בפרשה שלנו זו פרשה מאוד דרמטית, פרשת שלח לך, אירועים דרמטיים, מרגלים, כאילו אירוע.
אבל אז בסוף הפרשה זה נראה שיש שם איזה מין סל כזה שזורקים לשם כל מיני פרשות בהקשר.
כאילו, בוא נסגור כל מיני פינות, ובמיוחד
קורה משהו מאוד מאוד מוזר,
שיש איזה פסוק שחוזר על עצמו שכמעט נראה התעללות.
בואו נראה, בואו נעבור על זה.
פרשת שלח מסתיימת, ואז יש
חמש פרשות.
אנחנו בספר במדבר, בפרק ט״ו.
בסדר?
זה אחריכת המרגלים.
בספר במדבר, פרק ט״ו. אחריכת המרגלים מופיעות
בסוף הפרשה חמש
פרשיות וחמישה נושאים.
שנראים לא קשורים לכלום, פשוט נראה מין איזה, מין כלבון, סלט כזה, שכאילו בוא נסגור כל מיני פינות שנשארו לנו, לא יודע, משהו כזה.
הפרשה הראשונה, בוא נקרא אותה.
ודבר ה' למשה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם כי תבוא אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם ועשיתם אישל ה' עולה או זבח
לפלן עדר או בנדבה או במועדיכם לעשות ריח ניחוח לאדוני מן הבקר ומן הצאן והקריב המקריב קרבנו אל אדוני מלכה
סולת יסרון בדול ברביעית טעין שמן ויין לנסך רביעית טעין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד.
ואז כל הפסוקים כאן מתארים איך
בכל קורבן שמקריבים בבית המקדש צריך
להוסיף נסחי יין. זה בעצם הנושא של הפרשה.
עכשיו, אני אומר, להגיד כזה פסוק,
וידבר על אדם משה לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבוא אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם,
לאלה ש...
פסוק קודם אמרת להם, אתם לא תעלו לארץ.
זה קצת נראה אצבע בעין, לא?
כאילו,
הרי הם לא ייכנסו, הרי הם, נגזר עליהם שהם ימותו במדבר,
והם לא ייכנסו וכל זה, ופתאום
הם אומרים להם כזה פסוק, זה קצת פסוק מטריד,
מטריד, לא?
מעצבן, נכון? אופיר,
עופר, סליחה,
תודה.
יפה.
הפרשה הבאה,
וידבר ה' למשה לאמור, דבר אל בני סלו ואמרת עליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה,
עוד פעם,
עוד פעם הפסוק הזה,
עוד פעם בבואכם אל הארץ,
כן?
אני מחפש פה איזה מקור שאני צריך, אם מצאתי אותו, עוד שנייה,
זה.
דילגתי, סליחה, אתה צודק.
דילגתי לפרק ט״ו פסוק י״ז אנחנו עושים איזה שיעור פרשת שבוע אתם שומעים אני יש לי איזה חידוש שאני חייב להגיד אותו
בסדר מחילה
עכשיו אנחנו בפרק ט״ו פסוק י״ז
ודבר ה' למשה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה עוד פעם להגיד לאלה שאמרת להם שהם לא ייכנסו אתה אומר להם מביא אתכם שמה
והיה באכולכם מלחם הארץ תרימו תרומה לאדוני זה בעצם פרשת הפרשת חלה
כשעורפים כמות מסוימת של בצק, קילו שש מאות שישים ושש,
צריך להפריש חל״ת, תרומה. טוב, זו
פרשה שנייה.
פרשה שלישית,
וכי תשגו בפסוק כב
ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דיבר אדוני אל משה,
את כל אשר ציווה אדוני עליכם ביד משה מן היום אשר ציווה אדוני בעד על דורותיכם,
והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' בהנחתו ונזקוק המשפט
וסיר עיזים אחד לחטאת". מה זה הפרשה הזאתי?
זה נקרא
פר היעלם דבר של ציבור.
אם סנהדרין הורו הוראה,
והיא הייתה לא נכונה,
הורו הוראה לעם ישראל בדבר מסוים,
כאן נדבר על עבודה זרה, הם אמרו שדבר מסוים הוא לא עבודה זרה.
שאלו אותם,
האם מותר לעבור ליד פסל מסוים
לירוק.
אתה יכול לעבור לירוק. ואז התברר, שמה?
שהעבודה זרה של אותו פסל זה ביריקה.
אה, הסנהדרין טעו.
אז עכשיו כל עם ישראל עשה טעות בגללם, צריך להביא קורבן. פער היה להם דבר של ציבור, נכון?
גם כן, נראה דברים שלא קשורים לכלום.
לחטא המרגלים,
לתחילת הפרשה.
כן, צריך להביא פער בין בקר אחד לעולה וכולי. אז זו הפרשה השלישית כבר, נכון? אמרנו נסכים, מסקי יין,
חלה, עכשיו יש כאן, מה?
הפער העליין הוא דבר של ציבור.
להכריח את המרגלים.
זה כתוב אחרי.
ואחר כך
יש לנו את המקושש.
והיו בני ישראל במדבר, זה בפסוק ל״ב נתן.
והיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת.
שבת, מקושש עצים, חלל שבת.
ויקריבו אותו המוציאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרון ואל כל העדה.
ויניחו אותו במשמר, כי לא פורש מה יעשה לו.
כן, הוא חלל שבת.
ויאמר אדוני למשה, מות תיבת האיש, חגום אותו את כל האדם מחוץ למחנה,
ויוציאו אותו כל העדה מחוץ למחנה וירגמו את האבנים. זו הפרשה הרביעית. והפרשה האחרונה, פרשת ציצית, שאומרים אותה כל יום,
יותר נכון להגיד פרשת תכלת בציצית,
שגם כן, פתיל תכלת וכן על זה הדרך.
האם יש קשר בין הפרשיות האלו לבין חטא המרגלים? או שזה לא קשור. הפרשה, חטא המרגלים זה דבר אחד, אז עכשיו יש פה כל מיני פרשיות שאנחנו סוגרים פינות.
אני רוצה לטעון שכל הפרשות האלו
הן באות
או לנחם או לתקן את חטא המרגלים.
כי תנסו רגע להיכנס לראש של עם ישראל. עכשיו הם קיבלו את הכאפה של החיים.
הם בעצם ארבעים,
אני רק אגיד משהו, בסוף השיעור תזכירו לי לענות על למה התורה מדברת כל הזמן,
אומרת להם,
כן, כי תבואו לארץ משפותיכם, בבואכם אל ארץ משפותיכם. למה להגיד את זה? למה לעצבן? למה לשים מלך על הפצעים?
