אנחנו נפגשים פה כל שבוע לשיעור הקדוש נפש הפרשה והמטרה שלנו זה ללכת לחיות עם הזמן
לחיות עם הזמן
מי אמר שצריך לחיות עם הזמן?
אדמו״ר הזקן. היום נלמד שתי תורות של אדמו״ר הזקן, בכבודו ובעצמו,
מליקוטי תורה לפרשת חוקת
וכדי להבין את התורות האלו, מה אנחנו יכולים לדבר, אז אני רוצה רגע
להתבונן שנייה על הפרשה בצורה קצת רגע מלמעלה
מי שהעיר אותי לעניין הזה
היה שכן תימני שיש לנו,
חביב ומתוק,
שהוא אמר לי פעם, הוא אמר לי, אתה יודע,
אצל התימנים יש מנהג שמחלקים את פרשת חוקת לשתיים.
קוראים שבת אחת קורח
וקצת חוקת,
ואז שבת אחר כך חוקת ובלק.
ואז אם צריך משלימים
בפרשה אחרת, כאילו, אמרתי לו, למה?
למה תעשו קור?
אז הוא אמר לי, בפרשה אחת
גם אהרון נפטר,
גם מרים,
וגם נגזר על משה שלא ייכנס לארץ ישראל, אי אפשר בשבת אחת. זה יעשה צער.
אנחנו מחלקים את זה לשתיים.
דבר נפלא.
דבר נפלא.
זה הביא אותי לחשוב על כך,
כלומר, מעבר לזה שזה דבר נפנה בפני עצמו,
אז הביא אותי לחשוב על כך שבאמת הפרשה שלנו היא מאוד מאוד מוזרה
בצורת החלוקה שלה. הרי בפרשת חוקת בפרק כ',
בפרק כ',
שזה כמעט די תחילת הפרשה,
מדלגים מהשנה השנייה
מדלגים לשנה ה-40, נכון?
כאילו יש לנו קודם כל את ראשון,
שזה כל עניין פרה אדומה,
ראשון ושני,
ואז פרק כ', ויבואו בני ישראל כל העדה מתברצים בחודש הראשון,
וישב העם בקדש, ואתה עמוד שם ירים ותקבר שם.
מדלגים 38 שנים.
ואז מתחילים בעצם, מי כאן מתחיל
מתחילה התורה לתאר את קורותיה של השנה ה-40, כל המלחמות וכל זה, וזה לא הנושא שלנו כרגע, אבל ממש כדאי לראות את זה עם מפה, כי כשרואים את זה עם מפה, זה עושה המון המון סדר.
היום עשינו את זה בבוקר בחבורה, ואנחנו באמצע המתח, נכון?
למה התורה עושה, כלומר, הרבה יותר הגיוני היה להתחיל את הפרשה,
פרשת, את כל פרה אדומה לשים במקום אחר בספר ויקרא,
ולהתחיל את הפרשה מפרק כ', לעשות הבחנה ברורה. הפרשה הקודמת, קורח,
נגיד היינו מצרפים את חוקת לקורח, זה עניין טהרה,
ואז פרשת חוקת,
זהו, תשים לב, דילגנו בו,
כאילו זה באמצע הפרשה.
אז לכן,
ברור לי שפרשת פרה אדומה
היא הכנה לכניסה לארץ ישראל.
בסדר? כלומר, יש צורך לשים אותה, היא כמו הכנה לכניסה לארץ ישראל, יש צורך לשים אותה יחד עם הצמוד לפסוקים
שכבר מבשרים את הכניסה שלנו לארץ ישראל,
כי יש בה איזה סוג של הכנה, של הכנה. זה פרה,
ובהמשך יש את הסוגיה עם הנחש,
שלדעתי,
מיד נראה, גם הוא הכנה
לכניסה לארץ ישראל. כלומר, יש כאן שתי פרשות שעוסקות בשני בעלי חיים
שאמורות להכניס אותנו לקראת הכניסה לארץ ישראל. ננסה להבין מה.
בעקבות התורות של האדמו״ר הזאת, כן, נגיד הרבה בעל פה וגם נקרא חלק מהדברים בפנים.
בסדר?
טוב.
בואו ננסה רגע לשער.
למה צריך לדבר על פרשה שעוסקת בטהרה מטומאת מת
לקראת הכניסה לארץ ישראל? למרות שזה נאמר בשנה השנייה, אבל בעצם למה זה נאמר בצורה רצופה?
מה החוויה המרכזית של העם הישראלי במדבר?
מוות.
38 שנים המדרש מספר,
כל טו באב,
כל תשעה באב, סליחה,
היו חופרים קברים ונכנסים ו-15 אלף מתים.
15 אלף,
עד שכפול 40,
15,000, כמובן 40,000, מגיעים ל-600,000 שהיו.
שנה אחרי שנה יש מוות, יש אבל, יש טומאה.
אז צריך להיטהר מהטומאה הזאת. כלומר, לקראת הכניסה לארץ ישראל,
כשתיפסק
הגזירה, אז צריך להיטהר מטומאת מת.
איך מתהרים מטומאת מת?
אז אני חושב שהפרסה פשוט מספרת את
סיפור הטהרה מטומאת מת בארץ ישראל.
בסדר?
כי בעבר קצת דיברנו על זה, נכון?
בכל מיני שיעורים,
על ההבדל בין
איך הדברים נתפסים בארץ ישראל ואיך הם נתפסים בחוץ לארץ. מי הגיבורים בארץ ישראל ומי הגיבורים בחוץ לארץ.
מיהם גיבורי תורה שבכתב
ומיהם גיבורי תורה שבעל פה. גיבורי תורה שבכתב,
דוד, אברהם, כל העורף פיזי, אנשים פעילים, מלאי כוחות. יש גם נשים,
ריבוי גדול של נשים בתורה,
בתפקידים מרכזיים.
לעומת זאת,
בתורה שבעל פה, א', כמעט אין בכלל נשים,
ברוריה, אשתו של רבי מאיר אולי, ככה,
וב', הדמויות שאנחנו נושאים אליהן ביניהן זה אנשים שיש להם פרישות.
רבי יהודה הנשיא,
שלא נהנה מהעולם בעשר אצבעות,
רבי חנינה בן דוסה,
שהוא די לו בקו חרובין.
אז למה יש כאן איזשהו פעם? זה מאוד מאוד תלוי איפה אתה נמצא, לאן אתה מגיע.
אם אנחנו נמצאים בגלות,
אנחנו מסתכלים בחלון ורואים שכל המציאות מאוד מאוד אלימה,
מאוד זועפת, השעשוע של בני האדם זה ללכת ולראות גלדיאטורים הורגים ורוצחים ושופכים דמים,
אז התגובה של עם ישראל זה התכנסות פנימה, אין לנו מה לחפש בחוץ.
בואו נפרוש מהחיים הטמאים האלו,
בואו נפרוש מהחיים הגסים הללו ונתכנס בתוך בית המדרש.
אבל אם אנחנו במצב של ארץ ישראל,
שבה ארץ ישראל היא ברכה, ארץ ישראל היא מציאות מבורכת, אז מה צריך להיות התפקיד, התכלית?
דירה בתחתונים,
להוריד את השכינה כמה שיותר למטה, ואז אנחנו נמצא בתנ״ך, גבורה ושירה,
כמו שיש לנו בפרשה, אצלנו שירה ועוז ואושר ונוי ויופי,
האבות והאימהות, כתוב עליהם שהם היו יפים וכל הדברים האלה, בסדר?
אותו דבר קיים גם קצת
במלאכת ההתארות.
