והיום ננסה לדבר על תשובתו של שאול מלך ישראל.
זה מתאים לכם?
הנושא מעניין אתכם?
יופי.
תשובתו של שאול מלך ישראל.
תשובה מאוד מאוד מיוחדת,
מאוד מורכבת.
אנחנו נדבר עליה, ננסה ללמוד אותה.
כדי להבין את התשובה של שאול מלך ישראל צריך להבין מהו החטאים שלו.
מה היו החטאים שלו,
להעמיק בהם,
ואז אחרי שנבין מה היו החטאים אנחנו חייבים להבין שהתשובה צריכה להיות על החטאים הללו.
אדם חוטא בבן אדם לחברו ובמקום זה הוא קונה,
נותן תרומה לבית הכנסת. זה לא הולך, צריך לתקן בדבר שקלקלת.
בסדר?
יפה.
הגמרא במסכת תענית אומרת שפעם נדמה לי רב נחמן אמר
אמר, דרש את הפסוק בן שנה שאול במולכו
מה זה בן שנה?
אז הוא דרש כתינוק המלוכלך ביתית וצואה
בלילה ביעטו אותו חלומות רעים
בא אליו
נשמת שאול והטרידה את מנוחתו
אז הוא ביקש סליחה, אמר נעניתי לכם עצמות שאול
בן קיש
לא עזר
המשיכו לבעט את הסיוטים
עד שהוא אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל
כן?
ואז הוא נרגע.
למחרת הוא נכנס לבית המדרש ודרש
בן שנה שאול במולכו כתינוק ללא חטא.
אנחנו ננסה להבין את העניין הזה. מה היה החטא של שאול? לשאול היו שני חטאים. החטא הראשון
הוא אותה תנועה, אבל היה לו שני יישומים שונים.
והתנועה היא ששאול נכנע ללחץ מהמציאות, מלמטה.
זה קרה בפעם הראשונה בקרב
מול פלישתים.
שמואל אמר לשאול,
הוא אמר לו ככה
ורק כי תבואנה האותות האלה לך, עשה לך אשר תמצא ידך כי האלוהים עמך, ויראתה לפניי הגלגל,
והנה אנוכי יורד אליך לעלות העלות לזבוח זבחי של עמים, שבעת ימים תאכל עד בואי אליך,
והודאתי לך את אשר תעשה.
כלומר שמואל אומר לשאול,
תרד אל הגלגל ותמתין לי שבעה ימים.
אנחנו כבר מתרגלים ללמוד תנ״ך עם מפה.
כששמואל אומר לשאול לרדת אל הגלגל, שאול נמצא איפה? שאול נמצא במקום גבוה, נמצא כאן, בנחלת בנימין, ברמה, מכמס,
גבע בנימין, זה אזור גבוה שולט.
שמואל אומר לשאול, תרד אל הגלגל,
ותהיה במה, באיזה אזור?
אזור נחות, ותמתין לי שבעה ימים.
שאול עושה את זה, יורד אל הגלגל, ומה קורה?
הפסוקים אחר כך,
בפרק יג,
פסוק ה'
ופסוק ד' וכל ישראל שמעו לאמור ייקש שאול את נציב פלישתים וגם נגרש ישראל בפלישתים
ויצעקו העם אחרי שאול לגלגל ופלישתים נאספו להילחם עם ישראל
שלושים אלף רכב וששת אלפים פרשים והעם ככל אשר אספת הים לרוב
ויעלו והחנו במכמס קדמת בית אבן למה הם חונים במכמס?
כי מי פינה את זה? שאול נתן להם את זה במתנה הוא ירד לגלגל אז יש להם עכשיו קיבלו מה שנקרא מתנת חינם
עכשיו המצב מאוד מאוד מסוכן אלישיב, שאול נמצא למטה, שטח נחות,
פלישתים נמצאים למעלה, שטח שהוא פינה, נסוג ממנו,
והוא צריך להמתין מה?
הוא צריך להמתין שני ימים, בינתיים פלישתים צוברים כוח, בינתיים הצבא שלו מתפרק.
ואיש ישראל ראו כי צר לו,
כי ניגס העם והתחבאו העם במערות ובחבחים ובסלעים ובצרכים ובבורות,
ועברים עברו את הירדן, ארץ גד וגלעד,
ושאול עודנו בגלגל וכל העם חרדו אחריו.
ויאכל שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא בא גלגל. ויאפץ העם מעליו.
הצבא לא זז.
אין התקדמות, אין תנועה, אין... כן, אז מתפרגים. ואז שאול
חותך את העניינים.
ויאמר שאול הגישו אלי העולה והשלמים ויעל העולה.
ויהי ככלתו להעלות את העולה והנה שמואל בא. בדיוק שמואל בא ויצא שאול לקראתו לברכו.
ויאמר שמואל מה עשית?
אומר שאול כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת למועד הימים ופלישתים נאספים נכמס
באומר עתה ירדו פלישתים אליי הגילגל הם רק צריכים לרדת ונגמר אותי
ופני ה' לכיליתי ואתאפק בעלי העולם
ואז שמואל אומר לו ואומר שמואל שאול נשכלת לא שמרת את מצוות ה' אלוהיך אשר ציווך כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום ביקש ה' לא איש כלבבו
ויצווהו אדוני להגיד על עמור כי לא שמרת את אשר ציווך אדוני. כלומר, שמואל אומר לשאול,
אני ידעתי שזו משימה קשה,
אבל זו בדיוק הייתה המשימה או המבחן שהיה בודק אם המלכות שלך תהיה מלכות נצחית או לא. כדי שתהיה מלכות נצחית,
המלך צריך להיות מסוגל לעמוד מול המציאות ולא לזוז.
