טוב, שלום וברכה, מה שלומכם?
אנחנו עושים פה איזו השלמה קטנה של נפש הפרשה,
שלא זכינו בעצם בתחילת שבוע, זה היה בין הזמנים, אז אנחנו היום
בין נפש הפרשה לפרשת נח. בדרך כלל אנחנו נלמד בזמן הזה, טניה, תכירו.
אבל היום אנחנו בעזרת השם נהיה עם נפש הפרשה, ובעיניי פרשה מרתקת, ממש, בשבילי זה היה גילוי גדול ושמחה כדורי כל הלימוד הזה,
ונשמח ביחד, בסדר?
כתוב ככה
כשנוח נולד,
דלתו של נוח מתוארת בסוף פרשת בראשית,
אז כתוב
ככה
ויקרא את שמו נוח לאמור, זה ינחמנו ממעשינו, מעיצבון ידינו, מן האדמה אשר עררה ה'.
נולד נוח, ואיכשהו נולד כבר ידעו
שהוא עתיד להיות משהו.
ורש״י אומר, זה ינחמנו, יניח ממנו את עיצבון ידינו
עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם.
והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חיטים מקדלתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה
וזה ינחמנו.
ואם לא תפרשעו כך, אין טעם הלשון עופד על ה' ואתה צריך לקרוא את שמו מנחם. כלומר, רש״י מרגיש כאן שיש פה איזשהו קושי בזה,
כי כתוב,
זה ינחמנו, מעצבון ידינו. אז איך היה צריך לקרוא לו?
מנחם.
אבל קוראים לו נוח.
אז לכן רשי אומר, זה ינחמנו, הכוונה יניח אותנו.
יגרום לנו שיהיה לנו יותר נוח.
אבל,
כלומר רשי מרגיש כאן בקושי,
אבל יכול להיות שהיה כאן איזה משהו ברקע
שהיה צריך להיות מנחם ונהיה רק נוח.
תזכרו את זה, בסדר? כלומר, זה ברור שיש כאן אפשרות שנוח
היה צריך להיות בעצם מנחם.
גם רבנו הראש אומר,
זה ינחמנו ממעשינו, קבלה הייתה בידם
שלא תפסוק הקללה עד שיוולד אדם מהול, ונוח נולד מהול.
אמרו זה ינחמנו. נמצא בשם רבי יהודה החסיד, שקודם נוח לא היה להם פיסוק אצבעות, היו חורשים בידיהם,
ונוח נולד בחילוק אצבעות,
ולא היה בו כוח לחרוש בידם, וזה שאמרו חז״ל מחרישות תיקן להם. אז זה ינחמנו, הוא דורש את הפסוק מעיצבון ידינו,
מהעיצוב של הידיים. הידיים היו מעוצבות בצורה כזאת,
שלא אפשרו לעשות מלאכה מתוחכמת. כנראה מלאכות פשוטות כן עשו, כי עדיין היה חורש,
קול לוטש וזה, הם הצליחו לחרוש כלים בסיסיים, אבל ידיים מפוצלות כמו שיש לנו, עם אצבעות בתנועה, לא היה להם, ונוח נולד כזה עם אצבעות כאלו, אז מזה הוא הבין,
זה ינחבנו, כאן תהיה איזושהי נחמה והתפתחות טכנולוגית.
טוב,
אז זה נוח.
ובפרשה שלנו יש איזושהי תעלומה.
מהי התעלומה?
התעלומה היא ש...
אנחנו שומעים שהיה אמור להיוולד לנוח בן רביעי, הוא רצה להיוולד בן רביעי
והדבר הזה לא קרה.
תכף נראה למה זה לא קרה.
מי זה הבן הרביעי הזה?
למה נוח רצה ללדת אותו?
מה כל כך...
בסדר?
את הבן הרביעי הזה אנחנו ננסה לשחזר,
ננסה לראות מיהו.
אז כתוב ככה, ויכי נוח בן חמש מאות שנה ויולד נוח את שמט חם ואת יפט, הם נולדו לפני המבול.
וירא חם אביק נעל את ערבת אביו,
ויגד לשני אחיו בחוץ,
וייקח שם ויאפ את השמלה וישימו על שכם שניהם
וילכו אחורנית
ויכסו את ערבת אביהם ופניהם אחורנית וערבת אביהם לא ראו
וייקץ נח מעינו ויידע את אשר עשה לו בנו הקטן
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחד ורש״י אומר
המדרש אומר ככה נכון
אמר רבי ברכיה הרבה צער נצטער נח בתיבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו אמר לי כשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשנו כלומר אומר
נח
אחרי שאני אצא מהתיבה,
אחרי שאני אצא מהאירוע הגדול הזה של המבול, אני ארצה לילד את ילד, שמה?
אתם מפרשים שישמשני, כלומר יהיה משרת שלי? לא.
שאני אעביר לו את כל העניין שלי.
אני אעביר, כמו שיוסף הוא בן זקונים לאביו, הוא דיוקנון, אז כאילו יש כאן איזה ילד שנוח אומר, הילד הזה, אני,
הוא יהיה הסיפור שלי,
הוא יהיה הדבר הבא.
מי זה הילד הזה?
כיוון שעשה לו חם אותו מעשה, אמר לו, אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני,
לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהם עבדים לי.
רב יהודה בשם רבי יוסף אמר, אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפלה, לפיכך יהיה אותו איש קרור ומפוחם.
וגם רשי מביא את זה, ארור כנען,
אתה גרמת לי שלא הוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך הרביעי להיות משמש את זרם של אלו הגדולים
שהוטל עליהם תורח עבודתי מעטה, ומה ראה החם שסרסו? למה חם עשה את זה?
למה חם לא רצה שייוולד בן רביעי?
אמר להם לאחיו, אדם הראשון, שני בנים היו לו והרג זה את זה בשביל ירושת העולם. ואבינו, יש לו ג' בנים,
ועומד ומבקש בן רביעי.
טוב, אז
בואו ננסה רגע לעשות טיפה כאן איזשהו סדר, אני רוצה להבין כמו את כל ההייטק.
ננסה רגע להבין מה
הולך כאן.
מי זה הבן הזה?
