצאים,
והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה.
זאת הנבואה הראשונה.
זה מתאר את מים שיוצאים מהמקדש והופכים את ים המלח. מה הפשר הנבואה הזאת?
אז בעצם,
היום אפשר להבין את זה, אני חושב.
ים המלח,
לפני שהוא היה ים המלח
הוא היה מקום, איך?
גן עדן.
לא רק גן ירק, אלא גן עדן. כתוב, כגן השם,
כארץ מצרים בואכה צוהר. היה בו הכל.
היה בו גם ירקות, גם פירות,
ושפע עצום.
אם הכל היה שפע עצום,
עושר עצום.
היה,
תחשבו את האזור של הכנרת, אבל תכפילו, בגודל של ים המלח,
ואפילו טיפה יותר חם,
שפע עצום של מה?
מי ישתלט על האזור הזה?
סדום.
מה התפיסה הכלכלית שלהם?
התפיסה הכלכלית שלהם היא תפיסה,
הפך האמונה לגמרי.
התפיסה אומרת ככה, השפר הוא מוגבל.
השפר הוא מוגבל.
ככל שיהיו פה יותר אנשים,
ככה יותר יצטרכו להתחלק בשפר ולכל אחד יהיה פחות.
לכן מה צריך לדאוג?
שיהיה פה כמה שפחות אנשים.
אנשי סדום רעים וחטאים להשם מאוד, אלא הכנסת אורחים בסדום.
הכל סגור.
בסדר?
התפיסה הזאת, מעבר לזה שהיא גרועה ברמת בן אדם לחברו,
שהיא מאוד מאוד לא יפה,
שיש לך שפע תחלוק איתו, היא כפירה
במורה יתברך.
היד השם תקצר,
היד השם, מה הקדוש ברוך הוא יכול? השפע הוא אינסופי.
השפע הוא אינסופי.
האם יכולה להיות כלכלה שמבשרת בשורה רוחנית ואומרת,
כשתחלוק את האושר שלך עם הזולת,
לא תחסר אתה והוא, אלא מה יקרה?
איך?
כולם ירוויחו.
אומרים בערבית, אל-טג'ר א-רבחה א-חסרה
המסחר רווח והפסד, ככה המשפט בערבית, אל-מיטל באול, למשל אומר
אבל
יכול להיות דבר כזה, יכול להיות דבר כזה,
מאיפה אתה בא הבשורה? מהמקדש
מהמקום שמשם מחוברים לשפע האלוקי
כולם יודעים, נכון?
כולם מכירים את החשבון הזה בעם ישראל, מה החשבון בעם ישראל?
אומרים
אפשר לחשב כמה הוא יהיה לגדל ילד
נגיד
ככה, מגיל 0 עד גיל 18, כמה הוא גדל אותו?
מעון, טיפולי שיניים,
אייפון בגיל 4 כבר נותנים להם, הכול כזה, נכון, כמה, הגיעו לזה מיליון וחצי שקל, אולי יגדל ילד.
שכר לימוד, בוא, בגדים.
טוב, אז אדם עושה את החשבון ואומר, מיליון וחצי ילד, יש לי כסף לילד פסיק שתיים.
רב'ה, אז מה אמרנו לו? הפוך!
אתה תלד ילדים, הם מביאו את הפרנסה.
הם מביאים את השפע.
למה השפע של השבית בארץ? אין סוף שפע.
יכולה להיות,
יוצא מירושלים, מבית השם מעיין, ומספר לגויים
אפשרות כלכלית שבה כולם מרוויחים.
זה כאילו פלא, אבל כולם מרוויחים.
בדרך כלל אתה אומר, אם אני מרוויח,
מישהו צריך להפסיד.
לאיפה זה עובר? מאיפה נלקח הכסף? לא.
אומר הקדוש ברוך הוא, אני מקור השפע,
ויש לי שפע לתת לכולם, ואם תחלקו את העושר
ותיתנו אחד לשני,
אז ירד עוד שפע. אני אוריד עוד שפע מהשם ויהיה לכולם יותר.
זו תפיסה, מצד אחד תפיסה כלכלית. היא לא אומרת, תחיה כמו אני, תחיה כמו קומוניסט,
תחיה כמו אחד ש... לא, צריך להיות טוב, אבל תדע לך שאם אנחנו מאמינים באמונה שלמה, ככה תמיד הרבי היה אומר, כשאנשים היו שולחים לו התלבטות,
האם ילמדו את עוד ילד או לא, בגלל שיקולים כלכליים, קודם כל הרבי לא היה לו ילדים, אז הוא היה מזועזע מהשאלה שהאדם שכאילו מתלבט,
ואז הוא היה אומר, היה עונה,
היה עונה,
אני לא מבין, הקדוש ברוך הוא,
הוא יש לו שפע לזון את כל העולם, כולל איזה יתוש באמזונס,
מביצי קינים ועד קרני ראמים, ובדיוק ייגמר לו הפרנסה כשזה מגיע לילד יהודי.
שם נגמר לו הפרנסה. יכול להיות דבר כזה? לא יכול להיות דבר כזה.
תביאו את ה... תכינו את הכלים,
יהיה שפע, איך אמר הנביא, אלישע לאישה השונמית,
לאישה הלא השונמית, האישה שלפניה,
אשת עובדיה הנביא,
תביאי כלים,
תביאי כלים ריקים, אל תמא איתי. ברגע שנגמרו הכלים, הוא יעמוד השמן.
