נלמד ביחד עבודת הנפש ליום הכיפורים
של שנה זו, תשפ״ג,
והדרך שנעשה את זה,
זה דרך עיון משותף במשנה האחרונה במסכת יומא ובגמרא שעליה בירושלמי.
יש הבדלים בין הירושלמי לבין הבבלי בדברים הללו,
ובחלק מהדקדוקים נראה בעקבות שיחה או כמה שיחות של הרבי,
שהרבי עסק הרבה מאוד בהזדמנויות שונות, גם בפרשיות שונות, גם בנוח, גם בעקב, גם בימים עצמם,
בסוגיה הזאת, בסוף מסכת יומא,
שהיא בעיניי סוגיה מדהימה. יש פה מחלוקות תנאים,
כנראה מן הקצה אל הקצה אפילו,
לגבי מהות היומא זה יום הכיפורים.
בסדר?
מתאים לכם?
אני חם על זה אש.
יאללה.
אז אומרת המשנה,
בירושלמי. האומר, אחתה ואשוב, אחתה ואשוב,
אין מספיק... יש פה אולי יום הבבלי? יש פה, נכון? יש פה? יש פה שעץ בבלי?
הנה, הנה, שנייה רגע, יש פה.
ננסה לעשות השוואות תוך כדי.
אה, תודה, נאור אומר לי, אפשר להתחיל. תודה. תודה, נאור.
המשנה אומרת, אחתה ואשוב,
אחתה ואשוב,
אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
הכתב יום הכיפורים מכפר,
אין יום הכיפורים מכפר. ככה אומרת המשנה.
ממשיכה המשנה ואומרת, עבירות שבין אדם לחברו,
סליחה, עבירות שבין אדם למקום אין יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שרצה את חברו.
עד כאן דעת הנקמה, בסדר?
ואז דעה שנייה במשנה,
את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חצותיכם לפני השם תטהרו,
עבירות
שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר,
ושבינו לבין חברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
זו
דעה שנייה במשנה.
דעה שלישית, אמר רבי עקיבא,
אשריכם ישראל, לפני מי אתם מתארים ומי מתאר אתכם, אביכם שבשמיים,
שנאמר, וזרקתי עליך מים טהורים, ואומר מקווה ישראל השם, מה מקווה מתאר את עצמי? אף הקדוש ברוך הוא מתאר את ישראל.
אלה, לא המשנה, המשנה מוכרת לכם, נכון?
אנחנו רוצים לשאול על המשנה הזאת כמה שאלות.
שאלה ראשונה,
האם יש הבדל בין תנא קמא לרב לזר בן עזריה לרבי עקיבא? או שכל אחד אמר איזה וורט, אמר איזה, וקיבצו את זה ביחד,
בסדר?
ואם יש הבדל, אז מה הוא?
והשאלה השנייה היא מה המשמעות של כל פסוק שכל אחד מהם מביא?
בסדר?
זה דברים שנוגעים ממש לכבשונו של עולם,
למהות העבודה ביום הכיפורים.
בסדר?
אז בואו נתחיל.
המשנה אומרת ככה, הוא אומר, אחטא ביישוב, אחטא ביישוב,
אין מספיקים בידו לעשות תשובה.
בסדר?
מה הכוונה?
מה זה אחטא ביישוב?
אחטא,
ו...
כן.
כן, אני אחטא, ואז אני אחזור בתשובה?
יפה, אז מה התגובה שלו? מה אתם אומרים?
מה המשנה אומרת עליו?
מה?
מה לא עולה לו?
אין מחילה?
התשובה לא תנאה. איך? איך?
לא ייתנו לו, אומר נתנאל, לעשות תשובה. אבל המשנה לא אמרה לא ייתנו. מה המשנה אמרה?
מה זה אין מספיקים בידו לעשות תשובה?
רבותיי, חשוב מאוד, המשנה מתחילה בפצצה.
אין דבר בעולם שעומד נגד תשובה.
אין דבר בעולם.
אין דבר בעולם, כי תשובה קדמה לעולם.
אין דבר בעולם שיכול לעמוד נגד תשובה. אין.
אין מקום ואין מצב שממנו לא ניתן לחזור בתשובה. כמו שלמדנו מרב אלעזר בן דורדיא, שהיה במקום הכי רחוק, היה מכור למין, וחזר בתשובה.
מה זה אין מספיקים בידו לעשות תשובה?
כשאדם בא לחזור בתשובה,
יש פסק גזר דין מהשמיים, הבא להיטהר,
מסייעים לו.
מסייעים לו.
כלומר, אדם עושה איזה רצון מלמטה והקב' מתחיל לזמן לו את ההזדמנויות, את הרבנים, את הספרים, את הסביבה,
את הבתי מדרש, את המחשבות, את הכוחות, הכול, מקבל. הוא רק רצה, עשה תנועה קטנה ויש לזה אלפי סיפורים.
אדם אומר, אני רק רציתי, התחלתי, והקב' הוא נתן וזה...
כן, עכשיו בדיוק קראתי
אחד הסיפורים על הרב אורי זוהר,
זכר צדיק לברכה, שהוא רצה לחזור בתשובה וכל זה, ואשתו,
אשתו מאוד אהבה אותו.
אשתו מאוד אהבה אותו, אבל עד שזה הגיע לטהרת המשפחה, היא אומרת לו, עד פה, אתה רוצה להתנדנד עד מוחרתיים, אבל אתה לא תשלח אותי למקומות האלה של הדתיים,
של המקווה, זה עד פה, ומה, תגרש.
הוא אומר, אני אהבתי אותה, וילדים וזה, אבל מה, אי אפשר, מטהרת המשפחה, זה א' ב'.
הוא אומר, לא יודע.
הם גרו ביפו, היה להם בית גדול,
מספר שיום אחד הוא קם בלילה, שם,
הוא רואה אותה יושבת למטה, קוראת איזה ספר.
לא אמרתי לה כלום, רק הסתכלתי.
ככה הוא אומר,
פתאום הרימה אליו את המבט, כאילו המקום הלמעלה,
אומרת לו,
אתה יודע מה,
אני מוכן לשמור את הערת המשפחה.
אז הוא אומר, באותו רגע הרגשתי שהקדוש ברוך הוא נתן לי במתנה את המשפחה שלי, ככה הוא אומר.
ברוך השם, הם נשואים, היא צדיקה גדולה בפני עצמה, נשואים, עד שעכשיו נפטר,
אורך נכדים, נינים.
אז הוא אומר לו, מה קראת שם?
היא קראה רמב״ם.
רמב״ם, איך עוד דעות אולי?
אז הוא אומר לה, מה?
