חברים, אנחנו לומדים, כועס וחכמנו השבוע, זה השבוע של רבי שמעון
רבי שמעון, כן, זה השבוע, אנחנו בשבוע ההוד
ויש הרבה סיפורים על רבי שמעון
חלקם סיפורים של תקיפות
וחלקם סיפורים של
רחמנות, המחנה המשותף בין כולם זה סיפורים של פנימיות
רבי שמעון הוא רבי פנימי,
הוא מתבונן פנימה
אנחנו אומרים, השקפת לכבודה פנימה בפיוט בר יוחאי.
אבל רבי שמעון מסתכל פנימה.
אז זה המיוחד ברבי הקדוש הזה, רבי שמעון.
אני חייב להגיד משהו שלא קשור לשיעור, אבל קשור ללג בעומר השנה.
אני אשתדל לנסוע לרבי שמעון.
לפעמים בלג בעומר יצא לי, אבל רוב הפעמים דווקא, יומיים, לפני, יומיים אחרי,
יצא לי כמה פעמים להיות בלג בעומר.
ואני מרגיש שהשנה רציתי לאפיין את התחושה שיש לי.
אז אני מרגיש כמו אצל דוד המלך,
אחרי שהוא העלה את הארון והקדוש ברוך הוא
היה שם דין ופגע בעוזה, בארץ עוזה, אז דוד אמר
דבר ראשון לא יבוא אליי אהרון האלוהים. קודם כל הוא היה איזה פרישה.
ואחר כך, אחרי כמה זמן, שהוא חזר.
ואני מרגיש שהלחץ הזה כאילו לעלות עוד פעם ל...
היה כאן איזה נזיפה, קיבלנו נזיפה מרבי שמעון, כל עם ישראל קיבל נזיפה גדולה מאוד.
אני השנה כאילו מתבונן, לא אשר
שיעבור איזה פעם אחת בלי להרגיש רגע את החוסר, להרגיש שאנחנו באמת עשינו תשובה אם צריך, לא משנה כרגע, אבל לעשות איזושהי עצירה, ככה אני מרגיש.
השנה אני אסע לשמעון הצדיק, יש מנהג בירושלים, הם נוסעים לשמעון הצדיק בעזרת השם.
אבל רבי שמעון, תורתו תהיה מגן לנו, אז ללמד סיפור על רבי שמעון,
סיפור בעיניי מתוק מאוד.
זה מדרש על שיר השירים.
על הפסוק נגילה ונשמחה בך. דבר אחר, נגילה ונשמחה בך, טמנת נינן,
שנינו, נשא אדם אישה,
ושהה אמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי להיבטל.
אינו רשאי להיבטל. הכוונה צריך להתגרש ממנה ולשאת אישה אחרת או לשאת אישה נוספת.
במיוחד בזמנים שלהם, שלא היה טיפולי פוריות וכל זה, אז יש מקום להניח שהסיבה שהם לא מצליחים להוליד זה בגלל שאולי
אולי שזה חוסר התאמה, אולי הביוץ של המוגדמה, לא משנה, כלומר, עם אישה אחרת.
אולי זה יזכו לילדים.
טוב,
אמר רבי אידי, מעשה באישה אחת בצידן,
ששהתה עשר שנים מבעלה ולא ילדה.
כן,
לא ילדה.
זו באמת התמודדות קשה.
עד הוא מגבי רבי שמעון בן יוחאי,
באו לפני רבי שמעון, בעיה למשתבקה דין מין דין. רצו להתגרש אחד מן השני.
אמר להם רבי שמעון חייכון, כשם שנזדווגתם זה לזה
במאכל ובמשתה,
כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה.
הוא אומר להם, תעשו מסיבת גירושין.
למדנו עכשיו חידוש. יש מסיבת רווקים, יש מסיבת נישואין, יש מסיבת גירושין.
חידוש, אפליקציה חדשה.
הלכו בדרכיו
ועשו לעצמם יום טוב ועשו סעודה גדולה ושיקרתו יותר מדי.
כיוון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה, בתי,
ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית ותלי אותו ולכי לבית אביך.
מה עשתה היא?
לאחר שישן, רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם,
שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.
עשתה לו תרגיל.
בחצי הלילה ננער משנתי.
כיוון דה פג חמרי, פג יינו, אמר לה בתי היכן אני נתון?
איפה אני נמצא?
אמרה לה, בבית אבא.
אמר לה, מה לי ולבית אביך?
אמרה לה, ולא כך אמרת לי בערב,
כל חפץ טוב שיש בביתי תלי אותו ולכי לבית אביך
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך.
איזה מרגש.
הלכו להם לארץ אל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם ונפקדו
ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות,
אף צדיקים פוקדים עקרות.
ואז המדרש מסיים והרי דברים קל וחומר. ומה עם בשר בדם?
על שאמר לבשר בדם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך.
נפקדו ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום ואומרים אלינו חפץ טוב בעולם אלא אתה על אחת כמה וכמה הווי נגילה ונשמחה בה. קודם כל סיפור יפה בפני עצמו. נכון אלעד?
סיפור מתוק.
אבל הסיפור הזה יש מקום לעיין בו עיון מעמיק ונשאל עליו כמה וכמה שאלות. בסדר?
שאלה ראשונה,
כאילו חלק מהשאלות יראו לכם טכניות אבל אנחנו נראה שבהמשך יש להן משמעות.
שאלה ראשונה זה למה חשוב לי איפה המעשה הזה היה?
מעשה בצידן. מה לא משנה איפה היה? בצידן, בצור, בצפת, בפתח תקווה. מה לא משנה? מעשה באישה אחת, נכון?
שאלה אחת.
שאלה שנייה,
כתוב כאן,
שהוא אמר להם לעשות את המשתה, כתוב, הלכו בדרכיו
ועשו לעצמם יום טוב.
