אנחנו לומדים כאן ספר נחמיה,
נבואות שהוצרכו לדורות ואנחנו נמצאים ב...
אנחנו ככה מתקדמים בצעדי ענק, אנחנו רוצים לסיים
את רוב הספר בעזרת השם וככה עכשיו, גם באלול כנראה ואז בחורף
להתחיל מחדש ספר יהושע.
בפעם שעברה ראינו את ההתמודדות של נחמיה, נכון, עם בניית החומה,
את השיטה שהוא בחר בה, בנייה משפחתית,
כשכל הזמן מרחפת מלמעלה ההתמודדות הפנימית של נישואי התערובת שעסקנו בהם בהרחבה גם בספר עזרא,
נכון?
ובעצם אנחנו דילגנו על פרק ה' ואנחנו עוד נחזור אליו.
דילגנו עליו כי פרק ה' הוא יחידה בפני עצמה,
אנחנו נחזור אליו. היום נדבר על לאן שהגענו.
אחרי כל הרשימה הגדולה, הגענו לפרק ז',
פסוק ה... בעצם פרק ח', בסדר? פרק ח',
תזלגו לפרק ח',
אתם איתי?
יש?
יאללה.
אז אני קורא פסוק אחד לפני כן, ויגע החודש השביעי ובני ישראל בהרם. אני מזכיר לכם שבניית החומה נעשתה במהלך החודשים אב,
פרק ח',
פסוק אחד לפני כן,
בפרק ז',
ויגע החודש השביעי ובני ישראל בהרם,
וייאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ואמרו לעזרה הסופר להביא את ספר תורת משה אשר ציווה אדוני את ישראל.
אז אני מזכיר לכם שבניית החומה נעשתה לאורך החודשים אב ואלול 52 יום ובעצם החומה הסתיימה בכ' באלול
כ' באלול זה בעצם יום בריאת העולם ויוצא שכל עם ישראל מגיעים מכל הערים מכפירה ואונו וחדיד וכולי וכולי
כולם מתכנסים לירושלים לחגוג את מה?
את בניית החומה
לחגוג גם, אולי גם לבקר. אתם זוכרים שדיברנו בפעם שעברה על כך שנחמיה הטיל מעשר על האדם כדי שירושלים תהיה מאוכלסת ולא תהיה,
פתאום אחרי שזה מוקף חומה אז רואים שבפנים זה ריק והמקומיים
מנסים להסתנן אז הוא שם, שומרים על השערים. בקיצור, טוב.
אז
הם באים לירושלים בעצם לחגוג את העניין הזה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל עניין זוהר.
יפה.
אז בואו נקרא קצת.
ויאספו כולם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר ציווה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אישה
וכל מבין לשמוע ביום אחד לחודש השביעי.
ויקרא בו לפני הרחוב
אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים
ואוזני כל העם אל ספר התורה.
ויעמוד עזרא הסופר על מגדל העץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתיתיה ושמא ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משולם.
ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם ויברך עזרא את אדוני אלוהים הגדול ויענו כל העם אמן ואמן במו על ידיהם.
קצת ביטוי שאנחנו קצת סולדים ממנו עכשיו.
ויקדו וישתחוו לאדוני הפעם ארצה וישועה ובני ושרביה ימין עקוף שבתה והודיעה מעשיה כי ליטע עזריה ידעה
מבינים את העם לתורה, צריך לתרגם להם
והעם על עומדם. ויקראו בספר בתורת אלים מפורש ושום שכל,
עוד פעם תרגום,
ויבינו במקרא.
ויאמר אליכם יא ותרשת ועזרא הכהן הסופר והלווים המבינים את העם לכל העם היום קדוש הוא לאדוני אלוהיכם אל תתאבלו ואל תבכו
כי בוכים כל העם כשומעם בדברי התורה.
ויאמר להם לכו יאכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לעין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדבת אדוני היא מעוזכם
והלווים מחשים לכל העם לאמור עשו כי היום קדוש ואל תעצבו
וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה
כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם
וביום השני נאספו, ביום השני הכוונה
ראש שנה היה יומיים
אפשרי ש... מה?
כבר אז הגמרא מראש שנה אומרת שהיו מצבים
שהראש שנה יומיים, תלוי איפה היא קידוש הלבנה,
אם הגיעו עדים או לא הגיעו עדים.
נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים מלווים אל עזרה הסופר להשכיל לדברי התורה. וימצאו כתוב בתורה אשר ציווה אדוני ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי.
ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל הרם ובירושלים לאמור
צאו ההר ויביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תימרים
ועלי עץ אבות לעשות סוכות ככתוב.
ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית אלוהים וברחוב שער המים וברחוב
שער אפרים.
ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות
וישבו בסוכות כי לא יעשו מימי יהושע בן נון קן בני ישראל עד היום ההוא.
ותהי שמחה גדולה מאוד ויקרא בספר תורת אלים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון.
ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט". אני בכוונה קורא את הכל ברצף, תכף נסביר.
וביום עשרים וארבע לחודש הזה, מיד אחרי סוכות,
נאספו בני ישראל בצום ובשקים באדמה עליהם,
ויבדלו זרע ישראל מכל בני ניכר, ויעמדו ויתוודו על חטאותיהם ועוונות אבותם,
ויקומו על עומדם ויקראו בספר תורת האלוהים,
אדוני אלוהים הרביעית, היום רביעית מתוודים ומתבחנים לאדוני אלוהים. עד כאן הרצף של ה... טוב, בואו ננסה להבין מה קורה כאן.
כן, אפשר שאלה? עוד לא אמרנו כלום.
נו?
על איזה דקים? מי שלח אותו? למדנו את זה. לא, למדנו כן, אבל שלחנו את הרמב״ם. נו?
אתה אומר את השאלה האחרונה, נחמיהו.