לא הבנתי מילה, אבל הבנתי שזה רציני
הבנתי שזה רציני, אדם מקבל מתנות
אדם עושה איזה תנועה גלו
רוצה לשוב בתשובה, צריך להאמין בדבר הזה
הקב' מזמן, אין סיוע יותר גדול שאדם יכול לקבל בחיים מאשר שהוא אומר אני רוצה להתקרב אליך אבא הוא יודע, לא יודע, הקב' מזמן לו
הוא אומר הנה סימנים, הקב' תעזור לי, תכוון אותי, אדם מבקש
מי שאומר אחטא ואשוב
האומר אחטא ואשוב
אין מספיקים, אז הוא לא מקבל את הסיוע,
יהיה לו קשה.
אבל אם הוא ירצה לחזור בתשובה, הוא יכול.
אין דבר שעומד בפני התשובה.
אין דבר שעומד בפני התשובה.
בסדר? זה חשוב מאוד להבין. המשנה מתחילה בזה, לא? המשנה לא אמרה הוא לא יכול לחזור בתשובה. נועלים בפניו שאר את תשובה.
דוחים אותה מן התשובה. המשנה רק אמרה אין מספיקים בידו. ואגב, הרמב״ם פסק את המשנה הזאת להלכה.
הרמב״ם יש לו פרק נדמה לי רביעי בהלכות תשובה.
הרמב״ם מביא את הדברים, יש לו דברים, 24 דברים שמונעים את התשובה, ועוד כך וכך דברים שמעכבים את התשובה, והוא מונה את הדברים, גזל הרבים, דברים שקלים, שאנשים חושבים שלא צריך לשוב מהם בתשובה,
מחטיאי הרבים, כל מיני דברים, רשימה ארוכה. בסוף הפרק, מה הוא אומר?
כל אלו,
אם חזרו בתשובה, מקבלים אותם.
זה רק,
זה לא זמין,
זה לא זמין כמו שזה זמין לכולם,
אבל התשובה קדמה לעולם.
אז מזה מתחילה המשנה.
אין מקום רחוק שממנו לא ניתן לשוב בתשובה.
אין סיטואציה שממנו ניתן לשוב בתשובה. אין.
טוב.
אני רוצה להגיד על זה משהו, בסדר? כיוון ששאלת את זה אליהו, זו שאלה ממש טובה.
התורה מדברת בחלק גדול מהמקרים, במין העבירות,
על עונשים חמורים מאוד מאוד מאוד מאוד.
בסדר?
ברמה הפרקטית, כדי שאדם יקבל את העונש הזה, צריכים שיקרו מספר תנאים שקשה מאוד,
קשה מאוד שהם יקרו.
נגיד חילול שבת, שזה בסקילה.
אז צריך שהאדם יבוא לך לילד שבת, ואז יבואו אליו שני ידים ויגידו לו, אתה יודע שהיום שבת? הוא אומר, אני יודע.
ואתה יודע שהמלאכה הזאת אסור לעשות את הראשון, הוא אומר, אני יודע.
ואז הוא צריך לחלל שבת תוך כדי דיבור שהילדים אמרו לו.
כלומר, איך שהוא אמר, אני יודע, מי הוא צריך לחלל שבת ושאת הילדים יראו אותו.
בסדר?
מה זה?
אה, אני צודק, סליחה. ואז צריכים להגיד, ותדע לך, שמי שעושה את המלאכה הזאת, העונש שלו הוא כזה כזה, הוא אומר, אני יודע.
ואז בקיצור, אין מצב.
אז בעצם מה התורה באה להגיד? התורה באה להגיד לנו, תקשיב, זה מאוד מאוד חמור, מאוד מאוד חמור. אנחנו אומרים לך שתיאורטית בסיטואציה מסוימת גם תוכל להגיע לדבר הזה, אבל בפועל
כמעט אף אחד לא מגיע לדבר הזה, בסדר? לא היה, בית דין, רואים, אחת לשבעים שנה בית דין היה בבן אדם במקום. בבן אדם לחברו יותר רציחה, וגם שם צריך
הדין והתרעה וכן על זה הדרך, בסדר?
הלאה.
החטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר.
זה כבר טוטאלי, נכון?
זה כבר טוטאלי.
קודם אמרנו,
אין מספיקים בעדו לעשות תשובה, אבל פה אין יום הכיפורים מכפר. למה?
רבותיי, אני מבקש שתפתחו את הלב שלכם הכי עמוק בחיים.
יהי רצון שמה שנגיד לכם עכשיו לא תשכחו אותו אף פעם.
יום כיפור זה מתנה.
זה מתנה.
מה הכוונה יום כיפור? יום כיפור, הכוונה כתוב שלך, לוקח את כל העוונות שלנו, רוחץ.
זה כמו תינוק
שהיה מלוכלך, ובאה האימא, לוקחת אותו, רוחצת אותו, מוציאה אותו, עכשיו בשבת היה אצלנו הנכדים, הנכד, וזה,
הכניס אותה מהאחיות, הכניס אותה במקלחת, הדודות, יצא בונבון.
כולו זורח, כולו מבסורד, כולו נקי. זה מתנה.
זה מתנה.
יום כיפורים זה מתנה.
מי שמשתמש ברעה למתנה, הוא אומר, אני אעשה לך את האיים, ויום כיפור זה, אז באמת המתנה לא עובדת כלפיו. יום כיפורים הזה. יכול להיות שבשנה הבאה כן יכפר, אבל עכשיו, לא.
אז מה?
תעשה תשובה.
כלומר, התשובה תמיד,
התשובה ויום כיפור זה לא אותו דבר.
תשובה זה החלק שלנו. יום כיפורים, נגיד אדם עשה,
אני רוצה להסביר את ההבדל בין תשובה לבין יום הכיפור, בין תשובה לבין כפרה.
זה שני מושגים שונים.
מה זה תשובה? נגיד אדם
היכה את חברו, בסדר?
עשה לו צלקת,
חתך אותו עם סכין.
עכשיו הוא חוזר בתשובה.
לא הרג אותו, רק פצר אותו. הוא חוזר בתשובה, הוא מצטער, הוא מבקש ממנו סליחה,
הוא מתחנן, הוא אומר, תשמע, זה טעות וזה, והוא אומר לו, תשמע, אני סמכתי לך, עזוב,
מה שהיה בינינו נגמר.
אבל יש לו צלקת על היד.
יש לו צלקת.
את הצלקת אי אפשר להעלים, זהו, היא צלקת לכל החיים.
את זה אי אפשר להעלים.
מה עושה הכפרה?
אין צלקת.
הוא שנקי.
אתם מבינים?
זה מתנה.
יש אחד הסיפורים שאני אחריב על רב שלמה קרליבך, זכר צדיק לברכה.
אתם יודעים שבערב ראש השון הייתי כאן בשבת, במכון מאיר.
שבת נהיה נכבדה, הייתה פה שבת ככה, עם אנרגיות מיוחדות, אני מזכיר לכם פה מה היה.
אז במוצאי שבת אשתי אמרה לי, בואו נלך לערב ראש השנה, לוקחים לקברת צדיקים, נלך לרב אליהו. הלכנו לרב אליהו, התפללנו, ואז אמרתי לה, תשמעי, אנחנו ערב ראש השנה.
