כתוב בפרשה,
אנחנו פה לומדים מהגלות חז״ל, כל עשו חכמינו וכתוב בפרשה לא יאכל דברו ככל היצא מפיו יעשה, נכון?
איש כי ידור נדר להשם הוא יישב השבועה לאסור יישר נפשו, לא יאכל דברו.
למדנו מכאן שיש משמעות לדיבור, יש משמעות לדיבור, יש משמעות למילים
והרמב״ם כותב בהלכות דעות שתלמיד חכם,
כל אחד צריך להיות
עומד בדיבורו, הן שלא הן ולאו שלא לאו.
כן, אפילו לפעמים
מספרים ממני על החפץ חיים שהוא לא היה אוכל עוגת דבש.
אמרו, אז שאלו אותו, יש כאן דברים, למה? פעם אחת הוא הגיע לאיזה מקום והוא לא סמך על הכשרות,
הציעו לו עוגת דבש, הוא אמר, אני לא אוהב עוגת דבש.
אז מאז,
כדי שלא יהיה דבר שקר, אני לא אוכל.
או, אני לא אוכל, סליחה.
אני לא אוכל עוגת דבש,
זו דוגמה מאוד חדה,
אבל באופן בסיסי, במיוחד היום, לאור הבחירות המתקרבות
שעברו ואלה שעברו ושעברו,
שזה נהיה כאילו הדיבור הוא חסר משמעות,
אומרים, מבטיחים, אחר כך לא התכוונתי, כן התכוונתי.
לא משנה כרגע גם מהם הסיבות, אבל בסוף הדיבור, ההבטחות נהיו דבר מזולזל, נכון?
התורה מלמדת אותנו שאדם צריך להיות,
זה נקרא, אנשי אמנה,
שיהיה הן שלא הן ולאו שלא לאו.
מה שהוא אומר כן, זה כן, מה שהוא אומר לא, זה לא. כאילו, צריך לעמוד בדיבור. צריך לעמוד בדיבור. בסדר?
אז יש כאן סיפור מאוד מעניין. הוא מובא בספר הערוך,
שזה ספר של אחד מן הראשונים, מן הקדמונים,
על משמעות של דיבור.
אומנם כאן זה מובא בהקשר של איש ואישה,
יש פה דפים, אבל זה נכון לכל המעגלים.
נכון לכל המעגלים.
אז הגמרא אומרת במסכת תענית, אמר רבי עמי, אין גשמים יהודים אלא בשביל בעלי האמנה.
בעלי האמנה, הכוונה לאנשים,
אני רק רוצה להגדיר מה זה מחוסר אמנה.
יש בדיני ממונות, יש שלושה גדרים.
יש אדם שהוא ממש שקרן, הוא רמאי.
הוא הבטיח משהו וחתם חוזה, והוא חוזר בו. יש אנשים כאלה.
טוב, זה,
יש לו קללה.
מתקדלים אותו מי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
בסדר?
יש פעמים שאין בעיה לחזור,
אין בעיה לחזור.
כאילו אדם כמה משהו, עוד לא הספיק להשתמש בו.
אבל יש דבר אמצעי שנקרא מחוסר אמנה.
מחוסר אמנה, הכוונה,
הבטחנו, דיברנו,
סיכמנו,
לא עשינו פעולות קנייניות, אבל
נתת את המילה שלך, מה שנקרא, ואז אתה רוצה לחזור בך.
אז הגמרא אומרת שירושלים, אנחנו עכשיו עוסקים בשלושת השבועות,
אחת הסיבות שירושלים חרבה זה בגלל שפסקו ממנה אנשי אמנה.
לא יכולת לסמוך על בן אדם. בן אדם אומר לך משהו,
אתם יודעים איפה זה מצוי?
זה מאוד מצוי ב...
איפה? איפה?
בכנסת זה קל לזרוק עליהם, אבל לא רק בכנסת. זה מצוי גם,
כדוגמה, בשכירות דירה.
אתה מגיע למישהו,
אתה רוצה לשכור, סוחר, אתה רוצה לשכור,
אתה מגיע לדירה, רואה, אומר לו, שמע, אני מעוניין, וזה, תשמור לי.
אפשר לסגור? אתה שומע, כן, הבטיח.
שומר לך.
מגיע אחר, לא השכרתי למישהו אחר.
אבל הבטחת, אמרת לי, אני בניתי, אני הלכתי רגע להתארגן עם הכסף, הלכתי.
תגיד לא, תגיד, אני לא שומר לאף אחד. יש כאלה שאומרים, אני לא שומר. מי שבא, חותם חוזה, איתו אני סוגר. אני לא שומר לאף אחד. בסדר, לגיטימי, אז אני יודע.
אבל יש כאלה שנותנים את המילה שלהם, ואז חוזרים בהם.
בסדר? לפעמים זה גם אפילו במכירת דירה.
בא מישהו ואומר, שמע, אני מעוניין בדירה, אני זה, אני רק, לא יודע, מדבר עם ההורים, ארגן את הכסף.
אתה שומר לי את הדירה? כן, אין בעיה.
חוזר אחרי יום, אני לא מצטער, מכרתי למישהו אחר. הגיע מישהו, שם יותר כסף.
אז זה נקרא
מחוסר המנה.
אומרת הגמרא, ואמר רבי עמי, בואו ראה כמה גדולים בעלי המנה, מניין מחולדה ובור.
ומה המאמין בחולדה ובור?
כך המאמין בקדוש ברוך הוא צריך להיות פה על אחת כמה וכמה.
טוב, אז מה זה חולדה ובור? אומר את זה המהר״ל בספר הארוך.
