אנחנו לומדים פה כוסו חכמינו, זה אגדות חז״ל הקדושות
ואנחנו לצערנו הרב עוד לא נבלע בית המקדש
עדיין לא בא ממשיך צדקנו, כל יום יכול להגיע
ואנחנו עדיין צריכים ללמוד אגדות חורבן
ואנחנו נלמד היום אגדה בגיטין, מסכת גיטין
ידועה ומפורסמת, אנחנו בכל אופן ננסה לחדש בדבר מה
קודם כל זה דבר מאוד מעניין שאגדות החורבן נמצאות במסכת גיטין
כאילו אולי היה יותר מתאים, לא יודע מה, מסכת סנהדרין,
מסכת שעוסקת במשפט של עם ישראל.
אבל לא, מסכת גיטין עוסקת בגירושין.
יותר נכון, לא בגירושין, אלא בפירוק.
כל דבר שמתפרק מופיע בגיטין.
בני זוגיות שמתפרקת, גירושין,
אבל גם לא רק, גם שליחויות שמבוטלות,
יש בגיטין פרק,
גם אדם, אישיות שמתפרקת.
זאת אומרת, יש מי שהחזוק אורדיאקוס, יש פרק, פרק שביעי בגיטין,
אדם שהשתגע.
אז גם כן.
אז בתוך כל הפירוקים מופיעות גם בפרק חמישי
אגדות החורבן על הפירוק הגדול הזה. הגמרא מביאה כל מיני סיפורים, הידועים שבהם זה קמצא ובר קמצא וכולי.
עכשיו אני רוצה להגיד משהו שאומר אותו המהר״ל בחידושי האגדות.
הסיפורים
הם לא היו.
כלומר,
מה זאת אומרת הם לא היו? הם היו.
ברור שהם היו.
אבל הם לא היו כמו שהם כתובים.
אלא חז״ל לקחו הרבה הרבה תופעות וצרפו אותן לסיפור אחד.
בסדר?
והם גם קראו להם בשמות הדוגמה בסיפור המפורסם על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים.
אז בעצם חז״ל לקחו תופעה בירושלים של קמצים, היה קומץ נגד קומץ נגד קומץ,
וכל קומץ רב עם השני וכל קומץ לא אכפת לו עם השני, והם בנו את זה בתור סיפור אחד.
כך אומר המהר״ל, שקמצא זה כמו שבלול,
כי ההוא קמצא,
כן, ואז קמצא הוא בר קמצא,
קמצא הוא בר קמצא חרבה ירושלים על הפילוג והבן של הפילוג.
כידוע, ההערה שם מפורסמת שהרי היה שם סיפור על קמצא או בר קמצא, נכון?
היה אוהב אחד, היה אדם אחד שהיה לו אוהב קמצא ושונא בר קמצא.
הוא התכוון להזמין את האוהב שלו קמצא, ובטעות הזמינו את בר קמצא,
נכון?
אז קמצא לא ידע מכלום.
הוא היה בבית ולא הזמינו אותו למסיבה שהוא היה אמור להגיע אליה, אז הוא לא ידע מכלום.
למחרת בבוקר הוא קורא בעיתונים שהוא אשם בחורבן ירושלים. מה אתה רוצה ממנו? אני בכלל לא הייתי במסיבה הזאת.
רצו להזמין אותי ולא הזמינו, אז למה אתה מאשים אותי?
אתה אשם.
השיטה אשמה,
השיטה שיש, אני מהקומץ הזה והוא מהקומץ הזה, היא הבעיה כאן.
אז זה בעצם,
בסדר, זה מובן?
כשחז״ל מספרים את הסיפור, את המדרש,
הם בעצם לוקחים את כל, הם לא יכולים להתחיל להגיד לך עכשיו ככה, הם לוקחים את כל התופעות ועוגדים אותם לסיפור אחד, תבין שזה מה שהיה.
אחד הסיפורים המשמעותיים זה הסיפור על שוליית הנגר.
בואו נלמד אותו.
אמר רבי יהודה אמר רב, מהי דכתיב ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו?
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו.
ושוליה דנה גרי הווה.
כן, נגר, אז זה היה
שוליה שלו, נתן עיניו באשת רבו.
פעם אחת הוצרך רבו ללוות.
היה צריך איזו הלוואה.
אמר לו, שגר אשתך אצלי ועלווינה.
שיגר אשתו אצלו,
שעה עימה שלושה ימים.
כלומר,
עיכב אותה אצלו שלושה ימים,
קדם ובא אצלו ואמר לו,
אשתי ששיגרתי לך היכן אני?
אמר לו, אני פטרתי על האלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך.
אמר לו, מה אעשה?
אתם מבינים? רק ברמת הפשט. הוא אמר לו, לא יודע, היא באה לפני שלושה ימים ואני שחררתי אותה ושמעתי שהתינוקות כנראה
הנערים הרומאים שהיו כאן בארץ ישראל, שהיו מדי פעם מתעללים בבחורות.
אמר לו, מה אעשה?
מה, ככה קרה?
אמר לו, אם אתה שומע עליה צאתי, גרש אותה.
מה, זה עכשיו כבר זה, תגרש אותה.
אמר לו, כתובתה מרובה, התחייבתי עליה בחתונה,
עשיתי וסאח ורשמתי סכום גבוה בכתובה.
אין לי כסף.
אמרנו לו, מה יש חברים?
אני אלווך,
תן לך את הזה ותן לכתובתה.
עמד זה וגרשה, הלך ובסעה,
כי הוא מראש, כן, הוא נתן בו את עיניו.
כיוון שהגיע זמנו של הנגר ולא היה לו לפורעו,
אז הוא אמר לו,
השוליה אמר לו,
בוא ועשה עמי בחובך.
