אנחנו כאן בשיעור הקדוש נפש הפרשה משתדלים לחיות עם הזמן ואז... אברהם,
איזה נס.
והזמן זה הזמן של פרשת השבוע,
פרשת קורח,
שהיא פרשה דרמטית ביותר, אנחנו באלוהים דרמטיים בפרשות,
ואנחנו נזרום עם הדרמות.
עכשיו,
מה שאנחנו הולכים לדבר עליו זה נושא
שהוא
לי הוא מאוד מאוד חשוב, אני מרגיש שהוא ממש דבר מרכזי אצלי,
בנפש.
אני מקווה שגם אצלכם נצליח להעביר לכם את הדבר הזה.
תראו,
אנחנו כבר זוכים להכיר את משה רבנו מפרשת שמות,
נכון?
הכלל הוא שמשה רבנו, ברגע שהוא מופיע בתורה, הוא לא מפסיק חוץ מפרשת תצווה. תמיד יש לנו את משה רבנו. אז כבר אפשר גם
לאפיין את צורת ההנהגה של משה רבנו, נקרא לזה ככה.
ואנחנו יודעים שצורת ההנהגה שלו היא שהוא מלא בענווה,
ושפלות עד אין קץ.
מה לא עושים לו, ומה... והוא תמיד, תמיד הוא מלא ברחמים, ותמיד הוא מוותר, ולא מחזיק לעצמו. נכון, קראנו את זה גם בשבת שעברה
בפרשת שלח, וגם לפני כן בפרשת בהעלותך.
והוא נלחם על עם ישראל,
והוא בעיקר כשזה מגיע לאיזה מרכיב שהקדוש ברוך הוא רוצה להעניש.
יש פסוק, לולי משה בחירו עמד
בפרץ.
בתהילים נדמה לי.
לא, בשום פנים ואופן וכל מיני תירוצים כאלה ואחרים, ושמעו כי אתה אשם.
מסכימים עם האפיון?
אני לא טועה, נכון?
צורת ההנהגה, לפעמים משה רבנו יהיה מאוד מאוד פעיל, כמו בעגל, וישבור את העגל, ויתחן את הלוחות,
ויתחן את העגל וכו', לפעמים הוא יהיה יותר פסיבי,
כמו אולי בחטא המרגלים, או כמו כשביקשו בשר. אבל תמיד, תמיד, תמיד,
כשהקדוש ברוך הוא רוצה להעניש את עם ישראל,
משה רבנו אומר לו, לא, אני לא מסכים.
לא, אני מתחילה מלחמה.
וגם בדרך כלל הקדוש ברוך הוא שומע בקולו.
ואצלנו בפרשה קורה דבר הפוך.
שמת ענד לזה? הפוך.
משה רבנו מתעקש שיהיה עונש.
הוא כמעט, אפשר להגיד, דורש, לא כמעט, דורש מהקדוש ברוך הוא שהעונש גם יהיה דרמטי.
לא איזה עונש כזה קטן, עונש דרמטי, והוא יוזם את זה, הוא היזם.
מוזר מאוד.
הוא מדבר אל העדה לאמור,
סורו נא מעל העולי, האנשים הרשעים האלה, ואל תיגעו בכל אשר להם,
פן תספו בכל חטאותם.
ויעלו מעל משכן קרח ודתן ואבירם, מסביב לדתן ואבירם יצאו ניצבים, פתח העוליהם, ונישאם ובניהם בטפם".
נשים, ילד...
אה?
זה הקב' לדעתי.
שאלת שאלה מדהימה, נתן.
לא רוצה להגיד סתם.
זה הקב' סליחה.
וידבר אדוני אל משה ואל אהרון לאמור, ייבדלו מתוך העדה הרעה הזאת ואכלה אותם כרגע.
אולי צריך להביא את הפסוקים באמת מפה.
אז כאן זה מתאים.
בהתחלה הקדוש ברוך הוא אומר להם, וידבר אדוני אל משה ואל אהרון לאמור, ייבדלו מתוך העדה הרעה הזאת ואכלה אותם כרגע. ויפלו על פניהם, ויאמרו,
אלה אלוהי הרוחות לכל בשר,
האיש אחד יחטאו על כל עדה תקצוף.
אז אהרון מצוין, זה מה שאנחנו מכירים,
הוא מלמד זכות על עם ישראל.
אל אלוהי הרוחות, אתה יודע, נתן, זה פסוק חשוב שנשמעת לי כאן.
אל אלוהי הרוחות לכל בשר, זה מזכיר לנו פסוק שאנחנו נגיד, בעזרת השם,
בפרשת פינחס.
יפקוד השם אלוהי הרוחות לכל בשר, איש על העדה,
שיודע ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד.
נכון? וכאילו, אז אל אלוהי הרוחות לכל בשר, סבלנות, יש אחד חותר, כל העדה תקצוף. בסדר, בסדר גמור, זו הגישה שאנחנו מכירים אצל משה רבנו ואצל אהרון. אבל פתאום הכל מתהפך.
וידבר אדוני אל משה לאמור,
דבר אל העדה לאמור, יעלו מסביב למשכן ולמכורך נתן ואבירם.
אז מה היינו מצפים שיבוא כרגע?
שעוד פעם משה רבנו יגיד, לא, וזה, המשפחה אחת תכתב, על כל העדה תקצוף,
על... נכון, זו הצורה הטבעית.
ויעקב משה וילך אל נתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל וידבר אל העדה.
זה עכשיו משה רבנו אומר.
עד כאן זה הקדוש ברוך הוא, עכשיו משה רבנו.
אז עוד פעם, כשמגיע תורו של הדיבור של משה רבנו, הייתי מצפה שהוא יגיד,
וידבר אל העדה לאמור,
הקדוש ברוך הוא ירחם וכו'. לא! משה מסתער.
וידבר אל העדה לאמור, סורו נא מעל העולה האנשים הרשעים האלה, ואל תגידו כל אשר להם,
פן תצטפו מכוחת אותם, ויעלו מעל משכן קורח, לתן ואווירם מסביב,
ולתן ואווירם יצאו ניצבים פתח העולה ונשיהם ובניהם וטפם.
כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מליבי.
אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ה' שלחני לו. אם האנשים האלה ימותו בשיצואה רגילה,
הקדוש ברוך הוא לא שלח אותי.
ואם בריאה יברא ה'
ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'. משה רבנו מתעקש.
הם לא ימותו כרגיל.
אז קודם כל אנחנו רוצים לשאול, למה? מה קרה? מה הסיבה
שמשה רבנו ככה
משנה לחלוטין ממנהגו.
ודבר שני,
נקרא עוד את הפסוקים, ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותיבקע אדם אשר תחתיהם, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת אשר לקורח ואת כל הרכוש,
וירדו הם
בכל אשר להם חיים שאולה,
ותכנס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל.
כן?
אז השאלה הראשונה שאנחנו שואלים זה מה קרה למשה רבנו, שהמידה שלו,
של הסבלנות בערך אפיים התחלפה פה.
שאלה שנייה שאנחנו שואלים, מתניה,
זה בדרך כלל כשיש דין וחרון אף,
האמצעי הנבחר הוא בדרך כלל אש,
נכון?