להיות נאמן לדבר השם. העמידו כאן את שאול בפני מבחן קשה מאוד.
מבחן שההיגיון היה אומר באמת שאין פה מה לחכות ולהמתין,
והוא לא הצליח.
הלך עצמי למטה פעל,
ולכן נגזרה עליו הגזרה שהמלכות שלו לא תהיה מלכות נצחית.
אז מה יקרה?
כרגע,
בהמשך,
במעלה הדרך, תהיה איזושהי החלפה.
לא אמרו על שאול שהוא יוחלף, גם לא על הבן שלו,
אלא שמואל אמר, במקום שזה תהיה מלכות נצחית, מתישהו לאורך הדורות זה יוחלף.
למה?
כי מה ששאול עשה כאן לא היה חילול השם.
הוא עבר על הציווי ששמואל אמר לו, אבל הציווי הזה נאמר לשאול בארבע עיניים. אף אחד לא ידע מזה, רק שאול ושמואל.
זה היה מבחן פרטי לשאול, בסדר?
מבחן פרטי לשאול,
שאול לא עמד בו, אז בזה הוכח שהמלכות לא חלטת נצחית.
אבל אותה תכונה אצל שאול,
שאנחנו מגדירים אותה כאן,
לא להצליח להחזיק מעמד מול המציאות, מול ההחלטות הערכיות שצריך לקבל
ולהיכנע למציאות,
ללחץ שמגיע מלמטה,
פוגש את שאול עוד פעם במלחמת עמלק.
בסדר?
עכשיו,
שם כבר העונש הוא חריף הרבה יותר,
ואני רוצה להזכיר לכם משהו שלמדנו כאן בעבר,
את הטענה שלי.
הטענה שטענו כאן, שלמדנו בעבר את הפרק הזה,
היא שמעולם לא היה ציווי אקטיבי להרוג את עמלק
איש, אישה, עולל, יונק וכולי.
אין ציווי כזה.
אם זה ציווי, זה ציווי אכזרי ביותר.
קשה להעלות על הדעת.
חיילים, מצבא ישראל,
שנכנסים לגן ילדים והורגים את הילדים, שוחטים את הילדים. זה לא, זה פשוט אי אפשר להעלות דבר כזה על הדעת.
אז מה כן?
מה כן כתוב כאן, בפרק הזה,
בפרק ט״ו?
לא מופיע כאן מצווה, מופיע היתר.
היתר.
כלומר, אומר שמואל לשאול, תראה, לך ותילחם בעמלק.
עכשיו אני אומר לך, עמלק זה ארגון טרור.
הם יירו עליך ממרפאות,
הם יירו עליך מגני ילדים, הם יירו עליך מבתי ספר, משם הם יירו עליך.
אני מתיר לך, אומר שמואל, יש לך היתר,
להשיב אש אל המטרות, למרות שברור שיהרגו אזרחים.
ברור.
בסדר? אין מצווה, אבל קודם כל, שירו עליך, כי זה עמלק. עמלק אין לו רחמים. אתם יודעים,
בצוק איתן,
וגם לפני כן,
אז מפקדת החמאס, איפה הם יקמו אותה?
בקומת קרקע של בית חולים עליה
וירו על אשקלון מתוך גני ילדים פעילים, לא מגני ילדים סגורים.
הילדים רוקדים בחצר והמחבלים יורים קסאמי.
הגדולת אומרת לילדים, בואו נצא החוצה, נרקוד סביב המשגר החדש שהביאו היום לגן וכל זה.
אז מה, אם אתה אומר, אני לא יכול לראות,
לא יכול לראות את המקומות האלו, כי, כי, אז בעצם מה, אז הילדים
שלנו בסכנה, כי
אומר שמואל, בכזה מצב יש לך היתר?
אחרי שמודיעים מראש לאויב,
כל מקום שתראו ממנו ייחשב כמטרה צבאית.
מודיעים, מזהירים, מראש, תגנו על עצמכם,
תשמרו על עצמכם, חאפזו עליכם ועליו חיית וולדכם,
נכון? תשמרו על,
כמו שאומרים כאן ברכבת הקלה. אם אחר הדברים האלו, אחרי האזהרה,
האויב עדיין בוחר לירות מתוך אוכלוסייה אזרחית,
זו מטרה צבאית לגיטימית.
צריך לקבל את זה יותר מפורש מנביא.
עכשיו, יש לזה הרבה הוכחות אז,
בזמנו ראינו את זה, למדנו את זה, אני אתן לך שתי הוכחות קצרות.
ההוכחה האחת זה הפסוק הזה.
ועתה לך והכיתה את עמלק ואחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו.
ואם אתה, מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור עד צא, מגמל ועד חמור.
מה זה מאיש עד אישה?
מה זה המילה עד?
אתה יכול להגיד, תהרוג, איש, אישה, עולל, יונק.
וגם הפסוק הזה, לפי מה הוא מסודר?
איזה סדר יש בו?
מה, מהקל אל הכבד? אי אפשר להגיד.
גם לא מהכבד אל הקל.