עזרא הוא המנהיג הדתי, ונחמיהו הוא המנהיג הלאומי.
עזרא, כן, עזרא זה הרב קוק,
שמונה לרב הראשי לארץ ישראל,
ונחמיה זה הנציב, הרווארט סמואל, שמונה לנציב העליון.
שניהם שלח דרגלו, אבל...
המלך שלח להם מנהיג לעדה הדתית, ואחר כך הוא שלח להם מנהיג מדיני. למה זה לא מובן?
מובן, לא?
כולם מבינים?
חוץ ממך.
זהו.
אה, למה זה נעשה ככה? כי כל הדבר, לתת מנהיג דתי, זו זכות לגיטימית לכל מיעוט.
לתת מישהו שהוא יהיה הנציג הלאומי שלכם וכל זה, נציב פחה, זה עוד התקדמות. לכן נחמיה מגיע אחרי עזרא, בסדר?
הרב קוק מגיע לארץ ישראל, הוא
לפני הנציג.
טוב,
מה קורה כאן?
תראו,
השאלה היא למה הם בוכים.
יש פה כמה שאלות בפרק, בואו נשאל את השאלה. שאלה אחת זה כמובן, מה זאת אומרת לא עשו סוכות מימות יהושע בן נון?
איזה מין...
ברור שעשו סוכות. מה, דוד לא עשה סוכות?
עשה לא עשה סוכות, יהושפה, חזקיה, יהושיער, מלכים צדיקים, עשה סוכות, נכון? מה מדברים פה?
אז זה ברור שיש כאן איזו תופעה מסוימת
שקשורה לסוכות שלא הייתה מימות יהושע בן נון.
אז בוא נגיד שני תירוצים כבר במקום שאומרים הפרשנים, ואחרי זה ננסה להציע תירוץ חדש.
תירוץ אחד,
הרוקח אומר שבימות יהושע בן נון ישבו בסוכות בזמן כיבוש ארץ ישראל.
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל והוציאו אותם מארץ מצרים. בסופו של הרוקח אומר שזה בעצם היה האופן שבו הלוחמים ישנו בו לאורך שנות הכיבוש.
אז אם כך,
מאז ימות יהושע בן נון של כיבוש הארץ,
לא נבנו סוכות כאלו שמבטאות את מה?
את כיבוש הארץ. כי עכשיו בעצם עושים סוכות בירושלים וכן הלאה דרך. המלבין בעצם משלים את התמונה ואומר
זו הפעם הראשונה שאפשר היה לעשות סוכות ברשות הרבים. כי הם עשו
סוכות בחצרות, עושים סוכות ברחובות,
לא רק בבתים הפרטיים,
והם לא מפחדים,
קודם כל לא מפחדים מהמלך שיגיד להם אסור לכם,
וגם לא מפחדים מהמקומיים,
מהצרי יהודה ובנימין,
שייהרסו, וכי ירושלים מוגנת ומוקפת חומה. אלה שני תירוצים אפשריים לגבי הזה. אנחנו בהמשך ננסה להציע,
אחרי שננסה להבין
מה הם קראו בתורה, ננסה להציע פירוש שלישי חדש.
על כל פנים, זה ברור שיש כאן שני צירים.
ציר אחד, הציר הגלוי, זה חגים,
או שנה, סוכות, זמן של שמחה.
מצד שני, בציר הפנימי הם כל הזמן בוכים,
נכון?
ומה שמעורר את הבכי אצלם זו הקריאה בתורה.
הם קוראים בתורה, מביאים את הספר,
הם באו בעצם לחגוג, הם באו לחגוג את חנוכת החומה,
באו לחגוג את גמר החומה.
הקריאה הגדולה שנחמיה השמיעה,
לכו ונבנה את חומות ירושלים,
חומת ירושלים,
ולא נהיה עוד לחרפה. הקריאה הזאת נשמעה, היא צליחה,
החומה נבנתה, אז הם באים לחגוג, אבל פתאום כשעזרא קורא בספר,
אז הם מבינים את המצב שלהם, מתחילים לבכות.
ואז צריך לשכנע אותם שלא יבכו,
ואז פתאום הם עושים סוכות.
הם פתאום קוראים את הזה והם עושים סוכות ומייד אחרי סוכות הם רצים להיבדל מהקורה כאן.
אז יכול להיות שהפתרון לכל הדבר הזה יהיה אם ננסה לחשוף מה הם קראו בתורה.
מה אנחנו קוראים בתורה היום בראש השנה?
סליחה, הם קראו בתורה, מתוארות פה שתי קריאות, קריאת התורה בראש השנה וקריאת התורה בסוכות,
נכון? כתוב,
ויקרא בספר תורת האלוהים יום ביום,
מן היום הראשון ועד היום האחרון.
מה אנחנו קוראים היום בראש שנה?
אומר לנו גשאו, ביום הראשון אנחנו קוראים את
הולדת יצחק.
ואדוניי פקד את שרה כאשר אמר ויעץ אדוניי לשרה כאשר דיבר ותל את שרה לאברהם. נכון?
וביום השני, עקדת יצחק.
מה קוראים בסוכות?
לא, לא, בתורה.
קורבנות. קורבנות.
עשתי עשר יום, כל יום אותו דבר.
ברור לכם שזה לא מה שהם קראו, נכון?
זה ברור.
זה ברור שהם לא קראו את זה, זה לא מעורר אף אחד... תודה רבה. סליחה, על הדרך.
נשפך עלי מים.
הבעל שם טוב אומר שכשנשפכים מים זה סימן טוב, להגיד בשם הבעל שם טוב.
אז זה ברור שהם קראו איזה מים. מה יכול להיות שהם קראו?
אז כנראה... מה, מה?
אז כנראה בסך הכל בתורה יש שתי פרשיות.
אנחנו צריכים לשאול, מה הם קראו שגרם להם לבכות?
