רבותיי, אנחנו בנפש הפרשה,
שזה עבודת הנפש בעקבות הפרשה.
היום זה תאריך מאוד מיוחד.
עכשיו, עכשיו, בסדר, זה מה שיש. אני מקווה, בוא נדמיין.
היום זה תאריך מאוד מיוחד, אנחנו בי״ב תמוז היום.
י״ב תמוז
זה תאריך שבו
הרבי הקודם מחב״ד,
האדמו״ר הריאץ, הרב יוסף יצחק ניורסון,
יצא מהכלא.
אחרי שהיה עליו גזר דין מוות,
הוא נתפס בעוון הפצת יהדות וכו',
אז קראו לזה גפפאו,
כמו שנהיה אחרי זה קגב וכו', NGVD וקגב,
אז קראו לזה גפפאו,
והיה לו גזר דין מוות, הרב קוק התערב בדבר הזה וכתב מכתבים והיה כאן הצהרות של תפילה,
והוא ניצל מהעניין הזה, הוא קיבל את הבשורה בי״ב אבל הוא השתחרר בי״ג, זה נקרא, יום בשורה זה י״ב ויום גאולה זה י״ג.
ולזכרו של הרבי הריאץ,
שהיה מנהיג גדול מאוד בעם ישראל, אפשר לראות את הדברים שכתב עליו הרב קוק,
שהוא ממש ודאי המנהיג של יהודי רוסיה,
שהיה,
מיליוני יהודים היו שם, והוא היה המנהיג הבלתי-מעורר עד שהוא נאלץ,
נאלץ לעזוב. משם הוא עבר לריגה, משם הוא ברח לפולין, ואז מלחמת העולם השנייה עבר שם, והצליחו
למלט אותו לאמריקה, וגם כשהוא הגיע לאמריקה, בסך הכול הוא היה שם לא הרבה שנים, הוא חי שם כחמש שנים בארצות הברית עד שהוא נפטר.
גם שם הוא התחיל בתנופת מנהיגות ובתנופת הכריז אמריקה העניינה שונה. כלומר, זה לא יאומן כמה האדם הגדול הזה עבר וכמה ייסורים וכמה סכנות מוות, הוא לעולם לא נערך, והוא ממש
אבן דרך למנהיגות.
אז להתקשרות עם דמותו המשמעותית,
נרצה ללמוד היום על סוגיית המנהיגות שבפרשה אצלנו,
מאוד מאוד חשובה,
מאוד חשובה.
אנחנו גם בתקופת בחירות,
אז אולי איזה מישהו ישמע ויבין למה עם ישראל, איזה מנהיגים עם ישראל מצפה,
למה עם ישראל ראוי, בעזרת השם, בסדר?
יהושע, אתה יכול להביא לי כוס מים, בבקשה, משם. יש כאן, תודה.
תראו, דיברנו על זה בבוקר. קודם כל, זה ממש ברור ופשוט
שהסיבה שמשה רבנו מבקש בפרשה הזאת מנהיג זה בגלל שהוא כנראה,
יש לו איזה חשש
שהמנהיג העומד להיבחר זה פנחס.
ופנחס,
שהוא כהן גדול, אבל הוא לא מתאים להיות מנהיג,
כי קנאות
זאת לא מידה שאיתה אפשר להנהיג, זה בלתי אפשרי.
להנהיג עם קנאות,
קנאות היא טובה במקומות אחרים, באזורים אחרים,
אבל היא לא מתאימה להיות,
תודה, ברוך תהיה.
ברוך תהיה,
ברוך אתה ה' אלוהיך שקונה גדול.
תודה, ברוך תהיה, אני אשתדע מזה, שניהם.
קנאות לא מתאימה.
קנאות מתאימה לדברים אחרים,
יש לה מעלות אחרות, אבל להנהיג היא לא מתאימה. לכן משה רבל, דווקא בפרשה הזאת, אחרי שהוא רואה
שהקדוש ברוך הוא
קרת עם פנחס ברית וכו', אז הוא רק רוצה לוודא האם
האם זה הולך למנהיגות, ולכן הוא מבקש מהקב״ה,
וידבר משה אל אדוני לאמר, זה פסוק, אגב, מאוד מאוד מיוחד.
בדרך כלל זה וידבר השם אל משה.
אבל כאן כתוב וידבר משה אל אדוני לאמר,
יפקוד אדוני אל אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם
ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת אדוני כצאן אשר אין להם רועה.
ויאמר אדוני אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ושמחת את ידך עליו עכשיו הפסוקים האלו זה פשוט עולם ומלואו אין מספיק מילים כדי לתאר כמה הפסוקים האלה הם עולם ומלואו וכמה הם פשוט מתארים כמו שהרמב״ם אומר במעט המילים במעט הכמות ריבוי עצום של איכות
איך נראית מנהיגות בעם ישראל כשאנחנו מדברים על מנהיגים אנחנו יכולים תכף לבחור בפעם 200 אלף בארבע שנים בחירות
יש לי בן בן שמונה עשרה בן עשרים
בן עשרים הוא יהיה בחנוכה, בן עשרים ואחת הוא כבר הצביע, הוא הולך להצביע פעם חמישית, חמישית.
מה שהספק,
הוא בדיוק היה בן שמונה עשרה בבחירות הראשונות, בדיוק, טאק, טאק, טאק, כל הכבוד, מבסורד.
וגם כל בחירות הוא גם עבד, וגם יהיה, בקיצור, יהיה יהודי עשיר מהבחירות האלה.
זה הכל הדחקות על חשבוננו, הבדיחה, אנחנו הבדיחה.
אז בואו ננסה להבין איך נראה מנהיג. אז קודם כל בואו נראה כאן את התארים.
ורשי כאן מסביר
כל דבר.
אה, סליחה,
יש לנו גם תכונות,
אבל יש לנו כאן גם את הפתרון של המשוואה.
נכון? יש כאן משוואה עם נעלמים, אלוהי הרוחות, לאכול בשר, יוציאם, יביאם, כאילו יש כאן הרבה מנעלמים.
אבל יש גם פתרון למשוואה, הפתרון נמצא.
נכון? לפעמים אתה עושה פתרון, יש לך כבר את המשוואה.
מה הפתרון? איך קוראים לו?
יהושע.
אז אנחנו יכולים ללכת ולנסות להבין מהם התכונות,
זה באור ישר,
אבל אפשר ללכת באור חוזר ולנסות להבין, אוקיי, אם אלה התכונות וזה יהושע, אז אם נלמד מי זה יהושע, נבין מהן התכונות.
בסדר?
אנחנו נעשה גם וגם.
ונראה
שזו התכונה המרכזית. כמו שאמרנו, אנחנו
לומדים את הדבר הזה לכבודו של הרבי הריאץ
ועוד מנהיגים בעם ישראל, גם הרבי אחריו, ועוד מנהיגים,
להבין מה זה מנהיג בעם ישראל, ממה הוא מורכב.
אז קודם כל בואו נתחיל,
בעיקר אני רוצה להתמקד היום באשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. בעבר, בשיעורים קודמים, דיברנו על אלוהי ארוחות לכל בשר. בואו רק נזכיר את זה.
מה זה אלוהי ארוחות לכל בשר? רש״י כמובן אומר, תלכו רגע למטה.
כאילו, בדיבור השני ברש״י, למה נאמר? אמר לפניו,
ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד. ואינם דומים זה לזה.
מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
מה רש״י אומר כאן?
מה הכוונה? הוא אוהב כולם. מה?
הראי לי שאולי מקבל כולם. איך זה נראה הדבר הזה?
איך זה עובד?
לעזור לתוך החלקים מהחיים שלו.
כן, כלומר, זה לא איזה מניפולציה שהוא אומר לו, אתה צודק, וגם אתה צודק, ושניכם צודקים, והוא אומר רק מה ש... לא.
אלא הוא יודע,
יש לו איזשהו, כן, רש״י כאן אומר,
סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, יודע לתת ולהעניק לכל אחד ואחד לפי הדעה שלו
האמת היא אמת, הוא אוחז באמת, אבל ההוא צריך לקבל את האמת בצורה שיש לו עמוד שדרה, יש לו אג'נדה, יש לו כיוון של זה, אבל ההוא צריך
שיקבל את זה בצורה מסוימת, וההוא צריך שיקבל את זה בצורה אחרת, והוא יודע לתת לכל אחד ואחד את המשל למה הדבר דומה. אני אתן לכם דוגמה, בסדר?