זו בשורה כלכלית שיוצאת מבית השם
לים המלך ומרפאת אותו. והפסוק המרכזי, קנו, מה הפסוק המרכזי?
והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ,
אל כל אשר יבוא שם נחליים יחיה.
והיה דגה רבה מאוד, כי באו שם המים האלה וירעפו וחי כל אשר יבוא שם הנחל.
הפוך מסדום.
סדום, אומרים, העוגה מוגבלת.
אם יבואו לכאן עוד אנשים, לכל אחד מאיתנו יהיה פחות.
פה תהיה בשורה אחרת.
כל מי שרוצה יכול לבוא וליהנות ולהתברך, ומה יקרה?
השפע יגדל, נכון? עוד ויגדל, עוד ויגדל, עוד, עוד. אדם נותן צדקה,
לך התורה מבטיחה. אדם נותן מעשר כספים, אז לכל יש לו פחות כסף.
לא, יהיה לך יותר כסף.
יהיה לך ברכה.
אתה מושך את השפע לבוא אליך, בסדר? אז אם בכלכלה הישנה,
נגיד,
בכלכלה הישנה,
אז לאדם יש לו חנות ספרים.
חנות ספרים. עכשיו, מולו מישהו פתח גם חנות ספרים.
אז מה עכשיו, מה היה לך המחשבה?
יש פה כמות קונים מוגבלת של ספרים,
נגיד 100 בחודש.
עכשיו, עד עכשיו כל ה-100 האלה קנו אצלי, הייתי רווחי. עכשיו זה יתחלק חצי-חצי, חמישים וחמישים.
אני אפסיד.
מה אני צריך לעשות?
להילחם בו!
הוא רמאי, הוא שקרן, הוא גנב, אל תקנו אצלו, ספרים שלו מזויפים, לא יודע מה.
זה הכלכלה לשנה.
הכלכלה החדשה,
מה, אורי, להוריד את המחיר, הכלכלה החדשה, רגע, אם הוא פתח פה חנות ספרים, מה זה אומר?
יש פה שפע חדש.
אז המוכר, הראשון ילך ומוכר השני, ואומר, תקשיב,
אתה פתח, בוא נפתח ביחד, בוא נעשה בינינו מרחב קריאה כזה,
פרופים, פינות ישיבה,
נזמין את האנשים למתחם הקריאה,
אתה תתמחר אולי בחנויות, בספרים, זה, אני וזה,
וככה אתה אומר, נעשה שיתוף פעולה, לוחסים ידיים,
ופתאום במקום 100 קונים שהיה כל שנה, כל זה, פתאום יש 500. הכל גדל, הכל יפתח.
אנשים לא מבינים.
זה בעיה, זה לא בעיה כלכלית, זה בעיה באמונה.
זה הבעיה, זה בעיה כאילו בתפיסת ה... אם השם יתברך הוא האינסוף,
יש לו שפע אינסופי לתת לנו,
אז תפתח את הידיים. מה אתה שומר את הכל לעצמך?
מה אתה חושב שיגמר לו מתישהו? אולי ייגמר.
זה יצא ממעיין בית השם.
היכולת להיות,
כמו שמדינת ישראל עושה היום אולי,
להיות מאוד מאוד קטנים ולתת המון המון שפע, לא רק לך, גם לכל העולם.
לכל העולם לתת, להביא ברכה לכל העולם. אל תדע, קחו, יהיה בסדר. היום הרבה מאוד דברים משמעותיים הם בכלל בחינם, נכון?
שעוזרים לכולם.
לא צריך, לא צריך לזה כסף.
קחו בחינם, מאיפה? מרוויחים, מרוויחים, מרוויחים מנתונים, כל מיני דברים, מרוויחים.
אתן לכם עוד דוגמה, בסדר?
דוגמה קלאסית לדבר הזה.
פה המבוגרים זוכרים את הדבר הזה,
אבל הנוער לא מכירים.
אתם איתי?
מתן, אתה באנרגיות?
זהו,
צריך להיות באנרגיות.
היה פעם דיסקים.
שמעת דבר כזה פעם? גלו.
תקליטור. אה, בסיר, כאן, נכון, דיברנו את זה.
תקליטור קראו לזה, כמעט כמו גלו. דיסקים.
מה היה בדיסקים?
היה תמיד סוגיה האם מותר לצרוף, אסור לצרוף.
האומן היה מוציא דיסק, משקיע הרבה כסף,
80,000 שקל, יכול להיות להוציא דיסק.
עכשיו ההוא בא, מעתיק לו, לוקח לו, אל תעתיק, אין תעתיק. ואז היו שאלות בהלכה, כבוד הרב, קניתי דיסק, אני יכול להעתיק אותו, לצרוף אותו, בשביל לשים אותו באוטו, רק בשבילי, לא בשביל...
אני רוצה רק שיר אחד, לא רוצה את כל הדיסק. היה כל הזמן כזה, מריבות כזה.
כאילו, מי משה יותר חזק?
כאילו, כלכלה,
פתאום היום,
אין לזה,
הוא אומר, נושא שיר, הוא מעלה את זה, קחו בחינם.