טוב, אתה חייב לי כסף ואין לך, אז בוא תעבוד אצלי ואני אקזז לך את החוב מהמשכורת.
והיו הם,
שוליית הנגר ואשתו החדשה, שהייתה בעבר אשתו של הנגר,
יושבים ואוכלים ושותים,
והוא, מי?
הנגר.
הנגר היה עומד ומשקיע עליהם, מלצר.
והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהם,
ועל אותה שעה נדחתם גזרדי.
איזה סיפור,
איזה מסכן הנגר,
איזה רשעים, מה זה, נכון?
מה אתה אומר גולן?
סדום.
רבותיי,
אם אנחנו אומרים ככה, לא קראנו בכלל את הסיפור, לדעתי.
אני רוצה קודם כל להגיד
שני דברים על הסיפור הזה.
דבר אחד, משהו שמאוד מאוד בולט בסיפור הזה, מאוד מאוד מאוד בולט,
מאוד,
שהסיפור הזה הוא כולו לפי ההלכה.
אין פה אפילו עבירה אחת על השולחן ערוך.
וזו ההוכחה שאתה יכול להגיע עד הגהנום עם השולחן ערוך.
כי מה היה פה?
לא היה פה כלום.
היא באה,
היא התעקמה שלושה ימים, הוא אמר לו איזה שמועה,
אחרי זה הוא גירש אותה אפילו, כמו שצריך, שילם לה כתובה.
לא היה לו כסף, אז הוא הלוואה.
זה גם לגיטימי. הלוואות צריך להחזיר, זה גם לגיטימי. הוא התחתן איתה אחרי.
הוא לא התחתן איתה כשיש את איש, לא נגע בה כשיש את איש, הם בנו איזה איזה, אבל הוא לא נגע בה.
תחתן איתה אחרי, הכל, אתה מסתכל, אתה עובר סעיף אחרי סעיף שולחן ארוך, הכל סבבה, הכל אין בעיה פה.
כלומר, זה הכל כשר, גם מה שאמרנו כשר אבל מסריח, הכל כשר,
אבל הכל טמא.
מי שלא מבין את רוח ההלכה, מי שלא מבין את הכיוון הכללי, אז הוא יכול ל...
וזה מבטא את החורבן.
הגמרא אומרת,
נחרבה ירושלים אלה על שהעמידו דבריהם על דין תורה. התעקשו על דין תורה,
לא ויתרו, לא, דין תורה עד הסוף.
אז זה מאוד בולט בסיפור הזה, אבל אני חושב
שזה לא הבעיה המרכזית לסיפור הזה.
זה לא הבעיה המרכזית.
אלא גם,
יש פה בעיה אחרת.
הגמרא אומרת,
זה במסכת בבא בתרא,
נדמה לי, או במסכת שבת,
הגמרא אומרת לא חרבה ירושלים אלא על שפסקו ממנה אנשי אמנה.
והגאון מווילנה אומר שירושלים תיבנה כשיחזרו אנשי אמנה. מי הם אנשי אמנה? יש פסוק בשיר השירים
את אשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון,
מי הם אנשי אמנה? אז הגמרא אומרת,
אנשים שהן שלהם הן ולאו שלהם לאו.
אמרו כן,
הם עומדים בזה. גם אם יש להם איזשהו,
יהיה להם מזה איזשהו הפסד כלשהו.
אמרו לא, הם עומדים מאחורי המילה.
אומרת הגמרא, ירושלים חרבה בגלל שפסקו אנשי אמנה. אנשי אמנה, הכוונה,
פסקו אנשים שאתה יכול לתת בהם אמון.
וגם אז וגם היום,
שום חוזה לא יכול להחליף אמון.
חוזה נועד למצבים שבהם תהיה איזו אי-הבנה,
אולי איזושהי מריבה, אבל
תוצאה של אי-הבנה, אז אוקיי, אז אם ככה בוא נעשה חוזה כדי ש...
שני אנשים רוצים לקנות דירה, אני רוצה למכור, אתה רוצה לקנות.
בסדר, קודם כל, זה, זה מתחיל.
עכשיו בוא נסדר את התשלומים,
בוא נסדר מה יקרה אם יהיה איחורים,
בוא נסדר, כאילו בסדר, אבל בבסיס,
האמון הוא שאתה מוכר לי דירה שהיא שלך, ואני קונה דירה שהיא זה,
זה כאילו, משם זה מתחיל.
משם זה מתחיל.
איפה שאין אמון, אתה לא יכול לזוז צעד קדימה.
דיברנו על זה בפרשת קורח, למה האדמה פתחה את פיה, למה משה רבנו התעקש
שהאדמה תפתח את פיה,
כי קורח טען כלפי, דתן ואבירם, לא קורח,
טענו כלפי משה שבעצם כל מה שהוא עשה זה הכל מניפולציה כדי להשיג כוח ושררה ושלטון.
כלומר, כל מה שאתה עושה, כל העלייה להר סיני, ירידה מה... הכל, הכל תחמון, הכל מניפולציה.
אין אמון.
אפשר להגיד, משה רבינו, אנחנו מאמינים בך, וזה נראה לנו שבדבר הזה טעית.
אבל הם לא אומרים את זה, הם אומרים, אנחנו, כל מה שאתה עושה, ואז
כל מה שתגיד רק יצדיק אותה מאוד.
אז משה רבינו אומר, אני לא יכול לסרור, כי אי אפשר להתקיים ככה, הדבר תפתח את הפה ותבלע אותה.
אז ירושלים חרבה,
ולמעשה
כל ארץ או כל מדינה או כל עם יחרב באותה מידה,
כשמעגלי האמון הבסיסיים בין בני אדם
מפסיקים להתקיים.
אף אחד לא מוכן
לשלם מיסים.
כשאתה משלם מיסים,
המדינה נכנסה את היד לכיס,
הוא לוקח איתך כסף.