שני צבעים, כאילו.
יש צבע לבן.
מה מבטא הצבע הלבן?
איך?
טהרה הנקיות, גם קצת צבע של מת
וקצת פרישה מהחיים
מצד אחד, נכון?
נגיד, זה מבטא את יום כיפור,
זאת אומרת מה שאומר הנביא ישעיהו,
אם יהיו חטאיכם כשני, שני זה אדום,
כשלג ילבינו, אם יעדימו כתולה,
כצמר יהיו. כלומר, אם זה יהיה אדום, זה יהפך ללבן.
אבל יש תנועה בדיוק הפוכה שבאה לידי ביטוי כאן בפרשה,
והיא מתאימה, אם הנביא ישעיהו בעצם מדבר על תקופה שבה אנחנו מבינים שיש הרבה מאוד חטאים, נכון? זה פרק א' בספר ישעיהו.
נכון, איכה הייתה לזונה, קריאה נאמנה וכל זה, ולכן הוא אומר, תהליך ההיטהרות זה רחקו מעושק, נכון?
או ינקמה מאויבי, נכון, ואסירא כבור ושיגייך,
נו, מה קורה שלא זוכים פסוקים, מה יהיה?
מרוב שאני בפרשה אז קשה לי לזה, כן?
לכן, נאום אדוני, אשיב הידיע עלייך, אצרוף כבור שיגייך, אסיר הכל בדילייך,
כן, כאילו הקדוש ברוך הוא ירחץ את עם ישראל, ינקה אותו, זה בגלל שהמציאות מה? מקוללת, או מקולקלת,
כן?
איכה איתה לזונה קריאה נאמנה,
כספיך לסיגים, צופייך מהול במים, שערייך סוררים, חברי גנבים, כולו אוהב שחד ורודף שלמונים,
יתום לא ישפוטו וריב על מנה לבוא עליהם, בכזה מצב,
אז צריך תהליך של ניקוד.
אבל במצב שאתה הולך להיכנס לארץ ישראל,
המצב האידיאלי, אז תהליך הוא בדיוק הפוך.
תראו מה כתוב כאן.
אני הולך איתכם פשוט לפסוקים.
זאת חוקת התורה, זה לא סתם
פרט בתורה, זאת חוקת התורה. אתה רוצה להבין מה התורה מדברת?
מה תכלית התורה? תכלית התורה זה לא קיבוץ החיים,
זה לא צמצום החיים,
זה לא ככה עוצמת החיים. ואם נתקלת באיזה חיסרון כמו מוות,
אז אנחנו צריכים לטהר אותך מהחיסרון הזה,
כי החיסרון הזה עלול להביא אותך לידי איזו מחשבה שהמוות יש בו איזה מין חידלון כזה, איזה מין עצבות וכל זה, אז צריך לטהר אותך מהדבר הזה, וזה חוקת התורה, זה לא פרט, זה החוקה.
דבר אל בני ישראל לאמור, ויקחו אליך פרה אדומה תמימה.
פרה זה ביטוי בכל מקום לעוצמה והתפשטות.
זה נקרא שער פר.
יש בלשון הקודש שורשים.
יש בה לפני כן גם שערים.
שער זה שתי אותיות.
ויש גם אות אחת, העולם נברא באותיות.
א', ב', לכל אות יש לה ערך מספרי ויש לה צורה,
נכון, אז מתחילים מאות אחת,
שתיים זה שער, שלוש זה שורש.
שער זה אומר שיש לנו אותיות,
מילים שיש להן שורש שונה אבל הן בעלות אותו שער, יש להם משמעות דומה.
לדוגמה, שער פירש.
משער פירש יהיה לנו את המילה, רצף המילים פירש,
פרק,
פרם, פרר, פרט, פרד,
פרץ,
פרח,
פרק,
רפק,
כן?
כל המילים האלו משמעותן משהו שהיה ככה ונהיה ככה.
איזושהי התרחבות, נכון?
למרות שהן בעלות שורשים שונים.
ניתן עוד דוגמה, לדוגמה שער, חטא, מ', חם.
אז משם יהיה חומה, ריחם, ניחם, חימם, ייחם,
פחם.
זה הכול מילים בעלות שורש שונה,
אבל המשמעות שלהם היא איזושהי תנועה של חום, פחם הוא חם,
גם לנחם אתה מחמם את האבל שהתקרר בגלל האבל שלו,
גם חומה היא מגינה ויוצרת חום,
גם רחם מגן ומחמם, בסדר? הבנתם את העיקרון?
זה עיקרון גדול בלשון הקודש.
אז כאן לוקחים פרה.
פרה זה הכלי המרכזי, הבהמי, העוצמתי של החיים. לא סתם פרה, אלא אדומה.
או-הו-הו-הו, אדום, אדום. איזה צבע זה?
צבע של חיים.
צבע של עוז, לא סתם אדום, אלא אדומה, אלא תמימה.
כלומר, חופש גם.
יש פה עוצמות, אני אתרגם את זה, עוצמות חיים שלמות, חופשיות.
כמעט לא מוגבלות.
זה מספיק?
זה לא מספיק.
אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול.
שום מום. שלמות, יופי, נוי.
כמו אצל הכוהן הגדול, נכון?
הכוהן הגדול הוא,
או הכוהן בכלל, לא יכול להיות בעל מום.
אז כאילו,
האדם הזה שנפגש עם המוות,
את מפגש עימום, לוקחים פרה, אדומה תמימה שאין בבום,
לא עליה עליה העול,
ואז ממשיכים. מה עושים אותה? מה עושים עם כל הפרה הזאת?
שורפים. אז עכשיו נכנס פה יסוד נוסף. מהו היסוד הנוסף?
אש.
אש זה אנרגיה.
אש זה כל השברה הזאת.
את כל האנרגיה שגם ככה, את כל עוצמות החיים שגם ככה היו עוצמתיות. עכשיו שמים גם במה?
באש.
טוב, האש הזאת צריכה גם קצת חומר שרפה. מה מוסיפים לאש?
לא, איפה שמן? איפה כתוב שמן? זה לא רבי שמעון פה. מה?
מרוקאים, תמיד מוסיפים שמן, זה תמיד עובד.
יש בדיחה, איך אישה טריפולטאית נבשלת.
היא קמה בבוקר, שמה שלושה סירים ושופכת בקבוק שמן לכל אחד. מפה מתחילים.
עכשיו נראה כבר לאן זה ילך.
בסדר?
יש עוד בדיחות, אבל יותר קשוחות.
איזה חלק בכבש הטריפולטאים לא אוכלים.
והנישו, אתה אלג'יראי, לא?
אג'יראי, בעצם נישא איזה מלחמת עולם.
איזה חלק בכבש טרפולטאיים לא אוכלים?
את החבל על הצבא.
אז איך מגבירים את האש?
ולקח הכהן מה?
עץ ארז
ואזוב ושנית תולעת.
עץ ארז זה עוצמה.
שנית תולעת, תולעת אדומה. אזוב זה המרכיב היחיד שיש בו צד של ענווה.
צד של כאילו שפלות.
אבל תראו את המרכיבים.
יש פה איזה שישה או שבעה מרכיבים של עוצמת חיים,
פרה, אדומה, תמימה,
אין במום, לא עליה עליה עול, עץ ארז ושנית הולעת, אז באמת יצא שבעה,
ומרכיב אחד של אזוב, זה היחס, אחד לשבע,
כי צריך שלא יהיה יותר מדי,
את כל זה לוקחים ושורפים ויוצרים מזה אפר,
אבל עוד לא גמרנו.
עוד לא גמרנו.
