אנחנו במסגרת שבוע התכלת, מה שנקרא,
יש פה סיפור בגמרא במסכת מנחות, אנחנו לומדים פה אגדות חזל, כן?
יש כאן סיפור בגמרא במנחות על אחת המשמעויות של התכלת, בואו נראה.
אומרת הגמרא,
תנו רבנן, חילזון זה גופו דומה לים ובריאתו דומה לדג,
ועולה אחד לשבעים שנה,
כלומר הוא נדיר, ובדמו צובעים תכלת, לפיכך דמיו יקרים.
כן, זו ההגדרה של החילזון, היום יודעים מהו, הארגמון, שהוא גופה דומה לימים, הכוונה הקונכייה של הארגמון,
כשהיא בים, אז היא מקבלת את הצבע של הקרקעית.
אז הגוף שלו דומה לה, היה קשה מאוד לזהות את זה.
הוא עצמו דומה לדג, סגי, יש כאן דפים.
כשאתה לוקח את החילזון ומסתכל עליו מהפרופיל, יש לו צורה של דג.
בסדר?
עולה אחת, כאן, דפים כאן.
היום אנחנו על זה.
לא לוקחים שבויים.
ועולה אחד לשבעים שנה, זה ביטוי לנדירות, הוא באמת נדיר.
ובדמות צובעים תכלת, שזה מה שקורה בפועל.
מהבלותה מוציאים,
ולפיכך דמיו יקרים, הגדרה, הוא יקר.
הוא יקר, אגב, אפשר להגיד שזה גריעוטה,
אבל הגמרא אומרת שכל ישראל הם בני מלכים.
כל ישראל הם בני מלכים,
ובן מלך הולך עם תכלת.
במחקרים על התכלת מופיע שהרומאים,
אחת הסיבות שהתכלת נעלמה זה בגלל שכשהרומאים השתלטו על המרחב,
הם הוציאו צו שאוסר לאנשים רגילים לייצר או ללבוש תכלת.
ומי שהיה לובש תכלת היה לו גזר דין מוות. זה היה תוגות מתכלת או מארגמן,
יכלו ללבוש רק אנשים שהם בשלטון,
סנטורים וכאלה.
ממילא,
נאבד.
על גבי ההגדרה הזאת,
הגמרא מביאה סיפור,
הוא סיפור דרמטי, תחזיקו חזק את זה, הגמרא מביאה אותו, זה מנחות נ״ד.
אמר רבי נתן,
אין לך כל מצווה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה,
ולעולם הבא איני יודע כמה.
כלומר, כל מצוות אדם מקיים בעולם הזה,
היא יש לה שכר עצום בעולם, הוא מקבל עליה שכר בעולם הזה, ולעולם הבא בכלל מה יש לדבר זהו שכר גדול מאוד, בסדר?
מאיפה יודעים?
עכשיו, אני אומר כאן בסוגריים,
כנראה רבי נתן מספר את הסיפור של עצמו,
כי יש בגמרא,
תנא שנקרא נתן צוציתא
ואומרים שהוא נקרא צוציתא על שם
המעשה שהיה לו עם הציצי
וזה הוא בעצמו.
הוא מספר פה סיפור אבל כנראה הוא מספר את הסיפור של עצמו.
זה הכי מעניין לשמוע אנשים שמספרים את הסיפור של עצמו.
צא ולמד ממצוות ציצית. האם מצוות ציצית היא מצווה קשה או קלה?
מה אתם אומרים?
קלה. קלה. למה קלה?
זה אפילו יותר קל ממה שאתה חושב.
בסדר?
אנחנו היום
אנחנו בעצם היום קצת שיבשנו את מצוות ציצית.
מה זה מצוות ציצית? אתה רואה, אומרת, תקשיב. אם אתה לובש בגד חשוב, לא אם אתה לובש איזה טישרט או איזה גופייה.
אתה לובש בגד חשוב. מה זה בגד חשוב?
בגד של ארבע כנפות. זה בגד חשוב.
הדבר הכי קרוב לבגד של ארבע כנפות היום זה חליפה.
חליפה,
לובסת כזה, כן, אבל חליפה, היום חליפה זה בגד חשוב.
שיש לה,
מאחורה יש לה כזה חתך, נכון?
יוצר בגד של ארבע כנפות.
אומרת התורה, על הבגד הזה תשים ציצית.
זה לא דורש ממך לקנות בגד מיוחד.
יש לך כבר בגד,
שים עליו ציצית, זה הכול.
בסדר?
זה גוף המצווה גם. כלומר, המצווה היא לקחת את הבגד המיוחד והיפה והנאה ולחבר אותו להשם יתברך.
אנחנו היום פחות הולכים עם בגד ארבע כנפות,
אז המצאנו בגד שנקרא ציצית, כאילו המצאנו בגד, שבדרך כלל אדם רגיל לא היה הולך איתו אלא, אין לי מה ללכת עם הבגד הזה סתם,
אבל כדי להתחייב, אני לובש בגד ארבע כנפות, אני גם לובש מצמר,
ואז אני שם בו ציצית. אבל כשהתורה צוותה,
אם אני הולך על כוונת התורה,
אז התורה צוותה שאדם לא יהיה לו בגד נפרד,
כאילו החיים יהיו נפרדים מהתורה, אלא הבגד המיוחד שלך,
היפה, תשים בו ציצית.
באמת ראיתי כמה רבנים חשובים, והולכים עם פציצית על החליפה.
הולכים עם פציצית על החליפה, כי זו כוונת התורה, של הבגד המיוחד.
זה אפילו פחות,
פחות,
יותר קל ממה שחשבנו, כי לא שצריך לקנות בגד, על הבגד שאני גם ככה הולך
לשים עליו.
מה?
הכל עניין של הרגל.
כן, מה זה משנה, זה לא כזה.
טוב, טוב, הולכים עם פציצית.
צא ולמד ממצוות ציצית.
מעשה באדם אחד,
שהיה זהיר במצווה ציצית.
אני עוצר כאן ואומר,
יש לנו איזה,
רואים את זה בדברי חז״ל, שאדם צריך להיות זהיר במצווה מסוימת.
זהיר זה לא רק מקפיד לא לעבור, אלא זהיר, אומרים,
כמו זוהר.