מי זה הבן הזה?
ואז אנחנו נבין את מה פספסנו, מה נוח רצה ופספס,
ואז ננסה לשחזר ולראות איפה הבן הזה בכל אופן הולך ומופיע
עד אלינו.
בעצם נוח רוצה להוליד בן
אחר המבול.
ילד שמצד אחד הוא נולד כבר בעולם
של תיקון.
העולם שלפני המבול זה עולם של תוהו.
עוצמות אדירות.
חיים מאות שנים.
נכון,
אבל העוצמות האלה הלכו למקום של לקיחה ופרקו את העולם.
אז נוח רוצה ללדת ילד, והילדים של נוח שייכים לעולם ההוא, שם חם ויפת. זה כאילו עולם שנעלם, זה עולם שאין אותו.
אז זה הילדים של נוח הראשונים הם משם.
אז נוח רוצה ללדת ילד, שמה?
שהוא יהיה כבר ילד בעולם התיקון.
אבל מצד שני, הוא יהיה עדיין הבן של נוח.
מי שיוליד אותו,
זה מי?
זה נוח.
כלומר, נוח שהיה לפני המבול,
נוח שקיפל שני עולמות,
יוליד בן,
והבן הזה יהיה לו איזה כישרון מאוד מיוחד להיות,
מה שאומרים בחסידות,
אורות דה תוהו
בכלים בתיקון.
הוא יצליח,
נוח יצליח להעביר לו, לספר לו,
תקשיב,
העולם שאנחנו רואים עכשיו זה לא העולם באמת,
זה קריקטורה לעומת מה שהיה. היה עולם מלא עוצמות, מלא כוחות, אבל העולם הזה התפרק.
אתה, לך אני אספר את העוצמות שהיו, אבל אתה תוכל להביא את העוצמות האלה בצורה מתוקנת בלי לפרק את העולם.
בסדר?
כן.
תכף אני מתייחס לזה, בסדר?
תשימו לב,
בעצם נוח רצה להוליד את מי שהוא היה אמור להיות.
הרי אמרנו שכשנוח נולד, היה צריך לקרוא לו מה?
מנחם.
אבל איך קראו לו בסוף?
נוח.
מה ההבדל בין נוח לבין מנחם?
נוח זה על שם הנוחות הטכנולוגית.
נוח הוא הראשון שממציא איזושהי
המצאה טכנולוגית
שעוזרת לבני אדם לצאת מהקללת הקיום שהם צריכים לעבוד כל כך קשה כדי שיהיה להם מה לאכול.
האם זו הפסגה האנושית?
האם הפסגה האנושית היא העובדה שאנחנו יכולים להתקיים בצורה טכנולוגית קלה וזמינה ונוחה וזהו?
לא.
כן, אבל זה עדיין לא גמר הסיפור.
נוח היה אמור להיות הרבה יותר מזה.
הוא היה אמור להיות לא רק נוח, comfortable,
אלא מנחם.
מנחם זה מי ש...
מי שמספר סיפור, כשאדם יש לו, לא עלינו, איזה אבל
או איזה צער, באים לנחם אותו. איך מנחמים בן אדם?
מניחים אותו על הקשר.
אומרים לו, תקשיב,
זה לא היה לחינם.
ומי שנפטר, הוא עשה דברים, הרבה מאוד דברים גדולים בעולם, שיר אחריו ברכה.
אתה מכניס את האדם לאיזשהו הקשר, אז הוא מקבל נחמה.
אדם שהוא מנחם זה מי שמצליח לספר לאחרים את הסיפור שלהם ולהעניק להם משמעות.
מתי אדם מתנחם? כשהוא אומר, אוקיי,
אני מבין שהמחיר ששילמתי הוא היה מחיר בעל משמעות, בעל ערך, הוא לא היה סתם, הוא לא היה... ולכן באמת, נגיד, יעקב אבינו,
כשיוסף נמכר וזה, אז יעקב מנהל להנחם, הוא אומר,
מה התכלית בדבר הזה? מה הערך שכאילו הבן שלי נעלם? אין לזה שום סיבה, אז הוא לא מצליח להנחם.
אבל כשאדם יש לו איזו סיבה, אז הוא מקבל נחמה.
בת שבע, דוד מנחם אותה. הוא אומר לה, מת לנו ילד אחד,
יהיה עוד ילד והוא יהיה המלך ואנחנו נהיה בעל תשובה, זה מנחם אותה.
אז האנושות לפני המבול, קראו לה שני דברים.
דבר אחד שקרה לה, היא באמת סבלה.
היה עצב והיה צער,
היה עצב והיה צער פיזי.
כלומר, עבדו קשה, ביד אף אחד תאכל לחם. זה בעיה אחת. הייתה לה בעיה נוספת. מה הייתה הבעיה הנוספת שלה?
היא איבדה משמעות.
הפסוק שמופיע בסוף הפרשה, אפשר רגע את התנ״ך הזה?
מה זה, זה עם רשי?
מה זה? סידור? מה זה?
הפסוק שמופיע בסוף הפרשה הקודמת,
פסוק חזק מאוד, כתוב
וירא אדוני כי רבה ראת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום
וינחם אדוני כי עשה את האדם בארץ והתעצב אל ליבו
רש״י אומר, מה זה והתעצב אל ליבו?
לא שהקדוש ברוך הוא התעצב, אלא הקדוש ברוך הוא נתן עצב בלב של האדם
האדם נהיה עצוב
אדם עצוב זה אדם שאין לו משמעות, הוא לא מבין מה הוא עושה כאן, הוא רק עסוק בלקחת,
בלשלוט, אבל אין לו שום משמעות
נוח היה אמור להיות מנחם
ולספר לעולם את סיפור המשמעות בעצם נח היה אמור להיות אברהם כמו שאברהם אבינו הלך וסיפר שיש מנהיג לבירה ויש בורא לעולם וזה לא סתם, יש פה תכלית ואברהם שימח את האנשים ואברהם נתן להם תכלית ותקווה ואת הנפש אשר עשו בחרן
החזירו נפש לאנשים נח היה אמור להיות אברהם
ואז היה צריך לקרות לו מנחם
אבל זה לא קרה. למה זה לא קרה? לא כל כך בגלל נח אני חושב אלא פשוט כי באמת
האנושות אומרה, דבר ראשון, כשאדם הוא רעב, כשאין לו מה לאכול, דבר ראשון הוא רוצה להתארגן מבחינה חומרית.