רק שתבינו שהאפר, מהו האפר הזה בעצם?
זה התמצית.
זה לקחת את כל הדבר הזה ולהפוך אותו למשהו מאוד מאוד מרוכז, כי זה הכל כאילו נבלע ביחד, הארז, עם התולעת שני,
עם הפרה, עם ה... הכל נמצא כאן
במשהו מאוד מאוד מרוכז, זה מאוד מאוד עוצמתי, הארז, האפר הזה.
מה עושים עם האפר הזה? במה מערבבים אותו?
איזה מים?
מה זה מים חיים?
מעיין.
לא מקווה, לא אגם,
לא באר.
מים חיים, הכוונה נביאה, עוד עוצמת חיים.
קח את כל זה,
מזים את זה, אה, ועם האזוב משתמשים כדי לעזות. האזוב הוא לא חלק, הולכים, אזוב. כלומר, אומרים לאדם, תקשיב, התכלית שהזינו את זה עליך, זה לא כדי שעכשיו תתחיל לעוף על עצמך ולהתפוצץ
ולהגיד זה. התכלית כדי להחזיר אותך לחיים. תזכור שיש תכלית לחיים, ותהיה בענווה, ותהיה בצניעות, אבל זו המטרה.
זה סדר ההתארות, תקרת הכניסה לארץ ישראל.
כלומר ההיטהרות שלהם מחטא המרגלים ומטומאת המרגלים ומטומאת המוות של המרגלים זה לא להגיד אוקיי הבנו את הרעיון בוא נישאר קטנים בוא נישאר זה בוא נישאר ככה למטה צריך לטהר אותם מ-38 שנות מוות הללו
אז לכן לוקחים פה אני חושב את הפצצת חיים הכי גדולה שיכולה להיות עוצמת החיים הכי גדולה שיכולה להיות מרכזים אותה תרכיז מאוד מאוד אינטנסיבי
ואותם הזהים בעצם היו צריכים לכאורה לעזות אותה על כל עם ישראל כי כולם היו תמיהם מתים לקראת הכניסה לארץ ישראל
וזה פתאום מסביר,
אתם הולכים להיכנס לארץ החיים.
ארץ החיים, זה מה שרוצים מכם.
פרה, אדומה, תמימה, הכול כאילו בעוצמות, לכתחילה, בצבעוני, לא בשחור-לבן.
גם אגב, אתם יודעים שארץ ישראל,
מבחינת הטופוגרפיה והגוונים ומזג האוויר, זאת הארץ הכי צבעונית בעולם.
כלומר, בתא השטח הכי קטן דחסו פה כמה שאפשר.
זה נראה שמישהו כאילו התאמץ, כאילו, עוד עוד סים, תשים.
יש פה גם הרים, וגם זה המקום הכי נמוך בעולם, ומקומות גבוהים,
וגם שלג, וגם מדבר, וגם צמחיה כזו וצמחיה אחרת, ושלוש, ארבעה ימים, כאילו,
מסוגים שונים, ים תיכון וים סוף,
שזה ימים שונים באופי לחלוטין,
והכנרת, ים המלח, והכל כאילו בתור תא שטח קטן ביותר, מה זה שביל ישראל, חודש וחצי אתה עושה מקצה לקצה, אתה עושה את הארץ.
הכל מאוד מאוד כאילו דחוס, מרוכז. אתה נכנס לכאן,
יש צייר שקראו לו ראובן,
אתמול עברתי ברחוב על שמו בירושלים, ראובן רובין.
הוא היה צער מחוץ לארץ ועלה לארץ.
הוא כותב ביומן שלו,
שכשהוא עלה לארץ, הוא היה צריך להחליף את כל הצבעים.
הכל פתאום, איך אומרת רחל המשוררת?
יש, נכון,
כאילו שם הרי גולן, נושאת היד וגעה בעם,
בדמעה בוטחת נפבים הצום, והוא אומר,
מה יפו פרחים בחורף על הקרח, קרח בכף,
על הדם הכלנית וכתם הכרכור.
ומסתכלת, היא רואה שדה עם כלניות וכרקום.
איזה יופי.
יש ימים פי שבע,
אז ירוק הירק,
פי שבעים תכולה התכלת במרון.
יש ימים שזה עוד יותר,
התכלת יותר, פי שבע ופי שבעים.
אז הוא מתאר שם, ראובן הזה, שהגיע לארץ, אתה צריך ללכת את כל הצבעים.
באירופה הצבעים הדהויים, פתאום בארץ תכלת זה תכלת, כחול זה כחול, ירוק זה ירוק, אדום זה ירוק, כל הצבעים הם...
מכיוון שהייתי באירופה, אני מבין על מה הוא מדבר.
זאת אומרת, הכל כזה אפור מעונן כזה, אתה לא...
כמו בארץ הכל. טוב.
זה,
בואו נראה ברשותכם,
כן, בכבוד.
כן.
תולעת שני, מה שעוצמתי בזה זה הצבע שלנו,
זו תולעת שממנה מפיקים את הצבע השני, והצבע השני זה צבע אדום.
אז זה ה...
טוב.
בואו נראה מה אומר האדמור הזקן. אנחנו בפרה, אנחנו צריכים עוד להגיע לנחש.
אתם מבינים? יש פה שתי חיות, אנחנו צריכים להתעסק עם שתיהן.
עניין שריפת הפראדי, הנה על דרך משל כששורפים עצים על ידי זה נעשים אפר
שהאפר הוא מהותו ועצמותו של העץ הנשרף. בסוף
כששורפים עץ אז כאילו כל האוויר יוצא ונשאר רק המהות
כי הכל היום מן העפר
רק שנרקבו בו עוד ג' יסודות אש רוח מים אלה עפר שהוא עצמותו
על ידי השריפה באש אזי ג' היסודות אש מים ורוח שהיו בעץ חלפו
וכלוא בעשן המתהווה מהרכבתן,
והיסוד הרביעי שהיה בעץ, שזהו עצמותו, שהוא האפר שבו,
הוא הנשאר קיים והוא האפר.
והוא גם כדניין חומר וצורה, שבכל דבר יש חומר וצורה.
החומר הפשוט של העץ הוא יסוד האפר, וגימי אלה היסודות,
אש, רוח ומים, הם רק הצורה של העץ.
ועל זה שריפת העץ נשאר רק עצם החומר שלו הפשוט.
המושגים אולי טיפה זה, אבל זה בסך הכול,
בעצם הטענה היא שכשאתה מעביר תהליך,
אתה מעביר איזשהו חפץ, אתה מעביר שריפה, מה ששורד את השריפה זה הדבר הכי הכי עצמי של הדבר הזה.
כל מה שמיותר נשרף, נעלם, עולה בעשן, מה שנשאר זה הדבר בעצמו, בסדר?
ממש, גם אצל בני אדם,
כשאנחנו יודעים, ימח שמם מהנאצים, ימח שמם מזכרם,
ששרפו את גופות אחינו ואחיותינו, אז היה נשאר העצמות.
העצמות היה לפעמים צריך לרסק, וכן על זה הדרך. כלומר, העצם, שזו נקודת העצמיות של האדם, היא נשארת
גם אחרי שהבשר נשרף.
טוב, עד כאן זה נכון, זה מובן.
כך הנה על דרך משל בעבודת השם,
שבשביל זה באנו לכאן.
יש בחינות על דרך זה, והוא
כי הנפש הבהמית נשתלשלה גם כן מפני שור מהשמאל,
כמו בחינת פרה דקבילית משמאלה.
לכל אחד מאיתנו יש נפש בהמית.