הפסוק הזה אומר ככה, אתה רשאי להרוג כל מטרה צבאית,
למרות שיכול להיות שייהרגו תוך כדי איש, אישה, עולל, יונק. כאילו, אתה לא יודע מה יהיה, כי הם יורים מכל מקום.
הפסוק הזה מתאר את הכאוס שעלול להיווצר במלחמה.
עכשיו, איך אני יודע שהפירוש שלי הוא נראה לי נכון?
כי מה עושה שאול מיד אחר כך?
אליהו.
יפה!
קוראים לך אליהו?
לא, אבל הצלת את אליהו.
ויבוא שאול אדיר עמלק וירא בנחל ויום ראשון אל הקיני לכו סורי מתוך עמלקי פנוספך אמו.
כלומר, מה עמלק עושה?
עמלק ממהר להתערבב באוכלוסייה אזרחית
טובה שזה הקיני והוא רוצה לראות ככה לראות מתוך איזה בעט הזה. אז אומר שאול הקיני רבותיי יש לכם 24 שעות לעוף מפה כל מי שיהיה כאן אחרי 24 שעות פחותי הוא אויב זהו אנחנו יודעים אנחנו עוד 24 שעות מתחילים נוהל קרב יש לכם 24 שעות לפנות פה את המקום
זה בדיוק, הוא מיישם מה ששמואל אמר.
זה ברור?
יפה.
עכשיו,
מה הייתה הבעיה?
מה היה החטא של שאול?
אותו חטא, כן?
שהוא נתן לעם לקחת מן השלל.
אז אתה אומר, מה הבעיה?
כאילו, א',
התורה לא רק שמתירה לקחת שלל, היא גם מצווה לקחת שלל במלחמות.
אז מה פתאום פה לא?
וב', אם שאול עשה את המלאכה הקשה הוא עשה, הוא נלחם בעמלק והרג אותו, אז בסדר, כמה כבשים.
שמואל אומר לשאול, תראה,
זאת מלחמה עם מתח מאוד מאוד גבוה. אני מתיר לך פה להרוג אזרחים.
לא מצווה אותך, לא אומר לך תיכנס לגני ילדים ותרסס.
אבל אני מתיר לך פה לעשות דברים שהם חריגים.
שצריך.
אוי ואבוי
אם יגידו שעשינו את זה בשביל איזה מטרה של כסף או ממון או שלל. אוי ואבוי.
זאת מלחמה חריגה, חייב להיות נקיים ב-100%.
ברגע ששאול מאפשר לעם לקחת מן השלל,
מה יאמרו בגויים?
ראיתם את היהודים האלו?
נהרגו שם הילדים והם לוקחים את השלל.
כלומר, הלקיחת השלל עלולה לצבוע את כל המלחמה הזאת, שהיא גם ככה מלחמה מורכבת,
בצבעים מאוד מאוד בעייתיים.
חייב להיות במלחמה הזאת 100% נקי להזהיר לפני,
לתת התראות לפני ולהגיד, וזה היה רק לצורך,
כאילו, הגנה עצמית או לצורך מלחמה בעמלק ולא לשום הנאה פרטית, כי זו מלחמה עם מתח גבוה.
ברגע שאתה לוקח,
שאול מאפשר לקחת מן השלל בעצם מפתח פה אירוע עצום של חידול השם עצום כי כולם אומרים ראיתם את היהודים? הרגו ילדים בשביל לקחת את השלל בשביל זה
חמור מאוד
לכן שאול לא מבין מה היה אחרת הוא אומר מה אתה רוצה? עשיתי מה שציווית אותי הוא אומר לו לא, לא עשית הפסוקים
ויאמר שמואל
החפץ לאדוניי בעולות
תשאית יד, תדליק את המזגן בעליך
החפץ לאדוני בעולות וזבחים, כי שמוע בקול אדוני, תודה
הנה שמוע מזה וכתוב, להקשיב מחלב אלים
כי חטאת כסם מרי ואבן וטרפים מפצר
יען מאסת את דבר אדוני ועם עוסכם עם מלך, מאסת את דבר אדוני, הכוונה גרמת לדבר השם להיות מאוס
זה הכוונה
אנשים אומרים תראה את היהודים האלה, תראה בשביל מה, בסדר?
מי שקצת מכיר בהיסטוריה של מדינת ישראל
היה עד פעם טבח בסברה בשתילה.
מי עשה את הטבח?
הנוצרים.
הנוצרים. אבל הנוצרים האלו, הפלנגות, הם היו אנשים מושחתים בכל כלי מידה, בכל המידות הרעות שיש.
רצח, ואריות, והימורים, וזנות, והם ממש כאילו מושחתים.
ומדינה לישראל קראתה איתם ברית.
עוד לפני שהם רצחו, והם היו, היה ברור שהם רוצחים.
עצם קריתת הברית עם אנשים מושחתים כאלו, והיו כמה אנשים בתוך המערכת, אנשים ישרים,
כמו ראש המוסד יצחק חופי,
שלא הסכים, הוא אמר, אני לא אשתף עם זה פעולה, האנשים האלה מושחתים והם יובילו אותנו איתם ל...
כן? וכתב ספר, עכשיו עמוס גלעד, הוא היה שם בתור קצין, הוא מתאר את ה... הוא אומר, היינו מגיעים אליהם, היה פשוט
סעודות שחיתות וסרטים פורנוגרפיים שהיו מקרינים לקצינים שלנו, כאילו, הכל היה אווירת מושחתות גמורה.