אז נוח, במקום להיות מנחם, הוא נהיה נוח.
אבל הוא אומר, אוקיי, אני לא זכיתי להיות מנחם,
אני ארצה, מה לעשות?
להוליד מנחם.
הבן הרביעי שלי,
אני אקרא לו מנחם, והוא יהיה זה שיספר את הסיפור. עכשיו, שאל בצורה מקסימה זיו, למה לא שם?
למה לא שם?
לכאורה זה שם.
מה אתה אומר?
מה התשובה לזה?
אתה יודע, זה דבר מאוד מעניין, ואני עוד לא גמרתי ללמוד את זה, אני אלימד את זה, בעזרת השם, וזה יהיה השיעור איפה של פרשה בעוד שלושה שבועות.
שם, מה זה?
קודם כל, שם שייך לעולם התוהו, אז יש לו איזה קושי לתקשר עם העולם. זה ברור שלשם יש קושי לתקשר עם העולם. איך אני יודע?
הוא דמות מאוד מאוד דומיננטית. שם, נכון?
כלומר, בדיוק, אני החלפתי על זה היום, לכן אני שמח על השאלה שלך.
אז יש לי איזה התחלה של תשובה,
אבל התשובה תתפתח עוד בהמשך.
שם הוא דמות מאוד דומיננטית.
לא כתוב עליו כלום בתורה.
כלום. כתוב שם חם ויפת, וזהו.
אחרי זה כתוב ששם הוליד את עבר.
אנחנו יודעים שיעקב, לפני שהוא יצא לבית לבן, נטמן 14 שנים בישיבת שם ועבר.
אז זה גם דבר מעניין.
למה שם ועבר צריכים ישיבות שונות?
כתוב יעקב, אשתנו יושב אוהלים. איזה אוהלים?
כתוב אוהלי שם ועבר. למה הם לא באותו אוהל שם ועבר?
לא, אוהלים, בדיוק, כאילו שם צריך מישהו שיעביר את התורה שלו לעולם הזה, הוא עצמו עסוק רק במהויות,
הוא עסוק רק בזה, אז הוא רחוק מהעולם הזה.
המנחם שהיה אמור להיוולד,
היה לו איזו יכולת חיבור עצומה לחבר גם את שם, גם את חם וגם את יפת לאיזה מכלול אחד שנקרא מנחם, תכף תראו שזה ממש עמוס בשם עצמו,
אבל קודם כל מנחם
זה מישהו שהיה מסוגל לספר את ההקשר לעולם,
בעצם כמו אברהם.
זה הבן הרביעי שנוח רצה להוליד.
זה הבן הרביעי.
הייתה לו יכולת,
הוא כאילו היה מחבר את כולם.
הוא היה עסוק
במהויות כמו שם,
אבל הוא היה יודע לבטא את זה בצורה מאוד מאוד יפה ונוי, כמו מי,
כמו יפת.
וזה היה נעשה אצלו ברגש עצום ובחמימות גדולה כמו חם,
חם והכל היה מאורגן בבת אחת מה שקורה שהמציאות לפני הבן הרביעי הזה היא מפוצלת שם עוסק רק במהויות איך הגויים קוראים לעם ישראל ואולי במידה מסוימת של צדק עם הספר אלה עוסקים במהות
במשך הרבה מאוד שנים היינו כאילו מנותקים מהזה
יפת עוסק מה?
בנוי זה יפה זה מוסרי או לא מוסרי זה לא מעניין אותי אם זה מוסרי או לא העיקר שזה יהיה יפה
אסתטיקה נו יופי
זה לא אכפת לי אולי זה לא מוסרי
אפשר לכתוב איזה מופע,
טרגדיה, אבל זה לא מוסרי,
מתארים שם שירים, אבל השירים האלה מבטאים דברים לא מוסריים, לא מעניין אותם, העיקר שזה יהיה יפה.
וחם, מה עוסק?
בחמימות, ברגש,
למרות שזה מביא אותו לידי חטאים, או לידי התמכרויות,
זה לא מעניין אותו בכלל, העיקר שזה יהיה מרגש,
מפוצל.
מנחם הזה שהיה אמור להיות,
מה?
היה משלב בין כולם.
הוא היה עוסק במהות,
אבל המהות אצלו הייתה יפה.
הייתם מסתכלים, וואו, זה נורא יפה.
והמהות היפה הזאת הייתה גם עם איזו חמימות של רגש טוב וקרבה.
תנסו רגע לדמיין את בית המקדש, נגיד,
בתור איזה מין דוגמה למנחם כזה,
שזה מקום שעוסק במהות, הקשר בין השם יתברך לבין עם ישראל לבין האנושות.
אבל זה מקום מאוד מאוד יפה, מאוד יפה, הכי יפה בעולם.
והוא מקום עם מוזיקה ועם נגינה ועם אסתטיקה.
הוא מקום גם של רגש, של המון המון חום ואהבה. הכוהנים מברכים את עמו ישראל באהבה.
כולם עולים לרגל, כולם מרגישים אחווה. וכשהעסק הזה פועל בהרמוניה, זאת אומרת, וואו.
בסדר?
זה מה שנוח רצה להוליד. זה הבן הרביעי.
כלומר, מבחינת נוח, תנסו רגע לחשוב,
מבחינת נוח הוא יוצא לאנושות חדשה,
והוא אומר, אני צריך לתקן אותה.
אני צריך להוליד משהו,
אבל איך אני אתקן? האנושות הזאת היא מדולדלת.
דלת.
כאילו העולם אחרי המבול נראה כזה מעוך וזה. אני אוליד בן, אני אספר לו מה היה, אני אתן לו את כל הכוחות מהעולם הקודם,
אבל הוא יודע לעשות את הדבר הזה בצורה מתוקנת.
אחד הרמזים הנפלאים זה שהמילה משיח היא ראשי תיבות
של מנחם שם חם ויפת.
