הקדשות שיעורים

ברכה והצלחה בכל מכל כל: נתנאל בן רות, עימנואל בן יקוט, שולמית בת ורדה.

קרא עוד

ברכה והצלחה לתורמים היקרים: אליאב בן אסתר, יוסף חיים בן הינדי איטה ליזנת בת גקלין, ולכל המשפחות.

קרא עוד

לע”נ חנה בת שמואל ע”ה, לעילוי נשמת אהרון בן מרים ז”ל שבא בת פלורי ע”ה, לעילוי נשמת יוון בת מרזל ע”ה, לעילוי נשמת זאב בן משה ז”ל. לע”נ מיכאל בן אילנה ז”ל

קרא עוד

להצלחת רוני ויעל לבית מולו-עלם וב”ה בגשמיות וברחוניות.

קרא עוד

לעילוי נשמת מיכאל בן טוניה וארקאדי ז”ל

קרא עוד

לע”נ חיים בן יוסף הלוי ז”ל

קרא עוד

לע”נ אורנה בת נעמי ע”ה

קרא עוד

לרפואה ושידוך טוב לבחור שלמה בן יפה הי”ו.

קרא עוד

לע”נ רחמתאלה רחמים בן אסתר צדוק ז”ל

קרא עוד

לע”נ ז’ורז’ט בת זוהרה ע”ה.

קרא עוד

לע”נ יהודה בו מולוק ז”ל

קרא עוד

לרפואת מנשה בן אכסה, שימה בת יסכה אליהו בן ליליה להצלחה בלימודי קודש וחול.

קרא עוד

לעילוי נשמת יצחק בן שמואל יהודה

קרא עוד

לרפואת חנינה דוד בן לאה שולמית

קרא עוד

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

הלכות מלכים ומלחמותיהם לרמב”ם פרק א’, א’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות הקודש ד’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות – אורות ישראל, לרב קוק זצ”ל | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב הלשון | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הלכות מלכים ומלחמותיהם לרמב”ם פרק א’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות – אורות ישראל, לרב קוק זצ”ל | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הלכות תשובה לרמב”ם א’, ג’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי שרקי בהמשך ללימוד ספר המדע לרמב"ם, ממשיך בלימוד הלכות תשובה לרמב"ם, בהרחבה ובתוספות רבות

הרב אורי עמוס שרקי

כ״ג באלול ה׳תשפ״ב (ספטמבר 19, 2022)

מילות מפתח:תשובה

Autoscroll:

‫אבל אני אומר, באופן כללי, ‫לכל המעדורות, אנחנו בפרק א',
‫של ללכות תשובה, הלכה ג',
‫כן, אז דיברנו על זה שיום הכיפורים מחפר,
‫האם לשווים, לא לשווים, זו השאלה, כן?
‫אבל הרמב״ם לא פוסק כרבי ‫יהודה, הוא פוסק כחכמים,
‫שיום הכיפורים מחפר לשווים.
‫ואז התחלנו הלכה ג'?
‫אבל שם במשפט האחרון... -מה?
‫במשפט האחרון של ג', אחרי ‫הכולה... כן, משפט של ג'.
‫לא ברור לי, תגיד משהו ברור. ‫-במשפט האחרון של ג'.
‫אנחנו במשפט האחרון של ‫ג', ועצמו של יום הכיפורים...
‫היפה, הגענו. סוף סוף, טוב.
‫ועצמו של יום הכיפורים מחפר לשווים,
‫שנאמר, כי ביום הזה יחפר עליכם.
‫טוב, המשפט הזה ממש לא מובן.
‫לפני כן הוא אמר לנו שבזמן ‫הזה שאין לנו מסבך כפרה,
‫אין שם אלא תשובה,
‫והתשובה מחפרת על כל העבירות.
‫אז מספיק שהאסת תשובה זה מחפר על הכול.
‫פתאום הרמב״ם מוסיף לך, יום הכיפורים מחפר.
‫עכשיו, אם היית אומר שמחפר במקום תשובה,
‫עוד איכשהו הייתי מבין את ההיגיון.
‫אבל הוא אומר, יום הכיפורים מחפר לשווים.
‫אבל אם הוא שוו, אז הוא כבר התכפר, אז ‫הוא לא צריך לחפר על ידי יום הכיפורים.
‫מבין את השאלה? השאלה ברורה?
‫למה הגעת רק עכשיו? אתה הבאת פלטטקסט?
‫טוב, בסדר. לא נורא.
‫השאלה היא כזאת, הרמב״ם ‫אומר מצד אחד שבזמן הזה
‫תשובה מחפרת על הכול. מספיק תשובה.
‫אחר כך הוא אומר, יום ‫הכיפורים מחפר לשווים.
‫מהשמע? ‫שאם אתה שוו ואתה צריך גם יום הכיפורים,
‫הוא לא מספיק תשובה. אז זה סותר.
‫זה המשפט הראשון שאומר שתשובה מחפרת.
‫עד כאן ברורה השאלה.
‫דבר נוסע, התשובה לשאלה ‫הזאת תינתן רק בהלכה דלת.
‫בהלכה דלת הוא יסביר למה זה לא סותר.
‫אבל אני רוצה להבין פה עוד כמה דברים.
‫איך הוא גילה, מאיפה הרמב״ם מוציא,
‫שעצמו של יום הכיפורים מחפר? שנאמר...
‫יום הכיפורים עצמו. מה שנאמר?
‫מה זה ביום הזה?
‫ביום הזה הוא יחפר ‫עליכם על ידי הסעיר להזזל.
‫מי אמר שהיום עצמו מחפר?
‫אלא הוא מבין... ‫לא, אבל זה לא מה שהוא אומר.
‫הוא אומר שבזמן הזה שאין לנו סעיר,
‫היום עצמו מחפר, שנאמר כי ביום הזה יחפר.
‫איפה זה כתוב שהיום עצמו עושה את הכפרה?
‫אלא הפשט הוא שהוא מבין את הבט של ביום,
‫לא במובן של בזמן ש...
‫בזמן היום הזה יחפר עליכם על ידי הקורבן.
‫לא, על ידי היום הזה. כמו שאתה אומר,
‫אני מפצח אגוזים בפטיש.
‫מה זה בפטיש? ‫לא שאתה מכניס את האגוז לתוך הפטיש,
‫אני משתמש בפטיש כדי לפצח את האגוז.
‫זאת אומרת, ביום הזה, היום ‫הזה הוא משמש ככלי לחפר עליכם,
‫כי ביום הזה, על ידי היום הזה יחפר עליכם.
‫זו דרשה, זה לא פשוט הכתוב.
‫הדרשה הזאת כבר נמצאת ‫בגמרה, אבל צריך לדעת שזה דרוש.
‫מכוח התורה שבעל פה, חכמים מחדשים
‫שיש ליום עצמו יכולת לחפר.
‫מספר הרב יוסף דובה לוי סולובייצ'יק,
‫שכשהוא היה ילד, הוא ‫הלך עם אביו ביום הכיפורים,
‫והם ראו את שקיעת החמה,
‫והילד אמר, איזה יופי של שקיעה.
‫ענה לו אביו, כן, זו שקיעה מחפרת.
‫כלומר, מעלתה של השקיעה ‫בעיני האבא שלו הייתה
‫שזו שקיעה שעושה כפרה, ‫הצד ההלכתי של השקיעה,
‫לא עצם היופי האסתטי.
‫כן, אופייני לחידושים ‫של משפחה סולובייצ'יק.
‫עכשיו, עוד נקודה אחרונה לגבי הביטוי עצמו,
‫ועצמו של יום הכיפורים.
‫בהגמרה שלנו הוא לא כתוב ‫עצמו, אלא כתוב עיצומו.
‫עיצומו של יום מחפר.
‫מה המשמעות של עיצומו?
‫הרב צבי יהודה קוקאיה מסביר,
‫העצמיות של חזרתנו אל ‫עצמיותנו, זה מה שמחפר.
‫זה המחפר.
‫כלומר, אתה צריך לחזור למה שאתה באמת.
‫אז יש החוזה למה שאתה באמת, זה מחפר.
‫זאת אומרת, זה מה שאנחנו חוזרים.
‫מה שאני באמת זה ההפך ממה שאני מספר לעצמי.
‫יש הרבה סיפורים שאני מספר ‫לעצמי, אני חושב ככה, אני נדמה לי ככה.
‫יש מה שאני חושב, יש מה שאני באמת חושב.
‫היום קוראים לזה בפסיכואנליזה הטעת מודע.
‫אבל הכרנה שיש עומקים, ‫לפנים מעומקים, בכוונה של האדם,
‫ולא תמיד קל לברר מי אני באמת.
‫ביום הכיפורים יש אפשרות לגלות את זה.
‫זה עצמו או עיצומו של יום.
‫מה שהיום עושה בעצמיות ‫שלך, חושף אותה, זה מחפר.
‫יש שני ימים כאלה בשנה, יש יום הכיפורים,
‫ובאופן אחר לגמרי ביום פורים.
‫בפורים גם כן יש גילוי של ‫הרצון האמיתי של האדם,
‫אבל זה גם כן מתגלה לרגע ‫ואחר כך נעלם, אבל זה מתגלה.
‫הגילוי הזה מגלה מי אתה באמת,
‫לא צריך בשביל זה לשלם 300 שקל לפסיכולוג.
‫בסדר? טוב.
‫עד כאן, הלכה, ג'... ג'. -מה זה?
‫זה יום הכיפורים עצמו, ‫בלי העבודה שנעשית בו,
‫על ידי סעיר וכו'. בסדר? טוב.
‫כן? -אם האדם עצמו...
‫הוא חוזר על עצמו, זאת אומרת שעצמו לא חתן.
‫כן. -הוא לא רואה את הבחירות,
‫הוא לא רואה את המדינה. ‫-על זה שהוא יצא מחוץ לעצמו.
‫כלומר, מדי פעם אנחנו מטיילים מחוץ לעצמנו,
‫אבל זה רק טיול מבחוץ, זה לא הבית.
‫זה... זה... האני, לא העצמי.
‫יש מדרגות בתוך ההכרה גם כן.
‫יש ההכרה הגלויה ויש ההכרה הפנימית.
‫ההכרה הגלויה היא זו שרוצה, ‫השכבה החיצונה היא זו שרוצה בחי,
‫השכבה הפנימית לא רוצה.
‫עד כאן, הלכה, ג'.
‫יש לך ספר? -כן.
‫וואי, זה מזעזע. מה יהיה?
‫איפה... -בטוח, בטוח?
‫יש שם אחד, לא?
‫אני רואה, אם אתה תקום ‫שם, אני חושב שיש אחד.
‫יש אחד. המדע, לא? או שאני טועה?
‫זה אומנם קשה, אבל אני ‫חושב שאנחנו יכולים להתגבר.
‫זה כבר משהו. טוב.
‫מאחר וסיימנו הלכה ד', נראה ‫לי שמן הראוי לעסוק בהלכה...
‫כיוון שלמדנו הלכה ג', נראה ‫לי שראוי לעסוק בהלכה ד'.
‫אז נעשה את זה. ברוך אתה, אדוניי.
‫אוי, תשמע. ‫-אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה ברוך.
‫איזה תשובה תעבורת פה? -א',
‫אף על פי שהתשובה מחפרת על ‫הכול, כפי שהוא אמר בתחילת הלך הג'
‫בזמן הזה הכוונה, ועצמו ‫של יום הכיפורים מחפר,
‫כפי שהוא כתב בסוף הלך הג'
‫יש עבירות שהן מתקפרות בשעתן, ויש ‫עבירות שהן מתקפרות אלא לאחר זמן,
‫כיצד? ‫עכשיו, להלכה שאנחנו עומדים לקרוא עכשיו,
‫יש שם, זה בראיתה במסכת יומה ‫שנקראת ארבעה חילוקי כפרה.
‫כלומר, יש ארבעה אופנים של ‫כפרת החטאים לפי חומרת אחת.
‫כיצד? עבר אדם על מצוות עשה, שאין בה כרת,
‫ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו.
‫ובאלו נאמר, שובו בנים ‫שובבים ערפא משובו תיכף.
