אנחנו זוכרים שאמרנו שבמהלך ספירת העומר נקדיש את השיעורים וקצת להבין מה הספירות, נכון? שבוע שעבר דיברנו על ספירת החסד.
אנחנו נדלג גם על הגבורה והתפארת.
כי אנחנו בכל מקרה,
כל ספירה מבארים אותה לפי כל ההתקדלות שלה, אז היום אנחנו בשבוע ההוד, היום זה ל״ג בעומר,
עוד שבעוד.
אז נדבר על שבוע ההוד וננסה להבין עוד פעם את
הזוויות השונות של העמידה הזאת, בסדר?
אז קודם כל צריך להבין מהי מידת ההוד ואחרי זה אנחנו נסובב אותה, כמו יהלום, שמסובבים אותו לאט לאט
עד שרואים אותו מכל הזוויות.
לא תמיד
ההבדל בין זווית אחת לזווית שנייה הוא מאוד מאוד בולט, אבל כשמסובבים את הכול,
אז מצליחים לכלול את הדבר בתמונה שלנו.
אז ספירת ההוד, שבוע ההוד, ספירת ההוד.
ההוד
מקביל בספירות, הוא בקו שמאל, הוא מקביל לרגל שמאל.
הדמות שמקבילה להוד זה אהרון הכהן,
נצח זה משה ואהרון זה הוד,
ופנימיות ספירת ההוד זה תמימות.
טוב, עד עכשיו אמרנו כאן איזה קודים,
אבל ננסה טיפה לפרט אותם. האמת שקשה לדבר על
שום ספירה בלי לדבר על המקבילה שלה, על החברה שלה,
ולכן צריך להבין נגיד כמה מילים על ספירת הנצח, ואז נבין איך ספירת ההוד פועלת, ואז נתחיל לסובב אותה.
ספירת הנצח שקדמה לשבוע שלנו היא בעצם הספירה או הכוח בנפש
שבו האדם איתו מכריע את המציאות לכף זכות.
יש לנו הרבה רצונות,
הרבה כוונות,
הרבה עניינים,
אבל בסוף צריך לנצח,
לבוא, להתמודד ולהכריע.
וזה ספירת הנצח.
ספירת הנצח היא כנגד רגל ימין, ופנימיות הנצח זה ביטחון. ביטחון שאני מסוגל,
ביטחון שאני יכול,
ביטחון שאני לא לבד והקדוש ברוך הוא איתי,
ביטחון שאין אתגר שאני לא אוכל לעמוד בו אם אני מספיק ארצה ואתפלל.
אז כאלה סייעתא דשמיא, אני אצליח.
בדיוק אמר לי החתן שלי,
אחרי שהוא סיים מסלול, ביחידה שהוא היה אומר, הייתה תחושה שאנחנו מסוגלים הכול.
שום דבר לא יכול,
עשינו דברים כאלה קשים, הוא אמר לי, הייתה תחושה שאני בלתי מנוצח.
זה היה כאילו המילים שלו.
זאת ספירת הנצח.
הסכנה בספירת הנצח,
כמות שהיא שהיא כמובן מאוד מאוד קרובה עלולה להגיע לישות ולגאווה
ולכן אנחנו מיד בדיוק כמו בהליכה
שההליכה היא שמאל ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל נכון ככה הולכים
כלומר במקום להגיד שמאל ימין שמאל אפשר להגיד הוד נצח הוד נצח הוד נצח הוד
מתחילים בהוד
עוברים ל.. כלומר המבנה השלם הוא שמתחילים בהוד עוברים לנצח
הוד נצח הוד ומסיימים בהוד
בסדר?
לפי התנועה הצה״לית, מה הכוונה?
אז קודם כל בואו נבין איך ההוד מאזן את הנצח.
הנצח, כמו שאמרנו, זו ספירה שבה אדם הוא מרגיש מסוגל כל דבר וכולי. אבל כמה היא קרובה,
הספירה הזאת, למצב שהאדם עלול להגיע,
כמו שאומרים, עוד ניצחון כזה ואבדנו.
עוד ניצחון כזה,
ואנחנו מגיעים למצב שהאדם יש לו איזה גאווה וישות, והוא מרגיש שהוא עשה את הכול, והכבין, אומרים ביידיש, אני, אני, אני,
ואז הוא מקים חברה שנקראת IBM,
B.M. I. B.M. אני הכל הכל תלוי בי וזה גאווה ולגאווה אין אני והוא יכולים לדור
בכפיפה אחת ולכן מיד מגיעה ספירת ההוד
ומייזמת ומה יש בהוד?
שתי משמעויות
בסיסיות
יש בהוד.
משמעות אחת זה להודות, to admit.
להודות שכל השפע שמגיע,
כל הטוב שמגיע,
כל ההצלחות, הכל מה שמתברך.
כל מה שמתברך.
אני הייתי,
לא הפרעתי,
הייתי צינור, לא הפרעתי לזה לקרות, כלומר,
הייתי מדור טוב לאור האלוקי לעבור דרכי, בסדר? כשאדם מודה, מודה,
לא על כל דבר צריך להודות,
כלומר, תכף נגיד שכן על כל דבר צריך להודות, אבל
נאמר ככה, לא כל דבר מהווה התמודדות.
זה שעכשיו אדם,
אנחנו יוצאים לרחוב ואף אחד מאיתנו לא הולך לגנוב או לא הולך לרצוח,
זה אומר ש...
בסדר, זה לא בשדה ההתמודדות,
אבל על הדברים שבהם אנחנו כן, יש לנו התמודדות איתם והצלחנו,
שאדם יש לו איזה שביעות רצון, הוא אומר, וואנה,
הצלחתי.
שם,
כן, כל הכבוד שהצלחנו, וזו ספירת הנצח, אבל מיד להודות ולהגיד, אבל ההצלחה,
אלמלא הקדוש ברוך הוא היה עוזרי, לא הייתי יכול. יצרו של אדם מתגבר אליו בכל יום, אומרת הגמרא,
ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, לא יכול לו.
אז זה העוד.
דבר ראשון, תואידמית, להודות
מה מקור השפע האמיתי,
ודבר שני, להודות, להגיד תודה.
כן.
יש הבדל בין ההבנה שכל ההצלחות הן מהשם,
לבין ההבנה שאחרי שהצלחתי אז,
אז בלי השם אני לא הייתי מציע.