מעשה בנערה, סיפור.
שהייתה הולכת לבית אביה, והייתה מקושטת בכסף וזהב, וטתה בדרך, והלכה בלא יישוב. טעתה בדרך.
כשהגיעה חצי היום, צמאה, ולא הייתה לה לוויה.
לא היה לה מי שמתלווה אליה.
ראתה באר ודלי וחבל קשור,
נשתלשלה וירדה לבור.
לאחר ששתתה,
ביקשה לעלות, ולא הייתה יכולה.
וצעקה, כן.
דברים כאלה יכולים לקרות, צריך להיזהר כשנכנסים לבורות,
לראות שהבור באמת הסולם כמו שצריך,
ויש שם איזה חבל שלא ניתקע באיזה בור, היו אסונות מהדבר הזה.
עבר אל האדם ושמע את קולה.
עמד על פי הבאר והציץ ולא היה יכול להבחין לה.
אמר לה, מבני אדם את או מן המנזיקים? את אישה או איזה שדה? אמר לו, מבני אדם!
אמר לו, איש אבי לי שהם בני אדם? את נשבעה לו.
אמר לה, מי הביח לכאן?
סיפרה לו המעשה.
אמר, אם אני מהלך תינשאי לי?
כנראה באמת היה במצוקת דייט עם הבחור הזה,
פתרון שהוא מצא.
כן, אמרה לו, אין.
העלה ורצה להזדקק לה מיד.
כלומר, ממש...
אמרה לו, מאיזה עם אתה?
אמר לה, מישראל אני, ממקום פלוני וכהן אני.
אמרה, אף אני ממקום פלוני, ממשפחה פלונית.
ואמרה לו, עם קדוש כמותך,
שבחר בך הקדוש ברוך הוא מכל ישראל ואתה מבקש לעשות כבהמה,
בלא קידושין וכתובה,
בוא אצל אבי ואמי, אני מתארסת לך.
נתנו ברית זה לזה.
אמרו, מי יהיה עד?
והייתה חולדה כנגדן.
אמרו להם, אמר לה,
אמרה לו, השמיים וחולדה ובור, השמיים זה הקדוש ברוך הוא,
וחולדה ובור, עדים
שאיננו מכזבין זה בזה.
הלכו כל אחד לדרכו.
הנערה עמדה באבונתה וכל מי שתבער,
עשה להתחתן איתה הייתה ממאנת עליו,
כיוון שהחזיקו בה, החזיקו בה, הכוונה הפצירו בה יותר מדי, נהגה עצמה כשוטה וקרעה בגדיה עד שנמנעו בני אדם ממנה.
והוא,
כיוון שעבר מפניה שכחה
מנשאה אישה ונתעברה וילדה
ילד אחד עד חנקתו חולדה
עוד נתעברה וילדה בן ונפל לה בור
אמרה אשתו אם כי דריך בני אדם היו מתים הייתי אומר את צידוק הדין
עכשיו שמתו מיטה משונה אין זה בלא עוון
ספר לי מעשיך היא אומרת לבעלה
גילה לה מעשה ונתגרשה ממנו
אמרה לך אצל חלקך שנתן לך הקדוש ברוך הוא
הלך ושאל בעירה הלך ושאל איפה היא
אמרו לו, נכפאתי, נכפאת זה משוגעת.
הלך אצל אביה ופירש לו כל המעשה,
אמר לו, אני מקבל מומיה.
באה אצלה,
התחילה לעשות כמנהגה.
סיפר לה מעשה חולדה ובור, אמרה לו, עמדתי בבריתי.
מיד נתיישבה דעתה ופרעו ורבו בבנים ובנכסים, ועליהם הכתוב אומר, עיניי
בנאמני ארץ עד כאן לשוני ארוך.
סיפור.
כדרכנו ננסה קצת ככה להעמיק בסיפור הזה.
הגמרא בתענית, זה מה שהגמרא אומרת.
צעיר רואה מחולדה בבואר, אבל הגמרא לא מפרשת את המעשה, מי שמפרש את המעשה זה הארוך.
אחד מהקדמונים הראשונים.
טוב,
אז בואו ננסה טיפה להעמיק בסיפור הזה,
נצטנו עם זה פרי.
יש פה סיטואציה משונה.
באמת החיים הם מורכבים הרבה פעמים מסיטואציות משונות.
זאת אומרת, כל מיני דברים, מפגשים מוזרים שלא היו מתוכננים, כל מיני דברים.
הסיטואציות המשונות,
אפשר להתייחס אליהן
כסוג של תקלה.
תקלה.
אפשר להגיד, אוקיי,
כשאני מתכנן משהו, אז זה ממני.
כשקורה לי משהו שלא תכננתי, זה בטוח מהקדוש ברוך הוא.
אז כאן יש איזו אישה שמוטטת עצמה
בצורה מאוד מאוד מוזרה,
תקועה בתוך בור,
ובא מישהו להציל אותה.
כן?
עכשיו, פה יש כאן איזה מורכבות. מצד אחד,
תלוי איך מסתכלים על זה, נכון?
תלוי גם מי מסתכל על זה.
איך היא מסתכלת על זה?
היא מסתכלת על זה ואומרת,
אה, הקדוש ברוך הוא זימן אותי שיציל את החיים שלי.
אני חייבת לך את החיים.
יש פה באמת פוטנציאל לחיים טובים,
חיים זוגיים טובים, כי הוא הציל אותי, יש פה כבר איזה קרבה מיוחדת.
נוצרת קרבה מהאדם שהציל לך את החיים.
עכשיו הייתי לא מזמן בבת מצווה של חבר
שהוא תרם כליה, ובבת מצווה היה גם הנתרם, הגיע.