‫זה הסוג הראשון. -מה?
‫אינו זז משם... ‫-מהמקום שלו, מהמקום בזמן, הכוונה.
‫כלומר, מיד הוא מתקפר, זה ביטוי כזה.
‫זה כאילו שהוא עומד באיזושהי נקודה בזמן,
‫כלומר, זה זמן ציורי, הוא לא זז מהזמן הזה.
‫עד שמוחלין לו, שנאמר, אבל ‫הוא נאמר, שובו בנים שובבים
‫ערפא משובו תיכף.
‫כלומר, ברגע שישבתם, אני ‫מרפא על מצוות עשה. למה?
‫כי זה שאני מנעתי את ‫עצמי מלקיים מצוות עשה,
‫זה הכוונה שלא רציתי להיות נאמן לעצמי.
‫ברגע שאני נאמן לעצמי, זהו, מתקפר.
‫ירמיהו ג' פסוקי הבת.
‫עבר על מצוות לא תעשה, שזה יותר חמור.
‫מדוע? כי בלא תעשה יש פה פגיעה.
‫זה לא חסרון האהבה, זה חסרון ירעה.
‫אז זה שובר את הכלי של האדם, את האדם עצמו.
‫עבר על מצוות לא תעשה, שאין בה... מה?
‫כי אהבה זה יותר חשוב מירעה.
‫נכון, אדם שעובר על לא ‫תעשה זה גם יותר חמור.
‫אבל כשיש עשה, אז אין לו תעשה. עשה דוחה.
‫במה יש יותר יוצר הרע בעשה או בלא תעשה?
‫אינני יודע. יש לך תשובה?
‫אגב, מה זה משנה? -לא, זה משנה.
‫שבעצם יש יותר יוצר רע ‫במשהו, פחות או יותר מידע...
‫אתה אומר שיש יותר נסיבות מקהילות? -כן.
‫אז זאת אולי, אבל אני ‫לא בטוח שזה יותר ככה.
‫כלומר, כל אדם יש את ההתמודדויות שלו.
‫יש אדם שאווירה אחת מושכת ‫אותו יותר מאשר אדם אחר,
‫שמושכת אותו אווירה אחרת. ‫אז כך שקשה לדרג את זה.
‫עבר על מצוות לא תעשה ‫שאין בהכרת ולא מתעדבד דין.
‫ועשה תשובה. תשובה תולה. ‫מה זה תולה? מיני ייסורים.
‫ויום הכיפורים מחפר.
‫מה זה מיני ייסורים? תולה מיני ייסורים?
‫כלומר, שאם הזעם ‫האלוהי היה צריך לחול עליו,
‫הזעם הזה נעצר.
‫ויום הכיפורים מחפר, ובאלו ‫נאמר, כי ויום הזה יחפר עליכם.
‫אז בעצם מה שהוא אמר מקודם, ‫שיום הכיפורים מחפר לשבים,
‫מדובר על אוויר על מצוות לא תעשה.
‫אז זה כבר תירוץ לקושייה ‫שהייתה לנו בהלך הגמר.
‫עבר על כריתות ומתעדבד דין.
‫כלומר, דבר שחיים עליו כרת ‫או מתעדבד דין, ועשה תשובה.
‫תשובה, ויום הכיפורים תולין,
‫וייסורים הבאים עליו גומרים לו הכפרה,
‫ולעולם אין מתכפר לו הכפרה ‫גמורה עד שיבוא עליו ייסורים.
‫ובאלו נאמר, ופקדתי ‫בשבט פשעם ובנגאים אבונם.
‫זאת אומרת, הוא צריך לעשות ‫תשובה, לעבור את יום הכיפורים,
‫ורק לאחר מכן יבוא עליו ‫ייסורים, ואז הוא מחובר.
‫איזה ייסורים? לא כותב.
‫יכול להיות ייסורים ‫קשים, לא עלינו, לא עליכם.
‫יכול להיות ייסורים קלים, ‫תלוי אפילו מדרגת האדם.
‫למשל, הגמרה אומרת שאם ‫עברו על אדם 30 יום בלי ייסורים,
‫ידאג לעולם הבא שלו.
‫מה זאת אומרת? ‫30 יום היית פה ולא קרה לך שום דבר?
‫עכשיו, מה זה ייסורים האלה? ‫הגמרה אומרת, למשל,
‫הגמרה, למשל, הוא רצה להוציא ‫מטבע מן הכיס ויצא לו מטבע אחר.
‫זה ייסורים.
‫אבא, למה החברים של יוב ‫נהנשו על מה שהם אמרו כותב,
‫וכאילו, מה שתראה הרמב״ם?
‫אני חוזר על שאלתך, מדהימה.
‫אתה אומר, מדוע נהנשו את החברים של יוב,
‫ועלו הם אמרו בדיוק את מה שהרמב״ם אומר.
‫שתי שאלות יש לי על שאלתך.
‫א' איפה ראית שהם נהנשו? ‫-בסוף לא, אבל סוף הוא כנס לבית.
‫ננזפו. בסדר, זה לא...
‫שתיים, איפה ראית שהם ‫אמרו מה שהרמב״ם אומר?
‫הרמב״ם אמר מה שהם אמרו. -מה?
‫הרמב״ם אמר מה שהם אמרו, ולא? -למה?
‫כי אמרו לו שאם יש ייסורים, ‫אז זה פשוט לא קצת...
‫הם אמרו, אם יש לך ‫ייסורים, שמה שחטאת, נכון?
‫נכון? איפה הרמב״ם אמר דבר כזה?
‫זה לא מה שהרמב״ם עכשיו אמר? ‫-לא, הרמב״ם אומר,
‫אם חטאת, יש לי סורין.
‫אבל הוא לא אמר שאם יש סורין, אז חטאת.
‫זאת אומרת, למשל, אם ‫אני יודע מה הצבע של הרכב,
‫סימן שאני לא עיוור צבעים.
‫האם כל מי שאיננו עיוור צבעים יש לו רכב?
‫זאת אומרת, אומר הרמב״ם, יש ‫עבירות שבגללן באים ייסורים.
‫האם זה אומר שכל פעם שיש ‫ייסורים זה אומר שהייתה עבירה?
‫לכן אין שום קשר בין מה שאומרים ‫הרעים של יוב לבין מה שאומר הרמב״ם.
‫בסדר? כן.
‫אדם עשה עבירה, לא תעשה, ‫לא תעשה, עשה תשובה,
‫עשה תשובה ומת לפני יום הכיפורים. ‫אז לא מתכפר.
‫אז לא מתכפר. מה?
‫תשובה לפני מיתה מכפרה. ‫אתה אומר שהמוות מכפר.
‫אפשר אולי לומר את זה, אבל ‫זה צריך להוכיח מההמשך. אולי.
‫יש עבירות שבלי כפרה, בלי כפרה זה קורה.
‫מעוסיף כאן הרמב״ם מדרגה רביעית.
‫באמת דברים אמורים בשלא ‫חילל את השם בשעה שעבר.
‫אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה.
‫והגיע יום הכיפורים, והוא עומד בתשובתו.
‫הוא בא ועליו ייסורין. ‫אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות,
‫אלא תשובה ויום הכיפורים ‫וייסורין שלושתם תולים,
‫ומתה מכפרת, שנאמר ונגלה באוזני השם צבאות,
‫אם יחופר יעבון הזה לכם, עד תמותו. נפלא.
‫זאת אומרת שיש תעודת ביטוח. ‫הרי ברור שהוא ימות, לא?
‫אין אדם שלא מת. אז יוצא שהוא מסודר.
‫זאת אומרת, אומרים, תשובה, ‫יום הכיפורים, ייסורין, תולים,
‫אל תדאג, כשתמות זה מתכפר. מסודר. מה?
‫תולים מן הזעם האלוהי. ‫אז תולים, לכן לא אמרתי ייסורין.
‫תולים מייסורים גדולים. אבל מתה מכפרת.
‫אז כך שאין מה לדאוג, כשמתים זה מסודר.
‫זאת אומרת, אבל מה התלוי? מה הדבר שתלוי?
‫הפורנות. זה תולה אותו מן הפורנות.
‫כתוב, תשובה ומעשים ‫טובים כי טריס בפני הפורנות.
‫טריס, הכוונה, מגן. עכשיו, נשארת השאלה,
‫וזה נוגע לשאלה כללית. ‫האם צריך לפחד מן המוות?
‫לפי זה לא, כי זה מכפר. אבל אני אומר,
‫אבל אדם שלא חילל את ה' הוא ‫לא חילל את ה' מה קורה איתו?
‫יש פחד מצוי אצל בני אדם מן ‫המוות, וזה טיפשי לגמרי. מדוע?
‫משום שא, אין לך ברירה, זה יקרה.
‫ב, זה קורה רק פעם אחת בחיים.
‫ג', אף אחד לא היה שם ‫עדיין, לספר לנו, אז זה מרתק.
‫ד', כיוון שזה בטוח יקרה, לא צריך למהר.
‫זאת אומרת, מה שמצער זה לא ‫המוות, זה אם המוות לא בא בזמנו.
‫אם הוא בא בזמנו, זה בסדר. מה יש לפחד?
‫עד רבה, זה כמו עובר שיפחד להיוולד,
‫כי הוא צריך לעזוב את ‫המסגרת שבתוכה הוא נמצא.
‫הרחם. מה אתה מפחד? הרחם זה לתשעה חודשים,
‫אתה צריך לצאת. ‫אתה צריך לפחד שלא תהיה הפלה,
‫לא לצאת מוקדם מדי. זה הכול. בסדר.
‫אז כך שהפחד מן המוות ‫זה אחת המערות הגדולות.
‫הרב קוק כותב על זה הרבה באורות הקודש,
‫שהאימה שהמוות מפיל על ‫האדם, זו אחת השערוריות הגדולות