הבטב של הכסף הזה, נכון?
נכנסה את היד לכיס.
אלפי שקלים
לוקחים לך.
יש לך מסיימן בסיסי, תשמע, אני יודע שהכסף הזה הולך לדברים שהם בעלי משמעות, בכסף הזה קונים מטוסים, בכסף הזה חינוך, בכסף...
אבל אם ברגע שאתה תחיל להגיד לו, לוקחים את הכסף ועושים לו, אז אני לא אתן, אני אתחיל להעלים. ואם כולם יעשו ככה, אז לא יהיה כסף, אז הדילה תקרוס.
אתה מתכייס לצבא כי אתה אומר,
נכון, בבקו״ם כתוב שם, אתה יודע, כל אם היא בריאה כי הפקידה את בניה ביד מפקדים הראויים לכך.
זאת אומרת, יש כאן איזה אמון.
יש טעויות, יש שגיאות, אבל בבסיס אתה אומר, תשמע, יש כאן אמון, אנשים,
מפקדים עושים דברים ראויים וכן על זה הדרך.
איפה שאין אמון, אנשים, זהו, ברגע הזה הם יפסיקו להתגייס.
אין אפשרות לא להתחתן, לא לנהל כלכלה, גם כלכלה.
לפי החוק,
לפי החוק,
הבנקים צריכים להחזיק,
מכל הכסף שמופקד אצלהם, שזה עשרות מיליארדי שקלים אצל הבנקים, מופקד, כל הכסף. הם צריכים להחזיק 7% נזיל, מזומן, בבנק.
איפה שרה כסף?
מושקע.
מה יקרה אם עכשיו כל האזרחים יבואו ויגידו,
את הכסף במקום עכשיו,
מה יקרה?
נהיה קריסה כלכלית מוחלטת.
למה שאיזה דבר כזה יקרה?
דבר כזה קורה כשמתחילה לעבור שמועה,
הבנקים פה גונבים את הכספים, הם פה משקיעים בכל מיני ספקולציות,
אז כל הזמן, וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו כולם עושים את זה, הכל קורס. ככה היה פה פעם בשנות ה-80 כשהריצו מניות.
הסיפור הזה שלפנינו, לדעתי,
מתאר את השבירה המוחלטת
של כל מעגלי האמון שקיימים אצל בני אדם.
כולה.
רק,
לפני שאני מבאר את זה, רק אני רוצה לחזור להבחנה הקודמת, שהסיפור הזה הוא לפי ההלכה.
תראו מה אומר היעויץ, לגיטיים.
מכאן נראה ברור שיש עוון שאינו מפורש ומבואר בשום מקום.
לא כתוב בשום מקום שאסור.
והוא חמור מאוד ושנוא בעיני המקום יותר מעבורות חמורות להעניש הרבים בשבילו.
בשביל שאין חוששים לו כלל, אם היותו מתנגד לשכל, אתה אומר, שמע, אבל זה מסריח, איך אתה... כן, אבל מה אתה רוצה, הכל בסדר, הכל זה... תראה לי סעיף בשולחן ערוך, שעשיתי כאן מה שלא בסדר.
ומפני שהוא דבר מתמיד,
ובכלל, מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
אז זה רק לגבי זה שהכל לפי ההלכה.
זה לא מספיק שהכל לפי ההלכה.
אפשר להגיע, כמו שאמרנו, עד הגיהנום, אם רק הכל לפי ההלכה. אבל לדעתי, הסיפור במעשה הזה,
הוא שבירת האמון. בואו נראה, ממש נעבור מערכת יחסים אחרי מערכת יחסים.
המערכת היחסים הראשונה שנשברת כאן זה בין שוליית הנגר לבין הנגר.
גם היום,
ובוודאי אז,
אדם שהיה לו מקצוע,
ואתם יודעים, לכל מקצוע יש את הסוד שלו. נגר, נגר, לא אחת שחותך עצים. נגר זה מי שיודע, יש לו את הסגנון של הריהוט וזה, כאילו אנשים באים אליו.
והוא מכניס שוליה.
שוליה זה עוזר.
שוליה זה,
הוא מגלה לו, תקשיב, כשאתה משייף את העץ בזווית הזאת, הוא יוצא הרבה יותר יפה.
אם אתה בוחר את העץ הזה לכיסא הזה, הכיסא הזה, הוא מגלה לו את הסודות.
ככה,
שוליית הנגר,
האמון שלו כלפי הבעלים צריך להיות כזה
שהוא לא לוקח את הסודות המקצועיים וגונב אותם ופותח עסק מתחרה.
אתם מבינים?
זה לא...
לפני הרבה שנים היה איזה מקרה כזה,
שכשהתחלתי לקבל טלפונים כאלה מוזרים,
כמו איומים כאלה, לא הבנתי מה רוצים ממני.
בסוף חזרתי, אמרתי לבן אדם, תגיד, מה אתה רוצה ממני? מה אתה?
בקיצור, זה היה עסק כלשהו, אני לא אגיד אפילו למה.
עסק כלשהו,
שמישהו הכניס, העוזר שלו פרש,
נגיד, בסדר, עסק לתיקון מחשבים. זה לא היה עסק לתיקון מחשבים. אז היה לו איזה עובד, הוא היה בעל עסק והיה לו איזה עובד.
יום אחד העובד הזה פתח עסק מתחרה ולקח אליו את כל הלקוחות.
כאילו הוא גם גבה כספים שהם לא שלא, הוא גבה כספים לתיקון,
כאילו הוא אמר כאילו אני תיקנתי,
כאילו הוא לקח את זה לעצמו, הוציא קבלות,
וגם העביר לקוחות. הוא אומר לי, הוא לא מתבייש, אני לימדתי אותו להחזיק את העכבה, אני לימדתי אותו לעבודה, אני בניתי לו את כל ה... אז כאילו הוא רצה לשאול אותי אם הוא עשה אצלנו תיקונים וכמה שילמנו לו וכו' וזהו, העברתי לו את המידע.