גם כן מנהיגות. הרב עובדיה, זכר צעיק לברכה.
באמת אפשר להגיד שאולי במאות שנים האחרונות לא היה היקף כמו הרב עובדיה, כלומר, הגאונות שלו היא נשפכת מכל כיוון.
בקיאות זה פשוט אתה קורא תשובה אחת ביביע עומר אתה מתעלף אתה אומר אם הייתי חי חיים שלמים לא הייתי כותב תשובה אחת
ואז אתה רואה את כל התשובות ביביע עומר זה מה זה הדבר הזה נשמה מיוחדת
ובאמת הרב עובדיה גם היה לו גם מאוד מאוד דקדק בזמן ולא ביטל את הזמן וכל זה בסדר?
עכשיו אתה שומע את הרב עובדיה מעביר את השיעורים שהיה מעביר במוסאיוף שם ביזדים וכל זה עם החבר'ה אנשים הירושלמים וכל זה מספר להם סיפורים משה להם משלים אומר להם בדיחות אומר להם זה
אז אתה אומר, רגע, מי זה?
אבל הוא מלמד הלכות.
השיעור הוא הלכות שבת.
אז אתה יכול לשמוע שיעור של הרבות בהלכות שבת, שיבוא להעביר את זה לאיזה קודל חזוני, שהוא יעביר שם את כל הזה ויפציץ מכל הכיוונים.
ובסוף את אותן הלכות, בצורה אחרת, בצורה יותר פשוטה,
בצור זה הוא יודע להנגיש גם למי?
לאנשים.
איך אומרים? בישיבות יש בדיחה.
הרב נמצל אומר.
מה זה שיעור כללי טוב?
ביישיבס.
מה?
מה שיעור כללי טוב?
שאף אחד לא הבין את זה חוץ מהרב שהעביר.
זה שיעור טוב.
אם מישהו הבין, כבר,
הסברות לא מספיק מחודדות.
אם רק אני הבנתי מה שאמרתי, זה כנראה היה שיעור טוב, נכון?
אז זה כאילו, לא ככה. למה צריך להיות? נגיד, איש אשר רוח בו, הרב עובדיה בוודאי היה המנהיג. הוא יודע לדבר עם גדולי גדולים, ולימוד וכל זה, ולדבר עם פשוטי פשוטים.
ואני הייתי בשיחות של הרב עובדיה, הייתי בעצהרות שלו כשהייתי נער, הייתי הולך ככה לגבי פתח תקווה וזה, מה זה טענו, הוא גם מספר משלי וזה,
בסוף עושה מעמד קבלת המלכות שמיים, היינו רואים קריאת שמע, זה טען, זה גדולה.
אז אותו דבר גם לגבי מנהיגות, רשי אומר, לא שיש לו כאילו שבשבת, ההוא אומר לזה אומר כך ולזה אומר אחרת, זה לא מנהיגות, זה סתם, זה התחנפות,
זה חנפנות, זה ניסיון למצוא חן. מנהיגות הכוונה שאתה יודע להגיש את האמת בכל מיני גוונים.
נכון, באמת זו גדולה, באמת לא כל אחד יכול להיות איזה, לא כל אחד יכול לדבר ולהעביר שיעורים לאנשים מבוגרים ולהעביר שיעורים גם לילדים בגן. לא כל מור חסביל דע, אבל בסדר?
צריך את הגמישות הזאת. אז זה לגבי אלוהי הרוחות
לכל בשר.
אבל לפני כן יש משהו הרבה יותר,
אולי נקרא לו הרבה יותר יסודי.
אשר יצא לפניהם.
תראו מה רש״י אומר
אשר יצא לפניהם לא כדרך
מלכי האומות
שיושבים בבתיהם ומשלחים את חיילותיהם למלחמה,
אלא כמו שעשיתי אני,
שנלחמתי בסיחון ובהוג, שנאמר אל תירא אותו,
וכדרך שעשה יהושע,
שנאמר וילך יהושע אליו, ויאמר לו על הנתיים לצרנו.
וכן בדוד הוא אומר, מיד נראה את הפסוקים האלה, כי הוא יוצא ובא לפניהם,
יוצא בראש ונכנס בראש. תראו,
אני טיפה מדלג פה לפסוקים, שהמילים האלה יצא לפניהם ויבוא לפניהם,
ממש נהיו מילות קוד למנהיגות.
לדוגמה, דוד עצמו, כתוב,
ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ואדוני עמו, וירא שאול כאשר הוא משכיל ויהיה גור מפניו,
משכיל מאוד ויהיה גור מפניו,
וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא בבא לפניהם. והזכרנו את זה כמה פעמים שהתואר אוהב כלפי מנהיג נאמר, נדמה לי, רק על דוד המלך.
לא נאמר על אף מנהיג שאוהבים אותו. אפשר להיות יראי ממנהיג, אפשר לפחד ממנו, אבל אוהבים. לא כתוב. וכתוב שאוהבים, וגם כתוב למה אוהבים.
למה? כי הוא יוצא ובא לפניהם.
אז אם נצליח לפענח מה זה הלצאת ולבוא הזה,
אז נוכל להבין מה, נפצח את כל המנהיגות,
נוכל להתפקד לאיזה מפלגה ולרוץ ולזכות,
לעשות אקזיט, נכון?
כל אחד הוא מנהיג.
אדם מנהיג בביתו, אדם מנהיג במשפחתו, אדם מנהיג מורה בכיתה הוא מנהיג, מדריך וקבוצה, כל אחד באיזשהו מקום נמצא במעגלי ההנהגה. צריך להבין מה זה יוצא ולפניהם.
אז רש״י אומר מלחמה.
טוב,
רבנו הנציב אומר יוצא לפניהם ובראש כמו שפרש רש״י, ואשר יוציאם יטריח גם לעשות חדרים איך יצאו ויבואו המה.
בסדר?
אני מסביר,
אני מסביר אבל זה דבר מאוד מאוד
הוא אומר ככה, יצא לפניהם, הוא הולך בראש.
יבוא לפניהם, יחזור.
אבל יוציאם ויביאם.
יש לצאת לפני ויש להוציא.
אתה מבין, ג'רמי?
לצאת לפני, נגיד, בואו ניקח דוגמה, כן, נגיד, ניקח, כאן זה למשל צבאי, אז אחי, מפקד מחלקה.
מפקד מחלקה.
איך, איך?
נכנס לנו למצוא האחרון. מפקד מחלקה, אחריות, אחריות. אחריות, מפקד מחלקה, דוגמה אישית. הוא זה, כשצריך מטלות, הוא עושה מטלות.
צריך לנקות, הוא מנקה עם כולם. כאילו, והוא ראשון כמובן בזה, מעולה.
מעולה.
אבל הוא גם דואג להגדיל את החיילים שלו.
כן? אשר יוציאם, הוא אומר, יטריח גם לעשות חדרים,
איך יצאו ויבואו, חדרים, הכוונה, איך הם מצליחים לצאת בעצמם.
אתה מבין? יכול להיות מפקד, שהוא מפקד מאוד מאוד גדול, אבל מרוב שהוא גדול,
הוא לא נותן לאחרים לגדול לידו.
כמו שאמר לי פעם יהודי תמיד חכם, שחזר בתשעה, הוא אומר,
אתה יודע למה גדולי ישראל נקראים גדולי ישראל?
אמרתי לו כאל גדולים, הוא אומר לי לא, כי לידם אתה נהיה גדול, הם מגדילים אותך.
אתה בא אליהם קטן, הופכים אותך לגדול. אתה מסוגל, נותנים לך אחריות, נותנים לך זה, זה גדולי ישראל.
אז רבנו הנציב כאן אומר, מנהיג טוב הוא גם, קודם כל דוגמה אישית מלאה, אבל הוא גם דואג להגדיל אחרים,
להטיל עליהם משימות, להטיל עליהם אחריות,
ואז אתה מגדיל אותם, והם נכשלים, הוא לא אומר להם, טוב, גם אם הם נכשלים, הוא אומר, אוקיי, קדימה, נמשיך.