אדמו״ר הזקן כתב את ספר התניא. אנחנו יודעים שנפש הבהמית, מה צריך כאילו לעשות איתה?
לכאורה להילחם בה, לעדן אותה, לרסן אותה, וזה, נכון?
לא כזה פשוט. תראו מה הוא אומר.
מהנפש הבהמית מבחינת פרה נמשך, אחר כך ההשפעה על החיצונים,
כך ממידות דנפש בהמית נמשך החשק והתאווה לתענוגי העולם הזה בהיתר או באיסור חלילה. כן, משם אמרנו, למדנו בתניא שהנפש הבהמית יש לה, משם ההתפארות והעצבות והגאווה וכל הדברים, כן, מגיעים מהנפש הבהמית.
והנה,
כשאדם חושק וחפץ לדבר מענייני עולם הזה הגשמי,
הנה אותו דבר הוא כלי לרצון והתשוקה שבלב האדם,
וכן אותיות המחשבה והדיבור שמערער ומדבר איך להשיג הדבר,
הם גם כן כלים לרצון ההוא, כי האדם בא לו על איזה משהו,
בא לו על איזה סטייק טוב. אז הוא מתחיל עכשיו, הוא הולך לקצביה,
הוא יקנה סטייק, הוא יעשה אותו בבנגל,
הוא יעשה אותו ככה, הוא יהפוך אותו ככה, הוא ישים תבלינים.
אם הוא מתחיל, אז על הסטייק הזה נמצאת גם הדעת שלו, וגם הרגש שלו, וגם כל המחשבות תקועות בתוך הסטייק.
מחור השלילי, נכון?
נתניה,
אתה רוצה לאכול סטייק? תאכול סטייק, אני לא צריך יותר מדי.
טוב,
תראו מה הוא אומר.
אני חוזר טיפה.
הנה אותו דבר הוא כלי להרצון והתשוקה שבלב האדם, וכן אותיות המחשבות והדיבור שמערער ומדבר איך להשיג הדבר,
הם גם כן כלים להרצון ההוא.
וכל שכאן המעשה,
שהם כולם בחינת כלים ולבושים להרצון, גם הם,
כמו צורה לחומר, לעצם הרצון שהוא על דרך משל,
כמו החומר הפשוט, והם, הם הצורה להיות רוצה כך וכך.
כלומר, האדם רוצה משהו,
זה כאילו הרצון הפשוט, הוא בעל, הוא רוצה משהו,
עכשיו, כדי להשיג אותו, אז הוא הולך לקנות,
הוא עושה ככה, זה כבר ההתפרטות.
אומר האדמו״ר הזקן,
עצם הרצון הוא דבר חיובי.
ההתפשטות שלו בדברים חומריים, אותה צריך לרומם, אבל עצם הרצון, אדם שלא רוצה, הוא מת.
הוא מת!
כן, זה מזכיר לי שפעם רב שלמה זלמן ארץ פגש איזה תלמית שלו שהתחתן, סיפור כזה.
אמר לו, מה שלומכם?
הרע, ברוך השם, מצוין, אין תענוג, אין מירי, כלום,
תמיד טוב, לא רבים לזה.
אז הוא אומר לו, אשתך מתה?
הכל בסדר?
אתם לא רבים?
הכל...
מה קרה? היא מתה?
אז הוא אומר, הנה, תראו, הוא אומר את זה.
והנה עצם הרצון.
אף שכשנתלבש בתאווה רעה הוא רע גמור,
ואז מכיוון שאדם אומר,
מכיוון שזה מתלבש בתאווה רע, אולי נבטל על הרצון לגמרי. לא!
מכל מקום, אין מהות כוח הזה חטא ורע מצד עצם עצמותו,
שהרי עצם מהותו הוא רק כוח המתהווה,
והרי הוא יכול להיות כוח המתהווה לטוב,
כמו שהוא עכשיו מתהווה לרע.
כמו שאדם אומר, בא לי סטייק, הוא יכול אותו דבר להגיד, בא לי לקיים מצוות, בא לי לעשות חסד,
בא לי למסור את הנפש למען עם ישראל,
בא לי ליישב את הארץ,
לכתוב על זה שירים והמנונים,
והמנונים,
ופה בארץ חברת אבות, ויש לו כל התקוות,
וללכת, והכל מתוך איזה חשק שכאילו אין לו רצון אחר. אז זה טוב.
הרצון הזה, אל תבטל אותו.
הרצון הזה, אל תנמיך אותו. תדאג שהוא יתלבש בדברים הנכונים.
שמה תדאג.
אז זה שהנפש הבהמית
שורשה גבוה מהנפש האלוקית.
הנפש האלוקית זה המצוות על מעשים הטובים, הנפש הבאמית זה מה בא לי, ומהנפש הבאמית יש לה המון המון עוצמה, אם רק תצליח להלביש את הבאלי הזה על הדבר הנכון, אפשר להעיף את העולם.
ואז יוצא שטהרת הפרה האדומה כאן היא בעצם לקחת את הבאלי הזה,
לרכז אותו מאוד,
לחבר אותו אל מים חיים, לתת אותו לכהן, ושהכהן יכוון אותך, יגיד לך, תקשיב, קח את כל הרצונות שלך, את כל הפרות האדומות שיש לך,
תעיף אותם לטובת כלל ישראל, תעיף אותם לטובת בניין הארץ, תעיף אותם לטובת קדוש... כאילו לשמה!
אבל לא עם הנפש האלוקית! כי אם הנפש האלוקית...
תראו, הנפש האלוקית היא בחור נחמד.
אתם מבינים? כאילו, היא נעימה, היא עדינה, היא צדיקה, היא לא נדחפת.
לפעמים צריך, כדי להניע דברים במציאות, מה צריך?
צריך לדחוף!
צריך להגיד, אני רוצה שזה יצליח, אני רוצה לקדם פה את העניינים. ככה בונים את הארץ.
אדם רוצה להצליח, אדם ש...
בארץ ישראל, והוא רק רוצה לבנות את זה לשם שמיים, שיהיה בניין יפה בארץ ישראל, הוא לא יבנה שום דבר.
מי שמה אני רוצה לבנות בניין, שיהיה הכי יפה, בכל אמירותו, איזה יפה הוא,
וזה, ואני צריך היתרים, אני רוצה גם להרוויח, אז יהיה.
הוא רק אומר לעצמו, אבל אני בחיים לא אעשה את המאמץ הזה בשביל לבנות בניין בחו״ל, בארץ.
אני רוצה לבנות את זה בארץ, אבל כשאני רוצה לבנות בארץ, אני הולך עם כל העוצמה.
אז תראו מה הוא אומר כאן.
אני חוזר הנה עצם הרצון אף שנתלבש בתאווה רעה הוא רע גמור אז הוא רע גמור מכל מקום אין מהות כוח הזה חטא ורע מצד עצם עצמותו
שהרי עצם מהותו הוא רק כוח המתהווה והרי הוא יכול להיות מתהווה לטוב כמו שהוא מתהווה עכשיו לרע
אלא שהרע הוא מה שאיתה והמשיך כוח המתהווה להיות מתהווה לרע ונעשה בו הצורה הרע מאוד ונתלבש בלבושים צועים עד שנמשך לסור ממצוות עשה או להתהוות לאיסור
אבל מצד כוח המתהווה בעצמו הרי יש כוח
בכוח זה להפוך לבבו מן הקצה אל הקצה זה עוצמה אדירה אסור לוותר עליה ולהיות מתאווה ואוהב וחפץ
לדבקה בהשם
כמו שכתוב נפשי הבטיחה כמו שאוהב ומתאווה לחיי נפשו כי באמת כוח המתאווה שבנפש הבמית מצד עצמו ושורשו ויסודתו בקדושה העליונה איפה זה יכול לבוא לידי ביטוי?