כן, נכון.
ולכן,
אני חוזר חזרה.
אמרנו שזה הוד, נצח, הוד, נצח, הוד, נצח, הוד.
נכון?
כלומר, קודם כל התחושה צריכה להיות שמעמד הנפש הוא של הענווה והכל כאילו מאת השם יתברך,
בהליכה.
ואז אני מתמלא בכוח,
והולך ומכריע את המציאות לטובה,
ואני אשמח, תודה,
מכריע את המציאות לטובה,
כן?
ובזמן שאני מכריע את המציאות לטובה, אני לוקח את ה... אני אומר לעצמי, זה בדיוק כמו המשנה במסכת אבות, אם אין אני לי מי לי,
או שאלה אני לעצמי, מה אני?
כשאני בנצח אני לוקח אחריות, אני מעורב,
אני יוזם, אני אקטיבי, בסדר?
ומייד כשזה נגמר, או אפילו תוך כדי, אני נזכר, שמה?
שאם הקדוש ברוך הוא לא איתי כאן,
אז כלום לא קורה.
כלומר, זה יותר עמוק מלהגיד הצלחתי אבל הקדוש ברוך הוא עזר לי, אלא זה להגיד ההצלחה שלו.
אני הייתי שליח.
ואם אני שליח,
זה הרבה יותר חזק.
כי אם ההצלחה היא שלי והקדוש ברוך הוא עזר לי,
אז מי זה אני? או מי זה כל אחד מאיתנו?
זה כך וכך כאילו בשר, כך וכך וכך. גם אם אני אגדיל מאוד מאוד מאוד מאוד לטענים ואני אגיד שאני האדם הכי... אבל אדם, בשר ודם.
אבל אם הייתי שליח של הקדוש ברוך הוא,
הצלחתי להיות שיד אריכתא שלו, אז איזה כוח התגלה דרכי?
כוח אלוקי אינסופי, אז אין גבול למה שאפשר, אדם יכול לעשות.
אז זה הרבה יותר,
זה לא בא לצמצם,
זה שאני אומר שהטוב הוא מהשם יתברך, זה ההפך, זה בא להרחיב.
זה בא להרחיב את הטוב.
מובן?
אז זה הריקוד הזה, נצח הוד.
בסדר?
שלדברנו, הסדר הוא תודה רבה, בשלום. הצלת אותי ממש.
בדיוק היה לי ככה איזה צמא רציני למים חיים של ירושלים.
ברוך אתה ה' אלוהינו חמש הכל מיני דור.
בסדר, זה הציר הזה.
נצח ועוד.
רגל ימין מתקדמת,
רגל שמאל נשענת.
רגל ימין בטוחה בעצמה ורגל שמאל זקוקה, אומרת, רגע, אני לא יכול כלום בלי ש...
זה מאוד מאוד חשוב הדבר הזה.
כמובן בא לידי ביטוי
אצל דוד המלך, היכולת להיות.
אני רוצה שתשימו לב שהספירות הן לא שלבים זה ועזה,
אלא הן כלואות אחת בתוך השנייה.
באמצע שאני באקט של ניצחון, באותו זמן אני גם נזכר שבלי הקדוש ברוך הוא
כלום לא יכול לקרות כאן.
זה שפלות שיש לאדם בתוך ליבו, באמצע המעשה אפילו. זאת אומרת, זה נקרא,
דיברנו על זה כמה פעמים, נקרא נשיאת הפכים.
שאדם יכול להיות נושא הפכים להיות בעת ובעונה אחת, גם וגם.
כי ככה זה ההליכה.
הרי אדם לא הולך ברגל ימין ואז הוא עוצר, ואז הוא סוחב את הרגל סמאל ביד ומעביר אותה,
נכון?
הרגליים זורמות אחת אחרי השנייה, ויש אפילו שלב שהמשקל עובר מרגל לרגל, ויש שלב מסוים שהמשקל נמצא על שתי הרגליים, ואז כאילו, יש כאן איזה סינגיה.
כשמישהו מאבד את יכולת ההליכה, אז באמת צריך ללמד אותו, ואז נראה מאוד מאוד מוזר
האופן שבו הוא הולך.
הוא הולך כזה לאט וזה, נכון?
אבל במצבים שההליכה היא טבעית, אז אנחנו כל הזמן,
בעת ובעונה אחת, נמצאים גם על ימין וגם על שמאל, שמאל, ימין, שמאל, ימין, לכן זה הדרך.
טוב, עכשיו, אז אחרי שהבנו את התמונה הזאת,
נגיד עוד איזה משהו. ספירת ההוד היא ספירה מאוד מאוד מרכזית אצל יהודים.
התכונה של יהודי זה שהוא יודע להודות. דע לומר תודה. אומרים, דלת, שהיא במרכז המילה יהודי,
זה ראשי תיבות דל לומר תודה.
וכן, כל הגלות מצרים התחילה ממלך שלא ידע להגיד תודה, מפרעה שכפר בטובה וכן על זה הדרך. אז לכן, ספירת ההוד היא
מאוד מאוד משמעותית
בתיקון המידות.
כשאדם יודע קודם כל להודות, להודות, להודות, זה לא שלי, זה של הקדוש ברוך הוא,
זה זכות,
וגם לדעת להודות להגיד תודה בצורה ראויה,
זה התיקון של השבוע הזה.
בסדר?
עכשיו בואו ננסה רגע לפרט את המידות,
נכון? נאמרו חסד שבאות, גבורה שבאות, וכן הלאה.
חסד שבאות.
אמרנו שחסד זה אהבה.
חסד של בערות זה לאהוב את ההודעה.
תמיד בשתי המידות.
קודם כל, לאהוב את ההודעה על האמת, כמו שכתוב,
לעולם יהיה אדם יראה שמים בסתר כבגלוי, הוא מודה על האמת.
מודה על האמת זה שאדם אוהב
להודות
על האמת.
הוא אוהב את זה, כאילו, אם הוא, זה לא קשה לו, הוא לא, אנחנו מתאמנים בנפש פנימה
להיות
שמחים
בלהודות שדבר מסוים הוא מת השם יתברך ודבר מסוים נעזרתי בפלוני, להודות על הדבר הזה, כן, סוג של זה, כמו גילוי נאות כזה.
אז זה
חסד שבאות בלהודות לשון הודאה בטעות או משהו כזה, וגם, וכמובן בלהודות.