נותן לכם עוד הזדמנות.
חדרים, אני מבין, חדרים זה כמו עצות,
כמו חדרי לב, חדרי בטן.
כאילו...
האמת שככה, כשהילדים היו קטנים, יוצאים לטיול,
אז אבא הולך ראשון, וזה, הולכים לטיול,
ושלפים סבבה הייתי עוצר, אומר לילדים, הבן אומר,
קדימה, אני אמרתי להם, איבדתי את הדרך.
אבא, איבדת את הדרך. לא, לא, לא, איבדת. כאילו, אני נראה לי שאיבדתי את הדרך. אתם יכולים לעזור לי?
אנחנו במסלול מסומן כמובן.
איך נעזור לך?
אמרו אתם, תראו, יש כאן מסלול כזה עם סימון באמצע קו ירוק ותמצאו אותו.
ואז אני כזה הולך ואומר, אם מצאנו אבא מכאן, יפה מאוד, רק בסימון.
אתה נותן להם להוביל.
הם יובילו.
מגדיל אותם, וככה זה, וכשהם גדלים,
הסברתי פה על החבורה,
הבן שלי קיבל רישיון, אחרי איזה חצי שנה היינו בגולן אצל
הבת שלי בכספיז.
טוב, מוצא שבת, הוא אומר לי, אני רוצה לנהוג חזרה הביתה. הוא אומר, די, ניסיון בנהיגה, חשוב מאוד.
נכנסים לאוטו, הוא ככה מתיישב וזה, מכין את עצמו וזה, שם את הטלפון וזה, לוחט על הווייז.
לוקח לו את הטלפון ומסתכל ואומר לי, מה? אמרתי לו, בלי וייז, אין וייז.
אתה רוצה להכיר את הארץ, נכון?
בלי וייז.
אני אומר, איך נגיע?
מגיע, אל תדאגי, תגיע לסוריה, אני אדע לעצור אותך, צא. יצאנו, מה קרה? הגענו, הוא כל הדרך, רגע פה, ככה כמה פעמים הוא שאל, אבל עלה לזה לבד, ו...
עכשיו, כשאתה נוסע פעם אחת מהגולן לפתח תקפה פעם אחת לבד, אתה יודע איך מגיעים.
תיסע אלף פעמים בווייז,
לא תזכור אף פעם.
אז החוכמה היא להגדיל אחרים, לא רק
להיות גדול בעצמך ולידך להקטין את כולם.
אתם יודעים שיש מושג
שנקרא מדבר בצל יער.
שמעתם על זה פעם?
האורנים, לדוגמה,
בגלל שהם כל הזמן מורידים מחטים, הם לא מאפשרים לכלום לצמוח תחתם.
אז זה אומנם יער, אבל הכול מתחת מדבר.
חוץ מהרקפות, הרקפות שיש להן הן פקעת כזאת, והן מאוד חזקות, הן מצליחות לגדול.
אבל חוץ מרקפות אין שם כלום, אתה רוכב והכול, אז זה משהו מאוד מאוד גדול, מאוד חזק,
אבל הוא לא מאפשר לאחרים לצמוח תחתיו.
אז אומר כאן רבנו הנציב כל כך יפה,
אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
אומר כאן רשי, מלחמה,
תחשבו רגע על מנהיג שיוצא עם העם למלחמה.
אז הוא מכיר את הסבל, הוא מכיר את הקושי, הוא לא מאחורי הפלזמות,
כמו שהיה בלבנון השנייה, נכון? הוא בעצמו בתוך הזה, אבל לא מספיק,
אלא אשר יוציאם ואשר יביאם, הוא גם דואג שהם יצאו.
הוא דואג להגדיל אותם, זאת אחריות מנהיגותית של כל אחד מאיתנו, אם זה אבא לילדים,
מורה בכיתה, לא מספיק להיות דוגמה אישית ולהיות כל המילים הגבוהות וכל זה, אלא המבחן הוא בעצם האם אתה מצליח להגדיל אותם,
להפוך אותם לגדולים. טוב,
אבל זה לא מספיק.
יש פה,
אה, רגע, שנייה.
אני רוצה רגע לרוץ לפתרון של המשוואה, יהושע.
למה יהושע נבחר?
אז,
טוב, אני מיד חוזר לזה, רק, אני רק רוצה לסגור רק את הפיניים במלחמה. תראו, גם אצל משה רבנו,
ויאמר אליהם בין מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא. עוד פעם הביטוי הזה חוזר.
אדוני אמר אלה לא תעבור את הירדן הזה,
ורבנו הנציב אומר לא אוכל עוד לצאת ולבוא. אף אגב שלא תש כוחי, מכל מקום לצאת במלחמה ולבוא בחזרה לשלום שנמשך איזה שנים,
אין בכוחי אפילו אם לא הייתה גזירת השם בכך. זה פירוש חדשני מאוד.
כלומר, משה רבנו אומר להם, תדעו לכם, גם אם הקדוש ברוך הוא לא היה גוזר עליי שאני לא יכול להיכנס לארץ ישראל, אני כבר צריך
לפרוש מן המנהיגות. למה?
כי אני לא יכול לצאתכם למלחמה.
ומנהיג שלא יכול לצאת עם העם ולראות את הקשיים שלו, לא יכול להיות מנהיג.
זה פירוש עצום של רבנו הנציג. כלומר, רק אם אתה יכול להיות עם האנשים עמו אנוכי בצרה, ולהבין מה עובר עליהם, ולהבין את הקשיים שלהם, אז אתה יכול להיות מנהיג.
אבל אם אתה לא יכול, בין אם זה בגלל הגיל,
וזה בגלל השלב. זה כבר פחות מתאים.
זה כבר פחות מתאים.
מה? אבל עכשיו, כאן, בגיל 120, כך אומר הנציב,
אני כבר לא יכול.
בסדר, אבל מה, הוא לא בדרך הטבע, הוא לא בדרך הטבע, הוא יכול לצאת. כן, אף על גב שלא חש פטש כוחי כעת, מכל מקום,
לצאת במלחמה ולבוא חזרה לשלום, שנמשך איזה שנים, עכשיו זה ייקח לו עוד 14 שנים לכבוש את ארץ ישראל, אין בכוחי.
אפילו אם לא היה גזירת השם בכך,
רק בדרך הטבע אי אפשר גם כן.
אם לא להפך שיש סייעתא דשמיא, אבל בלי האומר ודברים לא אוכל. כלומר, מכיוון שאני צריך לדבר הזה סייעתא דשמיא מיוחדת,
אז אני לא יכול בלעדיה.
אבל זה דבר, ההגדרה כאן היא הגדרה מדהימה שאומר הנציב.
רבנו הנציב אומר, אומר משה רבנו, מכיוון שאני לא אוכל לצאתכם למלחמה,
אני לא יכול להיות המנהיג שלכם.
מכיוון שאני לא יכול להיות איתכם בתוך המצוקה או בתוך הצהרה,
אני לא יכול להיות. זו הגדרה נפלאה.
אם אתה יכול לצאת איתם ולהרגיש אותם, אתה יכול להיות המנהיג שלהם. טוב, זה דבר אחד.
דבר שני,
אני עכשיו רוצה לחזור רגע ליהושע.
למה יהושע נבחר להיות מנהיג?
מה אתם מכירים? איזה מדרש אתם מכירים?
הרי יש מועמדים,
אם היו שואלים אותנו מי ראוי להיות מנהיג אחרי משה רבנו,
היינו אומרים, לא, אלעזר הוא כהן גדול,
הוא נשאר כהן גדול, הוא מחליף את אהרון.
מי?
או פנחס, שזה בדיוק מה שאמרנו ש...
קלה ונפונה, נשיא שבית יהודה, הוא המועמד הכי קלאסי,
הרבה יותר מיהושע לכאורה.
אז למה בכל אופן יהושע נבחר? יש לזה הרבה תשובות.
מה המדרש אומר?
איך, איך, איך, איך.
ואז מה אומרים? שמה?
יפה.