מישהו נתן לך את הכליה, אתה מרגיש את המשפחה נהנית, אתה חלק מהמשפחה.
אבל מצד שני הוא, הבחור הזה,
הוא מתייחס לסוגיה בצורה, למקרה בצורה ממש מזעזעת. זאת אומרת, זה ממש המילה ניצול.
מנצל.
מנצל את המצוקה שלה
גם כדי לבקש ממנה להתחתן
וגם אחר כך כדי לנצל אותו ממש.
אז מילא לבקש להתחתן,
אז אנחנו, כי אפשר לשאול למה היא מסכימה.
אז הסברנו למה היא מסכימה. היא מסכימה כי היא אומרת,
מה הסיטואציה שדבר כזה יקרה?
שאני אהיה בבור ויגיע מישהו ויציל אותי. אם הוא, אם הוא הציל אותי,
אם הוא הציל אותי,
אז זה קושר אותנו כל כך,
שכנראה אנחנו בוודאי בעולם שלהם, שבכל מקרה זה השידוכים,
אז זה יהיה, תהיה חתונות טובה. אבל אחר כך, כשהוא בא לנצל אותה,
כי הוא כאילו רוצה להרוויח מיד מהכביכול רווח, כן?
היא מעמידה אותו במקומו.
כל כך יפה.
מה היא עושה?
יש פה, לדעתי, ממש טכניקה איך להציל אנשים מחטא.
אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסת בו מוח שטות.
אז האדם הזה, אנחנו בהמשך יודעים שהוא יהודי ושהוא כהן.
כלומר ממשפחה מכובדת.
אבל אין אדם חוטא, נכנס ברוח שטות, הוא אומר המישי והוא נכנס לבורך שטות. מה היא עושה?
היא מאפסת אותו, שואלת אותו בשלוש שאלות,
מאיזה עם אתה, מאיזה מקום אתה, מאיזה משפחה אתה, היא מחזירה אותו להקשר.
תמיד ח'
הוא איזשהו סוג של יציאה מההקשר,
עדיין יוצא מההקשר, יוצא מרצף הדורות, יוצא מה...
יוצא מה... הוא יוצא מההקשר.
כשמצליחים להחזיר אותו להקשר אז הוא מיד מתאפס.
זה מה שהיא עושה.
היא מחזירה אותו להקשר, היא אומרת לו תקשיב, היא לא לכאורה יכולה להגיד לו, מה אתה עושה, מה אתה בהמה? לא, קודם כל היא שואלת אותו מה היא אומרת לו,
אמרה לו מאיזה עם אתה?
כי היא כנראה שאלה אותו מאיזה עם, מאיזה מקום, מאיזה איזה.
אז ברגע שהיא מחזירה אותו,
מחזירה אותו להקשר, לחיבור. תשמע, זה לא מתאים, אתה מעם ישראל, אתה כהן, אתה ממשפחה, מה אתה עושה?
רק אחר כך היא אומרת לו את דברי המוסר, תוכחה, מה אתה בהמה?
מה אתה,
כן?
אתה,
מה אתה, אין לך טיפה איפוק? היא מעלה אותו.
היא מעלה אותו, אומרת לו, אתה מעם קדוש של עם ישראל, ככה אתה רוצה?
אז היא באמת,
כתוב מעשה בריבה אחת, נכון?
אז ריבה זה כינוי לאשת מעלה. הוא נכשל
והיא יכלה להימלט, יכלה לצעוק עליו, היא מעדיפה, מה?
לרומם אותו, להגיד לו, תשמע, זה לא מתאים לך.
והרעייה שהיא צדקה, שאומה?
שהוא שומע בקולה.
הוא באמת אומר לעצמי, אני הייתי באיזה רגע של חוסר שליטה, הייתי ברגע שזה, תודה, תודה שאיפסת אותי.
יפה.
אז היא מונעת אותו מהמעשה הבהמי,
לנצל אותה,
והיא התחייבה להתחתן איתו, היא מוכנה.
אבל כמו שאמרנו, מה?
זה לא יקרה פה בשדה.
אתה תחזור לבית שלך, אני אחזור לבית שלי, נספר להורים את הסיפורים ונעשה חתונה.
מי עד?
והיא אומרת לו הקדוש ברוך הוא,
חולדה ובור.
למה?
אני חושב שהכוונה היא כזאת.
הקדוש ברוך הוא, הוא עד.
בור
זה מה שקרה לי,
שנפלתי לבור.
אני זוכר את המצוקה שהייתי בה.
אני זוכר את ההבטחה שהבטחתי מתוך מצוקה,
ואני לא אשכח אותה.
אני זוכר עד שהצלת אותי.
אני אזכור את הבור.
אתה אבל תזכור את מה?
את החולדה.
אתה התנהגת כמו חולדה.
חפרפרת.
התנהגת בצורה מחפירה.
בסדר?
אתם מכירים את הבדיחה, מה אומרים שתי חפרפרות שמתנגשות אחת בשנייה?
מחילה.
הבנתם? מחילה, מחילה.
אז אתה התנהגת כמו חולדה. אתה התנהגת בצורה מחפירה. תזכור גם את זה.
תזכור שהצלתי אותך.
מה היה קורה? אתם יודעים, תמיד
יש מקום לשאול, מה היה קורה אם אדם היה חוטא?
מה היה קורה אם היית חוטא, אם היית מנצל אותי?
אז היה לך לרגע קטן איזה סיפוק והנאה, אבל אחרי זה לא היית יכול להסתכל על עצמך במראה כל החיים.