כמו בסדום,
כמו בתצא אש ותאכל בקצה המחנה.
פה משה רבנו מתעקש שהם ימותו בצורה מאוד מאוד ספציפית.
האדמה צריכה לפתוח את הפה. חז״ל אומרים שמשה רבנו אמר, הבאתי את המדרש הזה נראה לי פה איפשהו,
אני רואה אותו כבר עכשיו.
לא, הבאתי אותו כאן.
אבל המדרש אומר שהקדוש ברוך הוא,
משה רבן אמר לקדוש ברוך הוא, אם בראת את הפה של האדמה מצוין, ואם לא, תברא אותו עכשיו.
כאילו, אין פה דיונים.
יהיה כאן אדמה שפותחת את הפה שלה.
זה כל כך
דרמטי שחז״ל אומרים במשנה באבות, שפי הארץ זה אחד הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.
פי הארץ הוא פי האטום הוא פי הבאר, כל מיני דברים כאלה.
נכון?
זה המשנה?
לא.
הוא אומר ככה, אם כמות כל האדם ימותון אלה
מוות רגיל, אז אני לא, הקדוש ברוך הוא לא שלח אותי.
אתה צודק, משה רבן אומר ככה, אם האנשים האלה ימותו מוות רגיל,
הקדוש ברוך הוא לא שלח אותי.
אבל אם ימותו מוות לא רגיל,
סימן שמה?
שהם נייצאו את ה' הבנתי.
אבל גם בצד של מוות לא רגיל,
בדרך כלל מוות לא רגיל בעניינים של עבירות זה אש.
וכאן זה מין אדמה פותחת הפה,
מה הסיפור? למה משה רבנו מתעקש על הדבר הזה?
אז
השאלות ברורות.
מתי אתה מבין? אז כולם מבינים. אתה בצבא, ומסבירים לך מהר, אתה תבין לאן.
בסדר?
יפה. זהו, זה מה שחשוב.
שתי שאלות.
כדי לענות על השאלות האלו,
אני רוצה ברשותכם לעשות איזו הפרדה מתודית מסוימת,
ולא להתעסק כרגע עם קורח,
בסדר? כי הסיפור כאן, בפרשת קורח, מורכב מארבעה
ארבעה כוחות
מתאבקים במחננו. יש את קורח, זה עניין אחד.
יש את
עון בן פלט, עניין שני.
יש את 250 ראשי סנדראות, עניין שלישי, ודלתם ואווירם, עניין רביעי.
וכל אחד מהם צריך לדבר עליו בפני עצמו.
מה הוא חשב, מה הוא חשב, מה הוא חשב. קורח היה אדם גדול,
קורח ראה דברים,
הוא טעה,
הוא טעה, ולכן הוא שילם את המחיר, ובני קורח לא מתו.
רון בן פלט בכלל הצליח איכשהו לברוח מהעסק הזה. אשתו הצילה אותו.
250 ראשי עשר נדרעות זה עוד סיפור.
הם בכלל, הם משוות ראובן, הם לא קשורים לזה.
ודתן ואבירם זה עניין בפני עצמו. עכשיו, מאיפה יש לי את הסמכות לחלק דברים בצורה הזאת?
מי שמעני לחלק?
משה רבנו.
משה רבנו בעצמו, כשהוא מזכיר
בעוד 38 שנים,
כשמשה רבנו יזכיר את הסיטואציה הזאת בפרשת עקב,
הוא לא ידבר על קורח ולא ידבר על 250 ראש עשר נדראות
ולא ידבר על זה, הוא ידבר רק על מי?
רק על דתן ואבירם.
איך יכול להיות שאין לי פה תנ״ך קורן? אני לא מאמין.
זה תנ״ך לא קורן, אני צריך תנ״ך קורן.
או שאני אמצא את זה, הנה, הנה.
ואשר עשה לכם במדבר עד בואכם עד המקום הזה,
ואשר עשה לדתן ולהאבירם בני אליה בן ראובן,
אשר פצתה הארץ את פיה ותבלהם ואת בתיהם ואת העולהם ואת כל המקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל".
מה עם קורח?
משה רבנו לא מזכיר את קורח.
כלומר, משה רבנו אומר, תקשיבו, קורח זה סיפור אחר. קורח, היה שם איזה דיון, הייתה שם איזה...
הייתה טעות, הוא שילם את המחיר, אבל בני קורח לא מתו,
למנצח לבני קורח מזמור, כל העמים תיקו כף,
קורח ממשיך.
דתן ואבירם זה הסיפור. אז אנחנו נרצה,
כשמשה רבנו בוחר להתמקד בו בספר דברים, אנחנו בפרשת עקב,
אנחנו נרצה להתמקד בדתן ואבירם, בסדר?
זה יהיה זה שלנו. כלומר, אני רוצה להגיד שבעצם האדמה נבקעה איפה שדתן ואבירם עמדו,
וכורח התגלגל לזה.
אבל דתן ואבירם הם היו המוקד של ה... בסדר?
ברור?
ככה אני רוצה לטעון, שדתן ואבירם הם המוקד.
כי אתה רואה כאן, כל הפסוקים כאן,
ותפתח, גם בפסוק הזמן, ותפתח הארץ היטב ותבלע אותם, מי זה אותם?
דתם ואבירם, ואת בתם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש. כלומר, קודם כל דתם ואבירם, אחר כך קורח.
אז את קורח תשימו רגע בצד,
אני רוצה לדבר על דתם ואבירם.
כלומר, אני רוצה לטעון,
אני רוצה לטעון ביחד שהסיבה שמשה רבנו
מבקש שהאדמה תפתח את פיה זה תגובה לדתם ואבירם. קורח, אם קורח אפשר היה להסתדר בצורה אחרת אולי.
אז מה הבעיה בדתם ואבירם? חוץ מזה שהם מאוד מאוד מעצבנים.
הם באמת מאוד מעצבנים ומרגיזים.
יש להם חשבון עם משה רבנו עוד ממצרים.
חז״ל אומרים שהמילה ניצבים היא מילת קוד לחוצפה
ולדתם ואבירם.
כשכתוב ודתם ואבירם יצאו ניצבים, אז ניצבים זה בחוצפה.
המילה ניצבים מופיעה גם בספר שמות,
נכון?
כשמשה ואהרון יוצאים,
כתוב, ויבואו שופטי בני ישראל ניצבים לקראתם, ויאמרו ירא השם עליכם וישפוט אשר אבאשתם את רכינו. בקיצור, דתן ואבירם חזן נותנים רשימה מאוד ארוכה של דברים מעצבנים שהם עשו.
הם אמרו למשה רבנו, אבאשת את רכינו.
הם,
זה התחיל ככה,
דתן ואבירם זה אלה שהרמיצו אחד לשני. ויאמר לרשע למה אתה כרעיך, זה דתן שהרמיץ לאווירם. אחר כך הם יצאו נגד משה רבנו ואמרו להם, אבאשתם את רכינו.
אחר כך הם שהותירו מן המן.
הם הותירו מהמן.