לא רק אתן לך שיר, תן לך עוד, וגם עם קליפ,
המציאו ככה, ככה, ככה, מכינה, לא, לא על הכסף, ככה, תהנה, תהנה לך.
מה קורה מזה?
מי ששומע את השיר, וואי, איזה שיר יפה, וואי, מדהים, מדהים, אני חייב, שולח לזה מלא שיתופים,
אז מלא אנשים צופים,
ואז האומן מקבל, מזה מרוויח כסף, כי,
כי הוא, יש לו הרבה איזה, ואז גם,
אה, יש לו גם פרסום, בסדר, האומן הוציא דיסק, עכשיו, למה, למה שמישהו יקנה את הדיסק הזה?
אם אתה לא שלמה ארצי, או לא יודע מה, או עובדה פה לגמרי.
אז עכשיו עושים איזה קליפ, אנשים משתפים, מהר רואים, אז זינו אותו להופעות.
כולם מרוויחים.
מרוויחים, וזה הכל בחינם, כאילו, ממשהו שבעבר על הכסף, וכולם נלחמו,
כולם מרוויחים, וזה בחינם.
כאילו, הצפייה.
אולי הכסף לעשות את הקליפ הזה, את הסרטון, אבל
זו דוגמה, הכלכלה החדשה שיכולה לצאת,
שנותנת אמון, קודם כל, באשר יתברך,
שאין גבול לשפע.
הכסף של הקדוש ברוך הוא, הממון שלו, השפע שלו,
וברגע שאנחנו חולקים את השפע ונותנים לכולם,
זהו, זה כבר 51 יום של שיעורים.
זה השיעור האחרון, ב-51 יום האחרון.
אה?
איפה?
אה, זה לא שיעור, זה שיחת מוסר בתוכחה, זה כבר הטילים מוכנים כבר.
אז אה...
באמת שהזכרת לי להסתכל על הלויז, הם כתבו את זה בלויז 40, לא ראיתי, כתבו את זה.
אז אה...
בסדר, אז זה העניין.
זה העניין.
הדבר ה...
זה מים ראשונים שיוצאים מהנקדש ומתקנים את הכלכלה.
את הקלקול הגדול שהקדוש ברוך הוא נתן שפע אינסופי,
והשתלטו על זה מעט אנשים ולא הסכמו שאף אחד ייקח מהם. לא, זה רק שלנו, וזה, אחד בא לגור, ושפוט שפוט, אתה נראה לך מהם, כאילו, הכל כזה.
יוצא מעם ישראל, מירושלים, בשורה כלכלית.
יש שפע לכולם. הקב'-ברוך-הוא אין סוף.
יש לו מספיק שפע לתת לכולם, תחלקו את זה. תיתנו לאחרים, תיתנו לזולת.
מה אומרים?
יפה, נכון?
יפה. זה מעיין ראשון שיוצא מבית השם.
מעיין שני,
יש כאלה שקוראים לו מעיין,
זה שוב בשביל מי שייוולד לבת שתקרא לה מעיין, אז כבר אני מסדר לה את הדרשות.
בספר יואל.
שם זה כתוב בצורה יותר קצרה ומתומצתת,
ממש בסוף ספר יואל,
וזה כתוב ככה.
מעניין שכל נביא מזכיר את המעיין הקודם ומוסיף עליו מעיין חדש.
ויהיה ביום ההוא יטפו הערים עסיס והגבעות תלך נחליו, וכל אפיקי יהודה ילכו מים, ומעיין מבית אדוני יצא וישקע את נחל השיטים.
מצרים לשממה תהיה, וידום למדבר שממה תהיה מחמאס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ויהודה לעולם תשב ירושלים ודור בדור וניקיתי דמנו ניקיתי ואדוני שוכן בציון.
פה יוצא מעיין, הוא לא הולך לים המלך, הוא הולך לנחל שיטים.
הוא נשקע את נחל שיטים.
מה היה בנחל שיטים?
מה קרה בשיטים?
איך?
יפה.
עוון ישראל בשיטים, בעל פאור,
והיא צמד ישראל. מה היה שם?
מה היה שם?
האם זה היה רק חטא רגיל באריות?
ויש יצר עריות, ועם ישראל נפלו שם. לא.
היה שם החלט שהוא לא רק,
הוא גם בא לידי ביטוי בעריות, אבל לא רק,
הוא בא לידי ביטוי במילה וייצמד.
וייצמד זה כמו בערבית, יש צומוד.
צומוד זה שאתה דבוק לאיזה משהו.
היה שם איזה משהו שגרם להם, לעם ישראל,
כאילו לרצות את זה.
מה?
מה שהיה שם, אני מיד אזכיר את המדרש,
זה מה שקוראים היום טשטוש או מחיקת הזהויות.
מחיקה את הזהויות.
מה שמדברים היום זה הדבר הבא.
אין לאף אדם, איש או אישה,
זהות אמיתית, אותנטית,
פנימית שלו,
אלא כל זהות היא עניין לבחירה,
מה שקוראים מגדר.
אתה מגדיר את עצמך גבר, יכול להגיד אותך גם אישה.
אתה מגדיר לעצמך אישה, אתה מגדיר את הזהות, אתה כל עניין של מגדר כזה, הכל עניין של,
אבל אז הזהויות לאט-לאט נטשטשות ומעבדות יותר כאן,
כן?