להודות להגיד תודה, בסדר? אתם יודעים, אפשר להגיד,
קודם כל תודה זה דבר שמאוד מאוד מחזק ונותן כוחות לאנשים שאומרים להם תודה,
אבל יש שאלה איך אתה אומר תודה?
כשאדם אוהב להגיד תודה,
אז הוא עושה את זה בשמחה.
נכון איך חז״ל אומרים?
גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממי שמשקהו חלב, ולבן שיניים לחלב.
אז גדול המלבין שיניים, אתה יכול לתת למישהו
לתת לו איזה צדקה או משהו כזה, אבל אתה לא נותן לו את זה בשמחה,
לא בטוב לבב, אז חסד שבעוד זה אהבה לומר תודה.
אתה אוהב את זה, אתה אוהב את, אתה עושה את זה בשמחה,
באמפתיה,
בהתעניינות, בסדר?
זה חסד שבעוד.
גבורה שבה עוד כבר אתם זוכרים משבוע שעבר אני מקווה שספירת הגבורה בספירות
היא לא כמו המשמעות הרגילה שלה בלשון הקודש בעברית שבת ימינו שגבורה זה אדם שהוא גיבור שהוא עושה מעשה אומץ וכן אז זה הדרך לא אלא גבורה זה עניין של דיוק וצמצום
זה עניין של דיוק וצמצום בסדר?
אז גבורה שבה עוד זה לדעת
להודות בצורה מדויקת
כן להודות בצורה מדויקת כשאתה אומר למישהו תודה באופן כללי הרבה פעמים זה יכול להתאפס או כחנופה
או כמשהו שאתה אומר כדי לתת ידי חובה או דברים מן הסוג הזה אבל כשמפרטים
את ההודעה אני רוצה להודות לך אני רוצה גם להגיד לך על מה אני רוצה להודות לך על הדבר הזה ועל הדבר הזה ועל הנקודה הזאת ופה למדתי ממך את הדבר הזה וכאן למדתי ממך את העניין הזה
זה אחרת לגמרי
זה מדויק
ועוד פעם הגבורה שבעוד
היא, היא, אמרנו שפנימיות הגבורה זה יראה.
היראה בגבורה זה לא לבזבז דברים. הודאה זה כוח משמעותי.
כשאני בא להודות למישהו זה כוח משמעותי, זה כוח רציני מאוד.
חבל לבזבז אותו.
חבל שתהיינה הודאות שהן מפוזרות מדי. אם אני כבר בא להודות למישהו, אז אני צריך להשקיע עוד טיפה מאמץ ומחשבה כדי לדייק את ההודאה,
בין אם זה בין בעל לאשתו,
או אפילו בין הורים לילדים, או גם בין חברים. מספיק שאתה אומר, אתה מדייק את זה, אני רוצה להגיד לך תודה, רגע, רגע, שנייה, אני רוצה להגיד,
אתה אפילו לא יודע על מה.
אני רוצה להגיד לך תודה על הדבר הזה והזה.
בזה שאמרת לי את זה ואת זה, נתת לי המון המון כוח,
נתת לי עזרה,
פתחת לי את העיניים, הערת את עיניי.
זה מועיל לשני הצדדים, זה גם מועיל למי שמודה וגם למי שהודו לו,
אז הוא אומר, אה, זה היה משמעותי, פעם הבאה אני אדע לעשות את זה יותר.
אז זה נקרא גבורה שבהוד בחלק של התודעה. וגבורה שבהוד,
כשאנחנו מודים שקיבלנו משהו, זה לפעמים באמת הצורך
להתגבר,
להתאמץ כדי להודות.
לא תמיד זה קל.
לפעמים,
נגיד, להודות באמת,
לא תמיד זה קל. לפעמים האדם רוצה לקחת דברים לעצמו, להאחס דברים לעצמו.
לא סתם הגמרא אומרת שכל האומר דבר בשם אומרו,
מביא גאולה לעולם. כי כנראה זה לא תמיד קל.
אז לפעמים לאדם יש צורך להתגבר, כן? לשון אומץ ומאמץ.
להתגבר גם כדי להגיד תודה לזולת. לפעמים אין לי כוח להגיד לו תודה, אני כבר...
להתגבר, להתאמץ.
כמו שצריכים להתגבר ולהתאמץ כדי לבקש סליחה.
וגם להתגבר כדי... כי יש לאדם איזה יצר לשייך את הדברים אל עצמו
במקום לקדוש ברוך הוא, נכון?
גמרא אומרת שזה סוג של גניבה.
אז גם פה צריך להתאמץ.
טוב, אז זה גבורה שבהון.
תפארת שבהון.
תפארת,
תפארת זה ספירה יפה,
כי היא יוצרת, כמו שאמרנו, היא בקו אמצע והיא יוצרת הרמוניה כל הזמן. כל הזמן היא,
כשאנחנו רואים שני דברים שהם
אמורים להיות הפוכים זה לזה, אבל הם עובדים ביחד, בשיתוף פעולה,
אז אנחנו רואים, וואו, זה יפה.
יש פה איזה הרמוניה וזה יפה.
עכשיו צריך להבין איך זה עובד בהוד.
איך זה עובד בהוד.
אז בתפארת שבהוד,
מה שיפה,
זה,
מעין מה שדיברנו בתפארת שבחסד,
זה מצב שבו כולם מודים לכולם.
השפת אמת אומר שעל זה אנחנו מברכים ברכת המזון כל יום.
אזן את העולם כולו בטובו ובחן בחסד וברחמים.
אומר השפת אמת שהקדוש ברוך הוא נתן את ההשפעות של כל העולם.
הכל יורד.
כל יום יורד, יורדות כל ההשפעות,
אבל זה מחולק. מה שאני צריך נמצא אצלך, מה שאתה צריך נמצא אצלו,
ואז כל אחד צריך לתת לשני.
אז כל אחד צריך לתת לשני, אז אני בעצם צריך להודות לך, אתה צריך להודות לו, הוא צריך... ואז יוצא כאן איזה מין מעגל כזה,
מין מעגל הודיה כזה.
תארו לעצמכם שנמצאים אנשים באיזו קבוצה,
עכשיו אנחנו משחקים מעגל תודה.
כל אחד צריך להגיד תודה לשני על משהו.
אה, זה נורא יפה.
כי פתאום אתה מגלה שגם הגדול, מה אתה אומר?