קיבלו עונש, בסדר, אבל למה כל הזמן אומרים בערבית אידעס, אידעס זה ללחוץ את הרגל על הגז ועוד, נכון, מספיק.
כל הפרשות האלה באות
או לנחם אותם
או לתקן אותם.
יש פה חמש פרשות
שבעצם מספרות סיפור אחד,
והוא,
אוקיי, עכשיו צריך להחזיק פעם עד ארבעים שנה במדבר,
נכון?
אז צריך לחזק אותם.
אז בואו נתחיל מההתחלה.
קודם כל פרשת נסכים.
מה שכרגע אני אומר לכם, אומר את זה מהשילוח,
והבית יעקב הבן שלו,
הם אומרים שפרשת נסכים
זה כמו שני אנשים שהיו,
הייתה להם מריבה.
ובסוף צד אחד ניצח.
זה שצד אחד ניצח,
אז זה לא אומר שצד אחר הפסיד.
כלומר, הוא הפסיד, אבל יכול להיות שזה ניצחון גדול מדי.
כלומר, אוקיי, ניצחת אותי, אז אני עזוב, אני יותר לא משחק איתך, עזוב, אני לא... בסדר.
אוקיי, הכל הכבוד. ניצחת, שלום, אני הולך.
מי שמנוצח צריך להסכים להיות מנוצח.
הקדוש ברוך הוא
ניצח את עם ישראל.
כן, הוא נתן להם איזה עונש.
האם עם ישראל מסכימים להיות מנוצחים?
ומה הכוונה להסכים להיות מנוצחים?
האם הם מסכימים ללכת אחריו 40 שנה במדבר ולמות במדבר,
בלי להיכנס?
כי עכשיו לכאורה הסכנה הכי גדולה.
כל עוד הייתה להם איזושהי תקווה, אז בסדר, אז תקווה, אז יש להם סיבה ללכת אחרי משה רבנו.
עכשיו שהם יודעים שאין להם תקווה,
הם יודעים שהם לא ייכנסו לארץ ישראל, אז מה עדיף?
למות במדבר או לחזור יותר למצרים?
עכשיו קבוצת הסיכון הכי גדולה, יאללה, אז זהו.
העסק התפרק,
המפעל קרס, פשט רגל, יאללה, כל אחד ילך לאן שהוא רוצה.
עם ישראל מסכימים להיות מנוצחים על ידי הקדוש ברוך הוא.
והסימן,
כאילו שאומרים, רגע, בוא נראה שאנחנו ממשיכים ביחד,
כל צד שם כוס יין ומרימים ביחד לחיים.
כאילו הקדוש ברוך הוא שם להם כוס יין ואומר להם,
אתם מרימים איתי לחיים?
זה, ככה הוא מסביר, זה הנסחי יין.
הוא בא לנחם אותם, להגיד, נכון שאני
נתתי לכם עונש,
אבל אני רוצה שנמשיך ביחד.
אני לא רוצה לפרק את החבילה, אני רוצה שנמשיך ביחד.
אז אני מרים כוס לחיים. אתם מרימים איתי?
טוב, מרימים איתך.
אנחנו נקריב על הקורבנות יין.
כך הוא אומר, זה תורן.
מה?
זה נחמה באמת. כן, זה נחמה.
רציתי להביא לכם את התורה הזאת, אבל המדפסת פתאום חדשה דווקא, אבל היא לא... פתאום התנתקה מהמחשב. כן?
לא.
נו.
אה, אתה אומר יפה. אתה אומר כאילו מה שרציתם זה מה שקיבלת. עכשיו הם מבינים את הטעות.
מבינים.
הם כעת מבינים את הטעות.
המעפילים, בדיוק, הם עברו לקצה השני, הם רוצים לעלות.
הם הבינו את הטעות.
זה שהם מעפילים. קבוצה.
קבוצה לא רצתה.
קבוצה קטנה.
זה לא כל העם, קבוצה קטנה שהעפילה, נכון.
ואולי הם הבינו את זה גם אחרי המעפילים.
כלומר, אתה צודק שזה מיד קורה אחרי המעפילים.
כלומר, אחרי שהם כאילו עלו ולא הצליחו, הכבוד יכולה להגיד להם, יאללה, בואו נתחיל עכשיו מההתחלה.
תסכימו להיות מנוצחים.
באמת אתה צודק שהפרשיות האלה מופיעות לא אחרי חטא המרגלים, אלא אחרי חטא המעפילים.
כלומר שזה סעיף של חטא המרגלים.
אבל יש עוד משהו ביין.
למה באמת להקריב יין על קורבנות?
בדרך שבה אני מתקרב לקדוש ברוך הוא. אז קורבן קורבן אני מבין.
צריך, זה עשוי מחומרים של התקרבות להשם יתברך. מסירות נפש,
אפילו עד לשפיכת דם, כי האדם מוכן למצור את עצמו,
אש, התלהבות, זה בסדר.
למה יין?
אז כביכול הקדוש ברוך הוא אומר, תראו,
מתקרבים אליי, לא כביכול, הוא אומר, מתקרבים אליי
דרך שמחה
ודרך הרחבת החיים.
ודרך,
הרי מה יין עושה?
קודם כל, יין, למה הוא שייך?
למה יין שייך?
יין שייך לתחום שנקרא מותרות.
נכון?
במדבר אין מותרות.
במדבר יש להם רק מן ותורה. אין מותרות.
מותרות זה גוואלד, מותרות זה אסור, מותרות זה...
כן?
ויש תפיסה, אפשר להגיד שבעצם התפיסה של המרגלים, נגיד הנוצרים לקחו אותה עוד לג אחד קדימה,
שאם אתה רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא אתה צריך להיות בלי שום דבר שקשור לחיים, גם לא נשוי.
ולכן הכמרים הם לא נשואים,
אין להם יצר מין, הם דומים למלאכים,
הם רק, כל הזמן תוקפים ילדים בכנסיות, זה פרט קטן, אבל זה הכל, נכון.
הערה חשובה שהנזיר בעם ישראל הוא לא שותה יין,
הוא לא מסתפר,
הוא לא נתמלא מת, אבל הוא נשוי והוא בא בקהל, הוא מעורבב עם כולם.
שמואל היה נזיר,
כן, אליהו, יש קודם שהיה נזיר, נזירים, היו, שמואל היה נזיר, מסתובב עם כולם, שמשון היה נזיר.
אז אומר הקדוש ברוך הוא,
בארץ ישראל אפשר להתקרב אליי גם דרך המותרות.