עכשיו, כולנו אומרים, ובצדק אומרים,
שהסיבה שיהושע נבחר זה כי הוא שימש את משה רבנו
ארבעים שנה, והיה תלמיד נאמן, ואנחנו בעצם רוצים להמשיך את מנהיגותו של משה רבנו גם לארץ ישראל. כאילו, זה שמשה לא נכנס לארץ ישראל זה סוג של תקלה.
אז איך נתגבר על התקלה? ניקח מישהו ששימש את משה רבנו, וזה כאילו יהיה יד אריכטה של משה רבנו. זו אפשרות נכונה, היא ודאי נכונה. השנה התחדש לי משהו אחר.
כאילו, אומרים לספסלים,
לסדר את הספסלים.
מה הכוונה לסדר את הספסלים?
אה?
יפה, אז אתה הולך, איתמר, אתה הולך עוד פעם כאילו למשה רבנו.
אני, היה לי, פתאום היה לי מחשבה אחרת.
מתי נפל לי האסימון?
הייתי באיזה בית כנסת, אני כבר לא זוכר איזה בית כנסת זה היה, אבל יש הרבה בתי כנסת כאלה.
בבית כנסת ספרדים יש שיעור.
הגבאי, שזה גבאי של,
זה גבאי שנבחר פעם אחת בגיל 18 וזהו, זה רץ עד גיל 80. אין החלפות.
הוא מגיע לסדר את הזה לפני, מגיע לסדר את זה לפני השיעור.
ואין בחירות, אין איזה.
אז אתה רואה אותו מסדר, הוא שם לו, הוא ספר עם, הוא, זה צריך, הוא, כבר יש לו מספר, עלה לו המספר בעיניים, הוא שם לו ספר גדול כזה. ההוא לידו, הוא שם לו כוס תה, הוא אומר, הוא אוהב את הכוס תה עם חצי סוכר. ההוא לידו, זה צריך לשבת ליד הרב, זה צריך חלון, זה צריך.
הוא יודע, מחזיק בראש, כל אחד מה צריך.
כשיהושע מסדר את הספסלים, אמרתי לעצמי, מה כזה מסובך לסדר ספסלים? מי טוב באמסדות הכיסאות? זה, בשביל זה הוא...
הוא יודע, כל אחד, איפה צריך לשבת,
מה הוא צריך לשמוע,
האם הוא צריך להיות קרוב,
אם הוא צריך להיות רחוק,
האם הוא צריך להיות ליד החלון,
הוא מחזיק בראש את כל התנאים של כל הלומדים. כלומר, לדעתי המדרש,
יותר ממה שהוא בא לדבר על זה שיהושע משמש את משה,
הוא בא לדבר על כך שיהושע משרת את מי את העם, ולכן משה רבנו אומר,
שיודע ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד, אומר לו הקדוש ברוך הוא בול! תפור! יהושע, תשאל אותו על איזה תלמיד מה הוא צריך, הוא מייד יגיד לך. ההוא צריך ספר כזה, ההוא צריך דבר כזה, ההוא נמצא בשלב כזה, ההוא נמצא בשלב... מין תשומת לב כזאת, הילה הזאת. כן, שגיא.
יחד שיפת... מה?
בהקשר הזה של הגבייש, של הגבייש הפרוצה אתם שומעים. נו?
אמרתם, זה נושא היום, אין כוס תה אצלנו. כן. הוא לא הבין למה הוא אומר, עד שהתפטרנו הוא אומר לברות הבאות שלו, הוא אומר, עזבו לו כוס תה שלמות ללמודים, ואז שאמרנו לתת לך יש פה דגנית, בנייד רועדת תשתתף עליהם. אה, בדיוק, וואי וואי וואי, יפה. וואו, הוא חולה מהבית. יפה. זה, זה יהושע. יפה.
זה מפתיע, זה בחירה מפתיעה, חד משמעית,
אבל עבורנו זו בחירה כדי שנבוא ונלמד מיהו מנהיג אמיתי.
מנהיג אמיתי זה מי שמסוגל לדעת ולהגיד לאלה שמתחתיו מה כל אחד צריך,
מה הצורך שלו, מה העניין שלו, איפה הוא נמצא, איפה הוא נוכח,
מה זה, שתדע לסדר את הספסלים שלו.
אתם יודעים, יש גם סיטואציות אחרות,
הפוכות מזה.
פעם,
איך חושב, לפני הרבה שנים, הייתה איזו סוגיה של שלום בית שהגיעה לפתחנו.
אז זו אישה אחת, באה לדבר עם אשתי, שהיא נורא נפגעה מבעלה. מה קרה?
היה לה יום הולדת והוא קנה לה ערכת איפור יקרה מאוד.
לא, יום נישואים, היה להם עשר שנים.
אז אשתי אמרת לנוע, זה יפה.
היא אומרת, אני לא מתאפרת.
הוא לא סלם שאני לא מתאפרת. כאילו, האוטומט קנה את ה...
אתה מבין, אתה צריך לדעת מה משמח את הזולת.
אז במנהיגות זה קריטי.
טוב, בסדר.
אבל זה לא התכונה היחידה.
אמרנו, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם,
ואשר יוצאים ואשר יביאיהם,
אז יצא לפניהם ויבוא לפניהם, הבנו. דוגמה אישית, דוד המלך.
יוצאיהם ויביאיהם, יגדיל אותם, יהפוך אותם לגדולים.
ולא תהיה עדת אדוני כצון אשר אין להם רועה. תראו מה אומר כאן,
עוד פעם, רבנו הנציב.
ולא תיענת השם כצאן אשר אין להם רועה. לענייני מלחמה לא שייך המשל כצאן. זה לא נכון.
אלא כעם בלי מנהיג. אז מה זה צאן?
אלא הוא בקשה אחרת.
באשר בעוד משה חי נתפרנסו בזכותו במן,
עתה מאין יגיע להם זכות פרנסתם?
וזהו המשל כצאן אשר אין להם רועה, מורה דרך למראיתם. ויבוא הערות בפרשה הסמוכה.
רבותיי,
מנהיגות.
פה אני אדבר טיפה על הרובד הגדול,
אבל זה נכון גם ברבדים יותר נמוכים.
במה צריכה להיות עסוקה מנהיגות? עוסקים בחוץ, בביטחון, דברים חשובים מאוד.
פרנסה.
פרנסה.
שאנשים יש להם פרנסה.
מנהיג צריך להיות טרוד.
האם לעם שנמצאים תחתי,
האם יש להם פרנסה?
האם הם מצליחים להביא לחם לביתם בכבוד ולפתור את הבעיות שמונעות הגעת פרנסה?
אז משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא, עד עכשיו זכותי במען. האם המנהיג שיבוא אחריי ידע לתת להם פרנסה? אדם שאין לו פרנסה הוא אדם מבוזה,
הוא אדם שבור, הוא אדם שמאבד את הערך העצמי שלו.
ואחד הדברים המרכזיים שמנהיג צריך להיות טרוד זה לדאוג לפרנסה. ובאמת, זה מדהים לראות כמה גדולי ישראל הצדיקים
התעסקו בענייני פרנסה של בני אדם.
לא רק בלברך ולהתפלל, גם בפועל ממש, בלדאוג, בלהפנות,
ולדאוג שיהיה, ולקרוא למישהו, להגיד לו, תתן לו, תעזור לו וכולי.
זה עיסוק מרכזי. משה רבנו, בתנאים שלו, כשהוא מבקש מהשם יתברך,
מי זה, אז הוא אומר, הם צריכים להיות,
כצאן אשר אין להם רועה, צאן ורועה, זה עניינים של פרנסה.
באמת זה קורה.
זה קורה. בסוף זה מגיע לשבט יהודה.
בסוף זה מגיע לשבט...
נכון. אז במקום לשאול את השאלה, אז בואו נקבל את התשובה. אתה רואה שהתורה, למרות שהיא הכירה בחשיבות שבט יהודה,
אומרת, כנראה בשלב הזה צריך דווקא את יהושע, שיש לו רגישות.
אפרים גם קשור לפרנסה, זה אותן אותיות.
נכון? כי אפרע השם...
מה?
אפרעני השם, בכלל יוסף קשור לפרנסה. יוסף, הרי זה מה שיוסף עושה, נכון?
מכלכל אותם לפי התף.
לא כתוב את המילה פרנסה אצל יוסף.