טוב, לא יוצא מזה, זה חילול השם.
בסדר? מדינת ישראל נלחמת בלבנון, בסדר, מלחמה מוצדקת,
אבל מי הצדיק לכם לכרות ברית? מי, תראו, לכרות ברית עם רוצחים? ממש רוצחים.
אנשים אכזריים בצורה נוראה.
היה אחד קראו לו אלי חבקה, היה ממש רוצח המוני, אי אפשר להגדיר אותו אחרת.
אז זה מה שקרה.
חוסר היכולת של שאול להתמודד מול הלחץ מלמטה, הביא בפעם הראשונה לתקלה קטנה, בפעם השנייה תקלה גדולה, בפעם השנייה חילול השם.
בסדר?
ולכן גם העונש הוא חריף.
ויאמר אליו שמואל,
קרא אדוני את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם יפה אז זה חטא אחד
זה אותו חטא הכוונה
כן
זו שאלה טובה, אני ממש מזמין אותך לבוא לכאן בעיר בצורה קבועה, אנחנו עוד שלוש שנים וחצי בדיוק מתחילים ספר שמואל
זה ברור ששאול נבחר דווקא בגלל שהוא לא היה
בגלל שהוא היה
בגלל שהוא לא היה מוכן. כלומר, הוא היה כאן מלך שהיה אמור להיות מאוד מאוד מלווה על ידי הנביא.
זה היה כאילו ההתחלה.
טוב,
אבל זו שאלה טובה.
זה החטא הראשון.
מה החטא השני של שאול? היה לו שני חטאים.
החטא השני היה שהוא התנגד לעונש שהוא קיבל.
קיבל עונש,
והוא לא הפסיק להילחם בעונש שהוא קיבל.
עכשיו, אני רק רוצה לספר לכם,
לשתף אתכם בכך
שאם שאול לא היה מתנגד לעונש,
היה לנו קשה מאוד בכלל להבחין בעונש.
בסדר?
בואו נשחק משחק הדמיון, אתם רוצים?
משחק הדמיון,
אנחנו מדמיינים עכשיו מה היה קורה אם שאול לא היה מתנגד לעונש.
אז מה היה קורה?
שמואל אמר לו, קרא השם את ממלכות ישראל מעליך ונתנה היום לרעך הטוב ממך.
טוב ממך, ממך אתה יכול לפרש את זה בשתי אפשרויות.
ממך יותר ממך,
עדיף ממך,
או ממך ממך, שיוצא ממך.
אם שאול לא היה עסוק בלהתנגד, היה לו פרק וחצי אחר כך, מופיע דוד בקרב גוליית,
שאול הבטיח את הבת שלו,
לזה. דוד היה מתחתן עם מי?
דוד היה מתחתן עם מי?
עם מירב.
זו הובטחה לו.
והיה נשאר איתה, היה נולד, ואחרי ששאול היה מת,
דוד היה מחליף אותו. עכשיו,
זה כזה נפקא מינה, אם זה הבן או החתן?
יש הרבה חסידויות שהאדמו״ר שממשיך, זה החתן של האדמו״ר הקודם ולא הבן שלו, כמו חב״ד וכמו זה, נכון?
ועוד דברים כאלה.
ובכל מקרה, הנכד שיוולד
הוא נכד. לא יודע אם זה נכד מהבן או נכד מהבת.
אז אם שאול לא היה מתערב,
הממלכה שהייתה אחריו היה, דוד היה מלך ויונתן היה משנה,
כשמירב היא האישה.
הילד שהיה נולד לדוד ממירב,
שהוא נכד של שאול, היה המלך השלם שכולל בתוכו את זרע לאה וזרע הרחל.
ואתה אומר לעצמך, אז מה בדיוק העונש?
לא הבנתי, כאילו, מה בדיוק הקריאה? הרי זה ממשיך.
זה אם שאול לא היה מתערב.
אבל שאול התערב.
זה לא הפסיק להפריע.
א',
אחרי שהוא הבטיח את מירב לדוד,
ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד, כלומר כנראה ביום החופה בעצמה,
והיא ניתנה לאדריאל המכולתי לאישה.
זהו, לקח אותה, נותן אותה לאדריאל.
אחר כך הוא נותן את מיכל לשאול, לדוד,
ושוב פעמה הוא לוקח אותה ונותן אותה לפלטיבן ליש, ובסוף
הוא מנסה פשוט, מה?
להרוג את דוד.
נכון, מה כתוב?
כתוב כאן,
וירא שאול אשר הוא משכיל ויהיה גור מפניו ויאמר שאול אל דוד הנה ביתי הגדולה מריה ותנת ראשה אך ידי בבן חיל והילחם מלחמות אדוני ושאול אמר אל תהיה דיבוק ותהיה בו יד פלישתים בהתחלה הוא מנסה לחסל אותו דרך זה שהוא ילחם בפלישתים וכשזה לא עוזר אז הוא נותן פקודה להרוג את דוד ובסופו של דבר הוא צועק על יונתן בן אהבת המרדות
הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך ולבוש את ערבת אמך כי כל הימים אשר בן ישי חיה על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך ואתה שלח וקח אותו אליי כי בן מהוותו".