בדרכיו, הוא נתן להם עצה.
הלכו בדרכיו, אתה יודע, להגיד על מישהו שהולך בדרכו של רבי שמעון זה תואר נכבד מאוד.
למה המדרש קורא לזה, הלכו בדרכיו?
עשו מה שאמר להם.
בסדר?
שאלה שנייה, אבי, על זה מקובל עליך? יפה.
שאלה שלישית אני רוצה לשאול פה על המדרש.
זה כתוב כאן, עשו סעודה גדולה ושיקרתו יותר מדי,
ואז כיוון שנתיישבה דעתו עליו.
אני מכיר הפוך,
שאדם כשהוא שותה יותר מדי, אז דעתו
משתבשת עליו, או מה פתאום כתוב פה אחרי שהוא שתה יותר מדי, נתיישבה דעתו עליו.
בשאלה הרביעית
היא
רגע,
אם רבי שמעון יודע להתפלל עליהם שיהיה להם ילדים,
אז למה הוא שלח אותנו לעשות מסיבות?
הם באו,
הם אמרו, אנחנו רוצים להתגרש, למה אין לכם ילדים? אין לכם ילדים, מה הבעיה? איך קוראים לך? איך קוראים לך? מה השם של האמא? מי שבירך רבותינו, אמותינו, זכו לשלום, יהיה לכם ילדים. הצדיקים פוקדים עקרות, נכון?
אז מה הבעיה?
כן.
למה הוא לא ברך אותם מההתחלה?
אם הוא יודע לברך,
הוא יודע, לא היא. רבי שמעון יודע, הצדיקים פוקדים עקרות, רבי שמעון הוא גדול הצדיקים.
אז מה הוא שולח אותם לעשות מסיבות?
תברך אותם ותיתור את הבעיה.
אז אני רוצה דווקא להתחיל מהשאלה האחרונה, ואז
לענות על כל השאלות, ובעצם להבין את הסיפור הזה בצורה אחרת.
ברכה זה אור.
ברכה זה אור.
כל אור צריך כלי.
אין אורות בעולם הזה בלי כלי.
אם אדם
הולך לצדיק, שיברך אותו,
תן לי פרנסה, תברכתי שתהיה לי פרנסה בצדיק ומברך אותו.
אז זה אומר שאם האדם הזה ילך ויעבוד או יפתח עסק או משהו כזה, יהיה לו ברכה בעסק, אבל אם הוא יושב בבית כל היום ומחכה שייפול לו עוצר מהשמיים, לא יקרה כלום.
נכון?
הברכה היא אור, אבל אתה צריך להכין כלים לאור.
בלי כלים העולם הזה לא עובד.
יש את המכונות האלה בצבא, תמיד ליד הנשקייה, יש את המכונה של שלוש שקל,
כאילו שאתה מקבל כוס עם 200 כפיות סוכר ומים רותחים וחלה. מכירים את זה?
טוב, בקיצור, בשמירה, בצבא, ביד הנשקיעה, אתה יכול לאכול הכול בערך,
נכון? אז איך קר, אתה מכניס שלושה שקלים, אתה שמע את המכונה,
הוא עוצר את כל התהליכים וזה.
עכשיו אמור להיות כזה רעש של כוס שיוצאת,
ואז הוא משקיע אחר, ואתה כבר ככה
מתפנק לך בשמירה.
זה לפעמים קורה שהמכונה נגמרו עם הכסות, נכון? שומעת, ואז יש כזה רעש, אבל לא יוצא כלום, ואז המשכן נוזל כזה,
מנסה לתפוס אותו עם היד, וזה רותח.
אז טוב, זה צבא, אז כנראה שאתה מברך איזה מישהו שם, איזה נגד שלא עשה את העבודה שלו.
אין בעולם הזה אורות בלי כלים.
זה לא...
אז גם כאן,
האורות זה הילדים, אבל צריך איזשהם כלים לאורות האלו.
ורבי שמעון יש לו השקפה פנימית שמגיעים אליו,
בזוג הזה הוא רואה שאם הוא יברך אותם, זה לא יועיל.
הברכה תעבור להם מעבר לתחליק מעליהם, הוא צריך ליצור את הכלי. ומהו הכלי?
הכלי
שהמדרש הזה מתאר
לילדים
זה זוגיות.
כלומר, באים פה זוג לפני רבי שמעון
והוא רואה שביניהם לא קורה כלום.
הם מרוכזים רק בדבר אחד, מה?
אין לנו ילדים.
שלא יובן הנכון, ילדים זה דבר חשוב מאוד וגדול מאוד וודאי דבר מרכזי,
אבל הם באים לאיזושהי מציאות מסוימת.
הם צריכים לבוא למציאות שבה יש זוג,
ויש להם זוגיות, ויש בהם אהבה וקרבה, ולתוך הדבר הזה גם
נולדות נשמות, ואני רוצה להגיד שזה לא רק עיקרון רוחני, זה קודם כל עיקרון רוחני,
שלזה התורה רוצה,
כן, לא סתם,
קודם כל מתחתנים ואז יש ילדים, כלומר קודם כל כורתים ברית ויש איזושהי יציבות ונאמנות,
ולתוך הדבר הזה
אמורים להגיע לילדים. זה נכון אפילו מבחינה רפואית.
יש תופעה מאוד מעניינת, יש לי חבר, שזה ממש קרה אצלו,
שזוגות שעושים טיפולי פוריות,
אתם יודעים שטיפולי פוריות זה גם הרבה הורמונים,
וזה גם כמובן
שום דבר לא טבעי ולא ספונטני, צריך בדיוק בזמנים מסוימים, לפי הכדורים, לפי ה...
וזה גם הרבה מאוד מתח, יצליח, לא יצליח, ייקלט, לא ייקלט, ואז אם זה לא נקלט, אז יש אכזבה כמובן,
ואז עוד מתח ואז עוד ניסיון ועוד סבב ואז עוד ניסיון.