מצווה מסוימת מאירה לו במיוחד. היא מאירה לו. כל אחד,
כמו שלהבדיל, אנחנו לא אוהבים בצורה שבה את אותם מאכלים.
אחד אוהב את זה, אחד אוהב את זה. אז גם המזונות הרוחניים, יש מצווה שהיא יותר מאירה לי.
את כל המצוות צריך לקיים, מה שאדם חייב, הכל צריך לקיים, אבל
ההוא ליבו נמשך למצוות סוכה, ההוא מצוות לולב, ההוא מצוות שבת, ההוא מצוות זה, כל אחד יש לו איזה מצווה שהוא שרוט עליה,
כן?
חולה עליה.
הוא היה חולה על מצוות ציצית. ברור לי, פשוט,
שמדובר כאן בציצית תכלת, כי הסיפור הזה מגיע בצורה ישירה, כי ההמשך לתנו רבנן, כאילו זה סיפור שבא להדגים מה עושה מצוות
פתיל תכלת.
מה הכוח שלה?
מעשה באדם אחד, תכף תראו שהיה לו עוד כל מיני תכונות, האדם הזה. כרגע בוא נדבר שהיה זהיר במצוות ציצית.
והנה הגמרא מגלה לנו סוד גדול מאוד.
גם אדם שהולך עם ציצית, מתברר שיש לו מה?
יצר אורת.
ולא סתם יצר אור, אלא יצר אור הם הסוג הגרוע ביותר.
שמע שיש זונה בקרחי הים שנוטלת 400 זהובים בשכרה.
אתם יודעים שהיום,
גם היום,
יש שלוש תעשיות שמגלגלות הכי הרבה כסף בעולם.
מה הן?
פורנוגרפיה,
הימורים וספורט.
וסמים גם.
פורנוגרפיה,
מגלגלים הכי הרבה כסף בעולם.
ונדמה לי שמבין שלושתם, פורנוגרפיה הכי הרבה.
יותר מכל הרעות ה...
לא אנחנו המצאנו את הצרות האלה, זה כבר מזמן הגמרא. הוא שמע שיש איזה מישהי בקרחי היה אה, אה, אירוע גדול.
זה כנראה בא לו,
נכנס לו היצר הרע.
תכף נראה למה.
400 זהובים זה המון כסף.
שיגר לו 400 זהובים וקבע לה זמן.
כן, קבע תור.
הוא קבע לה, כן.
אני מגיע עוד שבועיים, אני יוצא לדרך.
כשהגיע זמנו,
בא וישב על הפתח.
כלומר, זה היה שם איזה מין מכון כזה, כן? זה היה
לאום הזה של מכון מאיר.
קודם כל דבר בקדושה, יש לו לאום הזה בטומאה.
נכנסה שפחתה ואמרה לה, אותו אדם ששיגר לך 400 זהובים בא וישב על הפתח. הוא הגיע, הקליינט הגיע.
אמרה, ייכנס, נכנס.
מה נראה לך נכנס? אפשר זה? יש לה פה אירוע שלם.
הציעה לו שבע מיטות, שש של כסף ואחת של זהב,
ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב.
עלתה וישבה על גבי העליונה כשהיא ערומה,
ואף הוא עלה לשבע ערום כנגדה.
אני יוצא רגע כאן ורוצה שנייה לתאר.
הגברה כאן בעצם מתארת לנו איך עובד היצר הרע.
וזה נכון בכל התחומים, כנראה באריות זה הכי-הכי נכון,
אבל זה נכון בכל התחומים.
היצר הרע, רבי נחמן אומר, אתם יודעים, ליצר הרע יש כל מיני שמות.
יש לו כל מיני שמות, כאילו עם כאלה, כינויים אחרים, ככה.
יצר הרע, מלאך המוות, טטן, סדרה אחרה, גאווה, ישו, כל מיני כינויים יש לו.
אחד הכינויים שיש ליצר הרע, רבי נחמן אומר, זה כוח המדמה.
האומנות של היצר הרע זה ליצור לאדם דמיון של ריגוש שיהיה לו אם הוא רק
יעשה את העבירה הזאת.
ככה רבי נחמן אומר שהיצר הרע דומה לאדם שהולך ברחוב,
יד סגורה,
ואומר לכולם, מה יש לי ביד?
אתה יודע מה יש לי ביד?
תן לי 100 שקל.
יש לי 100 שקל.
הוא נותן 100 שקל, אין לי כלום.
הכל דמיון.
אם אני רק אגע, אם אני רק אעשה,
יהיה לי איזה משהו.
דמיון.
דמיון עובד על ריגוש.
עכשיו, אתה יכול להעצים את הדמיון.
עבירה, ואני אהיה מהזה, היא בקרחי הים, גם כשהוא נכנס, זאת אומרת, לא מיד, רגע, אתה עולה על מיטה ועוד מיטה ועוד מיטה וזה, שש מיטות, שבע מיטות, ההיא מזהה ושמה היא למעלה.
כל מקום, כל טיפוס שהוא עולה, הוא עוד יותר מדמיין את הדמיונות. הנה, עוד רגע, עוד רגע אני מממש.
עכשיו,
מה קורה אחרי?
אחרי,
אנחנו נראה בהמשך,
כמובן התחושה היא, אחרי שאדם, זה כמו שאדם שותה ממים מלוכים.
הוא חושב שהוא ירווה את סימעונו, ואחר כך הוא יותר צמא.
אחרי זה יש מפח נפש, תחושת ריקנות,
ריקבון,
סלידה מעצמך.
אבל לפני,
אתה אומר לעצמו, הנה, אני שם, אני עוד רגע.
זה מה, ככה זה בנו. וביצר הראיות זה במיוחד בנו, כי ביצר הראיות, המנגנון הפיזי שלו
עובד על ריגוש.
על זה זה עובד.
אז, אתה אומר, ככל שאני ארגש את האדם יותר, ואני אצור לו איזה סקרנות,
סקרנות, אני אצור לו איזה, איזה, והנה זה מגיע, והנה זה נוגע, והנה פה והנה שם. ככה, יותר, זה מה שהוא עושה, מטפס.
אבל אז קרה לו משהו.
באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרתא.
שאלנו מה קורה לאדם אחרי שהוא עושה את האווירה.