דרך שמחת החיים, ברכת החיים.
זו הייתה טעות מה שחשבתם,
מה שאתה אמרת במדבר,
שכדי להתקרב לקדוש ברוך הוא צריך להיות במדבר,
באיזה מקום שאין בו רכוש,
ואין בו יצרים, ואין בו תאוות, מדבר, גם האדם נהיה מדבר, לא?
על הקורבנות תשימו יין, בסדר?
אגב,
שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל,
נכון, תמיד אומרים בדברי הנביא שלעתיד לבוא ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
נכון? זה כאילו ה... לעתיד לבוא.
מה הכוונה איש תחת גפנו ותחת תאנתו? אז תראו ששבעת המינים מחולקים לשלוש קבוצות.
קבוצה אחת
זה קיום.
חיטה,
שעורה ושמן,
זה דברים שאתה לא צריך לקיום. צריך אוכל וצריך מאור.
נכון? זה קיומי.
טוב, זה כל אחד צריך.
אחר כך יש
כל מיני פיצוחים,
אני יודע איך קורא לזה, רימונים זה כזה פיצוחים,
אז ערך חיטה ושעורה,
רימונים,
זהו, שנייה, לא, סליחה,
אני חוזר רגע לקיום, לקיום זה חיטה, שעורה ותמרים.
הגמרא שמדברת על תמרים אומרת שהתמר מסעד סעיד, תמר מזין,
כל מי שעשה טיול או רוכב אופניים יודע שאתה רוכב ורוכב, לוקח תמר, מקבל
בוסט של סוכר וממשיך הלאה, אז זה קיום.
רימונים זה מין כזה כמו פיצוחים,
זה הפיצוחים שלהם היה,
אז זה כבר, אז אחד זה קיום, אחד זה פיצוחים, והשני זה מותרות.
מה זה מותרות?
גפן ותאנה.
אבל בין גפן לתאנה יש אפילו הבדל.
כי הגפן, היין, אחרי הכל הוא איזשהו קשור לשמחות ולזה.
התאנה זה הרמה הכי גבוהה.
הכי הכי גבוהה, כי תאנה זה ממש פינוק, זה גם, אתה לא יכול לצבור תאנים, זה כל תאנה היא לבד,
היא מאוד פגיעה, אתה כאילו,
רק המתיקות.
זה השיא, לעתיד לבוא,
החיים בארץ ישראל, הברכה שלהם תהיה איש תחת כפלו ותחת תאנתו.
כלומר, אנחנו לא רק נגור בארץ ישראל כי יהיה לנו כאן קיום. יהיה פה שפע ותהיה פה מתיקות של מותרות.
זה יהיה טוב.
אז את זה מקריבים, כאילו,
הקב'ה אומר להם,
הגישה שלכם היא לא נכונה לארץ ישראל.
אז זה יין.
ואז עוברים לחלה.
מה זה חלה?
עוד פעם, בבואכם אל הארץ,
ויהיה באוכלכם מלחם הארץ, תרימו תרומה על ה'.
האם יכול להיות שעבודת הפרנסה בארץ ישראל,
שממנה יוצא לחם,
היא בעלת ערך דתי?
תשובה,
כן.
הנה פה,
הלחם שאתם הכנתם,
ממה שחרשתם וזרעתם וכל זה,
אומר הקב'-הוא, אני רוצה לקבל ממנו תרומה, קורבן.
כלומר, זה עוד פעם מענה לגישה של המרגלים,
שעבודה זה דבר,
הרי מה היה החטא שלהם? החטא היה,
כמו שהזכרת, שהם היו שייכים לעולם המחשבה.
כל דבר שאתה חושב עליו הוא תמיד רומנטי ויפה, וכשצריך להוריד אותו לעולם המעשה הוא עובר איזשהו צמצום.
הם רצו להישאר ברומנטיקה.
אומר הקדוש ברוך הוא, הקדושה נמצאת גם במעשה,
בפרנסה. ויש פה דברים נפלאים מאוד של החתם סופר. אתם יודעים שהחתם סופר
היה רב גדול מאוד,
ממש רב רבנן. הוא היה רב שרבנים היו שואלים אותו שאלות.
ובגמרא במסכת ברכות יש מחלוקת בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון
על הפסוק
ואספת דגניך תירושך ויצריך
אז רבי ישמעאל אומר
ואספת דגניך אדם חורש בשעת חרישה, קוצר בשעת קצירה, זורע בשעת זריעה ויהיה לו ברכה
אז רבי שמעון אומר ככה
אם אדם חורש וקוצר תורה מטהה עליה
אלא אדם לומד תורה ומלאכתו נעשית בידי אחרים
מחלוקת רבי ישמעאל לרבי שמעון.
והגמרא אומרת, רבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם,
ואלה שעשו כרבי שמעון לא עלתה בידם. כלומר, השיטה של רבי ישמעאל היא הנכונה, כביכול.
אומר החתם סופר,
הנה, אני מביא כאן את הגמרא.
מה? כן, צריך.
אבל הוא אומר,
בואו נקרא את הגמרא.
תלמוד לומר, אספתא דגניך, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר,
ולא יאמרו ספר התורה הזה מפיך,
אז זהו, אז רק ללמוד תורה,
יכול דברים ככתבם, תלמוד לומר, ואספת דגניך.
הנהג בהם ינהג דרך ארץ", דיבר רבי ישמעאל.
רבי שמעון בן יוחאי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה,
זורע בשעת זריעה, קוצר ביד קצירה,
דש בעת דישה, זורע בשעת הרוח,
תורה מטהה אליה.
אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית בידי אחרים.
שנאמר, ועמדו זרים וראו רצונכם. אדם ישב ללמוד תורה, ויהיה לו תאילנדים שיחרישו לו.
ובזמן שאין ישראל לשים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית על ידי עצמם,
שנאמר, ואספת דגניך וכו' וכו'.
אמר אבאי, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן,
כי רבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן. וגם מעניין שכתוב הרבה.
הרבה עשו כרבי ישמעאל והצליחו,
ומעט עשו כרבי שמעון ולא הצליחו.
אפילו שהם מעט.
אז אומר החתם סופר, הוא מסביר את זה בחידושים שלו.
מה?
נכון.
אז השאלה אם זה רק עניין פרקטי או שיש פה גם עניין מהותי. אז תראו מה אומר החתם סופר, הוא אומר דבר דרמטי.
הוא אומר ככה, הוא אומר, המחלוקת שלהם זה רק בארץ ישראל.