זה מה שקורה היום, פחות או יותר.
מתברר שזה כבר היה.
בשיטים,
המדרש מתאר
שעם ישראל הלכו שם בהרבות מואב,
ואז באו בנות מואב,
עשו שם איזה טריק כזה, הייתה זקנה מבחוץ וצעירה מבפנים,
ואז כשהם היו ככה מתחילים ככה להתקרב, הם היו אומרים להם,
לשון המדרש ככה, אי שמיים, אי שמיים זה לשון כאילו צר.
מדוע אנחנו אוהבים אתכם
ואתם שונאים אותנו.
לא אב אחד לכולנו?
מה זה כל ההפרדה הזאתי? מה זה כל הגזענות הזאתי? מה זה כל ה... מה הדבר הזה?
אנחנו כולנו בני אב אחד, בני אדם הראשון, או בני אברהם, כולנו ביחד, כולנו...
נכון?
אתה מבין בחיפושיות?
לא בבעלי חיים, בלהקה.
Imagine, שמעת את השיר Imagine? Imagine
הכל סבבה, הכל טוב, כולנו ביחד.
You must say I'm a dreamer, but I'm not the only one.
תצטרפו אליי, the world will be as one. העולם יהיה אחד, לא יהיו עמים, לא יהיו מלחמות.
יש בזה משהו ככה נורא נורא מגניב, נורא ממכר.
כל הזהויות גורמות למתחים בין בני אדם וכל זה.
אז גם המשפחה מאבדת את הערך שלו. מה זה משפחה?
אתה יודע תגיד מה זה משפחה?
אבא ואבא, אמא ואמא, משפחה ככה, משפחה ככה, הכל כזה, הכל אמורפי, הכל כזה, מים כזה, הכל נתון להגדרות, נתון לשינויים,
נתון לכל מיני זה, ואתה לא יכול להגיד שום דבר על כלום, כי זה כל אחד יבחר את הזהות שלו.
היום אני ככה, מחר אני ככה, אני אזרח העולם הגדול בכלל, לא יודע, אני לא שייך לשום מדינה, אני... אל תגדיר אותי,
אל תנסה לצמצם אותי, וכן, זה הדרך.
אי אפשר
ללכת בדרך הזאת לאורך זמן. למה?
בגלל סיבה מאוד פשוטה, האדם
הוא יצור מחפש משמעות.
ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו, זה ללכת נגד חוקי הבריאה.
לא רק האדם מישראל, זה ודאי, אלא גם האדם הגוי,
הוא נברא בצלם אלוקים.
ואם אתה לא מעניק לו איזושהי זהות חיובית, הוא יחפש זהות שלילית.
אבל זהות הוא חייב למצוא.
כי מה שגורם לאנשים תחושת עושר זה שייכות או משמעות?
אז מאיפה תצא הבשורה למשמעות?
תארו לעצמכם חלום שאני מקווה שיתגשם, בעזרת השם, במהרה,
שעם ישראל יקים את המרכז העולמי למשפחה.
העולמי.
לא, אני חושב שצריך היה להקים דחוף מזמן מזמן את המשרד לענייני משפחה בממשלה,
שתקום בעזרת השם, להקים משרד לענייני משפחה,
שיחזק את המשפחה.
ילמדו אנשים זוגיות,
וחינוך ילדים,
ואפילו התנהלות כלכלית. להשקיע במשפחה. אין השקעה יותר מוצלחת מאשר להשקיע במשפחה.
שמשפחות יחזיקו מעמד, ויהיה להן טוב וכל זה. זו משפחה טובה, ילדים בריאים, ילדים שמחים,
אופטימיים, מאמינים בעצמם, מביאים, תורמים למדינה. זה הכי טוב,
זה ההשקעה הכי קטנה, שמביאה את הרווח הכי גדול.
אבל עם ישראל יספר לעולם מה זה משפחה.
מכל העולם הגיעו לכאן משלחות. מעיין יצא מבית השם וישקע את נחל שיטים,
את הנחל של השיטה שרוצה לטשטש את הזהויות ולהגיד אין זהות ואין שום דבר.
יסבירו להם, אי אפשר לחיות ככה, אתה לא יכול לחיות בלי זהות,
התנ״ך זה ספר זהות,
חייב זהות, מה הזהות של גוי? יסבירו לך מה הזהות שלך.
להיות אדם טוב, שם טוב בני נוח, אבד את אשתך, להיות מחובר אפילו לאומה שלך, לשורש שלה, לתפקיד שהיא מביאה לעולם, לברכה, חייב זהות.
תראו, מדי פעם זה מבצבץ, עכשיו האנגלים ליוו את המלכה,
אללה א-רחמא,
אליזבת,
כן,
וכל זה.
אתם רואים איך כאילו הם, מה הפרץ הזה?
היא מבטאת עבורה מה?
זהות.
זה מה שהיא מבטאת. היא לא עשתה את זה בחיים, היא עשתה כזה ככה שלום וזה מה. היא מבטאת זהות. היא מבטאת זה כאילו אנחנו מה שאנחנו לאורך החמש מאות שנים האחרונות. אז כולם נורא נורא הולכים על זה.
זה חשוב.
פעם הזהויות היו
יש הרבה מאוד אנשים שמעניין אותם ספורט. הם צופים בספורט.
