מה שאנחנו בעזרת השם נעשה כאן,
אחרי שסיימנו לעסוק בספירות, עסקנו לאורך ספירת העומר,
שבוע זה שבוע המלכות, אבל המלכות בעצם
לט למיגר מכלום, אז מה יש להגיד על המלכות?
חשבתי היום, בגלל שאנחנו ערב חג שבועות,
להקדיש את הלימוד שלנו להכנה דרך תורה נפלאה של הבעל שם טוב.
אנחנו בעזרת השם, גם זה מה שנעשה מכאן ואילך.
בזמן הזה נלמד
תורות של הבעל שם טוב.
בסדר?
זה ככה, מה אתה, כאילו...
אה, בסדר גמור.
אז כי סיימנו סבב אחד של התניא, ויהיה עוד סבב בטח.
בין סבב לסבב, קצת תורות של הבעל שם טוב, שזה הבסיס של הכל, משם הכל יוצא. והיום אנחנו רוצים להתכונן למתן תורה.
יש מנהג קדוש של ישראל ללמוד פרקי אבות
לקראת שבועות,
חנה,
אז מלמד משנה בפרקי אבות, נראה את הפירוש שלה לפי הבעל שם טוב.
תורה נפלאה, מכתר שם טוב, אות רכה.
המשנה היא המשנה בפרק ג'.
רבי אלעזר איש בר תותא אומר,
תן לו משלו,
שאתה ושלך שלו.
וכן בן דוד הוא אומר, כי ממך הכל
ומידך נתנו לך.
זה החלק הראשון של המשנה.
החלק השני, רבי שמעון אומר, זה רבי שמעון בר יוחאי,
נדמה לי.
המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו
ואומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.
זה שני הפירושים, שני החלקים של המשנה.
ואנחנו ננסה לעיין בהם,
בעיקר בחלק השני של המשנה לפי התורה של הבעל שם טוב, אבל
שאלה ראשונה, יש מקום לשאול, האם החלקים קשורים?
יש פה שני חלקים, שני תנאים הם מאורגנים במשנה אחת.
לכאורה צריך לחלק אותם לשתי משניות.
האם יש קשר ביניהם, בין החלקים הללו?
אז בואו נתחיל מרב אלעזר ישברטותא.
מה הוא אומר לנו?
תן לו משלו,
שאתה ושלך שלו.
תסבירו לי, מה הכוונה?
ברוך הוא ממש רשי?
אבל לעומת
האנוכיות, אתה, כאילו, אין פה איזשהו עניין שאת של להיות אנוכי, כי הכול הוא שלו.
כן.
כלומר,
כאילו המשנה הזאת מסלקת אשליות.
תן לו.
כשאדם נותן משהו לקדוש ברוך הוא, נותן לו צדקה, נותן לזה, אז אתה לא נותן לו משלך,
בסדר?
מה אתה נותן לו?
משלו.
רש״י אומר את זה על הפרשה שלנו, נכון?
על הפסוק, איך הולך הפסוק הזה?
רש״י אומר את זה,
זה קצת אפילו קצת אירוני כמעט, הרש״י הזה.
התורה אומרת לגבי מעשרות,
הנה,
וכל תרומה לכל קודשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לא יהיה.
אז מה רש״י אומר?
אם אדם נותן תרומה לכהן, מעולה.
אבל אם אתה לא נותן תרומה לכהן אז לא יהיה. אז לך יהיה תרומה. כלומר,
היחס התהפך. במקום שאתה תיתן עשירית
ותשע עשיריות יישאר אצלך,
יהיה הפוך. אתה תקבל עשירית.
וזה תוספות במסכת תענית, נכון?
התוספות אומרים, מביאים שם סיפור.
על אדם אחד שהיה לו שדה שהייתה עושה אלף קורים.
וכשנפטר הוא קרא לבן שלו ואמר לו, תקשיב, השדה עושה אלף קורים,
תקפיד לתת מאה קורים מעשרות.
אז, אבל הוא, הילד היה פחות מוצלח מאבא, אז הוא התחיל להתקמצן והוריד והוריד והוריד.
בסוף
השדה
הייתה עושה, מה?
ירדה ירדת, היא עשתה מאה קורים.
אז הוא שאל, מה זה?
אז אמרו לו, תראה, כל עוד נתת מעשרות 100 כורים,
אז הקדוש ברוך הוא אמר, אתה תהיה בעל הבית ואני אהיה הכהן.
אז 100 על הקדוש ברוך הוא ו-900 לך.
ברגע שאתה מתחיל להוריד מן המעשרות, אז הקדוש ברוך הוא אמר, אז נהפוך את זה, אתה תהיה הכהן ואני אהיה בעל הבית, אתה תקבל 100 ואני 900 יישארו אצלי.
אז לכן,
אדם התלהב, תן לו מי שלא יישאר, קודם כל הרכוש.
ויש מדרש, המדרש אומר, מי הקדימני ואשלם?
מי נתן לי צדקה לפני שנתתי לו כסף?
מי נתן לי מעקה לבית לפני שנתתי לו בית?
מי שם מזוזה על הפתח לפני שנתתי לו פתח?
מי ימלא את בנו לפני שנתתי לו בן?
כלומר,
מי הקדימני והשלם? הכבוד ברוך הוא קודם כל משלם לנו מראש, ואנחנו מחזירים לו קצת.
אז המשנה, החלק הראשון של המשנה הוא,
אפילו קשה לקרוא לו חידוש, כי הוא באמת דבר פשוט.
