פרשת: מידע לא זמין עבור המיקום והתאריך המבוקש | הדלקת נרות: 18:33 | הבדלה: 19:52 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

הלכות תשובה לרמב”ם א’, ג’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי שרקי בהמשך ללימוד ספר המדע לרמב"ם, ממשיך בלימוד הלכות תשובה לרמב"ם, בהרחבה ובתוספות רבות
מילות מפתח:תשובה
Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫אבל אני אומר, באופן כללי, ‫לכל המעדורות, אנחנו בפרק א',
‫של ללכות תשובה, הלכה ג',

‫כן, אז דיברנו על זה שיום הכיפורים מחפר,

‫האם לשווים, לא לשווים, זו השאלה, כן?

‫אבל הרמב״ם לא פוסק כרבי ‫יהודה, הוא פוסק כחכמים,

‫שיום הכיפורים מחפר לשווים.

‫ואז התחלנו הלכה ג'?

‫אבל שם במשפט האחרון... -מה?

‫במשפט האחרון של ג', אחרי ‫הכולה... כן, משפט של ג'.

‫לא ברור לי, תגיד משהו ברור. ‫-במשפט האחרון של ג'.

‫אנחנו במשפט האחרון של ‫ג', ועצמו של יום הכיפורים...

‫היפה, הגענו. סוף סוף, טוב.

‫ועצמו של יום הכיפורים מחפר לשווים,

‫שנאמר, כי ביום הזה יחפר עליכם.

‫טוב, המשפט הזה ממש לא מובן.

‫לפני כן הוא אמר לנו שבזמן ‫הזה שאין לנו מסבך כפרה,

‫אין שם אלא תשובה,

‫והתשובה מחפרת על כל העבירות.

‫אז מספיק שהאסת תשובה זה מחפר על הכול.

‫פתאום הרמב״ם מוסיף לך, יום הכיפורים מחפר.

‫עכשיו, אם היית אומר שמחפר במקום תשובה,

‫עוד איכשהו הייתי מבין את ההיגיון.

‫אבל הוא אומר, יום הכיפורים מחפר לשווים.

‫אבל אם הוא שוו, אז הוא כבר התכפר, אז ‫הוא לא צריך לחפר על ידי יום הכיפורים.

‫מבין את השאלה? השאלה ברורה?

‫למה הגעת רק עכשיו? אתה הבאת פלטטקסט?

‫טוב, בסדר. לא נורא.

‫השאלה היא כזאת, הרמב״ם ‫אומר מצד אחד שבזמן הזה

‫תשובה מחפרת על הכול. מספיק תשובה.

‫אחר כך הוא אומר, יום ‫הכיפורים מחפר לשווים.

‫מהשמע? ‫שאם אתה שוו ואתה צריך גם יום הכיפורים,

‫הוא לא מספיק תשובה. אז זה סותר.

‫זה המשפט הראשון שאומר שתשובה מחפרת.

‫עד כאן ברורה השאלה.

‫דבר נוסע, התשובה לשאלה ‫הזאת תינתן רק בהלכה דלת.

‫בהלכה דלת הוא יסביר למה זה לא סותר.

‫אבל אני רוצה להבין פה עוד כמה דברים.

‫איך הוא גילה, מאיפה הרמב״ם מוציא,

‫שעצמו של יום הכיפורים מחפר? שנאמר...

‫יום הכיפורים עצמו. מה שנאמר?

‫מה זה ביום הזה?

‫ביום הזה הוא יחפר ‫עליכם על ידי הסעיר להזזל.

‫מי אמר שהיום עצמו מחפר?

‫אלא הוא מבין... ‫לא, אבל זה לא מה שהוא אומר.

‫הוא אומר שבזמן הזה שאין לנו סעיר,

‫היום עצמו מחפר, שנאמר כי ביום הזה יחפר.

‫איפה זה כתוב שהיום עצמו עושה את הכפרה?

‫אלא הפשט הוא שהוא מבין את הבט של ביום,

‫לא במובן של בזמן ש...

‫בזמן היום הזה יחפר עליכם על ידי הקורבן.

‫לא, על ידי היום הזה. כמו שאתה אומר,

‫אני מפצח אגוזים בפטיש.

‫מה זה בפטיש? ‫לא שאתה מכניס את האגוז לתוך הפטיש,

‫אני משתמש בפטיש כדי לפצח את האגוז.

‫זאת אומרת, ביום הזה, היום ‫הזה הוא משמש ככלי לחפר עליכם,

‫כי ביום הזה, על ידי היום הזה יחפר עליכם.

‫זו דרשה, זה לא פשוט הכתוב.

‫הדרשה הזאת כבר נמצאת ‫בגמרה, אבל צריך לדעת שזה דרוש.

‫מכוח התורה שבעל פה, חכמים מחדשים

‫שיש ליום עצמו יכולת לחפר.

‫מספר הרב יוסף דובה לוי סולובייצ'יק,

‫שכשהוא היה ילד, הוא ‫הלך עם אביו ביום הכיפורים,

‫והם ראו את שקיעת החמה,

‫והילד אמר, איזה יופי של שקיעה.

‫ענה לו אביו, כן, זו שקיעה מחפרת.

‫כלומר, מעלתה של השקיעה ‫בעיני האבא שלו הייתה

‫שזו שקיעה שעושה כפרה, ‫הצד ההלכתי של השקיעה,

‫לא עצם היופי האסתטי.

‫כן, אופייני לחידושים ‫של משפחה סולובייצ'יק.

‫עכשיו, עוד נקודה אחרונה לגבי הביטוי עצמו,

‫ועצמו של יום הכיפורים.

‫בהגמרה שלנו הוא לא כתוב ‫עצמו, אלא כתוב עיצומו.

‫עיצומו של יום מחפר.

‫מה המשמעות של עיצומו?

‫הרב צבי יהודה קוקאיה מסביר,

‫העצמיות של חזרתנו אל ‫עצמיותנו, זה מה שמחפר.

‫זה המחפר.

‫כלומר, אתה צריך לחזור למה שאתה באמת.

‫אז יש החוזה למה שאתה באמת, זה מחפר.

‫זאת אומרת, זה מה שאנחנו חוזרים.

‫מה שאני באמת זה ההפך ממה שאני מספר לעצמי.

‫יש הרבה סיפורים שאני מספר ‫לעצמי, אני חושב ככה, אני נדמה לי ככה.

‫יש מה שאני חושב, יש מה שאני באמת חושב.

‫היום קוראים לזה בפסיכואנליזה הטעת מודע.

‫אבל הכרנה שיש עומקים, ‫לפנים מעומקים, בכוונה של האדם,

‫ולא תמיד קל לברר מי אני באמת.

‫ביום הכיפורים יש אפשרות לגלות את זה.

‫זה עצמו או עיצומו של יום.

‫מה שהיום עושה בעצמיות ‫שלך, חושף אותה, זה מחפר.

‫יש שני ימים כאלה בשנה, יש יום הכיפורים,

‫ובאופן אחר לגמרי ביום פורים.

‫בפורים גם כן יש גילוי של ‫הרצון האמיתי של האדם,

‫אבל זה גם כן מתגלה לרגע ‫ואחר כך נעלם, אבל זה מתגלה.

‫הגילוי הזה מגלה מי אתה באמת,

‫לא צריך בשביל זה לשלם 300 שקל לפסיכולוג.

‫בסדר? טוב.

‫עד כאן, הלכה, ג'... ג'. -מה זה?

‫זה יום הכיפורים עצמו, ‫בלי העבודה שנעשית בו,

‫על ידי סעיר וכו'. בסדר? טוב.

‫כן? -אם האדם עצמו...

‫הוא חוזר על עצמו, זאת אומרת שעצמו לא חתן.

‫כן. -הוא לא רואה את הבחירות,

‫הוא לא רואה את המדינה. ‫-על זה שהוא יצא מחוץ לעצמו.

‫כלומר, מדי פעם אנחנו מטיילים מחוץ לעצמנו,

‫אבל זה רק טיול מבחוץ, זה לא הבית.

‫זה... זה... האני, לא העצמי.

‫יש מדרגות בתוך ההכרה גם כן.

‫יש ההכרה הגלויה ויש ההכרה הפנימית.

‫ההכרה הגלויה היא זו שרוצה, ‫השכבה החיצונה היא זו שרוצה בחי,

‫השכבה הפנימית לא רוצה.

‫עד כאן, הלכה, ג'.

‫יש לך ספר? -כן.