נכון?
צופים בספורט.
בספורט.
מיליארדים בעולם, אני מדבר לא...
מיליארדים בעולם, מתעסקים בזה.
למה?
למה?
נגיד שירד לכאן אדם מהמאדים,
עכשיו הוא ירד.
אנחנו ניקח אותו, נשים אותו בקלאסיקו,
שזה משחק כדורגל בין ריאל מדריד לברצלונה.
נשים אותו שמה,
אה, חלום, אתה משווה לסל המאדים כדי לקבל כרטיס ל...
יפה מאוד.
אז אוקיי, הוא יושב שם בהיכל הכבוד,
יסבירו לו מה זה המשחק, יש פה 11 שחקנים, כל קבוצה, כדור, לשער, הוא אומר, הבנתי את הרעיון, יפה מאוד.
יראה את המשחק ויגידו לו אחר כך, נו, מה?
תשמעו, אני איבד את המשחק, אבל אני לא מצליח להבין את האמוציות.
מה היה פה כשתקעו גול, אלה השתגעו מכם, משמחה, ואלה השתגעו מצער, אני לא מבין, בסך הכל משחק.
הוא אומר, לא, לא, לא הבנתי,
המשחק הכדורגל זה כלום, יש מתח עצום
בין קטלוניה
לבין ספרד. זה מתח של מאות שנים, זה מלחמות היו, שפכו דם.
עכשיו הצלחנו להעביר את המתח הזה למגרש.
אבל תבין, אה, זה בכלל משהו תרבותי.
אז אנשים היום מחפשים את הזהויות
הלאומיות שלהם דרך הספורט, אפילו בטניס. עכשיו פרש רוז'פה דה ררר, כן?
זה משחק כזה של אשכנזים כזה, לא? אין שם...
אז רואים כאלה שווייצים יושבים בקהל עם דגל כזה, שווייץ' הוא עושה את זה, מרים את הדגל,
כאילו אנחנו אוכלים את השוקולד שוויצרי, מרים את הדגל, מסתכלים בשעון השוויצרי.
האנושות בנויה על זהויות.
היא לא תעניק לזהות הזאת משמעות חיובית, היא תתפרץ בצורה שלילית בסופו של דבר.
אז מעיין יצא מבית השם
והשקע את נחל שיטים. ונחל שיטים הייתה שיטה, זה לא היה רק אריות רגילים.
אריות רגילים אנחנו מכירים. יש יותר אריות, צריך להתמודד איתו. לא.
שם הייתה שיטה אחרת, שם היה ניסיון לטשטוש הזהות. זה בעל פאור.
עבודת זרה שבעל פה זה שהאדם מוותר על הזהות שלו כבן אנוש.
הזהות שלנו כבן אנוש, יש לנו צדדים גבוהים שאנחנו
שמחים בהם ואנחנו גם לא מתביישים לגלות אותם.
יש לנו צדדים נמוכים
שבגלל שאנחנו בני אדם, אנחנו מצניעים אותם.
אדם הולך לשירותים, מקום מכוסה, מקום צנוע וכו' וכו'.
מה פתאום, בעל פה אין זהות, אין כלום, הכול בחוץ.
הכול, זה סוג העבודה הזרה הזאת.
וויצמד ישראל, יש משהו ממכר,
בלהיות אזרח העולם ולא להיות מחובר לשום זהות.
אבל זו טעות.
יצא מעין מבית ה' וישקע את נחל שיטים
ויסביר לעולם כולו את המשמעות המתוקנת של הזהות המשפחתית
וגם זהות לאומית מתוקנת אצל אומות העולם בכלל לא נהפכת לשנאה וללאומנות, אלא זהות לאומית מתוקנת.
כלומר, חד משמעית, זה ברור, הכל הולך ביחד.
כלומר,
אומות העולם ברחו מהזהות הלאומית בגלל מלחמת העולם השנייה,
כאילו ראו לאן זה הוביל, ואז זה מיד מקריס להם את הזהות המשפחתית,
ואחרי זה גם מקריס את הזהות האישית.
ועכשיו זה חוזר.
יפה.
אז זה המעיין השני.
יואל, ממש הפסוקים האחרונים בספר יואל, יואל פרק ד'.
הוא מזכיר את המעיין הקודם,
והיה ביום ההוא
יטפו הערים עסיס
והגבעות תלך נחליו
וכל אפיקי יהודה ילכו מים.
אפיקי יהודה ילכו מים זה מדבר יהודה שהיא יומיים לים המלח,
זה המעיין שדיברנו עליו ביחזקאל.
ומעיין מבית ה' יצא וישקע את נחל שיטים. ואם ביחזקאל זה היה רק מים, פה זה מעיין.
כי כוח הטהרה פה,
לתקן את השיבוש הדעות בזהות צריך להיות כוח טהרה יותר גדול.
יותר גדול, אבל תדעו לכם, ברור שזה ככה.
ברור שזה ככה. בני אדם רוצים להתחתן,
רוצים להקים בית, רוצים מסגרת, רוצים ילדים, אפילו שהם גויים, אפילו שהם רוצים, מאיפה הם ילמדו את זה?
לעם ישראל הם ילמדו את זה. הם באו לכאן,
יראו משפחה, ילדים, יראו זה, אה, איזה יופי, ככה זה נראה.