מה גורם לאדם לבכות כשהוא קורא משהו?
שמה גרונות לבכות? זיכרונות. זיכרונות, מלכויות, שופרות, כן, כאילו.
אז הם כנראה, יש בסך הכול בתורה שתי פרשיות,
אולי שלוש,
שהן פרשיות מאוד מאוד כלליות, וזה
הכללות בפרשת בחוקותיי,
הקללות בפרשת כי תבוא, ושירת תאזינו,
שזו שירה היסטורית.
מבין כולם הכי הגיוני להגיד שהם קראו את פרשת בחוקותיי, ואני רוצה להגיד כאן איזה רגע,
מהו ההבדל בין הקללות בכי תבוא לבין הקללות בחוקותיי?
בחוקותיי. קודם כל, רבים ביחד. רבים ביחד. מה ההבדל אחר?
רבים ביחד. תסביר.
וכי תבוא.
98. 98. כלומר, באופן בסיסי, כי תבוא הרבה יותר
ארוכה מאשר בחוקותיי,
אבל יש הבדל אחד מאוד מאוד דרמטי. מהו ההבדל הדרמטי?
או, גישר, אתה מפציץ היום.
בפרשת בחוקותיי יש קללות וזה מסתיים.
נכון? איך זה כתוב בסוף?
איך כתוב שם? בואו נראה.
בהר ובחוקותיי, כתוב תה תה תה קללה קללה קללה קללה ואז בסוף זה מסתיים, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתי ולא געלתי לכלותם להפר בריתי איתם כי אני אדוני אלוהים וזכרתי להם ברית השניים וכו'.
בעוד שהקללות בפרשת בכיתבו, מה?
מסתכל, זה כל כך קשה שכולם אומרים שפרשת ניצבים זה כאילו המענה לכיתבו.
אתם ניצבים היום עם כולכם, למרות שקיללתי אתכם, אתם ניצבים וכו'.
אז זה ברור שכי תבוא,
כשמשה רבנו אומר את הקללות, זה מדבר על איזושהי קללה שיש לה משך זמן הרבה יותר ארוך,
מקביל למה?
ליציאה לגלות אחרי חורבן. איזה בית?
בית שני.
ששם באמת, וגם באמת הקללות המתוארות בכי תבוא, הן קללות שהרבה יותר מתארות את הפרעות והשמדות של השואה.
גם כל דבר שלא כתוב בספר התורה הזה, יעלה השם עליך. כלומר, משה רבנו אומר, תשמע,
זה אפילו דברים בהיסטוריה שאנחנו עדיין לא יכולים לתאר ולדעת מי ידע,
מי יכול היה לתאר שישמידו יהודים בגז.
כאילו עדיין לא היה גז, לא היה ציקלון בי ולא היה ציאנית ולא כל הדברים האלה.
לכן זה ברור שכי תבוא זה משהו רחוק מאוד.
לעומת זאת, בחוקותיי זה ממש מדבר עליהם.
זה מדבר עליהם. איך אנחנו יודעים? אחד הפסוקים שחוזרים על עצמם כל הזמן
בפרשת בחוקותיי זה הסיפור של ההקבלה. מה?
הסיפור של ההקבלה, אני מתכוון למשהו אחר,
הסיפור של ההקבלה בין זה שלא שמרו שמיטה לבין הגלות
לא שמרו שמיטה בבית שני, שמיטה כבר הייתה דה רבנן
כל ימי בית שני שמיטה הייתה דה רבנן מפני שלא היה רוב יושביה עליה אז כל החשבון של שמיטה זה רק בית ראשון וזה פסוק שחוזר על עצמו
ושממו עליה והשימותי אני את הארץ
ושממו עליה אויביכם היושבים בה ואתכם אזרה בגויים וכולי
והייתה ארציכם בשממה וערכם יהיו חורבה, אז תרצה הארץ ותשבתותיה כל ימי האשמה, ואתם בארץ אויביכם, אז תשבות הארץ וירצץ את כל שבתותיה, וריש יעשה את החשבון שבעים שנה כנגד שבעים שמיטים שהם לא שמרו גם פה וגם בהמשך שוב פעם,
והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה בהאשמה מהם והם ירצו את עמונם וכו' וכו'.
עכשיו אתם יודעים
כשאדם קורא משהו והוא מבין שהוא קורא על עצמו
זה מעורר אותו לבכי.
כשאתה קורא על מישהו אחר, אז אתה אומר, טוב, זה מישהו אחר. אבל כשאתה אומר, בואנה, זה אני.
זה אני.
והזהירו אותי לפני כן ולא ראיתי, אבל עכשיו כשאני קורא את זה, אני מבין שזה אני, כי הם רואים את זה אחד לאחד.
זה גורם להם את הצער העצום.
זה גורם להם את הבכי העצום. כלומר, הם קוראים את פרשת בחוקותיי בראש השנה, הם חיפשו איזושהי פרשה כללית,
הם בעצם קוראים על עצמם. זה כמו אדם שקורא על עצמו את ה...
שנותנים לאדם לקרוא על עצמו את ההספדים שלו, כן? תקשיב, זה מה שיספילו אותך אחרי מאה ועשרים, אז הוא מתחיל לבכות, הוא אומר, זה מה שאומרים עליי.
שכחו לציין שגם לא הייתי אוכל כרובית, בלי תולעים, איך שכחו את זה, כן? יש כל מיני...
אז זה ה...
בסדר?
יפה.
רגע, זה לא נגמר.