‫וואי, זה מזעזע. מה יהיה?

‫איפה... -בטוח, בטוח?

‫יש שם אחד, לא?

‫אני רואה, אם אתה תקום ‫שם, אני חושב שיש אחד.

‫יש אחד. המדע, לא? או שאני טועה?

‫זה אומנם קשה, אבל אני ‫חושב שאנחנו יכולים להתגבר.

‫זה כבר משהו. טוב.

‫מאחר וסיימנו הלכה ד', נראה ‫לי שמן הראוי לעסוק בהלכה...

‫כיוון שלמדנו הלכה ג', נראה ‫לי שראוי לעסוק בהלכה ד'.

‫אז נעשה את זה. ברוך אתה, אדוניי.

‫אוי, תשמע. ‫-אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה ברוך.

‫איזה תשובה תעבורת פה? -א',

‫אף על פי שהתשובה מחפרת על ‫הכול, כפי שהוא אמר בתחילת הלך הג'

‫בזמן הזה הכוונה, ועצמו ‫של יום הכיפורים מחפר,

‫כפי שהוא כתב בסוף הלך הג'

‫יש עבירות שהן מתקפרות בשעתן, ויש ‫עבירות שהן מתקפרות אלא לאחר זמן,

‫כיצד? ‫עכשיו, להלכה שאנחנו עומדים לקרוא עכשיו,

‫יש שם, זה בראיתה במסכת יומה ‫שנקראת ארבעה חילוקי כפרה.

‫כלומר, יש ארבעה אופנים של ‫כפרת החטאים לפי חומרת אחת.

‫כיצד? עבר אדם על מצוות עשה, שאין בה כרת,

‫ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו.

‫ובאלו נאמר, שובו בנים ‫שובבים ערפא משובו תיכף.

‫זה הסוג הראשון. -מה?

‫אינו זז משם... ‫-מהמקום שלו, מהמקום בזמן, הכוונה.

‫כלומר, מיד הוא מתקפר, זה ביטוי כזה.

‫זה כאילו שהוא עומד באיזושהי נקודה בזמן,

‫כלומר, זה זמן ציורי, הוא לא זז מהזמן הזה.

‫עד שמוחלין לו, שנאמר, אבל ‫הוא נאמר, שובו בנים שובבים

‫ערפא משובו תיכף.

‫כלומר, ברגע שישבתם, אני ‫מרפא על מצוות עשה. למה?

‫כי זה שאני מנעתי את ‫עצמי מלקיים מצוות עשה,

‫זה הכוונה שלא רציתי להיות נאמן לעצמי.

‫ברגע שאני נאמן לעצמי, זהו, מתקפר.

‫ירמיהו ג' פסוקי הבת.

‫עבר על מצוות לא תעשה, שזה יותר חמור.

‫מדוע? כי בלא תעשה יש פה פגיעה.

‫זה לא חסרון האהבה, זה חסרון ירעה.

‫אז זה שובר את הכלי של האדם, את האדם עצמו.

‫עבר על מצוות לא תעשה, שאין בה... מה?

‫כי אהבה זה יותר חשוב מירעה.

‫נכון, אדם שעובר על לא ‫תעשה זה גם יותר חמור.

‫אבל כשיש עשה, אז אין לו תעשה. עשה דוחה.

‫במה יש יותר יוצר הרע בעשה או בלא תעשה?

‫אינני יודע. יש לך תשובה?

‫אגב, מה זה משנה? -לא, זה משנה.

‫שבעצם יש יותר יוצר רע ‫במשהו, פחות או יותר מידע...

‫אתה אומר שיש יותר נסיבות מקהילות? -כן.

‫אז זאת אולי, אבל אני ‫לא בטוח שזה יותר ככה.

‫כלומר, כל אדם יש את ההתמודדויות שלו.

‫יש אדם שאווירה אחת מושכת ‫אותו יותר מאשר אדם אחר,

‫שמושכת אותו אווירה אחרת. ‫אז כך שקשה לדרג את זה.

‫עבר על מצוות לא תעשה ‫שאין בהכרת ולא מתעדבד דין.

‫ועשה תשובה. תשובה תולה. ‫מה זה תולה? מיני ייסורים.

‫ויום הכיפורים מחפר.

‫מה זה מיני ייסורים? תולה מיני ייסורים?

‫כלומר, שאם הזעם ‫האלוהי היה צריך לחול עליו,

‫הזעם הזה נעצר.

‫ויום הכיפורים מחפר, ובאלו ‫נאמר, כי ויום הזה יחפר עליכם.

‫אז בעצם מה שהוא אמר מקודם, ‫שיום הכיפורים מחפר לשבים,

‫מדובר על אוויר על מצוות לא תעשה.

‫אז זה כבר תירוץ לקושייה ‫שהייתה לנו בהלך הגמר.

‫עבר על כריתות ומתעדבד דין.

‫כלומר, דבר שחיים עליו כרת ‫או מתעדבד דין, ועשה תשובה.

‫תשובה, ויום הכיפורים תולין,

‫וייסורים הבאים עליו גומרים לו הכפרה,

‫ולעולם אין מתכפר לו הכפרה ‫גמורה עד שיבוא עליו ייסורים.

‫ובאלו נאמר, ופקדתי ‫בשבט פשעם ובנגאים אבונם.

‫זאת אומרת, הוא צריך לעשות ‫תשובה, לעבור את יום הכיפורים,

‫ורק לאחר מכן יבוא עליו ‫ייסורים, ואז הוא מחובר.

‫איזה ייסורים? לא כותב.

‫יכול להיות ייסורים ‫קשים, לא עלינו, לא עליכם.

‫יכול להיות ייסורים קלים, ‫תלוי אפילו מדרגת האדם.

‫למשל, הגמרה אומרת שאם ‫עברו על אדם 30 יום בלי ייסורים,

‫ידאג לעולם הבא שלו.

‫מה זאת אומרת? ‫30 יום היית פה ולא קרה לך שום דבר?

‫עכשיו, מה זה ייסורים האלה? ‫הגמרה אומרת, למשל,

‫הגמרה, למשל, הוא רצה להוציא ‫מטבע מן הכיס ויצא לו מטבע אחר.

‫זה ייסורים.

‫אבא, למה החברים של יוב ‫נהנשו על מה שהם אמרו כותב,

‫וכאילו, מה שתראה הרמב״ם?

‫אני חוזר על שאלתך, מדהימה.

‫אתה אומר, מדוע נהנשו את החברים של יוב,

‫ועלו הם אמרו בדיוק את מה שהרמב״ם אומר.

‫שתי שאלות יש לי על שאלתך.

‫א' איפה ראית שהם נהנשו? ‫-בסוף לא, אבל סוף הוא כנס לבית.

‫ננזפו. בסדר, זה לא...

‫שתיים, איפה ראית שהם ‫אמרו מה שהרמב״ם אומר?

‫הרמב״ם אמר מה שהם אמרו. -מה?

‫הרמב״ם אמר מה שהם אמרו, ולא? -למה?

‫כי אמרו לו שאם יש ייסורים, ‫אז זה פשוט לא קצת...

‫הם אמרו, אם יש לך ‫ייסורים, שמה שחטאת, נכון?

‫נכון? איפה הרמב״ם אמר דבר כזה?

‫זה לא מה שהרמב״ם עכשיו אמר? ‫-לא, הרמב״ם אומר,

‫אם חטאת, יש לי סורין.

‫אבל הוא לא אמר שאם יש סורין, אז חטאת.

‫זאת אומרת, למשל, אם ‫אני יודע מה הצבע של הרכב,

‫סימן שאני לא עיוור צבעים.

‫האם כל מי שאיננו עיוור צבעים יש לו רכב?

‫זאת אומרת, אומר הרמב״ם, יש ‫עבירות שבגללן באים ייסורים.

‫האם זה אומר שכל פעם שיש ‫ייסורים זה אומר שהייתה עבירה?

‫לכן אין שום קשר בין מה שאומרים ‫הרעים של יוב לבין מה שאומר הרמב״ם.

‫בסדר? כן.

‫אדם עשה עבירה, לא תעשה, ‫לא תעשה, עשה תשובה,

‫עשה תשובה ומת לפני יום הכיפורים. ‫אז לא מתכפר.

‫אז לא מתכפר. מה?

‫תשובה לפני מיתה מכפרה. ‫אתה אומר שהמוות מכפר.

‫אפשר אולי לומר את זה, אבל ‫זה צריך להוכיח מההמשך. אולי.