מה קורה לאדם אחרי שהוא עושה את האווירה? מה התחושה?
בוא ניתן דוגמה, בסדר? דוגמה לא מהרעיות.
תגיד, היית עם חברים, דיברת עם חברים, איזה חבר זרק איזה מילה שאתה יודע שזה לשון הרע.
נדגדג לך בלשון, לשאול אותו, כי זה לשון הרע, עשיסי כזה טוב, ככה, עם כל החשק.
ובא לך לשאול אותו, אז יש לך איזה מאבק פנימי בתוכך מתחולל.
אתה יכול לסגור את ה...
לא צריך מזגן עכשיו, זה יוצא לי רעש.
כן, כן, סגור, סגור, פה תלחץ עוף.
תסתכל, יוסף יוסף, פה, בקופסא הזאת,
נושא עוף.
כן, עוף.
עוף.
אוף, זה גם ב...
עושה את האון, עכשיו אתה עושה אוף.
אה, סליחה. זהו, אתה רק תסגור את ה...
כן, בסדר. סליחה, טוב.
קיצור, אתה מתלבט, דבר לשון הרע, או לדבר לשון הרע, או לדבר לשון הרע, או לדבר לשון הרע,
בסוף אתה נופל. ואללה, פעם אחת לדבר לשון הרע. אז תגיד, תגיד, מה היה שם? ואז הוא מדבר איתך, ואתה מדבר איתו. קיצור, עברת, רצית את הרובי, כל מה שנקרא, ודיברת לשון הרע, אבל ככה, חצי שעה בעידו,
בלי שלשון הרעשית דתי,
אני רוצה לדבר על לשון הרב,
מה אמרת כאילו, בלי לבלוט על לשון,
ככה לשון הרב, כתחילה.
מה קורה אחר כך, אחרי שנגמרה השיחה? מה אתה אומר לעצמך?
אה אח,
היה כיף.
כשאתה אדם אומר לעצמו,
למה?
מה עם החיים?
סתם, כן.
כן, נכון, ואז הוא אומר לך, והיה לך סיכוי לחזור בתשובה, אבל התחושה של האדם האמיתית, אובייקטיבית, היא שזה לא היה שווה, זה סתם, אתה מרגיש כזה.
כן?
בעצם, בואו ננסה רגע לדמיין מה קורה עם התלמיד הזה,
אדם הזה, כרגע הוא אדם,
כן היה מצליח לעשות את העבירה.
נגיד, הוא היה עולה וזה, ומגיע אליה,
אז איך הוא היה מרגיש אחרי?
מה היה התיאור שלו?
הוא היה נשמט כמו בלון שעשו לו פסססססססו.
מה שקרה, שזה דבר
פלא גמור,
כל המעשה והעבירה הזה הוא עושה עם ציצית.
הוא הולך עם ציצית.
וכנראה תוך כדי שהוא עלה, הטיצית נתפסה באיזה... בסולם,
הוא מתח אותה, ואז השתחרר, פפפ!
נתן לו מכה בעיניים.
הפסיל תכלת ככה נכנס לו.
הטיציות. ואז
הסיטואציה הזאת היא כאילו בבת אחת
הוציאה לו את האוויר מן המפרסים.
הוא נשמע תיאושר... מה קרה לו?
מה קרה לו?
רבותיי, תשימו לב.
היצר הרע,
האומנות שלו
זה ההווה.
כמו שאני אומר, ההגדרה של היצר הרע זה הגדרת מלאכת בוררת.
אתם מכירים הגדרת מלאכת בורא בשבת?
מה ההגדרה?
אתם מכירים?
אוכל ביד ומיד.
זה ההגדרה גם של יצר הרע.
הנאה ביד עכשיו.
כאילו זמין.
לא משנה שזה לא נכון, אבל זה כאילו מה שהוא מוכר לנו.
אם אדם מצליח לשנייה אחת, לשנייה, לשנייה, להרים את הראש
ולהיות לרגע אחד בנצח, שנייה אחת,
יצר הרע נעלם.
אין לו.
כל היכולת שלו זה רק אם אני בהווה, אם אני נלחם איתו בהווה,
אז הוא מראה לי כי אם כדאי לך... אבל אם אני לרגע אחד מצליח להרים את העיניים מהנצח,
הוא לא יצליח.
הנצח מנצח את ההווה.
אבל זה נורא קשה. כלומר, כשאדם נמצא בפני איזושהי התמודדות,
עכשיו הוא לא...
באמצע התאוות, עכשיו הוא ייזכר באיזה מהלך שהוא למד בשיעור, בעין היה, באורות התשובה להתגברות של היצר, זה רחוק ממנו, הוא לא מצליח.
מה צריך?
צריך משהו מיידי שעובד כאן ועכשיו. מה עובד כאן ועכשיו?
דברים קונקרטיים.
חפץ,
פסוק,
מילה,
תמונה,
זה עובד.
או, איך קוראים לך?
אריאל. אריאל, בדיוק נגעת בנקודה, כמו אצל יוסף.
יוסף
הוא ילד בן 17, נחטף מבית הוריו,
ומפתים אותו כל יום.
יש את פוטיפר, הפוטיפר הוא גם,
קוראים לו פוטיפר, הפוטיפר,
ראשי אומר שהוא היה מסורס בכלל, אז היא גם זה. בקיצור, היא מנסה לפרטות אותו. מה הסיכוי של ילד בן 17 להחזיק מעמד?
ויבוא הביתה לעשות מלאכתו,
הגדיעה בגמרא, במסכת שבת, אחת הדעות, בלאכתו, זהו, נשבר.
וכלום לא היה מחזיק אותו עכשיו.
מה הציל אותו?
דמות דיוקנו של אביו נגלתה לו מבעדה אחת. הוא ראה את התמונה שלה. איך הוא ראה את התמונה, אגב? אתם מכירים את החשבון?
פתאום הוא ראה את התמונה. מה הכוונה?
המדרש אומר שהוא כל הזמן היה מסובב את הראש ממנה.
אז היא שמה לו כל הבית מראות.
היא הייתה עשירה.
יוסף,
הוא לא ראה את עצמו אף פעם במראה.
נכנס, הוא פתאום רואה את עצמו במראה. ולמי הוא דומה?
הוא דומה ליעקב.