תלך לרב אליהו, הלכנו, אבל עכשיו כל התפילות זה ריב שלמה קרליבך, הוא נמצא פה שתי מטר, בואו נלך לרב שלמה.
נתפלל שהתפילות יעלו יפה, אז היינו גם הציון של רבי שלמה קרליבך.
אז זה הספר הכי נפלא על רבי שלמה קרליבך שבעולם, שנקרא,
איזה?
אריאל, אריאל, איך, איך?
סיפורי משהו, כן.
הרבה מקרן הרחוב.
זה סיפורים, פצצות.
אז אחד הסיפורים שמספרת איזו בחורה שהייתה באיזה סמינר שרבי שלמה עשה,
היא מספרת שחלמה חלום.
מה היה בחלום? בחלום הגיעו מלא מלא אנשים לאיזה אולם,
ואמרו להם, כל מי שרוצה,
כל מי שרוצה, כאילו, זה, להתנק... להתערה, יעבור לחדר אחר. ואז בחדר הזה אתה ישבת, והיה לך ביד פנס
של אור, ואנשים היו מלא מלא קעקועים,
וכל מי שהיה מגיע, אתה היית כאילו מאיר עליו עם הפנס, והקעקוע היה נמחק.
זה מה שחלמתי.
אז היא אומרת, רב שלמה ככה הקשיב.
כשהוא היה מקשיב, רב שלמה הוא היה עושה כזה, מגלגל את העיניים ועושה כזה ככה.
ואז הוא אומר לה,
ואיך את מפרשת את החלום הזה?
אז היא אומרת לו,
אני מפרשת שבאים אליך הרבה אנשים שיש להם קעקועים, לא בגוף, אלא קעקועים בנפש,
שריטות ופצעים,
ואתה במאור פנים שלך ובאהבה שלך, באהבת ישראל, בתורות, בניגונים, אתה מוחק להם את הצלקות,
אתה מוחק להם את הקעקועים.
ככה היא אמרה.
ואז הוא הסתכל עליה,
הוא אומר לה,
אני רואה שגילית,
והתחיל לבכות.
כאילו זה היה הסוד שלו, של מה הוא עושה בחיים.
מישהו גילה את הסוד שלו.
זה נקרא כפרה, זה ההבדל בין תשובה לבין כפרה. אם אדם עושה תשובה, השכר שהוא מקבל מה?
כפרה.
כפרה זה לנקות את הצלקות, אין צלקות. אתם יודעים, אם אדם חוזר בתשובה ועשה קעקועים לפני כן,
אתה יכול ללכת עכשיו לאיזה כאלה שהורידו לך את הקעקועים, זה נורא נורא כואב וגם משאיר צלקות.
יש כאלה שאומרים, אני נשאר עם הקעקוע, אני כאילו, זדונות נהפכים לזכויות.
אבל יש כאלה מתביישים אולי, מה אני רוצה את זה, אז קשה להוריד, אבל הכפרה מורידה את זה לגמרי, אין, לא היה, גם לא בקובץ סמוי, לפעמים אתה מוחק משהו במחשב,
הוא נמצא בסל מחזור, אתה מוחק מסל מחזור, זה עדיין נמצא בחומרה, אתה מורה, אה,
המשטרה יכולה להציף את זה עוד מזה, מחוק לגמרי מהעולמות, אין, לא קיים, לא עולה על הלב.
אז כשכתוב אין יום הכיפורים מכפר,
זו הכוונה.
אתה לא ראוי למתנה, בסדר?
למה? כי זה מי שאומר,
אחטא, אני אעשה לך טעים, ויום הכיפורים ינקה אותי. זה לא יעבוד לך.
זה אין כפרה בלי תשובה.
לפי הרמב״ם.
לפי המשנה הזאת. בסדר?
אתם איתי?
תעשו לי טובה אישית נפשית הכי עמוקה,
ובואו נדלג רגע אחד לגמרא.
הירושלמי,
אני ראיתי את הירושלמי הזה, היה לי דמעות בעיניים.
ישראל, אני אומר לך, זה ירושלמי, לא ראית דבר כזה בחיים.
תראו מה אומר הירושלמי.
בבית המקדש היו מקריבים קורבן עולה לכפר על מצוות עשה שלא נעשו או על טומאת מקדש וקודשיו, גם.
הקוהן היה מקריב עולה, קורבן תמיד גם.
עומד יהודי ואומר, אני לא רוצה שהעולה תכפר עליי, אני לא רוצה.
לא בשביל להמשיך לחטוא, אני לא רוצה.
לא מתאים, אני לא רוצה, אני לא צריך, בסדר? נגיד.
האומר אין עולה מכפרת
או הוא אומר אין עולם מכפרת עליי
או היא מכפרת בעולם אבל היא אפשיש תכפר לי אינה מכפרת לו על כורחו.
אתה לא רוצה
לא נכיח אותך
לא חובה
בסדר תסתדר בלי
עומד יהודי ואומר אני לא מתכוון לעשות חטאים אני לא יחטא ואשוב או משהו כזה אבל אני לא מעוניין שיום כיפורים יכפר עליי אני לא רוצה מתנות אתם מכירים מה שכאילו אומרים אני לא רוצה מתנות אני לא רוצה מתנות חינם אני רוצה בעצמי
אני רוצה לעשות תשובה אני לא רוצה שיום כיפורים יכפר עליי
אני לא רוצה להתנקות.
אני רוצה להישאר עם האומר אין יום הכיפורים מכפר
או מכפר אותי אבל אי אפשי שיכפר לי.
מכפר הוא לא בעל כורחו.
אתה לא יכול להתנגד ליום הכיפורים.
תודה, ברוך תהיה.
השם מברך אותך, תודה רבה. סליחה שהטרחתי אותך.
למה?
אמר רבי חנניה בריידי רבי הלל לא כולה מן הדין בר נשה מימור למלכה
לית את מלך. חצוף.
אתה תגיד למלך שהוא לא מלך.
המלך הודיע שהוא מוחק את החובות. אתה תגיד לא, החוב שלי נשאר.
המלך הודיע שהוא מנקה אותך לז'נגלר, בונבון, הופך אותך לחדש מכף רגל ועד ראש. אתה תגיד לא, אני רוצה... אין לך אפשרות.
מי שאומר, הכתב יום הכיפורים, מכפר. אז המלך אומר, אתה מנצל את זה לרעה, לזה אני לא מוכן.
אבל מי שאומר, אני רוצה להסתדר לבד. לא יכול.
יום כיפורים זה מתנה מאת המלך, והוא מגיע אליך, תרצה או לא תרצה, זהו.
תיכנס מצד אחד, תצא מצד שני, אתה נטהר.
זה ברור?
הרי שיש לה משנה, זה מגדיר את יום הכיפורים. רבותיי, יום הכיפורים זה לא יום שקשור אלינו בכלל.
זה יום מחוץ לזמן.