בדרך כלל אחרי שלושה ארבעה סבבים שנעשים אז הרופא אומר אוקיי בוא נעשה הפסקה
של חודשיים ועוד חודשיים נתחיל עוד סבב כי אי אפשר לעשות את כל
ברצף זה לא בריא זה מסוכן אפילו וכן וכן וכן הדרך ויש זוגות שנפקדים בחודשיים האלה של ההפסקה.
יש לי חבר שהוא מהצבא שתאומים בהפסקה ולזה אשתו התעברה מתאומים.
ולמה? אומרים את זה, כי אומרים שחלק גדול מהעניין הזה זה תלוי במתח,
בסטרס, כאילו שאתה מתוח, ואז המתח מפריע לזה.
ובחודשיים האלה אין מתח, כי יודעים שזה לא יצליח.
אז אפשר להיות רגועים, אז דווקא כשאין מתח זה מצליח.
אז יש כאן משהו בזוגיות אותי מאוד מאוד,
בקשר בין האיש לאישה, מאוד מאוד מהודק, מאוד מאוד כאילו מתוח,
מאוד מאוד, וגם מאוד מאוד חד צדדי.
מעשה בצידן, זה אומר שיש כאן זוג,
כל אחד בצד שלו, אף אחד לא יוצא לקראת.
הוא בצד הזה, והיא בצד הזה, ותראו גם איך המדרש מתאר.
אני יודע, אנחנו חושבים שכשלזוג אין בעיה,
כשלזוג אין ילדים, אז זה בעיה של הזוג,
נכון? אפילו מבחינה רפואית, 50% מבעיות הפוריות זה בעיות של הגבר ולא של האישה.
אבל המדרש מתאר מעשה באישה אחת בצידן,
ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.
מה זה אישה?
מעשה בזוג שלה היה להם עשר שנים עם ילדים.
כל אחד, כאילו קודם כל היא הבעיה,
והוא בצד אחד והיא בצד אחד.
יש כאן איזה משהו מאוד מאוד מהודק,
מאוד מאוד נעול,
מאוד מאוד כמו אדמה שלא חרשו אותה, גם אם תשקיע אותה, לא יצמח פה כלום, צריך פה לחרוש את האדמה,
להטחח אותה.
והם באים לרבי שמעון,
והם באים,
הם גם לא פתוחים, אפילו לרבי שמעון הם לא באים פתוחים.
נכון?
שיסדר להם גט, הוא הרב באזור, בית הדין סדר לנו גט,
הם כבר יודעים מה הם רוצים,
ביין, למשתבקה דין מן דין, הם יודעים, רק תסדר היום גט, זה הכל.
בסדר, אדם, בשבת היה אצלנו הרב יעקב שפירא, בשבת מרכז הרב, היה אצלנו בקהילה, היה
אור גדול, באמת הייתה זכות גדולה שהוא יתארח אצלנו.
היה בר מצווה, זו משפחה עם הבר מצווה.
הוא העביר שיעור, אז בשיעור הוא סיפר איזה וורטריפה כזה מהבית ישראל,
סיפור מהבית ישראל מגור, שפעם
בא איזה יהודי לבית ישראל ואמר לו שהרופאים אמרו שהוא צריך לעבור ניתוח בעיניים, שהרבי יברך אותו שהניתוח יעבור בשלום.
אז הרבי אמר, אני מברך אותך שלא תצטרך את הניתוח בכלל.
אז הוא אמר לו, אבל בכל מקרה, הרופאים אומרים שאני צריך לעבור ניתוח, אז אם הרב יכול לברך אותי,
הניתוח יעבור בשלום. הוא אמר, אני מברך אותך שלא תצטרך את הניתוח בכלל.
אז הוא בכל זאת מתעקד, כן, אבל אמרו שיש ניתוח.
אז הרבי אומר למשמש שלו, היהודי הזה,
הוא חושב שהוא לא רואה, אבל אני מבין שהוא גם לא שומע.
הוא כבר נעול, הוא כבר תפוס, הוא כבר...
אז הם באים לרבי שמעון, הם כבר יודעים הכול.
אז זה לא יעזור אם רבי שמעון יברך אותם על ילדים, כי כאילו ילדים לא יבואו, נשמות לא יכולות לבוא למצב כזה, כי זוגיות בעם ישראל יש לה ערך בפני עצמו. קודם כל אנחנו זוג,
קודם כל אנחנו איש ואישה, ולתוך הדבר הזה,
כן.
אם יש שקט כל האישה עם מודה שרוצה להתברך, מה קורה למהלך המשפטה? אה, חכה, חכה, חכה, אתה מרים לי להנחתה, לא תצא מכאן מי שאנחנו נענה על הכל.
אני רק רוצה להגיד,
ש... רציתי להגיד, שכחתי, אז בואו נתקדם.
אה, אמרנו שזה דבר כזה, כי ילדים בעצם אמורים להגיע, אה,
נזכרתי. בעל העקדה אומר,
שהוא מסביר,
שזה מה שיעקב נזף ברחל.
נכון? כשיעקב אומר, רחל אומרת ליעקב,
הווה לי בנים, ועם אין מתה אנוכי.
אז יעקב נזף ברחל, הוא אומר לה, תחת אלוהים אני,
אשר מנע ממך פרי בטן. כאילו, אז כולם אומרים, מה, יעקב נכנס ברחל? מה... אז בעל העקדה מסביר,
שיעקב אמר לרחל, אני עבדתי שבע שנים בשבילך.
לא עבדתי שבע שנים בשבילך כשתלדי לי ילדים. עבדתי בשבילך, אני אוהב אותך.
מה פתאום את מוחקת את עצמך לגמרי?
מה, אם רק אני ואת, אז זה כלום?