בעצם זה הסיפור.
זה הילד המשיח
שנוח היה אמור להוליד.
הנה כאן
מגלה עמוקות אומר את זה.
יהודה בן יעקב זכה לכל השם הנרמז בשמו, י״כ ו״כ.
כדעיתו בגמרא יוסף קידש שם שמים בסתר ונתווסף לו אות א'.
עדות ביוסף סמו,
יהודה קידש שם שמים בפרסיה נתווסף ונקרא כל השם בשמו,
רק הדלת משום סוד מידתו שהוא בן רביעי.
כן, יהודה זה י״כ ו״כ דלת.
כלומר, דווקא זה רומז לבן הרביעי.
מה שאני בא לומר זה שבכל הפעמים שאנחנו ניתקל בבן רביעי, אנחנו ניתקל בניצוץ משיח שהיה צריך להופיע בבן הרביעי של נוח.
אז זה מופיע אצל יהודה,
שכולו שם השם יו״כ,
והדלת זה על שם היותו הרגל הרביעית במלכות.
וגם במסכת סנהדרין כתוב ככה, הגמרא דנה מי, מה השם של המשיח.
אז דבר רבי שילה
אמרי שילו שמו,
שנאמר עד כי יבוא שילו.
דבר רבי ענאי אמרי ינון שמו,
שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו.
דבר רבי חנניה אמר
חנינה שמו,
שנאמר לא אתן לכם חנינה. ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו,
שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי אין.
כן,
תראו את הפסוק, רחק ממני מנחם.
חיים בעולם בלי משמעות.
חיים בעולם בלי תוכן. מנחם,
ייתן את ה... ישיב לנו את הנפש.
בסדר? ואז אומרים מנחם שמו,
וכמו שאמרנו, הבן הרביעי,
זה כותב את כל הבנים, כי זה מנחם,
שם יפת וחם, שזה בעצם משיח.
כלומר, מי יהיה משיח?
נכון, עכשיו זה שיעור ערב בחירות, נכון?
אז אנחנו צריכים לזכור שמעבר לכל הבחירות, ואחרי כל הבחירות, שתהיה בעזרת השם ממשלה טובה לעם ישראל,
אז אנחנו תמיד צופים למנהיג האמיתי בעם ישראל,
מה שהרמב״ם מבין. מי יהיה המשיח?
משיח,
קודם כל צריך להוציא את משיח מחוץ למרחב האוטופי,
שזה איזה מין דמות כזאת ניסית.
לא, זו דמות ריאלית לחלוטין.
זה אדם, בשר ודם, נולד לאימא ואבא,
וגם לפי הרמב״ם הוא ימות.
יחיה וימות, והבן שלו ימשיך אותו. אין איזשהו דמות ריאלית, הוא יהיה מנהיג.
כמו דוד, כמו שלמה. מה יהיה התכונה שלו?
הוא יהיה כל כולו מלא במהות.
יעסוק במהויות, יהיה אדם מהותי שישים אותנו על ההקשר, יספר לנו מי אנחנו,
יספר לנו את הסיפור האמיתי שלנו.
אבל הוא ידע לעשות את זה בצורה הכי יפה בעולם.
השפה שלו תהיה יפה, הלשון שלו, הוא יהיה אסתטי, הוא יהיה יפה בעצמו.
והוא יהיה מלא רגש, מלא אהבה. כי הרבה פעמים אנשים שעוסקים במהויות,
הם מזלזלים ברגש. זה אמת או לא אמת? מה זה משנה עכשיו כל הזה? העיקר שזה יהיה נכון.
נכון? זה כאילו, יש איזו חולשה לאלה שעוסקים במהויות, בשמות, לשמים,
שהם כאילו קצת מזלזלים בכל ה... עלולים, לא חייבים, עלולים לזלזל בכל הרגש. אה, כל ה...
כל הבדיחות האלה, נכון, על ה...
החסידים של כל איזה אפ שהם רוקדים וכל זה, הם לא באמת יודעים ללמוד תורה,
נכון?
אז לא, יהיה לו גם את ה... והכול יתקלל אצלו באיזה מין הרמוניה אחת,
אנחנו נלך אחריו.
והדבר הזה, הניצוץ הזה מהמנהיגות בא לידי ביטוי בכל הילדים הרביעיים. אצל יהודה, שהוא הילד הרביעי, זה בא לידי ביטוי.
כן, המנהיגות הזאת, יהודה הוא גם גבר באחיו, יודע להוביל, אבל אנחנו פוגשים את יהודה כמעט בוכה מול יוסף.
תפילת יהודה בוייגעס, תפילה מלאה רגש,
ויהודה גם נופל וקם, הוא גם בעל תשובה, הוא גם מאוד מאוד מוצלח, אבל הוא גם בעל תשובה. יש פה איזה מין,
הוא עוסק במהות, אבל הוא גם, יש לו איזה מין שלמות כזאת.
אנחנו פוגשים את זה אצל דוד,
שהוא הבן השמיני, וזה ארבע פעמיים, ארבע בריבוע. גם דוד כולל בתוכו את כל התכונות הללו.
תראו,
אצל לאה.
ותער לאה ותל אדון תקרא שמו ראובן,
כי אמרה, כי ראה ה' באוני.
ואתה רות ותל בן, ואתה אומר כי שמע השם, כי שנואה אנוכי.
ואתה רות ותל בן, ואתה אומר הפעם ילוי אישי אליי, שלושה בנים.
ואתה רות ותל בן, ואתה אומר הפעם אודה את אדוני, על כן קרא שמו יהודה ותעמוד מלדת.
אחרי זה אנחנו יודעים שהיא ילדה עוד שני ילדים,
נכון?
תישכר ואת זבולון, כי הם כאילו מחוץ לחשבון.
שלושת הראשונים זה על שם, זה כאילו מקביל לנוח.
זה רק לצאת מהמצוקה, נכון? כמו שנוח, קודם כל,
צעד ראשון זה בוא נצא רגע מהמצוקה, בוא נצא רגע מהתסכול,
בוא נצא מזה ש... אז זה קודם כל נוח.