אז שאול בפועל מנסה להרוג את דוד. הוא מסרב, הוא מבין שדוד הוא זה שעתיד להחליף אותו
והוא מנסה לסכל את זה בכל דרך אפשרית.
אז אם כך שני חטאים יש לשאול.
חטא ראשון מה?
שאול מלך ישראל, כן?
חטא ראשון...
מה?
תגדיר, לא... לא עשה מה לגנוב.
לא, אתם לא מקשיבים, שניכם לא מקשיבים
אתם תקבלו ממני שעה ביציאה
יש כאן יהודי שאומר את דברי תמר?
הוא לא עמד בלחץ, זה החטא. היישומים משתנים, הוא לא עמד בלחץ. פעם אחת הוא לא עמד בלחץ ולא קרה אסון נורא
פעם שנייה הוא לא עמד בלחץ וקרה חילול השם
זה דבר אחד, בסדר? והחטא השני
הוא לא קיבל את העונש, הוא נלחם בעונש.
אלה שני החטאים שלו.
כן,
לא,
לא בירא כוהנים, זה הכל רשום על שם מי?
דואג האדומי. הוא דיבר לשון הרע,
הוא תכנן את כל הדבר, וגם הוא עשה את זה בפועל.
ויאמר שאול לדואג, סוב אתה ופגע, ודואג הורג את
אנשי נאוויר הכהנים. זה הכל על דואג.
שאול היה בדבר הזה אנוס,
כי הוא היה בתוך רוח רעה, ודואג תפר את הכל.
ברמאות, בשקר וכל זה. זה רשום על שמו של דואג. הוא גם הרג בפועל.
אבנר סירב פקודה לדבר הזה, ודואג הרג.
על הדברים האלו שאול צריך לחזור בתשובה.
על הדברים האלה בדיוק.
לא על תשובה אחרת,
לא על מעשים אחרים,
לא...
אה... כן.
יפה.
בואו נראה
איפה שאול חוזר בתשובה על שני הדברים האלה.
שאול,
בשלב מסוים,
אוחזת אותו רוח רעה,
נכון אברהם?
והרוח הרעה הופכת אותו למילה שאין לי מילה אחרת להגדיר, חוץ מהמילה אובססיביות,
שזה חלק מהמחלה שלו, רוח הרעה,
להרוג את דוד.
לצורך כך שאול משעבד את כל המשאבים של הממלכה, את הצבא, את המודיעין, את השב״כ, את המוחברה, את מה שאתם לא רוצים
בשביל
לתפוס את דוד. כמובן זה פוגע, מפקיר את הביטחון הלאומי.
כשאתם שואלים את עצמכם, איך קרה שפלישתים נלחמים עם שאול בגלבוע?
התשובה היא הזנחה ביטחונית. כשהצבא עסוק בלרדוף אחרי דוד, אז לפלישתים אין זמן לחגוג.
ובכל אופן, אחי ורעי,
שאול אף פעם לא מצליח לתפוס את דוד.
דוד,
כמו לרדוף אחרי הרוח,
זה לרדוף אחרי דוד.
דוד והחברים שאיתו, יואב ואבישי,
בקיאים בנבחי מדבר יהודה, מסתתרים בניקיקים, בסלעים,
עד ששאול מגיע עם כל הכוח הגדול שלו, כבר דוד היה שם.
ברח, זהו.
שאול מעולם לא הגיע קרוב לתפוס את דוד.
זה היה מרדף, אבל הוא רדף אחרי הרוח.
חוץ מפעם אחת.
הייתה פעם אחת
ששאול היה הכי קרוב בעולם לתפוס אותו.
צריך להבין למה, מה הסיבה.
אנא מכם, במטותא מכם, בבקשה,
אם אתם יכולים להזיע קצת ולדלג לפרק,
איזה פרק זה היה?
רגע,
אוכלוס את זה היה בצד ימין, אבל פה.
מה, מה, איפה זה? ברח לי, רגע.
כן, איפה זה שנייה?
פרק כג.
פסוק יט.
ויעלו זיפים אל שאול הגבעתה לאמור, הלא דוד מסתתר עמנו במצדות בחורשה, בגבעת החכילה אשר מימין היא שמעון.
אני מאוד מקווה שהפסוק הזה מזעזע אתכם.
אבל לא נראה לי שאתה מזועזע, גרשון, איך שאתה יושב.
למה הפסוק הזה צריך לזעזע אתכם?
מי זה זיפים?
מה אתה אומר?
מי זה זיפים?
איפה זה צומת זיף?
ליד מעון. ליד מעון. איזה נחלה זאת?
יהודה.
כלומר דוד מסתתר בנחלת שבט יהודה.
השבט שלו.
אנשים מהשבט שלו מלשינים עליו ונותנים לשאול נ״צ׳ עם שש ספרות.
הם לא אומרים לו, תשמע, הוא באזור, טו טו טו, בגבעה, במצדות, בחורשה, בגבעה, מימין, אי שמעון, בום.
זה מפתיע את דוד, הוא לא ציפה לזה, הוא היה בטוח שכשהוא מסתובב במדבר יהודה, הוא בטוח, הוא באזור הבטוח.
אדרבא, הוא היה בטוח שיתריעו לפניו, תקשיב, שאול,
הוא במגרש הביתי שלו, כן?
שאול מבין איזה מודיעין הוא קיבל פה, ידיעת זהב,
דני, נכון? ידיעת זהב מטורפת, זה המודיעין הכי זה.