את אשתי, אני בעלך, אנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו מדברים, את זה, אנחנו... יש זוגות לאורך ההיסטוריה,
זוגות גדולים מאוד שלא היו להם ילדים, והם...
הרב צודי לא היה לילדים, הרב ינוגביץ', החזון איש, אנשים גדולים.
מה?
מה?
יש לנו קצת ניו-אייג'י.
כל השיעור הזה ניו-אייג'י, מה אתה, מה?
אז הזוגיות זה סיפור בפני עצמו. הזוגיות היא לא סיפור בפני עצמו, אבל הזוגיות היא הסיפור,
קודם כל, היא הסיפור שמקדים ילדים.
קודם כל נבראו אדם וחווה, ורק אחר כך יש להם ילדים.
לתוך הדבר הזה, לתוך הברית הזאתי,
נמשכות נשמות,
כן?
והניו-אייג' זה בהחלט ניסיון חיקוי זול של התורה. מה?
כן.
נכון, גם אלקנה אומר את זה.
ואז, את זה מבין רבי שמעון, ותראו מה הוא עושה להם.
שזו השאלה של אביאל.
קודם כל, אתה יודע, זה כמו בניווט,
כשאתה הולך לאיבוד, נכון? אז מה הכלל?
תחזור חזרה לנקודה האחרונה שאתה יודע איפה היית.
אז רבי שמעון אומר להם, בואו, תנסו רגע לחזור לנקודה האחרונה שהייתם זוג.
שיצאתם ביחד, שדיברתם, שהיה לכם איזה קרבה,
ואן הגענו?
מה מתברר? הנקודה הראשונה היא גם הנקודה האחרונה. הפעם האחרונה שהם היו שמחים אחד עם השני זה היה החתונה שלהם.
מאז
פרקטיקה גמורה, עסוקים בפרנסה וילדים ובאכזבה שאין ילדים וציפייה על ילדים וכאילו נמחקה לגמרי הזוגיות.
רבי שמעון כולו פנימה,
כולו פנימיות,
כן?
כולו,
איך יכול להיות? כאילו קשר כל כך חסר.
אז הובנה תעשו מסיבה.
במובן הזה הם הלכו בדרכה.
כלומר,
בדרכיו הכוונה בדרך ההבחנה שלו. כאילו הוא יבחין, הוא יבחן
שחסר כאן איזה משהו ממד עומק בקשר,
ולכן הוא מנסה לשחזר אותו,
וכשהם עושים את המסיבה הם הולכים בדרכיו,
הם כאילו,
יכולים להגיד, מה הרב הזה רוצה, אנחנו באים להתגרש, הוא אומר לנו תעשו מסיבה,
מה, מה, הרי אפילו יש בזה אולי איזו מורכבות מסוימת נקרא לזה הלכתית, שבגלל זה באים להתגרש, אז אתה לא, לא, מתגרש, תגרש, הלכו בדרכיו.
וכאן מתחיל לקרות דברים מאוד מאוד מעניינים.
עשו לעצמם יום טוב ועשו סעודה גדולה.
תראו, מכאן הם מתחילים כל אחד לחצות את הגבול לקראת השני.
ויחס גורר יחס.
מישהו אחד יוצא בצאתי לקראתך,
לקראתי מצאתיך. מישהו יוצא לקראת, אז זה גורר שם מישהו שני יצא גם כן לקראתו. ומתחיל פה איזה מין ריקוד.
היא שיקרתו יותר מדי.
כלומר, היא לא, אוקיי, מסיבה, אז היא מוזגת לו לך, נו,
תשתה וככה, יש פה את... זה לא היום שנפרדים.
כן, בדיוק. היא כאילו, היא כמו...
מקרבת אותו, מתקרבת אליו.
שיקרתו יותר מדי.
כיוון ששיקרתו יותר מדי, מה כתוב כאן?
מתיישבה דעתו עליו.
סתם אדם רגיל,
שהוא אדם נורמטיבי, חיים רגילים, האדם יש לו איזה שמחה ופתיחות, ואם הוא שותה יותר מדי, אז זה עלול כאילו להיות בקצה הימני, כאילו.
אבל הזוגיות כאן, האדם כאן היה כזה מהודק.
כזה גם, הכל כזה שכשהוא שותה,
אז הוא מגיע לעמדת האמצע של דעת מיושבת.
ומה קורה לו אז?
מה קורה לו אז? כאילו,
היה צריך לשתות יין, קצת ככה, מה עושה היין? מרחיב טיפה את ה... מטשטש טיפה את הגבולות.
קצת, נכון, מטשטש את ה...
משחרר.
אמר לה, בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, תלי אותו הולכי לבית אביך.
אז קודם כל הוא נהיה לארג'.
עד היום הוא לא אמר לה את זה.
עד היום הוא לא אמר לה, תקשיבי, מה שאת רוצה.
כנראה הוא מילא את חובותיו, הוא קנה לה מתנה ביום הולדת, הוא קנה לה מתנה ביום נישואים,
מה שצריך הוא עשה.
אבל להיות,
זה היום נישואים אתה שוכח רק פעם אחת.
אין פעם שנייה.
אבל כאילו להיות כזה לארג'
מה שאת רוצה, כאילו להיכנס עם אישה לחנות, שווהי, תבחרי כאן מה שאת רוצה.
בלי להגיד, אבל מה שאת רוצה אני איתך,
כאילו, איזה לארג'יות כזאת, איזה... לא היה, ופתאום זה קורה.
הוא גם קורא לבתי.
מאישה אחת,
ריחוק,
היא נהפכת לבתי, ביטוי זה כאילו סוג של
כמו,
אתם יודעים, אבא ובת זה קשר מאוד מיוחד.
אבא ובת.
אומרים שאימא ובן ואבא ובת, זה כאילו מין איקס כזה.