ואחר כך הם אלו שרצו בשר,
ובסוף, כשכתוב, אמרנו בפרשה הקודמת,
ניתנה ראש ונשובה מצרימה, אומר המדרש,
ניתנה ראש, ביקשו למנות דתן במקום משה ואבירם במקום אהרון.
כלומר, טיפוסים פליליים
מההתחלה. ובכל אופן, הם איתנו.
עד היום הם איתנו.
מתי משה רבנו כאילו אמר, אוקיי, עברתם את הגבול?
פה.
אצלנו בפרשת קורח. מה הסיבה?
מה הסיבה?
רבותיי, הסיבה כאן היא דרמה גדולה מאוד.
מה, מה?
או, אז אומרים התעניין כופרים בקדוש ברוך הוא, בואו ננסה לראות מה... נכון.
אני רוצה לנסות, אני רוצה לנסות,
כן, אני מסכים איתך, ואני רוצה רגע לנסות עוד טיפה להרחיב את זה.
קודם כל,
בואו נחזור רגע למשה רבנו שהכרנו,
עד פרשת קורח, ונראה שגם בפרשה הזאת משה רבנו מאוד מאוד מתאמץ,
שלא יכיר מה שקרה, נכון?
הוא הולך אליהם בתחילת הפרשה,
הוא שולח לקרוא להם, ורשי אומר,
ואיחר למשה מאוד,
ויאמר אל אדוניי אל תפן על מלכתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם. מה זה לא הרעותי את אחד מהם?
אז האונקלוס אומר,
ולא אבאשית יחד מיני הוא, לא ביישתי אף אחד מהם,
למרות שאני מנהיג, לא ביישתי, למרות שהם הציקו לי, ולמרות שהם
התנהגו בצורה מתריסה. לא ביישתי אף אחד.
ואחר כך גם רשי אומר
על הפסוק, וישלח משה לקרוא לתתם ואבירם ויאמרו לא נעלה. הנה הפסוק כאן שלפנינו.
וישלח משה לקרוא לתתם ואבירם ובני אליה ואמרו לא נעלה. אומר רשי, מכאן שהם מחזיקים במחלוקת.
שם משה מחזר לכם להשלימם בדברים. אז קודם כל,
אני טיפה מצמצם את מה שאמרתי מקודם.
משה רבנו, כן, ניסה לפייס אותם, הלך אליהם, וטרח, למרות שהם היו מאוד מאוד מרגיזים.
אבל אז קרה הדבר רגע.
כלומר, מתניהו אומר שהם כפור.
אני מסכים שהם כפור.
אבל לא פחות חשוב ממה שהם עשו, זה גם איך הם עשו את מה שהם עשו.
וקראתי לזה כותרת שיח מחשיד.
יש לזה גם שם בלועזית, זה נקרא
הרמנויטיקת החשד.
מה זה הרמנויטיקת החשד? תכף אני אסביר לכם.
אה?
כן.
וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם בני אליהו, הם אמרו לו נעלה.
המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש לעמיתנו במדבר,
כי תשתרר עלינו גם ישתרר.
אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביא אותנו ותיתן לנו נחלת שדה וחרם,
העיני האנשים ההם תנכר, לא נעלה.
ואז ואיחר למשה מאוד ויאמר אל אדוניי אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא ארע אותי את אחד מהם. אני מבקש רבותיי שנקרא את הפסוקים האלה ברצינות.
נקרא אותם ברצינות, הם דומים,
הם מזכירים פסוקים שנאמרו בעבר, אבל לא.
אלה פסוקים חדשים שמעולם לא נאמרו, בואו ניקח אותם ברצינות.
מה היה לנו עד היום?
עד היום היה שעם ישראל,
הייתה להם חולשה.
אז הם פנו אל משה ואמרו,
מה זאת עשיתם להוציאנו ממצרים לעמיתנו במדבר? כלומר,
מה עושים אותנו ממצרים?
בלי אחריות. עכשיו בגלל שיצאנו בלי אוכל, אנחנו נעמוד במדבר.
זו טענה שהיא,
יש בה אמת, כלומר, אתה צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא יודע לעשות ניסים,
אבל לפחות היא.
בסדר?
גם בהחלט המרגלים, כן?
ויבכו בלילה ההוא, והם אמרו, מה, יצאנו ממצרים, אנחנו לא נוכל לעלות, הוא חזק ממנו.
גם חולשה נוראה, אבל הטענות
הן טענות של אנשים חלשים.
גם כן באים אליהם בתביעה, כי אתם אמורים להאמין אחרי שראיתם שהקדוש ברוך הוא הוציא אתכם ממצרים, וכן על זה הדרך.
אז הוא גם יכול לכבוש
לכבוש בפניכם את ארץ ישראל.
אחת הסיבות של
אחת הסיבות של תכלת תכלת זה כדי להזכיר את קריעת ים סוף.
ואז זה מסביר למה התכלת מופיעה בסוף פרשת שלח.
תיזכר בקריעת ים סוף, ותיזכר שהקדוש ברוך הוא יודע לתת לנו מענה גם במצבים שנראים מצבים בלתי אפשריים.
ודאי וודאי כנגד קשיים אחרים.
כאן נאמר פסוק אחר, תשימו לב מה נאמר,
ויש פה גם טענה מצד אחד,
אבל גם טענה שלא ניתן לפרוח אותה מצד שני, וזה העומק בשיח המחשיד,
בשיח המחשיד, זה העומק של הבעיה, תכף אני אתן לכם כל מיני דוגמאות, בסדר?
לשיח המחשיד. מה הם אומרים?
אני חוזר.
הוצאת אותנו מארץ מצרים,
שהיא ארץ זבת חלב ודבש,
כלומר יש פה ממש
שינוי טרמינולוגי, כי בשיח מחשיד תמיד אתה הולך על המרכיב של השפה.
בסדר? מאוד מאוד חשוב איך אתה, איזה כינויים אתה מכנה לכל דבר, האם זה הורה אחד, הורה שתיים נגיד,
דברים ישראל הראשונה ישראל השנייה, כן, אתה מייצר.
אז אם עד היום חשבנו שארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש ומצרים היא ערוות הארץ, לא, לא, לא. אתה העלית אותנו מארץ זבת חלב ודבש.
למה?
מה הייתה התכלית?
לעמיתינו במדבר, התכלית הייתה,
בגלל זה העלית אותנו, הוצאת אותנו בהונאה, בשקר, בתרמית,
כדי לגרום לנו למות במדבר.
למה שמשה ירצה
לגרום לאנשים למות במדבר?
כלומר,
הבאת אותנו למצב שהוציאה לנו ברירה!
הם לא מטומטמים כדי לטעון שמשה רבנו רק רוצה להוציא אנשים ולהרוג אותם.
הבאת אותנו למצב שיש לנו בסך הכל שתי אפשרויות.
או למות במדבר, או
ללכת אחריך.
כלומר, כל האירוע הגדול של יציאת מצרים הוא ניסיון הונאה אחד גדול שלך, משה רבנו, להשיג שררה.
זהו.
כי תשתרר עלינו גם מי תשתרר.