אם זה מה שהם קוראים,
אז תחשבו, אנחנו כרגע עסוקים בספר תורה, בסדר? בספר תורה אתה פותח,
אז בבת אחת אתה יש לך כמה וכמה עמודות ויש לך כמה פרשיות אז הם בעצם לא צריכים לדפדף הם פשוט פתחו את הספר
תסתכלו בחוקותיי
וראו טיפה לפני כן
מה אמור
פרשת אמור
ואז הם רואים וידבר אדוני למשה לאמור דבר לבני ישראל לאמור בחמישה עשר יום לחודש השביע הזה חג הסוכות שבעת ימים לאדוני ואת כל המצווה וכולי
וכתוב גם בפסוק ל״ט
השאלה שאני רוצה לשאול זה למה בספר נחמיה כתוב שהם הלכו והביאו סכך מעצי איזה עצים?
שמן ועץ אבות.
נכון? כך קראנו?
כן, כן. זה נראה כאילו הם התעקשו להביא סכך מהדס ומתמרים ועץ אבות. זה כאילו הם התאמצו לעשות סכך מארבעת המינים. אין חובה כזאת.
אין חובה לעשות סכך.
סכך כשר בדבר שגידלו מן הקרקע,
נכון? למה הם עשו את זה?
אז תנסו לחשוב על הביטוי עץ אבות. אני חוזר כאן לפרשת אמור.
אך בחמישה עשרים לחודש השביעי באוספכם את תבואת הארץ,
תחוגו את חג הנדונה שבעת ימים ביום הראשון שבתנו ואשריכם ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ אדר, כפות מרים, ענף עץ אבות,
ערבי נחל, כפות מרים
על עת מרים, עץ אבות,
עץ אבות, בסדר?
אז זה ממש זה.
וערבה נחל ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם שבעת ימים.
אז הם אומרים כאילו מרוב ההתלהבות הם לא רק לוקחים ארבעת המינים אלא הם לוקחים את ה...
אז בעצם מה זה אומר?
זה אומר שכנראה הקריאה בתורה שלהם
באותה תקופה, כלומר הם קראו את פרסט בחוקותי ובחו כי הם ראו לאן הם הגיעו.
ואז באותה עמודה הם רואים את סוכות.
אז זה כאילו התיקון.
והם אחר כך קוראים בחג סוכות בכל יום
הם קוראים איזושהי קריאה בתורה.
מהי הקריאה בתורה שהם יקראו בחג סוכות?
ניתן להניח בצורה ודאית.
הם חילקו את החלק מאמור עד בחוקותיי,
חילקו אותו לשמונה חלקים.
כלומר, איזה פרשה זאת בעיקר?
פרשת בהר.
ועל מה מדברת פרשת בהר?
פרשת בהר מדברת שוב פעם.
פרשת בהר זה פשוט לעבור איתם
דבר אחרי דבר על החטאים שהם עשו.
דבר אחרי דבר.
קודם כל, הפרשה מתחילה בשמיטה, והם נזכרים בכל השמיטות שהם ביטלו,
הם ואבותיהם.
אחר כך הפרשה מדברת על
וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכו', אל תונו איש את אחיו, כלומר לא לנצל,
לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך, וזה פרק ה' שדילגנו עליו,
אבל כבר עכשיו אני אגיד שבפרק ה' באים מקצת העם אל נחמיה,
בטענות אל מקצת אחר, הוא אומר,
האחים שלנו מנצלים אותנו.
יש כאן כאלה שהיו מקומבנים,
יש כאן כאלה שהיו,
אתם יודעים רגע, תעשו רגע איזה פאוזון, בואו נשלים גם את פרק ה' כדי שלא יהיה לנו פספוסים.
הנה היום אנחנו עושים גם את פרק ה', אז אני חוזר רגע לפרק ה' בספר נחמיה, תראו מה קורה שם.
זה איזה מין,
דילגתי עליו כי הוא הפריע לנו בבניין החומה.
פרק ה', ותהי צעקת העם ונשאם גדולה אל אחיהם היהודים!
אל אחיהם היהודים, רב ארן!
מתברר שבכל מקום יש כאלה שעושים רווחים וקומבינות
ויש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה יש כאלה אומרים יש לנו הרבה ילדים ואין לנו מספיק אוכל
ויש שאומרים שדותינו וקרמנו ובתינו אנחנו אורבים ונקחה דגן ברעב
השקענו את השדות בתור ערבון לכל מיני הלוואות ואנחנו גובים ברעב למי?
לא לגויים, לכל מיני יהודים ספקולנטים כאלה שעשו עסקים בממלכה
ויש אשר אומרים, לבינו כסף אל מידת המלך ושדותינו וקרמנו,
ועתה כבשר אחינו ובשרנו,
כבניהם בנינו,
והנה אנחנו כובשים את בנינו ואת בנותינו לעבדים,
ויש לבנותינו נכבשות ואין לאל ידינו ושדותינו וקרמנו לאחרים.
הם מתארים פה שיעבוד של יהודים שמשעבדים אחרים.
עוולה נוראה, יש כאלה עם יותר כאלה וחות כסף.
ונחמיה אומר, או, ואיחר לי מאוד,
כאשר שמעתי את זעקתם, את הדברים האלה,
וימלך ליבי עליי ואריבה את החורים ואת הסגנים.
ואומרה להם,
משא איש באחיו אתם נושים?
ויתן עליהם קהילה גדולה עשה עליהם כינוס.
איך אתם מעזים לנצל את החולשה של האחים שלכם?
ואומרה להם, אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגויים כדי באנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו וירכישו להם איזה דבר. בקיצור, הוא מנסה להוליך כאן מהלך של שחרור עבדים.
ואומר, לא טוב הדבר אשר אתם עושים.
הלא ביראת אלוהינו תלכו מחרפת הגויים אויבינו.
גם אני אחיי ונעריי נושים בהם כסף ודגן, נעזבנה את המסע הזה".
הוא עושה דוגמה אישית, הוא מוותר על החובות שלו.
השיבונו להם כיום שדותיהם, כרמיהם, זיתיהם ובתיהם, ומעט הכסף והדגן והתירוש והיצה אשר אתם נושים בהם.