היום הדקגרים, ככה ראיתי עושים חשבון שהפער בין שנת החמה לשנת הלבנה הוא בדרך כלל עשרה ימים.
זה עשרה ימים נוראים. זה כאילו זמן... מה?
כן, אני יודע שזה 11, מוטי.
השאלה איך אתה מחשבת, זה נכון, אם השנה הייתה מלאה או חזרה.
אז זה כאילו עשרה ימים זמן מחוץ לזמן.
ויום הכיפורים הוא שיא הזמן הזה. היי יומא דקאגרים.
פסכת יומא, לא צריך אפילו להגיד איזה יום.
מה קורה ביום הזה? זה יום של השם יתברך.
לנו יש 364 ימים, הוא יש לו יום אחד.
היום של השם יתברך. מה? זה יום הכיפורים. אתה תגיד למלך
שזה לא היום שלו?
עומד אדם ואומר, אני לא רוצה להתכפר. זה כמו תינוק שאימא רוחצת אותו באמבטיה.
והוא אומר לו, אני לא רוצה להיות כאילו, אני רוצה ש... עוזר לך.
שאתה רוצה להישאר מלוכלך? אתה תהיה נקי!
זהו הכיפורים.
האם את כאן?
הבנו את הרשת של המשנה עם הגמרא.
לדעתי זה חידוש עצום עם הגמרא הזאת, לא?
לא לא.
זה לא גמרא מפצצה?
זהו.
אפשר לעצור את השיעור פה.
הלאה.
את זאת דרש רבי אלעזר בן עזריה. עכשיו, אתם תבינו עכשיו, אחרי שהבאנו את הגמרא הזאת, אתם תבינו את ד... לא אתם. אנחנו ביחד לומדים פה ומשתוקקים להבין את הדברים האלו.
את זו דרש רבי אלעזר בן עזוריו מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורי מכפר ושבינו לבין חברו אין יום הכיפורי מכפר עד שירצה את חברו.
מה בא להגיד רבי אלעזר בן עזריה?
מה הוא בא להגיד?
מה הוא בא להגיד?
כאילו,
חשבנו אחרת? אני לא מבין.
או,
אומר גאלו, כן,
יכולנו לחשוב אחרת, יכולנו לחשוב לאור הדברים שלמדנו מקודם,
כשהעוצמה של יום הכיפורים היא כל כך גדולה,
שגם אם אדם עומד וצועק, אני לא רוצה שיכפר עליי, זה מכפר עליו,
שבאמת יום הכיפורים מכפר על הכל,
גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.
זה מין יום כזה איפוס שעונים, כאילו אדם, זה כמו יובל.
עכשיו, נכון, אנחנו עכשיו מוצאי שמיטה, אולי זה יובל.
אז עומד אדם ואומר, אני לא מוכן שהקרקע שאצלי תחזור לחברי. שואלים אותך?
הקדוש ברוך הוא בא,
יובל, מאפס את השעונים, קרקעות חוזרות, אתה יכול לצרוך עד מחר.
נכון? או כאילו יורד איזה קובץ, איזה כוח עצום מלמעלה, מאפס את כל השעונים.
אז אולי הכוח של יום כיפור הוא כל כך גדול,
שאפילו עבירות בין אדם לחברו מתכפרות, גם אם לא ביקשתי סליחה. זהו, יורדת כפרה לעולם, יורד ניקוי לעולם, והכל מתנקה.
אפשר היה לחשוב ככה, נכון?
מי חושב ככה?
אולי?
אולי מי?
אולי תנא קמא.
הרי מה תנא קמא אומר?
אני חוזר רגע לתנא קמא, לא קראתי אותה עד הסוף.
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר.
ובינו לבין חברות יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. סליחה, לא קראתי את זה. צריך לקרוא קודם כל לתנא קמא.
אז מה תנא קמא רוצה לחדש?
לכאורה, פשוט, מה חשבת? לא, תנא קמא אומר, תקשיב, תקשיב, תקשיב, תקשיב.
הרגע אמרתי לך איזו עוצמה זה יום הכיפורים. הרגע אמרתי לך שגם מי שאומר, הגמרא, שגם מי שאומר שהוא לא רוצה שם הכיפורים מכפר לו,
אז הוא לא,
אין לו יכולת להגיד למלך, אתה לא מלך.
אז אולי אתה עלול לחשוב שזה יום כל כך עוצמתי, שאפילו הוא מכפר על עבירות בין אדם לחברו בלי שאני אבקש סליחה. למה? כי זהו, ירדה כפרה לעולם, ירד איזה איפוס.
אומר תנא קמה, עד כאן, עד כאן, לא, לא. בסוף,
עבירות שונה מהכל הכיפורים מכפר,
בן אדם וחברו אתה צריך לבקש סליחה.
זה ברור?
העברנו את הרשת של המשנה.
ועכשיו אני שואל, אז מה בא רב אלעזר בן עזריה להוסיף על תנא קמא?
כבר תנא קמא אמר את זה, את החלוקה, נכון?
כבר שלל את האפשרות שחשבנו שיום הכיפורים מכפר על הכל טוטלית, יורד איזה אטום לעולם והכל נמחק.
אין, זה לא ככה.
בן אדם למקום נמחק, בן אדם לחברו צריך לבקש סליחה.
מה בא רב אלעזר בן עזריה להגיד?
את זאת דרש רב אלעזר בן עזריה, הוא פשוט מוסיף פסוק.
מכל חטאותיכם, לפני השם תתארו, והוא חוזר על תנא קמא.
עבירות שנותן לו מקום, מכירים ומכפר,
מדון לחברו, אלא כיפור עד שרצה את חברו.
מה הוא בא להוסיף?
זה כאילו נראה פשוט אותו דבר.
מה אתם אומרים?
איך איך?
או יפה, כבודו אומר, הוא נותן לו אסמכתא מהקו, זה תירוץ אחד. באמת הוא לא בא להוסיף שום דבר?
אלא הוא בא להוסיף פסוק, אני רק שואל, ואתה נקמה לא הכיר את הפסוק?
זה ברור שהפסוק בא לחדש פה איזה דרמה, אנחנו עוסקים פה רק בדרמות היום.
לא, אבל גם רב אלעזר בן עזריה אומר, בסוף,
עבירות של אדם למקום עם הכיפורים מכפר וכולי וכולי.
מה הוא בא להוסיף?
מה אתם אומרים?
אוה,
אוה,
אני חוזר על הפסוק, איזה פסוק הוא הביא?
מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו. נגיד שאני אומר לקדוש ברוך הוא ככה, תשמע הקדוש ברוך הוא, תשמע רבא תתה.
אני, יש לי כמה סכסוכים, כמה אנשים.
אבל אין לי סבלנות עכשיו לבקש מהם סליחה, וזה, אני עסוק, יש מלא דברים,
אני אבקש מהם סליחה בעוד כמה שנים.