כן.
אתה רואה שגם הגדול מודל הקטן,
וגם הקטן, קטן ממנו,
וכולם מודיעים לכולם, וזה נורא מאוד מאוד יפה.
זה לא one-way ticket, זה לא כיוון אחד שבו רק אני אומר תודה למישהו והוא אומר,
אה, בסדר גמור, אני מאוד מודה לך שאתה מודה לי, כאילו זה ככה, אלא באמת
כולם מודים לכולם. מעין מה שאנחנו מכירים את הממרא של רבי,
מכל חבריי,
מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם.
כן, למדתי מרבותיי, אז הרב אומר תודה לתלמידים, תודה לך.
אבל באמת, לא כמניפולציה, לא כאיזה... אלא הוא אומר, באמת אומר תודה לתלמיד, תקשיב, בזכותך שאלת אותי שאלות טובות, בזכות זה הייתי צריך להתאמץ ולהבין, אתה יודע, ואז זה יפה.
כשאנחנו רואים שהרב אומר תודה לתלמיד,
ולא רק התלמיד אומר תודה לרב,
אז אנחנו נמצאים באיזה מין אקו-סיסטם כזה, מערכת שהיא יפה, שהיא בריאה.
זה נקרא תפארת שבאות,
שזה לא חד-צדדי.
היינו מצפים שזה יהיה חד-צדדי, כן, שאנחנו, בכלל,
כשאדם גדול אומר תודה לאנשים קטנים ממנו.
זה אחד ה... אם אני יכול להשיג פה עצה קטנה לידידינו בפוליטיקה,
שבאמת הם משמשים מין חלום ראווה לפעמים לאיך דברים לא צריכים להיות.
כן, אתה אומר, ככה, ככה זה.
ככה היה פעם אומר, נדליה, אחד מגדולי הראשי ישיבות, הגמרא אומרת את זה,
אם אתה רוצה לדעת מה לעשות,
תקח סברה של איזה עם הארץ ותהפוך את זה. כאילו, זה האמת.
אז אתה רוצה איך לא להתנהג?
כן, אז במקום שמי שנמצא באיזה עמדה בכירה וכל זה, במקום שייקח את כל הקרדיט אליו ויגיד, אני עשיתי ואני עשיתי ואני עשיתי ואני עשיתי, הדבר האמיתי, הדבר היפה, הדבר הנושא חן,
זה שהאדם הגדול יודע להגיד, אני רוצה להודות, ולא בצורה כללית, אני רוצה להודות לזה ולזה, ובלעדיך זה לא היה קורה, בלעדיך זה לא היה קורה, בלעדיך אתה, ממש, וזה יוצר יופי אמיתי.
ההדדיות הזאת היא יפה, זה תפארת שבאות.
שהחסד שבאות והגבורה שבאות משתלבות ביחד,
שההודעה היא כללית, שההודעה היא
כולם מודים לכולם, בסדר?
יפה.
אז אתם רואים, אנחנו מסובבים את המידה הזאת, מסובבים אותה לאט-לאט, מרבים לעסוק בה, השבוע הזה צריך לעסוק הרבה בהודעה, הרבה בתודעה, הרבה בככה, מתאמנים על הדבר הזה, ואז אדם, כל שבוע אנחנו מתאמנים על משהו מסוים, ואז בסוף, במכלול, באמת המידות המתוקנות.
תראו, תנסו רגע לחשוב מה קורה כשלא אומרים לך תודה, כשאדם התאמץ ועמל ודילגו מעליו, לא זכרו אותו.
זה פוגע, זה מעליב, נכון?
ולחילופין, כשאדם התאמץ, אבל הוא בטוח שאף אחד לא שם לב, ופתאום, תקשיב, אני שמתי לב מה עשית, ואני רוצה להגיד לך על זה תודה רבה, מאוד משמעותי.
אז זה להתאמן בלהגיד תודה, להתאמן בהודעה. בואו שערה ותודה.
אז סיימנו את החסד גבורת תפארת.
בואו נעבור לנצח, ההוד והיסוד.
נצח שבהוד.
אמרנו שספירת הנצח היא ספירה שגורמת לנו, מה?
להצליח במציאות, לנצח.
פנימיות הנצח זה ביטחון, אנחנו מצליחים לנצח. יש כל מיני דרכים לנצח במציאות.
יש דרך, אנחנו נדבר עליה בשבוע הבא, דרך של עקשנות,
שקשורה למדינת היסוד.
דיברנו על חסד, על נצח שבחסד,
שכשאני נותן למישהו משהו, אני מעניק לו, זה גם כן דרך להשפיע,
דרך מאוד משמעותית להשפיע. אני לא רק חייב להתחרות איתו ולהכריע אותו שזה כאילו דרך אולי לא טובה,
אלא אני יכול להשפיע על ידי זה שאני נותן וכולי.
נצח שבעוד זה השפעה על ידי שני הדברים, גם על ידי הודאה על האמת וגם על ידי הודאה ואמירת תודה.
בסדר?
אם אני רוצה להכריע את המציאות
ולהצליח להשפיע עליה,
אולי אני אתן דוגמה, בסדר?
לנצח שבהוד.
אני אתן דוגמה שאני, אני מקווה שהיא בנצח שבהוד, נראה לי שהיא בנצח שבהוד, תכף נראה, אני אדייק את זה טיפה יותר.
לפעמים הניצחון עובר דרך ההודעה שאני לבד לא יכול לנצח.
לדוגמה,
בכל מיני התמכרויות,
כשאדם מתמכר לכל מיני דברים, בין אם זה לסמים או לאלכוהול או לפורנוגרפיה או דברים מהסוג הזה,
אז מבחינה נפשית, כשאדם מתמכר לאיזה משהו,
הוא שבר את כל מערכות ההגנה שלו.
אדם רגיל לא בנוי להתמודד עם התמכרויות בעוצמה כזאת, כן? סמים זה לא משהו שאתה אמור להתמודד איתו.
כשמישהו לקח איזה חומר ואינדס אותו ומכניס אותו לגוף,
פורץ את כל המהלכות של הגוף, והגוף לבד לא יודע להתמודד, אדם לבד לא יודע להתמודד עם זה.
עכשיו, מה המשפט שכל המכורים אומרים לעצמם?
המשפט, בדיוק, אני יכול להפסיק בכל רגע.