‫יש עבירות שבלי כפרה, בלי כפרה זה קורה.

‫מעוסיף כאן הרמב״ם מדרגה רביעית.

‫באמת דברים אמורים בשלא ‫חילל את השם בשעה שעבר.

‫אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה.

‫והגיע יום הכיפורים, והוא עומד בתשובתו.

‫הוא בא ועליו ייסורין. ‫אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות,

‫אלא תשובה ויום הכיפורים ‫וייסורין שלושתם תולים,

‫ומתה מכפרת, שנאמר ונגלה באוזני השם צבאות,

‫אם יחופר יעבון הזה לכם, עד תמותו. נפלא.

‫זאת אומרת שיש תעודת ביטוח. ‫הרי ברור שהוא ימות, לא?

‫אין אדם שלא מת. אז יוצא שהוא מסודר.

‫זאת אומרת, אומרים, תשובה, ‫יום הכיפורים, ייסורין, תולים,

‫אל תדאג, כשתמות זה מתכפר. מסודר. מה?

‫תולים מן הזעם האלוהי. ‫אז תולים, לכן לא אמרתי ייסורין.

‫תולים מייסורים גדולים. אבל מתה מכפרת.

‫אז כך שאין מה לדאוג, כשמתים זה מסודר.

‫זאת אומרת, אבל מה התלוי? מה הדבר שתלוי?

‫הפורנות. זה תולה אותו מן הפורנות.

‫כתוב, תשובה ומעשים ‫טובים כי טריס בפני הפורנות.

‫טריס, הכוונה, מגן. עכשיו, נשארת השאלה,

‫וזה נוגע לשאלה כללית. ‫האם צריך לפחד מן המוות?

‫לפי זה לא, כי זה מכפר. אבל אני אומר,

‫אבל אדם שלא חילל את ה' הוא ‫לא חילל את ה' מה קורה איתו?

‫יש פחד מצוי אצל בני אדם מן ‫המוות, וזה טיפשי לגמרי. מדוע?

‫משום שא, אין לך ברירה, זה יקרה.

‫ב, זה קורה רק פעם אחת בחיים.

‫ג', אף אחד לא היה שם ‫עדיין, לספר לנו, אז זה מרתק.

‫ד', כיוון שזה בטוח יקרה, לא צריך למהר.

‫זאת אומרת, מה שמצער זה לא ‫המוות, זה אם המוות לא בא בזמנו.

‫אם הוא בא בזמנו, זה בסדר. מה יש לפחד?

‫עד רבה, זה כמו עובר שיפחד להיוולד,

‫כי הוא צריך לעזוב את ‫המסגרת שבתוכה הוא נמצא.

‫הרחם. מה אתה מפחד? הרחם זה לתשעה חודשים,

‫אתה צריך לצאת. ‫אתה צריך לפחד שלא תהיה הפלה,

‫לא לצאת מוקדם מדי. זה הכול. בסדר.

‫אז כך שהפחד מן המוות ‫זה אחת המערות הגדולות.

‫הרב קוק כותב על זה הרבה באורות הקודש,

‫שהאימה שהמוות מפיל על ‫האדם, זו אחת השערוריות הגדולות

‫שיש בעולם. אין מה לפחד מן המוות.

‫אין מה לפחד מן המוות. ‫יכול להיות שהרגע עצמו של המוות

‫יש בו משהו מאיים, כן, מלאך המוות,

‫אבל בסופו של דבר זה הבשך החיים.

‫מה שאנחנו רואים לקרוא ‫כחידלון הוא הרחבה של החיים.

‫יש על זה ויכוח מפורסם ‫בין שני עוברים, תאומים,

‫בתוך הרחם של אימא. בגשר החיים זה מובן.

‫הם מתווכחים, שני העוברים, ‫האם יש חיים אחרי הלידה או לא.

‫האחד אומר, אני שמעתי שיש ‫אחרי הלידה חיים יותר גדולים,

‫יותר רחבים ויותר מהירים.

‫אומר לו השני, אתה משוגע לגמרי.

‫א', פה יש לנו חבל טבור, שם אין, איך נחיה?

‫שם אין נוזל, נוזל השפיר. ‫שם יש אוויר, אנחנו נחנק.

‫וחוץ מזה, יש שם... פה יש 37 מעלות חום,

‫בחוץ זה 15 מעלות, אנחנו נמות מכור.

‫שלא לדבר על כל החפצים ‫הקשים שיש מחוץ, שם אנחנו מפצע.

‫ודבר נוסף, אומר לו ‫האפיקורס, אומר לו, אנחנו רואים

‫שכל מה שעובר למטה דרך ‫החור הזה לא חוזר לעולם.

‫אחרי תשע חודשים מגיע הזמן לצאת.

‫המאמין שיש חיים אחרי הלידה ‫יוצא, וכולם אומרים, מזל טוב,

‫הוא דומה לסבתא שלו ויש ‫לו האף של הבן דוד שלו.

‫וזה שלא מאמין, הוא אומר, אני נשאר פה.

‫זה העניין של המוות.

‫אז קודם כול, פה אנחנו רואים ‫כמה דברים שעולים מדברי הרמב״ם,

‫שאם הצורך בחפרה הולך ‫ועולה לפי חומרת החטא,

‫אז מה החטא החמור ביותר לפי היהדות? ‫חילול ה'

‫אז זה יוצא לפי זה שמהי ‫המגמה של כל היהדות?

‫קידוש ה' נכון? זה דבר רחב.

‫אגב, זה לא משנה פה אם החילול ה' וקידוש ה'

‫זה ביחס לאווירה גדולה או קטנה.

‫יכולה להיות אווירה קטנה שעושה חילול ה'

‫אז היא יותר חמורה מהאווירה ‫גדולה שאינה עושה חילול ה' נכון?

‫כן. -הרמב״ם בגלל השנת לא אומר שבכל אווירה

‫יש חילול ה' נכון?

‫בכל אווירה יש חילול ה' אם היא נודעת.

‫שחרירים? -כן.

‫ואם כאילו נשא אווירה בחדר, הוא מסבור?

‫אך אתה יודע, הרמב״ם ‫גם כאן כותב שזה קידוש ה'

‫אם האדם נמנע מן האווירה מפני אמונתו בשם.

‫יש את הצד של קידוש ה' אבל ‫עיקר קידוש ה' זה כלפי אחרים.

‫עכשיו, הדבר הזה גרם למצוקה ‫אצל אחד מגדולי ישראל, רבנו יונה.

‫רבנו יונה מגרונה, רבנו יונה גרונדי.

‫הייתה לו בעיה משום שבמהלך החיים שלו

‫הוא גרם למה שהוא לחילול ה' גדול,

‫כשהוא ציווה לסרוף את ספרי הרמב״ם.

‫זה מאוד לא נעים, אבל אחרי ‫שהוא ציווה לסרוף את ספרי הרמב״ם,

‫חודש לאחר מכן, מלך צרפת שרף את התלמוד

‫ו-40 עגלות של כתבי יד ‫של בעלי התוספות והגמרה

‫בכיכר המרכזית של פריס.

‫אז רבנו יונה עשה חשבון שאם ‫זה קרה, צריך למצוא את הסיבה,

‫הוא חשב בלי שהוא שרף את כתבי הרמב״ם.

‫ואז הייתה לו בעיה, כי הרמב״ם ‫אומר שאם יש חילול ה' אינו מתקפר,

‫אדם מוות.

‫אז הוא חיפש, אז זו אחת הסיבות, ‫אגב, שהוא כתב את הספר שערי תשובה.

‫הוא גם רצה לנסוע לארץ ישראל, ‫לקברו של הרמב״ם בתבריה,

‫כדי לבקש שמנו מחילה, לא ‫יעלה בידו, הוא מת בספרד.

‫ובכל המקומות שבהם הוא דרש נגד ‫הרמב״ם, הוא דרש בשבחו של הרמב״ם.

‫עכשיו, הסיפור עם רבנו יונה,

‫זה שהוא לא חזר בו מהביקורת שלו על הרמב״ם,

‫הוא באמת שאולי צריך לסרוף אותו.

‫אבל הוא חיפש בכל זאת איזה ‫תיקון, והוא מצא בתלמוד הירושלמי.

‫יש משפט קצר בירושלמי, ‫גדול קידוש ה' מחילול ה'

‫אז מה הוא אומר? ‫אם כן, אם מי שעוסק בקידוש ה'

‫זה מחפר על חילול ה'

‫אז הוא עסק באמת בקידוש ה' כדי לחפר על זה.