ואז הם מסכימים באמת,
ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש, כן נעשה כאשר אתה אומר.
ויקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה.
גם חוצני ניערתי, ואומרה, ככה ינער אלוהים את כל האיש שלא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו,
וככה יהיה נעור וריק, הוא גם מאיים נחמיה.
ויאמרו כל הקהל, אמן, ויעלו את אדוני ויעש העם כדבר הזה.
כלומר, הוא עושה צדק חברתי, נחמיה.
גם יום, וגם דוגמה אישית, אשר ציווה אותי להיות פחם בארץ יהודה, פחם זה פחה,
משנת עשרים ועד שנת שלושים ושתיים לארצות המלך,
שנים 12, אני ואחי, לחם אפיך לא אכלתי.
הוא לא לקח משכורת מהפיך.
הוא לא, לא...
צריך לשלוח את הפרק הזה בדואר רשמי לחברי הכנסת שלנו,
שדואגים כל הזמן ככה לשדרג את ההוצאות ואת ה... לחם אפיך לא אכלתי.
מזכיר את ברקת אולי, שלוקח שקל לשנה ודברים כאלה, נכון?
והפחות הראשונים של אופניי הכבידו על העם!
וייקחו מהם בלחם ויין, אחר כסף שקלים ו-40.
תראו, אנחנו היום משלמים מיסים, כל אחד בכמה שהוא משלם.
אתה לא רואה את זה בעיניים, יש לך משכורת, ברוטו, לא טוב וזה.
אז מיסים זה אדם עבד,
טבועה,
חרע, זרע, קצר, רוגע גפן, עמל וכל זה, יש לו יין, יש לו זה,
בשלטון, זה ככה חצי, זה על העגלה לוקח לך. הוא רואה את זה בעיניים, זה היה סיבות גם לפרוץ המרד אצל הרומאים.
וגם במלאכת החומה החזקתי בשדה לא קנינו, וכל נערי קבוצים להלכה.
והיהודים והסגנים מאה וחמישים אשר באים אלינו מן הגויים אשר שפותם על שולחני אשר היה נעשה ליום אחד שור אחד. בקיצור
הוא לחם אפיך לא ביקשתי כי כבדה העבודה על העם הזה זוכרה לי אלוהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה.
אז אם כך פרק ה' מתאר ממש שיעבוד.
אז עכשיו כשהם באים בראש השנה הם קוראים קודם כל לפרשת בחוקותיי הם מבינים
כמה הם היו
לא בסדר ואז הם רואים את סוכות שמתקרב הם קוראים שם ואז הם מחליטים לחלק את הקריאה בין
בחוקותיי לבין אמור לבין בחוקותיי,
לחלק אותה לשמונה ימים וכל הזמן לקרוא קטע. וכל קטע שהם קוראים נוגע באיזושהי תקלה אחרת שהם עשו, ולכן הם בוכים.
תקלה אחת, כמו שאמרנו,
זה השמיטה.
תקלה שנייה זה כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובאגו הלאה הקרוב אליה וגאל את ממכר אחיו. במקום לגאול את ממכר אחיהם,
הם שיעבדו אותם. מה כתוב בתורה?
וכי ימוך אחיך, בפרק כה,
ומתי ידעו עמך ואחזקת בו
גר ותושב וחי עמך במקום שיהיה אחזקת בו מה יש כאן הם לא מחזיקים
ומה כתוב?
ויכי אמוך אחיך ונמכר לך לא תעבוד בעבודת עווד והם כן עבדו עבודת עווד אחד בשני.
עבדיים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו עם קראת עווד לא תרדם בפרך וירד את מלואיך ממש כל הזמן עוברים
וכן על זה הדרך
ואחר כך
מה כתוב עוד בהמשך הפרשה
כן, אז כן, עוד פעם, כאילו בני ישראל עבדים,
עבדה הם, אשר רוצה טובה אל תמיד מצרים, וכן, על זה הדרך.
חוץ מזה,
חוץ מזה,
שמה?
ככה זה יצא.
הוא מעודד אותם ללכת לשמוח, אבל אני רק מנסה להבין
למה הם בוכים, מה היה, איזה קריאה עוררה אותם לבכי, אז אנחנו פשוט פתרנו, לדעתי, את התעלומה הזאת.
חוץ מזה,
שאני מזכיר לכם שברקע הכללי נמצא הסיפור של מה?
של הנשים שלהם שהם עזבו. אתם זוכרים שדיברנו על שהם עזבו את נשותיהם?
והדבר הזה גם כן,
כשאנחנו חוזרים חזרה לפרלת בחוקותיי, המילה החוזרת על עצמה, פרלת בחוקותיי, חוץ משמיטה, זה המילה ברית.
ברית,
נכון?
אם בחוקותיי, אחר כך הבאתי עליכם חרב,
נוקמת, נקם, ברית,
כתוב כאן,
ואחר כך גם,
וזכרתי את בריתי יעקב, ואחר כך
להפר בריתי איתם, כן?
אז כאילו הם קוראים את זה, אומרים, הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו
שהוא יהיה נאמן בברית שלא אלינו, למרות כל הצרות.
אבל אתה לא יכול להיות נאמן לברית אם האדם עצמו מפר את הברית,
נכון?
מה אנחנו עשינו עם הברית שלנו?
בסך הכל אדם כורד ברית אחת בחיים.
אין עוד בריתות.
הברית היחידה על אדם כורד בחיים זה בין איש לאישה,
נכון?
זה הברית, הברית מילה ל... אבל זה אדם לא... זה עושים בו.
כן, האבא מלא את בנו.
אבל האדם בעצמו, באמת, אני חושב שזה המקום היחיד שאדם גם, אצל הספרדים גם נשבעים.
גם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף.