אבל המשנה מחדשת עוד משהו, מה?
תן לו משלו שאתה ושלך שלו.
אז עד עכשיו דיברנו על זה ששלנו זה שלו, נכון?
אבל המשנה אומרת עוד משהו.
אתה שלו.
מה זה אתה שלו?
תן לו משלך שאתה ושלך שלו, נכון? זה שני דברים.
אז מה זה...
הרכוש, זה שהרכוש של כל אחד מאיתנו הוא שייך להשם יתברך, זה הבנו, אבל מה זה אתה שלו?
תשובה,
מה?
הרצון.
גם הרצון לעשות טוב.
יכול אדם להגיד, אוקיי, אני מבין שהכסף של הקדוש ברוך הוא, אבל בסוף אני,
הכסף שלו, אבל את ה...
את הצדקה לתת זה אני נתתי, זה הרצון שלי. לא, גם הרצון לשלושי מטבח.
גם הרצון לעשות טוב,
הוא מגיע מחלק אלוק הממל בנשמה שלנו שנמצאת, שזה בעצם
שלושי מטבח, ואנחנו פשוט
לא הפרענו.
אפשרנו לזה לקרות.
זה חידוש גדול מאוד, כן.
לקרות, אז שאלה. צור, אתה יכול להביא לי לכוס מים? תודה.
אני מקווה בשביל לתת, השלכה של
כן, אז אני אומר, אני מסכים איתך,
אבל זה חידוש גדול מאוד, החידוש כאן היותר גדול זה לא שלנו שלו, אלא שאתה שלך, אתה שלו, כלומר,
כשאדם עושה משהו טוב, ואני אתן פה נפקמינה,
אנחנו דיברנו על זה הרבה בחבורה, מה נפקמינה? זה נראה לנו איזה פלפול כזה, לא.
הנפקמינה היא מהי התחושה אחר המעשה.
אם אדם מרגיש שאומר, אני עשיתי,
אז התחושה היא סיפוק.
סיפוק,
סיפוק זה הבן דוד הקטן והמכוער של הגאווה.
אם אדם מרגיש שהוא זכה להיות אושפיזך, תודה רבה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה'
אושפיזין לשכינה.
זכה להיות, הטוב עבר דרכו, אז התחושה תהיה של הודיה.
תודה הקב' ברוך הוא שזיכית אותי להיות צינור לשפע האלוקי שלך שעבר דרכי.
והצלחתי לא להפריע לזה עם הנפש הבהמית שלי ועם הגאווה וכל הדברים האלה, בסדר?
אז גם את הטוב
משייכים למי?
שמצא אותי, ראוי, טוב, בכל אופן,
בכל אופן,
אז למה זה עבר דרכי? תשובה, כי התפללתי.
זו התשובה.
כלומר, עיקר העבודה של האדם בסוף זה להתפלל, להתפלל, להיות ראוי שהאור האלוקי יעבור דרכו.
טוב, אז זה החלק הראשון של המשנה.
הוא חידוש גדול.
אני חוזר עליו. רבי אלעזר איש בר-טותא אומר,
תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר,
כי ממך הכל ומידך נתנו לך.
טוב, אז זה ממש תחושת,
זה לוקח את המילה ענווה ומעצים אותה מאוד מאוד, כן? הופך את הענווה לממש שיטת עבודה.
כשאדם עושה משהו טוב, הוא צריך לשייך את הטוב לקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא העביר את הטוב דרכי.
אוי ואבוי אם אני,
עוד שנייה, אוי ואבוי אם אני אשייך לזה בעלות,
אז זה כאילו כמו, אני מזהם את זה.
אה, אתה חושב שזה שלך? אז יקחו לך את זה.
אבל אם אדם אומר, אני ברוך השם הקדוש ברוך הוא זיכה אותי להיות צינור, מצא בי שליח ראוי, מצא בי איזה...
והכל מכוחו, והכל מכוח המשלח.
אתם מכירים, יש סוגיית אין שליח לדבר עבירה.
מכירים?
סוגיית אין שליח לדבר עבירה.
אם אדם שולח את חברו לעשות מצווה, אז יש שליח.
אם אדם אומר לחברו לך תגנוב,
והשליח הלך וגנב,
אז מי חייב? המשלח או השליח?
השליח חייב. למה? כי אומרים לו, מה, אין שליח לדבר עבירה.
דברי הרב ודברי התלמיד, דברי משומעים.
מה זאת אומרת?
הקב' אמר שאסור לגנוב.
הוא אמר לך לגנוב, אז מה אתה שומע? אתה חשב על הקב' ברוך הוא, נכון?
אז אין שליח לדבר עבירה. אבל ככה סתם יש שליח.
מה העניין בשליח?
שהמשלח נותן את הכוח לשליח.
אז כשכל אחד מאיתנו רואה את עצמו כשליח של השם יתברך, אז בעצם הטוב הוא שלו, ואני רק שליח.
זה לא רק,
כי זה הרבה יותר עוצמתי.
כי אם אני שליח של הקדוש ברוך הוא, אז זה בלי... אם אני, אייל וארד, כן, אז בסדר, זה משקל גובה, זה מה שזה.
סופי הוא מוגבל.
אבל אם אני מצליח להיות שליח רגע של האין סוף, אז בלי סוף, אז זה כוח בלתי מוגבל יש לי. וזה שלו, לא שלי.