אבל בינתיים,
חבל שנעכב את העניינים. בינתיים, תסלח לי על בן אדם למקום, יש לי גם חילולי שבת,
יש לי עניינים של כשרות וכל זה, אז אנחנו נעשה הפרדה.
בן אדם למקום, אני, תכפר לי,
בן אדם לחברו, אז אני יודע שאני צריך לבקש סליחה, אני יודע, אבל בינתיים האגף הזה פתוח אצלי.
לפי תנא קמא, זה אפשרי.
בא רב אלעזר ואומר, לא מה פתאום?
אתה רוצה להיות לפני השם?
לקבל כפרה מהשם? מה צריך לעשות קודם כל?
מכל חטאותיכם של בן אדם לחברו,
ורק אז לפני השם תטהרו.
כאילו אם אתה לא סידרת את מערכות היחסים עם החבר שלך,
זה לעיכוב אגב
כלפי השם יתברך. אתה בא, דופק אצל המלך, אומר לו, אדוני המלך, אני רוצה סליחה, אומר לך, אתה לפני שבעדת עליי,
יש לך פתק מהחבר שהכל בסדר, אם יש לך פתק אתה יכול להיכנס,
אם לא, צא מכאן, אני לא רוצה לראות אותך.
זה לעיכובה, אומר רב אלעזר בן עזריה,
על בן אדם לחברו.
זה מעכב על
בן אדם למקום.
יש ויכוח.
מה יותר גדול, אהבת ישראל או אהבת הקדוש ברוך הוא? אהבת השם. מה אתה אומר, אראל?
אהבת ישראל. אהבת ישראל?
איך אתה אומר דבר כזה?
יותר מהקדוש ברוך הוא.
אומר אדמו״ר הזקן,
כשאתה אוהב מישהו,
מה הביטוי של אהבה?
הכי עליון
זה לאהוב מה שהאהוב אוהב.
בסדר?
אם אני, נגיד, מאוד מאוד אוהב מישהו,
אז כשאני אראה את הבן שלו, אני יחבק אותו, כי אני יודע, זה הבן שלו אוהב אותו, אז אני...
אז הקדוש ברוך הוא, את מי הוא הכי אוהב?
את עם ישראל. אז כשאנחנו אוהבים את עם ישראל, זה עומק...
זה עומק אהבת השם.
אז אותו דבר, הקדוש ברוך הוא אומר, חבר'ה, אתם לא תעשו כאן הפרדה. תבואו אליי, תבקשו סליחה והחבר שלך יצטער.
כאילו זה לעיכובה, לפני שאתם באים ובקש ממני סליחה,
לכו לשם.
ואז זו תוספת משמעותית מאוד,
זו מחלוקת בין תנא קמאלה לרבי עזרא בן עזריה ותוספת משמעותית מאוד, בסדר?
טוב.
עכשיו כבר למדנו שכל אחד שמביא משהו,
הוא בא להביא ולהוסיף ולא רק וורטים.
אז בואו נראה מה אומר רבי עקיבא. רבי עקיבא, שרים את זה, ונהיה שיר גדול מאוד.
אמר רבי עקיבא,
אשריכם ישראל
לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמיים,
שנאמר
וזרקתי עליכם מים טהורים,
ואומר מקווה ישראל השם.
מה מקווה מתאר את הטמאים? אף הקב' הוא מטהר את ישראל.
זה רבי עקיבא.
בסדר?
אז מה הוא בא להוסיף על רבי אלעזר בן עזריה, רבי עקיבא?
ולמה הוא מביא שני משלים,
אחד של פסוק ביחזקאל,
זרקתי עליכם מים טהורים, אחר,
גם נראה לי פסוק ביחזקאל,
מקווה ישראל השם,
כן, אחד זה זריקת מים ואחד זה מקווה.
אז על הספר של המשנה, כמו שאמרתי לכם, הרבי מאוד מאוד דקדק, אני אגיד את זה קודם כל בעל פה,
ואחר כך נקרא, נלמד חלק מן הדברים, בפנים.
עד עכשיו דיברנו על יום כיפור בתור מתנה מהשם יתברך, מלמעלה למטה.
מתנה מהקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא יחיד שהוא מכפר עלינו.
השתבח שמו,
נתן לנו מתנה גדולה.
בא רבי עקיבא,
שהוא מתחיל תמיד מהעכב, ואומר, רגע, רגע, שנייה.
יום כיפור זה לא רק בגלל גודל השם יתברך,
זה גם בגלל מה?
מעלתם של ישראל.
אתה יכול להגיד, תשמע, המלך הגדול החליט שהוא מחלק לכל אזרחי המדינה יהלום.
גם הכי פשוט יקבל יהלום. למה? כי המלך הוא כזה גדול, שהוא כזה שהוא נוטה חסד לכל אחד.
בא, אז מה פתאום, מה פתאום, מה פתאום?
המלך מחלק יהלומים, אתה יודע למה הוא מחלק יהלומים? כי אלה האנשים שהוא הכי מעריך בממלכה, הם יקרים בעיניו מאוד מאוד.
רבי עקיבא מסובב את המשנה ועובר לדבר על מעלתם של ישראל,
לא על מעלת קודש אבריחוש, שזה דיברו מקודם במשנה, על מעלתם של ישראל. מה הוא אומר?
אשריכם ישראל.
לפני מי אתם מתארים? מי מתאר אתכם?
אביכם שבשמיים.
כלומר, הקב' ברוך הוא מסר את טהרת ישראל לא למלאך,
לא לשרף,
לא לכל מיני איזה...
הוא בעצמו מתעסק בדבר הזה.
יש דברים שלא מוסרים לשליח. אתם מכירים?
יש דברים שאתם אומרים, אני יכול לתת לו לשליח.
בדיוק שאלו אותי עכשיו, האם גוי יכול לבנות סוכה?
אה?
למה לא?
לא.
זאת אומרת, ברור שגוי לא יכול לבנות סוכה. מה השאלה?
אז הוא לא בונה סוכה.
סוכה זה סכך.
כל מי שלא מחויב בדבר לא יכול להוציא את הרבים מדרך חובה. לפי הירושלמי גם צריך לברך על בניית סוכה שהחיינו.
את הדפנות הוא יכול לבנות כי זה לא סוכה, סוכה זה הסכך. את הסכך צריך לשים יהודים. מה עושים עם בתי מלון? הם שמים גם את הסכך בבתי מלון.
אחרי זה עובר על המשגיח אם זה מטאטא ומנענע את זה כל היום.
אז לגבי נושא הטהרה, אומר רבי עקיבא, הקדוש ברוך הוא לא שלח את זה לא למלאכים ולא לשרפים ולא לכל מיני כאלה. הוא בעצמו מטפל בעניין הזה. הוא!
הוא מטפל בעניין של טהרת עם ישראל.
הרבי מזכיר את הפסוק כי רכת אדוני את צואת בנו ציון.
צועת מציון זה לא דבר נעים. מי רוחץ?