על דעת המקום ברחו,
ועל דעת כל הנשבעים באמת לקיים כל...
מה דכתוב בשטר,
במאניה דכשר למיקנבה, לוחצים יד על כל הזה. שבועה אדם נשבע.
גם נשבע על הכתובה וגם נשבע אם תשכח ירושלים תשכח ימינית.
קורית ברית.
אז הקב' הוא אומר, אני לא אפר את בריתי איתכם,
אבל אתה רוצה לקיים את הברית עם אדם שהפר את הברית בעצמו?
זה לא הולך.
אז הם נזכרים בזעזוע עידו בהפרת הברית שלהם לאנשים שלהם, מה שראינו בספר מלאכי, הפסוקים האלה. מה כתוב?
זוכרים במלאכי?
בגנה יהודה.
עשתה תועבה בישראל. כי חילל יהודה הקודש ובעל בת אל ניכר יחרה את ה' כל נובח וכל זה. נכון?
ויש שם גם את המילה ברית. איפה הברית?
הלוהי כי... איך כתוב שם? זוכרים?
הלוהי חברתך.
רבותיי, אנחנו לומדים פה את הדברים האלה. אתם כבר צריכים לשלוט את הפסוקים בעל פה.
אני מאוד מבקש לשלוט את הפסוקים בעל פה.
אני מבקש את נאוריך, הרב. יפה, עידו. אתה מציל פה את הכבוד של החבורה של השיעור.
בואו נקרא את הפסוקים.
כן, ואמרתם על מה?
וזאת שנית.
נקרא את הכל.
עוד פעם.
בגדה יהודה וטובן עשתה בישראל ובירושלים כי חילל יהודה קודש אדוני אשר ראה בו בעל בת אל נכר
יחרט אדוני לאיש אשר יעשה נער ועונה מאוהלי יעקב ומגיש מנחה לאדוני צבאות
וזאת שנית תעשור כסות דמעה את מזבח אדוני
בכי והנקה מעין עוד פנות אל המנחה ולקחת אצלנו ידכם ואמרתם על מה? לא מה מה קרה?
על מה? על כי אדוני יעיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך.
איך תרצו שהקדוש ברוך הוא יקיים את הברית איתכם
כשאתם עוברים על הברית הבסיסית שלכם?
אגב, מה ההגדרה של ברית?
מה?
איך?
כן, זו ההגדרה הטכנית. מה ההגדרה המהותית של ברית?
איך?
ההגדרה של ברית אומר אדמו״ר הזקן בספר תורה אור על פרשת
לך לך,
בה יש את ברית בין הבתרים,
אז הוא אומר שברית
זה המרכיב
של קשר למעלה מטעם ודעת.
כלומר, באמת, באופן בסיסי, איש ואישה,
קשה להם מאוד מאוד לממש את הברית ביניהם.
קשה. למה?
כי בסך כל החיים נעימים.
מתחתנים אחד עם השני כי נעים, נכון? כי
אוהב אותה, ואוהב אותו טוב, ויש להם ילדים,
אז הברית לא באה לידי ביטוי. איפה הברית באה לידי ביטוי?
איפה שאין שום
טעם ודעת בקשר.
אתה אומר, אבל על זה קראתנו ברית.
זאת אומרת, הברית לוקחת את הקשר למקום שהוא למעלה מטעם ודעת.
כאילו גם כשאין סיבה,
לדוגמה,
כן, יכול להיות
כשאחד הצדדים פתאום מפסיק לתפקד.
מחלה.
בסדר?
טוב, טוב, פה בא לזה ביטוי הברית.
אנחנו נאמנים חד השני.
הוא אומר את זה שם.
וזה המהות של הקשר של הקב' ברוך הוא עם עם ישראל,
וזה המהות של הקשר של הקב' ברוך הוא עם אברהם,
ולכן על זה הדרך.
אז נכון, עכשיו הם מגיעים,
והאישה שלהם נראית לא כמו שהייתה נראית יפה כשיצאו מבבל וכן על זה הדרך.
אז זהו, פה באה על ידי ביטוי הברית.
ואז
אומר הנביא,
ולא אחד עשה, זה לא רק כזה משהו, הרוח לא.
ומה אחד מבקש זרע אלוהים ונשמרתם ברוככם ויש את נעוריך ונעוריך אל תבגוד.
כי שנא שלח אמר אדוני לישראל וכיסה חמס על לבושו אמר אדוני צבאות ונשמרתם ברוככם ולא תבגודו.
אז את כל הדברים האלו הם בעצם קוראים בתורה כל יום,
כל יום בסוכות.
וזה באמת מביא אותם לבכי ולצער גדול.
וכאן אני רוצה להגיד איזה חידוש, תגידו לי אם אתם מקבלים את החידוש הזה.
שאלנו למה כתוב שלא נעסק הסוכות הזה מאז ימות יהושע בן נון.
אז אמרנו שתי תירוצים. תירוץ אחד מקביל על הכיבוש של יהושע. התירוץ שני, המלבי מדבר על החצות. אני רוצה לטעון שבעצם הסוכה שימשה כאן כמעין מה?
ברית. ברית, למה דומה הסוכה?
חופה. איך, איך? חופה.
חזק וברוך.
ארבעה עמודים עם בד ומשהו מלמעלה, עם עלים, עם ריח טוב, זה חופה.
בעצם הגברים בונים חופות מחודשות לנשים, אותן הם זנחו.
וכזה,
סוכה בתור חופה, לא היה ממות יהושע בן נון.
אתה מקבל את החיזוש הזה, רב ארן.
אתה עושה ככה כאילו אין לך ברירה.
תתנגד אם אתה לא נראה לך.
אה?
איזה שאלה ככה,
שאלה הלכתית כזאת.
פה אנחנו בשטייגן של התנ״ך, ואתה מביא לי עכשיו איזה.