ברגע שאני אגיד שלי, בום, יקחו לי את זה. זה כמו סינדרלה, פתאום הכרכרת תהיה דלעת.
בסדר?
אבל אם אדם אומר, אני מנסה להיות סינור... כן, מה רצית? בכבוד.
לא, אי אפשר להגיד דבר כזה, אי אפשר.
אי אפשר להגיד דבר כזה, שעתנא אמר דברים, עתנא אמר דברים ונכנסו למשנה, זו אמת נצחית שניתנה מהר סיני, והיא נכונה מאז ועד היום.
הוא אמר את זה, אני חושב שזה אמת מופלאה מאוד.
זה אמת מופלאה מאוד.
רק תבינו, זה לדעתי לא בא לצמצם אותנו, זה בא להעצים אותנו.
כי אם האדם מייחס את הכול אליו, אז זה מוגבל, זה ייגמר.
אבל אם זה, הנה עכשיו אנחנו אולי נגיד כמה מילים על אורי זוהר, איך צריך להגיד לברכה הרב אורי זוהר שנפטר,
כן?
שאחד הדברים
שלמדתי ממנו, הרבה אנשים למדו ממנו הרבה מאוד דברים,
הוא הפעם אמר דבר מאוד יפה,
הוא חזר על זה הרבה פעמים,
שהמילה הנכונה בעברית, בלשון הקודש, כשאתה מרגיש טוב,
אז איך אתה מרגיש? סבבה,
אחלה, מעולה, עוד קצת טוב, משתגע, כל מיני סלגים כאלה.
הוא אומר, המילה בלשון הקודש היא המילה מאושר.
ומה זה המילה מאושר? תחשבו רגע על המילה הזאת.
מאושר זה גם happy, כאילו שמח, אבל גם זה גם הסיבה וגם התוצאה.
מה הסיבה שאני,
התוצאה שאני מאושר, אבל מה הסיבה?
כי אני מאושר, כי קיבלתי אישור פנימי.
יש לי אישור פנימי. כשאדם עושה מעשה טוב מבפנים, מהחלק אלוקה, הוא מקבל אישור פנימי, מעולה. זה הדרך שתלך בה.
לזה נתתי לך את הכוחות, את הכישרונות וכן על זה הדרך.
אז כשאדם כל הזמן משייך את עצמו, את מעשיו הטובים לרצון הבורא יתברך, הוא מתעצם, הוא לא מצטמצם.
זה החלק הראשון של המשנה. החלק השני, עליו התורה של הבעל שם טוב,
מיד נראה איך הוא קשור לחלק הראשון.
רבי שמעון אומר,
בואו נשאל טיפה שאלות על המשנה הזאתי.
המהלך בדרך ושונה,
הוא מפסיק ממשנתו ואומר,
מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה,
מעלה עליו הכתוב
כאילו מתחייב בנפשו.
אז הבעל שם טוב שואל פה כמה שאלות על המשנה הזאת.
קודם כל,
שאלה אחת מאוד מאוד ברורה,
מעלה עליו הכתוב.
מה השאלה?
איזה כתוב?
מעלה עליו הכתוב? הכוונה, מעלה עליו... איזה פסוק? תגיד את הפסוק.
אני צריך לנחש את הפסוק?
איזה פסוק?
דבר שני, הוא אומר,
המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו.
זאת אומרת, זה מיותר.
תכתוב המהלך בדרך, הוא מפסיק ממשנתו, ואז אני יודע שהוא שונה,
כי למה צריך לכתוב שונה,
הוא מפסיק ממשנתו.
משנה מוזרה כזאת.
עכשיו תשמעו את הביאור, זה ביאור נפלא של הבעל שם טוב, והוא באמת,
לי הוא היה אור גדול.
קצר מאוד,
אבל מלא מלא עסיסיות ותוכן.
המהלך בדרך יחידי, זו הייתה הגרסה שלו,
ושונה הוא מפסיק ממשנתו.
אז זה הקושיות, קשה,
דאבלי לומר, הוא מפסיק ממשנתו, ואבא ידינן
דיה שונה.
ועוד קשה, מעלה עליו הכתוב ולא מפרש איזה כתוב.
ויש לומר הפירוש,
כי ההולך בדרך הישר,
אדם הולך בדרך ישרה, ואפילו אחי הוא יחידי.
מה זאת אומרת יחידי?
מי לא נמצא איתו?
לא נמצא איתו אף אחד, לא נמצא איתו הקדוש ברוך הוא.
הוא הולך עם עצמו.
הוא הולך בדרך הישר,
והוא לא עסוק בלהידבק בבורא.
ואתם יודעים, גם כשאדם מתפלל וגם כשאדם מקיים מצוות, וגם כשאדם לומד תורה אפילו,
על זה הוא ידבר עוד שנייה,
הוא יכול לקיים מצוות וללמוד תורה בשביל שכר שהוא יקבל, בשביל עצמו, בשביל כבוד, בשביל קובי 19,
וצריך בשביל להידבק מהשם יתברך.
אז הוא אומר, מתואר כאן מצב של אדם שהולך בדרך ישרה מצד אחד, אבל הוא יחידי, אינו דבוק בהשם יתברך.
ושונה לומד תורה
הוא מפסיק ממשנתו רצה לומר מפסיק את עצמו מהשם יתברך מחמת משנתו חידוש עצום
הוא מתנתק מהקדוש ברוך הוא למה?
בגלל התורה.