נראה לעניות דעתי,
רבי ישמעאל, שאמר את הפסוק ואספת דגניך,
אמר את זה רק בארץ ישראל,
שהעבודה בקרקע היא מצווה משוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים.
אז זה מצווה.
ועל זה צוותה התורה ואספת דגניך.
ובועז זורה את גורן השעורים משום מצווה.
אז אם אדם יגיד,
טוב, אני לומד תורה, אני לא יכול לעבוד.
אומר החתם סופר.
וכאילו תאמר, לא אניח תפילין, מפני שאני עוסק בתורה. אדם אומר, אני לומד תורה, לא אניח תפילין. מה זה קשור?
אתה לומד תורה, צריך להניח תפילין.
אתה לומד תורה, צריך לבנות את ארץ ישראל.
תבנה את הארץ.
ככה אומר להם הקדוש ברוך הוא, חלה, תרימו תרומה, תפנו את הארץ, תזרעו, תקצהו, תרימו.
אז ככה לא יאמר לא אאסוף דגנים מפני עסק התורה.
טוב, אז זה חקלאות.
אבל היום אנחנו, כמה אחוז חקלאים יש במדינה?
כמה מיעוט?
כמה?
אחוז, יש אחוז וחצי חקלאים בכל המדינה, ברוך השם, מה זה אומר?
שבמעט אנשים יש להם
כלי עבודה,
חקלאות עצומה גם לארץ וגם לייצא.
אבל אומר החתם סופר,
עופר, זה מתחרט, חתם סופר עם עופר.
הוא אומר, ונראה אפילו שאר אומנויות שיש בהן יישוב העולם,
הכל בכלל המצווה.
כל דבר שבונה את הארץ,
כלכלה, הייטק, חקלאות, ביטחון, כל דבר שאתה בונה את ארץ ישראל,
מצווה, רבי ישמעאל.
אבל כשאנחנו מפוזרים בעוונות הרבים בין אומות העולם,
וכל המרבה העולם היא שוב מוסיפה עבודת השם חורבן, מודה רבי ישמעאל לרבי שמעון. כלומר, בגלות, לך תלמד תורה, אין לך מה לחפש בחוץ.
ועל זה אנחנו סומכים, אומר החתם סופר, למה אנחנו לומדים תורה ולא עובדים?
אנחנו סומכים על רבי נאוראי בסוף קידושין, שאמר,
מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני על התורה. אז הוא אומר, למה הוא אומר אומנויות שבעולם?
כי הוא מדבר על מצב שאנחנו מפוזרים בעולם,
כן?
היינו בחוץ לארץ,
חוץ לארץ.
אבל אם יהיה בארץ ישראל,
צריך יישוב ארץ ישראל על ידי ישראל.
אל תגיד, אני אשביל ללמד תורה ונעשה אאוטסורסינג.
נביא סינים שיבנו רכבות, נביא תאילנדים שיעשו חקלאות, נביא יפנים וזה. לא, לא, לא. אתה, במו ידך, הלך תבנה.
זה הקדושה. הוא אומר את זה אחרי זה גם בפירוש לתורה.
עוד קצת ציטוטים.
ונראה לי שבזמן שישראל שורים על אדמתה, מצווה לאסוף את הגן ולא לצורך פרנסתו.
משום מצוות יישוב בארץ ישראל, ומשום אחי בועז היה זורע את גורן השעורים,
ואלישע היה חורש בשניים עשר צמדים לפניו. אלישע,
הנביא, היה חורש.
ולא לבד עבודת הקרקע, אלא לימוד כל האומנויות משום יישוב וכבוד ארץ ישראל.
חלילה שלא יבואו פה לארץ ויגידו, מה זה ארץ הזאתי, אין פה מהנדסים,
אין פה זה,
אין פה אמצעים,
אין פה אינטרנט,
אין פה... מה זה ארץ זאתי?
שכבוד ארץ ישראל, שתהיה ארץ הכי יפה, הכי משובחת, הכי מפוארת, הכי מתקדמת.
זה גם עניין של הגדרה.
איך אתה מגדיר את המלאכה שלך.
טוב,
שלא יאמרו,
לא נמצא בכל ארץ ישראל סנדלר ובניי וכדומה,
ויביאו מארצות רחוקים.
זה חילול השם.
מה, בארץ ישראל אין זה?
על כן היה לימוד כל ההומניות מצווה,
שאנחנו בארץ ישראל.
חוץ לארץ לא.
יפה.
אומר על זה האדרת, החותן של הרב קוק,
דבר נפלא מגאון עולם אביר הרועים רבנו החותם סופר,
שהוא עמוד ההוראה שכל בית ישראל נשען עליו, מי יבוא אחריו? מי יכול לחלוק על חותם סופר?
מי יכול לחלוק על חותם סופר? לא יכול. אז זה מופיע בפרשת חלה.
פרשת חלה, זה בעצם מה שהתורה אומרת,
שהקדוש ברוך הוא אומר למרגלים, טעיתם.
אתם חשבתם שהאידיאל הוא להישאר, הוא רק ללמוד תורה ולא יודע מי יעשה לכם את כל המלאכה מזה. טעות.
אתם, כשאתם תיכנסו לארץ ישראל, הפרנסה שלכם,
הכלה, ממנה תביאו תרומה, ממנה תביאו קורבן לקדוש ברוך הוא. אז זו תגובה לחטא המרגלים, בסדר?
מובן?
נתן, אתה איתי?
אם אתה איתי, אז איך חשוב.
הלאה.
מה הפרשה הבאה?
מה אמרנו?
לא.
הפרשה הבאה, פרא אלינו דבר של ציבור.
עכשיו, זה דבר נפלא מאוד.
אם אנחנו היינו קוראים את חטא המרגלים,
אז מה היינו אומרים?
עם ישראל היה מזיד או שוגג?
מזיד!
ראשונים!
מזידים!
עמי רגלים באו, סיפרו לשון הרע על ארץ ישראל,
ואז כולם הלכו אחריהם,
ואז כולם מזידים, ולכן גם קיבלו עונש מוות.
אומרת התורה אומר הקב'-הוא, אני מתייחס אליכם כשוגגים.
זה היה שגגה.
מה זה בין מזיד לשוגג? מזיד זה אחד שיודע,
ועושה הפוך,
הם לא ידעו.
הם לא ידעו, למה הם לא ידעו? איפה הם קיבלו תורה?
במדבר. איפה הם חיו?
במדבר. זה מה שהם הכירו.
אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני מתייחס לזה כשגגה. עכשיו, זה הבדל גדול, כי אם זה מזיד,
אז כאילו קשה לתקן את זה, אבל אם זה שוגג,
אז אפשר לתקן את זה. זה אומר שאפשר לתקן את חטא המרגלים. תכף נראה איך הם תיקנו אותו.
הם תיקנו אותו.
אבל זה הפרשה כאן. אומר הקדוש ברוך הוא, אני מתייחס לזה
כטעות של כל העדה. אגב, גם של משה.
גם של משה.
ומה הראיה?
כן,
הראיה שמשה לא נכנס לארץ ישראל.
נכון? יש פסוק,
תראו,
לא יכול להיות שהם היו מגיעים אבל בצורה אחרת או בצורה יותר מסודרת וגם אתה יודע גם תמיד כשקורית איזה נפילה בדיוק בדיוק בדיוק בדיוק וזה גם שאלת שאלה טובה זה גם הדרך הכי טובה
כי אפשר להגיד
אוקיי אפשר להתחיל להגיד תדעו לכם זה לא בסדר
בסדר, מה שעשיתם, אבל הדרך הכי טובה זה לתת לאנשים הוראות לביצוע, כאילו,
כשתגיעו לארץ ישראל, זה תעשו, זה תעשו, זה תעשו, כלומר, הוא מחזיר אותם חזרה, זה כמו אדם שעשה טייס שהפליט מכיסא מפלט,
אז הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב זה להגיד לו, אתה מרגיש בסדר?
הרגעים שלך במקום, תחזור לטוס, קדימה.
יש פה איזה? כן, כן.
אני ציביתי לכם, נכון, נכון, נכון,
נכון, היה בטוח שזה יהיה בסדר, אתה יודע, הרי תמיד,
מה שאתה שואל זה שאלת השאלות, שאלת מיליון דולר, נכון?
כמו אסון מירון.
למה עכשיו, אחרי אסון מירון, כולם מתעוררים לתקן את מירון?
לפני כן, לא ידעתם?
תמיד כשקורה איזו תקלה, אז אנשים אומרים, רגע,
מה חשבנו לפני?
נכון, אני תמיד חשבתי על זה בטנקים.
כשהיינו בצבא, אז בדיוק ייצרו את הסימן 3,
ומדי פעם היו מחליפים לנו טנקים. היו לוקחים את הטנקים הישנים והיו לנו גרסה חדשה.
ואז בגרסה החדשה אתה אומר לעצמך, בואנה, באמת מה חשבו לפני כן?
לפני כן היה איזה מוט שהיה נתקע לך בגב כל הזמן, ובגרסה פתאום הורידו אותו.
אז מראש למה שמת אותו?
אבל צריך שמישהו יתקע איזה מוט לא במקום, ויגידו שזה נתקע כל הזמן, ואז בגרסה... ככה זה עובד, נכון?
אחרת ישר היינו מוציאים אייפון 14 פור, לא היינו מתחילים מאחד.
אז זה ככה בני אדם רגילים.
אז הוא אומר, אני מתייחס לזה כשגגה, לא כמזיד.
כי טעיתם פה בדעת, הייתה לכם טעות, ועכשיו אתם תלמדו שזה אחרת.
זה הבדל גדול אם זה מזיד או שוגג.
אז לכן מגיעה כאן
פרשיית
פארי על יום דבר של ציבור.
טוב,
ואז מגיעה פרשיית מקושש,
שהיא גם מאוד מעניינת.
למה?
איזה? דילגתי?
זה המשך?
כאילו פארי על יום דבר מביא פאר,
ואז נפש אחת יחטא בשגגה היא מביאה רק עז.
וכיפר הכוהן על נפש השגגג בבחירתם בשגגגה לפני ה' ונכפר ונסלח לו האזרח בבני ישראל, הגר הגר בתוכם, תורה אחת תהיה לכם לעשה בשגגגה
כן?
והנפש שתעשה ביד רמה, זה כאילו
היא מבזה.
אבל זה הכל,
לפחות כאן בפרשנים אומרים שזה גם פרשיות שכבר נאמרו
זה פרשיות שכבר נאמרו בספר ויקרא הסיבה שזה חוזר זה כדי לחדש, כאן זה בעצם
זה פארי עליהם דבר של ציבור שטעו בעבודה זרה זה החידוש פה, כי זה כבר נאמר בויקרא
אז הדבר החידוש שנאמר כאן זה ציבור סנהדרין שהורו הוראת טעות בעבודה זרה. איך זה יכול להיות דבר כזה? זה יכול להיות דבר כזה.
נגיד, לא להיכנס... הרי מה זה עבודה זרה? זה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, אבל לא בצורה נכונה.
אז גם כאן המרגלים ביקשו לעבוד את הקדוש ברוך הוא. הרי הם לא ביקשו לא להיכנס לארץ ישראל כי הם אמרו, תשמע, אנחנו רוצים לשכב על הים.
אנחנו רוצים להסתלב את כל החיים. מה אתה מכניס אותנו לארץ ישראל? לא, זו לא הייתה הטענה שלהם.
הטענה שלהם הייתה, אנחנו רוצים להישאר במדבר, ללמוד תורה, לאכול מה, נשאר כאן, בניסים, רוצים להיות, זו הייתה הטענה שלהם.
אז הם רצו לעבוד את הקדוש ברוך הוא, אבל בדרך זרה, לא בדרך
שהקדוש ברוך הוא רצה, אלא בדרך שלהם.
זה שוגג או מזיד?
אומר הקדוש ברוך הוא, זה שוגג.
הייתה לכם פה טעות בדעת.
בסדר, טעות פה, טעות שזה, כמו אולי קצת טעות של חלק מהתפיסה החרדית היום, כן?
זה לא, זה טעות בתפיסה, אבל אפשר לתקן אותה.
הלאה.
ואז יש את האיש מקושש עצים ביום השבת.
פתאום הוא מקושש עצים?
בדיוק האדם הזה נזכר.
עכשיו, לחלל שבת?
זו תגובה
לכל מה שקרה לנו כאן. כלומר, בעצם, מה אתה אומר לי?
אתה אומר לי שהמצוות זה רק בארץ ישראל,
שהתכלית זה ארץ ישראל,
שהעניין זה המימוש והיישום, נכון?
אמרנו פעם שהתורה זה המכתב וארץ ישראל זה הכתובת.
אז המקושש הזה טוען טענה מאוד משמעותית. מה הטענה שלו?
אם ככה, גם שבת זה רק בארץ ישראל.
אז לא צריך לשמור שבת במדבר.
הוא צודק או טועה?
אומר נתן שהוא טועה.