אז הוא מסתכל ופתאום הוא רואה את יעקב.
קרה פתאום, אתה קורא שאתה פתאום רואה מישהו,
הוא דומה לאבא שלו.
הוא אומר, איך נשארת צעיר?
לא, זה לא אני הבן שלו.
אז מראה, בום, עוזר. יש לבעל שם טוב כל מיני סגולות.
לבעל שם טוב אומר, אם אדם רואה שמתגבר עליו בעץ הערה, יגיד פסוק,
אש תמיד תוקד על המזבח אך לא תכבה. פסוק.
בכלל, דמות דיוקנו של אביו, כשאדם מדמיין את אביו או את צוו, זה כאילו מחבר אותו מיד לנצח.
ניגון.
ניגון.
אדם מנגן איזשהו ניגון, מוציא אותו, יש ניגון ספציפי.
או מעשה כלשהו.
כאן, בהקשר הזה, זה הציצית.
הציצית, הפתיל תכלת,
זה נועד להזכיר לאדם את התכלית. עכשיו, ברגע שאדם נזכר בתכלית שלו,
אז הוא באותה שנייה עבר לנצח,
היה צערה, אין לו מה להיאחז.
היה צערה עובד רק בהווה, הוא לא יודע לעבוד לא בעבר ולא בעתיד, הוא עובד רק בהווה.
עכשיו, עכשיו אני מוכר לך משהו, ברגע שאתה אומר לו, שמע, אני על ציר נצח, הוא לא.
אז כאן קרה לו חסד.
הוא פגש את התכלית דרך הציצית, כי גם הציצית זה משהו קונקרטי, פתיל תכלת,
שאדם הולך, וכל הזמן מזכיר לך, תקשיב,
תכלת דומה לים,
ים דומה לרקיע,
כיסא הכבוד, הקדוש ברוך הוא, תחת מעשיו, התכלית, וזה בחפץ,
חפץ, קונקרטי, שנמצא עליך.
אתה מייד.
קרה לו לפני החטא מה שהיה אמור לקרות לו אחרי החטא.
לא כתוב שהוא יתגבר,
כמו יש כאלה שכתוב, התגברו על יצרם.
כתוב, נשמט וישב על גבו...
כאילו, הוציא לו את כל החשק. למה?
כי לשנייה אחת, התכלת שמה אותו בתכלית.
כן? וכשאדם בתכלית,
הוא מחובר לתכלית, הוא בציר של הנצח,
אז היצר לא יכול עליו.
הייצר העובד, אם הוא מצליח לנתק את האדם מן ההקשר.
טק, טק, עזוב, אין עבר,
יש כאלה שירים, אין עבר ואין עתיד, נכון?
אין עבר, אין עתיד, יש רק הווה.
אני,
אחמד לך מהים, אני אעזוב אותי.
ואז הוא מפיל את האדם.
אבל אם אדם לרגע אחד מצליח שנייה להרים את הראש מעל המים, לרגע אחד, ולהגיד שנייה, יש לי תכלית,
באתי לעולם, יש לי איזשהו...
והתכלית הזאת היא, כמו שאמרנו, כדי לאחוז בה, צריך
צריך שיהיה משהו קונקרטי שעושה את זה, חפץ, עציצית, עם תכלת. היא מזכירה לך את זה. או, כמו שאמרנו, ניגון, התמונה, הכל דבר.
תכלת זה פשוט הכי טוב, כי התורה אומרת
שזה מזכיר, זה נועד להזכיר, נכון? הוזכרתם את כל מצוות.
התורה מעידה שהדבר הזה מזכיר לאדם את כל המצוות.
כלומר, את כל התכלית.
ברגע שבטעות זה נתקע לו בעיניים,
נשמט וישב על רבי קרקע.
הוציא לו את כל החשק לחתום.
דרמה.
רבי נתן סוציטה.
טוב,
אז הוא ניצל.
יפה. עכשיו תראו דבר פלא.
אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע.
מה קרה לו, אנחנו הבנו.
מה קרה לה?
רבותיי, מדובר פה על זונה ברומי.
רומי זה ממלכה פרוצה, והיא זונה ברומי.
זה פרוצה שבפרוצה,
שזה העבודה שלה, יש לה מכון כזה.
כל גדולי רומי היו אצלה.
אדם כזה, מי שעובד במקצוע כזה, כן, זה לא רק הגוף פרוץ,
וגם הנפש פרוצה. זה הכל, כאילו, אנשים שאיבדו לגמרי כל מגבלה, כן? כל...
ופתאום, גם לה קורה משהו.
גם היא כאילו מאבדת את כל ה...
שזה, היא צריכה לפתות, היא צריכה להיות יפה, היא צריכה כאילו להחזיק את זה. פתאום גם היא כאילו אין לה כוח.
למה?
היא לא מבינה.
אומרת לו,
אמרה לו, גפה של רומי, זה לשון שבועה,
שאיני מניחה אותך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. היא אומרת, כנראה,
היא לא יפה כבר. זה הרי הפחד שמי שעוסק,
העבודות שלו קשורות לגוף.
נו, מה לעשות?
הגוף יש לו פרבולה.
עד גיל שלושים, אנחנו ככה זה. מגיל שלושים מתחילה איזושהי ירידה.
זהו, זהו, יורדים, יורדים, יורדים, מה אתה עושה?
אז היא אומרת, אולי אני כבר לא יפה, אבל אני צריך להתחיל לסגור את העסק ולחפש פנסיה.
אמר לה העבודה שלא ראיתי אישה יפה כמותך.
אין פה בעיה בזה.
אלא מצווה אחת ציוונו השם אלוהינו,
וציצית שמע וכתיבה אני השם אלוהיכם שתי פעמים
אני הוא שעתיד להיפרע
ואני הוא שעתיד לשלם שכר.
יש דין ויש דיין ובגבילים פשוטות יש מה?
יש תכלית לעולם יש תכלית זה הכל יש משגיח יש בורא יש שכר יש עונש יש תכלית העולם הזה הוא לא הפקר.
ופתאום לרגע נזכרתי בתכלית וברגע שנזכרתי בתכלית
כל הפריצות שבעולם לא מדברת אליי
ועכשיו נדמו עליי כארבעה עדים.
זו עוד הוכחה חזקה שמדובר על התכלת.