בדרך כלל אנחנו רואים שהתורה מחברת את האדם לקדוש ברוך הוא כאן אומר הבעל שם טוב התורה מנתקת אותו מהשם יתברך למה?
דהיינו שבאה לו גדלות והתפארות מחמת משנתו.
נהיה לו גאווה. אבל למה נהיה לו גאווה? אז הוא אומר עוד פעם
שסובר שהוא משנתו שלו.
כלומר,
זה לא משנה, זה משנתי.
אני למדתי.
אבל כתוב, כי בקראת השפט זה הרבה טוב עכשיו.
שנייה, עכשיו אנחנו לומדים את הבעל שם טוב. מה אתה...
בואו נתמסר רגע לבעל שם טוב.
משנתו.
אני למדתי, זה שלי, זה חידושים שלי, וכל זה.
לא תורת השם,
שאני מנסה להתדבק בה ולהתבטל אליה, אלא בשנתו. דהיינו,
דהיינו, דהיינו, דהיינו,
שבאה לו גדלות והתפארות מחמת משנתו,
שסובר שהוא בשנתו שלו,
ואומר,
מנא אילן זה,
ועל עצמו הוא אומר כן בליבו. אני כאילו, אילן,
אה, אילן זה אילן יפה, אני, במיוחד אם קוראים לו אילן, אז בכלל,
כן, או ניר, אילן או ניר, זה כאילו, כן, נו, ברוך השם,
נו, למדתי, שקדתי, עמלתי, ברוך השם,
דברים, זה כמו שצריך, כן, מבסוט על עצמו, מה שנקרא,
מבסוט חלאס,
הוא צא עד השמיים, מהתורה שלו,
העברתי גם זה, וזה,
כן, אנשים כאלה גם אוהבים לדבר איתם בראשון רבים,
שלא יהיה גאווה,
ברוך השם, למדנו מספר שנים,
לימדנו מספר שנים,
הוצאנו מספר ספרים, ככה הכל.
שם רבים, שם רבים.
אומר על עצמו מנאה אילן זה, ועל עצמו אומר כן בליבו,
כמו שכתוב כי האדם עץ השדה,
ואומר על עצמו דהו אילנה דירה בה ותקיף,
שהוא אילן תקיף,
כן?
ומנאה ניר זה,
כמו שכתוב נירו לכם ניר, ניר זה חלק.
ניר זה חלק, ניר זה גם תלם וגם חלק.
כמו שכתוב על דוד המלך,
למען היות ניר לדוד עבדי.
אז ניר זה חלק נצחי. אז הוא אומר, מה נראה חלקי?
אשראי הוא אשראי חלקי, זכיתי וכל הדברים כאלה. הוא לא משייך את התורה שהוא למד,
לפי מה שלמדנו בתחילת המשנה,
תן לו משלך, שאתה ושלך שלו, גם התורה שלמדת ולימדת זה גם כן שלו.
הוא נתן לך, מי הקדימני והשלם?
מי נתן לך כישרונות לפני שלימדת את האחרים?
הוא נתן לך.
הגמרא מספרת, יש כל מיני סיפורים על חכמים שהתגאו,
ופשוט תוך שנייה לקחו להם את זה.
איך קראו לו? ברחתי על השם שלו.
רבי אלעזר בן פרתא נדמה לי,
ששלחו שם מאיזה בני עיירה לרבי, תשלח לנו איזה רב רציני, שלח להם את, נדמה לי, רבי אלעזר בן פרתא,
והוא הגיע והכינו לו כזה כיסא גדול כזה של ספרדים, ככה אתם מכירים, ספרדים עליו יושב על הכיסא של אליהו,
כזה ככה גדול, לא איזה כתר פלסטיק של כל מיני זה, ככה כיסא, והוא ישב על הכיסא וזכה עליו דעתו ובאו לשאול אותו שאלות והוא לא זוכר כלום, כל דבר הוא שוכח בגלל הגאווה.
אז הם אמרו לו, את מי שלחת לנו? מה זה הדבר הזה?
אז הוא אמר להם, טוב, פעם הבאה שהוא מגיע תושיבו אותו על כיסא ככה רגוע והכל יהיה בסדר.
נראו לכם ניר.
פירוש שאומר,
אז מה זה ניר?
שמכין לעצמו חלק לעולם הבא על ידי משנתו. גם זה לא טוב.
למה אתה לומד תורה? כדי לזכות לחיי עולם הבא. איזה אגואיסט, יאללה.
כל כך אדם יכול לחשוב על עצמו.
זה מה שמעסיק אותך?
דיברנו על זה הרבה, אם אתם זוכרים, סביב ראש השנה,
שעיקר המעבר הרוחני המרכזי של האדם זה שהוא מפסיק לחשוב על עצמו ומתחיל לחשוב על הקדוש ברוך הוא.
לא מה אני רוצה מהקדוש ברוך הוא, אלא מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני.
כן, אני צריך הקדוש ברוך הוא, אני צריך את זה, ואני צריך את זה, ואני רוצה את זה, ואני צריך את זה.
כמה אדם יכול לחשוב על עצמו?
כן? אז אדם לומד תורה ואומר, או מנה אילן זה, איזה למדן מפואר אני, או מנה ניר זה, אני לומד כזה, שיהיה לי חלק לעולם הבא.
שיהיו לי זכויות.
שמעתי פעם איזה ריאיון עם בחור,
בחור במאה שערים,
ששאל אותו למה אתה לא מתגייס לצבא.
עכשיו יש לזה תשובות טובות, למה לא מתגייסים לצבא.