‫שיש בעולם. אין מה לפחד מן המוות.
‫אין מה לפחד מן המוות. ‫יכול להיות שהרגע עצמו של המוות
‫יש בו משהו מאיים, כן, מלאך המוות,
‫אבל בסופו של דבר זה הבשך החיים.
‫מה שאנחנו רואים לקרוא ‫כחידלון הוא הרחבה של החיים.
‫יש על זה ויכוח מפורסם ‫בין שני עוברים, תאומים,
‫בתוך הרחם של אימא. בגשר החיים זה מובן.
‫הם מתווכחים, שני העוברים, ‫האם יש חיים אחרי הלידה או לא.
‫האחד אומר, אני שמעתי שיש ‫אחרי הלידה חיים יותר גדולים,
‫יותר רחבים ויותר מהירים.
‫אומר לו השני, אתה משוגע לגמרי.
‫א', פה יש לנו חבל טבור, שם אין, איך נחיה?
‫שם אין נוזל, נוזל השפיר. ‫שם יש אוויר, אנחנו נחנק.
‫וחוץ מזה, יש שם... פה יש 37 מעלות חום,
‫בחוץ זה 15 מעלות, אנחנו נמות מכור.
‫שלא לדבר על כל החפצים ‫הקשים שיש מחוץ, שם אנחנו מפצע.
‫ודבר נוסף, אומר לו ‫האפיקורס, אומר לו, אנחנו רואים
‫שכל מה שעובר למטה דרך ‫החור הזה לא חוזר לעולם.
‫אחרי תשע חודשים מגיע הזמן לצאת.
‫המאמין שיש חיים אחרי הלידה ‫יוצא, וכולם אומרים, מזל טוב,
‫הוא דומה לסבתא שלו ויש ‫לו האף של הבן דוד שלו.
‫וזה שלא מאמין, הוא אומר, אני נשאר פה.
‫זה העניין של המוות.
‫אז קודם כול, פה אנחנו רואים ‫כמה דברים שעולים מדברי הרמב״ם,
‫שאם הצורך בחפרה הולך ‫ועולה לפי חומרת החטא,
‫אז מה החטא החמור ביותר לפי היהדות? ‫חילול ה'
‫אז זה יוצא לפי זה שמהי ‫המגמה של כל היהדות?
‫קידוש ה' נכון? זה דבר רחב.
‫אגב, זה לא משנה פה אם החילול ה' וקידוש ה'
‫זה ביחס לאווירה גדולה או קטנה.
‫יכולה להיות אווירה קטנה שעושה חילול ה'
‫אז היא יותר חמורה מהאווירה ‫גדולה שאינה עושה חילול ה' נכון?
‫כן. -הרמב״ם בגלל השנת לא אומר שבכל אווירה
‫יש חילול ה' נכון?
‫בכל אווירה יש חילול ה' אם היא נודעת.
‫שחרירים? -כן.
‫ואם כאילו נשא אווירה בחדר, הוא מסבור?
‫אך אתה יודע, הרמב״ם ‫גם כאן כותב שזה קידוש ה'
‫אם האדם נמנע מן האווירה מפני אמונתו בשם.
‫יש את הצד של קידוש ה' אבל ‫עיקר קידוש ה' זה כלפי אחרים.
‫עכשיו, הדבר הזה גרם למצוקה ‫אצל אחד מגדולי ישראל, רבנו יונה.
‫רבנו יונה מגרונה, רבנו יונה גרונדי.
‫הייתה לו בעיה משום שבמהלך החיים שלו
‫הוא גרם למה שהוא לחילול ה' גדול,
‫כשהוא ציווה לסרוף את ספרי הרמב״ם.
‫זה מאוד לא נעים, אבל אחרי ‫שהוא ציווה לסרוף את ספרי הרמב״ם,
‫חודש לאחר מכן, מלך צרפת שרף את התלמוד
‫ו-40 עגלות של כתבי יד ‫של בעלי התוספות והגמרה
‫בכיכר המרכזית של פריס.
‫אז רבנו יונה עשה חשבון שאם ‫זה קרה, צריך למצוא את הסיבה,
‫הוא חשב בלי שהוא שרף את כתבי הרמב״ם.
‫ואז הייתה לו בעיה, כי הרמב״ם ‫אומר שאם יש חילול ה' אינו מתקפר,
‫אדם מוות.
‫אז הוא חיפש, אז זו אחת הסיבות, ‫אגב, שהוא כתב את הספר שערי תשובה.
‫הוא גם רצה לנסוע לארץ ישראל, ‫לקברו של הרמב״ם בתבריה,
‫כדי לבקש שמנו מחילה, לא ‫יעלה בידו, הוא מת בספרד.
‫ובכל המקומות שבהם הוא דרש נגד ‫הרמב״ם, הוא דרש בשבחו של הרמב״ם.
‫עכשיו, הסיפור עם רבנו יונה,
‫זה שהוא לא חזר בו מהביקורת שלו על הרמב״ם,
‫הוא באמת שאולי צריך לסרוף אותו.
‫אבל הוא חיפש בכל זאת איזה ‫תיקון, והוא מצא בתלמוד הירושלמי.
‫יש משפט קצר בירושלמי, ‫גדול קידוש ה' מחילול ה'
‫אז מה הוא אומר? ‫אם כן, אם מי שעוסק בקידוש ה'
‫זה מחפר על חילול ה'
‫אז הוא עסק באמת בקידוש ה' כדי לחפר על זה.
‫למה הוא מתנהג ברמב״ם? -מה?
‫למה הוא מתנהג ברמב״ם? ‫-בגלל הדעות של הרמב״ם.
‫טוב. -הדעות של הרמב״ם היא לא אחת טוב.
‫הוא רציונליסט, הוא לא... ‫-אז מה אם הוא רציונליסט?
‫אסור להיות רציונליסט? -לא.
‫למה אסור להיות רציונליסט? ‫-הוא רציונליסט, הרמב״ם רציונליסט.
‫זה דבר אמין, אבל הוא חושב... ‫-בסדר. הרמב״ם מאמין
‫שהקדוש ברוך הוא סידר את השכל ‫של האדם באופן שבידו להגיע לאמת.
‫אפשר להתווכח על זה, אבל ‫זה אמונה גדולה של הרמב״ם
‫בתובו של הקדוש ברוך הוא.
‫הוא יאמין לבקרות אדם ‫בבחור ישיבה להזריק אותו החוץ.
‫יזריקו אותו החוץ? אבל את יודעת,
‫להקשות מבחור ישיבה על הרמב״ם זה לא רציני. ‫הרמב״ם חזק ממנו.
‫בסדר? איך אומרים? ‫חלקת על הרמב״ם, פעם מכל זאת דפקת את עגד.
‫דפקת את עגד. את עגד.
‫פעם עגד זאת הייתה החברה ‫היחידה כמעט בארץ של אוטובוסים.
‫אז אתה אומר, אני נכנסתי ‫לאוטובוס ולא שילמתי.
‫אז זאת אומרת, דפקת את עגד. ‫זאת אומרת, מה קרה?
‫מה כבר יכולת לעשות? ‫אז הרמב״ם זה גם כן, זה פרמה.
‫טוב, עד כאן, פרק א'.
‫בסדר? טוב.
‫אני לא זעד לעצמי, איך אני יודע שמחלול לי?
‫בגלל שזה היה רק אווירה לעשה. ‫-אבל איך אני יודע שמחלול לי?
‫כי עשית תשובה. ‫-אם אני עשיתי תשובה אז מחלול לי?
‫נכון, זה מה שהרמב״ם אומר. הוא מביא פסוק,
‫שובו בנים שובבים, ארפה משובבות החם.
‫הוא הופתח לנו שתשובה מועילה ‫ומכפרת ברגע שאדם עבר על ניצרת העשייה.
‫מה זה לעשות תשובה? -מה זה לעשות תשובה?
‫זאת שאלה יפה מאוד. ‫עכשיו, לכאורה, את השאלה הזאת
‫היינו צריכים לשאול כבר בהתחלה, נכון? ‫אנחנו בסוף פרק א'.
‫עכשיו, אם תסתכל, חבל שאין ‫לך ספר, כי הייתי מפנה אותך
‫לפרק ב', הלכה ב'. ‫מה כתוב בפרק ב', הלכה ב'?
‫כתוב, ומה היא התשובה? עכשיו, זה מאוד מוזר
‫שהוא שם את זה בפרק ב'. ‫לכאורה, היית צריך לשאול את זה בהתחלה.
‫יותר מזה, אם אני מסתכל הלכה אחת לפני זה,
‫בפרק ב', הלכה א', מה כתוב? ‫איזו היית תשובה גמורה.
‫בפרק א', אומר הרמב״ם, כשאדם ‫עושה תשובה, צריך להתוודות.
‫הרמב״ם היה אדם מאוד ‫מסודר, וכאן הוא כותב לנו,
‫כשאדם עושה תשובה, אתה לא מסביר לי מה זה.
‫צריך לעשות וידוי. ‫אחר כך אתה אומר לי בפרק שני
‫מה זה תשובה גמורה, ורק אחר כך ‫נזכרת ביכל להגדיר מה זה תשובה.
‫מאוד מוזר, לא? מובן את השאלה?
‫אתה מבין מה שאני שואל? -כן.
‫מה? -הוא מחלק את זה להרבה...
‫לא, אני אומר שזה לא לפי הסדר.
‫אני, אם הייתי כותב ולכות ‫תשובה, הייתי כותב ככה,
‫בצורה רציונלית. הייתי כותב, מהי תשובה?
‫שתיים, מהי תשובה גמורה?
‫ג', כשאדם עושה תשובה, הוא צריך להתוודות.
‫הרמב״ם הולך בסדר ההפוך.
‫הוא אמר, כשאדם עושה תשובה ‫ולא הסברת לי מה זה תשובה,
‫צריך להתוודות. אחר כך הוא אומר לי,