אף לא יעלר את זבת חלב ודבש אביא אותנו.
ותיתן לנו נחלת שדה ואחריהם,
ואז המשפט האחרון, העיני האנשים מהם תנכר לא נעלה.
כלומר, אומרים דתן ואבירם, תקשיב.
תראי מה הם אומרים.
מה אתה חושב? אנחנו עלינו עליך.
תפסנו אותך.
אתה מלא בענווה, אתה מלא בלשם שמיים.
הכל ניסיון לכוח ולשררה.
זה הכל.
כל מה שאתה עושה זה ניסיון להשיג כוח ושררה.
זה הדיבור.
כל יציאת מצרים,
כל הניסים, כל המופתים, כל מה שהלכת לנו שנתיים,
כל מה שהלכנו אחרי שנתיים, אתה לקחת אותנו, זה הכל
ניסיון להשיג עוצמה.
הכל.
הכל אישי.
שנתיים.
אחרי שהם יצאו ממצרים.
אחרי שהם יצאו ממצרים, הם עכשיו פה נמצאים...
המרגלים. כן, הם מכירים את המרגלים, אבל אנחנו עדיין בשנה השנייה לצדם ממצרים.
עכשיו, קודם כל זה שיח כאילו מקומם, נכון?
אבל מה הבעיה בשיח הזה?
מה הבעיה?
שאי אפשר להפריך אותו.
אי אפשר.
כן? אני אתן דוגמה ממה שקורה היום.
היום היום יש שיח שנקרא שיח מדכאים מדוכאים. שמעתם עליו?
לא שמעתם. יש טענה שבעלי ההגמוניה, בעלי הכוח,
הם רוצים להשאיר את הכוח אצלהם,
ולכן הם כל הזמן מדכאים את המדוכאים.
מי הם המדוכאים? כל אחד לפי הזה. המדוכאים יכולים להיות המזרחיים,
הפריפריה,
הדתיים אולי, יכול להיות גם ההומואים. כל אחד בוחר את הכבודות,
שיח מדוכאים. ואז מה אתה אומר? אתם מנסים לדכא אותי.
הוא אומר, תשמע, לא ננסה לדכא אותך.
אני לא מנסה לדכא אותך, אני לא, אנחנו, כאילו, אני עושה מה שאני מבין, אתה עושה את זה?
לא, לא, לא, לא, לא, הדיכוי הכי מסוכן זה של מי שאומר שהוא לא מנסה לדכא.
טוב, אתה מגיע למדוכאים,
אתה אומר להם, תגידו, אתם מרגישים מדוכאים?
וואלה, לא מרגישים. לא, אנחנו מרגישים בסדר. אז אומרים בעלי השיח, אתם כל כך מדוכאים,
שאתם אפילו לא שמים לב שאתם מדוכאים.
כל כך הצליחו, כן, להנדס לכם את התודעה, שאתם אפילו לא מבינים כמה מדכאים אתכם.
אין אפשרות לפרוח את השיח הזה.
כל מה שלא תגיד,
כל מה שלא תביא, כל מה שלא תטען, זה הכל בסדר,
אתה,
אתם מבינים?
מדגדג לי על הלשון לתת דוגמאות מהפוליטיקה, אבל הפוליטיקה היא כל כך,
מצד אחד היא שדה נפלא לדוגמאות מהסוג הזה, כי באמת זה, אבל היא כל כך מעורבבת היום וכל זה, אבל,
אבל, כן,
אולי אני אתן דוגמה, מה? תודה. אולי אני כן אתן דוגמה, בסדר?
אני אקדים לדוגמה הזאת, עוד פעם, זה לא, אנחנו לא רוצים להיכנס פה לפוליטיקה ולא זה, אבל אני משתמש בדוגמה הפוליטית בשביל,
כן?
זה ברור, לי לפחות, שעם ישראל,
יש לו היום ממשלה שהיא לא טבעית למציאות,
בסדר? היא לא מייצגת את ה... לא מייצגת בעצם את ה...
מין פונסטלציה כזאת מוזרה, אבל זו הממשלה.
כל פנים,
יש שתי אפשרויות.
שתי אפשרויות.
תגידו אתם,
מה נשמע לכם יותר הגיוני?
בסדר?
זה בסדר שאני מביא דוגמאות מזה?
כן? זו דוגמה, אחרי זה אנחנו ניכנס למקורות חזרה.
יש שתי אפשרויות.
ואפשר להביא את זה על כל צד, זה לא משנה כרגע. אני בוחר צד מסוים, אבל אפשר להביא את זה על כל צד.
כל הצדדים חוטאים בזה במידה שווה כמעט.
אפשרות אחת זה להגיד,
יש כאן באמת מחלוקת.
יש קבוצת אנשים שחושבת שראש הממשלה נתניהו,
הוא היה מספיק שנים ראש ממשלה,
הוא צריך להחליף אותו
מסיבות כאלה ואחרות.
ויש
אנשים אחרים שחושבים, שחושבים על הטהר או שבשלום מעולה, הוא צריך להמשיך פה עוד הרבה מאוד שנים.
והם הגיעו לאיזשהו
מבוי סתום,
בגלל מערכות יחסים מקולקלות בעיקר,
ואז
חלק מהאנשים שהבטיחו דברים מסוימים לפני הבחירות,
הם אמרו, אוקיי, אנחנו רואים שזה לא לרשום מקום,
אנחנו מוכנים לעבור על ההחלטות שלנו וזה, כדי להקים ממשלה, כדי שלא יהיו בחירות נוספות.
בסדר?
זו אפשרות אחת להציג את הדברים.
זה נורא, אסור להבטיח ולא לקיים,
כנראה הם גם ישלמו על זה מחירים, על הבטחות שהבטחת ולא קיימת וכו', אבל עמדת הבסיס, אפשר לפרש
שעמדת הבסיס הייתה
בתוך הסד הזה של האפשרויות שנוצרו,
אנחנו מחפשים את טובת מדינת ישראל לפי מה שאנחנו יודעים, והאפשרות כאן זה בין גרוע ליותר גרוע, אז מחר לא הולכת לגרוע.
היותר גרוע זה, אני אומר עוד פעם, מייצג כאילו את ה... היותר גרוע זה להיכנס לעוד מערכת חירות, לעוד מערכת חירות.
והגרוע זה להקים ממשלה עם אנשים של אדם ולנסות איכשהו
עוד אפשרות אחת, לתאר את הדברים.
אפשרות שנייה, לתאר את הדברים בצורה אחרת. יש פה אנשים שהדבר היחיד שמעניין אותם זה להשיג
שלטון ושררה.
הדבר היחיד שמעניין אותם.
יחיד, לא, כלום מעניין אותם חוץ מזה. מראש, מראש, מראש, מראש, כל הכוונה הייתה להשיג שלטון ושררה. מראש.
לא משנה שאחד היה טייס קרב, אמרו שאני מפקד טייסת, או אחד היה במטכ״ל והייטק, זה לא משנה.
תמיד, מראש, עוד שהם התגייסו לפני, התוכנית שלהם הייתה לדפוק את המדינה.
ועכשיו הם הצליחו.