‫למה הוא מתנהג ברמב״ם? -מה?

‫למה הוא מתנהג ברמב״ם? ‫-בגלל הדעות של הרמב״ם.

‫טוב. -הדעות של הרמב״ם היא לא אחת טוב.

‫הוא רציונליסט, הוא לא... ‫-אז מה אם הוא רציונליסט?

‫אסור להיות רציונליסט? -לא.

‫למה אסור להיות רציונליסט? ‫-הוא רציונליסט, הרמב״ם רציונליסט.

‫זה דבר אמין, אבל הוא חושב... ‫-בסדר. הרמב״ם מאמין

‫שהקדוש ברוך הוא סידר את השכל ‫של האדם באופן שבידו להגיע לאמת.

‫אפשר להתווכח על זה, אבל ‫זה אמונה גדולה של הרמב״ם

‫בתובו של הקדוש ברוך הוא.

‫הוא יאמין לבקרות אדם ‫בבחור ישיבה להזריק אותו החוץ.

‫יזריקו אותו החוץ? אבל את יודעת,

‫להקשות מבחור ישיבה על הרמב״ם זה לא רציני. ‫הרמב״ם חזק ממנו.

‫בסדר? איך אומרים? ‫חלקת על הרמב״ם, פעם מכל זאת דפקת את עגד.

‫דפקת את עגד. את עגד.

‫פעם עגד זאת הייתה החברה ‫היחידה כמעט בארץ של אוטובוסים.

‫אז אתה אומר, אני נכנסתי ‫לאוטובוס ולא שילמתי.

‫אז זאת אומרת, דפקת את עגד. ‫זאת אומרת, מה קרה?

‫מה כבר יכולת לעשות? ‫אז הרמב״ם זה גם כן, זה פרמה.

‫טוב, עד כאן, פרק א'.

‫בסדר? טוב.

‫אני לא זעד לעצמי, איך אני יודע שמחלול לי?

‫בגלל שזה היה רק אווירה לעשה. ‫-אבל איך אני יודע שמחלול לי?

‫כי עשית תשובה. ‫-אם אני עשיתי תשובה אז מחלול לי?

‫נכון, זה מה שהרמב״ם אומר. הוא מביא פסוק,

‫שובו בנים שובבים, ארפה משובבות החם.

‫הוא הופתח לנו שתשובה מועילה ‫ומכפרת ברגע שאדם עבר על ניצרת העשייה.

‫מה זה לעשות תשובה? -מה זה לעשות תשובה?

‫זאת שאלה יפה מאוד. ‫עכשיו, לכאורה, את השאלה הזאת

‫היינו צריכים לשאול כבר בהתחלה, נכון? ‫אנחנו בסוף פרק א'.

‫עכשיו, אם תסתכל, חבל שאין ‫לך ספר, כי הייתי מפנה אותך

‫לפרק ב', הלכה ב'. ‫מה כתוב בפרק ב', הלכה ב'?

‫כתוב, ומה היא התשובה? עכשיו, זה מאוד מוזר

‫שהוא שם את זה בפרק ב'. ‫לכאורה, היית צריך לשאול את זה בהתחלה.

‫יותר מזה, אם אני מסתכל הלכה אחת לפני זה,

‫בפרק ב', הלכה א', מה כתוב? ‫איזו היית תשובה גמורה.

‫בפרק א', אומר הרמב״ם, כשאדם ‫עושה תשובה, צריך להתוודות.

‫הרמב״ם היה אדם מאוד ‫מסודר, וכאן הוא כותב לנו,

‫כשאדם עושה תשובה, אתה לא מסביר לי מה זה.

‫צריך לעשות וידוי. ‫אחר כך אתה אומר לי בפרק שני

‫מה זה תשובה גמורה, ורק אחר כך ‫נזכרת ביכל להגדיר מה זה תשובה.

‫מאוד מוזר, לא? מובן את השאלה?

‫אתה מבין מה שאני שואל? -כן.

‫מה? -הוא מחלק את זה להרבה...

‫לא, אני אומר שזה לא לפי הסדר.

‫אני, אם הייתי כותב ולכות ‫תשובה, הייתי כותב ככה,

‫בצורה רציונלית. הייתי כותב, מהי תשובה?

‫שתיים, מהי תשובה גמורה?

‫ג', כשאדם עושה תשובה, הוא צריך להתוודות.

‫הרמב״ם הולך בסדר ההפוך.

‫הוא אמר, כשאדם עושה תשובה ‫ולא הסברת לי מה זה תשובה,

‫צריך להתוודות. אחר כך הוא אומר לי,

‫אתה יודע מה זה תשובה גמורה? ‫רק אחר כך הוא נזכר

‫להסביר לי מה זה תשובה. ‫מובן את השאלה עכשיו? בסדר.

‫מה? -למה הוא עוסק ככה?

‫למה הוא עוסק ככה? ‫זו בדיוק השאלה שאני שואל.

‫אתה רוצה תשובה? טוב.

‫יש מושגים שאי אפשר ‫להסביר אותם באופן ראשוני,

‫אלא אם כן נפגשת איתם.

‫למשל, אם אני שואל אדם ש... ‫מישהו שאל, מה זה שבת?

‫לא יודע, אני שמעתי שאתם ‫דברים על שבת, מה זה שבת?

‫אתה אומר, שבת זה יום שבו לא עושים כלום.

‫מה, כלום? כן. ‫אסור לעשות את זה, ואסור לעשות את זה,

‫ואסור לעשות את זה, ואסור לעשות ‫את זה, ואסור לעשות את זה, ואסור...

‫רגע, ויש לכם הגדרה חיובית? מה זה כן? לא.

‫אני יכול רק להגיד לך מה לא.

‫אם אתה תשמור את כל הלא ‫הזה, אז אתה תתחיל לדעת מה זה.

‫כמו כן, התשובה היא ‫תנועה כל כך עליונה בנפש,

‫שאם אתה מצטפק בהתחלה ‫בהגדרה, לא תבין על מה מדובר.

‫צריך קודם כול להיפגש ‫עם זה באופן כמעט עקיף.

‫כשיעשה תשובה, יתוודא.

‫ורק אחר כך מתחילים לתת לך ‫הגדרות שיכולות להיות משמעותיות.

‫למשל, למה הדבר דומה?

‫למדם שמעולם לא היה חולה, ‫ורוצים להסביר לו מה זה מחלה.

‫אז אפשר להגיד לו כל מיני ‫הגדרות מתוך ספרי הרפואה,

‫הוא לא יבין באמת מה זה מחלה.

‫אבל אם פעם אחת היה לו ‫חום גבוה והוא שכב במיטה

‫וכולו מלא צמרמורת, הוא יודע מה זה מחלה.

‫אז אחר כך יסבירו לו ‫בספרים למה זה קרה וכו'.

‫אז זו הסיבה שהוא לא מסביר בהתחלה.

‫כן?

‫אתה אמרת שאפשר לא לפחד מהמוות,

‫אבל כן צריך לפחד מהדין, ‫שזה אולי יהיה כאלה או...

‫לא הבנתי, אתה מקשה? -כן.

‫על מה אתה מקשה?

‫על זה שאמרתי שלא צריך לפחד מהמוות.

‫למה? ‫נכון, לא הביא את ההוכחה שצריך לפחד מהמוות.

‫אבל יש דין כאילו...

‫יש דין, אז מה אם יש דין? יש דין זה מצוין.

‫אתה יודע מה? זה כיף, זה גאינוב.

‫הרי מה זה הגאינוב?

‫אדם עשה שטויות, צריך לתקן אותו.

‫יש לך רכב, עבר תאונה, כל כולו מקומצ'אץ',

‫מערכת החשמל הלכה, אין תאורה.

‫עכשיו אתה מביא אותו למוסך.

‫אז במוסך קצת מעקמים, איי, איזה כואב.

‫וצריך להוסיף את החשמל.

‫אבל כל זה בשביל מה? בשביל שהרכב ייסע.

‫כלומר, תיקוני מידת הדין יש להם תפקיד.

‫המדרש אומר שכשהנשמה מגיעה לגאינם,

‫היא מודה להקב' אחו שהגיעה לשם.

‫זה איסורית, זה כואב, ברור.

‫אבל זה עדיף מאשר שהאדם יישאר לא מתוקן.

‫כלומר, בעוד שבדתות ‫הנצרות והאיסלאם, גאינם,

‫זה נקמה של האל.