זה המשפט שמוכיח שהבן אדם הוא מכור.
אם אתה אומר אני יכול כל רגע להפסיק, אז אתה מכור, כן?
אז מה לעשות?
בהרבה מקומות, גם ברטורנו וגם בעוד כל מיני 12 הצעדים,
ההתחלה, הצעד הראשון מתחיל מזה שהאדם מודה שהוא לא יכול לנצח.
הוא מודה שאני מכור ואני לא יכול לבד
ואני זקוק לעזרה.
זה נראה הפוך.
אז מה?
אז עכשיו איבדת את הסיכוי.
אתה אמרת שאתה לא... להפך, בוא תגיד שאתה מסוגל, בוא תגיד... לא, לא, לא. זה לא יעבוד ככה.
רק כשאני אודה, רק כשאני אהיה בנצח שבהוד,
כן?
ואני אודה שאני לא מסוגל, אז אני אצליח לנצח.
אז אני אקבל, אני אגיד שאני זקוק לעזרה של הקבוצה,
אני זקוק לעזרה מאנשי מקצוע,
אני זקוק לעזרה של הקדוש ברוך הוא,
ורק אז אני יכול להתחיל לנצח.
מה?
אם המתי הגיע... אז לכן התלבטתי אם זה עוד שבנצח או נצח שבא עוד. אפשר לשחק, זה באמת מאוד מאוד, בסדר, אבל אני רק בא לומר שישנה דרך לנצח,
רבי נחמן אגב הוא שייך את עצמו בעיקר לספירת הנצח, הוא אומר ניצחתי ואנצח,
ישנה דרך לנצח דווקא על זה שאני אגיד,
אולי אני אתן דוגמא יותר פשוטה,
נצח שבאות, ישנה דרך לנצח שאני מודה על האמת.
כשבאים ואומרים, כמו, אני אתן דוגמה,
אפשר רגע תנ״ך?
זה ממש נראה לי דוגמה טובה לנצח שבאות,
כאשר דוד המלך, תודה, כשדוד המלך חוזר מהקרב עם גוליעת
והוא עשה ישועה גדולה מאוד וניצח ושאול היה במצב נורא,
שאול פחד ושאול לא תפקד וכל זה נכון ואז אחרי שדוד חוזר
אז שאול אומר לאבנר
וחירות שאול לדוד יוצא לקראת הפלישתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר?
ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי
עכשיו כולם פה שואלים מה זאת אומרת בן מי זה הרי שאול יודע מי זה דוד
פרק יז בספר שמואל זה אחרי שדוד נלקח לנגן לשאול
שיש לו רוח רעה, אחרי ששאול שלח שליחים לישי, תשלח אליי את הבן שלך. אז הוא יודע מי זה דוד. הוא יודע מי זה ישי. מה זה השאלה הזאת?
אז חז'ל אומרים, הוא יודע מי זה ישי, רק הוא אומר לאבנר, תקשיב,
אני יודע שהמלכות שלי אמורה להתחלף,
ואמור למישהו להחליף אותי. ועכשיו דוד עשה כזאת פעולה גדולה וכל זה, אז כנראה הוא המועמד. תבדוק את הייחוס שלו. האם הוא יכול להיות מלך מצד הייחוס שלו? כן, תבדוק.
ואז אבנר אומר, אני לא יודע מה הייחוס שלו,
רגע אני אבדוק, אבנר חוזר ואומר, אדוני המלך, תחלוט רגוע,
סבתא רבא שלו הייתה מואבייה, רות המואבייה,
מלך לא יצא מזה, הוא אולי, הוא בסדר, עשה כאן איזה ישועה, אבל מלך לא יהיה.
אבל שאול לא מסתפק בזה,
במידע המודיעיני שהביא לו אבנר.
שאול רוצה לסגור את הפינה עד הסוף.
וכשוב,
ויאמר המלך, שאל אתה בן מי זה ההלם, ועוד יש פה הפסקה,
וכשוב דוד מהכות את הפלישתי,
וייקח אותו אבנר,
הזה דוד מגיע אחרי שהוא ניצח במלחמה עם העו של הפלישתי לאוהל של שאול זה האוהל של המטכ״ל עם כל השרי צבא והזה והעיתונאים וכל זה
ויאמר אליו שאול בן מי אתה הנער
אתם מבינים מה כתוב כאן?
שאול אומר לו
תגיד לכולם בקשה מי היית הסבתא שלך
כאילו שכולם ישמעו שאתה מלך לא יכול להיות כלומר הוא ממש מבזה אותו גם להגיד לו נער דוד בן 28 פה
לקרוא לו נער זה בעצם מאוד מאוד לזלזל בו
זלזול, בסדר?
כאילו אתה...
יפה. אז מה אנחנו היינו עושים בכזה מקרה?
אם היה זה, פוצץ על שאול, אני אגיד לך בדיוק בין מי אני, אני אגיד לך איך אתה תפקדת,
איך פחדת, נכנסתי אליך לאוהל, אתה רעדת מפחד, כאילו דוד היה יכול עכשיו לפתוח את הכל!
נצח שבהוד.
נצח שבהוד.
איך דוד ינצח את שאול?
שהוא יהיה בהוד.
שהוא
יודע שהניצחון מהשם יתברך ורק יודה ויגיד תודה ולא יתקוף ככה הוא ינצח כלומר יש יכולת לנצח ותכף תראו שזה מה שקורה
כשאתה דווקא נמצא בהוד כשאתה נמצא בהוד כשאתה נמצא בהודעה ולא במתקפה ואתה מודה על האמת
ויאמר דוד בן עבדך ישי בית הלכנו מה קורה ברגע הזה
ויהי כחלוטו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בין נפש דוד ויהווהו יונתן כנפשו
יונתן רואה את המודיע לאמת של דוד,
איך דוד הוא מודיע, למרות שכאילו שאול ירדנו להנחתה ודוד היה יכול להיכנס בשאול פה,
הוא לא עושה את זה,
הוא פשוט מנצח. את מי הוא מנצח?
את יונתן.
שיונתן ודוד הם הנמצאים על מסלול התנגשות.
נכון? דוד לא מתחרה בשאול.
דוד מתחרה ביונתן כי
שמואל אומר לשאול, אחרי שתיגמר מלכותך,
במקום שהבן שלך ימשיך אותך,
מישהו אחר ימשיך אותך.