עכשיו הם הצליחו.
והנה, נוצרה קונסטלציה, הם רצו לדבר הזה, ו...
אני שואל אתכם,
מה יותר הגיוני?
מה יותר...
מה יותר... מה?
עכשיו, זה לא שהאופציה הראשונה היא טובה ועכשיו אני מוחק כפיים. זה גרוע מאוד להבטיח לפני ולעבור על דברים אחרי. כאילו, וגם עוד פעם ישלמו על זה מחירים וגם כועסים.
אולי כועסים גם בצדק, אני חושב.
אבל לפחות, אתה אומר,
ברגע שאתה מתחיל את שיח החשד,
אז אתה אומר, רגע, כמו שהם ככה, גם הצד השני ככה. ואז פשוט אי אפשר לעשות כלום.
זה מה שאני בא לומר.
ששיח החשד לא מאפשר לעשות כלום במציאות. אי אפשר להתחתן,
אי אפשר, כי אולי מישהו מנסה להשתלט לי על החיים. אי אפשר להתחתן, אי אפשר להפקיד כסף בבנק,
אי אפשר לקנות במכולת, אי אפשר ללמוד, אי אפשר ללמד, אי אפשר כלום.
כלום, כלום אתה לא יכול לעשות
בשיח החשד.
שיח אחר, שהוא אומר, אני מאמין למה שאתה אומר. מה שאתה אומר, אני מאמין על גבי מה שאתה אומר.
דוגמא,
ראש הממשלה בנט אומר שהוא הדבר הכי גרוע שהוא חשב שיכול לקרות זה שיהיה כאן עוד בחירות ועוד בחירות וזה סיכן את המדינה ולכן הוא החליט לעבור על ההבטחות של עצמו
ולשלם מחירים כדי זה. אני מאמין לו.
אני מאמין לו.
האם אני מסכים?
אני חושב
שמראש לא היית צריך להבטיח כל מיני הבטחות קיצוניות,
אני לא יודע מה, אבל קודם כל בעמדת הבסיס אני מאמין.
ואני גם מאמין לצד השני.
שאני שואל מהצד השני שרוצה את טובת המדינה וכו', מאמין. אני מאמין למה שאנשים אומרים. אני אשאל שאלות, אני אקשקושיות,
אני אעמת אותן, אבל אני לא אגיד...
תקשיב, אני פשוט לא מאמין למה שאתה אומר, כי אתה עושה עליהם מניפולציה.
בסדר? אולי אני עכשיו עושה עליכם מניפולציה?
מי אמר שעכשיו אנחנו לומדים תורה? אולי אני עכשיו עושה עליכם מניפולציה כזאת, ואני עכשיו בעצם רוצה לרוץ לבחירות בעוד שנתיים, ואני עכשיו בונה לי פה קהל מצביעים. מה אתם אומרים?
אולי,
הכל יכול להיות.
אין לדבר סוף.
אין לדבר סוף.
וזה לדעתי מה שמדליק פה את משה רבנו עם דתן ואבירם.
הם היו רשעים גם לפני.
והם היו מתגרים גם לפני.
אבל ככה לדבר, להגיד למשה רבנו, תקשיב,
כל מה שהיה פה בשנתיים האחרונות זה לא טעות, לא שטעית.
הם יכולים לטעון שמשה רבנו טעה.
זה לא טעות,
זה לא שגיאה,
זה לא חוסר מנהיגות, לא מדברים על זה,
זה הונאה.
זה הונאה, הכל פירוטכניקה, הכל הונאה למטרה אישית, שיהיה לך הסתררות.
משה רבנו אומר,
אין לי מה לעשות עם הטענה הזאת.
הרי כל מה שלא תגיד,
נגיד שמשה רבנו עכשיו רוצה להפריך את הדבר הזה, איך אתם יכולים להגיד שזה הונאה?
אני הרי קראתי את הים. נו, ברור, איך תחזיק אותנו ככה בגרון? קראת לנו את הים, עשית לנו כאן, מראש למעלה לקחת אותנו לשם.
אבל אני הבאתי לכם תורה בהר סיני, לאן נעלמת ארבעים יום?
איפה התחבאת? השארת אותנו ככה? כל דבר שתגיד, יש להם...
אם אתה שוכנע שהאדם מלפניך,
הוא מנסה כל הזמן לרמות אותך,
והוא מתוחכם כל כך שהוא אף פעם לא יעשה את זה בצורה ישירה, אלא הוא עושה את זה בצורה עקיפה כדי להפוך אותך למדוכא,
אז אתה כל הזמן כאילו תנסה להבין מה עומד מאחורי הדברים שלו, זה נורא ואיום.
בקיצור, מה שאומר משה רבנו
זה הדבר הבא,
שיש לנו אדמה עליה אנחנו דורכים.
אדמה.
אדמה עליה אנחנו דורכים,
יש לה כל מיני משמעותיות. לדוגמה,
ההורים שלנו,
זה רצפה שאנחנו דורכים עליה.
זה הדבר הכי בטוח שיש לאדם בחיים. מהרגע שהוא נולד, יש לו הורים.
דורך עליהם.
כאילו, לא דורך עליהם. זה היציבות.
באמת, כשנפטר אבא או אמא, החוויה היא שכאילו הקרקע נשמטת לך מתחת לרגליים.
יש כל מיני דברים שהם הבסיס.
אמון בין בני אדם,
שאתה אומר, מי שמדבר איתי,
אני מאמין למה שהוא אומר. עוד פעם, אם יש אדם רמאי,
שקרן, ידוע, זה בסדר, צריך להיזהר מכל אחד, אבל אנשים נורמטיביים,
אני מאמין למה שהוא אומר. אם מישהו אומר לי, תשמע, למרות שרציתי מאוד להקים ממשלה מסוג מסוים,
בעיני הזה שלי, אני ראיתי שזה הולך, ולכן החלטתי לשלם מחירים כבדים ולעבור ולספוג מחירים כי אני רוצה תימת המדינה, אני מאמין לו.
אני מאמין לו.
האם אני מסכים?
אני לא מסכים.
הוא שכן מסכים, לא משנה. האם אני זה, יכול להיות ש... אך לא, אבל אני לא אטיל פיקפוק להגיד לו.
אתה רצית כוח, אתה רצית השררה.
כן, כן.
כלומר, עכשיו שאלת אותי שאלה.
אולי אתה עכשיו רוצה לעשות לי פדיחות בכוונה פה בזה, אתה מבין? אז זו הסיבה שלך, לא התייחס אליך. לא, אני מאמין שיש לך שאלה באמת.
אתה מבין? ואז אני עונה לך.
זה הבסיס, זה אלף-בית של מערכות יחסים.
זה מה שאנחנו מכניסים את הילדים שלנו, זה מה שחינכנו את עצמנו גם, נכון? שהעולם, אתה יודע, שהעולם בבסיסו הוא עולם טוב.
המילה החוזרת על עצמה במעשה בראשית היא, והנה טוב, והנה טוב, והנה טוב. מדי פעם יש רמאים, מדי פעם יש שקרנים, בסדר, אז צריך לטפל בהם,
שים עליהם ססל, אם חריג, נמשיך קדימה.