‫אתה יודע מה זה תשובה גמורה? ‫רק אחר כך הוא נזכר
‫להסביר לי מה זה תשובה. ‫מובן את השאלה עכשיו? בסדר.
‫מה? -למה הוא עוסק ככה?
‫למה הוא עוסק ככה? ‫זו בדיוק השאלה שאני שואל.
‫אתה רוצה תשובה? טוב.
‫יש מושגים שאי אפשר ‫להסביר אותם באופן ראשוני,
‫אלא אם כן נפגשת איתם.
‫למשל, אם אני שואל אדם ש... ‫מישהו שאל, מה זה שבת?
‫לא יודע, אני שמעתי שאתם ‫דברים על שבת, מה זה שבת?
‫אתה אומר, שבת זה יום שבו לא עושים כלום.
‫מה, כלום? כן. ‫אסור לעשות את זה, ואסור לעשות את זה,
‫ואסור לעשות את זה, ואסור לעשות ‫את זה, ואסור לעשות את זה, ואסור...
‫רגע, ויש לכם הגדרה חיובית? מה זה כן? לא.
‫אני יכול רק להגיד לך מה לא.
‫אם אתה תשמור את כל הלא ‫הזה, אז אתה תתחיל לדעת מה זה.
‫כמו כן, התשובה היא ‫תנועה כל כך עליונה בנפש,
‫שאם אתה מצטפק בהתחלה ‫בהגדרה, לא תבין על מה מדובר.
‫צריך קודם כול להיפגש ‫עם זה באופן כמעט עקיף.
‫כשיעשה תשובה, יתוודא.
‫ורק אחר כך מתחילים לתת לך ‫הגדרות שיכולות להיות משמעותיות.
‫למשל, למה הדבר דומה?
‫למדם שמעולם לא היה חולה, ‫ורוצים להסביר לו מה זה מחלה.
‫אז אפשר להגיד לו כל מיני ‫הגדרות מתוך ספרי הרפואה,
‫הוא לא יבין באמת מה זה מחלה.
‫אבל אם פעם אחת היה לו ‫חום גבוה והוא שכב במיטה
‫וכולו מלא צמרמורת, הוא יודע מה זה מחלה.
‫אז אחר כך יסבירו לו ‫בספרים למה זה קרה וכו'.
‫אז זו הסיבה שהוא לא מסביר בהתחלה.
‫כן?
‫אתה אמרת שאפשר לא לפחד מהמוות,
‫אבל כן צריך לפחד מהדין, ‫שזה אולי יהיה כאלה או...
‫לא הבנתי, אתה מקשה? -כן.
‫על מה אתה מקשה?
‫על זה שאמרתי שלא צריך לפחד מהמוות.
‫למה? ‫נכון, לא הביא את ההוכחה שצריך לפחד מהמוות.
‫אבל יש דין כאילו...
‫יש דין, אז מה אם יש דין? יש דין זה מצוין.
‫אתה יודע מה? זה כיף, זה גאינוב.
‫הרי מה זה הגאינוב?
‫אדם עשה שטויות, צריך לתקן אותו.
‫יש לך רכב, עבר תאונה, כל כולו מקומצ'אץ',
‫מערכת החשמל הלכה, אין תאורה.
‫עכשיו אתה מביא אותו למוסך.
‫אז במוסך קצת מעקמים, איי, איזה כואב.
‫וצריך להוסיף את החשמל.
‫אבל כל זה בשביל מה? בשביל שהרכב ייסע.
‫כלומר, תיקוני מידת הדין יש להם תפקיד.
‫המדרש אומר שכשהנשמה מגיעה לגאינם,
‫היא מודה להקב' אחו שהגיעה לשם.
‫זה איסורית, זה כואב, ברור.
‫אבל זה עדיף מאשר שהאדם יישאר לא מתוקן.
‫כלומר, בעוד שבדתות ‫הנצרות והאיסלאם, גאינם,
‫זה נקמה של האל.
‫הוא נוקם. ‫עברת על דבריי, אני אראה לך מה זה.
‫ביהדות, גאינם זה תיקון.
‫זה רחמים של הקב' אחו.
‫ששם את האדם בגאינם כדי לתקן אותו.
‫אבל לא הסברנו בזה התשובה. מה אתה אומר?
‫התשובה, למה?
‫הרב יצא מהחלקה של המדינה ‫ובשבילה לא יורדת התשובה?
‫אותו דבר. אותו עיקרון.
‫אני לא יכול להבין מה זה תשובה
‫אם אני לא קודם כול ‫מבין מה זה תשובה גמורה.
‫ככה זה עובד.
‫גם בתגובות שלך, אני לא ‫מבין מה זה תשובה רגילה.
‫נכון, אבל אולי נסביר אופן כללי.
‫מהו החלק של הנפש שעושה תשובה?
‫אני מפועל על זה, אבל...
‫אחד עם אחת, נסבירים ככה ‫שזה כאילו למה יחשב לנו,
‫כמו שיש לנו מרגישה.
‫כי זה מוקדם מדי.
‫לא רוצים למות לפני הזמן.
‫אבל השאלה מתי?
‫יש הבדל בין למות בגיל 20 למות בגיל 120.
‫אני חושב שיש איזה הבדל. זה כל ההבדל.
‫עכשיו, אני חוזר פה על השאלה ‫מהו החלק של הנפש שעושה תשובה.
‫מה אתה אמרת? הרצון. זאת פעולה של הרצון.
‫בלפני התשובה אני רוצה את הרע.
‫כאשר אני חדל לרצות את ‫הרע ואני רוצה את הטוב,
‫זה נקרא תשובה. פעולה של הרצון.
‫כמה זמן זה לוקח?
‫חלקיק שנייה. ‫כלומר, הרגע של ההחלטה הוא התשובה.
‫לא לפני ולא אחרי.
‫זו פעולה של הרצון.
‫הרצון זה משהו מאוד סודי באדם. ‫למה אני מתכוון?
‫יש בנו כל מיני כוחות. ‫חוכמה, דמיון, רגש, גוף.
‫יש לנו הרבה כוחות. ‫ולכל הכוחות האלה יש גבול.
‫חוץ מכוח אחד, הרצון. אין גבול לרצון.
‫היה צרפתי אחד בשם דקארט שהעיר על כך,
‫שאנחנו מוגבלים מצד התבונה ‫ובלתי מוגבלים מצד הרצון.
‫זאת אומרת שיש בתוכנו מרכיב אינסופי.
‫המרכיב האינסופי הזה, לא קל ‫לתפוס את האופן שבו הוא עובד,
‫אבל התשובה היא הראייה ‫הקיומית שהרצון עובד.
‫בסדר? והשאלה למה זה יעיל,
‫כלומר, למה בגלל שאני ‫הפסקתי לרצות ואני רוצה אחרת
‫זה מחפר על החטא? ‫זה דבר שההיגיון לכאורה לא מבין אותו.
‫אנחנו נעסוק בזה, בבשורת ‫ה' כן, מה אתה אומר?
‫יש לו בדיוק מיני דברים, כל ‫החלקים מדברים על המצב,
‫על הנשמה, על הנפש. -על הנפש.
‫מה זה הנפש? -הנפש זה החלק שבי...
‫אתה רוצה תשובה או לא? -כן.
‫לא, כי אתה עושה ככה, ‫כאילו לפעמים אנשים אומרים
‫אי אפשר לתת תשובה. אז כשאנשים חושבים
‫אי אפשר לתת תשובה, אז אני לא עונה.
‫בסדר. הנפש זה החלק שבי שאומר אני.
‫לא, זה קשור למוח. ‫-זה חלק המודע של בית פחת.
‫המוח זה העבר שנושא את ‫הנפש, זה לא שום דבר אחר.
‫כן?
‫המיטה עצמה מחפרת כי היא מנתקת ‫את האחיזה של האדם בעולם הזה.
‫בעולם הזה הוא המביא את האדם לחטא. בסדר?
‫אז אנחנו צריכים עוד ‫להבין איך התשובה מועילה.
‫זה דבר עמוק מאוד. ‫יש לרב קוק כמה רעיונות בנושא הזה
‫בהורות התשובה, גם רבי צדק מלובלין.
‫אבל לפני שאני אסביר איך ‫זה עובד, אנחנו נאמר קודם כול
‫מה שאומר המסילת ישרים על התשובה.
‫המסילת ישרים, רבי משה חיים לוצאטו אומר
‫שתחשב הכירת הרצון כהכירת המעשה.
‫למה? אני עשיתי העבירה.
‫זה שעשיתי העבירה זה מורכב משני דברים.
‫המעשה והרצון שלי. ‫אם לא רציתי, זה לא העבירה.
‫זה לא שלי בכלל. אני יוצא לפי זה ‫שמה שמחזיק את המעשה זה הרצון.
‫אני חדל לרצות, זה כבר לא המעשה שלי.
‫אז הוא של מי? של הקב". הוא הסתדר איתו.
‫הוא הסתדר איתו. נושא העבוד. בסדר.
‫טוב, זה רק קצר מאוד מה ‫שאמרתי, צריך באמת להרחיב בזה.
‫הרב קוק מרחיב בזה ‫באורות התשובה, ת'זיין, א'1.
‫רב, אני יכול להגיד ‫שאני אנוס, ואז אני פתור.
‫אם אתה אנוס, אתה פתור.
‫נגיד המשפחה שלי או החברה מוסבי
‫הם מאוד בתוך איזושהי ‫תאווה, לאן אני נמשך בלידה.
‫כלומר, עיקר הדין של ‫האדם זה על מה שהוא יודע.
‫ולכן עיקר העבודה של ‫האדם זה ללמוד או לא ללמוד.
‫בסדר? כלומר, אם אין לי אינפורמציה, ‫אינני יודע שדבר מסוים הוא רע.