לא, כתוב אנוכי אחלקל או הפרנסת.
אחלקל אתכם ואת אפכם.
אז הכלכלה, פרנסה זה אותו דבר, נכון? כל המהות של יוסף שהוא מפרנס את אחיו. אז אומר משה רבנו, רגע,
נכנסים לארץ ישראל, מי ידאג להם לפרנסה?
אדם שאין לו פרנסה הוא אדם שהוא מרגיש שהוא שפל,
שהוא מאבד את הערך העצמי. אמרו לי פעם שלגבר לא לפרנס זה כמו לאישה לא ללדת.
זה אותו כאב, כמו אישה שרוצה ללדת והיא לא יכולה,
יש לה עקרות.
אז ככה,
אז אני אומר את זה לגבר,
אז ככה זה התחושה הכי קרוב, אולי זה לא, לא זה, אבל קרוב לזה מאוד,
תחושה שדבר מאוד משמעותי שאתה צריך להביא לידי ביטוי אצלך באישיות, אתה לא מצליח.
עכשיו,
יפה, אז טיפה הבנו. עכשיו תראו, יש כאן עוד שני מקורות קצת בחסידות, גם הקול מבשר
וגם אגרא דקאלה,
שבעצם טיפה יותר מדייקים אותנו.
הקול מבשר אומר ככה, לא תיעלת ישראל קצון אשר אין להם רועה,
הרב הקדוש רבי חנוך הניח מאלכסנדר,
אמר בשם הרבי רבי בוני מבשיסחא שמשה רבינו עליו השלום התפלל שהרועה יהיה תמיד אחד מהעם ונתעלה כשיהיה רועה ואבן.
מה הבנתם?
לא תהיה עדת השם, עדת ישראל,
כצון אשר אין להם רועה.
אני חוזר על זה.
משה התפלל שהרועה יהיה תמיד אחד מהעם ונתעלה כשיהיה רועה.
יבוא מלמטה.
יבוא מלמטה.
כן, כן, אבל זה כאילו שני הצדדים.
א', שלא יהיה מצב שבדת ישראל אין מישהו ש...
אבל הדבר הזה שמתוך עדת ישראל, מתוך הצאן,
מישהו צומח ונהיה רועה. למה זה כזה חשוב?
כלומר, זה בא לדבר כנגד מה? כנגד הצנחות מבחוץ.
בסדר? כלומר,
נאמר ככה,
זה דבר מאוד מאוד טבעי, שנגיד ביחידה צבאית,
אז כאילו,
המג״ד הוא כאילו אחד שהיה חייל,
אז היה ממ״ם,
ואז היה מפ״ם,
והיה סמגרד, הוא נהיה מגד.
וכשיחידה צבאית פתאום מנחיתים לה איזה מגד מבחוץ,
נכון?
נאמר, נדבר על זה בצורה חיובית.
יש יחידות שמקימים אותן חדשות,
כפיר או דברים מהסוג הזה.
אז מטבע הדברים, אין מגד בכפיר, אבל עכשיו זה התחיל מחזור ראשון.
אז מביאים מגד מבחוץ.
ואז פתאום יש לך איזה כותרת,
המחט הראשון שצמח בחטיבה.
התגייס בבית מחזור כזה, היה חייל, היה פה, היה שם, היה קצין, היום הוא נהיה מחק של החטיבה, מחיאות כפיים.
זה אומר שהחטיבה הגיעה לאיזה בשלות.
ואם אתה צריך לחטיבה כזאת, אתה מנחית עליה איזה מישהו מבחוץ,
אז זה לא מתאים.
זה כאילו, זה מעורר, זה בעצם, זה מעיד שמשהו כאן לא צמח כמו שצריך.
אז קצון אשר אין להם רועה, זה איזושהי יכולת צמיחה מלמטה.
זה מאוד מזכיר מה שדיברנו מקודם, על לגדל,
הדבר צומח, ומתוך ה... ואז,
למה זה כל כך משמעותי?
זה כל כך משמעותי כי מי שהיה למטה,
כשהוא מנהיג, יש יותר סיכוי, תמיד יש סכנה, אבל יותר סיכוי
שהוא לא ישכח.
מי שהיה מורה בכיתה, מורה בכיתה, כשהוא יהיה מנהל,
הוא לא ישכח איך זה להיות מורה, הוא ידע את הערך של הדבר הזה, הוא לא ינחי דברים מלמעלה.
ומי שהיה פועל יצור,
גם כשהוא יעלה למעלה הוא לא ישכח את אלה שנמצאים על רצפת היצור.
ומי שהיה מתכנת פשוט בהייטק, גם כשהיה ראש צוות וכל זה, הוא לא ישכח את זה.
כשאתה אדם צומח מלמטה, וגם אדם דואג להזכיר לעצמו מדי פעם את היותו למטה. מדי פעם הוא לא היה לובש את בגדי העבודה,
כאילו מדי פעם הוא מכניס ידיים בתוך העבודה עצמה כדי להיזכר איכן הוא היה,
זה הופך אותך לאדם יותר נקי,
יותר מדויק,
יותר אותנטי,
יותר בגובה העיניים, לא שוכח מאיפה באת,
זה הופך את הכול הרבה יותר נקי והרבה יותר נודיע. כבר רצית לשאול שלו.
נכון,
נכון,
נכון, נכון מאוד. בצבא האמריקאי, אתה צודק, זו דוגמה יפה מאוד,
בצבא האמריקאי אתה כאילו מתגייס להיות קצין.
ווסט פוינט זה אתה זה.
ואז אתה כאילו, אתה מה שנקרא, אתה חולה את חוליה, סגמת נעורים ממהותך.
ובצבא הזה, אתה מתחיל, התחלת בתור חייל,
צמחת, היית מפקד, חזרת,
ולאט לאט אתה צומח, ואז זה נראה אחרת לגמרי.
זאת מנהיגות.
זאת מנהיגות. יש בו דבר הזה, יש בו דבר הזה היגיון, יש בו דבר הזה... טוב.
אבל,
מעבר לכל הדברים האלו, אני רוצה לנסור רגע להעמיק
במבנה הנפשי של מנהיג.
כי הרי מהי הגדרת מנהיגות?
מהי תכלית מנהיגות? מנהיגות, ההגדרה שלה זה לקחת קבוצת אנשים
מנקודה מסוימת, מנקודה אחת, מנקודה מסוימת. זה מנהיגות.
זה התפקיד של מנהיגות.
פחות מזה זה לא מנהיג. אם אתה רק... פחות מזה זה יכול להיות מנהל, מנכ״ל.
זה לא מנהיג.
מנהיג זה אדם שיש לו את היכולת, שהקדוש ברוך הוא בירך אותו ביכולת,
לקחת קבוצת אנשים מסוימת, עשרה אנשים, חמישים, מאה, לא משנה כמה,
ולהעביר אותם תהליך מנקודה אחת לנקודה אחרת. נקודה שהם לא היו בה,
שהיא
מתקדמת יותר, אליונה יותר, וכן על זה הדרך.
זאת מנהיגות. פחות מזה זה לא מנהיגות, פחות מזה זה מנהל.
גם מנהלים טובים צריך.
מנהל את הדברים שיפעלו,
אבל מנהיג זה מי שיודע להוליך, להוביל. בסדר?
זה מובן? ההגדרה?
איך איך? סדנאות של...
נכון.
מנהל, מטפל בשוטף. מנהיג חולם את הדבר הבא. למנהיג טוב צריך מנכ״ל חזק לידו.
אבל הוא צריך להיות מנהיג.
הוא צריך
חלום קדימה.
והשוטף צריך להתנהל. טוב, בסדר גמור.
אז איך זה עובד?
איך זה עובד שאתה נהיה מנהיג ולא מנהל,
ואיך זה עובד שהמנהיג הזה לא התנתק? לפעמים אדם נכנס לתוך עצמו ויש לו כל מיני חלומות, אבל הוא התנתק,
מסתכל אחורה, כבר הם מנותקים.
האגרא דקאלה מדבר על זה, בואו נראה, זו תורה נפלאה.
מי זה?
מי זה?
ברח לי, לא יודע, תכף אני אזכר.
נדמה לי שזה הנכד של הבעל שם.
נדמה לי, נדמה לי. אשר יצא לפניהם
ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם.