אבל ברגע שאתה מתחיל לחשוב את הצורה הזאת,
אז אין לדבר סוף.
ולכן אני חוזר רגע לדוגמה של הארץ.
זו הארץ שאנחנו דורכים עליה, האמון הבסיסי בין בני אדם.
כשהאמון הזה נשבר, מה קורה לארץ?
נפתחת. כאילו הקרקע נשמטת, זהו.
אומר משה רבנו,
בלי שאתם מאמינים
בכנות הכוונות שלי
ובשליחות שלי,
אין לי מה לעשות פה.
אין לי פה מה לשכנע, זה הבסיס.
אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, תראה, או שאתה פותח את האדמה ומעלים את הדבר הזה, אי אפשר לדון, אין פה מה להתווכח,
או שאני לא יכול להמשיך.
כי הכלי המרכזי שאיתו עובד מנהיג, אבל לא רק מנהיג, אלא גם מורה,
וכולנו, וחברים, הכלי המרכזי הוא אמון.
אמון בסיסי, ש...
בסדר?
אתה מתקשר לחבר שלך, אתה מדבר איתו על איזה משהו, מספר לו איזה חוויה.
עובר לך בראש, תשמע, אולי הוא מקליט אותי עכשיו,
והוא ימכור את ההקלטה הזאת לאיזה אתר.
עובר לך דבר כזה בראש?
אה? לא עובר לך דבר.
עכשיו, האם אין דברים כאלה?
אחת לכמה זמן יש דברים כאלה. מזה העיתונאים מתפרנסים.
אבל ברור לך שזה לא עביר לנו דבר כזה בראש.
זה בסיסי, כי זה פשוט הרסני.
השיח הזה, השיח המחשיד, שנתן ואווירה מביאים אותו,
מה שקראנו הרמנואיטיקת החשד, שאתה כל הזמן חושד שמישהו מנסה לעשות לך מניפולציות,
ואיזה, ומדכאים ומדוכאים,
מדוכאים, כל כך מדכאים את המדוכאים שהם מדוכאים, אפילו לא יודעים שהם מדוכאים.
כן, ישראל הראשונה מנסה להשתלט על ישראל השנייה.
אתה אומר לבחור בגולני, אתה יודע למה הלכת לגולני?
כי ישראל הראשונה האלה בהרצליה,
הם רוצים שאתה תלך לגולני והילדים שלהם ילכו לסייבר.
אומר לך, אחי, אני מגיל צעיר רוצה ללכת לגולני, אבא שלי היה בגולני, אחי היה בגולני.
תראה, כל כך השפיעו עליך שאתה אפילו לא יודע שאתה זה.
אומר, אבל אחי, אני לא יודע סייבר, אני גולני, אני תמיד רציתי גולני, אני לא רוצה סייבר, אני רוצה... לא, לא, אתה לא יודע מה אתה רוצה.
כאילו, הכל, הכל.
תראו מה אומר הרשע הירש
על דברי נתן ואבירם.
המעט כי העליתנו,
כבר הבאת עלינו רעה רבה, כאשר הוצאת אותנו ממצרים,
מארץ זבת חלב ודבש.
ולא די שהעליתנו,
הווי אומר, תוך הבטחה להביא אותנו לארץ טובה יותר,
וכולי, ממצרים,
כדי שנמות כאן במדבר על פי גזירתך האחרונה, אלא עוד תשתרר.
שלושת השורשים,
שרה,
שור ושרר,
דומים בהגיהם ושונים במשמעותם. שלושתם הורים על שליטה.
כל התכלית שלך, להשיג שליטה. זו התכלית היחידה שלך.
שרה מציינת את השליטה מצד עוצמתו היתרה וכוחו העדיף של השולט.
שור,
שור או שור,
מצד השפעתו המוסרית הקובעת מידה לאחרים.
ואילו שרר, קרוב לשרר,
שרה, כן. מבטא מרי שאיננו ניתן לריסון,
הוא מציין את השלטון השרירותי שאיננו מקבל מרות של חוק.
ובמידה זו הם מאשימים את משה.
ומביאים ריאלי דבריהם.
הנה הוא מרשה לעצמו לקרוא להם, אף על פי שאין לו כל זכות לכך. מה אתה קורא לנו בכלל? מי אתה?
אתה רק רוצה להסתרר, אתה רוצה.
ואיחר ליבו, ליבו בער בקרבו על שהעזו לדבר אליו כך.
שהרי האשימו אותו שהוא מנצל את מעמדו לרעה כדי לשלוט בשרירות לב ולא חוק ומשפט ודבר זה כאב ובמרכה ליבו איך כתוב נכון וייחר למשה מאוד מה קורה לו השיח הזה שהוא נעדר אמון הרי על משה רבנו נאמר בכל ביתי נאמנו כל התכלית של משה רבנו זה שהוא מלא באמון כלפי הסביבה כלפי כולם תכף נראה מה השם הפרטי של משה רבנו השם העברי שלו טוב ותרן אותו כי טוב הוא זה השם שלו טוב לעצמו
טוב לאחרים, נותן אמון בטוב.
את האיש הטוב הזה, איש הטוב, משה רבנו, השם שלו טוב,
מאשימים שכל מה שהוא עושה זה הכל הונאה
כדי ליצור עוצמה וכוח.
אפשר להתקדם ככה בעולם? אני שואל אתכם. אפשר ליצור צד אחד על האדמה?
אי אפשר.
המשנה אומרת
במסכת אבות,
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלוהם, ואחד מהם זה פי הארץ.
הדברים שנבראים בערב שבת בין השמשות, המכנה המשותף להם,
זה המעבר מעולם העשייה של הקדוש ברוך הוא לעולם השביתה של השבת.
זה מין דברים שקשורים למעבר.
מעבר מפה לשם. גם פי הארץ קשורה למעבר.
אז בעצם מה זה אומר? זה אומר שמיסוד הבריאה
יש כל מיני חוקים שנקבעו ביסוד הבריאה. זה דבר שהוא built in בתוך המציאות של העולם. אי אפשר,
לא ניתן להסתדר בעולם בלעדיהם. לא ניתן.
ואחד מהם זה פי הארץ.
כלומר, אחד מהם זה האמירה שחברה ללא אמון בסיסי לא מסוגלת להתקיים.
נקודה.
היא פשוט גוזרת על עצמה גזר דין פירוק,
ברגע שהיא מאבדת את האמון.
עכשיו, אתם מבינים? זה שיח כאילו הפוך ואומר, דפוק, אל תאמין, כולם פה מרמים את כולם,
אתה חייב להיות חשדן וזה, אבל כדי לשרוד אתה חייב להיות חשדן, אבל מה היא האמת?
שאם אתה חשדן,
והחשד הולך ומתרחב, אם זה אדם אחד, אז בסדר, אבל אם זה כולם כאלו,
אז כל החברה נכנסת לקיפאון מוחלט
ולא ניתן להתקדם.
אני אתן פה עוד דוגמא, בסדר? ברשותכם.