לא ברור שהוא טועה.
כלומר, מכאן זה ברור.
אבל הגמרא אומרת, יש פסוק,
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
אז הגמרא במסכת שבת מביאה אהבה אמינה,
שאיסור הדלקת אש בשבת,
בימי לכל המלאכות,
זה רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ.
ובסוף הגמרא חוזרת בה.
לא, לא, אבל יש אבא אמינא כזאת.
כלומר, יש סברה להגיד
שהשבת
שדומה לשמיטה
היא רק בארץ ישראל.
וזה גם נכון.
כלומר, השבת על היחיד, על האדם הפרטי, היא בכל מקום.
אבל השבת, בוא נשאל ככה,
איפה השבת מתחילה בעולם, אתם יודעים?
איפה מתחילה השבת?
איך אתה יודע?
אתם מבינים את השאלה?
לא, אבל איפה...
הרי כדור הארץ הוא עגול, נכון?
אז כשנכנסת פה שבת,
אז איך זה...
מה?
אז אומר, מה שקורה היום זה השבת מתחילה, נכנסת ראשונה ב...
איפה?
לא באנגליה, באנגליה. לא, לא.
איך?
לא, בעולם. איפה נכנסת השבת הראשון בעולם?
מה?
לא. השבת נכנסת ראשונה בעולם ביפן.
קו התאריך עובר באוקיינס השקט בין ארה״ב ליפן. שם עובר קו התאריך.
אז זה נכנס ביפן, ואז מתחיל לנוע לכיוון מערב.
מגיע אחר כך לסין,
אחרי זה מגיע לעיראק, איראן, ארץ ישראל,
שפה שבת,
כשפה נכנסת שבת, ביפן כבר הם תכף מתפללים שחרית של שבת ואחרי זה עוד
שש שעות מאיתנו, שבע שעות זה בארצות הברית
ועד שזה מגיע לזה. זה כאילו, זה אסטרונומיה. אבל הכוזרי אומר שהשבת נכנסת פה.
פה היא נכנסת ראשונה.
כלומר, מצד הזה היא מתחילה מכאן,
שבת מתחילה מארץ ישראל. היא לא יכולה להתחיל משום מקום אחר חוץ מארץ ישראל. מפה היא מתפשטת על פני כל כדור הארץ.
אז הטענה שלה מקושי שהייתה, רגע, אם הכל נכון,
ובעצם אנחנו, בעצם אנחנו, הכל זה בארץ ישראל, אז אין שבת בחוץ לארץ, ויש לטענה הזאתי על מי לסמוך.
יש לה, קצת.
אומרים לו,
לפחות באותה מידה ששמרו שבת במדבר,
אתה גם היית צריך להמשיך לשמור.
אז זה הפרשה, זה, והפרשה האחרונה זה פתילת חלק.
עכשיו תראו,
הגמרא משווה,
הגמרא אומרת שיש כל מיני מצוות שהן שקולות כנגד כל המצוות כולן.
לדוגמה, ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות,
נכון?
וגם ציצית
שקולה כנגד כל המצוות.
איך זה יכול להיות?
זו לא מצווה קשה, ציצית.
איך היא שקולה כנגד כל המצוות?
מה?
בכלל נתן אומר, מה זה אומר שקולה כנגד כל המצוות?
אז כאילו, מה, זו מצווה אחת שהיא...
הייתי יכול להבין אם זה יגיד מצווה נורא נורא קשה?
זאת אומרת, עשית את זה, זה כאילו עשית את כל המיטות, אבל זה גם לא מצווה קשה.
מצווה ציצית וישיבת ארץ ישראל. מצווה.
אלא אם כן נגיד שדרך המצווה הזאת אני נזכר
בכל המצוות כולם, בסדר? זה כמו שאדם יש לו איזה מין קודים כאלו, שהוא קורא את הקוד, אז הוא נזכר במלא דברים שקשורים לקוד הזה, בסדר?
אז אפשר להבין למה זה שקול כנגד כל המצוות.
כאן זה ממש כתוב בפרשה.
מה כתוב? אנחנו רואים את זה פעמיים ביום.
ויאמר ה' למשה לאמור, דבר אל בני ישראל ולאמרת עליהם ועשו להם ציצית, על כלפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
ואז יש לכם את ציצית, וריתם אותו, את מי?
את הפתיל תכלת,
וזכרתם את כל מצוות ה'. אני אסתכל על הפתיל תכלת, אני אזכור את כל המצוות. איך זה עובד?
והתשובה היא פשוטה.
הזכרנו שפתיל תכלת זה בעצם חומר איכותי מאוד,
יקר מאוד, מארץ ישראל,
כי החילזון הזה גדל כאן בחוף הים,
שאתה לוקח אותו,
וחומר שמבטא עוצמות חיים, כי בים יש עוצמות חיים,
אתה לוקח את העוצמות חיים האלו, את הדם של עוצמות החיים הללו,
חושף אותו לאור השמש, לתורה,
ושם את זה על הבגד.
כלומר, ואומרים לך, תקשיב,
זה התכלת, כלומר, זאת התכלית.
מה התכלית?
התכלית היא לחיות חיים בארץ מלאי עוצמה, מלאי כוח, מלאי... זה התכלית.
כי זה בעצם התכלת, זה החומר. החומר הוא
בעל חיים ימי, והעוצמות בים גדולות מהעוצמות ביבשה.
בים יש יותר בעלי חיים מביבשה, יותר כמות,
יותר גיוון. יש צבעים בים שאין ביבשה מבחינת הצבעוניות.
אפילו הטופוגרפיה של הים יותר דרמטית מהטופוגרפיה של היבשה.
המקום הכי עמוק באוקיאנוס הוא הרבה יותר עמוק מהמקום הכי גבוה על פני כדור הארץ.
עשרת אלפים מטר, האוקיאנוס, יש שם הרים וגבעות, הכל.
זה עולם שלם אבל הרבה יותר עוצמתי.
כדור הארץ בכלל נקרא הכדור הכחול, על שם הים. שני שלישים מכדור הארץ זה ים בכלל, כחול.
אז קח את הכחול מול ארץ ישראל, העוצמות חיים האלו, תחשוף אותה לשמש,
שים את זה על הבגד ותזכור.
ותזכור, התכלית שלי זה לחיות חיים מלא עוצמה פה בארץ.
אהה,
אם זה ככה, איך עושים את זה?
אני צריך מצוות שיעזרו לי להסביר.
אני צריך שיסבירו לי מה זה צדקה,
מה זה טהרת המשפחה,
מה זה מצוות מלחמה,
מה זה מצוות מינוי מלך,
מה זה מצוות...