כן, כשהבן צריך להתחתן,
האבא אומר, יאללה, שעוף הוא מהבית, הוא הסתדר.
והאימא אומרת, או, הבן בזה, רק שלא ייפול על איזה מכשפה.
מי יודע מה תעשה לו.
יש כזה בדיחה שאישה אחת ספרת לחברה שלה, את שומעת?
הבת שלי התחתנה עם בחור,
משהו עוזר, הוא מכבס, מגייס,
הכל בבית.
אבל הבן שלי התחתן עם מכשפה,
היא רוצה שהוא יכבס, יגייס.
אז הכל תלוי איך אתה, איזה זווית.
אז הוא כאילו, אומר לבתי, בתי זה כאילו, אני צריך לוקח עליך אחריות, שיהיה לך טוב.
שזה המון המון רוח בביטוי הזה, נכון?
אבל למה הוא אומר לה את זה? כי היא שיקרתו יותר מדי.
כן, היא כאילו ככה, המזגלות, היא קיוותה שמתוך היין הזה יצא איזה מישהו אחר, יצא איזה יחס אחר.
אז יחס גורר יחס.
אז מה היא עושה?
תראו, היא יכלה להגיד לו, תשמע, אני רוצה אותך.
אבל יש משהו בישירות הזאת שהוא עלול אולי טיפה להבהיל,
או הוא לא, היא עושה את זה עם חן.
היא עושה את זה עם איזה שעשוע,
חוטפת אותו.
איזה כיף זה לחטוף מישהו, אה?
מה?
זה חפץ.
או, יפה. אז אומר אריאל החפצה.
חפץ,
כן, גם המילה חפץ פה היא מילה מאוד מאוד משמעותית.
יש,
עמל בי מדקדק שיש שלושה פעלים בעברית, רצון,
חשק וחפץ.
רצון זה משהו כללי.
הרבה אנשים רוצים הרבה דברים, אבל לא עושים עם זה שום דבר.
אני רוצה לרדת במשקל. נו, עשית עם זה משהו? לא.
אני רוצה לעשות פעילות גופנית. נו, אז מה?
אז אני ממשיך לשבת על ה...
פעם מישהו שלח לי כזה תמונה שרואים מישהו יושב על הספה כזה בארצות הברית, שומעים כזה ענק, רואים טלוויזיה, ולידו יש הליכון ורצועה עם כלב ומחזיק את הכלב.
הכלב רץ על ההליכון.
כן?
אז רוצה, רוצה, אני רוצה, אבל זה לא יוצא. טוב,
חשק זה כבר קצת יותר.
אדם יש לו חשק,
אז הוא יעשה, אדם יש לו חשק, לא יודע, יש לו חשק לאיזה
מאכל כלשהו. אז הוא ירד מהבית וילך לחנות ויחפש תקנות.
בסדר? זה חשק.
חפץ זה משהו מאוד מאוד ממוקד.
לא, אין לי חשק, יש לי חפץ למשהו מסוים.
כמו חפץ, כמו דבר שהוא חפץ.
וזה, כן, אני רוצה את זה.
ולכן כשאיש ואישה מתחתנים, האישה מחזיקה את האצבע ככה.
היא אומרת, אני לא רוצה להיות נשואה באופן כללי.
או זה, אני רוצה אותך.
וזו תחושה מאוד מאוד חזקה, אגב, שהיא גם סימן.
איך אני יודע אם מישהו נפגש איתה
זו אשתו?
ברגע שיש תחושה, אני לא רוצה להיות נשוי,
אני לא רוצה רק שיהיה לי זה, אני רוצה אותה.
האצבע הזאת האמורה היא בעצם כשעוברים מרצון לחשק לחפץ,
החפץ הוא מה תעירו ומה תעירו את האהבה עד שתחפץ. האהבה חייבת להגיע למצב של חפץ.
אז מכיוון שהיא אומרת חפץ היא בעצם אומרת לו, תקשיב, אני לא רוצה להיות נשואה כי לא נעים להיות
גרושה או אלמנה או רווקה.
אני לא רצה רק להיות אימא לילדים, אני רוצה אותך.
זאת הפעם הראשונה שהיא אמרה לא, אני רוצה אותך. אבל זה התחיל כי הוא אמר לביתי, כי הוא היה לארגס. בקיצור, כל הצדדיות הזאת, היא צידן וצידן,
הכל פתאום מתערבב. היא רוצה אותו, הוא רוצה אותו, ויש פה גם
איזה משחק,
יש פה איזה שעשוע,
היא משקרת אותו יותר מדי, כאילו חוסר תשומת לב,
הוא נרדם,
היא לוקחת אותו, הכל כאילו מתחיל פה, האדמה הכל כך מהודקת בקשר הזה, שאמרנו שאי אפשר להכניס פה,
פתאום היא נחרשת,
פתאום יש פה תלמים,
פתאום יש פה רגבים,
פתאום יש כאן איזה אוויר שעולה,
פתאום יש כאן איזה שעשוע ואיזה משחק,
והשעשוע במשחק הזה הוא הרבה מאוד,
בתוך הקשר הזוגי.
כיוון,
איפה היינו?
כיוון שפג יינו אמר לה, ביתי, עוד פעם ביתי,
לאחד אני נתון,
לאחד אני נתון זו שאלה, לא רק שאלה גיאוגרפית, אלא מה קרה? כאילו,
לא מכיר את הסיטואציה הזאת בכלל, איפה אנחנו, אף פעם לא, תמיד היינו כל אחד במקום שלו.
אמרה לו בית אהבה, אמר לה, אמר לי בית אביך, אמרה לו,
ולא ככה אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש בביתי תלי אותו בלכי לבית אביך,
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך.
איזה דרך יפה להגיד למישהו, אני אוהב אותך, כן?