אבל כאילו זה אמון בסיסי, מישהו הטע איתך חסד, הכניס אותך לאיזה עבודה, גילה לך את הסודות,
אתה רוצה לפתוח, תבקש רשות, תגיד, אני יכול לפתוח עסק כזה, או תפתח במקום אחר.
שוליית ההנהגה, לא רק שהוא פה מנסה לגנוב לבעל העסק את העסק,
הוא מנסה לגנוב לו את האישה,
נכון?
נתן עיניו ואשת רבו.
זה כאילו האמון הכי בסיסי, מי שהיטיב איתך,
מי שנתן לך פרנסה, אתה מנסה לגנוב לו את האישה? אתה נורמלי.
איפה קראת אותו?
אדם נתן לך עבודה, נתן לך פרנסה, אספת לך מהרחוב,
הפך אותך, מלמד לך יותר מקצוע, ואתה כאילו מאחורי גבוה מנסה להשתלט לו על העסק דרך האישה.
שבירת מעגל, אמון, נכון?
קוראים לדברים כאלה.
הוא מכניס איזה עובד והוא טוב.
אבל מעניין,
באמת, למה שוליה עשה את זה?
מה?
מאיפה הוא למד?
תשובה,
מרבו.
היה לו רב טוב.
למה?
פעם אחת הוא צריך רבו ללוות.
הרב היה צריך כסף.
אמר לו, שגר אשתך אצלי ועלוונה.
מה זה?
לשגר,
לשגרים, משגרים מה?
טילים.
אומר מנחם את המילה הנכונה. מנחם מאציל אותנו פה כל פעם. חפצים אתה משגר.
אדם, אתה במקרה הטוב שולח,
ובמקרה היותר טוב אתה מתלווה אליו.
ובכלל, באופן בסיסי, תמיד למדנו שאם יש איזושהי טרחה בתוך הבית,
יצטרך ללכת החוצה, מי שעושה את זה בלכה זה הגבר.
אישה בבית עם הילדים, אתה צריך ללכת, תלך אתה בעצמך.
זאת אומרת, לכי תביא את ה...
מערכות היחסים בינו לבינה
הן מערכות יחסים אינטרסנטיות לחלוטין.
היא שם כדי לשרת אותו.
אין ביניהם באמת קשר עמוק וקרוב.
אז עכשיו הוא צריך איזו הלוואה.
אתה משגר אותה, אתם יודעים שלקבל הלוואה זה מעמד מביש?
אתם יודעים את זה?
נכון, צגי?
זה לא נעים לקבל הלוואה.
פעם אחת בחיים הייתי צריך הלוואה שבסוף איזו באר שבע הייתי צריך אותה.
זה היה ממש בטעות.
הוא קנימו דירה וההוא אמר לי שאני צריך לשלם עוד תשלום. אמרתי לו, מוזר מאוד, כל התשלומים הכול רשום לי שהעברתי לך, אבל אם אתה אומר אז אני...
ולא היה לי את הכסף הזה.
אז אמרתי, אוקיי, יהיה לי עוד חודש, אז לקחתי איזה חודש הלוואה של 20,000 שקל לחברה. הייתי חודש ולא ישנתי בלילה.
כאילו עד שאני לא...
בסוף החזרתי את הכסף לפני הזמן, כי בכלל גיליתי שלא הייתי צריך בכלל לשלם את התשלום הזה. ואז כאילו הכול הסתדר לי בראש. היה שם איזו טעות.
גם שלי וגם שלו.
אבל זה מעמד לא נעים לבוא למישהו. תשמע, אני צריך כסף לחודש רק, עד שישתחרר לי הפועל, כל מיני, כאילו, לא נעים.
אז אתה צריך הלוואה, אתה שולח את האישה.
אני אומר את זה גם במקום של...
קיצור,
גם בעניינים של טהרת המשפחה, נראה לי יותר נכון שהבעל ישאל ולא האישה.
לפעמים יש בזה צד של מביך, אז שהבעל ייקח את המבוכה הזאת.
שגר!
הוא משגר אותה!
טיל! שם אותה על זה, פשש!
מעיף אותה, יאללה, קדימה, הלכת על זה.
זה היחסים.
טוב,
שהה אצלו שלושה ימים.
קדם, הוא בא אצלו ואמר לו, אשתי ששיגרתי לך היכן היא.
מה אני אגיד לכם?
שלושה ימים אשתו לו בבית,
והוא לא שם לב.
מה?
רגע, מה חשבת שקרה לה?
אם היא לא חזרה בלילה הביתה, אז מה, אולי באמת קרה לה משהו?
אולי באמת אולי נפלה? אולי עכשיו היה פה איזה חייל בלילה שנפל לבור,
עשה ניווטים בקומנדו, נפל לבור, עשר מטר.
הצילו אותו, ברוך השם.
אשתך לא חוזרת בלילה, לא אכפת לך?
איפה היא? הולך לישון, כאילו, כנראה היה מספיק אוכל במקרר, נגמר האוכל אחרי שלושה ימים, אז הוא אומר, באמת, איפה היא?
מה, איפה המבשלת? נעלמה המבשלת.
אז לא עשו כאן כלים מזמן.
לא חוזרת הביתה, איך אתה לא, כאילו, איפה היא? מה קרה לה?
כלומר, מערכות היחסים בינו לבינה מרוסקות לחלוטין,
והוא מתייחס אליה רק אל מי שצריכה לספק את צרכיו, ואז אחרי שלושה ימים כנראה נגמר האוכל, אז הוא אומר, באמת, איפה היא? באמת, מזמן לא ראיתי אותה, באמת, לא אני נעלמה.