אני צריך מלא מצוות כדי להבין.
ראיתם אותו,
הוזכרתם את כל מצוות השם.
אומרים לך, תקשיב, זו המטרה.
אה, זו המטרה, אז תעזור לי להגיע, איך אני מגיע אליה? הנה, יש לך מצווה כזאת או זאת.
כלומר, דרך פתיל תכלת אנחנו מגיעים להבנה שהתכלית שלנו
זה לא לחיות בחוץ לארץ,
ולא לחיות במדבר,
ולא לחיות באוויר,
אלא לחיות בארץ עם כל העוצמות, כמו שקראנו בחתם סופר, שארץ ישראל היא ארץ מבורכת, מוצלחת,
זה התכלית.
להביא את האור של דבר ה' לתוך החיים.
אז זה מסביר.
ולכן זה מצוות,
גם מצוות ציצית שקולה כנגד כל ארץ ישראל, וגם מצוות ישיבת ארץ ישראל, סליחה, גם מצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות,
וגם מצוות ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות. למה? כי אם אדם ישב בארץ ישראל, הוא יקיים את כל המצוות.
הוא לא יעשה את זה באיזה המצאה.
פשוט החיים יובילו אותו.
הוא יהיה בבית, אז הוא יבנה בית, אז הוא ישים מעקל לגג, הוא ישים מזוזה,
הוא יהיה לו פירות בזה, בגינה שלו, אז הוא יפריש תרומות ומעשרות,
וכשהוא יהיה עני, אז הוא יראה וייתנו צדקה, הוא יצביע לכנסת.
בעזרת השם, בקרוב כנראה כולנו נצביע.
הבן שלנו בן 20, הוא כבר הצביע בארבע מאות בחירות.
זה כאילו, כי הוא בדיוק היה בן 18 בבחירות הראשונות.
כאילו, טק, טק, טק, קעקע קצת כל ה...
מה שאנשים לא זוכים כל החיים, הדור הזה, הכל מהר, הכל זוכים וזה.
אז אה... נכון?
וזה... ואתה תקים עיריות, ותקים מוסדות, ותבנה כבישים, ותעשה הכל, פשוט,
אתה לא תעשה את המצוות הטוב וזה מבצע.
החיים פשוט יובילו אותך.
תשאל את עצמך מה...
נכון? ואתה תמציא בשר מתורבת,
ואתה תצטרך להבין אם הבשר הזה הוא פרווה או זה.
וכל דבר שאתה תקריא, אתה צריך לשאול מה התורה אומרת. אתה תקים בתי חולים, אז אתה צריך לדעת מה עושים בשבת, מה לא עושים בשבת,
ותרומת איברים כן או לא, ואין לך דלק, אז אתה צריך לדעת האם מותר את הדלק הזה בשבת.
החיים פשוט יובילו אותך
לדבר השם, וזה יהיה הכי טבעי בעולם. אז אתה תזכור את כל המצוות.
זה ברור?
עכשיו צריך לחזור לשאלה הייתה פתחנו.
למה הקדוש ברוך הוא אומר להם כל הזמן,
דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם, כי תבואו אל ארץ מושבותיכם.
דבר אל בני ישראל, אמרת להם, בבואכם אל הארץ, אשר אני מביא אתכם שם.
שלוש פעמים אתה אומר לאנשים שלא ייכנסו,
שהם כן ייכנסו.
זה מעצבן.
רגע, שנייה.
מי כן ייכנס?
הילדים שלהם.
למה שהילדים שלהם ייכנסו?
קודם כל, מה שנתן אומר זה דבר אחד. זה קודם כל נחמה.
לפני שזה תיקון, זה נחמה.
נחמה, אל תדאגו, אתם לא תיכנסו הילדים. אני חייב להגיד לך שבתור אבא,
אם אתה אומר, שמע, אני לא זכיתי, אבל הבן שלי יזכה, סבבה, אני, כאילו, הבן זה כמו אבא, ברק רא דאבוה, זה בסדר גמור.
זה מנחם, מאוד מנחם, לא קצת, מנחם מאוד.
אבל יש בזה גם יותר מזה.
יש פה ארבעים שנה.
יש פה ארבעים שנה.
בארבעים שנה האלו,
שהם יהיו במדבר וימותו,
הם יהיו עם הילדים שלהם, נכון?
הם צריכים לחנך את הילדים.
כלומר, זה בעצם מבחן.
אם בעוד ארבעים שנה
הילדים יגידו, כן, אנחנו יכולים להיכנס לארץ ישראל,
אנחנו מבינים את הזה, אנחנו רוצים.
מי חינך אותם לזה?
מי דיבר איתם על זה?
לא כתוב כלום בתורה. אתם יודעים שהתורה מדלגת מהשנה השנייה,
מדלגת לשנה ה-40.
38 שנים אין התגלות למשה רבנו. זה לא שהם עברו עכשיו איזה סמינר מרוכז.
מי לימד אותם?
מי הסביר להם את הטעות? מי זה? מי?
האבות.
אז אומר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל, תקשיבו,
לאלה, לדור הזה,
הכניסה לארץ ישראל עדיין תלויה בכם.
אם אתם תחנכו את הילדים שלכם הצעירים, ותסבירו להם, ותלמדו אותם,
אז הם ייכנסו לארץ ישראל בזכותכם. ואז זה נקרא שמה?
שאתם נכנסתם.
יש פסוק שאומר, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה.
אז כתוב, למה איש ואיש?
אז הגמרא אומרת, אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה.
גם מי שנולד, גם מי שמצפה.
אז ההורים האלו, הם חינכו את הילדים. נגיד, אנחנו נראה את זה בהמשך הפרשות, את דנות צלופחן,
שהם באורות וטובות נחלה וכל זה. למה? אבא שלהם חינך אותם. אבא שלהם היה מהמעפילים.
ועכשיו אני אראה לכם, בעזרת תמיד ברח ויתעלה, שזה לא רק וורט יפה,
זה ממש פשט.
פשט.
תחזיקו ראש.
איך הולכות הלכות ירושה?
מאוד פשוט.
נגיד יש לנו יעקב, יעקב זה הסבא.
יעקב יש לו שתי בנים וראובן ושמעון.
בסדר? יעקב היה
היה לו 12 בתים.
12 וילות היה לו.
אספר לכם בדיחה, רוצים לשמוע? לא בדיחה, חידה. רוצים?
קצת טיפה להתעורר, צהריים וכל זה. זה של איבן עזרא.