תשובות, כאילו, למי שגר במאה שערים, יש לו תשובות טובות, לשיטתו, כן?
אבל גם את זה הוא לא אמר.
כן?
הוא אומר, יש תשובה, אני לא יודע, אני לא מאמין במדינה, כל מיני דברים כאלה, התורה מגינה על עם ישראל.
שזה דברים נכונים שהתורה מגינה.
אבל אולי הוא היה חלק משיח הזכויות היום הפרוגרסיבי.
אז הוא אמר, תראה, איך אני ילך לצבא? איך אני אטבול כל יום? אין לי מקווה.
איך אני אטבול? איך אני לא יכול,
איך אני לא יכול מלא דברים לעשות? אני מתפלל שעה וחצי? איך אני? אין לי זמן להתפלל.
הצבא לא מתאים.
כלומר, זה עסק פרטי.
אני עובד בעסק פרטי של לקבל מצוות לעולם הבא, ואז בזה, הצבא, העסק לא עובד.
טוב, זה היה בחור צעיר,
אני רוצה להתייחס את חשיבות הדברים הללו, אבל
הדברים הללו לא נמצאים רק שם, הם נמצאים גם פה.
למה אדם לומד תורה? יש לי איזה חשבון בנק, זה מאוד ג'אנר כזה, מאוד מקובל בדרשנות המסוימת.
כאילו אתה צובר חשבון בנק, יש לך שכר, יש לך שכר.
כל כך אדם יכול להיות עסוק בעצמו, מזעזע.
התכלית של התורה זה לא השכר שתקבל, מי מעניין בכלל השכר? התכלית של התורה זה השליחות שתיקח על עצמך.
לכבודו יתברך, זה התכלית.
שכר? תראה, מה נתן שכר?
שני חיילים, היו חיילים מצטיינים בטירונות.
אחד אומר לו, נותן לך שכר, תצא הביתה חופשה.
אחד אומר לו, נותן לך שכר, תצא לקורס מפקדים.
ולכן לא תהיה לך חופשה.
כולם יצאו לרגילה, אתה תצא להכנת איזו... אז אם הוא יגיד, לא, זה טוב, מה זה שווה?
אז אני לא רוצה להיות... אז טוב, אז אתה באמת לא מתאים.
אתה לא מתאים.
אם אתה חושב שזה עסק, כאילו, שאתה עובד כדי לקבל, אז זה לא זה.
העסק הוא שעובדים כדי לקבל עוד מטלות ועוד שליחויות.
מה נאה ניר זה? פירוש שאומר שמכין לעצמו חלק לעולם הבא על ידי משנתו.
מעלה עליו הכתוב כאן הבעל שם טוב. האמת, לא ברור מאיפה הוא יודע שזה הכתוב.
כלומר, זה כנראה ברוח הקודש.
הוא יודע על איזה כתוב המשנה מדברת,
אבל הוא דוקר את הכתוב. פירוש
הכתוב שנאמר,
תמים תהיה עם השם אלוהיך. זה פסוק מרכזי מאוד.
כל יהודי צריך שיהיה לו פקל.
פקל זה דברים שאתה יודע בעל פה.
בשתיים בעולם מתקילים אותך, אתה יודע להגיד אותם בעל פה.
בסדר?
מספר פרקי תהילים, משניות,
פרק 2-4-5-6 בתניא, כל מיני משפטים, כל מיני דברים ש... ואחד מהדברים בפקלים, בפאוץ',
צריך להיות רשי על הפסוק הזה, תמים תהיה עם השם אלוהיך.
מה אומר רשי? יש לו רשי חמישה חלקים.
תמים תהיה עם השם אלוהיך,
התהלך עמו בתמימות,
הוא תצפה לו,
ולא תחקור אחר העתידות,
אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות,
ואז תהיה עמו ולחלקו.
למדתם? אני חוזר.
תמים, זה פסוק בפרשת שופטים.
תמים תהיה עם ה' אלוהיך, אומר רשי,
התהלך עמו בתמימות.
תמימות, הוא תצפה לו.
תצפה, מתי הקדוש ברוך הוא?
ולא תחקור אחר העתידות,
נכון?
וכל מה שיבוא עליך קבל בתמימות,
זה החלק הרביעי,
ואז אם אדם מקיים את ארבעת החלקים הללו,
תהיה אימו ולחלקו.
תמים תהיה, כאילו המשנה אומרת תמים תהיה, ואז מה?
ואז אתה אימו שם אלוהיך.
וואו, איזה תואר זה.
אז מה יגיד הפסוק הזה על אדם שלא
הוא עומד תורה בשביל עצמו.
הוא תמים?
הוא עם השם אלוקיו?
לא.
אבל תראו איך הבעל שם טוב קורא את הפסוק. הרי אפשר לעשות ספר שלם על האופן שבו הבעל שם טוב קורא פסוקים.
קורא אותם בצורה חתרנית.
בסדר?
בצורה הפוכה כאילו מהפשט.
פירוש.
תמים תהיה עם השם אלוהיך. פירוש.
אפילו כשתעסוק בתורה שנאמר בה תורת השם תמימה וזה שכתוב תמים תהיה.
אפילו כשאתה תמים. למה אתה תמים?
כי אתה עושה, תמים תהיה, אני עוסק בתורה, מה אתה רוצה?
גם כשאתה תמים תהיה,
אל תשכח להיות מה?
אפילו בעסק התורה תהיה עם השם אלוהיך.