מה קשור פטורות מהסוכה?
אתה יודע, נשים פטורות מהסוכה, אבל יש הלכה מאוד מעניינת,
ש...
ואז מה? ואז נגיד, זו הסיבה למה חב״ד, יש כאלה ראו שזו הסיבה למה חב״ד לא ישנים בסוכה, כי כאשר לנסוע עם אשתו,
נכון? כלומר, זה דבר מאוד מעניין,
שהגדרת מצוות סוכה, אצלנו יכול להיות שם ביחד עם אשתו.
וזה שסוכה היא כמו חופה, יש לזה פסוקים, יש לזה הרבה מאוד השוואות
לסוכה כמו חופה.
אז לדעתי זה היה הסיפור. כלומר, נבנו כאן אלפי חופות
שלתוכן הכניס הגבר, הכניס את אשתו,
זאת שהוא עזב אותה.
לתוך הבית הוא לא יכול להכניס אותה, כי כבר עוד יש שם את הגויה הזאת, עד שהוא יעיף אותה מכל הרוחות.
אז מהר מהר הוא בונה לבית מחודש, הוא בונה לחופה, והוא מבקש ממנה סליחה ומחילה.
זה לדעתי הזה. אני חושב שזה חידוש יפה, אני אהבתי אותו.
אני רואה שאתם פחות מתלהבים,
אולי בגלל האווירה הכללית, אולי בגלל זה, טוב.
אבל כל זה יכול להסביר לנו הסבר טוב למה שקורה מיד אחר כך.
מיד אחר כך,
כן, אם זה המהלך,
כלומר, אם בעצם בראש השנה הם קראו את פרשת בחוקותיי,
ובסוכות הם קראו את כל מה שקורה מאמור עד בחוקותיי, והם כל מה נזכרים בחטאים שלהם,
אז מה התנועה מיד אחרי סוכות צריכה להיות?
וידוי ותיקון.
בואו נתוודע על מה שעשינו ובואו נתקן.
ולכן בפרק ט'
מתחיל פה תיקון ווידוי ארוך מאוד מאוד שחלק ממנו גם נכנס לתפילה ואחריו יהיה
כריתת אמנה. כלומר, הם יחתמו ויתחייבו ותכף נראה על מה.
בואו נקרא.
וביום עשרים וארבעה לחודש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים
באדמה עליהם.
תשרי.
ויבדלו זרע ישראל מכל בני ניכר ויעמדו ויתוודו
ולחטאותיהם ולעוונות אבותיהם.
ויקומו הלומדם, ויקראו בספר תורת אדוני אלוהיהם, ורביעית היום ורביעית מתמדים ומשתחווים לאדוני אלוהיהם". והנה כאן הווידוי הארוך.
בואו נקרא אותו, הוא חשוב לקרוא.
הוא מתחיל קודם כל, יש לו כמה חלקים.
החלק הראשון זה רקע היסטורי מאוד ארוך.
אפשר לעבור עליו
בעיניים אולי.
כן,
אתה בחרת, מתחיל ממש מאברהם,
ומצאת לבוא נמל לפניך, הרבה פסוקים פה נכנסו לתפילה.
נאמן לפניך, וכרעות אמו הברית,
ותרא את עני אבותינו ותיתן ממש, כמו שאנחנו רואים בתפילה ביברך דוד שם.
ומדברים על הר סיני, שבת קודש,
ומדברים על אחת האים במדבר, ואז הקדוש ברוך הוא סלח להם,
ואז בפסוק יט, לא עזבת אותם במדבר, עמוד ענן, רוח טובה,
ארבעים שנה,
נתת להם המלאכות, עוג מלך הבשה,
הבנים ירשו את הארץ,
ארץ טובה,
ואז הם
חטאו.
נתאר פה את תקופת השופטים,
איך שהוא,
הקב' ברוך הוא נוזף בהם, ומעניש אותם, וחוזרים בתשובה, ושוב פעם,
כן, פסוק למד הגעתי כבר, ותמשוך עליהם שנים רבות,
ותעת בהם ברוחך, ביד נביאיך, ולא האזינו, ותתנהם ביד עמי הארצות,
ורחמיך הרבים לא עשיתם כלה,
ולא עזבתם כי אל חנון ורחומה אתה.
ועתה אלוהינו האל הגדול הגיבור והנורא שומר הברית והחסד
אל ימעט לפניך את כל התלה אשר מצעטנו למלאכינו ולשרנו ולכהנינו ולנביאנו ולאבותינו ולכל עמך ממיום מלכי אשור עד היום הזה
ועתה צדיק על כלו בעלינו כי אמת אצלם אנחנו הרשענו
ואת מלאכינו ושרנו וכהנינו ואבותינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו למצוותך ולעדבותך אשר רעידות אביהם
והם במלכותם ובטובך הרע, ואשר נתת עליהם, ובארץ הרחבה ואשר נתת לפניהם, לא עבדוך,
ולא שבו ממעליהם הרעים.
הנה אנחנו היום עבדים,
והארץ אשר נתת לאבותינו לאכולת פירה וטובה, הנה אנחנו עבדים עליה, כי עדיין אין מדינה.
ותבואתם ארבע על המלאכים אשר נתת עלינו בחטאותינו, ועדיין צריכים לשלם מיסים,
ועל גביעתנו מושלים ובהמתנו כרצונם, ובצרה גדולה אנחנו".
טוב, מה התיקון?
ובכל זאת,
וכותבים,
ועל החתום שרינו, לוויאנו וכהנינו,
ועל החתומים נחמיה,
התרשתה בין חכלייה וצדקיה, סרלה, כל השמות, שמות, שמות, שמות, שמות, שמות,
ראשי העם, כולם, כולם, כולם. מה תוכן האמנה?