אז זה קודם כל ראובן ראה השם בעוני,
ושמעון שמע השם כשנוא אנוכי,
ולוי אתה ילווה אישי אליי. מתי נוגעים במהות?
מתי נוגעים בדבר עצמו?
מתי?
בילד הרביעי.
בילד הרביעי.
בילד היהודה.
הפער אתה עודה את השם. זה התכלית, זה המטרה, זה המנחם.
יהודה, זה גם ארבע אותיות השם עצמו,
יהודה זה ארבע אותיות וחמש אותיות, סליחה, אבל הד' ומנחם זה ארבע אותיות, כי הוא גם הבן הרביעי והוא גם ארבע אותיות בעצמו.
בבן הרביעי מתגלה המהות.
זה הבן שנוח רצה להוליד.
לפני שנמשיך הלאה בשיעור,
שכנעתי, זה בסדר? זה נראה לכם?
כן או לא?
אתם איתי?
הלו?
מה זה?
חמחם עזרא, חסר איכופים, חסר טלפונים, חסר...
לא, לא, לא, אני רוצה, לפני שזה, אני רוצה,
אם זה כל כך משמעותי, אז למה זה לא קרה?
למה זה לא הצליח?
אולי היה הזמן, כאילו, הקדים את זמנו.
לכאורה אין זמן יותר מתאים מאחרי המבול. לא, רשי אומר למה זה לא הצליח. למה?
בגלל חם.
בגלל חם.
רשי אומר שהוא פגע ביכולת ההולדה של אבא שלו. הוא ניצל את העובדה שנוח היה שיכור כדי לפגוע לו פיזית ביכולת להוליד.
בסדר? זה כאילו ה... זה מה ש...
אז אתה אומר,
בדיוק נגעת בנקודה אליהו, כל הסיפור שמנחם,
של הילד הרביעי,
זה מי שמסתכל בעין טובה על המציאות.
מסתכל בעין טובה.
העולם של התוהו, העולם לפני המבול, היה עולם
העולם
שלפני המבול היה עולם של עוצמות אדירות.
אגב,
מי שרוצה להבין איך העולם היה נראה לפני המבול,
לא צריך להתאמץ הרבה.
צריך לקחת אוטובוס, לרדת לאילת,
לקחת שנורקלים ולצלול.
אפילו לא צריך מכל ומאזין ציפה וכל זה.
כי המדרש אומר שהמבול היה רק על היבשה ולא על הים.
אז הים נשאר
כמו שהבריאה הייתה מלכתחילה.
בים יש לנו את הבעלי החיים הגדולים ביותר,
בעלי העוצמה הגדולה ביותר,
הלווייתן, קרול הסנפיר, לכן זה הדרך.
יש כמות מינים של בעלי חיים, ואין מה להשוות.
ליבשה, בסדר? הרבה יותר,
בצבעים. אתה אומר, מה קורה פה? מה נסגר?
מה קרה לקדוש ברוך הוא, שהוא התפרע עם הצבעים? צבעים שאתה לא רואה פה? אי אפשר לראות אותם בכלל ביבשה.
הטופוגרפיה של הים היא יותר עמוקה
מהטופוגרפיה על היבשה.
כאילו, ככה היה ביבשה,
זה הדבר.
אז היה עולם עוצמתי ביותר, אבל עולם שעסוק בלקיחה.
או שיהיה לי,
או שיהיה לך.
אם יהיה לי,
אז הוא אומר שלך לא יהיה. אם לך יהיה, לי לא יהיה. אז צריך להילחם.
ואז, נכון, קראנו את הפסוקים האלה,
וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום.
וחז״ל בחלק מהמקומות קוראים לרע הרצון לקחת.
אז האדם עסוק לפני המבול, רק איך אני יכול לקחת ולקחת, כולל לקחת את האישה של החבר שלי, כולל לקחת לו את הרכוש וכולי, אבל זה בעוצמה אדירה,
מפרקים את העולם.
מנחם רוצה להציע אלטרנטיבה אחרת,
את אותה עוצמה, אבל בלתת,
בטוב, בסדר?
נגיד, היום אנחנו טיפה חווים את זה ברובד הכלכלי,
שבמקום החברות הכי גדולות הן בעצם נותנות לך מוצרים בחינם, קח, ווייז וכאלה, כאילו, קחו, כל אחד ייתן, כל אחד ישתף, לכולם יהיה הכול.
הוא מציע כאן אלטרנטיבה אחרת.
חם שייך לעולם הקודם, מה פתאום, אוי ואבוי.
כשאנחנו שלושה, אנחנו נהיה איך לחלק את העולם, אז ארבעה.
האדם הראשון היה לו שתי בנים והם רבו ביניהם. הוא לא מצליח לראות אפשרות של קואופרשן, של שיתוף, של של כולם יהיה, של ברכה אינסופית, הוא לא מצליח לראות את זה.
אז הוא חוסם, כלומר, זו אמירה מדהימה.
מי שחוסם את השפע מלבוא,
מי זה?
האדם עצמו.
אנחנו לא מספיק מאמינים ביכולת של הקדוש ברוך הוא יתת לנו שפע מבורך לכולם, חם, לא מספיק מאמין בזה.
אז נוח מקלל אותו, אומר לו, אתה שייך לקללה, אתה לא מוצא... ובאמת, עד היום, תראו, עד היום, הרווחה הכלכלית והשיתופיות והברכה לא הגיעה ליבשת אפריקה.
הם עדיין תקועים מאחור.
כמה שמנסים זה, זה כאילו הוא לא יצטרך להגיע לשם, העולם כבר התקדם, העולם מתקדם מאוד למנחם.
אנשים חיים בתוך הקשר, בתוך משמעות,
משתפים זה את זה, עוזרים זה לא את זה, שיתוף ידע, ויקיפדיה, בסדר? אני תורם להם כל שנה, אתם יודעים?
יש להם כל שנה איזה מבצע לתרום להם, לא יודע, עשרה שקלים, אני תורם להם, אני מאוד נעזר בהם, צריך איזה ידע.
מקיש, נותנים לך ידע, עדכני, מעודכן.
פעם היינו קונים אנציקלופדיות לבתים, סוחבים ארגזים, אנציקלופדיה עברית, תופס לך חצי בית.