אפשר לתת את זה איזה מלאך,
רחציאל, בטח קראו לו משהו כזה. לא, אני, אני רוחץ.
אני רוחץ.
יפה.
אביכם שבשמיים, מעלתם של ישראל,
שנאמר, וזרקתי עליכם מים טהורים.
זריקת מים טהורים, זה נאמר על איזה טומאה?
טומאת מת.
טומאת מת היא טומאת כל כך חמורה,
שהאדם אין לו כוח לעשות כלום מצד עצמו. אפילו למיקלוא הוא לא יכול ללכת. מרוב שהוא חלש,
אז זורקים עליו מים טהורים.
כלומר,
זה עוד ביטוי למעלתם של ישראל,
שאומר לקדוש ברוך הוא, גם אם תהיו מאוד מאוד חלשים בטומאת מת, אני עדיין רואה את המעלה שבכם, אני אזרוק עליכם מים טהורים.
אבל בכל אופן,
יש בזה צעד חלוש, כאילו זרק, בטומאת מת,
הטמא המת הוא פסיבי לגמרי והקדוש ברוך הוא מזיע עליו מים טהורים.
איפה אנחנו?
לכן מזדרז רבי עקיבא ואומר, רגע, רגע,
זה לא רק זרקתי עליך מים טהורים, זה גם המקווה.
ובמקווה יש שותפות.
את הטבילה וכוח הטהרה נותן הקדוש ברוך הוא, למעלתם של ישראל.
אבל את ההכנות לטבילה מי עושה?
הכנות הטבילה הזו עושה אתה.
אדם צריך להתקלח, להתרחץ,
להסיר חציצות, להסיר פצעים, הוא עושה הכנה, שותפות
מעלתם של ישראל.
ואומר
מקווה ישראל השם,
מה המקווה מתאר את הטמאים? הפקדות ברוך הוא מתאר את ישראל.
עכשיו, הרבי מדקדק פה עוד דקדוק מאוד מאוד נפלא.
אתם יודעים שמשהו יקר לך מאוד,
נגיד נולד תינוק.
אז אתה מתבונן, הנה הוא חייך,
יופי, הנה הוא אמר אבא, הנה הוא אמר סבא.
יכולת להגיד, תשמעו, חבר'ה, בואו דברו איתי שיהיה בן שלוש ויהיה עם מי לדבר.
עכשיו כל האבא, סבא, בבא, תגיד שלוש, הוא יתחיל לדבר, ונתחיל את זה. לא, אתה רואה את ההורים,
את הסבתא, הנה יצא לו שן, בסוף יצאו לו כל השיניים, בסוף גם,
מה, נו, יצא לו שן, הנוער אמר, עשה חיוך,
עשה הופה, הוא מוחא כפיים, הוא עושה ככה. כל תנועה קטנה אתה שמח.
למה?
כי זה יקר.
כי זה מאוד יקר לך, אז אתה סופר כל דבר.
כל אחד, כל תנועה היא יקרה לך.
אומר הרבי,
מה זה מקווה מטהר את התמאים?
הם לא טמאים.
אם נכנסת למקווה,
אז אתה עושה טהור.
מה מקווה מטהר, או את ישראל,
או מה מקווה מטהר, את הטהורים, כי עכשיו, אחרי שנכנסת,
אז אומר הרבי דקדוק נפלא שרבי עקיבא אומר
יש לנו הלכה שאם אדם טמא טומאה חמורה וטומאה קלה
לדוגמה אדם טמא טומאת מת וטומאת שרץ או טומאת מת וטומאת קרי
לטומאת שרץ או טומאת קרי מועילה טבילה במקווה
לטומאת מת צריך פרה אדומה אין לנו היום
אז אדם נכנס למקווה טמא בשתי טומאות ויוצא ממנו מה?
מה יוצא ממנו?
הוא יוצא ממנו טמא הוא עדיין טמא טומאות מת הוא רק
נטהר מהטומאה הקלה, יכולת להגיד, נו חביבי, אתה טמא טומאת מת, מה זה משנה, שרץ, לא שרץ, כן שרץ, אתה טמא.
אומר רבי עקיבא, מעלתם של ישראל,
הקדוש ברוך הוא מסתכל על כל דבר,
אפילו קצת טהרה, זה גם משהו,
פחות טהרה, פחות טומאה מטומאת שרץ, יקר מאוד, מטהר את הטמאים,
גם אחרי שהם יצאו מהמקווה הם נשארו טמאים, אבל הקדוש ברוך הוא שמח,
הם קצת פחות טמאים.
זה העומק של סוף ספר יונה, שהזכרנו אותו, נכון?
יונה אומר לקדוש ברוך הוא, מה זה נינווה?
מה אתה נותן להם, מה אתה קונה את התשובת רמייה שלהם, רמאים ושקרנים, אתה לא רואה שהם עובדים עליך בעיניים?
אומר הקדוש ברוך הוא ליונה, תקשיב,
בנינווה יש 120 אלף איש.
נגיד שהם עושו תשובה יום אחד,
יום אחד, נגיד, נגיד, למחרת כבר הם יחזרו, יום אחד.
120 אלף ימים לא שווה בעיניך כלום?
120 אלף ימים זה 360 שנה של בן אדם.
זה כלום בעיניך.
אין לזה שום משקל.
התנועה אפילו הכי קטנה של תיקון, יקרה בעיני השם יתברך. למה?
מעלתם של ישראל.
אם זה איזה מישהו שלא אכפת לך, מה זה משנה לי כזה, ככה, טומאה טמאה, הוא גם ככה טמא. אבל אם זה הבן שלך,
אם זה הבת שלך,
אז אתה אומר, שמע, הוא קצת פחות טמא.
הוא היה טמא שתי טומאות, עכשיו הוא טמא טומאה אחת. אני סופר את זה.
מה המקווה מתאר את הטמאים?
ועכשיו תראו
את ה... באותו דף, בעמוד ב',
הגמרא מביאה מחלוקת
בין רבי עקיבא לבין רבי יהודה בן בית תירא,
שהיא מאוד מאוד קשורה למשנה. עד עכשיו אתם איתי?
יפה.
המשנה מביאה מחלוקת, הגמרא מביאה מחלוקת. האם אדם ביום הכיפורים צריך לפרט את העוונות שלו?
לווידוי.
ישבנו וגדנו וגדנו ולפרט.
אז אומרת הגמרא, עתני צריך לפרוט את מעשיו דברי רבי יהודה בן בית תירא.
רבי עקיבא אומר, אין צריך לפרוט מעשיו.
רבי עקיבא, אל תפרט.
לא, אל צריך.
אז מה? רק להגיד.
זהו, חטאתי לפניך וזהו.
בלי לפרט. חשבנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי לשון הרע, אכלנו אכלות אסורות,
אכלנו בלי לברך בתחילה בסוף,
אכלנו פה, אכלנו שער,
כל הפירוט הזה.
אומר רבי עקיבא זה מיותר, לא, אל תגיד את זה.