איבן עזרא פעם הלך,
הוא מספר שהוא היה...
איש אחד פעם הלך ברחוב וראה שלושה אנשים רבים ביניהם.
אמר להם, למה אתם רבים?
הוא אומר, תראה, אבא שלנו השאיר לנו 17
סוסים,
ואמר לנו לחלק אותם.
לתת חצי לאח הבכור,
שליש לאח השני ותשיעית לאח השלישי ואנחנו לא מצליחים לחלק את זה
אז הוא אומר להם האיש, אין בעיה, הנה הסוס שלי, קחו אותו
כמה יש לכם עכשיו?
18, נכון?
אז תחכו, תנו תשע לאח הגדול, יש?
תנו שליש לאח הקטן, הבינוני, כמה זה? שליש מ-18?
שש?
ותנו תשיעית לאח הקטן, כמה זה?
שתיים.
הנה, הצלחתם לחלק.
אמרו לו כן, אבל נשאר לנו כאן סוס מיותר
כי תשע ועוד שש ועוד שתיים זה שבע עשרה. הם אומרים, כן, זה שלי, תחזירו לי אותו.
לפעמים צריך לתת למישהו
סוס שיהיה לו לחלק, כאילו רק לתת לו עצה טובה. טוב, סגרו סוגריים.
איפה היינו?
בירושות, נכון? יעקב
זה הסבא, ליעקב יש שתים עשרה בתים.
יש לו שני ילדים, ראובן ושמעון.
בסדר?
לראובן יש עשרה ילדים ולשמעון יש שני ילדים.
כשיעקב מת, כמה כל אחד מקבל מהילדים?
מהילדים?
שש, חלוקה חצי-חצי. סבבה, מצוין.
זה במצב... ואז כשראובן ושמעון מתים, אז הבתים מובילים לילדים. טוב. עכשיו אני מוסיף פה נתון. יעקב, הוא היה במצרים,
ראובן ושמעון יצאו ממצרים,
והעשרה ילדים של ראובן והשני ילדים של שמעון הם אלה שנכנסו לארץ ישראל.
בסדר?
עכשיו, הכלל אומר בחלוקה שבכניסה לארץ,
נגיד, אני אומר את זה ככה, כל משפחה מקבלת בית.
מגיע לבית.
בארץ ישראל, בסדר? דונם נגיד, דובאי.
כמה ילדים יש לראובן, אמרנו?
עשרה ילדים. אז כמה בתים מגיע לו בארץ ישראל?
עשרה בתים.
משה רבנו רושם, ראובן, עשרה בתים.
כמה ילדים יש לשמעון?
שנים. משה רבנו רושם, מגיע לך שני בתים.
נגיד, דונם, בסדר?
לכאורה זה מה שצריך להיות.
ואז משה רבנו אומר, לא, לא, לא, רגע, עכשיו אני עושה עוד שלב.
בסך הכל כמה יש לכם?
12 בתים.
אני מעלה את זה לדור של האבות שלכם.
מי האבות?
ראובן ושמעון, שמה קרה להם?
מתו במדבר, והם היורשים.
הם קהילו הזה.
בסדר? 12 בתים יש למי?
לראובן ושמעון.
שש לכל אחד.
ועכשיו אני מוריד את זה למטה.
אז עשרת הילדים של ראובן יקבלו כמה?
שש בתים, ושני הילדים של שמעון יקבלו גם שש בתים.
כאילו רשי אומר, בנוהג שבעולם החיים יורשים את המתים,
ופה המתים הרשו את החיים. כלומר, חילקת את הכמות לפי אלה שנכנסו לארץ ישראל, זו הייתה קביעת הכמות,
ואז העלית את זה דור אחד למעלה כדי לייצר את החלוקה.
זה מובן?
מה לא?
אני אומר עוד פעם,
לראובן ושמעון יש עשרה ילדים ולשמעון יש שני ילדים.
בסדר?
לראובן ושמעון היו בדור המרגלים, הילדים שלהם נכנסים לארץ ישראל.
כשנכנסים לארץ ישראל, משה רבנו אומר, כל משפחה מקבלת דונם.
יפה, כמה משפחת ראובן, כמה ילדים יש פה?
עשרה, מגיע לכם עשרה דונם. כמה יש לכם פה?
שני דונם, שתי ילדים, שני דונם. וואי, מבסוטי.
משה אומר להם, רגע, רגע, חבר'ה,
אתם יודעים, בזכות מי נכנסתם לארץ ישראל?
בזכות מי נכנסתם לארץ ישראל?
בזכות האבות שלכם, ראובן ושמעון,
שאומנם מתו במדבר, אבל 40 שנה חינכו אתכם,
סיפרו לכם על שבח הארץ וכולי.
לא מגיע להם לרשת את הארץ?
לא מגיע להם ירושה?
בואו ניקח את כל ה-12 דונם שלכם,
10 פה ו-2 פה, נעלה אותם דור אחד למעלה, למי?
לראובן ושמעון? בואו נחלק אותם לראובן ושמעון.
12 לחלק ל-2, כמה זה?
6 לכל אחד.
טוב, איפה ראובן ושמעון עכשיו?
הם מתו כבר.
אז את השש הילד צריך לתת למי?
לילדים שלהם. אז עשרה ילדים של ראובן יקבלו כמה?
שש דונם, ושתי ילדים של שמעון יקבלו שש דונם. זו החלוקה.
במקום שילדי שמעון יקבלו שתי דונם, וילדי רובן יקבלו עשר דונם,
כל אחד קיבל שש.
החיים,
המתים ירשו את החיים.
בסדר, זה כאילו... זה הוגן?
זה לא הוגן, זה היה חד פעמי בכניסה לארץ,
אבל זה עושה צדק עם אלה שהיו במדבר 40 שנה, וחינכו את הילדים שייכנסו לארץ ישראל.
ולכן כתוב כאן את הפסוק הזה,
שלוש פעמים,
דבר אל בני ישראל. אלה, אלה הדור הזה.
ואמרת עליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם. זה אתם, זה אתם הדור שבאת במדבר.
אפילו שאתם תמותו במדבר אתם תרשו את הארץ.
ואחר כך דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. אתם תיכנסו לארץ, דרך הילדים שלכם.
אבל החלוקה תהיה לפי ההורים.
אז את זה שכל סוף פרשת
שלח לך היא נחמה או תיקון לחטא המרגלים.
שווה היה לעשות את זה, כן?
ברוכים תהיו רבותיי, שיהיה שבת שלום. בארבע וחצי בבית המדרש הישן ניגונים של אש לכבוד שבת קודש.