ומה היה בשלושה ימים האלו?
קדם הוא בא אצלו ואמר לו,
אשתי ששיגרתי לך היכן?
שיגרתי, כן, עוד פעם, שגריר.
טוב,
ההוא אומר, לא ברור שהוא משקר בכלל.
אמר לו, אני פטרתי על האלתר. כאילו, יכול להיות שהוא אמר לה, תקשיבי,
תתחבאי כאן שלושה ימים באיזה מקום, נראה.
כאילו, הוא אומר לה, לדעתי הוא אומר לה, תראי, תראי, בואי נבדוק.
בואי, אל תחזירי הביתה, ונראה מתי בעליך הרים טלפון.
תראה, כאילו, כמה זמן ייקח לו לשים לב שאת לא באה הביתה.
כאילו, זה הדרך שלו לפתות ולהראות לה כמה היא לא שמעה כלום בעצם בעיני בעלה.
נראה מתי הוא ייזכר, שלושה ימים.
אז הוא אומר לו, שמע, אני פטרתי אותה ושמעתי שהתינוקות התעללו בה.
אוקיי, עכשיו אתה שומע דבר כזה,
שאשתך עבר עליה משהו,
אז מה עכשיו צריך להיות?
זקנה, אז איפה היא? אז מה קרה? אז בואו...
מה מעסיק אותו?
אמרנו, מה אעשה? לא, עוד לפני הכתובה.
מה אעשה?
מה יגידו עליי?
איזה פדיחות.
שיגידו שאשתי נאנסה,
זה לא מתאים לי,
עלול לפגוע לי ב-reputation, בשם, בכבוד.
הוא כל כך עסוק בעצמו, ובכלל לא אכפת לו ממנה.
אז עכשיו אנחנו מבינים איפה שוליאת נגר למד את הבוגדנות,
ואת הערמומיות, ואת השבירת מערכות היחסים. היה לו רב מצוין.
מסתכל על הרב, אני רואה איך אתה מתנהג, אני מתנהג אותו דבר.
אתה לוקח את אשתך ומשגר אותה.
אתה לוקח את אשתך ולא אכפת לך ממנה. אתה לא מתעניין בו בכלל.
אז גם אני לא אכפת לי ממך, וגם אני לא מתעניין בך, וגם אני, כאילו,
כל אחד לוקח מה שיכול.
מה שמעסיק אותו זה לא האישה.
איזה סיפור זה מזכיר לכם בתנ״ך?
איזה סיפור בתנ״ך?
זה ממש, לדעתי, הידוד
של הסיפור הזה בתנ״ך.
איך?
ששלושה ימים אשתו לא מגיעה ורק עכשיו הוא מתעורר.
שלא אכפת לו בכלל מה...
לדעתי זה מזכיר את פילגש בגבעה.
בפילגש בגבעה יש גם כן טעות.
כולם אומרים איזה רשעים אנשי הגבעה.
הם באמת ראו רשעים, בסדר?
אבל אף אחד לא שם לב איזה רשע היה הבעל של הפילגש.
בסדר? הוא היה השיא הרשע.
כי הוא,
קודם כל היא ברחה מהאימה ממנו, נכון?
ואז הוא הולך ומחזיר אותה.
ואתם יודעים ממה היא מתה.
ממה היא מתה?
הם לא הרגו אותה.
גם לא.
לא.
היא מתה מקור.
כי אחרי שעברו עליה מה שעבר עליה,
היא חזרה הביתה.
אבל הוא הלך לישון.
בעלה הלך לישון.
הוא נעל את הדלת והלך לישון.
ובבוקר הוא פותח והוא רואה אותה מתה על המקצוע של הדלת. היא מתה מקור.
אחרי כל מה שהיא עברה, כל הטראומה וכל זה, היא...
מתה מקור. הוא הרג אותה.
לא הם.
הוא הרג אותה.
הוא הרוצח הגדול בסיפור.
ואחרי זה הוא גם חותך את הגופה שלה ושולח את זה לכל זה. וכאילו, אחרי זה הוא מציג את עצמו כצדיק,
כדואג לכבודם של ישראל, ועוצו עצה, אהבו לכם עצה, עוצו ודברו, כי לא נעשתה,
הנבלה הזאת, הוא שקרן.
הוא אשם לא פחות מהם.
הוא אשם יותר מהם, כי הם מושחתים.
אבל זאת אשתך.
הם מושחתים, מושחתים בעולם, צריך לטפל בהם, זאת אשתך.
אז נגיד שאתה מפחד שיהרגו אותך, בסדר? אז כאילו אתה על הדלת, על החלון וזה, בשנייה שאתה יכול, אתה מושך אותה הביתה, נותן לה כוס תה, מחמם אותה, מנחם אותה, כלום. קחו אותה,
סוגר את הדלת, שם את השמיכה מעל הראש, הולך לישון.
זה פשט, אני חושב. לא כל כך עזרון.
זה פשט.
כן. מה?
כן, איפה התנ״ך? תביא תנ״ך.
זה פשט, למעלה, למעלה.
קוראים. כן, ככה כתוב.
אני זוכר שראיתי את זה, היה לי
פתאום כמו גילוי. אתה לומד, פרשת שאתה לומד אתה מלא מלא פעמים. וואי, איך לא שמתי לב.
זה נמצא בצד ימין.
צד, ברור.
צד ימין, באמצע.
בתנ״ך קוראים.
ותבוא האישה... קדימה, קדימה. ויחזק האיש בפילגשו ויוצא עליהם החוץ, וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר, וישלחוה בעלות השחר.
ותבוא האישה לפנות הבוקר, ותיפול פתח בית האיש של אדוניה שם עד האור.
כלומר, מעלות השחר עד הנץ. זה תשעים ושתיים דקות
יש בזמן הזה, זה שעה וחצי.