ולא תגיד ולא תימה לו, התורה ממילא נקראת תורת השם.
אל תגיד את זה. וזה, רבותיי, זה ליבת הוויכוח,
אפשר להגיד,
בין החסידים לבין המתנגדים.
כי הרבנו נפש החיים, הוא אומר, מה זה תורה לשמה?
תורה לשם התורה. לומדים תורה בשביל התורה.
התורה היא ממילא תורת השם, אז מה?
התורה היא תורה.
אומר הבעל השם טוב, לא, זה לא מספיק.
זה לא מספיק.
אדם לומד תורה, הוא יכול ללמוד תורה ולהיפרד מהאלוקות.
כי הוא ילמד תורה בשביל ניצוח,
או ילמד תורה בשביל העננה האינטלקטואלית, או ילמד תורה בשביל לקבל שכר, גם.
מלא מלא דברים שכולם מנתקים אותו ומרחיקים אותו מן השם יתברך, לא טוב.
אז גם כשאתה תמים תהיה, אל תגיד, טוב, אלא אם אני חלילה עושה איזה,
לא חלילה, אם אלה אם אני עוסק בדברי חול או זה, אז שם אני צריך לכוון או אפילו במצוות, אני צריך לכוון, אבל כאן אני עוסק בתורה, התורה זה
רצונו של השם יתברך וכל זה, הכול.
אז אני לא צריך, תורה לשם התורה.
לא,
אנחנו מברכים בתורה תחילה, אשר בחרבנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
נכון?
מה הברכה בתורה?
את מי מברכים?
השם.
לא מברכים את התורה,
לוקחים את השם.
יכולנו לברך ברוך אתה על השם, מקדם את העולם,
שנתן לנו תורת
השם...
כן, בדיוק תורה, בלי תורתו, לא, אשר בחר בנו, נתן לנו תורתו, תורתו שלו.
אז אומר הבעל שם טוב,
וזה שכתוב תמין תהיה, אפילו בעסק התורה, מה? פסיק, תהיה עם השם אלוהיך.
ולא תימה, הלוא התורה ממילא נקראת תורת השם.
וזה שכתוב,
מעלה עליו הכתוב הזה שכולל כל התורה,
הכתוב הזה שהוא כתוב, שהוא פסוק כללי,
תמים תהיה עם השם אלוהיך.
גם כשאתה תמים ועוסק בתורת השם פנימה, אל תשכח להיות עם השם אלוהיך, וזו הוראה כללית. כלומר,
אפילו כשאדם לומד תורה, קל וחומר כשהוא עוסק בדברים אחרים,
אל תשכח את הקדוש ברוך הוא.
אדם כזה שכשהוא לומד תורה
הוא נפרד מן האלוקות,
הרי זה מתחייב בנפשו.
תורה נפלאה.
למה מתחייב?
מה?
מה זה אומר?
זה אומר שהנפש שלו,
שמבקשת מענה רוחני,
שמבקשת קישור עם השם יתברך, היא מעונה והיא בשבי והיא בסבל.
כי מילא אם האדם הזה היה עושה עבירות,
כביכול. אז כאילו אתה מבין את ההגלגה, אני נהנה, אני זה, אז כאילו הוא לוקח דברים חומריים לעצמו.
טוב, אז
זה לפחות טוב. אבל פה זה כאילו קליפה דקה מן הדקה, הוא לומד תורה.
הוא לומד תורה, כאילו הוא הכי הכי קרוב,
זה הכי רחוק בעת ובעונה אחת.
והוא הכי קרוב כי הוא לומד תורה, אבל הוא הכי רחוק כי הוא לומד את התורה לא כדי להידבק בהשם יתברך, אלא כדי למלא את רצונותיו.
יש אחד שיש לו תאוות גשמיות, יש אחד שיש לו תאוות רוחניות. איזה תאווה יותר קשה לתקן?
תאווה רוחנית זה קליפה יותר דקה.
מי שיש לו תאווה חומרית, יום אחד הוא ישתנה.
אבל מי שיש לו תאווה רוחנית,
מי ישנה אותו?
טוב, אז זו התורה הנפלאה הזאת. אני רוצה להגיד
שלתורה הזאת יש נפקא מינא, ממש הלכה למעשה,
אגדה למעשה,
מה נפקא מינא.
בשבועות
זה חג מתן תורה.
ואנחנו רוצים בשבועות להיות עם השם,
כמו שלמדנו כאן, להיות עם השם.
איך נמצאים עם השם?
בשבועות.
אז אנחנו עושים כל מיני דברים, כל מיני פעולות בשבועות שמבטאות את היחס.
את היחס.
את היחס למי? לנותן התורה.
אתם מבינים?
ולאו דווקא לתורה עצמה, אלא לנותן התורה. לדוגמה, אנחנו נשארים ערים כל הלילה.
מנהג ישראל,
שמרגים אותו רבים,
למה להישאר ערים?
אם העניין בשבועות היה ללמוד כמה שיותר תורה,
אז אין היגיון להישאר ערים, חבל.
נשארים ערים שש שעות בלילה, ואחרי זה עייפים כל היום,
ישנים, וגם כשקמים, הכל כזה נמרע. תלך לישון ב-12 בלילה,
תקום ותיקים, תעשה יום שכולו תורה.
כל היום בבית הכנסת לומדים תורה ואומרים תהילים.
עדיף, יהיו יותר שעות לימוד תורה.