פסוק ל',
אחד לפני כט,
ושאר העם הקולים הלוויים והשוערים, המשוערים, הנטילים וכל הנבדל מהמה ההרצות על תורת האלוהים, נשיהם, בניהם ובנותיהם, כל ידי המבין,
מחזיקים על אחיהם, אדיריהם,
ובאים בעלה ובשבועה, מה?
א.
ללכת בתורת האלוהים אשר ניתנה ביד משה בין אלוהים,
לשמור, לעשות את כל מצוות אדוני, אדוני, ומצוות משפטיו וחוקותיו,
ואשר לא ניתן בנותינו לעמי הארץ.
ואת בנותינו ניקח לבנינו.
אז
להפסיק את ההתבוללות.
ועמי הארץ המביאים את המקחות
וכל שבר ביום השבת למכור,
לא ניקח מהם בשבת וביום קודש,
וניטוש את השנה השביעית ומסע כל יד.
שוב פעם, זה מתאים למה שקראנו,
פרשת אמור זו פרשת המועדים והשבת,
ושמירת השביעית, אז זה מתאים.
והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לבית אלוהינו,
שזה שלישית השקל, מה?
תגיד לנעודה.
אגב, זה המקור לצדקה,
לחיוב וצדקה.
אז מגומם כאן מיסים, זה גם כן לקוח מהפרשות שקראנו,
וללחם המערכת, מלאכת תמיד, יועד תמיד, לשבת וכו',
להיכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלוהינו.
דרמטית שהם עושים כתוצאה מכל התהליך שקרה בתשרי,
שמיד אחרי בניית החומה. כלומר, בניית החומה חוללה כאן איזשהו תהליך רוחני עמוק,
כבר התעסקנו בעבר, כבר היה אקט אחד של
היפרדות מן הנשים הגויות, אבל זה כנראה לא מספיק,
כי זה רעה חולה, זה משהו...
התמודדות היא קורית כל הזמן, היא לא שאתה עוצר אותה פעם אחת. מספיק שעוד פעם זה קורה,
אז בעצם זה מה שהם עושים כאן.
אז כאן בעצם אנחנו מגיעים יחסית לאיזשהו מצב,
לאיזשהו אישור קו אחרי החודש הגדול הזה,
ומתחיל פה איזשהו תיקון.
יש פה בפרק י' את כל הרשימות ואת כל ה...
והנה בפרק יא'
מופיע מה שדיברנו כמה פרקים קודם,
שחוץ מכל ההתחייבויות גם נעשה כאן
תקנה גדולה מאוד למעשר אנושי.
פרק יא' וישבו שרי העם בירושלים,
ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלים עיר הקודש
ותשע הידות בערים
ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים. מה אתה אומר?
כן, אז זו הייתה השיטה שלהם איך לחזק את ירושלים, היה מעשר אנושי
כל משפחה תרמה עשירית שהולך
ירושלים הייתה העיר המורכבת, הקשה
ירושלים קשה להגן עליה
שם היה מרכז ההתנגדות של צערי יהודה ובנימין.
אז פה משפחה תרמה עשירית כדי לחזק את אז הפריפריה כביכול את ירושלים.
מה?
איפה הוא?
הוא כבר פה בתמונה 70 שנה.
רגע, אבל מי עשה את הצהרת כורש?
מי עשה את זה? מי שלח את עזרא? אתה רואה שהקדוש ברוך הוא איתנו.
עזרא! מה זה? עזרא קורא בספר תורת אלוהים.
אם הוא נמצא על מגדל העץ למעלה, הוא הנציג של הקדוש ברוך הוא. עכשיו צריך שהעם יתעורר. זה מעמד הר-שיני שלהם. זה מעמד הר-שיני שלהם, זה בית שני, מה אפשר לעשות?
נחמיה חוזקת, לא? כן, אז זה ה...
נאמן לדרכו, ובזה נסיים היום, נחמיה מציינת השמות.
כל פעם מציינים את השמות. אתה רואה שזה חשוב לציין את השמות, לציין את השמות, לציין את זה. כל מי שעלה, נותנים לו כבוד, נותנים לו זה, כדי שיזכרו אותו, כדי לעודד את האנשים.
אז זה כל הרשימה הארוכה של מי הגיע לשבט בירושלים.
כן, תחשבו מה זה.
מעולם לא אמר אדם צר לי בירושלים.
הרב נבצל מספר שכשנכבשה העיר העתיקה,
אז אבא שלו, הלוא הוא ההובר,
הדוקטור יצחק נבצל שהיה
מבקר המדינה וחבר ועדת אגרנט וכולי וכולי,
הוא לקח את הפקלאות שלו ועבר מרחביה לגור ברובע היהודי החרב.
אמרו לו, מה אתה עושה?
מה, השתגעת? לוקחת את הילדים? אבל ככה בדיוק אמרו לי שעברתי לגור ברחביה.
נו, והיום ברוך השם, הבית שם הגדול של משפחת נאבצל, בית עצום.
אז מי שעולה לגור בירושלים, בהתחלה אולי הוא זה, אחרי זה ברוך השם, אז סלחה.
הערך עולה מאוד. אז יש כאן רשימה של השמות, 460 אנשי חיל,
בני בנימין, מן הכוהנים, כל מי שהגיע לשוערים,
כולם רשומים בשמותם,
כדי שנזכור אותם, בעזרת השם, לדורות עולם,
את כל העולים,
הכוהנים, הלוויים,
כולם, כל אלה שעלו לירושלים, גם בני לוי,
ובעצם,
כן, עד חנוכת חומת ירושלים ביקשו להביא את זה, את הלוויים הביאו, את המשוררים, היה כאן
שמחה גדולה,
וכן על זה הדרך.
מה?
חסרה בימינו.
אמנת גביזון מידן יש,
בעזרת השם.
טוב, בעזרת השם נמשיך בשבוע הבא, חזק וברור.