‫הוא נוקם. ‫עברת על דבריי, אני אראה לך מה זה.

‫ביהדות, גאינם זה תיקון.

‫זה רחמים של הקב' אחו.

‫ששם את האדם בגאינם כדי לתקן אותו.

‫אבל לא הסברנו בזה התשובה. מה אתה אומר?

‫התשובה, למה?

‫הרב יצא מהחלקה של המדינה ‫ובשבילה לא יורדת התשובה?

‫אותו דבר. אותו עיקרון.

‫אני לא יכול להבין מה זה תשובה

‫אם אני לא קודם כול ‫מבין מה זה תשובה גמורה.

‫ככה זה עובד.

‫גם בתגובות שלך, אני לא ‫מבין מה זה תשובה רגילה.

‫נכון, אבל אולי נסביר אופן כללי.

‫מהו החלק של הנפש שעושה תשובה?

‫אני מפועל על זה, אבל...

‫אחד עם אחת, נסבירים ככה ‫שזה כאילו למה יחשב לנו,

‫כמו שיש לנו מרגישה.

‫כי זה מוקדם מדי.

‫לא רוצים למות לפני הזמן.

‫אבל השאלה מתי?

‫יש הבדל בין למות בגיל 20 למות בגיל 120.

‫אני חושב שיש איזה הבדל. זה כל ההבדל.

‫עכשיו, אני חוזר פה על השאלה ‫מהו החלק של הנפש שעושה תשובה.

‫מה אתה אמרת? הרצון. זאת פעולה של הרצון.

‫בלפני התשובה אני רוצה את הרע.

‫כאשר אני חדל לרצות את ‫הרע ואני רוצה את הטוב,

‫זה נקרא תשובה. פעולה של הרצון.

‫כמה זמן זה לוקח?

‫חלקיק שנייה. ‫כלומר, הרגע של ההחלטה הוא התשובה.

‫לא לפני ולא אחרי.

‫זו פעולה של הרצון.

‫הרצון זה משהו מאוד סודי באדם. ‫למה אני מתכוון?

‫יש בנו כל מיני כוחות. ‫חוכמה, דמיון, רגש, גוף.

‫יש לנו הרבה כוחות. ‫ולכל הכוחות האלה יש גבול.

‫חוץ מכוח אחד, הרצון. אין גבול לרצון.

‫היה צרפתי אחד בשם דקארט שהעיר על כך,

‫שאנחנו מוגבלים מצד התבונה ‫ובלתי מוגבלים מצד הרצון.

‫זאת אומרת שיש בתוכנו מרכיב אינסופי.

‫המרכיב האינסופי הזה, לא קל ‫לתפוס את האופן שבו הוא עובד,

‫אבל התשובה היא הראייה ‫הקיומית שהרצון עובד.

‫בסדר? והשאלה למה זה יעיל,

‫כלומר, למה בגלל שאני ‫הפסקתי לרצות ואני רוצה אחרת

‫זה מחפר על החטא? ‫זה דבר שההיגיון לכאורה לא מבין אותו.

‫אנחנו נעסוק בזה, בבשורת ‫ה' כן, מה אתה אומר?

‫יש לו בדיוק מיני דברים, כל ‫החלקים מדברים על המצב,

‫על הנשמה, על הנפש. -על הנפש.

‫מה זה הנפש? -הנפש זה החלק שבי...

‫אתה רוצה תשובה או לא? -כן.

‫לא, כי אתה עושה ככה, ‫כאילו לפעמים אנשים אומרים

‫אי אפשר לתת תשובה. אז כשאנשים חושבים

‫אי אפשר לתת תשובה, אז אני לא עונה.

‫בסדר. הנפש זה החלק שבי שאומר אני.

‫לא, זה קשור למוח. ‫-זה חלק המודע של בית פחת.

‫המוח זה העבר שנושא את ‫הנפש, זה לא שום דבר אחר.

‫כן?

‫המיטה עצמה מחפרת כי היא מנתקת ‫את האחיזה של האדם בעולם הזה.

‫בעולם הזה הוא המביא את האדם לחטא. בסדר?

‫אז אנחנו צריכים עוד ‫להבין איך התשובה מועילה.

‫זה דבר עמוק מאוד. ‫יש לרב קוק כמה רעיונות בנושא הזה

‫בהורות התשובה, גם רבי צדק מלובלין.

‫אבל לפני שאני אסביר איך ‫זה עובד, אנחנו נאמר קודם כול

‫מה שאומר המסילת ישרים על התשובה.

‫המסילת ישרים, רבי משה חיים לוצאטו אומר

‫שתחשב הכירת הרצון כהכירת המעשה.

‫למה? אני עשיתי העבירה.

‫זה שעשיתי העבירה זה מורכב משני דברים.

‫המעשה והרצון שלי. ‫אם לא רציתי, זה לא העבירה.

‫זה לא שלי בכלל. אני יוצא לפי זה ‫שמה שמחזיק את המעשה זה הרצון.

‫אני חדל לרצות, זה כבר לא המעשה שלי.

‫אז הוא של מי? של הקב". הוא הסתדר איתו.

‫הוא הסתדר איתו. נושא העבוד. בסדר.

‫טוב, זה רק קצר מאוד מה ‫שאמרתי, צריך באמת להרחיב בזה.

‫הרב קוק מרחיב בזה ‫באורות התשובה, ת'זיין, א'1.

‫רב, אני יכול להגיד ‫שאני אנוס, ואז אני פתור.

‫אם אתה אנוס, אתה פתור.

‫נגיד המשפחה שלי או החברה מוסבי

‫הם מאוד בתוך איזושהי ‫תאווה, לאן אני נמשך בלידה.

‫כלומר, עיקר הדין של ‫האדם זה על מה שהוא יודע.

‫ולכן עיקר העבודה של ‫האדם זה ללמוד או לא ללמוד.

‫בסדר? כלומר, אם אין לי אינפורמציה, ‫אינני יודע שדבר מסוים הוא רע.

‫לא יודע. אף אחד לא אמר לי, אין ‫לי כלים לדעת שדבר מסוים הוא רע.

‫אז אני לא מחויב.

‫ברגע שאני מקבל את האינפורמציה, ‫מתברר לי שהדבר הוא רע,

‫אז אני מחויב.

‫זה במשפט הרומי.

‫במשפט הרומי, אי ידיעת החוק פותרת מעונש. ‫אינה פותרת מעונש.

‫ובהלכה זה בדיוק ההפך, אי ידיעה פותרת.

‫שוגג זה חצי ידיעה. מה זה השוגג?

‫השוגג זה שהוא... לא שהוא לא יודע ‫מה שהוא עושה, אלא יש משהו שהוא שכח.

‫אבל היה אסור לו לשכוח.

‫נגיד, יש אדם ששכח ששבת היום. ‫הדליק אש. שכח ששבת היום.

‫אבל הוא יודע ששבת, יש דבר כזה בעולם.

‫אבל הוא לא שכח שהיום שבת. ‫אז זה נקרא חצי יודע.

‫בהום את זה, אם אדם בכלל לא יודע ‫שיש דבר כזה שבת, אף פעם לא סיפרו לו.

‫אז הוא פטור לגמרי. ‫כלומר, אין פה אשמה. מובן?

‫הרב לא עדיף לו לדעת? ‫-אז לכאורה, עדיף לו לדעת.

‫כלומר, עדיף, אומרים ‫היפנים, לשבת מאשר לעמוד,

‫לשכב מאשר לשבת, למות מאשר לחיות.

‫זאת אומרת, הרבה יותר נוח לא להיות.

‫זה מה שאמרו בית שמי, ‫נוח לא לאדם שלא נברא.

‫זה נורא, אבל זה לא טוב לו לא להיברא.

‫כלומר, הנטייה הטבעית של היצר הרע

‫זה לפרוק מעליו את האחריות. ‫אז עדיף לא לדעת כלום.

‫אבל אז אתה פטרייה, אמר הנסיך הקטן.

‫יש יצור שהוא כל כולו פטרייה. הוא גדל.

‫הוא גדל כי הטבע מגדל אותו, ‫אבל אין לו כלום מעצמו. בסדר?

‫אבל זה לא נוח ולא טוב? ‫-לא, זה בכלל לא אותו דבר.

‫זה לא נוח, אבל זה טוב.

‫מאוד לא נוח לעשות התעמלות בוקר. ‫לא נוח, אבל זה טוב.