רק בארץ ישראל ולכן כהכנה לכניסה לארץ ישראל לפרק כ'
חייב לברר את הסוגיה הזאת איך נטהרים מטומאת מוות לוקחים את
כוח, כוח החיים הכי עוצמתי,
מגדילים אותו, מעצימים אותו, מרכזים אותו, ואומרים, עם זה,
אל השם יתברך, עם הנפש הבהימית.
וואי, מדהים, נכון?
פתאום מסביר, מה פתאום, מה זה עושה כאן? וזאת, זה לא פרט בתורה, אני חוזר,
זאת חוקת התורה.
זה הסיפור של התורה.
כל שאר הדברים זה, הייתי אומר,
הוראות שעה, צריך לסגת, בגלל שהמציאות, כל מיני דברים, פרישות,
זה הכל בגלל ה... אבל כשהמציאות היא מתוקנת כמו שצריך,
זה מה שהתורה רוצה מאיתנו.
שנעבוד את הקדוש ברוך הוא עם הנפש הבהמי,
עם הבלי הזה,
עם ה... איתו נעבוד את הקדוש ברוך הוא. בסדר?
זה מובן? אתם איתי?
יפה.
לא, יש לה כוח רצון, אבל תראה.
אני אסביר את ההבדל בין הנפש האלוקית לנפש הבהמי, בסדר?
אתה רצית פעם לגמור מסכת?
רצית, נכון?
אני רציתי לגמור מסכת.
היית פעם רעב?
כשאתה רוצה לגמור מסכת, כמה זה דחוף לך?
רצית לגמור מסכת, האם עכשיו, מיד, רצת לארון הספרים,
פתחת מסכת ואומרת, אההה, אני אומר, בעזרת השם, קודם כל, נאכל קימה, אישן קימה, ננום קימה, ואז נפתח את הספר וכל זה.
וכשאדם רעב...
אהה?
יש גיל כזה שהילדים, לעין הרע, בן פרעות יוסף,
בעיקר הבנים, כן? הם מגיעים לאיזה גיל
שכל יום הם יכולים לאכול אותך ואת כל המקרר,
אתה עשית קניות אתמול, פותח את המקרר,
מדבר שער, אין כלום! אין מה לאכול בבית הזה, מה קורה? אני מזמין, אני מזמין בורגר, אני...
באמת, הם גדלים, אתה שם אותו לישון בלילה, מטר שישי, קם בבוקר, מטר שבעים.
אתה שומע בלילה, איך הם גדלים, נכון?
אז הם רעבים, לא רואים בעיניים, באמת צריך לתת לאכול אחרת.
אז זה פחות או יותר ההבדל.
אז החוכמה היא לרתום את הנפש הבהמית לקודש, כי שורש הנפש הבהמית
גבוה מן הנפש האלוקית, בשורשה, היא הרבה יותר עוצמתית, יש לה עוצמה,
היא יודעת כאילו מיד מה היא רוצה, פרה, פרה, כאילו יש לה עוצמה,
פרה דקדושה.
וואי וואי, זה מה שקורה כאן,
זה התכלית בארץ ישראל, זה פרה.
עכשיו נעבור לדבר על הנחש.
יש לנו בפרשה גם נחשים, נכון?
עם ישראל נאלץ להקיף,
תראו שגם הפרה וגם הנחש
הם ממש שתי התכונות של משיח,
נחש בגימטרי המשיח, זה ידוע, נכון?
ופרה, אדומה תמימה, אז אומרים שהפרה,
היו שש פרות, ואת השביעית יעשה המשיח.
כאילו זה נכון,
זה משהו מאוד מאוד מיוחד שיעשה אותה משיח צדקנו.
אז עם ישראל עושה את דרכו,
ותקצר נפש העם בדרך, זה מאוד מובן, הם היו כבר בדרך לארץ ישראל, והיו ממש יכולים לקצר, פתאום צריכים לעשות עיכוב,
העיכוב שלהם גם גורם להם ללכת הפוך מהכיוון, כי כתוב
דרך ים סוף, נכון? בספר דברים ראינו את זה.
הם צריכים לרדת ממש לכיוון ים סוף. בקיצור, הם ממש מתרחקים.
כן, נראה לי שהפסוק הזה שאתה אומר זה משהו אחר.
לא כאן כאן, סליחה.
וייסעו מאור ההר, פה, בפסוק ד',
דרך ים סוף, לסבוב את ארץ אדום.
למה דרך ים סוף? כי אם אדום לא נותנים להם לעבור, אז הם צריכים להקיף את אדום, הם צריכים לרדת ולעשות סיבוב.
בקיצור, הם הלכו הפוך מהכיוון שהם היו צריכים ללכת.
אז נפשם קצרה,
נפשם קצרה בדרך.
אני רק רוצה להגיד כאן הערה קטנה, אנחנו הולכים עכשיו ללמוד דרשה של אדמור הזקן, אבל לדעתי היא פשוט מבארת פשט
גמור בפרשה,
פשוטו של מקרא, ממש. אז אנחנו נרוויח היום שני דברים.
טוב, אז הם, וידבר העם באלוהים ובמשה,
למה הרי ייתונו ממצרים למות במדבר, כי אין לחם ואין מים,
ונפשנו קצר בלחם הקלוקל, וישלח אדוני בעם את הנחשים השרפים,
וינשכו את העם, ויהיו מאותם רבים בישראל.
אז הם חוזרים בתשובה,
ואז הקדוש ברוך הוא אומר למשה, עשה לך שרף,
ושים אותו על נס,
והיה כל הנחשוך וראה אותו בחי.
והיה אז משה נחש נחושת,
הקדוש ברוך הוא אמר לו לעשות שרף, הוא עשה נחש.
אור החיים מטפל בזה, תסתכלו שם.
וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש,
והביט אל נחש הנחושת וחי.
זה נכון,
מין טריק כזה.
ביטל נחושת, נכון.
המשנה בראש שנה שואלת, מה זאת אומרת, וכי נחש ממית, וכי נחש בחייהם?
אלא, מסתכלים, משעבדים ליבם לאביהם שבשמיים.
אז כל השנים הייתי מבין פשט,
הייתי מבין כזה פשט, שמה?
שמגיע אליך הנחש, אז אתה מאוד מרוכז, אתה לא יכול להסיר ממנו את המבט,
הוא נשח אותך.
העבודה להסיר את המבט מהנחש ולהסתכל למעלה על נחש הנחושת,
היא בעצם העבודה שאדם צריך לדעת שכשבאה אליו איזה צרה, לא הצרה באה אליו, אבל הקדוש ברוך הוא גלגל אותה, הוא צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא לא להתפלל על הצרה, אלא השם יתברך.
אבל פה אדמו״ר זה כן אומר משהו אחר לגמרי.
גם כן שם אותנו במקום אחר.
כן?
בואו נקרא את זה.
נלמד את זה.
ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי.
ואיתו במשנה על זה,
בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעדים את ליבם לאביהם שבשמיים.
וקשה.
למה לנחש בכלל? מה צריך בכלל את הנחש הזה?
האם צריך להתפלל? אז שיתפללו. מה צריך שיסתכלו על הנחש? אתם יודעים הרי שזה גם בעיה, כי זה הביא לתקלה.
בימי חזקיהו כבר היו, עשו מזה עבודה זרה,
וחזקיהו היה צריך לקטט את נחש הנחושת.
נכון?