במקום זה נשארים ערים בלילה,
קצת מנקרים, קצת לא מנקרים, וזה, מתפעלים ותיקים, מגיעים הביתה, הולכים לישון, עד שקמים, בגלל שישנים ביום ישנים פחות טוב,
אז כל היום עייפים עוד פעם, וזה כאילו ככה.
אם המטרה הייתה להרבות לימוד תורה, אז אין היגיון.
אבל המטרה היא יחס עם השם.
אז כשאתה מתגעגע למשהו וכוסף אליו,
אז אתה לא יכול ללכת לישון.
איך אני יכול ללכת לישון?
אני רוצה...
כבר שבוע אתה לא... כן, זאת אומרת, אני כולי מלא געגועים, אני כולי מלא כיסופים, אני כולי מלא...
אני מחכה בשנייה הראשונה שאפשר.
זה לא נפקא מינה אחת של יחס.
נפקא מינה שנייה ביחס, יש מחלוקת וזה בהלכה,
אבל הרבה מאוד קהילות נוהגות את זה.
להבדיל את עשרת הדיברות
משאר הקריאה בתורה. בין אם זה על ידי העמידה שעומדים,
בין אם זה יש כאלה קהילות שאומרות את הפיוט הקדמות,
הפיוט האשכנזי היפה, המרומם,
אומרים את זה,
חלק קוראים את זה לפני קריאת התורה, חלק קוראים את זה לפני קריאת עשרת הדיברות.
כלומר,
אבל עשרת הדיברות, אסור, תרומת המינים וכל זה.
נכון, ככה אומרת הגמרא בעשרת ברכות,
אנחנו רוצים לבטא את היחס.
הדבר הכי הכי בולט ביחס, וזה אני חושב האתגר, אולי האתגר לכולנו,
אפשר לעשות שני דברים בליל שבועות, שלושה דברים.
דבר אחד, להשתתף בשיעורים.
עכשיו, מכיוון שזה לילה
והזמנים קשוחים,
אז אתה מוצא שיעורים בעלי נושאים שישאירו את האנשים ערים.
תרומת ביצית לאם פונדקאית שעמדה על הראש ויובאה מחו״ל עם בשר משובט.
משהו כזה, או ככה, נושאים כאלה מעניינים ככה, נכון? שיהיה,
מפרסמים, נושאים, זה נהיה לונה פארק רוחני כזה, כדי שאנשים יישארו ערים.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה,
זה אתה רואה, אנשים לומדים,
זאת אומרת, כאילו, בסדר, בסדר לילה.
הולכים את הגמרא, ממשיכים בסוגיות.
עושים חזרה אולי וכל זה.
אני הייתי מהקבוצה הזאת בעבר.
לא, לומדים גמרא, תורה שבעת פרסקים לומדים.
אבל קבוצה שלישית, שעליה נמנים רוב עם ישראל, צריך להגיד,
זה החסידים והספרדים,
תלמידי הגר״א והירושלמרים,
אומרים את התיקון.
תיקון ליל שבועות.
מה זה התיקון?
יסוד התיקון, לב התיקון, זה לקרוא את כל הכדלת ספרים של התנ״ך
תחילה בסוף,
נכון?
כל התנ״ך, תחילה בסוף,
ולקרוא
תרי״ג מצוות,
ומי שאומר תיקון של אשכנזים, לפי השלב, אומר גם את המשניות,
כל השס משניות תחילה בסוף,
ואז, מכיוון שיש עוד הרבה זמן, נגמר מהר, זוהר, זוהר, זוהר, זוהר, עידרה, עידרה, עידרה.
שהזוהר הוא באמת, מכל החלקים של התיקון, הוא החלק הכי...
לב התיקון זה, ככה כתוב בזוהר בעצמו,
שלב התיקון זה הכף דלת ספרים, לקשט,
כף דלת ספרים ותרייג מצוות,
זה נקרא לקשט את הכלה בכף דלת קישוט עם דה מלכה.
כלומר, אומר הקדוש ברוך הוא,
אתם רוצים להיפגש איתי. אם אתה רוצה ללמוד לעצמך,
אז תלמד לעצמך, שיהיה לך מעניין והכל בסדר. אם אתה רוצה לפגוש אותי,
אז תקנו, רבותינו בעלי הסוד תיקון.
לתקן את המלכה. עכשיו, זה לימוד בשביל האדם האינטליגנט, החכם,
שאוהב ללמוד דברים ולהבין. מה, אני קורא כמו איזה,
לא יודע, מה, אחד שלא יודע, זהו, קורא וזהו.
זה הסבים והסבתות, אני יודע מה, שישבו במוסר יופו להם. הם אמרו, אני כבר מבין, אני זה, אני רוצה ל...
צריך ענווה בשביל להגיד תיקון.
להגיד, אני לא עכשיו בא להבין, אני בא להתחבר לאשר יתברך.
עכשיו אפשר להתווכח איתי, מה, וכשאני לומד אני לא מתכבר על זה? לא, אני לא מתווכח.
אם מי שלומד זה מה שזה עושה לו מצוין. אם אני אומר, אני מתחבר לקדוש ברוך הוא דרך לימוד גמרא, הלכתי ללמוד גמרא, הכל בסדר. רק אני אומר שיש כאן איזה דרך בטוחה ללכת בה,
שהיא גם לא חייבת לקחת כל הלילה, היא יכולה לקחת גם שעתיים מהלילה.
כי התיקון עצמו, מה שאמרתי לכם, הכ״ד ספרים והתרי״ג מצוות, זה לוקח שעתיים בלחץ.