כל החיים היית מסתכל במראה ואומר, אני מושחת, אני אדם קטן, אדם נמוך,
ניצלתי לרעה, מסכנה אחת שהייתה בבור, והעליתי אותה ואז ניצלתי אותה לרעה, לא היית יכול להסתכל על עצמך במראה.
אז הצלתי אותך.
תזכור גם את זה.
היא לוקחת לעדות את המצוקה. זה מוכר לכם מאיפשהו?
שאדם לוקח לעדות
את המצוקה שלו. לדוגמה מי?
דוד המלך,
בתהילים.
יש לו כל מיני מזמורים שהוא מזכיר מצבים שהוא היה בהם במצוקה,
נכון?
משכיל לדוד,
לכאורה התהילים זה נצחי,
משכיל לדוד בהיותו במערת תפילה. הוא היה במערה, הוא היה במצוקה.
יש אנשים שהם זוכרים,
עושים לעצמם איזשהו סימן, איזה זיכרון, מסגרת,
מהזמנים שהייתי בהם במצוקה, מהזמנים שהיה קשה,
כל מיני מזכרות, נכון?
שמצוקה זה מנוע רציני מאוד.
יפה.
אז בעצם נוצרה כאן הדדיות.
היא אומרת לו, אני העליתי אותך משפלות מוסרית לרוממות מוסרית,
ואתה העלית אותי משפלות חומרית. הייתי בבור והעלית אותי.
ואז עם הדבר הזה אנחנו נעזור אחד לשני.
ואז כל אחד הולך לדרכו.
ועכשיו מתחיל כאן, בעצם הדיון שלנו, או הלימוד שלנו,
סיפור על נאמנות. הרי אמרנו שמדובר על אנשי אמנה, נכון?
סיפור על נאמנות. קר לכם?
אני רואה שיקרו לכם פה איזה... אני אגיד קצת קר.
תעלה טיפה את הטמפרטורות,
עד שנכוון את זה בדברי תורה.
בלב שפרשה המזגן לא עבד בכלל.
מה זה היה?
הסיפור הוא סיפור של נאמנות.
מה קורה למי שבוגד
באמון שנתנו בו. עכשיו, אתה יודע, אתה יכול לבגוד באמון פעם אחת, פעמיים, זהו, אתה לא יכול לבגוד, אי אפשר יותר מדי.
אז
איך כתוב כאן בסיפור?
באו בברית, נכון?
בואו, אני מתאר לך, נתנו ברית זה לזה.
עכשיו, פה אני רוצה שרק ננסה להבין מה זה ברית.
אומרים, ברית הנישואים.
ברית, נגיד לה, ברית ה... מה ההגדרה?
ככה מגדיר אדמו״ר הזקן,
על הפירוש שלו, על ברית בין הבתרים.
מה זה ברית?
מה זה ברית?
כשאדם קורא ברית,
איש קורא ברית עם אישה, אישה קורא ברית עם אישה, מה הכוונה?
איפה באה לידי ביטוי הגדרת הברית?
תשובה,
ברית
באה לידי ביטוי במיוחד, או בעיקר,
במקומות שבהם אני,
שלא בא לי, שאין לי חשק, שאני, כאילו,
שם באה לידי ביטוי הברית.
ברית אומר,
האמירה הברית היא, אנחנו נהיה ביחד אחד עם השני,
לא משנה מה יהיה.
גם כשיהיה לנו נחמד, גם כשיהיה נחמד, גם כשיהיה סיבות הגיוניות אחרות.
זה עומק הברית.
זה המהות.
תמיד זה, כשצריך לעזור למישהו,
אז קשה,
או יש כל מיני אינטרסים.
אבל זה המהות של ברית.
כשאיש ואישה כורתים ברית ביניהם, הם בעצם אומרים, אנחנו נהיה אחד עם השני גם כשיהיה קשה,
גם כשלא יהיה נחמד, גם כשלא תהיי יפה, גם כשלא תהיה רזה, גם כשזה, אנחנו נהיה אחד עם השני.
וזה עצמו יוצר המון המון עוצמה.
הם באו בברית.
הברית הייתה ברית של מצוקה, אבל הם באו בברית.
ועכשיו כל אחד חוזר לבית.
כל אחד חוזר לבית.
הגבר חוזר לבית, והיא חוזרת לבית.
הוא חוזר לבית, ומה?
פתאום, מה שנקרא, הוא רואה את הדברים מזווית אחרת.
זה ברית, אני הבטחתי, לא הבטחתי, זה היה בדיק מצוקה,
אני התחתן איתה, אחת שמשותפת, יש לו אלף ואחת תירוצים.
והוא שוכח
איך אפשר לשכוח ברית,
איך אפשר לשכוח סיטואציה, הוא שוכח.
והיא לא מוכנה לוותר.
היא לא מצליחה להבין,
האישה, וזו באמת דוגמה כאן מאוד מעניינת לקו חשיבה נשי,
היא לא מצליחה להבין
איך ניתן לוותר על ברית.
זאת אומרת, אני שם לגמרי.
אומרים לה, מפצירים בה, נו, בגלל כזה מקרה, בגלל כזאת אפיזודה, את צריכה לוותר, יש כל מיני תירוצים. היא לא מצליחה להבין.
כלומר, מתברר שאת הנאמנות
בתוך הקשר הזה, ואולי באופן כללי בקשר הזוגי, מובילה האישה.
הוא שכח.
היא לא.
עכשיו, פה יש...
אתם יודעים, בכל סיפור יש גיבורים ויש גיבורי משנה.
לפעמים אתה לומד על גיבורי משנה,
אתה לומד על הסיפור על הגיבורי המשנה יותר אפילו מהגיבורים הראשיים.