אז מראש למה צריך את הנחש הזה?
ועוד, מהו ההסתכלות כלפי מעלה?
הלוא מבואר בעניין תפילה שצריך שיהיה עיניו למטה וליבו למעלה. אדם מתפלל, הוא צריך להסתכל למטה, לא להסתכל למעלה. כמו אנשים מסתכלים על השמיים, מחפשים מטוסים באמצע התפילה.
לא.
ולהבין זה נקדים לחקור בעניין ירידת הנשמה בעולם הזה.
הוא אומר, רגע, רגע, רגע. אומר את מור הזקן, בואו נלך רגע צעד אחד אחורה.
למה ירדה נשמה לעולם הזה?
מה התכלית שלה?
מה התכלית? אנחנו מסתכלים בפרטים. למה ירדנו? למה נשלחנו כאן לעולם הזה?
מקודם אמרנו בפרה אדומה ירדנו? לעוצמות חיים.
נכון? בשביל זה ירדנו.
לקבל עוצמות חיים, ואיתם לעבוד את השם יתברך. לא לעבוד את הקדוש ברוך הוא עם החלקים החלשים באישיות. לעבוד אותו עם הבלים, עם הנפש הבהמית, שם. שורש הנפש הבהמית הזה.
כאן הוא מוסיף עוד קומה.
הוא אומר,
עיקר תכלית האדם לדבק בקונו באהבה ויראה,
ועיקר הדבקות הוא בתפילה שהתיבות הן יותר קרובים להבנת האדם
ובוודאי קודם ימצא את הנשמה בעולם הזה וגם אחר הסתלקותו מן הגוף הוא יתדבק יותר באהבה ויראה פנימית
שהגוף אינו מניחו לעבוד את השם ואדרבא מחמת חומרו יכריח את הנשמה לנות אף מגופניות
ואף כי הנשמה אינה רוצה בזה כי מקור חוצבה חלק אלוהו קמימה ולרצונה להידבק לבורא יותר והנה מבואר בזוהר
מן דלא עפיך מריר ולמתיקי לת לחולקה בעי עלמא כלום
כי זה הכל האדם, והאדם לא נברא, אלא בשביל זה.
כלומר,
כל התכלית שהאדם נברא זה לדעת להצליח להפוך מר למתוק וחושך לאור.
זו התכלית של האדם.
איך עושים את זה?
איך הופכים מר למתוק? עושים תרכיז, מוסיפים תרכיז?
איך הופכים מר למתוק?
מה עושים? מה צריך לגלות?
שמה?
בדיוק.
שהמר הוא בעצם מתוק מוסתר.
וכשתגלה את המתיקות בתוך המר,
אתה תגלה שהמר הוא בעצם בכלל לא מר, אלא הוא סופר מתוק.
איך תהפוך
חושך לאור, אתה תגלה שבתוך החושך נמצא אור.
זה התכלית של האדם.
זה התכלית של האדם.
וזה האדם ירד לעולם.
בסדר?
ואז תראו מה הוא אומר.
שהרי בבית ראשון לא היו מתפללים כלל.
בבית ראשון לא היה שחרית מנחה ערבית. אז מה הם עשו כל היום?
הפכו מר למתוק והפכו חושך לאור.
וגם בבית שני תיקנו אנשי כנסת הגדולה תפילה קצרה.
אולי צריך לחזור לזה היום.
התפילה התארכה, התארכה, התארכה, התארכה.
היו נביאים, כן.
אני חייב להגיד לכם, אולי, לא יודע אם זה שב,
אולי זה גנאי, אבל קשה לי תפילה ארוכה.
ביום רגיל. בשבת יש נחת, סבבה, ביום רגיל.
שחרית,
שעה.
הייתי, לא יודע, נתפלתי באיזה מקום, היה שעה שחרי.
אחרי 45 דקות נגמר לי הרטלין, כאילו, אני מתחיל לזוז.
נכון?
כאילו, יש משהו בתפילה.
עשיתי פעם ניסוי כזה,
אני עושה כל מיני ניסויים על התפילה.
עשיתי פעם ניסוי להתפלל תפילה הכי מהר שאפשר, 18. 18. הכי מהר שאפשר.
זה מגניב.
אתה צריך להיות בריכוז.
כשאתה מתפלל בנחת, אז לפעמים אתה מתפלל, ואז כמו ספינה כזאתי ששעתה לאט, בקצב שלה פתאום,
אתה פתאום מגלה שאתה ב... יצאת לטיול בחו״ל.
כשאתה יורה, כאילו,
ככה זה, הכל כזה, כמו קרב איגרוף כזה, צריך להיות מרוכז.
זה כמו את זה בין לרוץ לטווח ארוך לבין לרוץ פרינט.
כדאי לנסות.
כל פנים, הוא אומר כאן,
גם אנשי הכנסת הגדולה תיקנו תפילה קצרה, ובוודאי כל העבודה שלהם לא היה קיים על דרך זה להפוך מר למתוק.
והעניין הוא כי הדינים נמתקים בשורשם.
עוד ביטוי.
כדי להפוך מר למתוק,
כדי להפוך דין למתוק צריך ללכת לשורש שלו.
בביטוי,
הדין הוא בעייתי.
בשורש,
במטרה, בעומק שלו,
הוא חיובי
והוא מתוק ואי אפשר היה להגיע למתיקות אלא דרכו.
והנה הוא נותן כאן את הדוגמה.
דהנה,
כל רעות ודינים,
רחמנא ליצלן,
שנטעו בעולם, שורשם ומקורם המכלה אותם הוא טוב.
כמשל הזונה עם בן המלך כמבואר בזוהר, תכף אני אגיד את המשל הזה,
שכל רצונה וחפצה שלא לציית אותה.
ובזה תתענג יותר שתהיה אהובה למלך.
מה שאין כן, כשמפתה אותו, מפתה אותו, ותאכל לו, אין זה רצון המלך.
יש,
המשל הזה,
משל הזונה מהזוהר הקדוש,
הוא משל מאוד מאוד יסודי כדי להבין את הסיפור של הנחש פה.
באו המשל,
המלך רצה לבדוק את הבן שלו, כמה הבן שלו הוא שולט בעצמו,
ורציני, ונאמן,
אז הוא לקח זונה,
הכי בכירה ככה,
של המלך, ואמר לה, אני המלך, אני מצווה אותך, לכי תפתי את הבן שלי.
זהו. זה הסיפור.
עכשיו בואו נבחר.
מה המלך רוצה שיקרה?
שהבן יעמוד בניסוי, תודה.
מה הבן רוצה שיקרה?
מה הרצון הפנימי האמיתי שלו? גם להצליח, נכון, לא לאכזב את המלך. מה הזונה רוצה שיקרה?
שמי?
הבן לא יצליח.
מה? שהיא תצליח לפתות אותו.
זה מה שאתה רוצה.
אבל היא רוצה לשרת את המלך.
היא, אתה מבין, יש לה כאילו רצון פנימי ורצון חיצוני. הרצון החיצוני שלה, המלך הטילה לה תפקיד, אז היא צריכה לעשות אותו הכי טוב.
היא לא יכולה לבוא ולרמוז לו, תקשיב, זה ניסיון. היא תפטה אותו בכל הכוח.
אבל משרתת של מי?
של המלך. מה היא יודעת?
שאם היא תצליח, מה יקרה למלך?
המלך יצטער.
אז היא רוצה שמה?
היא נותנת את כל הכוח שלה, כי המלך ציווה אותה, אבל מה היא רוצה שיקרה?
שהיא לא תצליח.