והם אומרים לו, ואתה לכל הבת נפשך המלך לרדת, רד, ולנו אנחנו פשוט מסגירים לך אותו, אנחנו סוגרים לך את הפינה.
ביום, עכשיו תראו את התסכול של שאול,
ביאמר שאול ברוכים אתם לה' כי חמלתם עליי, כמובן, האוזן מיד שומעת
שהוא חמל על עמלק,
והם כאילו חומלים עליו, על דוד, הכל כאילו, העולם הערכי הפוך.
אתה לא היית אמור לחמול על עמלק וחמלת, ועכשיו אתה אומר לאלה שרוצים לעזור לך להרוג את דוד, שהם חמלו עליך.
הכל כאילו מסובך.
לכו נא אחינו עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו,
מי ראהו שם?
כי אמר אלי ערום יערימו. אומר שאול, הבאתם לידיעת זהב, אני רוצה שתסגרו את זה עד הסוף.
עוד טיפה מודיעין,
סגרו לי את הפינות,
תראו אם דרכי מילוט נחסום גם אותם, הפעם אני הולך, הפעם אני תופס אותו, זהו, הפעם אני סוגר את הפינה,
כן? דעו, ראו את מקומה שתהיה רגלות,
תמצאו לי את העקבות שלו, בואו נסגור את זה.
מי ראה הוא? אתה לא רוצה לקחת סיכונים.
כשאתה מפציץ את הכור בסוריה לפי פרסומים זרים,
אתה לא אומר אולי יש שם כור, אתה שולח את מטכ״ל למקום עצמו להביא משם דגימות קרקע, שלא יהיו ספקות.
לפי פרסומים זרים, כן?
וראו וודעו מכל המחבואים אשר התחבא שם, כלומר בואו נעשה דפא א', דפא ב', דפא ג'. אם אנחנו נבוא מכאן והוא יברח פה, הוא יתחבא פה, נשים פה מארב.
אם נבוא מכאן, נשים פה מארב. אנחנו נבנה פה תמונת קרב מלאה שלמה שסוגרת עליו.
הפעם זה לא הולך לתפוס.
מודיעין זהב.
וראו וודעו מכל המחבואים אשר התחבא שם.
ושבתם אליי אל נכון והלכתי איתכם
והיה אם ישנו בארץ וחיפשתי אותו בכל אלפי יהודה.
הפעם אני תופס אותו.
ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה
אל ימינה ישימון.
וילך שאול ואנשיו לבקש
ויגידו לדוד וירד הסלע,
דוד מגלה את זה אבל הוא מגלה את זה מאוחר מדי,
וישב במדבר מעון
וישמע שאול וירדוף אחרי דוד מדבר מעון.
כלומר באמת דוד נמלט מזיף למעון אבל שאול עשה הכנה.
חכם אביאל, יש לי הפרעת קשב וריכוז, הניילון הזה משגע אותי, תודה.
יפה. תודה.
או... תודה.
וילך שאול מצד ההר מזה,
ודוד ואנשיו מצד ההר מזה.
וילך שאול מצד ההר מזה, ודוד ואנשיו מצד ההר מזה, ויהי דוד נחפז ללכת בפני שאול,
ושאול ואנשיו עותרים אל דוד ואנשיו לטפסם.
מה היה פה?
זהו.
זהו! נגמר הסיפור אליהו.
דוד הולך מכאן,
ודוד, כן, ויהי דוד נחפז ללכת מלשון, הוא שומע כבר את העקבות של שאול, הוא כבר שומע אותו,
אבל דוד אומר, אני אצליח לברוח, אבל הוא לא יודע,
כן, דוד בורח ככה, שאול אחריו, ודוד אומר, אני רק אגיע לפה, אבל הוא לא יודע ששאול,
שהלך, מה?
הוא סוגר עליו, עותרים לשון כתר, קיטור, עיטור, כן?
סוגר אותו, זהו.
הלך על דוד, גמר.
הנה, שאול רואה את ה...
ומלאך בא אל שאול לאמור
מהרב אליך כי פשטו פלישתים על הארץ.
פה תבינו ששאול אמרנו שמקודם הוא נכנע ללחץ מהמציאות.
פה הלחץ הוא לא רק מהמציאות. מאיפה הלחץ?
מתוכו.
הוא עכשיו יש לו חולי.
יש לו רוח רעה. אמרנו, זו אובססיה, הוא אובססיבי אחרי מרדף אחרי דוד.
מבפנים הלחץ.
פתאום באים לו, תקשיבי, יש פה
פלישתים פושטים על הזה.
מה הוא יעשה?
מה הוא יעשה?
וישוב שאול מרדוף אחרי דוד וילך לקראת פלישתים, על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות.
והמדרש אומר כאן, מתאר פה,
מה זה סלע המחלקות?
שנחלק ליבו של שאול ולב גיבורם, אנה ואנה.
צד אחד אומר,
אה, זה עד שאני...
זהו, זה עד ש... לא יהיה, הזדמנות כזאת לא תהיה עוד פעם. כזה במודיעין, כזה סגירה. הנה, אני עוד רגע תופס, נגמר הסיפור.
זה חלק אחר שלו ואומר,
אבל התפקיד הלאומי שלי,
אני צריך ל... פלישתים פושטים על הארץ, אני המלך, אני צריך להגן על עם ישראל.