ההוא מתחתן,
ומתחילים מחירים.
מתחילים מחירים, נכון? פתאום מתחילות כל מיני תקלות, כל מיני אסונות.
קודם כל זאת אמירה.
מה האמירה?
ישנם דברים שבהם הקדוש ברוך אומר, ככה,
כשהחיים
בנויים
על
תרמית
ועל שקר בברית,
הם לא יכולים להמשיך.
זה נעצר, זה לא יכול להמשיך.
אתה רוצה כאילו להמשיך את הילדים שלך הלאה,
זה לא יכול להמשיך, זה בנוי על שקר.
יש דברים שהם בנויים על אמת, ויש בצדדים קשיים,
עיגולי פינות, גם לא בסדר, אבל
מנהגו של עולם.
פה, כל הקשר הזה, שהוא התחתן עם אישה אחרת,
בנוי על בגידה.
בנוי על...
אז מתחילים לקרוא כל כך... הרי הם העידו עליהם את השמיים,
חולדה ובור.
הקב' הוא מעורב בדבר הזה.
מה, אתה חושב שהוא לא רואה?
יש דוגמה לדבר הזה נפלאה מאוד בספר מלאכי וגם בספר חגי.
המדרש מספר,
הסיפור מזעזע,
המדרש מספר שהגיעו לכאן עולי,
העולים יחד עם זרובבל ועזרא,
ומתחילים לבנות, ואז לא הולך להם.
יש רעב, ומציקים להם, ומפריעים להם. בקיצור, הם ממש נתקעים, והם לא מבינים למה.
הם אומרים, כנראה אולי הקדמנו את זמננו.
ואז מגיע הנביא ואומר להם, אני אגיד לכם למה.
מה הסיבה?
הסיבה היא בגלל שכאשר הם עלו לארץ ישראל
נשותיהם עלו איתם
והדרך עשתה את מה שעושה הדרך לאנשים, היא ממעטת את הדמות וממעטת את היופי.
כשהם הגיעו פה לארץ
היה חלק מהם שעזבו את הנשים שלהם
והלכו להתחתן עם מישה אחרת, פה, מארץ ישראל. נגיד שגיירו אותה אפילו. לא נכנס כרגע לסוגיה אם היא הייתה מגוירת או לא הייתה מגוירת, אבל נגיד שגיירו אותה.
אבל הם עזבו את אשת הנעורים שלהם.
ואז הנביא אומר, צועק, אכן בגדה יהודה, הנביא מלאכי,
נעשתה טובה בישראל, איך אתה מסוגל?
חילל יהודה קודש,
כן?
והיו באות, הנשים ה... היו באות למזבח ובוכות, על זה הגמרא אומרת במסכת סוכה,
שכל המגרש, אשתו ראשונה, אפילו מזבח, מוריד עליו דמעות, לוקחים את זה משם.
איך הפרת את הברית?
זה מה שקורה כאן.
החיים לא יכולים... ומכיוון שהם הפרו את הברית,
כל המהלך הכללי נתקע להם.
לא מצליחים ללוות את בית המקדש
מכוח הפרת הברית הזאת.
אז יש כאן מחיר על שכחה הזאת, יש מחיר להפרת הברית.
זה מצידו.
אבל יש פה עוד דבר מאוד מעניין.
אשתו השנייה,
מה היא אומרת לו?
אתם איתי? טענו.
לפני כן היא אומרת לו, מה עשית?
אז הוא מספר לה, ואז מה?
מה אמרת? אמרת עזרי לפני? מה אמרת?
זה ביטוי מאוד מאוד משונה.
בדרך כלל מי מגרש את מי?
הגבר מגרש את האישה,
אפילו הלכתית.
פה היא מתגרשת ממנו, כלומר היא מלמדת אותו,
היא והאישה שהוא לא התחתן איתה בעצם באותו ראש.
לא יכול להיות קשר שבנוי על הפרת נאמנות.
אתה מתחתן איתי והפרת נאמנות לאישה אחרת, אני לא מוכנה.
היא גיבורה פה, אולי היא הכי גיבורה בסיפור, האישה השנייה.
שהיא כאילו יזמה את האמונות, אני לא מוכן לאכול אותך ככה.
היה לזה גם תוצאות הרות אסון, הילדים שלה מתו, וכן על זה הדרך, אז היא מבינה כנראה שזה לא יהיה טוב להמשיך לגור ביחד.
אבל זה המצב, זה מדהים בעיניי.
מדהים.
היא שלחת אותו.
זה, מה זה?
למה אכסרי?
מי אמר לך? לא כתוב, אנחנו לא שומעים פה את הבחיות שלה.
אבל היא מבינה שקשר כזה שבנוי על שקר ותרמית,
הוא לא יכול להחזיק מעמד.
הוא לא יכול להחזיק מעמד.
עכשיו אני אגיד לכם עוד משהו,
אני אגיד לכם עוד משהו,
קטן,
זה אצלה.
מה קורה עם האישה הראשונה? מה קורה לה בינתיים?
היא משתגעת.
למה היא משתגעת?
רבותיי, חיים בלי אמון
זה חיים שאתה יכול להשתגע.
אתה יכול להשתגע.
אפשר להשתגע, חיים בלי אמון.
שאנשים לא עומדים במילה שהם הבטיחו בברית, לא אמר אם ירצה השם.
אתם דעתי אומרים, אם מישהו אומר לך אם ירצה השם,
הכוונה forget it.
אם הוא אומר לך בעזרת השם, בחיים לא.
אם הוא אומר לך בלי נדר, אתה יכול להתייאש כבר מעכשיו.