בזמן הזה אם הוא היה מכניס אותה, היא הגיעה חיה.
הוא היה מכניס אותה,
דואג לה, תן לה כוס תה, מחבב אותה, תן לה שמיכה,
נותן לה אוכל, הייתה חיה.
ויקום אדוניה בבוקר, כנראה בתשע,
פעם מתי שהוא קם,
ויפתח דלתות הבית,
ויצא ללכת לדרכו.
הוא גם בכלל לא מתעניין איפה היא.
קל במשהו על המפתן של הדלת, איזה משהו מפריע לו. אתם מכירים את הבדיחה ששני שוטרים באו לאיזה, אמרו להם יש גופה.
אז הם באים, רואים גופה ככה מוטלת על הכביש ועל המדרכה, אז האחד אומר לחבר שלו,
עכשיו תרשום בדוח גופה מונחת על הכביש וחצי על המדרכה.
אז הוא אומר לו, איך כותבים מדרכה? בכף ובחטא.
והוא מסתכל ככה, בום, תן בעיטה, תכתוב רק על הכביש.
אז הוא בא לצאת, לדרכו, פתאום הוא דורך על משהו.
והנה האישה פילגשון, נופלת פתח הבית, וידיה על הסף.
כאילו, היא כנראה ניסתה לדפוק על הדלת ולהתגרד ככה עד שיפתחו לה,
אבל הוא ישן,
הוא הלך לישון.
ויאמר אליה, קומי ונלכה! נו, מה? את מעכבת אותי!
כלומר, החמור רעב!
ואין עונה.
וייקחה על החמו ויעקם האיש וילך למקומו.
נו, זה לא מושחת?
אחי בעולם.
יותר מאנשי בנימין. הם אנשי בנימין, הם אנשים מושחתים, אבל זה לא האישה שלהם. זאת אשתך. פילגשך.
פילגש זה כמו אישה, רק בלי כתובה.
האדם הכי מושחת זה הוא.
ואחרי זה הוא משחק אותה,
מנתח אותה, ותראו מה עשו לי וכל זה.
זה הסיפור הזה מאוד מזכיר, את פילגש בגבעה.
זאת אשתך. איפה? שלושה ימים היא לא פה. אה, באמת? לא שמתי לב.
היי, תעללו בו, איזה פדיחות, כמה שיותר מהר להיפטר ממנה, כמה שיותר מהר לגלגל אותה הלאה, כמה שיותר מהר שלא חלילה לדבק רבב בשם שלי, בזה שלי.
אמר לו, מה אעשה? אמר להם, אתה שומע לעצתי? גרשה.
אמר לו, כתובתה מרובהה.
אמר לו, אני אלווך ותן לה כתובתה.
כן?
תראו איך שומרים על הפורמליות.
הכל נשמר, אבל הכל רק הוא בפנים.
כלומר, תראו כמה האדם מוכן לשלם כסף
כדי לא לקחת אחריות
על איזה צער ונזק שנגרם וחזרו. הרי איש אמנה, הרי אמרנו בדיוק, אנשי אמנה, אתה לוקח אחריות על המציאות, אתה אומר משהו, יש מעגלים של אמון.
כאן נשבר מעגל האמון הכי הכי בסיסי בין בעל לאשתו,
וכדי לשמור על השם שלו המכובד,
המכובס כביכול,
הוא מוכן לשלם הרבה מאוד כסף.
זה קשר.
הרי מתי קשר נמדד? קשר נמדד בדיוק במצבים הללו,
של קושי, של משבר, של זה, קרה לה איזה משהו,
תלחם אותה, תדבר איתה, תדבר על איבה.
עמד זה וגרשה,
הלך הוא ונשא.
טוב, הוא הרי יודע את האמת.
שלא יתערבו בתינוקות, זה לא שום דבר.
אבל לשאלתנו שאיתה פתחנו,
מניין שוליית הנגר הוא כזה רע לב ואכזרי? התשובה בתוך הסיפור עצמו. הוא שוליית הנגר, והנגר בעצמו הוא...
זה מה שהוא עושה כל היום.
זה מערכות היחסים שלו.
אתם מבינים? יש
צורה כזאת של מערכות יחסים של אדם אומר, אני...
המטרה שלי בעולם הזה זה כמה שיותר להרוויח.
לא אכפת לי למי נצטרך לדרוך בדרך, אם זה אשתי, אם הילדים,
זה לא מעניין אותי, אני רוצה רק לעצמי.
זה מה שקורה כאן.
טוב,
הלך הוא אונסה.
כיוון שהגיע זמנו ולא היה לו לפרעו כסף,
לא היה לו,
אמר לו בוא ועשה ימי בכובך.
וכבר אתה שומע כאן שכנראה,
מה זה בוא ועשה ימי בכובך?
שכנראה
גם שוליית הנגר קנה ממנו את הנגריה.
ככה זה המשמעות.
כלומר, הם התחלפו.
שוליה נהיה הבוס,
והוא נהיה...
זאת אומרת, בוא ועשה עם ילכוכה.
צריך להעלה את החובות, בסדר?
גם זה.
כלומר,
יש דבר שנקרא,
הגמרא אומרת, כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו,
אוכלים לו על כל עוונותיו.
למה הוא עושה עבירה, עשה עבירה? הוא מתבייש לפחות, הוא מסתיר.
פה אין בושה.
למה להתבייש?
היה פעם איזה מישהו שעשה שוד פה בארץ, לפני כמה שנים.
הוא גנב שני שקי כסף מברינסק,
ברינסק, מהמכוניות האלה.
כן, גנב, הצליח לעשות שוד, תפסו אותו.
תפסו אותו, והוא קיבל איזה עשר שנים בכלא, אבל הוא לא הסכים לגלות איפה הכסף.