עוד דוגמא מאוד חזקה, אנחנו עכשיו קצת אחרי עכשיו, עוד פעם, שזה גל קורונה, וזה כנראה קורונה תבוא ותלך,
אומרים בערבית ביטרוח ביג'י,
תבוא, תלך, העיקר תלך. כל פנים, יש קורונה בעולם, נכון?
מה זה הקורונה?
פירוס.
פירוס זה מוטציה, אנחנו בעולם מלא מוטציה, עוד קוביד 19,
כבר הגמרא אומרת, הקנאה, התאווה והקוביד מוציאים את האדם מן העולם.
אז בסדר, אז יש...
מתגייסת האנושות
במאמץ אדיר,
מיליארדי דולרים,
תובע מדענים כדי להמציא חיסון.
עכשיו החיסון הזה, יש מה לשאול עליו שאלות.
מה הכוונה?
הוא נעשה בנוהל מהיר.
יש מה לשאול עליו שאלות בכלל על כלל החיסונים. כלומר, האם באמת צריך את כל החיסונים? האם... לא משנה, צריך, יש בזה דיון.
כי החיסון עובד על עקרון העדר, אפשר לדון.
אבל בדיון,
איך מתנהל הדיון?
אומר, נגיד, מי שמתנגד לחיסונים באופן כללי,
חבר'ה, אתם עושים דברים גדולים,
החיסונים מביאים ברכה לעולם. אני חושב שלא צריך את כל החיסונים בבת אחת, או יש אוכלוסייה מסוימת שכבר... זה, כל מיני דברים כאלה, אבל אני לא כופר בכנות הכוונות שלכם.
ואומרים, תומכי החיסונים, תודה רבה, אבל האחריות הכללית מחייבת לחסן את האוכלוסייה בצורה רחבה כדי למנוע מחלות, והנה מידרנו.
מכאן, אני הייתי ילד, התחסנתי לחזרת,
סליחה, כשאני הייתי ילד, אז לא התחסנו. היה חזרת, היה לנו ככה, היה לנו אדמת,
היה באבות רוח, היינו הולכים להידבק,
היינו זכו אותנו להידבק, היינו נדבקים.
ומאז אמרו, אדמת, מה?
פוליו, פוליו היה לנו כבר חיסון.
ואז הלכו סיכונים ומחסנים, ברוך השם היו מחלת פוליו, חצבת, שחפת, בכל זאת שמתו בהם
מיליוני בני אדם בעולם, וברוך השם היו נותנים.
זהו.
עכשיו, בגלל, עוד פעם, השיח המדכאים-מדוכאים,
החיסונים, זה קר נרחב.
ביל גייטס, אם לא שמעתם,
רוצה לדלל את אוכלוסיית העולם,
והוא השקיע המון כסף, נתן את זה לבורלה,
שימציא זריקות כאלה,
ששם בזריקות האלה יש שבבים אלקטרוניים,
שדרך זה הוא ישלוט עלינו ויתכנת אותנו, ובעוד שנתיים הוא ילחץ על הכפתור וכובש לקח חיסון, פססס, ייעלם.
פחות או יותר, זה התיאוריות.
כן?
עכשיו, זה מצחיק או לא מצחיק, אבל זה ה...
כלומר, יש כאן תיאוריה... עכשיו, אתה אומר, אתה יכול להגיד, החיסון הזה אושר בנוהל מהיר מדי, נוהל חפוז מדי, אני רוצה להיזהר,
יש תופעות לוואי לחיסונים, אנחנו יודעים, זה לא, זה משהו שהוא מסכם.
זה אני לא מתווכח.
אבל הדיבור הזה,
שיש פה איזו קבוצה שהיא רוצה,
כשאתה אומר, אנחנו רוצים להביא טוב לעולם, אנחנו רוצים שלא ימות אנשים במחלות, אולי אנחנו טועים, תתקן אותנו, תבדוק אותנו, אנחנו מוכנים, הכל בסדר.
גם התמימות הזאת שלכם,
שאתם רוצים להביא טוב לעולם, היא חלק מהניסיון להשתרר וכל זה. אז אתה אומר, אז איך אני אוכיח שאני מדבר אמת? אתה לא יכול להוכיח.
אתה תמיד חשוד.
האדמה פותחת את הפה, אי אפשר לחיות ככה.
אי אפשר לחיות ככה.
אתם מבינים מה אני אומר?
לכן זה נברא בערב שבת בין השמשות בבריאת העולם,
כי ככה העולם שלנו עובד.
האם מדי פעם לא נתאכזב?
נתאכזב.
האם מדי פעם לא ניפול? ניפול. מדי פעם.
אז מה?
אז בגלל זה אנחנו...
זהו, נפסיק לתת אמון?
אומר כאן הספר ישמח משה.
עוד מעצים את הפער
בין נתן ואבירם לבין משה רבנו. ונקדים עוד למשה רבנו עליו השלום מהעניו מכל אדם,
הקפיד מאוד מאוד במחלוקתו של קורח.
למה הוא הקפיד? הרי הוא ענב.
על יתרעמם לומר עליו חליל, שחלילה לא השם שלחו.
כמאמרם שם, אם כמות כל האדם ימותון אלה ועם בריאה יברא.
ודאי זה לא היה הכוונה לכבוד עצמו חלילה.
רק משום שידע שחשיבות התורה תולה בו ואביהן.
כן? והנה מזה יובן
שידעו מעלת משה דיה רק טוב בלי התערבות.
משה רבנו, כמו שאמרנו, הוא הטוב השלם, הוא הטוב המוחלט.
עכשיו ידברנו הטוב המוחלט, הוא רק רוצה שיהיה טוב.
להגיד למי שרק רוצה שיהיה טוב, זה כל כך ערמומי שיש לך כזה פנים זה אבל הכל למטרת השתלטות
נודע שהתורה שניתנה על ידו היא לקח טוב והיא סיבה שלא יעזבו האם, הוא אומר כאן דבר מאוד מעניין
שהסיבה שעם ישראל
שומר את התורה במסירות נפש
זה בגלל שהחוויה שלנו ממשה רבנו של כולנו חוץ לדתם ואווירם שהאדמה בלהה אותה
זה שמשה רבנו פשוט מאוד מאוד חפץ בטובתנו.
חפץ מאוד בטובתנו, ולכן הוא נתן לנו את התורה.
אמון!
אמון בסיסי.
ואי סיבה שלא יעזבוה, כמו שנאמר,
כי לקח תום נתתי לכם, תורתי אל תעזבו.
וזה שמשה היה רק טוב, נודע ממציאות החן שמצא בעיני ה'.
ומציאות החן נודע ממה שעשה ה' מתבאח למענו, אשר לא עשה חנה כל גוי,
וכו' וכו'.
אז אם כך,
טיפה יותר הבנו למה משה רבנו כל כך מקפיד, ולמה האדמה פותחת את הפה.
ואנחנו, זה אולי אחת הפרשיות שבאמת אני אומר,
הלימוד כאן הפנימי הוא כל כך רלוונטי למה שקורה היום.
ותראו כמה הדבר הזה תוקע. בסוף לא מצליחים להקים ממשלה,
ממשלה טבעית לעם ישראל. זו ממשלה שנגיד רוב העם היהודי,
הציוני, המסורתי, ימני, יושבים ביחד.