היום זה היה, ואתה קונה אנציקלופדיה. בטח בקצב של היום, שהכל מתפתח,
אחרי חמש דקות זה כבר לא רלוונטי הערך,
כי צריך לעדכן. אז מה, כל פעם תחכה להוצאה הבאה וזה...
ידע, וידע זה כוח, ידע זה עוצמה, הכל נגיש, כולם משתפים את כולם, זה הכל בחינם, מבקשים לך תתרום עשרה שקלים, עשרים שקלים, לא לתרום, מיליארד משתמשים בעולם בזה, אז כל אחד יתרום.
לכן על זה הדרך.
גם במאגרים תורניים, שאני נעזר בהם, יש כאלה שעולים כסף, יש כאלה שהם בחינם.
ספריה, עכשיו ראיתי,
עכשיו מישהו ראה לי אחד חדש,
אור התורה, משהו כזה נקרא, גם כן. מאגרים תענו, קח, קח, קח, קחו, קחו, לכולם יהיה,
חם, כאילו,
הוא לא מסוגל.
הוא עוצר את השפע מלהגיע. ואז העולם מתחיל עוד פעם להתגלגל, עוד פעם.
אבל כל פעם שיופיע איזה ילד רביעי כזה,
יהיה לנו ניצוץ של הבן הרביעי של נוח שהיה צריך להיוולד ולא נולד, ואיך הוא נראה.
אז אחד זה יהודה,
והאחר זה דוד. תראו מה כתוב אצל דוד.
כשמתארים את דוד,
פתאום זה ממש העיר לי, התיאור הזה כל כך.
ויען אחד מהנערים ויאמר,
הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי. יש פה שישה תארים.
זה המגן דוד, יש לו שישה קצוות.
יודע נגן
וגיבור חיל
ואיש מלחמה
ונבון דבר ואיש תואר ודונה אמו.
תראו איך אפשר לחלק את התארים האלה בקלות.
זה אדם אחד שנושא בתוכו את כל התכונות של שם חם ויפת.
יודע נגן, מאיפה זה?
יפת. יפת הוא מתעסק בנגינה.
גיבור חיל ואיש מלחמה, מה זה?
חם.
נבון דבר ואיש תואר שם.
ואדוני אימו זה דוד.
זה מנחם, זה החיבור של הכל ביחד.
בסדר?
ממש, זה כאילו מתאר, דוד הוא, הוא, כשאתה רוצה לדעת מה נוח רצה להוליד, הוא רצה להוליד לדוד בעצם.
בסדר? ולכן הגמרא אומרת שהמשיח בן דוד,
חלק מהשמות שלו זה מנחם בן חזקיה.
היינו יכולים לחיות אז,
ואנחנו לומדים את זה כדי שנבין היום,
שעיקר הגאולה זה שאדם נמצא במצב של נחמה.
במצב של נחמה זה מצב של הקשר. אני מבין את הסיפור שלי, אני מבין מה התפקיד שלו, אני מבין לאן אני הולך.
מישהו מספר לי את הסיפור הזה, מישהו מעניק לי משמעות.
הרב זקס תמיד אומר
ששני הדברים שהוכחו כגורמי עושר מרכזיים זה תחושת שייכות ותחושת משמעות,
ולא כסף,
ולא רכוש,
למרות שכסף ורכוש זה דברים חשובים.
וברמה מסוימת, אם אדם אין לו כסף לאכול, אז הוא במצוקה.
אבל ברגע שאדם יש לו את הקיום שלו הסביר,
האם זה מבטיח לו אושר? לא.
לא, ממש לא.
הוא עדיין יכול תעצור וכל... מה מבטיח אושר?
שייכות ומשמעות.
מי נותן לך את השייכות והמשמעות הזאת?
מנחם.
מי שמנחם אותך ומספר לך, תקשיב, היית פה, ועכשיו אנחנו פה, וכל הזמן יודע לספר את הסיפור הזה, אבל הוא עושה את זה גם עם חן וגם עם יופי,
והוא מלא במהות, אבל הוא גם מלא ברגש טוב.
מזכיר את הבעל שם טוב במובן מסוים. כשהבעל שם טוב היה הולך ומנחם את האנשים, מדבר על איבה, מעודד אותם. זה היה עם המון המון קדושה, אבל גם עם הרבה רגש וחום ואהבה, והוא ניחם,
ניחם את כולם. ככה אומרים שבעל שם טוב בעצם היה המנחם הגדול של עם ישראל אחרי הפרעות הגדולות של ת׳ ותת ואחרי האכזבה משבתאי צבי,
הגיע הבעל שם טוב ומנחם את עם ישראל.
כן, זה ה...
תראו מה אומר רבי נחמן פה.
כי ימי החול
הם בחינת עצבות.
ואפילו המצוות שעושים בימי החול הן בחינת עצבות.
כי איזה מהלך לא טוב, שלטונו בימו החול.
והוא עבד, בחינת עצבות.
אבל שבת הוא בחינת בן.
ואז נייך לעילאים וטטאים ונתעורר שמחה.
ואז הם מתרוממים ונתעלים כל המצוות של ששת ימי החול מן העצבות.
ונמשך עליהם מנוחה ושמחה, בבחינת ויולד בן ויקרא את שמו נוח לאמור,
זה ינחמנו ממעשינו מעצבון ידינו.
כלומר, נוח היה אמור להיות בחינת שבת.
בסוף נוח הוא בחינת, ממש יום חול, כי אם נוח עושה מחרשה, אז
חורשים מתי?
ביום חול, נכון?
אז כאילו נוח הלך ל... אבל הוא אומר, טוב, אני לא הצלחתי, אבל הבן שלי, הוא כבר יהיה מנחם, והוא יהיה בחינת שבת.
והשבת היא היום שמספר לנו את המשמעות שלנו, וגורם לנו שמחה, והאדם מרגיש הקשה. לפעמים אני...
אם יוצא לי לפעמים להיות בשבת,
לא בבית,
אז אני מרגיש כאילו היה איתי שבועיים ב...
לעיתים נדירות, להתארח באיזה מקום.
אני מרגיש כאילו, עבדתי שבועיים ברצף,
כאילו ככה אני מרגיש.