הלשון כפול, יצא לפניהם, יבוא לפניהם, יוציאם, יביאם.
שעדיין אישי אומר רק אשר יוציאם.
לדברי חז״ל ידועים.
ועם כל זה כפליים לתושייה.
החול לדעתי דיני הצדיק המתפלל והמשפיע לבני דורו
צריך ליתן אל ליבו כל הצטרכותם בעסקי העולם הזה. שמעתם?
זה חוזר חזרה להגדרה שדיברנו כאן על הפרנסה.
הגדרה בסיסית של מנהיג זה שהוא עסוק בענייני העולם הזה של אלה שתחתיו האם יש להם פרנסה, האם יש להם רפואה,
האם יש להם שלום בית,
האם נחמד להם עם הילדים עוסק בענייני העולם, מי שלא מוכן לעסוק בענייני העולם הזה
והוא רק רוצה בענייני עולם הבא ולתת דרשות ולתת זה,
הוא לא יכול להיות מנהיג
מנהיג צריך להיות עסוק, אתם יודעים אדמור הזקן
אדמור הזקן שהוא, מה שדבר על אדמור הזקן זה באמת הענק הענקי
אז הוא חיבר את שולחן ערוך הרב, הוא חיבר את ספר התניא,
והוא חיבר את הדרושים בליקוטי תורה, בתורה אור,
בדרושי הדמור הזקן הקצרים, בדרושי הדמור הזקן הארוכים,
וצידור הדמור... בקיצור, רק לכתוב מה שהוא כתב בדרושים זה צריך חיים שלמים.
חלק מרכזי מהחיים שלו, מהעיסוק שלו, הוא היה גבאי צדקה ראשי של כל רוסיה.
התעסק בגביית כספים, ויש ממנו אגרות תקיפות ביותר על גביית כספים, שלא שלחו מספיק וזה, ואת כל הכסף הוא היה שולח לארץ ישראל.
ותלמידי רבי מנחם אלדן מאוויטבס, כשעלו לארץ ישראל לטוויה, ואגב, על זה עצרו אותו.
ממש הוא השתחרר ביד קיסלב, עצרו אותו, כי האשימו אותו, כי אז ארץ ישראל הייתה תחת שלטון טורקיה,
ורוסיה הייתה במלחמה עם טורקיה, אז האשימו אותו שהוא מעביר כסף לאויבי הממלכה הצארית,
וכן על זה הדרך, אבל הוא היה גבאי, עסק בגבאות צדקה ממש.
לקבץ כסף, לעבור ולעזור ולקבץ נדבות,
כן?
לדאוג לפרנסה.
ככה גדולה ישראל. הרב קוק היה עסוק בזה גם בתור רב ראשי.
אנחנו קוראים לו לרב קוק של אורות הקודש. לכו תקראו אגרות.
תקראו אגרות של הרב קוק. אגרות הרב קוק על ארבעת חלקיהם זה אולי אחד מספרי המוסר הטובים ביותר שאפשר לקרוא.
כי אתה רואה שהרב הגדול בענקים הזה, הרב קוק, שבאמת המוחים שלו היו, שוטטו בעולמות העליונים, היה כותב מכתב אחרי מכתב כדי לעזור לאדם אחד, לפלוני, לקבל את הבת שלו לפה, ולצאת את זה שלו לפה,
ולסכסוך בין ועד המושבה עקרון לבין החקלאים, איפה לשים את שדרת הברושים, כל מיני דברים שעוסקים בהם, והוא טרח וכתב והתייגע, לדאוג ליהודי אחד.
ליהודי אחד.
זו מנהיגות.
כסבורים, שררה אני נותן לכם,
עבדות אני נותן לכם.
אני חייב לספר פה סצנה יפה מסרט.
לא, כשמשה רבנו קרא,
סליחה, אתה צודק שלא,
כשמשה רבנו קרא לזקנים להטיל עליהם להיות מנהיגים,
אז חלק מהזקנים ככה הגיעו והיו מבסוטים שהם מקבלים שררה.
אז משה אומר להם, אתם חושבים שאתם מקבלים שררה?
אתם מקבלים עבדות.
עבדות.
אתם צריכים להיות עבדים.
הטלפון שלך תמיד צריך להיות זמין,
וכשמישהו יקרא לך אתה תגיע ואתה תעזור לו,
ובעיקר תעסוק בענייני העולם הזה שלו, לא העולם הבא. יהיה לך פחות עולם הבא לתעסק איתו, יהיה לך יותר עולם הזה.
היה איזה סרט שראיתי במסגרת,
ראו לנו אותו באיזושהי מסגרת סמינר כלשהו, זה נקרא למלא את החלל.
סרט מעניין על הנושא שלו, זה בחור חרדי שהתאלמן,
ובעצם
איך הוא מתמודד עם הציפייה של המשפחה,
שהתחתן עם אחות של אשתו,
אחותה הצעירה, כן?
מין, נקרא לזה, הנושא של הסרט זה
מוסכמות חברתיות מאוד מאוד מהודקות מול רגש, מול אהבה. הסרט,
אני חושב שהוא סרט בערב. על כל פנים, יש שם איזושהי תמונה כזאת שהיא בעיניי מהווה תיקון.
הם הולכים להתייעץ עם הרבה,
עם האדמו״ר, עם הרבה.
הדמות שם של האדמו״ר היא מאוד מאוד יפה.
בנו אותה בצורה יפה.
הם באים להתייעץ, והוא לא מחליט להם.
הוא כל הזמן מתייעץ, והוא שואל,
והוא שואל את הכלה,
בסוף היא התחתנה איתו, אבל האם היא אוהבת אותו? טוב. באמצע שהם מתייעצים, פתאום דופקת איזו אישה בדלת,
הגבאי דופק ואומר, יש פה איזו אישה שרוצה,
אני לא מצליח לגרש,
אז הרבי אמר שתיכנס.
אז היא נכנסת,
והיא אומרת, הרבי, יש לי שאלה,
אני רוצה לקנות תנור, אני לא יודעת איזה תנור,
אז איזה תנור אני אקנה, וזה,
כאילו משהו כזה מאוד...
אז זה כאילו, אז אתה מתחיל לרוץ בראש, מה הרבי יענה לה?
אפשרות אחת, כאילו, אתה אומר, רגע, טוב, לא עכשיו, עוד מעט אני אגיד לגבאי ש...
אפשרות שנייה, אולי, שהוא יעשה ככה ויגיד לזה.
אבל בסרט שם רואים שהוא אומר, מבקש מה... סליחה רגע,
והוא הולך איתה למטבח.
הוא אומר לה, את רואה, זה התנור שלנו.
הוא מאוד טוב, אני מאוד ממליץ על התורה, יש פה ארבע להבות,
זה נכבד, יש פה שני תאים.
כאילו, הוא
הסביר לה, ממש כאילו, בצורה פשוטה, איך...
שזה תנור טוב, הוא ממליץ עליו, הוא מראה לה.
לתנור, אז המנהיג, זה התנור, בבקשה,
תסדר את התנור, הנה הוא מראה לה.
בעולם הזה, זה נפלא מאוד.
צריך ליתן על ליבו את כל הצטרכותם בעסקי העולם הזה ולהתבונן בתקנתם כדי לדע מה להתפלל עבורם.
שמעתם?
אני רואה לך צדיק שהתפלל עליי. איך הוא ידע להתפלל עליך אם הוא לא מעיין בצרכים שלך?
אתם יודעים, אני אגיד על הדבר הזה שני
סיפור והלכה.
דבר שאני חושב שהוא הלכה.
סיפור, הבעל של אותו פעם ראה שני שיכורים,
גויים,
יושבים בבית מרזח.
ואז אחד שאל את חבר שלו, אחלי, אתה אוהב אותי?
הוא אומר לו, בטח שאני אוהב אותך.
אז הוא אומר לו, איך אתה אומר שאתה אוהב אותי אם אתה לא יודע מה כואב לי? והתחיל לבכות.
והבעל של אותו אמר, זה אמת.
אתה לא יכול להגיד שאתה אוהב מישהו אם אתה לא יודע מה כואב לו.
יש לזה המון המון השלכות.
לדוגמה, אחת ההשלכות היא, סתם,
תפילת שחרית של יום חול.