זה כאילו דרך עקיפה,
אבל הרבה פעמים הדרך העקיפה היא יותר מוצלחת
מן הדרך הישרה, כן? אתה החפץ הכי טוב, אני רוצה אותך.
למה אני רוצה ילידים ממך?
צא אותך.
זה לא רוצה, זה חפצה.
כן, בדיוק. זה מזכיר לי קצת, אתם מכירים את כל האומנות זן.
אתה מצליח כשאתה מפסיק לרצות להצליח.
מכירים את זה?
כל מיני כאלה.
מה?
כן, אלה ש... כל מיני,
לגלגל צלחת על מקל.
כן, אז אם אתה עסוק בלהצליח,
ומסתכל על הצלחת, זה לא מצליח. אני צריך רק סובב במקל ככה, זה מה שאני צריך לעשות, אני לא עסוק בצלחת.
אז אותה ללכת מסתובבת, כן? זה כאילו קטע כזה של כשאתה מפסיק לרצות להצליח, אתה מצליח.
ערפו הודו את השם, אומר דוד המלך.
אז כשהם הפסיקו לרצות להביא ילדים, שזה כמובן רצון מאוד מאוד חשוב ויקר, אבל הם,
אני רוצה אותך והוא רוצה אותה,
מה שהוא נפתח. כן, שלו.
נכון, נכון.
אני לא יודע, אין לי, אני אפתח מכון לזה, אולי, לא יודע, אני אעשה כסף.
אבל זה ברור,
יש ביטוי באנגלית to try harder,
אתה מנסה יותר מדי,
אז כאילו זה לא טוב.
אתה צריך לנסות ולרצות,
אבל גם לפתוח את האדם ולהזמין את הקב'ה לשירות בתוך המעשים הללו.
וכאן, ספציפית בתוך הסיפור הזה, זה לא רק סיפור על רצון, זה סיפור על זוגיות ועל הורות, בסדר?
הסיפור הזה, רבי שמעון, דווקא בגלל שהוא אדם פנימי,
הוא אומר,
והכל אצלו לכתחילה אצל רבי שמעון, אז הוא אומר, לא יכול להיות
ילדים שיבואו אצל רבי שמעון לזוג שאין בינו כמעט דבר, חוץ מהמטרתיות הזאת.
זה לא עובד ככה.
בית זה לא מפעל לילת ילדים, זה לא איזה עסק
שאנחנו צריכים לילדת ילדים כדי שיהיה פה המשך.
קודם כל צריך לקרות משהו ביניכם.
והוא רואה את זה.
הלכו אצל רבי שמעון ועמד והתפלל עליהם ונפקדו.
עכשיו?
אפשר להתפלל.
לפני כן אפשר, לפני כן התפילה לא הייתה מועילה,
כי תפילה בלי כלי היא לא מועילה. עכשיו!
מה הם אמרו לו?
כשבאו לרבי שמעון, מה הם אמרו לו?
אמרו לו, אנחנו לא רוצים להתגרש,
אנחנו רוצים להתאמץ.
יכול להיות שהם אמרו, אנחנו לא יכולים להתגרש,
אנחנו אוהבים אחד את השני.
נכון שההלכה אומרת, אבל אנחנו אוהבים אחד את השני, אנחנו קרובים, אנחנו... אין לי חפץ טוב יותר ממך, אישה...
כלומר, ממצב שזה מעשה באישה אחת,
הוא פה והיא שם, וזו אישה אחת.
הגענו לקצה שהיא אומרת לבעלה, אין לי חפץ בעולם יותר טוב ממך.
ואז נוצרה הקרבה הזאת, ולתוך הקרבה הזאת,
רבישים, אני יכול לברך
שיבואו ילדים, כן?
הפסוק שהמדרש נסוב סביבו זה נגיד לה ונשמחה בך, נכון?
איך הולך ההתחלה של הפסוק?
הביאני המלך עד ערב, נגיד לה ונשמחה בך.
כן, מתי?
אז בך, בך קודם כל זו מילה מאוד מעניינת, כי
היא גם על גבר וגם על אישה, אפשר להגיד, אישה זה באך, וגם על גבר אפשר להגיד באך, כמו בשיר השירים.
אבל נגילה ונשמחה באך,
כן,
כשאדם מבין שיש ערך לשמחה בזולת,
כשהוא לא איזה אינסטרומנט למשהו,
הוא לא איזה כלי כדי להתפרנס,
או כלי כדי שאני לא אהיה לבד,
או כלי כדי שאני אעלד ממנו ילדים, אלא הוא עומד בפני עצמו.
זה, המרחב הזה, מאפשר
לעוד ברכה לבוא. אבל כשהכול תקוע, אז כאילו הצינור סתום, אז אי אפשר לזרום. וזה מה שרבי שמעון ראה.
ההסתכלות הפנימית הזאת.
הסתכלות פנימית.
ולכן המדרש אומר,
כן,
אמר, ואמר, ואמר, התפלל עליהם,
ונפקדו ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות,
והרי דברים קל וחומר במים בשר ודם,
על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך, נפקדו.
כן,
הציפייה הזאתי.
והמילה פקידה
היא מילה מאוד חשובה.
למילה לפקוד יש לה או שלוש או ארבע משמעויות בלשון הקודש.
פקידה זה לשון לספור, כמו אלה פקודי המשכן, משכן העדות.
פקידה זה לשון
כמו לידה, כמו לפקוד,
כן, והשם פקד את צרה כאשר אמר ויעש ה' אז כמו זה.
פקידה זה לשון גאולה, פקוד יפקוד אלוהים אתכם.
בסדר? וזה הכל אותו דבר.
כשאני סופר מישהו,
הוא חשוב בעיניי,
אני גואל אותו מהאנונימיות,
הוא בעל משמעות, ולכן גם הוא יכול להוליד.
אבל קודם כל צריך לפקוד אותו,
לספור אותו, רק אחר כך אפשר לפקוד אותו כדי שנפקד,
בסדר?