אדם כאילו עוצר,
מבין את הרעיון, מבין את הסיפור שלו,
מתחבר לפרשה, מתחבר לנצח, זה היום של המשמעות.
אז נוח היה אמור להיות מנחם ולהיות
מעין יום השבת, אבל הוא,
לקחו אותו ליום חול, שדברים יהיו יותר נוחים.
בסדר,
הוא אומר, יהיה בן מנחם.
נייך אילנית הטעין, שהוא מנחם ומשמח את הכל מן העצבות. רבי נחמן אומר, נוח, אל צריך להיות מנחם,
משמח את כולם על העצבות, בבחינת זה יהיה נחמנו. וכשזוכין לבחינת לשון הקודש שהוא מקושר לשבת,
כן?
הם היו נוהגים, היו חלק מהצדיקים שהיו נוהגים, למרות שהם מדברים כל השבוע היידיש,
בשבת הם משתדלים לדבר בלשון הקודש,
כדי לא לחלל את השבת.
כי הזוהר אומר שחילול שבת זה בדיבור.
אם אדם מדבר דיבורי חול, או אם הוא מדבר בשפת חול.
וכשזוכין לבחינת לשון הקודש שהוא מקושר לשבת,
אזי הם ממשיכים על ידו את הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול,
כי מחמת שלשון הקודש מקושר לשבת,
על כן נמשך על ידו השמחה של שבת לששת ימי החול,
וזה אל האלוקים השם דיבר מספר שמחה,
כי ישלמו את הדיבור על לשון הקודש, נמשך שמחה כנען.
אז כן, היכולת להיות להביא את השבת לימות החול,
להביא את השמחה תלויה בנחם.
אז אני מסכם.
נוח רצה להוליד בן רביעי.
הבן הזה היה צריך להיות המשיח.
השם שלו היה צריך להיות מנחם.
הבן הזה היה לו את היכולות מלפני המבול ואת העוצמות,
אבל הוא היה יודע להנכיח את זה בכלים מתוקנים.
הרעיון המבצעי של הבן הזה היה לנחם את האנושות,
לספר לה את המשמעות שלה,
לספר לה את התוכן שלה,
לספר לה מה המשמעות של להיות בציר של נתינה ולא בציר של קבלה ולקיחה.
בעצם מנחם הזה היה אמור להיות בחינת אברהם, מה שעשה אברהם אחרי זה בעשר דורות.
אבל אולי אפילו מעבר לאברהם הייתה לו את היכולת
ליצור איזו הרמוניה מיוחדת בין כל הכוחות כולם.
בין שם, חם ויפת. הוא היה מחבר את כולם. משיח, מנחם, שם, חם ויפת.
כמו שראינו קצת, אצל מי?
אצל דוד, שהיה לו את היכולת,
וזה בצורה הרמונית, זה לא בצורה סותרת.
זה מה שנוח רצה להודות את הבן הרביעי, ולזה המדרש קורא בין רביעי לשמשייני. בן שבעצם ימשיך את נוח, הרי נוח זה אותיות מנחם, יש שם, אבל יוסיף את המם ואת המם.
עוד פעם, הקטע של הארבע.
חסר כאילו פעמיים מם לנוח כדי להיות מנחם,
וחם משבית את זה.
הקנאה, צרות העין,
רוע הלב,
זה שאם יהיה לי אז זה, אז אם יהיה לי, אם יהיה לך אז לי יהיה פחות, שאנחנו היום יודעים שכלכלית זה לא נכון.
היום אנחנו כולם יודעים את זה, שכלכלית,
פשוט זה, כלומר, זה,
לא זוכר איפה דיברנו על זה,
שיש תפיסה כאילו שהעוגה הכלכלית היא מוגבלת, זהו, יש
סך מסוים, וממילא אם יש פה שני אנשים, העוגה תתחלק לשניים, אם יש פה שלושה, תתחלק לשלוש, וכן זה הדרך, ולכן כמה שפחות עדיף שיהיה.
אבל אם אנחנו מאמינים באינסופיות של הבורא יתברך, וברצון שלו להיטיב,
אנחנו מבינים שהעוגה היא אינסופית, ולהפך.
ככל שיש יותר אנשים, אז הקדוש ברוך הוא פותח יותר שפע,
יותר צינורות. זה מנחם.
זה ה...
אבל חם היה מלא קנאה ומלא צרות עין,
ושיבש את הדבר הזה.
ולכן קיללו אותו. אתה בכזה ראש?
תמשיך בראש שלך, תראה לאן תגיע.
והאנושות, לעומת זאת, הולכת ומתקדמת, הולכת ועוברת מכולם מבינים היום שלא מספיק נוח.
אוקיי, יש לנו בתים,
אנחנו, יש לנו, אתם יודעים שכל אדם היום הכי ממוצע, כל זוג צעיר היום שמתחתן,
אם היינו מעבירים אותו במכונת זמן 50 שנה אחורה, או 60 שנה אחורה, היה נחשב עשיר מיליונר.
כי למי היה, כשאנחנו היינו ילדים, אתם תגידו, למי היה בבית מייבש כביסה,
מדיח כלים.
אנשים שהגיעו מאמריקה, היו אומרים להם בשכונה,
יש להם דיש וושר.
מילה כזאת.
אנחנו בתור ילדים עמדנו בשכונה כשאחד החברים,
אבא שלו היה קבלן והיה להם איזה אוטו אמריקאי כזה שהיה חלונות אוטומטיים.
עמדנו כמו ילדים להסתכל על הפלא הזה. הגיע אוטו,
ההורים שלנו היו עושים ככה עם החלון וזה.
חלונות אוטומטיים והגה כוח.
וואי, הסתכלנו, לא גמרנו לשבוע את העין מהדבר הזה, נכון?
היום כל הזה, כן,
מתחתנים, איך עוד כביסה וזה, איך הוא יבש פה, הכל, הייטק, כל אחד מאיתנו.
נכון? נוח!
נו,
אז זה אומר שאנחנו יותר מאושרים בגלל הדבר הזה?
אם אין מנחם ליד הנוח, אז הנוח הוא ריק מתוכן.