אז בעצם שני האנשים שהכי על מסלול ההתנגשות ביניהם זה דוד ויונתן.
וכשיונתן פוגש את הנצח שבאות של דוד,
את זה שדוד הוא מודה על האמת,
ככה דוד מנצח את יונתן באהבה.
ואז יונתן פשוט מתמסר לדוד,
ויתפשט יונתן את המעיל אשר עליו, ויתנהו לדוד ומדיו עד חרבו ועד קשתו ועד חגורו.
בקיצור, זאת האפשרות לנצח ולהכריע את המציאות לטובה,
דווקא על זה שאני מודה שאני לא יכול ואני זקוק לעזרה אלוקית,
אלוקית אז אני אצליח לנצח או דווקא על זה שאני אומר תודה גם זה הדבר הזה
בכלל שאנשים מרגישים
אחד הכוחות המשמעותיים במציאות אמרנו פעם לאחד הקצינים אצלנו
אתה מנצל את הענווה שלך לרעה
מרוב שהייתה לו ענווה אמיתית אז הוא היה מבקש מאיתנו דברים ולא היינו יכולים לסרב לו
בסוף אמרנו לו חלאס אתה מנצל, לא המשפט היה אתה מנצל את הטוב לב שלך לרעה
זה בסדר בדיחה אמרנו
אז לפעמים כשאדם הוא מודה,
מה שגורם לאנשים להסכים ללכת אחרי מישהו זה כשהם מבינים שיש בתוכו ענווה והוא לא מנסה להשתרר עליהם ולא להשתלט עליהם,
וממילא אם אדם הוא מודה על האמת,
כן, תראו אחד ה... אני אתן עוד דוגמא לנצח שבא עוד.
למה כולם כרוכים אחרי רשי?
רשי,
הפרשן הכי גדול,
ודאי, אבל לא רק בגלל שהוא הפרשן הכי גדול, אלא בגלל שרשי,
יש בו איזו תמינות כזאתי שהוא לא מתבייש.
אנחנו כל הזמן בהוד, כן?
אז רשי לא מתבייש להודות
שהוא לא יודע.
שמעתם על מישהו שאומר שהוא לא יודע?
מי לא יודע משהו? כולם יודעים הכל על הכל הזה.
ורשי לא מתבייש לכתוב בכמה וכמה מקומות לא ידעתי פירושו.
ורשי לא מפרש כל פסוק.
יש פסוקים שרשי מדלג.
אז פשוט תדלג, אם אתה לא יודע לפרש תדלג.
רש״י אומר, לא, לא. איפה שדילגתי זה בגלל שאין צורך לפרש.
איפה שכתבתי לא ידעתי, יש קושי
ויש צורך לפרש
ואני לא יודע מה.
איפה רש״י אומר לא ידעתי פירושו?
אה?
בדיוק.
כתוב ותאמר רבקה, אם יעקב ועשו.
רש״י אומר, לא ידעתי מה בא לפרש.
מישהו אצלנו בקהילה אמר וורט מדהים על הרש״י הזה.
כן? וורט מדהים.
מקסים בעיניי.
יכולנו להגיד שכשכתוב רבקה אם יעקב ועשו זה כן בא לחדש שלמרות שעשו היה כזה רשע וכזה רבקה הייתה אימא שלו אומרה שזה לא יכול להיות
זה לא יכול להיות
שזה החידוש שלמרות שהבן הוא רשע אימא היא תמיד אימא זה פשוט יש פה פירוש אחר אז לכן לא ידעתי מה בא לפרש זה ממש ביאור נכון לא ייתכן להגיד שהחידוש בפסוק זה שרבקה היא האימא של עשו למרות שהוא ילד לא טוב אין דבר זה לא חידוש זה פשוט זה פשט לא צריך לפרש את זה
יש פה חידוש אחר.
בזה, עוד שנייה, בזה שרשי כותב, לא ידעתי פירושו, הוא ניצח, כאילו, את כל המתנגדים,
את כל הזה, יש כאן פרשן כזה מתוק, שגם זה, אני הולך איתו, כן.
נכון לומר
שהנצח שבאות זה המנה שהנצח הוא חלול בתוך האוצר.
כלומר,
כי בסוף המטרה היא להודות, אז כאילו, אז הנצח הוא חלול. הסברתי, הסברתי מה זה הנצח שבאותו. זה צריך להסתבך, כי אפשר להסתבך פה לא מעט.
נצח שבאות זה היכולת לנצח את המציאות דרך כלים של הודאה.
לא דרך כלים של תחרות ולא דרך עני יותר ממך,
אלא דרך כלים של הודאה. או הודאה בטעות,
דווקא כשאדם מודה על האמת ומודה בטעות, זה מעניק לו יותר כוח.
הוא נתפס באופן אמיתי כאיש אמת,
ויותר ישמעו בקולו, כשאדם מודה הוא אומר, תשמעו, חבר'ה, הדבר הזה בזה, טעיתי,
מצוין, תנצח ככה.
וגם כשאדם יודע להגיד תודה למישהו,
אז אמירת התודה תגרום לאדם הזה להיות כרוך אחריך,
כמו שהדגמנו את דוד המלך.
הוד שבאוד, זה היום,
יום חמישי, י״ח באייר, הוד שבאוד.
היום של רבי שמעון.
מה זה הוד שבאוד?
הוד שבאוד זה,
אפשר להגיד שכל מידה שמכה את עצמה, כל מידה שמתעצמת עם עצמה, אז אני אנסח את זה בצורה פשוטה, זה להודות על ההודעה.
להודות על היכולת להודות.
כלומר,
אני אתן דוגמה פשוטה.
נגיד ביום העצמאות אנחנו אומרים הלל, נכון?
למה אומרים הלל?
כי אנחנו חושבים שיש לנו מדינה וזכינו וקיבוץ גלויות וכל זה.
לי יש עוד כוונה בהלל הזה.
תודה הקדוש ברוך הוא ששמת אותי בכזה מקום שאני יודע להבחין שצריך להודות.
אני מודה על הזכות להודות.
בסדר?
זה יש הודעה אחת, אבל יש גם,
אני מודה על זה שאני יכול להודות.
יכולתי להיות באיזה מקום
שלא שם לב
לדברים הללו ולא מודה.
אז הוד שבאות זה ההודעה על היכולת להודות.
זה להסתכל על הדברים, זה כמו זום, נכון?