אפשר, זה אפשרי.
לכן צריך להקים בדחיפות את המשרד
הבין-לאומי לענייני משפחה.
ללמד.
זה מעיין שני.
מעיין שלישי,
ביחזקאל, בזכריה.
פה לא כל כך כתוב,
בואו ננסה ביחד לשחזיר.
זה ביחזקי, בזכריה י״ד.
אומר הנביא, הנה יום בל אדוני וחולק של הלך בקרבך.
ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה, ונלכדה העיר ונשסו הבתים והאנשים תשכבנה, ויצא חצי עיר בגולה, ויתר עם לא יקרע את מניה.
ויצא אדוני ונלחם בגויים ההם, כי יום ילחמו ויום קרב.
כבוד ברוך הוא ילחם בגויים.
ועמדו רגליו היום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם,
ונבקע הר הזיתים,
מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאוד וממש חצי ההר צפונה וחציו נגבה.
כלומר,
אם כאן ירושלים,
פה יש עמק ופה הר הזיתים.
הר הזיתים ייבקע. איך הוא ייבקע? הוא ייבקע ככה, מזרח ומערב, או ייבקע ככה,
צפון ודרום?
מה?
הוא ייבקע צפון ודרום.
נקודת הבקיאה תתחיל בדיוק מנקודת האמצע בין מזרח למערב. כלומר, הנביא כאן מדבר על איזשהו עמק שייווצר,
שיאפשר לנו להשפיע גם מזרח ומערב וגם צפון ודרום.
מזרח ומערב, זה אנחנו ראינו.
כלפי מזרח זה ים המלח, זה כל האומות כאן.
זה התאוות,
התאוות הידועות
של הקנאה, הטבה והכבוד.
אבל צפון ודרום,
להצליח להשפיע צפון, ובעיקר דרום, כן?
הוא אומר כאן,
ונסתם גאי הראי כי אגיע גאי גרים אצל עצל,
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון,
והיה ביום ההוא יצאו מים חיים זה המים הכי מתקדמים הכי מתקדמים קודם היה מים עכשיו היה אחרי זה היה מעיין עכשיו זה מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה הים הקדמוני זה ים המלח מה זה הים האחרון?
ים תיכון
וים תיכון מחבר אותנו לארצות הצפון כי נכון מה?
כל השפה הצפונית של ים תיכון זה בעצם צרפת, איטליה,
יוון, ספרד, אלה הארצות הללו.
ומיד אחר כך, והיה אדוני למלך על כל הארץ,
ביום ההוא יהיה אדוני אחד ושמו אחד.
מה יש כאן?
מה יש כאן? אז אני חושב שמתוארת כאן אולי ההתמודדות הכי קשה,
אם
שמעיין אם בית השם יצטרך לצאת
נגיד כמו דליטה, עם ארצות הצפון,
וכשהביטוי אליהם זה הים האחרון,
כן?
חשבתם, למה ים תיכון נקרא הים האחרון?
מה?
אפשרות אחת זה אחור, יוסף אומר. אפשרות שנייה,
אחרון הכוונה,
אחריו אין כלום.
זהו, זה האחרון.
מי מנסה לגלות כל הזמן את כל המציאות באופן שאני ידע להגיד, זהו, גיליתי הכל,
אחרי זה אין שום דבר? מי זה?
איך קוראים לו?
המדע.
בדיוק.
המדע, הוא מנסה להבין את הכל.
לפחות בהתחלה שלו.
בסדר?
הוא מנסה. עכשיו, מה הבעיה?
הבעיה היא
שהכלי המרכזי,
אפילו אולי לא הכלי המרכזי, הכלי היחיד
שמקדם את המדע
וקידם את האנושות
זה איך?
לא דמיון אלא?
בינה. לא, גם לא בינה אלא?
גם לא ניסוי אלא?
מה? יש לך תואר בפיזיקה.
מה?
עוד קצת מילה אחרת בסמך?
איך, איך?
סקרנות הוא אמר.
סכנה לא.
סיבתיות זה כבר התוצאה. לפני סיבתיות, מה אני צריך לעשות?
טוב, חמש בבוקר, אני לא אלאה אתכם יותר מדי.
הדבר היחיד שמקדם את המדע זה הטלת ספק.
זה הדבר היחיד.
מה שאתה רואה זה לא מה שאתה רואה. מי אמר שמה שאני רואה זה מה שאני רואה?
בואו נטיל ספק.
ואז דברים מתחילים לזוז.
הקפיצה המדעית הגדולה ביותר שממנה המדע התחיל להתפתח,
האדם הטילו ספק במה שהם רואים מול העיניים.
מה הם רואים מול העיניים?
רואים בעיניים בבוקר את השמש מזורחת במזרח,
זזה ושוקעת במערב.
יש לך ספק?
מי מסתובב סביב מי?
אנחנו עומדים והשמש זזה.
אז מה רואים בעיניים? שמי? אנחנו במרכז והשמש מקיפה אותנו.
עד שהגיע קופרניקוס ואמר, מי אמר?
אולי אחרת.
איך אחרת?
מה אתה לא רואה מה שאתה... כולם רואים!
לא! אולי אחרת.
אולי אנחנו זזים סביב השמש ולא יזזים, אבל רואים איפה.