אז הקב' ברוך הוא, הם נפקדו כי הם נפקדו כי הם התחילו לפקוד אחד את השני, כי הם ספרו אחד את השני. לפני כן, כאילו,
תשמע, ילדים, מה קורה עם ילדים?
ורבי שמעון שם אותם על הציר הפנימי,
שעוד פעם, יכול להיות שהם מגיעים לרב אחר, והוא היה אומר להם, אתם יודעים, אני אגיד משהו על רבו,
רבו של רבי שמעון, רבי עקיבא, נכון? רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון,
רבי טרפון, רבו של רבי עקיבא, רבי עקיבא, רבו של רבי טרפון,
של רבי שמעון.
רבי עקיבא אומר, יש במשנה בסוף גיטין,
המשנה אומרת
שלוש סיבות שבגללן מותר לבני זוג להתגרש.
בית שמאי אומרים,
סליחה, בית הלל אומרים, היא מצאה בה ערווה דבר.
אם יש עניינים של חוסר נאמנות, אז זו סיבה לגירושין.
בית שמאי אומרים, הקדיחה תבשילה.
כלומר, אפילו גם בית לא מתפקד,
גם כן סיבה, עילה לגירושין.
היא לא מתפקד, אישה לא מגיעה,
טוב.
רבי עקיבא אומר, אפילו מצא אחרת יפה ממנה.
פו, וואו, וואו, הפמיניסטיות על הדבר הזה, עצוב, וואו, רבי עקיבא, איך אפשר לדבר, רבי עקיבא?
מישהי אחרת יותר יפה, אתה לא.
איך אפשר להבין את זה?
זה בדיוק הפוך.
רבי עקיבא,
שסיפור האהבה שלו לרחל
הוא סיפור מכונן, המסירות שלהם אחד לשני, היא אליו והוא אליה,
ואחרי זה כמה שהוא גמל לטובה,
וקנה לה ירושלים של זהב ועוד ועוד ועוד.
אז רבי עקיבא אומר,
יש מישהי בעולם
יותר יפה מאשתך?
אתה לא מתבייש.
כלומר, דווקא בגלל שהוא כזה עמוק, הוא שם את הרף הכי גבוה. לא יכול להיות שיש מישהי יותר יפה מאשתך בעולם, זאת אומרת.
נדמה לי שמספרים את זה על הרב אבינר. הרב אבינר מספר את זה שפעם איזה מישהו פנה אליו, ואמר, אני רוצה להתחתן עם אישה
הכי יפה. אז הוא אומר לו, הפסדת, הייתה אחת כזאת ואני התחתנתי איתה, כן?
כל אחד צריך להגיד שאשתו היא הכי יפה בעולם.
וזה גם נכון,
כי יופי הוא לא רק עניין של דוגמנות.
יופי זה מאור פנים והערת הנשמה והחיוך וכן הלאה. אז גם רבי עקיבא נמצא על הציר הזה
של אפילו מצה אחרית יפה מעיניו והתלמיד הולך בדרכי רבו ולכן קוראים לו רבי שמעון.
כי בתוך הפעלים הראייה שהיא מאוד מאוד חיצונית
היא ודאי חיצונית מן השמיעה.
מן השמיעה נכון?
הגויים רואים עשיו הוא אדום נכון?
הליטיני נא מן האדום האדום הזה.
מרק, יש בו טעמים, יש בו זה, לא מעניין את עצמו מה יש מרק, הוא נראה אדום, אז רק ככה שמו אדום,
כי עשיו הוא ויזואלי לגמרי.
ויעקב, שמע ישראל, יעקב שומע.
ורבי שמעון הוא הטופ של השמיעה.
כן? הוא הטופ של ה... הוא שומע, הם באים אליו, יש מה רואים, אין להם ילדים.
עזוב,
אני שומע שאין להם זוגיות.
רק מאיך שהם מדברים.
אני שומע איפה הם נמצאים.
אז רבי שמעון,
בשמיעה שלו הוא מסדר להם את החיים הפנימיים וכשהדברים מסתדרים באופן הפנימי
זה גם מסתדר
בצורה החיצונית, כן? אז אם זה בשר בדם,
אז ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום
ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה,
כן?
על אחת כמה וכמה נגיד לה ונשמחה בך וזה גם
הוראה לגבי הגאולה. למה אנחנו רוצים גאולה?
הרמב״ם מדבר על זה בסוף הלכות מלכים.
למה אנחנו רוצים גאולה?
יש כל מיני בדיחות גם על הדבר הזה, נכון? שתהיה גאולה, אז לא יודע מה יהיה.
כן, אז מספרים שזה אחד הגיע מהדרשה של הרב בעיירה, מאוד מודאג.
אשתו אומרת לו, מה קרה? הוא אומר, אל תשאלי, הרב דיבר על המשיח, נו, מה?
הוא אומר, תהיה משיח, כולם ילדו לארץ ישראל,
ויהיה מלא שפע ועושר. והיא אומרת לו, מה הבעיה? מה זאת אומרת? אז לא יצטרכו את הפרה שלנו, ולמי ימכור חלב, וכולם ילכו מכאן ולא נשאר לבד.
אז אמרו לו, מה אתה דואג? הקדוש ברוך הוא שהציל אותנו מכל הצרות, הוא גם יציל אותנו מהמשיח.
מה אתה?
כן.
אז זה, על מה אנחנו רוצים משיח?
שיהיה לנו מה? שיהיה פרנסה בשפע?
שיהיה כסף לכולם?
שיהיה, לא נצטרך לעבוד? לא יודע, כל מיני דברים כאלה?
זה גם יהיה. בימות המשיח הרמבו אומר, יהיה שפע גדול, כמו היום,
ומלארץ דעה את השם, ו... ו... ו... אבל עיקר מה שאנחנו רוצים את אמות המשיח זה להיפגש עם הקדוש ברוך הוא.