אז כולם רוצים שהמלך יהיה שמח,
וכולם רוצים לעשות את רצונו,
ועושים דבר בהיפוכו. ההוא מתמודד מול ניסיונות עריות,
והאם ננסה לפרטט אותו, ושניהם רוצים שהמלך יהיה שמח.
זה נקרא הדין בשורשו.
כלומר, המתקנו כרגע את הדין של הזונה בשורשה.
כאילו, כלפי החוץ, אתה אומר, איזה רשאית, איזה מכשפה, רוצה להחשיב אותו, אולי שתמות.
אבל בפנים היא אומרת לך, אני בכלל לא, אני רוצה שיעמוד בניסיון, אני רוצה שאחריי המלך יאהב אותו יותר,
יסמוך עליו יותר, כי עמדתי בניסיון, זה מה שאני רוצה. אני חייבת למלא את תפקידי, כי אחרת המשחק,
אין משחק כאילו, אבל,
זה להסתכל על הנחש, לדעת, וזה מאוד, זה עוד פעם, רק בארץ ישראל בחוץ לארץ מה שטוב, טוב, מה שרע, תעזוב בארץ ישראל בהנהגת עם ישראל בארצו מהטוב יוצא טוב, מהרע יוצא יותר טוב יוצא יותר טוב
אם תמתיק אותו ותלך איתו לשורשו
תראו מה הוא אומר, אני ממשיך
כברשל רזונה עם בן המלך המבואר בזוהר שכל רצונה וחפצה שלא יציית אותה בן המלך
ובזה תתענג יותר, שתהיה אהובה למלך.
מאשר אם כן, כשתפתה אותו ותאכל לו, אין זה רצון למלך.
והעניין הוא ששורש הרע מחייהו הוא הטוב. מה נותן כוח לרע?
רק הטוב.
זה מה שמחיית הרע.
כמבואר בזוהר שם.
וכי יש עבדא דמרית במראה.
עבד במהות, עבד שאוהב את המלך, לא יכול למרוד במלך. אז יש כמה עבדים שמתפרצים את אדוניהם, בשר ודם.
אבל עבדי השם שמקבלים חיותם ממנו יתברך והוא המחיה את הכל, איך יש חיות לדבר שכן נגדו?
ומתרצים על דרך משל הזונה עם בן המלך וזהו דבר המחיה את כל הרעות ושורשם למעלה הוא טוב וכשיורד למטה על דרך ההשתלשלות נעשה באמת רע גמור בדינים גמורים הן במילי דה עלמא והן במילי דשמיא כאן הוא מסביר שזה גם עניין של נחום איש גמזו שכל דבר שקרה הוא לא אמר טוב זה טוב מה הוא אמר? גמזו לטובה, לטובה הכוונה יום אחד אני אבין
למה זה היה חלק מהטובה.
אני חושב שכל אחד שמסתכל על החיים שלו יכול לראות שהמקומות שבהם באמת,
באמת צמחנו, ובאמת קרה לנו משהו משמעותי, היו מקומות שבזמן נתון היינו אומרים, אה, איך באה על הצרה הזאת, הייתי מעדיף שזה יהיה בלי.
ואחר כך אתה מגדל, שמע, האיכויות הכי אמיתיות שלי והכי זה, דווקא באו מתוך איזשהו קושי.
עם ישראל הולך להיכנס לארץ ישראל.
בארץ ישראל זאת העבודה, להפוך מר למתוק. עכשיו,
אין לי מספיק מילים כדי להסביר לכם כמה הדבר הזה הוא פשט גמור בארץ ישראל. זה לא וורד אפילו, זה פשוט פשט. יש ספר חובה לקרוא שנקרא ישראל סיפור הצלחה.
שמעתם על הספר הזה?
כתבו אותו, הכינו אותו וחקרו שני הכלכלנים, אדם
רויטר ונוגה קינן.
הם מוציאים גם כל שנה מצגת
לקראת יום העצמאות על המצב הכלכלי של מדינת ישראל, אבל הם כתבו ספר, ספר חובה.
החוט החורז בכל הספר היא
לא הייתה לנו ברירה, לכן היינו חייבים להתאמץ,
ולכן יצא לנו משהו וואו, לדוגמה,
טפטפות.
למה ישראל אימצה את הטפטפות? זה הביא חיים, פשוטו כמשמעו, לא איזה,
חקלאות למקומות שהיו מתים ברעב באפריקה.
למה זה קרה?
כי אין פה מים.
אז אתה לא יכול להשקות כמו בקנדה.
תפתח את הברז בתחילת הקיץ, תסגור אותו בסוף הקיץ והכל בסדר.
אתה צריך לזה, אז בואו נעשה טפטפה, אז בואו ניתן טיפה בדיוק איפה שצריך.
לא הייתה לנו ברירה,
זה רע.
המתקנו את הדין בשורשו, ואז מה יצא?
טוב לכל העולם שלא היה יכול לצאת אם לא הייתה את המציאות הרעה, בסדר?
אתן לכם עוד דוגמא, דוגמא מדהימה.
נו?
כל המה?
כן, בדיוק.
נכון, בדיוק, זה יהפוך את הלימון ללימונדה.
אתן לכם עוד, זה כל הספר, כל הספר זה הראיות שלו, בסדר? התפלת מים, עוד פעם. ישראל היא מעצמה מספר אחת בעולם בהתפלת מים.
התפלת מים אתה יכול פשוט להביא, פתרת את בעיית היומש בעולם,
כי בכל מקום יש שיעם ואתה יכול להביא.
למה? לא הייתה לנו ברירה.
אתן לכם עוד דוגמא, אולי הדוגמא הכי חזקה בספר הזה.
עשו עליה מדליה.
עשו עליה מדליה.
כל המדינות שבעולם, כשמשגרות לוויין,
משגרות אותו עם כיוון התנועה של כדור הארץ.
הפיזיקה, כדור הארץ נע ככה, אז אתה משגר את הלוויין ככה, ואז אתה...
זה אומר לשגר לכיוון מזרח, מהארץ לכיוון מזרח, בסדר?
ברור?
כדור הארץ נע ככה, נכון?
נגיד זה מזרח, ככה, אז אתה שגר את זה לכך.
אנחנו לא יכולים לשגר לווין צבאי לכיוון מזרח. למה?
אם זה ייפול, הלווין הזה,
השיגור ייכשל והוא ייפול בשטחי איראן, אז כל הסודות הצבאיים, הכל יהיה אצלם.
אז ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמשגרת לווין לכיוון מערב.
זה נגד הפיזיקה.
צריך להמציא פה את הפיזיקה מחדש.
חישובים, הכל, הכל שונה, הכל הפוך, הכל זה.
הוציאו מדליה, יש מדליה כזאת, כתוב דרך כוכב מיעקב, זה הפרשה הבאה, דרך כוכב מיעקב, ורואים לוויין את כדור הארץ, ולוויין יוצא ויש לו כזה מסלול, אבל מי שמבין רואה שהמסלול שהוא עושה הוא הפוך,
נגד כיוון התנועה של כדור הארץ, דרך כוכב מיעקב.
החישובים המתמטיים שעשו עם הלוויין אופק,
הם שימשו יותר מאוחר לכיפת ברזל,
שהאמריקאים, כשתקצבו את הפרויקט הזה, האריכו אותו בעשר שנים. פיתוח וייצור בעשר שנים,
וישראל עשתה את זה בשנתיים.
כאילו,
העובדה שישראל היא מובילה בעולם בתחום הטילים, חץ, וכל החבר'ה האלה,
ממש מובילים, יותר מהאמריקאים, מבחינת הדיוק.