יש הבדל אם אתה מתפלל תפילת שחרית עם אנשים שאתה מכיר
לבין אם אתה מתפלל באיזה מניין מזדמה, לא, יש פה עשרה אנשים, יאללה.
זה עובד, גם עשרה אנשים זה מניין, הכל בסדר.
אבל הרב שטיינזאץ פעם היה אומר שמניין,
כוונת חזל במניין זה שיהיה עשרה לבבות
ולא עשרים רגליים.
אפשר לספור רגליים, עשרים רגליים,
טקטקטק יש לי מניין, אפשר לספור לבבות,
זה הבדל.
למרות הכוונה, אני יודע מה כואב, אני יודע מה צריך, זה משהו אחר, אז לא, לא טועה.
ודבר שני,
להתבונן בתקנתם כדי לדעת מה להתפלל עבורם,
סתם, זו הערה הלכתית. אני חושב שכאשר אדם מברך הגומל,
ברכת הגומל צריך לברך אותו בעשרה.
כי כתוב, עוד השם, בכל לבד, בסוד ישרים ועדה.
האלה שהם עשרה, אותם עשרה לפחות, הם צריכים לדעת על מה הוא מברך.
כי אומרים לו, מי שגמל לך כל טוב,
הוא בגבירה כתוב סלע, אתה אומר לו מישהו בגבירה, על מה הוא גמל אותו? הוא חזר מחו״ל, הוא ניצול מתאונה,
ילד, מה הוא עשה הבחור הזה, שהוא מברך הגומל? לא, לא, אני גומל על אוטומט.
אז הוא צריך לפני כן להגיד לעשרה אנשים, תקשיב, אני הולך להודות השם יתברך על הדבר הזה ועל זה. אז הוא מודה, עזרו נורא, הקדוש ברוך הוא שגמל אותך, ככה, זו הברכה, אחרת למה מברכים את זה בעשרה?
סתם שאדם יגיד תודה בלי שהוא יודע מה.
הרי ברכת הגומל היא בעצם השלכה מקורבן תודה.
וקורבן תודה, זה ידוע שבקורבן תודה יש ארבעים לחמים מצד אחד,
מה? אבל הם נאכלים ללילה אחד,
כן? ליום ולילה.
זו כמות עצומה, זה כדי שאדם יזמין אורחים ויספר להם מה היה, אז גם פה. טוב.
נכון, נכון.
ויתבונן בתקנתם כדי לדם להתפלל עבורם. ויתבונן בדברי חזן למסכת תענית שיעשו תחבולה,
שילך רבי יהודה לשוק כשירש העולם ברעבון,
ותכף יתפלל, וענה הוא השם יתברך.
בסדר?
היה פה פעם במדינה רמטכ״ל גיבור, קראו לו רפול.
שמעתם עליו?
יפה. הוא גם היה שר חקלאות.
אחרי שהוא פרש מצוואר היה שר חקלאות.
וכשהוא היה שר חקלאות היה משבר מים.
מה?
כן, היה משבר מים.
והיו פרסומות, והיו זה, אין מים וזה.
אז רפול היה לו רעיון. הוא אמר, אני יודע איך אנשים יחסכו במים.
הוא רצה להעביר תקנה, להוריד את הלחץ בברזים בחצי.
שתפתח את הברד, במקום שתהיה לך כזה זרזוף כזה,
אז אנשים ידעו שחסר מים. במקום מלא כוס בעשר שניות, ייקח לך עשרים שניות.
טוב, כמובן שלא אישרו לו את הרעיון, אבל זה רעיון מבית מדרשו של רפול.
אה, אה, ידעו, ככה ירגישו.
אבל כשאתה רואה את זה, כשרבי יהודה יוצא לשוק
והוא רואה שהעולם ברעבון, אז הוא מתפלל אחרת.
זו תפילה אחרת.
ואז,
והנה אז,
כשמעיין הצדיק בעסקי דורו להתפלל עבורם ולהשפיע עליהם,
אז נקרא בבחינת פנים בפנים מבני דורו.
כן?
כלומר, כשהצדיק הוא הצדיק, המנהיג, לא משנה מה, הוא הלאה, והוא מתפלל להם, זה פנים בפנים.
אך זה אי אפשר כל הימים להצדיק.
כי מאין יהיה לו כוח ויכולת להשפיע אם לא ידבק את עצמו ויקשר נשמתו בחיי החיים אשר לו הכוח והממשלה וידו לגדל ולחזק לכל. כלומר, המנהיג צריך שיהיה לו גם מה?
להתחבר אל הנצח.
מדי פעם הוא נכנס פנימה ושואב כוחות, ושואב
בין אם זה על ידי לימוד תורה, בין אם זה, כאילו שנכנס לאיזשהו מקדש שמשם הרגע הוא לא יוצא כדי להתמלא בכוחות, כן?
פנימיים.
אז מצד אחד הוא מאוד מאוד בחוץ, מצד שני יש לו רגעים שהוא נכנס פנימה ומתדבק,
מקבל כוח.
ממה מנהיג מקבל כוח?
ממה מנהיג מקבל? הוא צריך שיהיה לו איזה דלת אמות שלו בינו לבין עצמו, ששם הוא קורא ולומד, ובעיקר חושב ומתבונן.
ולא כל היום עסוק בלהגיב ולענות ולתת מענה. הוא צריך שיהיה לו גם איזשהו זמן שהוא זמן פנימי, זמן של התבוננות.
אז הוא אומר,
כן?
אך זה אי אפשר כל היום להצדיק, כי מאין יהיה לו כוח ויכולת להשפיע אם לא ידבק את עצמו לקשר נשמתו בחיי החיים אשר לא הכוח מהממשלה ובידו לגדל ולחזק לכל ויאבן. על כן בהכרח הוא להצדיק שימנע את עצמו לפעמים מלעיין בעסקי העולם ויתבודד את עצמו עם קונו,
ואז תוגדל מעלתו.
לוקח איזה שבוע,
איזה צימר בצפון,
יושב עם עצמו, בלי טלפון, בלי כלום, יושב מתבונן, הוא מתנתק.
לאן הוא נעלם? הוא נעלם. למה הוא נעלם?
לטובתכם הוא נעלם.
ואצל בני העולם הוא חיסרון בעת הזאת.
שהוא עימם אז בבחינת תחרות בפנים, זה נראה שהוא כאילו הסתלק.
אבל אף על פי כן טובה גדולה הוא להם לאחר כך, שנותנים למנהיג, לרע, לא משנה, נותנים לו את הזמן הזה, שהוא יכול להיות, אם השם יתברך,
או בינו לבין עצמו, אחר כך הוא יתחדש,
אחר כך יהיו נאורים. אני אומר לכם, זה ממש,
אני ממש מרגיש את זה הלכה למעשה.
למרות שיש איזה יצר כזה,
יצר טוב אולי,
של להיות כל רגע זמין וכל זה, אם,
לפחות אני יכול להגיד את זה, שאם אין לי בשנה,
במיוחד עכשיו בקיץ, זו תקופה שאני מתנתק, אבל תוק גמור.
תוק גמור, ואני מבין,
אני חייב להגיד לכם שאני מבין רבנים שטסים לחו״ל בשביל זה. לא שאני מתכוון לעשות את זה, אבל כאילו שבארץ לא נותנים להם מנוחה.
הם בורחים לאיזה צימר וזה, ישר עוברת השבועה, הרבן נמצא באיזה צימר וזה, כל החסידים שם,
צריכים לעוף.
כאילו תוק גמור, ואז אתה רגע טיפה מתבונן,
מתכונן לעצמך,
באות לך מחשבות,
אתה לא ממחזר את הכול, פתאום בא לך איזה מחשבה חדשה, איזה כיוון חדש, אתה מתרענן. גם המנהיג צריך טיפה להתגעגע
למונהגים שלו.
הרבי, כן, הוא לא היה עושה את זה.
הוא לא היה עושה את החופש, אבל היה לו זמנים
שהוא היה בינו לבין עצמו והיה לומד,
ואי אפשר היה להפריע לו, זה היה לו כן.
זמנים לא מבוטלים, זמנים של יום ולילה וכו', אבל
כן היה לו זמנים שבהם הוא היה
בינו לבין עצמו.