זה רצף של הביטויים של הדתיים להגיד שמשהו שהוא לא יהיה.
אבל חתמת ברית.
כתבת.
התחייבת.
איך אפשר לחיות בעולם שבו אנשים לא עומדים בברית? היא משתגעת מזה. זה באמת,
אפשר להשתגע.
אפשר להשתגע.
יכול להיות דבר,
כן?
היה לי פעם שיחה עם עורך דין,
במילואים, שהוא לא התחתן עדיין. זה היה לפני הרבה שנים.
אז דיברנו.
אז הוא,
איך שהגענו אליו, הוא לא מתחתן, אמרו לי, תקשיב, מה זה התחתן? אתה יודע איזה אחריות זה?
מה, אתה צריך לחתום חוזה? אמרו לו, איזה חוזה?
הוא אומר, מה, אתה היחיד בן אדם לחיים שלך?
יש לו גישה לחשבון בנק,
יש לו גישה לרכב,
יש לו גישה,
הכל, צריך שיהיה דברים ברורים, זה חוזים מאוד מסובכים.
אמרתי לו, יש דבר כזה שנקרא אמון, אתה יודע, מתחתנים על זה. אמרו לי אמון, אבל אתה לא יודע, אנשים מתגרשים, שליש מתגרשים וזה כל כך, אתה מבין?
אז זה קצת מובן למה
לא ניתן להתחתן באופן הזה,
נכון?
אז היא משתגעת, היא לא מצליחה להבין איך אפשר לקרות ככה, איך
אדם יכול לעבור ככה על משהו...
רבותיי, אנחנו בבעיה בתחום הזה.
הדיבור נהיה מזוזל,
הבטחות,
כריתות בריתות, צריך לתקן את הדבר הזה, אין דבר שאי אפשר לתקן אותו, צריך לתקן אותו.
היה כאן, המציאות הפוליטית היא משפיעה גם כלפי מטה.
מספרים על הסיפור על האדרת.
האדרת היה החותן של הרב קוק,
הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים.
הוא היה החותן של הרב קוק, בסוף הוא הגיע לירושלים.
למה הוא הגיע להיות הרב של ירושלים? זה סיפור מאוד מעניין.
ירושלים,
רק אנשי האמנה יכולים להיות בירושלים.
הרב האדרת היה הרב במיר.
במיר.
היה רב במיר. מיר הייתה עיר גדולה.
אבל הם נתנו לו משכורת מאוד קטנה.
הוא דיבר איתם כמה פעמים, שיעלו את המשכורת וזה, לא שמעו בקול.
אז הוא
חיפש רבנות אחרת,
ומצאו,
פנו אליו מפונוביץ',
העיר פונוביץ', פנו אליו.
באו ודיברו איתו וכל זה, והוא הסכים
לעבור.
אמר להם מילה, הוא עובר.
כששמעו על זה אנשי מיר,
שהרב שלהם האהוב הולך לעבור לפונוביץ',
כי העסקני הקהילה לא משלמים לו מספיק כסף.
הם כעסו על העסקנים,
חירפו וגידפו אותם, אמרו לכו מהר אל הרב ותגידו לו שהכל בסדר. עכשיו, מירה הייתה עיר הרבה יותר גדולה מפונוביץ'.
אז הם באו לרב, אנחנו מצטערים,
ואמרים, סליחה, והרב יישאר פה, והיה טעות, ואנחנו נעלה את השכר, וזה.
עכשיו, מצד ההלכה הוא יכול היה להישאר.
כי זה גם לעבור דירה, וגם זה כבר...
הוא אמר להם, לא.
לא.
זאת אומרת, אם אני אחזור בי מהדיבור שלי,
מה יגיד הקצב בשוק?
כשהוא הבטיח למישהו,
גם הרב הבטיח ולא קיים, אז לא מוכן.
לקח את כל הפקלאות שלו ועבר לפונוביץ'.
השמיים ראו את הדבר הזה ואמרו, כזה רב נאמן,
ראוי שיהיה הרב של ירושלים,
קראו לו להיות הרב של ירושלים.
עלה לירושלים בסוף.
אפשר להשתגע בלי נאמנות.
אפשר לחיות דקה בלי נאמנות.
אני יכול להגיד לכם משהו?
בסדר?
אולי אני טועה, אולי אני תמים, אולי ישתם ביחד.
אני לא מצליח להבין אנשים שמקליטים שיחות.
נראה לי כזה...
והם אומרים לי, מה פתאום? כל השיחות שלי מוקלטות, מה זה? כאילו, ברור.
כאילו, אתה מתקשר למישהו,
אז,
כאילו, אתה מקליט אותי כדי להשתמש,
אני לא יכול לסיים, אני מתקשר אליך, אני מדבר איתך כאילו...
עכשיו, לא רק שאני לא יכול להבין אנשים שמקליטים שיחות,
אני זוכר שפעם היה פעם איזה משהו,
הייתה שאלה כלשהי של כשרות
במקום מסוים, ואז מישהו התקשר למשגיח לברר.
את השיחה כזאת, הוא ניסה כאילו להפיל את המשגיח קצת.
בסוף מה הוא עשה?
במקום לכתוב בקבוצה, תקשיבו חברים, התקשרתי, ביררתי, והמקום בסדר גמור, ואני אפילו ניסיתי ככה טיפה לאתגר את המשגיח,
הוא פשוט שלח את השיחה המוקלטת ל...
זה היה הרגיש לי כל כך,
כל כך לא ישר.
אז מאז
עשיתי לעצמי איזה כלל כזה,
אני מאוד נזהר בזה, כלומר, אני משתדל,
אלא אם כן זה משהו לגמרי לגמרי טכני,
כלומר, שאז... אבל אני משתדל לא להעביר הודעות.