אז אומרת הגמרא,
מה היא טעמה דרבי יהודה?
מאיפה רבי יהודה לומד שצריך לפרט את החטאים?
אומרת הגמרא,
אנא, מביאה ראיה,
אנה חטא העם הזה חטאה גדולה
ויעשו להם אלוהי זהב.
אז יש פסוק מפורש שמשה רבנו אומר
עם ישראל חטא חטא גדול והוא לא אומר חטא גדול וזהו אלא הוא מפרט מה החטא, נכון?
יעשו להם אלוהי זהב. מכאן למדנו שמה?
צריך לפרט את החטא.
מה יעשה רבי עקיבא בפסוק הזה?
מה עבד לרבי עקיבא?
מה יעשה?
תראו איך רבי עקיבא לומד את הפסוק.
מי גרם להם?
אני שהרבאתי להם כסף וזהב. למה?
שאין חמור נוהק, אלא מתוך כפיפה של חרובים.
משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא, אנא חטא העם הזה חטאה גדולה,
ויעשו להם אלוהי זהב.
מה הכוונה לפי רבי עקיבא?
לימוד זכות, אומר משה רבנו, בגללי, אני אחראי, הם צדיקים, אני הכשלתי אותם.
בביזת הים נתתי לכל אחד למדע את הכיסים בזהב. מסכנים, מה יעשה הבן ולא יחטא? זה לימוד זכות.
ככה רבי עקיבא למד את הפסוק הזה.
מה פשר המחלוקת?
רבי יהודה בן בטרה אומר,
הוא מלך עצום, הוא נתן לנו כפרה.
אתה רוצה להיות ראוי לכפרה?
תתוודה.
תתוודה. אתה כאילו, אנחנו, אדרבה, אנחנו חווים את הקטנות שלנו, ואת ה...
ואת ה... אני קורא לזה, את ה...
כן, את הקטנות, ואנחנו מתוודים ומקווים שהמתנה הגדולה תחול עלינו.
יש פה גם איזה מין קצת אולי יראת העונש,
כי המלך אומר, תקשיב,
נכון? ככה אומרים,
מנהג, איך כתוב בווידוי הגדול של רבינו נסים?
מנהג בית דינך הגדול,
שלא כמנהג בית דין של בשר ודם.
שאם מגיע אדם לבית דין של בשר ודם, אם יכפור, ינצל.
אבל מנהג בית דינך הצדק, שאם יכפור האדם, מה אומרים? זוכרים הספרדים בינינו?
אוי לו,
אוייה לנפשו, אהה עליו. נכון?
אבל אם יתוודה,
אה זה שנאמר מכסה פשעיו
ומודה ועוזב ירוחם. נכון, ככה זה רבי דוד בטרע, כאילו ככה נעשה כהלכה לכאורה.
רבי עקיבא אומר, מה?
מעלתם של ישראל, החטא בכלל לא שייך אליהם.
זה הכל היה בטעות.
ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוך העם, למה?
כי לכל העם יש שגגה. מה יש להתעסק עם שגגות?
מה יש לדבר על שגגות? ברגע שאמרת, טעיתי, נגמר הסיפור.
אתה צריך לספר את הטעות, טעיתי, טעיתי וזהו, נגמר.
מיותר לגמרי, אומר רבי עקיבא.
למה? כי הוא מסתכל מצד מה?
מצד מעלתם של ישראל.
אז לא צריך לפרוט את החטא.
לא צריך. זה מיותר מספיק שתגיד, אבא, אני חוזר. נגמר הסיפור. כן.
מי שפה חטא, זה משה רבנו, לא העם. תאמין שהעם הבאתי.
למה? לא הבנתי.
מה משה רבנו אמר? הוא מלמד עליהם זכות.
הוא מלמד עליהם זכות, אבל הוא אומר, מה חטא? לא העם ישראל אמר שאנחנו חטאנו. לא, משה מלמד, משה אומר, לפי הירושלמי, משה אומר לקדוש ברוך הוא, הם בנים עצומים.
זה שגגה. ולמה שגגה? אני אשם.
הבאתי להם מלא זהב, הם לא יודעים איך להתנגד. זה כמו שתיתן לילד, ילד בן שש, תיתן לו אלף שקל. אז תגיד לו, חמודי, ייקח אלף שקל.
מה יקרה מהאלף שקל האלה עכשיו? הוא יקנה מסטיקים באלף שקל.
בסדר? זה מה שהוא יעשה.
אז מה אתה מצפה עכשיו מהאלה? הם ילדים, מה זה?
אז משה רבן מלמד עליהם זכות.
זה אומר רבי עקיבא.
ולכן לא צריך לפרוט את החטא. להלכה לכאורה נפסק רבי דה בן בתרא, נכון?
אבל זה דעת רבי עקיבא, ובזה מסיים,
פה יש לדעתי הבדל בין הירושלמי,
ובזה לדעתי יש הבדל בין הבבלי לבין הירושלמי,
כי הירושלמי מסיים,
כמו שכאן כתוב לפניכם,
הבבלי בכלל מסיים במשהו אחר בדבר הזה, אבל זה ממש הסיום של הירושלמי,
בואו נקרא אותו,
אומר הירושלמי כתיב מקווה ישראל השם
מה עמיק ומתאר את הטמאים?
אף הקדוש ברוך הוא מתאר את ישראל וכן אומר
וזרקתי עליכם מים טהורים ותארתם מכל תרומותיכם ומכל גלויותיכם אטהר אתכם
אז זה הממראה שמסיימת את המסכת בירושלמי
ותשימי לב שרבי עקיבא כאן מה עשה?
הפך את הסדר מהמשנה
במשנה, הוא התחיל, הקדוש ברוך הוא קודם כל זורק לנו מים טהורים, רגע, רגע, אבל תדע לך, מעלתם של ישראל, שהם גם מקווה, הם גם שותפים.
כאן בגמרא הוא הופך את הסדר, אומר, קודם כל אני מדגיש את מעלתם של ישראל בתור טובלי מקווה שהם שותפים, והקדוש ברוך הוא רואה,
ויש גם חלשים, אז גם צריך גם לעזות עליהם, אבל גם זה מידע מעלתם.
כלומר, הוא הולך עד הסוף
על מעלתם של ישראל, ורבי עקיבא, הוא נפטר ביום יהודי, נהרג, עלה לקידוש ה' ביום הכיפורים, זה היום שלו.
בואו נראה כמה מילים מהרבי.
על התשובה הפשוטה נאמר לפני מי אתם מתארים,
שכן זו העבודה הבסיסית הנדרשת מכל יהודי,
להתאר ולתקן את החטאים והעוונות שהוא נכשל בהם. למעלה מזה, הטהרה העליונה,
הקדוש ברוך הוא מתאר את ישראל,
שהיא הדרגה העליונה בתשובה,
והרוח תשוב האלוהים אשר מתנה. על עניין הטהרה, אמר רבי עקיבא,
אשריכם ישראל, לפני מי אתם מתארים, מתאר אתכם וכם שבשמיים.