הוא לא יצא לחופש, כי הזכרנו את זה בשבוע שעבר, נכון?
הוא אמר, בדורות הקודמים חסידים עבדו, והרי יכול היה לנוח מדי פעם.
בדור הזה החסידים בטלנים, אז הרי צריך לעבוד כל הזמן.
אבל הוא לא מכיר עוד
אח ורע לדבר הזה,
למי שלא יצא לחופש יום אחד בחייו. זה רק...
טוב,
על כן בהירך הוא לצדיק שימלא את עצמו לפעמים מליין בעזקי העולם, והתבודד את עצמו עם קונו, ואז תוגדל מעלתו.
ואצל בני העולם הוא חיסרון בעת הזאת,
שהוא אימאם אז מבחינת החור בפנים, אבל אף על פי כן
טובה גדולה הוא להם לאחר כך, כי על ידי זה ישוב עליהם אחר כך, ויאר פניו אליהם ברוב טוב, גנזי ברכה וישועה ורחמים,
על ידי הערתו שקיבל מהאור העליון,
כן, כאילו זה,
הוא יגיע בהתחדשות, בשמחה, נדלג על הסוגריים,
בזה שאמר אדוננו,
משה בבקשתו, אשר יצא לפניהם,
כן,
כשיצא מאיתם מלעיין בענייניהם,
יהיה הכוונה לפני הם.
היינו לטובתם להביא להם גנזי ברכה. לפני,
אני אומר לפני השם יתברך, אבל בשביל מה הלפני הזה?
הם, בשבילם!
וכאשר יבוא אחר כך מלב את השם ברוב טוב,
גם כן לפני הם.
או בהפך, אשר יצא לפניהם ידבק אותו להתבונן בענייניהם, ואשר יבוא לפניהם ידבקו את העניין. תמיד! כלומר, גם כשהוא פורש לעצמו, הוא אומר, אבל אני לא... זה לא לעצמי, זה כדי שאני אחר כך אוכל לחזור ביתר כוח, ביתר שאת, ביתר שמחה, ביתר עניין, ביתר... בסדר? כאילו זה...
אז זו הגדרה נפלאה של מנהיגות.
המנהיג צריך לדעת גם להתנתק,
להיות בינו לבין עצמו,
להתמלא בכוח רוחני, אבל תמיד זה לצורך אלה שהוא איתם.
ועיקר העיקרים, כמו שאמרנו, אשר יצא לפניהם, אשר בא לפניהם,
זה דווקא הדאגה לענייני העולם הזה.
ולא לענייני, או פחות, או לפחות בשלב שני,
לענייני העולם הבא. תראו, יש כאן
דיבור קצר מהרבה הריאץ.
מה שיותר חשוב, למה הוא עושה את השניצל, שהוא עושה גם קצופ עם זה, ושיהיה לו פטור, ו... לא, אני באמת רוצה שיהיה לו...
חד משמעית.
אבל ככה האדם בנו.
אתה לא יכול לגשת אליו לרוח,
לפני שטיפלת אצלו בגוף, אחרת אתה לא מנהיג. מנהיג זה הכל, ואתה קודם כל מטפל.
אתה יודע, כשאדם נכנס לו קוץ באצבע של הרגל,
קוץ קטן, בדיוק כבר היינו בשבת,
אצל הבנות שלנו, אז הנכד שלי נכנס לו איזה קוץ ברגל.
אז הוא כזה הולך, כל השבת הוא הלך כזה עקום כזה עליו, עד שיוצאנו לו את זה.
אז שלמי שנכנס קוץ באצבע הקטנה של הרגל,
זה מטריד אותו שהוא לא יכול ללמוד.
ככה זה. הגוף הוא נפש בהמית, הוא אומר את דברו כאן ועכשיו.
אין ארי נועה מתוך קופה של תבן.
בסדר? אדם רעב,
אדם עייף,
אדם עצבני, אדם שאין לו פרנסה,
אדם עצוב, לא יכול להיפתח לשום דבר רוחני. קודם כל תדאג לו, לאוילם הזה שלו.
מגיע תלמיד למכון מאיר, לפני שהוא נכנס לבית מדרש, הוא צריך להיכנס בכלל לחדר אוכל ולפנימייה. קודם כל שיוכל,
שיהיה לו איפה לשים את הראש, ואחרי זה אפשר לדבר איתו. לפני כן אין לי מה לדבר.
אז אם אתה ישר רץ לרוחניות, זה פספוס.
זה ההגדרה, זה מה שהוא אומר כאן. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם.
ולכן לדעתי יהושע נבחר כי יהושע משמת אפרים,
שמגיע מיוסף, ויוסף, בזה הוא עסוק, לדאוג שליהודים יהיה פרנסה.
חשוב מאוד.
תראו מה אומר הרבה אריאצ, והוא גם התנהג ככה.
כאשר מגיעה לאוזנינו ידיעה על צערו של יהודי,
צער גשמי,
ועל אחת כמה וכמה צער רוחני,
הנה מצעד עניין אהבת ישראל
צריך צערו של הזולת לגעת לנו עד לעצם הנפש ממש.
ואפילו על ספק הצלחה עלינו לעשות כל התלוי בנו ללא כל חשבונות כדי להצילו. ככה הוא התנהג.
ככה הוא התנהג, באכפתיות.
והרי כל הסיפור של השליחים,
זה הוא התחיל.
השליחים. אני אספר פה את הסיפור מרב שלמה קרליבך.
זה הוא התחיל לדעתי.
הרבה הרעייץ, הוא שלח את השליחים הראשונים למרוקו,
והוא למד, והוא קרא לרב שלמה קרליבך,
הוא שלח את רב שלמה קרליבך לישיבות.
הוא קרא לרב שלמה קרליבך, הוא אמר, הוא רוצה שתלך לישיבות,
כל ישיבה שאתה מגיע,
תגיד, איזה דרוש ככה בלונדס, כי הוא היה רב שלמה קרליבך היה תלמיד של רב ארם קוטלר, ואחרי שיגידו לך, וואו, תגיד להם גם דרוש בחסידות.
וכאילו הוא רצה שבישיבות ילמדו חסידות, כי הוא מבין את ה...
על גביו, המשיך אותו הרבי, ופעם אחת הוא קרא לרבי שלמה קלו, ואחרונה הוא רוצה שתלך
לקולג'ים עכשיו, לא לקוללים, אלא לקולג'ים,
שם הסטודנטים יתבוללו בקצב של אלפים בשנה,
כל השנות ה-60 וכל זה, ושתתחיל שם לעשות כל מיני דברים.
אז רבי שלמה אמר לרבי,
אני לא יכול, אני לומד תורה.
אז הוא אמר שהרבי אמר לו שלוש מילים,
הוא אומר שהוא אמר את זה, הוא הרגיש כמו אלישע הנביא שמקבל כאילו נשמה חדשה, הרבי אמר לו,
שכח מעצמך קצת.
ברגע הזה הרגשתי שהוא כאילו נכנס לי נשמה חדשה ונהיה לי דחוף לפגוש כל יהודי בעולם.
חייב לפגוש.
שכח מעצמך קצת.
אז הרבי אריאץ והרבי, הם יסדו את הסיפור הזה שאיך יכול להיות שליהודי כואב ולך לא אכפת.
איך אתה דואג לעולם הזה של יהודי, תגיע עד אליו ותדאג לו ומשם גם תוכל להשפיע עליו. אשר יצא לפניהם, אשר יבוא לפניהם, יוציאם, יביאם.
זה סוד המנהיגות.
אני חושב שצריך הרבה תפילות, שעם ישראל, זו התחושה שלי שאנחנו נמצאים, העם נמצא במקום, ברוך השם טוב, והכל זה, והמנהיגות היא ממש מפגרת מאחור, גם בצורת הדיבור, גם בצורת השיח, וגם באופן שמתנהלים, ובכוחנות, ובכלל לא מסתכלים למטה כלפי העם. צריך הדבר הזה הרבה תפילות ולימוד תורה.
איך נראית, יכולה להיראות מנהיגות אמיתית בעם ישראל,
שנזכה לראות אותה בעזרת השם בעינינו, אמן ואמן.
חזקו ואמצו.