מישהו, נגיד, שלח לי הודעה,
אני משתדל אף פעם לא להעביר את ההודעה הזאת למישהו אחר.
אתה מבין מה אני אומר?
כאילו, יש לך... הנה, תראו...
לא, הוא שלח את זה אליי.
אני רוצה, אני יכול להגיד, תקשיב,
דיברתי עם דני, הוא אמר לי כך וכך.
אני יכול להעביר, כמובן, להעביר הלאה.
אבל להעביר הודעה, גם אם אין בזה שום לשון הרע ושום בעיה.
כאילו,
צריך זהירות בדבר הזה. זה נראה לי איזושהי אמנה בין אנשים. כשאתה מדבר עם מישהו, אתה מדבר איתו, אתה שולח לו הודעה, אתה לא אומר, בסוף פעם תעביר אותה לאחרים,
אחרי זה תקבל אותה בהפוך על הפוך.
וגם לא הקלטות.
גם לא, למרות שבדיוק היום עשיתי את זה, כן.
עשיתי את זה וחשבתי.
שאלתי מישהו שאלה טכנית לגמרי,
האם הם נמצאים במקום מסוים? לא נמצאים. היה לי כוח לכתוב על זה. אבל אני זוכר שחשבתי, אמרתי לעצמי, אתה עובר על הכלל שלך עכשיו.
אתה לא מעביר את זה. אבל אמרתי, טוב, זה לגמרי, אין פה כלום.
זה רק...
אבל אולי גם לא הייתי צריך להעביר את זה גם.
אתם מבינים מה אני אומר?
זה מתיישב לך על הלב,
הנהגה כזאת?
נראה לי.
נאמנות.
טוב, עכשיו מתחילה התשובה שלו.
זוכרים איך הגדרנו ברית?
מה זה ברית?
ברית זה שאתה אומר, אני מתחתן.
או אני, על כל הצדדים. הצדדים היפים שיש לכל אחד מאיתנו,
וגם הצדדים הפחות יפים שיש לכל אחד יש לנו, גם הצדדים פחות יפים. ברית זה ברית. אלה כמובן זה דברים מאוד מאוד מוזרים, דברים מסוכנים, אז לא, אבל באופן בסיסי, זה המהות של ברית.
נכון?
אדם מתחתן עם אישה,
היא הייתה יפה, הוא היה צעיר,
אחרי זה יש רעיון, אחרי זה יש לידה, אחרי זה היא עייפה, אחרי זה הוא חול, כל מיני דברים. ברית, נמצאים ביחד.
כן.
אז תראו מה הוא אומר.
הוא מגיע,
הלך אצל אביה, פירש לו כל המעשה,
אמר לו, אני מקבל מומיה.
זה הברית.
ברית, אני מקבל אותה איך שהיא, כמו שהיא.
בצדדים הטובים שהיו בה,
אז הרי היו בה צדדים טובים, היא הצילה אותי מלהיות אדם שפל, שכל החיים לא יוכל להסתכל במראה,
וגם על המומים.
זו התחלת התנועה
באה אצלה,
התחילה לעשות כמנהגה.
כן, מגיע אליה, והיא השתגעת.
תראו, אם הוא היה עומד בדיבורו,
אם הוא היה עומד בדיבורו,
אז הסיפור של הברית והנאמנות היה בא לידי ביטוי בחיים עצמם.
לא צריך להגיע לכזה מקום קיצוני שהוא צריך לקבע,
צריך להתחתן עם משוגעת.
לא.
אגב, זה סיפור נורא יפה על רב חיים מצאנז, שאני נורא אוהב לספר בהקשר הזה.
רב חיים ליצאנז היה בעל מום, היה לו רגל אחת קצרה.
כשהוא התחתן, זה היה שידוך,
היה צעיר מאוד,
ואז עשו שידוך והמשפחה שלו הגיעה מהעיירה שלו, המשפחה של הכלה הגיעה, ונפגשו באמצע לחתונה.
הכלה, סיפרו על רב חיים ליצאנז שהוא אדם גדול, בן אדם גדול, תמיד חכם וצדיק וזה, עתיד להיות זה.
רק לא סיפרו לו דבר אחד שהוא צולע.
כשהיא פגשה אותו היא ראתה שהוא צולע.
היא אמרה, אני לא רוצה.
לא אמרתם מישהו צולע,
אני לא מוכן להתחתן עם אדם צולע.
אז רואים ככה שיש איזו התעכבות,
אז רב חיים מצאנז שואל מה הסיפור, אמרו לו, הכלה לא רוצה להתחתן.
נתנו לי לדבר איתה שתי דקות.
יצאו לחדר שתי דקות,
יצאו, היא מוכנה להתחתן.
היא אמרה, כשהם נכנסו, אז הוא אמר לה ככה, תראי,
אני עתיד להיות אדם גדול בישראל, יהיו לי אלפי חסידים, שזה נכון,
היה.
לפני שירדתי לעולם, הראו לי את החיים שלי,
הראו לנשמה שלי את החיים, הראו לי את
איפה אני אגור, ואת הספרים שאני אחדש,
ואת החסידים שיהיו לי, וגם הראו לי את אשתי.
וראיתי שאשתי המיועדת,
יש לה רגל קצרה אחת, והיא צולעת.
אז ביקשתי שיתנו לי את הצליעה שלה.
כי היא צריכה ללדת ילדים, וזה, אני יכול לשבת ללמוד, אני לא צריך שתי רגליים בריאות.