יש ספר הזום, או אז אתה מסתכל על משהו ככה, ואז אתה הולך עוד... אה, ככה, ואז אתה הולך...
אז הוד שבאות זה לקחת עוד זום, כן?
הייתי עושה את זה מדי פעם כשהייתי אברך בעיר דוד,
אז הייתי עושה לפעמים איזה מין מחשבה כזאת.
טוב, אני מודה לקדוש ברוך הוא שאני זוכר ללמוד תורה.
כן, אבל איפה?
בארץ ישראל. ואיפה בארץ ישראל? בירושלים. איפה בירושלים?
בעיר דוד. בעיר דוד מול זה. ואיזה תורה? תורה גואלת של הרב קוק.
כאילו הולך זור, זור, זור, זור. ואז אתה אומר לך, טוב, כמה אנשים יש כאלה בעולם, כן?
אז זה מעט מאוד, ופתאום מתמלא בכוחות. זה היה ככה, בשביל רגעי המשבר, לחזק את עצמי.
וחד עם זה הדרך. אז זה להודות, עוד שבעוד, זה לדעת להודות
על ההודעה.
להודות על הסיטואציה, בסדר?
לא רק על הסיטואציה עצמה,
שהדבר הקונקרטי, אלא על כל המחירות כולו.
להסתכל על הדברים בצורה כוללת, בצורה רחבה,
זה מאוד חשוב.
כי אם אדם עסוק רק בהודעה אחת,
אז נגיד גם כשהולכים לצבא,
אז אני זוכר את המחשבה הזאת, שאתה הולך לצבא, אז אתה אומר, ברוך השם ששחיתי,
מצווה חשובה, להיות חלק מצווה הגנה לישראל,
וכאילו, כאילו,
ומגיע גם למקום שהוא,
אתה מרגיש שאתה עושה דברים משמעותיים,
אז אתה אומר לקדוש ברוך הוא, תודה רבה, סיכית אותי לעשות משהו משמעותי למען הכלל.
אבל אז אתה הולך עוד לגן אחד אחורה ואומר, רגע, רגע,
עצם העובדה שהתגייסתי לצבא,
עצם העובדה שאני נמצא בתקופה שבה יש ליהודים צבא, כן?
כן, שיש לי יהודים צבא, וכמה סבא שלי היה מוכן לשלם כדי שהוא יתגייס לצבא. כאילו, פתאום אתה רואה את הדברים, בעיקר בימי הזיכרון, מול יום השואה, אתה פתאום רואה, רגע, עצם העובדה שבכלל אני מסוגל,
בכלל לא משנה, כאילו, מה אתה עושה כבר בצבא? עצם העובדה שבכלל, אתה יכול לשים מדים, זה כבר איזה...
עכשיו היה ביום הזיכרון, נדמה לי, איזה תמונה ראיתי של ניצול, שורד שואה,
שהחלום שלו היה שהוא,
הוא לא עשה בר מצווה,
בשואה, בריצווה, שהוא יניח תפילין ומסביבו יהיו
חיילי צה״ל.
הוא לא ביקש מטכ״ליסטים או שייטת או טייסים, חיילים, רק שיש להם מדים, זה הכול, זה מה שהוא,
זה הכול.
מה?
כן, כן.
אז זה הוד שבהוד.
יסוד שבהוד.
זו הספירה.
יסוד שבהוד זה ה...
מה?
כן, כי זה בדיוק התורה הפנימית.
למה רשבי הוד שבהוד?
כי כשאתה מסתכל על משהו, אם אתה מסתכל על משהו בצורה חיצונית, אתה אומר, טוב, אני צריך להודות על זה. אבל אם אתה מסתכל בצורה יותר פנימית, אתה אומר, רגע, רגע, ההודעה היא הרבה יותר רחבה.
היא קשורה לכל ההקשר שבו אני נמצא, זה ממש התבוננות פנימית בדבר.
אחד הטעמים ללג בעומר הוא שרבי שמעון, יש כאלה אומרים שבלג בעומר רבי שמעון יצא מהמערה,
זה טעם אחד, אז הוא ניצול.
יש כאלה אומרים שבלג בעומר הוא נפטר.
טוב, אז למה שמחה?
אז טעם אחד אומר, בגלל שהוא גילה סודות התורה, אבל טעם אחר אומר, לא,
אנחנו שמחים שהוא הובא לקבורה,
כי הרומאים חיפשו אותו,
והרוגי המלכות לא קוברים אותם.
אז כשרבי שמעון הובא לקבורה, אז אתה,
הסתכלות רגילה, זה כאילו הוא צר, אבל אתה מסתכל, רגע, רגע, רגע, רגע, רבי שמעון,
שרדפו אותו, בכלל לא היה אמור להיות קבור, הוא היה אמור להיות הרוג מלכות ובלי קבורה.
אני מסתכל, הוא אומר, אה, ברוך השם, הוא הובא לקבורה, אני שמח.
אז כל ההסתכלות הפנימית היא יסוד עוד שבעוד.
יסוד שבעוד.
יסוד שבעוד זה, כמו שאמרנו, היכולת,
ספירת היסוד, כמו שהיא מקבילה לאיבר ההולדה,
זו היכולת לחדור את המציאות ולעשות בה איזו הפריה,
לחולל בה שינוי, בסדר?
זו היכולת.
ומתברר שהיכולת האמיתית
לחדור למישהו ולעורר בו שינוי ולחבר אותו,
זה דרך ההודעה.
כשאני מודה למישהו הודעה אמיתית,
זה לא חייב להיות בפומבי,
כי יש כאלה אנשים שלא אוהבים את זה, זה לא חייב להיות בפומבי.
אבל לפעמים זה באחד על אחד,
או בקבוצה, או בכתב.
כשאתה אומר למישהו,
תראו, אני יכול להגיד לכם איך זה משפיע עליי, כן?
אנשים שולחים לי לפעמים הודעות על שיעור כזה או אחר,
שהיה להם מאוד משמעותי,
כאילו מודיעים,
מודיעים לקדוש ברוך הוא שאנחנו זוכים ללמד תורה ביחד וכל זה.