‫לא יודע. אף אחד לא אמר לי, אין ‫לי כלים לדעת שדבר מסוים הוא רע.
‫אז אני לא מחויב.
‫ברגע שאני מקבל את האינפורמציה, ‫מתברר לי שהדבר הוא רע,
‫אז אני מחויב.
‫זה במשפט הרומי.
‫במשפט הרומי, אי ידיעת החוק פותרת מעונש. ‫אינה פותרת מעונש.
‫ובהלכה זה בדיוק ההפך, אי ידיעה פותרת.
‫שוגג זה חצי ידיעה. מה זה השוגג?
‫השוגג זה שהוא... לא שהוא לא יודע ‫מה שהוא עושה, אלא יש משהו שהוא שכח.
‫אבל היה אסור לו לשכוח.
‫נגיד, יש אדם ששכח ששבת היום. ‫הדליק אש. שכח ששבת היום.
‫אבל הוא יודע ששבת, יש דבר כזה בעולם.
‫אבל הוא לא שכח שהיום שבת. ‫אז זה נקרא חצי יודע.
‫בהום את זה, אם אדם בכלל לא יודע ‫שיש דבר כזה שבת, אף פעם לא סיפרו לו.
‫אז הוא פטור לגמרי. ‫כלומר, אין פה אשמה. מובן?
‫הרב לא עדיף לו לדעת? ‫-אז לכאורה, עדיף לו לדעת.
‫כלומר, עדיף, אומרים ‫היפנים, לשבת מאשר לעמוד,
‫לשכב מאשר לשבת, למות מאשר לחיות.
‫זאת אומרת, הרבה יותר נוח לא להיות.
‫זה מה שאמרו בית שמי, ‫נוח לא לאדם שלא נברא.
‫זה נורא, אבל זה לא טוב לו לא להיברא.
‫כלומר, הנטייה הטבעית של היצר הרע
‫זה לפרוק מעליו את האחריות. ‫אז עדיף לא לדעת כלום.
‫אבל אז אתה פטרייה, אמר הנסיך הקטן.
‫יש יצור שהוא כל כולו פטרייה. הוא גדל.
‫הוא גדל כי הטבע מגדל אותו, ‫אבל אין לו כלום מעצמו. בסדר?
‫אבל זה לא נוח ולא טוב? ‫-לא, זה בכלל לא אותו דבר.
‫זה לא נוח, אבל זה טוב.
‫מאוד לא נוח לעשות התעמלות בוקר. ‫לא נוח, אבל זה טוב.
‫כלומר, בסופו של דבר, ‫האדם האחראי מוכן אפילו
‫לאכול אותה בגלל שהוא לא ‫עמד בדרישות של האחריות.
‫אבל יותר טוב לסבול מזה ‫שאדם לא עמד באחריות,
‫מאשר להיות פטור לגמרי. ‫כלומר, אם אני אגיד למישור,
‫תשמע, אם אתה תעשה עבירה, אתה תענש, תרבלק.
‫והוא עשה את העבירה, נענש, יופי. ‫פחות לקח אחריות.
‫לעומת זה, יש אדם שאומר, ‫תשמע, אתה לא מעניין אותנו,
‫תעשה מה שאתה רוצה.
‫אז האדם הזה עזוב בעולם של הקב".
‫הוא חסר משמעות. כן?
‫אפשר לומר שהאסטרון מנהל את התשובה,
‫מפתיע את התשובה לתלוי בו.
‫מה אתה משמע? זה היה חברותית בפשע?
‫זו, זה הנושא הרחב שעליו ‫אני לא רוצה לדבר כעת,
‫רק אני מפנה לאורות ‫התשובה, פרק ת' זין, פסקא א'1,
‫ומה שכתבתי על זה בספר שלי... מה? לא.
‫מה? זה לא בקידושה וטבע.
‫זה לא בקידושה וטבע. זה בספר בעוד מועד.
‫יש מאמר על חוצפת התשובה. ‫שם זה מדובר על זה.
‫טוב, אבל אנחנו כן יכולים, ‫בלי להרחיב לגבי מהות התשובה,
‫שזה נושא מרתק של עצמו,
‫אנחנו יכולים כן להרחיב ‫על פרק שני, על אחה א'.
‫לכן אני מציע שנעשה את זה. מסכימים? יאללה.
‫איזו היא תשובה גמורה?
‫המילה תשובה גמורה היא, ‫במושגים שלנו, זה ביטוי מתאה.
‫כי יש הבדל בין תשובה ‫גמורה לבין תשובה שלמה.
‫תשובה גמורה ותשובה ‫שלמה זה שני דברים שונים.
‫הרמב״ם פה לא משתמש בביטוי תשובה שלמה.
‫איפה כן מופיע ביטוי תשובה שלמה? ‫בתפילת 18.
‫בחזירנו בתשובה שלמה לפניך.
‫מה העניין של התשובה השלמה? ‫למרות שהרמב״ם לא מדבר על זה,
‫אני אדבר על זה.
‫התשובה השלמה זה תשובה על כל מה שהאחת כלל.
‫וזה דבר בלתי אפשרי.
‫למשל, אני אמרתי ליוסי, שם בדוי,
‫אמרתי לו, אתה איכסא של בן אדם. ‫לא, זה מה שאמרתי.
‫עכשיו, זה לא יפה, נכון, לדבר ככה?
‫זאת אומרת שאני עברתי על 'ואהבת לרחק כמוך'
‫ועברתי על לא תנוי שתמיד ‫טוב, ואחר כך אני עושה תשובה.
‫אני אומר לו, תשמע, יוסי, אני ממש מצטער
‫שאמרתי לך, אתה איכסא של בן אדם,
‫ואני מבקש שתסלח לי, ‫אני לעולם לא אחזור על זה,
‫לא הייתי בסדר. והוא אומר, סלחתי.
‫ואז אני הולך לפני הקב' ואני עושה בידוי,
‫אני אומר, ריבונו של עולם, ‫חטאתי והביתי ופשטתי
‫ואמרתי ליוסי, אתה איכסא של בן אדם,
‫ועכשיו אני מתבייש וזה, ‫לעולם לא אחזור לדבר הזה.
‫טוב, גמרתי. אין יותר, אין מה לעשות.
‫אולי צריך גם יום הכיפורים, ‫זה יום הכיפורים, גומרים עם זה.
‫אבל מה זה לא כולל? ‫את העובדה שאחרי שאני אמרתי ליוסי,
‫אתה איכסא של בן אדם, היו לו פנים נפולות.
‫הוא צטער מאוד. הגיע הביתה עם הפנים נפולות
‫ואשתו אמרה לו, עוד פעם אתה עושה פרצוף?
‫ואז, כיוון שהוא היה ‫עצבני, נתנה סתירת לכי.
‫והיא פנתה למשטרה וקיבלה ‫צו הרחקה שלושה שבועות.
‫הבן אדם, בגלל שהוא עכשיו ‫צריך להיות במקום אחר,
‫הוא מאחר יותר לעבודה.
‫ואז הבוס אומר לו, עוד פעם אתה מאחר.
‫מסולק מן העבודה, מפותר.
‫כיוון שהוא מפותר, עכשיו ‫הוא צריך לזון את משפחתו,
‫והוא לא מסוגל. ואז הוא גונב.
‫הוא גונב, נתפס, יושב בכלא.
‫בכלא יש שם סמים, יש שם אלימות.
‫ואז הבן אדם הולך ומדרדר ‫והופך להיות נטל על החברה.
‫עכשיו, כל זה, זה רק ביישוב ‫אמר, אתה איכסא של בן אדם.
‫עכשיו, כשאני חוזר בתשובה על זה,
‫אני חוזר בתשובה רק על החוליה הראשונה.
‫כל שאר החוליות, בכלל לא מודע לזה,
‫אני לא יודע אם זה קיים בכלל.
‫אז האם התשובה שלי היא שלמה?
‫לכאורה היא לא שלמה, כי היא לא ‫כוללת את כל התוצאות של המעשה הרע.
‫בסדר? מה עשתה התורה?
‫בחסדו הגדול, הקב". ‫אמר, מספיק לי שתעשו תשובה לראשון,
‫על מה שאתה יודע.
‫מה שנקרא, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך.
‫שאתה מחשיב את זה כתשובה שלמה, ‫למרות שאני לא מסוגל לעשות תשובה שלמה.
‫זה המושג של תשובה שלמה. ‫לא על זה מדבר הרמב״ם כאן,
‫אלא הוא משתמש בביטוי אחר, תשובה גמורה.
‫גמורה זה מלשון גמירות ‫דעת, שהדבר הזה סגור אצלי.
‫כי הרי אני עושה תשובה.
‫אני מצטער שעשיתי את המעשה, ‫אני מתכוון לא לעשות אותו.
‫איך אני בוחן אם התשובה ‫שלי הייתה אמיתית או לא?
‫רק אם אני שוב חוזר לאותה ‫סיטואציה שבה עשיתי את העבירה,
‫ואני אומר, לא, אני לא עושה, ‫כי אני עשיתי תשובה מזה.
‫עכשיו, זה לא דבר שאני יכול ‫ליזום אותו, לא תמיד זה אפשרי ליזום.
‫יש פעמים שזה אסור ‫ליזום, אבל זה יכול לקרות.
‫כשזה קורה, מתברר שהתשובה ‫שלי היא תשובה גמורה. בסדר?
‫בואו נראה. איזו היית תשובה גמורה? ‫זה. שבא לידו דבר שעבר בו.
‫ואפשר בידו לעשות אותו.
‫הוא פרש ולא עשה, מפני התשובה.
‫כלומר, הוא חוזר לסיטואציה ‫שבה הוא היה עושה את העבירה,
‫עכשיו הוא לא עושה.
‫לא מיראה... -זה לא מחפר.
‫למה זה לא מחפר?