נכון?
כאילו,
זה פחות או יותר. ויש כאלה בכנסת היום כמה?
70 חברי כנסת כאלו יש.
למה הם לא צריכים לשבת ביחד?
אפשר לשאול שאלת עליכם פעם?
70 חברי כנסת, 70 חברי כנסת,
מרכז ימינה,
ציוני, דתי, מסורתי,
פחות או יותר, זה המספרים.
למה הם לא יושבים ביחד?
למה הם לא יושבים ביחד?
כי הם לא מאמינים אחד לשני.
אף אחד לא מאמין למילה של השני מוצא.
כל אחד אומר, תשמע, אני אשב איתך,
דקה אחרי שאני אשב איתך אתה תלך לבחירות ותדפוק אותי.
אה, אני, מה פתאום, אני, זה,
ואז הוא עושה, ואז זה קורה.
אתה מבין, כאילו,
רמת, רמת ה... עכשיו, אני מבין שפוליטיקה זה לא מכון מאיר. אני מבין שיש פער מסוים בין... אני מבין את זה, בסדר.
אבל בכל אופן, גם שם, אתה אומר, שמע, אני לא מצפה שאתה תהיה על הסערה ברמת האמת, אבל שתהיה באזור של האמת.
האמת יש לה אזור.
הבטחתי את זה, זה הצלחתי, זה לא הצלחתי, אבל כשאנשים,
כשאנשים, עוד פעם, משתי הקצוות לשתי המחנות, עומדים ומבטיחים הבטחות, וחותמים חתימות, ומצהירים הצהרות. ושנייה אחר כך, כשהם יכולים לטומת האינטרס שלהם,
הם מפירים את ההבטחה, אז זה עוד פעם ועוד פעם.
רף האמון הבסיסי ירד מתחת למינימום ההכרחי,
ופשוט לא ניתן לשבת ביחד.
וזו טרגדיה, כי כולנו סובלים מזה.
כולנו סובלים מזה, זה אבסורד, נוצר כאן אבסורד שבכנסת שיש בה, רוב העם, רוב העם הוא ימני,
מרכז, נגיד מרכז, ימינה ומסורתי, דתי,
והממשלה היא הפוכה, היא עומדת על הראש.
כלומר, בסוף נגיד ככה, מי הצליח להרכיב ממשלה?
האנשים שכן הצליחו להאמין אחד לשני.
זה מי שהצליח.
כאילו,
למרות שאידיאולוגית הם רחוקים כרחוק מזרחי מערב, הם הצליחו ליצור איזשהו אמון, ואז הם צריכים לשבת ביחד,
במידה מסוימת, וגם זה כנראה עכשיו הולך להתפרק.
אז תארו לעצמכם מה היה קורה עם האנשים שחושבים את המחשבות הנכונות,
בדעות, גם היו מאמינים אחד לשני. אז זה היה נפלא,
אז הייתה גאולה, לא יודע מה.
אה?
אתם עשיתם שהם לא מאמינים למשוח.
כן, נכון. נכון, נכון, זה נכון, גם זה זה, כאילו, אנחנו, נכון. כלומר, חוסר האמון הוא כל כך גדול שהוא מחזיק אותם ב...
בסוף הפרשה,
הקדוש ברוך הוא אומר, אוקיי, אחרי כל המריבות בואו נעשה את הנוהל הזה כמו שצריך מההתחלה
ונראה במי הקדוש ברוך הוא בוחר,
כל אחד יביא את המטה שלו ונבחר מטה אהרון.
איך יודעים שאהרון נבחר?
מטה אהרון שהוא עשוי מעץ,
ויצא ציץ,
ויוצא פרח,
ויגמול שקדי.
בסדר? המטה של אהרון נהפך למטה שקד.
למה זה ככה?
למה לא, למה שלא יצמח על המטה? למה שהמטה לא יהפך לזהב?
המנהיג.
למה, מה? אננס.
אתה אוהב אננס?
מה דווקא?
אומר כאן הרבי האימרי אמת
הנה פרח מטה אהרון לבית לוי ויוצא פרח וייצא ציס ויגמול שקדים
ואיתה בשפת אמת בשם הרב רבי בונים, הרמז וייצא ציס ויגמול שקדים
כמו שיש באילן פרחים וציצים ופירות
כן יש לכל ישראל חלק,
זה בפרח וזה בציצים
אבל העיקר הוא הפירות
שהכול צריכים להם.
וזה היה כוחו של אהרון הכהן שהוא כלל את כולם.
מי זה מנהיג, רון?
מנהיג זה אחד שהוא מספיק רחב כדי להגיד לכולם,
צריכים את כולכם.
אני מאמין לכולכם. אתם כולכם חשובים, כמו דוד המלך.
והנה פרח מטה אהרון לבית לוי,
ויוצא פרח ויהיה ציטיט ויגמול שקדים,
בשפת אמת בשם אדוני אבי זקני, בשם הרב ורבי מוני, מרמז,
כמו שיש באילן, תורה דומה,
פרחים וציצים ופירות כן יש לכל ישראל חלק זה בפרח וזה בציצים שאז אלה להראות שאהרון הכהן כולל כל מיני היהודים
וכשהוא מחובר יש לו שייכות כמו באילן רק להיות מחובר אהרון נותן אמון בכל אחד אהרון אוהב כל אחד אהרון לא אומר לו אתה כזה הוא מאמין בכל אחד מחבר כל אחד ולכן הוא נבחר להיות מנהיג מי יכול להיות מנהיג?
אדם שהוא כללי
אדם שנותן אמון זה לא אדם שאומר אתם כאלה ואתם כאלה ואתם רבאים ואתם שקרנים ואתם זה וכל אחד היום אתה פשוט
כל צד,
אתה אומר למי להאמין. הרי אם אני אאמין לשניהם,
אז המדינה צריך לסגור אותה אתמול, נכון?
אם כל צד צודק. אם כל צד צודק רק ב-50% על מה שאומר על השני.
לא, לא ככה. צריך לשנות את השיח מן הקצה אל הקצה.
כי הוא מחלחל לכולנו. אנחנו כולנו בסוף אוכלים את השיח הזה.
ומתחילים אחד כלפי השני, והוא כזה,
לשנות את השיח בקצה וכאלה. צריך להאמין לכולם.
להאמין לכולם. ולחלוק.
לחלוק.
אני אגיד, מה אתה אומר ככה וככה? אני לא מסכים איתך, זו טעות, אני אחלוק עליך וזה, אבל אני מאמין.
אני לא אומר לו, מה שאתה אומר, אתה רמאי, אתה מנסה לעשות עליהם מניפולציה.
לא, זה הרסני, האדמה פותחת את הפה, אי אפשר להתקדם ככה.
וזה פשוט תוקע, תוקע את הכול, תוקע את המדינה,
תוקע את המשפחות, תוקע הכול.
ממשה רבנו למדנו על העוצמה של דיבור,
ממשה ואהרון למדנו על העוצמה של דיבור מלא באמון,
שנזכה לזה בעזרת השם.