כי אם זה הלבן,
אז זה שמונה כפול ארבע.
אם זה פתיל תכלת, אז זה רק ארבעה אש.
אז ארבעה עדים, עדים, מה עם התכלי שלך?
שכחת אותה.
באו ארבע ציציותיו, כתוב.
כן, אפשר.
אני קובע, בגלל שזה ההמשך של הסיפור תכלת, אז אני חושב שזה הקבלה.
כי זה מדבר על הציצית, לא על הכ... אם זה, אם זה, אם זה ציצית אז זה לא יכול להיות 4. כי אם זה כל החוטים זה 8 כפול 16. ארבע זה או ארבע כנפות, אבל מה רלוונטי הכנפות?
ואם זה ציצית צריך להיות 16 או ארבע,
ארבע ציצית, כי אתה מתייחס לפצית תכלת שהוא אחד בכל...
עכשיו תראו מה קורה כאן.
אמרה לו איני מניחתך עד שתאמר לי מה שמך, מה שמירך, מה שמרבך, מה שמדרשך שאתה למד בו תורה.
אז מה מדובר?
עכשיו אנחנו מגלים שגם מדובר בבחור ישיבה,
לא סתם בגלל אחד שזהיר, בחור ישיבה.
מה עבר על הבחור הזה? באמת שאלה.
כנראה הוא היה ככה איזה בחור ישיבה, כל היום למד, וסיפרו לו, תקשיב, אתה לא יודע מה זה החיים,
אתה בחיים שלך לא ראית חיים,
אתה לא יודע כלום,
אתה חי בסרט,
אתה לא יודע איזה בילויים יש, יש שם איזה, נוסעים לאמסטרדם, יש הימורים,
הולכים סמים, הולכים לפה, הולכים לשם, נכנס אותו לראש.
הוא אמר, אולי אני מפסיד משהו בחיים.
נסע לאמסטרדם, קח כרטיס, נסע לאמסטרדם.
אמר, אני רוצה פעם אחת ליטור, מה כולם אומרים? אולי הוא בעל תשובה, ולא יודע מה,
בגלל הילדים שלו, החברים שלו סיפרו לו, אתה יודע, דפוק אתה, מה אחת הולכים לתשובה בגיל 12, אתה לא יודע איך אנחנו נהנים, איך אנחנו מבלים.
נכנס לו בראש.
אז הוא עם הציצית ועם הזה.
גם אפשר.
זה לא להתחרט, זה איצור גדול.
איצור גדול, כן.
אורי זוהר, הרב אורי זוהר מספר שהוא חזר בתשובה,
הוא עדיין עשה סרט אחרון.
סרט, לא צנוע כל כך.
הוא אומר, הייתי עושה את הסרט ומניח תפילין בהפסקות.
אז יש לו עיר, יש לו רב, יש לו מדרש.
אנחנו רואים שזה השפיע גם עליה.
כלומר, בוא נגיד ככה,
אישה שזה המקצוע שלה,
זאת האישה שהיא הכי רחוקה מכל תכלית. כי נגיד, הקמת משפחה ואיזושהי מיתימיות עם בן זוג,
זה דבר שהוא אוניברסלי.
כל אדם בריא בנפשו מרגיש את הצורך בלהקים משפחה
ולייצר קשר אניטימי ולשמור את הצדדים האניטימיים הללו לבן זוג אחד.
ומי שעובדת בדבר הזה,
אפילו התכלית הבסיסית ביותר
איננה, לא קיימת.
אז היא בקצה הזה. פתאום היא פוגשת מישהו שהתכלית אצלו היא כל כך חזקה שהיא הצליחה למנוע ממנו מלעבור עבירה. והיא יודעת מה היא שווה.
כל גדולי רואים היו אצלה, היא פילטה את כולם, היא יודעת מה קורה לאנשים שמגיעים אליה.
הם שוכחים איך קוראים להם, שוכחים איך הם נראים, מתנהגים כמו בהמות. היא יודעת, היא מכירה, היא פוגשת את העולם מהצד האפל שלו.
ולא קרה לה בחיים שמישהו הגיע אליה ונעצר.
היא זהו, לוקחת אותם עוד יותר קדימה.
פתאום מגיע מישהו ונעצר. איך נעצרת? מה יש פה? מה קורה כאן? עכשיו,
זה הולך ככה.
מי שבמקצוע הזה,
כן?
כן?
אתם מבינים שזה בני אדם בסוף, כן? זה בני אדם, יש להם לב, יש להם רגע.
הם כאילו אטמו את הלב, אטמו את הרגש, תנעלו אותו.
אני מדבר איתכם גם היום, כן? יש חוקים וזה, מנסים להוציא אנשים,
אנשים מזנות, אף אחד לא מגיע לזה מתוך שמחה וטוב לבב, כן? מגיעים לזה מתוך מצוקה, ואז אומרים, אוקיי, אני צריך כסף, נגיד,
אני צריכה כסף,
אני אקח את הרגש, ננעל אותו באלף ואחד מנעולים בתוך איזה בונקר,
אני לא מרגישה כלום, זהו, הגוף שלי יפקר ואני אעשה עם זה כסף.
ברגע שאתה מתחיל להרגיש משהו הכי קטן,
נגמר העבודה.
אתה לא יכול לעבוד בזה יותר, זהו.
היכולת לעבוד בזה תלויה בניתוק רגשי מוחלט.
למדתי את זה,
קודם כל זה ככה מופיע,
אבל למדתי את זה גם מהזוהר.
הזוהר החדוש, מה אומר הזוהר?
אומר שכשאסתר הלכה לאחשוורוש,
איך?
לא, זה גמרא.
מה שאומר, מה שאתה אומר, סגי, זה גמרא וסמי דין, אני מדבר איתך על הזוהר עכשיו.
זוהר אומר,
היא לא הלכה.
והייתה שדה.
זה לא הייתה היא.
אם אני מבין את הזוהר היטב, הזוהר אומר, אסתר הצליחה ליצור נתק מוחלט בין הגוף שלה לבין מי שהיא.
כן, נכון, קרקע עולם זה כאילו מושג הלכתי.
כלומר, היא הגיעה,
הגוף היה שם, היא לא הייתה שם.