‫זה תלוי, זה סוג עבירה זה היה.
‫האם זה עבירה על עשה או על לא ‫תעשה, שיש בה כרת, אין בה כרת,
‫חילול ה' או לא חילול ה' זה ‫כבר ההלכה ד' של הפרק הקודם.
‫כן, אנחנו מדברים עכשיו ‫על התשובה, לא על הכפרה.
‫הכפרה, זה צריך לבדוק. ‫לפעמים זה מועיל, לפעמים זה לא מועיל.
‫בסדר? מה?
‫מישהו שעשה תשובה, ולכן הוא ‫עשה עוד פעם את אותה עבירה.
‫השאלה הזו נשאלה בערך ‫שלוש פעמים בשיעורים הקודמים.
‫ולכן, כיוון שהשיעורים האלה מוקלטים, ‫זה יכול פשוט לעבור לשיעורים הקודמים
‫ולמצוא את התשובה. ‫לשאלה, אם אדם עשה תשובה ושוב חוטא,
‫האם התשובה הראשונה חסרת משמעות?
‫טוב, אבל יודע מה? בכל זאת אני אענה.
‫לא, זה לא חסר משמעות, ‫הוא עשה תשובה, באמת.
‫ועכשיו עשה עבירה, באמת. ‫צריך לעשות עוד פעם תשובה.
‫זה לא הכתב ואשוב? -זה לא הכתב ואשוב.
‫הוא, כשהוא עשה תשובה, ‫הוא לא אומר, אשוב ואיכתה,
‫אלא זה הכתב ואשוב זה משהו אחר. ‫האדם אומר...
‫מה? -עבירה או עבירה, אין...
‫יכול להיות שיש לו יותר חומרה, ‫אומרים, היית צריך לשים לב
‫שאולי אתה תיקשק. ‫אבל התשובה הראשונה היא תשובה.
‫תשובה. עכשיו, בואו נתקדם. ‫זה שבא לידו דבר שעבר בו
‫ואפשר בידו לעשות אותו, הוא ‫פרש ולא עשה מפני התשובה,
‫לא מהירעה ולא מכישלון כוח, כיצד? ‫אז הוא מביא לנו דוגמה.
‫הרי שבא על אישה בעבירה, ‫ולאחר זמן נתייחד אימה,
‫זאת אומרת, נתייחד אימה, הגיע ‫לחדר סגור שבו יש רק הוא והיא.
‫והוא עומד באהבתו בה, הוא עדיין אוהב אותה.
‫הוא בכוח גופו, הוא במדינה שעבר בה.
‫כלומר, זה בדיוק באותו מקום. ‫הוא פרש ולא עבר.
‫זהו בעלת תשובה גמורה. ‫מה זה אומר לנו גמורה?
‫שיש גמירות דעת ברורה. ‫עכשיו אנחנו יודעים בוודאות
‫שהוא עשה תשובה שהרי ‫הוא נמנע מלעשות את העבירה,
‫למרות שהתנאים אותם התנאים. כן?
‫יש שאלה של אדם בנפש או כל מיני בזמן,
‫זה שתמיד שונאים, זה לא...
‫יש תמיד שונאים מסוים, ‫ואף על פי כן, לא כל שוני
‫הוא שוני מכריע. ‫למשל, אדם מאוד מאוד אוהב שרימס,
‫והוא כל יום אוכל 100 גרם ‫שרימס כי הוא אוהב את זה.
‫אחרי הוא עושה תשובה. ‫לא אוכל. אבל הוא גר בדיוק
‫ליד המקום ש... ‫ליד הבית שלו, למטה מהבית יש בסטה של שרימס.
‫והוא עובר ליד הבסטה הזאת ולא קונה.
‫אבל אחר כך אמא יהיה לו עירור. -מה?
‫אמא יהיה לו עירור. -אמא יהיה לו עירור.
‫עירור זה משהו אחר, עירור זה לא אווירה.
‫זה לא אווירה עצמה. טוב.
‫הרי שבאה אלישה באווירה, ‫הוא לאחר זמן התייחד עםה,
‫והוא אומר, באווה טובה, הוא ‫פקוח גופו במדינה שעבר בא,
‫הוא פירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה.
‫הוא, ששלמה אומר, הוא ‫זכור את בוראיך בימי בחורותיך
‫עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו ‫שנים אשר תאמר, אין לי בהם חפץ.
‫מה זה ימי הרעה? זה הזקנה.
‫חזל הוסיפו מה זה ימים ‫אשר תאמר, אין לי בהם חפץ,
‫זה ימות המשיח.
‫שבמות המשיח כבר אין יצר הרע, וזה, אז חבל. ‫בסדר.
‫ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ‫הוא לא עשה מה שהרמב״ם אומר,
‫לא קרה כלום, עכשיו כבר אין לו כוח.
‫הוא ועד שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה.
‫אף על פי שאין לה תשובה מעולה, ‫מועלת היא, כלומר היא יעילה.
‫ובעל תשובה הוא.
‫אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מתתו.
‫הוא מת בתשובתו, כל אבנותיו נמחלים, שנאמר,
‫עד אשר לא תכשך השמש והאור וירח וכוכבים,
‫ושבו האבים אחר הגשם, שהוא יום המיתה.
‫מכלל שאם זכר בו אור ‫ושב קודם שימות, נסלח לו.
‫יש על זה הרבה מעד סיפורים מעניינים.
‫אני רוצה לספר לכם שלושה סיפורים. ‫האחד מודרני, שניים עתיקים.
‫בא לכם? אוהבים סיפורים? ‫רוצים לשמוע סיפורים? יפה.
‫לא צריך לסלב ידיים.
‫הסיפור האחד היה יהודי בשם דן בן עמוץ. ‫מוכר?
‫מה?
‫הוא היה שדרן, הוא היה שחקן, הוא היה סופר.
‫כתב ספר על הסלנג הישראלי.
‫בקיצור, איש הולל מאוד ‫שכל ימיו עשה רק שטויות.
‫שם המשפחה הקודם שלו, ‫לפני שקראו לו בן עמוץ,
‫היה תילים זוגר.
‫אמרו לו, דן, תילים זוגר.
‫מה זה תילים זוגר? מה, אתה לא יודע יידיש?
‫מה, אתה יהודי, לא?
‫אז למה אתה לא יודע יידיש?
‫טוב, תילים זוגר זה עומר תהילים.
‫זוגר, תהילים, תהילים זוגר, עומר תהילים.
‫וכשהוא היה קרוב למותו, אז ‫הוא ביקש שיקראו לפניו תהילים.
‫תילים זוגר, זאת אומרת, קראו לי תהילים.
‫אז קראו לו את הפסוק הראשון, ‫אשרי האיש אשר לא הלך,
‫מעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד,
‫ובמושב לצים לא ישב, כשהוא ‫שמע את זה, התפרץ בבכי.
‫אז עשה תשובה ברגע אחרון. ‫אז יש דבר כזה, זה דוגמה יפה.
‫עכשיו אני רוצה לספר לכם ‫שני סיפורים ליקוחים מהגמרה,
‫שהמסקנה שלהם הפוכה אחת מהשנייה.
‫הסיפור האחד במסכת מנחות, ‫השני במסכת עבודה זרה.
‫במסכת מנחות מסופר, אגב, ‫אני כתבתי על זה במאמר שלי,
‫נקרא, מחיר התשובה, ‫בספר בעוד מועד, גם כן שם,
‫לא בספר קדושה וטבע. כתבתי כמה ספרים.
‫הספר הבא שם, הספר הבא שם, זה ספר מפני.
‫טוב, בסדר, כתבתי כמה ספרים. ‫טוב, אז זה לא קידום מחירות, אבל...
‫יש לך יום. -אה, יש לך יום. טוב.
‫אז במסכת מנחות מסופר מעשה ‫באדם אחד שהיה זהיר מאוד
‫במצוות ציצית. זו הייתה המצוות שלו.
‫שמע שיש זונה אחת בקרחי הים ‫שנוטלת כיס של דנרי זהב בשכרה.
‫כלומר, הייתה יקרה מאוד, ‫והוא מרוב תאווה עבר את הים,
‫הגיע לרומא, פגש אותה. יש שמה משרתת בחוץ,
‫ולא נכנסים סתם וכולי וכולי. ‫הוא שלח את הכסף מראש.
‫בקיצור, שמה זה סופר אלפיון ‫עליון שמה, לפי התיאורים.
‫וכשהוא רצה לעבור את העבירה, ‫אז הציצית שלו התיחה לו בפנים.
‫ירד מן השבע מיטות, ‫היו שמה מזהב וכסף וכולי.
‫ישב על הרצפה. אז אותה אישה מאוד נפגעה.
‫היא אמרה, מה לא בסדר? יש תלונות?
‫היא אמרה, לא, את הכי יפה בעולם שיש.
‫אבל הציצית הזכירה לי ‫שהקבוה הוא עתיד לי ייפרה
‫ממי שעובר על דבריו, ואני השם.
‫זה נראו לי כארבעה עדים. לא יכולתי.
‫האמרה מעניין מאוד, אינם אני חדך,
‫כלומר, אתה לא תצא מפה, ‫לפני שתכתוב לי את שמך
‫ושם רבך שמלמד אותך תורה, ואיפה זה? בסדר.
‫הוא נתן את השם, את השם של רבו,
‫והוא חזר לישיבה, ואז הגיעה אותה אישה,