אחרי זה זוהר, בסדר, זוהר ככה כדי שיהיה מה להגיד עד סוף הלילה, אבל
אפשר לשלב גם וגם, אבל עצם אמירת התיקון, שזה בא בצניעות וענווה, שאדם אומר, אני רוצה להיפגש עם תורת השם כולה,
ויש בזה משהו מאוד מאוד חזק ועוצמתי
כשעוברים על הכ״ד ספרים, ובעיקר כשעוברים על תרי״ג מצוות.
מתי יצאנו להגיד, להגיד,
את התרג מצוות.
להגיד אותם,
חלק מהמצוות אנחנו לא יכולים לקיים כבר.
ולנסות רגע להגיד, אתה רואה עוד מצווה ועוד מצווה, אתה עובר על 613 מצוות,
מקיף את הכול.
זה הכול שאלה את מה אנחנו עובדים.
כן.
כדי להגיד תיקון צריך איזושהי מידה של ענווה, להגיד, אני בא,
כמו שכתוב כאן, להיות עם תורת השם, תמימה.
תמימה, זה סוג של תמימות, נכון?
אדם רוצה להבין מטבע הדברים, רוצה להיות חלק, רוצה זה.
אז אני אומר,
לפחות כמרכיב,
לא חייב כל הלילה, כי באמת הלילה הוא ארוך והתיקון הוא הרבה יותר קצר,
אבל לפחות כמרכיב
לומר את התיקון,
זה שם אותנו בתורה הנפלאה של הבעל שם טוב, ומה מקבלים בשער, איזה חג זה שבועות?
איזה חג זה?
חג, מתן, תורה, נכון?
זה שבועות
מצידו יתברך.
הקדוש ברוך הוא נותן,
הוא נותן,
אבל אין נתינה בלי קבלה.
מתן תורה יהיה בשבועות, אבל כמה קבלת תורה תהיה,
תלוי בנו. מה מקבלים בשבועות?
את הרצון, את ההשתוקקות, את הכיסופים, את הגעגוע, כמה נרצה להיות שייכים אל הקדוש ברוך הוא נותן התורה.
זה מקבלים בשבועות, בשביל זה צריך להכין כלי.
מהו הכלי?
כלי זה עובר דרך היחס,
ולכן אנחנו קמים בעשרת הדיברות, נשארים ערים כל הלילה ואומרים את התיקון.
אה, רוצים ללמוד גם?
אז יש לי רעיון טוב בשביל כולם,
ללמוד אחרי הוותיקים,
אחרי שחרית,
אצלנו בקהילה יש מניין ותיקין של כל הלילה, ומניין בשמונה.
אלה אנשים שהלכו לישון בשלב מסוים, רוצים להתפלל,
בסדר, ברוך השם,
אלו ואלו.
בין שנגמר ותיקין לבין שמונה,
יש איזה אי שחור,
חור שחור,
שבו אולי אף אחד לא לומד תורה בעולם,
בארץ ישראל, כי כל מי שהיה ראשון ותיקין כבר היה ראשון.
כל מי שהיה, מאלה שבאו עוד לא קמו.
אז תלמד שם, תעשה שם שיעור, עכשיו תלמד.
כן.
אז לכן, זו משנה כל כך יפה, זו הכנה הכי ראויה שבעולם למתן תורה.
תן לו מי שלא, גם בתורה, שאתה, גם התורה שלמדת, הכל שלו, גם החוכמה שלך, הכל ממנו יתברך,
ואם זה ממנו יתברך, אז לא תגיע למשנה שלי, אבל אם לא הבנת את זה,
אתה עלול להגיע למצב שאתה הולך בדרך ושונה,
אבל מפסיק את הדבקות שלך מהשם יתברך בגלל משנתך,
בגלל הגאווה שהאדם עלול להגיע לדרך התורה,
והאדם אומר על עצמו,
אומן האימיר זה, איזה חכם אני זה, אומן האימיר זה, איזה חלק שמעו לי לעולם הבא, איזה עולם הבא אני אקבל, איזה כיף לי. הרי יש מלא סיפורים על הבעל שם טוב שהוא מכר את העולם הבא שלו והיה מבסוט.
הוא אומר, או,
סוף סוף אפשר לעבוד את הקדוש ברוך הוא לשם שמיים, כל העולם הבא זה מפריע לי, קח את העולם. נכון, הוא קנה אתרוג בשביל כל העולם הבא והיה מבסוט, רקד. הוא אומר, למה אתה רוקד?
סוף סוף אני יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא לשם שמיים, כל הזמן השכר הזה בעולם הבא.
בשונה מפסיק משנתו מהלילה הזה,
מעלה עליו בכתוב, כאילו מתחייב בנפשו, כן, חלילה.
ולעומת זאת, הפוך,
אדם לומד עם הדבקות להשם יתברך, אז התורה אומרת לו,
תמין תהיה עם השם אלוהיך, גם כשאתה תמים, בתמימות אתה תהיה עם השם,
אז אדם זוכה באמת את תורת השם,
כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגע יומם בלילה, אתה קורא את זה תורת האדם, לכאורה, פשט הפסוק,
בתורת השם חפצו, בתורתו של הקדוש ברוך הוא, כל הזמן בתורתו,
יהיה גא יום ולילה.
שנזכה רבותיי, שבת שלום, וחג שמח, מתן תורה וקבלת תורה,
בארבע וחצי ניגוני קודש בבית המדרש.