טוב, הוא גנב.
כנראה, אחי, זה משתלם לו עשר שנים אחרי זה? לא.
אז דיברו איתו, אמרו לו, תקשיב, זה.
היה איזה רעיון איתו.
אז הוא אמר, אני לא מבין, למה שאני אחזיר?
מי מחזיר היום?
מישהו מחזיר? הוא אומר, אתה קנית משהו בחנות ולא זה, מחזירים לך? לא מחזירים, כל אחד עם העבודה שלו. מה, אני, זה כאילו, הוא גם לא מתבייש.
לא,
לא מתבייש.
זה האובדלם של אנשי האמנה.
יש סיפור נפלא על האדרת.
האדרת זה החותן של הרב קוק,
ומעניין מתי הוא נפטר.
אני חושב שהוא נפטר באב.
והוא היה אמור להיות הרב של ירושלים.
הביאו אותו בתור העוזר של הרב שמואל סלן, שהיה הרב של ירושלים,
כי הרב שמואל סלן כבר היה מבוגר מאוד. בסוף הוא נפטר לפני הרב שמואל סלן, אבל הוא היה אמור להיות.
איך הוא הגיע להיות הרב של ירושלים? ירושלים היא צריכה אנשי אמנה.
הרב האדרת
הוא היה רב במיר,
שהייתה עיר גדולה,
אבל היה לו שכר מאוד מאוד זעום,
והוא ביקש כמה פעמים שעלו לו את השכר ולא העלו לו.
אז הוא ניהל משא ומתן עם קהילה אחרת, קהילת פונוביץ',
והם הוציאו לו שכר יותר גבוה והוא הודיע להם שהוא יגיע אליהם.
כששמעו איזה אנשי מיר, שבגלל העסקנים של העיר שלהם,
אז הרב האהוב שלהם הולך לעזוב,
אז הם נתנו בראש לעסקנים,
אמר, זה, ושלחו אותם מהר לרב שיבקשו סליחה. גם מיר הייתה עיר הרבה יותר גדולה מפונוביץ'.
הם אמרו, סליחה, רבי, לא התקראנו, אנחנו בוודאי נעלה לך את השכר,
נשווה למה שאין, נציע לך יותר.
הוא אמר להם, מאוחר מדי.
אני הבטחתי להם.
זהו.
אמרו לו, כן, אבל אתה כבר פה, ויש סיבה,
וזה היה בטעות,
ומי יותר גדול מפונוביץ', ואתה כבר פה. הוא אומר, אני אבטח.
אם אני עכשיו אשבור את המילה שלי,
מה יגיד הקצב בשוק
שהוא הבטיח, הוא אומר, אין דבר רע, הבטיח ולא קיים?
לקח את הדברים, ככה הרב כותב, בעדר היקר.
לקח את הדברים,
את כל המשפחה,
את כל המיטלטלין,
ועבר לפונוביץ'.
בשמיים ראו את מידת האמת שלו, ואמרו, אדם כזה צריך להיות הרב של ירושלים.
אז הביאו אותו ל...
טוב.
אז מה שנקרא גם אובדן הבושה.
והיו הם יושבים ואוכלים ושותים, והוא היה עומד ומשקה עליהם.
והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתן גזר דין.
על מי הוא בוכה?
אנחנו בהתחלה שלמדנו את הסיפור, אמרנו, בוכה על העוול שעשו לו. מה פתאום? על מי הוא בוכה?
על עצמו!
הוא אומר, בסוף דפקו אותי,
אני רציתי לדפוק אותם, בסוף דפקו אותי, איזה באסה, כאילו יצאתי במשחק הזה, הפסדתי.
הוא לא בוכה עליה, הוא לא בוכה על זה, הוא בוכה על עצמו,
לא אכפת לו בכלל ממנה.
הוא בוכה שבסוף,
אתה יודע, בסוף, בכל הרמאויות האלו, בסוף הצליחו לרמות אותו.
זה חורבן ירושלים. והגאון מווילנה אומר שירושלים,
ואפשר לבנות את ירושלים גם מפתח תקווה וגם ממגדלים וגם מכל מקום.
ירושלים נבנית כשאנשים חוזרים להיות אנשי אמנה.
כשהם אמרו מילה,
הם עומדים במילה. כמובן, כמה שאפשר. לפעמים אין ברירה, לפעמים אתה, אין ברירה. לפעמים אדם אומרים, תשמע, עיסיתי, הבטחתי, השתעלתי, לא הצלחתי. אבל בבסיס,
אומר מילה,
אתה מבטיח.
אתה משנה, אתה עומד בזה. גם אם יש לדבר הזה איזשהו מחיר כלשהו.
כלכלי כזה או אחר,
אפשר להרוויח יותר בדרך כלל. כן, אדם, זה מצוי בעיקר בעסקאות. אדם הבטיח איזה,
הוא מוכר משהו, פרסם ביד שתיים,
הוא מוכר, התקשר למישהו, תשמע, אני מעוניין, אני מגיע, אין בעיה, תשמור לי, כן, אני שומר לך. דקה אחר כך מתקשר מישהו עם טלפון, הוא מוציא יותר.
אז מה אתה אומר?
יש כאלה אומרים, תשמע, אני לא מבטיח לאף אחד. הראשון שמגיע, לוקח, זהו.
סבבה, מצוין.
אבל יש כאלה,
את המילה, באתי,
טרחתי, הגעתי עד לכאן.
אמרת, לא, הציעו לי יותר, תשמע, לפעמים בדירות זה מגיע לסכומים גדולים מאוד.
בדירות.
מגיע מישהו ואומר לך, תשמע, אני רוצה את הבית, לקנות, סבבה.
אתה סוגר איתו מחיר, כביש שביעות רצונך, הכל בסדר גמור, הכל טוב.