‫כלומר, בסופו של דבר, ‫האדם האחראי מוכן אפילו

‫לאכול אותה בגלל שהוא לא ‫עמד בדרישות של האחריות.

‫אבל יותר טוב לסבול מזה ‫שאדם לא עמד באחריות,

‫מאשר להיות פטור לגמרי. ‫כלומר, אם אני אגיד למישור,

‫תשמע, אם אתה תעשה עבירה, אתה תענש, תרבלק.

‫והוא עשה את העבירה, נענש, יופי. ‫פחות לקח אחריות.

‫לעומת זה, יש אדם שאומר, ‫תשמע, אתה לא מעניין אותנו,

‫תעשה מה שאתה רוצה.

‫אז האדם הזה עזוב בעולם של הקב".

‫הוא חסר משמעות. כן?

‫אפשר לומר שהאסטרון מנהל את התשובה,

‫מפתיע את התשובה לתלוי בו.

‫מה אתה משמע? זה היה חברותית בפשע?

‫זו, זה הנושא הרחב שעליו ‫אני לא רוצה לדבר כעת,

‫רק אני מפנה לאורות ‫התשובה, פרק ת' זין, פסקא א'1,

‫ומה שכתבתי על זה בספר שלי... מה? לא.

‫מה? זה לא בקידושה וטבע.

‫זה לא בקידושה וטבע. זה בספר בעוד מועד.

‫יש מאמר על חוצפת התשובה. ‫שם זה מדובר על זה.

‫טוב, אבל אנחנו כן יכולים, ‫בלי להרחיב לגבי מהות התשובה,

‫שזה נושא מרתק של עצמו,

‫אנחנו יכולים כן להרחיב ‫על פרק שני, על אחה א'.

‫לכן אני מציע שנעשה את זה. מסכימים? יאללה.

‫איזו היא תשובה גמורה?

‫המילה תשובה גמורה היא, ‫במושגים שלנו, זה ביטוי מתאה.

‫כי יש הבדל בין תשובה ‫גמורה לבין תשובה שלמה.

‫תשובה גמורה ותשובה ‫שלמה זה שני דברים שונים.

‫הרמב״ם פה לא משתמש בביטוי תשובה שלמה.

‫איפה כן מופיע ביטוי תשובה שלמה? ‫בתפילת 18.

‫בחזירנו בתשובה שלמה לפניך.

‫מה העניין של התשובה השלמה? ‫למרות שהרמב״ם לא מדבר על זה,

‫אני אדבר על זה.

‫התשובה השלמה זה תשובה על כל מה שהאחת כלל.

‫וזה דבר בלתי אפשרי.

‫למשל, אני אמרתי ליוסי, שם בדוי,

‫אמרתי לו, אתה איכסא של בן אדם. ‫לא, זה מה שאמרתי.

‫עכשיו, זה לא יפה, נכון, לדבר ככה?

‫זאת אומרת שאני עברתי על 'ואהבת לרחק כמוך'

‫ועברתי על לא תנוי שתמיד ‫טוב, ואחר כך אני עושה תשובה.

‫אני אומר לו, תשמע, יוסי, אני ממש מצטער

‫שאמרתי לך, אתה איכסא של בן אדם,

‫ואני מבקש שתסלח לי, ‫אני לעולם לא אחזור על זה,

‫לא הייתי בסדר. והוא אומר, סלחתי.

‫ואז אני הולך לפני הקב' ואני עושה בידוי,

‫אני אומר, ריבונו של עולם, ‫חטאתי והביתי ופשטתי

‫ואמרתי ליוסי, אתה איכסא של בן אדם,

‫ועכשיו אני מתבייש וזה, ‫לעולם לא אחזור לדבר הזה.

‫טוב, גמרתי. אין יותר, אין מה לעשות.

‫אולי צריך גם יום הכיפורים, ‫זה יום הכיפורים, גומרים עם זה.

‫אבל מה זה לא כולל? ‫את העובדה שאחרי שאני אמרתי ליוסי,

‫אתה איכסא של בן אדם, היו לו פנים נפולות.

‫הוא צטער מאוד. הגיע הביתה עם הפנים נפולות

‫ואשתו אמרה לו, עוד פעם אתה עושה פרצוף?

‫ואז, כיוון שהוא היה ‫עצבני, נתנה סתירת לכי.

‫והיא פנתה למשטרה וקיבלה ‫צו הרחקה שלושה שבועות.

‫הבן אדם, בגלל שהוא עכשיו ‫צריך להיות במקום אחר,

‫הוא מאחר יותר לעבודה.

‫ואז הבוס אומר לו, עוד פעם אתה מאחר.

‫מסולק מן העבודה, מפותר.

‫כיוון שהוא מפותר, עכשיו ‫הוא צריך לזון את משפחתו,

‫והוא לא מסוגל. ואז הוא גונב.

‫הוא גונב, נתפס, יושב בכלא.

‫בכלא יש שם סמים, יש שם אלימות.

‫ואז הבן אדם הולך ומדרדר ‫והופך להיות נטל על החברה.

‫עכשיו, כל זה, זה רק ביישוב ‫אמר, אתה איכסא של בן אדם.

‫עכשיו, כשאני חוזר בתשובה על זה,

‫אני חוזר בתשובה רק על החוליה הראשונה.

‫כל שאר החוליות, בכלל לא מודע לזה,

‫אני לא יודע אם זה קיים בכלל.

‫אז האם התשובה שלי היא שלמה?

‫לכאורה היא לא שלמה, כי היא לא ‫כוללת את כל התוצאות של המעשה הרע.

‫בסדר? מה עשתה התורה?

‫בחסדו הגדול, הקב". ‫אמר, מספיק לי שתעשו תשובה לראשון,

‫על מה שאתה יודע.

‫מה שנקרא, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך.

‫שאתה מחשיב את זה כתשובה שלמה, ‫למרות שאני לא מסוגל לעשות תשובה שלמה.

‫זה המושג של תשובה שלמה. ‫לא על זה מדבר הרמב״ם כאן,

‫אלא הוא משתמש בביטוי אחר, תשובה גמורה.

‫גמורה זה מלשון גמירות ‫דעת, שהדבר הזה סגור אצלי.

‫כי הרי אני עושה תשובה.

‫אני מצטער שעשיתי את המעשה, ‫אני מתכוון לא לעשות אותו.

‫איך אני בוחן אם התשובה ‫שלי הייתה אמיתית או לא?

‫רק אם אני שוב חוזר לאותה ‫סיטואציה שבה עשיתי את העבירה,

‫ואני אומר, לא, אני לא עושה, ‫כי אני עשיתי תשובה מזה.

‫עכשיו, זה לא דבר שאני יכול ‫ליזום אותו, לא תמיד זה אפשרי ליזום.

‫יש פעמים שזה אסור ‫ליזום, אבל זה יכול לקרות.

‫כשזה קורה, מתברר שהתשובה ‫שלי היא תשובה גמורה. בסדר?

‫בואו נראה. איזו היית תשובה גמורה? ‫זה. שבא לידו דבר שעבר בו.

‫ואפשר בידו לעשות אותו.

‫הוא פרש ולא עשה, מפני התשובה.

‫כלומר, הוא חוזר לסיטואציה ‫שבה הוא היה עושה את העבירה,

‫עכשיו הוא לא עושה.

‫לא מיראה... -זה לא מחפר.

‫למה זה לא מחפר?

‫זה תלוי, זה סוג עבירה זה היה.

‫האם זה עבירה על עשה או על לא ‫תעשה, שיש בה כרת, אין בה כרת,

‫חילול ה' או לא חילול ה' זה ‫כבר ההלכה ד' של הפרק הקודם.

‫כן, אנחנו מדברים עכשיו ‫על התשובה, לא על הכפרה.

‫הכפרה, זה צריך לבדוק. ‫לפעמים זה מועיל, לפעמים זה לא מועיל.

‫בסדר? מה?

‫מישהו שעשה תשובה, ולכן הוא ‫עשה עוד פעם את אותה עבירה.

‫השאלה הזו נשאלה בערך ‫שלוש פעמים בשיעורים הקודמים.

‫ולכן, כיוון שהשיעורים האלה מוקלטים, ‫זה יכול פשוט לעבור לשיעורים הקודמים

‫ולמצוא את התשובה. ‫לשאלה, אם אדם עשה תשובה ושוב חוטא,

‫האם התשובה הראשונה חסרת משמעות?

‫טוב, אבל יודע מה? בכל זאת אני אענה.