היא לא הייתה, היא לא, היא לא, היא הדחיקה את זה לגמרי. הגוף, הגוף, בסדר, זה כמו שזה, אבל היא לא הייתה.
כמו אדם שעושים לו ניתוח בהרדמה מלאה.
פותחים, סוגרים, מחברים, הוא היה, הוא היה, הוא לא היה. הוא נרדם, הוא לא יודע כלום, לא ידע בשכבה ומקומה, קם, זהו.
זה הניתוק.
כי ברגע שהיא הייתה מרגישה משהו,
אז איך היא הייתה מתאבדת, איך היא יכולה להיות עם הטמא הזה.
ככה זה מי שעומד בתחום הזה.
האיש הזה, הבחור ישיבה הזה, עם התמימות שלו, שגם הגיע לעשות עבירה עם... כנראה אפילו לא יודע להסתיר את עצמו. הוא בא עם הציצית, עם הכיפה, עם הפאות, עם הכל... זה דרך כזה, יהודי.
אבל היכולת שלו להתגבר,
והיא פתאום ראתה מה עושה המפגש עם התכלית,
שזה סדק גם אותה.
גם היא, מה קרה לה?
נשמטה. גם היא פתאום...
כל ה...
והיא אומרת, אני רוצה לדעת מה זה עושה.
ותראו מה זה עשה לה עדיין כגויה.
עדיין כגויה.
מי שעובדת במקצוע הזה, דונה, היא עסוקה כל הזמן בלקחת.
לקחת כסף,
לקחת
אנשים מלאה.
כאילו, היא עסוקה בלפתות, כאילו, תשימו אלי לב.
הוא כותב לה את השם,
עמדה וחילקה כל נכסיה.
שליש למלכות. היא הייתה צריכה לשלם שליש,
הייתה כנראה מאוד עשירה,
הייתה צריכה לשלם שליש מס הכנסה,
שליש לעניים,
ושליש נתנה בידה. מה את השליש לעניים?
מה פתאום הוא נותן לשליש לעניים?
פתאום היא מבינה שיש חיים בעלי משמעות, וחיים בעלי משמעות הם חיים לא של לקיחה, אלא של נתינה.
אז היא לא יודעת מה היא תעשה, אבל דבר ראשון בוער לתת.
כי כל החיים היא עסוקה בלקחת.
לקחת כסף, לקחת תשומת לב, לקחת מאנשים את האניטימיות.
בדרך כלל מי שהולך אליה, אולי יש לו איזו אישה בבית שהוכחה כאלה, אבל הוא עכשיו...
היא כל הזמן לוקחת, לוקחת, לוקחת, לוקחת, לוקחת, יש לה כסף, כסף, כסף.
ופתאום היא נחשפת לעונג שבלתת.
אין דבר יותר מענג, משמח, את הנשמה
וגם את הגוף
מאשר להיות בציר של נתינה.
אז היא נותנת שליש לעניים,
ושליש נטלה בידה.
חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של רבי חייא. מתברר לא פחות ולא יותר, רבותיי,
שהתלמיד הזה הוא תלמיד במכון מאיר של רבי חייא.
רבי חייא לימד,
הוא תלמיד שלו.
יום אחד דופקת הארולה, אז סכם את הפדיחו. יום אחד דופקת איזו אישה בבית החבילת מדרש,
דופקת, כן, אני רוצה לדבר עם הרב.
רבי יחיא, רבי יחיא יוצא לקראתה. מה אני יכולה לעזור לך? גברת, שלום, אני מרומא,
זה, זה.
יש לך פה תלמיד...
איפה את מכירה אותו?
או, אל תשאל מה אני מכירה אותו. איזה בושו, איזה.
אבל תראו מה קורה.
באת לבית מדרשו של רבי יחיא.
אמרה לו, רבי, צווה עליי ויעשוני גיורת.
מאוד מזכיר את רות,
מאוד מזכיר, הרי גם רות,
רות המואבייה, להגיד על מי שהיא מואבייה זה להגיד עליה פרוצה.
כשכתוב על רות במגילה נערה מואביה ישבה עם נעמי משדה מואב הכוונה היא פרוצה,
כאילו מואב זה פרוצים, נכון?
אבל כשרות פוגשת את הצניעות של נעמי,
את מידת האמת שבה,
את התיקון שבה, היא מתאהבת בה,
מתאהבת ומוכן לשלם כל מחיר.
גם הזונה הרומית הזאת, היא אומרת, אני רוצה... את יודעת מה ההבדל, גברת? את פה תהיי גיורת.
וגם העבר שלך לא הולך לשום מקום. כולם ידעו מייד.
ותהיי גיורת, תהיי זה. מה את באה לפה? תשערי ברומא.
תסגרי את העסק ותהיי באושר. לא יכולה.
לא יכולה.
האמת נגעה בי.
לא יכולה.
אני רוצה להתגייר.
חיי תכלית.
וכמו שאמרנו, כדי להתגבר על היצר הרע, לא צריך לנצח את כל ה... צריך לרגע אחד להרים את הראש מעל המים. לשנייה אחת. לשנייה אחת להרים... ואמרנו, צריך פה חפץ.
או טיצית, או תפילין, או ניגון, או...
יש סיפור נפלא.
לא נפלא, הוא מרטיט.
היה מישהו
שהצליח להגיע לברית המועצות בשנות ה-70 עם מצלמת וידאו,
והוא הלך וצילם חסידים של הרבי מילובביץ',
שבמקום להגיע ליחידות, הם לא יכולים לצאת,
אז כאילו הוא צילם אותם, אחרי זה הוא יראה את הסרט לרבי,
את הסרטים, הרבי ברכה וכל זה.
כל אחד כאילו מבקש ברכה.
האחרון בסרט הזה,
הוא בעצם היה כמו מורה.
משפיע המורה.
והוא הצליח להשיג אישור לצאת מברית המועצות.
אז הוא שאל את הרבי האם הוא יכול לצאת.
והתשובה של הרבי הייתה?
לא.
לא, אתה לא יכול לצאת.
אז הוא אומר לרבי, קיבלתי את התשובה
שאני לא יכול לצאת.
אני מבין שאני יותר לא אזכה לראות אתכם.
כי אני מפה לא אצא.