לוחצים ידיים, לא חתמתם חוזה, לוחצים ידיים.
יום ואחר כך מגיע מישהו ואומר, תשמע, אני יודע, כמה יצאו לך? קח 20,000 שקל יותר.
ניסיון, ניסיון.
בדיוק, נכון, בדיוק בגלל זה.
בדיוק בגלל זה.
יש אמון בינינו.
אנחנו נראה אמון, ברית, שנהיה ביחד.
כל מעגלי האמון שקיימים בעולם המשמעותיים, שזה המעגל העסקי,
המעגל החברי, סתם בין אדם לחברו,
והמעגל בין איש לאשתה נשברים בסיפור הזה. וזה בעצם בא לתאר את ירושלים, איך שלא יכולת לסמוך על חבר.
היית מדבר עם חבר, בטלפון הוא מקליט אותך,
ואחר כך שולח את זה למישהו, תשמע מה הוא אמר עליך.
אתה יכול לסמוך על אף אחד. אתה בא להתייעץ עם מישהו, הוא משתמש בדברים שאמרת אחרי זה נגדך. אתה לא יכול לסמוך,
לא יכול לסמוך.
אז החבר שלך, אני באתי לדבר איתך בתמור חברים. אין חברים, אחי. אם זה יכול לשרת את האינטרסים שלי, אני אלך על זה.
אז על זה היה אומר הנביא ירמיהו,
ירמיהו פרק ט', אומר הנביא,
הוא כל כך מגעיל לירמיהו להיות בירושלים, אתה יודע, כאילו, כל דבר,
אז הוא אומר, אני רוצה ללכת מכאן.
מי יתנני במדבר מלון אורחים,
ואזווה את עמי והלכה מאיתם, כי כולם מנאפים עצרת בוגדים.
וידרכו את לשונם כשתם שקר ולא לאמונה.
כן?
ברירת המחדל היא שקר, בסדר? יש אנשים שכשאתה מחבר אותם במכונת אמת,
אז אם הם אומרים אמת, המכונה מצפצפת,
כי הם כבר רגילים לשקר. השקר הוא,
נכון, שזה כל מיני בדיחות על כל מיני מקצועות,
לא נגיד על מי, לא להעליב אף אחד, אבל
כן, מקצוע מסוים אמרו לו, תשמע, יש לי איזו התלבטות,
יש לי משפט וזה, אולי,
הוא אמר, תשמע, אני מתלבט אולי להגיד ככה,
אני מתלבט אולי להגיד ככה,
הוא אומר, שמע, למה לא תגיד את האמת? הוא אומר, האמת,
לא חשבתי על האפשרות הזאת, זו באמת אפשרות מפתיעה.
וידרכו את לשונם כשתם שקר, ולא לאמונה גברו בארץ.
כי מרעה אל רעה יצאו, ואותי לא ידעו נאום אדוני.
איש מרעהו ישמרו, זה הפסוק.
ועל כל אכל תבטחו,
כי כל אך עקב יעקב, וכל רעי ירחילי הלך,
יהלוך.
אח שלא יכול לסמוך על אח שלי. לא, אל תסמוך.
אל תפתח.
העולם מתחלק לאלה שיעבדו עליך ואלה שיעבדו עליך.
תיזהה.
ואיש ברעהו יעטלו.
לא, סתם, לא התכוונתי. מה נראה לך שבאמת אמרתי? מה פתאום הבטחתי? אבל לא, נראה לך באמת? זה היה רק בשביל.
באמת, לא ידברו. לימדו לשונה מדבר שקר, העבה נלאום.
לימדו לשונה מדבר שקר, זה אומר.
כשאדם משקר,
זה היה שקר. החוויה לא נעימה, אז אדם משקר. הוא טיפה מתפתל, הוא קצת מזיע, הוא קצת זה.
ויש, בירושלים של עזה, האומנות של השקר הייתה,
אתה לומד את זה.
אנשים למדו איך לשקר בלי להניד עפעף,
איך לשקר ולהתפס כדובר אמת.
ואז לאט לאט מעגלי האמון הלכו והתפוררו,
הלכו ונחרבו,
עד שבעצם ירושלים חרבה מבפנים. כל מה שאתם קוראים על המלחמות אחים וכל הקבוצות שרבו בירושלים, זה ודאי היה, כן?
אבל זה נשען על תשתית של אובדן האמון הבסיסי.
ולכן, עכשיו, כשאנחנו בימים האלה של תיקון,
כל תיקון מעגל של אמון בין חברים,
בין אחים, בין איש לאשתו,
כל להיות איש אמנה, גם אם זה קצת מפסידים כסף בדרך. לפעמים מפסידים כסף,
כסף זה לא הכל בחיים, זה הדבר החשוב ולא הכי חשוב בחיים.
לפעמים, בסדר, אתה אומר, אמרתי, הבטחתי מילה, אני עומד במילה הזאת.
אני משתדל.
אמרתי,
לפעמים אתה מבטיח להגיע לאיזה מקום, ואחרי זה אתה רואה שא', הבטחתי להגיע לאיזה מקום.
שבוע בדיוק היה לי איזה משהו,
התחלתי להעביר איזה שיעור באיזה מקום, וזה היה תקוע לי ברמות, רמות ממש כאילו...
היה לי מאוד תקוע, קיצור.
אז ככה דגדג לי באצבעות להגיד לאן שיעור הלכו להגיע,
אני אומר, הפתחת.
כאילו זה גם לא היה נורא אם הייתי מבטל, זה לא היה איזה משהו שהיו גם לפניי ואחריי, והיו, זה,
הפתחת, אמרת שתגיע, תגיע.
זהו, תשלם את המחיר.
המילה שלך, יש לה משמעות.
כדי שאתה מכבד את המילה שלך.
זה הסיפור
שנזכה להיות אנשי אמנה, אמן ואמן.