המקאם, אורן ירוק, וכל הדברים האלה. איך מישהו הסביר לי?
עשו איזה ניסוי בחץ שלוש, הוא אומר, תקשיב,
מה זה? אני שמעתי את מנהל הפרויקט של זה,
איך קוראים לו? בן עזרא.
בא מולו מישהו
במרחק שלוש מטר, שולף אקדח ויורה בו,
והאדם הזה מספיק בתוך השלוש מטר האלה לשלוף את האקדח שלו ולראות ולפגוע בכדור לפני שזה פוגע בו.
זה פחות או יותר מה שעשו.
אתם מבינים מה?
אבל זה הכל כאילו בגלל שאין ברירה.
אין ברירה. זה קשה, זה דפוק. אין ברירה. תתאמץ, אתה מתאמץ, אתה מגלה מבפנים איזה אוצר. בתוך החושך נמצא האור. בתוך המר נמצא המתוק.
זה רק בארץ ישראל.
הביטוי לזה זה נחש. האמת שזה גם כן ביטוי ממש מדויק, כי
כולם יודעים שהעתיד בתחום הרפואה,
בתרופות סרטניות, איפה נמצא?
הרי היום מה עושים?
היום עושים כימותרפיה, נכון?
מה זה כימותרפיה?
השם מרחם.
אומרים בוא נהרוג את כל הגוף,
נקווה שהתאים הסרטניים ימותו לפני
התאים הבריאים, שאדם ישרוד את זה.
אבל בגדול זה הורגים, כאילו זה באמת עובדתית,
הרבה מאוד אנשים מתים מהטיפול, לא מהמחלה. כלומר,
המערכת שלהם נחלשת מאוד, והם לא מצליחים לעבור את זה הלאה.
לא מאשים, זה כרגע המצב.
אבל ברור שאם נמצא תרופה ביולוגית,
אז מה צריך למצוא?
איזה חומר שמשתלט בזמן קצר מאוד
על תאים סוררים והורג אותם.
אגב, יש כאלה תאים גם בגוף עצמו.
יש תאים שנקראים NK, Natural Killers.
זה תאים שמסתובבים בגוף האדם, וכשהם רואים איזה תא שככה יצא מאיפוס,
יורים, הורגים אותו.
אתם רואים שאתה מתחיל להיות סרטני, הם הורגים אותו. עכשיו השאלה, למה הם לא עובדים?
כנראה הם לא עובדים במצבים מסוימים, ואז הם לא עובדים במצבים של סטרס, הם לא עובדים בכל מיני מצבים.
כל פנים,
יש לכם חומר יותר אימתני מהרס של נחש?
תוך שנייה, ביס אחד, הוא השתלט על כל הגוף.
פרץ את המערכת, פרץ את כל התאים, השתלט על הלב, השתלט על הריאות,
מת את הקצב, מלא את לחץ הדם, גורם לאדם למות.
אם רק נצליח להנדס הרס של נחש, שבמקום להשתלט על כל הדברים האלה, הוא ישתלט, על מה?
על תאים סרטניים.
אדם, יהיה לו חלילה סרטן, ילך לרופא, יגיד לו, בוא נראה מה יש לך,
תביא את הטיטנת של הצפר, בבקשה.
הוא קח פה, פס, לא זה, זה יהיה בזריקה וזה,
תן לך מהדבר הזה, סע לשלום חביבי.
חומר עוצמתי, זה ברור שזו התכלית שלו.
אין לזה אח ורע, כזה חיה קטנה שיש לה הרס שיכול להרוג איתו פוטם.
איך איך?
איך זה חשוב, איזה הנחש הגיע?
כן, לפי זה הנשיאו, כן.
וזהו עניין נחש הנחושת שהיה צריך להשימו על נס.
תסתכל למעלה.
שהיה צריך להגבהת הנחש למעלה ומסתכלים כלפי מעלה, כלומר שלא יחשוב שהנחש נפרד, שהרע אין לו תכלית.
אם כן הוא ראה ממש ונשארה רע, אבל כשיחשוב את הנחש בהגבהתו למעלה בשורשו שאינו נפרד מאיתו יתברך ויחיותו משם או על דרך משל הזונה עם בן המלך.
אם כן אין רע יורד מלמעלה,
ולכן היה נחושת שמשתנה לכמה גוונים.
אז כל מיני דברים כאלה גוונים. תסתכל.
עכשיו אני רק אגיד לכם, ובזה אני אסיים,
שזה בדיוק גם מה שקורה כאן.
הם הרי חשבו,
בצדק, שהכי טוב זה להיכנס לארץ ישראל בדרך הכי קצרה.
פתאום התחילו להאריך את הדרך, והם מתלוננים. אומרים להם הקדוש ברוך הוא, אתם לא מבינים שמהדבר הכי רע יצא לכם הכי טוב.
תסתכלו על הנחש,
אבל אל תסתכלו עליו שוב למטה, תסתכלו עליו למעלה, יש לו שורש.
מה קרה להם כתוצאה מהעיקוף הזה?
מה קרה?
הקיפו את
אדום, הקיפו את מואב, ביקשו מסיחון לעבור,
סיחון אמר להם כן או לא?
לא.
יצאו נגדו למלחמה, את מה כבשו במלחמה הזאת?
את כל עבר הירדן,
כל סיחון,
כל ארץ אוג, הגיעו עד החרמון, איך זה שהגיעו עד החרמון?
מי אמר?
איך, איך?
איך?
איפה כתוב עשירה?
בשירה, כתוב זה?
לא כתוב חרמון.
מה? מה?
ארנונה, שאלתי חרמון.
אה, חרמון. או, מעולה!
אתם חזקים היום.
כתוב, עם ישראל כתוב ככה, ונחרים אותם כאשר עשינו נסיחון, כל הבהמה, וניקח בעת תהיה את הארץ, מיד שני מלכי המוריה שבעירה וירדן.
מנחל הארנון עד חרמון!
כל ערי המישור, כל הגלעד, כל הבשן, עד סלחה ואדראי, אדראי, זה דרעה של היום, זה מזרחית לחלב.
שטח עצום הם כבשו!
אחרי זה בני גד ובני ראובן ירצו את השטח הזה וכל זה, וזה עצום!
אם הם לא היו עוברים שם, אם היו עוברים בזה, בכלל לא היו כובשים את השטח הזה.
לא כובשים אותו.
אז מהרעיון יצא טוב, איזה טוב, איזה שטח, איזה עוצמה, הגיעו עד החרמון, הכל, מהדברים הלא טובים.
זה מדרגת ארץ ישראל. אז אם כך אני מסכם, פרה ונחש.
שתי הבעלי חיים האלו שמופיעים בפרשה הם ההכנה לארץ ישראל. ארץ ישראל מבקשת עוצמות חיים,
מבקשת לקחת, לעבוד את השם יתברך, עם הנפש בהמית, כן? עם העוצמה, לנתב אותה לרצון של עבודת השם. וחלק מהעוצמות האלו זה לא להיבהל מהרע.
לא להיבהל מהרע. הרע כיסא לטוב, הרע מסתיר בתוך הטוב. תעבוד, תתאמץ, תחפור, תגלה שבתוך הרע נמצא טוב,
שלא יכולת להגיע אליו בלי הרע.
וזה מדרגת ארץ ישראל. וזה העניין של הפרה והנחש, כמו שאמרנו שתיים קשורות למשיח, נחש וגימטרי המשיח,
ואת הפרה האדומה השביעית יעשה מלך המשיח.
תזכו ותמצאו, ברוכים תהיו. איזה תורה של האדמו״ר הזכה, נפלא מאוד.