זה מה שנוח רצה להוליד את מנחם.
וכל הסיפור של מנהיגות אמיתית זה מנהיגות שמעניקה חזון, היא לא מעניקה רק נוחות כלכלית,
סטארט-אפ ניישן, זה חשוב,
אבל זה רק שלב א', היא מעניקה חזון, היא מעניקה משמעות, היא מעניקה ערך, היא מעניקה זה,
היא מוציאה את האנשים מהעצבות אל עבר השמחה, כי האנשים מרגישים שהם חלק מסיפור גדול,
שהם חלק ממשמעות.
אז המשיח הזה,
מנחם, שם, חם ולפת, אה, ובעקבות השאלה המקסימה של זיו, הבנו גם למה שם לא יכול לעשות את זה.
כי שם הוא לגמרי במהות, אפילו שם בעצמו צריך את עבר כדי להעביר את המסר שלו למטה, זה אוהלי שם ועבר.
אבל משיח יהיה לו איזה מין הרמוניה כזאת.
הוא יהיה האדם הכי הכי פנימי ועמוק בעולם,
אבל הוא יודע לדבר עם ילדים בגובה העיניים.
הוא יודע לעבור, להעביר סדנה לילדים וגן ילדים.
הוא יודע לדבר איתם.
והוא יהיה מלא בחום ובאהבה ובקרבה,
ויהיה לו גם את כל המהויות.
והוא יאהב אסתטיקה ונוי, אבל לעולם האסתטיקה לא תעמוד בפני עצמה,
רק בתור דבר יפה, אלא היא תמיד תבטא איזושהי תכונה פנימית. מישהו כזה.
מישהו כזה.
והמישהו הזה יעביר את העולם.
הרי אתם יודעים שהמילה
המילה המרכזית שמופיעה בקללות לכל אור ספר בראשית היא המילה עצב.
זה המילה.
ארורה אדמה בעבורך בעיצבון תאכלנו כל ימי חייך,
בעצב תלדי בנים,
הרבה הרבה ערונך ועצבונך, שם שלוש פעמים עצב, אחרי זה ויתעצב ושם אל ליבו, נכון?
עצב, עצב, עצב, כלומר האדם עובד, עובד, עובד, עובד, והוא לא מרגיש שהוא כאילו הכל כזה נטול הקשר, נטול מה אני עושה פה.
אז מגיעים לכל מיני פילוסופיות כאלה שאנחנו בעצם
חסרי משמעות. עכשיו בכלל, מאז שגם האדם גילה את היקום,
אז הוא עוד יותר נהיה עצוב.
כי פעם לפחות חשבנו שאנחנו במרכז וכולם מסתובבים סביבנו.
אז לפחות הוא אומר, טוב, לפחות אני נמצא במרכז.
היום מה גילינו?
מה?
אנחנו במערכת השמש,
סובבים את כדור ה... סובבים את השמש.
במערכת השמש יש פינה קטנה
בתוך זרוע,
אחת משבע זרועות של גלקסיה, שנקראת גלקסיה שלילית שבע חלב,
ואנחנו יושבים על זרוע שנקראת אוריון,
כן?
גלקסיה. בגלקסיה שלנו בלבד יש 400 מיליארד כוכבים,
וגלקסיה שלנו היא חלק ממיליארדי גלקסיות ביקום,
שהולך ומתפשט כל הזמן.
בקיצור,
איך אמר איזה נדמה לי סטיבן הוקינג? הוא אמר, זה כמו ששני ג'וקים הולכים ביניהם מכות באמזונס בערך.
כאילו,
זה היחס שלנו מול ה...
אז בכלל אדם אומר, אז מה אני פה איזה גרגיר כזה?
מי יספר לנו את המשמעות שלנו?
מי ינחם אותנו?
מי יגלה לנו כמה האדם הוא יקר, כמה הנתינה היא משמעותית, כמה הקדוש ברוך הוא חפץ בנו?
זה מנחם, זה המשיח הזה, להוציא מעצבות השמחה.
זה מה שנוח רצה שיקרה אחרי המבול.
אגב, זו הסיבה,
לא כל כך אגב,
זו הסיבה שנוח הביא איתו מראש
יחורג פנים.
כתוב, ויחל נוח איש האדמה ואיתה קרן.
נכון? ואז מזה הוא שתף.
זה מה שיש לך לעשות?
לשתול קרן?
תזרח חיטה.
צריך אוכל, לחם.
נוח אומר, אני רוצה עולם מתוקן. אני רוצה עולם של שמחה. העולם שעזבתי היה עולם עצוב.
אני רוצה עולם של שמחה.
נתחיל מיין. אנשים יהיו שמחים, יהיה להם משמעות. הבן שאני יוליד, מנחם, ישמח את כולם. אני אכיל לו כרם, שיהיה לו את מי להשקות.
אבל הכל התקלקל.
אבל תבינו כמה המשימה. אומרים שמשיח אותיות שמח.
שהוא ישמח אותנו.
שזה הדבר המרכזי, זה נראה לנו דבר פשוט.
רבי נתן כאן אומר, ריבונו של עולם, הצילני מעיצבון ידיים.
הצילני מטרדת הפרנסה.
כן?
פרנסה זה מצוין, אבל טרדת הפרנסה, אתה מעצוב ומתוסכל, תציל אותי מזה.
הרבה אנשים יש להם כאבים בהקשר של הפרנסה.
שהם מרגישים שהם לא...
נחמנו אליו בזכות הצדיקים האמיתיים ותביא לנו את משך צדקנו.
ויקוים מקרא שכתוב, זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו.
עוזרנו עוזרנו חוננו חננו פנה אלינו והושיענו ואל תסתר פניך ממנו
פנה אלי וחונני תנא עוזך לעבדך והושיע לבן אמתך
עשה מיות לטובה ויראו שני ובושו כי אתה השם עזרתני ונחמתני
אמן ואמן
חזקו ואמצו זה ינחמנו
נכון נכון נכון דוד זה ארבע וארבע ואמצע שם השם ואב
למנחם זה ארבעים וארבעים נכון בדיוק והכל סוד הארבע
ארבע כוסות ארבע אותיות שם השם ארבע עולמות חזק וברוך