עכשיו תחליט אם רוצה להתחתן או לא.
הסיפור של המומים, שאנחנו רואים אצל הזולת,
הרבה פעמים זו בכלל מתנה שכאילו הזולת לקח על עצמו את המומים שלנו, ואנחנו מתקנים את עצמנו דרכו.
בסדר, אנחנו
משליכים את זה עליו, אבל באמת זה מומים שלנו.
אנחנו מתקנים את עצמנו דרכו.
אז הוא מגיע עד אליה,
והוא יורד אליה,
והוא מדבר איתה, מקבל את כל המומים,
ועושה כמעשה, כאילו עושה את המעשים שלה,
ואז כאילו הוא מחזיק.
זה נראה,
זה כמו בניווטים.
אתה הולך לאיבוד
בהרבה בניווטים, אז נכון מהכלל, האחרי כלל הזה, תחזור,
תחזור אחורה, וזה כלל, הוא כל כך פשוט בכיתה,
והוא כל כך אכזרי בשטח. אתה מרמה את עצמך אלף פעמים להגיד, לא, לא טעיתי, לא, זה ההר, זה, זה, ממש
רמאויות יצירתיות.
כשאדם מרמה את עצמו, הוא מצליח.
אז אני אומר לך, תקשיב, תחזור לנקודה האחרונה שאתה ודאי שזה היה נכון.
אחרי כל כך הרבה אכזבות,
הוא מחזיר אותה לנקודה האחרונה שהיה שם נאמנות. איפה?
סיפר לה מעשה מחולדה ובור.
מחזיר אותה. ואז מה היא אומרת לו?
אמרה לו, עמדתי בבריתי, אני מדמיין את זה,
שהיא ככה עם עיניים קרועות,
אומרת לו, כאילו,
ידעתי שתגיע,
ידעתי שלא יכול להיות שלא תעמוד בדיבור שלך, כאילו,
היא נאכזה בברית הזאת כמו, באמת כמו משוגעת,
אבל לא הרפתה.
היא אומרת לו, אני עמדתי בבריתי,
מיד נתיישבה דעתה, משמע שהיא לא שיחקה משחק.
אפשר היה להבין בסיפור שאולי היא עושה את עצמה משוגעת כדי שלא יתחתנו אותה, לא, היא באמת השתגעה.
אבל שסוף סוף
באה כאן הברית,
נתיישבה דעתה.
היישוב הדעת.
פרעו ורבו בבנים ובנכסים,
ועליהם הכתוב אומר, עיניי בנאמני הארץ.
כן, לא יאכל דברו, עיניי בנאמני הארץ.
אז הסיפור הזה מניח לנו כאן במרכז את העובדה שהנאמנות היא הדבר העומד במרכז כל חיי נישואין.
זה הדבר המרכזי.
והנאמנות קשורה בברית, וברית קשור בדיוק במקומות שקשה.
שקשה, בסדר?
התחתנה אישה, התחתנה עם איזה מישהו,
על דעתו שהוא ילמד תורה.
אחרי שנתיים, זה מקרים שקורים, אחרי שנתיים אומרים תקשיבי,
אני ניציתי את האברכות, אני עכשיו רוצה להיות אח.
וואו, התחתנתי, חלמתי על חזק כאן ארוך, ואיזה תלמידים,
אני רוצה להיות אח בפנימית ד'.
אז מה?
ברית!
נמצאים ביחד.
גם הפוך.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שמלמד פה את הסיפור הזה של הנימון זה הצד הנשי,
נכון?
לצערנו הרב, כאילו זה האמת, שהן מובילות את הקו הנשי.
וזה מאוד מאוד משמעותי, אולי זה גם הסיבה שהתורה מחמירה יותר,
אתה נושא לשיעור אחר,
יותר בפגיעה בנאמנות של אישה מאשר של איש, כי היא נושאת את כתר הנאמנות על ראשה בנאמנות.
כאן זה עוסק בחיי נישואין. נאמנות זה בסיס לכל החיים.
זה בסיס למנהיגות,
זה בסיס בפוליטיקה,
זה בסיס לכלכלה.
בלי נאמנות אין כלכלה. אם אתה כל הזמן חושב שהם מרמים אותך, אתה לא תפסק כסף מהכיס.
אבל אתה נותן איזושהי עמדה. אתמול הלכתי לקנות צמיגה אופניים, בסדר? אז אתה מגיע לאיזה מקום.
וואלה, אפילו לפיכם לא ביררתי וכל זה, הגעתי למקום שאני די סומך עליו.
הוא אמר, אבל הוא היה כזה מתוק, הוא נשמע על זה מעצמי גדולה ככה, עבודה עולה ככה.
אחרי שיצאתי יש לי איזה מנהג כזה אולי דפוק לברר אחרי שאני קונה.
הרמתי טלפון לרבי, אמרתי לו, שמע, למה? הוא אומר לי, כן, בסדר גמור, זה המחירים, זה ה... אתה לא, אם אתה, אם אתה, לא תהיה נאמנות ולא זה, אז יעבדו עליך פעם-פעמיים. זהו, כל אחד ישמור את הכסף אצלו. כלכלה בנויה על נאמנות, מנהיגות בנויה על נאמנות,
פיקוד בנויה על מנהיגות,
הוראה בנויה על נאמנות, הכל בונה על נאמנות. בוודאי קשר נישואין בנויה על נאמנות.
בנאמנות, הקדוש ברוך הוא רואה,
ואדם צריך לעמוד בזה.
זה אולי ידרוש מאיתנו מחירים לטווח קצר,
אבל זה ייתן המון המון ברכה לטווח הארוך.
חזקו וימצאו רבותיי.