זו קפיצה אדירה,
מתודולוגית.
המדע הולך ביחד עם ספק.
הם בני זוג, אי אפשר להפריד אותם.
וזה מקדם את האנושות.
כל פעם שהטלת ספק במשהו, הצליח.
במשך אלפי שנים בני אדם זרקו ברזל למים והוא שקע.
העיף אותו לאוויר והוא נפל.
אז העיניים אומרות שלא יכול להיות שברזל לא יצוף ולא יעוף.
עד שמישהו אחד אמר, מי אמר?
אולי ברזל יכול לצוף?
הוא עשה ניסויים, סיבת, בום, ספינות,
ענקיות, נעשות מטוסים.
ברזל, אתה יודע מה אותו נופל? מישהו אמר, רגע, אולי ברזל יכול לעוף, נעשה לו כנפיים,
כי הוא אכילוי, כוח שמילוי, ומטוסים.
ככה המדע עובד.
המדע הולך עם ספקנות.
היא מקדמת אותנו.
אז מה קורה לאמונה עכשיו?
האמונה קורסת.
המדע מביא איתו בהגדרה את הכפירה.
כי המדע אומר, בואו נשאל גם ספק מי אמר שהאלוהים.
תוכיח לי את זה, כן?
איזה מדען אחד, אני כבר לא זוכר את השם שלו,
שאלו אותו אם הוא מאמין, הוא אומר,
אין לי צורך באלוהים במשוואות שלי.
הוא לא נצרך לי.
אני מסתדר ב...
בסדר?
איך לסדר את האמונה יחד עם הטבע, יחד עם המדע?
צריך שבשביל זה יצא מעיין מבית השם וילך גם צפונה. זה קשה מאוד.
הרב זקס הייתה לו הגדרה מאוד מאוד יפה.
יש שתי הגדרות יפות, אחת של,
שמעתי בשם פרופסור זוהר עמאר,
שככה אמרו לי, לא ראיתי בעיניים, אבל אמרו לי שאצלו במשרד תלוי
איזה מין שלט כזה.
התורה והמדע אינם סותרים זה את זה,
אך המדע צעיר מדי בכדי להבין זאת.
כן? צריך עוד טיפה להתבגר.
הרב זקס, יש לו משפט שהוא בעיניי משפט מכונן.
הוא אומר ככה,
המדע מפרק את הדברים כדי להבין כיצד הם עובדים.
והאמונה או הדת מצרפת אותם יחד כדי להבין את משמעותם.
הם צריכים ללכת ביחד, אבל הם פשוט שני צירים נפרדים. המדע מפרק דברים כדי להבין איך הם עובדים, והיא שאל ספק ספק.
אבל ישנם דברים בעולם שהם אמונה.
אם אדם ינסה להבין איך האהבה עובדת ולפרק אותה, הוא לא יבין לעולם הזה אהבה. יש דברים שהם מעל המדע והם פשוט מציאות, קוראים לזה אמונה.
אבל איך זה הולך ביחד,
דרך אגב אתה יכול להיות מצד אחד אדם מאמין בבורא עולם וחי את כל המשמעות ומצד שני
לא אומר המדע הוא שום דבר אלא נהנה מן המדע איך התורה והספקנות יכולות ללכת
ביחד ולהגיד אוקיי הספקנות היא מעולה למדעי החיים ואגב גם את זה
אפשר להסביר במסגרות של אמונה כלומר הקדוש ברוך הוא ברא עולם
במיצת הפתעות קינדר ככה הוא ברא למה כי כשאתה רוצה לפרגן למישהו אתה אומר לו תשמע קח את הדבר הזה יש פה אין סוף תגלה לבד
ואז האדם מגלה, יואו, איזה יופי, גיליתי, גיליתי את זה. כל הכבוד, הקדוש ברוך הוא שמח.
הוא היה יכול לתת לנו את הכל מוכן, אבל אז היה משעמם.
אנחנו מגלים כל הזמן, מגלים עוד ועוד ועוד ועוד דברים. מצוין.
רק האדם, החוצפן, וממשיך גם, רגע, מי אמר בכלל שהיה מי שברא את העולם? אולי אני מטיל ספק בכל דבר. לא, אל תטיל ספק.
במדעי החיים תטיל ספק, במדעי הרוח תבוא פתוח.
את הכפילות הזאת
ילמד אותנו המעיין השלישי.
ולכן אני קורא עוד פעם את הפסוקים. והיה ביום ההוא,
יצאו מים חיים מירושלים. חץ ים אל הים הקדמוני לטפל בכל התאוות שדיברנו עליהן,
של ים המלח, זה נכון, של סדום,
עריות,
נחל שיטים,
התאוות של הכלכלה, תטפל קודם כל בזה. זה יחסית הכי קל, כי זה תיקון המידות.
אבל חץ ים אל הים האחרון,
אל אותה תפיסה שאומרת אנחנו רוצים לדעת בדיוק מה היה. ואגב, היום המדע הגיע למסקנה שהוא
כבר הרבה שנים, שהוא לא יודע.
כלומר שכמה שהוא לא מגלים, אז זה רק אפילו לגבי היקום.
נכון, פעם חשבו שכדור הארץ הוא שטוח, הוא לא כדור,
ושארבעה פילים מחזיקים אותו מלמטה, ההודים.