הלחץ הוא מתוך שאול,
מתוכו האובססיביות, וגם המדרש מתאר שחלק מהשרים שלו אמרו לו, נו, נו, בוא נגמור עם זה כבר.
הנה, אתה עוד רגע תופס אותו.
פלישתים, בסדר, אבל עכשיו נתפוסו...
ושאול מכריע.
אתם מבינים? זו הכרעה באותה רמת לחץ.
אתה חייב למצוא את הלחץ האטמוספרי הזהה.
הוא מכריע,
עוזב את דוד,
והולך לפלישתים, ויותר לא תהיה לשאול שום הזדמנות להתקרב אפילו לדוד.
ההזדמנות היחידה שהייתה.
וואו.
ביחס לאותו החטא של הכניעה למציאות מלמטה,
שאול מתקן.
המדרש אומר כאן דבר נפלא.
ממש, ראיתי את זה, כל כך שמחתי.
המדרש אומר שעל השעה הזאת,
בסלע המחלקות,
דוד אמר
את הפסוק
הנותן תשועה למלכים,
הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה.
אומר המדרש,
מה זה הנותן תשועה למלכים?
איזה מלכים?
אתה, הנותן תשועה למלך, לדוד מלכו,
הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה.
אומר המדרש, הנותן תשועה למלכים, דוד ושאול.
אומר דוד, ברגע ששאול הפסיק לרדוף אחיי, כשהוא יכול היה לתפוס אותי, מה שנקרא, הוא ראה את הלבן בעיניים,
והוא עזב אותי והלך לפלישתים,
הוא קיבל תשואה, הוא חזר בתשובה,
תשובה מאהבה.
הנותן תשואה למאחים.
תשובה או לא?
כן או לא?
לא, מה אתה מדבר?
פלישתים לא נלחמו איתו, עשו פשיטה.
אתה יודע, הוא רודף אחרי דוד במדבר יהודה, פלישתים פשטו בקריית גת.
שוד, כאילו עושים שוד כלכלי.
ויאללה, שיספגו את זה, אנשי קריית גת, אני עכשיו עסוק ברודף אחרי דוד, אין לי זמן לתעסק איתכם.
שיספגו, לא, הוא מקפל את הצבא,
הולך להושיע את האנשים שזקוקים לו.
תשובה.
איזה תשובה זאת? מיראה או מאהבה?
זו תשובה מאהבה.
בתשובה מאהבה זה עוקר את הכל, מראש.
בן שנה שאול במולכו, איך אפשר להגיד בן שנה שאול במולכו כבן שנה שלא חטא?
הרי שאול חטא, חזר בתשובה אולי.
אבל אם זו תשובה מאהבה,
אז מה?
אין חטא.
זדונות נהפכים לזכויות, בדיוק.
זו תשובה על החטא הראשון.
עכשיו צריך תשובה על החטא
שני.
הרוח הרעה מבעטת את שאול, ופלישתים נאספים לגלבוע,
ופרק כח.
ושמואל מת, ויספדו לו כל ישראל, ויקברו ברמה בעירו.
ושאול הסיר את ההוראות והדהמים מהארץ. ויקבצו פלישתים ויבואו ויחנו בשוניהם.
ויקבוט שאול את כל ישראל ויחנו בגלבוע. וירא שאול את מחנה פלישתים ויירא, ויחרד ליבו מאוד.
מאוד מאוד מפחד.
וישאל שאול בה' ולא ענהו אדוני, גם בחלומות, גם בהורים,
גם בנביאים.
דממה.
ואז שאול הולך לבעלת האוב, נכון?
מכירים את הפסוקים?
הולך אליה,
וכששמואל עולה,
אז הוא אומר אל שאול,
ויאמר שמואל אל שאול, למה אירגזתני להעלות אותי? ויאמר שאול, צר לי מאוד, ופלישתים נלחמים בי,
ואלוהים שר מעלי ולא עלני עוד, גם ביד הנביאים, גם בחלומות.
ויקרא לך, הוא לא מזכיר אורים ותומים, כי חז״ל אומרים בגלל שהוא התבייש
ושהוא הרג את נוביר הכוהנים.
ויקרא לך להודיעני מה אעשה?
ויאמר שמואל ולמה תשאלני אם אדוני שר מעליך ויעריך ויעש אדוני לא כאשר דיבר בידי ויקרא אדוני את הממלכה מידיך ויתנה לרעך לדוד. כאן הוא אומר לו את השם המפורש ואז הוא אומר לו תראה איזה טעות עשית זה דוד למה נלחמת בו?
הוא רעך רעך דוד הוא החתן שלך יכול היה להיות החתן שלך
כאשר לא שמעת בקול אדוני ולעשות אחרון אפו בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך אדוני היום הזה
ויתן אדוני גם את ישראל עמך ביד פלישתים, ומחר אתה ובניך עמי,
גם את מחנה ישראל ייתן אדוני ביד פלישתים.
גם פה המדרש מרחיב.
המדרש אומר,
שאול שמע את זה,
הוא אומר לשמואל, אוקיי, הבנתי,
ואם אני לא מגיע מחר למלחמה, אם אני עורק,
אני יכול להגיד.
אז שמואל אמר לו,
אתה יכול לערוק.
אתה יכול.
אבל לשון המדרש
אם אתה מקבל את הדין,
מחר אתה ובניך עם מי במחיצתי.
אתה יכול לערוק.