‫אחרי שהיא חילקה שליש מהממון למלכות,
‫היא הייתה פטריוטית, שליש לצדקה,
‫שליש היא לקחה לעצמה עם ‫כל הכלי זהב וכסף שיש לה.
‫היא הגיעה ל... ‫עכשיו, מי היה הרב? רבי חיה.
‫עכשיו, רבי חיה זה לא סתם בן אדם, ‫קרוב משפחה של רב יהודה הנשיא,
‫מגדולי היחס, וכן מכרד מגדולי האומה.
‫והיא אומרת לו, רבי, ‫צווה עליי שיגיירו אותי.
‫רבי חיה לא טיפש, הוא מרגיש שקורה פה משהו,
‫הוא אומר, ביטי, שמה ‫עינייך נתת באחד התלמידים?
‫כנראה שהוא גם חשב מי הוא התלמיד. ‫הוא גם הכיר את התלמידים שלו.
‫אז היא סיפרה לו את כל ‫הסיפור, ואז הוא אמר, אם ככה,
‫הוא גייר אותה וחיתן אותה עם התלמיד הזה.
‫וזה שחרו בעולם הזה, והוא ‫קיבל המון כסף וזהב, וגם אותה,
‫ולעולם הבא איני יודע כמה.
‫עכשיו, הסיפור הזה הוא ‫סיפור מאוד מעניין כי בעצם
‫אדם רצה לעבור עבירה, ‫והשחר שהוא קיבל על זה
‫כשהוא עשה תשובה, זה ‫שהוא קיבל מה שהוא רצה. נכון?
‫מעניין. סיפור שני. מסכת עבודה זרה,
‫מעשה באלעזר בן דורדיה. ‫דורדיה זה... מה זה דורדיה?
‫שמרים. שמרים זה הלכלוך ‫שבתחתית החבית, או של יין או של שמן.
‫מה זה אומר? ‫זה בא להגיד על האדם הזה שהוא היה
‫בתחתית של התחתית, ‫שלא הייתה זונה אחת בעולם
‫שלא באה עליה. זאת אומרת, לא הייתה זונה.
‫זאת אומרת שכל החיים שלו הוא עסק רק בזנות.
‫הוא היה... ‫כלומר, לא היה לו רגע אחד טוב בחיים.
‫ואז הגמרה מספרת סיפור ‫דומה, אבל הפרטים קצת שונים.
‫יש לזה סיבות, לא ניכנס אליהן עכשיו.
‫ותוך כדי שעשה את ‫העבירה, היה שם איזו תקלה,
‫אמרה לו אותה זונה, אם זה ככה,
‫אתה לא יכול לחזור בתשובה.
‫הוא לקח את זה, וואו, מה זה קשה?
‫הלך וישב בין הרים וגבעות.
‫אמר, הרים וגבעות בקשו עליי רחמים.
‫אמרו לו, עד שנבקש רחמים עליך,
‫נבקש על עצמנו שנאמר, כי ‫הרים ימושו והגבעות תמותנה.
‫בקיצור, גם לנו יש בעיות.
‫אז פנה לשמש ולירח, ביקש רחמים.
‫אנחנו גם כן, אנחנו עתידים להיקוות.
‫יבוא יום שלא יהיה שמש, ‫לא ירח, מה אתה פונה אלינו?
‫אז פנה לכוכבים ומזלות, ‫לקוסמוס כולו, לגלקסיה.
‫בקשו עליי רחמים, אמרו לו, ‫הה, ונמקו כל צבעות השמיים.
‫לא, אנחנו לא יכולים לעזור לך.
‫אז כתוב, שם את ראשו בן ברכב.
‫אמר, אין הדבר תלוי אל ‫אבי, ושם את ראשו בן ברכב.
‫מה זה התנוחה הזאת? העובר.
‫וגע בבכייה, ויצא נשמתו ‫ומת, ויצאה בת קול ואמרה,
‫רבי אל עזר בן דור דהיה, ‫מזומן לחיי העולם הבא.
‫הגמר המוסיפה, שרבי שמע ‫את זה, זה באותו דור שרבי חיה.
‫ואמר, יש קונה עולמו בכמה ‫שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת,
‫ולא עוד אלא שקוראים לו רבי.
‫עד כאן הסיפור. ‫עכשיו, אני רוצה, בלי להיכנס לכל הפרטים
‫של שני הסיפורים, יש פה משהו מוזר.
‫האחד עבר עבירה, קיבל מה שרצה. ‫השני עשה תשובה, מת.
‫איך זה? זה לא פר, כן?
‫או אולי הוא אמר שהוא תלמיד ‫של ראש ישיבה גדול, אז זהו,
‫אז הם מחברים. ‫אלא הכוונה, הראשון לא עבר עבירה בסוף.
‫הוא לא עבר את העבירה. כן? אבל לא רק זה.
‫מה הציל אותו? הציצית. ‫כלומר, היה לו לאן נחזור.
‫זאת אומרת, התשובה זה שאני ‫חוזר לחלק הטהור שבי שלא התקלקל.
‫אז אצל התלמיד הזה, של רבי ‫חיה, היה לו לאן נחזור? הציצית.
‫ולכן הרב שלו זה רבי חיה. ‫זאת אומרת, זה החיות המקורית.
‫לעומת זה, אלעזר בן דורדייה, ‫מה היה הרגע הטהור בחייו?
‫כשהוא היה עובר. ‫זה הרגע היחיד שבו הוא היה טהור.
‫אז הוא חזר אל הנקודה הטהורה שלו. ‫לכן המחיר שהוא היה צריך לשלם
‫זה למות. אבל זה היה שווה. ‫כלומר, במקרה של רבי אלעזר בן דורדייה,
‫אז כדאי אפילו למות כדי לחזור בתשובה.
‫אבל בדרך כלל התשובה היא ‫חזרה אל הנקודה הטהורה שבי.
‫אז לא צריך למות, אלא להפך. ‫למה אתה מותו בית ישראל?
‫אז זה מסביר לנו קצת משהו לגבי מהי התשובה,
‫מה שאומר כאן הרמב״ם. ‫אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו,
‫עומד בתשובתו כל עבודותיו נמחלים. שנה אמר,
‫עד אשר לא תכשך השמש והאור והירח והכוכבים,
‫ושבו האבים אחר הגשם, שהוא יום המיתה.
‫כן, זו שפה שירית של כהלת. מכלל... מה?
‫השאלה איזה תשובה מדובר, אבל ‫גם אומרים שמיתה מחפרת, נכון?
‫זה שני דברים שונים. ‫תשובה וכפרה זה שני ביטויים שונים,
‫דיברנו על זה בשיעורים הקודמים. ‫מה אתה אומר?
‫האבי עזב אותו בעולם. -כן.
‫גם לא הבנתי כאילו למה הוא ‫מבקש מהם שלא תהיו לו רוחנים,
‫כמו שיש להם את כל התבונות. ‫-כן, הוא מבין שכפרט הוא עבוד בעולם.
‫ואז הוא רוצה להתחבר למשהו גדול ממנו.
‫בתור התחברות למה ‫שגדול ממנו, הערים והגבעות,
‫שמחזיקים מעמד הרבה יותר ‫מהאדם, אז יש לו משמעות.
‫זה לא כלומר... ‫יום הכיפורי מחפר והיסורי מחפר.
‫אבל לא יודע אם הוא בוחר או לא. ‫-בוודאי שהוא בוחר.
‫א' הוא בוחר, אם להצום ‫ביום הכיפורים או לא.
‫אבל זה לא עובד, לפחות לא לפי דעת הרמב״ם,
‫מחלוקת רבי וחכמים.
‫וגם היסורין, אדם יכול ‫להביא אל עצמו היסורית,
‫יכול להימלט מן היסורין, לבעט בייסורין.
‫מכלל שאם זכר בו רוב ‫ושווא קודם שימות, נסלח לו.
‫אז אם בסוף זה גם חול מנחה או גם חול מנחה,
‫אז מה שצריך לתת? כן, כן, כן.
‫כן, כן, כן. -מה תשובה שלו?
‫מומלץ. כאילו זו תשובה מומלצת.
‫טוב, עד כאן להיום. שלום.
‫השיעור הבא יהיה בשנה הבא, על הנושא הזה.
‫תודה.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/751150242″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 3

<< לחץ לפרק הקודם

הלכות תשובה לרמב"ם | הרב אורי שרקי

לחץ לפרק הבא >>

הלכות תשובה לרמב"ם פרק ג', ה' | הרב אורי שרקי

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 57 דקות

סדרה:הלכות תשובה לרמב"ם - תשפ"ב | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:תשובה

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

סכום לתרומה

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/751150242″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

הלכות תשובה לרמב”ם א’, ג’ | הרב אורי שרקי

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

תרומות

מדיניות האתר

מייל

טלפנו לנו

מייל

טלפנו אלינו