‫לא, זה לא חסר משמעות, ‫הוא עשה תשובה, באמת.

‫ועכשיו עשה עבירה, באמת. ‫צריך לעשות עוד פעם תשובה.

‫זה לא הכתב ואשוב? -זה לא הכתב ואשוב.

‫הוא, כשהוא עשה תשובה, ‫הוא לא אומר, אשוב ואיכתה,

‫אלא זה הכתב ואשוב זה משהו אחר. ‫האדם אומר...

‫מה? -עבירה או עבירה, אין...

‫יכול להיות שיש לו יותר חומרה, ‫אומרים, היית צריך לשים לב

‫שאולי אתה תיקשק. ‫אבל התשובה הראשונה היא תשובה.

‫תשובה. עכשיו, בואו נתקדם. ‫זה שבא לידו דבר שעבר בו

‫ואפשר בידו לעשות אותו, הוא ‫פרש ולא עשה מפני התשובה,

‫לא מהירעה ולא מכישלון כוח, כיצד? ‫אז הוא מביא לנו דוגמה.

‫הרי שבא על אישה בעבירה, ‫ולאחר זמן נתייחד אימה,

‫זאת אומרת, נתייחד אימה, הגיע ‫לחדר סגור שבו יש רק הוא והיא.

‫והוא עומד באהבתו בה, הוא עדיין אוהב אותה.

‫הוא בכוח גופו, הוא במדינה שעבר בה.

‫כלומר, זה בדיוק באותו מקום. ‫הוא פרש ולא עבר.

‫זהו בעלת תשובה גמורה. ‫מה זה אומר לנו גמורה?

‫שיש גמירות דעת ברורה. ‫עכשיו אנחנו יודעים בוודאות

‫שהוא עשה תשובה שהרי ‫הוא נמנע מלעשות את העבירה,

‫למרות שהתנאים אותם התנאים. כן?

‫יש שאלה של אדם בנפש או כל מיני בזמן,

‫זה שתמיד שונאים, זה לא...

‫יש תמיד שונאים מסוים, ‫ואף על פי כן, לא כל שוני

‫הוא שוני מכריע. ‫למשל, אדם מאוד מאוד אוהב שרימס,

‫והוא כל יום אוכל 100 גרם ‫שרימס כי הוא אוהב את זה.

‫אחרי הוא עושה תשובה. ‫לא אוכל. אבל הוא גר בדיוק

‫ליד המקום ש... ‫ליד הבית שלו, למטה מהבית יש בסטה של שרימס.

‫והוא עובר ליד הבסטה הזאת ולא קונה.

‫אבל אחר כך אמא יהיה לו עירור. -מה?

‫אמא יהיה לו עירור. -אמא יהיה לו עירור.

‫עירור זה משהו אחר, עירור זה לא אווירה.

‫זה לא אווירה עצמה. טוב.

‫הרי שבאה אלישה באווירה, ‫הוא לאחר זמן התייחד עםה,

‫והוא אומר, באווה טובה, הוא ‫פקוח גופו במדינה שעבר בא,

‫הוא פירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה.

‫הוא, ששלמה אומר, הוא ‫זכור את בוראיך בימי בחורותיך

‫עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו ‫שנים אשר תאמר, אין לי בהם חפץ.

‫מה זה ימי הרעה? זה הזקנה.

‫חזל הוסיפו מה זה ימים ‫אשר תאמר, אין לי בהם חפץ,

‫זה ימות המשיח.

‫שבמות המשיח כבר אין יצר הרע, וזה, אז חבל. ‫בסדר.

‫ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ‫הוא לא עשה מה שהרמב״ם אומר,

‫לא קרה כלום, עכשיו כבר אין לו כוח.

‫הוא ועד שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה.

‫אף על פי שאין לה תשובה מעולה, ‫מועלת היא, כלומר היא יעילה.

‫ובעל תשובה הוא.

‫אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מתתו.

‫הוא מת בתשובתו, כל אבנותיו נמחלים, שנאמר,

‫עד אשר לא תכשך השמש והאור וירח וכוכבים,

‫ושבו האבים אחר הגשם, שהוא יום המיתה.

‫מכלל שאם זכר בו אור ‫ושב קודם שימות, נסלח לו.

‫יש על זה הרבה מעד סיפורים מעניינים.

‫אני רוצה לספר לכם שלושה סיפורים. ‫האחד מודרני, שניים עתיקים.

‫בא לכם? אוהבים סיפורים? ‫רוצים לשמוע סיפורים? יפה.

‫לא צריך לסלב ידיים.

‫הסיפור האחד היה יהודי בשם דן בן עמוץ. ‫מוכר?

‫מה?

‫הוא היה שדרן, הוא היה שחקן, הוא היה סופר.

‫כתב ספר על הסלנג הישראלי.

‫בקיצור, איש הולל מאוד ‫שכל ימיו עשה רק שטויות.

‫שם המשפחה הקודם שלו, ‫לפני שקראו לו בן עמוץ,

‫היה תילים זוגר.

‫אמרו לו, דן, תילים זוגר.

‫מה זה תילים זוגר? מה, אתה לא יודע יידיש?

‫מה, אתה יהודי, לא?

‫אז למה אתה לא יודע יידיש?

‫טוב, תילים זוגר זה עומר תהילים.

‫זוגר, תהילים, תהילים זוגר, עומר תהילים.

‫וכשהוא היה קרוב למותו, אז ‫הוא ביקש שיקראו לפניו תהילים.

‫תילים זוגר, זאת אומרת, קראו לי תהילים.

‫אז קראו לו את הפסוק הראשון, ‫אשרי האיש אשר לא הלך,

‫מעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד,

‫ובמושב לצים לא ישב, כשהוא ‫שמע את זה, התפרץ בבכי.

‫אז עשה תשובה ברגע אחרון. ‫אז יש דבר כזה, זה דוגמה יפה.

‫עכשיו אני רוצה לספר לכם ‫שני סיפורים ליקוחים מהגמרה,

‫שהמסקנה שלהם הפוכה אחת מהשנייה.

‫הסיפור האחד במסכת מנחות, ‫השני במסכת עבודה זרה.

‫במסכת מנחות מסופר, אגב, ‫אני כתבתי על זה במאמר שלי,

‫נקרא, מחיר התשובה, ‫בספר בעוד מועד, גם כן שם,

‫לא בספר קדושה וטבע. כתבתי כמה ספרים.

‫הספר הבא שם, הספר הבא שם, זה ספר מפני.

‫טוב, בסדר, כתבתי כמה ספרים. ‫טוב, אז זה לא קידום מחירות, אבל...

‫יש לך יום. -אה, יש לך יום. טוב.

‫אז במסכת מנחות מסופר מעשה ‫באדם אחד שהיה זהיר מאוד

‫במצוות ציצית. זו הייתה המצוות שלו.

‫שמע שיש זונה אחת בקרחי הים ‫שנוטלת כיס של דנרי זהב בשכרה.

‫כלומר, הייתה יקרה מאוד, ‫והוא מרוב תאווה עבר את הים,

‫הגיע לרומא, פגש אותה. יש שמה משרתת בחוץ,

‫ולא נכנסים סתם וכולי וכולי. ‫הוא שלח את הכסף מראש.

‫בקיצור, שמה זה סופר אלפיון ‫עליון שמה, לפי התיאורים.

‫וכשהוא רצה לעבור את העבירה, ‫אז הציצית שלו התיחה לו בפנים.

‫ירד מן השבע מיטות, ‫היו שמה מזהב וכסף וכולי.

‫ישב על הרצפה. אז אותה אישה מאוד נפגעה.

‫היא אמרה, מה לא בסדר? יש תלונות?

‫היא אמרה, לא, את הכי יפה בעולם שיש.

‫אבל הציצית הזכירה לי ‫שהקבוה הוא עתיד לי ייפרה

‫ממי שעובר על דבריו, ואני השם.

‫זה נראו לי כארבעה עדים. לא יכולתי.

‫האמרה מעניין מאוד, אינם אני חדך,

‫כלומר, אתה לא תצא מפה, ‫לפני שתכתוב לי את שמך

‫ושם רבך שמלמד אותך תורה, ואיפה זה? בסדר.

‫הוא נתן את השם, את השם של רבו,

‫והוא חזר לישיבה, ואז הגיעה אותה אישה,

‫אחרי שהיא חילקה שליש מהממון למלכות,

‫היא הייתה פטריוטית, שליש לצדקה,

‫שליש היא לקחה לעצמה עם ‫כל הכלי זהב וכסף שיש לה.