אז הוא אומר לו, אני מבקש שבפעם הבאה
שאתה מצליח לשלוח לכאן שליח,
תשלח לי איתו ניגון,
שבכל פעם שיהיה לי ספק ושאלה אליך,
אני אוכל לנגן את הניגון ולקבל ממך תשובה.
ככה הוא אומר.
תשאי את הסרט הזה, זה מרגש מאוד.
ניגון, ציצית, תמונה של ידי צדיק, פסוק שאתה אומר,
שהוא זמין לך.
אדם יהודי צריך שיהיה לו בכיס פסוקים שהוא תמיד אומר אותם.
ככה,
פסוקים שהם תהילים,
כן?
נכון ליבי, נכון ליבי אלוהים, נכון ליבי ישירה ועד זמרה.
גן אלי בבית הנפלאות מתורתך.
יראו עיניין לבי ישמח לבית הנפלאות מתורתך מלכנו.
בירמיהו, כן?
אמרנו ליעקב שמחה, שמי אמרו, שעת שבת יחד שראית יעקב.
כאילו פסוקים שאדם אוהב אותם, ואתה שומר אותם בשביל מצבים.
שתוכל להגיד אותם מיד, תשלוף. לא עכשיו תתחיל לחשוב מהלכים. עכשיו תשלוף במקום.
חפץ, כלשהו, ניגון,
ציצית.
זה מה שצריך כדי להגיע אל התכלית.
לשנייה אחת רגע להציץ, זה מעט מן האור.
הדלקת לגברור, זהו, החושך ברח.
תדליק רק גברור להדליק.
לשנייה הוא ידליק. כמו אדם נמצא באיזה חדר חשוך, לשנייה אחת הוא מדליק את הגברור, תוכן הוא יודע איפה הוא נמצא, הוא כבר יסתדר.
לרגע אחד שמישהו ידליק לך את האור.
אז האישה הזאת שפגשה כזאת עוצמה, היא רוצה להתגייר.
אמרה לו רבי צווה עליי ויעשון גיורת.
אמר לה בתי
שמא עינייך נתת באחד מהתלמידים
אסור לגייר
כן
כי גיור זה אם אדם רוצה להצטרף
לרעיון של עם ישראל אבל אם איזה גוייה התאהבה ביהודי
בגלל זה הוא רוצה להתגייר בעיה, איסור לגייר.
עכשיו אני נכנס לסוגיית הגיור לפעמים מגיירים לפעמים לא אבל זה ודאי לא גיור לכתחילה.
עכשיו זה נכון או לא נכון שהיא התאהבה בו?
היא התאהבה בו, אבל לא מצד תאוות עריות, כי הרי זה מה שלא היה שם,
אלא מצד מה היא התאהבה בו?
מצד המעשי, כמו שרותי, התאהבה בנעמי, מצד האמת של בה.
הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמרה, רבי, הנה, באמת, באמת, בגללו הגעתי.
זה, הוא האשם.
היא אומרת, זה היה אצלך.
הבן איש הזה.
איך הוא הגיע עד לשם?
תראה, מפתיע, רבי חייב הופתע.
יש הפתעות בחיים.
איך הוא הגיע?
הגיע.
הוא אומר, נו, התאהבת בו פתאום? לא התאהבתי בו.
התאהבתי במעשים שלו.
כזה אדם.
כאלה תכונות.
אדם שהצליח לעמוד בפני היצר הכי הכי גדול.
למה? כי לרגע אחד הירה בו התכלית.
עורר גם בי את התכלית.
גם אני רוצה לראות לך את התכלית. גם אני חייתי עד עכשיו חיים.
בעצם,
זה לקחת את החלק הכי פנימי שלך, הכי עמוק, הכי סודי,
ואשפריץ אותו לכולם.
זה אומר שבעצם אין לך כלום, אין לך שום דבר משלך, אתה כולך פרוץ.
לא רק הגוף פרוץ, זה הנפש פרוצה.
זאת אומרת, אני גם אמרתי, הוא צריך להיות חיים בעלי משמעות.
ממנו למדתי שזה אפשרי.
אמר לה רבי חייא,
לכי זה כי במקחך
גייר אותה,
חתום,
נהיו אברך ואברכית.
והוא בעצם, זה רבי נתן, רבי נתן תוציא אותה.
אותן מצות שהציע לו באיסור, הציע לו בהיתר.
זה מתן שכרו בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה.
אז יש פה גם happy end כזה, הסיפור נסגר יפה, אבל
אני חושב שהסיפור מהווה פשוט דוגמה
מושלמת
למעלה של התכלת,
כיוון שהוא מגיע ישר אחרי ה...
אנחנו רואים בתכלת,
התכלת נועדה לזיכרון.
זיכרון של מה?
כל המצוות, נכון? וריתם אותו, וזכרתם את כל מצוותיי. איך?
איך אדם זוכר את כל המצוות? איך אני זוכר את כל המצוות?
לא צריך לזכור את תרי״ג,
צריך לזכור את התכלית.
באנו לעולם למטרה מסוימת.
וזה נקרא כל... אם אדם אומר, אני באתי לאלה למטרה מסוימת, אז הוא כבר ידע לקיים את המצוות,
להימנע מן העבירות, הוא כבר יהיה מכוון, הוא כבר יהיה...
בסדר?
וכשאדם מחזיק בידו חפץ,
שהחפץ הזה
הוא בצבע השמיים, בצבע כיסא הכבוד, בצבע הזה, זה מזכיר לו,
זה מזכיר לו, וזה...
אני קודם נתתי לכם כל מיני עצות וסגולות מגדולי ישראל,
אבל כאן התורה בעצמה אומרת שזה עובד, זה לא...
אריאל,
אריאלה, מה אנחנו קוראים לך?
לדעתי זו טעות,
טעות בהלכה.
וגם הספרדים צריכים להוציא ציציות.
אז אני אומר לך עכשיו,
לדעתי שזו טעות.
אני יכול גם להסביר למה
זה טעות,
זה יהיה קצת ארוך,
אבל לדעתי, אני אומר כרגע להלכה,
גם ספרדים צריכים להוציא ציציות. כי פשט הכתוב, הוא יתאם אותו.
אז מאיפה בא...
אני אסביר, אני אסביר. אם כבר שאלת, אני אסביר.