אני יכול להגיד, אני לא הולך לקרב,
אני יכול לבחור חזית אחרת. היו פה,
בקרב הזה היו שתי חזיתות, חזית אחת בגלבוע ועוד חזית אחת באפק.
כי כתוב, נכון,
לפני כן כתוב שפלישתים נקבצו אפקה.
כן, מה, אתה חדש לך? אני לא מבין.
מה?
שאול נפל בגלבוע, זה ידוע לך.
אז איך הם הגיעו לשם? הגיעו, אתה שואל, איך הם הגיעו? זה נוסע לשיעור בפני עצמו.
בדיוק היום בדרך לפה שמעתי את הפינה המשובחת מאוד
של הדוקטור חזי עמיעור,
שהוא עוצר אוסף ישראל במוזיאון הלאומי, יש לו פינות על שירים.
אז היום זה 54 שנים לנפילתו של משה סטמפל,
שהיה סמחט של מוטה גור בששת הימים, ומגד נחל מוצנח, הוא נפל במרדף
שם בגלבוע, ועליו נכתב השיר,
שיר על ראי.
שיר על רעי, על כאב הגבורה, שיר על... תבוא קללה על ראש ההר, תלו יותר, גם על מות רעי הטוב, נכון?
אז כן, בגלבוע.
כידוע, הגלבוע
זה הבקעה.
השיפולים המזרחיים של הגלבוע הם הבקעה, נכון.
לכן השיר נכתב, כי זה נחל שהסתיים במבואות הגלבוע.
כל פנים,
אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אומרנו. אתה יכול לערוק.
ואז שאול יוצא, ככה המדרש מתאר,
והיו שם איתו אבנר,
והמסע מולו, מה אמרה לך בעלת האהוב? היא אמרה להם, היא אמרה לי למחר אתה יורד לקרב ואתה נוצח ובניך מתמנים רברבים.
כאילו כדי לא להפיל את הרוח
והוא לוקח איתו את בניו ויורד לקרב.
אומר המדרש
בשעה שראה הקדוש ברוך הוא המעשה הזה, קרא לכל פמלייה של מעלה ואמר להם בואו ראו בריאה שבראתי בעולמי.
בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה לא לוקח איתו את בניו
בגלל עין הרע,
מחשש עין הבישה.
וזה יורד לקרב, ויודע שנופל, ולוקח בניו עימו.
כלומר, המדרש, הקדוש ברוך הוא אומר, משהו בלתי רגיל.
קבלת הדין של שאול.
הוא אומר, זה הדין,
זה העונש,
אני מקבל אותו.
תוקן החטא השני.
שאול,
שרדף אחרי דוד וניסה לבטל את העונש ולהילחם בו בכל כוחו,
ברגע האחרון שלו בחייו,
הוא עושה את זה מתוך קבלת הדין הגמורה.
וזה גם לא נגמר, כי אחרי שהוא נופל, אתם יודעים שהם לוקחים את הגופות לבית שעה,
עד שהם צריכים לחלצת בזה, לא נגמר רק המוות.
קבלת הדין גמורה, ולכן עם מי במקליצתי.
שאול שב בתשובה על שני החטאים שלו.
תשובה קשה,
תשובה מורכבת, היא לא הסתיימה ב-happy end. לפעמים אנחנו רוצים שהחטאים יהיה happy end וכל זה, אין פה happy end.
אבל יש פה תשובה.
תשובה על הדבר בעצמו.
פעם אחת הוא עמד בלחץ, לחץ עצום,
הכי קרוב,
עוד שנייה,
ופעם שנייה הוא קיבל את הדין והוא יכול היה להימלט, זה לא הבעיה, ברגע שהוא יודע שנופלים אז גם אין היגיון, אז אני אשמור את עצמי בצד מהדבר הזה. נשלח איזה כוח קטן שגם ככה צריך להפסיד ו...
לא, הוא מבין
שזה גזר דינו והוא יורד לקרב ונופל עם בניו בקרב ועל זה אומר רב נחמן, מכיוון שתשובת שאול הייתה תשובה מאהבה
הוא הבין שהוא טעה
והוא רצה לשאול בתשובה, זה עקר אחורה רטרואקטיבית את כל החטאים וניתן להגיד עליו
בן שנה שאול במולכו כבן שנה שלא חטא בכלל.
זוהי תשובתו של שאול, מלך ישראל,
האדם הגדול הזה,
שדוד כל הזמן רצה להיות ההמשך שלו,
על החטאים שהוא חטא, והוא חטא.
שאול מאוד מאוד מזכיר אגב את צדקיהו המלך.
שני אנשים שהיו צדיקים מאוד ברמה האישית,
אבל כשהוטל עליהם העומס הכללי, הם לא הצליחו להחזיק מעמד, זה היה גדול עליהם, הוא חזק מהם.
אבל שאול תיקן.
תיקן.
הוא הצליח להביא את עצמו לאותו לחץ
ולעשות רצון השם להתברך,
ולכן ניתן לדרוש
בין שנה שאול במולכו
כבין שנה שלא חטא.
שבוע טוב רבותיי,
ושנה טובה, אנחנו הרי לא ניפגש, כי שנה טובה מתוקה וחתימה טובה לכם, לבני ביתכם,
שנזכה ללמוד וללמד בשמחה ובנחת נבואות שנצרכו לדורות על ידי דברי הנביאים הנאמרים והנאמנים באמת, אמן ואמן.
אמן