אז שאלו את המדען ההודי, ומי מחזיק את ארבעה הפילים האלה? הוא אומר, יש פילים מתחתם.
מי מחזיק אותם? יש פילים. ומי מחזיק אותם? יש פילים עד למטה.
יש כאילו איזה...
בסדר? אז זה,
ועכשיו העולם מתפתח. ויום המדע מבין שהיה מפץ גדול, והיקום מתרחב כל הזמן, וזה הכל כאילו דברים אינסופיים.
אז והיה ליתר רביעי אור,
והיה ביום הו יוצאו מים חיים מירושלים, חיצן מלמקות יחד יום האחרון,
בקיץ ובחור יפיע, ואז והיה אדוני למלך על כל הארץ.
ביום ההוא יהיה אדוני אחד לשמור אחד. מלך על כל הארץ. לא רק מלך עלינו,
אלא מלך על כל הארץ.
כלומר העולם המערבי, המתקדם,
שנשען על פילוסופיה ייחשף לאמונה, אמונה מתקדמת.
בגלל הדבר הזה,
אנחנו מתקרבים לסיום,
עם ישראל חייב להיות חזק כלכלית.
כלומר,
חלק
משמעותי מאוד מתהליך האמונה של העולם עובר בזה שמדינת ישראל היא מעצמה כלכלית,
כי חוכמת המסכן בזויה.
אתה יכול לדבר על אמונה עד מוחרתיים, אבל אם אתה לא מצליח במציאות,
אז כולם יגידי טוב, הוא יכול לדבר עד מוחרתיים עוד אמונה, כי אין לו שום דבר אחר.
אבל אומה שהיא מאוד מצליחה,
כלכלית וביטחונית,
ויש לה המצאות ופרס נובל, והיא אומרת, אבל תדעו לכם,
כל זה נועד לסדר את החיים החומריים,
אבל מעל החיים החומריים יש אמונה,
יש התגלות, יש הר סיני, יש נבואה.
אז כולם אומרים, אה באמת, מעניין אותנו לדעת,
אנחנו נבוא אליכם ללמוד,
כמו מלכת שבא שבאה לשלמה, כן,
שלוש בשורות, כן,
אמונה ומדע, נכון, כן.
בשלושתם תאחוזים. נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, בדיוק.
אני מסכים איתך.
דוגמה אישית. נכון. זה לא דוגמה אישית, זה יותר מזה.
זה להיות משהו. זה להיות משהו, ואז יש חשק ללמוד. ואז אתה רואה שזה מצליח.
שזה מצליח ונותן משמעות ושמחה, וכן אם זה הדרך.
וההתמודדות הכי מורכבת,
אתם יודעים שהיום,
מי שהיום הוא הרבה הכי גדול של הכויסרים בעולם, זה יהודי, נוח הררי, הוא כתב את קיצוץ עובדות האנושות, וכולם הולכים אחריו, נועים אחרי ה...
אז לחדש
אמונה שהיא לא איזה אמונה פרימיטיבית כזאתי ששוללת את הפיתוח המדעי, אלא היא אומרת, אנחנו הכי מפותחים מדעית, אבל מה זה נוגע לאמונה בכלל?
פיתוחים מדעיים, זה אתה אומר, מגלה איך העולם עובד, מצוין, נגלה כמה שיותר, אבל על גבי הדבר הזה, מה אני עושה עם כל הדברים האלה?
המדע יכול להסביר לך הכל איך,
הוא לא יודע להגיד כלום על למה, הוא יכול להגיד לך איך
עובד אטום ואיך עושים כור גרעיני, אבל האם להאיר בכור הגרעיני הזה חשמל לאינסוף מדינות או לזרוק,
אטום אחד לשני ולהרוג.
המדע לא מכריע מוסרית. צריך שמישהו יכריע מוסרית.
מה לעשות עם כל הדברים האלה? אל תכוון אותם.
כן? זאת האמונה.
האמונה נמצאת
מעל המדע.
כן? כמו שספירת הכתר היא מעל החב״ד.
אז אם כך ראינו,
אני חוזר לפתיחה, חג סוכות יש לו,
מי מייצר את זה? רק אנחנו והשם יתברך, אבל חג סוכות יש לו איזה
התייחסות מיוחדת לגויים. כל הגויים עולים לירושלים.
כאן הנביא גם ממשיך שאומר שכל גויים שלא יצטרפו לדבר הזה אז עמק בשרו ועומד על רגליו עיניו תימק לה בכוריהם ולשנות תימק לי פיהם הוא יאבד את היכולת שלו להיות חלק מהמציאות הוא לא ישמעו לדיבור הוא כאילו יאבד את היכולת שלו להשמיע איזה משהו במציאות הוא יהיה לא רלוונטי
אם הוא לא יצטרף למהפכה המוסרית הזאת
אז חג סוכות פונה אל אומות העולם, וראינו שההפטרה שקראנו בחג ראשון,
היא בעצם שמה אותנו על איזשהו רצף של שלושה מקומות שבהם יוצא מעיין מבית השם ומשקה את המציאות כולה ומתקן גם את המציאות הכלכלית,
גם את המציאות של הזהויות וגם את המציאות של אמונה מול מדע.
פיתקה טבע לנו ולכל העולם.
ברוכים תהיו.