אז כשאני מקבל דבר כזה,
זה יוצר אצלי איזושהי התקשרות, קודם כל זה יוצר,
אני מרגיש שיותר מחויב, אני מרגיש שצריך להתפלל על זה,
יותר שהדברים ייסוכן, שהכל שיעשייתא דשמיא, יוצר אצלך, כאילו מישהו שאני לא מכיר, לא רואה, לא פגשתי מעולם,
לא, זה שלח לי הודעה,
ובבת אחת הוא עשה, הוא הזיז אותי,
נכון? כמו שההודעות,
אפילו יותר מ... נגיד שאתה מקבל איזו הודעת,
הודעת נאצה אנונימית,
אתה מקבל איזו הודעה,
ואללה,
שם פס, מוחק והולך הלאה, נכון? לא מתייחס יותר מדי.
זה לא משפיע. לעומת זאת, כשאתה מקבל הודעת תודה אנונימית, מישהו שאתה לא מכיר, לפעמים גם לא חותמים את השם.
אז אתה, אני כזה עומד בתפילה, הקדוש ברוך הוא שאני נזכה להיות ראוי לזה, ושלא זה, ושתמיד יהיה נזכה... זה לא יאומן, היכולת של מישהו להזיז אותך בצורה חיובית,
מרחוק, כפי שאתה אפילו מכיר אותו.
זה יסוד.
זה יסוד שבעוד.
בסדר? ההודעה יכולה ליצור ממש קשר ונפגש.
והדבר המעניין הוא שלפעמים אתה נפגש עם איזה מישהו כזה, ששלח לך איזה הודעה, ואומר לך, תשמע, אני מההודעה, אתה מההודעה, אתה כבר מרגיש קרוב אליו, אתה חבר שלו, כבר...
אז שיחה כאילו מתחילה מן האמצע.
אז היכולת ליצור התקשרות אמיתית עוברת
דרך האמירת תודה, וגם דרך, כמובן, ההודעה על האמת.
כן, אם אתה בא למישהו בטענה, במקום אומר, תשמע, זו הייתה טעות, אני מבטא סליחה,
במקום הזה נוצרה בינינו התקשרות.
פנימיות היסוד זה אמת,
וכשפוגשים אנשי אמת שיודעים להודות,
כן, גם היום, גם זה היום קצת איזה,
שאנשים לא כל כך מודים, לא מודים בטעות, אף פעם, אף אחד לא טועה, תמיד אני צודק,
כן?
אני לא יודעת להגיד, שמע, דבר זה וזה שאמרתי לכם, טעות הוא בידי.
אז
קצת התפדחתי מהטעות, אבל הרווחתי התקשרות, התקשרות של אמת.
יסוד ההתקשרות, כן.
זה ממש, כאילו זה חיבור.
ומלכות, כמו שאמרנו,
נדבר על ספירת המלכות שנגיע אליה, אבל ספירת המלכות היא לעת לה מגרמי כלום, אלא ספירת המלכות זו היכולת
של כל הדברים
לעבוד בעת ובעונה אחת,
גם כשהם הפוכים זה מזה.
זה מלך.
מה ההגדרה של מלך?
תגדירו מלך.
חזל מגדירים.
מלך פורץ גדר ואין ממחים בידו.
מלך יכול לעבור גם על החוקים של עצמו.
בסדר? נגיד איזה פקח נתן לך דוח,
מוצדק.
אתה אומר לו, אחי, מה הפקח וזה, מה,
שנייה, קצתי לדקה, אני רק חזרתי.
הוא אומר לך, אתה יודע מה? אני אבטל לך.
אז אתה אומר, זה מלך.
נכון. מלך זה אחד שיודע לעבור גם על החוקים של עצמו.
אז אם אנחנו, כל הספירות האלה,
אנחנו היום עשינו התבוננות בהוד, אבל כל הספירות הן תנועות שסותרות אחת את השנייה.
הנצח הוא הפוך מההוד, וההוד
הפוך מהנצח. וכשאדם יודע להיות, לנוע גם על הנצח וגם על ההוד, לנוע על הכל באיזה מין הרמוניה כמו איזה מין ג'אגלים,
זה מלך.
ותחשבו מה אומרת המשנה, זה מדרגת כל אחד מאיתנו אמורה להיות.
ועז
כנמר
קל כנשר,
רץ כצבי גיבור קרעי. אתם מבינים שזה הכל, כל דבר הוא הפוך.
אריה הוא גיבור, הוא לא רץ לשום מקום.
הוא הולך כמלך, הוא יחליט לאן הוא הולך,
הוא יחליט עם מי הוא הולך, זה אריה.
צבי הוא פחדן, הוא רץ, הוא כל הזמן מבוהל.
אז רוצים שנהיה רץ כצבי וגיבור קרעי, אז זה שני הפכים, תהיה גם וגם.
לרגע אחד אתה צריך להיות רץ כצבי,
לרגע אחד גיבור קרים, לפעמים באותו רגע.
מה זה קצי?
הווה עז כנמר, עז כנמר, עז כנמר הוא עז, הוא זה, הוא לא, וקל כנשר, עז כנמר הוא כזה מרחף מלמעלה. הנמר אין לו פחד to be engaged,
להיות מעורב, עז כנמר הוא,
הנשר הוא לא מעורב, הוא כזה מלמעלה,
כשיבוא לו, כזה יהיה למטה נבלה, כשאף אחד לא יאהם עליו, רק אז הוא ירד.
זה שתי הפכים.
להיות קל כנשרויות, אז כאן אומר, גם וגם. זה מלכות.
זה נקרא ספירת המלכות. אז שלוקחים את כל הצינורות של ההוד האלה שדיברנו עליהם, והם כולם עובדים בצורה אחת, הרמונית,
אחרי שהרבה מתאמנים עליהם,
האדם הזה הוא נקרא מלך, וזה מלכות שבהוד שנזכה.
בעזרת השם, בשבוע הבא
נדבר על שבוע היסוד,
ועל יסוד שביסוד,
ואפילו השנה יוצא לנו יסוד שביסוד שביסוד. למה?
כי היסוד זה הספירה השישית.
חסד, גבורה, תפארת, נצח עוד יסוד.
בשבוע הבא,
ביסוד שביסוד זה היום שישי בשבוע השישי.
אבל זה גם,
כשזה נופל ביום שישי של השבוע,
כי יסוד שביסוד זה, אנחנו נספור את זה בחמישי בלילה,
השבוע הבא זה יסוד שביסוד שביסוד,
ועל זה נדבר בשבוע הבא.
היום זה עוד שבועות שבועות.
היום זה עוד שבועות שבועות, כן.