בא מכם לתאר את עצמי, המפקדות שלך מתאר את ישראל. יש כאן שני סוגי טהרה.
טהרה שנעשית על ידי ישראל, לפני מי אתם מתארים? מעלתם של ישראל.
וטהרה שבאה מלמעלה, הקב' הוא מתאר את ישראל. בסדר?
שותפות.
גם בעבודת התשובה קיימות שתי הדרגות הללו. יש תשובה תחתונה, תשובה כפשוטה על חטא ועוון.
וזה רבי יהודה בן בתרע, וזה לפרוט את החטא.
ויש תשובה במשמעותה העליונה.
בבחינת והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה, תשובה מאהבה מצד בעלתם של ישראל.
לא צריך לפרוט את החטא, כי לכל העם בשגגה.
הידבקות הנשמה במקורה האלוקי,
במשיכה פנימית עמוקה למעלה מטעם ודעת.
כבר הבאנו כאן את המשל הזה, אני אחזור עליו, כי אני אוהב אותו.
נגיד איזה חייל, נגיד גולני, נגיד 51, שהוא חייל גולנצ'יק
כופה הפרה, אבל זה הפרה, ברבורי הזה, לא יודע מה הוא
והוא נכנס ויוצא מבתי המעצר, פה תפסו אותו בלי גומיות, פה חולצה בחוץ, פה נפקדות, פה עריקות, פה זה, פה הוא הרביץ לרס״פ, פה הרביץ למ״פ, פה, כאילו, גולן, זה גינזור
ואז פורצת מלחמה
והוא במלחמה מראה גבורה עצומה, מציל תחת אש, נלחם וכל זה
אז עכשיו אתה תזכיר לו את ה... זה בושה, אם תזכיר לו את הדברים לפני כן, אתה לא מתבייש?
זה, זה, אם אותו מצב, לא קראת, אני אגע בו עכשיו.
הוא גילה את עצם הדבקות הפנימית, את מעלתם של ישראל. אומר רבי עקיבא,
אל תתחיל להזכיר עכשיו את העבירות, אחרי שאנחנו דבוקים בהשם יתברך, באים אלה ביום כיפור הקורסים, אנחנו דבוקים בו.
איך אומרים? מה אומרים הספרדים בסוף יום כיפור?
שבע פעמים?
אתם ספרדים?
קול מבשר, לפני קול מבשר.
קראתי בכל לב, ענני אדוני, חוקיך אצורה. נכון?
גם אצלכם אומרים את זה.
קראתי בכל לב, ענני, חוקיך אצורה. אדם קורא בכל לב. עכשיו צריך להזכיר לך טעים.
אין זמן להזכיר לך טעים.
מקווה מתאר את הטמאים. כאמור, כמה טמאים שיתבלו בו, יהיו כולם טהורים, והמקווה יישאר טהור. הרבי כאן מביא דבר נפלא,
שבדרך כלל זה עובד הפוך.
קצת טומאה מטמאה הרבה מאוד, מספיק שיגע כזית מן המת, ייגע באיזה, מטמא את הכל ומקוה תטבול בו מת גמור, הרי יש צדיקים שאחרי פטירתם טומבים אותם במקוה הוא לא נטמא, מקוה לא יכול להיטמא מי זה המקוה?
מקוה ישראל השם, כלל ישראל לא יכול להיטמא
מקווה מתאר את הטמאים, וכאמור כמה טמאים יטבלו בו יהיו כולם טהורים והמקווה יישאר טהור כלומר מקווה לא שייך לטומאה אין מציאות שמקווה טהור יהיה טמא אפילו לא על ידי מת, אבי אבות הטומאה
ועל דרך זה מצורע או זב שאינם נתארים על ידי מקווה
היינו שגם טומאות שאינם נתארים על ידי מקווה אינם מטמאים את המקווה
מקווה לא יכול לתאר זב או מצורע, כי הוא צריך מעיין מים חיים,
אבל הזב המצורע לא מתמא את המקווה. המקווה הוא טהרה.
אז אם עם ישראל הוא מקווה ישראל ה', זה אומר שיש טהרה מוחלטת לעם ישראל, בעלתם של ישראל.
אי אפשר לטמא את עם ישראל. וכל זה למה?
כיוון שרצה הקדוש ברוך הוא שתהיה מציאות בעולם שאינה יכולה לקבל טומאה. וברוחניות, כמאמר חז״ל, אין דברי תורה מקבלים טומאה,
שנאמר הלכות וריקי אש, מה אש לא מקבל טומאה וכולי.
וגם בעניין הטבילה במקווה, מעיקר הדין צריך טבילה באש.
הגוף לא יכול לסבול את הטבילה באש. קבע הקדוש ברוך הוא עוד מציאות בעולם הזה הגשמי שאינה מקבלת טומאה,
שכאשר ישתו מקווה מים באופן ושיעור הכשר,
אזי מקווה מתאר את הטמאים,
וכיוון שמקווה לא יכול לקבל טומאה, לכן ביכולתו לטהר את הטמאים. אני רוצה לסיים בסיפור שאני מאוד אוהב,
מקודש קודשים, רב נחום מצ'רנוביל,
שרבנחומי צ'רנוביל היה נוהג מנהג ייחוד עם כסף.
הוא לא היה יכול להתייחס. הוא לא יכול לישון בלילה אם היה לו כסף בבית, כי הוא אומר מה הכסף עושה את זה, הוא צריך להיות אצל העניים.
ובערב יום כיפור היו אצלו מאות ואלפי אנשים לקבל ברכה,
פתקי טווה, ולתת צדקה, וגם לקבל מי שצריך.
ואנשים עומדים בתור לפדיון נפש, והגבאי אומר לו, רבא, תכף השקיעה, ואתה עוד לא טבלת,
יש דעות שטבילה בערב יום כיפור זה דאורייתא.
הוא אומר לו, בסדר, בסדר, אני תכף, אתה יודע? אומר לו, סליחה, אחרי כמה דקות, רבה, זה עוד רגע שקיעה, צריך לטבול, מקווה. אומר לו, עוד שנייה, רגע, עוד כמה יהודים.
הוא אומר לו, עכשיו, it's never ever.
מסתכל מהחלון, הוא רואה שתכף השם משוקעת,
קם מהכיסא, רץ לחדר, נכנס שם לחדר המתנה, נכנס בתוך האנשים, עושה ככה, ואומר,
מקווה ישראל השם.
טבלתי בעם ישראל.
ואז תמיד כשאני נמצא באיזה מקום צפוף,
כמו בהקפות שניות, או במורה מרון לפני האסון, ועוד זה, וככה מצטופף,
נעשה כזה ככה, ואומר, לטבול
בתוך עם ישראל.
שנזכה גם לטהרה, גם לתשובה, גם לכפרה, אמן ואמן.
ברוכים תהיו רבותיי.