שיהיה מלכותו תהיה בגילוי.
אני משתדל לכוון את זה כל ליל שבת בידיד נפש,
בבית האחרון, אומרים, תאיר ארץ מכבודיך,
הפסוק הזה נגיד לה ונשמד לך הבא. שהארץ,
המציאות הארצית, תאיר מכבודו של הקדוש ברוך הוא, שלא יהיה לא שקר ולא רמאות ולא זיוף ולא צער ולא...
זה אנחנו רוצים, זה עיקר המטרה, כל שאר הדברים זה my product, זה מוצרים נלווים,
שגם לא יהיה מחלות ולא יהיה פרנסה, זהו.
נפגוש את הקדוש ברוך הוא,
והתהלכתי בתוככם, נקרא בשבת הקרובה, והייתי לכם לאלוהים. זה הדבר המרכזי, נגיד, ונשמחה בך, זה מה שאנחנו רוצים.
כל השאר זה פרויקט נלווה.
אבל אם אדם אומר, כן, אני רוצה את ימות המשיח, כי יהיה לי הרבה שכר,
ויהיה לי הרבה...
ואגב, זאת הערה חשובה לגבי פרסת השבוע.
התורה אומרת, אם בחוקותיי תלכו, יש לנו רשימה של דברים של העולם הזה.
זה לא השכר.
כשהתורה מדברת, זה לא השכר, אלא תנאי העבודה.
אם בחוקותיי תלכו, אני אארגן לכם כאלה תנאי עבודה, שנוכל להיפגש בלי מניעים. לא תצטרכו להיות מוטרדים בענייני פרנסה ומלחמות, הכל יהיה מסודר, ונוכל להיפגש כמו שצריך.
זה לא ה...
זה רק השומר מסך.
זה לא ה...
כן?
זה כמו הבדיחה על ההוא שהגיע לשמיים, אמרו לו, תקשיב, יש פה גן עדן וגיהנום, אתה צריך לבחור, הוא אומר, איך אני אדע?
הוא אומר, יש פה שני מסכים, תבחר מה שאתה רוצה.
חזור למסך אחד כתוב גן עדן והוא רואה שם סטנדרים ואנשים לומדים תורה וזה, טוב.
מסך שני הוא רואה כזה חוף ים ועץ כזה קוקוס ואנשים יושבים מתחת, חיים טובים, לוחץ Enter,
נפתח את הדלת, נפתח עליו הגיהינום,
הוא חוטף מכות.
הוא אומר אבל במסך היה ציור אחר, אמרו לו זה לא המסך, זה השומר מסך.
אז כל השפע הכלכלי זה השומר מסך של הדבר האמיתי.
והדבר האמיתי הוא להיפגש עם השם יתברך.
זו גם התכלית במצוות, הכל מצוות.
אדם מקיים מצווה. יש גם שכר על המצוות.
יש גם שכר, בסדר גמור.
אבל התכלית האמיתית היא לא השכר של המצוות, אלא כשאני עושה מצווה אני עם השם יתברך, אני הולך איתו ביחד, אני צבתי איתו, נגיד לה ונשמחה באך.
את מי מעניין השכר?
זה כמו אדם ש... גם כן משל מאוד יפה.
אדם היה, עשה איזה טובה למלך.
עשה טובה למלך.
אז המלך הוא, תבקש מה שאתה רוצה.
אז השוטה,
תבקש הוצאות, תבקש כסף, תבקש זהב, וכזה.
החכם, מה יבקש?
מה יבקש החכם? מה?
מה?
אני רוצה הזמנה לארמון של המלך. זה אומר שאני רוצה להיות איתך, אדוני המלך. אני רוצה להיות איתך יום שלם.
זה שיר קרוב ל... איזה, איך?
כן.
יש איזה מאמר של הרבי מלובביץ' למשל,
חלקי ה' אמרה נפשי. המדרש, זה מדרש. הפיקח, מה הוא אומר? אני רוצה להיות,
אנא נשיב, מלכה, כך הוא אומר, אני רוצה את המלך.
נכון, נכון, נכון, אז כאילו, אז זה בדיוק הדבר הזה.
אשרי איש
ירא אדוני ובמצוותיו חפץ מאוד.
אומר המדרש, במצוותיו ולא בשכר מצוותיו.
יש שכר למצוות,
אבל את מי מעניין השכר כשאנחנו נפגשים עם השם יתברך? זו תכלית המצווה.
יש שכר למצוות סוכה.
האמת, זו קצת בושה שאנחנו מקבלים שכר על מצוות סוכה. לשבת בסוכה עם השם יתברך, עם המלך,
במסיבו, צריך עוד שכר? זה השכר בעצמו!
הקדוש ברוך הוא זה עסקאות שאין דבר כזה בארץ. גם אנחנו נהנים ויושבים עם השם יתברך בסוכה, וגם אתם מקבלים על זה אחרי זה שכר.
יש שכר יותר גדול מללכת עם תכלת בציצית?
זה השכר בעצמו, אתה לא מרחף כל היום, יש לי תכלת בציצית.
עוד תקבל שכר,
על זה ששמת תכלת בציצית, זה תקבל עונש, מי שלא ספלה סתם, זה בסדר?
אז זה העיקר, נגיד לה ונשמחה באך. כל הסיפור הזה הוא גם משל על מערכת היחסים שלנו עם השם מתברך.
אנחנו לא רוצים את השכר ולא רוצים את זה, רוצים את הקשר עצמו.
וכשרוצים את הקשר עצמו, אז זה מוליד,
אז זה פרה ורבה, אז זה מלא בשמחה.
שנזכה לזה בעזרת השם.
זכותו יוגן עלינו ועל כל ישראל, רבי שמעון. אמן ואמן.