זה מגיע מהקבלה מרבנו הארי.
רבנו הארי אומר בשאר הכוונות
מביאו רבי חיים ויטל
שהוא לא מדבר על להוציא ציציות, הוא מדבר על ללכת עם ציצית בחוץ.
כל הבגד,
כמו שעושים חלק מהחסידים,
בזמנם היו הולכים עם ג'לביות.
אלה היו לך שתי אפשרויות,
או ללכת עם כל הבגד מבחוץ
או ללכת כל הבגד לפנון.
וגם היו הולכים עם ג'לביה ומתחתם היה להם כזה מכנסיים קצרות כאלה.
אז אמר רבנו הארי לא נכון ללכת עם כל הבגד בחוץ,
זה שייך לעתיד לבוא.
הבגד הזה הוא חול.
זה סתם, זה בגד חול. אין בו קדושה.
הציצית היא קודש.
התורה אומרת, הוא ייתן מותו את הציצית. לא, מה?
תסתכל על הציציות.
כשאתה מוציא את הכול החוצה, אתה כאילו אומר, אצלי הקודש והחול, הכול זה קדושה.
איפה? אנחנו לא מדרגה הזאת.
אנחנו רק את הציציות מוציאים.
אם אין לך ברירה, אומר רבנו הארי, אז תשים את הכול בפנים,
על גבי עג'לביה.
אנחנו הולכים עם מה?
נכנסיים.
אז אצלנו אין שום בעיה שהבגד הזה,
הציצי, תהיה בפנים והציציות תהיינה בחוץ, הוא ייתן אותו אקטיב,
נכון?
אז עכשיו, ומצד שני, בהפוך,
הם, שהיו נגיד מכניסים את הכל פנימה,
החוטים לא היו,
החוטים היו לצד הגוף והיה מכסיים כאלה קצרות מתחת והכל היה בסדר.
אצלנו, כשאתה מכניס את הציציות,
איפה הן הסתובבות?
זה במקום הטינופת, לאן אתה דוחף אותם?
זה נכון?
אז במקום שהציציות יהיו בחוץ, אדם יראה אותן ויתחזק, הן נמצאות בפנים ובמקום זהה וטינופת.
אז אני חושב שזה, לדעתי, כל ההבנה הזאת, ברבנו הארי, הבנה לא נכונה.
רבנו הארי היה אומר, היום כשהולכים עם מכנסיים, הולכים עם ציציות בחוץ.
כן?
כי פשוט כתוב, כתוב ווריתם אותו.
אז איך אומרים, ווריתם אותו בזמן התפילה. אבל מה פתאום, ציצית בכלל לא קשורה לתפילה.
ציצית לא קשורה לתפילה בכלל, זה לא מצווה בתפילה, ציצית זה מצווה כל יום, כתוב הוא ריתם אותו, צריך לראות, הוא ריתם אותו, זה ציל תכלת, צריך לראות אותו כל הזמן.
אז איך הגענו להכניס את הטיסיות?
טוב, מי שמכניס, מכניס, עושה על פי מנהג אבותיו, אני לא מתווכח,
אני רק אומר שלדעתי, איך שלמדתי את הסוגיה,
אז ההבנה היא לא נכונה, לדעתי גם...
למה אתה, אני לא אומר שהרב עדיין...
אני לא אומר שה... זה, חלילה, לא מוציא לעז על כלום, מה לקרוא על זה, הכול.
אני אומר הפוך, שאם אתה תוציא מוציא לאזון ראשונים, מוציא לאזון ראשונים. איך אפשר להגיד מוציא לאזון ראשונים, חלילה.
אני אגיד לך, זה לא מוציא לאזון ראשונים, כי בכלל הרבה מאוד דורות בכלל לא הולכים עם ציצית.
לא הולכים עם ציצית. לדוגמה במרוקו,
לא הולכים עם ציצית.
הרב משאש כותב, לא הולכים עם ציצית. קטן.
מה?
לא היו הולכים. זה היה נחשב מידת חסידות. זה כמו שאני אגיד לך שאדם הולך עם תפילין כל היום.
ככה היו במרוקו. לא היו הולכים, היו הולכים עם טלית. שמים טלית בתפילה, היו אומרים את התפילה, היו מקפלים, הולכים, לא הולכים עם ציצית. גם אייקים לא הולכים עם ציצית.
מה?
לא היו הולכים. אז זה לא, אי אפשר להגיד שזה מוציא לעז על דורות ראשונים שבכלל לא הלכו עם ציצית.
זה דבר אחד. דבר שני, עוד פעם, קשה להתווכח עם הפסוק. הפסוק עובר, הוא ריתם אותו. אז איך אפשר להתווכח עם זה?
בסדר? אז מה, אז המקור הוא ברבנו הארי. פתחתי את רבנו הארי ולמדתי.
הוא לא אומר את זה, הוא אומר דברים אחרים.
כלומר,
כן, אז זהו.
אז למה אתה יוצא בבית קברות או כאילו?
בבית קברות זה בשביל לעג לרש.
לעג לרש, אז נכנסי את הציוד בתוך הכיס.
לעג לרש.
מה?
כן, אתם עניינים.
כל פנים זה ברור שזה מוסיף מאוד, זה קריטי,
והחל על זה הדרך,
וזה גם טיפה מוזר, כי, מה זאת אומרת, אתה
מטיילית תקן לציציות בחוץ, אז מה,
אז לא צריך להבין את ה...
אז לכן, אני אומר, הסיפור הזה
מספר על הכוח של התכלית המרוכזת בחפץ או במשהו
לשלוף את האדם מעמקי תאומות.
ואמרנו שיש כל מיני אפשרויות לתכליות,
או בגד, או חפץ,
או ניגון, או תמונה, או כל דבר שהוא ממשי,
ויצליח לגרום לנו להרים את הראש רגע אחד מעל המים,
והחידוש, זה שהתלמיד הזה חיזר אותו בתשובה, זה טוב, הוא בכל מקרה דוס.
אבל זונה מרומי,
שפגשה את התכלית אותי, וגם אותה זה זעזע, והיא באה והיא התגיירה,
גיור של אמת,
כי היא רוצה לראות לך את התכלית, תראו כמה גדול כוחה
של מצוות פתיל תכלת.
ברוך, רבותיי.