‫היא הגיעה ל... ‫עכשיו, מי היה הרב? רבי חיה.

‫עכשיו, רבי חיה זה לא סתם בן אדם, ‫קרוב משפחה של רב יהודה הנשיא,

‫מגדולי היחס, וכן מכרד מגדולי האומה.

‫והיא אומרת לו, רבי, ‫צווה עליי שיגיירו אותי.

‫רבי חיה לא טיפש, הוא מרגיש שקורה פה משהו,

‫הוא אומר, ביטי, שמה ‫עינייך נתת באחד התלמידים?

‫כנראה שהוא גם חשב מי הוא התלמיד. ‫הוא גם הכיר את התלמידים שלו.

‫אז היא סיפרה לו את כל ‫הסיפור, ואז הוא אמר, אם ככה,

‫הוא גייר אותה וחיתן אותה עם התלמיד הזה.

‫וזה שחרו בעולם הזה, והוא ‫קיבל המון כסף וזהב, וגם אותה,

‫ולעולם הבא איני יודע כמה.

‫עכשיו, הסיפור הזה הוא ‫סיפור מאוד מעניין כי בעצם

‫אדם רצה לעבור עבירה, ‫והשחר שהוא קיבל על זה

‫כשהוא עשה תשובה, זה ‫שהוא קיבל מה שהוא רצה. נכון?

‫מעניין. סיפור שני. מסכת עבודה זרה,

‫מעשה באלעזר בן דורדיה. ‫דורדיה זה... מה זה דורדיה?

‫שמרים. שמרים זה הלכלוך ‫שבתחתית החבית, או של יין או של שמן.

‫מה זה אומר? ‫זה בא להגיד על האדם הזה שהוא היה

‫בתחתית של התחתית, ‫שלא הייתה זונה אחת בעולם

‫שלא באה עליה. זאת אומרת, לא הייתה זונה.

‫זאת אומרת שכל החיים שלו הוא עסק רק בזנות.

‫הוא היה... ‫כלומר, לא היה לו רגע אחד טוב בחיים.

‫ואז הגמרה מספרת סיפור ‫דומה, אבל הפרטים קצת שונים.

‫יש לזה סיבות, לא ניכנס אליהן עכשיו.

‫ותוך כדי שעשה את ‫העבירה, היה שם איזו תקלה,

‫אמרה לו אותה זונה, אם זה ככה,

‫אתה לא יכול לחזור בתשובה.

‫הוא לקח את זה, וואו, מה זה קשה?

‫הלך וישב בין הרים וגבעות.

‫אמר, הרים וגבעות בקשו עליי רחמים.

‫אמרו לו, עד שנבקש רחמים עליך,

‫נבקש על עצמנו שנאמר, כי ‫הרים ימושו והגבעות תמותנה.

‫בקיצור, גם לנו יש בעיות.

‫אז פנה לשמש ולירח, ביקש רחמים.

‫אנחנו גם כן, אנחנו עתידים להיקוות.

‫יבוא יום שלא יהיה שמש, ‫לא ירח, מה אתה פונה אלינו?

‫אז פנה לכוכבים ומזלות, ‫לקוסמוס כולו, לגלקסיה.

‫בקשו עליי רחמים, אמרו לו, ‫הה, ונמקו כל צבעות השמיים.

‫לא, אנחנו לא יכולים לעזור לך.

‫אז כתוב, שם את ראשו בן ברכב.

‫אמר, אין הדבר תלוי אל ‫אבי, ושם את ראשו בן ברכב.

‫מה זה התנוחה הזאת? העובר.

‫וגע בבכייה, ויצא נשמתו ‫ומת, ויצאה בת קול ואמרה,

‫רבי אל עזר בן דור דהיה, ‫מזומן לחיי העולם הבא.

‫הגמר המוסיפה, שרבי שמע ‫את זה, זה באותו דור שרבי חיה.

‫ואמר, יש קונה עולמו בכמה ‫שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת,

‫ולא עוד אלא שקוראים לו רבי.

‫עד כאן הסיפור. ‫עכשיו, אני רוצה, בלי להיכנס לכל הפרטים

‫של שני הסיפורים, יש פה משהו מוזר.

‫האחד עבר עבירה, קיבל מה שרצה. ‫השני עשה תשובה, מת.

‫איך זה? זה לא פר, כן?

‫או אולי הוא אמר שהוא תלמיד ‫של ראש ישיבה גדול, אז זהו,

‫אז הם מחברים. ‫אלא הכוונה, הראשון לא עבר עבירה בסוף.

‫הוא לא עבר את העבירה. כן? אבל לא רק זה.

‫מה הציל אותו? הציצית. ‫כלומר, היה לו לאן נחזור.

‫זאת אומרת, התשובה זה שאני ‫חוזר לחלק הטהור שבי שלא התקלקל.

‫אז אצל התלמיד הזה, של רבי ‫חיה, היה לו לאן נחזור? הציצית.

‫ולכן הרב שלו זה רבי חיה. ‫זאת אומרת, זה החיות המקורית.

‫לעומת זה, אלעזר בן דורדייה, ‫מה היה הרגע הטהור בחייו?

‫כשהוא היה עובר. ‫זה הרגע היחיד שבו הוא היה טהור.

‫אז הוא חזר אל הנקודה הטהורה שלו. ‫לכן המחיר שהוא היה צריך לשלם

‫זה למות. אבל זה היה שווה. ‫כלומר, במקרה של רבי אלעזר בן דורדייה,

‫אז כדאי אפילו למות כדי לחזור בתשובה.

‫אבל בדרך כלל התשובה היא ‫חזרה אל הנקודה הטהורה שבי.

‫אז לא צריך למות, אלא להפך. ‫למה אתה מותו בית ישראל?

‫אז זה מסביר לנו קצת משהו לגבי מהי התשובה,

‫מה שאומר כאן הרמב״ם. ‫אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו,

‫עומד בתשובתו כל עבודותיו נמחלים. שנה אמר,

‫עד אשר לא תכשך השמש והאור והירח והכוכבים,

‫ושבו האבים אחר הגשם, שהוא יום המיתה.

‫כן, זו שפה שירית של כהלת. מכלל... מה?

‫השאלה איזה תשובה מדובר, אבל ‫גם אומרים שמיתה מחפרת, נכון?

‫זה שני דברים שונים. ‫תשובה וכפרה זה שני ביטויים שונים,

‫דיברנו על זה בשיעורים הקודמים. ‫מה אתה אומר?

‫האבי עזב אותו בעולם. -כן.

‫גם לא הבנתי כאילו למה הוא ‫מבקש מהם שלא תהיו לו רוחנים,

‫כמו שיש להם את כל התבונות. ‫-כן, הוא מבין שכפרט הוא עבוד בעולם.

‫ואז הוא רוצה להתחבר למשהו גדול ממנו.

‫בתור התחברות למה ‫שגדול ממנו, הערים והגבעות,

‫שמחזיקים מעמד הרבה יותר ‫מהאדם, אז יש לו משמעות.

‫זה לא כלומר... ‫יום הכיפורי מחפר והיסורי מחפר.

‫אבל לא יודע אם הוא בוחר או לא. ‫-בוודאי שהוא בוחר.

‫א' הוא בוחר, אם להצום ‫ביום הכיפורים או לא.

‫אבל זה לא עובד, לפחות לא לפי דעת הרמב״ם,

‫מחלוקת רבי וחכמים.

‫וגם היסורין, אדם יכול ‫להביא אל עצמו היסורית,

‫יכול להימלט מן היסורין, לבעט בייסורין.

‫מכלל שאם זכר בו רוב ‫ושווא קודם שימות, נסלח לו.

‫אז אם בסוף זה גם חול מנחה או גם חול מנחה,

‫אז מה שצריך לתת? כן, כן, כן.

‫כן, כן, כן. -מה תשובה שלו?

‫מומלץ. כאילו זו תשובה מומלצת.

‫טוב, עד כאן להיום. שלום.

‫השיעור הבא יהיה בשנה הבא, על הנושא הזה.

‫תודה.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/751150242″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 3
הלכות תשובה לרמב"ם | הרב אורי שרקי
הלכות תשובה לרמב"ם פרק ג', ה' | הרב אורי שרקי
אורך השיעור: 57 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/751150242″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הלכות תשובה לרמב”ם א’, ג’ | הרב אורי שרקי

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!